במקור: Pearl Harbor
במאי: מייקל ביי
תסריט: רנדל וואלאס
שחקנים: בן אפלק, ג'וש הרטנט,
קייט בקינסייל (לא ליב טיילר),
קובה גודינג ג'וניור, אלק
בולדווין, דן אקרויד, טום סייזמור
כל מי שמחובר ללוויין יודע שאחת מהסדרות שרצות חזק בערוץ YTV היא 'משמר המפרץ בהוואי'. הרעיון היה פשוט: לקחת את הנוסחה המצליחה (והיא מצליחה, איך שלא תסתכלו על זה) של בייב-וואטצ', ולהעביר אותה למיקום אחר – במקרה הזה הוואי – וכך לנסות להמשיך לחלוב (כן, כן, אני יודע על מה אתם חושבים) את הפורמט האהוב. הבעיה: זה לא עובד. זה לא שבגדי הים פחות צמודים, זה לא שהמרובעים בבטן של המצילים פחות מודגשים, העלילה לא שונה באופן מהותי, אבל זה לא עובד. מה שנקרא – משנה מקום משנה מזל. לרעה.
אותו עיקרון עבר במוחם של האנשים התמוהים שהחליטו לעשות את פרל הארבור. הבמאי מייקל ביי עשה את 'ארמגדון' ואמר – למה שלא ניקח נוסחה מצליחה, נשנה מיקום ונעשה סטיפה?
ולאיפה נשנה מיקום? נכון – הוואי. איפה שהחופים – חופים, השקיעות – שקיעות, ולכולם יש תירוץ ללכת עם חולצות מגוחכות.
אז זהו, שגם הפעם זה לא עבד. 'פרל הארבור' הוא אחד הסרטים המשעממים שראיתי (כולל 'צללים בערפל' של אנגלופולוס). מדובר בשלוש שעות, רחמנא ליצלן, בהן קלישאות רודפות קלישאות בתדירות כזו שזה מתחיל להיות מצחיק. הנה דיאלוג לדוגמה:
מפקד: "זאת משימת קשה, כל מי שמוכן ללכת אחרי בעיניים עצומות כדי להחזיר לאמריקה את עוצמתה וכוחה, שיצעד צעד אחד קדימה".
הרבה מאוד בחורים: צועדים קדימה.
לא הספיק לכם?
בחורה: "אני לא רוצה שתעזוב".
בחור: "את יודעת איך זה. זאת מלחמה, וזה מה שגברים כמוני עושים במלחמה".
וזה ממשיך ככה. שלוש שעות.
מה שהמפיקים ניסו לעשות זה לשלב את שתי הנוסחאות- 'טיטאניק' ו'ארמגדון': לוקחים את בן אפלק בתור הכוכב, לוקחים בחורה שנראית כמה שיותר דומה לליב טיילר (אבל היא לא), ועוד איזה טיפוס שביום טוב, בחושך, מזכיר קצת את מאט דיימון, מערבבים עם אסון הסטורי מוכר, וממקמים את הכל בהוואי. בתפקיד ברוס ויליס – טום סייזמור (לשניהם יש זיפים).
תקציר העלילה: שני חברים טובים (אפלק וההוא שנראה כמו מאט דיימון) רוצים מילדות אך ורק להטיס מטוסים. קפיצה לעתיד, ושניהם טייסים. אחד מהם (אפלק) מנהל רומן סוער עם אחות שנראית בדיוק כמו ליב טיילר, אבל היא לא. אבל אז, אויה, הוא מחליט שלא מספיק לו לשבת בהוואי עם כל הטייסים האמריקאים האחרים, לשתות ולזיין. הוא רוצה אקשן. לכן הוא מתנדב להצטרף לכוחות הבריטיים הנלחמים בנאצים. בינתיים, החבר הכי טוב שלו והחברה מתקרבים, על רקע השקיעות בהוואי. מאוד. מתקרבים.
בינתיים, בספירה אחרת, היפנים הרעים מתכננים לפלוש. למה? לא ברור. כל מיני אנשים מזהירים, אבל אף אחד לא מקשיב. בין השאר יש לנו הופעת אורח מאוד מאוד תמוהה של דן אקרויד בתור קצין מודיעין ימי שמנסה לפענח את הצופן היפני. כל שנותר לנו לשאול הוא – למה, דן? למה? הכסף באמת שווה את זה?
אז אחרי שעתיים משמימות של תכנונים יפאניים וקיטש רומנטי, מגיעה סוף סוף סצינת ההתקפה. מיותר לומר שזו הסיבה שבגללה באנו לסרט (זה, וזה שאין שום דבר אחר לראות בקולנוע). שמעתי כל מיני אנשים (ודגים) טוענים שזו סצנת הפיצוצים הכי טובה בתולדות הקולנוע. נו שוין. לפני מספר ימים שודר בלווין הסרט 'להציל את טוראי ראיין', וסצינת ההסתערות על חוף אומהה לוקחת לפי דעתי את פרל הרבור בקלות. אבל אין ספק שעשו כאן סצינה יפה מאוד. השוט המגניב של הפצצה הנופלת, השוטים של הטורפדואים שטים מתחת לאנשים הטבועים במים, הכל מרשים. אבל, וזה אבל גדול – זו אולי הסצינה היחידה הטובה בכל הסרט. השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא, האם בשביל כמה פיצוצים מרשימים במיוחד שווה לכם לראות שלוש שעות של סיפור אהבה מצ'וקמק? תעשו את החשבון שלכם לבד.
וגם בסצינת ההתקפה המצוינת, אי אפשר בלי עוד הופעת אורח תמוהה במיוחד, הפעם של קובה ("Show me the money") גודינג ג'וניור. למה הכניסו את קובה לסרט דווקא הבנתי. צריך איזה כושי ייצוגי בתוך כל מצעד החננות הלבנות האלה.
אבל אז קורה אסון. ההתקפה נגמרת, והסרט לא! משום מה, הסרט ממשיך הרבה אחרי ההתקפה שבשבילה באנו. למה? כי אמריקאים חייבים קלוז'ור. אי אפשר שנצא מופסדים, נכון? נכון. אז מתכננים התקפת נגד. מי יהיו במתקיפים? כמובן שבן אפלק והפסאודו מאט דיימון. ומי ייתן עכשיו הופעת אורח תמוהה? אלק בולדווין.
אני רוצה לפנות מכאן אישית לאלק. נכון שלגור עם קים בייסינגר ולהופיע בפרק של הסימפסונס זה סבבה, אבל מה עם איזו דיאטה? תאמין לי, אם אני יכול להיגמל משישה ליטר קולה ביום, גם אתה יכול. תעשה מאמץ, בשביל החבר'ה.
בשורה התחתונה יש לנו סרט מאוד ארוך, עם דמויי-כוכבים המדקלמים דיאלוגים מחורבנים, כוכבים אמיתיים בהופעות אורח תמוהות, אפקטים המרוכזים בחצי שעה, ועלילה מופרכת. רק את מה שעשה את ארמגדון לכזה שוס – שיר נושא להיט – אין. אי אפשר אפילו להגיד שזה לחובבי הז'אנר, כי אני עצמי מחובבי ז'אנר היומיות, והשימוש היחיד שמצאתי לסרט הוא משחק שתייה. כן, כן. שבו מול המסך כשבידכם בקבוקי משקה אלכוהוליים (אני יודע שלא נותנים להכניס אלכוהול לאולם. תאלתרו). בכל פעם שמישהו פולט קלישאה ממש מגוחכת, יש לשתות כוס. עד סוף הסרט, או שתקיאו, או שתהיו ממש משועשעים. ולא מהאלכוהול.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- פרל הארבור – אתר היסטורי
- בן אפלק .קום
- טום סייזמור – אתר מעריצים
- BayWatch Hawaii
- משחקי שתיה
ואני אומר:
לא יודע אם הסיקוונס של ההתקפה עצמה שווה צפיה בכל הסרט, אבל הוא בהחלט שווה 29 ש"ח. לכן, עצתי: קנו כרטיס, לכו לאכול משהו, תחזרו שבעים ומרוצים שעה וחצי אחרי תחילת ההקרנה, ועדיין תקבלו תמורה מלאה (שעה וחצי של סרט, והאפקטים הכי טובים שראיתם בחיים). זה כדאי!
כבר ראינו אפקטים מרשימים יותר
אני לא יודעת מה איתכם,אבל אני כבר ראיתי אפקטים מרשימים יותר. באשר לשאר,זה נראה כמו סרט שעשתה אותו תוכנה,לקחו אוסף של הרבה מאוד קלישאות לחצו "add" ובסוף הקישו "enter".
מה יצא – לא באמת סרט אהבה,לא באמת סרט מלחמה,לא באמת סרט תעודה. סרט עם הרבה שקיעות תרתי משמע!
29 שקלים.
אני קצת רוצה לבכות.
מוזר... אבל
כשאני וחבר שלי שראינו את הסרט היום כבר בהתחלה, כשרואים את שני הילדים המציקים משחקים במטוס, דיברנו על העובדה שהסרט הזה עומד להיות רווי קלישאות, והחלטנו שבגלל שאין לנו אלכוהול פשוט נרים את היד ברגע שמופיעה או נאמרת קלישאה. מיותר לציין שהיד כאבה אחרי 3 השעות האלה.
מה שכן, אני לא חושב שהסרט הוא חממת אפקטים ותו לא. אני חושב שהוא באמת סרט נחמד עד נחמד מאד לצפייה חסרת לקחים. אני לא אגזים ואומר שהוא שווה צפייה שנייה, או מחשבה או תשומת לב, אבל בהחלט סרט שאפשר לראות ולצאת מרוצים.
חוץ מזה, הסרט הזה באמת שבר שיאים בסצינות גנובות. 'קליעים פוגעים באנשים מתחת למים' מתוך 'להציל א טוראי ראיין', 'הספינה טובעת אז תחזיקו חזק בזמן שהיא מאונכת למים' מתוך טיטאניק, וגם סצינה שאני מקווה שהייתה הומאז' ל"דג ושמו וונדה", כי אם לא אז יש כאן מקרה של גניבת זכויות יוצרים.
גם העורכים לא ביצעו את עבודתם נאמנה. אני יכול להצביע על דמויות שלמות שהיו יכולות לרדת בעריכה, בין השאר של הנשיא רוזוולט, שתפקידו בסרט זה לקבל מברק, להיות בשוק, ואז להגיד איזה משפט סתום על אלוהים… הוא עושה את זה לפחות 5-6 פעמים.
אחרי הסרט הזה אין ספק – הקיץ נפתח.
מוזר... אבל
הסצינה שבה הם יורדים מהמטוס בדרך חזרה מהמשימה ופסאודו-ליב-טיילר מחכה לא נגנבה לגמרי מ'ארמגדון'?
פשוט בושה.
ולא זאת בלבד!
הסצינה עצמה נגנבה גם נגנבה ואפילו המלתחה של ליב טיילר "הושאלה"….שמלה כהה עם צווארון סיני ובהדפס בהיר…זה נראה לי מוכר….
קיויתי שלפחות המלבישה תציל אותנו מההעתקה, אבל כנראה שטעיתי.
ולא זאת בלבד!
כמו שאומרים – בלי תקווה, צ.ס.ק.א לא היתה אוכלת אותה
מוזר... אבל
אה כן,
וכל הסצינות שכוללות טייסים / אחיות מתאהבים ורוקדים פשוט נורא הזכירו לי כל סצינה שיש ב'גריז'… במיוחד הסצינה בהתחלה (ולכן זה לא ספוילר) שבו השרלילה מספרת לחברותיה איך הכירה את הבחור המושלם… כבר הכנתי את עצמי לשירת "Tell me more"…
הביקורת
בן אפלק+ליב טיילר (כמעט)+הרבה אנשים טסים שווה לארמגדון לא?
אז זהו שזה די מתקרב ליהיות אותו סרט.
"פרל הארבור" יצא לאקרנים ושוב אנו מבינים כמה גדולה היא אמריקה.
אמריקה גדולה כי בסדר, אתה יכול למצוא במאים טובים,וגם שחקנים טובים,אבל הכספים העצומים אשר משקיעים בסרטים ועל ידי כך יוצרים את האפקטים מהגדולים ביותר בתולדות הקולנוע,בשביל זה יש את אמריקה.
אז נכון,ב"פרל הארבור" אנו מוצאים אפקטים מדהימים וסצינת תקיפה מצויינת,אך גדולת הסרט אמורה ליהיות בסובב את סצינת התקיפה הגדולה.
בעטיפה מסביב לתקיפה אנו מקבלים סיפור אהבה בין רייף (בן אפלק)
לאוולין,אחות בבית חולים צבאי(קייט בקינסייל) וזה פשוט נראה כאילו מייקל ביי חיפש בנרות מישהי שתיהיה דומה שתי טיפות מים לליב טיילר.
סיפור אהבה שדי מסתבך כאשר חברו הטוב של רייף דני (גוש הארטנט) מתאהב גם הוא באווילן.
המשחק עצמו לא רע וגם בתור בונוסים ביי מחזיר לנו כוכבים מהעבר בהופעות די תמוהות (בייחוד אקרויד שממש לא מבינים מה הוא חיפש בתפקיד הזה.
ובכן השחקנים והבמאי מבצעים את עבודתם,אבל הבעייה היא שמאוד קשה להעביר שתי דקות מבלי לשמוע קלישאה מטומטמת מצד כל אחד מהמשתתפים בסרט.
אין כמעט משפט בסרט שלא כולל את "אלוהים" או "מלחמה" או "זה תפקידי"
ולאחר בערך שלוש שעות של סרט אתה מתחיל לגחך לעצמך מהפתאטיות של הקלשיאות.
בשורה התחתונה-"פרל הארבור" הוא לא סרט טוב.
מותחים אותך כמעט שעתים עד לתקיפה הגדולה (והיא באמת גדולה ומרהיבה) ולאחר מכן מוסיפים לך עוד שעה די טיפשית על הגבורה האמריקאית וכל זה כשבכל השלוש שעות יש בערך כל דקה קלישאה אחרת.
אבל עדיין,לדעתי לכולם מומלץ לראות את "פרל הארבור" בקולנוע משום שזה סרט שהרי בסוף כולנו נראה איפה שהוא, אז באמת בשביל האפקטים המדהימים,לכו תראו את זה בקולנוע-זו באמת חוויה
לא שאני מתווכח על זכותך לכתוב
ביקורת נוספת על סרט, אבל אתה ציטטת כנעט מילה במילה את הביקורת עצמה.
לא שאני מתווכח על זכותך לכתוב
אתה לא חושב שנסחפת?
אני כותב את הביקורות שלי (ודי הרבה בקורות אם תשים לב) ואני לא מעתיק אף אחד.
בסרט הזה ספציפית אין מה לעשות-אני מאמין שכל אחד שטיפה מבין קולנוע די יגבש אותה דעה.
כל אחד חופשי לפרסם
ביקורת משלו על הסרט בתגובות, גם בלי להתייחס לביקורת עצמה. כל עוד התגובה מדברת על הסרט שאנחנו מדברים עליו, היא און-טופיק, והיא בסדר מבחינתי. כלומר, אני לא הולך למחוק ביקורות עצמאיות. ובכל זאת, קצת שיקול דעת לא יזיק: עין-חדה, נדמה לי שפרסמת את הביקורת שלך בלי לקרוא בכלל את הביקורת של VLVL. אתה אומר בדיוק את אותם הדברים שהוא אמר. אם אין לך משהו חדש להגיד, למה לשעמם את הקוראים?
כ-ן...
היפנים הרגו את ג'וש הארטנט. בדיוק.
הבעיה העיקרית בסרט
היא הסיפור אהבה. כלומר העניין בסיפור אהבה הוא שני דברים.
1. הוא לא קשור למתקפה, כלומר יש מתקפה ובאותו עניין יכול להיות גם סתם מלחמה אחרת ברקע. כל המתקפה על פרל הארבור קורה בסרט שונה לחלוטין (סרט שהכוכב שלו היה אמור להיות דמותו של דן אקרויד או לחילופין אלק בוולדווין), והסיפור אהבה הוא ברקע ולא נותן לי שום נופך נוסף לספר
2. (ספוילר מעכשיו) הסיפור האהבה הוא די ביזארי. כלומר, היא אוהבת את אפלק ואז הוא מת ואז היא אוהבת את מאט דיימון וונאבי, ואז אפלק חי. ואז היא נשארת עם מאט כי בכל-זאת וכל המכתבים בשקיעה שבים כאפה. ובסוף היא עוד פעם אם אפלק אחרי שמאט מת!!! קיבנימאט לילדה יש תסביך רציני….
הקלישאה הגדולה מכולן...
היא כמובן הפסאודו-היסטוריה.
כל מי שחפצה נפשו בשטיפת מוח אמריקאית בנוגע ליפנים הרשעים שתקפו במפתיע את האמריקאים התמימים, היפים והמאוהבים מוזמן ללכת לסרט זה.
הוא משתלב מצוין עם סרטים כמו ה"פטריוט" ו"U-571" ומציג את המקבילה האמריקאית למשרד האמת וההיסטוריה האורווליאני.
לכל מי שפקפק בכך:
הדרג המדיני האמריקאי היה מודע לחלוטין לתקיפה המתקרבת;
הצלב האדום חיזק מאוד את כוחותיו באיזור פרל הרבור בשבועות שלפני התקיפה מתוך ידיעה (לא ציפייה) של מה שיקרה;
רוזוולט היה מוכן להקריב אזרחים וחיילים אמריקאים בשביל למסמס את עמדת ה"מתבודדים" ולערב את ארה"ב במלחמה, הוא אמנם הופתע מהצלחת המתקפה, אך לא מעצם קיומה;
הביון הבריטי (פארק בלצ'לי למוקירי דרכו של טורינג) פענח מסרים יפניים וגרמניים אשר העידו על כוונתם;
וכן הלאה והלאה.
