צוות 'עין הדג' מתרגש ומתכונן לקראת הקון, ודווקא עכשיו נזכרו בארה"ב להוציא למסכים את הסרטים הגדולים יותר. מה, הם לא רוצים שנעבוד?
השבוע, אחרי ששאגת הפוטר שככה, הגיע למסכים עיבוד לספר הראשון בסדרת ספרים מוכרת ואהובה לא פחות: נרניה. 'האריה, המכשפה וארון הבגדים' פתח גם הוא בקול שאגה (ובשבוע הבא תשמעו את אותו הדבר בדיוק בהקשר של 'קינג קונג'), גם אם קטנה יותר מזו של פוטר.
'האריה, המכשפה וארון הבגדים' מבוסס, כאמור, על ספר בשם זה, מאת ק.ס. לואיס. אם לוותר על האקספוזיציה הזריזה, במהלך הסרט משחקים הנערים – לוסי, סוזאן, אדמונד ופיטר – לפנינו, עד שהם מגלים כי אחד מארונות הבגדים משמש פתח לממלכה קסומה. אתם יודעים – כזו עם חיות מדברות, גמדים, פאונים וכו'. הממלכה, נרניה, שרויה תחת שלטונה של המלכה האחת (תושבי הממלכה לא אוהבים את מלכתם, ואומרים שהיא מכשפה רעה), ומיד עם הגיעם של הילדים, הנתינים כפויי הטובה מכריזים כי נבואה עתיקה בישרה על בואם, וכי הם אלה שיורידו את המלכה מכיסאה. או יותר נכון, הם רק כלי עזר בידו של אסלן, האריה החכם, הצדיק, הגדול, המוסרי, הנאה, השקול, הנהדר, רב ההוד והסמכותי. כדי להחליק בקלות את המעשייה בגרונם של האמריקאים, שיוו לו יוצרי הסרט נופך 'שר הטבעות'י מוכר. המבקרים קנו את הטריק הזה ("הסרט הזה הוא 'שר הטבעות' ו'הפסיון של ישו' בסרט אחד", אמר אחד והתכוון להחמיא), ומרביתם הביעו התלהבות מהסרט. מה לא נאמר עליו – שהוא נראה נפלא, שהוא עיבוד מלא כבוד למקור הספרותי, ושחרב +4 נראית בו כמו חרב +4.
הקהל גם הוא נהר לקולנועים, ו'האריה, המכשפה וארון הבגדים' סיים את סוף השבוע כש-65.6 מיליון דולר בכיסו. לא ברור כמה מצופי הקולנוע הללו הגיעו מקרב קהל הנוצרים שמבקרים בכנסיה (חלק מתקציב השיווק הופנה לשם), אבל בכל מקרה מדובר בפתיחה נאה, המכסה שליש מ-180 מיליון הדולר שהושקעו בסרט. חובבי הסטטיסטיקה ישמחו לשמוע שזו הפתיחה השניה בטיבה אי פעם לסרטים שיצאו בחודש דצמבר. וכן, זה אומר ש'נרניה' עקף את שני הסרטים הראשונים בטרילוגית 'שר הטבעות'. בכל מקרה, ייתכן שהוא לא יחזיק בשיא הזה עוד הרבה זמן, שכן כבר ביום רביעי יוצא 'קינג קונג', שייתן לנו קרב מעניין. 'קינג קונג' גם הוא סרט בפרופיל ענק, שכולם מחכים לו. אבל מצד שני, הוא יוצא, כאמור, ביום רביעי (כלומר, פגיעה במפלצתיות של הכנסות סוף השבוע), ואינו פונה בהכרח לקהל של ילדים, כמו 'נרניה'. והרי סרטי ילדים נוטים לירידות מתונות יותר בטבלה. אבל עם כל הכבוד לטילדה סווינטון, המלכה שאין כמוה, אשמח לראות את קונג מוחץ את הסרט הזה בלי לחשוב. גם אתם תחשבו כמוני, כש'נרניה' יגיע לארץ בשבוע הבא, ב-22 בדצמבר.
במקום השני נמצא ג'ורג' קלוני, עם 'סיריאנה', שעוברת ל'סוריאנה' (מכיוון שאת המדינה בה הוא מתרחש האמריקאים מכנים "סיריה", בעוד אנחנו מכירים אותה כ"סוריה"). הסרט יצא לפני שבועיים לקולנועים בודדים, והשבוע הורחבה הפצתו לכדי 1,700 קולנועים. 'סוריאנה' הוא מותחן פוליטי מזרח-תיכוני, שיוצריו מבטיחים כי הוא מבוסס על סיפור אמיתי. גיבור הסרט הוא בוב בארנס (ג'ורג' קלוני צח השיניים), סוכן CIA שמעוניין לבלות יותר זמן עם משפחתו, אך נשלח למשימה אחת אחרונה – "להיפטר" מהנסיך נאסיר. הוא מגלה כי המשימה הזו מסובכת יותר משחשב, וכוללת שחיתות ממשלתית, טרור והרבה נפט. בשולי הסיפור נמצאים גם מאט דיימון שאיבד את שני בניו, ושני עורכי דין, שצריכים לבחור בין מה שטוב למדינה ומה שטוב לשאר העולם. המבקרים יוצאים מגדרם – כולם מסכימים שמדובר בסרט אינטליגנטי ומורכב, שדורש הרבה מצופיו. עוד הם אומרים כי הוא עשוי היטב, ומשקף טוב את המציאות המפחידה בה אנו חיים כיום (למשל, הפחד מהפיכה לקלישאות תסריטאיות?). הקהל היה שותף להתלהבות, וזיכה את 'סוריאנה' ב-11.7 מיליון דולר, למרות מספר הקולנועים המצומצם.
'הארי פוטר וגביע האש', מסכן שכמותו, נאלץ להסתפק במקום השלישי, לאחר ש'נרניה' גנבה לו את הקהל, וספג ירידה של 48% ברווחיו לעומת השבוע שעבר. 10.3 מיליון דולר הם היבול הסופ"שי שלו, וההכנסות הכוללות שלו עומדות על 244 מיליון דולר. נכון לרגע זה, הוא הסרט השני הכי מצליח השנה, אחרי 'נקמת הסית' אבל 'נרניה' ו'קינג קונג' עשויים לשנות את המצב הזה בקרוב. גם שאר הסרטים בטבלה הסתפקו בירידות סולידיות בלבד, חוץ מ'איון פלאקס'. נאמנה לגריעות של הסרט שלה, הנערה התדרדרה ב-64% לעומת סוף השבוע שעבר. בעקבות הביצועים הכושלים, גם הגעתה לארץ נמצאת בסימן שאלה.
שוכנים לבטח באמצע העשיריה השניה, נמצאים שני סרטי אוסקר: 'זכרונותיה של גיישה' ו'ברוקבק מאונטן' (זה שם של מקום. אבל אם אתם מתעקשים לתרגם – 'ההר שבור הגב'). שניהם מבוססים על המילה הכתובה (ספר לגיישה, סיפור להר); שניהם הופצו במספר חד ספרתי של קולנועים; לשניהם הכנסות בסביבות החצי מיליון דולר, ובהתאם – לשניהם ממוצע רווחים לקולנוע גבוה עד טירוף (ל'ברוקבק מאונטן' – הטוב ביותר אי פעם עבור סרט שאינו אנימציה).
'זכרונותיה של גיישה' מתהדר בז'אן ז'י-יי, כילדה קטנה שנמכרת לעבודה כגיישה. היא גדלה והופכת לגיישה אגדית, ושובה את ליבו של האיש הכי חזק בתקופתה. כדי להוסיף קונפליקט למדורה, לסיורי, הגיישה, יש אהבה סודית לאיש אותו לא תוכל להשיג. הביקורות לא אהבו את הסרט, בטענה שהוא לא טוב כמו המקור הספרותי, ושאם כבר, הוא מזכיר אופרת סבון.
'ברוקבק מאונטן' הוא כבר סיפור הרבה יותר מעניין. אם לתמצת בשתי מילים, מדובר במערבון גאה. במובן ההומוסקסואלי של המילה. שתי האטרקציות המרכזיות בו הם ג'ייק ג'ילנהול והית' לדג'ר, כזוג המחוספסים שמאמינים בעבודה, נישואין ומשפחה, ומגלים את אהבתם זה לזה בתחילת שנות ה-60. המבקרים שצפו בסרט גמרו. את ההלל, את ההלל.
בשבוע הבא: המלך מת, יחי המלך. 'קינג קונג', דוגל במשחק מקדים, יגיע כבר ביום רביעי. ביום שישי יצטרך אליו 'The Family Stone' (בואו נתעלם כרגע מהתרגום לעברית, 'עד שהמשפחה תפריד בינינו').
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
ראיתי היום כרזה של נרניה
בתחנת אוטובוס, ואני חייב להגיד שממש לא השקיעו בפרסום בארץ, ושאם לא הייתי שומע על הסרט הזה קודם, הייתי חושב שמדובר באיזה סרט שהפיקו ב10 שקל (או כמה שלא עולה לשכור שני זאבים וכוסית עם חרב). אני חושב שעיקר הבעיה היתה בלוגו העלוב, וגם הכותרת "סרטי וולט דיסני בשיתוף עם [חברת סרטים לא מוכרת]" לא עזרה כל כך.
נכון.
ובמודעות אחרות דווקא יש ללוגו עיצוב שנראה טוב יותר. החברה הלא מוכרת היא וולדן מדיה, חברה לא קטנה, אבל הדבר הכי גדול שהיא עשתה עד היום היה 'מסביב לעולם ב-80 יום' עם ג'קי צ'אן, שהיה כל כך כושל עד שלא הגיע לארץ.
מצד שני, עם ה-''קידום'' שהם עשו אתמול לפני הבכורה
עדיף גם שהם לא ישקיעו. או כפי שניסחתי את זה: 'אם היו מזהירים אותי, הייתי מגיע מראש עם מסכת אב"כ'.
מצד שני, עם ה-''קידום'' שהם עשו אתמול לפני הבכורה
איזה סרט מאכזב.
הולמרק סטייל
פיטר ג'קסון בטח מתמוגג
מצד שני, עם ה-''קידום'' שהם עשו אתמול לפני הבכורה
יועמד אדמסון אל הקיר ומיד.
מצד שני, גם הארי פוטר הראשון לא היה שוס, וזה הלך והשתפר.
אולי עוד ארבע שנים בסיקוול השלישי זה יתחיל לזוז.
מתמוגג?
מזה שהסרט שלו יתמודד עם שובר קופות שמכוון לילדים בחג המולד? אני בספק.
מתמוגג?
לא הוא מתמוגג שהוא עדיין הילד הכי מוכשר בניו זילנד.
כי אדמסון קקה
ראיתי היום כרזה של נרניה
האמת שהפרסום הכי מסיבי שראיתי היה בחנויות הספרים. הסרט עדיין לא הגיע לארץ אבל כבר אפשר לקנות את כל הסדרה עם תמונות מהסרט. (ע"ע צרלי במפעל השוקולד)
מש''א.
אוי, הפסקול, הפסקול.
היה מ-ז-ע-ז-ע. תרתי משמע. אני לא אתפלא אם אנשים יצאו עם אחוזי חירשות נכבדים מהאולם. כאסלן אמר לילדות "כדאי לכן לאטום את האזניים" התחשק לי לשאול אותו "מה, רק עכשיו נזכרת?".
קראתי רק את הראשון בסדרה
אבל בכל זאת מעניין אותי מה כל כך נורא באחרון (וזו לא פעם ראשונה שאני שומע את זה עליו)
יש סיבה שדווקא היא נשארה?
(אני לא מדברת על העניין הזה עם הריקודים והרכבת. סיבה לוגית למה בחרו להשאיר אותה)
זה לא עניין של דעתו של המחבר.
זה עניין של מה יש בספר, ומה אין. גם פרשנות אישית צריכה להקשיב לספר, לפחות כל עוד היא קוראת לעצמה פרשנות.
"האריה, המכשפה וארון הבגדים" מציג את נרניה כעולם שנכנסים אליו ויוצאים ממנו טובים יותר, ולפיכך מתאים לתבנית של רומן מסעות, ומתאים להיות משל לטיפול פסיכולוגי או לכל תהליך התבגרות אחר. "הקרב האחרון" *משנה כיוון*, ומציג את נרניה כעולם האמיתי יותר, כזה שכל השאר היה רק הכנה אליו. מותר לו, לספר. הוא לא מחוייב למשלים שמתאימים לספרים הקודמים או לספרי פנטסיה אחרים. וכשרואים שהספר לא מתאים לפרשנות, אז נו, כנראה צריך להחליף אותה – או למצוא ספר אחר שכן מתאים לה. אבל למתוח את המשל בכוח, להגיד שהספר לא מאפשר לגיבורים שלו לצאת מהטיפול ודווקא סוזן היא בת-המזל כאן? זה מרתק כרעיון לסיפור חדש, כזה שיתכתב עם לואיס – אבל זה לא קיים בטקסט.
אולי את צודקת
אבל הבעיה שלי היא שקשה לי לראות במוות טוטלי סיפור הצלחה, גם אם המחבר מנסה למכור לי אותו כ"עולם האמיתי". אני בוחרת בחיים , תודה רבה.
אגב, העלית נושא מאוד מעניין לדיון. האים ליוצר יש את הרשות המלאה לעשות ביצירי דימיונו כרצונו? האם שיקספיר יכול היה לכתוב סיקוול לרומאו ויוליה ובו שניהם לפתע מתעוררים לחיים והולכים לרצוח את יאגו מאותלו? האם זה יהיה "בסדר" כלפי הקהל? האם הקהל בכלל צריך לשמש פונקציה כלפי היוצר? עבור קונן דוייל הוא היה, כשהוא הרג את שרלוק הולמס ונאלץ להחזירו לחיים. אבל להרוג את את הדמות הראשית שלך נראה לי לגיטימי מצד יוצר. לשנות בשרירותיות את חוקי היצירה, כמו שאת מציינת שלואיס עשה, זה כבר לגמרי סיפור אחר…
ברוך שלא עשאני נוצרייה!
(אבל למה יש לי תחושה, שגם נוצרים טובים מאוד, ואדוקים מאוד, מעדיפים להגיע קודם לגבורות לפני שהם מגיעים לגן עדן?)
אני לא חושבת שלואיס שינה משהו,
בטח לא בשרירותיות. ההרפתקה הראשונה בנרניה היתה יותר פנטסיית ילדים קלאסית, האחרות התפתחו לכיוון המטרה הסופית של נרניה = העולם הבא. מה שנשבר בדרך הוא לא העקביות של הסיפור אלא רק ההתאמה של פרשנות ספציפית אחת.
אגב, אני לא מנסה לשכנע אותך שמוות זה מגניב. את לא צריכה להסכים עם "הקרב האחרון". אם היינו מרשים לעצמנו להבין רק ספרים שאנחנו מסכימים איתם, היינו מפסידים המון ספרים טובים.
אני לא חושבת שלואיס שינה משהו,
אוקי, אני לא טענתי שלואיס שינה כיוון. את טענת, ואני מצטטת מההודעה הקודמת שלך: ""הקרב האחרון" *משנה כיוון*, ומציג את נרניה כעולם האמיתי יותר, כזה שכל השאר היה רק הכנה אליו. מותר לו, לספר. הוא לא מחוייב למשלים שמתאימים לספרים הקודמים". עכשיו את טוענת שזה מהלך שהתחיל כבר אחרי הספר הראשון. קודם תחליטי, ואז נתדיין על הנקודה.
שנית, לדעתי לא רק מוות הוא לא מגניב במיוחד, גם הקרב האחרון הוא לא כזה שוס גדול. ועל כך פשוט נצטרך להסכים שלא להסכים.
אני מתנצל
קראתי את 'הקרב האחרון' ממש מזמן, והתפיסה שלי את התפיסה של לואיס את הנצרות היא מקריאת ספרי התיאולוגיה שלו. בהקשר של נרניה, דווקא נשמע לי הגיוני מאוד שאת צודקת. אני אקרא שוב בקרוב, ונראה.
אני מתנצל
איזה מהספרים של לואיס קראת?
ממליץ על משהו מסויים?
הספרים של לואיס
את הבאים:
The Screwtape Letters – מכתבים שכותב שטן בכיר לאחיינו הזוטר. משעשע, מפחיד, ומראה על הבנה מדהימה של הטבע האנושי. נתקלתי לראשונה בגרסה מוקלטת שמקריא ג'ון קליז, שהיא פשוט נהדרת.
Till We Have Faces – אדפטציה לאגדה/מיתוס על שלוש אחיות, שאחת מהן נישאת לנסיך שאסור לה לראות את פרצופו. ספר עמוק, חכם, מטריד ונהדר. כנראה הספר הטוב ביותר של לואיס.
The Great Divorce – מה הם החיים אחרי המוות, ולמה כוחות הטוב והרע לעולם לא יוכלו לשתף פעולה, אלא יהיו חייבים להיאבק זה בזה. לא ספר מבריק, לפי דעתי.
Perelandra – שני הכרכים הראשונים בטרילוגיית החלל / הטרילוגיה הקוסמית שלו: ספרי מדע-בדיוני. שניהם לא רעים בכלל, וגם הם, בבירור, אלגוריות ודיונים נוצריים (השני לסיפור גן עדן, וספציפית, לפיתוי חווה).
Surpriosed by Joy – האוטוביוגרפיה של לואיס. מעניין למי שמעוניין להכיר אותו, אבל לא ספר מרתק במיוחד בפני עצמו.
התחלתי עוד כמה ספרים שלו (שטרם סיימתי) וגם קראתי כמה מאמרים קצרים יותר. בגדול, ללואיס היתה הבנה עמוקה ושלמה של הטבע האנושי, על חולשותיו ומעלותיו, והבחירה שלו להפוך (מחדש) לנוצרי היתה מושכלת ומנומקת.
תודה
התכוונתי לספרי תאולוגיה ולא לפרוזה, אבל הבנתי שהשלישי ברשימה הוא אכן כזה. לצערי הוא היחיד שלא התלהבת ממנו.
לא בדיוק
הרשימה כוללת את ספרי הפרוזה של לואיס (להוציא Surprised by Joy). גם The Great Divorce הוא אלגוריה שכתובה כסיפור. אבל, וזאת הנקודה, כל הספרים של לואיס הם ספרי תיאולוגיה, במסווה כזה או אחר.
ספרי התיאולוגיה המפורסמים ביותר שכתב (שאין בהם אלמנט של פרוזה בדיונית) הם Mere Christianity, שמאגד שיחות שערך ב-BBC; מאמר/ספר קצר בשם The Abolition of Man, שתורגם לא מזמן לעברית (יצא לאור במסגרת כתב העת 'תכלת'); אסופת מכתבים בשם Letters to Malcolm שהתפרסמה אחרי מותו; The Problem of Pain ו-A Grief Observed שמדברים על ההסבר לכאב וייגון בעולם שנשלט בידי האל, הראשון באופן כללי יותר והשני בהקשר לחוויה של לואיס עצמו עם מות זוגתו.
אף אחד מהם לא קראתי, עדיין.
הבנתי, שוב תודה
נראה לי שאם יש ספר שתורגם לעברית – אתחיל איתו.
אני זוכרת שכשקראתי את "וואליס" של פיליפ ק. דיק, אחת הדמויות כל הזמן ציטטה את ק.ס. לואיס. יהיה מעניין לקרוא את דבריו במקור.
מש''א
המממ.. לאיזה רמזים מטרימים ב"הנסיך כספיאן" את מתכוונת?
—
Xslf, שבדיוק נמצאת עכשיו באמצע קריאה חוזרת של כל הסידרה.
זה פשוט לא הוגן. שוב, אחרי שחשבתי על משהו לגמרי לבד:
כתבה מספר 2300
מסתבר, כרגיל, לא רק שחשבו עליו קודם, אלא שהוא כבר חלק מקורס באוניברסיטה. מבאס.
למה מבאס?
רק מוכיח שאתה ראוי לפרופסורה!
ובאמת מדהים, איך תימצתת כל כך יפה את התמה של השעורים על הסיפור שלא נגמר בתגובה שלך.
תודה רבה! יפה מצידך.
אני ביליתי שנתיים כאגנוסטי לפני שגיליתי שיש דבר כזה.
גם אתה? הידד!
אבל זה כבר מוגזם, אז אעצור כאן.
מעניין.
מעולם לא חשבתי על "הסיפור שאינו נגמר" בהקשר של פסיכואנליזה. והרי חלק ניכר מהספר עוסק ביחסים בין באסטיאן לאביו. ומאידך, אמו של באסטיאן אינה רלבנטית לסיפור, מעבר להשפעה שיש להעדרה על אביו.
היחסים בין בסטיאן לאביו
אכן החשובים בסיפור. שני הוריו של בסטיאן בעצם נעדרים – אימו נעדרת פיזית ואביו נפשית. אבל החוסר באם גם רלוונטי לבסטיאן, הוא אחת הסיבות לדיכאון שלו. בבית התמורות (הגבירה אליאולה) הוא זוכה לאם המעניקה האולטימטיבית, ולאחר הטיפול שלה, הוא מסוגל לצאת ולחפש את מה שהוא באמת זקוק לו – אבא שלו.
היחסים בין בסטיאן לאביו
לא בדיוק. הוא מחפש את עצמו. במובן הקלאסי של המונח, לא של משוחררי הצבא המשועממים. וכמובן, אחת הבעיות היא שאביו ויחסיו איתו מהווים חלק עמוק ביותר ממה שהוא (מה היה הדבר לפני-האחרון ששכח?), ולפיכך, עד שלא ישלים עם אביו, הוא לא יחזור לאיתנו.
(ולדמיין מערכת יחסים פרוידיאנית בין באסטיאן לבין תחליף-האם-אוליאלה – רעיון מטריד.)
אבל הוא אוכל אותה!
ואני מסכימה איתך – הוא זקוק לאביו, הוא מחפש את עצמו.
והדבר האחרון שהוא שכח – את שמו.
אבל הוא אוכל אותה!
ולפני האחרון? את אבא.
נכון
המסע בדורך השחר שולתת!!1
אבל למען האמת הספר האהוב עלי בסדרה היה ויהיה "אחינו של הקוסם". בקשר לאסלן, אני בטוחה שאני לא מחדשת כלום, אבל כל הספר הוא מסיונריות נוצרית בוטה כשאסלן הוא, כמובן, ישו.
נרניה - לפחות חלקים גדולים מהספרים -
הם אלגוריה לברית החדשה. אבל אני מאוד לא נהנית מהנימה שאנשים מדברים את זה בדרך כלל, כאילו לואיס הוא מין רמאי שהכניס הטפה במסווה של ספרות, וכאילו זה לגמרי סוגר את הדיון על הסדרה. אלגוריה היא ז'אנר ספרותי לגיטימי (ונורא מעניין).
ו"מיסיונריות" היא מלה לא הוגנת בהקשר הזה. מי שאומר אותה סומך על זה שאנשים יגידו "איכסה, מיסיונריות!" באינסטינקט. הרי כמעט כל ספר עושה נפשות לתפיסת עולם כלשהי, וספר ילדים על אחת כמה וכמה.
מהנימה *שבה* אנשים *אומרים* את זה בדרך כלל.
את יודעת מה?
נראה לי שאם הייתי קוראת את הספרים הללו מלכתחילה כאלגוריה לברית החדשה (אפילו ללא היכרות עם הברית החדשה – רק הידיעה שמדובר במן Remake מודרני עם חיות לספר בסגנון תנ"כי), הייתי אוהבת את הספרים הרבה יותר.
בפועל יצא שקראתי אותם בתור ילדה כספרי הרפתקאות רגילים, ופתאום נכנס לי האריה הזה.
מתחשק לי לקרוא אותם עכשיו שוב, מנקודת המבט החדשה.
נרניה - לפחות חלקים גדולים מהספרים -
נכון שכל ספר עושה נפשות לתפישת עולם כלשהי, אבל נסי להשוות בין כמות ההטפות שבנרניה להטפות הבוטות והישירות שב"מרד הנפילים", "נשים קטנות" או "מלחמה ושלום". לא באותה ליגה בכלל. איתרע גורלה של נרניה וההטפות המתונות שבה הן לכיוון של דת מסויימת, וזה כמובן טאבו.
כשהייתי ילדה לא הבנתי את הנצרות שם
ונהניתי מהסיפור המשובח.
כשקראתי את זה בתור מבוגרת זה כבר הפריע לי, כי ראיתי את המניפולציה.
אבל זה בסדר, באמת. זה לא משהו שיגרום לאנשים לרוץ לכנסיה אם הם לא היו בה קודם. מקסימום יגרום לכמה ילדים להתנהג יותר יפה.
כשהייתי ילדה לא הבנתי את הנצרות שם
אבל עוד לא הבנתי – מה הבעיה עם ה"מניפולציה"?
אגב, אני זוכר שכשקראתי דווקא קטעי הטפת המוסר די שיעממו אותי, בפרט כשאסלן מקשקש. לא צריך לחשוב שזו מיסיונריות כדי לתהות מה לעזאזל אסלן רוצה מלוסי המצותתת ב"המסע בדורך השחר".
טלה זה אחד הסמלים של ישו
זה היה מלוקק נורא
אני עדיין לא מבין מה הבעיה. בואי ניקח למשל את הטלה – מה מרגיז כאן? לא דוחפים פה שום מסר דידקטי, ואם מה שמפריע לך הוא שהאלגוריה הנוצרית בולטת – מה רע כאן? זה לא כאילו זו איזו תעלומה בלשית ודוחפים לך את הפתרון לפרצוף.
לי זה הפריע
הצגתה של הדת הנוצרית כדת הנכונה והיחידה לא רק בעולם שלנו אלא גם בכל העולמות האחרים היא משהו שמציק לי.
והמשוואה הברורה הזו בין אסלן לישו, היא מה שמכריז על זה.
סביר שזה מעצבן אותי רק כי אני יהודיה. אבל בשורה התחתונה זה מעצבן אותי.
כלומר, מפריע לך שיש אנשים דתיים?
לי זה הפריע
אני מצטרף לתמיהה של קיפוד. הרבה דתות יוצאות מנקודת ההנחה שהן היחידות שנכונות, ודווקא יש בזה הגיון, בפרט בדת מונותאיסטית. למען האמת, גם היהודים טוענים כך, לא? או שביהדות מדברים על האפשרות שקיים עולם אחר שבה היא לא נכונה?
לא אמרתי שזה לא מפריע לי גם אצל יהודים
כשאני קוראת ספר פנטסיה, אני עושה את זה כדי *להתרחק* מהעולם המוכר. אני לא אוהבת לקבל הטפות דתיות בראש בזמן שאני עושה את זה.
אילו ההטפה היתה יהודית זה היה מפריע לי פחות, אבל זה רק מכיוון שאני בכל זאת יותר קרובה לזה תרבותית. אבל זה עדיין היה מפריע. אני לא אוהבת כשמנסים להחזיר אותי בכוח בתשובה. וזה בעצם מה שעושה לואיס (מהצד הנוצרי כמובן).
לא אמרתי שזה לא מפריע לי גם אצל יהודים
אני לא הרגשתי בשום מקום (גם אחרי שידעתי מה האלגוריות) שמנסים להחזיר אותי בתשובה.
אבל אני גם לא קורא פנטזיה במטרה להתרחק ממשהו (בכלל, אני מאוד לא אוהב את הגישה שלפיה קוראים ספרים כדי "לברוח מהמציאות"), אז נראה לי שנסכים כאן שלא להסכים.
מוסכם!
מאחר שאנחנו מדברים פה על תחושות אישיות, המשך הויכוח בהחלט יהיה מיותר לחלוטין.
לא מלוקק - ישיר
תראי, גם אני לא מת על הנצרות הבוטה בספרים של לואיס, אבל הוא מעולם לא התיימר להסתיר אותה. זה כמו לקרוא ספרות צדיקים ולהגיד "נו, באמת, האיש הזקן הזה הוא בבירור אליהו. לא יכלו להיות קצת מתוחכמים?".
לואיס כתב שהדבר החשוב ביותר לסופר הוא להיות בהיר – שיבינו למה הוא מתכוון. הוא בטח לא דמיין לעצמו שילדים ישראלים, שמעולם לא שמעו שישוע הוא שה האלוהים, יקראו את הספרים. במלים אחרות, תחושת הרמייה שמאפיינת הודעות רבות כאן היא לא בדיוק במקום – הוא מעולם לא התכוון לרמות, אלא שיהיה ברור לחלוטין על מה הוא מדבר (ושגם יהיה כיף לקרוא, כן).
כשכתבתי ''מסיונריות נוצרית''
התכוונתי בדיוק לזה. לא הרגשתי בשום שלב מרומה. מה שכן הרגשתי, בקריאות חוזרות, כבוגרת, שניטל מימד פנטסטי מסוים מן הספרים *בגלל* שהם מסיונריים (או אלגוריה נוצרית, שיהיה). זה הוריד משמעותית מהערך האסקפיסטי של הסדרה.
אני מובנת?
מובנת
אבל עדיין נדמה לי שמה שאת אומרת זה שהרגשת מרומה: את רצית אסקפיזם, והספרים, שנראו בקריאות ראשונות כמספקים לך את זה, בעצם לא סיפקו לך את זה.
ושוב אני אומר: לואיס מעולם לא התיימר לספק אסקפיזם. יתרה מזאת, הוא חשב שאסקפיזם זה דבר מסוכן (שוב, זה לא מהספרים עצמם, אלא ממקומות אחרים – ספציפית, בעיקר מ-Surprised by Joy). הוא דאג לנשמתך בת האלמוות יותר משהוא דאג להנאה שלך כקוראת (למרות שהוא לא חשב שהשניים צריכים להיות סותרים).
אני חושבת שמה שבאמת מפריע לי בנרניה
(וסליחה על הגלישה) זה שהסדרה לא באמת עומדת בשורה אחת עם שאר הספרים שגדלתי עליהם. היא היתה אוצר ילדות מרהיב, אבל איבדה מקסמה בקריאות חוזרות, כפי שכבר ציינתי. החוויות החזקות שלי ביותר, כילדה, היו ספרים. היום, כשאני קוראת את מיכאל אנדה (הסיפור שאינו נגמר או מומו, למשל, אבל גם כל השאר) או את "עליסה בארץ הפלאות/מראה" הם אוצרים את אותו הקסם. נרניה לא מצליחה לעשות את זה. אני לא יודעת אם זו הנצרות, או הפשטנות, או הדידקטיות. איך שלא יהיה, למרות כל מה שנכתב מעל, אני עדיין מאוד אוהבת את הסדרה. זה פשוט כבר לא מה שזה היה.
כמוני כמוך
נהניתי מאוד מכל אחד מהספרים עד הרגע שבו הופיע מן השמיים האריה הכל יכול שכולם חוייבו להעריך ולהעריץ. אפילו כילדה, הרגשתי כאילו עושים לי שטיפת מוח אבל לא כל כך הבנתי לאיזו דת…
הספר האחרון כולו דתי ולכן הרבה פחות מעניין.
כמוני כמוך
לדעתי דווקא החלק הראשון של הספר (שעוסק בצורה יפה בנביאי שקר ואפילו ניתן לראות אותו כמתנגד לסוג מסויים של עבודה דתית) הוא מרתק. עיסוק בדת לא בהכרח הופך ספרים לפחות מעניינים.
בכללי אתה צודק, אבל
העיסוק בדת אצל לואיס הוא כל כך חד מימדי ופשטני, שבאמת עדיף בלעדיו.
ולי באמת אין רתיעה מדת בכלל ומהנצרות בפרט. אני מאוד נהנית ללמוד עליה באוניברסיטה, היא הרבה יותר עשירה ורב גונית ממה שהיא מצטיירת מהספרים של לואיס.
בכללי אתה צודק, אבל
למה חד ממדי ופשטני?
קניתי.
אני מאוד מסכים...
אבל מה שמתואר כאן נכון להמון סרטי מד"ב/פנטזיה/פעולה וכו'…
באופן כללי כמעט אף פעם אף אחד לא מערער על המנהיגות של מי-שלא-יהיה (וגם כשכן, בדרך כלל הם מבינים שטעו), גזעים שונים משתייכים לטובים/רעים, נשים בסרטים כאלה כמעט תמיד מקבלות תפקידים פחות לוחמניים… או שאם הן מקבלות אקדח או כלי משחית כלשהו הן תשתמשנה בו רק בטעות כדי להציל מישהו אחר, וגם את זה הן תעשנה בליווי מבט "אני לא מאמינה שיריתי בו!".
''דורך השחר'': לא אוגוסטוס, יוסטס.
באמת, ל"המסע בדורך השחר" יש אחת מפתיחות הספרים המוצלחות שאני מכיר, ואתה שוכח?
"היה היה ילד ושמו יוסטס קרלנס סקרב, וזה כמעט הגיע לו".
מוזר לי שאף אחד לא ציין כאן עד עכשיו שלואיס גם כתב קטעים מצחיקים מאוד. אבל מכיוון שנעלה ביקורת על נארניה עוד שבוע, כשהסרט יצא, אני אזכיר את זה שוב שם.
מסכימה.
זו אכן אחת הפתיחות הכי טובות לספר.
וזה באמת הספר הכי חביב עלי אחרי הסוס ונערו – למעט הסוף שלו.
מסכימה.
הגיע הזמן שמישהו באמת יסביר לי את הפתיחה. תמיד תהיתי אם יש משהו מיוחד שעומד מאחורי השם, או שזה סתם שם שנשמע גרוע ולכן זה "מגיע לו".
ומה רע בסיום של כס הכסף? החלק שבו הם חוזרים לבית הספר ומפליאים את מכותיהם?
אופס
דיברת על הסוף של "המסע בדורך השחר", נכון?
כנראה התבלבלתי כי הספר האהוב עלי הוא "כס הכסף", ואני בטוח שכולם כמוני.
אני לא יודעת בקשר לכולם
אבל אני איתך. בעיקר בזכות ג'יל, הגיבורה הכי מעניינת של לואיס, ועכרור השלולית.
שם גרוע בהחלט
דוגמה אמיתית מישראל:
זוג קרובי משפחה שלי אמריקאים גרו בארץ שנתיים, ובמהלך השנתיים האלה נולד להם בן. הוזמנו לברית המילה.
מאחר שהם טיפוסים קונסרבטיביים אך מסורתיים מאוד הם לא הסכימו לגלות מה השם שלו.
בזמן ההתעללות בקטנטן הכריז אביו ששמו בישראל יהיה: "שלמה אליעזר".
התגובה שלי (בלחש לאמא שלי) היתה: "אבל הוא רק נולד, מה הוא כבר הספיק לעשות?"
אחר כך הם הסבירו את ההחלטה, החליטו לקרוא לו "סלומון" על שם מישהו. ואם אתה חושב שזה בסדר כי הם חוזרים לארצות הברית, אז מסתבר שסלומון בארצות הברית זה שם של יהודים בני חמישים. והגיס האמריקאי שלי אמר לנו בשקט: "He'll fight his way through school".
נראה לי שהשם של יוסטס זה משהו בליגה הזו.
פשוט לא חייב להיות פשטני
כל הדיון הזה על דת ונרנייה, הזכיר לי ספר לא פחות תאולוגי – "פראני וזואי" של סאלינג'ר. יש בו קטע יפה שזואי אומר לפראני שהיא מעולם לא הבינה את ישו, וישו שלה הוא מין דייסה של סימור (האח הגדול שלהם שהתאבד), פרנצ'יסקוס מאזיסי וסבא של היידי. לנצרות תמיד היתה בעייה להתמודד עם ישו. ככל שאני לומדת יותר עליה, נראה לי שהיא השקיעה את אותו המאמץ במלחמה בדמותו כפי שהיא מצטיירת מהברית החדשה, ובעיקר מההדרשה על ההר, שהיא כולה חומר נפץ מסוכן, כפי שהיא השקיעה במלחמה במינות. כמובן, רוב המינות לא היתה מינות כלל וכלל, אלא כתות נוצריות אדוקות שרצו ללכת בדרכו של ישו המקורי, ולא זה שהכנסייה מכרה להמונים, למשל, הספירטואליסטים שיצאו מהפרנסיסקנים (שבעצמם היו בקלות יכולים להחשב כתנועת מינות, לולא הכנסיה החליטה, בחוכמה, לטפל בהם מפנים. הם היו הרבה יותר רדיקלים מהוואלדניסים שהוכרזו כמינות).
ישו של הברית החדשה הוא דמות מרתקת, שוברת מוסכמות. הוא לא תמיד כל כך נחמד, כמו שזואי מציין, he was a rebel jew כמו שכתב עליו דיוויד ברמן מהסילבר ג'וז (The Silver Jews) ומוסיף – let him in.
האם לואיס היה נותן ליהודי המורד הזה להכנס אילו היה רואה אותו מסתובב בגינה האנגלית המטופחת שלו, על זקנו הפרוע, בגדיו הבלואים והאש שבעיניו? או שמא היה קורא למשטרה הבריטית המנומסת שתבוא לאסוף את הביטניק המוזר? תמהני.
את צודקת לגמרי, אבל
אני רק רוצה להדגיש את מה שציינתי קודם: כל הדתות עושות את זה (אגב, גם הדתות הלאומיות, וראי מקרה הרצל).
בקשר לשאר הדתות
לבושתי, ולמרות שאני רואה בעצמי אדם מאמין (אם כי אני לא שייכת לשום זרם דתי. אמונה בשבילי היא עיניין פרטי) הידע שלי על יהדות הינו די דל.
על בודהיזם אני יודעת שאני לא יודעת, ועל האסלם – פחות מזה.
כך שאני אקח את את המילה שלך בנושא.
ניטפוק: בודהיזם, בצורתו המקורית והטהורה, אינו דת כי אם דרך חיים
נכון שהיום בודהה נערץ כאלוהי במקומות רבים, אבל הוא עצמו לא ביקש הערצה כזו, ובעיקר, לא דיבר על אלוהים. המטרה שלו היתה ליצור דרך חיים טובה יותר עבור בני אדם, באמצעות המשאבים האנושיים, ללא כל הסתמכות על השראה שמימית, יומרה לחולל ניסים וכיוצא בזה. הוא ראה עצמו לא כנביא, אלא כמורה רוחני (וגם זה באופן צנוע, לא כמו גורואים שתלטניים).
וכמה פעמים ישו טען בפומבי שהוא בנו יחידו של האל?
נו, רק בנו-יחידו-של-האל יכחיש שהוא כזה.
אבל ישו כן ראה עצמו כשליח אלוהים, וניסה לחולל רפורמה דתית
ומשום כך גם התנועה שצמחה ממעשיו, הנצרות, היא מיסודה, בבסיסה ובמהותה תנועה דתית.
לעומתו, בודהה חווה הארה שהיתה קשורה לקיום האנושי "נטו", ללא קשר לגורמים חיצוניים. הוא מעולם לא דיבר על אלוהים, וגם לא טען – בניגוד לנביאים דתיים – שיש לו איזשהו מונופול על האמת. להפך, סיפור ידוע מתאר כיצד, כאשר נשאל בודהה על ידי כפריים פשוטים כיצד יידעו במה להאמין, נוכח הסתירות בין כל האמונות ודובריהן, הוא לא ניסה להוכיח להם ש*הוא* מקור האמת האולטימטיבי. במקום זאת, יעץ להם לבחור *בעצמם* את האמונות – דתיות ואחרות – המתאימות *להם*, על סמך השיפוט העצמאי *שלהם*; בין אם יבחרו ללכת בדרך שהוא הציע, או בדרכים אחרות. זהו דבר שנביאים דתיים כמו משה, ישו ומוחמד, שהאמינו שהם מחזיקים בתובנה חד משמעית על העולם, לא עשו אף פעם.
