במקור: Bee Movie
במאי: סטיב היקנר, סיימון ג'. סמית
תסריט: ג'רי סיינפלד ושלושה אנשים מפורסמים פחות
קולות (גירסה אנגלית): ג'רי סיינפלד, רנה זלווגר, מתיו ברודריק, ג'ון גודמן
'כוורת בסרט' נפתח בציטוט של האגדה האורבנית הטוענת שמדענים קבעו שלפי חוקי הטבע דבורים לא יכולות לעוף, וממשיך בטענה שלדבורים לא אכפת ממה שבני האדם חושבים, הן יעשו מה שבראש שלהם (ציטוט חופשי). לו היה זה המסר של הסרט – שכל אחד יכול להצליח אם הוא רק יחליט – זה היה בסדר. זה לא מסר מקורי במיוחד, והוא מאוד אמריקאי, אבל הוא מתאים לסרט ילדים שכזה, ובשלב מסוים, נראה שבאמת לשם הסרט מכוון. אבל אני חושש שבסופו של דבר, לסרט יש מסר הרבה יותר מסוכן, ואני לא אתפלא אם יתברר שאיזה קונגלומרט של חברות דבש מימן את הפקתו.
בארי ב. בנסון הוא דבור, או איך שלא קוראים לדבורה ממין זכר. הוא למד כל החיים שלו (3 ימים של בי"ס יסודי, 3 של תיכון, ועוד 3 של קולג') בשביל שיוכל לעבוד כבורג מיקרוסקופי במערכת לייצור דבש בכוורת למשך שארית חייו, ואז למות. מסיבות תסריטאיות, הוא מחליט שכל הקטע הזה לא מתאים לו עכשיו, והוא מעדיף לבלות קצת בעולם החיצון לפני שייכנס לתפקיד ממנו ישחרר רק המוות. אז הוא עף מהכוורת, פוגש מוכרת פרחים, מתאהב בה, מגלה שבני האדם לוקחים מהדבורים את הדבש לשימושם העצמי ומחליט לתבוע את כל האנושות. זו בערך הנקודה בה ההגיון אורז את חפציו ויוצא בצרחות מהאולם.
אני מודה שהסרט תפס אותי קצת לא מוכן. אמנם לקח לי בערך רבע שעה להבין את זה, אבל פתאום נפל לי האסימון. העובדה שג'רי סיינפלד חתום על התסריט ועל הקול של הדמות הראשית בלבלה אותי, וסרטי האנימציה שראיתי לאחרונה – שכוונו כולם לקהל מבוגר או לפחות לכל המשפחה – גרמו לי לשכוח שיש לא מעט סרטי אנימציה לילדים. ואז, פתאום, הכל נהיה ברור – העיצוב הצבעוני והמצועצע של הכוורת, הדמויות הסטריאוטיפיות, ומעל לכל, הדרך בה ההתפתחויות העלילתיות מעיפות את ההגיון הפנימי מהדרך, בדרכן להגיע לסוף הסרט, הכל הרי זועק "סרט ילדים".
הייתי שמח להגיד שברגע שהבנתי איזה סרט אני רואה, התחלתי ליהנות ממנו, אבל זה יחטא למציאות לא מעט. בעצם, מה שקרה זה שביקשתי סליחה מהיושבים בשורה שלי, ויצאתי החוצה לאידיוטומט. לשמחתי, גיליתי ש'גלובוס' התקינו לידו אנטי-ניטפוקון (איזה יופי שהם מוציאים את הכסף שהם מרוויחים על ציוד הכרחי, ולא על שטויות כמו מסכים גדולים יותר, רמקולים או עובדים מקצועיים), כי אחרת הייתי מבלה את כל הסרט בקריאות "אבל זה לא הגיוני!". אבל כשחזרתי לאולם הסרט עדיין סבל מדמויות שלא מספיק אכפת לי מהן ומהומור בינוני, עם מעט מדי הבלחות של בדיחות מצחיקות באמת.
הסרט מזכיר לא מעט את 'עבודת נמלים', סרט האנימציה הממוחשבת הראשון של אולפני דרימוורקס, מלפני כמעט עשור: חרק קהילתי שמרגיש שיש בו יותר מאשר לשרת את טובת הכלל והמלכה, יוצא לעולם ומגלה שגם יצורים קטנים יכולים לשנות את העולם, ממש כמו פרודו באגינס. גם עיצוב הכוורת של בארי כסביבת מגורים שמוקדשת לעבודה דומה לא מעט לקן של "זי", גיבור 'עבודת נמלים'. אבל בניגוד לזי, בארי הוא לחלוטין לא ההשתקפות הממוחשבת של השחקן שמדבב אותו. בדרכו להפוך ליצור דיגיטלי מכונף, סיינפלד איבד את יכולת האבחנה שלו, הסרקזם והיכולת לגרום לאנשים לצחוק, ובעצם נשאר בעיקר עם חוסר יכולת המשחק שלו. נראה שגם הבמאים חשבו שג'רי לא מצחיק כמו פעם, כשדאגו לזה שאי אילו מהפאנצ'ים שלו ייאמרו כלאחר יד, ממש לפני שעוברים לסצינה אחרת, כדי שלא נשים לב שהם גרועים. לקח לי הרבה זמן להוציא מהראש את התמונה של סיינפלד עומד באולפן הקלטות ומקריא שורות מדף בכל פעם שבארי פתח את הפה.
שאר השחקנים עושים עבודה טובה יותר, אבל לא בהרבה. הסרט מכיל כמה הופעות אורח שנעות בין המפתיעות למשעשעות לתמוהות, ומעבירות את ההרגשה שהשחקנים מאחוריהם באו לעשות איזו ג'סטה לסיינפלד, כי הם חברים נורא טובים שם בהוליווד. או, לפחות, ככה הם רוצים שנחשוב.
אבל לא הכל רע. בהיותו סרט האנימציה הממוחשבת האחרון שראיתי, הוא גם זה עם האנימציה הכי יפה. למרות העיצוב הקריקטוריסטי שלו, יש בו הרבה תשומת לב לפרטים. ניו יורק של הסרט נראית נפלא, וגם הכוורת של בארי לא מאכזבת. קטעי התעופה באוויר הפתוח נהדרים ומעבירים יפה את תחושת הלונה-פארק של חרק קטן בעיר גדולה, אם כי הם עדיין נופלים מאלו של כמה סרטי אנימציה אחרים. יש בסרט כמה בדיחות טובות, ואי אילו הברקות ויזואליות, אבל הן מעט מדי ורחוקות מדי זו מזו, ולגמרי לא מה שהייתי מצפה מהסרט הראשון שנכתב על ידי מי שהיה פעם אחד האנשים הכי מצחיקים בעולם.
- האתר הרשמי
- הטריילר
- סיינפלד – התסריטים המלאים
- מועצת הדבש
- לאן נעלמו הדבורים?
האמת הופתעתי לטובה מהסרט
לבארי ב. סיינפלד היו פאנצ'ים חזקים, וגם לשאר ההבלחות (ובייחוד זאתי של כריס רוק) קשה להישאר אדישים. ציפיתי לסרט שמופנה יותר לילדים, אך הוא כלל פארודיות בסגנון שרק (לפני שהגיע הסרט השלישי הרע).
הדיבוב של רנה זלווגר העלה אצלי חיוך, דמות חביבה שבאמת פיתחתי כלפיה סימפיה (ועוד לחשוב שמדובר בסרט אנימציה של דרימוורקס).
מומלץ לכולם, באמת.
אני מסכים, די נהניתי.
העלילה באמת דבילית ושולית לגמרי, הסרט הוא לא יותר מרצף של בדיחות, אבל יש מספיק בדיחות טובות כדי להפוך את הסרט לחוויה מהנה.
יש אצלי פחד אינו מוסבר
שהסרט יהיה רק בדיחה אחת. אני מתכוון, סיינפלד הפיק את הסרט בגלל בדיחה שהוא המציאה בארוחת ערב עם אשתו, ואמר שיהיה מצחיק לקרוא לסרט על דבורים "bee movie". אבל סיינפלד חשב על עוד תת- בדיחות של יתעלו על הבדיחה האולטימטיבית שלו?
לא כל כך קשור לסרט..
תהרגו אותי, אבל אני אף פעם לא הבנתי מה כל כך מצחיק בסיינפלד.
ג'רי סיינפלד הוא בנאדם חביב וסימפטי מאוד, אבל מפה ועד הבנאדם הכי מצחיק בעולם!
ובקשר לסרט, סוג הסרטים שרואים בדוד אחרי כמה זמן ונהנים, לא יותר..
לא כל כך קשור לסרט..
לא כל כך קשור לסרט..
גם לדעתי.
ג'רי סיינפלד אולי תסריטאי טוב ואולי יש לו ראיונות קומיים מוצלחים (אני לא יודע בדיוק כמה פרקים מהסדרה הוא הגה בעצמו), אבל הטיימינג שלו והיכולת להצחיק בהחלט לוקים בחסר. ברור שהוא היה הנקודה החלשה ב"סיינפלד" ואותי הוא ספציפית אף פעם לא הצחיק, השאר דווקא הצחיקו מאוד. שלא לדבר על זה שהוא שחקן מחורבן.
(אף פעם לא הבנתי את הקטע שלו עם החיוך אחרי פאנצ'ים, הוא מרוצה מעצמו או משהו?)
שלא לדבר על ההתנהגות שלו בתכנית של לארי קינג שהייתה פשוט מבישה והזויה.
ג'רי סאקס.
בכל מקרה, אני אשמח לצפות בסרט בהזדמנות, כמובן שלא במחיר של הליכה לקולנוע.
יכול להיות שאני טועה
אבל האיש שבגדול מאחורי סיינפלד הוא לארי דייויד.
יכול להיות שאני טועה
יכול להיות, אבל אחרי "תרגיע" זה די ברור שאף אחד מהם לא קומיקאי גדול.
חסכת לי תגובה (מש''א)
אבל עדיין סיינפלד גם כתב את התסריט, לא רק דובב. לכן, על פי משוואת סנייפלד = הצלחה, אפשר לצפות שגם התסריט יהיה משהו קרוב לגאונות (ואולי הוא באמת כזה, עוד לא ראיתי את הסרט).
בקשר לביקור של סיינפלד בארץ. רק לי זה הרגיש כאילו כל המנחים וכל שדרי החדשות שראיינו אותו סגדו לאדמה שעליה הוא דורך, בעוד סיינפלד בדרכו השחצנית די ירד על כל מי שראיין אותו (בנוגע לתלבושות של הכתבים או לשיטת הראיון שלהם, לדוגמא)? אפשר לסלוח כי הוא עשה את זה גם ב'סיינפלד' על ניו יורק בצורה גאונית, אבל פה זה פשוט עיצבן אותי ולא ממש הצחיק.
אני חושבת שהוא דיבר כמו שהוא תמיד מדבר.
מי שהתעקש לנשק לו את הנעליים, וזה באמת הרבה אנשים, יצא פתטי באשמתו-שלו.
לדעתי הנקודה החשובה היא לא שהוא ירד עליהם, כי בכל זאת היה אפשר להתייחס לזה כאל בדיחה, אלא העובדה שבכל פעם שאיזשהו אמריקאי קצת-מיליונר וחצי-מפורסם נוחת כאן, הלשון של כל מי שמחשיב את עצמו פה נדבקת לו לתחת.
מילא עיתונאים, אבל למען השם, למה שמעון פרס או אהוד אולמרט צריכים לפגוש את ג'רי סיינפלד? איזה עניין אחד מהם יכול למצוא בשני? בל נשכח שאותו אולמרט הוא זה שאין לו עניין לפגוש את נציגי המורים השובתים. פשוט מגוחך, ההתבטלות הפרובינציאלית הזו.
אני מסכימה בגדול
שסיינפלד (הסידרה והשחקן) הם אוברייטד. אבל להגנתו של סיינפלד, הדמות שלו לא אמורה להצחיק. הוא על תקן אייל קיציס בארץ נהדרת, האדם השפוי בחבורה של מופרעים, הוא אמור להוות איזה קונטרה. אני לא יודעת מה זה אומר עליו כשחקן, או על התרומה שלו בסידרה, אבל זאת נקודת הפתיחה בכל מקרה.
לגבי הסטנד-אפ שלו, אני מסכימה שהוא מחורבן.
אפרופו קיציס
הוא מדובב את הדבורה בגירסה העברית של הסרט. לא ראיתי אותה, אבל זה בהחלט נשמע כמו ליהוק נכון.
אפרופו קיציס (כה''ב)
ואפרופו הרעיונות המתחנפים, סיינפלד ממש השפיל את קיציס ודני קושמרו וגם את כל מי שהיה מסביבו בראיון שלו איתם.
מי שראה את זה בערוץ 2, זה היה מחזה לא נעים לצפייה ודי ריחמתי על המראיינים (אם כי זה בהחלט הגיע להם).
קיציס מדובב לא משהו.
הייתי אומר "גרוע", אבל בגרפילד 2 החליף אותו נמרוד רשף, והוא עושה עבודה מזעזעת אפילו יותר.
גם אני מחזיק בדיעה הזאת.
ראיתי אותו לא מזמן בקונאן אובריין.
קונאן נתן לו איזה 7-10 דקות של סטנדאפ. לא צחקתי אפילו לשניה.
גם אני מחזיק בדיעה הזאת.
ניסיתי, בחיי שניסיתי לצחוק מסיינפלד. ראיתי כמה פרקים מהסידרה, והמקסימום שהצליחה לסחוט ממני הם כמה חיוכים מבויישים. הכי מצחיק היה הפרק עם הסופ נאצי שבמקרה ראיתי, ובו גיחכתי קצת.
הבחור משעשע ולעיתים רחוקות, אין לי מושג למה שילמו לו מליון דולר לפרק בימיו הטובים. לא מגיע לסדרה הזו לדעתי.
מעבר לטעם, יש גם עניין של תזמון
כשסיינפלד הוקרנה בפעם הראשונה, הסדרה עסקה בצורה מתוחכמת בנושאים שנחשבו טאבו בסיטקומים (אוננות, בלבול מיני, שימוש בכינוי "נאצי") והפורמט שלה היה מהפכני. מאז, קמו הרבה מדי חיקויים לסיינפלד ולחברים וההערכה לסדרות אבדה פרופורציות. זה כמו ש"תיקים באפלה" נחשבה סדרה פורצת דרך ומרתקת בשנות ה-90, אבל אחרי ההצלחה של גיבורים, אבודים, סמולוויל ושאר הדרמות שמערבות רעיונות על-טבעיים ופסיכולוגיים במינון גבוה, תיקים לא נראית כזו מיוחדת.
באופן מעניין, חשבתי פעם ששתי העונות האחרונות של סיינפלד היו די חלשות והסדרה נראתה לי עייפה ולא אמינה לקראת סופה. כשאני רואה את העונות האלה היום, אני מוצא אותן הרבה יותר מצחיקות כי הציפיות שלי נמוכות מכפי שהיו בזמן אמת.
ג'רי סיינפלד לא שחקן טוב והוא אפילו צחק על זה בסדרה. למרבה המזל, הוא לא ניסה לעשות משהו מעבר לדיבוב או לשחק את עצמו (לא מאז "בנסון", בכל אופן).
מקבל, אצלי היא פשוט נעצרה במחסום הטעם.
גם, אבל לא רק
עד סבב השידורים החוזרים האחרון של סיינפלד בקשת, עברו עלי לא מעט שנים נטולי הסדרה. לא הרגשתי געגוע, כי גם כך צברתי יותר מדי הקרנות חוזרות, עד שחשבתי שהגעתי למיצוי. בגלל זה השידורים החוזרים תפסו אותי כל כך בהפתעה. לא מדובר רק בפריצת דרך ותו לא. סיינפלד היא פשוט סדרה שכתובה ומשוחקת מעולה.
אז מעולם לא נקרעתי מצחוק מהסטאנדאפ של ג'רי, אבל בשלב מסוים הוא בהחלט היה אחראי לסדרה המצחיקה ביותר בעולם, ואף הערה נרגזת לא יכולה לקחת זאת ממנו.
אגב, בדיילי שואו הוא פרש את התיאוריה שלו לפיה אתה חייב להיות נרגן כדי להצחיק. זה מסביר מדוע למרות שנראה היה שדי טוב לו, הוא מתעקב להמשיך עם הנסטיות. חבל רק שהוא שכח גם להצחיק עם זה.
ירידת רמה מסרט שהוא בעצמו ירידת רמה כמו 'תפוס ת'כריש'?
המצב כנראה באמת קשה.
מאכזב
נהנהתי, זה לא שלא נהנתי.
אבל היו קטעים שפשוט ישבתי וחשבתי לעצמי "רגע, עכשיו אני אמורה לצחוק?"
סיינפלד מדובב בסדר, סביר בהחלט, והיו כמה בדיחות בהחלט מצחיקות, אבל יותר מזה, לא ממש.
סתם סרט.
בהחלט אפשר לחכות לדיוידי ולראות אותו בנחות בבית, בלי לבזבז כסף על כרטיס קולנוע פופוקרן ושות'.
אולי באמת, ציפיתי ליותר בגלל סרטי האנימציה האחרונים, אולי באמת, הסרט לא מתאים לאנשים מעל גיל 13.
בכל מקרה, סרט סביר וזהו.
מאכזב
יש משהו שאני לא מבין למה כשמישהו לא ממליץ על סרט הוא אומר"לחכות לדיוידי בלי לבזבז כסף על כרטיס קולנוע " אבל כרטיס קולנוע(ופופקורן ושתיה)הם יותר זולים מסרט דיוידי
כי אף אחד לא מדבר על קניית הדיוידי -
זה משהו ששמור לסרטים טובים.
כשאומרים "לחכות לדיוידי" מתכוונים לאפשרות לשכור את הסרט בספריית הדיוידי.
חוץ מזה, שני כרטיסי קולנוע+פופקורן וקולה
הם יקרים יותר מרוב סרטי ה-DVD. אם מדובר על שלושה אנשים, אז בכלל.
ואם זה סרט פופולרי ויש סבלנות
תוך כמה חודשים אפשר יהיה לקנות אותו יד שניה מעודפי השכרה. הייתי היום בבלוק-באסטר, קניתי כמה סרטים במבצע של 5 ב-100. יש שם המון עותקים מסרטים שהושכרו בזמנו בכמויות גבוהות כמו "שודדי הקאריביים", "בוראט" ו"השתולים". בהתחלה קונים הרבה עותקים כדי שכולם יוכלו לשכור, ובהמשך לא צריך כ"כ הרבה, אז מוכרים את העודפים במחירים שקרובים מאד לעלות השכרה. אגב, לא חסרים גם סרטים (חדשים) במבצע של 3 ב-100 או 4 ב-100, ומבצעים כאלה יש לא רק אצלם אלא גם בטאואר ובחנויות אחרות, ממש לא חסר; ועוד לא דיברתי על הזמנות מחו"ל… בקיצור, בלי שום פופקורן ושתיה, יש כיום שלל אפשרויות לקנות סרט במחיר שנמוך ממחיר הכרטיס, ואפשר אפילו להזמין מהאינטרנט, לא צריך לצאת מהבית, לשלם על דלק, חנייה, או בייביסיטר.
סיינפלד ענק.
אני לא ראיתי עדיין את הסרט. אבל בהחלט אפשר לחכות ולרכוש בזיל הזול. וזה נכון. זה לא מצדיק בכלל לצאת לקולנוע ולשלם עבור 3-4 כרטיסים ומעט חטיפים 150 ש"ח או יותר.
אני דווקא הצלחתי להבין את הסרט מההתחלה.
אבל מה זה אנטי-ניטפוקון?
מכשיר שגורם לצופה להפסיק לנטפק
מכשיר זה אמור לעזור להנות מסרט מבלי להתעקב יותר מדי על בעיות הגיון. מהחברה שהביאה לכם את הציפיוטומט והאידיוטומט.
האידיוטומט
אני הלכתי לסרט, הפעלתי את האנטי-ניטפוקון והאידיוטומט ודי נהניתי מהסרט.
מה שכן – לא ציפיתי שגם הבת שלי צריכה להפעיל את האדיוטומט וכו'. במשך כל הסרט (ובעיקר בסוף) היא לא הפסיקה לומר לי מה לא הגיוני.
היא רק בת 6. ראו הוזהרתם.
זאת בלי ספק מחווה ל'הבוגר'.
ראיתי את הסרט לפני די הרבה זמן
ההומור איום ונורא, כולו מתבסס על סלפסטיק שהפסיק להיות מצחיק בערך בתקופת הדינוזאורים (אגב מישהו הבין מה מצחיק ב"בדיחת דבורים").בעיות ההגיון הפנימי מתפרצות מכל מקום,אבל הדבר שהכעיס אותי באמת הייתה העובדה שהסרט מתעלם מעובדות מדעיות אחדות על דבורים ומתעלם מאחרות
זה סרט אנימציה לילדים עם דבורים מדברות.
ציפית שיוצרי הסרט ידייקו מבחינה מדעית?
לא,מצטרת האנטי ניטפוקון כנראה נשבר
הזדקנות היא תכונה גופנית, לא נפשית,
לכן היא לא נחשבת. לפיכך גם מפקד בדבורים המזדקן וטוב הלב מאופיין בתכונה אחת בלבד.
.....זו היתה בדיחה.
ממתי אני מבין את הנקרא?