במקור: The Rock
במאי: מייקל ביי
תסריט: דגלאס קוק, דייויד וייסברג, מארק רוזנר
שחקנים: ניקולס קייג', שון קונרי, אד האריס, מייקל ביהן, ג'ון ספנסר
השנה היא 1996. אחרי ההצלחה המפתיעה של 'בחורים רעים', סרט הביכורים מ-1995 של במאי הפרסומות מייקל ביי, מפיק העל ג'רי ברוקהיימר מחליט להפקיד בידיו פרוייקט קולנועי מעט יותר שאפתני. עם תקציב מוגדל באמתחתו, ביי מוצא את עצמו צועק הוראות בימוי לא לטירונים הקולנועיים וויל סמית ומרטין לורנס, אלא לשלושה שחקנים מוערכים: 007 בדימוס שון קונרי; אד האריס, ששיחק לפני כן בסרטים כמו 'גלנגרי גלן רוס' ו'אפולו 13'; וזוכה האוסקר הטרי על 'לעזוב את לאס ווגאס' ניקולס קייג', שזה לו סרט הפעולה הראשון בקריירה שהיתה עד אז רצופת סרטי איכות כמו 'בירדי' ו'לב פראי'. ביחד הם עתידים לבסס את מעמדו של ביי כבמאי אקשן מוביל החולש על הפקות עתירות ממון, לצערם הרב של רוב מבקרי הקולנוע.
המלחמה הקרה נגמרה זה מכבר, מגדלי התאומים עודם ניצבים על כנם. תסריטאי הוליווד מחפשים בנרות אחר סוג אחר של נבלים קולנועיים, ומוצאים את הגנרל פרנק האמל (אד האריס הגבר). לא עוד טרוריסט מהגוש הקומוניסטי, כי אם לא פחות מאשר גיבור מלחמה אמריקאי, קצין מצטיין ומעוטר שסיים שירות עתיר מעשי גבורה בשורות המארינס.
האמל כועס על הממסד הביטחוני האמריקאי, שמתעלם בשיטתיות ממשפחותיהם של חיילי ארה"ב שנפלו מעבר לקווי האויב במסגרת פעולות חשאיות. אחרי שתביעותיו להכיר בנופלים, לכבד את זכרם ולהעניק פיצוי כספי למשפחותיהם נופלות על אוזניים ערלות, האמל עושה את מה שכל אחד מאיתנו היה עושה במקומו. הוא אוסף סביבו שכירי חרב יוצאי מארינס, גונב 15 טילים חמושים בגז קטלני, חוטף 81 איש ומחזיק אותם כבני ערובה בבניין הישן של כלא אלקטרז, ומאיים על אוכלוסיית סן פרנסיסקו השלווה בנשק כימי.
כדי להתמודד עם האיום, ראש ה-FBI ג'יימס וומאק (ג'ון ספנסר, 'הבית הלבן') שולף את המומחה מספר אחד של הארגון ללוחמה כימית וביולוגית, סטנלי גודספיד (ניקולס קייג', קשוח-למחצה ואומלל) מבין זרועותיה של ארוסתו הטרייה. אבל זה לא מספיק, ועל מנת לשדרג את כוח המשימה שהוא בונה, וומאק, ממש כמו מייקל ביי, פונה למרתף הכי מעופש בסביבה ומנער את הנפטלין משון קונרי (הגבר-גבר). לשון קונרי קוראים ג'ון מייסון, והוא סוכן לשעבר בשירות הוד מלכותה שבילה את שלושת העשורים האחרונים עמוק בתוך מתקן כליאה פדראלי. מייסון מכיר את כלא אלקטרז עוד מהימים שבהם הוא היה כלא ולא אטרקציה תיירותית, והוא האדם החי היחיד בעולם שאי פעם הצליח לברוח משם. לכן, למרות שהוא לא מחבב במיוחד את מייסון, וומאק נאלץ לבלוע את גאוותו ולהמר על הסוס הקשיש.
ההימור הזה מוכיח את עצמו, לפחות מבחינת מייקל ביי. קונרי מוציא שם טוב לתופעת כוכב הפעולה הגריאטרי, ומתנהג בדיוק כמו שהייתי מצפה מג'יימס בונד להתנהג אילו במטען התורשתי שלו היה קיים הגן שגורם להזדקנות, ואם היו נותנים לו להירקב במשך 30 שנה בכלא אמריקאי. לאורך כל הסרט מצליחה דמותו של ג'ון מייסון לשמור על מינונים סבירים של אמינות, מיומנות קרבית ומרירות בריטית, מבלי לגלוש לפתטיות. גם ניקולס קייג' צולח באופן לא רע את טבילת האש שלו בעולם סרטי הפעולה. הדמות שהוא משחק מוצאת את האיזון הנכון בין עכבר מעבדות חנון לגיבור אקשן בעל כורחו, ומה שמתקבל על המסך הוא הרבה יותר מתקבל על הדעת מאשר הניסיונות של קיג' להיות רמבו בסרטיו הבאים, 'קון אייר' ו'עימות חזיתי'. הברקה ליהוקית נוספת היא אד האריס. אם מתגברים על המופרכו?ת הבסיסית של הסיטואציה (גנרל מוערך מאיים בטבח המוני כדי לקבל הכרה ממסדית ברעיו ופקודיו שאיבדו את חייהם בקרב), האמל נראה כמו רשע קולנועי אינטליגנטי שהוא בעצם בכלל לא רשע, אלא סתם אזרח אכפתי יתר על המידה עם נטייה מוקצנת לאובר-דרמטיזציה. זאת מורכבות נדירה מאוד עבור סרט אקשן קליל, ו'הפריצה לאלקטרז' עושה עבודה לא רעה בלהכיל אותה.
ואם באקשן עסקינן, בסרט יש כזה, ובכמויות נדיבות. תגידו מה שתגידו על מייקל ביי, להחריב חצי עיר בצידוק עלילתי קלוש הבחור יודע. אין בסרט שום דבר שעוד לא ראיתם מבחינת אפקטים, אבל הוא מתובל בטוב-טעם במכות, יריות, כדורי VX קטלניים בצבע ירוק זרחני, וגם באיזה פיצוץ נחמד כל כמה דקות בשביל לשמור על רמת מגניבות בסיסית. סימני ההיכר שעתידים לאפיין את סצינות הפעולה של ביי נמצאים כאן – החל בעריכה קדחתנית (2.6 שניות בין קאט לקאט בממוצע) וכלה בתנועות מצלמה גרנדיוזיות. ובכל זאת, בדרך כלל מה שמופיע על המסך די מובן, ואפילו משתלב באופן מוצלח באווירה הבומבסטית שאופפת את הסרט. אז נכון, אין יותר מדי היגיון פיסיקלי מאחורי המכוניות המתפוצצות או היגיון עלילתי מאחורי הפעולות של הנהגים שלהן, אבל היגיון אף פעם לא היה הצד החזק של סרטים מהסוג הזה.
