תהרגו אותי, אבל אני לא מבין למה כולם מתלהבים מ-
60  |
ג'וני דפ |
| 83 |
מועדון קרב |
| 80 |
צ'רלי קאופמן |
| 125 |
ניקול קידמן |
170  |
שר הטבעות |
| 69 |
מיאזאקי |
| 61 |
מונטי פייתון |
| 20 |
אדוארד נורטון |
| 28 |
פיקסאר |
| 89 |
טרנטינו |
מספר מצביעים: 785
תהרגו אותי, אבל אני לא מבין למה כולם מתלהבים מ-
– פורסם ב 13 בנובמבר 2004Posted in: סקרים
אני ראשון!
אני לא יודע מה להחליט כי אני מתלהב מכולם ועל כל אחד יש לי סיבה טובה
היתה בחירה קשה
כי למעט שר הטבעות (וגם מונטי פייתון שהם סבבה) מעולם לא התלהבתי מאף אחד מהנ"ל. רובם נעים אצלי בין "לא רע" (ניקול קידמן, פיקסאר) דרך "בסדר" (ג'וני דפ, טרנטינו) עד אדישות מוחלטת (צ'רלי קאופמן, מיאזקי). מעולם לא התחברתי להתלהבות הגדולה מרוב הסרטים של כל הנ"ל, אבל אני יכולה להבין למה אנשים מתלהבים מדברים שאני לא.
ההכרעה הקשה היתה בין 'מועדון קרב' (סרט עם יותר מדי הייפ לא מוצדק, לטעמי) לבין אדוארד נורטון שמזוהה איתו (וזה כמעט אותו הדבר בעיני). בסופו של דבר בחרתי בנורטון, בשל העובדה שאותו ראיתי בעוד כמה סרטים, וגם שם הוא לא השאיר עלי שום רושם מיוחד לטובה, כך שבאמת לא הצלחתי להבין את הבאז הגדול סביבו. הו, אדוארד, אדוארד.
הצבעתי לניקול קידמן
כי יש יפות ממנה ויש שחקניות טובות ממנה.
האמת. אפילו לא ידעתי שיש כזה הייפ סביבה…
כנ''ל
אני לא סובל את ניקול קידמן!!
היא ממש לא משהו גם מבחינת משחק וגם מבחינת מראה…
הבעיה שלי:
להוציא את הדברים בסקר שלדעתי ההתלהבות מהם מוצדקת (ג'וני דפ, שר הטבעות, מיאזאקי, מונטי פייתון, פיקסאר) מרובם המכריע של יתר הדברים פשוט לא דגמתי מספיק כדי לחוות דיעה.
"מועדון קרב", למשל, הוא סרט שנשברתי בו בערך באמצע, ועד האמצע הוא היה סרט נורא ואיום, באמת, אבל אני מחזיק בדיעה נחרצת שכדי להצביע לאופציה הזאת, בסקר כזה, צריך לכל הפחות לראות את הסרט עד הסוף.
צ'ארלי קאופמן – באמת שלא הבנתי את כל ההתלהבות מ-"להיות ג'ון מלקוביץ"', סרט עם רעיון מעניין ובימוי לא-רע, שהתסריטאי שלו לא הפנים את ההבדל בין "חכם" ו-"חכם בלילה" (כאשר הסרט נוטה, בבירור, לכיוון האופציה השנייה). חוץ מזה שכמויות שביעות-הרצון העצמית שנודפות מהתסריט של הסרט הזה עושות חשק להקיא. את "אדפטיישן" לא ראיתי ולא אראה. את "שמש נצחית", אולי אראה. עד אז – השהייה בפסק הדין.
ניקול קידמן – איכשהו, הצלחתי לפספס את כל התפקידים שלה בגלגולה הנוכחי כשחקנית איכותית. אז אני לא יכול לחוות דיעה לכאן או לכאן.
אדוארד נורטון – שוב, מלבד "מועדון קרב", אותו לא ראיתי עד הסוף, הסרט היחיד שראיתי בהשתתפותו הוא "פחד ראשוני" (הוא קיבל עליו איזה אוסקר, לא?). אז כן, לבחור בהחלט יש כשרון, במיוחד בהתחשב בדמות הקלישאתית שנתנו לו לשחק שם. אבל לא משהו שגורם לי לצאת מעורי.
אז מה נשאר? הבחור שדווקא ראיתי את כל הסרטים שלו (מלבד "להרוג את ביל 2") – קוונטין טרנטינו. סיפור עצוב, אני והוא. אחרי שני סרטים שבמשך תקופה ארוכה החשבתי כאהובים עלי ("כלבי אשמורת" ו-"ספרות זולה") הגיעו הנפילות של "ג'קי בראון" ו-"להרוג את ביל 1", שגרמו לי לבצע הערכה-מחדש של הסרטים הקודמים של האיש, ולהביא אותי למסקנה העגומה: הכשרון היחיד שלו מצוי בתחום זיוני-השכל. וגם הכשרון הזה הולך ומתנדף עם השנים. עצוב.
נעלבתי
גם אני נעלבתי - בשמך.
קוונטין טוב גם בכריתות איברים ובקרבות סמוראים…
אתה צריך לראות
את קיל ביל 2 כדי להבין את 1.
ומה שכ"כ יפה פה, שהוא בנה את 2 ככה שאפשר לראות אותו בלי לראות את 1.
ואני מעריכה את טרנטינו מאוד, ואני לא חובבת קולנוע.. וגם אני ראיתי את 1 ו.. איך לומר התאכזבתי ממחסור העלילה והתוכן, אבל אחרי שרואים את 2 מבינים הכל.
אתה צריך לראות
ואילו אני ראיתי גם את 1 וגם את 2, ולא ברור לי מה הייתי צריך להבין ב-2 שלא היה ברור כבר ב-1. 2 מרחיב את 1 בצורה מעניינת, כן, אבל 1 עומד מספיק טוב בזכות עצמו (ודווקא 2, לטעמי, לא ממש, כי הוא יותר איטי ונמרח, ומניח שאתה כבר מכיר את הדמויות וכבר התלהבת מספיק מאומה קוצצת איברים).
יו, איזה מתלהב אני
הבחירה הייתה ממש קלה בשבילי, מכיוון שאני באמת מתלהב משמונה מהמועמדים בסקר. היחידים שלא עושים לי את זה הם:
מיאזאקי, אבל רק מפני שלא ראיתי הרבה ממנו. הסרט המלא היחיד שלו שראיתי הוא "המסע המופלא" וממנו דווקא הבנתי את ההתלהבות.
אז בחרתי בשר הטבעות. מאחוות הטבעת עוד התלהבתי קצת (למרות שבצפיה חוזרת, הוא כבר נעשה מעיק), בשני הצריחים יש אפקטים מוצלחים וכמובן גולום. שיבת המלך הוא כנראה אחת החוויות האיומות ביותר שעברתי בקולנוע. מילא התסריט החלש והמשחק הבינוני מינוס של רוב המשתתפים, אבל מה לגבי טיפה חדשנות? נראה כאילו כל האפקטים המוצלחים בוזבזו על שני הסרטים הראשונים ושיבתה פשוט סיפק תקציר שלהם. בעצם, "תקציר" זו מילה לא מתאימה מכיוון שהסרט הזה ארוך מספיק בשביל טרילוגיה נוספת. העלילה נגמרה מתישהו בסוף שני הצריחים, שיבתה פשוט מושך את הסיפור דרך 294 סיומים, כל אחד יותר קיטשי ומטופש מקודמו.
זה מה שיש לי לכתוב על אחד הסרטים האהודים בהיסטוריה, תודה.
ואחד שלא מועמד
למרות הקונצנזוס המגן עליו מכל רע, אני חייב לציין ש"רקוויאם לחלום" הוא בעיני אחד הסרטים הכי אוברייטד של השנים האחרונות. כן, אהבתי את העריכה המהירה (שהזכירה לי דווקא את סנאץ') ואת הפסקול המדהים ואת אלן בורסטין. זהו, יותר מזה, לא התלהבתי.
אה, אז אפשר להוסיף מועמדים?
הייתי זורק פנימה, בלי לחשוב פעמיים, את בראיין דה-פלמה, במאי הפורנו המוערך ביותר בהיסטוריה.
הצרה היא שבשנים האחרונות, ההערכה אליו ירדה אל מתחת לאפס.
אז מאחר והאפשרות שלו נופלת, אני הולך על הדבר הרע הבא – ספייק לי. גזען, דמגוג, מתלהם, ובמאי בינוני ומטה באופן כללי, ששחקנים מוכשרים מבזים את עצמם על ימין ועל שמאל בהופעה בסרטים שלו, כדי להראות כמה שהם נאורים.
אה, אז אפשר להוסיף מועמדים?
אתה יכול להצביע על הנקודות המדוייקות שבהן ספייק לי מתגלה כגזען?
(יכולות הבימוי שלו הן סובייקטיביות ולכן אני לא שואל עליהן למרות שלדעתי הוא במאי מחונן)
נקודות מדוייקות בסרטים שלו, או בחיים האמיתיים?
בחיים האמיתיים יש לאיש הברקות מדי פעם, כמו חוסר-הנכונות שלו לקבל סטודנטים לבנים לקורסים שהוא מעביר במסגרת לימודי קולנוע, או נכונות להתראיין רק אצל עיתונאים שחורים.
אבל אם מפרידים בין התנהגותו של האיש בחיים לבין סרטיו (ואני מאמין בהפרדה כזאת בכל לבי, אגב) הרי שאין צורך למצוא "נקודה ספציפית" – הסרטים של האיש (שאני ראיתי, לפחות) שטופים בשנאת-לבנים לשמה. אין במאי בהוליווד שהיה מעז להציג את השחורים כמו שספייק לי מציג לבנים. או יהודים, לצורך העניין (ראה גלי המחאה שהתעוררו בעקבות "ג'אז").
דרך אגב, אין לי בעיה, בדרך כלל, עם סרטים שביימו אותם אנשים המחזיקים באידיאולוגיה נאלחת. גם כשהאידיאולוגיה הזאת מוצאת את דרכה לסרטים שלהם. הבעיה שלי היא כאשר לאידיאולוגיה הזאת לא מתלווה אפילו שמץ של כישרון, ומה שיותר גרוע (במקרה של לי) – כאשר אנשים מבקשים להשתדך אליה כדי למרק את מצפונם החברתי.
נקודות מדוייקות בסרטים שלו, או בחיים האמיתיים?
התכוונתי כמובן אך ורק לסרטיו ולא לחייו האישיים.
אני די בטוח שתיאור הגזעים ויחסיהם בסרטיו של לי הם אולטרא סופר ריאליסטיים , ואין בהם שום נסיון לחרוג מתיאור נאמן של מציאות מצוייה בגטאות בארצות הברית לסילוף מכוון של עובדות בשם אידיאולוגיה גזענית כלשהי,
וספציפית , אם אתה מתייחס לצמד מנהלי המועדון היהודים ב"גאז" ( גון טורטורו וגון לגוויזאמו אם אני לא טועה )
הרי שאין בזה שמץ גיזענות ,
עובדה ידועה היא שרוב מנהלי הנכסים העסקיים ומרכזי הדיור בגטאות השחורים בארצות הברית הם ממוצא יהודי , ואני מניח שבחלק קטן או גדול מהמקרים ( זה לא משמעותי ) הם גם חארות לא קטנים.
ואני באמת מעדיף שלא להתווכח על מידת הכישרון של מר לי , שכן כמו שאמרתי זו באמת שאלה סובייקטיבית שתגרום לגלישה מיותרת מרוח הדיון על הגזענות.
הארי פוטר
אם אפשר להוסיף מועמדים, זה המועמד שצריך להוסיף. סוף סוף יש סקר שהוא יכול לזכות בו בצדק…
הארי פוטר
הבעיה היא שמי אוהב קולנוע לא מעריך את הארי פוטק, סרט שגם בכלליות הוא לא כזה מוערך, הוא סתם סרט ילדים.
אהה. נניח.
סליחה?
יצא לך לראות סקר בהשתתפות הארי פוטר שבו האופציה הנ"ל לא זכתה לרוב מוחץ?
טוב, אולי היה אחד ואני לא זוכרת (הזיכרון שלי…טוב, הוא לא משהו שאפשר לסמוך עליו), אבל אני די בספק.
אני לא זוכר אף סקר שהארי פוטר זכה בו, האמת
הוא ניצח בזה:
כתבה מספר 2300
אם כי נראה לי שהוא היה ה
, ואת זכייתו יש לייחס לאפקט שרק.
זה לא אפקט שרק, זו סתם זכיה לא מוצדקת
אבל אתה צודק, שכחתי.
חוץ מזה?
אני חושבת שהיה *אצלי* אפקט ''שרק''
כי הזדעזעתי מהזכיה שלו בסקר המסויים הזה לא מזמן. התנצלותי הכנה.
אני עדיין לא נתקלתי
במישהו שהתלהב מהסרטים של הארי פוטר. מהספרים? כן. מהסרטים? ממש לא.
אמנם היו פוטריסטים רבים שאהבו את הסרט השלישי, אבל אני עדיין בספק רב אם את יכולה להגיד שלסרט יש תופעת הערצה בלתי מוצדקת סביבו, מהסיבה הפשוטה – אין לו תופעת הערצה בכלל.
אני עדיין לא נתקלתי
ואיך את קוראת לאלפי ילדות קטנות שצורחות בבכורות של הסרט? ומספר מכובד של אתרי מעריצים לשחקנים? לא ברור לי אם זו תוצאה ישירה של הפופולריות של הספרים, אבל ההייפ מהסרטים של הארי פוטר ומכל מה שמסביבם גדול לפחות כמו זה של שר"ה. יש לו תפועת הערצה שממש אין לכל בלוקבאסטר אחר.
הערצת ההארי פוטר
היא תופעה שקיימת למרות האיכות של הסרטים, לא בגללם.
גם לסרט של המורדים יש עדרי מעריצות צועקות. ההערצה שלהם לא מכוונת לסרט, אלא למילה "המורדים". גם כאן, מדובר באותה תופעה.
זה לא מעריצים שמאמינים שהסרט הזה הוא טוב ומדהים והדבר הכי טוב אי פעם שנראה על מסכי הקולנוע בעולם, אלא אנשים שמאמינים שהספר הוא טוב ומדהים והדבר הכי טוב אי פעם שנכתב. הסרט הוא רק שלוחה של זה.
מה שהוא אמר.
(ואגב, רק בשביל הפרוטוקול – אחוזים *עצומים* מקהילת ה"פ לא אוהבים את הסרט הראשון, ומחפשים דרכים מקוריות להרוג את דניאל רדקליף. העובדה שעדיין יש אלפי מעריצות שרוצות לעשות לו ילד, רק מוכיחה שבקהילת ה"פ יש יותר מדי אנשים, ולא מעידה כלום על איכות הסרט).
שאלה.
מה הופך את האנשים האוהבים (או "מעריצים", אם את רוצה לצמצם יותר) את הארי פוטר ל"קהילה"?
זו לא פונקציה של גודל?
כמו שיש את הקהילה הטולקינאית?
כנראה שזה שילוב של מושא ההערצה/אהדה/חיבה גדולה ל… ושל כמות האנשים.
מה הקשר לגודל?
המילה "קהילה" מצביעה על קשרים חברתיים בין-אישיים. על היכרות. על אינטראקציות חברתיות.
איך זה הופך ילדות בנות 12 שנכנסות לפורום כזה או אחר וצווחות ש"דניאל רדקליף מאמי" לחלק מקהילת הארי פוטר, אם יש כזאת (ואני מניח שהתשובה הנכונה היא לא שיש "קהילה", אלא שיש הרבה "קהיליות". וגם אותן ילדות צווחניות אינן בהרח חלק מקהילה\קהילייה כלשהי).
יש קהילה.
להקהילה הזאת יש הרבה אנשים, מסוגים וגוונים שונים, אחדים מהם ירו אחד בשני אם הם ילכו על אותה המדרכה. אבל הפונקציה העיקרית בעיני היא כמו שכבר אמרו – ההערצה להארי פוטר, ומספיק אנשים שעושים את זה.
אם תמצא לי מילה יותר טובה מקהילה, אני אשתמש בה.
קבוצה.
אם אין מאפיינים קהילתיים, זאת לא קהילה. כמו שלא תשתמשי במילה הזאת של כל האנשים עם שיער ג'ינג'י, או על אלו שביקרו פעם בהונגריה.
קבוצה.
גם במונח הזה אי אפשר להשתמש כדי לתאר את כל האנשים עם שיער ג'ינג'י.
קבוצה.
כמובן שכן.
הייתי אומר "פתח כל מילון", אבל מסתבר שדווקא הארכאי לידי שאני כל כך אוהב, מספק הגדרה מוזרה.
אז קבל\י הגדרה באנגלית, דווקא –
http://dictionary.reference.com/search?q=Group
וכמובן, ניתן להתייחס למשמעויות המתמטיות של המונח. אבל אני בוחר לא לעשות כן.
קבוצה.
לא יודע שום דבר בקשר לאנגלית, אבל בעברית קבוצה זה דווקא כן אנשים שמתקשרים אחד עם השני. אם אתה מנסה להיות מדויק אתה הולך להגדרה המקובלת במדע, לא?
וגם ההגדרה המילונית שלך לא ממש תואמת את המונח 'כל האנשים עם שיער ג'ינג'י' – או 'כל האנשים שמחבבים את ה"פ', לצורך העניין.
בהחלט כן. קרא שוב.
קבוצת אוהבי הארי פוטר?...
להבדיל מהשימוש היותר מקובל באינטרנט והיותר הגיוני – קהילת מעריצי הארי פוטר?…
(אני בכלל מאמינה שעדיין יש להם מאפיינים של קהילה, אבל הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה להתווכח על הגדרה מילונית.
טוב. זה ויכוח די מיותר. אני חושבת שאין טעם להמשיך אותו. מותר לי להמשיך להשתמש במילה הלא נכונה? אני מבטיחה שבהודעות שמגיבות אליך אני אשתמש רק המילה קבוצה.
זה לא הגיוני יותר, כי זה שגוי.
דברים שגויים, את יודעת, הם לא הגיוניים.
למה השימוש הזה נפוץ באינטרנט הישראלי? בגלל IOL (תנצב"ה). בזמנו, הם השיקו ממשק חדש לפורומים שלהם, וניסו לבדל את עצמם מהמתחרים. השם שעלה בכפם היה "קהילות". כבר אז זה היה שגוי. זה שפורומים מסויימים לעתים הופכים לקהילה, לא אומר שכל פורום הוא קהילה.
וכן, מותר לך להשתמש במילים שגויות. מותר לך גם להאמין בכל ליבך ש2+2=5, אם רק ימצא הבסיס הנכון לספירה. ומותר לך גם להאמין שרד-פיש כתב ביקורת שלילית על "הנשכחים" רק כדי להיות חלק ממזימת טיוח כלל עולמית. מותר לך מה שאת רוצה. זה פשוט יהיה דבילי.
הרגע עברתי על הפירוש המילוני
של המילה קהילה ("חבר מדינות או אנשים מאורגנים למטרה מסוימת"), וזה אמנם לא מתאר קהילה בפירוש המקובל של האינטרנט (קבוצה, להגדרתך, אם כי גם זה לא ממש מדויק, עקב כך שקבוצה זה "אוסף של אנשים" – לא מוזכר שום דבר שמאחד אותם ביחד או משותף להם), אבל אני בכל זאת מדברת שפה בשביל שיבינו אותי. אם מילה קיבלה פירוש מסוים ב… קבוצה מסויימת (קבוצת גולשי האינטרנט ומבקרי הפורומים, במקרה שלנו), אני חושבת שלא יהיה לחלוטין שגוי להמשיך להשתמש בה.
אני בטוחה שאם אני אלך ואבדוק בפירוש המילוני, אני אגלה שחצי מהמילים שאתה משתמש בהם הם לא בדיוק מה שחשבת, ואולי אפילו שגויות אף הן, אבל אתה ממשיך להשתמש בהן כי שפה היא לא משהו קר על הנייר, היא משהו משתנה ומתפתח, ומילים מקבלות פירושים בהתאם למצבים מסויימים על ידי בני אדם מסויימים.
איפה בוג'י כשצריכים אותה?
לא, דווקא יש תקדים לשימוש במושג ''קהילה'' בהקשר בו משתמשת
האקס-מנית, ולא, הוא לא שגוי. קיים מושג בשם "קהילות פרשניות" או "קהילות קוראים", והוא מתייחס לקבוצה של קוראים שמרוכזת מסביב לטקסט או קבוצת טקסטים. המושג הזה התייחס בהתחלה לקהילות העוסקות בטקסטים אקדמיים, אבל הורחב מאוחר יותר לטקסטים שונים – ישנו מאמר קלאסי בנושא שכתבה ג'ניס ראדוויי על קהילת קוראות של ספרות רומנטית (אני אביא את השם מאוחר יותר, אם תתעקש. כרגע אני לא זוכר). "קהילה" בהחלט יכול להיות תואר שאפשר להצמיד לקוראי הארי פוטר.
הם בהחלט קהילה.
והם עושים יחד דברים, ונפגשים ומתכתבים.
לא פחות מקהילת עין הדג למשל.
-כולם-? כולם יחד?
כמו שכבר אמרתי, בהחלט אפשר ויש הרבה קהילות קטנות.
הערה לשונית
צורת הרבים של "קהילה" היא "קהילות".
"קהיליות" היא צורת הרבים של "קהיליה", ואלו שתי מלים שאני בכלל לא בטוח עד כמה הן קיימות בעברית. זה שמשתמשים בהן בטקסי זכרון ("קהילית המודיעין") לא הופך אותן לנכונות עדיין.
אה, בהחלט.
בהרבה מקהילות הארי פוטר משוכנעים שעציץ יוכל לשחק את הארי יותר טוב. (אבל גם הרבה מהאנשים בקהילת תפוז למשל, לא אוהבים כל כך את הארי).
עשו פעם משפט לאחד מהפורומים, ואחת האפשרויות הייתה:
"פורום סיריוס בלק והילד הזה עם המשקפיים, נו, איך קוראים לו, לארי?"
הרבה מאוד אנשים לא אוהבים את הארי אחרי הספר החמישי, ודי בצדק.
אז *זאת* התוכנית של רולינג!
אחרי שלקח לה כל כך הרבה זמן לכתוב את הספר החמישי, היא לא רצתה להתחיל בספר השישי, אז המאיסה את הגיבור על כל הקוראים!
ובדרך גם המאיסה את עצמה מאוד.
אתה יודע, אני חושבת שהיום יש את אותה כמות של גדודי מעריצות שהיו רוצות להרוג אותה רק באשמת הרצח של סיריוס בלק.
יש אגודה לבנות שבהכחשה מזה, אני חושבת.
כנראה שהתוכנית של רולינג היא להמאיס את עצמה על כמה שיותר קוראים, כי כנראה שיש לה כבר יותר מדי כסף ואין לה אותו מקום לשים.
הגזמנו. :X
יש הבדל בין העובדה שהדמות עצמה נהייתה מאוסה – והארי פוטר אכן נהיה מאוס מאוד – לבין שהספר (ובטח שלא הסופרת) נהיה מאוס.
למרות אורכו ה"פ עדיין רחוק מלהיות מאוס. ואולי חבל שכך, כי יהיה מאוד נחמד עם רולינג תבין שאלף עמודים לספר אחד, שיכול להכנס ב300 עמודים בלי בעיה, זה מעט יותר מדי, תודה.
ואם היא יכולה להעביר את הידע הלאה
לג'ורדן וכל שאר סופרי הפנטזיה שמוכרים ספרים לפי משקל, באיזה עולם מושלם נמצא את עצמנו פתאום.
עם הבדל אחד
רולינג מוציאה ספרים ארוכים מדי כי יכול להיות שכבר לא מעיזים לערוך אותה כמו שצריך.
ג'ורדן ושות' מוציאים ספרים ארוכים כדי למקסם את הרווח או משהו…
הייתי מסכים איתך,
אילו היה ולו קשר קלוש בין מה שאת אומרת למציאות. לכי לחנות הקרובה לביתך. האם ספר של 600 עמודים עולה בדיוק פי שניים מספר של 300? כדי "למקסם את הרווח" צריך להוציא הרבה ספרים קצרים.
מה שמעלה את השאלה -
למה באמת סופרי פנטזיה (ורומנים היסטוריים) מרגישים את הצורך העז למרוח, לחבוט ולפרט את הרעיונות שלהם על גבי 300 עמודים יותר מהנדרש, לפחות?
מילא רולינג, אני מבינה שקשה לה להיפרד מהעולם של ה"פ, אבל איך זה שאפשר בכיף לדחוס 14 כרכים של כישור הזמן לספר אחד של מאתיים עמודים פלוס-מינוס?
התשובה פשוטה: הספרים חייבים להיות ארוכים מכוח החוק
http://members.ozemail.com.au/~imcfadyen/notthenet/fantasy.htm
אם יורשה לי, אני מפנה את תשומת ליבה של עמיתתי המלומדת לסעיף מספר 7.
וואו. מאיר עיניים.
מה שבאמת מדהים,
זה שמתואר כאן, אחד לאחד כמעט, קורותיו של קובננט חסר האמונה, שהיתה לי לכל אורך הקריאה התחושה שהוא דווקא די מקורי. טוב, אני עדיין חושבת שהוא מוצלח.
תומס קובננט, לפחות הראשון, הוא מאוד לא מקורי מבחינות רבות,
בין השאר משום שהוא שיבוט אפל של טולקין. אבל חוסר המקוריות לא פוגע באיכויות האחרות שלו.
מה שכן, אני לא בטוח שסיימתי את השני בטרילוגיה.
נראה לי ש''קובננט חסר האמונה'' (מי/מה זה?) יכול להיות מוצלח,
גם אם הסאטירה הנ"ל עליו, אף היא מוצלחת. זה לא סותר.
אני אישית אוהב ספרים ארוכים
קחי למשל את "המשחק של אנדר" שאפשר לומר עליו מהיום ועד מחר שהוא יצירת מופת. אבל האמת היא שהוא פשוט קצר מדי בכמה מאות עמודים.
ב''משחק של אנדר'' אין מילה אחת מיותרת או חסרה
זה הספר הכי "מהודק" שקראתי, וזה חלק ממה שעושה אותו כל כך טוב.
זאת הולכת להיות חזית קצרה יחסית
בעיקר מכיון שקראתי אותו די מזמן, ואני לא ממש זוכר אותו.
מה שאני כן זוכר הוא שהאנלוגיה בין אנדר עצמו לבין אחיו ואחותו פשוט לא הגיעה למיצוי, ומבחינתי זה היה הנושא הכי מענין בספר.
במחשבה לאחור, אני מסכים לגמרי
רק חבל שפיתחו את האנלוגיה בספרים הבאים, שנהיו פחות ופחות מוצלחים מספר לספר, ככה:
"המשחק של אנדר": מעולה.
"קול למתים": טוב עד טוב מאוד.
"קסנוסייד": סביר מינוס.
"ילדי המחשבה": מעצבן במיוחד.
אבל אני רק קראתי
את המשחק עצמו, ומכיוון שאתה מסכים לגביו, יצא שאני צודק – החזית הזאת באמת קצרה.
בהחלט
כן, אבל להגיד שהמשחק
של אנדר קצר בכמה מאות עמודים זה מעט מוגזם. אמנם יכלו לפתח קצת יותר נקודות כאלו ואחרות בסיפור, אבל אני חושבת שיותר ממאה עמודים גג, והרעיון כבר היה מתחיל להימרח.
הרי על היופי בעולם פנטזיה זה שהכל בו חדש, ותמיד אפשר להוסיף פרטים, ולפתח פרטים קיימים, ולהעמיק דמויות ונקודות. רק מה? בדרך כלל קיימים מעט מאוד ספרים שאחרי העמוד ה400 לא מוצו עד תום.
אם נחזור לה"פ כדוגמא – בספר הראשון הארי מגלה על עולם הקסמים ומגיע להוגוורטס רק בעמוד 100 (בתוך 300 עמודים). בקלות היה אפשר להכניס לספר עוד 500 עמודים, שמפתחים את העולם ומסבירים עליו יותר (מה שאכן נעשה בהמשך הסדרה). אבל האם זה רצוי? אני ממש לא חושבת. חלק מהקסם של הספר היה בפשטות שלו. וחלק מהקסם הזה באמת אבד בספרים האחרונים בסדרה.
סוף סוף נקודת מחלוקת בינינו.
כבר התחלתי לחשוב שאתה שיבוט שלי.
קול למתים הוא, לדעתי, הספר הכי טוב בסדרה. יותר מהמשחק של אנדר.
כמובן שזה קשור לגיל שבו קראת אותם. אני יכולה לראות איך בגיל 16 המשחק של אנדר נתפס כספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם וקול למתים נקרא כמשהו לא לגמרי ברור, אבל בגיל 25 זה מתהפך. ובגיל 30 כבר אין תחרות בכלל.
אני לא חושב שזה קשור לגיל שבו קראתי אותם
אלא לזה שאלה ספרים די שונים, וכשמתייחסים אליהם כל אחד על פי סוגו, "אנדר" מצויין ו"קול" רק טוב מאוד.
"קול למתים" הרבה יותר פילוסופי, ומתעסק בצורה מעמיקה וביקורתית ביחס של בני אדם לחייזרים (עם כל ההשלכות לגבי יחס של בני אדם ל*בני אדם* זרים). אבל אני יכול לחשוב על עוד כמה ספרי מדע בדיוני שעוסקים באותו נושא באותה רמה: למשל "העולם ביער" של לה-גוויין, או "שנים באפלה" של אולדיס. לכן מבחינתי הוא רק "טוב מאוד".
לעומת זאת, אם אני שואל את עצמי מהו "מותחן הפעולה המד"בי" הטוב ביותר שאני מכיר, זה "המשחק של אנדר".
במחשבה לאחור, אני מסכים לגמרי
"המשחק של אנדר" ו"קול למתים" הם לדעתי הספרים הכי טובים בסדרה הזאת, אבל לא בתור המשך אחד-של-השני, אלא כשני ספרים נפרדים. (קול למתים נכתב במקור בתוך הספר הראשון, אבל אי אפשר היה להכניס את כל הרקע של אנדר בהקדמה או בפרק אחד.)
ילדי-המחשבה באמת פחות טוב מהאחרים, אבל קסנוסייד מעולה.
בשביל זה אלוהים המציא את ההמשכים.
זה אחד הנושאים העיקריים שהוא דן בהם בספרי ההמשך, ושמגיע לשיא (לדעתי) בילדי המחשבה.
אלוהים כתב ספרי המשך?
אז מל גיבסון צדק, והברית החדשה זה קאנוני?
לא אמרתי כתב.
אמרתי "המציא". וגם אם הייתי רומזת בדרך כלשהי שכוח עליון כלשהו כתב ספר המשך לתנ"ך, כנראה שהייתי מתייחסת למדריך הטרמפיסט בגלקסיה.
