במקור: Face/Off
במאי: ג'ון וו
תסריט: מייק וורב,
מייקל קולירי
שחקנים: ניקולס קייג', ג'ון
טרוולטה, ג'ואן אלן, ג'ינה
גרשון, דומיניק סוויין
אני אורב לו. אב גאה – לקח את הבן שלו לבלות זמן איכות בלונה-פארק. קצת חבל לי על הילד שיאבד ת'אבא, אבל ככה זה בחיים. בינתיים הם נהנים על הסוסים המסתובבים, לא יכולים לנחש מה אני מתכנן להם. לו.
הפנים השמנות שלו במרכז הכוונת. שון ארצ'ר. בלש במשטרה. פוץ מדופלם.
והם ממשיכים להסתובב, להסתחרר.
הוא עומד בגבו אלי, מחבק את הילד. אני מכוון אל הלב, ויורה.
לא יודע מה קרה שם – רוח, אולי ההדק הוסט, אולי הוא סתם זז. כאילו שזה חשוב מה היתה הסיבה. העובדות הן ששון ארצ'ר חי. הילד מת.
שיט.
זה הרס אותי. לגמרי הרס אותי.
חיי נהרסו כליל: הילדה שלי עושה צרות בביה"ס, אשתי לא מדברת עימי יותר, ועל יחסים אינטימיים אני אפילו לא חושב. הו, מה הטעם להמשיך כך?
אבל אני אתפוס אותו, את בן הבליעל שהרג לי את הילד.
קסטור טרוי. ארכי פושע, אני עוד אתפוס אותו.
הולך לעוף מפה. לטוס. להתחפף.
אני גדול! נהנה מעצם המחשבה שבזכותי, תוך שבוע, כל העיר הזו תימחה מעל פני האדמה, ושון ארצ'ר איתה. הללויה!
אה, רק דיברנו על החמור… מגיח כמו הסוס על האביר הלבן, ומקיף את המטוס בציי רכב. הביא גם את הדובדבן שבאפרסק: הליקופטר שיעשה קצת רעש מלמעלה. חושב שהוא יכול למנוע ממני להמריא. אלוהים, איזו אובססיה יש לבחור!
אני נמלט לאיזה האנגר, יורה לכל הכיוונים (אקשן, בייבי! אקשן!). רואה בעיניים שלי, איך תופסים את אחי. אבל הוא לא יגיד מילה. לאאא. הוא נאמן לי. הוא יודע שאני אשחרר אותו (איפה אתה ארצ'ר? אתה רוצה לשחק בחתול ועכבר? – אני כאן, מחכה לך), אני אשחרר אותו. אם רק…
נבל מנובל! אינו חס על נשמותיהם הטהורות של ילדים תמימים. הוא טמן פצצה, גז, במקום כלשהו בעיר, ועלי מוטלת החובה להסיר את האיום מעל התושבים. ולא – עיר שלימה תימחה מעל פני האדמה.
"חמודה, אני יודע שהבטחתי", המבט של אשתי יכול לקטול, "אני יודע. אבל אני צריך לעשות עוד משימה אחת אחרונה ואז אשאר איתך. אני אפצה אותך. מבטיח". היא שותקת.
במקום לפנות את התושבים מן העיר, הגתה מישהי רעיון מופרך: להחליף פרצופים עם קסטור טרוי. להיות הוא. פרט לשני אנשים אף אחד לא יודע על התוכנית המטורפת הזו. אפילו אני סקפטי. מדובר הרי בניתוח פלסטי שאפתני: השתלת עור פניו של אדם במקום פני שלי. את העור שלי, המקולף, ישמרו בצנצנת, עד שאוכל לחזור ולהיות אני.
אני – הוא – אלך לכלא, אל אחיו של קסטור (מעתה, אחי. עלי להתרגל), ואחלץ ממנו את מקום הימצאה של הפצצה. רק עם קסטור הוא מוכן לדבר, רק עם אחיו. ואני הרי מכיר את קסטור יותר טוב מכל אדם אחר…
להיות הוא. להיות קסטור טרוי.
חושך. כל כך חושך.
ממשש ת'פרצוף. רבאק, הוא מלא תחבושות כמו מומיה. מקלף אותן, יש לי את כל הזמן שבעולם. משהו לא מרגיש בסדר. כשאני מסתכל במראה אני מבין למה. מגחך בפראות: תראו איך אני נראה, או יותר נכון – איך אני כבר לא נראה. גילחו לי את הפנים מהפרצוף. נהדר! כאילו אני איזה נקבה שעשתה פילינג עמוק מידי… אני מעביר ת'זמן בצפייה בקלטות שמתעדות את הניתוח. עבודה יפה. עם הסיגריה ביד אני עושה טלפון אחד: "הלו, חבר, אני צריך איזו טובה".
"יש לך ביקור", אמרו לי.
אני עומד במרכז חדר הביקורים בכלא, המגפיים המגנטיות מכבידות על תנועתי, עומד וממתין.
אני נכנס אל החדר ומחייך אלי.
אני מתבלבל לרגע קט, אך מייד מתעשת. יש לו אומץ, לחצוף.
מסתבר שהוא התעורר מהתרדמת, ולקח את הפנים שלי – את הזהות שלי – כדי לנקום.
אני חוזר לביתי המטופח. אני – שון ארצ'ר – בלש במשטרה.
מנסה לקלוט את הלך הרוחות בבית, לזרום עם זה. "מהיום, הרבה דברים ישתנו" אני אומר לילדה. כזו פרח. חמודה דווקא.
מכין לאשתי ארוחה רומנטית לאור נרות. שתהנה קצת, למה לא. שנתיים הם לא עשו סקס, היא ושון ארצ'ר, האפס ההוא. יש לו בעיה – הוא פשוט לא יודע לעשות כיף, הסתום.
חייב לברוח, להשתנות, לחזור לעצמי, לפני שיהיה מאוחר מידי: לפני שאשכח מי אני. מרגיש את אופן החשיבה שלו משתלט על שלי. אני אחר. אני הוא. מזכיר לעצמי מי אני, מה קרה, אבל אף אחד לא מאמין לי. ואיזה הוכחות יש לי?
אני לא מאמין! גם בתור אני הוא פוץ אובססיבי! חבר, תלמד ליהנות! אקדחים זה צעצוע, מרדפים זה בשביל הספורט. תירגע קצת, תלמד להיות Cool, להתנחמד לאנשים, לשחק עם נשים. תהיה פרוע: כאילו אין חוקים. מה כאילו – אין חוקים. רק אקשן. וכיף, כיף, כיף.
"אתה יודע, אני לא יודע מה אני שונא יותר – את הפרצוף שלך, או הגוף שלך. ועד כמה שאני נהנה לדפוק את אשתך, בוא נודה בעובדות – שנינו מעדיפים את המצב כמו שהוא היה. בוא פשוט נתחלף בפרצופים בחזרה, הא?"
"לא תוכל להחזיר לי את מה שלקחת ממני"
"טוב, שיהיה. עוברים לתוכנית החלופית: בוא פשוט נהרוג אחד את השני".
באנג!
יריות, יריות, יריות. ובאמצע כל הבלגאן הנוראי הזה – בין שברים לרסיסים – אני פשוט מוכרח לתהות מי האידיוט שחשב להכניס לכאן יונים, שככה יתעופפו לכולם בין הרגליים.
אני צופה בכתוביות הסיום עולות.
"חבל", אני אומרת, "איזה פספוס".
טוב, זה לא שציפיתי למשהו עמוק, הרי בסך הכל מדובר בסרט אקשן. ונכון ששם המשחק היה מכות ופיצוצים, ובכל זאת – מאחורי כל סצינות ג'ון וו המסורתיות, עמד רעיון מעניין. זו רק הצדקנות הזו שנוטפת מהסרט, שהורסת אותו.
קייג' דווקא היה נחמד לאללה בתפקיד הפושע. לא הייתי רוצה לראות אותו בתפקיד השוטר הטוב. לאאא. הוא היה פושע חכם. הרבה יותר חכם מהשוטר. הרבה יותר כיפי. הרבה יותר מעורר הזדהות. ג'ונטרה – לעומת זאת – הוא כבר הרבה זמן לא כזה שם חם. ומה, הבוק הזה, שנראה כאילו הוא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות, הבוק הזה מקבל את תפקיד הגיבור הטוב, ומזדהה כל כך עם הפוציות שלו, שישר מאחלים לו למות במקום הבן שלו.
אני הולכת להתקלח. מוודאת מול המראה שלא החליפו אותי. כאילו שבאמת אפשר לדעת. אז אהבתי? לא אהבתי? אני חושבת שכן. כל עוד אני יכולה לבחור לא לראות את הסוף.
תגידי,
אם כל מה שיש לך לכתוב על הסרט זה ערימה של ספוילרים וזה שאת לא יודעת אם אהבת או לא… אז למה לכתוב ביקורת?
ונראה לך שהדג ירשה ספוילרים?
העלילה שסיפרתי, היא ממש מעט ממה שקורה. ואפילו לא הזכרתי את עלילות המשנה וכו'.
ספוילרים לחלוטין אין פה.
וזה לא שאני לא יודעת אם אהבתי את הסרט או לא. בפירוש כתבתי שם שכן, אהבתי. רק לא את הסוף של הסרט.
אני אישית נכנסתי לאווירה של הסרט – כשג'ונטרה וקייג' מחליפים פרצופים, ולמשל רואים את קייג' בתפקיד ג'ונטרה (ולהיפך), אני השלכתי את התכונות של הדמות שהוא היה, על מי שמשחק אותו.
רגע, זה מסובך. מהתחלה.
קייג' הוא הפושע. הוא בנאדם שיודע ליהנות. ג'ונטרה הוא פוץ מעצבן.
הם עברו את הניתוח (ולא, זה לא הספוילר. לחלוטין לא). על המסך אנחנו רואים את ג'ונטרה, אבל מבינים שהוא בעצם הפושע (עם פרצוף אחר) ולכן משליכים עליו את כל מה שאנחנו יודעים על הפושע, בלי לחשוב עליו בטעות כפוץ. אפילו המשחק שלו נראה טוב יותר כשחושבים עליו כקייג'.
כנ"ל קייג'. כל הזמן חשבתי עליו כעל ג'ונטרה.
וזה משהו שהופך סרט לטוב – היכולת לא להסתכל על השחקן כעל מי שהוא, או מה שהוא מייצג, אלא הדמות אותה הוא אמור לשחק באותו רגע.
אבל – הסרט הכיל יותר מידי צדקנות. וזה הרס.
ראיתי את הסרט, יקירתי!
ולכן אני גם מבינה מה רצית לומר (וגם מסכימה איתך מאוד). הנקודה היא שהביקורת שלך קצת מיותרת לטעמי. כלומר, בביקורת ב"עין הדג" אני מחפשת או יותר מידע "שימושי" על הסרט (משהו שיעזור למי שטרם ראה להחליט אם לראות או לא), או משהו שיהווה נקודת פתיחה לדיון. אין פה לא את זה ולא את זה. פשוט ביקורת לא מעניינת. הרגלתם אותנו לצפות לטוב יותר, מה לעשות…
ראיתי את הסרט פעמיים
פעם אחת באולם קולנוע, מסך ענק, סאונד טוב. וחשבתי שהיה סרט אחלה. הסרט צמרר אותי, והפנט אותי. המשחק של טרבולטה וקייג' התקרב לגאוני – הם בלבלו אותי באמת.
בפעם השניה ראיתי את הסרט בוידאו אחרי ש"הבטחתי" לכמה חברים שזה סרט אחלה. (זה כמובן מתכון בטוח לסבול מהסרט…) ואז גם ראיתי את "הפרסומת לקפה נמס" שבסוף, את ריכוז האקשן המוגזם בסיום, וליקויים נוספים.
אז אולי זה לא סרט שצריך לראות פעמיים, אבל פעם אחת, בקולנוע או במערכת צפיה טובה זה חוויה. פשוט כף. מתח-אקשן טוב.
לונג-ג'ון – ראית ב-DVD או בקולנוע?
אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת (אפילו שלא ראיתי אותו פעמיים). רק שאלה אחת לי – פרסומת לקפה נמס? Huh?
נכון.
דוקא ג'ונטרה וקייג' נשארו אמינים ונחמדים, אבל דוקא האקשן אכזב אותי בצפייה שניה. מצפיה ראשונה זכרתי את הכוריאוגרפיה של האקשן בסרט הזה כאדירה. בצפיה שניה, בדויד – יש אמנם כמה סצינות יפות, אבל בגדול… לא עד כדי כך. אולי זאת ההשוואה למטריקס וחקייניו שקצת הרסה לי.
השוואה למטריקס?
אבל עימוות חזיתי היה קודם!
וחוצמזה עימות חזיתי שראיתי אותו בזמנו היתה לי דעה אחת עליו אקשן גאוני מושלם ונטול טעויות. אבל מאז עברו שנים היה מטריקס היו אחרים והוא כבר לא הכי טוב, אבל הוא בהחלט סרט אקשן מצוין, ולמרות שראיתי אותו בוידיאו (רבק, הוא כבר ישן)עדיין נהניתי..מאוד.
השוואה למטריקס?
להזכיר לכם שסרטי אקשן, מעולים עד כמה שהם בקולנוע הנכון, באולם הנכון, בזמן הנכון (ברוס ויליס היה אומר את המשפט הפוך לגמרי, אבל)…
בכל אופן, אפילו בדויד, הסרטים האלו, לאחר כמה שנים, נראים פחות טוב, ופחות מרשימים.
כל שנה כביכול הוליווד מנסה לעלו תא תהרף ב0.0005 יותר אקשן, אבל בצרוה שלנו נראית הרבה יותר טובה ב"טריילר" (לדוגמא MI2)
שינויים של ממש מובילים גל של סרטים, שמנסים קצת לשפר ולמתוח את הגבולות.
"מטריקס" הוביל משהו שהיה קיים כבר, אבל בצורה ארוזה ויפה לעין יותר, והכי חשוב- באנגלית
האקשן של 1995- 2001 די דומה במהות, מאז שמייקל ביי שינה את המצב עם "בחורים רעים" ו"הפריצה לאלכטרז"- יותר עריכה, יותר קצב, ויותר רעש- ואז בא "אוייב המדינה", "ארמגדון", וחבריהם- כולם מציעים קצת יותר מהקודם- אלב בסך הכל, די דומים.
(טוב, לכולם אותו מפיק, מעצב אומנותי ולרוב אותו צוות טכני)
קחו למשל את JP3 החדש- כמו כל סרט המשך, המילה "יותר" מככבת בו- עוד יותר דינוזאורים גדולים, אבל הוא הרחקי לכת וחידש משהו- כל כך לא!
הבדלים של ממש ניתן לראות לאורך עשור למשל- ההבדל בין "אינדי 3" (עם שון קונרי) לבין, למשל "המומיה 2"- אפקטים דיגיטלים, דולבי דיגיטל 5.1, לעומת סטריאו , הרבה יותר מודעות עצמית וחיקויים, (סליחה "הומז'ים"- כן בטח) לסרטים אחרים.
בצפייה ראשונה ב"פרל שיט", בהתקפה, שאורכת 28 דקות, זה ממש מדהים ומרשים- וואו אחד גדול.
אבל כסדרן, אחרי 20 פעמים, זה עדיין יפה- אבל כבר לא KICK ASS!!! כמו שהיה בהתחלה.
עוד חצי שנה, בדויד, זה יראה אפילו פחות מרשים.
ועוד שנתיים, בTV? הכל יראה לי מיושן וממוחשב להחריד.
ככה החיים עובדים. סרטים כאלו לא נשארים מרשימים לנצח.
אפילו לא "היום השלישי" (סרט האקשן המד"ב האהוב עלי)
הסרט הזה בן מאה בערך.
מה קרה שנזכרתם בזבל האורגני הזה דווקא עכשיו כשיש כל כך הרבה מה לראות בקולנוע?
משהו שתמיד סיקרן אותי...
למה "זבל אורגני" הוא גרוע יותר מ"זבל" סתם? כולנו הרי נהיה, בשלב כלשהו, זבל אורגני.
וחלקינו כבר עכשיו...
זבל אורגני נשמע מתוחכם
בעוד שסתם זבל, נשמע פרחי..
איזה זבל…
נראה לפעמים שמתוך כל היצירתיות והרצון להיות מקוריים וללא מונוסודיום גלוטומט מפספסים את המטרה. זה לא שאני מחפש איזה שניצקלין כזה שיבלבל לי במוח אבל קצת יותר אמירה לא היתה מזיקה.
בסך הכל מאוד נהנתי מהסרט הזה, למרות הפעלה רצינית של שריר הסספונד שלי. אם יש מישהו שניתן לקרוא לו סמאח אקשן (ואני מקווה לא לחטוף על זה) זה ג'ון וו. למרות כמה הפלצות, ע"ע MI2 הוא עדיין אמן גדול של התחום. ומי שראה סרטים יותר מוקדמים שלו, לפני שהוא היה מפוצץ במליונים הוליוודים, סרטים כמו"פעם גנב" יבין שהבן אדם פשוט יודע לעשות אקשן, כמו ריקוד.
לגבי הליהוק, אם הייתי צריך לבחור שחקן שיגלם את הפוץ המושלם הייתי בהחלט חושב על ג'ונטרה הסופגנייתי. ניקולס קייג כרגיל נכנס לדמות כמו שצריך, היו קטעים שפשוט פחדתי על משפחת ארצ'ר.
לסיכום, סרט טוב, מהטובים שעשו בז'אנר בשנים האחרונות.
שלכם, השוטר.
מה זה ''קצת יותר אמירה''?
ולא. אני לא מסכימה לגבי אופן הכתיבה. יש סרטים שאסור לכתוב אותם רגיל. השבלוניות תחטא להם.
נכון שהייתי יכולה לתאר את העלילה באופן המקובל – כמו סיפור רגיל. אבל מה זה היה נותן? הרושם המתקבל היה שזה סתם סרט אקשן שמישהו קישט אותו בקמצוץ עלילה כדי לצאת ידי חובה. וזה לא נכון. הרבה מחשבה הוקדשה בבניית הדמויות והאופן בו הן מתנהגות – גם בהתחלה, וגם בסיום. וביקורת צריכה להעביר את מה שחשבתי על הסרט. ואני סברתי שהוא מעורר מחשבה (למען האמת, במהלך הצפייה, כל הזמן חשבתי כמו קסטור טרוי, ומידי פעם קפצתי מהמקום בהתרגשות בשביל להגיד מה יהיה הכי טוב בשבילו לעשות – מה ישרת את מטרותיו באופן הטוב ביותר. ועובדה שקסטור אכן התנהג ככה, ועשה מה שציפיתי ממנו כפושע).
הסתייגות
לונג ג'ון, אולי את צודקת כשמדברים על סרט לא חדש. אני נותן לך את הקרדיט שמגיע לך על שאר הכתבות המעולות.
(אולי את רוצה מגבת אחרי ליקוק כזה?)
שונא את עצמו כרגע, השוטר.
אני היחיד בעולם שאהב אתmi2 ?
כי פשוט כל מי שיש לו הזדמנות יורד על הסרט הזה.האם רק אני חשבתי שמדובר בסרט מאוד מסוגנן עם סצינות אקשן יפיפיות למרות שהם נוגדות את כל חוקי הפיסיקה,כימיה והטבע בכלל?
גם אני אהבתי מאוד את הסגנון בסרט. לדעתי, הוא היה מאוד מקסים מבחינה ויזואלית ועל כן חבל לי על ההשקעה המועטת בעלילה….
זה יכל להיות סרט אקשן מצויין, אבל יצאתי בהרגשה שביליתי שעתיים מול קליפ מוצלח ב-MTV. מובן שכל קליפ ארוך בכיכובו של טום קרוז ישמחני, אבל מכאן ועד לסרט מוצלח באמת ארוכה הדרך.
M:I-2 זה כאן
כתבה מספר 24
(אם תכנסי תוכלי לדעת, מה בא קודם – הבקרוב או הסרט)
ווראדי.
אם לא הייתי רואה את סרט לא הייתי מבינה מילה מהביקורת.
מתוסבך, אבל עמוק.
תגידו מה שתגידו
אתם חייבים להודות שהרעיון של הסרט גאוני,חדשני ומהפנט!!
אני לא חושב שלפני הסרט הזה היה איזה סרט שהתבסס על רעיון של החלפת זהות ע"י ניתוחים ובכלל כל הרעיון הוא אדיר!
חוץ מזה הסרט הוא סרט פעולה טוב מאד לדעתי שנותן לך שעתיים מעולות שאחריהם אתה עדיין חושב ! וואללה הבמרי גאון! ואפשר להגיד שהוא היה שווה את השלושים ש"ח
שהוצאתי עליו (או כמה שזה לא היה בזמנו)
נו, אז איך הייתה המקלחת?
מסרטי האקשן הטובים של שנות ה-90, ללא ספק. אקשן בחסד, בלי יותר מדי קיטש, ישר ולעניין. מלהיב ביותר.
ולמה אני כל כך מתלהב? כי ראיתי אותו בקולנוע, וכשרואים אותו בקולנוע קשה להטפל לקיטשיות של הסוף, או לכל חיסרון קטן אחר בסרט. פשוט אקשן במלוא מובן המילה.
ואגב, אני מוצא את ריבוי הביקורות באתר לאחרונה על סרטים שכבר מזמן לא בקולנוע ואף שודרו כבר בטלוויזיה – פעולה מבורכת.
אבל זה אני…
כל הקטע של הסרט
זאת אומרת הגימיק המרכזי הוא שטרבולטה משחק את קייג', וקייג' משחק את טרבולטה.
כל העלילה שמסביב היא רק תירוץ.
והגימיק לדעתי עובד היטב.
פשוט תענוג לראות את טרבולטה מחקה את כל המניירות והתנועות המוכרות של קייג',
ולא פחות מענג לצפות בקייג' מחקה בכישרון רב את טרבולטה (גם כן שחקן מנייריסט לא קטן).
אני מאוד מאוד נהנייתי מהסרט בזכות 2 המוכשרים האלה, שניתנה להם הזדמנות להפגין כישרון משחק בצורה כזאת מיוחדת, ועוד בסרט שהוא לכאורה סתם סרט אקשן
עם עלילה נדושה למדי (חוץ מהגימיק)…
בקשר להחלפות...
גם בבאפי היה את זה פעם.
היא ופיית' מחליפות גוף.
זה פשוט מדהים איך שחקנים מחליפים תפקיד ואתה חושב עליהם בתור מי שהם משחקים ולא איך שהם נראים. כישרון אמיתי.
ועוד משהו.
ראיתי את הסרט די מזמן אז תזכירו לי.
ניקולס קייג' הוא השוטר הטוב בהתחלה ואז הם מחליפים פנים והוא הרע?
איזה מבלבל זה.
הפוך.
קייג' הוא הפושע, ג'ון טרוולטה השוטר הטוב, ואז הם מתחלפים.
הפוך.
אז קייג' ( השחקן )
משחק את הטוב רוב הסרט.
למה אמרו פה שהוא הרע?
דרך אגב, באיזה סרטים הוא משחק את האיש הרע?
אני לא חושבת שצריך כישרון אמיתי
בשביל לשחק מישהו שמחליף זהויות.
הרעיון של הסרט מעניין, הסרט עצמו מעניין והצופים מתבלבלים וחושבים "איזה יופי, הוא באמת משחק אותה טוב אפילו שהוא אמור להיות הרע", אבל בשביל השחקנים עצמם זו לא צריכה להיות בעיה גדולה – הם במילא משחקים דמות, הם רק צריכים לשנות אותה.
אם היה לי כישרון משחק כלשהו והייתי יודעת להתנהג כמו מישהו שהוא לא אני, לא הייתה לי בעיה לשנות דמויות ולעבור מה"רע" ל"טוב", זה רק נראה מבלבל כשאת צופה מזה מהצד. זאת בכל אופן התיאוריה שלי.
זה לא הרעיון של לשחק טוב
כשאתה בעצם רע, לדעתי.
זה לשחק כמו שהשחקן הקודם משחק (אותן תנועות גוף, אותן הבעות פנים…).
זה כל הגדולה שבלהחליף תפקידים עם שחקן אחר.
עדיין
מכיוון שזו לא דמות אמיתית אלא רק משהו שהבמאי אומר להם לעשות, אני לא חושבת שזה כל כך קשה להתנהג אותו דבר.
ובכל זאת, יש משהו בדברייך.
(ומי אמרת שמשחק רע??)
לא אמרתי.
אמרתי שלשחק בן אדם "טוב", כשאתה אמור לשחק בן אדם "רע", זה לא כזה מדהים.
לא מדוייק.
הם צריכים לעבוד יחד, כך שלכל דמות תהיה שפת גוף משותפת. כלומר: אם "ג'וני" הולך בצעדים רחבים ומהירים, גם "רחמן" בתפקיד "ג'וני" צריך ללכת בצעדים רחבים ומהירים. אבל זה החלק הקל… החלק הקשה (נורא!) זו צורת העמידה, ותנוחות שונות של הגוף. קשה *מאוד* לחקות את זה בצורה מדוייקת, בעיקר בגלל שזה משהו בלתי-מודע.
אגב הבעות: יש להם מבנה-פרצוף שונה לחלוטין… איך קייג' לא הפך לבעל-פרצוף-עגול, וטרוולטה לא הפך למאורך-פרצוף? איך השרירים התאימו? (נורא הפריע לי).
אבל, אני מניחה שהשחקן ששיחק את ה"רע" (ואח"כ את ה"טוב") קבע את שפת הגוף של ה"טוב" כי אותו הוא שיחק רוב הסרט, ולמד את שפת הגוף של ה"רע" מהאחר.
יום לא-הולדת שמח,
גל
שכחת לסספנד?
ברגע שרואים קרן לייזר מייצרת אוזן אנושית מושלמת שריר הסספונד צריך לפעול אוטומטית. בכל מקרה, ההסבר שם היה (אם אני לא טועה, עבר המון זמן מאז שראיתי את הסרט) אז הפנים של כל אחר מולבשות על מסכה כזאת שבצידה הקעור היא מותאמת למבנה הראש של האחד ומבחוץ נראית כפניו של השני.
אני התיחסתי לבאפי...
בבאפי יש לשחקנים דמות מבוססת, כך שכשהם מחליפים הם צריכים להתאים את עצמם לצורת ההליכה וההתנהגות של האחר.
התנהגות אני מקבלת שלשחקן זה לא הבעיה.
אבל תודי שללכת כמו שמישהו אחר
הולך וכ'ו. זה כן קשה.
למרות שאני מניחה שכשאנשים רואים החלפת דמויות הם מסספנדים ( ככה כותבים את זה? ) אוטומוטית.
וגם ב''מפגשים מהסוג האישי''
זה פשוט טריק שנראה טוב, אין מה לעשות.
וגם ב''מפגשים מהסוג האישי''
נכון.
נראה לי שלשחקנים הרבה יותר קל לקבל את זה מאשר לצופים.
הסרט לא הצליח להחזיק אותי
ויכול להיות שזה בגלל שראיתי אותו בווידאו, ובגלל ששגעו אותי כמה שהסרט מצויין, תארו לי סצנות שלמות.
אבל אחרי חצי שעה, כשקייג' משחק את ג'ונטרה משחק את קייג', והכל כ"כ כבד ומעיק ואומרים כי אני אינני אני אז מי אני בכלל (אני מקווה שזה לא נחשב לספויילר לקונילמל), נשבר לי והלכתי לעשות דברים עוד פחות מעניינים. (להוכיח שסכום זוויות במשולש הוא 180 מעלות. ניסתם פעם? קריעת תחת).
אה, שכחתי...
דווקא אהבתי את הביקורת, היא מעבירה את הבלבול שבסרט. לשם שינוי – אין לי טענות.
ההתחלה מעיקה בגלל ג'ונטרה
היא מעיקה כי מתרכזים בהקרבה שהוא מוכן לעבור בשביל העיר (אפילו לא בשביל המדינה!), ובלבטים שלו. אמרתי לכם שהוא פוץ!
אבל אח"כ זה משתפר כי עוברים לקייג' (אוי. שכחתי באיזה סרט אני נמצאת. עוברים להתרכז בפושע, נו), שהוא גרובי ומגניבי וסבבה.
בסוף, כשחוזרים להתרכז בג'ונטרה (השוטר), זה שוב מתחרבש.