וזו גם הסיבה שהבודהיזם, שהתבסס לא על אלוהים אלא על התבונה האנושית, נחשב, גם בגילוייו או התפתחויותיו בעלי הגוון הדתי, סבלני ורודף שלום בהרבה מרוב הדתות; שמלכתחילה הסתמכו על בשורה של אמת אלוהית אחת ויחידה, בלתי ניתנת לערעור, שניתנת למאינים.
זה לא פשטני, זה מפושט
לואיס כותב תיאולוגיה לילדים. בכלל, לואיס היה חזק מאוד בהפיכת תיאולוגיה לעניין נגיש להמונים – הוא לא נחשב תיאולוג דגול, אבל הוא בהחלט נחשב התיאולוג הפופולרי הטוב ביותר במאה ה-20. למה? כי הוא גורם לתיאולוגיה להישמע כמו עניין פשוט מאוד. אני לא חושב שגווני האפור אובדים בדרך, אלא איפה שהם צריכים ללכת לאיבוד – בעולם של לואיס אין "טוב למדי", יש "טוב לחלוטין" ו"רע לחלוטין", כי ככה הוא חושב שהעולם בנוי; זה שאנשים לא תמיד מסוגלים להבחין בין השניים זה, כמובן, עניין אחר – שהוא מודה בו בפה מלא ומדגים אותו כמה פעמים.
זאת נקודה שחשוב לי להבהיר: האמונה הנוצרית, אצל לואיס, לא טובה בדיוק כמו האמונה היהודית, ולא טובה בדיוק כמו בחירה באמנות (נגיד) כדרך חיים; הוא לא פלורליסט, הוא לא בעד רב-תרבותיות, הוא לא פוסט-מודרניסט. יש אמת אחת, אחת ויחידה, ואם לא תביני את זה בזמן, מצבך רע ומר. זה לא אומר שהאמת הזאת לא כוללת צורת התנהגות ראויה, לא רק התנהגות ראויה – במלים אחרות, אתה לא יכול להיות בן-אדם מגעיל ולהגיד "אבל ישוע גדול" וזהו – אבל זאת עדיין אמת אחת ויחידה.
אני לא צריך לציין שאני מוצא את תפיסת העולם הזאת שגויה לחלוטין, נכון? אבל זאת עדיין תפיסת העולם של לואיס, וזו התפיסה שהוא מציג גם בסיפורי נרניה. מבחינתו של לואיס, קילפת שת הדת מסיפורי נרניה, בעצם הוצאת את הלוז ונשארת עם הקליפה. אני לא אומר שאסור לך לעשות את זה – בוודאי שמותר, ואלו גם האלמנטים בספרים שאני אוהב – אלא שלטוען שזה לא בסדר שלואיס הכניס את זה לשם זאת טענה לא ממש לגיטימית.
ו לכס הכסף –
דיברתי על הקטע שבו השלושה מתחילים לפקפק בקיומה של השמש, הקטע האהוב עלי ביותר בכל ספרי הסדרה (כבר ציינתי את זה באתר מתישהו, מזמן) – הגיבורים עוברים גם עוברים שינוי נפשי באותם השניות, אלא שהם מצליחים לעצור את זה בזמן. זה גם מדגים יפה את אחת הנקודות שהעליתי קודם – לואיס רוצה להדגים שהשמש קיימת גם קיימת, הרוע הוא רוע והטוב הוא טוב, אבל שאנשים לא תמיד מצליחים לזכור את זה, לפעמים מסיבות טובות מאוד. התפיסה שלו את הקוסמוס, אם להשתמש במילים שלך, היא תפיסה של שחור ולבן; התפיסה שלו את נפש האדם היא תפיסה מלאה בגווני ביניים.
זה לא פשטני, זה מפושט
אני יודע שהתכוונת ל-"קילפת את הדת מסיפורי נרניה, בעצם הוצאת את הלוז ונשארת עם הקליפה", אבל טעות המקלדת הזו כה חיננית, ויוצרת משפט כל כך יפה בעברית, עד שאני מעדיף את הגרסה עם הטעות.
נראה שה''מפושט שלך'' בעצם זהה ל ''פשטני'' שלי. עניין של סמנטיקה?
אם אצלי פשטני אומר עולם של שחור לבן ללא גווני ביניים, המפושט שלך הוא " "טוב לחלוטין" ו"רע לחלוטין". מצא את ההבדלים.
טוב, נראה אם הבנתי אותך. בעצם, אתה אומר שלואיס היה תיאולוג בינוני אבל פופוליסטי. כמו שציינתי קודם, לא קראתי את כתביו כמוך, כך שאין לי דעה על הגותו.
הבהרה ממש לא זכור לי שטענתי שלואיס "לא בסדר" משום שהכניס לספריו תכנים דתיים. קודם כל, אלו הספרים שלו, ואני מוקירה לו תודה על כך שבכלל כתב אותם. הם העניקו לי שעות רבות של הנאה. זכותו לכתוב אותם כרצונו, וזכותי כקוראת לקלף מהם את החלקים שאני פחות מרגישה נוח איתם וליהנות מהשאר. כנראה שאתה צודק, ולואיס עצמו היה סובר שאני טועה ובעצם זורקת את הגלעין במקום את הקליפה, אבל מה לעשות, כזו אני. שיתמודד, המנוח. יש אנשים שאוהבים משמשים ויש שמעדיפים גוגואים.
שוב, לא בדיוק
הוא אכן היה פופולרי, אבל לא פופוליסט, דהינו, לא פישט דברים "בשביל למכור", אלא כי הוא האמין שהאמונה הנוצרית היא עניין בהיר שניתן לתאר במונחים בהירים ומובנים. הוא היה תיאולוג בינוני בכך שלא היה לו הרבה מה לחדש או ללבן, אבל תיאולוג נהדר בכך שהוא הצליח להפוך תיאולוגיה לעניין נגיש.
שלא תביני אותי לא נכון: לואיס מצטייר לי כאחד האנשים הנבונים ביותר שקראתי אי-פעם. לא סתם חכם, אלא נחמד, רגיש ובעל הגיון בריא (במובן המחמיא ביותר של הביטוי). מכל הסופרים שקראתי, אני הכי מצטער שאותו לעולם לא יצא לי לפגוש (מה לעשות, לגן עדן שלו אני בטח לא אגיע).
ההבדל, מבחינתי, בין פשטני למופשט (אולי עדיף להגיד "פשוט") הוא שפשטני מכיל בתוכו רמז לכך שאת חושבת שהעולם מורכב יותר, ולואיס יודע את זה, אבל בוחר להציג אותו כפשוט. לואיס לא חושב שהעולם מורכב (ליתר דיוק, העולם מורכב מאוד, אבל הפתרון לעולם פשוט מאוד). אבל בהחלט יתכן שהבנתי אותך לא נכון.
לקינוח, בוודאי שזכותך – גם כתבתי את זה קודם. רק ציינתי שלואיס לא היה יכול לכתוב את הספרים האלו בלי האמונה הנוצרית בתוכם – זה פשוט לא היה עובד (מבחינתו, בטוח; מבחינת הספרים, נראה לי – אבל אני פחות משוכנע).
ההגדרות שלי
(ומצטערת על העיכוב בתשובה, לא נכנסתי לכאן הרבה זמן…)
פשוט – בהיר ונטול סיבוכים.
פשטני – שיטחי ולא מעמיק.
ואגב, אני בהחלט חושבת שהעולם מורכב ורב מימדים, ועם זאת שפתרונות יכולים להיות לפעמים פשוטים מאוד (למשל – כשקר, כדאי ללבוש סוודר!). אני לא מאשימה את לואיס ברמאות, אין לי מושג איך הוא ראה את העולם, אך די לי מהמעט שאני יודעת על נצרות כדי לחוש שהתאולוגיה בנרניה הינה פשטנית ושיטחית.
ועכשיו מחכה לי ביקורת שלמה של עכרור השלולית על הסרט עצמו…
למה שטחית?
את מוכנה לפרט?
כי אני מרגיש שספרי 'נרניה' עזרו לי להבין את האמונה הנוצרית יותר מכמה קורסים בנושא באוניברסיטה, קריאה של הברית החדשה, ועיון (קצר) ב'וידויים' של אוגוסטינוס. או, אם לדייק, הם היו תוספת הכרחית והדגמה נהדרת לכל החומרים האלו.
אוי, אנחנו בלופ...
בתגובה הראשונית שלי, שממנה התחיל כל השרשור הזה, פרטתי למה לדעתי היא שיטחית…
נראה לי שבנקודה הזו פשוט נאלץ להסכים שלא להסכים או לעשן את מקטרת השלום ולרקוד את ריקוד הניצים-שלא-הגיעו-להכרעה-אבל-הגיעו-לאפיסת-כוחות, אחרת נסתובב כאן לנצח במעגלים…
אני אדחף רגע
כדי להגיד תודה על ההודעות שלך בפתיל הזה. השכלתי.
תודה רבה
לא נותר לי אלא להמליץ, שוב, על The Screwtape Letters בדיבובו של קליז, הספר דרכו גיליתי את לואיס מחדש (קניתי את הקלטות בגלל קליז – לא שמתי לב בכלל שמדובר בסופר של ספרי נרניה). זה ספר, ובמקרה הזה קלטת, חכם באותה המידה שהוא מצחיק ובאותה המידה שהוא מעורר אימה. פשוט יצירת מופת.
אמרת בערך את מה שרציתי להגיד
רק בניסוח יותר מוצלח.
התכוונתי כמובן – שהאנלוגיה בין השמש לאלוהים היא אצל הקורא. הקורא יודע שיש שמש, והוא מבין שלמרות שהמכשפה הוכיחה לרביעיה (גם ריליאן שם) היטב שאין שום ראיות לקיום השמש, הוא יודע שהשמש עדיין שם.
לכן אסור להקשיב לספקנים שאומרים לנו שאין ראיות לקיומו של אלוהים. הוא עדיין שם.
זה נכתב לילדים, וזו הלוגיקה של הרבה מאוד מחזירים בתשובה.
אז למה מרגישים מרומים?
כשמישהו קורא ספרי צדיקים, הוא יודע שהוא קורא ספרי צדיקים.
כשמבוגר קורא את ספרי נרניה, הוא יכול לראות מייד את האלגוריה ולראות אם זה מתאים לו.
כשילד יהודי בישראל מתחיל לקרוא את ספרי נרניה, הוא מרגיש שהוא מקבל פנטזיה על ילדים שמרוכזת בעולמם של הילדים. פתאום באמצע הספר, מחליפים פוקוס לאריה והילדים הופכים הרבה פחות חשובים. מבחינתי לסיפור אין סיום. האריה נכנס לתמונה כמו בקטע של מונתי פיית'ון שבו פתאום מישהו צץ ואומר "nobody expects the spanish inquisition". אבל פה אני רוצה שהם ימשיכו עם הסיפור שהם התחילו לספר לי!
אני לא יכולה לתת לך תיאורים מדוייקים כי אני כבר לא זוכרת הכל, אני רק זוכרת שזו הייתה התחושה שלי בתור ילדה, ולפני שידעתי שמדובר באלגוריה נוצרית. בכל פעם שנכנס יותר מידי אריה, קצת נהרס לי הסיפור.
אני לא אומרת שסי.אס. לואיס רימה אותי ביודעין או שאני כועסת עליו. ובכל זאת אני יכולה להרגיש קצת מרומה.
אררר, זה בדיוק מה שאמרתי?
כתבתי שאני לא מופתע שילדים שקוראים את הספר בארץ מרגישים מרומים, כי לואיס לא כתב את הספרים בשבילם. אבל גם כתבתי שלואיס מעולם לא התכוון לרמות (כן, זה מה שאמרת – כאמור, אנחנו מסכימים) – הוא לא מסיונר שמציע לך לבוא לאכול סוכריות טעימות ומתחיל לדבר איתך על אלוהים בזמן שאתה זולל. הוא מסיונר (בזה אין ספק) שמציע לך לבוא לשמוע סיפור מעניין על שה שהציל את העולם, ואז מספר לך סיפור מעניין על ילדים שהגיעו לממלכה קסומה ושם פגשו את השה שהציל את העולם.
אגב, לא כתבתי את זה כאן מפורשות בשום הודעה, אבל כילד אהבתי את הסיפורים בשביל האלמנט הפנטסטי שבהם (+ ההצגה המדויקת של התנהגות), אבל כמבוגר דווקא אהבתי אותם בגלל האלמנט הדתי שבהם (+ ההצגה המדויקת של התנהגות). במלים אחרות, האכזבה מקריאה חוזרת של נרניה כמבוגר, שרבים פה דיווחו עליה, נחסכה ממני דווקא בגלל האלמנטים הדתיים ששזורים בעלילה.
כנ''ל.
בתור מבוגרת אני די נהנית מהאלגוריה. מצד שני, אני כבר לא מתרגשת מההרפתקה עצמה – היא קלושה לי מדי ולא כתובה מספיק טוב. היא חביבה, אבל לא סוחפת.
אני תוהה מה זה אומר על האיכות של הסדרה. אני לא מהמאמינים שספר ילדים טוב חייב לדבר גם למבוגרים, אבל בכל זאת, יש פה אלגוריה, ונדמה שאם נהנים ממנה ברובד אחד, מאבדים את הרובד האחר.
אני יכולה להשוות את זה ל"מומו" של מיכאל אנדה, נניח, שגם לו יש סאבטקסט "מטיפני" נורא חזק שבכלל לא קלטתי בתור ילדה. עכשיו אני קולטת את הסאבטקסט, *וגם* המיין-טקסט עדיין מגניב לחלוטין.
מה הסבטקסט המטיפני של 'מומו'?
אנטי-צרכנות. אנטי-קפיטליזם.
כן?
כלומר, איפה? הפרק על בובת הברבי, כמובן – אבל המסר העיקרי של הספר?
שאנשים ממהרים כדי להיות יעילים, לחסוך זמן, כמו שחוסכים כסף,
ובסופו של דבר לא נשאר להם זמן בכלל.
ככל שמנסים להיות יעילים ומתוכננים יותר, כחלק מעולם קפיטליסטי – מאבדים את היכולת ליהנות באמת מהזמן, שאותו לכאורה חוסכים.
הקשר לקפיטליזם נשמע לי קלוש.
קפיטליזם לא דורש בהכרח להיות יעיל ומתוכנן יותר מקומוניזם (למשל), ולא מנוגד להנאה מהחיים.
לאו דווקא.
הייתי נכנס ל'אתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם' של וובר, שטוען שהקפיטליזם הוא המשך ישיר לנטיות נזיריות ולראיית העבודה/המקצוע כייעוד בחיים, אבל אין לי כוח.
ספציפית, הנאומים של האנשים האפורים בספר נשמעים לך כמו נאומים של (נגיד) עמיר פרץ או (נגיד) בנימין נתניהו? למרות שהביקורת בספר היא לא בהכרח על קפיטליזם באופן ישיר, היא בבירור על מודרניות וצרכנות, ואלו מקושרים עם קפיטליזם, לא עם קומוניזם (הראשון בגלל נסיבות היסטוריות, השני בקשר בלתי נמנע).
אוקיי, אבל זה קישור אסוציאטיבי.
לי האנשים האפורים מזכירים את המורה שלי להיסטוריה בכיתה ז', אבל אני לא חושב שהספר נכתב כמחאה נגדה. הספר כן עוסק במה שנהוג לכנות "החיים המודרניים", אבל לפי מיטב הבנתי, הוא לא עוסק בשיטות כלכליות ולא אומר עליהן שום דבר (חוץ מהקטע הצרכני על הבובה, כאמור).
לא בדיוק (הכותרת החביבה עלי בזמן האחרון)
האנשים האפורים לא מזכירים _בחזותם_ (זאת אומרת, לא רק, למרות שהם בבירור קריקטורה של אנשי עסקים) קפיטליסטים חרוצים. הם מזכירים בהתנהגות שלהם ובאתוס לו הם מטיפים. אם המורה שלך להיסטוריה הרצתה לכם על ניהול יעיל של זמן והצורך לעבוד יותר אז היא הייתה קפיטליסטית. אחרת, הקישור שלך אסוציאטיבי (אישי), שלי קולקטיבי (תרבותי).
''זמן הוא כסף, על כן - חסוך!''
וזה מסר שילד בהחלט יכול להבין
הוא מוסבר שם בצורה כל כך משכנעת, שאפילו ילד שלא חווה בחיים שלו מחסור בזמן, יכול להזדהות עם הדמויות ובכל זאת לראות שמדובר במשל לחיים.
ייפ.
הפרק עם בובת הברבי מתרכז ספציפית בצרכנות, אבל שאר הספר לא פחות מפורש.
– הג'נטלמנים לא סתם נראים כמו קריקטורה של ברוקרים ולא סתם עובדים בבנק: הם התאגיד. הם משכנעים אנשים שחייבים "ניהול יעיל של הזמן" (כי הערכים החשובים ביותר הם רווח והצלחה בקריירה), וככה הם גורמים להם להפקיד את הזמן שלהם (שזה משל די ישיר לאנשים שמוכרים את נשמתם לעבודה ולא משאירים זמן לשום דבר אחר).
– אותם אנשים, עיניהם כבר עצומות לגילויים של האמת, כמו כשהם לא רואים את הילדים המפגינים.
– תעשיות המבוססות על ייצור המוני הן גרועות ומסוכנות, כמו הבניינים החדשים שמטים לנפול, וכל מי שמנסה להפוך את העסק שלו ליעיל יותר הופך למניאק, כמו הבעלים של המסבאה.
– ומנגד עומדת מומו, שלא רוצה כלום ולכן אי אפשר לשטוף לה את המוח, שמקומה הטבעי הוא קהילה שבה כולם מכירים ועוזרים זה לזה בעסקאות-חליפין, שאפילו לא עובדת ולא צריכה לעבוד. היא אידיאל שאי אפשר להגיע אליו, אבל היא מסמנת את הכיוון הנכון, כי היא באמת מאושרת.
לי זה ברור, אבל אם יש לך פרשנות אחרת, אני אשמח לשמוע.
''לי זה ברור'' = ''לי הכל נשמע כמו עיבוד ברור
של רטוריקה אנטי-קפיטליסטית ששמעתי פה ושם".
זה?
טרם צפיתי בסרט,
אבל מהטריילר של 'נרניה' נודף ריח חריף של טולקין. הפאתוס, הקרבות, בחירת הלוקיישנים- הארץ התיכונה מגיחה מכל חור.
עושה רושם שאני לא לגמרי בעניינים
אבל מה פשר המשפט "ושחרב +4 נראית בו כמו חרב +4"?
נשמע, במעורפל, D&Dאי. אבל אין לי מושג.
עושה רושם שאני לא לגמרי בעניינים
אכן מושג D&D אי עתיק יומין, שמשמעו בשפת המשחק היא שהחרב שלך גורמת 4 נקודות נוספות של נזק מעבר לאפשרי (או הנדרש, או הרצוי, או הסביר בכל סיטואציה אחרת..)
עושה רושם שאני לא לגמרי בעניינים
לדעתי הכוונה שאפשר להבחין בין חרב טובה וחזקה לחרב מגעילה וגרועה.
פעם כבר עשו סרט על נרניה
ולפי מה שזכור לי הוא היה מקסים. נראה לי שאלה היו אפילו כמה סרטים..
מישהו יודע על מה אני מדברת?
הייתי ילדה קטנה אז אני לא זוכרת פרטים..
פעם כבר עשו סרט על נרניה
עשו, ויותר מאחד, אבל לא לקולנוע.
מילדותי זכור לי, כאחת החוויות המרשימות והראשונות שלי מטלוויזיה צבעונית סרט אנימציה על-פי האריה המכשפה וארון הבגדים.
כמו כן, קיימת סדרה לא קצרה המכסה שלושה או ארבעה ספרים מקורות נרניה בהפקה של ה-BBC. בלי אנימציה ממוחשבת ועם שחקנים בתחפושות (בסגנון הרוח בערבי הנחל של מונטי פייתון) לייצוג החיות המדברות למיניהן (לא ממש זוכר איך עשו שם את אסלן). כפי שניתן לצפות מהפקת BBC לילדים תפאורה ואפקטים הם הצד החלש, אפילו חלש מאוד, של ההפקה.
עברו שנים מאז שראיתי את הסדרות ההן
אבל דווקא בזכות האופי התיאטרלי שלהן, זכור שהן "עבדו" הרבה יותר טוב מהסרט החדש. אנשים בתחפושות שמגלמים חיות מדברות זה משהו שמסתדר בראש הרבה יותר טוב מחיות ממוחשבות שמדברות עם שחקנים בשר ודם (בסרט שאמור להיות רציני).
אבל את התגובה המפורטת שלי אני אשמור לביקורת.
אפשר הרחבה ?
"אשמח לראות את קונג מוחץ את הסרט הזה בלי לחשוב".
פשוט נשמע לי כמו עיניין אישי…ומסקרן.
מתוך הצצה ב'לא סופי'
1) הדי.וי.די של עיר החטאים – הגירסה המורחבת, יצא בארץ?
2) איך לעזאזל תרגמתם את Grindhouse ל'בורקס'?!
תשובות:
1. לא (לפחות לא בקרוב)
2. בהומור.
זוהי משמעות המושג Grindhouse, על פי מילון הקולנוע של Filmsite:
אני לא מכיר מילה מקבילה בעברית; 'בורקס' זה הכי קרוב שהגעתי. מישהו יכול להציע אלרטנטיבה? מפיצי 'Grindhouse' (שהוא, אגב, סרט האימה של קוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז) יודו לכם.
אהמ-אהמ, שני סרטי אימה.
כל אחד באורך שעה.
———————-
ולגבי הבורקס, לא חשבתי אחרת.
אז למה שאלת?
תשובות אפשריות:
-למה לא?
-סתם. מה, אסור לשאול?
-אתה לא היחיד שמשתמש בהומור. [ז"א אתה לא באמת חושב שחשבתי שgrindhouse זה בורקס כזה אמיתי ממולא בתפו"א/גבינה עם שומשום מלמעלה, כזה שאוכלים. נכון?]
-כי תמיד נחמד לדעת מושגים חדשים.
זה בורקס???:
אולי "סרט פורנו-אימה" או "פורנו-אקשן".
Grindhouse זה לא פורנו.
אבל בשביל למשוך קהל, הם הכניסו עירום בכל הזדמנות, דבר שבהחלט נכון גם לגבי סוגים מסוימים של בורקס.
לעולם, אבל לעולם לא לכתוב הודעות אחרי שישנים פחות מדי בלילה
אם מל ברוקס מל בורקס בין אצבעותיו בעודו לוחץ על הברקס וממלמל לעצמו, זה אומר שהוא חושב על grindhouse?
רק אם זה בורקס גבינה.
מלית גבינה.
תכל'ס, הוא עדיין לא יצא.
לפי המקורות שלי, הוא צריך לצאת בקרוב (בקרוב זה תוך שבוע-שבועיים). אח שלי כבר שלח את ההזמנה המוקדמת שלו ובתקווה התקליטור המיוחל יופיע על מפתן תיבת הדואר בשבוע המתקרב אלינו לטובה.
אולי במקורות שלך...
אבל לפי מה שאני יודע הוא יצא אתמול- 13.12.
והייתה גם איזו הקרנה מיוחדת של התוספות המיוחדות. מתי הפעם האחרונה שראית תוספות של DVD על מסך קולנוע?
מישהו יכול הגיד לי איפה ובאיזו שעה מקרינים את קינג קונג מחר?
בתודה מראש.
באמריקה.
לארץ הוא יגיע רק ביום חמישי, ואני מאמין שכבר היום יתעדכן לוח ההקרנות שלנו עם מועדי ההקרנות המדויקות שלו.
והנה הוא
לכל מי שמעוניין לדעת איפה יוקרן קונג ביום חמישי, התשובה היא: כמעט בכל מקום. (בשלב זה ייתכן שרשימת הקולנועים אינה מלאה: היא לא כוללת בתי קולנוע עצמאיים כמו אלה של רעננה, למשל).
http://www.fisheye.co.il/chronica/movie.php3?movie=890&city=&area=&date=15%2F12%2F2005
אני כ''כ שונא את גלובוס כרגע.
אני שונא את גלובוס לעתים קרובות
אבל מה גרם לך לשנוא אותם *כרגע*?
(חוץ מזה, הסרט מוקרן גם בלא מעט "חנ"ים, כולל הקולנוע המופלא בגבעתיים).
אכן מופלא
אולם 2 בקניון גבעתיים הוא ככל הנראה האולם המושלם לחווית צפייה אמיתית (אפילו ביום שישי בערב עם מאות זאטוטים).
ומה שטוב בקולנוע הזה
זה שאולם 2 זהה לאולם 1, ורק קצת יותר גדול מאולמות 3 עד 7.
אין לי שום דבר נגד גלובוס,
חוץ מכאשר הם מקבלים סרט שאני רוצה לראות בקולנוע. אם יש גם חן וגם גלובוס בעיר מסוימת, הסרט יציג בגלובוס. ולא לכולם יש אמצעים/מישהו שיסכים לבוא איתם לרב חן גבעתיים.
אני מתכנן ללכת מחר לרב חן גבעתיים
חבל שאין לי חולצת עין הדג לזיהוי יעיל
נושא לשיחה:
'קינג קונג' הוא יצירה עתיקה וקלאסית. קצת כמו גודזילה, בערך.
פיטר ג'קסון הוא במאי גדול ודגול שעשה את 'שר הטבעות' לסרטים המצליחים בעולם שסחפו מיליוני מעריצים אנושיים והוביטים.
הדבר הוא כזה- יש אנשים שדווקא מתנגדים לשילוב כזה. עכשיו- ההביעו את דעתכם- האם אתם חושבים שהסרט החדש, של הבמאי הידוע (מאוד לטובה), גדוש האפקטים הזה, יהרוג את הקלאסיקה ואת האגדה של קינג קונג, או רק יחיה אותה שוב, מחדש ואפילו הרבה יותר טוב?
[רק למען הפרוטוקול, לי אין ממש דעה בעניין. אני נייטרלי]
לא ניתן להרוג אגדות.
כתבי יד לא נשרפים
(מצטער. הייתי חייב).
לא שראיתי את הסרט
אבל האופציה השניה נראית לי יותר סבירה. קינג קונג המקורי הוא סרט קצר, דבילי, חסר הגיון עלילתי, אבל מהנה ואפילו קצת פואטי. בתור מה שהתחיל כפרזנטציה של אפקטים וטכניקת סטופ-מושן, ההפיכה שלו לקלאסיקה היא אחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים בתולדות הקולנוע. סצנת הסיום של הסרט היא מהמוכרות ביותר בהיסטוריה.
בשנות ה-70, נעשתה גרסה מחודשת לסרט, עם מה שנחשב אז לאפקטים חדשניים ופורצי דרך. התוצאה: הצלחה בקופות, מועמדויות לשני אוסקרים טכניים, זכיה באוסקר על השגים מיוחדים בתחום האפקטים החזותיים וגלובוס הזהב לג'סיקה לאנג על השחקנית הטובה ביותר בדרמה.
עכשיו, יוצאת הגרסה החדשה והארוכה במיוחד של פיטר ג'קסון. עוד לא ידוע כמה כסף הסרט יכניס, אבל המבקרים מתלהבים (הציון הנמוך ביותר בעגבנומטר היה 93% טריות) ומאוד יכול להיות שתגיע גם מועמדות לסרט הטוב ביותר בלא מעט טקסים, לרבות האוסקר.
ודייק: לא ראיתי את הסרט *החדש*
את קונג המקורי ראיתי, את שתי הגרסאות האחרות לא.
אין לי הרבה ציפיות
האמת, כששמעתי שפיטר ג'קסון הולך להחיות את קינג קונג לא היתה לי דעה נחרצת. מאז ראיתי את אחד הסרטים הישנים ואת הפרומואים החדשים ולא הצחתי להבין- מאיפה לכל הרוחות הגיעו לשם דינוזאורים???
אני מקווה שלפחות הסרט יהיה מותח עד כדי ישיבה על קצה המושב תוך אכילת פוקפורן מטורפת כי זה התירוץ היחיד שמצאתי לדינוזאורים.
לא ראיתי את ''קונג'' המקורי
אבל מסתבר שהדינוזאורים הופיעו כבר אז.
http://www.imdb.com/title/tt0024216/plotsummary
בזה שאני ראיתי לא היו. וזה לא חסר.
כלומר, זה שראית היה גירסת 1976?
אני לא מתפלא שהיא נחשבת לגרועה, אם אין בה דינוזאורים.
כנראה.
אפילו לא ידעתי שיש עוד אחת..
ולא היו בה דינוזאורים. רק איזה שבט קניבלים..
אז מה זה שווה בכלל?
מסתבר שלא הרבה.
לפחות לדעתי.
ולא הבנתי למה כולם מתלהבים ממנו כ"כ.
הוא היה נחמד, אבל לא עד כדי כך טוב.
מצד שני יכול להיות שגם המקורי לא היה כ"כ טוב-לא יודעת, לא ראיתי.
אף אחד לא התלהב כל כך מגרסת 1976.
מהגירסה המקורית (1933) דווקא התלהבו מאוד מאוד, אבל זה בכל זאת היה לפני שבעים שנה, אז כנראה שהסרט *קצת* התיישן מאז.
ואני לא מצליח להבין -
למה לכל הרוחות צריך תירוץ לדינוזאורים?
(אני רק מקווה שהדינוזאורים יהיו עם מעילים שחורים. ומשקפי שמש. וקטאנות. ומבטא בריטי.)
אם הם היו כמו שאתה מתאר אותם- לא הייתי צריכה תירוץ=)
אני חושב ש...
אני חושב שהסרט החדש של "קינג קונג" יהיה סרט מאוד מהנה ויפה, הטריילר נראה מדהים ואני סומך קצת על המפיק של "שר הטבעות" שיעשה סרט טוב (אחרי הכל אני לא יכול לתת לו את האמונה השלמה שלי, אתם יודעים… לפני "שר הטבעות" הוא היה עושה תמיד סרטים כושלים…!).
הדבר היחיד שאני לא אוהב בסרט (עדיין לא ראיתי אותו…) זאת השחקנית שמשחקת את האישה שבה מתאהב הקוף! אני חושב שהיא לא שחקנית טובה!
מה דעתכם?!
סרטים כושלים?
מפיק?
קוף?
אל תהיה קטנוני.
נעמי ווטס?
שחקנית מצוינת, וגם יפה מאוד.
אגב, כשקראתי את ההארי פוטר החדש, חשבתי מי יכולה לשחק את נרסיסה, וישר קפצה לי לראש נעמי, וממש דמיינתי אותה כשקראתי, ומאז זאת סיסי שלי. אני חושבת שהיא ממש מתאימה לתפקיד. מה דעתכם?
נרסיסה?
למען האמת, לא ממש חשבתי על זה. אבל עכשיו כשאני כן, זה דווקא נשמע ליהוק לא רע… היא בריטית?
נרסיסה?
הממ… היא אוסטרלית. אבל בדקתי ב-imdb והיא נולדה בבריטניה, כך שנראה לי שהיא עומדת בקריטריונים של רולינג.
אני לא מסכימה איתך.
היא צריכה להיות אמו של טום פלטון ואשתו של ג'ייסון אייזקס. לדעתי היא צעירה ו"טובה" מדי בשביל לגלם את נרקיסה הארסית.
מה עם טניה מ"נשות הכדורגלנים"?
לנעמי ווטס יש עיני עגל,
ועל כן, בעיני, היא לא מתאימה לתפקיד.
בעצם, אם כבר ווטס,
אז טונגס.
אבל טונקס אמורה להיות ממש צעירה.
בת 22-23 בערך.
קירה נייטלי!
אני תמיד חשבתי על מישהי ילדותית
עם שיער קצר ומרדנית.
ווינונה ריידר?
אני חשבתי דווקא על
ג'יין הורוקס.
חוששני
שאני לא מדמיינות את נרקיסה באותה הדרך. אני לא מדמיינת אותה כאישה עם אופי תלותי או שברירי, לכן הדיון הזה חסר טעם.
סדקתי בלקסיקון ומסתבר שאת צודקת, היא באמת לא הייתה אוכלת מוות. הייתה לי תחושה שהיא הייתה בעבר.
אז היא תלותית,
ועם זאת חכמה, משפיעה ומניפולטיבית?
אני מרגישה שאני נגררת פה לויכוח שלא לצורך, אבל אני באמת חושבת שאי אפשר להגיד על נרקיסה כמעט כלום. ובטח לא להסיק מה האופי שלה מדברים כמו "היא לא עושה שום פעולה אקטיבית עד ש…", כיוון שבאמת, מה אנחנו כבר יודעים על הפעולות שהיא עולה או לא עושה?
גם להגיד שהיא תמיד האחות של והאישה של זה לא חכמה, כי היא דמות משנית. זה באמת כל מה שהיא. יכול להיות שהיא הבן אדם הכי מניפולטיבי, חזק ומרושע בעולם, אבל בתכלס היא לא חשובה לספרי ה"פ. אין טעם ללכת להסיק מסקנות מרחיקות לכת על כל משפט שכתוב עליה, ועל כמות המשפטים ש*לא* כתובים עליה.
קת'רין קרתלידג' הגדולה
היתה יכולה, אבל היא מתה, תהיה מנוחתה עדן.
איפה בדיוק רואים בספרים
כמה היא אינטיליגנטית ומשפיעה על בעלה?
לי זה תמיד נראה כאילו ככל במה שקשור למשפחת מאלפוי, כולם מסתמכים יותר על פאנפיקים מאשר על הספרים.
אני בהחלט מעריצה מעריצי ה''פ.
היכולת שלכם לקחת שני משפטים ולבנות לפי זה דמויות שלמות, מערכות יחסים, היסטוריה ובטח גם להסיק את צבע התחתונים האהוב ממש מרשימה.
העובדה שזה מרשים, כמובן, לא הופך את התיאוריות שלכם לנכונות. כמות המידע שרולינג מספקת על כל דמות שהיא לא הארי, בערך, דלה מאוד. לפעמים בצדק, שכן לאף אחד לא באמת אמור להיות אכפת מנרקיסה.
אני לא מתכוונת להיכנס פה לויכוח על ה"פ, כי זה לא הזמן או המקום, אבל לעניות דעתי כל אחת בערך יכולה לשחק את נרקיסה. כפי שאפשר להסיק מהספרים שהיא בעצם אישה שברירית ותלותית, אפשר גם להסיק שהיא אישה חזקה ומניפולטיבית. מעריצי ה"פ צריכים בעיקר לקבל את זה שחצי ממה שהם כביכול יודעים על הדמויות בספרים, זה המצאה שלהם.
הארי פוטר זה לא התנ''ך.
וכמה שרולינג חכמה, והיא מאוד חכמה, יגדילו המעריצים אם הם ירכינו ראש ויודו שיש דמויות שהם פשוט לא מכירים, ויפסיקו לנסות למצוא פרשנויות בכל משפט שרולינג כותבת.
דווקא עם זה שנרקיסה אוהבת מאוד את הבן שלה אני מוכנה להסכים, אבל העובדה שהיא אישה חזקה/תלותית/נחמדה/כנועה זה לחלוטין המצאה של המעריצים. זה להבדיל מדברים שהם מאוד ברורים בטקסט, כמו העובדה שהיא סנובית איומה ולא מסבירת פנים לכל מי שהוא לא טהור דם.
וכפי שאחד החליט שכל הסימנים מראים שנרקיסה תלותית, האחר יגיד שאותם סימנים בדיוק מצביעים על זה שהיא מניפולטיבית. מה שאומר – אתם לא באמת יודעים עליה כלום. אבל אני מוכנה להסכים עם זה שבלונדינית צריכה לשחק אותה.
תלותית ומניפולטיבית.
שתי התכונות לא בהכרח סותרות זו את זו. אדם יכול להיות תלותי, אבל גם חכם ולדעת איך להשתמש בחולשות שלו כדי לתמרן אחרים.
ובאשר לפרשנויות השונות – זה עוד פעם מראה את הקסם של הסידרה הזאת, שמעוררת דיונים ושאלות ושהרבה אלמנטים בה מתפרשים לכאן ולכאן. אנחנו המעריצים לא משערים שום דבר שאין לו ביסוס בקאנון. ואת הרי לא רוצה שרולינג תבוא ותכתוב שחור על גבי לבן: נרסיסה מאלפוי היא מניפולטיבית\חלשה\מרושעת\חכמה, נכון?
כל אחד יכול לדמיין איזה דמות
איך שהוא רוצה. אבל ברגע שנהיה בפאנון איזה הסכמה לגבי אופי של דמות, עד שכמעט משליכים את זה על הקאנן – דבר שקורה המון בקרב מעריצי ה"פ – זה בעיקר מרגיז, וגם קצת עלבון לרולינג.
ספרי ה"פ הם ספרים שמתעסקים מעט מאוד בדמויות הרבות שיש מסביב, ולמרות שהם מציגים עולם עשיר יחסית, ההתעסקות במי שמאכלס אותו הוא מאוד דל, ונעשה מנקודת מבט של ילד די דביל בגיל ההתבגרות. אז כן, הגיוני לחלוטין שהמעריצים לא יהיו מסופקים מזה וירצו לפתח עוד את הדמויות הרבות (בעיקר כי הדמות הראשית, כאמור, היא של ילד דביל).
אבל מה שנוצר זה שפתאום מאלפוי, לדוגמא, הוא כבר לא ילד מפונק וסנוב, אלא יהיר ומחוכם שאלפי ילדות היו רוצות לעשות כאן ועכשיו. בהתעלם לחלוטין מהעובדה שהוא ילד של אבא שזה נורא, ושכנראה אם הוא היה לומד איתך בכיתה היית רוצה לזרוק עליו נעל.
כלומר, נוצר מצד מגוחך שיש קשר בין הפאנון לקאנון, אבל הוא די תלוש, מבוסס על שלושה משפטים וחצי, ועל המון המון הדבקת חורים והעלת השערות של המעריצים. זה לא קצת מזור לך שאת בנית אישה שלמה על כל רבדיה, כשבתכלס היא מופיעה בשלוש וחצי סצנות בדיוק, ואומרת ארבע משפטים בכל הספר?
בתכלס זה לא נורא, וזכותך לדמיין את נרקיסה איך שאת רוצה, ועל סמך זה לפסול שחקניות או לאשר אותן, לפי ראות עיניך. בעיקר אם את מביאה תימוכין בכתוב (כבר הזכרת שה"פ זה לא התנ"ך, כן?). אבל אני חושבת שבעיקר צורם לי שהוצגה כאן דמות שלמה ומלאה של מישהי שהיא מאוד שולית, ועוד לא נותר אפילו מקום להסתייגות או להגיד משהו בסגנון "כמובן, שזוהי דעתי הפרטית והאישית על נרקיסה, ובכתלס בקאנון לא כתוב עליה כמעט כלום, אז יכול להיות שגם בראד פיט יכול לשחק אותה. גם ככה בה"פ הכל סלאשים."
אני לא מסכימה עם מה שאמרת.
את בעצם שוללת כל ביטוי לפרשנות אישי של דמויות. לקבלה מוחלטת למה שכתוב בספר ותו לא.
מה רע בזה שאני ופוטריסטית מתווכחות על אופי של דמות, כל אחת ופרשנותה שלה? האם לא לשם דיונים ותיאוריות נפתחו כל הפורומים של ה"פ באנטרנט?
ברור שלעתים מאוד קרובות הציפיות שיש לקוראים מדמות נכזבות מפני שרולינג כתבה אותה אחרת, אבל אף אחת מאיתנו לא קבעה את דבריה כעובדה, אפילו לא לעצמה (נכון פוטריסטית? ).
איך זה בדיוק עילבון לרולינג? אם אני הייתי רולינג הייתי מאוד מאושרת שיש מעריצים שמתווכחים (בצורה בריאה כמובן) על עתידה/אופייה/עברה/מעשייה של דמות. זה הרי מעניין רב בספר ואמפתיות מסוימת כלפי הדמויות.
אני לא מערבבת בין הפאנון לקאנון, אבל בהחלט שואבת רעיונות. כל עוד אני לא אומרת שדבריי הם עובדה ואין לסתור אותם, או שהחלטה מסויימת שרולינג עשתה בקשר לדמות היא שגויה לחלוטין – מותר לי ואף מומלץ.
פרשנות זה נהדר,
כל עוד זוכרים שהיא רק פרשנות. אבל כמו שאמרתי כבר, כנראה במקרה הזה קצת הגזמתי, והמעורבים בעניין עדיין זכרו שהפרשנות היא לא הקאנון.
פרשנות זה נהדר,
לא אמרתי שפרשנות היא יותר מפרשנות. היה ויכוח על זה בכלל? לא נראה לי שמישהו התיימר להגיד פה שהפרשנות שלו היא בהכרח הנכונה.
זה כל היופי בפרשנות. אם יצירה ראויה לפרשנות, סימן שיש לה עומק והיא ממלאת את תפקידה. קאנון זה קאנון ואף אחד לא מערער עליו, אבל צריך למצוא משהו להתעסק בו במרווח הזמן שבין ספר לספר, וכך נולד הפאנדום.
את אומרת את זה
כאילו קבעתי שדבריי הם עובדה. לא, חקל ממה שאמרתי קודם לכן הן השערות נפוצות בקרב קוראי הארי פוטר וחלק אני הוספתי מפרשנות אישית של הספרים.
ברור שמשפט אחד לא יכול לספר היסטוריה של דמות, אבל רולינג מרבה לרמוז על אופי של דמויות משנה ע"י תיאורים של אנשים אחרים ומראה חיצוני.
לדוגמא, כבר בגביע העולם לקווידיץ' היה ברור שנרקיסה היא לא אישה קופצנית וקלילה. הארי תיאר את ההבעה שלה כאילו משהו מסריח נמצא מתחת לאף שלה. עוד דמויות, חיוביות ושליליות, זוכות לתיאור ראשון דומה בספר.
האם אני קובעת עובדות? ברור שלא. בסוף השיחה אמרתי לפוטריסטית שמדובר בפרשנות שלי לנרקיסה, והיא לא צריכה לקבל אותה. גם את לא, אגב.
המפ.
אני לא מקבלת שום פרשנות על נרקיסה. כלומר, לא ממש משנה לי איך אנשים רואים אותה. יותר יצאתי נגד העובדה שאנשים רואים אותה בבירור חד וחלק, למרות שבתכלס אין ממש מה לראות.
אבל יכול להיות שקצת נסחפתי בזה, והשלכתי על המקרה הספציפי הזה כל טענה שיש לי נגד קהילת מעריצי ה"פ. אני חושבת בעיקר שיש לי בעיה עם כמות ה"השערות הנפוצות", והעבודה שרבים מתייחסים אליהם כאל קאנון, ולא כאל השערות.
אבל, כאמור, קצת הגזמתי במקרה הזה.
מסכימה שיש כאלה שמגזימים.
אם כבר מדברים, סליחה אם הגזמתי קצת בתגובה שלי למעלה, זה היה לפני התגובה הנוכחית שלך.
זה נרקיסה בתרגום... אבל שיהיה.
אולי כבר חלק יודעים על זה אבל יש ליהוק אחר לסרט, הלן מקרוי:
http://www.imdb.com/name/nm0567031/
הבנתי שהיא ממש מתאימה מבחינת התפקיד והיא גם מתאימה מבחינת המראה לדעתי.
כאן כל הליהוקים לסרט השישי, עם תמונות ומידע:
http://www.mugglenet.com/movies/movie6/hbpcast.shtml
מה עם הימור על הישגי קונג בסופ''ש?
תרשמו אותי על 82.
תרשמו אותי על מינוס 76.
קצת wishful thinking, מה יש?
בו-הו!
תגיד תודה שלפחות התאכזבת ממנו בהקרנת מבקרים. אנו, פשוטי העם, נזכה להתאכזב ממנו רק בעוד יומיים.
על פי הלך הרוחות
אני מנחש שאני אשאר לבד בפינת המאוכזבים.
כנראה
דבורית שרגל ב"רייטינג" העניקה לסרט ארבעה כוכבים וגם יאיר רוה ב"פנאי פלוס" נהנה מהסרט.
ולמה אנחנו צריכים לחכות עד שהסרט יוצא
כדי לקרוא את הביקורת עליו? הא?
בשביל זה, הרי, אנחנו שולחים את העורכים להקרנות מבקרים, לא?
אבל העורכים מעוניינים בדיון,
ולכן מחכים עד שגם לכם תהיה אפשרות לראות את הסרט.
תעשה לי מקום
נראה לי שאני אצטרף.
תרשמו אותי על 105.5.
כולל יום ד'.
התקציב המדווח (207$) של הדבר הזה כולל בחובו את המשכורת של פיטר?
ועוד דבר, אלי ישראלי בקולו הסמכותי מתעקש ש"נרניה" "עכשיו בקולנוע". למה? (היום בפריים טיים רצו כבר 6 ספוטים כאלה).
הממ...
אתה מן הסתם מתכוון לחמישה ימים, אבל זה כולל גם את יום ה' (ובמקרה הזה 105 זה צנוע).
אלי ישראלי גם טען שהארי פוטר "עכשיו בקולנוע" בשבוע שבין הטרום-בכורה לבכורה…
אבל זה אלי ישראלי.
להיפך.
כלומר, התקציב אמנם כולל כנראה את המשכורת של ג'קסון, אבל הוא כולל גם 32 מיליון דולר שג'קסון השקיע מכיסו הפרטי (הדי תפוח בימים אלה) לאחר שעלויות הסרט חרגו מהתקציב המתוכנן.
כמה הסרט הזה עלה בסך הכל?
207 מיליון דולר
הסרט השני בכל הזמנים מבחינת עלות הפקה
http://www.the-numbers.com/movies/records/budgets.html
לא נכון ולא נכון
הזדמנות ללינק מעניין (בעיניי):
http://www.forbes.com/2005/12/08/cx_lr_bigbudgetslide.html?thisSpeed=25000
מה שהבאת
זה נתונים מעודכני אינפלציה.
כמובן.
הם גם יותר רלוונטים בעיניי, כי לאף אחד לא ממש אכפת כמה שטרות של דולר צריך היה כדי לעשות את סרט X.
אני בכל זאת לא בטוח שהרשימה הזאת אמינה.
כלומר, יופי, היא מוצמדת לאינפלציה, והם שמו את 'קלאופטרה' במקום הראשון, אבל חוץ ממנו ומ'סופרמן', נדמה לי שכל הסרטים הם מהעשור האחרון. מה עם, נגיד, 'חלף עם הרוח' או 'מלאכי הגיהנום'? מה היה התקציב שלהם, בדולרים של היום? אין לי מושג, אבל אני בטוח שהיו סרטים יקרים גם לפני 1995, חוץ מ'קלאופטרה'.
זה של פורבס,
אז ייתכן שהם עשו תחקיר מספק. אני לא ממש מבין בענייני אינפלציה ותקציבים של סרטים ישנים, אבל אם היום יש סרטים עם תקציבים לא ידועים, יכול להיות שהתקציבים של סרטים מוקדמים יותר פשוט לא דווחו (חוץ מזה שזה טבעי שרוב הסרטים היקרים ביותר הם מהתקופה האחרונה, כשהתקציב הממוצע בהוליווד עומד על יותר מ-$50 מיליון).
נדמה לי
שמישהו הביא פה כבר פעם רשימה של הסרטים שהרוויחו הכי הרבה בהיסטוריה לפי נתנונים מעודני אינפלציה (בראשם היה חלף עם הרוח).
אבל אתם מדברים על עלויות ואני על רווחים אז תשכחו שאמרתי משהו.
אני עם האופטימיים
תשעים וחמש
היי חבר'ז
תגידו מישהו יודע כמה כסף עשה החלק השלישי של שר הטבעות אני ממש חייב לדעת…
1.2 מיליארד
בכל העולם.
לברוקבק מאונטן,
שהוא אגב סרט של אנג לי*, יש פוסטר מצוין. לא צריך לקרוא אודות הסרט – הפוסטר שלו מצליח לומר את כל מה שצריך לדעת:
• הית' לדג'ר
• ג'ק ג'ילנהול
• בוקרים
• הומואים
נשמע טוב מכדי להיות אמיתי.
___________
* יש סיבה מיוחדת אשר בגללה הדוחק"ו לא מפרט את שמות הבמאים?
ונטען כי אותו פוסטר
שואל (או גונב) את העיצוב שלו מ'טיטאניק'. ראו ושפטו:
הר שבורגב:
http://www.impawards.com/2005/brokeback_mountain.html
טיטאניק:
http://www.impawards.com/1997/titanic_ver2.html
אין קשר.
אולי אם היה סוס במקום ספינה והם היו מתחבקים. אבל פוסטר מצוין, ורעיון מצוין לסרט.
האהאהאהא
"שבורגב".
ושכחת עוד מישהי
אן התאווי.
אתמול ראיתי את "משחקי גנגסה" (WTF?!) בכיכובה. והיא לא רק מתגלה כשחקנית מצויינת, אלא כיפהיפיה אמיתית ומדהימה. היא נקודת האור בסרט הנורא הזה.
יפהפיה היא היתה מאז ומתמיד
אתה לא מתכוון במקרה שסצינות העירום שלה הן נקודת העור בסרט הנורא הזה?
, אבל לא.
אאל"ט, להתווי יש בסרט רק סצנת עירום אחת, וגם היא לא ממש מלאה. מה שהפעים אותי זה היופי והכריזמה שיש לה בתפקיד הזה. ונראה לי שאחרי "הר שבור גב" היא תהפוך רשמית לשחקנית מהשורה הראשונה, ותקבל את הכבוד המגיע לה.
הייתי בהחלט מעדיף אותה על פני אוון-רייצל-ווד (WTF!? 2) בתפקיד הילדה ב"13", אבל "משחקי גנגסטה", עם כל אהבתי להתווי, גורם ל"13" להיראות כמו יצירת מופת.
סרט חדש של אנג לי! *מתעלפת*
טוב נו, אז היו לו כמה התחלקויות קטנות, פה ושם. אבל עדיין – אנג לי, בחייכם..
בכל פעם שיוצא סרט חדש שלו אני מטפחת בסתר תהייה מלאת תקווה – אולי עכשיו אני אצליח לשחזר את התחושות שליוו אותי בפעם הראשונה שראיתי את "סופת קרח"?
אולי הפעם?
(ב"נמר, דרקון" היתה שנייה, אבל זה לא היה זה).
תתכונני
אין סיכוי שתצליחי להיות חלק מהעולם המערבי (וישראל) מבלי להיתקל בשמו של "ברוקבק מאונטן" בחודשיים הקרובים. 7 מועמדויות לגלובוס הזהב* והופעה קבועה בחלק העליון של רשימות סוף השנה באמריקה, כנראה הבטיחו לו כמה אוסקרים נחמדים בכיס.
*ל"מינכן" ו"קינג קונג", אגב, אין אף מועמדות על משחק ושניהם נותרו מחוץ לרשימת המועמדים לסרט הטוב ביותר.
היו צריכים להפוך את קינג קונג להומו
ואולי יותר סצנות מיטה של איילת זורר עם בנה
לגבי גלובוס הזהב
מישהו יכול להסביר לי למה מריה בלו מעומדת כשחקנית ראשית בטקס זה, ולא כשחקנית משנה? אני אומר את זה כי בoscer watch היא עדיין רושמה כמעודמת לשחקנית משנה.
יכול להיות שמפיקי הסרט החליטו להריץ אותה כשחקנית ראשית בגלובוס הזהב מכיוון שרוב הפיבוריטיות לאוסקר משחקות בסרטים קומיים/מוזיקלים?
זה קורה לפעמים
קתרין זטה-ג'ונס הייתה מועמדת לגלובוס כשחקנית ראשית על "שיקגו" והפסידה. מאוחר יותר, היא זכתה באוסקר לשחקנית משנה על אותו תפקיד.
סרט חדש של אנג לי! *מתעלפת*
שמעתי שאנג לי פצוע.
יצאו מהדו''ח
סינדרלה מן, 27 שבועות, 61M$
צ'רלי בממלכת השוקולד, 21 שבועות, 206M$
ובפינה הישראלית: אושפיזין חצה את קו המיליון.
דוחק''ו ישראל
'גביע האש' עשה בסופ"ש הראשון שלו בארץ $814,000, הפתיחה הגדולה אי פעם בארץ.
דוחק''ו ישראל
חישבתי גם את הממוצע לעותק של הסרט, ויצא לי $22,000, קרוב לזה של ארה"ב. הממוצע האמיתי אפילו יותר גבוה מזה כי יש בכמה בתי-קולנוע יותר מעותק אחד של הסרט. זה ממוצע גבוה מאד, אפילו יחסית לארה"ב ואפילו שכרטיסים עולים שם קצת פחות מכאן.
דוחק''ו ישראל
לא יודע בקשר לשאר ארה"ב אבל בלוס אנג'לס כרטיס עולה 10$…
ומהמעט ששמעתי מהקרובים שהתארחתי אצלם המחירים זהים פחות או יותר בשאר המדינה (והמדינות)…
נ.ב.
ואני לא יודע אם זה יוצא יקר או זול יותר בהתחשב בשכר מינימום וכיוצא בזה
מנסיוני האישי
בערים הגדולות המחירים נעים בין 8 ל12 דולרים. לעומת זאת, ככל שאתה נע עמוק יותר לתוך הפריפריות, המחירים יורדים. בקולוניאל פארק מול, שהוא קניון באיזור היקר של הריסבורג, עיר הבירה של פנסילבניה, כרטיס ליומית עולה 2 דולר, ובערב תאלץ לשלם 6 דולר.
אגב, יצא לי לשלם 12 דולר לסרטים בקומפלקסים של סוני והיה שווה כל סנט.
מאיפה מגיע הנתון הזה?
אה, אני חושב שאני רואה מאיפה הוא בא.
הוא בא ממוג'ו, שכותב:
מה שמוג'ו לא יודע – ומי יכול להאשים אותו – זה שהארי פוטר לא באמת יצא בארץ בסוף השבוע האחרון, אלא בסוף השבוע הקודם, ל"טרום בכורה". הנתונים שיש לו, אני מניח, הם תאריך ההפצה הרשמי של הסרט, והסכום שהוא הכניס עד שלושה ימים לאחר מכן. למעשה, הסכום הזה כולל גם את הטרום בכורה, כלומר, הסרט לא באמת פתח עם 150% מכל סרטי הארי פוטר עד כה – הוא פתח בטרום-בכורה עם סכום דומה לזה של כל סרטי הארי פוטר עד כה, ובפתיחה הרשמית (שהיתה למעשה סוף השבוע השני שלו) היתה לו ירידה של 50%.
אלמנטרי, מיי דיר דוחקו.
יש בזה משהו.
למרות שעבור סרט ששבר את השיא הזה בעוד כמה מדינות זה לא יהיה מפתיע אם הוא שבר את אותו שיא גם בארץ. למרבה הצער לעולם לא נדע, וזה די מבאס… מועד הפתיחה הרשמי יכול להיחשב לסופ"ש הראשון בארץ אם מחשיבים את הטרום בכורה כסניק-פיקס (טיעון די חלש כי למיטב הבנתי זאת הייתה הפצה ארצית מלאה ליומיים שלמים).
גם במדינות שבהם השיא נשבר,
הוא בוודאי לא נשבר ב-50%! מאיפה פתאום הגיעו 40 אלף מעריצי פוטר חדשים?
השיא של הסדרה נשבר ב-50%
לא השיא לפתיחה הגדולה ביותר במדינה. אלא אם כן הוא היה שייך לאחד מסרטי הסדרה.
כן, לזה התכוונתי.
לא כל כך ברור לי
איך ולמה זה קרה שהכנסות הפתיחה של נרניה יותר גדולות משל 2 סרטי שר הטבעות (ומהראשון, די בהרבה). האם זה רק בגלל שזה "סרט לילדים"? עד כמה שזכור לי לקראת יציאת שר הטבעות היה הרבה יותר הייפ וציפיה גדולה. וגם ככל שידוע לי, שר הטבעות הרבה יותר מוכר ואהוד מנרניה.
'שר הטבעות' סלל את הדרך,
וכמו שהסרט השלישי בסדרה הרוויח יותר מהשניים שקדמו לו, כך גם 'שר הטבעות 4' (AKA 'נרניה').
'קונג' הוא שר''ה 4
ולשאלה איך 'נרניה' הרוויח יותר משר"ה – זה קשור כמובן לפרסום המסיבי של דיסני שלא חסכו בכסף ובמאמצים ופחות או יותר עשו כל שביכולתם כדי לקדם את הסרט. זה כמובן לא אומר שהסרט ירוויח בסופו של דבר יותר משרי הטבעות האינדיבידואליים או יותר מסרטים כמו 'שודדי הקאריביים'. סתם עוד שובר קופות בינוני אופייני ל-2005.
התכוונתי מבחינת ההכנסות.
(חשבתי שזה הנושא של הת'רד). ובתחום הזה קונג נראה כמו היורש של שר"ה. אפילו אותו תאריך הפצה של השר"ות.
'שר הטבעות' סלל את הדרך,
וזו בדיוק הסיבה שאני חוששת ללכת לראות את "נרניה". אני מאוד אוהבת את הספרים, והם *מאוד* שונים מ"שר הטבעות", בעוד כל מה שיוצא על הסרט (טריילרים, "מאחורי הקלעים" וכו') מציגים אותו כ"שר הטבעות IV".
'שר הטבעות' סלל את הדרך,
ההשוואה של נרניה לשר הטבעות
מגירעה ומפחיתה את את סטרי שר הטבעות שהיו סטרים מעולים .
נרניה לא מרשים באפקטים שלו, ולא בנופים ולא בפסקול לשר הטבעות
חוץ מהרעיון של טוב נגד רע זה רק הדמיון בערך.
ככה שזה די מעצבן אותי לשמוע שזה כמו שר הטבעות כי מבחינתי זה אומר דברים רעים על שר הטבעות וחבל על כך.
אוף טופיק
במקרה הצצתי בתנכ וגיליתי שהסרט האהוב,מועדון קרב,לא הצליח לכסות מחצית מתקציבו ברחבי ארה"ב ובעצם שאר העולם הצליח להמתיק את המרירות.
האמנם?
ומי יכולה ללנקק אותי למקום שבו אפשר לקרוא על הכנסות מוידאו ודויד?
ארגונים רבים בארה''ב מחו נגד הסרט
בשל האלימות הבוטה וקראו מתחת לכל עץ רענן להחרים את הסרט ואת האולמות שבו הוא הוקרן. הגדילה לעשות רוזי אודונול שספיילרה את סופו ללא אזהרה ב"טודיי שואו" מול מיליוני צופים אמריקאים שזה אתה התעוררו משנתם. כלבה (ציטוט של דיוויד פינצ'ר).
*זה עתה, כמובן.
היא עשתה מה?!
כל טיפת סימפטיה שהיתה לי אליה (והיתה לי) נמוגה והתנדפה ברגע זה ממש. וגם אני אצטט את פינצ'ר: כלבה! (המממ… פינצ'ר, כלבה, משעשע)
ועוד מילונת
אני מבקשת בכל לשון של בקשה.
מי שחשבה,בטעות,שהסרט משחקי גנגסטה הוא סרט בר צפיה,מגניב ויעשה לה טוב עמ ראפ ברקע,שתחשוב שוב.
הסרט כ"כ סתמ,כ"כ פתטי שעוד שורה שאני אכתוב כאן תיהיה רק לתת לו כבוד מיותר. זהו. תודג.
אני נאלץ להסכים,
למרות השקעה מרובה בעיצוב, ולמרות אן התאווי, ממש תעבתי את הסרט. כבר הרבה זמן לא שנאתי סרט כל כך.
אם מישהו ראה
מישהו ראה את הסרט על "גיבור להרע"? איך הוא?
דבר מוזר קרה ל'קינג קונג' ביום הראשון שלו:
הוא לא הצליח.
9.8 מיליון. כלום. כלומר הרבה, על פי רוב הסטנדרטים, אבל ביחס לגודל הסרט והציפיות – כלום. לפי הסכום הזה, נראה כאילו הכנסות הסופ"ש שלו יהיו הרבה פחות מאלה של 'נרניה'.
זה מפתיע ומדאיג, ובכל זאת אני לא משנה את ההימור שלי. מקום שני של כל הזמנים.
זה לא אומר הרבה.
כלומר, ייתכן בהחלט שהכנסות הסופ"ש הראשון שלו יהיו קטנות משל 'נרניה' (שזה עדיין ענק), אבל את זה ידענו כבר קודם. אפשר להסביר את המספרים הנמוכים (יחסית לציפיות) בתירוצים שונים, אבל בל נשכח את תקדימי העבר, שהראו שיום רביעי לא משהו יכול להעיד על סופ"ש חלש, אבל גם על הסופ"ש השני בגודלו בהיסטוריה…
אני חושב ש''קונג'' לא יצליח עד כדי כך.
אישית נהניתי מהסרט מאוד, אבל אני חושב שהאורך שלו יעבוד לרעתו, האווירה הכללית הסמי-מטופשת שלו (מה שקראת בביקורת "הפארודיות העצמית שלו") תבלבל אנשים, והחזרה על סצינות תגרום להרבה צופים להרגיש שיש בו משהו לעוס.
צפיתי בנרניה ואהבתי.
לדעתי הוא הרבה יותר טוב מגביע האש. נראה שיותר הקפידו כאן על פרטים וזה לא נעשה בחיפזון (התחילו לצלם את הסרט לפני 3 שנים).
משהו מוזר התרחש כאן. למרות שהאפקטים המיוחדים די בינוניים, השחקנים פשוט נהדרים (בעיקר לוסי הקטנה). מצד שני, בגביע האש האפקטים נהדרים אבל רוב השחקנים מאוד בינוניים. ב"נרניה" לא מצאתי את עצמי "סולחת" לשחקנים על המשחק הגרוע.
דווקא השחקנית הכי פחות טובה היא המכשפה הלבנה. יש לה ראש מוזר וכמוהו גם המשחק שלה. לא ממש קלטתי אותה.
לא התחילו לצלם אותו לפני 3 שנים.
התחילו לצלם אותו לפני שנה וחצי.
סליחה, התחילו להפיק.
אוף טופיק-שאלה על הסנדק
האם יש דברים שחשוב לזכור מהסרט הראשון כשאני ניגש לראות את השני, ואם כן, מה?
תודה רבה
אתה מתכוון "לא ראיתי את הראשון, אפשר לקבל תקציר?"
לא, אני מתכוון
"ראיתי את ראשון מזמן, אני לא ממש זוכר אותו, מה חשוב לי לדעת בשביל שההנאה מהשני תהיה מרובה יותר?"
צריך לדעת רק דבר אחד
להיכנס לספריית וידאו ולשכור את "הסנדק 1".
ידעתי שיגידו לי את זה
יש לי בעיה לראות אותו סרט פעמיים, זה נראה לי בזבוז, כמו…אמממ…לקרוא אותו ספר פעמיים, וגם אילולא בעיה זאת אני צריך להחזיר את הסרט השני לחבר שלי עד סופש אז לא נראה לי שאספיק לראות את הראשון.
ידעתי שיגידו לי את זה
יש סרטים, וספרים, שבהם זה ממש לא בזבוז. הקריאה/צפיה השניה חושפת רבדים ואלמנטים נוספים שנעלמו מעיניך בפעמים הראשונות. לגבי סרטים זה אפילו יותר משמעותי – בהנחה שבקריאת ספרים ניתן לחזור אחורה באמצע הספר ולקרוא שוב קטעים מסויימים, או להתעכב על קטעים שונים, בעוד שבסרט הרבה מאוד פעמים הצפיה הראשונה מוקדשת לעלילה ודוחקת חלק מהדברים שמסביבה.
לגבי תשובה לשאלה שלך:
ל-"הסנדק 1"
כל מה שצריך לזכור מבחינת "הפרטים הקטנים", לדעתי, הוא שמייקל באמת אחראי לחיסולו של קרלו ושקיי הכירה את מייקל עוד לפני שהפך למה שהפך. אולי גם זה שמשפחת קורליאון חיסלה את מו גרין. אבל באופן כללי הסרט ניתן לצפיה בפני עצמו ללא כל קשר ל-"הסנדק 1".
כן, ידוע שצפייה שנייה עוזרת
אבל מצד שני אני אומר לעצמי, יש לי כל כך הרבה דברים שצריך להשלים קודם (למשל האזרח קיין, או עוד איזה ספר של אסימוב), כך שאם אני הולך לספרייה, אני לא אקח דבר שכבר ראיתי או קראתי. אם זה משודר בטלוויזיה ממילא לעומת זאת, אז יש סבירות שאני אראה, בניגוד לספר שקראתי שגם אם יגיע לידיי אני לא חושב שאקרא שוב, משום שזה דורש זמן רב.
ולגבי התשובה שלך, תודה ברמה א' על התשובה וברמה ב' אם היא גם תעזור לי
לדוח''קו של השבוע.
מה? מה קרה?
הרווחים של קינג קונג הם זעומים, בהתחשב בציפיות. מה בדיוק התרחבש בצפי להכנסות אסטרונומיות?
[וגםהביקורות המצויינות לא בדיוק הבריחו צופים, אני חושבת]
אז מה בדיוק קרה?
הייתי מגיב
אבל נראה לי שאפשר לחכות עד היום בערב. כן.