 |
||
| צילומי 'המצפן הזהוב', שינסה להיות ה'נרניה' של 2007, מתחילים בקרוב. ניקול קידמן תהיה גב' קולטר המקסימה להבעית, אוה גרין ('החולמים') תהיה סרפינה, ואת התפקיד הראשי קיבלה, כמובן, דקוטה. אבל לא ההיא. אחת אחרת. |
02.08.2006
|
|
יומית
צילומי 'המצפן הזהוב', שינסה להיות ה'נרניה' של 2007, מתחילים בקרוב. ניקול קידמן תהיה גב' קולטר המקסימה להבעית, אוה גרין ('החולמים') תהיה סרפינה, ואת התפקיד הראשי קיבלה, כמובן, דקוטה. אבל לא ההיא. אחת אחרת.
צילומי 'המצפן הזהוב', שינסה להיות ה'נרניה' של 2007, מתחילים בקרוב. ניקול קידמן תהיה גב' קולטר המקסימה להבעית, אוה גרין ('החולמים') תהיה סרפינה, ואת התפקיד הראשי קיבלה, כמובן, דקוטה. אבל לא ההיא. אחת אחרת.
הו! אני אמנם לא סובלת את ניקול קידמן,
אבל התכונות שהופכות אותה לבלתי-נסבלת הן בדיוק התכונות שהופכות אותה לליהוק המושלם לתפקיד הזה.
יש איפשהו תמונה של העלמה דקוטה?
לא. חיפשתי.
אפילו לא כתוב בשום מקום (שהצלחתי למצוא) בת כמה היא.
לדעתי, כדי להבדיל בינהן, צריך לקרוא להן דקוטה הצפונית ודקוטה הדרומית.
קידמן היא ליהוק מושלם לתפקיד הזה.
פשוט ליהוק גאוני. את אווה גרין קצת קשה לי לראות בתור סרפינה, אבל לא ראיתי אותה בסרטים, כך שלא אחרוץ את דינה.
ווהו, הסרט באמת עומד לצאת!
אין להתלונן על שום תפקיד שאווה גרין מקבלת.
באמת?
האמת, ראיתי אותה בדיוק בסרט אחד עד היום, 'ממלכת גן עדן', אבל היא לא עשתה שם שום רושם מיוחד.
הו, באמת?
זו הייתה היא?
שיניתי את דעתי. לא רוצה אותה בתור סרפינה פקלה. סרפינה היא דמות שדורשת הרבה אופי, ואווה גרין כל כך חסרה את זה במשחק שלה שאפילו לא זכרתי שזו הייתה היא.
לדעתי היא היתה טובה גם ב''החולמים'' וגם ב''ממלכת גן עדן''.
אם כי באחרון בהחלט פחות, אבל בכל זאת.
בסוף כן מסריטים את 'המצפן הזהוב'?
חבל. כלומר, קיים הסיכוי הקלוש עד גיחוך שהסרט ישמר משהו מהקסם של הספר, אבל אני בספק. כל-כך קל לפשל בעיבוד של הספר הזה, וקולנוענים במילא מפשלים בעיבוד ספרים כברירת מחדל, כך שאני רחוק מלהיות אופטימי.
ואחרי פיסת הפסימיות הזו- אחלה ליהוק!
התמונה ביומית מפחידה אותי!
איך מתהים לניקול קידמן!
שקראתי תספרים דמיינתי את מיס קולטר.אבל הבמאי של אמריקאן פאי לא נשמע לי ממש מתאים וחסר להם אם הסרט יצא גרוע!
מה, גם אתה דמיינת את מיס קולטר שקראת את הספרים?
הסרט ייצא גרוע.
הסרט צריך חמישה במאים.
החלקים הגרנדיוזיים של הסרט תפורים על פיטר ג'קסון,ושאר החלקים צריכים במאי דרמה, מתח, אימה ובמאי סדרת ילדי הרפתקאות בריטית.
אולי עם כל הקיצוצים שצריך לעשות בשביל להסריט אותו יצליחו לתת לסיפור זרימה נורמלית.
עכשיו תסבירי למה.
הסתברות.
כמה ספרים/סיפורים עובדו לקולנוע? כמה מהם היו גרועים (או יותר גרוע מזה – סתמיים)?
ואם למקד – כמה מהסרטים שהתבססו על ספרי מדע בדיוני/פנטזיה יצאו מאכזבים? (ואני לא מדברת על "הם נתנו את השורה של רון להרמיוני" אלא על סרטים שעיוותו לגמרי את המסר של הספר או ש"התברכו" בעשיה טכנית מרושלת במיוחד).
הסתברות.
דווקא רוב סרטי הפנטזיה שאני יכול לחשוב עליהם היו סבירים למדי: הנסיכה הקסומה, הסיפור שאינו נגמר (טוב, לא נדבר על ההמשכים), שר הטבעות, הארי פוטר (טוב, אולי לא הסרטים הראשונים – לא ראיתי), האריה המכשפה וארון הבגדים… אולי יש מקום לאופטימיות.
בערך בשליפה:
'חולית', גברים בחלל', 'הקרב על כדור הארץ', 'טיים ליין', 'סולאריס', 'מכונת הזמן', 'אפקט הרעם' (טוב, אז מבוסס על סיפור).
אלה מדע בדיוני, לא פנטסיה.
וכשגם הספר היה מחורבן ("הקרב על כדור הארץ", "טיים ליין") – או בעייתי בעליל להסרטה ("מכונת הזמן", "איזה מין רעם") – מראש לא היה למה לצפות מהסרט.
בהודעה המקורית דיברתי גם על מד''ב,
ובאותה מידה אפשר להגיד – וזה נאמר גם ביומית הקודמת בנושא 'חומריו האפלים' – שהם בחיים לא יעזו ללכת עד הסוף עם המסר של הסרט. מה שאומר: לסרס את הסרט ולהפוך אותו לעוד סרט פנטזיה מהשורה.
תקני אותי אם אני טועה
(עבר קצת זמן), אבל נדמה לי שבספר הראשון אין הרבה מה לסרס. מי שייפגעו הם הספרים (כלומר הסרטים) השני והשלישי, ומכיוון שהם לא מגיעים לקרסוליים של הראשון, לא אכפת לי מה יקרה להם.
תקני אותי אם אני טועה
אפשר לסרס את הסוף. אם אני זוכר נכון, יש בו נאום אנטי כנסייתי, שדי מתווה את הדרך לשני הספרים הבאים.
(והשני יותר טוב מהראשון. וגם השלישי מגיע לקרסוליים שלו גם אם הוא צולע יחסית. נהנה בננה).
כן, ל''חמוריו האפלים'' יש פוטנציאל להפוך ל''צופן דה וינצ'י'' הבא
ולעורר מחאות נוצריות, במיוחד מצד הממסד הדתי הקתולי.
(הבהרה: בכינוי "חמוריו האפלים" נעשה שימוש למטרות שעשוע עצמי בלבד – נו, יש לי חוש הומור מוזר. הוא אינו מיועד להביע זלזול בספר, שהוא די טוב).
בהודעה המקורית דיברתי גם על מד''ב,
אבל אני דיברתי רק על פנטזיה. ו"חומריו האפלים" זה ספר פנטזיה.
את מדברת על חולית של דייוויד לינץ'?
כי אם כן, אין לי מושג מה הוא עושה ברשימה. סרט מעולה.
וגברים בחלל נחמד- יש בו אחלה אקשן ואפקטים.
בערך בשליפה:
רוב הסרטים ברשימה (כולם? את חלקם לא ראיתי) הם סרטי מדע בדיוני. עכשיו, אני יודע שהנוהג הוא להכניס את המדע הבדיוני והפנטזיה לאותה נישה, אבל אני לא מסכים עם הגישה הזו, בפרט כשזה מגיע לסרטי קולנוע.
הסיפור שאינו נגמר?
נכון שלא קראת את הספר? או שלפחות לא קראת את הספר לפני שראית את הסרט?
גם בלי ההמשכונים הסרט הצליח לקטול כל מהות רעיונית שהובעה בספר, ולהפוך אותו לסרט ילדים חביב (כך אני מבין, מהתרשמות כה חיובית לגביו מאלה שצפו בו כילדים) למי שלא הכיר את הספר.
וזה חבל מאד. כי הספר מעולה.
מש''א
ובאופן כללי סרט מיותר ומטופש (ומכוער) על פי אחד הספרים האהובים עלי ביותר.
אני חושב שכבר הוסכם פה בעבר
רוב האנשים שקראו את הספר, שנאו את הסרט. רוב האנשים שלא קראו את הספר (ואני ביניהם), אהבו את הסרט, או לפחות חשבו שהוא לא רע.
הסיפור שאינו נגמר?
קראתי את הספר, *אחרי* שראיתי את הסרט. אולי זו הסיבה שבגללה אני עדיין אוהב את הסרט. אני מסכים שאכן מדובר *רק* בסרט ילדים חביב לאלו שלא קראו את הספר, אבל אני לא חושב שמדובר בהשחתה, בטח לא בסגנון של "סולאריס" האמריקאי, לדוגמה.
ואותו דבר לגבי
האריה המכשפה וארון הבגדים.
כל אלו שאמרו לי שהם ממש נהנו מהסרט לא קראו את הספר. אנשים כמוני שקראו את הספר כמעט תמיד יצאו מאוכזבים.
ואגב סרטים מאכזבים מבוססי ספר, הפעם בתחום המד"ב – הדוגמא הכי בולטת היא לדעתי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". אם לספר היו קרסוליים, אז הסרט הזה בהחלט לא היה מגיע אליהם.
ואותו דבר לגבי
אני קראתי את כל סדרת נרניה לפני שראיתי את הסרט, ודווקא מאוד נהניתי מהסרט – אולי כי אני לא אוהב במיוחד את הספר הראשון (שהוא לטעמי מהחלשים בסדרה כולה).
אבל גם באופן כללי, לעתים קרובות מי שקרא את הספר יהיה מאוכזב מהסרט פשוט כי העיבוד אף פעם לא יהיה בול מה שהוא מצפה לו. תמיד יהיה סצינות שיורדו, תמיד יועברו שורות מרון להרמיוני בלי סיבה ברורה ותמיד תתקבל התחושה שהרעיון המרכזי של הספר התפספס, ואפילו אם זה רק בגלל שינוי קטן שנועד להוסיף דרמטיזציה (שר הטבעות, בהר האבדון).
לכן אין ברירה אלא לנסות ולהתייחס לסרט בתור (קלישאה) "יצירה העומדת בפני עצמה". לשכוח מהספר, ובטח לשכוח מי אמר איזו שורה, לפחות עד תום הצפיה.
בקשר למדריך הטרמפיסט, אני מסכים – במקרה הזה, לשכוח את הספר יכול רק לקלקל, מכיוון שאי אפשר יהיה להבין מה הולך שם, ולמה טרחו לעשות את הסרט אם הבדיחות כל כך גרועות.
מצד שני, המדריך הוא לא בדיוק מד"ב (או פנטזיה).
היה פתיל על זה ב''חוסר הנאמנות השערורייתי ביותר למקור הספרותי'',
כאן:
כתבה מספר 2300
ועוד דיון מעניין בהקשר של הסיפור שאינו נגמר (וגם הרבה נארניה), שהתחיל מהתגובה הזו של רמונה:
כתבה מספר 3045
היה פתיל על זה ב''חוסר הנאמנות השערורייתי ביותר למקור הספרותי'',
מעניין שרוב המקרים של חוסר נאמנות למקור הספרותי הם בסרטי ילדים שמבוססים על ספרים מצליחים-אך-לא-מתיישרים-עם-הקו-ההוליוודי, כמו ספריו של רואלד דאל, ספרי נרניה והסיפור שאינו נגמר. במקרים כאלו השינוי נובע מרצון (טפשי למדי) לגונן על הילדים, ולאו דווקא מחוסר כבוד למקור הספרותי.
ובכל מקרה, למה לראות רק את חצי הכוס הריקה? בטוח שיש גם סרטים (לאו דווקא פנטזיה ומד"ב) שמאוד נאמנים למקור הספרותי. היחיד שעולה לי בראש הוא "מות הזמיר" העתיק, שמבוסס על "אל תיגע בזמיר" של הרפר לי. עוד רעיונות?
''הנסיכה הקסומה'', כמובן, שמוזכר בתגובות בסקר ההוא.
אבל לדעתי זה בלתי נמנע שרוב הסרטים יהיו פחות מוצלחים ומצליחים מהמקור הספרותי. זה עניין כמעט מתמטי – מראש, מנסים לעבד בעיקר ספרים יחסית טובים, שזכו להערכה ו/או לפופולריות. ולעומת זאת הסרטים שיוצאים מזה יהיו כמו כל סרט – חלק טובים, חלק רעים, חלק בסדר. אז ברוב המקרים, הם יהיו פחות טובים ו/או פופולריים מהמקור.
מה ב''האריה והמכשפה'' לא נאמן למקור?
אה...
שר הטבעות? הארי פוטר? צופן דה ונצ'י? עיר החטאים? התפוז המכני? ראיון עם הערפד? מיסטיק ריבר? הר ברוקבק?
כל אלה מאד נאמנים למקור, אם כי ראיון עם הערפד ושר הטבעות פחות מהשאר.
אה...
צופן דה וינצ'י לא נאמן כל כך למקור (וזה די מפתיע). הסיום שלו (בכל הנוגע לסופי) שונה למדי (ודרמטי ומטופש הרבה יותר) מזה של הספר.
אבל הנקודה הסופית עדיין נשארת.
יש אמנם הטייה לכיוון מסוים אבל זה רק כדי "לרכך" את המסקנה הסופית של הגיבורים.
ועדיין, שאר הסרט נאמן לחלוטין לספר. יותר משר הטבעות למשל.
ניטפוק
שם ספרה המקורי של לי היה "להרוג זמיר".
באנגלית.
בעברית דווקא קראו לו (לספר) 'אל תיגע בזמיר', מסיבה כלשהי.
הסיבה ככל הנראה
קשורה לקטע בספר שבו האב אומר לבנו שמותר לו לירות בעורבים כאוות נפשו, אבל לא בזמיר. המתרגם/ת כנראה החליט/ה ש"להרוג זמיר" נשמע רע בעברית (מה שנכון), ולכן חיפש/ה ביטוי שישתלב טוב בקטע הנ"ל וגם יישמע טוב בתור שם לספר.
האמת שאף פעם לא הבנתי למה שם הספר נלקח דווקא מקטע כ"כ לא מייצג, ואף מנוגד לרוח הספר, אבל ניחא….
בתו, לא?
(לא שאני ממש זוכר את הספר)
בתו, לא?
אני לא בטוחה….
אמנם הבת היא הגיבורה הראשית, אבל לדעתי דווקא בקטע הנ"ל מדובר על הבן.
לא זכור לי שסקאוט יורה בציפורים בשלב כלשהו במהלך הספר
הזמיר
ממה שאני זוכר הוא מטאפורה הן לבו ראדלי והן לשחור, משהו על זה שלא פוגעים באלה שעוזרים לנו. בכל מקרה, מדובר גם בשם שנשמע טוב.
מספר חיילי המילואים שמנצלים את יומם היחיד בבית לגלישה בעין הדג,
הוא, טוב, כזו הקלה (כמובן, הקלה במובן של נו, שהכל ייגמר וכולם יחזרו הביתה וסדר עדיפויות נכון ובריא וכל זה)… הייתי בטוחה שרמת ההתמכרות שלי היא יוצאת דופן.
ובכן, לא יום יחיד אלא שלושה
וגם בו נכנסתי רק ליומית ולעמוד הראשון כדי לעמוד על הפער שצברתי. המסקנה, אגב, היא שכשאחזור סופית, אני אצטרך להחליט האם לחזור לחיי, לעבורה, לבת הזוג, למשפחה – או להשבית את הכל ולשבת על עין הדג במשך שבוע רצוף כדי שלא אפסיד חס וחלילה אף דיון על "נחשים על המטוס".
אבל למה
טימותי דלטון, שהיה לורד עזריאל בהפקה הבימתית, לא ישחק אותו גם בקולנוע, אלא הלבקן מצופן דה וינצ'י?
הז'אנר
סיימתי לקרוא את חומריו האפלים (באשמת האתר). לדעתי הסוף של הסידרה נראה כאילו שהוא נכתב בחיפזון..
מה שמעניין עם הסידרה שהיא שקשה לדעת אם היא פנטזיה או מד"ב.
הסתכלתי בעמוד הזה:
http://www.twilighttimes.com/Odgers4a.html
אבל עדיין לא הצלחתי להגיע למסקנה ברורה.
למה קשה לדעת?
היא פנטסיה לפי כל הגדרה שאני מכירה (והיא ממש ממש לא מד"ב לפי כל הגדרה שאני מכירה למד"ב).
הז'אנר
אני לא רואה שום סיבה לראות את הספרים בתור מד"ב. קצת התלהבות מתורת הקוונטים לא מצדיקה את זה.
ואכן, הסוף מרגיש כמו נסיון לסגור ברגעים האחרונים את כל אלפי הקצוות שנשארו פתוחים – ולא בהצלחה רבה.
תהייה
הדיון האחרון על נרניה, חומריו האפלים ושאר ספרי פנטזיה/מד"ב מעלה את השאלה – מה פשר הברית הקדושה בין גיקים ופנטזיה/מד"ב?
הייתי מתפלסף
אבל התשובה הפשוטה היא: גיקים הם חכמים יותר ובעלי יותר דמיון.
חכמים יותר?
זו הסיבה שהם מוכנים לבלוע כל-כך הרבה ספרות גרועה?
או, במלים אחרות, לא הבנתי את הטענה.
וזאת להבדיל
מכל הספרות הלא-פנטסטית, שהיא בהכרח טובה? ושאותה, כמובן, אנשים שלא מוגדרים כגיקים בולעים בצמא?
אל תתחמק
תסביר לי למה לשם קריאת מד"ב ופנטסיה נדרשת חוכמה גבוהה יותר.
לגבי דמיון, זה די מובן מאליו. לגבי חוכמה, ממש לא – ושללתי את הקריטריון היחיד שנראה לי שיכול להיות שאתה מרמז עליו, זה הכל.
לא רוצה להסביר! לא רוצה!
רמת הדיון בשטות שאמרתי לא תגיע רחוק, להבדיל מהדיון היותר רציני שהתפתח למטה, לכן אני מסיר בזאת את, אר, השתתפותי, או משהו.
אני אנסה:
במונחי תצפית משתתפת, בין הרבה קהילות שצפיתי בהן בחיי (עם יותר או פחות השתתפות, לפחות עד האוניברסיטה, וגם זה תלוי חוג), קהילת המד"ב בלטה ביותר באחוז האנשים האינטליגנטיים שבה, כמו גם ברמת האינטליגנציה של אותם אנשים. ואני מתכוונת לאינטליגנציה, ולא להשכלה, למרות ששמחתי לגלות בין שורותיהם אנשים קוראים רבים…
אמנם אני לא יכולה לטעון לבדיקה סטטיסטית, ואין דבר כזה מציאות אובייקטיבית, וכו', אבל זה לא שהטיעון הופיע משום מקום. המתאם מספיק חזק כדי שהרבה אנשים יבחינו בו ללא ניתוחים סטטיסטיים. אני כמובן לא יכולה לבסס טיעון של סיבתיות, ובהחלט ייתכן שקריאת מד"ב ופנטזיה יוצרת עליונות אינטלקטואלית ולא נובעת ממנה…
לגבי הסיבות, טוב, אם תגלה אותן – אנא חלוק אותן עם שאר הכיתה.
משתנה מתערב
כפי שכתבו כאן למטה, אני חושב שהסיבה שאנשים קוראים מד"ב אינה קשורה ישירות לאינטיליגנציה שלהם. כי, בואי נודה על האמת, קריאת מד"ב או פנטסיה לא דורשת דווקא חוכמה יתרה (בניגוד ל, נגיד, קריאת ספרים של תומאס פיינצ'ון או של ג'יימס ג'וייס).
העובדה ששני נתונים כרוכים אחד בשני באופן בר-הוכחה לא מעידה על קשר סיבתי. הדוגמא הקלאסית היא שישנו קשר בר הוכחה בין מידת נעלים לבין הישגים במתמטיקה, אבל זה רק בגלל משתנה מתערב פשוט: גיל. מה המשתנה המתערב כאן אני לא בטוח, למרות שנראה לי שהוא קשור בנישות חברתיות.
בכל זאת ממשיך את הדיון
אולי אינטליגנציה היא לא המילה הנכונה, אבל כן, קריאת ספר מד"ב/פנטזיה דורשת יותר מקריאת ספר "רגיל". כשאתה פותח ספר מד"ב אתה יודע שתיזרק לעולם אחר, בעל חוקים משלו, שאותם תצטרך להבין תוך כדי הקריאה – ורצוי שתבין אותם מהר, אחרת אחרי פרק או שניים לא יהיה לך מושג מה קורה. מנגד, ספר של רם אורן (ואני מתנצל בפני כל ספרי הלא-מד"ב שנכתבו אי פעם שזה מה שבחרתי כדי לייצג אותם) מתרחש בעולם המוכר שלנו, ולא דורש מהקורא להבין שום דבר שלא מוסבר לו במפורש. (כן, אני יודע שזאת הכללה גורפת. אל תנטפקו אותי, בבקשה).
מהסיבה הזאת, פנטזיה גנרית נחשבת לתת-ז'אנר נחות: כל הספרים האלה מתרחשים בעולמות פחות או יותר זהים. קראת אחד, לא תצטרך להתאמץ הרבה כדי להבין את כולם.
עם קשה עורף אנחנו
ושוב, אני לא מסכים. לספרי מד"ב רבים, למשל, ישנה בעיה של דמויות פלקטיות. זאת אומרת, העולם אולי לא צפוי, אבל הדמויות מאוד צפויות. בספרים מבוססי דמויות, מה שהקורא צריך להבין הוא איך הדמויות יפעלו, ובעיקר מי ומה הן. זה דורש מאמץ אינטלקטואלי לא פחות. ואם אתה מתכוון לענות לי שאני מדבר בהכללות לא מבוססות, גם אתה: הרי ספרי מד"ב רבים מתרחשים, בעצם, באותו עולם.
אם אתה דווקא רוצה השוואה של ז'אנרים, קח ספרי בלשים. שם כל העיקרון הוא לפתור את התעלומה לפני שהסופר מגלה לנו את הסוף: המטרה הרשמית של הספר היא להיות חידה. הופ, ז'אנר אינטלקטואלי יותר ממד"ב.
עם קשה עורף אנחנו
כמובן שההכללה שלך על ספרי בלשים לא נכונה (במכוון?). בסיפורי שרלוק הולמס, למשל, אין שום דרך לפתור את התעלומה בעצמך – המידע שיש לשרלוק לרוב לא גלוי לך (ליתר דיוק – לווטסון, שהוא המספר).
כן, במכוון.
ומי שקורא ספרי בלשים
לא יסומן כגיק?
לא.
בוודאי לא אם הם טוענים שהם ספרי מתח, אבל אפילו לא אם הם סתם אגאטה כריסטי.
אתה יודע מה, בוא אני אתן לך דוגמא חלופית: מי שקורא ספרות גבוהה (או "גבוהה", אם אתה מעדיף) יסומן כגיק? יתרה מכך, יסומן כגיק _יותר_ ממי שקורא סתם מד"ב?
וחוץ מזה, אתה הופך סיבה ומסובב. לא טענתי שגיקים אינם חכמים; אפילו לא טענתי שמי שקורא מד"ב אינו חכם. טענתי שלשם קריאת מד"ב לא נדרשת אינטיליגנציה מיוחדת.
כלומר, אם אני לא אוהב פנטסיה* אני פרימיטיב חסר דמיון?
תודה רבה, רד פיש. באמת תודה רבה.
אגב, אני לא אוהב את ההגדרה גיק. אני אדם מהשורה, לא איזה מוזר.
* להוציא את טרי פראטצ'ט והנרי לאיון אולדי.
אל תיעלב בכוח.
רד אמר שלדעתו גיקים אוהבים מד"ב כי הם אנשים חכמים ובעלי דמיון. זה כמו להגיד שרוסים אוהבים שחמט כי הם באים ממדינה עם מסורת אינטלקטואלית מהוללת. אין שום סיבה להסיק שמי שלא אוהב מד"ב הוא טיפש, כמו שאין סיבה להסיק שמי שלא אוהב שחמט הוא בור חסר תרבות.
מחמאה למישהו, היא לא עלבון אוטומטי למישהו אחר.
לא לא לא לא
רד פיש אמר שגיקים אוהבים מדע בדיוני ופנטזיה כי הם *יותר* חכמים ובעלי דמיון *יותר* מפותח מהשאר.
נ.ב. אני שונא שחמט.
מצטער, אין לי זמן להמשיך להסביר למה זה לא היה עלבון.
אולי מישהו אחר.
שונא שחמט?
אז אני מקווה שאתה לפחות מנגן בפסנתר…. מאפיונר? קומוניסט? קופאית? משהו??
שונא שחמט; ודמקה; ושש בש; ואבאלון; וכל משחק לוח אחר.
אני לא מנגן בפסנתר; אני *שונא* קומוניסטים (אבל *ממש* שונא); קופאית דודה שך.
אם יצא ממני מאפיונר, זה כבר נראה בהמשך.
ושוקולד אתה לפחות אוהב? ועוגות גבינה?
ושוקולד אתה לפחות אוהב? ועוגות גבינה?
הי, גם אני בן אדם (מכל מקום, זו התאוריה הרווחת).
דווקא שנאה עזה לקומוניזם די מאפיינת את בני משפחתי וחברי הרוסים.
או, אם יורשה לי לצטט: "לא ברחנו מברית המועצות כדי להגיע לישראל ושיכריחו אותנו ללמוד את מארקס" (וכן, אני יודעת, מארקס זה לא קומוניזם, אבל איכשהו ההרצאות עליו תמיד מידרדרות לקומוניזם די מהר).
שנאה עזה לקומוניזם מאפיינת 99% מתושבי ברית המועצות לשעבר.
אף אחד לא באמת האמין באידאולוגיה האווילית של המפלגה.
לא ממש נכון.
בסיבוב השני של הבחירות ב-1996 זכה זיוגאנוב לכארבעים אחוזים מקולות המצביעים.
הקומוניסטים אמנם לא הצליחו לשחזר את ההישג הזה (המועמד שלהם קיבל רק 13.7 אחוזים מקולות המצביעים ב-2004), אבל זה עדיין מראה שהשנאה לקומוניזם *איננה* מאפיין כה כולל בבריה"מ לשעבר, גם בניכוי כל האוכלוסיות של רפובליקות הברית הפורשות.
ממש לא נכון.
הסיבה לכך שזוגאנוב קיבל ארבעים אחוז מהקולות היא שבשנת 1996 רוסיה היתה חרא של מקום לחיות בו. לא היו מוצרי חשמל, אוכל, שום דבר.
כתוצאה מההתפרקותה של ברית המועצות, הכלכלה בארצות שהרכיבו אותה קרסה לחלוטין; האבטלה והאינפלציה גאו, לכן אנשים התגעגעו ללא-רווחה הנוחה יחסית של ברה"מ לשעבר, והצביעו למועמד הקומוניסטי בתקווה שהוא ייצב את כלכלת המדינה.
זה הכל. אף אחד לא תומך במפלגה הקומוניסטית (חוץ מסבתא שלי, למרות שמעולם הצלחתי להבין איך היא יכולה להיות גם דתיה וגם תומכת נלהבת של המפלגה. טוב, דברים מופלאים יותר כבר קרו). אתה רוצה לדעת מה 99% מתושבי ברית המועצות לשעבר חושבים על המפלגה? קח את השיר "בארצי יש בעיה" ובמקום "יהודים" תציב "קומוניסטים". זה מה שאני חושב עליהם, זה מה שההורים שלי חושבים עליהם וזה מה שכל החברים של ההורים שלי חושבים עליהם.
קומוניזם = דרעק
אני רק הערה.
אני לא מכיר את הנושא, אין לי סטטיסטיקות, ובהחלט יתכן שאתה צודק.
אבל מה שאתה, ההורים שלך וכל החברים ההורים שלך חושבים הוא רק מה שאנשים ש_דומים_ לך, ולהורים שלך חושבים. במלים אחרות, יתכן שאתה לא רואה את התמונה הכוללת.
יכול להיות, אבל לא סביר.
המפלגה היתה מאד לא פופולרית.
צר לי, לא הוכחת דבר.
למרות המצב הכלכלי הקשה דאז (אגב, דווקא השתפר לעומת התקופה לפני 1995), אנשים לא היו מצביעים לקומוניסטים אם השנאה כלפיהם הייתה מושרשת כמו שאתה טוען. ולא משנה מה היו הבטחותיו של זיוגאנוב.
ובין חוסר פופולריות למצב בו 99 אחוז מהאנשים שונאים אותך, יש הרבה דרך.
הא?
אולי פשוט
גיקים גם ככה לא הכי מתחברים למציאות הקיימת, ולכן יותר קל להם עם עולמות חלופיים למיניהם
תהייה
ואולי פשוט זה עניין של הגדרה? מה זה "גיק"?
וואו. שאלה טובה.
אני מרגיש שנכנסתי פה לפינה צרה. לא שאלתי את השאלה מתוך התנשאות או זלזול, אבל עכשיו, כשאני מנסה לנסח לעצמי מהו "גיק", אני לא מסוגל להגיע להגדרה משביעת רצון. ראשית, מכיוון שהניסוחים שניסחתי לעצמי נטו להיות דרוגטוריים ושנית, מכיוון שאני מוקף באנשים עם מאפיינים "גיקיים" שהסטריאוטיפ צר על מידותיהם.
אבל נדמה לי ש-MR כתבה לפני זמן-מה על היותה גיקית גאה ומוצהרת. האסוציאציה המיידית שלי הייתה לתרבות הקווירית, שלקחה את הסטריאוטיפ והפכה אותו לסיבה לחגיגה. אז אולי, כדי להמנע מהגדרות מעליבות, עדיף לשאול מה מקומה של ספרות המדב"פ ב*תרבות הגיקית*, מתוך הנחה שישנה תרבות כזו שהלוקחים בה חלק גאים במי שהם.
סקאלה מאוד רחבה
מסטיב ארקל ועד סטיב הוקינג.
לפי מילון הסלנג המקיף (של מיודענו, רוביק רוזנטל*)
גיק – גולש שאינו מש מהמחשב: "מגיע זמן שבו כל בעל מחשב, על אחת כמה וכמה אם הוא גיק, אומר לעצמו: זהו. אי אפשר יותר" (נענע, 2002) אנגלית: geek (אדם לא חברותי, מרובע).
אני חושב שההגדרה הזו מפספסת את המשמעות האמיתית. גיק יכול להיות "מכור" לסדרות טלויזיה ולז'אנר ספרותי מסוים (לרבות פנטסיה וקומיקס) והזמן שהוא מבלה מול המחשב הוא לרוב תופעת לוואי של ההתעניינות בנושא בעידן של החלפת מידע באינטרנט. בנוסף, למרות הדימוי האנטי-חברתי של בתול בן שלושים שחי במרתף של ההורים (או Comic Book Guy מהסימפסונס), עושה רושם שגיקים נוטים להסתובב בחבורות וללכת לארועים ובילויים רבים. הם פשוט מחברים בין הצד החברתי לבין התחביבים שלהם, בעוד רוב האנשים נוטים להפריד בין התחומים.
את המשיכה דווקא למד"ב ופנטסיה אפשר להסביר דרך מיליון תאוריות. יתכן והעובדה שמדובר בתחומים עם קהל יעד קטן יחסית, גורמים לכך שחובבי הז'אנר הופכים לאאוטסיידרים. יתכן והצורך לזכור פרטים רבים (אבל לא בהכרח עלילה מסובכת) מושך אנשים בעלי יותר זמן פנוי ויכולת ריכוז גבוהה. אולי זה סוג של תיוג מגיל צעיר, בו אלה שאינם מלכי הכתה, מופנים בידי גיקים אחרים ובידי התקשורת לתחומים בעלי אלמנטים שונים מאלה שמוצגים בעיתוני הילדים והנוער. אולי מישהו יערוך על זה פעם מחקר, אבל חבל להרוס את המקום הפנוי לדמיון ע"י פרסום מסקנות שרירותיות מכלילות.
*במידה ונראה כאילו קיימת מידה של
בכותרת, הריני להכחיש. אני חושב שרוביק רוזנטל עושה שירות נהדר במדורו ובמילון המאוד מהנה לקריאה שלו.
לפי מילון הסלנג המקיף (של מיודענו, רוביק רוזנטל*)
לא כל כך הבנתי מה ההגדרה. הדבר הכי טוב שהצלחתי לחלץ הוא "הם מחברים בין הצד החברתי לבין התחביבים שלהם", אבל את זה עושים גם אלו שאוהבים מוזיקת טראנס ויוצאים לרקוד במועדונים.
לדעתי גיקים מוגדרים בעיקר על פי התחביבים שלהם, ולכן הקשר לא כל כך מפתיע, כי גיקים מוגדרים מלכתחילה בתור חובבי מד"ב/פנטזיה.
הנה משהו נחמד:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9F
(זה עוסק בעיקר ב"חנון", אבל למעשה ההבדלים בין "חנון" ו"גיק" לא כל כך ברורים – עושה רושם שמשתמשים בכל אחת משתי המילים כדי לתאר שתי משמעויות שונות).
אני חושב שמדובר יותר בעיסוק
אובססיבי בתחום כלשהו, כשהתחום המדובר הוא או לא מעניין\ילדותי בעיני רוב האוכלוסייה, או שמדובר בתחום מדעי (לא הצלחתי לחשוב על מילה יותר טובה אבל בטח יש הגדרה יותר מוצלחת למה שאני מתכוון אליו מ"מדעי") כלשהו שדורש הרבה למידה והשקעה ואולי גם הרבה אינטילגנציה. הכוונה שלי היא או באמת לתחומים מדעיים פיזיקה, מתמטיקה וכל זה, וגם למשל שפות תכנות, זה גם נחשב למדע?
אני לא חושב שהחברה מתייגת אוטומטית כגיק כל מי שקרא כמה ספרי מדע בדיוני או פנטזיה. אני חושב שהוא נהפך לגיק כשזה תחום העיסוק העיקרי שלו, כשהוא הולך לכנסים, גולש באינטרנט שעות ארוכות כדי לדלות מידע, אוסף פריטים חסרי שימוש שנוגעים לנושא וכו'.
ובכן,
לפי אחד המרצים שלי, גיק היה זה שהיה מולק ראשי תרנגולות בשיניו בקרקסים האמריקאים.
נראה לי שלפי Merriam האיש צדק, אבל גם מי שמתרגם ל'חנון':
נראה לי שהמעבר מאנגלית לעברית הוסיף משמעויות מסויימות. אחרי הכל – מדובר בסלנג.
גם קווין סמית' נתן את ההסבר הזה (עם התרנגולות)
ראוי לציין שהוא אמר זאת לאחר שבחור בשם גיק הציע לבצע בו מין אוראלי.
אולי אנחנו מסתכלים על זה מהכיוון הלא נכון?
אולי השאלה היא למה חיבה למד"ב ופנטסיה נחשבת למאפיין גיקי.
בתחום הקולנוע, שוברי הקופות הגדולים ביותר הם בלי יוצא מן הכלל מד"ב או פנטסיה. מה שאומר, אם יורשה לי לכתוב את המובן מאליו, שיותר אנשים נוהגים לצפות בהם מבכל ז'אנר אחר. בתחום הספרות המצב פחות ורוד, אבל זה מכיוון שבאופן כללי חלה ירידה באחוז הקוראים. הספר המצליח של העשור, בכל אופן, הוא ספר פנטזיה. אולי אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנשים, באופן כללי, נמשכים כל-כך למד"ב ופנטסיה.
ובעצם, אולי דווקא הנתונים האלה יכולים להסביר למה המתעניינים בתחום נחשבים לגיקים. ידוע שהקהל הגדול ביותר של הקולנוע הם הילדים והנוער. לפיכך, הסרטים המצליחים באמת הם לרב סרטים ילדותיים ופשטניים. גם אותו רב מכר מהפסקה הקודמת הוא ספר ילדים. כיוון שאדם שלא מתעניין בתחום נחשף בעיקר לדוגמאות האלה לאורך חייו, כנראה שהוא תופס את כולו כילדותי. לכן, אדם בוגר שמתעסק בו (או נער, כיוון שתדמית בוגרת היא כמעט ערך עליון בגיל הזה) נחשב לסוטה. במובן של אחד שעוסק בנושא ש"לא מתאים" לו לעסוק בו. ההסבר הזה מתאים לעוד מאפיין גיקי- עיסוק בקומיקס. כיוון שהייצוג של התחום בקרב החברה הרחבה הוא, בגדול, זבל ילדותי בסגנון סופרמן, לא פלא שיצא לו שם רע.
אבל זה לא נכון.
יש גיקים של פנטסיה/מד"ב, כמו שיש גיקים של ספרות רוסית קלאסית ושל פילוסופיה מודרנית. הדבר המשותף לכל הגיקים הוא שמושא החובבות דורש איזושהי נכונות לאינטלקטואליות (לא אינטליגנציה גבוהה יותר דווקא, סתם נכונות להפעלת המוח).
ואם מרחיבים קצת,
אז יש גם גיקים של סרטים וגיקים של מוסיקה אלטרנטיבית. ופה זה נהיה מגוחך, או שזה היה מגוחך מלכתחילה – לי, לפחות, הנסיון לחלק אנשים לקבוצות בצורה כזאת מריח משטיפת-מוח צרכנית (אותה תפיסת העולם שתיכוניסטים משתמשים בה כדי להגדיר את עצמם "לעומק" לפי סוג הטי-שרט שהם קונים ומספר העגילים באוזן).
נראה לי שהאימוץ של המונח גיק כהגדרה עצמית ע"י חובבי מד"ב בא אחרי שכבר "ידוע", כעובדה מוגמרת, שאנחנו גיקים. מנסיוני האישי, באיזשהו שלב כבר פשוט לא מעניין להתווכח עם זה או לנסות לראות אם זה נכון או לא או מה. יש איזושהי הגדרה חברתית של גיק, מסתבר שאני מתאים לה, יופי, מה יש לאכול. כזה.
ההגדרה שאני מציע
גיק – אדם המחבר בקביעות בין תחביבים בעלי אופי תרבותי לבין חייו החברתיים. מקור המילה מאנגלית (geek) מרמז על בידוד חברתי מצד המיינסטרים.
זו כמובן הגדרה מוגבלת, אבל אני חושב שהיא יותר קולעת מזו המתייחסת רק לשימוש במחשב (שהוא, כאמור, בעיקר תופעת לואי). לדעתי, מי שהולך פעם בשבוע למועדונים מתוך חיבה למוסיקה אלקטרונית, או למשחקי כדורגל מתוך חיבה לספורט, הוא לא גיק. לעומת זאת, אדם שאוסף ומקטלג דיסקים של דאפט פאנק ומיסטיקל סאן, תוך הענקת כבוד מיוחד לחומרים המוקדמים, הוא גיק. גם מי שמנתח עם חבריו תוצאות משחקים, מהמר על העברות משמעותיות ומפרשן באופן קבוע בערוץ הספורט, הוא סוג של גיק (האם ניתן להכחיש שנדב יעקבי, שגיא כהן ואבי מלר הם גיקים?).
ההגדרה שאני מציע
לא כל כך הבנתי איך קיטלוג דיסקים שייך לחיים חברתיים (אולי כוונתך להיעדר חיים חברתיים?).
חצי מהאנשים בבסיס שלי לשעבר מודים לך על שהפכת אותם לגיקים בהינף "ניתוח" תוצאת משחקים. מה שכן, אני לא חושב שהם יסכימו שהם אותו סוג של גיק כמוני, כך שהשימוש שלך במילה הזו חופשי מדי.
הייתה לי הרגשה שההגדרה לא מוצלחת
קטלוג דיסקים הוא רק דוגמה לעיסוק בתחום מסוים מעבר לרמה המקובלת. אני יוצא מנקודת הנחה לפיה גיקיות מוגדרת בידי הסביבה, לא בידי העיסוק. לכן, רמת ההתעסקות בתחום מסוים ויחסה של רוב האוכלוסיה כלפיו, הן שמבדילות בין גיקים ללא גיקים. אנשים שמנתחים תוצאות משחקים בזמנם הפנוי, הם לא גיקים. מי שעושה זאת כפעילות חברתית קבועה, הוא כן גיק מאחר ולא נהוג להיפגש במיוחד רק כדי להתעמק בכדורגל. אולי זו הסיבה שגיקים מעבירים זמן רב מול המחשב (ואני מתעקש שמדובר בתופעת לואי, לא בהגדרה), כי האינטרנט הוא מקום מפגש לקהילות שלא יכולות להיפגש באופן סדיר מחוץ לפורומים.
בסופו של דבר, מה מבדיל בין פרשני ערוץ הספורט לבין שגרירות סאנידייל? בשני המקרים, אנשים עוסקים, על חשבון זמנם, בתופעה תרבותית פופולארית במידה החורגת מהמקובל במיינסטרים החברתי. בעיני, השיוך של גיקים דווקא למד"ב ופנטסיה הוא הכללה מאוד גסה. יש גם גיקים של ספורט, גיקים של טלנובלות, גיקים של יין, גיקים של רכבי שטח. מבחינתי, זהו תואר מאוד כללי שצומצם לכדי סטראוטיפ דרך התקשורת והנסיון לגרום לטרנדים שטחיים להראות יותר "קוליים", על ידי דחיקת תחומים אחרים לשולי החברה. רק תאוריה, כמובן.
מישהו מעוניין לנסח הגדרה חדשה?
הייתה לי הרגשה שההגדרה לא מוצלחת
פרשני כדורגל עושים את זה כי הם מקבלים כסף…
אני לא חושב שיש הגדרה מקובלת לגיק או שצריכה להיות – אבל לדעתי הכינוי הזה מוענק בד"כ למי שהוא:
א) "חסר כישורים חברתיים" – כלומר, לא מסתדר עם אנשים שאינם דומים לו.
ב) מתעניין בתחומים מסויימים. אחד מהתחומים הללו הוא מד"ב ופנטזיה, ומכאן ה"קשר" בין גיקים ובינו. ודאי שיש עוד תחומים. אני לא יודע אם דווקא יין (הברנש מ"דרכים צדדיות" הוא גיק?) אבל ברור שמדעים, מחשבים וכדומה.
בתור כותב פעיל בפורום כדורסל גדול.
אני יכול להעיד שגם חובבי ספורט (טוב, לפחות כדורסל, לא יודע על כדורגל) עשויים ויכולים להיות גיקים. מעבר לכך – חלק גדול מאד מהחבר'ה היותר אינטלגנטים שם מתעניינים בנושאים גיקיים קלאסיים. וחלק מהם מגדירים את עצמם ביודעין כ"גיקים".
ההגדרה שלך מצוינת, אבל חסר בה רכיב אחד:
אדם המחבר בקביעות בין חביבים בעלי אופי תרבותי הנחשב נחות בעיני רוב החברה הסובבת, לבין חייו החברתיים.
אי-אפשר להתעלם מאלמנט המגוחכות-החברתית של גיקים. ברגע שזה נהייה מקובל, זה מפסיק להיות גיקי. לדוגמא, גיימרים הם הרבה פחות גיקים מחובבי מד"ב (שגם הם, נראה לי, נחשבים פחות גיקים משהיו בעבר).
תרשו לי להיות לא-תקין פוליטית.
אי אפשר לטעון שכול אדם שחייו החברתיים ו/או המקצועיים סובבים סביב התחביב שלו הוא גיק מכיוון שרבים מאיתנו אכן משחקים למחייתם – משחקים עם מילים, עם תוכנות מחשב, עם סמלים גרפיים וכך הלאה. שנית, לתחביבים יש היררכיה חברתית. אין דין חובב טייס מושבע כדין חובב אוריגמי מושבע. אני חושב שבחברה שלנו, ככול שהתחביב שלך "יעיל" יותר ו"רווחי" יותר הוא נתפס כנכון יותר. שלישית, ישנו עניין של הבדלה תרבותית. גם בתוך קהילות מומחים סגורות ולא רווחיות יש לציית לקאנון. מומחה לספרות רוסית קלאסית עדיין נחשב יותר ממומחה לבאטמן ומומחה לאינדי-רוק בריטי נחשב יותר ממומחה להייר-מטאל שוודי.
אני חושב שדוגמא טובה לטיעון הפונקציונאליסטי שלי נמצאת בתגובה של ארמדילו. הוא הזכיר לנו שלמרות שהז'אנר בכללותו עדיין נתפס כשולי, העיבודים הקולנועיים שלו זוכים להצלחה אדירה. אני חושב שהסיבה להצלחה הזו היא שהקולנוע הוא אומנות ספקטקולרית מטבעה והמדב"פ מספק חומרי גלם נהדרים לחזיונות קולנועיים. ההצלחה הקולנועית מקרינה בחזרה על שוק ספרות המדב"פ והופכת אותו ללגיטימי יותר. אבל הזרקור הקולנועי מאיר רק את מרכז השוק – רולינג, טולקין ואסימוב, נניח – וככול שאנחנו מתרחקים מהמיינסטרים, הז'אנר חוזר ומאבד את הטרנדיות שלו.
מדב"פ הוא ז'אנר שממותג בדרך-כלל כז'אנר אסקפיסטי ורומנטי. הוא מפסיד פעמיים אל מול חברה מוכוונת-רווח ורציונלית ואל מול ממסד תרבותי שמקדש מקוריות מחד ואליטיזם מאידך, ושמסמן את המדב"פ כז'אנר נוסחאתי ופופוליסטי. לכן, מי שהחוויה התרבותית שלו סובבת סביב הז'אנר נדחק לשולי החברה ולא להיפך.
עקרונית, אני מסכים
גם התגובה האחרונה שלי מהווה סוג של תיקון למה שכתבתי קודם לכן, בנסיון למצוא הגדרה מתומצתת. אני רק רוצה להבהיר שבעיני, יש שני סוגים של גיקיות. יש את הגיקיות הסטראוטיפית (קומיקס, מדב"פ, מרתף של ההורים) ויש את הגיקיות הכללית, זו שמתאימה בעצם לכל תחום. למשל, בסרט "דרכים צדדיות", אנו רואים גיקים של יין. רוב האנשים מעריכים אדם שיודע לבחור משקאות איכותיים ויוקרתיים, במיוחד אם הוא מסוגל להעניק הסבר קצר עליהם. לעומת זאת, אנשים שמעדיפים לדגום יין לפי כללי הטקס, מבלי לבלוע ומתחילים בשעות על גבי שעות של דיונים על השוואות בין בורדו 1887 לבין שאטו-נואר 1972, הם דחויים חברתית כי לרוב האנשים אין עניין בהצטרפות לדיון ומשאירים אותם לבד.
אישית, אני מאוד אוהב לשמוע אנשים מדברים על תחום שמעניין אותם, אפילו אם זה משהו שאני ממש לא מבין בו (למשל, יין). יש משהו יפה בשיחה שנובעת כולה מאהבה לדבר ולא מצורך להעביר זמן.
גיק ופריק
איך שאני מכיר את זה – אדם האובססיבי לתחביב/ז'אנר/משהו מסויים, הוא דווקא פריק של אותו משהו. למשל, פריק של מסע בין כוכבים, פריק של מוסיקת רוק אלטרנטיבית וכו'.
בקשר לגיק – לדעתי, יש נושאים, פעילויות ותחומים מסויימים שהוגדרו ונתפסים כגיקייים בעיניי החברה. ככל שאדם עוסק ומתעניין ביותר מהתחומים האלה – רמת הגיקיות שלו עולה.
למשל, הצד הגיקי שלי מושך אותי לשחק Magic: The Gathering.
מה שאני אומר זה, שבכל אחד (ומעולם לא פגשתי יוצא מן הכלל) יש תמיד גם צד גיקי שמושך אותו לעיסוק גיקי כלשהו. אין "גיק מושלם", כמו שאין <ההיפך מגיק?> מושלם.
הזכרת לי טקסט ששמור במחשב שלי כבר כמה שנים:
טקסט שראיתי על חולצה בשיעור כלשהו, ומיהרתי להעתיק:
And how could u express your personality better? By wearing clothes u really like Wear Castro. Wear Youself [sic]..
הטקסט כולו ב-Caps, על רקע שחור, ומאחוריו ומימין טביעת אצבע אדומה.
אבל זה לא נכון.
יכון להיות שבאמת קיימים גיקים מכל הסוגים שהזכרת, אבל הסטריאוטיפ (לפחות זה שאני מכירה) מתייחס לגיקים כאל "אנשים מספיק אינטיליגנטיים כדי להתעמק בספרות רוסית קלאסית או פילוסופיה מודרנית, אבל לא, הם יקדישו את חייהם לדברים *שטותיים* כמו מד"ב או פנטזיה או קומיקס".
(כאן המקום לציין שאני ממש לא מסכימה עם הסטריאוטיפ הזה, אז נא לא לשחוט אתי).
לא יודעת. תלוי עם מי את מדברת.
בחברה שעבדתי בה עד לפני שבוע, כל מי שעשה תואר ו/או קורא ספרים להנאתו נחשב לחנון לא-נורמלי.
בטח היה ממש כיף שם.
העבודה עצמה דווקא היתה נחמדה.
וגם להתפטר היה כיף. כך שאי אפשר להגיד שהחוויה היתה כולה שלילית.
אני מכירה את זה
שירתתי בצבא ביחידה שבה זה שעשיתי בגרות מלאה הפך אותי לחנונית לא נורמלית, אבל לא זכור לי שדובר שם על גיקים (או שמישהו בכלל ידע מה זה)
אני מכירה את זה
"גיק" היא מילה פנימית למדי (אולי בגלל שהיא באה מאנגלית). כשהיינו קטנים השתמשו ב"חנון" ואחרי זה בלפלף. בצבא כבר לא משתמשים בזה – כבר לא צריך מילים כדי שיהיה ברור מי שונה ממי.
אני מכירה את זה
"חנון" או "לפלף" היו בשימוש גם על ידי אנשים מבוגרים הרבה יותר מגיל צבא, בייחוד "לפלף" שהיה מכת מדינה והשתמשו בו גם בבתי אבות. אגב, אלו שתי מילים שבאופן פרדוכסלי העידו בתקופה מסוימת על האומר אותן – בשלב מסוים, הגדרה ראויה ל"מיהו לפלף" היתה "מי שעדיין אומר 'לפלף"'.
נדמה לי ש"גיק", להבדיל, היא אכן "פנימית" יותר (בישראל), במובן זה שכרגע היא עדיין לא בשימוש נרחב בציבור והיא מקובלת יותר בקרב אנשי מחשבים ולגבי אנשי מחשבים, או ככינוי פנימי בתוך קבוצות שנחשבות "חנוניות" על ידי הציבור הצעיר (כמו קהילות מד"ב ופנטזיה)[1].
לדעתי "גיק", "חנון" ו"לפלף" הם כינויים שניתנים על ידי צעירים שמחשיבים עצמם לבעלי "מודעות עצמית" לכאלה שהם רואים כ"לא מודעים לעצמם". בכל מקרה, יש איזשהו קשר לעניין ה"מודעות העצמית" (ולכן האימוץ של הכינויים על ידי אלה שכונו כך כשם גנאי, הפחית מיידית את מידת הפוגענות, בהוכיחו מודעות עצמית). אבל הקשר עדיין לא ברור לי דיו, אז אני אחשוב על זה עוד קצת.
[1] כמו שנאמר קודם, בדומה ל"קוויר" בשימוש הפנימי והחיצוני שלו.
בכיתה איתי היה בחור לא מאוד חכם, שלא הצליח מי יודע מה בלימודים וגם לקח את זה די קשה. יום אחד שוחחנו ביננו, ובגילוי לב נדיר הוא אמר לי שכאשר הוא היה ילד, הוא היה כל-כך מתוסכל משיעורי-ספריה ומזה שהכריחו אותו לקרוא, שהוא התגנב מחוץ למבנה עם הספר שנתנו לו באותו השבוע, וקרע אותו בחמת זעם.
שנים לא דיברתי איתו אחר כך.
מי יורד על גיקים, מי?
http://www.penny-arcade.com/comic/2004/04/30
אנחנו בעצמנו, כמובן.
אבל היי:
http://www.penny-arcade.com/comic/2005/10/28
בדיוק, אבל בדיוק, מה שאמרתי לאשתי כשהיא חששה שהילד חכם מדי.
וזה כבר גאוני:
http://www.penny-arcade.com/comic/2003/06/30