דג הזהב/דג מלוח 2007

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 2 בינואר 2008Posted in: הגיגים

בכל שנה אני מקווה לעשות מרתון של צפיות שניות. יש סרטים שמשתנים בצפיה שניה: אחרי הכל, דעתך על סרט, אחרי צפיה אחת מושפעת מתנאי ההקרנה, מהחברה שהתלוותה אליך, ממידת ההתחשבות של האנשים מסביב, ממצבי רוח וכאבי ראש. צפיה שניה יכולה לגלות דברים נפלאים על סרט שלא אהבתי – או להיפך. אבל למי יש זמן לצפיה שניה? ימי השנה האחרונים הפכו הפעם לפקעת כל כך מטורפת של אירועים שיש לי מזל אם אני מספיק לישון, ועל לראות סרטים שאני לא לגמרי חייב אין מה לדבר. אין ברירה, נצטרך לשפוט את רובם הגדול של סרטי השנה על פי צפיה אחת בלבד. אז זה לא שאני מזלזל בדעתי, אבל קחו אותה בעירבון מוגבל: יכול להיות שאפילו אני לא מסכים איתי.

ובנימה לא החלטית זו, אנחנו מציגים את הזוכים בפרסי דג הזהב® והדג המלוח® לשנת 2007, כפי שנבחרו על ידי האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים, כלומר אני:

בתי קולנוע
הדג המלוח: סגירת בתי הקולנוע הקטנים. נכון, זה לגמרי לא חדש – האולמות המקומיים הקטנים נסגרים לטובת המגה-פלקסים. זה גם נכון שחלק גדול מהקולנועים שנסגרו השנה היו כאלה שאין סיבה להתגעגע אליהם. באופן אישי אני שמח שאף אחד לא יגרור אותי יותר ל'פאר'. אבל אין שום חוק שקובע שבתי קולנוע שכונתיים חייבים להיות גרועים. אז כן, המגה-פלקסים החדשים מגניבים בעיקרון (יס פלאנט ממשיך להחזיק בתואר הקולנוע הטוב ביותר בארץ גם השנה) ובכל זאת, חבל.

דג הזהב: שנים ציפינו וחיכינו וקיווינו, ובסוף זה הגיע. לקרית ביאליק. משונה. לקולנוע האיימקס הראשון בארץ שמקרין באופן סדיר סרטים הוליוודיים בתלת-מימד היה השנה רק סרט אחד להתגאות בו – 'ביוולף' – אבל זה היה שווה את הנסיעה לקריות. המסך הענק והתלת-ממד גורמים לסרט הזה להיות חוויה מעולם אחר. עכשיו רק ש'גלובוס' לא יפשלו עם האולם הזה, לא ישכחו לכוון את הפוקוס או להפעיל את הסראונד – ואני רוצה עוד כמה כאלה. רצוי קצת יותר קרוב אלי.

הפצה
הדג המלוח להחלטת ההפצה הגרועה של השנה: כמו בכל שנה, היו הרבה סרטים טובים, או מצליחים, או מסקרנים, שלא הופצו בארץ מסיבות ברורות יותר או פחות. אבל ההחלטה המטופשת ביותר של המפיצים קשורה דווקא לסרט שכן הוקרן: 'לפגוש את הרובינסונים', אחד הסרטים הכי מצחיקים ועושים מצב רוח טוב של השנה, שהוקרן בדיבוב לעברית בלבד. שלא תבינו לא נכון, הדיבוב היה סבבה – אבל זה פשוט לא סרט לילדים בגיל שדורש דיבוב, ובטח שלא לילדים בלבד. כיוון שרובכם לא ראיתם את הסרט, אני אנסח את זה אחרת: זאת היתה החלטה מטומטמת כמו להפיץ את 'רטטוי' בעברית בלבד.
אה, כן, והחרם האידיוטי על המבקרים עדיין נמשך.

עיברות
אני לא הולך להפתיע אתכם, אתם יודעים בדיוק מה יזכה בדג המלוח לשם העברי הגרוע של השנה. האם היה אי פעם שם דוחה, מעליב, לא מתאים ומשפיל כלפי הסרט והקהל יותר מ'הדייט שתקע אותי'? אני לא חושב. אלא מה, השם הנורא הזה גרם לכך שנשכחו כמה שמות גרועים כמעט באותה המידה (תופעה הידועה כ"אפקט 2 מהיר 2 עצבני"): 'כוורת בסרט', 'סופרבאד: חרמן על הזמן' ו'שודדי הקאריביים: סוף העולם', למשל.

ז'אנרים וטרנדים
דג הזהב: בדרך כלל כשסרט מצליח גורר אחריו גל של חיקויים, זה סימן לצרות. אבל למרות שכולם חיפשו את ה'נרניה' הבא השנה, זאת היתה באופן מפתיע שנה די פנטסטית לפנטזיה. עם 'ממלכת טראביתיה' (לא ממש פנטזיה, אבל…), 'המבוך של פאן' (בניגוד לרבים אחרים אני לא חושב שהוא היה יצירת המופת הגדולה של השנה – אבל עדיין סרט מצוין), 'אבק כוכבים' (היה כיף), 'ביוולף' (היה כיף בתלת-ממד), ואפילו 'מצפן הזהב', שאמנם לא היה סרט טוב, אבל לפחות נראה מצוין.

טרנד שאני לא ממש בטוח לגביו: עירום גברי. שתיים מהסצינות הבלתי נשכחות של השנה היו הופעותיהם בעירום מלא של ויגו מורטנסן ב'סימנים של כבוד' ושל בארט סימפסון ב'משפחת סימפסון: הסרט'. גם ביוולף הממוחשב התפשט, אבל במקרה שלו זה היה בעיקר מצחיק. לא שיש לי בעיה מיוחדת עם זה. מותר גם לצופות ליהנות.

דג מלוח: אני לא יודע אם שמתם לב, אבל יצאו השנה הרבה המשכים. כמה באמת היו שווים את זה? המשכונים הם לא ממש טרנד של השנה אלא טרנד של כל שנה, אבל הקיץ הזה הם הגיעו בצפיפות ובכמות כזו שבאמת נמאס. אבל עשו, כמובן, ים כסף.

והרי החדשות
דג הזהב לארוע החדשותי החשוב של השנה: שביתת התסריטאים, שנראתה בהתחלה כמו משהו משעשע, והולכת ונראית יותר כמו הארמגדון עם כל שבוע שחולף. אני לא רואה 'אבודים', ואם תבטלו את גלובוס הזהב זה ממש לא יזיז לי. אבל האוסקר? יכול להיות שהשנה פשוט לא יהיה טקס אוסקר? שלא לדבר על, אתם יודעים, סרטים. גם זה חשוב.

הדג המלוח ללא-אירוע החדשותי המנופח של השנה: תקשיבו טוב. 'ביקור התזמורת' לא עמד בתקנון של האוסקר לסרט הזר (סליחה, דובר השפה הזרה) הטוב ביותר, ולכן הוא נפסל. אף אחד לא הלשין על אף אחד. עכשיו מותר אולי, סוף סוף, לשכוח מזה ולהתקדם הלאה?

פוסטרים
דג הזהב לפוסטר הטוב של השנה: 'מצפן הזהב', הפוסטר המקורי. ילדה עם דוב משוריין. פשוט ויפה ואני רוצה אחד כזה לקיר שלי.
הדג המלוח לפוסטר הגרוע של השנה: 'מצפן הזהב', הפוסטר הישראלי שקישט בעיקר תחנות אוטובוס. דניאל קרייג וניקול קידמן מסתכלים ישר למצלמה. מה זה אומר לי על הסרט? מה מעניין בזה? ולמה קידמן מחזיקה ג'וק זהוב? מה מכל זה אמור לגרום לי לרצות לראות את הסרט? למי היתה בעיה עם הפוסטר המקורי?

שיר
עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, יד שניה עושה תנועה של אופנוע, ואגן מתנדנד:
“…I said I wasn't gonna lose my head, but then Pop! Goes My Heart"
שיר האייטיז המושלם, עם קליפ האייטיז המושלם, היה השיא של הסרט החמוד לחלוטין 'מילים ולחן', הקטע הקולנועי שצפיתי בו הכי הרבה פעמים השנה, וזוכה בפרס דג הזהב לשיר השנה. 'Still Alive' מתוך 'פורטל' היה מציב לו תחרות כלשהי, אילו 'פורטל' היה סרט.

ואם כבר מדברים על זה, דג הזהב להפתעת השנה הולך ל'מילים ולחן'. בחיים לא חשבתי שאני אהנה כל כך מקומדיה רומנטית נוסחתית עם יו גרנט ודרו ברימור.

הדג המלוח לאכזבת השנה: אני לא מתחרט על כך שנתתי בשנה שעברה את דג הזהב לטריילר השנה ל-'300'. הטריילרים שלו היו ונשארו מעולים. אבל מה, בסרט עצמו לא היה שום דבר שלא היה בטריילר, חוץ מהרבה נאומים ארוכים ומשעממים. '300' היה פרופגנדה פשיסטית, כן, אבל יותר מזה, הוא היה משעמם.

דג הזהב לנחשים על מטוס של השנה:
ספרטהההההההה!

טריילרים
מעניין, כבר שנתיים רצופות שהזוכה בדג הזהב לטריילר מקבל גם את הדג המלוח לאכזבת השנה. זה לא ממש מבשר טובות לזוכה בדג הזהב לטריילר הטוב של השנה: 'קלוברפילד', או כפי שהוא היה ידוע בזמנו, "הסרט הזה שאין לו שם אבל יש לו טריילר מדהים". האמת היא שההייפ נשמע מוגזם, וגם כשראיתי את הטריילר במחשב לא התלהבתי. אבל לראות את מה שקרה לראש של גב' חרות על מסך גדול, זה כבר משהו שונה לגמרי.
בדג-כסף, לטיזר פשוט מצוין לסרט שהוא (ככה אומרים) פשוט גרוע – ולא הוקרן בארץ – זוכה 'גבעות הפחד 2'.

הדג המלוח לטריילר הגרוע של השנה: הסוג הגרוע ביותר של טריילרים הוא אלה שלא רק גורמים לך סבל במשך שתיים וחצי דקות, אלא גם פוגעים בסרט עצמו. וזה בדיוק מה שעשו הטריילרים והפרסומות של 'ממלכת טראביתיה', שהתאמצו מאוד להציג את הסרט כפנטזית הרפתקאות בנוסח 'נרניה'. לכל צופה בנפרד היה צריך להסביר אחר כך שלסרט – הטוב בהחלט – שהוא הולך לראות אין שום קשר לטריילר, והיו כאלה שהתאכזבו, והוציאו לסרט הטוב הזה שם רע. לא יפה לשקר.

אקשן
הדג המלוח לסצינות האקשן הגרועות ביותר: ב'אידיוקרטיה', אחד הסרטים החביבים שלא הוקרנו בארץ השנה, לוק ווילסון נושא נאום מרגש שבו הוא מביע געגועים לימים היפים ההם שבהם כשראית בסרט פלוץ, יכולת לדעת מי זה שמפליץ, ולמה. ככה אני מרגיש לגבי 'רובוטריקים': באמת שאין לי בעיה עם סרטים שתכליתם להראות פיצוצים יפים, באמת שלא, אבל אני אוהב לדעת בכל רגע נתון מה מתפוצץ, ולמה. חצי השעה האחרונה של 'רובוטריקים' נראתה כמו מזבלה במיקסר. דברים התפוצצו, אבל אני לא יודע מה, וגם ממש לא אכפת לי.