עוד משהו שבהתחלה אהבתי ומאוחר יותר הגעתי למסקנה שאני לא, כי זה אולי מיותר, זה כשכל אחד מהם מגלה (כשהוא תחת הפרצוף של השני) שגם לאויב שלו יש חולשות ו/או דברים שהוא אוהב, ושגם אצל הצד השני כלום לא מושלם (למרות שהבעיות של קייג' – הפושע – קטנות יותר משל ג'ונטרה). הפושע, רק בגלל שהוא חכם, יודע לשחק עם המידע הזה בשביל להוציא את הפוץ מהכלים.
כן. עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי בכל זאת היה שווה לעבור את הרגשנות הזו. זו עוד הוכחה שהדמות של קייג' טובה יותר משל ג'ונטרה.
חוצמזה, אני בטוחה שקודם היה הליהוק לתפקיד, ורק אח"כ הם גילו שקייג' הוא בתפקיד הפושע, שהוא בכלל שמח תמיד, ולכן מיהרו לתפור את הקטע הזה של החלפת פרצופים – כדי שקייג' יוכל לעבור לתפקיד השוטר המתייסר, ולעשות את מה שהוא יודע הכי טוב (כלומר, הבעת סבל אל-אנושי).
למה ג'ונטרה?
וחוצמזה ניקולס קייג' הוא רשמית שחקן של תפקיד הרע, הטוב פשוט לא מתאים לו, אולי בגלל זה איש המשפחה או איך שלא קוראים לזה נכשל?
למה ג'ונטרה?
ניקולס קייג' רע? בוא נראה..
"הפריצה לאלכטרז"- ממומחה לכימיה, מציל את סן פרנססיקו ואת שון קונרי. למי הוא רע? לאד האריס?
"קון אייר"- אסיר לשעבר, מציל חבר טוב, סוהרת, כבוד של אישתו, וקצת הורס את לאס וגס (קשה לו לעזוב את המקום, מסתבר)
"איש מהשפחה"- הסרט רע. שמאלץ ו"אמריקן גרקיטשי" נודף ממנו.
טעויות קורות, שכח מזה.
ובקרוב, בסרט "המנדולינה של קפטיין…" (לא זוכר מה השם של הקפטן), הוא גם איש טוב. חייל טוב שנקלע למלחמה ביפן.
המנדולינה של קפטן קורלי
עם פנלופה קרוז, ושכחת לציין את אחד הסרטים הגרועים שנוצרו "לגעת במוות" בכיכובו של השחקן הגורע ביותר בגילום טובים מתחשבים (כי טובים מרביצים כאלה באקשן הם די מזכירים רעים) ניקולס "גונטרה?" קייג'.
ג'ונטרה = ג'ון טרוולטה
בילדותי חשבתי ששמו ג'ונטרה וולטה
הי! גם אני...
אבל אני עדיין בשלב של 'ילדותי'
אני עדיין חושב
שהשם שלו זה ג'ונטרה וולטה.
השם ג'ון טרוולטה הומצא רק כדי שג'ונטרה האמיתי יוכל לשמור על הפרטיות והאנונימיות שלו, במסגרת השתתפותו בתוכנית להגנת העדים של ארצות הברית לאחר שהעיד נגד חבריו, החיזרים עם המקלות המשתלשלים מהאף.
עד היום רק מעט מאוד אנשים מכירים את השם האמיתי של טרוולטה, שמופץ בעיקר באינטרנט.
גררר…
לגעת במוות
הוא סרט מצוין סוחף וממש מעניין.
ועד שלא ראית את קוד מסוכן אתה לא יכול לומר על *שום* סרט שהוא הכי גרוע שיש.
המנדולינה של קפטן קורלי
אבוי! הרגע ממנו כל כך חששתי אכן הגיע…
המנדולינה של קפטן קורלי הוא ללא ספק, בלי הסתייגויות, ובלי שום הנחות, הספר הכי טוב שקראתי בחיים.
אבל _הכי_ טוב שקראתי בחיים. כל כך טוב, שאני מפחדת לקרוא אותו שוב, ולגלות שהוא כבר לא כל כך מדהים, מרגש, נוגע ללב, מקסים ומיוחד כמו בפעם הראשונה.
אתם מכירים את ההרגשה הזאת שיש ספר שרק אתם מכירים, וכל בנאדם נוסף שמכיר אותו הוא נורא מיוחד?
אז תודה רבה הוליווד- הרסת לי את זה.
להפוך את הספר הזה לסרט?!
להחרים ומייד…
שכחת את ''עיר של מלאכים''
הסרט הכי קיטשי שמאלצי מטומטם וצפוי מראש שראיתי בשנתיים האחרונות.
קייג' צריך להידבק לתפקידי הבחור הרע, שהרבה יותר מחמיאים לו.
ניקולאס שחק גם ב''לב פראי''
של לינץ'. והוא מצויין שם.
אין מה לעשות מדובר בסמאח מתחום המשחק :)
ויש גם את...
"עקיצה ב-60 שניות"- גנב מכוניות שחוזר למוטב ומדרדר רק כדי להציל את אחיו האידיוט.
ואת "8 מ"מ"- בלש פרטי המתחקה אחר עקבותיה של נערה עלומה, כוכבת סרט סנאף.
ואפרופו ניקולאס קייג', לדעתי, למרות יכולות המשחק שלו הוא שחקן מעיק. יש לו כישרון אבל הוא ממאיס עלי את הדמויות שהוא מגלם. טרם ברור לי למה ונראה לי שזה בגלל שיש לו לוק של השכן ממול ששוטף את האוטו בצינור (למרות שאסור!) בשבת בבוקר עם גופיה לבנה כזאת.
בכל מקרה, ראיתי את "עימות חזיתי" די מזמן ודווקא בסרט זה הוא היה ליהוק קולע.
ניסוח לא נכון.
הוא מתדרדר, ואז הוא חוזר למוטב ומנסה להציל את אחיו.
אתם אומרים שהיו שחקנים בסרט הזה? באמת לא שמתי לב, והכל עבר חלק גם בלעדיהם.
ןעיני נחש!
סרט שמתחיל מצויין, אבל הסוף מאד אכזב אותי.
הרגשתי שחסרות לי בו 20 הדקות של הסוף ה"אמיתי"…
לא הבנתי איך מישהו פה הגיע למסקנה שהוא שחקן של הדמות הרעה. אני חושבת על זה שוב ושוב, ופרט לעימות חזיתי, בכל סרטי ניקולס קייג' שראיתי הוא שיחק את דמות הטובה ו/או המתייסרת.
הרגע נזכרתי בעוד סרט – לעזוב את לאס וגאס (או שטעיתי בשם? אין לי כוח לבדוק… הכוונה לאותו סרט בו הוא שותה את עצמו למוות).
את עיר של מלאכים, למרות הקיטש, דווקא חיבבתי.
ואהבתי את איך שהוא נראה שם – הוא היה ממש חמוד…
עינת
או איך מישהו ליהק אותו
בתור גנב מכוניות?
אישית הייתי מוסרת לו את המפתחות של האוטו שלי אם הייתי רואה אותו מנסה לפרוץ לרכב שלי. מצד שני, כל ילד בן 7 יכול לפרוץ לטרנטה שלי (אבל מי רוצה?).
הוא ליהוק מרגיז. אני בפירוש לא אוהבת *אותו*, אבל הוא משחק טוב, לעזאזל….
אגב, לא היה איזה ליחשוש לגביו ולגבי סופרמן? או באטמן? או איזה גיבור עם כוחות על מצוצים מהאצבע אחר?
