ריקוד מסוכן

מאת
לונג ג'ון
– פורסם ב 15 באפריל 2007Posted in: ביקורות

תסריט ובימוי: מנחם גולן
שחקנים (נגיד): אליענה בקייר, זוהר ליבה, מיכל אמדורסקי, עומר ברנע, אילנה אביטל, חיליק כהן, עמוס לביא, רפי תבור, גליה אלבין, ג'יאן-אי

מאז ימי 'קזבלן' לא ראינו חבורת פושטקים מתאספת ברחוב ופורצת בריקודים באופן ספונטני. יש משהו מאד רטרואי בצפייה בזוהר ליבה ('השמינייה'), רגע אחרי שהוא מנענע את אגנו מול הוריו ולגופו תחתונים בלבד, כשהוא יוצא אל הרחוב בצעדי ריקוד קלילים, וחבריו זונחים כל מה שהם עושים באותו רגע ומצטרפים אליו בכוריאוגרפיה מתואמת היטב (כלומר, מתואמת בתיאוריה). בזמן שעבר מאז 'קזבלן' הספיק מנחם גולן, הבמאי, לביים עשרות סרטים ולהפיק אף יותר, כולל קריירה ענפה בחו"ל. אבל עם כל הכבוד לרשימת הקרדיטים הארוכה שלו ולתרומתו של גולן לקולנוע הישראלי, מגיע הרגע שבו בנאדם צריך להכיר בכך שהוא גמר את הסוס, ולפנות את כסא הבמאי. או לפחות, להקרין כמה מהסרטים שלו רק בכינוסים משפחתיים.

ליבה מגלם את יוסי, צעיר משדרות, שהריקוד זורם בדמו. יוסי הוא החבר-ללא-התחייבות של תום (מיכל אמדורסקי), השאפה המקומית שאין טובה ממנה על הרחבה. שאר החברים שלהם כוללים דמויות קולניות (מי יותר, מי פחות), כולם רקדנים בחסד (מי יותר, מי פחות). בקצה השני של העולם, בשכונת סביון התל אביבית, נמצאת אנאבל גולדברג (אליענה בקייר), הלומדת בלט עם מאור (עומר ברנע) – היא מתעקשת שהם רק רוקדים ביחד, הוא היה שמח ליותר.

לאחר אקספוזיציה ארוכה מדי ומספר תירוצים מאולצים, מגיעים כולם – כל אחת ואחת מהנפשות הפועלות, כולל עוזרת הבית של משפחת גולדברג – למסקנה כי עליהם להירשם לתחרות "אלוף הריקודים". ככל הנראה זו תוכנית ריאליטי, אבל הסרט לא מתחייב על כלום. צירוף נסיבות מצער (מאור העדיף לרקוד עם עוזרת הבית, ג'יאן-אי) דוחף את יוסי ואנאבל זה לזרועות זו, והם מאלתרים ריקוד שזוכה לתשואות השופטים ומעלה אותם לשלב הבא. הכימיה ביניהם כל כך טובה, שבמהרה הם מוצאים עת עצמם מבלים יחד גם מחוץ לשעות החזרות, למרות ניסיונה הראשוני של אנאבל לשחק את עצמה קשה להשגה, בתואנה שעליה ללמוד לבגרויות. אם עד כה רק צחקקתי במבוכה הרי שהבגרויות סחטו ממני זעקת "WTF?" נחרדת. כאילו, הלו, אתם באמת מצפים שנאמין שאליענה בקייר תלמידת בית ספר? רגע, ומה זה אומר על מיכל אמדורסקי?

אך לא הכל פרחים ופרפרים על הציר שדרות-סביון: כל העולם ואשתו מנסים למנוע את הרומן המלבלב ואת קריירת הריקודים של אנאבל, כשהאויב העיקרי הוא הסרט עצמו.

'ריקוד מסוכן' הוא אסופה של כל כך הרבה כשלים, עד שהבעיה היחידה היא על מה לא לכתוב. הסרט הוא בברור ניסיון לתפוס טרמפ על ז'אנר ריאליטי-הריקודים, מסוג 'נולד לרקוד' ו'רוקדים עם כוכבים', אבל איפה פה הריאליטי – אין לי מושג. ריקודים אמנם יש בסרט, וגם שני משתתפי ריאליטי לשעבר: ג'יאן-אי ויגאל אלקיים (שלא להזכיר את השופטת אמדורסקי), שמקבלים שתיים וחצי סצינות כל אחד. אבל מצלמות טלוויזיה, שלבי ניפוי, הצצה אל מאחורי הקלעים או כל אלמנט אחר שמאפיין תוכניות מסוג זה – אין בכלל.
אחד הדברים הכי אומללים הוא שאין ממש מה לומר על הריקודים – הם לא מעוררי השראה, וכמו ב"נולד לרקוד" נעשה ניסיון לשלב מספר סגנונות ריקוד. הריקוד ההודי, למשל, מפגר לחלוטין – אבל קיים. לעומתו, הניסיון של עומר ברנע לרקוד בלט נגדע באיבו, כשהמצלמה בעצמה חותכת הלאה ומהר. יש לפעמים כמה קטעי ריקוד בסדר (אלו של מיכל אמדורסקי אפילו יותר מבסדר), אבל זה המקסימום שאפשר להגיד עליהם.