גם התסריט לא נטול רגעים תמוהים (בפעם הבאה שאני בונה כלא שאי אפשר לברוח ממנו, תזכירו לי בבקשה לא לבנות בו מנהרה עם פרצי אש אקראיים, לא משנה עד כמה היא נראית לי חשובה לתפקוד של המבנה בתור אתר תיירות), אם כי בסך הכל הוא די מוצלח. כדי לפצות על הפשטות העלילתית, הסרט משופע בדיאלוגים שנונים, ומדי פעם מבליחים בו משפטי מחץ שאיכשהו לא נשמעים מגוחכים. לכל זה מתווסף פסקול מופתי, גם אם בומבסטי משהו, של האנס זימר וניק גלני-סמית, עשוי כל כולו נעימות קליטות ישר מחלומותיהם הרטובים של אנשי כל מחלקת פרומואים באשר היא.
'הפריצה לאלקטרז' הוא סרט פעולה כיפי ועשוי היטב, שלדעת רבים (טוב נו, לדעתי. "רבים" זה מין כינוי חיבה שהמצאתי לעצמי) מהווה את פסגת היצירה של מייקל ביי כבמאי. כאן הוא מגיע לשיאו, הן מבחינת איכות השחקנים שעומדים לרשותו והן מבחינת סגנון הבימוי שלו, ששומר על מינונים סבירים של מאפיינים "מייקל ביי"-ים באופן שהולם את הסרט. אחריו הגיעו 'ארמגדון' המושמץ, 'פרל הארבור' היומרני ו'איילנד' הכושל. 'הפריצה לאלקטרז' מזדקר מתוכם כיהלום נוצץ בערימה של שחת, לפחות עד שיגיעו הרובוטריקים ואולי יוכיחו אחרת.
- מייקל ביי – האתר הרשמי
- ההיסטוריה של אלקטרז
- אלקטרז – אתר התיירות
- שון קונרי
- עימות חזיתי
- פרל הארבור
- איילנד
נורא כיף שהחלטתם לפרסם ביקורות ''מה היה'' על סרטים עתיקים.
הפריצה לאלקטרז הוא אחד מהסרטים החביבים עליי, מהסוג שלא משנה מתי הוא משודר, או באיזה שלב של הסרט הצטרפתי אליו, רוב הסיכויים שאצפה בו עד הסוף.
הדבר היחיד שלא הבנתי בביקורת הוא למה ארמגדון מושמץ?
ארמגדון הוא סרט מושמץ.
http://www.rottentomatoes.com/m/armageddon/
ל-''ארמגדון'' אני מוכן לסלוח על הכל בזכות הסצנה המופלאה
בה מתוקנת הטעות ההיסטורית המכונה "צרפת".
והעובדה (אני מניח) שדווקא הסצנה הקטנה הזאת גרמה לכל השינצקליינים להתפוצץ מזעם כשהם ראו אותה הופכת אותה לקלאסיקה אמיתית בעיני.
מה רע באיילנד?
חוץ מעצם העובדה שהוא נעשה על ידי מייקל ביי שנוא המבקרים?
יש קישור לביקורת,
אז יותר פשוט להכנס ולקרוא.
מה רוצים ממייקל ביי?
האמת שלא ידעתי שהוא במאי רק מ-95. תוך עשר שנים הוא עשה 6 סרטים (לפי הסדר): בחורים רעים, הפריצה לאלקטרז, ארמגדון, פרל הארבור, בחורים רעים 2 ואיילנד. והאמת? נהניתי מכולם. מהרוב אפילו מאוד. עד כדי צפיות חוזרות.
תהרגו אותי, אבל אחלה במאי.
מה רוצים ממנו?
מה רוצים ממייקל ביי?
מלבד בחורים רעים, שאני יחסית מחבב (וגם זה בגלל וויל סמית'), הרשימה שלך מסבירה בדיוק מה רוצים ממנו. הפריצה לאלקטרז, אשר בזכרוני המעומעם זכורה לטוב, לא שרדה 10 דקות בפעם האחרונה שניסיתי לראות. הבומבסטיות, הגרנדיוזיות והטא-דא-דא-דם שהסרטים שלו מתאפיינים בהם, בשילוב עם משחק מלא בפאתוס ועיצי במיוחד, הם הם יביאו עלינו את החורבן.
ובאמת עצוב לראות שהוא קיבל את הרובוטריקים. עוד לא ראיתי את הסרט, אבל אפשר לזהות תסמינים של מחלה כבר בטריילרים. לצערי, ההצלחה שהוא זוכה לה רק מדרבנת עשיית עוד סרטים גרועים וככל הנראה שום ביקורת ציבורית (בסגנון Why does Michael Bay get to keep on making movies?) לא תעזור ופנינו לאבדון.
מייקל ביי ותאולוגיה
– קייל, סאית' פארק
מה רוצים ממייקל ביי?
נו, הרי לפני 95' לא נוצרו סרטים בומבסטיים, גרנזיוזיים ומלאי טא-דא-דא-דם. זה מייקל ביי המציא את הז'אנר הזה.
בחורים רעים יותר גרוע משעת שיא? או מנשק קטלני?
ארמגדון יותר גרוע מכל הפחדים כולם? (סרט מחורבן, רד נהנה) או מחמקן (עוד סרט מחורבן, לונג נהנתה)? וזה לא שהסרטים האלה מתאפיינים במשחק משובח מלכתחילה.
מה נתפסתם אליו? אם הוא גרוע, חצי הוליווד צריכה ללכת הביתה.
אז אקשן הוא אקשן הוא אקשן?
'בחורים רעים', 'איילנד', 'נשק קטלני' ו'כל הפחדים כולם' הם כולם זהים לחלוטין באיכותם, כי כולם סרטי אקשן? משחק הוא הדרך היחידה למדוד איכות של סרט? וממתי בכלל יש לנו משהו נגד אקשן?
האמת, את 'בחורים רעים' הראשון אני לא זוכר מספיק טוב כדי להשוות אותו למשהו. אבל בקשר לסרט השני – כן, הוא יותר גרוע מ'חמקן', 'נשק קטלני', 'כל הפחדים כולם' ורוב שאר סרטי האקשן שראיתי. קשה לי להאמין שאני באמת צריך להבהיר את זה, אבל מה שיש לי נגד מייקל ביי זה לא שהוא עושה סרטי אקשן בומבסטיים, אלא שהוא ממש גרוע בזה.
אז אקשן הוא אקשן הוא אקשן?
הטענה שהמרכזית שהובאה כאן נגד הסרטים של מייקל ביי היא שהמשחק בהם משוחק ומבויים בצורה גרועה, אבל בוודאי שמשחק הוא לא הדרך היחידה (גם לא המרכזית) למדוד איכות של סרט אקשן. והסרטים כמובן אינם זהים באיכותם, כפי שאני עצמי אמרתי.
אני חייב לצאת כאן להגנת 'ארמגדון', שהוא אולי הסרט המוצלח ביותר של מייקל ביי. בכוונה השוויתי אותו לחמקן (רוב הסרט באוויר) ולכל הפחדים כולם (בגלל סצנת הפצצת אטום ש*מאוד* מזכירה את פגיעת האסטרואיד. נדמה לי שכשחושבים על 'ארמגדון' או על 'כל הפחדים' מיד נזכרים בקטעים האלה).
המשחק לא טוב? המשחק והדיאלוגים ב'חמקן' הם גרועים ומביכים במיוחד מצד כל שלושת השחקנים הראשיים, וב'כל הפחדים' הגיבור הוא בן אפלק, באמת שחקן איום ונורא שמצליח לגרום לכל סרט די טוב להיות פחות טוב בעשרים אחוז (דוגמה, פייצ'ק, פרל הרבור, ואלה עוד הטובים שלו). אז קשה לומר שארמגדון חוטא במשחק גרוע לעומת הנ"ל.
האקשן לא טוב? עולה בקלות על הפעלולים העבשים של 'חמקן' ועל האין-אקשן המרדים של 'כל הפחדים'. וזה סרט בן 10 שנים. על חמקן לא נוכל לדבר בעוד 10 שנים, כי אף אחד לא יידע מה זה (תודה לאל).
עלילה גרועה? אסטרואיד שהולך למחוק אותנו זאת נקודת פתיחה לא רעה לכל סרט אקשן. יותר טובה ממטוס-קרב-אינטליגנטי-מלאכותית, והרבה יותר טובה מ..אה..מה בעצם היה שם ב'כל הפחדים' חוץ מהפצצה המלוכלכת? לא הבנתי כלום (רק אל תגיד לי שגם נהנית מזוועת העולם 'סוריאנה').
בקיצור, למה? מה הוא עושה לא נכון? למה אני ושכמותי כן נהנים?
על אפכם וחמתכם: ארמגדון סרט טוב! ובחורים רעים סרט טוב! ואיילנד סרט טוב! ושכולם יקפצו! (צו צו צו)
כדי לשמור על הדיון באותה הרמה:
מייקל ביי קקי! מייקל ביי טיפש! כל הסרטים שאתה אוהב הם גרועים! לה לה לה
כמה טוב שיש מקום לדיונים אינטליגנטיים על קולנוע.
היי, עצור רגע.
למה, באמת, 'החמקן' (שאותו לא ראיתי) הוא לדעתך סרט יותר טוב מ-'ארמגדון' (שאותו ראיתי לפני מלא זמן, ובטלוויזיה, אבל ממה שאני זוכר, היה בסדר)?
חמקן
קודם כל, אני נהניתי מ'חמקן', אבל במקרה הזה אני באמת במיעוט. הוא סרט מושמץ מאוד בפני עצמו (הרבה יותר מ'ארמגדון', בעצם). הסיפור אידיוטי למדי והמשחק כנראה לא משהו, נכון – אבל בכך הוא באמת גרוע באותה המידה כמו רוב סרטי האקשן הביי-יים. אני מבטיח לך שהוא אידיוטי הרבה פחות מ'רובוטריקים'. ואני מוכן להודות גם ש'ארמגדון' הוא סרט די נחמד – *חוץ* מסצינות האקשן. כלומר, השעה הראשונה שלו.
אבל ברגע שמגיעים לחלל, מתחילות כל הבעיות האופייניות לביי שהתעייפתי כבר לחזור עליהן. אני לא יכול לקרוא לסצינת אקשן סצינה טובה אם לא הצלחתי להבין מה לעזאזל קורה בה. לעומתו, האקשן האווירי ב'חמקן' הוא לא רק נהדר (אם כי יכול להיות שחייבים לראות אותו על מסך גדול כדי להעריך אותו), הוא גם חדשני: המעבר מתוך תא הטייס אל מבט מרחוק על המטוסים, וחזרה, בשוט אחד הוא דבר שעד הסרט הזה לא נעשה מעולם, ככל הידוע לי. תחושת המהירות והורטיגו שמקבלים בסצינות הקרב ב'חמקן' הן דבר שאי אפשר, פשוט אי אפשר, לקבל בסצינות שבהן כל שוט אורך חצי שניה. הן עושות הרגשה כאילו אתה עף באויר, לא כאילו בעטו לך בראש.
למעשה גם אני אהבתי את חמקן.
סרט חביב מאד עם אחלה קטעי אקשן.
ארמגדון שיעמם אותי בעיקר אבל אני עדיין חובב מייקל ביי.
אני אוהב אקשן מהיר עם מצלמה רועדת כמו שאני אוהב אקשן שמצולם בצורה יציבה כמו חמקן.
אז אני נהנה מהאקשן של מייקל ביי אחרי הכל. דווקא מעניין שבפריצה לאלקטרז ביי צילם בצורה יציבה.
כדי לשמור על הדיון באותה הרמה:
תודה על התגובה העניינית.
על לא דבר,
אבל צריך שניים לטנגו ולדיון ענייני. קשה לענות באופן רציני לתגובה שבה אתה יורה שמות של סרטים ורבעי-טיעונים לכל כיוון, שם לי מילים בפה ומסיים ב"ושכולם יקפצו". אתה נראה ככה כמו סצינת אקשן של מייקל ביי. לתגובה יותר מפורטת, ראה את התגובה שלי לעכרור על 'חמקן' נגד 'ארמגדון'.
ועכשיו מחדש: אני מתנצל
על התגובה הלא ממש עניינית שלי, שהתייחסה רק לשורת הסיום בהודעה שלך. לא התכוונתי לפגוע. פשוט, ההודעה שלך הכילה מספיק נקודות בשביל לאכלס כמה פתילים שלמים, און ואוף טופיק, וסיימת אותה בשורה תחתונה שנראתה כאילו היא אותתה שלא משנה מה אני אגיד, אתה לא מתכוון להקשיב. עדיין, התגובה שלי לא היתה במקום.
מצטרף לשורה הראשונה בתגובתך
אז אקשן הוא אקשן הוא אקשן?
סיבה אחת למה הסרטים שלא לא משהו.
תנסה להבין מה קורה במסך בקטעי האקשן.
בפריצה ואמרגדון איכשהו הצלחתי להבין משהו ממה שקרה לעומת איילנד ופרל הארבור שזה פשוט פיצוצים ואתה לא מבין כלום וזה מה שהעצבן אותי באליינד,באתי לראות סרט אקשן שאני יבין את האקשן בוא והנה ממנו ובסוף קיבלתי סרט כל נחות מכל בחינה(כן גם האקשן,מאז שראיתי את הטריילר ציפיתי לראות את המרדף מכוניות כי אני מת על השטיות האלה ומה שקיבלתי הבזקים של 2 שניות שלא מבינים מהם כלום)
ועוד משהו על ''ארמגדון''
רוב האנשים בטח לא זוכרים את זה, אבל חודשיים לפני "ארמגדון" יצא סרט עם נושא כמעט זהה.
Deep Impact ("פגיעה קטלנית" בעברית) עוסק גם הוא באסטרואיד שעומד לפגוע בכדור הארץ.
בתפקיד הראשי מופיעה טיאה לאוני, כעיתונאית שחושפת את הנסיון להסתיר את האסטרואיד, אלייז'ה ווד כנער שגילה אותו, לילי סובייסקי כחברתו, רוברט דובאל ואפילו מורגן פרימן כנשיא ארה"ב (!).
ראיתי אותו בקולנוע כשיצא ומאד אהבתי, ולא טרחתי כלל לצפות ב"ארמגדון" שנראה לי פומפוזי מדי. בפועל ארמגדון עם כל יחסי הציבור והברוס ויליס מחק את "פגיעה" לגמרי כאילו פגע בו אסטרואיד (אם כי לפי ויקיפדיה נטען שגם השני היה להיט).
הסרט הוא אחד הראשונים של אולפני דרימוורקס, ושפילברג נתן צ'אנס ראשון לפיצ'ר לבימאית שלו, מימי לדר שהיתה קודם במאית ב"נשים במלחמה" (China Beach) וב-ER (שגם אותה הפיק שפילברג). ואולי יש פה מין צדק פואטי כי ER עשה אותו דבר לשיקאגו הופ (שתי סדרות על בי"ח בשיקאגו שיצאו באותה שנה, אחת מהן תמיד האפילה על השנייה…).
דיברתי פעם עם ידידה שלי על הסרט והיא אמרה שלדעתה זה מאד מעניין איך שני הסרטים שיוצאים מנקודת הנחה דומה, אבל אחד בוים ע"י גבר והשני ע"י אישה, וההבדלים כל-כך בולטים לעין, במיוחד עם הגסות של האחד והרגישות של השני…
עד כאן אוסף טריביה על "פגיעה קטלנית", כבר 10 שנים אני מחכה שייעשה קצת צדק לסרט הזה והנה נפלה ההזדמנות :-)
תיקון טעות
זה לא הפיצ'ר הראשון של מימי לדר. לפניו היה Peacemaker .
אני דווקא זוכר את 'פגיעה קטלנית' ממש טוב,
אולי כי אותו ראיתי בקולנוע ואת 'ארמגדון' – לא.
חשבתי שהרעיון הבסיסי של הסרט מוצלח, וגם הסוף היה מעניין, אבל התסריט והמשחק היו בינוניים כצפוי מבלוקבאסטר ממוצע, ובעיקר – היו מעט מדי אפקטים. היו בסה"כ איזה 7 דקות שבהן העולם נהרס, וזה היה בלתי מספק בעליל.
זוכרים, זוכרים
זו היתה התקופה שבה כל הסרטים יצאו בזוגות (כמו למשל "באגז לייף" ו"עבודת נמלים") ודובר לא מעט על הצמד הנ"ל. את "פגיעה קטלנית" לא ראיתי מעולם במלואו, צפיתי רק בחצי השני שלו בטלוויזיה, וממש לא אהבתי. מבחינה מדעית הוא אמנם אמין יותר, אבל הוא לא היה מהנה, והיה בו קיטש מהזן הלא אהוב עלי בכלל. בפרט, נראה היה שמי שביים אותו לקח את עצמו ברצינות תהומית, וזה כנראה ההבדל העיקרי.
כיוון שראיתי את כל סרטוני מאחורי הקלעים (+ קומנטרי וחצי מתוך שניים) שכלולים ב-DVD של ארמגדון (ותודה לקריטריון שהשקיעו ולהוצאה האירופאית שקטפה את הפירות ובזול) אני מוסמכת לומר שיוצרי הסרט מצהירים על כך בפה מלא: אנחנו כאן כדי לכייף. המטרה מלכתחילה היתה ליצור סרט אקשן מהנה לקיץ, וכן, הם מודעים לכמה סתירות מדעיות שיש בו, אבל פיצוצים בלי רעש זה לא זה, אפילו אם הם בעלל. תסספנדו, חבר'ה.
מלכתחילה מדובר בהשוואה מופרכת בין שני הסרטים לא קשורים. אחד הוא סרט דרמה (עם קורטוב של אימה) והשני אקשן קיצי קליל מחוזק בהרבה הומור וקצת קיטש (מהסוג שאני כן אוהבת). נקודת המוצא אולי דומה, אבל זהו בערך. זה כמו להשוות בין "סקרבס" ל"שיקגו הופ" רק כי שתיהן סדרות בי"ח (אני יודעת שיש עוד, באלה פשוט צפיתי).
את דעתי החיובית על ארמגדון כתבתי כאן לא פעם בעבר (אני משוכנעת שחיפוש "ארמגדון" יניב לא מעט תוצאות…) ואני שמחה לראות סוף סוף שיש כאן עוד כמה תומכים, שנים חיכיתי לזה… מבחינתי ארמגדון היה ונשאר סרט FUN נטו, ובזה הוא מצטיין לטעמי. יותר מזה לא חיפשתי בו וגם לא צריך. תודה למייקל ביי ולג'רי ברוקהיימר שהביאוני עד הלום.
אני רק רוצה להעיר שההנחה הבלתי כתובה
שאפשר לסלוח לסרטי אקשן על משחק ותסריט גרועים בתנאי שהפיצוצים מגניבים היא בדיוק מה שמאפשר לאולפנים לייצר עוד סרטי אקשן עם תסריט ומשחק גרועים. הרבה יותר זול להאכיל אנשים בחרא מאשר בקוויאר. אם הצופים ייתעקשו על סטנדרטים, ולא יילכו לראות סרטים חצי אפויים, סרטים כאלה לא ייראו אור.
מש''א
למרות ש"ארמגדון" לא כזה גרוע בעיני.
לגבי כל סרטיו האחרים של מייקל ביי, אולי אראה אותם יום אחד, אחרי שאסלח לו על רבע השעה שראיתי מ"פרל הארבור" – רבע שעת חיים שהוא יהיה חייב לי לעולמים.
אני דווקא מאוד נהניתי מאיילנד
אז אולי כדאי לך לתת לו צ'אנס?
אני דווקא מאוד נהניתי מאיילנד
אני אתן לו צ'אנס, כי אני סומכת על הטעם שלך. אבל בענין פרל הארבור אני מתעקשת: כל מי שדקות חייו יקרות לו, שינוס על נפשו!
אבל אחותו,
סיכמנו כבר שאפוסים היסטוריים כמעט תמיד יוצאים ממש רע. זה הגילטי פלז'ר שלך. העינוי הפרטי אליו את מכורה – הפקות שמתיימרות לספר סיפור היסטורי כלשהו בהרבה רעש וצלצולים.
אלכסנדר, גלדיאטור, 300, טרויה – הרי ידעת שזה יהיה נורא, וידעת שאת בכל זאת חייבת ללכת.
פרל הארבור זה בדיוק אותו דבר- אני מתרחקת כמו מאש, את מגיבה כמו פרפר מצוי ונמשכת דווקא. אבל את פרפר חכם ומנוסה. את יודעת שזה יצרוב.
בקיצור: גם אני לא יודעת מה רוצים מביי.
מאוד נהניתי מאיילנד. כל כך נהניתי שאפילו לא סלדתי מסקרלט, האמיני או לא.
זה העלה סוגיות מעניינות, כלל בדיחות שהצחיקו אותי, הכיל את יואן מקגרגור וסטיב בושמי, ששניהם לבדם סיבה טובה, עשה כבוד לישראלים בגולה ההוליוודית (מנקודת מוצא של אחד שמכיר את התעשייה מקרוב) ודווקא לא כאב בעיניים.
ובחורים רעים היה אחלה סרט (הראשון) בעוד שהפריצה המדובר היה סרט האקשן היחיד בו לא סבלתי קשות בגלל ניקולס קייג'.
הו, לא. אני מוחה בתוקף.
יש "אפוס היסטורי גרוע", ויש "פרל הארבור גרוע" – פרל הארבור הוא רמה משל עצמו, ואין שום הצדקה להשוות אליו ז'אנר שלם.
בין כל הקיטש אף אחד לא הבחין בעובדה
שקטעי המלחמה של פרל הארבור מצולמים נהדר.
מודה בעובדות, אך לא באשמה
האמת, אני מודה גם באשמה
אבל אפילו לי יש קווים אדומים, ולכן מאצ' צודקת: יש סרטים גרועים, ויש פרל הארבור, ליגה בפני עצמה.
אם כך צריך להגדיר רמה חדשה
אם יש למעפ"ג(לא מתעלה על פורסט גאמפ) הרי יש ליגמפ"ה (לא יותר גרוע מפרל הארבור)
למה, אין לדעתך סרטים שיכולים פשוט לקבל תואר גמפ''ה?
אוו, אוו!
אם תורידי את הל' זה יוצא מעפ"ג, שזו מלה ממש מגניבה.
"יו, איזה סרט מעפ"ג!"
את באה לכאן הרבה?
http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm#maapag
ליגמפ''ה היא קבוצה רחבה מדי
מסקרנת בהרבה היא סיגמ"ה – סכנה! יותר גרוע מפרל הארבור!
מוחה.
כן, אפוסים היסטוריים הם גם הגילטי פלז'ר שלי, מדהים כמה בחורות מכורות לעניין הזה. אולי אני רק סטיה סטטיסטית, אבל נהניתי [ברמות שונות אומנם] מכל ארבעת הסרטים שכרגע ציינת, ואני לא חושבת שאף אחד מהם היה נורא [כן, כבר הובהר שאני בעמדת מיעוט ככל שזה נוגע לאלכסנדר].
את פרל הרבור אומנם לא ראיתי, אבל אני מסתמכת על הניסיון הקודם שלי עם ביי – ארמגדון, שהדבר היחידי שמתעלה על הקיטש הבלתי נסבל שבו זה טיטאניק, וגם האקשן בכלל לא משהו, ואיילנד, סרט שכל צפיה בו רק הופכת אותו ליותר גרוע ומופרך, ושמה לא היה אקשן בכלל פשוט כי לא הצלחתי להבין שום דבר. אני מחזיקה מעצמי בת אדם אינטליגנטית בסך הכל, אבל מייקל ביי מצליח פעם אחר פעם למוטט את ההגנות שלי – אין לי מושג מה הולך בסצנות האקשן שלו, מי מרביץ למי או מה לעזאזל התפוצץ כרגע. אז על אף חיבתי היתרה לאפוסים היסטוריים [והיכולת יוצאת הדופן להנות גם בסרטים שאנשים אחרים מתייגים כ"קקי"] – אני על סרטים של מייקל ביי מוותרת.
אגב, את הפריצה לאלקטרז ראיתי מזמן,
אבל הוא זכור לי במפתיע דווקא כסרט אקשן לא רע בכלל, ביחוד בגלל שון קונרי.
שוב אני חייבת להסכים
למרות הסתירה הפנימית עבורי.
יש אפוסים היסטוריים מהנים, או לפחות, כאלה שהם לא מענים. כבידור נטו, גלדיאטור ענה על כל הציפיות שלי, וטרויה כלל את אריק באנה בחצאית, אז באמת שאין מקום לטענות.
אני לא יודעת להגיד לך למה בתגובה למשפט כמו "היה פעם חלום ושמו רומא" פרצתי בצחוק היסטרי וסלחני, אבל על מקביליו מ-300 המאוס, כל חירטוטי החירות של ליאונידס, הייתי מוכנה להטיל חנית בכל מי שהיה מעורב בגועל הנפש הזה. לא יודעת.
אבל אני כן יודעת שפרל הארבור, שלכאורה הוא הכי פחות לא מדוייק היסטורית מכולם, הוא בלי ספק הגרוע שבהם. חסידה, אני אתך. אל תראי. אף פעם. פשוט לא.
אתה אומר את זה כאילו שזה דבר רע.
קודם כל, נראה לי שזו לא ההנחה שאפשר לסלוח לסרטי אקשן על משחק ותסריט גרועים בתנאי שהפיצוצים מגניבים שגורמת להם להצליח, אלא מאות אלפי (מליוני?) האנשים שחושבים שהתסריט דווקא סבבה והמשחק בסדר, גם אם מה שמביא אותם לאולם זה בסופו של דבר האקשן.
דבר שני, בהנחה שהדיכוטומיה הזו קיימת, סרטי איכות הם זולים בהרבה להפקה מאשר סרטי פעולה. הפוך מדימוי הקוויאר והחרא שלך. התעקשות על תסריט טוב או משחק משובח הייתה גורמת לתוספת לא מורגשת לתקציב של בלוקבאסטרים, כמו גם לזמן ההפקה שלהם או באופן כללי לאנרגיה שמושקעת בהם. אבל אתה צודק כשאתה אומר שאין לאולפנים שום סיבה לעשות את זה, ולראייה – בדרך כלל זה באמת לא קורה.
ולבסוף, המצב הזה נוח בשבילי. הידיעה שכשאני נכנס לקולנוע לראות סוג מסויים של סרטים, אני יכול להישען אחורה, לקלל את החופש הגדול ואת מפלס הרעש המוגבר שהוא יוצר, לכבות את המוח ולהתכונן למתקפה מתוזמנת היטב על החושים שלי, נוסכת בי רוגע. נוח לי לדעת שרק כשאני מרגיש שיש לי את המשאבים הרגשיים והאינטלקטואליים להתמודד עם סרט איכות אז אני אלך לראות אחד כזה. לא שתסריט סביר או משחק אמין מפריעים לי בסרט פעולה, אבל גם היעדר שלהם לא בהכרח גורע מההנאה שלי ממנו. להיפך, ככה אני יכול גם ליהנות מסרט כזה וגם לרדת עליו אחר כך ב'עין הדג'.
לא דיברתי על ''סרטי איכות',' כי אני לא יודע מה זה.
דיברתי על סרטי אקשן עם תסריט הגיוני וקוהרנטי ומשחק סביר.
אבל, מצד שני, אני לא קהל היעד של סרטי-פיצוצים. אם קהל היעד של הז'אנר מוכן לוותר על מרכיבים בסיסיים של העשייה הקולנועית כדי ליהנות מדברים מתפוצצים, שיבושם לו ולארנקו. אני רק רוצה להזכיר מה קרה כשצ'מברליין וויתר להיטלר ב-1938.
מכיוון שזה כל כך קשור ודומה.
מאחר ואתה מתעקש להמנע מההגדרה ''סרטי איכות'', אני מניח שאני אדרש
להגדרה המסורבלת עליה כבר הלנתי פעם – "חובבי סרטים מדיקטטורות חשוכות שמתעקשים להתעלם מהמסרים שמשדרים הסרטים הנ"ל או מהנסיבות בהן הגיעו אליהם אותם סרטים". ומאחר והחובבים האלה מביאים את אותם סרטים רחוק (פסטיבלים, אוסקרים), אני באמת חושב שבהשוואה, אין לחובבי האקשן והפיצוצים יותר מדי במה להתבייש.
אני מרשה לעצמי ליהנות מסרטים סיניים,
שנוצרו בדיקטטורה ומקדמים אג'נדה טוטאליטרית, בדיוק כפי שאני מרשה לעצמי ליהנות מסרטים שנוצרו במדינה שהעבדות הייתה חוקית בה במשך כמעט מאה שנים, שהרגה קרוב למליון אזרחים בהפצצות על טוקיו ושכבשה מדינה שלא תקפה אותה רק כדי לדרדר אותה למלחמת אזרחים, ומקדמים אג'נדה טוטאליטרית.
אז כל הכבוד (כל הדברים שאמרת נכונים גם לגבי, אגב)
אבל זה לא עושה אותך (וגם אותי, לצורך העניין) טוב יותר מחובבי האקשן שאותם השוות לצ'מברליין ב-1938 שתי הודעות למעלה.
או כפי שאומר הפתגם הידוע: "לכל אחד יש את הסטיות הקטנות שלו".
לא ברור איך מישהו יכול לקרוא את ההודעה המקורית שלי
ולא להבין שההשוואה לצ'מברליין הייתה בדיחה.
איילנד הוא סרט כושל.
הוא הכניס בארה"ב קצת יותר מרבע מתקציב ההפקה שלו:
http://boxofficemojo.com/movies/?id=island05.htm
וכדי להקדים תרופה למכה, פרל הארבור הוא סרט יומרני. דוגמא לזה נמצאת פה:
http://plasma.nationalgeographic.com/pearlharbor/ngbeyond/movie/movie2.html
אבל מספיק לראות את הסרט כדי לשים לב לזה.
למען האמת, ואולי הייתי צריך להדגיש את זה בביקורת, אין לי אישית בעיה מיוחדת עם הסרטים של מייקל ביי. הם אולי לא איכותיים במיוחד, אבל די נהניתי מהצפיה ברובם. הסגנון המוקצן והקופצני שלו לא מעצבן אותי במיוחד. מה שכתבתי על 'ארמגדון', 'פרל הארבור' ו'איילנד' נכון אובייקטיבית, ועל כך תעיד המירשתת. כל מה שני אומר זה ש'הפריצה לאלקטרז' הרבה יותר טוב מהם.
ואני לא לבד: מרווין גם חושב ככה.
איזה מגניב! ביקורת על 'הפריצה לאלקטרז'!
מי היה מאמין שמישהו ירצה לכתוב ביקורת על הסרט הזה?
חבל רק שלא הצעתם לאדם להשתתף בדאבל פיצ'ר.
_____________
רוברטס, אפשר להצטרף ל"רבים" שלך?
התקבלת!
ברכותיי. עכשיו כשאנחנו שניים, טכנית כבר אפשר באמת לקרוא לנו "רבים". בפורומים מסויימים אנחנו אפילו יכולים להיות רוב.
רבים שלישית גלידה?
(למרות שעם כל אהבתי לפריצה לאלקטרז, שום דבר בעולם לא יפצה על הזוועה שהיא פרל הארבור).
לא, שניים רבים והשלישי לוקח.
ברוכה הבאה.
ארמגדון המושמץ?
לא ידעתי שמישהו השמיץ אותו. אחד הסרטים היותר טובים שיצא לי לראות. מינונים נכונים של שמאלץ צחוק ואקשן עם אפקט המגניבות השזור בכל מה שקשור לחלל ולפיצוצים.
לדעתי ארמגדון הרבה יותר טוב מאלקטרז בכל מובן כמעט.
שמע, אחרי נימוק כזה, מה יש להוסיף?
אין ספק שאני מחזיקה בדעות שגויות. טוב שאתה כאן.
שמע, אחרי נימוק כזה, מה יש להוסיף?
מתנצל, חשבתי שההומור במשפט "אתם טועים" ובנימוק "סרט קקה" ברור מספיק. כנראה שטעיתי.
איך אפשר להבדיל בין הומור לטרוליות?
אני מודה שאני אישית לא מכירה אותך, אז אין לי מושג מי אתה… ואם אתה מתבדח, אז אולי כדאי לרמוז בסימנים מסביב שזו היתה בדיחה, אחרת זה ממש לא ברור לצערי גם כאן לא חסרים גולשים שזו רמת ההתבטאות שהם מסוגלים לה.
ואם התבדחת, אז מה בעצם רצית לומר בבדיחה? להתחזות לטרול בשביל הקטע? לומר שארמגדון באמת סרט רע רק בלי לנמק? (כי עדיין חובת הנימוק עליך). הצלחת לפספס אותי, מודה.
לא צריך להתווכח, אפשר להד?יין בנחת
אין כאן הרי עניין של "טעות" וגם אתה יודע את זה, אז למה סתם להרגיז?
איש אינו חולק על זכותך לחשוב שסרט שאני מצאתי מהנה להפליא הוא מעאפן להחריד. המטרה בדיון היא לא לשכנע אותך לאהוב את הסרט ולא לשכנע אותי שאני בעצם "טועה" ונהנית מסרט "קקה". מעניין לשמוע מה אחרים חשבו, ומעניין יותר לשמוע *למה*. כי להגיד "זה קקה" זה רמה של טוקבקיסט ממוצע, אבל לפרט מעבר לזה זה כבר מכבד את הפלטפורמה הזו ואת משתתפי הדיון. אז עכשיו הבנתי למה.
מש''א
+ תגובה קצרה לגבי אמרגדון. לא ראיתי את אלקטרז, אבל ארמגדון בהחלט עולה על פרל הרבור (סרטים אחרים של ביי לא ראיתי פרק לאיילנד, אבל לטעמי אין מקום להשוות בינו לבין השניים הראשונים), דווקא בגלל שהסרט לא גלש לעובר דרמטיות מוגזמת. הסרט לוקח את עצמו מאוד בקלילות (למרות הסיפור היחסית כבד), הקאסט נהדר, הגיבורים הם דמויות אנטי גיבוריות בעליל, סטיב בושמי נותן שם מספר הופעות קומיות קורעות (לעולם לא אשכח את הסצינה שהוא רוכב על הפצצה ואז קושרים אותו). הקיטץ' בדיוק במינון המתאים כדי לא להציק ואפילו לרגש, בן אפלק מצליח לא לעצבן יותר מדי אפילו יחסית לעצמו וברוס ויליס נותן לטעמי את התפקיד הכי טוב בקרירה שלו. [דמויות דרמטיות ומרגשות הוא לא עושה טוב (החוש השישי, 12 קופים) ובתפקידי אקשן הוא מגניב, אבל נראה מעט מכני ולא נגיש]. בארמגדון הוא משלב בצורה הטובה ביותר לטעמי בין האדישות המגניבה שלו, לבין היכולת ליצור דמות אנושית אמינה ואפילו דיי מרגשת(בעיקר בזכות הסצינות שלו כאבא נכה רגשית).
כל זה בניגוד מוחלט לפרל הרבור, שאולי האקשן בו ברמה גבוהה כמו בארמגדון, אבל הוא חסר כל חן, הומור, טובע בקיטץ' והדמיות בו נראות כמו קלישאות מהלכות על שתיים שמייחסות לעצמן חשיבות תהומית. אה, ושם בן אפלק דווקא כן מצליח לעצבן, כמו בד"כ.
מש''א.
הבן אדם עשה את מת לחיות ושנים עשר קופים.
ודווקא ארמגדון הוא תפקיד חייו?! במת לחיות הוא אולי בלתי הריג בצורה שעלולה להזכיר מכניות, אבל הוא דווקא מביע רגש בצורה לא רעה ("הוליייי!"). ובשנים עשר קופים הוא נהדר, לטעמי (כמו פחות או יותר כל דבר אחר בסרט). בארמגדון הוא אולי בולט על רקע שומם למדי (חוץ מסטיב בושמי, שהוא בהחלט נפלא, הוא מוקף בעיקר בבן אפלק ובזאתי, איך-קוראים-לה, ליב טיילור, זוג נעליים לכל הדעות), אבל הוא לא מתקרב לתפקידים הטובים באמת שלו…
הבן אדם עשה את מת לחיות ושנים עשר קופים.
כלומר, זה לא שהתפקיד בארמגדון הוא איזה תקפיד חשוב או מתיימר להיות איזה תפקיד אופי מרגש, או להביא משהו חדש או חשוב או עמוק, אבל ביחס לויליס לטעמי זה כן התפקיד הכי מרגש שלו, דווקא כי הוא לא ניסה, דווקא כי הוא עשה את מה שהוא עושה תמיד והוסיף קצת עומק וקצת אנושיות. את מת לחיות לא ראיתי, כך שאני לא יכולה לשפוט וב-12 קופים המבט המיוסר שלו פשוט לא עשה לי את זה, כניראה הייתה לי הרגשה שהוא פשוט התאמץ מדי שם.
כנ''ל
אני דווקא כן הייתי הולכת על "מת לחיות" בתור ה-תפקיד שלו (יפיקאיי וגו') ללא ספק דמות משמעותית בהרבה מ"ארמגדון". אבל מסכימה איתך לגבי "12 הקופים": לא הורשמתי מהמשחק שלו בסרט. התחושה שלי היא שהתסריט עשה את עיקר העבודה ולא הוא. אין לי טענות על המשחק, גם לא על הסרט; פשוט לא הרגשתי שמשחק שלו בו טוב במיוחד.
והיי, לא להשמיץ את ליב טיילר! (ל-MR).
ואייי ביקורת על הפריצה לאלקטרז!!
:)
סרט פעולה שעשוי כמו שסרט פעולה אמור להיות.
אז אתה צריך לעבור קורס בקיאות בסרטי אקשן
(כמובן שזו הודעה פלצנית משום שאני בעצם מוחק את טעמו האישי של "קוף חלל", אבל אני מרשה לעצמי את זה בדיוני מייקל ביי)
אז אתה צריך לעבור קורס בקיאות בסרטי אקשן
יתכן, אך לגבי מה שרשמתי זה חסר משמעות, שכן רשמתי שזהו סרט האקשן הטוב ביותר שראיתי, ולא סרט האקשן הטוב ביותר.
זה גם לא שהוא מתקרב לסרטים הטובים ביותר שראיתי. פשוט אני לא חובב גדול של סרטי אקשן, אך לגבי הנ"ל אני יכול להגיד שהוא עשה את עבודתו נאמנה, שכן בסרט אקשן אני מצפה בפרט לא להתמודד עם שיעמום ולו לרגע. אפשר להגיד שהתסריט והעריכה הם מה שעשו אותו לסרט מעניין וקליל, אם כי כמובן גם האפקטים הויזואלים והפסקול.
לטעמי, הדיאלוג שמנהל הקומנדר עם האמל הוא הקטע הכי מביך בסרט.
לטעמי, הדיאלוג שמנהל הקומנדר עם האמל הוא הקטע הכי מביך בסרט.
אולי מביך לאידיאליסט מיליטנטי, אך זה עדיין רגע קולנועי גדול.
באמת אז איפה אני יכול לשמוע את הפסקול המעולה
אני מת עליו.
חיפשתי ביוטיוב ולא מצאתי אז בבקשה תנו לי את השם שלו.
באמת אז איפה אני יכול לשמוע את הפסקול המעולה
כשם הסרט כן הוא.
אכן הוא חביב הפרומואים הפעו?לתיים (כמו למשל במוזיאון גולני).
אנשים, אתם גנובים???!!
אולי זה באמת גילי המאוחר, אבל חויית הצפייה בקולנוע בסרט הזה – שהיה יכול להיות אחד הטובים מסוגו – פשוט נהרסה עבורי ע"י פס הקול האולטרה-בומבסטי ו ה ר ו ע ש. אולי באמת מוגזם לצפות אפילו לטיפת מינימליזם אצל ביי, אבל מה שהולך שם זה פשוט התעללות לשמה (לפחות ביאצקים שבקהל).
ואיך זה שאף אחד לא הזכיר שבאיילנד הרע יש לפחות את סקרלט ג'והנסון בשיאה (הפיזי)?
קצת טריביה על הליהוק
את אשתו של ניקולאס קייג' (שמופיעה בערך 5 דקות רק בשביל סצינת מיטה) משחקת ואנסה מרסיל היפה, ששיחקה בסדרות "לאס וגאס" ו"בברלי הילס 90210". זה היה הסרט הראשון שלה (אשר לא ממש הוביל להצלחה בקולנוע).
ולפני כמה חודשים צפיתי בש"ח וגיליתי להפתעתי שמומחה החבלה/אלקטרוניקה של קבוצת הטרוריסטים הוא ג'ון סי מקגינלי , הידוע גם בתור ד"ר קוקס מ"סקראבס"…
אחרי כל התגובות אני מנסה להחליט מה דעתי על ביי,
כי נראה שמדובר בסוגיה קריטית.
אז מה היה לנו?
האי: חביב ויזואלית, אבל לא התחברתי אליו. נחמד, לא יותר מזה.
פרל הארבור: פצצת שיעמום פומפוזית. סרט מיותר להפליא.
ארמגדון: מצוין.
הפריצה לאלקטרז: מצוין.
אלה הארבעה שראיתי. איפה זה שם אותי על הסקאלה?
אחרי כל התגובות אני מנסה להחליט מה דעתי על ביי,
הסטטיסטיקה אומרת שכל סרט שני של מייקל ביי הוא מצוין לטעמך. תבדקי מה היחס שלך לסרטים של במאי אחר (נניח זה שאת הכי אוהבת), ועדיין ביי יהיה די גבוה בסקאלה.
יבצעו את הניסוי הנ"ל גם כל המקטרגים כאן על ביי. המסקנות יהיה מפתיעות. אולי הוא לא כזה גרוע, אחרי הכל?
אני לא מבין אנשים
מה אתם רוצים מביי כל מי שלא נהנה מארמגדון צריך לראות פסיכיאטר הפריצה לאלקטרז היה מצויין ובחורים רעים היה טוב השני באמת היה מאכזב ופרל הארבור למרות שהייתי מסוגל לראות אותו רק פעם אחת הוא לא שפל המדרגה כמו שכל כך הרבה טוענים פה, איילנד למרות שהיה צפוי היו את מלא סיצנות אקשן ממש טובות
בטח שמהסיבות הנכונות.
פשוט, לא כוונת המשורר.
הבעיה של סרטי ביי ובכלל של סרטי אקשן מהסוג הזה
היא שאין בהם כלום מעבר לפיצוצים.
אז נכון שאנשים שהלכו לראות את הסרטים יגידו "וואלה, מה אתה רוצה ממני? קבלתי את התמורה לכסף – נהנתי", אבל למה לכוון כל כך נמוך? ראינו בלא מעט מקרים, שאפשר לעשות סרטי אקשן מעולים, שיהיו גם מהנים, גם אינטילגנטים, גם מלאי פיצוצים ומרדפים וגם מפוצצי כישרון אומנותי.
הבעיה היא שהצופה הממוצא הורגל לפחות. הוא חושב שהוא צריך להסתפק באקשן סוג ב' שאין בו שום יצירתיות וחדשנות ושכל מי שמאז לבקש יותר מסרטי האקשן שלו הוא פלצן.
אז נכון, אפשר להתפשר על הפיצוצים של ביי, אבל אפשר במקום זה להנות מהגסות של ווארהובן או מהאינטיליגנציה ובניית הזדהות של מקטירנן או מהחזון הויזואלי של רידלי סקוט וכ"ו.
הבעיה של סרטי ביי ובכלל של סרטי אקשן מהסוג הזה
אבל זה כבר עניין של טעם.
אני דווקא לא הולכת לסרטי אקשן דווקא עבור הפיצוצים, אלא כדי ליהנות (מקצב של הסרט, מהקלילות שבו, מההומור, מהמתח ועוד). מהמבחינתי פיצוצים צריכים בראש ובראשונה לשרת את העלילה, ואח"כ שיראו טוב ויהיו מרשימים.
בעיני "ארמגדון" היה יופי של סרט והרבה יותר מפיצוצים. אני אוהבת את הסצינות הדרמטיות שבו, את המותחות, את הקומיות… יש שם סצינות שמרגשות אותי גם בצפיה הלא-יודעת-כמה, ואפילו נקודה קבועה שאני כמעט תמיד בוכה בה. כן, זה קיטש מלודרמטי, אבל גם בחיים האמיתיים הירואיות, חיים ומוות וכל המסביב זה הרבה פעמים ככה, ואם יבוא פה חלילה אסטרואיד עצבני, אני לא חושבת שנישאר אדישים.
האמת שארמגדון הוא די יוצא מהכלל מבחינתי
הוא דווקא סרט סבבה יחסית לבחורים רעים, למשל, שהוא סרט שפשוט לא היה לי אכפת מה קורה בו ולמי. אקשן מותח אותי רק אם אכפת לי ממישהו.
אני רוצה להצטרף לתומכי ביי
ואלה סרטיו האהובים עלי לפי הסדר:
1. הפריצה לאלקטרז (רגע נבחר: בסוף עם המטוס – תזמון הפסקול, הקולות והצילום שם מדהים)
2. (כנגד כולם!)בחורים רעים II
3. ארמגדון
4. איילנד
5. בחורים רעים
את הרובוטריקים לא ראיתי עדיין, כמו כולם אני עצוב שלא נתנו לג'ימס קמרון לביים, אבל בכ"ז בטוח אהנה•
ני!
אני רוצה להצטרף למתנגדי מייקל ביי
בעצם, אני לא מתנגד למייקל ביי אלא לרוב סרטים שלו.
כיוון שחלק נכבד של דעותיי על סרטיו הובעו כאן בהצלחה על ידי אנשים אחרים, אני רק אסכם את מה שאני חושב על הסרטים שלו:
בחורים רעים – ראיתי אותו ושכחתי אותו.
בחורים רעים 2 – ראיתי אותו, שכחתי אותו, אבל אני זוכר שמאוד לא אהבתי אותו.
הפריצה לאלקטרז – בניגוד לרוב המגיבים כאן, הפסקול הוא הדבר שהכי הפריע לי בסרט הזה. הוא היה כל כך מוגזם עד שנאלצתי לכסות את אוזניי בקטעים מסויימים.
פרל הרבור – ה-30 ש"ח שהכי הצטערתי עליהם בחיי.
איילנד – הסרט היה נחמד ואפילו ראיתי חלקים ממנו פעם נוספת כששידרו אותו בטלוויזיה. מה שהכי הפריע לי בסרט הזה הוא המשחק המאכזב של שחקנים שבדר"כ הם שחקנים טובים – אוון מקגרגור, שון בין ובמיוחד סקרלט ג'והנסון (סטיב בושמי יצא מזה בסדר). דוגמה אופיינית לבמאי שיודע לביים פיצוצים אך לא שחקנים.
ואחרון, אחרון חביב (את רובוטריקים עוד לא ראיתי) – ארמגדון – יוצא הדופן היחיד שאני ראיתי מספר רב של פעמים ומוכן לראותו אותו פעמים נוספות כי בניגוד לסרטיו האחרים של מייקל ביי אני נהנה לצפות בו. לדעתי, בסרט הזה מייקל ביי עירבב בדיוק בכמויות הנכונות את האקשן, השחקנים, הפסקול, ההירואיות, הקיטש, המופרכות של העלילה וכו'.
סבבה.
אם אתם אומרים שהפריצה, בחורים רעים 2, וארמגדון הם סרטים לא טובים, אז אני בטוח שאלך לראות את רובוטריקים. פשוט לא אותו טעם, ויש לי הרגשה שכל מה שביי יעשה יזכה לחרא ביקורות.
שים לב:
לא כולם כוללים את הפריצה לאלקטרז, בחורים רעים 2, וארמגדון באותה קבוצה. אני, למשל, מאוד נהניתי מהראשון. די הרבה אנשים הביעו אהבה כזאת או אחרת לארמגדון. אולי אם תגדיר למי בדיוק אתה מתייחס ב"אתם"…
זו לא גישה נכונה
לא "כל" מה שהוא יעשה יקבל חרא ביקורות. בטח שלא באתר הזה.
אבל, מה נעשה והסרטים של ביי בינוניים במקרה הטוב.
וכן, זה עניין של טעם.
נכון.
קודם כל, הביקורת ל'הפריצה לאלקטרז' היא ביקורת חיובית. וגם ל'בחורים רעים 2' יש ביקורת חיובית באתר.
אבל ברמה העקרונית, אני לא כל כך מבינה את העליהם הזה נגד המתנגדים למייקל ביי – הם לא מפריחים סתם אמירות באוויר. ב'הרובוטריקים', למשל, פלאפי נימק היטב מדוע לדעתו הסרט לא טוב, וכך גם בביקורות אחרות לסרטים של ביי. אבל אחר כך מגיע גל מעריצי הסרט ופוטר את זה ב"יש לכם משהו נגד מייקל ביי", כאילו מדובר באיזו אג'נדה נסתרת, ולא דעות שלוו בהסברים רציונליים.
גם נכון.
אני לא מעריץ של מייקל ביי. ואני מבין שהוא יכול לעשות סרטים פשוט מגעילים. אבל מה?
כשהוא מודע לעצמו ולא מנסה להיות רציני מידי הסרטים שלו מהנים. נכון הפריצה לא ממש מודע והוא מלא בפאתוס, אבל ככה הסרטים של פעם, ואולי ללא כוונת הבמאי אבל עם כל הרצינות הזאת אני צחקתי ונהניתי מהסרט. בחורים רעים 2 למשל הוא סרט פשוט מצחיק, ומבחינת סרט אקשן הוא מעולה. שם ביי הפציץ! פרל הארבור זה כבר מקרה אחר. אחד הסרטים הגרועים ואפילו ההפצצה לא הייתה משהו.
לעומת זאת ביי הוא במאי לקהל הרחב, ובמעגל החברים שלי יש אנשים החושבים שפרל הארבור הוא אחד הסרטים הטובים. ולא רק הם אלא עוד הרבה ונתוני קופות הסרטים של ביי מראה שאנשים אוהבים אותו. חוץ מב'איילנד' שהיה בו אקשן טוב אבל הוא מחורבן.
העליהום נגד מתנגדי מייקל ביי הוא בגלל שכל פעם שיוצא טריילר לסרט של ביי- ואי אפשר להגיד שהטריילרים לא טובים- אנשים מתחילים לבכות ולזעוק שמישהו כבר יחסל אותו, ומציעים פרס על ראשו, מבלי לצפות בסרט או בטריילר באובייקטיביות למרות סרטים טובים של ביי בעבר.
*כותב ההודעה לא ראה 'רובוטריקים'. מצד אחד ביקורות כל כך גרועות, מצד שני נתוני קופות מרשימים והמלצות מחברים.