סופרמן
אבל זה בוטל.
היה לנו כאן דיון על זה, נדמה לי בכתבה על ספיידי,
אבל אני אשאיר למלנקק שלנו למצוא את הפתיל המתאים
אני לא המלנקק...
אבל אני הזכרתי את העניין בכתבה שלי על קווין סמית', שכתב את התסריט לסופרמן הרלוונטי:
כתבה מספר 427
עוף-טופיק: זו לא אכסיומה?
מה פתאום!
יש מעט מאוד כאלה. (בין שתי נקודות עובר…לדוגמא)
את השאר צריך להוכיח.
באופן מוזר (או שלא)
מה שהפריע לי בסרט הזה יותר מכל היה חוסר האמינות המד"בי שלו. אז נכון, בתור חובבת מד"ב הסטנדרטים שלי קצת גבוהים בנושא, אבל בכל זאת אני אבהיר:
הרי לפנינו סרט, שבגלוי מציג טכנולוגיות מד"ביות חדישות (לא, אי אפשר להחליף פרצופים בין בני אדם בימינו, אי אפשר לבצע תהליך של בניית הרקמה החסרה מחדש, ובהחלט אי אפשר לבצע ניתוח בלי צלקות עם החלמה תוך שלושה ימים. גם הכלא המגנטי לא ממש קיים בימינו, אם כבר מדברים), ומצד שני, כל שאר העולם נראה בדיוק כמו עכשיו. המכוניות אותן מכוניות, הטלפונים אותם טלפונים, הטלוויזיות אותן טלוויזיות, הבגדים אותם בגדים… לבנאדם כמוני, הדבר הזה יוצר פאק ענק באמינות של הסרט (ושימו לב, אמרתי "באמינות של הסרט", כלומר, מלכתחילה אני לא מצפה פה לאמינות של ממש, אלא לאמינות יחסית לסרט). הרפואה גילתה טכניקה לחידוש רקמות ולא רואים שום שינוי בחברה? הוקם בית כלא מאובטח באמצעים מגנטיים, ואין שום שינויים אחרים שמתבססים על אותה טכנולוגיה? השד יודע כמה זמן עבר, ובכל זאת הכל נראה אותו דבר? לי דברים כאלה מפריעים. בעיני, לקחת סיטואציה מסוימת, לבודד אותה משאר הסרט מבחינת הרמה הטכנולוגית, זה פשוט לא עובד. זה נראה לי כמו איזשהו מין נסיון לומר "אל דאגה, אנחנו לא סרט מד"ב, אנחנו מיינסטרים, אז קחו אותנו ברצינות". או, אפשרות אחרת – סתם לא חשבו על דברים עד הסוף.
באופן מוזר (או שלא)
קיים גם ההסבר הסטנדרטי, לפיו לממשלה קיימות טכנולוגיות משוכללות ומדהימות לפחות עשר, חמש עשרה שנים לפני שהן מגיעות לכלל הציבור. לא ידעת?
זהו, שכבר שמעתי את ההסבר הזה
והמונח "שטויות במיץ", נראה לי, מתאים לו ביותר.
כלומר, אולי אתה חובב תאוריות קונספירציה, אבל כדי שמישהו יפתח טכנולוגיות כמו אלו שמתוארות בסרט הזה, ראבאק! נאנו טכנולוגיה? ניתוח בלי רקמת צלקת? החלמה מואצת במידה בלתי נתפסת? בחיאת. שום מדינה עם מינימום שפיות לא היתה מחזיקה טכנולוגיות כאלו בלי להשתמש בהן בקנה מידה רחב. היתרון, גם הטכנולוגי וגם הפוליטי, גדול מכדי לוותר עליו, במיוחד כשלוקחים בחשבון כמה עלה מן הסתם פיתוח יצירות המופת הללו. והמכשירים שם נראו כולם יפים ואלגנטיים, לא כמו מכשירים נסיוניים. הווה אומר, שמייצרים אותם כבר הרבה זמן.
זה דווקא לא הטריד אותי.
זה *ברור* שיש להם כלים לסלק צלקות. אחרת הם לא היו יכולים לעשות את כל ההוקוס פוקוס שהם עושים שם עם הפרצופים. זה סתם נראה יותר כמו מחווה דרמטית מאשר כל דבר אחר.
וזה שהם עפים בפיצוץ שההדף שלו מזמן היה מרטש להם את כל האברים הפנימיים, נוחתים, מתאוששים אחרי כמה רגעים וחוזרים ללכת מכות, זה לא מפריע לך?
אה, לא, נכון. זה סרט.
אני לא חושב שיש אמת רבה בדברייך.
אנו מדברים על שתי התקדמויות עקריות.
בתחום הרפואי, נכון, התקדמות אדירה. אבל דברים כאלו את לא רואה ברחוב. את לא תראי על בן אדם שהוא עבר ניתוח כזה או אחר. אין לנו כבר כמעט מצורעים ופסחים בחברה.
ומבחינת הכלא המגנטי, אני לא חושב שזה רחוק מאוד מהטכנולוגיה של ימינו, אם בכלל. וגם אם כן, את הטכנולוגיה הזאת, היכן תראי? מגרשי בניה? ענפי ספורט אחרים? שוב, מדובר אולי על התקדמות, אבל לא משהו שניכר במבט ראשון.
קחי לדוגמה את האינטרנט. פעם זה היה מדע בדיוני. אם מישהו מאז יראה סרט פעולה של ימינו, הוא לא יטרח לשאול למה לא רואים את האינטרנט.
על דבר אחד אני כן מסכים, גם אם הוא לא נאמר. התפתחות בתחום אחד גורפת כמעט בהכרח התקדמות בתחום שני. ואת אותן התפתחויות לוואי סביר להניח שהיינו רואים.
התפתחויות כאלו לוקחות *זמן*
זמן גורר התפתחויות אחרות, שינויים באופנה, עיצובים חדשים למוצרים, וכולי.
הסרט "עימות חזיתי" לא יכול להתרחש בימינו, כי מתוארת בו טכנולוגיה שאנחנו עדיין די רחוקים מלפתח. לפיכך, הוא אמור להתרחש כמה שנים בעתיד. לפיכך, העולם אמור להיראות *קצת* שונה ממה שהוא עכשיו, לפחות. דגמים חדשים של מכוניות. פלאפונים קטנים ויעילים יותר. צבעים אופנתיים אחרים. דגמים שונים של טלוויזיות. כל השטויות הקטנות האלה.
באופן מוזר (או שלא)
לפי הכתוב בימד"ב, אכן הסרט נועד במקור להיות עתידני, אך הוחלט (אני לא זוכר ע"י מי) שהוא יתרחש בימינו והטכנולוגיה תתואר כטכנולוגיה סודיות ומיוחדת שפותחה ע"י הממשלה למטרה זו בלבד ואנחנו לא יודעים עליה.
כנראה כי הרבה יותר קל למקם סרט במציאות של ימינו מאשר לעשות סרט עתידני…
לא בגלל שהרבה יותר קל...
פשוט ג'ון וו סירב לעשות סרט שיש בו כמות מסיבית מדי של אפקטים ממוחשבים וצילומים על רקע כחול (או שמא ירוק?). לכן, בהתאם לדרישתו, העבירו את זירת ההתרחשויות לימינו אלה (הוא אמר את זה בראיון שהתפרסם ב-"מעריב" לפני שנה בערך).
זה קצת דבילי, לא?
כלומר, עשו בועה קטנה של אירועים עתידניים, ושמו את הבועה הזאת בתוך העולם של ימינו, וכולם שמחים? רק לי זה לא נראה הגיוני?
מצד שני, ג'ון וו זה ג'ון וו.
הומ.
נראה שעכשיו זה כבר אפשרי: http://images.maariv.co.il/channels/4/ART/584/058.html
הומ.
…ועם זאת, המכוניות הן אותן מכוניות, הטלפונים אותם טלפונים, הטלוויזיות אותן טלוויזיות, והבגדים אותם בגדים. ומה את יודעת, אפילו האבטחה בבתי הכלא לא שונתה.
פאק ענק באמינות של המציאות.
(להזכיר: גם בסרט הניתוח היה משהו "ייחודי", ולא דבר שאנשים עוברים על בסיס יומיומי).
נו?
עד כמה ששמתי לב, למרות שניתוחים כאלה הם כבר חלק מזמננו-אנו (וגם על פי הידיעה הם לא משהו יום-יומי, אלא משהו נדיר שמבוצע כשאין ברירה אחרת ולאחר בחינת היבטים מוסריים וכו'), הטלפונים הם עדיין אותם טלפונים, המכוניות אותן מכוניות, והמציאות היא אותה מציאות.
הפאק באמינות הוא כבר לא פאק. הוא הפך להווה.
איפה אתה חי?
ראית את דגמי המכוניות של ימינו? ראית את דגמי הטלפונים של ימינו? ראית את דגמי הטלוויזיה של ימינו? ראית את הבגדים של ימינו?
הם נראים לך אותם דגמים כמו בתקופה שעשו את פייס אוף? כי אם כן, אני שואלת את עצמי איפה *בדיוק* אתה גר. שום דבר לא נראה בימינו אותו דבר כמו אז. אפילו איפה שהטכנולוגיה לא השתנתה (והיא השתנתה, ברוך השם), האופנה השתנתה. באותה תקופה, למשל, אם אני לא טועה, האופנה למכשירי חשמל הייתה פלסטיק שחור מאט (אופנה שמאד אהבתי, אגב). אחר כך זה עבר דרך כסוף-מאט לכסוף זהוב, ואין לי מושג איפה אופנת הצבעים בימינו, נדמה לי שזה חזר לכסוף בגוון קצת שונה. וזה בכלל בלי להתייחס לטכנולוגיה, כמו מסכי פלזמה, מסכים רחבים, קולנוע ביתי וכדומה.
הדברים היום *נראים* אחרת. אדם שיוצא לרחוב היום לא יטעה לחשוב שהוא נמצא בשנות השמונים, כי בשנות השמונים הצבעים האופנתיים היו שונים, הבגדים היו שונים, הדגמים היו שונים וכן הלאה. כך גם לגבי שנות התשעים.
אבל לא זאת השאלה
בהקשר של האמינות המד"בית – השאלה היא האם אפשרי, במידה מסוימת, שהטכנולוגיה הזאת תיווצר וששאר הדברים ייראו כמו שהם נראו בסרט.
לדעתי התשובה היא כן. העובדה שעכשיו הניתוח הזה אפשרי לא נובעת משינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת במגוון תחומים בין זמן יציאת הסרט לבין עכשיו – הם פשוט הצליחו. הסרט מעלה את האפשרות שהם היו מצליחים כבר לפני חמש שנים, נגיד, והעובדה שהם הצליחו עכשיו מוכיחה, בעיני, שזה לא מופרך מד"בית.
(לא ראיתי את "פייס אוף", אז יכול להיות שאני מקשקש שטויות)
עדיין לא ''הצליחו''.
הפרוצדורה שמדובר עליה בקישור שהביאה לונג ג'ון היא פרוצדורה שהייתה דורשת ניתוח ארוך *מאוד*, וזמן החלמה ממושך ולא נעים שבו עדיין לא מובטח שהרקמות שהושתלו ייקלטו כראוי (שזה כולל, בין השאר, עצבוב, שבלעדיו, אויה, יהיה קשה מאד לג'וני בוי לחייך את החיוך המעצבן שלו). וממש לא מדובר שם על שינוי *תווי הפנים* של המושתל, אלא על השלמת חוסרים (מישהו אמר "חניבעל"?)
אה, כן, ובטכנולוגיה של ימינו, היא *עדיין* תשאיר לקורבן צלקות מסיביות.
בקיצור, אף אחד עוד לא מדבר על העברה קומפלט של פרצוף מבנאדם אחד לבנאדם אחר, ברמה שתאפשר התחזות תוך משהו כמו 24 שעות. כבר עדיף להשתמש באיפור ובפרצוף מגומי.
דווקא לפי מה שהבנתי
דובר על השתלת פרצוף שלם. למיטב ידיעתי, "השלמת חוסרים" קיימת כבר מזה זמן מה.
את קראת מה כתוב שם?
וזה שהעיתונאי קראת לזה "השתלת פנים" עוד לא אומר שזה מה שזה. כדי לתת לאדם אחד את פניו של אדם אחר צריך מניפולציה מאד נרחבת, כולל שינויים במבנה עצם. הרעיון הוא, מן הסתם, לשחזר פנים (כולל יכולת הבעה) של אנשים שנפגעו מכוויות, מפציעות, או, כפי שציינתי בהודעה קודמת, מחניבעל לקטר. *לא* לאפשר לאנשים להיראות כמו מישהו אחר בתוך 24 שעות.
לעזאזל!
כמו מי תכננת להיראות?
כמו דד פיש או כמו לונג ג'ון סילבר?
סתם, מסקרנות.
''לונג גון'', לא?
ההרגל.
מה קרה ?
מה פתאום יש פה ביקורת על עימות חזיתי זה סרט ישן אפילו ערוץ 2 הספיק לשדר אותו פעמיים וזה היה גם די מזמן .
מה, זה רע?
כבר הוחלט שהאתר לא יכול לפרסם ביקורות רק על סרטים חדשים- יש הרבה יותר סרטים ישנים מחדשים. אז מדי פעם, אם מישהו רואה מחדש או בפעם הראשונה סרט ישן (ז"א, שנכנס ישר למה היה) ורוצה לכתוב עליו ביקורת0 אזי הוא מוזמן. בידיעה שהעדיפות למה היה מאד נמוכה.
אני למשל
הייתי מאוד רוצה שתהיה פה כתבה על 'מועדון קרב' , 'מאטריקס' ואחרים. ולפני כמה וכמה פתילים הבטחתי לארגן כתבה על 'מופע הקולנוע של רוקי' (אולי בגלל שראיתי לא מעט סרטי פולחן מוגדרים כ'מה היה'), וכשיהיה לי זמן גם אכתוב ואם ירצה כבוד הדג הוא יפרסם.
הבנתי .
לונג ג'ון-
כרגיל הביקורת שלך כמעט לא מובנת לגמרי,זאת אומרת,היא לא בדיוק מסבירה לי מה הסרט הזה רוצה ממני והאם אני רוצה לראות אותו, בדר"כ הביקורת נראית לי כמו איזה פראודיה מתוחכמת על סרט שלא ראיתי, מה שמזכיר לי שאיפשהו באחת הביקורות היותר מוזרות שלך כתבת
"אבל בסוף פגשתי זאב רווח אדום עם זימים" או משהו כזה,מה זה בדיוק אומר על הסרט?