דג הזהב לסצינות האקשן הטובות ביותר: 'לירות כדי להרוג'. הוא אולי היה טיפשי כמעט באותה המידה כמו 'רובוטריקים', אבל השילוב של קלייב אוון, מוניקה בלוצ'י, תינוק, גזר והרבה הרבה אקדחים היה כל כך כיף. זו הדרך הנכונה לעשות אקשן אידיוטי.

הסרט המוזר של השנה
לינץ', כמובן. אפילו אנשים שטוענים שהבינו את 'מלהולנד דרייב' חייבים להודות שאין להם מושג מה בעצם קרה ב'אינלנד אמפייר'. וזה עדיין היה מפחיד, מטריד, משעשע ומרתק.

משחק
שרה אדלר, 'מדוזות'. ג'ודל פרלנד, 'טיידלנד'. ויגו מורטנסן, 'סימנים של כבוד'. אנטון איגו, 'רטטוי'. אימלדה סטונטון, 'הארי פוטר ומסדר עוף החול'. כולם מועמדים ראויים, אבל נראה לי שאין מנוס מלתת את דג הזהב לשחקן הטוב ביותר לאלריך מיהה זכרונו לברכה, על 'חיים של אחרים'.

עוד סוג של טרנד שקרה השנה: "שחקנים" מפורסמים, שהתברר במפתיע שהם גם שחקנים מצוינים – אנג'לינה ג'ולי ב'בכוח הלב' ו-וויל סמית ב'המרדף לאושר' ו'אני האגדה'.

הדג המלוח למשחק הגרוע ביותר בסרט ששמו אינו 'ריקוד מסוכן': קים קטרל (נו, אתם יודעים, סמנתה מ'סקס והעיר') על 'מראה כפולה'. לשמוע אותה מנסה להיות סקסית ולעשות מבטא אירי באותו זמן זה כמו לנסות לצפות בחולה פרקינסון מנסה לעשות ג'אגלינג עם מסורים חשמליים. קורע מצחוק, אבל מהסיבות הלא נכונות. התחרה בה בכבוד: אלון אבוטבול על תפקיד הפושע עוטה משקפי השמש ב'רק כלבים רצים חופשי'. אני מאשים את הבמאי.

בפרס הדג המלוח למשחק הגרוע ביותר בכל סרט, כולל כאלה ששמם הוא 'ריקוד מסוכן', זוכים כל השחקנים של 'ריקוד מסוכן'.

הדג המלוח לסרט שכל המי ומי אוהבים ואני לא: לא יעזור בית דין ולא אוסקר, 'מכתבים מאיוו ג'ימה' הוא לא יותר מסרט בינוני. כנ"ל 'בבל'. כנ"ל 'זודיאק', שבטח פספסתי בו משהו חשוב, כי השתעממתי.

דג הזהב לסרט שאני אוהב למרות שכולם שונאים: 'המעיין'. זה אולי לא היה יצירת המופת הבאה של הבמאי של 'רקוויאם לחלום' לה חיכינו שבע שנים, אבל היי – זה סרט ממש יפה. אני התרגשתי.

הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה
'ריקוד מסוכן'. בלי תחרות ובלי ספק. זה הרבה יותר מהסרט הגרוע של השנה – זהו, חד משמעית, הסרט הגרוע ביותר שראיתי אי פעם בקולנוע. ראיתי פרסומות לשמפו עם יותר ערך אמנותי; ראיתי סרטונים על חתולים ביו-טיוב עם ערכי הפקה גבוהים יותר; ראיתי ספרי טלפונים עם עלילה יותר קוהרנטית. אף פעם לא ראיתי במאי שמזלזל בקהל באופן כל כך בוטה.

'ריקוד מסוכן' לקח את הבכורה מכמה סרטים שהיו ראויים, כל אחד מהם בנפרד, לפרס, ביניהם 'אמרתי לך!', 'רק כלבים רצים חופשי', 'קלינר', '88 דקות' 'חניבעל – מקור הרוע', 'וונדל בייקר' ו'הנעלם'.

סרט השנה
הייתי רוצה לראות את כל הסרטים האלה עוד פעם, כדי לדעת מה מביניהם הכי טוב. אבל אין לי זמן, אז צריך להחליט. מועמדים אפשריים הם 'יוקרה', עם העלילה הסופר-מורכבת שלו; 'רטטוי', הסרט הנפלא של בראד בירד ישתבח שמו; 'שודדי הקאריביים: סוף העולם', שהיה כמעט שלוש שעות של כיף; 'מדוזות' המקסים והעצוב; '4 חודשים, 3 שבועות ויומיים' שבמהלכו הפסקתי לנשום לרגעים ארוכים; 'מילים ולחן' שהדביק לי חיוך ענק; 'לירות כדי להרוג', ו'לפגוש את הרובינסונים'.

כפי שאתם בוודאי יודעים, האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים לא מתה על סרטים מציאותיים מדי, ומעדיפה סרטים שמתרחשים בעולמות אחרים; בשביל המציאות, כך אומרים באקדמיה, יש לנו את המציאות. לכן, גם השנה נבחר סרט שמתרחש בעולם אחר, הזוי ומוזר, עם חוקים משלו. דיסטופיה פוסט-אפוקליפטית כזאת, אתם יודעים. שמו של העולם האחר הוא מזרח גרמניה, והסרט הוא 'חיים של אחרים'.

כן, אני יודע, גם אותי זה הפתיע.

25 הדקות האחרונות
ולסיום: אם אתם רואים רק 25 דקות מתוך סרטי השנה, תוודאו שאלה יהיו הדקות האלה –

25. אילנה אביטל, בתפקיד אמא מרוקאית, מענטזת. אוקיי, זאת לא בדיוק היתה דקה טובה, אבל זה היה רגע בלתי נשכח. 'ריקוד מסוכן'
24. אתה נמצא כאן. '1408'
23. "אפשר לירות בך?", 'הוליוודלנד'
22. פרנק לוקאס סוגר חשבון עם צנצנת, 'אמריקן גנגסטר'
21. תדרוך לפני היציאה למשימה, 'המוסד הסגור'
20. מריאן פרל שומעת מה קרה לבעלה, 'בכוח הלב'
19. יש לי ציפור קטנה בלב, 'ביקור התזמורת'
18. החתונה, 'שודדי הקאריביים: סוף העולם'
17. לידתו של איש החול, 'ספיידרמן 3'
16. קרב החרציות הגדול, 'קללת פרח הזהב'
15.'ארנבים' – הסיטקום הכי קריפי בתולדות היקום, 'אינלנד אמפייר'
14."יש לך יותר מתיק אחד", 'חיים של אחרים'
13. בוחן פתע (טום סלק!), 'לפגוש את הרובינסונים'
12. סצינת הפתיחה, או 1001 דברים שאפשר לעשות עם גזר, 'לירות כדי להרוג'
11. סצינת העירום של בארט, 'משפחת סימפסון: הסרט'
10. המפגש עם אמא של גרנדל, 'ביוולף'
9. משא ומתן, '4 חודשים, 3 שבועות ויומיים'
8. בית מרחץ, 'סימנים של כבוד'
7. פתיחת צירים, דבר ראשון, 'בופור'
6. הילדה הקוריאנית מנסה לברוח מ'המארח'
5. שיעור ראשון: איך לעשות ביד, 'אירינה פאלם'
4. האיש החיוור ושולחן האוכל, 'המבוך של פאן'
3. You are gold and silve-he-her. 'פופ! ליבי קפץ', 'מילים ולחן'
2. ארץ הג'וני דפים, 'שודדי הקאריביים: סוף העולם'
1. המבקר אנטון איגו טועם רטטוי.

תגיות: