במקור: The Golden Compass
תסריט ובימוי: כריס ווייץ
על פי הספר 'חומריו האפלים: המצפן הזהוב' מאת פיליפ פולמן
שחקנים: דקוטה בלו ריצ'רדס, ניקול קידמן, דניאל קרייג, סם אליוט, אוה גרין
קולות: איאן מק'קלן, פרדי היימור
חברים, לא נכביר מילות אזהרה הפעם. כבר ראיתם סרט פנטזיה או שניים בשנים האחרונות ואתם מכירים את התרגולת: יש לנו עלילה שיכולה למלא לפחות 12 שעות, ורק שעתיים כדי לכסות אותה בפועל, כך שהצפיה תדרוש מאיתנו מאמץ, ריכוז וכושר גופני. אבל אנחנו כבר יודעים שאנחנו יכולים לעשות את זה, ואפילו פחות או יותר ליהנות. אז שתו איזה רד בול וקדימה.
תודה לאל, יש לנו גיבורה שווה: ליירה בלאקווה (דקוטה בלו ריצ'רדס) היא פרחחית עם פה גדול, ביצים של רוצח שכיר ויכולת מופלאה להנפיץ שקרים מפורטים ומשכנעים על המקום. ליירה, יתומה מבית טוב, מגדלת את עצמה בין האולמות והצריחים של ג'ורדן קולג' באוניברסיטה בריטית טיפוסית – כשב"טיפוסית" הכוונה לטיפוסית בעולם המקביל שבו חיה ליירה, שבו מרכבות פועלות על כדורי קסם משונים, עשירים טסים ממקום למקום בצפלין הפרטי שלהם, והארמון הגדול ביותר בלונדון שייך למגיסטריום. המגיסטריום? נו, זאת מין גרסה מקומית לכנסי- כלומר, זה ארגון של אנשי ד- אוקיי, סליחה, אסור לדבר על זה כדי לא לעצבן את הצופים הנוצרים.
בעולם של ליירה לכל אדם יש "דמון" – התגלמות חיצונית של הנפש בתור חיית מחמד קסומה, עצמאית למחצה. זה לא רק מגניב ומעורר את הדמיון, אלא גם שימושי לעילא מבחינה קולנועית, כי ככה אנשים יכולים לנהל את הוויכוחים הפנימיים שלהם בקול בלי להיראות כמו פוסטמות. חוץ מזה, כשמישהו מת הדמון שלו נעלם בזיקוקים מרהיבים, וזה מאוד מקל על ספירת הגופות בסצינות קרב. לליירה יש דמון בשם פנטלימון, שהוא רוב הזמן מכרסם קטן אבל לפעמים חתול, שמדבר בקולו של פרדי היימור ('צ'רלי בממלכת השוקולד') ותפקידו לנסות לרסן את הרפתקנות היתר של הטומבוי שלו. הוא תמיד נכשל. מיד עם תחילת הסרט ליירה ופנטלימון מוצאים עצמם עדים למזימה לרצוח את הדוד של ליירה, לורד עזריאל המסוקס (דניאל קרייג). במקביל, הם נודרים למצוא ולעצור את ה"אכלנים" המסתוריים, שחטפו לאחרונה מספר ילדי רחוב.
עזריאל לא מתרשם מכך שליירה הצילה את חייו – יש לציין שהוא מאוד סקסי כשהוא לא מתרשם – ונוסע מיד לצפון הרחוק לפצוח במחקר המדעי שלו בנושא שערים לעולמות מקבילים. התקווה היחידה של ליירה לראות את העולם השנה היא, לפיכך, גברת קולטר העשירה והיפהפיה עם הניצוץ הפסיכוטי בעיניים (ניקול קידמן), שמבקרת בקולג' ומתיידדת עם ליירה מיד. אלא שמרת קולטר היא לא מה שהיא נראית, כלומר היא כן (פסיכוטית), ולפיכך הביקור בביתה בלונדון הוא רק הפתיחה. ליירה עומדת לצאת למסע ארוך ורב תהפוכות, שיסחט ממנה כל טיפה של אומץ וכושר המצאה בדרך לפתרון תעלומת האכלנים ולהצלת החבר הטוב שנחטף על ידיהם. במקביל היא לומדת לתפעל את האלתיומטר, מכשיר הניבוי המסתורי שרק היא נועדה להפעיל, ושכולם מתעקשים לקרוא לו "המצפן הזהוב" כל הזמן, כדי שלא נשכח שעל שמו קרוי הסרט.
בין הבריחות, ההפלגות, הטיסות והקרבות ליירה גם פוגשת את מה שנהוג לכנות "אוסף של טיפוסים צבעוניים". אלה מתחלקים לשני סוגים: הסוג הראשון הוא אנושי ומשוחק לעילא, מהמכשפה המסתורית סרפינה פקלה (אווה גרין) עד הטקסני הכריזמטי לי סקורסבי (סם אליוט). הסוג השני הוא דוב קוטב ענק שעשוי באנימציה ממוחשבת. אמנם גם הוא זכה לשחקן מעולה מאחוריו – המדבב הוא איאן מק'קלן – אבל קשה להיות דמות משכנעת כשכל תנועותיך צועקות "אנימציה ממוחשבת".
אין מה לעשות, עודף עלילה מונע מסרט להקדיש לדמויות ולסיפורים שלו את תשומת הלב הראויה. יש כאן עולם עם קונספט פנטסטי-ויקטוריאני ממש מגניב, ארגון קונספירטיבי מרושע, מכשירים קסומים סקסיים, עמים אקזוטיים ודמויות שצריכות לעשות לי כמה וכמה ילדים – אבל אין זמן להבין וליהנות כראוי מאף אחד מהם. צריך כל הזמן לרוץ הלאה, לפיתול הבא בעלילה, לנוף הבא ולסצינת השיא הבאה – סצינות השיא מגיעות בקצב של אחת לדקה בערך, ומזהים אותן לפי המוזיקה הבומבסטית והמעיקה, שגרמה לי להצטער שלא הכנתי מראש איזה אדוויל. הקצב המהיר יוצר לא מעט פאדיחות, כשדמויות משנה כבדות משקל נדרשות לסכם את סיפור חייהן על רגל אחת כדי להספיק למלא תפקיד בעלילה בשבע השניות המטכ"ליות שהוקצו להן. סצינות המגיסטריום בולטות במיוחד בתמציתיות המגוחכת שלהן.
שורש הבעיה, כמו בעיבודים אחרים לספרי פנטזיה, הוא נאמנות מוגזמת למקור. הסרט מבוסס על הספר 'המצפן הזהוב' מאת פיליפ פולמן, הראשון בטרילוגיית 'חומריו האפלים', וקשה להאשים את היוצרים על המאמץ ההרואי לדחוס לפילם כל פרט ופרט מתוך הספר, שכן הספר הוא בהחלט הרפתקה אינטליגנטית ומשובחת. גם הליהוק המדויק של הדמויות הראשיות מעיד על השקעה והשראה בעבודת העיבוד. אבל כמו שאומרים, הדרך לגיהינום מרוצפת בסוכני מכירות קפואים, ומה שיצא מכל המאמצים הוא באלגן היפראקטיבי. ממש חבל שהתסריטאי לא הצליח לגרד עוד קצת השראה מהלמטה של הצנצנת כדי לחתוך, בכל זאת, כמה חלקים מהספר, ולשכתב את מה שנשאר לכדי סיפור יותר קוהרנטי.
אבל עזבו את כל זה, יש שאלה אחת שמעניינת את חובבי הספר: האם הביקורת האנטי-כנסייתית ואנטי-דתית של פולמן סורסה לחלוטין במעבר לקולנוע? במפתיע, התשובה היא לא. היוצרים התמודדו עם הדרישה לצנזר את הפולמוס הפולמני כמו שהם מתמודדים בדרך כלל עם דרישות כאלה – לא מראים פטמות, אבל יש הרבה ציצים. כלומר, מילים גסות כמו "כנסיה" ו"אלוהים" לא נשמעות בסרט, אבל ברור לחלוטין לאיזה סוג של ארגון שייכים האדונים המפוקפקים עם הגלימות והסמלים הקדושים שקוראים זה לזה "אח". נדמה שההסבר על הפנאטיות הנוצרית שמאחורי ה"אכלנים" אפילו יותר ברור ונוקב מבספר.
עכשיו רק נראה אותם מעבדים את שני הספרים הבאים בטרילוגיה בלי להזכיר את המילים המפורשות ובלי שהפילם יימס מרוב אדרנלין מרוכז. עם שחקנים קצת פחות טובים, גם הסרט הזה היה הופך בקלות מפנטסיית נוער אנרגטית ומהנה לבדיחה מעייפת.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- חומריו האפלים – האתר הישראלי
- חומריו האפלים – אתר בינלאומי
- איבדו את הצפון – המצפן והדת
- דקוטה בלו ריצ'רדס
- צ'רלי בממלכת השוקולד
בדיחה מעייפת.
פישלתי, לא קראתי את 'המצפן הזהוב' עדיין. כמה ימים לפני שהסרט יצא הבנתי שעדיף לי לקרוא את הספר לפני הסרט, אבל בקושי הספקתי לגמור את הפרקים הראשונים לפני שהגיע הסרט. ואני חייב להגיד: אילו לא הייתי יודע מראש שמדובר בספר שנחשב למצוין (וההתחלה שלו אכן כזו), הסרט לא היה עושה לי שום חשק לקרוא את הספר. 'מצפן הזהב' הוא סרט גרוע.
וחבל. יש בו הרבה דברים טובים: קודם כל, ברור לאן הלך תקציב הענק – יש בסרט יותר אפקטים מב'שר הטבעות': מכיוון שהדמונים עוקבים אחרי בעליהם לכל מקום, כמעט אין שוט אחד בסרט שבו לא מופיעה חיה ממוחשבת כלשהי, ורוב הזמן הן עשויות פשוט נפלא. פתיחת הסרט היתה מצוינת, ודקוטה בלו ריצ'רדס עושה רושם של שחקנית טובה מאוד, למרות הנטיה החוזרת שלה לעשות פרצוף כועס.
אבל, כמו שדורה כתבה, העלילה דחוסה בדמויות ודברים לראות, ושום דבר לא מוצג מעבר לצורה הכי שטחית. בא אויב. נילחם בו. ננצח. נמשיך הלאה. בא מישהו שעוזר לנו. ייפי! נמשיך הלאה. אף אחד לא קיים לשום תכלית מלבד לעזור/להפריע במידת הצורך: המכשפה אוה גרין, למשל, מגיעה יום אחד, פולטת שתי שורות של אקספוזיציה, ואז נעלמת כדי לחזור כשיהיה צריך אותה. זה לא נותן הרגשה של עולם שלם המאוכלס באנשים (ודובים) אמיתיים, אלא של סדרה מצוירת לא מושקעת לילדים. בניגוד לדורה, אני חושב שדווקא הדמויות האנושיות היו שטוחות ומעצבנות בדיוק כמו הממוחשבות. ניקול קידמן אמנם עושה עבודה טובה, אבל מה בדיוק עושה סם אליוט, הדוד הטקסני הנחמד, חוץ מלבוא, להגיד "היי היי, אני דוד נחמד וטקסני"?
בנוסף, אם היתה ביקורת – מוסווית או לא – על הכנסיה, לא ראיתי אותה. יש שם איזה אירגון גדול שעושה דברים רעים. הם רעים, כי הם אומרים לאנשים מה לעשות, כפי שמוסבר לנו כמה פעמים באופן תמוה. אבל אין בהם שום דבר דתי או כנסייתי יותר מכל אירגון גדול ומרושע אחר בכל סרט פנטזיה אחר.
אני חושב שדווקא מי שקרא את הספר יהנה מהסרט יותר. הוא מאוד יפה ומושקע ויזואלית, אין ויכוח; ואם אתה יודע מראש מי הן המכשפות האלה ומה הסיפור שלהן, ולא צריך את ההסבר, לא יפריע לך שאתה לא מקבל שום הסבר. אבל למי שלא קרא, עדיף לראות איזה 'הארי פוטר' טוב במקום. אפקטים טובים, סרט גרוע.
אני לא לא מסכימה.
זה בערך ככה. כלומר, חוץ מהמסקנה הסופית. זה לא מאסטרפיס בכלל, אבל נהניתי ממנו ואהבתי את כל מי שראיתי על המסך (חוץ מהדוב), כך שאני לא חושבת שזה סרט גרוע.
מוזר: אני אמנם הכי משוחדת לטובת הספר, שאהוב עלי ברמות יוצאות דופן, אבל חשבתי שזה יגרום לי לאהוב את הסרט *פחות* ממי שלא קראו.
לגבי הכנסיה וכו': הספר היה ספר הרפתקאות, והדיונים התיאולוגיים נשמרו בו למינימום, מה גם שרובו נכתב מעיניה של ליירה. הספר השני והשלישי בטרילוגיה הם אלה עם החתרנות (עאלק חתרנות. קקי ספרים). ובכל זאת… רגע, שאלה עם ספוילר בהודעה הבאה.
אני לא אומרת שזה מאוד משמעותי.
אני אומרת שזה קיים בסרט.
בשלושה משפטים בערך
מי שלא יודע שזה שם (ז"א, קרא את הספר), אני לא רואה איך הוא ישים לב.
כל התשובות בספר.
תקרא ולא תתאכזב.
כל התשובות בספר.
חוץ מהעובדה שהתעמולה האנטי דתית מחרידה בשיטחיותה גם בספר. אני אדם שאוהב לראות תעמולה אנטי דתית בדרך כלל, אבל בסדרה הזאת היא היתה ברמה שהפריעה לי. שום תיעון הגיוני, הכנסייה רעה כי הם רעים וזהו. אני אישית סולד מלשכנע אנשים לעבור למכנה שלי תוך שימוש באמצעים זולים אינטלקטואלית.
דומא לכך היא שהסופר אפילו קרא לנשמות של בני האדם *דמונים* באיות הישן של הנוצרים daemon כדי לייצר עוד קשר בין זה שכל מה שהכנסיה מדברת נגדו הוא בעצם טוב ולא רע (אפילו שדים) והכל כמובן ללא כל נימוק והצגת מורכבותו של הוויכוח, אלא באמצעות שימוש זול בשמות מטעים כמו במקרה הדמונים.
-האשף הדגול
כל התשובות בספר.
אתה על סמים או משו?
א', זה לא שמספר מפרטים יותר מידי על היחס דמון-אדם יותר מבאמת "חיות מחמד מדברות ומשנות צורה". כל מה שרמשת זה התפלספויות שמעבר לטקסט, ומתבססות בעיקר על האיות של המילה דמון.
ב' בספר זכור לי שהיחסים בין קולטר לקוף שלה לא היו בשמיים. כמובן שניתן להתפלסף עד בייז'ינג על מה זה אומר לגבי קולטר עצמה, אבל זה לא קשור. הנקודה היא שאומנם לא זכור לי שבספר היא סטרה לקוף שלה, אבל זה דיי מעביר את הנקודה, בעיקר בהתחשב בעובדה שלסטור לדמון של עצמך זה כמו למחוץ לעצמך את הטחול. סלף-דסטראקטיב במיטבו.
ג', הדמות של גברת קולטר מבוססת על אחת מהדמויות ששיחקה ניקול קידמן, שחכתי מאיזה סרט. אי לכך ובהתאם לזאת, ניקול קידמן היא השחקנית המושלמת לשחק את, וול, עצמה.
כל התשובות בספר.
גברת קוטלר מבוססת על דמות של ניקול קידמן?
מה? מאיפה הבאת את זה?
ולא, לפי דעתי היא ממש לא מתאימה לשחק את התפקיד הזה.
מצטרף לתמיהה
הספר יצא ב-95 ועד אותה שנה קידמן לא הייתה שחקנית ידועה במיוחד. למעשה – 95 הייתה שנת "הפריצה הגדולה שלה" עם מועמדות לגלובוס.
לפני זה היא לא שיחקה במי יודע מה הרבה סרטים, בעיקר ימי הרעם וסרט שאני לא זוכר איך תרגמו את שמו אבל הנה הלינק ל-IMDB:
http://www.imdb.com/title/tt0097162/
מהסרטים שראיתי – הדמות שלה לא מתקרבת אפילו לזו של קולטר. אמנם לא ראיתי כל סרט וסרט מרשימת הסרטים השוליים בהם השתתפה לפני כן, אבל אני בספק רב אם אחד מהם מהווה את מקור ההשראה.
מלאך חצי אכול יקר,
עדיף לא להתחיל את התגובה שלך בשאלה "אתה על סמים או משו?". מישהו מהעורכים עלול לחשוב שאתה לא מנומס, ולמחוק לך את התגובה.
מלאך חצי אכול יקר,
הערתך נרשמה.
ולנושא – קראתי בראיון עם פולמן משו על זה, בחלק מהפירסום המקדים, אני מניח.
אבל מה שבטוח הוא שפולמן עצמו רצה את קידמן בתור קולטר.
בבקשה ממך. המלה היא ''משהו''
עם האות ה'.
ובקשר לניקול קידמן, סתם הערה כללית, לדעתי היא היתה יכולה להיות טובה מאוד לתפקיד אילו היה לה מעט יותר תפקיד.
אבל בכל מקרה, לדעתי מישל פייפר היתה עושה עבודה טובה יותר שם. אבל גם קידמן היתה בסדר. קשה לבוא בטענות כשאין די זמן מסך כדי לפתח דמות מורכבת כמו גב' קולטר.
יש כבר פיצ'ר כזה
באתר של הסרט, שלפי שאלון קובע את אישיותך, ומתאים לך דמון, כולל שם וסטטיסטיקות.
שומר נפשו ירחק
אני מחזק את עניים המושר השכל. שתי אחייני (כתות ד- ה) נהנו מאוד ועקבו היטב אחר העלילה וזאת מבלי שהם קראו את הספר, כך שפעם נוספת הטיעון שהעלילה מורכבת מדי ל"קבוצה כלשהיא שהיא לא אני" הכה פופולארי לא נכון (אני קראתי – אבל מי שלא קרא לא יבין, אני מבוגר – ילדים לא יבינו וכו).
באנגלית זה daemon לא demon.
-האשף הדגול
למעשה אחד הדברים שעצבנו אותי זה
שעשו את הקוף אילם.כי בספר הןא לא.והוא כן יודע לדבר
אבל זה משרת ממש יפה את המטרה
זה חלק ממה שעושה אותו כזה קריפי בסרט.
באמת?
גם בספרים הוא אילם, עד כמה שזכור לי (קראתי אותם כמה פעמים אבל עבר די הרבה זמן…)
ברור שהוא מדבר עם גב' קולטר
למרות שליירה לא שומעת מה הוא אומר; לא נראה שגב' קולטר משתמשת בו כדי לתקשר.
מזכירים יותר מפעם שהוא מדבר עם קולטר
רק שהסופר אף פעם לא כותב מה הוא אומר.
בעצם גם בסרט הוא לא אילם
פשוט לא מזכירים שהוא יודע לדבר, וזה שונה לגמרי. יתכן שבסרטים הבאים (אלה שכנראה לא יהיו) יש לו סצינות תקשור כלשהן, או שמזכירים את יכולת הדיבור שלו. זה, כנראה, ישאר ספקולציה.
בעצם גם בסרט הוא לא אילם
יש בסרט סצינה שבה הקולגות של קולטר מדברים על כמה שהיא Freaky ומציינים כאחת מהסיבות את "הדמון האילם שלה".
על פי הספר
זהו לא נפוץ שדמון של בן אדם אחד ידבר עם בן אדם אחר, זה לא טאבו כמו נגיעה, אבל מראה חריג.
הדבר המעניין הוא שהדמונים כן מדברים זה עם זה וגם נוגעים (ונלחמים) זה בזה
על פי הספר
מן הסתם היחסים בין הדמונים הם (לפחות בסרט) דרך להציג ויזואלית את מערכת היחסים "הנפשית" שבין בני האדם. כך תקיפה פיזית אלימה של דמון אחד את הדמון של אדם אחר יכולה להתפרש בתור "קרב רצונות" שלהם.
אמנם רוב הפעמים נראה שהתקשורת ביניהם לא מילולית,
אבל בספר השלישי, כשהם רואים את ה-Intention Craft, כתוב במפורש שהדמון שלה מדבר בקול רם.
אז למה אמרו בסרט (הראשון? הלוואי) שהדמון אילם? שאלה טובה. לא זכור לי שבספרים התייחסו אי פעם לדמון שלה כאילם.
במיוחד על "לא ממש הבנתי מה הבעיה שלו ולמה לכל הרוחות לא קונים לו אוגר אחר וגומרים עם הסיפור."
אני קראתי את הספר
וכרגע חזרתי מהסרט. ולדעתי זה סרט מחורבן ואני ממש שמחה שהוא לא מרוויח מספיק טוב כך שהסיכון שיעשו עוד שניים כאלה די קטן.
זה מעצבן מאוד. הם פספסו כמעט כל דבר אפשרי. אם אי אפשר לעבד ספר לסרט כמו שצריך, עדיף לא לעבד אותו בכלל.
זה היה רע. פס הקול היה מחריד ולא פסק לשניה אחת אפילו (האם הבמאי יודע מה ערכו של שקט בקולנוע?). מעבר הזמן בכלל לא הורגש. כל הסרט הרגיש כאילו הוא מתרחש בשלושה ימים כשבספר עוברים חודשים ארוכים. גברת קולטר מאלפת את ליירה בביתה במשך כמה חודשים, ובסרט היתה תחושה כאילו זה לקח יומיים.
הכל היה תזזיתי כדי להספיק.
מצד אחד, כבר הקריינות בפתיחה הורסת כל סיכוי למסתורין, ומצד שני הם זורקים דברים חשובים בתור חצי משפט של איזו דמות משנה. כזה סלט, כזה בלאגן.
פוף, דוב. פוף, מכשפה. פוף, אוירונאוט. אין טיפה זמן להתרגל לדמויות, אין זמן לנסות ולנחש מי רוצה בטובתה של ליירה ומי רוצה ברעתה. בכלל לא ברור איך כל האנשים האלה נופלים על ליירה כל הזמן. אין את התחושה של הקשר העמוק בין האדם לדמון שלו. האמת אין כמעט תחושות בכלל.
זה פשוט רע. ואני עוד הבנתי בערך מה קורה ולמה אנשים מתנהגים כמו שהם מתנהגים כי קראתי את הספר. מי שלא קרה… אני בספק אם הצליח להבין משהו מהריצה התזזיתית הזו.
והעיקר – חתכו את הסוף. ואולי טוב שכך, כי הספר נגמר בקליף האנגר – וסרט שני כנראה לא יהיה.
בחרת דווקא בשר''ה כדוגמה?
אבל דווקא בשר"ה ישנן עלילות שנקטעות ללא כל הסבר (סרומאן, למשל, למי שאין לו את ה-DVD). דווקא שר"ה של ג'קסון הוריד חלקים מסוימים מהספרים, חלקם דווקא בעלי נפח מורגש בספרים, ואני לא מדבר על בומבדיל. ג'קסון הצליח בכך שעדיין יצאה לו טרילוגיה מהודקת ומעניינת – עדיין יצאו לו סרטים טובים.
החוכמה היא לא להכניס את כל הספר – לרוב זה ייצור סרט משעמם וטרחני, שכן רוב הספרים לא בנויים כמו סרטי קולנוע (אמרתי רוב – ספרי קרייטון, למשל, בנויים כמו סרטי קולנוע – אולי יותר נכון להגיד סרטי קולנוע גרועים). החוכמה של הבמאי היא לקחת ספר, לעיתים עב כרס, ולתרגם אותו למדיה הקולנועית כך שנוצר סרט מבדר. אפשר שהסרט ישמר את רוח היצירה הקודמת, או שיתבסס עליה רק כדי ליצור משהו שונה באופן מהותי. זה לא אומר שהוא צריך להכניס כל פיפס וכל סצינה. אם הייתי רוצה לקרוא את הספר פעם נוספת – לא הייתי יוצא לקולנוע, אין שם אור.
בחרת דווקא בשר''ה כדוגמה?
מן הסתם, אנשים הולכים לקולנוע כדי לראות את הספר, לא לקרוא אותו – ולכן אין פלא שיש כאלו שמתאכזבים מכך שמורידים חלקים מהספר שאותם הם רצו לראות מוסרטים (אני עוד זוכר את האכזבה העצומה שלי מסצינת הקליימקס של הארי פוטר החמישי, שבסרט החליטו לקצץ בה באכזריות בלי שום סיבה – הרי זו הסצינה הקולנועית ביותר בכל סדרת הספרים).
לא יודע
אני לא מתאכזב כשמורידים חלקים מהספר, אני מתאכזב כשעושים את זה רע. אם ניקח לדוגמה רנדומלית את "אלים קטנים" – זה יהיה שמח אם יסריטו, אבל עצוב אם יכללו את הסצינה של הספרן. זאת סצינה עבור הקוראים, לא עבור הצופים.
אין לי בעיה אם מורידים קטעים שלמים מהעלילה - זה בדרך כלל לא פוגם
באיכות הסרט. והראיה – שר"ה, וסצינות הקוידיץ' מלאות האקשן של מסדר עוף החול – שאמנם יכלו לצאת מדהים בקולנוע – אבל חסרונן לא מורגש בשביל מי שלא קרא את הספר.
יש לי בעיה עם סרטים כמו המצפן הזהוב או גביע האש (ראיתי לפני קריאת הספר והוא היה בלתי מובן ותמוה לחלוטין עבורי*). סרטים שרצים מהר מהר כי אין להם זמן, והצופה שלא קרא את הספר נותר מבולבל מהמי יודע כמה אירועים שקורים בשניות ספורות שכדי להבין מה לעזאזל קרה שם עליו לקרוא את הספר. מזל שאת המצפן קראתי לפני הסרט.(למדתי לקח מגביע האש)
כמו כן יש לי בעיה גם אם העלילה מובנת לגמרי – חסר הרגש שלה. והדוגמא החיובית לסרט שלמרות אורך הספר לא איבד את היופי והרגש בעלילה – זה שר הטבעות. וגם את העלילה הבסיסית של קינג קונג היה ניתן לדחוס לשעה וחצי, אבל אז זה לא היה סרט כל כך יפה כמו שהנו – אלא סתם עוד סרט מפלצות.
בעוף החול לא היה חסר לי הקוידיץ', או שנתנו את השורה של מריאטה לצ'ו. כן היה חסר לי ההלם והכאב של הארי כשהוא נחשף לאופיו האמיתי של אביו.
*(ספוילר לגביע האש) מסתבר שבהוגוורטס אין בעיה עם מותם של תלמידים שהמתחרים בטורניר לא הצליחו להציל.ומה לעזאזל קרה שם בין וולדמורט להארי והשרביטים שלהם? ומה עשו שם ההורים שלו וסדריק? למה הארי לא מת?
אה. פריורי אינקאנטאטם. פריורי אינקאנטאטם! מה, לא הבנתם?
הממ... אני די מסכים עם שניכם.
כלומר – גם עם דורה וגם עם רד. בתור מי שסבור ששלישיית הספרים הזו היא מצוינת (ובמיוחד הספר הראשון בטרילוגיה) חששתי מאד מהסרט. חמש הדקות הראשונות – כפי שנראו באינטרנט – לא בישרו טובות. מה שהתגלה במהלך הספר אט אט נגלה לצופים בשפה מברקית על ההתחלה, וזה היה כמעט חילול הקודש. אבל אז נזכרתי במה שאני תמיד מטיף לאחרים: סרט וספר הן שתי יצירות עצמאיות ומותר לסרט לגשת לסיפור מזוית שונה. וככזה, הוא לא רע. כלומר: הוא מהנה מאד, יש בו עיצוב עולם נהדר (מבחינה עיצובית, לונדון החלופית היא מה זה מגניבה, וגם מושב הכנ..סלילה – מגיסטריום מגניב לאללה, שלא לדבר על ספינת האויר של גב' קולטר) והשחקנים, ברובם, מתאימים מאד לתפקידם (ובמיוחד ניקול קידמן וסם אליוט), אבל הם אכן דוברים מברקית מדוברת, והסרט כסרט אינו מתקרב אפילו לרמות של הספר. כלומר: הספר ימשיך להיות ספר מצוין גם ללא הסרט, הסרט ישכח במהרה. אבל בזמן הצפייה הוא היה מהנה למדי גם אם העביר את התחושה שחבל שלא השקיעו בתסריט את אותן רמות השקעה שהשקיעו באפקטים ובמשכורות לשחקנים.
דווקא המסרים האנטי-דתיים עברו לטעמי יפה: היה ברור מאד שהארגון ה"רע" הוא תחליף לכנסיה, וגם דרק (קלודיוס) ג'קובי הצליח לעשות משהו עם התפקיד חסר שורות הדיאלוג המוצלחות שהעניקו לו. בכלל היתה לי תחושה שהשחקנים המצוינים גדולים בכמה וכמה מידות על התסריטאי והבמאי.
אבל מעבר לכל אלה הסרט מהווה איור נחמד לספר מצוין ואולי היה עדיף לוותר על העלילה בסרט ורק להפוך אותו לוידאו קליפ ארוך שיעביר לקוראי הספר את הויזואליה של העולם מבלי להכביד על היוצרים בדברים כמו תסריט, עלילה וכו…
ועוד הערה:
הצפייה בסרט העלתה בי געגועים עזים לסרט שהיה יכול להיות. טום סטופארד, מחזאי מוצלח ומבריק ("רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" המחזה והגם הסרט) כתב את התסריט הראשון לטרילוגיה. האולפן זרק את התסריט לפח וכריס – תזכירו לי עוד פעם מי זה – וויץ כתב תסריט חדש, זה שראינו על הבד. אולי בעולם של "חלומות בלתי אפשריים" אפשר לראות את גירסת סטופארד לסרט, ואין לי ספק שזו היתה יכולה להיות מוצלחת יותר.
ובכלל נראה לי שמעבר לכל חסרונותיו הסרט גם לא מצליח להחליט למי הוא מיועד: ילדים ימצאו אותו משעמם מדי ומבוגרים לא ממש יבינו מה רוצים מחייהם. יש לי תחושה ש"ניו ליין" עומדים להיכשל עם הסרט, ולא רק בגלל הרמה הירודה של התסריט.
ילדים בלבד.
למה שילדים ימצאו אותו משעמם? יש מכות, יש חיות, יש הרפתקאות. בתור סרט ילדים אין איתו בעיה, הוא בטח לא יותר גרוע מ'נרניה'.
ילדים בלבד.
זה היה בספר אבל גם אני הופתעתי – כי הרבה חלקים אחרים מאור רוכחו.
(במיוחד זכור לי מהספר הקטע על הילד שחתכו לו תדמון וכל סיפור המוות שלו – בסרט זה רוכח מאוד מאוד.
סוף
-האשף הדגול
אוח. ''המצפן הזהוב'' עם תסריט של טום סטופארד.
כבר שנים שהיא נעשית יותר ויותר רזה.
מסכים לחלוטין
למרות שקראתי את הספר, תוך כדי הצפיה ההרגשה היתה שאני רואה איזה מין קווסט מחשב מוסרט או אולי סדרת אנימה זולה בהם שום דמות לא קיימת קיום עצמאי, וכל פיסת טקסט נאמרת רק אם היא תורמת לידע של הגיבורה על העולם. במיוחד צרם לי הקטע בו גברת קולטר מסבירה לליירה על המגיסטריום: בלתי אפשרי להאמין שליירה לא יודעת דבר על הגוף ששולט בכל העולם בו היא חיה. בגלל לחץ הזמן לא ניתן מניע סביר לשום דמות: מעשיה ומניעיה של גברת קולטר של הסרט הגיוניים בערך כמו המניעים של מפקד קוברה או של זעם הרשע מ"בינבה". והכי צרם היה קולו של איאן מקאלן בתור הדוב המשורין, שיותר מכל הזכיר לי את שחקן התאטרון המפורסם, מר גדעון להב, מ"הרצועה" בביפ. לפחות האפקטים הם לחלוטין Shiny!
ולסיום, אלו השאלות שעלו בראשי במהלך הצפיה: האם קופיפו הוא הדמון של מרקו? והאם אוגי הוא הדמון של נילס?
ואבו הוא הדמון של אלאדין.
יאגו הוא הדמון של ג'פאר. פלאונדר הוא הדמון של אריאל. העיזה שאני לא זוכר איך קוראים לה היא הדמון של אזמרלדה. בכלל, מסתבר שתופעת הדמונים היתה קיימת כבר זמן רב, בעיקר בסרטים של דיסני, אבל לא הוסברה על 'המצפן הזהוב'.
ביקורת מעולה
אהבתי את צורת הכתיבה מאוד :)
עוד לא ראיתי את הסרט, אבל רק הגברת את החששות שלי [למרות, ש5 הדקות הראשונות לא נראו לי כ"כ נוראיות]
ובכל זאת, זה לא משנה אני אלך לראות את הסרט.
נו, לפחות הנמחת לי ציפיות.
בהחלט פסקול נהדר!
בזמן האחרון שלי באתר הבחנתי בבעיה רצינית אצל גולשים רבים – מיד כשהם שומעים ווליום טיפה גבוה מדי בפסקול הם מתחילים לקטר שזה גבוה מדי ושהם צריכים כדורי ראש בדחיפות. במיוחד בטריילרים, שחייבים שיהיו להם מוזיקה בווליום מפוצץ בשביל להשאיר חותם של הצופה (היי, זה עובד אצל מיליוני בלוקבאסטרים מדי שנה!).
סרט כיפי וזורם
למרות כל הדברים הנכונים שצוינו בביקורת, ממש נהניתי מהסרט. אולי בגלל שקראתי את הספר ואני מכירה את כל מה שעומד מאחורי השורות הקצרות והתמציתיות. העיצוב היה מדהים, הדמונים היו נפלאים (אהבתי את האפקט של המוות בקרבות) ובסך הכל אהבתי את הסרט למרות התרגום הצורם (מצפן ה-) וההשמטה של סוף הספר.
התשובה בגוף השאלה
שלושת הפרקים האחרונים של הספר צולמו, אבל קוצצו מהסרט, ויופיעו בתחילת הסרט הבא (בהנחה שבאמת יהיה אחד כזה, מה שלא ממש בטוח).
אם הסרט לא יעשה מספיק כסף
(והמצב נכון לעכשיו לא משאיר הרבה מקום לאופטימיות) – לא יהיו סרטים נוספים.
אל דאגה
במידה ולא יעשה סרט שני אני די בטוח שיוציאו גרסת במאי ב DVD עם שלושת הפרקים החסרים. אמצעי חדש לשיווק DVD: לקטוע את הסרט בקולנוע כדי להיות בטוחים שיקנו את ה DVD.
אל דאגה
אל דאגה
זה לא כ"כ מצחיק, עוד יעשו את זה להרגל קבע…
התשובה בגוף השאלה
ניתן איזה שהוא נימוק לקיצוץ הזה? אני לא מאנשי "נתנו את השורה של רון להרמיוני", אבל הסיום הנוכחי מוציא את כל העוקץ מהסיפור.
א. הסרט בגירסה המקורית היה ארוך מדי
ב. לגמור את הסרט בתחושה של ניצחון, במקום בקליפהאנגר לסרט הבא.
א. הסרט בגירסה המקורית היה ארוך מדי
א. אז היו צריכים לעשות את ההילוך האיטי של ניקול קידמן בהילוך מהיר.
ב. וזה בדיוק מה שמוציא את העוקץ (אבל נו טוב, אנחנו עדיין בהוליווד).
אני באמת צריך לקרוא את הספר
כששמעתי על הסרט לפני חודשיים חשבתי לי "הנה עוד סרט ילדים סטייל "נרניה"". אבל כשהבנתי שזה מבוסס על ספר שאמור להיות מעולה (ושכל החברים שלי קראו), החלטתי לקרוא אותו, למרות רשימת קריאה עצומה של 10 ספרים בערך שעדיין מחכים בתור, ולמרות שאני לא כ"כ אוהב ספרות פנטזיה. אז תודה, עין-הדג, על ההיכרות עם "המצפן הזהוב"(השם האמיתי של הסרט! האהא!).
אבל נותרה השאלה המהותית והחשובה, שעד כה אף אחד לא שאל:
האם הם נתנו את השורה של רון להרמיוני?
אני באמת צריך לקרוא את הספר
כן.
יותר נכון
הם נתנו את השורה של רוג'ר לליירה
הסרט היה חביב
ובהחלט הורגש שניסו לדחוס כמה שיותר דמויות ועלילות על חשבון איכות. המכשפה – כמו שרד תיאר – מדגימה את זה הכי טוב.
מה שכן, הסרט גרם לי לרצות לקרוא את הספרים, אז אני חושב שאני אצא מרווח מכל הסיפור הזה. וגם הדמון – כשהיה חתול – היה ממש חמוד.
דורה, את בשוונג!
סיפורי נרניה זאת יצירת מופת מול הסרט המגוחך הזה.
שנאתי כל רגע.
קראתי את הספר, ואהבתי אותו מאוד. הוא הרבה יותר עמוק מהסרט הדבילי והמגוחך הזה. "מצפן הזהב" הוא פשוט פגיעה ישירה באינטליגנציה של הצופה. הוא בעל עריכה גרועה (פתאום מוזיקה שקטה, פתאום מוזיקה גבוהה), משחק בינוני להחריד ושטחי להלאה, ורגעים (רבים) מגוחכים (למדי) כמו (
הקטע שבו ניקול קידמן רצה בסלו-מושן. גאד! זה היה הסלו-מושן הכי מגוחך שראיתי בכל חיי). ובקיצור – גרוע, גרוע, גרוע!
אני מקווה שהסרט ייכשל, ולא נצטרך לסבול מהסרט הבא, "הסכין המעודן".
אויה. אופס. סליחה.
"הסכין העדין"!
אז אין טעם ללכת לסרט למי שלא קרא קודם את הספר?
אין טעם.
גם כי לא תהנה, וגם כי עשר הדקות הראשונות של הסרט הן ספויילר לכל המידע שמתגלה לאט לאט בכל שלושת הספרים של חומריו האפלים.
אתה מתכוון לאישה שעשתה את ה"וויס אובר" ממש בתחילת הסרט? – אווה גרין (שמשחקת את סרפינה) שהיא במקרה שחקנית שאני שונאת בעיקר בגלל הקול המעצבן שלה…ממש לא יפה מצידם לתת לה לדבר כ"כ הרבה.
כן, לא ידעתי שזאת היא
בספר יש עוד לפני ההתחלה הסבר שהוא מתרחש "ביקום דומה ליקום שלנו אבל שונה ממנו מבחינות רבות". לא ברור אם פולמן רצה שיהיה את זה שם או שההוצאה התעקשה. לפחות הם לא אומרים כלום על דמונים.
היה לי כיף.
קראתי את שני הפרקים הראשונים בספר הראשון, ובהחלט הרגשתי שמנסים לדחוס המון פעילות למעט מאוד זמן, אבל היה נורא נחמד. האנימציה מרהיבה, העלילה סבבה, ועכשיו הקריאה של הספר עוד יותר נחמדה לי.
מה שכן, היה נחמד להתרגש מזה ששון קונרי מדבב את יוריק, ואז לתהות האם זה באמת שון קונרי, להחליט שזה בעצם גנדאלף, ואז לבלות עד שארית הסרט בניסיון להיות בטוחה בעניין, לפני הקרדיטים.
איאן מקקלן לא שון קונרי
כן, זה מה שהיא כתבה.
דווקא ממך הייתי מצפה לקרוא את ההודעה עד הסוף... :-)
הקרדיטים גם הפתיעו אותי בזה שאת הדימון של ליירה מדבב פרדי היימור, והוכיחו לתרגומון שהוא באמת זיהה את דרק ג'קובי.
אני דווקא ידוע בכך שאני לא קורא הודעות עד הסוף
(סתם), וגמני זיהיתי את דרק (קלו, קלו, קלודיוס) על הרגע הראשון שהוא הופיע.
והיה גם סארומן
שהיה השחקן הכי גרוע בסרט, אחרי הדובי. ב-5 שניות שהוא היה על המסך הוא נראה כאילו הוא מדקלם מילים מוזרות שהוא שינן לפני 20 שניות וישכח בעוד 5.
כי לורד עזריאלי הלך לעשות שופינג בקניון
עד עכשיו כל הבדיחות
ששמעתי על לורד עזריאל היו קשורות בסרט "חגיגה בסנוקר".
בדיחה על הקניון, זה חדש.
נו באמת
בתור חובבת גדולה של הז'אנר אני יכולה להגיד בוודאות שזה לא אחד הסרטים הטובים בו.
הסרט דחוס ומעייף והדבר הראשון שחשבתי שנגמר הסרט היה- אותי הם לא יראו בסרט ההמשך.
זה נראה כאילו מישהו הקיא את כל הרעיונות הקוסמים והפנטזיים שלו לתוך סרט אחד בלי לחשוב על החיבור או על רצף העלילה.
הטריילר מקסים וממצה, ראיתם אותו- ראיתם את הסרט, העלילה גם ככה לא מפתה במיוחד.
נכון לעכשיו, על פי IMDB המצפן עשה 26.1 בסופשבוע
ונראה לי שזה מעט מדי לסרט בסדר הגודל שלו, והכסף שהושקע בו. הנתונים הסופיים של סוף השבוע אולי ישתנו במקצת, אבל די ברור שהוא לא סחף את הקופות. אני משער שבניו ליין כבר מורטים כמה שערות.
נכון לעכשיו, על פי IMDB המצפן עשה 26.1 בסופשבוע
השאלה הגדולה היא מה יקרה לניו ליין עם הסרט יכשל כישלון מוחץ (מה שכבר נראה שהולך לקרות)?
הרי העתיד שלהם (ושל הטרילוגיה) תלוי בהצלחה של הסרט, לא?
לדעתי, ניו ליין צריכים לחכות לשבועות הבאים
יכול להיות שהסרט ישמור על סכומים דומים בסופי השבוע הבאים, וכך יצליח. גם טיטניק הרוויח בסוף השבוע הראשון שלו סכום קטן, אבל המשיך בסופי השבוע שאחרי עם סכומים דומים לסכום מסוף השבוע הראשון, וכך הפך לסרט הכי רווחי בכל הזמנים:
http://boxofficemojo.com/movies/?page=weekend&id=titanic.htm
לא כזה רע כמו שעושים אותו, ת'אמת.
אני דווקא נהניתי, אבל יכול להיות שזה בגלל שכבר קראתי את הספרים והכל פשוט צץ לי מול העיניים מבלי לסבול מסירוס מאסיבי סטייל הארי פוטר (אני לא משווה בין הסדרות, חלילה, זה יהיה כפירה).
העלילה המרכזית עברה, ובהצלחה אולי, אבל חבל שזה הדבר היחיד שעבר.
כן, הקצב הייתה הבעיה העיקרית שלו. עוד חצי שעה של סרט הייתה עושה פלאים (למרות שאחי, שלא קרא את הספרים, אהב את התחושה שהסרט "אוחז" אותך). זה עבד בשרה"ט. וגם יכול להיות שזה יתוקן עם מהדורה מורחבת.
מה שכן, אני חייב לציין לטובה את הליהוק, שהוא ללא ספק הצד החזק בסרט.
עוד דבר, אני דווקא אופטימי לגבי ההמשכים משום מהף אם הם ייצאו (הבנתי שהוא דווקא הצליח בבריטניה). גם זכור לי שקראתי שהם יהיו יותר…מושחזים מבחינת המסר האנטי-כנסייתי. חוצמזה, אם לנרניה יוצא המשך, אז למה לא לזה? P:
אגב, בספרים מסבירים את ה"שנאה" לכנסיה – היא בולמת את התקדמות המין האנושי, משליטה את דעותיה על אנשים וכו' וכו'.
עוד הערת אגב, יכול להיות שהסרט יסבול מתסמונת "לילה מטורף במוזיאון" ויצבור תאוצה בקופות למרות הבינוניות הכללית שלו. אבל פה אולי אני חוצה את קו האופטימיות לעבר התמימות הילדותית ^^
היה נחמד במצפן הזה''ב ממש יפה.
היה נחמד וראיתי בקולנוע במצפן הזהב היה יפה מאוד.היה ארוךך מעט שעתיים בסרט.ואוו מעציב פעולה יפה זה מוצא חן עייני ממש
אני חושבת שצריך להמשיך "מצפן הזה"ב יהיה 2 ולא בטוח.
ושמעתי שיש ספרה של במצפן הזה"ב סיפור וכולם תמיד מעניינים לקרוא ספרה של "מצפן הזה"ב.ניקול קידמן שחקנית הכי טוב ומומחה טוב כמו האמת.
להתראות..
מצפן הזהירות בדרכים?
מצפן הזהירות בדרכים?
להתראות
האם התסריט של טום סטופרד היה יצירת מופת?
והאם התסריט המקורי (והארוך מאוד) של כריס וייץ היה עוד יותר נורא מהגרסה הסופית של הסרט?
כל התשובות (העצובות) כאן: http://nymag.com/daily/entertainment/2007/12/golden_compass_scripts.html
משתמע אבל מכאן שבכל זאת יהיו סרטי המשך, זה נכון?
משתמע אבל מכאן שבכל זאת יהיו סרטי המשך, זה נכון?
קראתי כתבה ב"גארדיין" בה אחד הבכירים של ניו ליין מספר על האכזבה מההכנסות בארה"ב (הם ציפו ל-30 עד 40 מיליון) אבל מספר כי מחחוץ לארה"ב הסרט מצליח טוב יותר, והם גם מכרו כל מיני זכויות וביחד עם השקעות של משקיעים חיצוניים הסרט כבר כיסה 80 אחוז מההוצאת שלו, לכן הם לא מאד מודאגים.
אני מאד מקוה שהם יחליטו כן להוציא את ההמשכים, ויהיו קצת פחות פחדנים מדעת קהל, ויתנו לבמאי החדש (אני מניח שיחליפו את ווייץ…) קצת יותר יד חופשית.
חוץ מזה, אני חושב שאם יוציאו גרסה מורחבת של הסרט לפי התסריט המקורי של ווייץ (שצולם במלואו, הקיצוצים נעשו אחרי כל הצילומים) הסרט יראה כמו הסרט שמגיע לספר מעולה כמו "המצפן הזהוב".