לונג גו'ן,האם תתקני את דרכיך?
(האא,ומה זה בדיוק לונג ג'ון? אף פעם לא הבנתי ,כולם הבינו או שפשוט התביישו לשאול? :-) (
ברברה סטריינסד (יש לי מוח מוגבל,הו הו הו)
אוף.
טוב, הכי קל לענות על הקטע עם הזימים: זה לא היה זאב רווח עם זימים, אלא שמעון פרנס עם זימים. וזה היה בביקורת של 'סימן חיים'. ולמה זה? ישבתי בשקט באולם, ופתאום מופיע מולי ג'ינג'י שנראה ממש כמו שמעון פרנס, זז כמוהו, מדבר כמוהו, ובאמצע הלחי – הפתעה! יש לו משהו שנראה כמו קשקשים כאלה, כמו תריסים שנסגרים ונפתחים. בקיצור: זימים! בחיי. כמו שזימים של דג נראים – זה מה שהיה לו על הלחי, ובכל פעם שהוא דיבר – זה זז! עד היום לא התאוששתי מהחוויה.
ולגבי הסרט הזה: דווקא עמדתי לענות עד כמה קשה להעביר את העלילה בצורה "רגילה", אבל אחרי יומיים הגעתי למסקנה שזה לא נכון. אני עדיין חושבת שכתיבה רגילה תחטא לסרט – הוא הרי מדבר (אם מתעלמים לרגע מהיותו סרט אקשן) על חילופי זהויות, על השינויים שייגרמו לך אם תתנהגי כמו מישהו אחר ואף אחד לא יידע שאת זה בעצם את – עד שבעצם גם את לא תאמיני לעצמך ותזדהי כמעט לחלוטים עם הדמות שאת "משחקת" – עד כדי כך שלא תדעי מהו האני האמיתי שלך (כמובן, בסרט רק השוטר הטוב עובר משברי זהויות כאלו כי הוא פוץ. הפושע חכם ויודע טוב מאוד מה הוא רוצה, ומה ישרת את המטרות שלו, כך שלו אין בכלל בעיות).
במקרה הספציפי הזה, הביקורת לא עברה רק את האישור העקרוני של רד, אלא שלחנו אותה גם למשקיף חיצוני שלא זכר על מה הסרט, כדי שיגיד עם היא ברורה מספיק ואם אפשר להבין שיש שני אנשים – אחד פוץ ואחד לא – ובהתאם להערות שלו, שיפצתי והוספתי.
איפושהו עמוק בתוכו, לא רציתי שהיא תהיה מובנת לגמרי – כן רציתי שאנשים יקראו ויתבלבלו קצת, עד שהם יעלו על ההבדל בין שני הדוברים. נכון שבסרט רואים את החילופים האלה מהתחלה, ואותנו זה לא מבלבל – אבל עדיין תוך כדי צפייה צריך לשמור על רמת מודעות כדי לזכור מיהו מי.
אגב, רוב הביקורות שלי באתר כתובות בצורה "רגילה", בלי שום התחכמות.
אוקי...
:-)
*נהנת מהתשובה הארוכה*
בקיצור,נהנהת מהסרט?
שרה&מפלצת הבזיליקום שלא ידעה שיש קון עד לרגע האחרון…
בפעם החמישית:
נהנתי, אבל עם הסתייגויות.
נהנתי מהרעיון של הסרט.
נהנתי מהביצוע, אע"פ שאני לא חושבת שהאקשן היה עילאי. היה בסדר, כזה.
שנאתי את הדמות של ג'ונטרה (או יותר נכון: של השוטר הפוץ), אבל אני מניחה שזה היה הכרחי בשביל הסרט.
הכי הכי שנאתי את הסוף של הסרט, כי למרות שבנו את הפושע כדמות השווה יותר, היוצרים (המפיקים? חברת ההפצה?) בכל זאת לא רצו לסתור את הערכים המקובלים.
אבל בגדול – אהבתי.
לגבי הסוף: מה חדש בזה?
כפי שציינתי בבוחצלגיחצן.קון, אחד הדברים המתועבים בעיני בסרטים הוליוודיים זה הסטנדרט של הטוב שמנצח את הרע, למרות שהטוב הוא טיפש ועלוב והרע הוא חכם וחזק, רק כי הטוב הוא *טוב*. יש בזה איזשהו מסר חינוכי איפשהו, אבל זה עדיין מתועב.
התכונה הזו גרמה לי לקלל בקולי קולות את המסך בסוף "המומיה" (כ-מ-ו-ב-ן שהייתי בעד אימחוטפ ולא בעד האמריקאי הבלונדיני הטמבל), לזעוק חמס בסוף "איש הנצח" (כשהקורגן מת למרות שהיריב שלו בפירוש לא מסוגל אפילו לקלף תפוחי אדמה בלי להסתבך), ולסרב בתוקף לגמור את המשחק "גבריאל נייט 2" כי היה ברור לי שהאמריקאי הבלונדיני הטמבל (מישהו שם לב למוטיב חוזר?) הולך לנצח את איש הזאב העתיק, החכם והמתוחכם למרות שאין לזה שום הצדקה (בסוף נשברתי, אבל אני לא אגלה לכם מה באמת היה בסוף, כי לא שמתי סימן ספוילר. אני חושבת שאתם יכולים לנחש לבד).
בקיצור, אין חדש תחת השמש. הסרטים המחורבנים האלה מביאים תמיד את אותו מסר. בפרפראזה על דבריו של Dark helmet:
בקיצור, ילדים, אתם לא צריכים להיות חכמים, אתם לא צריכים להיות מתוחכמים, אתם לא צריכים להיות חזקים – רק תהיו טובים ובלונדיניים, אלוהים (או הבמאי) כבר יסדר שתנצחו.
רק אני חושבת שהמשפט המקורי של דארק הלמט היה מוצלח יותר?
לגבי הסוף: מה חדש בזה?
אלוהים ובמאי זה אותו הדבר.
זו ביקורת או תקציר ממש אבל ממש לא מקוצר?
אני קורא וקורא ואת הביקורת אני מוצא רק לקראת הסוף. ביקורת כל כך קצרה… הרי מה שיותר חשוב זה לשמוע את הביקורות, עכשיו, כמובן זה לא משנה כי הסרט ייצא לפני ארבע שנים, אבם אם נגיד, לפני ארבע שנים הייתי נכנס… הייתי רק קורא וקרוא וטובע עם המילים בים העלילתי ומגלה, נו, נגיד בקצרה מה יהיה בסרט.
לא יודע… הסרט ממש לא מאכזב… שילוב של שני שחקנים מ-ע-ו-ל-י-ם שאין כמותם, המון אקשן ודרמה פה ושם. אני ממש אהבתי.
מאכזבת ה"ביקורת".
אני חובב ביקורות של מודעות עצמית.
כלומר, ביקורת שעשויה כמו הסרט .זה מעורר בך גיחי גיחי, זה אומר: הופה! זה כמו הסרט והביקורת והסרט וזה…
ואלוהים יודע שאת טובה בביקורות כאלה.
אבל אני לא הבנתי שום דבר על דעתך .