איילנד

מאת
עכרור השלולית
– פורסם ב 7 באוגוסט 2005Posted in: ביקורות

במקור: The Island
במאי: מייקל ביי
תסריט: קספיאן טרנדל-אוון, רוברטו אורקי
שחקנים: יואן מקגרגור, סקרלט ג'והנסן, סטיב בושמי, שון בין, דג'ימון הונסו

בתחילת 'האי' – או בשמו העברי, 'איילנד' – לינקולן 6 אקו (יואן מקגרגור) מתעורר בתאו הלבן, המלבני והאחיד, לעוד יום ב"אוטופיה" טוטליטרית עתידנית. הוא יודע שיש לו מזל שהובא למתקן בו הוא חי, לאחר שחולץ מהקטסטרופה האקולוגית שזיהמה את העולם החיצון. לא ברור ממה נגרם האסון הזה. אני מהמר על פלוצים של פרות – הגורם מספר אחת לנזק לשכבת האוזון.

למרות גורלו הטוב, לינקולן עצבני. הוא לובש את בגדיו הלבנים, המלבניים והאחידים, והולך לארוחת בוקר לבנה, מלבנית ואחידה. היום משתפר משהו כשהוא נתקל בידידתו ג'ורדן 2 דלתא (סקרלט ג'והנסון). השניים משוחחים קלות, ופונים לשגרת יומם. לינקולן הולך למעבדה, בה הוא עוזר בלי להבין מה הוא עושה, ומדבר עם חבריו על הנושא העיקרי שמעסיק אותם: הסיכוי שלהם לזכות בהגרלה השבועית. הזוכים יוצאים ממתקן המגורים האטום והמבודד, אל המקום היחיד בכדור הארץ שנשאר בלתי מזוהם – "האי". לינקולן רוצה לזכות. כולם רוצים; הרי השדרנית המקומית, ששבה ומבטיחה כי זה אפשרי, היא נועה תשבי.

אבל לינקולן אומלל מחייו, המוכתבים לו עד הפרט האחרון. הוא לא מספר – הוא אדם חופשי. הוא מתגנב החוצה מאיזור העבודה שלו, כדי לדבר שוב עם ידידו מקורד (סטיב בושמי), איש תחזוקה שברשותו חפצים מסתוריים כגון אלכוהול ותמונות של נערות שער. באותו ערב, ג'ורדן נבחרת בהגרלה לצאת אל "האי". לינקולן נרגש בשבילה, עד שהוא מגלה מה באמת קורה במתקן, ומחליט לברוח ולקחת את ג'ורדן איתו. הקשר ביניהם אולי אפלטוני, אך עמוק; אני משוכנע שגם אם ג'ורדן היתה בת תשעים וחצי, עם גבה אחת ופרונקל בזווית הפה, לינקולן היה מסכן את חייו כדי להציל אותה.

לינקולן וג'ורדן נמלטים, ומגלים שבחוץ לא זיהום ולא יער, רק מדבר אי שם בארצות הברית. הם מצליחים לאתר את מקורד, ידידו של לינקולן, ונחשפים לכמה עובדות מכוערות על מוצאם האמיתי, על הזכרונות שלהם מחייהם לפני שהגיעו למתקן, ועל הסיבה לשהותם בו. בידיעה שמנהלי המתקן ירצו להשתיק אותם, נמלטים השניים על נפשם.

יש ב'איילנד' צדדים יפים. הוא מציג באופן אמין, גם אם רווי בפרסום סמוי, את שנת 2019. לצד אלמנטים שכולנו מכירים בהווה, כמו פאבים ותאוות בצע, אנו פוגשים מספר תופעות עתידניות, כמו מערך תחבורה מתקדם ואופנועים מעופפים. מדי פעם מבליחות במהלך הסרט בדיחות נחמדות, כמו הרגעים בהם סטיב בושמי מסביר ליואן מקגרגור מושגי יסוד בקיום האנושי ("אלוהים הוא הבחור שכשאתה מבקש משהו בכל ליבך – מתעלם ממך").

יואן מקגרגור מעורר סימפטיה למצבו, במיוחד בתחילת העלילה, כשהוא תמה למה כל הדברים בסביבה העתידנית תמיד לבנים, אחידים ומלבניים. זאת לעומת המשחק של סקרלט ג'והנסון (שלוש הבעות פנים + צרחה אחת), שמעורר סימפטיה כלפי מי שמנסה להרוג אותה. על שאר השחקנים (מלבד בושמי הציני, שמופיע רק לרגעים ספורים), אין הרבה לומר. הם עושים פה ושם ניסיון לספק רגע דרמטי או מותח – אך לרוב, התסריט מכשיל בקלות את מאמציהם, כשהוא מחלק להם טקסטים מביכים. הבמאי מייקל ביי ('פרל הרבור') לא יצר סרט שכל שניה ממנו היא קלישאה, אבל אי אפשר לומר שהוא לא ניסה באופן הירואי. בפרס "חוסר הקשר הגדול ביותר בין המציאות בסרט לשורה שהדמות מדקלמת" זוכה רגע קולנועי נדיר, ובו, אחרי מרדף שהרס כשליש מעיר גדולה, מכריז מפקד הרודפים: "מעכשיו, נפסיק לנסות לתפוס אותם בשקט". א-הא.

ברור של'איילנד' הולכים בעיקר בגלל הפעולה, או יותר נכון, כי חתום עליו במאי סרטי האקשן מייקל ביי. ובאמת, כפי שלמדנו לצפות מסרטיו של ביי, האקשן הוא א. מהיר וקופץ ב. נוצץ ג. מתפוצץ ד. כל התשובות נכונות. באותה נשימה, מדובר בקטעי פעולה חסרי ייחוד, שכמעט כל פרט בהם מוכר מסרטים קודמים. וכך אפילו קטע מוצלח, בו מקגרגור וג'והנסון תופשים טרמפ על גב משאית ענק באמצע אוטוסטרדה, ומשם זורעים הרס בשורות אויביהם, לא ריתק אותי מספיק, וגרם לי לתהות – האם נהגי משאיות בסרטי פעולה לעולם אינם שמים לב שאופנועים, מכוניות, ומסוקים רודפים אחריהם ויורים בהם? עושה רושם שיכולה להתרומם בבגאז' שלהם פטריה גרעינית, והם עדיין ימשיכו לנסוע הלאה בשאנטי.

בתחילת הסרט, כשכל הדמויות עוד פטפטו בהתרגשות על "האי", התנגנה לי בראש שורה משיר של אהוד בנאי – "אחרי כל זה אולי נפליג לאיזה אי". די מהר הגעתי למסקנה שדווקא שמו של אותו שיר, "כולם יודעים", מתאר טוב יותר את הסרט. כולם הרי יודעים מראש שלינקולן יגלה את האמת על המתקן בו הוא חי, מהר יותר משרלוק הולמס על קוקאין; כולם יודעים שלחייהם של לינקולן וג'ורדן הנמלטים ייכנסו הרבה כלי נשק ובנייני משרדים עתירי זכוכית קלה לניפוץ. 'איילנד' הוא סרט צפוי מראש, וגם "איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים". אם כי אני מודה, לא תמיד צפיתי את כל האירועים שהתרחשו. חלקם היו מופרכים מכדי שאוכל להאמין שבאמת יקרו.

למרות כל זאת, 'איילנד' אינו סרט רע מעבר לכל תקנה. נהניתי מחלקים ממנו, ואם באים בלי דרישות בתחומי המקוריות וההיגיון, הוא יכול להעביר את הזמן. מנגד, למי שמעוניין במשהו חדש, אין מה לחפש כאן. 'איילנד' הוא שיבוט שנוצר מחלקים של סרטים אחרים, וכמו כל שיבוט, זה עלה הרבה כסף, אבל כבר ראינו את המקור במקום אחר. מה שמעלה מחדש את השאלה האם לשיבוטים יש נשמה, כי לסרט הזה בוודאי שאין.

בעקבות אירועים אקטואליים, גילוי נאות: לא ראיתי את כל הסרט. כששעמם לי מדי, יצאתי לשירותים, בערך בין דקה 110 לדקה 112. האמור בביקורת אינו מתייחס לרגעים אלה, אם כי מקורות יודעי דבר דיווחו לי שבמהלכן נצפתה הבעה נוספת, מתמוגגת, על פניה של סקרלט ג'והנסון, בעת שחילקה גלידה לילדים. מסקנה: צריך לדעת מתי ללכת לשירותים.

תגיות: