במאי: פיטר סגל
תסריט: תום ג'. אסטל ומאט אמבר
שחקנים: סטיב קארל, אן התאווי, דווין ג'ונסון, אלן ארקין
את המידע המודיעיני החיוני שלי על 'שחק אותה סמארט' אפשר לתמצת לשלושה פרטים. השניים הראשונים שזו פרודיה על סרטי ריגול, ושבתפקיד הראשי מופיע סטיב קארל מופיעים בפוסטר של הסרט. פריט המידע השלישי (שלא מופיע בפוסטר): מצד אחד לא סרט רע, מצד שני צפוי לאורכו, לרוחבו ולעומקו, ולא מספיק מצחיק.
מקסוול סמארט (קארל) הוא מנתח מידע שרוצה נואשות לקבל קידום לתפקיד סוכן שטח בזרוע הביון האמריקאית 'קונטרול'. בניגוד לשם הארגון, הרבה קונטרול אין בו, ותרומתו למאבק בטרור לא עולה כנראה על זו של משמרות זה"ב. במטה הראשי של 'קונטרול' הסוכנים המניאקים מציקים לחנונים שמפתחים את הגאדג'טים, הבוס מבלה את זמנו במריבות עם גופים ביטחוניים אחרים, ולעובדים יש רק מכנה משותף אחד – כולם נרדמים כשמקס מקריא את עמוד 117 בדו"ח המודיעין היומי שלו, ומחמיצים את 400 העמודים הבאים. סוכן השטח היחיד שמפרגן למקס הוא 23 (דווין ג'ונסון, שבשבילי תמיד יהיה "דה רוק", או לפחות "החצץ"). 23 נחשב לאגדה חיה ב-'קונטרול', אבל שמתי לב שגם הוא משקיע פחות זמן במאבק באל קעדה, ויותר זמן בקרבות פיינטבול עם שאר הסוכנים בהפסקות הצהריים.
לעומת זאת אצל המתחרים העסקיים, ארגון הטרור 'כאוס', מתקתקים עניינים. הבד גאי הראשי הוא זיגפריד (טרנס סטמפ), שמשמו בלבד אפשר להסיק את מזרח-גרמניותו, שיערו הכסוף, עיניו הקרות כקרח ונטייתו השובבית לירות בבריונים שלו כלאחר יד. זיגפריד מפתח עוד אחת מהמזימות הנדושות האלה לגנוב נשק גרעיני, ולהשתמש בו כדי לסכן את היציבות החופשית או העולם הבינלאומי או משהו. כשנודע לאנשי 'קונטרול' על האיום החדש הם מחליטים, בניגוד למה שניתן לצפות מרמת היעילות שלהם, ללכת בדרך הקשה ולסכל אותו, אך אירוע מביך (נוסף) במטה לא משאיר למפקד ברירה והוא מטיל את המשימה על מקס הטירון. לצידו פועלת סוכנת 99 (אן התאוויי) המקצועית, היעילה והמנוסה, שכמובן לא רואה אותו ממטר.
בתור פארודיה על סרטי ריגול, אתם כנראה חושבים שאתם יודעים מראש את כל עלילת 'שחק אותה סמארט'. אתם צודקים. ברור שמקס יפשל בהתחלה בצורה כל כך מחרידה שהוא ישמח שהפאדיחות שלו נחשבות סודות מדינה. ברור שמקס וסוכנת 99 יבלו חצי מהזמן במריבות, ילמדו לעבוד ביחד, ויהיה ביניהם מתח רומנטי. ברור שלקראת סוף הסרט עיר אמריקאית גדולה תהיה בסכנת השמדה, ויהיה צורך במרדף שיהרוס חצי ממנה כדי להציל את החצי השני. למעשה אין בסרט טוויסט או פרט עלילתי שמנסים להיות מקוריים. תגידו (ואני אסכים) שזאת לא כזו בעיה, אחרי הכול פארודיה צוחקת על מה שמוכר לנו. אלא שלא רק הסיפור הכללי, גם רוב הסצינות הספציפיות של 'שחק אותה סמארט' כבר הופיעו בקומדיות ריגול אחרות ולכן לא מתעלות מעבר לרמת הגיחוך הקל. אחרי שראיתי את שלושת סרטי 'אוסטין פאוארס', לא מפתיע אותי כשהסוכן חשאי תקוע בשירותים ומשמיע קולות כאב שמתפרשים בצורה לא נכונה, או כששומר הראש של זיגפריד, ענק מפחיד ומכוער פחד, מגלה צד אנושי. גם הדביליות של נשיא ארה"ב או הנבל הראשי והסיידקיק שלו שרבים כמו זוג לא מתפקד הם לא המצאות קומיות חדשות. נכון שפה ושם הבדיחות הממוחזרות עדיין היו מוצלחות גם אחרי שראיתי כמה פעמים טרוריסט שמנסה להתמודד עם מענה קולי, זה מצחיק אותי. אבל כשהבדיחות המקוריות באות אחת לעשר דקות ואורך הסרט הוא 110 דקות, אני מרגיש שהוא נמתח בעשרים דקות מיותרות.
מה שנשאר ל'שחק אותה סמארט' להציע הוא הביצוע הקומי, שהוא מוצלח רק חלקית. סטיב קארל בסדר: הוא עושה פרצופים מצחיקים, וזה משעשע לראות אותו פולט משפט מלודרמטי על איך הוא יכשיל את הרעים, ומייד מוצא דרך חדשה להכאיב לעצמו. אבל סמארט הוא בסך הכול בחור בחליפה, בלי המאפיינים המטורפים של אוסטין פאוארס, וקארל אכן לא מגיע לרמות הטירוף שהיו דרושות כדי להכניס לסרט אווירה שטותית עד הסוף. שאר השחקנים מתקשים עוד יותר להתעלות על מגבלות התסריט. אן התאווי היפה מוכשלת בהיעדר כמות מספיקה של בדיחות טובות, ודוויין ג'ונסון כנ"ל חוץ מהקטע של להיות יפה. דמויות המשנה האחרות זניחות, כשהיוצא מן הכלל הוא מפקד 'קונטרול' (אלאן ארקין): נחמד לראות קשיש אסרטיבי עם פתיל קצר, שאוהב ללכת מכות. בכלל, דווקא הצד של האקשן מספק לסרט עוד כמה נקודות זכות, ובעיקר בולט לטובה המרדף העירוני שהזכרתי קודם, שבו נוטלים חלק מכוניות, מטוס, רכבת והאיברים האלסטיים של מקס.
בסך הכול 'שחק אותה סמארט' מצטיין ברמה יוצאת מהכלל של בינוניות: הסרט עצמו עבר די מהר, אבל ביציאה הרגשתי שכמות הצחוקים בדיוק הספיקה כדי לא לגרום לזמן שראיתי אותו להיחשב מבוזבז. 'שחק אותה סמארט' הוא אופציה אם אין שום דבר אחר שאתם רוצים לראות באמת, או שאתם אוהבים במיוחד את סטיב קארל. בכל מקרה אחר, הייתי מוותר עליו.
ושוב עכרור לא מבין כלום
כלומר, לא שאני טוען שהסרט הוא גאוני. או שהוא נורא גרוע. או שרוב מה שעכרור אמר הוא לא נכון. טוב, בעצם אולי עכרור כן מבין כלום.
אבל בכמה נקודות עיקריות אני לא מסכים: נכון שהבדיחות לא היו מקוריות, אבל השחקנים כן עושים את ההבדל. סטיב קארל בתור סמארט הוא מצחיק. הוא לא עושה מעצמו אידיוט בכוונה, כמו אוסטין פאוורס, הוא משכנע בכך שהוא באמת מנסה להיות סוכן רציני, ורק נכשל בדרך כלל. אן האתוויי ודוויין ג'ונסון גם נורא נחמדים.
לעומת זאת, האקשן – לטעמי – היה מיותר. בקומדיה הרי ברור שלא נקבל סצינות אקשן של ממש, אלא חיקויים. הפעלולים בסדר כזה, אבל רחוקים מלהדהים, אין באמת הגיון ואין באמת מתח. האקשן סתם תופס מקום שבו היה אפשר (וצריך) להכניס עוד הומור.
בסך הכל, זה באמת לא סרט שתשנאו את עצמכם אם תפספסו, אבל הוא היה לגמרי חביב פלוס. ממש לא חייבים להעריץ את סטיב קארל בשבילו
סרט מקורי או ממוחזר?
"כבר היינו בקטע הזה, לא?!" מלמלו הצופים המאוכזבים.
אז זהו, התשובה היא שלא.
כשקראתי את המאמר שלך נזכרתי בסרט שאהבתי מאוד. מוזר. דווקא לסרט הזה היה בקורת כל כך שלילית של:"כבר היינו בקטע הזה". אבל לי- דווקא הסרט דיבר, העיר לי איזשהו טעם מתוק של אשליות ילדות. ממוחזר??? אפילו לא הרגשתי! הסרט עשה לי מה שלא עשה לי שום סרט אחר. דעתי?! זה תלוי בבמאי, זה תלוי בשחקנים, וזה תלוי לאווירה אליה לוקח אותך הסרט.
איזה סרט?
אראגון
בקיצור,
כמו המוסד הסגור, אבל לא מצחיק.
נשמע ממש דומה ל'ג'וני אינגליש' בעיקר.