מה שיש, והרבה, הן התחלות: התחלה של עלילות משנה, התחלה של רעיונות, התחלה של פיתוח דמויות (אם להיות נדיבה. מאד). אבל ההתחלות האלה לא הולכות לשום מקום ומהר מאד כל אחת מהן נחתכת בגסות לטובת הסצינה הבאה. אבא של מאור בצרות כספיות ובונה על הכסף של גולדברג? תום מנסה לסכסך בין יוסי לאנאבל? אבא של אנאבל אוסר עליה ללמוד ריקוד? נו, יופי. נתנו לכם חומר למחשבה, עכשיו תדמיינו אתם לבד איך זה נגמר, כי 'ריקוד מסוכן' שוכח מהרעיונות האלה תוך מצמוץ עין אחד בלבד.

הבעיה היא שקשה לדמיין דברים בסרט. הוא עשוי כל כך רע, שכל שביב של ריכוז מופנה לאחת משתי תגובות: בכי מר על העשייה הטכנית, או חרחורי צחוק לנוכח דמויות המשנה. את העשייה הטכנית קל לסכם: הצילום נראה כמו וידאו ביתי (גם אם יש רמזים לכך שמשהו שם היה קצת יותר מביתי), העריכה נוראית וקוטעת סצינות בגסות, ואילו הפסקול היה יכול להיות סביר, אילולא מישהו התלהב ממנו כל כך שהוא תקע ברקע את אחד השירים שלוש פעמים ברצף, ולא תמיד חיכה עד שהשיר יסתיים לפני שהתחיל אותו מחדש.

דמויות המשנה הן הטרגדיה האמיתית. על רפי תבור וגליה אלבין, המגלמים את הוריה של אנאבל, אין מה להכביר מילים: הם מדקלמים את השורות שלהם בצורה חסרת אינטונציה או תזמון. גם עמוס לביא בתפקיד אביו הנכה וגיבור המלחמה (עוד התחלה אבודה של פיתוח דמות) של יוסי מפציע לכמה שניות ולא יודע מה לעשות איתן. ג'יאן-אי, עוזרת הבית של משפחת גולדברג, מגישה להם מיץ ובלילות פוצחת בריקוד על מעקה הבית כשהיא לבושה בייבי-דול אדום, או מציצה לזוג יוסי-את-אנאבל ושוב פוצחת בריקוד על מעקה הבית כשהיא לבושה בייבי-דול אדום. אתם יכולים לתאר לעצמכם לבד כמה זה קשור לתפקידה כעוזרת בית, לעלילה או לכל דבר אחר.

אבל לסרט יש שני כוכבים אמיתיים, שמצליחים להתבלט בעליבותם אפילו מעל לביזיון הכללי. הראשון הוא חיליק כהן ('סיטי טאוור'), המגלם את הכוריאוגרף פדרו, שלא היה סגור מאיזה מוצא הדמות שלו. הוא כנראה ארגנטינאי, מה שבעיקר אומר שהוא מסיים כל משפט ב"א?ה?". הוא כנראה גם הומו, כי כל הכוריאוגרפים הומואים, ולכן הוא מסתובב בגופיה שחורה ומנסה להיות היסטרי, רגשני ומצחיק, א?ה? או במילים אחרות: מדבר מהר, נעלב כמו פולניה ומתחשק להחטיף לו סטירה, א?ה?

אילנה אביטל, לעומת זאת, לוקחת את התפקיד הקטן שלה, כאמו המרוקאית והכפרה של יוסי, ברצינות. יש לה שלוש סצינות בסרט, כל אחת מגוחכת יותר מהשניה. בהתחלה היא רק מרוקאית חמה שקוראת לילדים "כפרה" ואוהבת אותם ללא סייג; אחר כך היא לובשת שמלה סגולה עם רקמת זהב, אומרת "כפרה" ועושה "קולולולולולו"; שיא השיאים מגיע כשהיא מבצעת מה שכנראה אמור להיות ריקוד בטן (באמת היתה שם בטן, אבל לא שמתי לב שהיה ריקוד), ועוברת חוויה מטלטלת, שבעיקר סוחטת ממנה קריאות "איסמעאללה!", תוך שהיא מורחת את כף היד שלה על לחי, צוואר, חזה. מילים לא יוכלו לתאר את הסצינה המדהימה הזאת.

אילו רק היתה אילנה אביטל מקבלת יותר זמן מסך, או שהגרסה שהיתה מופצת אצלנו היתה הגרסה הבינלאומית של הסרט (הו כן, הוא צולם גם בגרסה דוברת אנגלית) הייתי אומרת שהסרט אמנם גרוע, אבל שווה ללכת אליו כדי לצחוק מכמה שהוא עלוב. כיוון שלא כך הדבר, אין לי אלא לקבוע בעצב שהסרט לא שווה צפיה אפילו בתור קאלט. 'ריקוד מסוכן' לא יגרום לכם לצאת בריקוד ספונטני במעברים – הוא יגרום לכם להשתין בכסא מצחוק, ואז להירדם באופן ספונטני מול המסך.

תגיות: