דג הזהב/דג מלוח 2008

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 1 בינואר 2009Posted in: הגיגים

שנת 2008, כפי שאני חוויתי אותה, היתה דומה קצת לטו-פייס: חצי טוב, חצי רע. בתחילת השנה קיבלנו את כל סרטי האוסקר (שהיו השנה מצוינים). כמה חודשים אחר כך – את סרטי הקיץ (שגם הם היו לא רעים בכלל). באמצע – באשיר, ברוז' ועוד כמה דברים טובים. ואז נגמר יולי, הגיע אוגוסט, והשנה מתה. לקראת סוף השנה התחלתי לחשוב שאולי אני כבר לא אוהב סרטים, כי בכל פעם שהלכתי לקולנוע לא נהניתי. כשבדקתי את העניין גיליתי שאני עדיין גדול, זה הסרטים שנהיו קטנים, כמו שאמרה פעם מישהי. החצי השני של 2008 היה החצי-שנה הכי שוממת שחוויתי בקולנוע מזמן, אם לא אי פעם. חוץ מסרטים בודדים שווים צפיה, לא היה מה לראות.

עכשיו כל זה מתחיל מחדש: סרטי האוסקר של 2008 מגיעים בתחילת 2009. סוף סוף יש למה לצפות. ובינתיים, המסורת ממשיכה: האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים קצת בשוק מכך ששמונה שנים אחרי שחילקה את פרסי דג הזהב והדג המלוח לראשונה, היא עדיין עושה את זה. אז קדימה: 2008, מה היה לנו שם.

לפני הכל: סלמון הספק, פרס ההתנצלות השנתי בפני הסרט הכי טוב (כנראה) שלא קיבל פרסים אחרים כיוון שלא ראיתי אותו, מוענק השנה ל'הפרפר ופעמון הצלילה'. אופס. התכוונתי, אבל פספסתי. סורי.

בתי קולנוע
תראו איזה שינוי עשתה שנה אחת: התחלנו את השנה עם איימקס אחד, בקרית ביאליק. אנחנו סוגרים אותה עם איימקס בקרית ביאליק, איימקס בבאר שבע, אולמות תלת-מימד דיגיטלי בחיפה, רמת גן, ירושלים, רמת השרון, הרצליה ורחובות, ומקרנים דיגיטליים נוספים בכל אחת מרשתות הקולנוע. החדשנות הטכנולוגית הגיעה לקולנוע הישראלי בבת אחת השנה – ובשנה הבאה, אינשאללה, יהיה הרבה מה לעשות איתה ('קורליין'! 'למעלה'! 'אוואטאר'!). הטרנד המלהיב הזה מקבל את דג הזהב של השנה בתחום בתי הקולנוע.

ומצד שני: כל הקטע הזה של בתי קולנוע לא מתחיל להיות קצת מיושן? הקולנוע הביתי מצמצם פערים כבר הרבה זמן, ו-2008 היתה השנה שבה יכולתי לומר במלוא הכנות שפאק איט. אין לי כח. אין לי כח לריב עם מקרינים לא מקצועיים, סדרנים טיפשים ומנהלים גסים על הזכות לראות סרט ששילמתי עליו כמו שצריך. אין לי כח להסתכן בצלצולי סלולרי, דיבורים, צעקות וצרחות מצד צופים אחרים בזמן הסרט. למה לי? יש לי טלויזיה טובה, DVD, ועכשיו גם קונסולת אקס-בוקס 360 שעושה דברים נפלאים עם סרטים. הרעיון שקולנוע הוא "מה יש" וקולנוע ביתי הוא "מה היה" כבר לא עדכני. בתי הקולנוע (בעיקר הרשת שמתחילה בג', אבל לא רק) לא עשו מספיק כדי להפוך את היציאה לקולנוע לחוויה משתלמת, ועל כך הם מקבלים אצבע משולשת ודג מלוח.

עיברות
המועמדים לדג המלוח לשם העברי הגרוע של השנה: 'אליזבט: תור הזהב' – כותבים את זה עם ת', לכל הרוחות; 'קוואנטום של נחמה' – זה משהו בקשר לתורת הקוואנטים, נכון? ו'דיזסטר מובי' – וואי דה הל ווז דיס מובי איבן דיסטריביוטד אין איזראל, אניוויי?. והזוכה הוא: '10,000'. עשרת אלפים. עשרת אלפים מה? עשרת אלפים מי? אפשר לקבל הנחה? מי שלא הבין שהאותיות B.C. (לפני הספירה) הן חלק מהשם, העניק לסרט הזה את אחד השמות הסתומים ביותר (בשני המובנים) אי פעם.

ז'אנרים וטרנדים
דג הזהב לטרנד המוצלח של השנה: תשמעו, יש לי רעיון מצוין לסרט. איש אחד מאוד עשיר, מיליארדר, בונה לעצמו מין חליפת שיריון היי-טקי מעופף, ומתחיל להילחם בפשע. בעיקרון זה סרט סופר-גיבורים, אבל אפשר להכניס בדלת האחורית קצת פוליטיקה. ככה, בקטנה. התיאור הזה מתאים לא לסרט אחד, אלא לשניים, ובאופן יותר ספציפי, לשני הסרטים הכי מצליחים של השנה (בארה"ב). ומה שעוד יותר מפתיע? הם סרטים שונים לחלוטין, ושניהם סרטים ממש טובים. אבל ממש.

הדג המלוח לטרנד המאוס של השנה: אין לי שום דבר נגד צ'יק פליקס. יש לי משהו נגד צ'יק פליקס נוראיים. שניים מהסרטים הכי מצליחים השנה – הפרסומת הארוכה 'סקס והעיר הגדולה' וערב הקריוקי המביך 'מאמא מיה' – היו סרטים שנחשבו "לנשים בלבד", ושניהם היו בלתי נסבלים. לו הייתי אישה, הייתי נעלב. 'דמדומים', להפתעתי, דווקא היה בסדר.

אכזבת השנה
'קוואנטום של נחמה' היה המשך ישיר ל'קזינו רויאל' המצוין, והיה סרט מחורבן. אבל לסרט הזה היו לנו רק שנתיים לצפות. 'סקס והעיר הגדולה' היה המשך מזוויע לסדרה מצוינת, אבל לו חיכינו רק שלוש שנים. לעומת זאת, ל'אינדיאנה ג'ונס 4' אנחנו מחכים כבר 20 שנה. אחרי כל כך הרבה זמן שמאפשר להן לתפוח, ציפיות גדלות למימדים עצומים – ואתם יודעים מה אומרים על גודל הציפיות. 'אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגלת הבדולח' לא היה הסרט הגרוע של השנה, או אפילו סרט ההרפתקאות הגרוע של הקיץ, אבל הוא היה אידיוטי, וממוחזר, ומלא בשיה לה-באף ובאפקטים ממוחשבים. מאינדיאנה בלאדי ג'ונס צריך לצפות ליותר, והסרט הרביעי שלו מקבל את הדג המלוח לאכזבת השנה.

טריילרים
דג הזהב לטריילר הטוב של השנה: בישראל יודעים לעשות סרטים טובים, אבל לא כל כך טובים בטריילרים. אני לא זוכר שראיתי אי פעם טריילר לסרט ישראלי שגרם לי לפנות מיד מקום בלוח השנה לצפיה בסרט. כלומר, עד לטריילר של 'ואלס עם באשיר'. האנימציה, המוזיקה, הסיפור, הכל, הפך את הסרט מיד מפרויקט ישראלי מעניין בפוטנציאל למשהו שחייבים לראות.

מועמדים ראויים נוספים לפרס: 'השומרים', '9', 'מקס פיין' (חבל שהסרט היה כל כך גרוע), 'איירון מן' ו'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם'.

שונות
לשם שינוי אני מסכים לחלוטין עם האקדמיה ההיא, האמריקאית: 'Falling Slowly' השיר מתוך 'פעם אחת' שזכה באוסקר לשיר הטוב ביותר, מקבל גם את דג הזהב לשיר-מתוך-סרט הטוב ביותר של השנה. בכלל, 'פעם אחת' הקטן והמקסים הכיל הרבה שירים מצוינים, והוא בלי ספק המיוזיקל של השנה (אלא מה חשבתם, 'מאמא מיה'?).

דג הזהב לנחשים על מטוס של השנה: נגיד לי יש מילקשייק, ולך יש מילקשייק, ולי יש קש. והקש שלי מגיע מעבר לחדר, ומתחיל לשתות את המילקשייק שלך. אני שותה את המילקשייק שלך! כמעט שנה עברה מאז 'זה ייגמר בדם', ועדיין לא נמאס לי לחזור על הציטוט התמוה הזה. תנסו, זה משחרר.

!I. Drink. Your. Milkshake! I drink it up

דג הזהב לצילום הטוב ביותר: 'כפרה'. צלם: שיימוס מק'גרבי. אחרי שהתנסיתי באורך הזמן שלוקח להעמיד ולצלם שוט פשוט אחד בשביל השוודה פשוטה, כל אחד מהשוטים הסופר-מוקפדים והנפלאים של הסרט הזה – שמורכב אך ורק משוטים סופר-מוקפדים ויפהפיים – נראה כמו נס ממש.

ההתחלה הכי טובה לסרט הכי גרוע: 'ביום שזה יקרה'. הסצינה הראשונה בסרט היא פשוטה, מסתורית ומזעזעת באופן נפלא. כל השאר היה אחד מסרטי האסונות הפתטיים ביותר שראיתי.

הסוף הכי גרוע לסרט הכי טוב: 'אני האגדה' היה סרט מעולה. באמת. הוא היה מצולם טוב. הוא היה מפחיד. הוא הכיל הופעה מצוינת של וויל סמית וכמה רגעים מרגשים הרבה יותר משהייתם מצפים מסרט זומבים. והיה לו סוף מטומטם לחלוטין, שהרס את הסיפור והפך אותו להטפה נוצרית מחליאה – ככל הנראה פרי עטו של עקיבא גולדסמן, שאם הוא יקבל צרעת וכל האצבעות שלו יפלו, עולם הקולנוע רק ירוויח.

כשמדובר בעלילות מטומטמות, יש כאלה שיטענו שהעלילה של 'לכודים ברשת' היתה מופרכת. ש'אינדיאנה ג'ונס' עם הגולגולת המדברת שלו היה דבילי במיוחד. שלהבדיל ממה ש'מסע אל בטן האדמה' טוען, טלפונים סלולריים לא עובדים בבטן האדמה. אבל בשביל כל אלה יש לי שתי מילים: נול. הגורל.
'מבוקש' לוקח את הדג המלוח לעלילה המטומטמת של השנה, בהליכה.
הוא גם לוקח את דג הזהב לאקשן הטוב של השנה, באותה קלות.

משחק
כן, בהחלט הייתי יכול לתת את דג הזהב לשחקן הטוב ביותר להית' לדג'ר על הג'וקר. זה מגיע לו. לא בגלל שהוא מת, ולא בגלל ההייפ חסר התקדים. הוא פשוט היה, מה לעשות, מעולה. אבל בשביל מה הוא צריך את הפרס הזה? אם יש לו סלון בעולם הבא, הוא כבר כל כך מלא בפרסים שאין לו מקום להיכנס. אז כדי לחלק קצת את העושר, אני אתן את הפרס למישהו שאני מאמין שלא קיבל שום פרס משחק השנה: סטיב קארל, על 'העולם על פי דן' ו'שחק אותה סמארט', ובאמצע הוא גם עשה את קולו של ראש העיר ב'הורטון שומע מישהו'. הוא יודע להיות מצחיק בלי להפסיק להיות אנושי, וזה הישג שג'ים קארי ודומיו עוד לא למדו. צל"שים: וויל פולטר על 'הבן של רמבו', אנדרו גארפילד על 'בוי A', רוברט דאוני ג'וניור על הכל, וכמובן, וול-E.

את הדג המלוח לשחקן הגרוע ביותר מקבל מארק וואלברג על 'ביום שזה יקרה'. כשייסדו יום אחד את היכל התהילה של המשחק הגרוע, יתלו על הקירות תמונות מתוך ההופעה הבלתי נשכחת של וואלברג בסרט הזה. בתמונה אחת הוא משוחח עם עץ. באחרת הוא צועק על עצמו "תחשוב! תחשוב!". נפלא.

הסרט הגרוע של השנה
מסיבה שהמח האנושי לא מסוגל להבין, כנראה, הופצו בארץ השנה גם 'מגניבות בע"מ' (‘The Hottie and the Nottie'), וגם 'דיזסטר מובי', שני סרטים שהחזיקו, כל אחד בזמנו, בתואר הסרט הגרוע ביותר אי פעם על פי IMDb. לשמחתי, לא ראיתי אף אחד מהם. אבל זה בסדר, כי סבלתי מספיק ב'הונאה', 'המומיה 3', 'ביום שזה יקרה', 'סופרהירו', 'המלחמה הראשונה שלי' ו'ללא עקבות'.

אבל אם מחפשים את הסרט הנאלח ביותר של השנה, אני הולך על 'סקס והעיר הגדולה'. תבחרו בעצמכם, מה יותר מגעיל? הפרסומות המאוד לא סמויות, הדמויות שהפכו למפגרות אחת אחת, הצחקוקים האידיוטיים, או ההשפלה של מה שהיתה סדרה שנונה ומצחיקה? בכל מקרה, התוצאה היא בעעע אחד גדול.

סרט השנה
סרטים טובים שעדיין לא הזכרתי, ולא בצדק: 'נראתה לאחרונה', 'קלוברפילד', 'סוויני טוד', 'ארץ קשוחה', 'בולט', 'קח את זה כמו גבר', 'השכן הקסום שלי טוטורו', 'סינקדוכה, ניו יורק', 'ארבע דקות', 'פרספוליס' ו'לקרוא ולשרוף'.

אל קו הגמר הגיעו 'האביר האפל', 'הבן של רמבו', 'איירון מן', 'פעם אחת' ו'ואלס עם באשיר'.

ובכל זאת התחרות, לטעמי, היתה די קלה. עוד מהשנה שעברה, כשהתאהבתי בכל תנועה של הרובוט הקטן הזה, היה ברור ש'וול-E' הוא סרט שאני עומד לאהוב. ולהמר על הסרט השנתי של פיקסאר בתור אחד הסרטים הטובים של השנה זה אף פעם לא מסוכן. אבל זה לא רק זה. חצי השעה הראשונה של 'וול-E', כמעט נטולת המילים, שמתרחשת על כדור הארץ הנטוש, מדהימה בהמון צורות שונות. כל דקה כאן היתה יכולה להיות אחת מ-20 הדקות הגדולות של השנה. בהמשך הסרט מידרדר קשות, כלומר, הוא רק מצוין ולא מושלם. הוא לא סתם סרט חמוד: 'וול-E' הוא יצירת מופת במלוא מובן המילה, ולכן הוא זוכה. במקום השני.

המקום הראשון, והזוכה בדג הזהב לסרט השנה, הוא סרט שלא ציפיתי לאהוב בכלל – למעשה לא ציפיתי ממנו לשום דבר, כי בקושי שמעתי עליו, ואת הסרט הקודם (והיחיד) של הבמאי שנאתי. לא התפרסמה עליו ביקורת ב'עין הדג', והוא גם לא הוקרן בארץ באופן רשמי, אלא רק בהקרנות בודדות בפסטיבל אייקון ובסינמטק.

'The Fall' ('מעבר לכל חלום', כפי שהוא נקרא בהפצת ה-DVD העברית שלו), הוא סיפור על סיפור שמספר פצוע בבית חולים (לי פייס) לילדה קטנה (קטינקה אונטרו). זה סרט קטן ואינטימי שצולם ב-18 מדינות בעולם. הוא מכיל כמה (וכמה. וכמה. וכמה) מהתמונות הכי מדהימות שאפשר היה לראות בקולנוע השנה. הוא מדבר אל העין, אל הלב ואל הראש באותה המידה, והוא גרם לי לצחוק ולבכות בו-זמנית. רבאק, הסרט הזה מדורג אצלי מעל וול-E. זה אומר משהו.

כל דקה דקה

בריסון עצמי עצום בכדי לא למלא את כל הרשימה בדקות מתוך 'וול-E' ו'The Fall' בלבד, אלה הן 25 הדקות הגדולות, המגניבות, המצחיקות, המרגשות או המרהיבות ביותר של השנה בסרטים שהופצו מסחרית בארץ:

25. "אתה בא לכאן הרבה?", ג'קי צ'אן וג'ט לי נפגשים ב'הממלכה האסורה', הסרט הגרוע הכי טוב של השנה
24. הכספת הריקה, 'השוד המלוטש'
23. Eye of the Tiger, 'פרספוליס'
22. הראש של גב' חרות. דקה שהיתה יותר אפקטיבית אם לא היתה נחשפת כבר בטריילר ל'קלוברפילד'
21. שוק הטרולים, 'הלבוי 2'
20. ליד הים, 'סוויני טוד'
19. אסירה אלימה מכסחת את הסוהר במכות, ואז מתחילה המוזיקה. 'ארבע דקות'
18. סצינת האקשן הפותחת בתלת-מימד, 'בולט'
17. קסם העיפרון, 'האביר האפל'
16. "הבטחתי לחברה שלי להגיד לך שלום". וויל סמית ובובת חלון ראווה, 'אני האגדה'
15. להפציץ את המקרר, 'אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח'
14. ההחלטה הנכונה? הדקה האחרונה של 'נראתה לאחרונה'
13. עמודו: סצינת הפתיחה של 'ביום שזה יקרה'
12. עולמה של קייטי, 'הורטון שומע מישהו'
11. Falling Slowly, 'פעם אחת'
10. הקרב על הדאמפלינג, 'קונג פו פנדה'
9. תאונת רכבת, 'מבוקש'
8. התליה, 'ההחלפה'
8. תחנת האוטובוס, 'השכן הקסום שלי טוטורו'
7. שתי ספינות, שני מטעני נפץ. אסיר אלמוני כלשהו דורש "לעשות את מה שצריך לעשות", ועושה. 'האביר האפל'
6. מיטנס מסבירה לבולט איך לעשות פרצוף של כלב, 'בולט'
5. טוני סטארק מקבל את ליבו בחזרה, 'איירון מן'
4. זה לא סרט מצויר. הסיום של 'ואלס עם באשיר'
3. אני. שותה. לך. את. המילקשייק! 'זה ייגמר בדם'
2. וול-E מארח את איב, ומראה לה את האוסף שלו.
1. 'ינטל', פלוס הקרנה מיוחדת, 'הבן של רמבו'

תגיות: