 |
||
| בקרוב מאוד, אם יהיה סרט שיש בו תפקיד לילדה קטנה שדקוטה פאנינג לא משחקת – זה יהיה חדשות. בינתיים, היא קיבלה (איך לא) את תפקיד קולה של קורליין, בסרטו של הנרי סליק ('הסיוט שלפני חג המולד') על פי ספרו של ניל גיימן. |
22.10.2005
|
|
יומית
בקרוב מאוד, אם יהיה סרט שיש בו תפקיד לילדה קטנה שדקוטה פאנינג לא משחקת – זה יהיה חדשות. בינתיים, היא קיבלה (איך לא) את תפקיד קולה של קורליין, בסרטו של הנרי סליק ('הסיוט שלפני חג המולד') על פי ספרו של ניל גיימן.
בקרוב מאוד, אם יהיה סרט שיש בו תפקיד לילדה קטנה שדקוטה פאנינג לא משחקת – זה יהיה חדשות. בינתיים, היא קיבלה (איך לא) את תפקיד קולה של קורליין, בסרטו של הנרי סליק ('הסיוט שלפני חג המולד') על פי ספרו של ניל גיימן.
לזכותה יאמר שהיא שחקנית טובה
(ממה שהספקתי לראות עד היום). כל כמה שנים יש איזה ילד/ת פלא הוליוודי/ת שהופך ל"דבר הבא" ומככבים בכל סרט שדורש ילד בתפקיד מפתח. דקוטה אולי קצת נמאסת, אבל נסו להיזכר בתקופה שזה היה מקולי קלקין… נכון שעכשיו יותר טוב?
מקולי היה דקוטה עם פין.
הם נורא מעצבנים הבלונדינים האלה (עכשיו התאומות אולסון אימצו זוג תאומים בלונד' והן דוחפות אותם לכל חור אפשרי).
אגב, ברכות על שוב פעם רק עם רגש. ממה שראיתי היה מרגש.
דקוטה היא שחקנית מצוינת.
בניגוד למקאולי.
אבל מקאולי קולקין השתתף, עד גיל 13, ב-12 סרטים, רובם לא ידועים (היו לו מעט מאוד להיטים). דקוטה היא בת 11, מאחוריה 17 סרטים, רובם בתפקידים ראשיים, ועוד רשימה ארוכה של סרטים עתידיים.
אישית אני לא זוכר שום תקדים לשחקנ/ית שהפכה בגיל הזה לכל כך דומיננטית, ולא רק בז'אנר מסוים (כמו שירלי טמפל או האחיות אולסן) אלא בכל סוג של סרט.
היה איזה חוזליטו אחד...
סבתא שלי מטורפת עליו.
זה אכן הספק מטריד ביותר
היא מספיקה לחוות את הילדות לכמה דקות בשנה?
דקוטה היא שחקנית מצוינת.
ולא רק האיכויות משחק שהיא נותנת, היא גם שיחקה לצד כמה מהשחקנים המפורסמים ביותר:
שון פן, דה נירו,טום קרוז,מישל פייפר.. ולא עולים עוד..
היא אולי שחקנית מצויינת
אבל אני לעולם לא אסלח לה על מלחמת העולמות.
אני לא מבין למה ..
כל כך שונאים אותה על מלחמת העולמות, אומנם היא דיי מעצבנת שם, אבל היא מאוד אמינה,(מאוד,מאוד) לי יש קרובת משפחה שמתנהגת בדיוק כך שהיא נלחצת.. אבל בדיוק – זה פשוט מדהים..
שחקן יכול לשחק דמות מרגיזה בצורה מוצלחת מדי
איכשהו, אם כי זה לא בדיוק אותו דבר, זה מזכיר לי את קנת בראנה ב"סלבריטי". הוא מחקה שם את וודי אלן בצורה מושלמת, וזה מעצבן מאוד.
לא צריך לחקות את וודי אלן..
כדי שזה יהיה מעצבן.. הוא מעצבן בעצמו עם האנמיות שלו, לא ברור איפה הוא חי..
ספר מצמרר...
עד היום כפתורים עושים לי לא טוב… יכול להיות מעניין.
(*מסתכלת בשעון: עוד 215 ימים ו13 שעות לX-מן 3. חוזרת לישון*)
אומעגאד אומעגאד!!!
ספר כל כך טוב.
ניל גיימן כל כך טוב.
במאי.. אמ.. האם אני בורה אם אני לא מכירה אותו…?
לא משנה, הוא עשה את הסיוט שלפני חג המולד, הוא צריך להיות טוב.
אז יהיה טוב.
(נקווה?)
וואי..קורליין זה מפחיד..!
ממש מפחיד!
העיניים עם הכפתורים מקריפות לגמרי. (מהשורש creepy).
אני לא יודעת אם דקוטה (שד"א, יש לה שם של מקום משונה) תהיה טובה בתור קורליין…היא לא משונה מספיק…
אבל כל הכבוד שמישהו מתחיל ליישם את הספרים המצויינים של ניל גיימן! "בשורות טובות" המצויין הבא בתור? בטח יהרסו אותו….איזה כיף….אני אלך לראות אותם הורסים את "בשורות טובות" anyday…
וואי..קורליין זה מפחיד..!
סרטים מבוססים על ספרים של גיימן צריכים להיות ממתק…
אני מדמיין את ברוס וויליס משחק באלים אמריקאים את האסיר המשוחרר ההוא… שכחתי איך קוראים לו
צל.
ואכן, ברוס ויליס נשמע כליהוק מעניין.
אבל אני חושבת שצריך מישהו עם הבעה ריקה יותר ומראה קודר יותר.
היי, אני מאוד אוהב את השם שלך!
אבל הייתי פה עם השם הזה לפניך
תשנה בבקשה…
אני לא רוצה לעורר פה משהו כמו ''נתנו את השורה של רון להרמיוני'',
אבל קורליין, למיטב זכרוני, היא ילדה אנגלית קטנה, בעוד שדקוטה, שבאמת אין לי שום דבר נגדה, היא אמנם ילדה קטנה, אבל מדרום ארה"ב. האם באמת אין אף ילדה עם מבטא אמיתי, שצריך למצוא מישהו שתזייף אותו?
מי דיבר על לזייף?
כבר אי אפשר לעשות גיימן באמריקאית?
(לא, אי אפשר. מעניין איך הם יטפלו בזה)
מוצאה של קורליין
לחלוטין לא משנה כלום.
אין מקום אחר באתר
אני חושב. אבל הסיוט שלפני חג המולד שראיתי שבוע שעבר הוא אמנם מפגן כח מרשים מאד (מאד) של דני אלפמן שהופך את הסרט הזה לקונצרט קטן. אבל הוא לא באמת סרט כל כך טוב, הרומן שנרקם שם מתחיל באמצע הסרט ללא סיבה. האיש הרע (האוגי בוגי) נמצא שם לכאורה כדי להיות האיש הרע, והוא נטול אג'נדה, בשר או (שוב) תחילת סרט. ובאופן כללי נראה כאילו הושקע בו הרבה יותר כיף או וירטואוזיות מאשר הגיון, עלילה או תסריט מהודק.
אני מתייחס אליו יותר כיצירה מוזיקלית מאשר כסרט
הוא אמנם ממתק לעיניים ומלא רגש, אבל אני מסכים שתסריט הוא לא הצד החזק של הסרט. דני אלפמן, לעומת זאת, נמצא בו בשיאו.
האם העלילה של ''רוקי'' קוהרנטית?
את הסיוט שלפני חג המולד צריך לשפוט, כמו את רוקי או את שיער, כמיוזיקל, כשואו בימתי.
אכן, רוקי ידוע בפס הקול שלו.
בעיקר בנעימה שמלווה אותו כשהוא רץ… ורץ… ורץ… טה-נה-נה…טה-נה-נה…
וכן, בתור מי שגדלה מצד אחד על אקשן כמו רוקי, ומצד שני על מד"ב (טוב כמו גם זבלי) כמו מופע האימים של רוקי, מאוד, מאוד קל לבלבל ביניהם. תגובה זו באה למחות בתוקף כנגד התמונה המנטלית שהועלתה ע"י התיאור של רוקי כמחזמר ("רוקי מחזמר? סטאלון שר ברוקי?…"). אנא אל תעשו זאת שוב.
באמת יופי של מחאה.
עוד את מוחה, והתמונה שעלתה לי בראש *בגלל* המחאה שלך, היא סטאלון רוקד וודוויל.
עם הטרנינג שקנה בלוד?
אני זוכרת את ''הסיוט'' לטובה
מהפעם שהוא הוקרן באיזה כנס (פנטסי.קון?). הייתי תשושה, ופחדתי שאני אנקר בהרצאה של דידי חנוך באותו הערב, ובמקום זה ישנתי היטב בהקרנה של "הסיוט" לפני כן (מדי פעם התעוררתי כשהם שרו חזק מדי, אבל בקטנה) והגעתי להרצאה רעננה. לפיכך אני לא יכולה להגיד שהסרט הזה מיותר *לגמרי*.
(מצחיק כמה זמן לקח לי לקלוט שאני פשוט לא אוהבת את ברטון. אני לא מתמודדת טוב עם לחץ חברתי.)
אבל ברטון בכלל לא אחראי ל'סיוט'.
מה קרה, רק לווידוניסטים מותר?
אמ...
הוא כתב את הסיפור, עיצב את הדמויות והפיק את כל הספקטקל הזה. הייתי אומר שזו סוג של אחריות.
הוא הגה את הסיפור, אבל לא את התסריט.
והבמאי היה, כאמור, בכלל אחד הנרי סליק. את השירים, שמהווים בערך חצי מ'הסיוט', כתב והלחין דני אלפמן.
בין אם אתה מאוהדי או מקטרגי 'הסיוט לפני חג המולד', ברטון הוא לא האדם להלל או לקלל. רוצה להאשים אותו במשהו? תמיד יש את 'הפלישה ממאדים' במלאי.
חס וכרפס.
"הסיוט" יקר לליבי. ולא יעזור כלום רוחו של ברטון שורה על הסרט כולו וכל פריים ופריים זועק "תראו אני יצירה של ברטון, אני אפל ומסוגנן" (שזה מצויין, לשמחתי). סליק אולי במאי מוכשר (ג'ק והאפרסק מוזר אך חינני) אבל חתימת ידו לא בדיוק ניכרת בסרט (כאמור, ברטון נטו). והעבודה של אלפמן נעשתה בצוותא עם טים.
על הפלישה ממאדים, אגב, צרכים להתסכל בפרספקטיבה הנכונה – והיא Bמוביז מטורלל המתכתב עם יקירו של ברטון, מיודענו אד ווד. הסרט הזה הוא מחווה לאד ווד ולפועלו ונעשה תוך מחוייבות של ברטון לדרכו של ווד – משמע רישול הפקתי ולוק גרוטסקי מופגן. לדעתי רוב האנשים לא ממש מבינים במה הם צופים מה שמוביל לתסכול. הסרט לא גרוע. הוא על נושאים שבהם עוסקים סרטים גרועים.
ובכן, במקרה זה, הרשה לי להמליץ לך על 'סדרה של צרות'.
מהטובים ביותר של ברטון.
אני, כצפוי, לא מסכים עם אף מילה בקשר ל'פלישה ממאדים', אבל נראה לי שלא זה המקום להתחיל ולפרט. עדיף להתמקד בשמונים הנושאים שכבר הועלו בפתיל הנוכחי, לא?
'סדרה של צרות'? ברטון?
פרט, נמק והסבר.
אבל הוא לא של ברטון.
אתה בטח מתלוצץ, מיסטר נורטון.
הרי הסרט זועק מכל פריים "אני יצירה של ברטון- אני אפל ומסוגנן!".
אוי. בפעם הבאה נא להוסיף
לטובת האיטיים שבינינו.
בלי שום ספק
מצד שני, הוא באותה מידה צועק גם "אני לא יצירה של ברטון, אני נמרח קצת".
חוץ מזה טוב שיש גם לנו טים ברטון משלנו, עם אדון בראד סילברינג או מה ששמו לא יהיה.
נו, אז שיצעקו.
ממקורות מוסמכים (קיירה נייטלי) נמסר שגור ורבינסקי נראה לאחרונה מתרוצץ וצועק "אני רגל של תמנון! אני רגל של תמנון!". נו, אז מה? חייבים להתייחס ברצינות לכל סרט שצועק דברים? שידברו בשקט ובנימוס, קודם כל.
זה רק
שתמיד היה לי את הרושם שהסיוט הוא קונצנזוס באתר. וכשראיתי אותו באמת לא הבנתי למה.
אני שמח שאני לא לבד.
גם אני איתך.
אתם מפספסים את הנקודה
מה שניסיתי לומר: הסיוט שלפני חג המולד הוא פאן. כיף לראות אותו, כיף לצרוח את השירים יחד עם הסרט, וכיף לראות (לשמוע) את דני אלפמן בשיאו.
כמו שאני לא טוענת ש"מופע האימים של רוקי" (מובא בשמו המלא על מנת למנוע סכסוכים משפחתיים) או "שיער" הם סרטים גדולים, אני לא טוענת שנייטמר הוא גדול, אבל הוא כיף.
למען השם, גם "פתאום שלושים" היה כיפי בעיני. אני לא מנסה להגיד פה משהו עמוק על קולנוע ועל איכויות תסריט, אלא על סרט שבגבולות הז'אנר שלו מצליח להיות כיף טהור.
מה רע בסתם להנות מסרט?
מישהו אמר שמשהו רע?
פשוט, יש באתר יחס של קלאסיקה מיתולוגית ל'הסיוט שלפני חג המולד', שאני לא מבין. לדעתי זה סרט מאוד נחמד, אבל ממש לא ענק. ולטעמי האישי גם המוזיקה לא מי יודע מה, אבל זו כנראה באמת עבירה ברת סקילה, אז אני אשתוק.
יש לי משפחה עצומה בגודלה.
אם אנשים באתר ימשיכו לטעון שמסתובבים בו קרובים אבודים שלי בקצב הזה, אני לא חושבת שכדוה"א יוכל להמשיך לקיים אותנו לאורך זמן. מכאן והלאה אני נאלצת לדרוש גיבוי של מסמכים.
כשאתה צודק, בערך, אתה צודק, בערך.
מאחר והיומית הזו מסתמנת גם ככה כבמה לשבירת קונצנזוסים והפגנת נון-קונפורמיזם, ומאחר ולשם שינוי זה אפילו און טופיק, הרשו לי לשאול: מה, בשם כל החולדות והכפתורים, כל-כך נהדר בניל גיימן? אולי אין לי ממש לגטימציה לחרוץ את גורלו בטרם קראתי את 'סנדמן', אבל על סמך 'בשורות טובות', 'קורליין' ו'לעולם לא עולם' הוא נתפס אצלי כסופר סביר ומטה. ממש לא משהו מיוחד.
אז אמנם הספרים שלו מאוד קריאים, נקודה לזכותו, אבל הם מבולגנים, חסרי לכידות, והעולמות שלו נראים כאילו נבנו תוך כדי הכתיבה. והמעצבן באמת הוא שאם מורידים מהסיפור את כל המוזרויות התלושות והמסוגננות שלו, נותרים עם סיפור סטנדרטי עד לעוס ומסר הוליוודי לכל דבר.
אז כתשנו כבר את דקוטה, הנרי סליק וניל גיימן. רק נכתוב משהו בגין הבובות, והסרט הזה הופך אוטומטית לשעיר לעזאזל של האתר.
נכון. אבל גיימן הוא כותב של סיפורים קצרים וסיפורים מצויירים.