אני חושב שהתיאור המושלם בשביל הסרט הזה יהיה:
"כמו 'ג'וני אינגליש', רק מצחיק".
ג'וני אינגליש היה מצחיק
רק חבל שסך המצחיקות הסתכם ב-3 בדיחות שאת כולן הכניסו לטריילר.
ג'וני אינגליש לא היה מצחיק. בכלל בכלל. הוא היה עצוב.
ג'וני אינגליש היה מצחיק
לדעתי get smart לא מצחיק בדיוק באותה רמה. ההבדל – סטיב קארל לא מעצבן כמו רואן אטקינסון.
עדיין. לא היו לי ציפיות גבוהות מהסרט, אבל הצלחתי בכל זאת ממש להתאכזב. עלילה צפויה להחריד, 99 % בדיחות ממוחזרות מסרטים אחרים, וגיחכתי אולי פעמיים כל הסרט.
ואני עוד מישהו שדי אוהב את סטיב קארל עוד מתקופת הדיילי שואו. רק חבל שלאחרונה הוא עושה סרטים לא משהו.. מבאס. אפשר להוציא ממנו הרבה יותר. מספיק לראות המשרד בשביל לדעת.
שאלת תם
הבמאי יהודי?
שאלת תם
לא יודע אם הוא יהודי, אבל שמעתי שהוא לא עשה צבא.
כן. בואו נשלח אותו לאולימפיאדה.
הרגת אותי
מצחוק
לא כזה נורא
אני מסכים שהסרט לא עקבי ברמת ההומור. יש קטעים, כמו בשירותים של המטוס, שגם ראינו כבר ב"אוסטין פאוארס" וגם מותחים יותר מדי זמן בדיחה שלא הייתה באמת מצחיקה מלכתחילה.
מצד שני, הטון הקליל של הסרט עוזר לצלוח את הקטעים הלא טובים ולהנות מאלה שבאמת מצליחים להצחיק. סטיב קארל עושה פה את אותה דמות שעשה בכל מקום מלבד "מיס סאנשיין הקטנה". שוב החנון הלא מקובל שלמרות אינטלקט גבוה, לא מצליח לפעמים לקלוט גם את הדברים הפשוטים ביותר. אן האתוויי היא ליהוק טוב לכל תפקיד. לא שהיא כזו שחקנית טובה*, אבל נראה מישהו נותן לי נימוק הגיוני לא להראות אותה על המסך.
אני מסכים עם רד שקטעי האקשן די מיותרים. לא שהסרט צריך להיות נטול אקשן לחלוטין, אבל חלקם (במיוחד לקראת הסוף) פשוט מבטלים את האפקט הפארודי והופכים את הסרט לעוד ג'יימס בונד וואנאבי. אני לא יודע אם היה דבר אחד הגיוני בקטע האקשן האחרון, אבל זה לא היה מתוך מודעות עצמית.
לדעתי, "שחק אותה סמארט" הוא פתרון לא רע למי שמחפש אסקפיזם לשעתיים, או שסתם לא בא לו לראות משהו כבד.
*למרות שלפי הטריילר לסרט Rachel Getting Married, אולי בכל זאת מסתתרת שם שחקנית בכלל לא רעה.
http://www.youtube.com/watch?v=tbv_DB-6TXk
לא אמרתי ''נורא''. למעשה בשורה הרביעית בביקורת כתוב 'לא סרט רע'.
או בקיצור: ''סרט רע''!
א-הא!
זה כמו הביקורות שמופיעות על עטיפת DVD של סרטים גרועים:
"שנון ומומלץ לצפייה" – הארולד טודיי. עיון מהיר בביקורת המקורית מעלה את המשפט הבא: "בחיים לא תתפסו אותי אומר על הזבל הזה שהוא שנון ומומלץ לצפיה"…
לא כזה נורא
גם מראש, אם אתה *קצת* מכיר את הפועלים בדבר, או רואה את הטריילר, לא צריך לבוא בציפיות גבוהות במיוחד.
זה סרט קליל, עפ סטיב קארל, _פארודיה_.
פשוט סרט כיפי להעביר איתו שעתיים.
אז נכון היו הרבה קטעים ידועים מראש, אבל כמו שפינגויין אמר, "הטון הקליל של הסרט עוזר לצלוח את הקטעים הלא טובים ולהנות מאלה שבאמת מצליחים להצחיק"
לא סרט חובה, אבל בהחלט לא תתחרט אם תראה אותו.
___________________________
מיני
אני חייבת לציין שהקטע עם ראין סיקרסט ממש הצחיק אותי, אני אפילו לא יודעת למה, זה פשוט היה גדול בעיני.
עכרור...לא ראיתי את ''אוסטין פאווארס''
אז תפסיק לספילר בדיחות מהסרט, נתת יותר מדי דוגמאות להומור של הסרט.
את הסרט אני אראה..למה? כי אין שום דבר אחר שאני רוצה לראות באמת (בקולנוע, כלומר).
עכרור...לא ראיתי את ''אוסטין פאווארס''
עדיף לראות אוסטין פאוורס.. באמת..
כל אחד משלושתם. עדיין יותר מצחיק מזה.
אבל השני הכי טוב =)
אתה לא רציני ...
אוסטין פאוורס הראשון היה מעולה. אבל השני היה רק בסדר כזה, השלישי איום ונורא.
אתה לא רציני ...
אני דווקא אהבתי את השני יותר מהראשון . but thats just me =)
אני מסכים שהשלישי נוראי, אבל עדיין לצערי, יותר מצחיק מ get smart
23
הוא אגדה חיה גם בכדורסל.. מקריות?
סגולותיו המיסטיות של המספר 23 כבר נחשפו כאן בעבר:
כתבה מספר 3578
אני זוכר טוב מאוד את היומית הזאת
היא אחת מהמוצלחות שהיו כאן.
כל האולם אצלנו צחק!!! לא יודע מה איתכם
הלכתי היום לסרט והופתעתי לטובה!
בניגוד לדעת הביקורת האולם כולו צחק והרבה!
תגידו שהסרט מטומטם, לא מקורי או כל הערה אחרת אבל עובדה היא שבסופו של דבר הוא הצליח להשיג את המטרה והיא להצחיק ולגרום להרגשה טובה.
אני אוהב סרטים, ליתר דיוק אני מאוד אוהב סרטים!
את הסרט הזה נהניתי לראות ואני ממליץ עליו.
תהנו!
שיעמום!
מסכים לגמרי
למה בכל הפרודיות ריגול המנבל גרמני?
אחלה סרטט!
אני לא יודעת מה הבעיה..הסרט היה חביב פלוס כמו שאמרו פה אחרים..סטיב קארל עושה עבודה מדהימה!אן התאווי גם..נהדרת!ודה רוק..גם הוא..היו מחאלה של שחקנים שעשו עבודה מעולה.האקשן..כן לא יה משהו..אבל כדי להכניס איזשהי דרמטיות..אני חושבת שזה ממש סרט נהדר וקליל..שלא צריך לנתח מכל הכיוונים.סרט נחמד?צחקתם?זה מה שחשוב.אם הוא גרם לך לצחוק..כנראה שנהנת..והיו כמה וכמה בדיוחת וטובות
שאלו פה משהו על היהדות של הבמאי,
הוא לא, אבל מל ברוקס עזר הרבה בתסריט.
השלמתי היום בטלויזיה
בהחלט סרט שעדיף לראות בטלויזיה, הכפתור של הפרוורד עוזר ליהנות ממנו יותר. בסך הכל הסרט חביב וכמו העכרור גם אני גיכחתי מכמה בדיחות שבוצעו היטב גם אם לא סבלו מעודף מקוריות.
בדרך כלל אני לא אוהבת פארודיות כי הן מסתמכות על המון הומור מבוכה, גועל ואלימות כלפי הדמויות הראשיות. הסרט הזה לא חף מסוג ההומור שבדר"כ מכאיב לי יותר מאשר מצחיק אותי, אבל הוא משתמש בו ממש מעט ובעדינות וחוסך מאיתנו את כמעט כל הגועל (מינוס סצינת הקאה מיותרת אחת). עוד עזרה לי להגיע לסופו של הסרט ואפילו ליהנות העובדה שסמארט הוא באמת לא מטומטם גמור. הוא קצת מגושם, כדי לספק את כמה רגעי הכאב והמבוכה שכנראה הכרחיים, אבל באמת בסך הכל הוא אינטילגנטי ולא בלתי נסבל (אל תהרגו אותי, אבל – בניגוד לאוסטין פאוארס ודומיו).
בסך הכל היו מעט מידי בדיחות, אבל הזמן עבר בכיף והאקשן חביב, ולגביו אני מסכימה גם עם העכרור וגם עם רדפיש – היה מהנה, אך הפריע לאוירה הכללית של הסרט שמוטב היה אילו הייתה יותר קומית.
מטופש להחריד אך משעשע וחביב למדי
מעביר את הזמן לא רע מול הטלוויזיה וממש לא דומה לאוסטין פאוורס לדעתי (שהוא פארודיה על ג'יימס בונד, כידוע). אני לא מאוהדותיו של קארל, אני מהצד של הכלה… והיא אכן קצת אנמית, אבל חמודה וחיננית כתמיד (ועם יותר מדי אייליינר). רוב הזמן לא קורע מצחוק, אבל פעם בכמה דקות הייתה בדיחה (מטופשת מאוד) שגרמה לנו לצחוק בקול רם, אז למה לא, אני מפרגנת.