מאמר נפלא בעניין:
http://www.nypress.com/14/23/news&columns/wildjustice.cfm
הוליווד מתפקדת כיום כסניף הראשי (יחד עם מקדונלדס, קוקה-קולה, גאפ, סטארבאקס וכן הלאה) של אמריקה התאגידית בחזית האגיטפרופ העולמית, ו"פרל הרבור – הסרט" הוא מוצר טיפוסי שלה.
קום התנערה עם חלכה
האגיטפרופ?
קום התנערה עם חלכה
מובן מאליו שבהקשר של דבריי יש להחליף "קומוניזם" ב"קפיטליזם".
האמצעים, בכל אופן, דומים עד זהים.
קום התנערה עם חלכה
או.קיי. עכשיו שהבנתי למה אתה מתכוון, אז אני מסכים חלקית. הרבה מהסרטים של הוליווד הם אכן מרצ'נדייזינג מטורף של מותגי תאגידים מסריחים (לא מזמן ראיתי סוף סוף את Castaway, שמציב סטנדרטים חדשים בתחום עם כל הקטע של FedEx). אבל צריך לזכור שיש גם סרטים שלא. לא מעט. "מועדון קרב" כבר אמרנו?
נכון אבל..
גם אני ראיתי את עודף הפדדאקס בקאסט אווי. וחשבתי שזה מוגזם.
אבל אז ראיתיאת דרקולה 2000. שם כמעט כל חצי דקה יש שלט ענק של "וירגין" או לחילופין חולצה של וירגין ועוד ועוד.
וזה חברים הופך את קאסט אווי לסרט עדין עם מעט פרסומת סמויה באופן יחסי כמובן.
טעות בידך
לא זוכר איפה קראתי, אבל המפיקים של Castaway לא קיבלו גרוש מ-FedEx. הם פשוט לא רצו ש-FedEx יתערבו להם בסרט.
קראת את זה בעכבר העיר.
מדור דויד.
רוזוולט.
חברתי היקרה טעונת שרוזוולט, למרות שכולם טוענים שהוא היה מנהיג מדהים, היה גזען שבשעת המלחמה עשה "מחנות הסגר" ליפנים.
(סיבה רשמית- שלא יתאחדו ויפלו את ארה"ב מבפנים. אמיתי- אני סתם גזען מטורף שמוכן לעשות הכל בשביל להיכנס לדפי ההיסטוריה).
האם יש דברים בגו, או שזו סתם שטות ששמעתי יותר מדי פעמים?
דרך אגב, באיזה תפקיד משחק הצעיר ההוא מסיפורו של אביר? אני לא יודעת, משום מה נתקע לי בראש שהוא בפרל הרבור, נא להרוג אותי אם הוא לא.
רוזוולט.
אכן, בתקופת מלחמת העולם ה-II נאספו רבים מהאמריקאים היפנים למחנות הסגר בעיקר מפחד שהם מרגלים עבור האויב. אבל למה לדבר על זה? זה הורס את כל הקטע של הומ אוב דה ברייב, לאנד אוב דה פרי.
לנד אוב דה בולשיט.
אני שונאת טיוח, ואני שונאת גזענות, ואני שונאת אי-אובייקטיביות, ואני שונאת את אמריקה, ואני הכי שונאת את זה שמעוותים עובדות. יש אלף נקודות מט שונות, אבל יש רק מציאות אחת.
ואני באמת מקווה שכאשר אני יגיע לחלק הזה בלימודי היסטוריה, באמת יספרו לי על המלחמה, ולא רק על השואה.
תקוות גדולות
1. אכן, אמריקה מלאה צביעות. מה עוד חדש?
2. לדעתי אין מציאות אחת. המציאות נבנית מכלל נקודות המבט על המציאות (על תיכנסי אתי לדיון הזה. אני לומד פילוסופיה).
3. צר לי לאכזב אותך: אלא אם כן יהיה לך מורה יוצא-דופן להיסטוריה, את תלמדי בביה"ס גירסא של ההיסטוריה שתהיה מעוותת לא פחות מזו שיוצאת מהוליווד, ולפעמים גם יותר. שלא לדבר על כך שדברים שקרו בעולם ולא היה להם קשר ליהודים יקבלו שורה וחצי בשולי העמוד.
זאת לא כזאת אכזבה.
אני יודעת שזה בערך מה שיקרה, אבל אני מתפללת לטוב.
ובקשר למציאות אחת (ואני לא נכנסת איתך לוויכוח, כי אני שונאת להתווכח עם אנשים שמבינים יותר ממני), אני אובייקטיבית בצורה חולנית כמעט. זה טוב וזה רע, תשאל את חברה שלי שרוצה להעיף עליי כיסא כל פעם כשאני מסבירה לה בהגיון מושלם למה היא, שוב, טועה, ולא סתם תומכת בה בעניין.
וכשאמרתי שיש רק מציאות אחת התכוונתי שהיפני יגיד שהאמרקאי מניאק כי הוא הפציץ לו את הבית, כשהאמריקאי יגיד שהיפני מניאק כי הוא חבר לנאצי מטורף, כשהמציאות היא שהאמריקאי הפציץ ליפני את הבית בגלל שזה חבר לנאצי מטורף. קפיש?
כן אקסמנית, אבל זה דבר פשטני
להגיד. אם את אומרת "בתאריך זה וזה היפנים הפציצו את פרל הארבור", אז בסדר, מציאות אחת, אי אפשר להכחיש את זה.
אבל ברגע שאת אומרת שמשהו קרה *כי* משהו אחר קרה קודם, את כבר כופה את נקודת המבט שלך על המציאות. את מספרת איזושהי עלילה, ויש בה דמויות, ויש להן סיבות למעשים, וכל זה מסופר מנקודת המבט שלך.
למשל, המשפט האחרון של ההודעה שלך הוא ממש לא אובייקטיבי. את אומרת שהאמריקאים הפציצו בתגובה למעשים של היפנים. היפנים היו מנסחים את זה אחרת, אני מבטיחה לך. תסתכלי על ההבדל בין "צה"ל נכנס לשטח A בעקבות פעולות הטרור של הפלשתינאים" לבין "לאחר הפרות ההסכמים מצד ישראל פלש צה"ל לשטח A".
אין לדבר על היסטוריה בלי להגיד "זה קרה בעקבות זה", ואין משפט כזה שהוא אובייקטיבי. חוסר האובייקטיביות הוא הרבה יותר עמוק מאשר האמירה מי מניאק.
ואיתי אפשר להתווכח, כי אני לא לומדת פילוסופיה. :-)
המשפט הזה באמת לא היה אובייקטיבי
אבל זה טמון בזה שלא למדתי את הפרק הזה בהיסטוריה, ואין לי מושג מה באמת קרה שם, זה די היה דוגמא ללא בסיס שרק באה להוכיח רעיון.
אבל אני מקווה שהבנת את העיקרון מאחורי המשפט, כי הוא באמת מה שהיה חשוב.
(ואני היחידה כאן שלא לומדת פילוסופיה?!)
אויש, לגמרי לא הבנת אותי.
באמת הגבתי לעקרון שמאחורי המשפט שלך, ולא למשפט עצמו. עשי טובה וקראי שוב את מה שכתבתי. ניסיתי להגיד שגם מה שאת קוראת "אובייקטיביות" הוא מקסימום "פחות חוסר אובייקטיביות", כי ברגע שמדברים על היסטוריה, אין אובייקטיביות אמיתית.
אה, ואקסמנית, לא אמרתי שגם אני לומדת פילוסופיה. למעשה אמרתי במפורש שאני *לא* לומדת פילוסופיה, אז אני לא מבינה מה את שואלת. :-)
ולגבי ההוא שאמר שאין מציאות אחת – זו טענה נורא משעשעת לדעתי, אבל חלילה לי מלהתווכח עם אנשי מדעי הדשא.
אני מצטערת, קריאה סלקטיבית.
הרגתי את הלא.
והעיקרון שלי שיש רק מציאות אחת שמורכבת מאלף עובדות- ויש עליה אלף נקודות מבט ודעות. אבל מה שקרה קרה, רק פעם אחת וללא שינוי.
אוקיי, כמובן...
ואני אפסיק לדבר על זה עכשיו כי אני נשמעת לי כמו פטיפון שבור. :-)
אין מציאות אחת?
לבריאות.
השנאה מזיקה למחשבה צלולה
אקסמנית לעתיד יקרה, המנעי מכמויות כה גדולות של שנאה.
התרכזי במחשבה בהירה וביקורתית, ובבחינה וביקורת עצמית מתמידים.
מי שמטייח – יש לחשוב את שקריו ועיוותיו לעיני כל.
את הגזען יש להציג כמות שהוא, אדם שפל ועלוב אשר מבלה את חייו בפגיעה בבני אדם אחרים.
את טיעוניו הרגשיים יש להציג כבלתי-מוסריים, גורמי כאב וסבל לזולת והרסניים לכל חברה מתקדמת.
את טיעוניו המדעיים יש לסתור בכלים מדעיים.
אין אפשרות להיות אובייקטיבי לחלוטין, כל היצג של המציאות נשבר ומשתנה דרך הפריסמה הייחודית של המציג אותו.
אם נהיה פתוחים למספר רב ככל האפשר של היצגים, נוכל לגבש דעה יציבה על סמך ידע וערכים.
אמנם ישנה רק מציאות אחת ביקום שלנו, אבל אין לנו אפשרות לעולם לדעת מה היא באופן ברור וחד-משמעי, נוכל להתקרב אל ייצוג שלה בקירוב רב (אסימפטוטה לאין-סוף, לחובבי המתמטיקה), אך לא בדיוק מוחלט.
ככל שנהיה יותר מודעים לכך, נוכל להתקרב אליה יותר.
ואם נרד לקרקע המציאות – כאשר ילמדו אותך הסטוריה בבית-הספר, תקבלי מנה אחת אפיים של שטיפת מוח צרת-אופקים.
השתדלי לשמור על "ראש פתוח" למגוון רחב ככל האפשר של דעות ואופני הצגה שונים, תדעי לסנן את המוץ מהתבן, חפשי לעצמך מקורות מידע שונים (וגם משונים), אל תסתפקי במה שמאכילים אותך בכפית – זה מתכון בטוח לניוון מחשבתי.
אם יש לך ספק בקשר למשהו שאומרים לך, אם למי שאומר לך אותו יש אינטרס לעוות את העובדות למען ערכיו או צרכיו המסוימים – הביעי את דעתך, נסי לסתור אותו, אל תתביישי בעצמך או בדעותייך, אל תחששי להצטייר כחריגה.
בסופו של דבר, המורדים האמיתיים הם לא כל המגניבים שמעשנים סיגריות ואחרי שנתיים הולכים לצבא, אלא מי שמעז לשבור את גבולות המחשבה שמציבים לו ולערער על "האמת המוחלטת" שמוכתבת לו.
מקווה שלא הצטיירתי כדידקטי או נוקשה מדי, אבל נושא זה באמת בוער בעצמותיי.
בהצלחה.
מחיאות כפיים!
התכוונתי לכתוב תגובה ארוכה כזו בעצמי (תאמינו לי בבקשה…) אבל ברגע שקראתי את התגובה של גלעד אין לי הרבה מה להוסיף.
ואגב, כפי שכבר כתבתי במקום אחר, דווקא את (יקירתי האקסמנית) מגלה פוטנציאל חזק של חשיבה עצמאית, מעניינת ופורצת גבולות. אני מאמין שעם הזמן לומדים לפתח ראיה רחבה של הדברים. אבל סקרנות – כמו שלך – היא ללא ספק תכונה קריטית בעניין.
אני מקווה שהדיון הזה לא נחשב יותר מדי עוף טופיק, מאחר שהוא עוסק בפרופגנדה והתנגדות לה, וזה נוגע ישירות לסרט הנדון.
תהיה גאה בי,
אני מקשיבה לעצות שלך עוד לפני שנתת לי אותם.
למרות שבזמן האחרון די נמאס לי להעיר למורות ולנסות להסביר להם שיש עוד דעות בעולם חוץ משלהן, בעיקר בגלל שהן מבטלות את זה בזלזול.
חוץ מזה, אני לא באמת סתם יושבת בחדר שלי ורק אומרת כמה אני שונאת את כל התופעות האלה, אלא כאשר אני נתקלת באחת מהן אני מנסה "לעקור" אותה, בעיקר גזענות שבעיני היא אחת מהבעיות היותר גדולות של העולם. אבל שוב פעם, בזמן האחרון אני מתחילה להתייאש, בגלל שכל כך קשה לי להסביר למה דרך המחשבה שלהם מוטעית מיסודה.
חוץ מזה, למרות האובייקטיביות שלי, אני רואה גם את הרגש שבכל עניין. אני מבינה למה בן אדם חושב ככה על אחר, ותאמין לי, זה באמת קשה לראות את הכל ועדיין להישאר באותה דעה ליברלית וכמה שיותר פתוחה.
חוץ מזה, אני בת 13- תנו לי לגדול… בבקשה?
וכשהמורה שלי להיסטוריה יבוא וילמד אותי על השואה ומלחמת העולם השניה, הוא צריך להתכונן לתלמידה שתהווה בשבילו סיוט מתמשך, אם הוא יחשוב רק לרגע להתמקד רק על היהודים שבמלחמה הנוראית ההיא.
על גאווה ודעה קדומה
אם זה באמת מעניין אותך, יש שני ספרים טובים בנושא (בטח יש עוד, אבל את אלה קראתי)
אחד הוא הביוגרפיה של דאגלס מק'ארת'ור, מי שפיקד על הכוחות האמריקאיים במהלך מלחמת המפרץ, שכחתי איך קוראים לזה בעברית, אבל זה יצא בהוצאת "מערכות". השני הוא "הקרב על מידווי" (באותה הוצאה) שמתאר את מה שהיה כנראה הקרב המכריע בפסיפיק.
אני זוכר שאני ניסיתי לעשות את זה
אין לך מושג כמה הילדים בכיתה שלך הם חסרי כוח רצון ומחשבה עד שאת מנסה להסביר להם לוגיקה בסיסית.
תאמין לי, יש לי מושג.
ונא לא להזכיר את הכיתה המטומטמת שלי לפני החופש, עד שסוף סוף נפתרתי מהם… עד ליום ראשון.
אקסמנית יקירתי!
בתור אחת שרק לפני שבוע עשתה את הבגרות בהיסטוריה שלה, רציתי לציין שא. יש פרק שלם בבגרות שעוסק במלחמת העולם השנייה ללא שום קשר ליהודים. (רפובליקת וימאר, צרפת, אנגליה ופולין בין שתי מלחמות העולם, וכו') ופרק שלם לא פחות שעוסק בברית המועצות- הקומוניזם, מבצע ברברוסה וכל מיני כאלו.
אבל בהחלט יש גם למידה של נושא השואה- אנילא רואה בזה כל פסול. בסך הכל מדובר בהיסטוריה שלך. לא פרק יפה במיוחד, אבל חשוב. וכן, אם יתמזל מזלך ותזכי במורה טוב ומעניין, את תזכי לשמוע קצת פרטים מעבר. היכרותי עם מערכת החינוך גורמת לי לומר לך לא לפתח ציפיות מוגזמות. בערך עם הכניסה לתיכון הבנתי שאין לי מה לחפש טעויות ואי דיוקים אצל המורים שלי. מיותר וחסר תועלת לחלוטין. אחרי הכל, ההיסטוריה נכתבה על ידי המנצחים, ואת צריכה לדעת את החומר עליו ישאלו אותך בבגרות. מרגיז? ללא ספק. סוף העולם? ממש לא.
מהרגע שבו הפנמתי את העובדה שיש הבדל בין המציאות ההיסטורית כפי שהיא מצטיירת בבית ספר לבין המציאות ההיסטורית כפי שהיא מצטיירת על ידי מי שמציג אותה- נרגעתי והחלטתי להפסיק לריב עם המורים. כמו שאני רואה את זה, תפקידים להעביר אותי את הבגרות בשלום. בשביל לענות על יצר הסקרנות המפותח (מדי?) שלי, אני קוראת את כל אותם ספרי ההיסטוריה שאין להם שום קשר לבית ספר. ויש מספיק כאלו. אבל אל תצפי למצוא באפילו אחד מהם אובייקטיביות. אין דבר כזה. לכל אחד יש את האובייקטיביות שלו.
ולמען האמת, זה אפילו די נחמד. לברור את מה שנראה הגיוני ונכון מבין בליל המידע. וזה נכון לגבי כל דבר עליי האדמות…
בהחלט גאה.
טוב לשמוע.
אני חייב לשבח אותך ולהגיד שאם את פועלת באופן ממשי בסביבה הקרובה אלייך על-מנת לקדם את הרעיונות האלו, הרי שעלית מדרגה מבחינת היושר האינטלקטואלי והמוסרי, שהרי אחד הדברים הקשים ביותר בהלכי מחשבה שאינם פופולריים במיוחד הוא שלב המעשה, שלב שהוא הכרחי לאחר שלב המחשבה, ובמקביל לשלב הביקורת העצמית המתמידה.
אחד מהכשלים הנפוצים ביותר הוא כאשר אנשים אומרים "הכל נכון, אבל בעולם האמיתי…" וכו', ביטוי שהוא תירוץ ריק מובהק וכיסוי על דיסוננס והדחקה מפחד לחץ חברתי וניכור מצד הסביבה.
מי שאיננו מסוגל לפעול (ואני מעיד על עצמי שלפעמים גם אני נופל במלכודת הזאת, אך אני משתדל לשפר את הפן הזה באישיותי) בעקבות תהליך של מחשבה והסקת מסקנות, כאילו שלא עשה דבר.
יותר מכך, לאחר שלב הפעולה לגבי העצמי ישנו שלב חשוב נוסף, והוא שלב ההפצה לסביבה הקרובה, שאם מעידה שאת מנסה לעשות.
את זה אני מכבד מאוד, במיוחד על רקע הגיל שלך, שנפוצים בו קונפורמיזם ועדריות גדולים מאוד תוך שימוש בנסיונות הגדרה עצמית "מרדנית" ו"אנטי-ממסדית" שהם על-פי רוב מוחלט פתטיים ושטחיים למדי, ובחברה כמו שלנו מוצאים הרבה פעמים את ביטוים בצרכנות ריקה.
למרות הפסקה הקודמת, קהל יעד חשוב יותר לדעות כאלו הם בני כיתתך ומחזורך, הרבה יותר מאשר מורייך, שבהכללה גסה מאוד(ובהסתמך על ניסיון פרטי, שככל הנראה איננו נוגע לך) ניתן לסווג את רובם כאנשים דוגמטיים וכתוצר של מערכת ארכאית ומדכאת.
בכל אופן, המשך גדילה מהנה, ואל תתייאשי.
הוא משחק ב''הפטריוט'',
לצד מל גיבסון הנערץ.
היו מחנות הסגר
ובסרט "מצור" (The Siege, לא Under Siege) היה איזשהו שלב שבו הכניסו את הצבא לניו-יורק והכניסו את כל הערבים האמריקאים למחנות הסגר (כולל את הבן של הערבי הטוב שעובד במשטרה).
עדיין לא ברור לי מה האמירה בסרט ההוא (מצור).
הו, זה פשוט.
"אין לתת יותר מדי כוח לצבא, כי לצבא אין את הכלים המוסריים לנצל אותו כיאות."
מסר סתמי לסרט סתמי.
אמרתי לכם!
קודם כל, אני רוצה לציין בגאווה אידיוטית שאני מהתחלה אמרתי שהסרט הולך להיות רע, או לא להצליח, ואפילו יש לזה תיעוד- בסקר של להיט הגדול הבא של הקיץ התווכחתי על זה עם מישהו.
דבר שני, אני חושבת שהסרט לא הצליח בגלל מה שעושה כל סרט לסרט- התסריט.
פיצוצים? יש. בחורים ובחורות שאמורים להיות חתיכים? יש. משחק ממוצע? יש. מלחמה? יש. תסריט? אין.
רק מראה לכם כמה תסריטאים חשובים לסרט, וזה שהם בכלל לא מוערכים- אין פלא שהם שובתים! (והם שובתים בסוף או לא?)
עכשיו רק נשאר לראות איך יפול טומב ריידר.
אמרתי לכם!
בקשר לרוזוולט:
אינני יודע אם היה גזען.
חברתך צודקת, מחנות ריכוז ליפנים היו קיימים בארה"ב (בעיקר בקליפורניה) בתקופת מלחמת העולם השנייה.
מדובר על גטאות מבודדים המוקפים בגדר-תיל.
היה פחד גדול מאוד בארה"ב בתקופה זו מפני גיס חמישי יפני שיפגע במדינה מבפנים (מזכיר למישהו משהו?), מה שגרם להם לנקוט בצעד האיום והנורא של בידוד מהגרים יפניים (בחלקם אזרחי ארה"ב, אם אינני טועה).
אם תרצי, אשמח להרחיב על הנושא.
המחנות האלו וההפצצה הגרעינית על הירושימה ונגסקי הם שני פשעי המלחמה הגדולים ביותר שביצעה ארה"ב בתקופת מלחמת העולם השנייה (אך בהחלט לא היחידים, הפצצת אזרחים בדרזדן וביזת גופות חללים יפנים כדוגמאות נוספות).
בנושא אחר לחלוטין:
טומב ריידר יהיה משעמם ביותר.
ראיתי חלקים מספיקים ממנו כדי להעיד ש:
מי שציפה לעלילה – שיחפש במקום אחר.
מי שרגיש לגניבות ספרותיות גסות (ה"אלומינטי") – שיתרחק.
מי שחושק באנג'לינה ג'ולי – יתאכזב ממיעוט העור החשוף והסצינות הנועזות.
למי שיש פטישיזם רציני לנשים עם כלי-נשק (ומבטא אנגלי)- יהנה מאוד.
זה רק אני, או שבבתי ספר היום לא מלמדים כלום על הזירה הפסיפית של מלחמת העולם השנייה? או בכלל כל מה שקשור ל-WWII שאינו יהודים/שואה?
זה בהחלט לא רק אתה, ידידי.
לימודי המאה ה-20 מתמקדים באופן בלבדי כמעט במלחמת העולם השנייה, וכמעט תמיד מנקודת מבט יהודוצנטרית צרה ביותר (שואה).
הלימודים על הפן המלחמתי של מלה"ע ה-2 מתמקדים בשינון רובוטי של תאריכים, קרבות והסברים פשטניים ומיושנים.
תהליכים היסטוריים, דיונים, הסתכלות ביקורתית על נראטיבים שונים, השפעות פילוסופיות ורעיוניות, תוצאות ארוכות טווח, ראייה כללית כחלק מרצף היסטורי ולא כבלוקים נפרדים של אירועים דחוסים – כל אלה מקומם נפקד ממערכת החינוך שלנו.
ובהחלט לא רק במקצוע זה.
אכן גלעד צודק לגמרי. השואה, העליות השונות, הקמת הקיבוצים וגם קצת קומוניזם הם ה"אירועים" של המאה העשרים, שכידוע הייתה נטולה מהפכים כבירים בדרך החיים האנושית, דרך המחשבה האנושית ודרך ההתבוננות האנושית. כאמור, אין תהליכים, אלא חלקיקי תהליכים שמתחברים בגסות למארג מטופש וחסר היגיון פנימי לעתים.
אלו הם שיעורי ההיסטוריה בשנים הללו, והתחזית היא שבשנים הקרובות, שנות הימין, המצב ישתנה… ויהפוך לגרוע יותר.
סליחה?
אני לא רואה שום פסול בלהתמקד בהיסטוריה של העם היהודי, הרי זו ההיסטוריה של העם שלך!
בנוסף לכך למי שכתב שלא מתמקדים בנושאים מסויימים אז נכון שיכול להיות שיש נושאים שכדי להכניס אבל בסך הכול איאפשר ללמד את כל ההסטוריה האנושית.
אז בגלל שזה העם שלך
זה אומר שאתה צריך ללמוד עליו, רק עליו, ושום דבר חוץ ממנו?
ההשכלה הישראלית כלכך שווה ללא רוצה להגיד מה בגלל ה (סליחה על הגניבה של המונח, אבל זה מונח מעולה) יהודוצנטריות של משרד החינוך. הכל מסתובב סביב יהדות. ההסטוריה – רק מה שיהודי – נחשב. הספרות – רק מה שיהודי – נחשב. מה עם קצת תרבות בינלאומית? מה עם מיתולוגיות זרות? מה עם הסטוריה זרה? יש כל כך הרבה אירועים חשובים בהסטוריה שלא טרחו להזכיר בשיעורי הסטוריה. מה עם פרל הארבור? מה עם פרויקט מנהטן? מה עם וויטנאם? כבר שנים שאני רואה סרטים על אנשים שמדברים על נאם, סרטים שמציגים את המלחמה בנאם, אבל עד היום אין לי מושג מה קרה בנאם, ומשרד החינוך לא תרח להעשיר אותי. כל מה שאני יודע כמעט שלא קשור ליהדות לקוח מסרטים, סדרות טלוויזיה, וספרים. ודווקא בעידן כמו היום שמעט מאד קוראים ספרים, חשוב להעשיר את הנוער בידיעות העולם, ולא להתמקד כל כך בעצמינו, בהסטוריה שלנו שממילא כולנו כבר יודעים אחרי שנים של טחינת מוח, ובאותם נסיונות חוזרים וכושלים לזעזע אותנו מכמות האנטישמיות שבעולם. זה מתכון בטוח לגידול של שנאה לאומית, אתנוצנטריות, גזענות, וכמובן מתכון בטוח לכשלון השלום בדורות הבאים, ולדיכוי ההשכלה של הדורות, שנאלצים לברוח לאינטרנט, לסרטים ולטלוויזיה כדי להשתחרר מהבועה הזאת שנקראת ישראל (ואחרי זה עוד בוכים שהדור הצעיר מחובר לTV לקולנוע ולאינטרנט יותר מדי…. אז תנו לי להגיד לכם, המאשימים, משהו! זה הכל אשמתכם!)
-אלעד אברון
אז זהו, שלא.
דבר ראשון, כמו שמישהו כבר ציין, אי אפשר ללמד אותך את _הכל_ ונראה לי הגיוני שקודם כל ילמדו אותך על ההיסטוריה שלך. הרי אם היו מלמדים על נאם ולא על מלחמת העצמאות (לדוגמא) היו צועקים שאיך זה שמלמדים היסטוריה זרה ולא את ההיסטוריה שלנו.
ואם מדברים על ספרות- אז ברגעים אלו ממש (זאת אומרת, לפני חצי שעה) אנילומדת לבגרות. ובנוסף לביאליק, אני צריכה ללמוד את אבא גוריו, מקבת, מותו של סוכן, בעל זבוב ועוד רשימה נורא ארוכה שאין לה שום קשר לספרות ישראלית. ככה שהטענה שלך די לא רלוונטית.
ובנוגע למה שאמרת- זאת בדיוק הנקודה שלי. אתה רוצה לדעת מה קרה בנאם? תפתח ספר! חפש באינטרנט! תקח שיעורים באוניברסיטה הפתוחה! אנאערף? ולמען האמת, על פרל הארבור כן למדנו.
הבעיה היחידה היא, שבית ספר לא ממש מעודד סקרנות, או לחילופין אוטדידקטיות .ככה שאם איןלך את זה באופן טבעי או מהבית, ייתכן מאד שאף פעם לא תדע מה קרה בנאם.אבל זה בכלל ביקורת שיש לי על מערכת החינוך, וממש סטינו מהנושא…
אבא גוריו איכסה.
אבא גוריו איכסה.
אבחנה מדויקת.
אז בגלל שזה העם שלך
אני למדתי דברים בהיסטוריה שלא קשורים ליהודים.
אבל בכל מדינה צריכים סדר עדיפויות, וכיהודי מן הרואי שאני ילמד יותר הסטוריה שקשורה לעם שלי.
בקשר למה שלא מלמדים- אפשר למנות רשימה ארוכה של אירועים שלא עוסקים בהם, אבל אתה לומד בתיכון רק ארבע שנים (וטוב שלא יותר).
לא מדויק
נכון למיטב ידיעתי, במסגרת לימודי ההיסטוריה לומדים יחידה וחצי תע"י ויחידה אחת היסטוריה כללית ( של המאה ה- 20). זה שיפור לעומת המצב שהיה בזמני, שבלימודי היסטוריה רגילה למדו רק תע"י, והיסטוריה כללית הייתה רק לאלו שהרחיבו (כמוני).
הפרופורציות (3 ל- 2) נראות לי בסדר, אולי היה עדיף חצי-חצי, אחרי הכל אנחנו עם קטן למדי בהיסטוריה של העולם.
הבעיה, כפי שהעירו כבר אחרים, היא לא *מה* מלמדים אלא *איך*. היסטוריה אינה היסטוריה אם היא לא ביקורתית כלפי המיתוסים שלה והטקסטים הבונים אותה (תאמינו לי, אני לומד היסטוריה באוניברסיטה). במערכת החינוך הישראלית, אם אתה מעז להאיר את הדברים מנקודת מבט השונה במקצת מגרסת 'ישראל הרשמית' (ואני מדבר דווקא בתחום ההיסטוריה המקומית) אתה מאוד מסתכן (ויעיד גורלו של הספר 'עולם של תמורות' שהיו אמורים ללמוד לפיו אבל נגנז בהוראת משרד החינוך).
יש לי עוד המון מה להגיד אבל זה מתחיל להיות לגמרי עוף אז אסתפק בתגובה זו על הדיון הלוהט שהתפתח בסוף-השבוע שנעדרתי.
נונין
השואה היא הארוע האנושי ההיסטורי המשמעותי ביותר של המאה השעברה לכל העולם, ולאו דווקא לעם היהודי. השואה מלמדת את העולם עד לאן הוא יכול להידרדר, מהן גבולות המוסר של האנושות ובאילו תנאים הם יישברו.
ע"י לימוד מקיף וכולל של האנטישמיות מתחילתה ועד השואה לומדים רבות על האנושות ועל החברה באירופה שבתקופות הנדונות שלטה בעולם.
ההבנה העמוקה והיעילה שממנה באמת ניתן להפיק לקחים אינה ניתנת לצערי בבתי הספר. יש לכך כמובן סיבות- השקפות שונות על השואה, הסירוב להכיר בשואה כאירוע בעל משמעות מעבר להשמדה ורגישות החומר הנלמד בחברה הישראלית.
לבני שכבת גילי בין הקוראים (תיכוניסטים) אני ממליץ לפנות לתנועת נוער (במקרה שלי- הנוער העובד והלומד) כמקור מידע נוסף באופן כללי ולשואה בפרט.
השואה היא הארוע המרכזי בתולדות האנושות במאה שעברה ובכלל ואין מקום לזלזל בחשיבותה בתוכנית הלימודים אלא רק בדרך העברתה.
מעניין שבדיוק דיברתי עם מישהי על נושא דומה…
קיבלתי מחברה (לא-יהודיה) עלון של המוזיאון לשואה של דרא"פ, כמעין "הוכחה" שביקרה שם. לא מצוינת שם מילה אחת על צוענים, הומוסקסואלים ושאר מיעוטים נרדפים. למה? אמנם נהרגו יותר יהודים מצוענים אבל לא בגלל שהגרמנים שנאו אותנו יותר (ובכוונה כתבתי גרמנים ולא נאצים), אלא בגלל שכמותית היינו יותר.
יש לי הרגשה שהיהודים ברחבי העולם מדגישים את השואה לא רק בגלל האסון הנורא, כי אז היו מדברים נרחבות על שאר המיעוטים, אלא כדי לקבל אישור כלשהוא על קיומם (ואולי, אולי על קיום המדינה) ומניעת שינאה ע"י משחק מניפולטיבי במצפון החברתי/העולמי.
אבל זו רק הרגשה שלי.
שיו, איך נהייתי כבד פתאום…
יש גם סרט
שקשור לנושא הזה, 'שלג נופל על ארזים'.
לא ראיתי אותו.
יש גם סרט
ראיתי את snow falling on cedars ב DVD.
צילומים מרהיבים. אחל'ה מוזיקה. עלילה נחמדה ומשחק לא משהו.
הסיפור הוא על משפט של צעיר יפני-אמריקאי המואשם ברצח דייג אמריקאי לבן. המשפט (בהווה של תחילת שנות החמישים) משמש קרש קפיצה לבירור עמדות העיירה כלפי היפנים-אמריקאים שחיו בתוכה בזמן המלחמה (וגם קצת לפני ואחרי) וסיפור אהבה בין אשת הנאשם לעיתונאי לבן המסקר את הסיפור. כל זה בזמן סופת שלג יוצאת דופן (מזכיר קצת את "סופת קרח"- גם שם סופת שלג היווה רקע לביקורת חברתית על ארה"ב)
בתור דרמת בית משפט הסרט לא רע בכלל (ובהחלט יפה העובדה שעד לרגע האחרון לא ברור האם הנאשם אכן ביצע את הרצח או לא). בתור סיפור אהבה הסרט פחות עובד.
בתוספות ב DVD היה די הרבה רקע הסטורי ומידע על מחנות ההסגר.
המחנות היו לאנשים ממוצא יפני (גם אזרחים אמריקאים) בחוף המערבי. לצעירים ניתנה אפשרות להתנדב לצבא האמריקאי, והרבה קפצו עליה גם כדי להראות נאמנות וגם כדי לצאת מהמחנות. כתוצאה מכך, הרבה מאוד יפנים-אמריקאים נפלו במלחמה. כמו כן היו אז גם חוקים שמנעו מכירת קרקעות למהגרים יפנים.
בכל אופן, הסרט בהחלט שווה צפייה ב DVD. ולו רק כדי לעשות pause כל כמה דקות ולרצות לתלות את הפריים על הקיר בתור תמונה :-)
פשעי מלחמה?
גם אם לא ניקח את קורבנות השואה, במלחמת העולם השנייה מתו עשרות מליוני אנשים. חלק לא קטן מהם בחזית הרוסית.
עכשיו, אם טרומן לא היה מאשר את הפצצות, יפן לא הייתה נכנעת, וגם בחזית הפסיפית היו מתים עוד כמה מליונים (תחזית שהייתה- מליון יפנים, חצי מליון אמריקאים). לעומתם, המוות של האנשים שנהרגו בפצצה היה מהיר וחסר כאבים, גם אם הם אזרחים. (לא מדבר על תופעות הלוואי). כמה עשרות-מאות אלפים שמתו ברגע אחד חסכו הרבה יותר דם. אז זה אמנם היה צעד מאד דרסטי, אבל מוצדק.
פשעי מלחמה!
שתי הערות עיקריות לי אלייך:
1. דטרמיניזם הסטורי.
"אם טרומן…עוד כמה מיליונים" – הוכח ונמק.
איך אתה יכול לשחרר השערות מרחיקות לכת כל-כך בכזאת קלות ראש?
מה אם ארה"ב הייתה מבהירה ליפן שברשותה כלי נשק אותו העולם לא מכיר ועוצמתו עצומה.
מה הייתה עשוייה להיות תגובתה במצב כזה?
השיקולים האמריקאיים נבעו בעיקר מאינטרסים של יחסי כוחות בעולם החדש שלאחר כניעת גרמניה (ראה: המלחמה הקרה), אינטרסים צבאיים של בדיקת השפעת הנשק ויצירת הרתעה עתידית ואינטרסים כלכליים של תעשיית הנשק והמלחמה.
2. נכות מוסרית.
"המוות של… היה מהיר וחסר כאבים"
אני בטוח שזה היה להם לנחמה, שמותם היה מהיר וחסר-כאבים, גם אם מיותר לחלוטין.
המשפט הזה מעורר בי בחילה.
הטלת הפצצות האטומיות על הירושימה ונגסקי הינה פשע מלחמה מהדרגה הגבוהה ביותר (הרג מכוון וידוע מראש של אוכלוסייה אזרחית לא-מוגנת), ואלמלא ה"צדק של המנצחים" היה הצדק השולט, היו נשפטים האחראים לו ביחד עם האחראים מן הצד השני, במה שנודע כמשפטי נירנברג.
לעניות דעתי הלא אובייקטיבית,
גלעד צודק בשתי הנקודות, שלמקו.
וזעזעת אותי לחלוטין עם "מהיר וחסר כאבים". א' זה לא היה מהיר וזה לא היה חסר כאבים ואנשים חיים עם הכאבים האלה עד עכשיו. וב', אם הששה מיליון האלה שלנו מהשואה היו מתים בשלווה במיטתם עקב שיטת הרג יעילה במיוחד של היטלר, אז זה היה בסדר מצדך?
ו"אני לא מדבר על תופעות הלוואי" – למה? באיזו זכות? איך זה שאתה מרשה לעצמך בנדיבות כזו להתעלם מתופעות הלוואי הרבות והמזוויעות של פצצה אטומית?
פשעי מלחמה!
גם פצצות רגילות הורגות אנשים. אם האמריקאים לא היו משתמשים בנשק גרעיני לא היו נהרגים יותר אנשים? היו נהרגים.
עוד משהו שאסור לשכוח – כמה ימים לפני הטלת הפצצה, רוסיה הכריזה מלחמה על יפן. ללא הפצצה מי יודע מה היה קורה – יכול להיות שרוסיה התכוונה לפלוש ליפן ולהוסיף גם אותה לגוש המזרחי. יכול להיות שגם זה היה שיקול.
פשעי מלחמה!
אני מאוד (מאוד) לא אוהב ספקולציות הסטוריות, הן על-פי רוב מתכון בטוח לדמגוגיה ושטחיות.
תרשה לי להציג כמה נקודות בהקשר זה:
א. האמריקאים הרגו יותר אזרחים יפנים במתקפת הנפל"ם על טוקיו מאשר בהירושימה, כך שלא ניתן לומר שהפצצת האטום הייתה במקום הפצצות "רגילות" של אזרחים, אלא בנוסף.
ה"ערך המוסף", אם תרצה, של המתקפה האטומית היה המיידיות והראשוניות שלה ביחס לעוצמתה.
ב. כל תקיפה של אזרחים מצד צבא מאורגן הינה פשע מלחמתי.
לשם כך הרי הוקמו צבאות, כדי ליצור הפרדה בין אוכלוסייה "מותרת פגיעה" ואוכלוסייה ש"אינה מותרת פגיעה".
מדים אינם רק אביזר אופנתי, הם כלי הצהרתי שמודיע כי הלובש אותם שייך לאוכלוסייה ה"מותרת פגיעה" על כל המשתמע מכך.
ג. ההפצצה האטומית הייתה לאחר הכנעתן של כל מדינות הציר מלבד יפן.
כלומר, מול יפן לבדה עמדו בעלות הברית המנצחות, על שלל כוחן הצבאי.
במאזן כוחות שכזה, גם האי-רציונליות ושמירת כבוד המסורתית, שכידוע לכל הם אלו שקובעים את מעשיהם של מלוכסני העיניים שבמזרח, היו מכתיבים כניעה מהירה תוך מספר קורבנות מינימלי.
ד. אז על פי הטיעון האחרון שלך ניתן להצדיק את ההפצצה מחשש שיפן תצטרף לגוש הקומוניסטי?
יפו הרי הצטרפה בסוף לגוש הקפיטליסטי, אז אם לברה"מ הייתה באותה התקופה יכולת אטומית והיא הייתה משתמשת כנגד על יפן, גם אז זה היה מוצדק?
אגב, היום יפן היא מדינה דמוקרטית לעילא ולעילא.
לזכותם של האמריקאים יאמר כי לאחר מעשיהם הנפשעים לא הזניחו ארץ זו והקימו בה (בכפייה, אמנם) משטר דמוקרטי מן המתקדמים והליברלים בעולם, שחוקתו ראויה לקנאה מצד כל אדם שוחר שלום ושיוויון.
חוקת יפן, למתעניינים –
http://list.room.ne.jp/~lawtext/1946C-English.html
שימו לב במיוחד לסעיף 9.
הם לא שובתים.
האולפנים הגיעו בדקה ה-92 להסדר עם התסריטאים, והשביתה התבטלה. האיום בשביתת השחקנים (שתתחיל, או שלא, ב-1 ביולי) עדיין קיים – עקרונית, לפחות – והמשא ומתן עדיין נמשך, תחת מעטה כבד של אופטימיות.
בצער רב וביגון גדול,
עלי להכריז על עצמי סופית כסוציופת משוגע. משהו בטוח לא בסדר איתי.
למה אתם שואלים?
כשאימת הפאנטום יצא, בניגוד לרוב מעריצי מלחמת הכוכבים, אני אהבתי אותו, ואת ג'אר ג'אר.
כשראיתי את הקרב על כדור הארץ, הסרט הקטול ביותר בהסטוריה – אהבתי אותו!
עכשיו אני חייב להודות, שאני אחד מאותם שני אנשים בעולם שאהבו את פרל הארבור! לא סתם, יותר מזה, מבחינתי הסרט הזה הוא סרט מעולה וחזק, שיושב שם למעלה בראש רשימת הסרטים הטובים ביותר ליד לב אמיץ…
מכיוון שאני כבר יודע שתקטלו אותי, תצלבו אותי, תסקלו אותי ותזרקו אותי לכלבים, אני אפילו לא אתרח לפרט או לחלוק על מה שכתוב בביקורת זאת או אחרת.
אבל משהו לא בסדר איתי – יש לי נטייה לאהוב מה שכל העולם שונא.
נ.ב. אל תתרחו להשיב לי ב- "אבל איך יכולת לאהוב את הסרט" או "אבל איך לא ראית שהסרט גרוע" או "איך אתה יכול להגיד שהסרט" וכו' וכו', זה לא יביא אף אחד מאתנו לשום מקום.
תן לי להשיב לך בדרך אחרת:
כמה סרטים אתה רואה בדרך כלל?
אין פה שום כוונה לזלזל. זאת שאלה כנה. אם 'פרל הארבור', 'הקרב על כדור הארץ', ו'אימת הפנטום' הם הסרטים היחידים שראית בשלושת השנים האחרונות, אז אני לא מתפלא שאהבת אותם. למישהו שרואה רק סרט אחד בשנה, אין לי שום בעיה להמליץ בחום על 'פרל הארבור'. קלישאות הן קלישאות רק אם אתה מכיר אותן. אין שורה בפרל הארבור שלא שמענו בגירסאות אחרות כבר בעשרים סרטים אחרים, אבל אם לא ראית אף אחד מאותם עשרים סרטים, זה לא יפריע לך. בשביל מי שרואה הרבה סרטים, כמוני למשל, זה בלתי נסבל/מצחיק.
כמובן, יכול להיות שאתה צופה בשלושה סרטים בשבוע, שזה סתם עניין של טעם, ושאני מקשקש שטויות. סליחה.
תן לי להשיב לך בדרך אחרת:
למען האמת, אני רואה הרבה סרטים. ולכל אורך ההסטוריה יש לי נטייה לחשוב ההפך מהחברה על כל סרט שאני רואה.
אז או שאני מטורף, או שאני מיוחד, הקו בין השניים הוא דק מאד….
בצער רב וביגון גדול,
"לב אמיץ" ו"פרל הארבור" באותו משפט???
אתה יכול לאהוב בכיף את כל הסרטים שהזכרת, אבל רק בבקשה תירגע עם ההשוואות.
"לב אמיץ" זה יצירת מופת. "פרל הארבור" זו קלישאה מופתית-מבין את ההבדלים?
יש יסוד מוצק, איתן ורלוונטי
להשוות בין 'לב אמיץ' ו'פרל הארבור'. חוץ מזה ששניהם אפוסים הסטוריים, לשניהם אחראי אותו תסריטאי: רנדל וואלאס. תבדוק ב-IMDb אם אתה לא מאמין לי.
חוץ מזה ששניהם אפוסים היסטוריים,
הוליוודיים עד בחילה, עמוסי קלישאות, מורכבים משחקנים יפי-פרצוף ומעוטי יכולת, בעלי תסריטים המעוותים את ההיסטוריה ללא היכר כדי להיות "חמודים" יותר, ומשעממים עד מוות, אתה מתכוון.
הקטע הטוב היחיד ב"לב אמיץ" הוא כשכחולי-הפנים עושים "מונינג" לאנגלים והחצים של האנגלים נתקעים להם בישבן. הומור מונטי-פייטוני אמיתי.
יש יסוד מוצק, איתן ורלוונטי
אותו תסריטאי???
הדבר הנפלא ב"לב אמיץ" היה שהוא הצליח לרגש, להפתיע וליצור אותנטיות בעזרת התסריט המשובח שלו.
אני חייב להודות שאני בהלם מהתגלית המפתיעה הזו.
סוציופת משוגע?
לא, סתם בעל טעם רע. יש הבדל.
רק כדי להוכיח לך שאתה לא לבד,
זהר אלטמן מ'הקבינט' אוהבת את 'פרל הארבור', קוראת לתסריט "סביר", שולחת את הקולנוענים הישראליים ללמוד איך מטמיעים ערכים בסרט, ונותנת לו ארבעה כוכבים.
http://www.hacabinet.co.il/html/death_html/pearl_harbor.html
הקבינט?
אין לחברי הקבינט דברים חשובים יותר מאשר ללכת לראות את "פרל הארבור"? אינתיפאדה? הפסקת אש? משהו? אולי הם הלכו לסרט הזה כדי לחפש השראה לפעילות מבצעית?
פרל הארבור זה סרט גדול ויפה אבל אויב בשער יותר יפה .
פילה אפריקאית זה דבר גדול ויפה, אבל אייל קורא יותר יפה.
ובנושא תכנית הלימודים...
שפספסתי בכמה הודעות, אבל יש לי מה להגיד, אז בבקשה תסלחו לי.
הבעיה היא לא כל כך במה מלמדים (כפי שתלמידים בהווה הצליחו להבהיר), אלא באיך. כלומר, אני למדתי לבגרות בהסטוריה על המון קרבות ואירועים במלחמת העולם השניה, אבל זה היה רק ברמה העובדתית (מי תקף קודם, מי החזיר, רשימת מניעים שזוכרים לפי ראשי תיבות שממציאים או משהו…), ואת חלקם אפילו לא ידעתי כי לא הימרתי עליהם לבגרות. אז מה זה תרם לי שידעתי עליהם? לא הרבה.
הבעיה היא, לדעתי, שאם בבית הספר לא לומדים על הדברים (או לפחות לא ברמה שתגרום לך לרצות לדעת), אז ילדים ילמדו עליהם מתוך סרטים כמו "פרל הרבור", ואם הם מציגים מציאות משופצת ומעוותת, זאת כבר בעיה.
(והערה קטנה בנושא לימוד השואה: אם אנחנו, הנוער הישראלי היהודי, לא ילמד את השואה על בוריה, אז מי כן? ואיך אפשר לצפות מנוער אחר שכן?)
ובנושא תכנית הלימודים...
אבל זה נכון לגבי כל דבר! ההבדל הוא, שספרות, מה שלא תלמד בבית ספר, אתה לא תלמד ממקור אחר. היסטוריה אתה יכול "ללמוד" (מרחאות! שמתי מרחאות!) מתוך סרטים.
מרכאות, שימי מרכאות
אזהרה – אוף טופיק עצבני.
אחת התלונות החוזרות ונשנות על מערכת החינוך (הישראלית?) היא העובדה שמלמדים אותנו עובדות, אבל לא דנים בהן, ולא מעודדים אותנו לחשוב עליהן.
התלונות האלה מזכירות לי את התלונות על לימודי המתמטיקה בתיכון – "למה מלמדים אותנו לשנן נוסחאות ולפתור משוואות אבל לא מסבירים לנו את הפילוסופיה של המתמטיקה, ואת ההקשר ההיסטורי?!" וכו'.
חמש שנים אחרי, כשאני חושב על מה שלמדתי בתיכון, אני רק מצטער שלא למדתי עוד כמה עובדות היסטוריות יבשות, שיעזרו לי לעצב את הדעות שלי ולהבין דעות של אחרים. את החשיבה העצמאית אתה יכול לטפח במשך שנים אחרי סוף הלימודים. אתה תמשיך להתווכח בסלון או באינטרנט על ההווה העבר והעתיד עד סוף ימיך, אבל את הפרטים הקטנים אתה לא תלמד שוב כנראה לעולם.
רק כשהתחלתי ללמוד מתמטיקה "אמיתית", מאנשים שבאמת מבינים, אוהבים וחוקרים אותה הבנתי כמה זה עוזר שהבסיס של איך לפתור מערכת משוואות או מה הנגזרת של סינוס כבר טבוע לי במוח. אני חושב שאם אנשים יבינו שהתיכון לא אמור להוציא אותך אדם שלם, אלא צריך לתת לך את הכלים להפוך לכזה, הם היו יכולים לתת ביקורת יותר משמעותית על בית הספר, בחינות הבגרות והמורים המשעממים.
אה כן, לא ראיתי פרל הרבור. אני הולך לראות ביום ראשון. שזה עוד מעט, בעצם. ואני לא אוהב שאומרים עליו שהוא קלישאתי. ארמגדון לא היה קלישאתי? טיטאניק לא היה קלישאתי? מלך האריות לא קלישאתי? רקויאם לחלום לא קלישאתי? בטח שהוא קלישאתי! אני משוכנע שהמפיקים באו לתריסטאי ואמרו לו, "תכתוב סרט על ההתקפה על פרל הרבור, ושיהיה קלישאתי".
איפה הייתי? כן, קלישאתי.
קיטש לא חייב להיות רע. צריך לבוא מוכנים, זה הכל. אני הצלחתי להנות מ"גודזילה", פשוט כי באתי מוכן.
אז זה מה שרציתי להגיד. היה נכון.
מרכאות, שימי מרכאות
יו, איזו טעות אנוש. ידעתי שמשהו שם לא נראה לי הגיוני.
בגדול- אני ממש ממש מסכימה איתך.
הבעיה היא, שרוב האנשים לא טורחיםלפתח את המחשבה בשלב מאוחר יותר בחיים. (או שזאת רק הכיתה שלי?)
מחשבה?
לא, לרוב האנשים אין מושג מה זה.
מחשבה? מה זה?
הבעיה היא שגם לבית הספר נורא נוח עם הדרך הזאת.
אחרי הכל, איך אפשר לתת ציון למחשבה? איך אפשר לדרג בצורה אוביקטיבית מוחלטת דעות?
התשובה הנכונה היא כמובן- אי אפשר.
נתונים אפשר לבדוק.
נוסחאות אפשר לדרג.
יותר מזה, בשביל לנהל דיון ולחנך למחשבה פתוחה ואמיתית, צריך אנשים שהם מחנכים _אמיתיים_. אנשים שבאמת מהווים דוגמא אישית ומודל לחיקוי.
אתם יודעים כמה קשה יהיה למשרד החינוך למצוא אנשים כאלו?!
המצב כיום הוא, שרוב האנשים שלומדים הוראה עושים את זה כברירת מחדל כזאת או אחרת, והמעט שעושים את זה מתוך אמונה, נשחקים מהר מאד וממשיכים הלאה.
הידעתם שלימודי ההוראה דורשים את הציונים מהנמוכים ביותר?
משמע, כל אותם אלו שהפסיכומטרי/בגרות שלהם לא מספיק גבוה, הולכים בסוף ללמוד הוראה. וככה זה גם נראה.
את מרבית המורים שלי אני לא ממש מעריכה כבני אדם. ואני מעריכה את רוב האנשים וחושבת שמרובם יש לי מה ללמוד.
מחשבה? מה זה?
אני לא בטוחה אם זה רק הבית ספר שלי, אבל רוב המורים שיש לי שם הם פשוט טיפשים!
זה נשמע מאוד מתנשא, אבל ברצינות, רובם לא מצליחים להבין שלאנשים שהם לא הם יש דעות שונות, אי אפשר להתווכח איתם וויכוח בריא וכל מה שהם יודעים זה להכתיב.
אתה ממש מרגיש נואש בשיעורים איתם, כאילו הם צריכים ללמוד את החומר ממך ולא ההפך.
ודרך אגב, בקשר לכמה לימודים מועילים בחיים, הרי לכם דוגמא מהחיים האמיתיים-
אני באה אל אבא שלי, שיעזור לי במחבן, הבן אדם שעובד כהנדסאי, מרוויח יפה וחי חיים חביבים לכל הדעות מסתכל על החומר כאילו אני המצאתי אותו הרגע , ואז מודיע לי שאין לו מושג מה אני רוצה ממנו.
מסתבר שאת כל החומר המאוד חשוב שעכשיו אני לומדת, הוא כבר שכח.
וגם אני דוגמא לזה, בכיתה ח' הממוצע שלי בתעודה במתמטיקה הוא 95, ואין לי מושג איך מחשבים שברים פשוטים.
פשוט, אחרי המבחן, שאני מתערבת שקיבלתי בו ציון גבוה, שכחתי את כל החומר.
מה שניסיתי להגיד, שזה בולשיט כל מה שאומרים שזה עוזר לחיים וכל זה, חמש דקות אחרי הבחינה אני בכלל לא זוכרת על מה היא מדברת.
ובקשר לציונים בהוראה- אמא שלי מורה וממוצע הציונים שלה בתיכון היה גובהה מאוד. כך שאני לא בטוחה באמינות הדבר.
מחשבה? מה זה?
גברת אקסמנית היקרה, את באמת המצאת את החומר הזה הרגע.
מה זה לכל הרוחות מחבן?
למעשה, ראיתי את הטעות,
אבל לא היה לי כוח לחזור לתקן.
עכשיו הייה יצירתי והחלף את ה-ח' ב-ב'.
הצלחת? יופי.
מבבן?
בסדר, הכי ברור שאני יכולה-
במילה מחבן, החלף את המיקום של ה-ב' ושל ה-ח'.
למה אתם מתעקשים להיות נודניקים?!
אקסמנית,
את אולי לא זוכרת חומר מכיתה ח' אבל את עוד תשתמשי בו.
במהלך חומר הלימודים אני מבטיח לך שתיתקלי עוד בחילוק שברים ומשוואות ועוד הרבה חומר שנראה לך זניח. כל החומר המתמטי שאת לומדת ישמש אותך בשנים הבאות בתיכון. הבטחה!!
ובקשר לטענתך על חשיבות המתמטיקה לעתיד- ברור שכשתלכי למכולת לא תשרטטי פרבולות עם נקודות קיצון ותחשבי אסימפטוטות אבל המתמטיקה חשובה כי היא אתגר מנטלי. אמרו לפני- "המוח הוא כמו שריר, וכמו שמאמנים שריר ע"י משקולות, מאמנים את המוח ע"י לימודים (בין אם לימודים הם קריאה, צפייה בסרטים, האזנה למוזיקה, או לימודים בבי"ס-מתמטיקה)".
דווקא מתמטיקה לא הייתה דוגמא
טובה, בגלל שאני מאמינה שמתמטיקה (והיסטוריה ואנגלית) היא אחד מהמקצועות היחידים שעוד נשארו חשובים אחרי יסודי.
מתמטיקה מפתחת חשיבה לוגית, ועוד נשתמש בה בפיזיקה וכאלה.
לעומת זאת, רוב החומר שאני לומדת היום בביה"ס, מדעים למשל (מעגל פתוח וסגור, חומר שלמדתי בכיתה ג'), ומה שאני לומדת בזהירות בדרכים (כן, יש לנו מקצוע כזה) הוא די שטות.
ואני מתערבת איתך שאני בחיים אבל בחיים לא אצטרך את זה בעתיד, ואת המוח שלי אני אפתח בעזרת דברים אחרים, ולא בעזרת ציורים על היד שלי בשיעורים משעממים ולא מועילים.
זהירות בדרכים זה שטות?
אני בהחלט מקווה שלא התכוונת לזה ברצינות
אני חושב שחובה ללמד זהירות בדרכים כל שנה
עד סיום התיכון, וגם אחרי.
בתיאוריה, זהירות בדרכים זה
מאוד חשוב, וגם מדעים, וגם ידיעת הארץ.
במציאות לימדו (ועדיין מלמדים) אותי בשיעור דברים שאני יודעת מכיתה א', ולא משפיעים על החיים שלי ולא חידשו לי כלום.
מצטערת, במתכונת שהולכת עכשיו- זאת שטות.
דווקא מתמטיקה לא הייתה דוגמא
תתפלאי, אבל שנה הבאה הבגרות שלי בפיסיקה תהיה בין השאר על מעגלים חשמליים. כמובן חומר קצת הרבה הרבה יותר קשה ומסובך מיסודי. אבל גם את זה חשוב שילמדו בבהי"ס- בעולם שכולו מלא במכשירים חשמליים לא ילמדו ילדים איך עובד מעגל חשמלי פשוט?
זה בדיוק העניין,
בכיתה ג' למדתי איך עובד מעגל חשמלי (ואפילו עשיתי ניסוי!) ואז לימדו אותי את זה שוב בכיתה ח'.
לא חידשו לי שום דבר, אולי חוץ מזה שאת האמפרמטר מסמנים בסימנים מוסכמים בA.
רוצים ללמד חומר שלמדתי ביסודי? אוקי, אבל לפחות אל תעשו את זה ברמה של היסודי.
אבל זה בדיוק העניין,
לא דיברתי על לימודי פילוסופיה במקום הסטוריה, פשוט לעשות את זה טיפה יותר מעניין ומעורר מחשבה והשראה, מהסיבה הפשוטה שאם זוכרים בעל פה במקום ללמוד, שוכחים הכל ברגע שיוצאים מהבגרות האחרונה – גם מתמטיקה, למשל, הטענה היא לא ללמוד את הפילוסופיה של המתמטיקה אלא ללמוד בצורה כזו שאנשים יבינו, לא רק יבצעו. הרבה תלמידים בהווה פה מתלוננים על טיפשותם של חבריהם לכתה. זה לא פייר, לדעתי, וקצת מתנשא. אבל לא צריך ללמוד *אחרי* התיכון, בשביל ללמוד הולכים לתיכון. (והנה האון-טופיק): אחר כך אותם ילדים (או נערים), הולכים לסרטים כמו פרל הרבור, שנוגעים בהם יותר ממה שלומדים בבית ספר (ספור אהבה וכל זה), ומתוך זה גם מסיקים על ההסטוריה האמיתית. וזה כבר לא כל כך טוב. לדעתי.
קודם כל
החלטתי להגיב פה כי זו ההודעה התחתונה ביותר בנושא הזה.
הדרך שלמדתי הסטוריה בתיכון היתה פשוט הכתבות, כדי להספיק את החומר-זאת אומרת אין זמן ללמוד דברים שלא נמצאים באופן ספציפי בתוכנית הלימודים.
מכאן עולה השאלה מה התועלת בכלל של בחינות הבגרות במתכונתן הקיימת? מי החליט שדווקא זה יהיה חובה וזה לא? ועל סמך מה?
נתעלם מכך שהשרה היקרה הכריזה שלא יהיו רפורמות בבגרויות. במאמר בכתב העת 'פנים' גלין 15 מהחורף האחרון (אל תשאלו מאיפה השגתי–טוב אמא שלי מורה) הציע פרופסור יצחק קשתי מביה"ס לחנוך באוניברסיטת ת"א שיטה חדשה לבגרויות. הוא מציע שיהיו רק שלוש בגרויות. אחת תעסוק ב'פענוח והתייחסות בכתב לשאלה או תופעה' בשפת התרבות של התלמיד (עברית או ערבית)-שאלה שתוכל לשלב את כל התחומים: ספרות, הסטוריה וכו' בניתוח אחד וכך יוכל התלמיד ללמוד לנתח תופעות וגם איך להתבטא בשפתו.
הבחינה השנייה תעסוק באותו עקרון אך בשפה זרה כמו אנגלית.
הבחינה השלישית תעסוק במתמטיקה אך במובן של ניתוח בעיה מתחום המדעים.
בקיצור, הוא מציע בחינות שיהוו אינטגרציה בין תחומי ידע שונים וכך אולי יימנע מצב של שינון חומר בלי לזכור אותו מעבר למועד הבחינה ויותר למידה של כלי ניתוח והתמודדות עם בעיות. (כל זה מלבד מה שבמרכאות הוא ניסוח שלי). כדאי לכם לקרוא את המאמר כי יש בו עוד כל מיני הצעות מעניינות כמו חטיבה 4 שנים וכו' ('פנים'-עכשיו בחנויות כתבי העת המובחרות).
בקשר ללימודי המתמטיקה יש גם בעיה בכיתות הנמוכות שלא מקשרים את פעולות החשבון עם כמויות וכך יוצאים תלמידים שלא יודעים לספור מספר של פריטים אם הם שונים בגודלם זה מזה.
וכל זה בלי לדבר על שיטת לימודי הקריאה בכיתות א', שיטה שהוגדרה כלא חוקית בארה"ב ואצלנו כופים אותה על המנהלים והמורים. במכתב פנימי של משרד החינוך נכתב ש'קריאה היא לא מיומנות שיש ללמוד אלא סדרה של ניחושים שכל קורא מבצע' ולכן המורים מונחים שם לא לתקן שגיאות ולשבח את הילד גם אם המילה שהילד קרא לא נכונה, כל עוד היא משתלבת במשפט. כמובן שכל זה שטויות אך זה לא המקום לדבר על כך…
בקיצור, משרד החינוך שלנו הוא לא כל כך מי יודע מה וצריך לצאת נגדו בכל דרך אפשרית.
אוי, אם אני הייתי יכולה להסכים יותר…
זאת ללא ספק הדרך הטובה ביותר לדעת שאתה מבין חומר. לפחות למי שרוצה לבחון עד כמה הוא באמת יודע.
ככה בדיוק אנחנו לומדות תמיד למבחנים: בעזרת כל מיני אנלוגיות לחיים… מצחיק, משעשע ובעיקר אפקטיבי בטירוף. כמה טוב, שבקרוב אני לא אצטרך יותר את המומחיות הזאת…
הרעיון, הוא, כמובן, נהדר
מעורר חשיבה אצל התלמידים והכל, הבעיה היא שאז נופלים אלה שאין להם יכולת מיוחדת של הבעה בכתב, וגם מגיעים לפתרון שהוא כמובן מעולה לחלק מהתלמידים אבל מפיל כמה אחרים – רק תלמידים אינטילגנטים וחכמים יצליחו. וכידוע, זה ממש לא המדד כיום להצלחה בלימודים. אני לא יודעת למה החלטתי שזה דבר רע, בעיקר שאני שייכת לאלה שאף פעם לא ממש למדו והסיבה היחידה שקיבלתי 60 במבחנים ולא 30 זה בגלל שידעתי איך לנסח תשובה. כך שלי הפתרון הזה היה יכול להתאים. ועדיין, הוא לא אידאלי לכולם.
אבל אף אחד לא אמר שזה בהכרח חייב להיות בכתב.
אם רק היית יודע כמה "נבחני בעל פה" יש לי בשכבה. מעבר לכל הגיון!
וחוצמזה, נכון, ככה זה יכריח אנשים לאמץ את המוח ואת המחשבה שלהם.
איך אמר כאן מישהו- מדובר בשריר, הוא גם דורש אימון.
הבעיה היא לא שאנשים מטומטמים, אלא שהם התרגלו לדרישות נמוכות.
אנשים הם לא מטומטמים,
אבל נעים בין יכולות שונות, והשיטה כיום (שלא תביני אותי לא נכון, אני מאד נגדה), לפחות מאפשרת לכל מי שמעוניין ללמוד בעל פה ולהצליח, גם הוא לא ממש מבין. הפתרון, לדעתי, צריך להיות איפשהו באמצע, כלומר לא לבסס את הלימודים רק על חשיבה (גם הרבה, הרבה יותר קשה לדרג חשיבה), אבל גם לא רק על בעל פה, כמו שבדרך כלל קורה היום. מה שכן, יותר גרוע בעל פה, וזה מה שיש לנו עכשיו. וככה גדלים פה אנשים שלא מסוגלים לנסח שני משפטים בעברית (הם אולי מסוגלים לנסח, הכוונה שזה גם יהיה מנוסח נכון ויפה), ולומדים, כמוני, בשיטת ה"למד ושכח". ולא כולם הולכים לחפש מידע לבד (מה אני לעזאזל מנסה להגיד פה?)
מה היה בכלל הטופיק?
כן, אבל זאת בדיוק הנקודה.
בית הספר, תעודות, ציונים, כל הדברים האלו אמורים _כן_ לדרג יכולות.
ברור שלאנשים שונים יש יכולות שונות.אבל לפי שיטת הלימוד היום, יכולות כמעט ולא נבדקות, אלא יכולת שינון וזיכרון.
אבל את לא יודעת איזה יכולת
זה מדרג משום שאצל כל אדם זה מדרג יכולות שונות: יש כאלו שזה מדרג אצלם חרישה, יש כאלו שזה מדרג את הזכרון שלהם ואחרים את יכולת החשיבה.
אבל זאת בדיוק הנקודה שלי.
כיום, אין שום הבדל מבחינת הציון בין מי שחרש, לבין מי שיודע.
ולכן גם נורא מפתה לישון בשיעורים, ופשוט יומיים לפני המבחן ללמוד את הכל. זאת גם הסיבה שהכל נעלם שעה וחצי אחרי המבחן.
לפי הדרך שאני כבר לא זוכרת מי הציע, הדבר היחיד שנבדק זה הבנה וידע.
הרעיון הוא נהדר
בדיוק בגלל זה! יכולת ניסוח, ניתוח בעיות, הבעה וארגון היא *הדבר* *החשוב* שבשבילו צריך ללמוד!! בכל עבודה שהיא שתעשה בעתיד – ניהול חברת ביטוח, הקמת צוותי תכנות, הוראה או ביקורת סרטים – זה אחד הדברים המרכזיים שצריך. אם בתי הספר יוותרו על ההיסטריה של ללמד עובדות, ובמקום זה ילמדו שיטות חשיבה, ארגון, ניתוח, והבעה, איך לכתוב מאמר קריא, איך לזהות עיקר מטפל וכו', אז הם סוף סוף ימלאו תפקיד חינוכי כלשהו ולא יתפקדו רק כשמרטפיה.
נונין
לדרג יכולות, זה כמו
לתת ציונים גבוהים יותר לאנשים יפים. כלומר, יכולת זה משהו שנולדת איתו, ולכן לדרג יכולת בלבד זה לא הוגן כלפי אלה שיש להם פחות יכולת, ובכלל, על איזה יכולת מדובר? בן אדם יכול להיות גאון במוזיקה ואידיוט במתמטיקה, מה זה אומר עליו?
מה שכן, ללמד איך לחשוב – חיובי ביותר.
למה לדרג???
כמה שרואים שהשיטה תקועה לכם בראש. כשאני מציע כיוון חדש למה ש*מלמדים* בבית-ספר, התגובה היא רק על 'איך שה ישפיע על דירוג הציונים'. כאילו זה מה שחשוב. זה לא.
יתרה מזאת: ארגון, ניתוח והבעה אינן *יכולות* בלבד. ניתן ללמוד את זה, וזו ההצעה שלי – ללמד אנשים שיטות לעשות את כל הדברים הללו ואז לבחון (אם יש בכלל צורך לבחון, מה שאני חושב שלא, אבל שויין) על יישום של השיטות האלה. זו לא שיטת לימוד ייחודית מדי. זה מה שעושים אצלנו במדעי הדשא.
כן, יש בזה משהו
אני מתכוונת, לזה שלא בהכרח חייבים לדרג. ככל שאני חושבת על זה יותר, אני יותר אוהבת את הרעיון. מה שכן, בשביל זה צריך, אה, פחות או יותר, לשנות את כל השיטה שבה מתנהל העולם , שאני בהחלט לא אומרת שזה לא רעיון טוב לשנות אותה, זה פשוט בעייתי.
מה שכן, אני בהחלט מסכימה שניתן ללמוד את היכולות האלה, רק שקשה לבחון את הישום שלהן, שהרי מדובר בדברים שניתן לפתח אצל אדם, ועדיין הישום שלהם הוא מאד סובייקטיבי ומופשט.
נכון ולא נכון
נכון: קשה מאוד לדרג את הדרך שבה אנשים מביעים את דעותיהם בהפרדה מדרוג (לא-לגיטימי) של הדעות עצמן.
לא נכון: אפשר בהחלט לזהות ניסוח כושל וחוסר ארגון, מעצם זה שלמשל קשה להבין למה התכוון הכותב, או שיש דו-משמעות וכו'.
אבל אני גולש.
נכון ולא נכון
כיום, לא מדרגים בכלל דעות, אלא שינון של עובדות (גם אם הן דעות שמוצגות כעובדות, כמו למשל בספרות).
ואם אתה אומר שאפשר לדרג הצגה של דברים וארגון, אתה בעצם בוחן הבעה בכתב או בעל פה, ולא שום דבר אחר. (גם אני)
ושוב, לזה בדיוק התכוונתי
יגולת הבעה אינה 'רק' יכולת הבעה. היא יכולת נלמדת, התופסת בכל תחומי החיים, של ניתוח, פירוק והבנה של נושא, והבעה של דיעה מנומקת עליו בלי לצטט אותו כמו תוכי. בזאת למעשה סיכמתי את כל תחום מדעי הרוח באוניברסיטה וכן את הפקולטות למשפטים וניהול. זה לדעתי מספיק חשוב כדי להיות אחד מהקווים המובילים של הלימוד בתיכון, יחד עם יכולת בשפות זרות ויכולת מתמטית-לוגית בסיסית (שזה בדיוק שלוש הבחינות שהציע מי שזה לא יהיה במאמר שהחל את הפתיל הזה, האחרון מדיון 'חינוך והיסטוריה' שעדיין חי'). אני הייתי מוסיף התמצאות בדמוקרטיה, במובן של שיטת שלטון, ואזרחות טובה. ושוב, אני מאמין שכל הדברים האלה הם לא 'משהו שנולדים אתו' ולכן לדרג אותם יהיה 'לא פייר', אלא משהו שניתן במשך 12 שנות לימוד ללמד אותו, ולבחון (אם בכלל לבחון) מי הפנים את השיטות הללו.
כן, אבל אז אתה בוחן
את דרך ההצגה של הדברים, כי הרי אתה לא יכול לבחון את מה שהתלמיד אומר, הרי מדובר בדיעות. אני, למשל, די טובה בהבעה בכתב, ולכן, הייתי מצליחה בהרבה מבחנים הרבה מעבר לרמת הידע שלי, פשוט כי הצגתי את הדברים בצורה טובה. לא קיבלתי ציונים מאד גבוהים, כי בעובדות עצמן לא הייתי בקיאה במיוחד. לא שהציון לא היה מוצדק, הוא פשוט לא שיקף את הידע שלי בחומר – כמובן תלוי באיזה מקצוע מדובר, למשל בספרות ציון שכזה הוא יותר מוצדק מאשר בהסטוריה, למשל. זה אותו דבר.
חוץ מזה, כן יש חשיבות (מה חשיבות, חובה) לדעת עובדות (הסטוריות, מתמטיות וכו'), הרי בלעדיהן קשה להתקדם גם בפיתוח דעה, ובכלל, יש דברים שפשוט צריך לדעת.
די, די, די
הדיון הזה יצא מהקשרן, יצא מהנושא ויצא לי מהאף. לסיכום קצר: לא, אני לא מאמין ש*צריך לדעת עובדות*. הרי השיטה הנהוגה כיום גם לא מלמדת את העובדות, אלא רק למבחן ואז זה נמחק. בגלל זה אני חושב שעדיף ללמד טכניקות ולא עובדות.
טוב, בסדר
לפני שאנחנו סוגרים את הבסטה, בטח שצריך לדעת עובדות, צריך לדעת מתי היתה השואה ומה קרה שם, צריך לדעת על קום המדינה, צריך לדעת למה יש סוגי דם שונים, צריך לדעת שאחת ועוד אחת שווה שתיים. אם העולם לא יתבסס על מה שקרה בעבר ועל הידע שנרכש כבר, איך הוא יתקדם?
מעבר לזה שזה יוצר מכנה משותף רחב בין אזרחי רוב העולם, שזה גם חשוב.
אבל טוב, לא שיש לי בעיה שהדיון גולש, אבל אני גם ככה נוסעת מחר לתקופה קצרה או ארוכה (תלוי מי מסתכל), אז אפשר לסגור את העניין כידידים.
אני מגיבה באיחור ובאמצע הדיון
אבל רק רציתי להדגיש נקודה ספציפית: יכולת ניסוח זה דבר _מאוד_ חשוב, אבל צריך לקחת בחשבון שאי אפשר להתמקד רק בנושאים הללו בביה"ס, כי בתכל'ס הרבה ילדים לא ירקו לכיוון ספר היסטוריה אם לא יכריחו אותם לשנן את העובדות והמספרים. נכון שהרבה אנשים לא יזכרו תאריכים (היום אגב, מלאו 82 שנים להסכם וורסאי) יומיים אחרי הבגרות, אבל משהו בכל זאת מחלחל וחשוב לדעת פרטים כמו "מי נגד מי" במלחה"ע ה-II ומה זה בכלל "פאשיזם". צריך בזמן למידת העובדות היבשות לשלב את עקרונות החשיבה הניתוחית והבוחנת. לגבי האם יש לציינן יכולות מסוימות של תלמיד- זה כבר דיון נרחב הרבה יותר על תפקידה של מערכת חינוכית.
תגובה גם לתגובה באיחור
אני בעיקרון מסכים, פרט לנקודה אחת: 'מי נגד מי במלחה"ע השניה' ו 'מהזה פאשיזם' לא נחשבים אצלי ל'פרטים מיותרים' אלא ל'תמונה הכללית' שהיא ללא ספק קריטית. הכוונה היא לידיעה מתי היה, בדיוק הסכם ורסאי, ומיהו אנטק צוקרמן. בחינוך המבוסס-על-פרטים, מרוב עצים לא רואים את היער.
אתה בהחלט צודק!
רק רציתי לחדד את הנושא כי אנשים הציגו זאת כאילו שיש עתיד לשיעור כמו "ניתוח מצבים היסטוריים" בלי לדעת פרטים בסיסים בהיסטוריה.
וחוץ מזה, אנטק צוקרמן הוא הסבא של טייסת הקרב-האולטרה-מגניבה והראשונה רוני צוקרמן. למה, הוא עשה עוד משהו? [וכן, לכל האידיוטים, המשפט האחרון נאמר בציניות].
אהם.
רק כדי שתבין בערך על איזו פרופורציה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים 'קלישאתי': קח את כל הקלישאות ב'טיטאניק', 'מלך האריות', 'ארמגדון' ו'רקוויאם לחלום' ביחד, ותגיע, בערך, לכמות הקלישאות הדחוסה במשך השעה הראשונה של 'פרל הארבור'.
ואחר כך יש עוד שתיים.
רק אל תמות לי.
פרל הארבור ועוד כמה נקודות
באחת התגובות אני אפילו לא זוכר איפה בכתבה הזו דובר שלפרל יש הכול חוץ מתסריט טוב, ועך זה אני לא לגמרי מסכים תסרטי אולי יש, למרות שהוא מלא בקלישאות וכדומה, אבל לדעתי מה שהופך לסרט טוב ומעניין זה ה"בשר" זאת אומרת כל הסיפור המרכזי, העלילה או איך שלא תרצו לקרוא לזה.
את פרל הארבור אני יראה בוודאות, רק כדי לומר ש"ראיתי" ובגלל האפקטים שאמורים להיות מדהימים לא חלילה בגלל שאני מצפה להנות ממנו.
ופה הטעות של המפיקים/תסריאים/במאים או כל מי שאחראי על הנושא. אין התמקדות על נושא מרכזי, זה מה שהורס לא דרמה לא אקשן לא אהבה. שאני ילך לטומב ריידר (איזה כיף שעוברים לחטיבה, 10 ימי חופש יותר) אני ידע שאני מצפה לסרט אקשן (ול"צמה" של אנג'לינה) אבל שאני הולך לפרל, אני לא יודע למה אני הולך, ויותר גרוע (רק לפי ביקורות, עוד לא ראיתי את הסרט) התוצר שהיה אמור לחכות את טיטאניק שעה את זה בצורה כמעט מושלמת הוא פשוט לא טוב.
אחרי הכול יכול להיות שאני בסוף כן יהנה, כי מה לעשות אני לא חושב כ"כ רחוק על דברים קטנים והרבה קלישאות לאו דווקא מפריעות לי (מה לעשות הגיל), אבל אני זה לא הציבור!!
נ.ב בקצב הזה הכתבה תשבור בקלות את מס' התגובות לכתבה זה גם למה התייאשתי להמשיך לקרוא את התגובות בתגובה ה-40 בערך לאחר שעוד השלמתי פארים מדו"ח קופות.
פרל הארבור במיני
קודם כל, כשאנשים מתלוננים על רמת התסריט הנמוכה, הם מתכוונים (אני חושב) גם לעלילה. העלילה היא חלק מהתסריט. הדיאלוגים (שגם הם גרועים) הם חלק אחר.
ושנית, בעניין סיפור מרכזי – אתה צודק לחלוטין. הסיבה ש'פרל הארבור' לא עובד גם בתור חיקוי ל'טיטאניק', היא שב'טיטאניק' (שגם בו הדיאלוגים והמשחק לא היו מי יודע מה) היה סיפור אחד, קטן ומצומצם. כל העלילה של 'טיטאניק' (חוץ מהקטעים בהווה) נמשכת פחות משבוע, וכל החצי השני של הסרט מתרחש כמעט בזמן אמיתי. ב'פרל' לעומת זאת, הסרט מתחיל ב-1923, קופץ ל-1941, קופץ שוב ל"שלושה חודשים מאוחר יותר", ואז *שוב* קופץ כמה חודשים קדימה. זה סרט?! 'פרל' היה עובד טוב יותר בתור מיני סידרה, דבר שאי אפשר להגיד על 'טיטאניק'.
אני אמרתי שמה שחסר
לפרל הרבור זה התסריט.
וכשאמרתי תסריט התכוונתי גם לעלילה, וגם לסיפור האהבה הצולע.
חוץ מזה, אתמול ראיתי את המומיה, וזה פשוט סרט ענק!!
הייתה רק פאשלה תסריטאית אחת בסוף, שדי הרסה לי את ההנאה, וזה שחברה שלי אמרה לי שהמומיה היא דומה שתי טיפות מים רופא השנים שלה, אבל חוץ מזה- נהנתי.
איזו פשלה תסריטאית?
*ספוילר למומיה שתיים*
באמת מה חשבת שהיא תבוא להציל אותו ואז איך בדיוק יגמר הסרט ?
למה אסור לקרוא ביקורות לפני הסרט
פיטר פן יקר
עשה לעצמך כלל (שאני קבעתי לעצמי לפני שנה). אל תקרא שום דבר על שום סרט לפני שאתה קורא אותו – וגם אל תסכים לשמוע מחברים שכבר ראו על מה הסרט. מהר מאוד תבין כמה משוחרר אתה מגיע לסרט, דבר שיש לו סיכויי כישלון צורב (ראית סרט גרוע שהיית מוותר עליו מראש) אך מצד שני סיכויי הצלחה מדהימה
איפה פה הקלישאה?
עוד לא ראיתי את הסרט, אבל הדוגמא השניה לקלישאה ("אנחנו במלחמה, וזה מה שגברים במלחמה עושים", או משהו כזה) דווקא נשמע לי כמו משפט לגיטימי ונחמד.
כוס אמק, אני בהחלט רואה את עצמי אומר דבר כזה (זה הרשים את הבחורה, נכון?). רק שיביאו כבר מלחמה, שיהיה לגברים מה לעשות
איפה פה הקלישאה?
זה שמשפט הוא נחמד לא אומר שהוא לא קלישאה, ולהיפך – זה שמשפט הוא קלישאה לא אומר שהוא לא מרשים בחורות.
למשל : "אני אוהב אותך". כמה נדוש, כמה טחון, כמה קלישאי. עובד? כמו גדול (אבל רק אם מתכוונים באמת).
נ.ב.
כבר יש פה מלחמה, אם לא שמת לב.
סתם נקודה
היום נאלצתי (במסגרת תפקידי – ביום סדרן קולנוע בלילה מבקר באתרי קולנוע) לראות פעמיים ברציפות את פרל הארבור. ואתם לא תאמינו כמה שסבלתי.
אני חושב שסרט טוב נמדד בצפיות חוזרות ופרל הארבור (שלא היה סרט גדול מלכתחילה) פשוט נראה יותר גרוע מפעם לפעם. אפילו התקיפה המרשימה משעממת, ובהצגה השנייה נרדמתי באמצע (כן, כן גם סדרנים יושנים. אנחנו בני אדם, לא?).
נ.ב שוקולד עדיין רץ! מה זה אמור להביע? שמישהו יעשה משהו אני שונא את הסרט הזה!
נ.ב.ב (או שזה נ.נ.ב?) הסרט "say it isn't so" או בתרגום המזוויע "נכון שזה לא נכון" לא יגיע בסוף לקולנוע למרות הטרלייר שרץ המשך חודשים.
סתם נקודה
אווו. זה מדד מצוין.
לפני שנים חבר שלי המציא מדד לעד כמה בחורות נחשקות. המדד הלך ככה – כמה פעמים אתה רוצה לשכב איתן אחרי הפעם השנייה. ההנחה הבסיסית היא שעם כל בחורה אתה רוצה לשכב לפחות פעם אחת (אלמנט הכיבוש, יו נואו). הפעם השנייה היא כי אתה יכול. עכשיו מתחיל המבחן האמיתי. בחורה ששכבת איתה שלוש פעמים מקבלת 1 לפי המדד הזה (הידוע בשם 'מדד הופמן').
עכשיו הגיע הזמן להמציא 'מדד ליבובסקי' – כמה פעמים אתה רוצה לראות סרט אחרי הפעם הראשונה. פרל הרבור מקבל 0 (או מינוס אחד, תלוי כמה נדיבים אנחנו). סרט כמו מטריקס מקבל בערך 3. The Empire Strikes Back – אינסוף.
מדד שוביניסטי ומכוער.
אימצתי בחום.
בתור בחורה אני נאלצת...
בצער רב וביגון קודר להודות שהמדדים הללו (בעיקר הראשון אבל גם השני) קולעים בול.
ואגב, שוב אני נאלצת להודות שבחורות נמסות למשמע קלישאות, בעיקר אם מקדים להן המשפט: "אני יודע שזאת קלישאה, אבל זה פשוט נכון במקרה שלך" ואז לבחירתך:
1. עינייך מקסימות כמו שני אגמים.
2. את יפה.
3. אני אוהב אותך.
קלישאי, דפוק, נדוש, ממוחזר ובעיקר- אפקטיבי. כנ"ל לגבי סרטים שכאלו- אם עושים את זה _נכון_ הם יכולים להיות טובים.
אז אני גאה להצהיר
שעליי זה לא עובד. "אני אוהב אותך", למשל, גורם לי לברוח מהר.
הנדושים שכן עובדים עליי:
1. "את כה חכמה, אני פשוט מרגיש שאני מרחיב את אופקיי רק מלשבת בחברתך."
2. "אני איש מסובך ומיוסר."
3. "הנה, קחי שוקולד. הרבה שוקולד."
לגבי הסרטים לעומת זאת…
''אני אוהב אותך''
גורם לברוח מהר כי זה משפט מאוד מפחיד. אם הוא אמיתי זה מצביע על רצון לקשר בלעדי ומחייב (בד"כ דבר רע מיסודו).
אם הוא לא אמיתי פירושו למעשה "אני רוצה לשכב איתך" ואז כבר חובה לבדוק לעומק את התנאים (בעיקר את מצב שיעור הגב וכמות הדיאורדורנט) ולגבש דעה בנושא.
אגב, בקולנוע המשפט הזה עובר אינפלציה קשה מאוד. אני חשה פיחות דרסטי במעמדו וכפי שכבר ציינתי, טרם צפיתי ב"פרל" אך מובטחני ש"אני אוהב אותך" הוא נשק מרכזי בידי יוצרי הסרט.
יש לך בתי שחי כמו שני אגמים
תראי, אני בדרך כלל לא מתקן לאנשים שגיאות. הבעיה היא שהשגיאה הזו שלך – דיאורדורנט – היא נפוצה גם בדיבור, ואני מוצא אותה חיננית ומשעשעת להפליא. אם יום אחד אפגוש אותך ואת תאמרי "דיאורדורנט", יש חשש שאני אצחק – ולא איתך, כי אם עלייך. כך שאני מתקן אותך לטובתך.
דיאודורנט, קוראים את זה החברה. רק ר' אחד.
וזה די קל לזכירה
דאודורנט, מלשון דה-אודור, יענו לא-ריח.
היי בייבי,
אמנם סרין היא לא זקנת הדור פה, אבל אנחנו מכירים ומעריכים אותה ואת העברית הטובה שלה (גם אם ניסוחיה מזכירים לי את בננות.קום מדי פעם). אז כולנו הבנו שזו פליטת מקלדת, ואילו אתה נורא-נורא מתנשא.
חוץ מזה, אם לא קראת את סרין אף פעם, אני משערת שאתה חדש פה, ואז אזכיר לך שלא מנומס וגם לא בריא לבצע את הכניסה המרשימה שלך לפורום חדש ע"י ירידה על הותיקים.
ירדן לא בדיוק חדש פה
אפשר להגיד שהוא איש הסרטים הזרים בעין הדג:
http://www.fisheye.co.il/author.php3?id=5
הוא גם מגיב באתר זה די הרבה זמן אם כי בתדירות נמוכה (יחסית אליך). הרבה פעמים המוטיב בתגובותיו הוא שפות והשימוש בהם.
(הוא משתייך גם לקבוצת Forum 2 הוותיקה מאוד)
תודה, תודה!
תודה על התמיכה המוראלית. אתה אשף במציאת מידע! אין כמוך! חזק ואמץ! בבקשה אל תקרא את הפסקה הבאה…
——————–
(אל תאמינו לפסקה הקודמת, אני רק מתחנף לאין אור. זה מפחיד. הוא יודע עלי כל כך הרבה, אולי הוא יכול גם להעלים אותי (למי שראה "העולם הערב").
———————-
אבל מישהי עם ניק קצת צודקת, ההודעה שלי לסרין יצאה קצת מתנשאת, מה שלא התכוונתי בכלל, שהרי גם אני מוקיר את העברית הבונבונית באופן כללי של סרין.
אה, ופורום-2 אכן וותיק מאוד, אבל אני צעיר מאוד בו. כך שאין לי שמץ זכויות על אבק הכוכבים של האבות המייסדים, כמו טל, מתכנת האתר.
מה לעשות,
יש לי התקפי רגישות בסגנון דוד לוי, והם כוללים גם רגישות לכבודם של אנשים אחרים מדי פעם…
מה שלא נתון לויכוח הוא שאין אור מתחיל להפחיד את כולנו. רד פיש, לא ידעתי שיש לך סקוריטטה.
גם אני לא ידעתי.
ואין אור מתחיל להפחיד גם אותי.
אבוי יקירי! מה אעשה כעת?!
חמק מעיני לחלוטין כל הפתיל הזה ומשום שהוא אוף-טופיקי, אך כוון אליי אענה בקצרה:
משום שאני רואה בעברית תקנית ויפה ערך חשוב הנני נוהגת להשתשמש במילים כמו "טוזיג", "אשוחח", "חרצובות לשוני" וכולי לעיתים תכופות. מצד שני, הערב קראתי בעין הדג את המשפטים הבאים (ואני מצטטת): * "כל אחד כותב מה שבה לו", * "אני יראה בוידאו" והיד עוד נטויה. כמדומני, אני לא המקרה החמור ביותר על הפרק. אבל אם כבר טרחת הרי שנשמעת אגרסיבי מדי. תהיתי האם אני אענש במלקות או האם דווקא ישסו בי את הכלבים. על כל פנים, תודה לך מענ"ם (מישהי עם ניק מתחכם) על ההגנה וכולי תקווה כי פגישתנו העתידית, ירדן, תהיה מלאה בשחוק ושעשוע. שנתפשר על "תרסיס מנטרל ריחות זיעה" לעת עתה?
נ.ב- אם כבר התקטננו, הפניה הנכונה אלי היתה צריכה להיות "ראי" בציווי. טעות נפוצה נוספת.
ומישהי- מהי כוונתך במזכירה לך מדי את בננות.קום?!
מה לעשות. ככה את כותבת.
[מתחבאת מתחת לספה]
מה לעשות. ככה אני כותבת.
חכי, חכי….נתראה בקון הבא! ואני גם יודעת איך קוראים לך באמת!
מהפכני!
זו בדיוק השיטה להתמודד עם קלישאיות יתר בסרטים – לדעת שזו קלישאה.
"אני יודע שזאת קלישאה, אבל אני אוהב אותך."
"אני יודע שזאת קלישאה, אבל עכשיו כשאתה עומד למות לאט וביסורים, אני אגלה לך את תכניתי הזדונית."
"אני יודע שזאת קלישאה, אבל אל תמות לי!"
שהבמאי יכניס כתובית:
"יוצרי הסרט מבקשים להבהיר שהם מודעים לכך שהמופיע על המסך ברגעים אלה מהווה קלישאה."
או כפי שידידה שלי אמרה לי פעם
'אם זה אמיתי, זה לא יכול להיות קיטש'.
הטריילר רץ?
לא ראיתי אותו אף פעם (חוץ מפעם אחת על מסך המחשב שלי, וגם אז הוא היה גרוע). בכל מקרה, עקב הכשלון המוחלט שלו בארה"ב והעובדה שזה נראה כמו סרט מאוד מאוד גרוע, בכלל לא מפתיע שהוא לא יגיע לארץ בסופו של דבר. מה שמפתיע זה ש'Tomcats' ('אמריקן גאי', בשבילכם) כן יגיע.
במחצית הסרט אפשר היה ללכת הביתה בתחושה שראית סרט (אמנם אירופאי עם הסוף הלא גמור)
משום מה התעקשו להאריך אותו בעוד שעה וחצי. למה? כי באנו בשביל ההתקפה עצמה.
וההתקפה אכן הגיעה. ולא רק היא. גם שיאי גועל נפש בכל הנוגע לדידקטיות האמריקאית.
שיא?
אני לא יודע אם מדובר בשיאים. אבל מדובר במקום בגמר.
האם זה יותר גרוע מהיום השלישי? הפצוע האנגלי? כל סרט של צ'אק נוריס?
אולי אפשר לעשות על זה סקר. מהו הסרט האמריקאי הגרוע של כל הזמנים.
(כל מי שיגיד "תוכנית 9 מהחלל החיצון" נפסל על היותו פלצן).
יהיה אייטם מקדים שבו אנשים יציעו מועמדים, ואז סקר בין כל המועמדים.
האמריקנים באים!
כן, כן, גבירותי ורבותי זה הוא עוד סרט הלל לעם הגדול, הנהדר, המשובח, הגיבור והנורא. העם עם הדגל המתעופף ברוח. אך!!! רק נחת יש לי מהסרט.אך, אולם, ברם, רק רגע אחד שבר לי את האקסטזה האלוהית של אמריקה האדירה. הרגע שבו הם מודים שהם גאוותנים, הם??? גאוותנים!? מה פתאום!?.
זהו! סוף סוף ראיתי את זה!
ועכשיו להשוואה וסיכום קל: פרל הארבור-שקוף כבר אמרתי? שקוף כמו…משהו מאוד שקוף. אחרי עשרים דקות וכבר ידעת איך הולך להיגמר הסרט, ואיך תיגמר ההתקפה וחבל, הרס. יום לפני זה (ראשון) ראיתי סרט אחר באורך שלוש שעות טיטאניק ושוב התבררתי שעם הבמאי המתאים והשחקנים המתאימים אפשר לעשות מכל סיפור סרט ברמה הגבוהה ביותר. פרל הארבור לא עושה את זה, מייקל ביי…איך לומר, לא במאי לסוג של סרטים כאלה. הוא פשוט לא עושבה את העבודה המצוינת שקמרון עשה (מה באמת הפרויקט הבא שלו?). חוצמזה סיפור האהבה גם הוא אפילו לא מדגדג את הסיפור בטיטאניק, לא שפרל הארבור כזה סרט גרוע אבל הוא פשוט מאכזב במיוחד בגלל שהיה לו תקציב גדול כמו לטיטאניק.
אחלה! ואין יותר מזה!
תגידו למה סתם להמציא שטויות זה אחד הסרטים הטובים שראיתי בחיי
קודם כל ג'וש הארטנט החתיך משחק שם!
דבר שני הוא סרט מהמם והכי פחות קיצ'י שראיתי בחיים
אז אולי תפתחו את הארמק תוציאו קצת כסף תלכו לסרט שוב תסתכלו טוב אבל באמת טוב ורק אז תבינו שזה סרט מדהים!
דרך אגב ראיתי אותו 3 פעמים!
וג'וש הארטנט חתיך!
נדמה לי שאת אוהבת את הסרט.
וזאת כמובן זכותך – אבל אם זה הסרט הכי פחות קיטשי שראית בחיים, זה כנראה גם הסרט היחיד שראית בחיים.
וד"ש לג'וש.
האמת, לא יודעת לגבי חתונה,
אבל ב"סיוט בחדר המורים" ג'וש הארטנט היה ממש, ממש מקסים בתור המופרע של הכיתה. אם הוא היה מוכר לי קונדום בטעם תות (אם יש פה עוד מישהו שזוכר את הקטע מהסרט) נראה לי שהייתי קונה.
סרט עם הארטנט *ו*אפלק, ואני לא יכולה לראות אותו כי הוא זבל. לא חבל?
מסכימה עם כל מילה. בערך.
גם אני אהבתי את ג'וש הארטנט בThe Faculty, גם אני רציתי נורא לקנות ממנו איזה קונדום בטעם תות, ויותר טוב לטעום את הסמים-תוצרת-בית-מוכנסים-לתוך-עט שלו, עד כדי כך שמצאתי מתכון באינטרנט איך להכין את זה! אבל לא ניסיתי אותו. (הרי זה היה סתם סוכר בסוף, לא?)
וגם אני לא אראה לעולם את פרל הארבור (אלא אם כן הוא יהיה בטלוויזיה ב2 בלילה ובדיוק יהיה לי נורא משעמם. או שגם אז לא) "כי הוא זבל" וזה חבל.
אבל אני לא מדירה שינה מעיני בגלל שעוד לא ראיתי את הסרט, אז מה זה משנה.
שאני אבין,
יש לך בעיה עקרונית עם צפיה בסרטי זבל?
לי יש
אם זה כרוך בלשלם 30 ש"ח וגם סתם ללכת לסרט כי "או, סרט שכל האמריקאים הלכו לראות, עם תקציב היסטרי, בן אפלק, וכפילת ליב טיילר וקייט וינסלט (המצויינות). לא כואב לך הלב ללכת לסרט ר-ק כי הוא זבל?
לעניות דעתי
יש הבדל בין סרט זבל (אחי, איפה האוטו?), לסרט שיצא זבל (פרל הרבור).
אבחנה נאה....
אם כי הייתי מבדילה בין סרטי זבל רדודים ("אחי, איפה האוטו?") לבין סרטי זבל רדודים-עתירי-תקציב-עם-כוכבנים-חתיכים ("פרל הארבור").
שאני אבין,
בהודעות קודמות נזכרתי בחיבה רבה ב"סיוט בחדר המורים" ואתה עוד שואל אותי אם אני נגד סרטי זבל?
הבה נבדיל בין זבל לזבל. פרל הארבור, למשל, הוא זבל במובן הרע של המלה.
תני לי לנחש, את בת 14
(וזה לא רע, גם אני בת 14), ולפני שנתיים אמרת אותו דבר על ליאונרדו די קפריו (רולי פולי שבלולי), וספינה טובעת?
זהירות!
'עין הדג' מותקף ע"י"
א. חייזרים!
ב. פותחי ארמקים!
ג. אנשים שרואים את 'פרל הארבור' שלוש פעמים!
ד. אנשים שאקסמנית לעתיד חושבת שהם ילדותיים!
ילדים יקרים: איזו מארבעת הקטגוריות היא הגרועה ביותר?
אחלה! ואין יותר מזה!
חמודה באמת נראה לי שלא ראית בחיים שלך הרבה סרטים פרל הארבור הוא סרט יפה אבל לא עד כדי כך יש בו קטעים שלדעתי הם היו משעממים ומיותרים שגרמו לסרט להיות ארוך מידי ולגבי זה שראית אותו שלוש פעמים את רחוקה מלעבור אותי ראיתי את המוממיה 2 שש פעמים .
בשביל מה משלמים לכם? כדי שתהרסו?
התפקיד של כל מבקרי הקולנוע זה להרוס ולהגיד דווקא את ההיפך! הם מנצלים את זה שנותנים להם לראות סרטים בחינם והם פשוט נהנים לעשות רע לאנשים ועוד משלמים להם! (למה???)
תסלחו לי אבל "פרל הארבור" הוא סרט גדול! ואין מה להתווכח!
אני מציעה שכולם ירגיעו קצת!
או שילכו לראות את הסרט שוב!
בשביל מה משלמים לכם? כדי שתהרסו?
חבל, אבל אני לא מבקרת קולנוע .
כפי שהדג ולונג מרבים לציין,
ולמרות שעד כה פורסמה באתר רק ביקורת אחת פרי עטי, ידוע שאף אחד מכותבי האתר לא מקבל שכר על כתיבת הביקורות.
צר לי להרוס לך.
כאן לא משלמים כסף בשביל אנשים כדי לכתוב ביקורת, אף אחד מאיתנו לא מבקר קולנוע "מוסמך", ויש הרבה סרטים שקיבלו ביקורות טובות.
פרל הרבור הוא פשוט סרט רע.
לפחות כמו המעריצים שלו.
(תסלחו לי, אבל "אין מה להתווכח"?!).
כפי שכבר ציינו -
לא משלמים לכותבים. יתרה מזאת – אנחנו לא מקבלים כרטיסים חינם. הכותבים משלמי מכיסם הפרטי על כרטיסי הקולנוע, ואי לכך – זכותם לכתוב מה שבא להם על הסרט.
כעבור 100 הודעות
נמאס לי לקרוא, אז החלטתי לכתוב עובדה לגבי הסרט ואת הטעות שכתבה המבקרת, בלי שאני אדע אם מישהו אחר כתב את אותו משפט בדיוק, אז אם כן אנא סילחו לי.
הכושי (ג'וניור) זה לא סתם ייצוג שחור בין כל החננות הלבנות האלה אלא סיפורו מבוסס על מקרה אמיתי של גיבור כושי שהוריד כמה מטוסים בלי שהוא יהיה בכלל בקרבי. הוא היה הכושי הראשון שקיבל עיתור גבורה והגיע לדרגה גבוהה מאוד בצבא.
על הרגע הראשון שראיתי… התאהבתי בסרט, אחרי כמה חודשים, כבר לא יכולתי לחכות שיגיע לערוץ 4 ואני אקליט… ראיתי פרסומת בהום סינמה…. עוד שנייה התחלתי לבכות מרוב שמחה… הקלטתי את הסרט מיד!!! ומאז אני לא מפסיקה לראות אותו!!! לא רק שהשחקנים מושלמים!!! (כל הקרדיט לג'וש הארטנט המדהים!!!)אלא גם הסיפור יפה… וזה שזה היה אמיתי, עוד יותר עוזר… זה סרט עצוב…מרגש ויפה, עם השחקנים הכי מדהימים!!! מה עוד אני יכולה לבקש?!?!?!?!? ג'וש הארטנט, שאני בוכה רק מלחשוב שהוא בחיים לא יהייה שלי… מטוסי קרב- שזה אחד מהדברים שאני הכי אוהבת… היסטוריה, שזה המקצוע האהוב עלי, מלחמת העולם השנייה, שזה אחד הדברים ששלדעתי הכי מעניינים… קצת דרמה, ואקשן, וכמובן… שאלוהים לא ישכח אותם——-החיילים!!! אלפי החיילים החמודים שמופיעים בסרט!!!אולי בנים לא יאהבו את זה… בגלל הרומנטיקה וכל השאר… אבל בנות—- בנות, אם אני רואה אחת מתלוננת על הסרט…היא לא מהעולם הזה, ותאמינו לי שאני מדברת בשם כולם!
איך זה שבכל פעם שמזכירים את
שחקני הסרט הזה, התגובה ישר גולשת לג'וש הארטנט? סתם תמיהה. לא. זה בכלל לא נראה לי חשוד.
וחוצמזה – דברי בשם עצמך. אני מבינה שקשה לך לחשוב איך אנשים יכולים להתלונן על הסרט, ובפרט איך בנות יכולות לעשות כן, אבל אני חושבת שגם הבנות באתר זכאיות לדיעה משלהן, ואם לא בא להן לאהוב את הסרט – זכותן.
איך זה שבכל פעם שמזכירים את
שיגידו מה שהם רוצות…באמת זכותן… אבל אני אף פעם לא אבין אותן…
חיילים חמודים?
זאת סיבה לראות את הסרט? *מבט מבולבל*
בכל אופן, זה לא מה שרציתי להגיד, להודעה הזאת יש מטרה.
מה הכתבה הזאת נראה כאילו צריך להתרחק מהסרט כמו מאש, כולם כמעט קטלו אותו, ואלה שהיללו אותו עשו את זה עם שגיאות כתיב, ללא סימני פיסוק, ובגלל ג'וש הארטנר (ככה כותבים את השם שלו בכלל?).
אז רק רציתי להודיע ש*כן* יש אנשים בעולם הזה שאוהבים את הסרט, ולא רק בגלל ג'וש. קיבלתי לפחות שתי המלצות מאנשים אמינים (לא לגבי, האמת, אני לא מסכימה עם הטעם שלהם, אבל אמינים), שטוענים שזה אחד הסרטים הכי טובים בעולם, ומרגש עד דמעות.
לשיקולכם.
27%
סטטיסטיקה זה דבר נהדר.
נהדר יותר שמישהו אחר עושה עבורך את העבודה –
http://www.rottentomatoes.com/m/PearlHarbor-1108389/
מתוך 143 מבקרים שדעותיהם אוגדו שם, רק קצת יותר מרבע האמין שיש טעם לראות את הסרט.
סטטיסטית – הסרט מחורבן, אבל כן, יש מי שאהב אותו, כפי שאמרת.
לא.
הסרט היה צריך •להתחיל• בהתקפה של היפנים.
כל מה שקרה עד אז (שעה וחצי של סרט?), פשוט מיותר.
אז הו, שלא!
פרל הארבור הוא אחד הסרטים הכי טובים שיצאו למסכים ב-5 שנים האחרונות…
הסרט סרט מעולה שמשלב בתוכו כמעט את כל הז'אנרים שיש: אהבה ,אקשן דרמה. הסרט למרות שבוים ע"י אותו במאי של ארמגדון כלל לא דומה לארמגדון, דבר ראשון ארמגדון הוא סיפור דימיוני לא אמין במיוחד שמתרחש בחלל לעומתו פרל הארבור הוא סיפור אמיתי והשטוית על זה שהסרט הוא חיוקוי מראות (סליחה) על הבורות של האדם שכתב זאת. הסרט מעניין, מרתק, וסוחף כל בן אדם שפוי שיצפה בו. זהו סיפור אהבה המתרחש בעיצומה של מלה"ע ה2 . הסרט אומנם ארוך אבל השלוש שעות האלו שוות אתזה . ובקשר למה שנכתב על זה שזה קלישאה- הסרט הזה רחוק מלהיות חיוקוי ומטומטם ,כי כפי שכבר ציינתי הוא סיפור אמיתי, כיצד משהו שמתבסס על סיפור אמיתי יכול להיות קילשאה?
ובקשר לארמגדון/ טיטניק, סרטים אלו הרבה פחות מרגשים, מרתקים ועמוקים כמו פרל הארבור.
ולמי שמתבלל בין קים בקינסיל לבין ליב טיילור שיילך לבדיקת עיניים, ולקטע העיקרי- ג'וש הארטנט שמשחק בסרט באופן יוצא מהכלל משאיר מאוחר את כל שאר ה"כוכבים "שבםרט, ולאידיוט שקרא לו דומה למאט דיממון אין לי מה להגיד חוץ מ
"מאט דיימן היה מת…!!" בקיצור לכל השחקנים המתוסכלים שקוראים לעצמם מבקרי סרטים- לא הגיוני שאתם מדברים על אותו סרט, כי פרל הארבור הוא הסרט הכי טוב שיש ואחרי שתראו אותו לא תוכלו להפסיק לחשוב עליו.
לםיכום: מי שעוד לא ראה את הסרט"פרל הארבור" לא יודע מה זה סרט באמת!
קרוב אבל לא מספיק.
סוף סוף ביקורת מתלהבת על הסרט שכתובה בצורה סבירה. אני ממליץ לבדוק שגיאות יותר לפני ששולחים אבל לא אתייחס לזה.
אני מסכים שפרל הארבור הוא סיפור אמיתי. ההתקפה קרתה. מטוסים התרסקו. ספינות טבעו. אנשים מתו. היה שם מלח חסר-פחד שהשתלט על תותח ויירט מטוסים יפאניים. באיזה מסמך היסטורי היה כתוב משהו על סיפור אהבה בין טייס לאחות?? אני לא ראיתי אחד כזה.
כיצד משהו שמתבסס על סיפור אמיתי יכול להיות קלישאה? זה דיי פשוט. אני בטוח שיש אנשים שיכולים להסביר את זה יותר טוב ממני אבל לפי הבנתי, קלישאה היא אירוע, מצב או רעיון שכבר נוצלו לעייפה. יש קלישאות שעדיין יכולות להיעשות טוב אבל רובן לא כאלו. כולל הסיפור של פרל הארבור.
ההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה וכך זה קורה גם עם אנשים והסיפורים שלהם. סיפור כזה היה כבר הרבה פעמים ואני לא מופתע שהוא כבר קלישאה.
ובקשר לריגוש. על טיטאניק אני מסכים. במשך רוב הסרט קיוויתי שכשהם יטבעו אז זה יהיה באכזריות באיזה תא נוסעים נעול. על ארמגדון אני ממש לא מסכים. אני לא מתפאר בזה אבל יש לי סולם שלפיו אני מדרג כמה סרט מבכיא (גורם לבכי). לארמגדון נתתי ציון של 75%, דמעות •כמעט• זלגו במורד עיניי בקטע בין אפלק לוויליס. בפרל הארבור רק ניסיתי את האקדח צעצוע שהיה לידי על הטלוויזיה בתקווה שהוא יחדור את המסך ויירט את המטוס של הגיבור.
אני ממש לא הבנאדם שישפוט חיצונית אנשים ואני מתנגד לקרוא לסרטים "הכי טוב" במיוחד אם הם פרל הארבור.
בפרל הארבור ראינו כמה מסצינות הקרב הטובות ביותר בקולנוע אבל השעתיים וחצי שקדמו להן ממש לא שוות את זה.
אני רק רוצה להוסיף
עוד כמה נקודות:
•כדי שסרט יהיה קלישאתי, לא צריך שיקראו לגיבור "פרינס צ'ארמינג". גם נפלאות התבונה מבוסס על סיפור אמיתי והוא קלישאתי להחריד. מה לעשות, לרוב המפיקים לא חשוב כמה הסרט אמין ומציאותי יותר משחשוב להם כמה אנשים יראו אותו.
•לא ראיתי את הסרט, אבל אם פרל הארבור סוחף כל אדם שפוי, יש כנראה כמות מפחידה של מטורפים בעולם.
•אהבה, אקשן ודרמה הם לא כמעט כל הז'אנרים שיש. אהבה היא בכלל לא ז'אנר אלא מוטיב או אלמנט נרטיבי שנועד בעיקר לקידום העלילה. אקשן מוגדר בד"כ כמתח, אבל אני מוכן לקבל אותו כתת-ז'אנר נפרד.
•אני לא תמיד מסכים עם מבקרי קולנוע ובטח לא עם כאלה שמשלמים להם כדי לנתח סרט בלי להתייחס בכלל להנאה או חוסר ההנאה ממנו. בכל-זאת, נראה לי שלרוב מי שכותב על סרטים עשה משהו שמצדיק את קבלת התפקיד ולא שהוא סתם שחקן מובטל שהחליט להוציא את תסכולו על תעשיית הסרטים.
•יש 2 סוגי תגובות שממש מפריעים לי. תגובות שיורדות לפסים אישיים, בעיקר אם הן מתבססות על הטעם האישי של הכותב/ת ("ולאידיוט שקרא לו דומה למאט דימון") ותגובות המכילות הכרזה כוללת שמתבססת רק על טעם אישי ("הסרט הכי טוב שיש").
זוכר מה אמר בראד פיט ב-12 קופים?
השפויים הם אלה שכלואים בבתי חולים לחולי נפש והמטורפים מתרוצצים בעולם.
אישית, אם מישהו קורא לי משוגע אז אני לוקח את זה כמחמאה.
דבר ראשון,
אני חייב לציין שאני מאוד נהניתי מפרל הארבור. הסרט סחף אותי, מתח אותי, טיפ טיפה ריגש אותי והעביר לי 3 שעות עם החברים בסבבה.
דבר שני, כל השטויות שאתם אומרים שבגלל שלא היה מסמך שאומר שיש סיפור אהבה בין טייס לאחות, אסור שיסופר סיפור כזה. מה שלי הפריע דווקא שהראו ששני הגיבורים הפילו כמה מטוסים כשבעצם אנשים אמיתיים הפילו אותם, והם לוקחים מידיהם את ההסטוריה ומשנים אותה.
ועוד משהו, ניקח אותך כתסריטאי באופן היפוטטי. בשלב מסוים בחיים התחלת להתלהב מההתקפה על פרל הארבור ואתה רוצה לעשות עליו סרט. אתה לא תראה את השילטון האמריקאי והלבטים שלו ואת האנשים ביפן (למרות שלפי דעתי זה היה מעניין יותר!). אתה לוקח סיפור שימכור, שאוהבים, שאנשים רגילים אליו ושכוווולם ילכו. ומה יותר מתאים מאשר סיפור אהבה וקצת סקס כדי להביא את הצעירים שלא מתעניינים בהסטוריה ולהרוויח מכל אחד מהם עוד כמה דולרים?
שנינו יודעים טוב מאוד שאם היית עושה סרט על הגורמים להתקפת פרל הארבור זה בכלל לא היה סרט קולנוע. אם כן, היית מקבל ביקורות נלהבות אבל אף אחד לא היה מסתכל לך על הסרט. או שלא היית מוציא סרט בכלל כי ידוע שאמריקה הפציצה קודם לכן את יפן ופשוט "השמיטו" את הקטעים האלה בסרט, ואם היית מביא את העובדות האלה לסרט הצנזורה לא הייתה מאשרת לך אותה.
אמריקה הפציצה קודם את יפן?
לא שהסטוריה היה המקצוע החזק שלי (דווקא להפך), אבל זכור לי שבעקבות ההתקפה על פרל הרבור ארה"ב נכנסה למלחמה, כך שלא הגיוני שהיא זו שהפציצה קודם (כי מה לה ולמלחמה שלא קשורה אליה).
אין קשר למלחמה.
בין ארה"ב ויפן כל הזמן היו סכסוכים, והיה מחקר פעם שקראתי, והעדויות מצביעות שארה"ב הפציצה במבצע סודי כנראה את יפן והרגה מאות, בתגובה יפן הפציצה את פרל הארבור.
חוץ מזה איש חכם אמר פעם "ההיסטוריה נכתבת בידי אלה שתלו את הגיבורים…"
כדאי לחשוב על זה מאוד.
אין קשר למלחמה.
קראתי לא מזמן על מחקר לפיו האמריקאים הפציצו צוללות יפניות ליד פרל הארבור יום לפני ההתקפה הגדולה על המקום. לא יודע אם לזה התכוונת, אבל זה מה שאני יודע.
מי כתב את המחקר הזה, לעזאזל?
אותו אחד שטען שלא היו תאי גזים באושוויץ?
אותו אחד שטוען שרצח קנדי הוא קונספירציה של המוסד?
אותו אחד שהוכיח שמלחמת יום כיפור לא היתה ולא נבראה?
(אופס… האחרון זה אני. ולא עשיתי את זה ברצינות. תמחקו).
אני לא אומר בשום פנים ואופן
על כל צורותיו, ואל תעיז אפילו להסיט את אמירותיי להגיד שהנאצים היו גיבורים!!! הנאצים היו חבורת חארות מסריחים ואין קשר בין תאי הגזים שלהם למלחמה בין יפן לארה"ב. ארה"ב כבר הוכיחה את היותה תוקפנית אך היא מסתירה זאת בתירוצים עלובים ובשקרים קטנים. זה נכון שרוב הפעמים היא עושה דברים טובים, ואני כמובן מעדיף שארה"ב תשלוט על העולם ולא עירק או הסובייטים אך אמריקה היא לא טלית שכולה תכלת. היא עושה מעשים עלובים וחסרי כל מטרה לפעמים רק בשביל להוכיח לעולם שהיא השולטת (לדוגמא וויטנאם.).
וחוץ מזה אני מאלה שחושבים שזה שהאשימו אותו ברצח קנדי הוא חף מפשע לגמרי. ואני לא רוצה שמישהו כאן ייעלב או משהו, ואני ממש לא מצדד בבן אדם הזה ובמטרותיו הזדוניות, אך הקלטת שהפיצו בערוץ 2 על רצח יצחק רבין ז"ל נראתה לי מגוכחת בצורה איומה. הצלם מתמקד פתאום בפניו של עמיר כדי להראות לכל ישראל שהוא שם, ושזה באמת הוא זה שירה ביצחק.
ושלא יבינו אותי לא נכון. אני לא אומר שיגאל עמיר לא רצח את רבין, אני רק אומר שהקלטת הזאת שהוציאו הייתה טיפשית, ונראית מלאכותית ומבויימת.
ואני לא הבנתי אם אמרת זאת בציניות או לא אבל מלחמת יום כיפור כן הייתה ואני יודע כי אבי נפצע בה וכמעט איבד את ראייתו באותה המלחמה.
אתה ביקשת את זה...
אני אף פעם לא אמרתי שבגלל שאין מסמך היסטורי שמעיד על סיפור האהבה אז לא צריך להסריט אותו. אמרתי רק שאין מסמך היסטורי שמעיד על סיפור האהבה ולכן אין להתייחס אליו כמאורע היסטורי שבעצם קרה.
נגיד הייתי תסריטאי היפותטי? (אוקיי, קצת דמיון) והייתי רוצה לעשות סרט על ההתקפה על פרל הארבור? (זה כבר מושך את קצוות הדמיון)
אז לא הייתי עושה סיפור אהבה כי זה לגמרי מסיט את תשומת הלב מהאירועים שאני רוצה שישימו לב אליהם. סיפור האהבה בדרך כלל מושך רק את החסידים האדוקים של השחקנים או את חובבי הסוכר הנשפך בכמויות. אם אני הייתי כותב תסריט על אירוע חשוב במלחמה חשובה אז כנראה שהייתי רוצה למשוך את אלה שמתעניינים במלחמה עצמה ובכל הסיפורים שלה.
יש סיפורים אנושיים ואישיים בכל מלחמה ובכל מבצע, לא צריך לדחוף אליו בכח איזה סיפור אהבה קלישאי שכבר נעשה עשרות פעמים.
אם אני הייתי עושה סרט על פרל הארבור אז הוא היה נראה דומה יותר ל"חיילים היינו" ול-"Black Hawk Down" שמציגים יופי גם את סיפורי המלחמה וגם את הסיפורים האישיים (ובאחד מהם גם מופיע ג'וש הארטנט) ושניהם גם הרוויחו יפה, אחד מהם יותר מהשני.
http://us.imdb.com/Business?0277434
http://us.imdb.com/Business?0265086
אבל אפילו אם הם לא הרוויחו •טונה• של כסף, אני בתור עושה סרטים מעריך יותר את האמנות ואת היצירה מאשר את הכסף שנכנס לחשבון (ובתור תסריטאי אני כנראה לא אקבל הרבה ממנו) ואני מעדיף שהיצירה תהיה מדוייקת יותר מאשר מכניסה ולכן גם לא הייתי כולל את הקטע "המפורסם" בו ארה"ב הפציצה קודם.
אם כן,
אז אני מאוד מעריך את זה שיותר חשובה לך האומנות מהכסף. אפילו שאני כמעט בטוח שאחרי הרבה מאוד זמן ואחרי שתחשוב "אני אכתוב סרט ללא אומנות רק כזה שיכניס לי מליונים ואז יהיה לי זמן לאומנות…" ופשוט תיסחף!
חוץ מזה הרבה סרטים מספרים סיפורים שלא באמת קרו בהיסטוריה רק כדי למשוך את הצופה. אני בטוח שאם יהיה סרט על מאורעות 11.9 יכניסו שם כמה סיפורים על כמה אנשים. יהיה הגבר/אישה האוהבים שאחד מהם נקלע במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, יהיה את האב/אם שדואגים לילדיה ורק רוצים לראות אותם. יהיה זה/זאתי שי/תינצל, יהיו הגיבורים שיצילו כמה על כתפיהם. ויהיה את בוש ואת הממשל. לא יראו לך באקראיות אנשים בלי לחשוף את הסיפור שלהם ואז לצפות שאתה תתרגש לאחר ההתקפה הנוראית הזו.
כמה הערות.
1. מה שתיארת בתור 'הסרט על ה- 9/11' הוא מילון מהיר לקלישאות הוליוודיות. יש סיכוי סביר שמישהו יעשה סרט כזה, אבל הוא יהיה בדיוק כמו 'פרל הרבור': קלישאה אחת גדולה.
2. אאל"ט, ב- 9/11 עצמו לא הראו בטלוויזיה שני אהובים שאחד מהם במקום הלא נכון. או אב ובן. או שום דבר כזה. אתה רוצה להגיד ששידורי הטלוויזיה באותו יום לא זעזעו אותך?
3. בסרט (התעודי) על ה- 9/11 (ששודר ב- CNN שנה אחרי האירוע) יש סיפורים אמיתיים. אף אחד, במפתיע, לא נכנס לתוך התבניות שתיארת. ואולי בגלל זה הסרט מרגש למדי (יש לו בעיות אחרות שלא אכנס אליהן כרגע, אבל זה לא העניין)
הבעיה היא
שהסרט של CNN לא מנסה להרוויח כסף בבתי הקולנוע אלא מהרייטינג. אותי כתבי החדשות ממש ריגשו והיו גם כתבים שבכו כשצפו במחזה המפחיד הזה, אך לי יש הרגשה שלא ככה יהיה הסרט על ה-11.9. דבר שני גם אם הסרט ייראה כמו בערוץ חדשות של ה CNN, אני בטוח שהוא יהיה הסרט הכי רווחי בכל הזמנים מפני שכל ארה"ב וכל שאר העולם יילכו לסרט הזה כדי להביע את תמיכתם בנפגעים וההרוגים.
דבר שני, אם קראת עיתונים, ביום שלאחר הפיגוע הנתעב, שלכולם קראו "היום שאחרי", היית רואה כמה סיפורים כאלה היו. הלך בפעם הראשונה בחייו לתאומים. הלך לראיון עבודה בתאומים. רצה לפגוש מישהי בתאומים. זוג נשוי ששניהם עובדים במגדלים נהרגו. ועוד ועוד ועוד…
קודם כל,
למה אתה מתכוון כשאתה כותב 'הסרט על ה11/9'? סביר להניח שיהיה הרבה יותר מאחד כזה. ויש סיכוי סביר שאחד מהם יהיה גיבוב קלישאות כמו פרל הרבור, אבל *אין שום סיבה* שכולם יהיו כאלו. ואני אעדיף ללכת לאלו שלא מתעסקים בסיפורי קלישאות נדושים, בין אם קרו במציאות ובין אם לאו.
אממ
רק רציתי לציין שאת הקטע של "אתה לוקח סיפור שימכור" וכו', את הקרדיט לזה צריך לתת בד"כ לאולפנים שמנסים להתאים את התסריטים לטעם של הקהל, ולאו דווקא לתסריטאי עצמו. ניתן לקחת לדוגמה את מה שרצו לעשות לדוני דארקו (אני יודע שהנחתי את הלינק הזה איפשהו)
יפייפה
אני לא יודעת מה איתכם אבל אני מאוד נהנתי!
אני בתור אחת שדם ואפקטים, לא הכי עושים לה את זה, מאוד אהבתי.
אולי סרט ארוך , אבל מרגש ומרשים. ממולץ
לא מסכים בכלל!!!
לפי דעתי אחד הסרטים הגדולים שנוצרו,נכון שהחצי הראשון של הסרט לא מפוצץ אבל ההמשך פשוט ענק,והקטע עם ההוצאות של הכסף נכונות,(אתה לא מבין את יופי שפיצצו שם 5 שפינות מלחמה אמיתיות) בקיצור את הסרט הזה תראו בכלל חנות באזור של "אסור להחמיץ" ובאמת ממש אבל ממש אסור להחמיץ…..
לא פוצצו שם חמש ספינות מלחמה.
למעשה לא פוצצו אפילו אחת.
לא פוצצו שם חמש ספינות מלחמה.
תבדוק שוב,אם אתה רוצה זה אפיול מוזכר בשיאי גינס(2002 אם אני לא טועה) בתור הסיצינה הכי יקרה שהייתה…
לא, לא, זה לא עובד ככה.
אתה טענת שפוצצו שם 5 ספינות מלחמה?
תביא *אתה* הוכחה שפוצצו שם 5 ספינות מלחמה.
שירים בפארל הארבור
יש את המנגינה העצובה בפארל הארבור.. ויש רק אחת
מישהו יודע איך אפשר להשיג אותה?
נו, בסדר
ראיתי את הסרט בשיעור קולנוע בבית ספר שלי (אגב, הקבוצה שאני לומד איתה מורכבת רובה מבנות) הסרט הזה מתחיל עם קיטש אמריקאי ('אני יוצא להגן על המדינה', 'אוי אהובי תחזור', 'אני אחזור למען המדינה' וכו') אחרי זה הסרט ממשך לשעה בערך (!) של אקשן עד שבסוף מרגישים כאילו הצופה עצמו היה במתקפה וממשיכים בעוד קצת קיטש ואקשן. נו, למה ציפיתי? אבל העניין הוא שהסרט ארוך, מה זה ארוך, כול דבר בסרט הזה נמשך יותר ויותר. הסוף של הסרט נמשך שעה וחצי אם אני לא טועה וגם סצנות האקשן. אבל בקיצור, סרט בסדר למדי אם באים בציפיות הנכונות.