ועדיף סיפורים מצויירים קצרים. הוא לא מכיר בזה, והמעריצים שלו לא מכירים בזה, והמצביעים לפרס ההוגו לא מכירים בזה, אבל אני יותר חכמה ואני יודעת.
קרא את הסנדמן. לא כדי להשתכנע שניל גאון, אלא כי זו סדרה נהדרת.
או, פתרון זמני:
קרא את Snow, Glass, Apples.
http://members.tripod.com/~zeltan/stories/snow.html
אם כבר אז כבר
"את מדריך הטרמפיסט בגלקסיה" ו"בלתי מזיק ברובו" ממש אהבתי, אבל הייתי צריכה לסטור לעצמי כשקראתי את "המסעדה שבסוף היקום" ו"החיים, היקום וכל השאר". אלה ספרים בלי עלילה שניתן לעקוב אחריה, בלי התפתחויות מרעישות ובלי דברים שישאירו אותך במתח עד הסוף. אני בכלל לא מבינה מה פשר ההערכה הגורפת ל*כל* סדרת הספרים.
גילוי נאות: את "היו שלום ותודה על הדגים" עוד לא קראתי.
גם אני רוצה!
עין הדג זה חרא אתר, הביקורות משעממות והגולשים בו מטומטמים!
ניצחתי?
את יכולה לחשוב שאת לימון, לקפוץ פנימה והחוצה לתוך ג'ין וטוניק.
או בתרגום מהיר – דווקא החיים היקום וכל השאר הוא המוצלח ביותר בסדרה, לטעמי. מכיל כמה מהרעיונות המבריקים ביותר (הביסטרומט, שדה הבעיה של מישהו אחר, מערבולות וספות בזמן-חלל…), סגירת קצוות יוצאת מן הכלל, ודיאלוגים מדהימים. כמובן שאת לא חייבת להסכים, אבל בכל מקרה זה לא ניפוץ אמיתי של פרות קדושות אם את לא מכחישה באופן גורף שדאגלאס הוא גאון – ואם את כן, טוב, אני אישית פשוט לא מסוגלת לקחת אותך ברצינות.
גם אני קראתי רק שלושה ספרים של גיימן: אלים אמריקאים, אבק כוכבים, ולעולם לא עולם.בעוד ששני האחרונים היו סבירים ולא יותר, מאלים אמריקאים מאוד נהניתי. ספר נפלא לדעתי, במיוחד אם אתה חובב מיתולוגיה.
משהו קטן ומשעשע על דקוטה
(טוב, זה שעשע אותי כשצפיתי)
ב-SNL (עונה 31, תכנית 4, עם קתרין זיטה-ג'ונס) בוויקנד אפדייט עם טינה פיי ואיימי פוהלר, איימי מדווחת –
ב(לא זוכר את שם המדינה בארה"ב) נתפסה בבית הספר נערה עם אקדח ושש שקיות של מריחואנה. וואו, דאקוטה פאנינג מתבגרת ממש מהר הא?
דקוטה היא באמת שחקנית נפלאה,
ולדעתי היא משחקת הרבה יותר טוב מהרבה שחקנים בוגרים וותיקים בהוליווד, אבל אני לא חושבת שבעוד כמה שנים, כשתגדל קצת, היא תזכה לאותה הצלחה שלה היא זוכה היום. הרי בשלב כלשהו היא כבר תימאס על כולם, והיא כבר לא תהיה "הילדה הקטנה והחמודה", אלא "רק-עוד-שחקנית-שהייתה-מפורסמת-כשהייתה-קטנה".
מה שבטוח הוא
שרמות המשחק שלה לא מגרדות את ציפורן הבוהן של היילי ג'ואל אוסמונט. צספיק לראות את הילד הזה משחק בהחוש השישי ואחריו באינטליגנציה מלאכותית ולהבין עד כמה הוא מוכשר. חבל שהוא לא המשיך להוציא יותר ויותר סרטים (איך לא נתנו לו מועמדות?), אבל בניגוד לדקוטה הוא החליט לחיות…
הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים בתעשיה, ואני לא מדבר רק על ילדים.
היילי המשיך להוציא סרטים
הם פשוט היו מחורבנים במיוחד.
שמעתי על סרט אחד.
משהו עם אריות…
''אריות יד שנייה''
סרט מזעזע.
היה גם איזה ''תעביר את זה הלאה''
ומשהו שמתרחש בשואה.
לא, הוא לא.
הוא לא השתתף באף סרט בשנתיים האחרונות.
ואיך זה קשור?
לאחר הצלחת "החוש השישי" ניבאו לו עתיד מזהיר. במקום זה הוא שיחק בסרטי נפל והפגין בהם משחק בינוני למדי (לדעתי).
קשר של סתירה.
אתה אמרת שהוא המשיך להופיע בהרבה סרטים, רק שהם היו גרועים. זה לא נכון. הוא לא המשיך להופיע בסרטים. (מבין את הקשר?).
אין ספק שזאת היתה בחירה שלו (או של ההורים שלו), ושזה לא נבע מ"כשלון" כלשהו. הוא עדיין נחשב לכוכב גדול בקנה מידה ילדותי כשהוא פרש (או יצא להפסקה).
נכון שהוא לא דקוטה
אבל הוא *כן* הוציא סרט כל שנה מ99' ועד 03'. עכשיו הוא מצלם משהו ואני ממליץ שנמתין לתוצאה ואז נחליט סופית אם מוטב שיפרוש סופית (לטובת קוקאין או ווטאבר).
הוא הוציא משנת 00 ועד 03
עשרה סרטים. מתוכם ב-6 הוא רק דיבב, אחד היה אינטליגנציה מלאכותית, האחרון היה אריות יד שנייה ויש עוד שניים שאני לא מכיר. לא ששני סרטים כשלוניים זה משהו טוב, אבל גם לדקוטה היו כמה פלופים אם אני מבין.
הוא הוציא משנת 00 ועד 03
אמרתי שיש שני סרטים שאני לא מכיר. סליחה, אחד מהם הוא תעביר את זה הלאה שלא היה כשלון בכלל.
הצלחה הוא בטח לא היה.
בכל מקרה בהיילי עסקינן והוא בינוני מאוד בסרט הזה. הולמרק שיק.
לא בטוח בכלל
אני נאלצת לא להסכים אתך בחריפות. היילי ג'ואל אוסמנט הוא לא שחקן טוב. יש לו (או לפחות היה לו) פרצוף חמוד ביותר, והוא יודע לשנן טקסט, חוץ מזה באמת שלא גיליתי אצלו יכולות משחק מבריקות. אני מודה שהוא היה טוב ב"החוש השישי", מאוד משכנע, אבל שחקן צריך לדעת קצת יותר מלראות אנשים מתים ולגרום לנו לרחם עליו – שזה מה שהוא עושה בכל סרט שלו שיצא לי לראות עד עכשיו (חוץ מהקטע עם האנשים המתים). זכור לי שהוא היה בכמה פרקים של "ווקר טקסס ריינג'ר" שבו הוא שיחק ילד קטן ומסכן שהתייתם מהוריו ושאומץ באופן זמני ע"י צ'אק נוריס. איך נזלו הדמעות.
יצא לי לראות גם מספר קטעים מ"אריות יד שניה". הוא מגלם שם בדיוק את אותה הדמות, רק שמה שהיה שובה לב ב"החוש השישי" נהפך לפתטי ובנאלי ככל שהוא מתבגר.
דקוטה מצד שני, אני באמת חושבת שיש לה עתיד. אני דווקא כן חושבת שיש לה כשרון משחק. יצא לה להתנסות בקומדיה ("בנות בסטייל", שם היא היתה הדבר המוצלח היחיד לדעתי), באקשן ("מלחמת העולמות"), מד"ב ("מפגשים"), אימה ("משחקים נסתרים"), ודרמה ("קוראים לי סם"). על אף שהתפקיד שלה הוא תמיד להיות הילדה הקטנה והחמודה, היא דווקא כן מגלמת כל דמות לפי הנסיבות המתאימות לה, ואני מאמינה שיש לה יכולות מגוונות.
צפי ב''אינטליגנציה מלאכותית''
אם גם אחריו תחשבי שהיילי לא שחקן מצוין, ובכן.. נאלץ לא להסכים ולהיות מנומסים האחד לשני
יש להיילי ג'ואל בדיוק שני סרטים מפורסמים,
שבמקרה רק את שניהם ראיתי. ראשון ראיתי את 'החוש השישי' ונהניתי מהסרט. בפעם השנייה שצפיתי בו הבנתי את המשחק המצויין של הילד שם. ואז החלטתי לקחת את אינטלגינציה מלאכותית ופשוט לא נזכרים שזה אותו הילד מהחוש השישי. הוא משחק בשני הסרטים דמויות שונות, מצבים שונים, הוא משחק אותם באופן אמין לחלוטין ולא מקשרים בינו לבין הסרט השני כמו שקורה עם הרבה שחקנים מבוגרים ומוכרים.
בזה אני נאלץ לא להסכים.
ראיתי בערך חצי שעה מ''אינטיליגנציה מלאכותית''
(את החצי שעה הראשונה, נראה לי. זאת בלי האקשן לפי מה שסיפרו לי אח"כ) ולא אהבתי בכלל. אני לא זוכרת אם זו העלילה הרגשנית שגרמה לי להפסיק לראות, המשחק המשעמם של אוסמנט או שפשוט הייתי צריכה להיות במקום אחר, אבל לפחות החצי שעה הראשונה של הסרט לא הרשימה אותי בכלל.
ולפיכך – בואו נסגור את התיק הזה על בסיס חוסר טעם (מצדכם).
(ולפני שנפגעים – כן – אני צוחקת).
אם היא באמת שחקנית טובה
אין סיבה שהיא לא תצליח בהמשך, בפרט אם היא תמשיך להיות חמודה ויפה גם בבגרותה. נכון שיש הרבה "ילדי פלא" שנכשלו בבגרותם, אבל לא חסרים גם כאלה שהצליחו כילדים וממשיכים להצליח עד היום (רשימה חלקית ביותר בשליפה מהזכרון: ג'ודי פוסטר, קירסטן דאנסט, אלייז'ה ווד, אלייזה דושקו, סת' גרין ועוד).
סת' גרין הצליח כילד?
מה הוא עשה, מעבר לפרק אחד של תיקים באפילה?
(אני שואל ברצינות – אני עייף מכדי לבדוק.)
אני עדיין מחכה לאוסטין פאוורס הבא, בו בתקווה הוא יהיה הבד-גיא הראשי. לאיש המסתורין הבינלאומי לא יהיה סיכוי! {הכניסי צחוק מרושע כאן}
בראש ובראשונה - ''ימי הרדיו'' בגיל 13
הוא לא היה מפורסם במיוחד אחרי זה (הפרסום בא אחרי "אוסטין פאוורס" ו"באפי") אבל הוא שיחק מגיל עשר (1984) באינספור סרטים וסדרות מדי שנה (http://us.imdb.com/name/nm0001293/).
אגב, ב"תיקים באפילה" הוא הופיע בגיל 19, לא ממש ילד.
חוץ מזה, סת' שולת'.
בראש ובראשונה - ''ימי הרדיו'' בגיל 13
הוא היה בן 13??! וואו… הוא ממש גמד. הייתי בטוחה שהוא היה בסביבות גיל 9-10.
כשהוא הופיע במיני סדרה It הוא עבר בקלות כבן 12 למרות שהיה בן 16. בכלל, תמיד התעקשתי שהוא צעיר בהרבה ממה שהוא באמת.
אני חייבת להודות שלדעתי זו הכנה טובה ללשחק תיכוניסטים אחרי גיל 20, מה שניתן למצוא בערך בכל תיכון אמריקאי בדיוני.