כריס וויץ מזכיר לי בצורה מורבידית את
סיילר מהירוז.
בכל מקרה, זה שהסרט כיסה 80% מהכנסותיו זה חדשות טובות לדעתי.
הרי, מפה אפשר רק להשתפר.
אני היחיד שלא מסכים עם הביקורת?
לאחר קריאת הביקורת חששתי להתאכזב מהסרט, במיוחד בתור אחד שלא קרא אף אחד מהספרים.
להפתעתי גיליתי סרט קולח ומרהיב, המשחק של הדמויות הראשיות היה מצויין (פרט לילדה שלעיתים הבריקה אבל לרוב פשוט היתה ילדה).
מבחינה ויזואלית עשו עבודה מדהימה ומאד נהנתי לראות את הדמון פאן משנה צורה שוב ושוב.
העלילה היתה אכן דחוסה וברור שאפשר היה להציג אותה גם ב-12 שעות, אבל לי זה לא הפריע. הרגשתי שניתנו תשובות לשאלות או לדילמות ולא היו הרבה חוטים רופפים בסוף.
בקיצור, שווה לראות.
אתה לא היחיד.גם אני אהבתי את הסרט
אמנם הוא לא היה מרהיב.אבל זה עדיין היה סרט מהנה מאוד שהדבר היחיד שחסר בו כדי להיות מרהיב הוא סצינת אקשן אמיתית.קרב הדובים בספר היה עבורי סצינת האקשן הטובה ביותר(וזה היה בסך הכל ספר)רק שבסרט היא קצרה ומאכזבת
שאלת
איך זה שאחרי שידו של יוריק נפצעת הוא מחלים מיד ולוקח את ליירה איתו?
בעולם של ליירה
כאשר הילד נולד איך הדמון שלו מגיע לעולם בדיוק?
בעולם של ליירה
לפי מה שאני הבנתי, פשוט ברגע שהוא יוצא נוצר לידו דמון
ראיתי באיחור ונהניתי
אני מסכים מאוד עם הביקורת. המגרעת העיקרית של הסרט היא הריצה המהירה כדי להספיק הכול – מגרעת משותפת להרבה עיבודים לספרים, שבלטה במיוחד בסרטי הארי פוטר – וכאן מלווה בהאכלה בכפית של הצופים בהסברים. זה גורם להשטחה של הדמויות, ואפילו ככה נשארים עם תחושה שהעלילה קצת קופצת ממקום למקום.
אבל נעשתה עבודה מצוינת בעיצוב העולם. ספינות האוויר יפות, המכשפות רוכבות על הרוח, הדמונים מלהיבים והדובים המשוריינים הם דובים משוריינים. ניקול קידמן טובה מאוד (להוציא כמה מעידות תסריטאיות שהיא לא אשמה בהן כמו סצינת ה-"לאאאאאא!" שלה עם ליירה); דקוטה השניה, לדעתי, שחקנית מוצלחת כמו דקוטה הראשונה. ואמנם העלילה מגולגלת הלאה במקום להתפתח – אבל היא בהחלט ברורה, וזה לא משהו שאפשר לזלזל בו.
לא סרט ממש טוב, אבל כיפי ושווה צפיה, ודאי לא פחות מנארניה הראשון. יהיה חבל אם לא יעשו את ההמשכים.
הוא כן אמר לה משהו בסגנון.
בטח יצאת לשירותים ופיספסת.
לנוחיותך, ציטוט-
כמו ילדה בחנות ממתקים
בתור חובבת ממתקים מושבעת קשה לי שלא להתרגש כל פעם מחדש כשאני נכנסת לחנות ממתקים, במיוחד אם היא גדולה וחדשנית ומציעה מבחר מתחדש ומעודכן של התענוג המשמין האחרון.
בכל פעם אני סוקרת את החנות מקצה אל קצה, מתענגת על הממתקים המוכרים ומסתקרנת לגבי ההפתעות החדישות.
לא משנה, אני תמיד יוצאת משם עם חור בכיס ושקית מפוצצת הפתעות טעימות.
אותו הדבר אני מרגישה לגבי סרטי פנטזיה.
ראיתי כל כך הרבה מהם אבל לעולם לא נמאס לי לגלות עולמות חדשים.
לכל עולם יש משהו חדש ומלהיב להציע לי ובמשך שעה וחצי עד שלוש שעות אני נעלמת למסע קסום.
כמובן שיש מסעות שקסומים יותר מאחרים, אבל כולם הם חוויה מרגשת, בגלל שאני מכורה לקולנוע ופחות לספרים, לא מכירה את הרקע של רוב אותן עלילות ולכן אין שום דבר שיפגום בהנאה שלי מהדרך.
למצפן הזהב הגעתי דרך אותה מנטרה שאני תמיד משננת לעצמי "אם לסרט יש יותר מ10 פוסטרים, הוא הסרט בשבילי", כי מבחינתי ההגיון אומר שהסרט עמוס דמויות ומאורעות ולכן הוא סרט ששווה צפייה, לפחות כך אני מקווה.
מצפן הזהב לקח אותי לטיול בעולם שלא הכרתי, בעולם קסום של אנשים ובעלי חיים שחולקים נשמה אחת (משהו שאני אישית יכולה להזדהות איתו), מכשפות טובות ויפות, דובים מלכים, אבק קסום ומיסתורין.
נהנתי מכל רגע, ושאבתי בתדהמה כל פרט קטן שיכולתי.
רציתי לדעת עוד עוד ולחוות כמה שאפשר מפיסת הקסם הטהור הזה.
הויזואליות מדהימה, הדמויות מטריפות והקצב סוחף.
ברור לי שיהיה לפחות עוד סרט המשך אחד ואני בהחלט אצפה לראות גם אותו.
כמו ילדה בחנות ממתקים
תודה רבה על התשובות :)
תיקון
המכשפות אינן "נשים עצמאיות וחזקות" ולו רק מהסיבה שהמילה נשים מרמזת שהן אנושיות. המכשפות בעולם של פולמן הן כמו האלפים של טולקין, יצורים שנראים כמו בני אנוש אבל אינם כאלו. הן יכולות להעמיד צאצאים משותפים, אך לא יותר מכך.
תיקון
זה חדש לי. חשבתי שהן היו נשים אנושיות שעם השנים הלכו ונפרדו מ"שאר" המין האנושי (ולא שהיו מאז ומתמיד גזע נפרד), אבל קרוב לודאי שפשוט שכחתי את הספר.
הן גזע נפרד, בערך
יש סיכוי להפנות אותי למקום בספר שבו נאמר במפורש שהן גזע נפרד?
הספרים לא לידי
אז אני לא בטוח אם יש התייחסות כזו. אבל המסקנה די ברורה
מצויין במפורש שהמכשפות לא יודעות מהו קור. לא כי הן פיתחו חסינות או עברו הכשרה, הן פשוט לא מכירות את זה, בדיוק כפי שדובים לא יודעים מהו דמון וטיב הקשר עימו
גם מצויין שעם ענף מעץ מסויים הן יכולות לעוף, מיד וללא שום מאמץ או אימון.
בקיצור, זה אולי נראה כמו ברווז, אבל זה בהחלט לא ברווז.
הספרים לא לידי
זה לא אומר כלום, כמו שהקוסמים ב"הארי פוטר" הם לא גזע נבדל, אבל בכל זאת יש להם (מלידה) יכולות שלאנשים רגילים אין. די ברור שהמכשפות, אם הן בני אדם, שייכות לקבוצה שונה מבני האדם ה"רגילים" ושכנראה זה תורשתי; לא ברור שמדובר בגזע שונה שאף פעם לא היה קשור לבני האדם (כמו, למשל, הערפדים ב"חלום קדחת" של ג'ורג' מרטין או האלפים של טולקין).
אבל בטח שוקל כמו ברווז :-)
הן מתייחסות לעצמן כשונות מבני האדם*, אבל הרושם הכללי הוא אכן יותר כמו בני אדם בעלי תכונות מוזרות (חיים ארוכים בהרבה, חסינות לקור ויכולות קסומות).
* למשל, במפגש הראשון עם הדמון של סרפינה הוא אומר "…כשאנשים נעשים מודעים לו, פחד גדול משתלט עליהם והם מוכנים לנקוט כל אמצעי כדי לגלות מה הוא. אבל זה לא עניינן של המכשפות."
והספר מעיר: "המכשפות והדמונים שלהן היו חסינים לקור, אבל הם היו ערים לכך שבני האדם סובלים ממנו."
דקה אחת מהסוף שלא נראה לעולם
אבל האם גם בסרט זה יהיה עם קריינות או שזה רק בשביל המשחק?
http://www.youtube.com/watch?v=PtplnBb-dpM
מסכנה: לא לקרוא
פשוט, אני ישבתי, חשבתי שהכל רץ, שהקריינות בהתחלה פשוט ספיילרה את כל הסרט,שקטעים מפוספסים, שקטעים נוספו כהמצאה בלתי ברורה של התסריטאים, ושניקול קידמן לא מתאימה לתפקיד.
ואחי, שלא קרא את הספר ולא כלום, יצא בהרגשה של שרה"ט הבא בקטן, נהנה, אקשן, ההסברים היו בסדדר מבחינתו.
אז, בורות = אושר או משו.
מסכנה: לא לקרוא
הכשל של אי-הנאה בעקבות קריאת הספר הוא סטנדרטי. הפתרון החלקי הוא לקרוא, כמובן, אבל הרבה לפני שהסרט יוצר, ומספיקים לשכוח את רוב מה שקרה.
לבי לבי לאלו שראו את הסרט, התלהבו, רצו לקרוא, וגילו איך הספר נגמר באמת.
מסכנה: לא לקרוא
קראתי אותו אממ לפני חצי שנה ויותר, ואפילו אם הייתי קוראת כמה שנים לפני, הזיכרון שלי טוב כדי שאני אזכור את העלילה.
זה לא שלא נהנתי, דווקא היה סבבה.
וגם לא הגעתי לרמת "הם נתנו את השורה של רון להרמיוני" אבל לאדעת, היו דברים שממש הפריעו, כמו הקריינות בהתחלה, החתיכה של הסוף וגילוי דברים מוקדם מידי..
תשובה לכל השאלות:
כי ככה זה בספר. אולי שם היה הסבר כלשהו.
אני לא חושב שהמגיסטריום מנסה "להשתלט על היקום" (מקסימום על הכופרים בעולם המסוים שלו), ואני בטוח שאין שום אמירה נגד הקומוניזם.
לכל המגיבים
יהיה המשך לסרט? תודה מראש.
עדיין לא ברור.
התכנית המקורית היתה לעשות לסרט שני המשכים. אבל אז הסרט נכשל מסחרית בארה"ב – אבל הצליח בשאר העולם, והאולפן שהפיק אותו, ניו-ליין, נסגר למעשה והסרט עבר לשליטת אולפן אחר (וורנר). אז ההמשכים עומדים בסימן שאלה.
עוד על הנושא:
כתבה מספר 4358
ביקורת הביקורת
סופסוף ראיתי, ולמרות שמדובר בסרט בינוני ("ראה, פאן, יש לנו רק חצי סצנה ואני חייבת להספיק לסכם את ההתרחשויות בשביל הצופים, אז שתוק ותן לי לדחוף מונולוג לא אמין!"), האפקטים והעיצוב כל-כך מצוינים שפשוט הצטערתי חזור והצטער שלא ראיתי אותו בקולנוע.
אלא מאי? בניגוד לרד, לדעתי לא רק שהביקורת כנגד הכנסייה (כארגון דתי) קיימת, אלא שהיא גם הדבר המלאכותי ביותר בסרט מלא אפקטים ממוחשבים. זה מה שיש לפולמן להציע לנו? החלפה של הכנסיה בארגון קש המלא באנשי קש שהם, בצורה פשוטה ופשטנית, מרושעים עד העצם? איזו מין ביקורת זו? זו הטכניקה הבסיסית ביותר, והגרועה ביותר, של דמגוגיה.
הוי! פתאום הבנתי איזה סרט זה מזכיר לי! 'רידיק', כמובן.
גם שם יש עיצוב מפעים, נסיון לדחוף יותר מדי Backstory בפחות מדי סצנות, צורך נואש להרשים את הצופים במגוון התרבויות שבעולם, וסיפור שהולך לאיבוד.
אלא שמ'רידיק' נהנתי ממש, כי ראיתי אותו בקולנוע והאפקטים הכניסו אותי למצב סוגיסטיבי להפליא, דבר שלצערי נחסך ממני כאן.
תגובה ספונטנית: מה פולמן קשור לכאן?
המסרים של 'ואלס עם באשיר' כל כך בוטים שאפשר להרגיש בהם גם בסרט אחר לגמרי? אה, רגע, זה פולמן, לא פולמן. אוקיי.
אני לא ראיתי הרבה ביקורת נגד הכנסיה בסרט, כי הכנסיה לא נמצאת בסרט. המגיסטריום נמצא בו, והמגיסטריום לא מוצג (בסרט, לא בספר) כארגון דתי דווקא. כמו שאמרתי כבר, בהרבה סרטים, בעיקר מז'אנר הפנטזיה, יש ארגונים גדולים ומרושעים שרוצים להשתלט על העולם. יש להם אולי הרבה במשותף עם ארגונים בעולם שלנו, כמו הכנסיה הקתולית, חברות הנפט או מיקרוסופט, ובכל זאת לא נהוג לקרוא אותם בצורה כזאת.
Then again, ממרחק של חצי שנה אני כבר לא זוכר את הסרט מספיק טוב, אז אם תטען שהמגיסטריום דווקא כן דתי, יהיה לי קשה להתווכח איתך.
הסמולנים האלה, מגיעים לכל מקום.
אבל, האמת, הכנסייה נמצאת גם נמצאת בסרט. יש לנו ארגון גדול, ששולט בעולם מתוקף סמכות רוחנית, שחינוך הילדים חשוב לו במיוחד, ושהחברים בו נקראים 'אחים', מתלבשים כמו כמרים וגרים בבניינים הנראים ככנסיות.
אם זה נוער כמו חמור ועושה עליך קקי, זה בטח לא טינקרבל.
המגיסטריום לא דתי במיוחד – לא זכור לי שאלוהים מוזכר בסרט – אבל זה לא מפתיע אותי: פולמן (לפי הסרט) אינו אנטי-דתי, הוא אנטי-ממסדי. המסר של הסרט דווקא דתי מאוד – אבל דת בנוסח חסידי העידן החדש, ואלו שונאים את הכנסיות בלהט שאינו נופל (ואפילו עולה) על זה של אתאיסטים.
לא יודעת, אני דווקא לא קישרתי לכנסיה
עד שלא נכנסתי לקרוא את הביקורת והתגובות. במבט לאחור הכל נשמע הגיוני, אבל זה לא ממש היה משהו שקפץ לי לעין.
הסרט עצמו… לא יודעת.
בינוני תהיה הגדרה הכי טובה. הוא לא הכי רע, הוא גם לא ממש טוב.
וליירה ילדה ממש, אבל ממש, מעצבנת.
נחשף הליהוק של הסדרה על פי ״חומריו האפלים״
https://www.hollywoodreporter.com/news/his-dark-materials-tv-adaptation-rounds-cast-1130283
דפני קין בתפקיד ליירה, ג’ימס מקאבוי הוא לורד עזריאל, רות וילסון היא גברת קולטר ולין מנואל מירנדה בתור לי סקורסבי (?)