מצטער, אבל אני חושב שיצירה צריכה לעמוד בפני עצמה.
ואני חושבת שזה נחמד שלא מאכילים אותי בכפית.
זה דווקא אחד הדברים שאני אוהבת באנדר. אבל אם מישהו מרגיש צורך בפיתוח נוסף של נושאים או דמויות, הוא תמיד יכול לפנות לספרי ההמשך.
הכוונה לא לזה שהספרים ארוכים.
הכוונה, בג'ורדן לפחות, שהוא כותב ספרים *על כלום* (= תיאורים מפורטים של כל שמלה שמישהי מודדת לרגע במהלך הספר, וכו') כחלק *מסדרה*, וכך הסדרה הולכת ומתארכת והקהל (לפחות בתיאוריה) שבוי. אמנם רבים וטובים נשברים ונושרים בדרך, אבל פה ושם עדיין אפשר לשמוע קריאות קרב חלושות בנוסח "קראתי 10 ספרים, ולא עשיתי את זה סתם! עד הסוף המר או בכלל לא!"
קראתי ספר וחצי בעברית, והפסקתי.
צר אופקים? חלש אופי? ישפטו הצופים בבית!
יצאת בזול.
אני דווקא אהבתי את הכמה הראשונים, הם היו לא רעים, אבל זה פשוט ממשיך וממשיך…
(ולא, אני לא אקבל ברוח טובה התייחסויות לשפנים ורודים, ואני חושבת שמי שאני מתכוונת אליו יודע מי הוא)
(מורתי משהו, זה יצא. לא באמת התכוונתי לזה…)
נכון,
אבל מכאן ועד להכרזה שלסרטים אין תופעת הערצה זה רחוק למדי. אני מסכים שמה שאיפשר את הפופולריות של הסרטים הם הספרים, אבל הרבה אנשים אוהבים את הסרטים בלי שום קשר לספרים ויש להם פופולריות משלהם (מיליארד וחצי דולר לא מספיקים?). ואין לזה שום קשר לאיכות.
מה שכן, לא בטוח שהארי פוטר מתאים לסקר הזה.
זאת ועוד:
מדד העגבניות הטריות של כל אחד מסרטי "הארי פוטר" עד כה עומד בין 78% (לסרט הראשון, העונה על כל קריטריון להגדרה "זבלון") ל-88% אחוז בסרט האחרון.
כך שאנחנו מדברים פה על סרטים שנצפו על ידי כמות בלתי-נתפסת של צופים, ולדעת המבקרים – לחלוטין בצדק.
אם זה לא עושה את הסרטים האלה מתאימים פה לסקר, אני לא יודע מה כן.
לדעתך הוא היה זבלון.
שנית, המועמדים לסקר לא קשורים לדעת המבקרים/הקהל העולמית, אלא מייצגים את הדעה הרווחת באתר.
ומהי בדיוק, ''הדעה הרווחת באתר''
בכל הנוגע לסרטי "הארי פוטר"? ובמה היא שונה מזו של הגולשים על "שר הטבעות"?
מה זאת אומרת?
סרטי 'שר הטבעות' זכו שלוש שנים ברציפות בסקר "סרט השנה" באתר, וסרטי 'הארי פוטר' לא הצליחו להיכנס אפילו לעשיריה המובילה. מכאן שהדעה הרווחת באתר היא ש'שר הטבעות' טוב יותר.
וואלה.
פתאום זה הכה בי: די עוד מעט יש עוד סקר סיכום-שנה. פעם ראשונה בלי שרה. איזו התרגשות!
מספר בלתי נתפס
צופים הם שם עצם ספיר.
הענין הזה עם כמות ומספר כבר עובר כל גבול.
אני אנסח מחדש.
זה לא שאין *בכלל* תופעת ההערצה, אבל בהחלט אין תופעת הערצה כוללת לסרט. כלומר, תריץ סקר בכל קהילת ה"פ (בארץ אני יכולה לתת לך את זאת של תפוז, לדוגמא) וברוב הקהילות הסרט ינוע בין נחמד לבין "אוי ואבוי, הם הרסו את הספר, אנחנו שונאים אותם!".
כמובן, זה לא אומר שהם לא יבואו לסרט הבא (או יורידו אותו במחשב), ותמיד יש את בנו ה – 14 שמסוגלות לראות את ה"פ הראשון עשרים פעמים ברצף, אבל הם בהחלט לא הרוב.
טוב,
אם את מדברת במונחים של הערכה לאיכות של הסרט אז את צודקת – זה ךא קיים באופן כוללני. אבל אם את מדברת על 'תופעת הערצה' (התלהבות, הייפ, אובססיה המונית וכיו"ב) – היא תופעתית לגבי הארי פוטר הרבה יותר מלגבי כל בלוקבאסטר אחר, חוץ משרה אולי. זאת אחת מסדרות הסרטים הכי מצליחות בשנים האחרונות.
כמו שאמרתי, המידה בה אפשר לייחס את כל זה לספרים לחלוטין נתונה לוויכוח. אם ההתלהבות מהסרטים כן נובעת מהספרים אז היא עוד יותר 'לא מוצדקת', ובהנחה שאת מסכימה שהיא קיימת. אני אישית ממש לא חושב שרוב האנשים שראו את הסרטים הם במקרה מעריצים של הספרים שחושבים שהסרט הוא 'נחמד, לא משהו'.
וחוץ מזה, לונג אמרה ש"כולם" מתייחס לגולשים באתר, אז כל זה ממש לא רלוונטי.
כזכור, גם 'הצלצול' זוכה להלהבות רבתי,
בעיקר בקרב שתי קבוצות גולשים: אלה שמדברים בלי סימני פיסוק, ואלה שמדברים בסימני קריאה בלבד.
לא נכון! הציליצולל זה אחלב סרט!
אני לא מבין מה את רוצה מהצלצול זה אחלהסרט ונורא נהניתי היה מפחיד וגם הסוף היה נורא מפתיע מאז אני לא מסוגל לשמוע את הטלפוןבלי לקפוץ וגם התקשרתי לידידה שלי בידיוק שהיא ראתה את זה ונורא הפחדתי אותה חחחחחח היה קטעים בקיצור אין על הצלצול ואתם סתם משמיצים למה לכתוב ביקורת אם אין לכם שום דבר טוב להגיד אני וחברה שלי ג'ני המלכה נורא אוהביםן את הצלצולל אז חסר לך שתגידי עליו משהו רע!
בעצם, בכלל לא ראיתי את "הצלצול", אבל היה ממש כף לכתוב תגובה כזאת. אני מתחיל להבין את כל תרבות הטוק-בקים הישראלית.
אתה גדול.
לא יודע אם גדול אבל כנראה די שרוט
ו....זאת שריטה מאוד גדולה!
באופן אירוני משהו, שרט אותי חתול בעבודה (!)
פחות מ-24 שעות אחרי כתיבת התגובה הזו, אחרי ששנים רבות שום בעל חיים לא שרט אותי.
תמיד חשבתי שאתה שרוט
בעצם מעולם לא, אבל ה
היה בלתי ניתן להתנגדות
טוב, אז יש הסכמה כללית.
בערך. ובכל זאת אני רק רוצה להעיר משהו אחד – יצא לי להיות מעורה פה ושם בקהילת (קבוצת, קבוצת) ה"פ, ואמנם יש התלהבות גורפת למדי לגבי הסרט השלישי, אבל הדיבורים על הסרט הראשון גורמים לך לחשוב כאילו בסרט מדובר מינימום על תכנית להשמדת ג'יי קיי רולינג.
אני הייתי מוסיף את גלדיאטור.
ואת טרויה, למרות שהוא מוערך רק בארץ.
זאת אפשרות שהייתי מצביע לה בלב שלם
תהרגו אותי, אבל באמת שאין לי מושג למה אנשים מתלהבים מ'גלדיאטור'.
זאת אפשרות שהייתי מצביע לה בלב שלם
עד היום אני לא בטוח אם הסרט הזה באמת זכה באוסקר או שזה היה רק חלום נורא.
זה היה רק חלום נורא
זה היה רק חלום נורא
אבל חלום שזוכר על עצמו.
אני יודע שהחלומות שלי הרבה פעמים לא מקוריים, אבל היה לי אחד לפני כמה שנים בו "נפלאות התבונה" זכה בהמון פרסי אוסקר.
וואוו אז הסקר היה ממש קל בשבילי!
כ"כ לא סבלתי את הסרט הזה!!! רק את ההתחלה בעצם, אבל זה לא נמשך יותר מדי זמן…
אני עוד זוכרת איך יצאתי מהסרט ומחכה רק לשמוע איך אח שלי ואבא שלי גם סבלו, ופתאום אני קולטת את שניהם מתלהבים ממנו. כשהוא זכה באוסקר בכלל חשבתי שאני עוף מוזר… מאז הבנתי שהרבה יותר אנשים לא אוהבים את הסרט שזוכה באוסקר מאשר אלה שאוהבים אותו.
אנשים מתלהבים מגלדיאטור?!
מה, זאת לא תוכנת מחשב שבוחרת שבוחרת אקראית את הזוכים באוסקר?
כן, זו תוכנה שנקראת ''מיראמקס''
אה, אז במקרה של גלדיאטור (ששייך לדרימוורקס) היא פישלה.
גם אני הייתי מצביעה לו
ראיתי אותו אחרי שנתקלתי בגל ההתלהבות בעינדג וממש לא נפלתי מהרגליים. סרט טוב. סרט חכם. טיפה מלנכולי. וזהו. לא ריגש אותי, לא דיגדג לי, ואני רואה הרבה סופים של סרטים בעיניים מטושטשות מדמעות, כך שזו לא הציניות האטומה שלי ובהחלט הבנתי את הסרט – הוא פשוט לא ריגש אותי. מאוד התאכזבתי באיזה מקום. אולי אם הייתי צופה בו בלי ציפיות מוקדמות הייתי מרגישה אחרת.
ד"א זה סקר שמפיל בפח את כל אלה שרצים ללחוץ על שם אהובת/אהובתם בלי לקרוא את השאלה…
המ...
זה בערך הסרט שהכי דיגדג לי בינתיים.
אשריך אדון פינגווין
ההתלהבות מרקוויאם לחלום נראית לי אחד מהדברים היותר בזויים בזמננו. מדובר, סך הכל, בסרט שאין בו אפילו קצת חומר לשכל לעסוק בו, הכל זה עריכת היפ-הופ, שוטים מגניבים ופסקול. העלילה מאוד דלה ולינארית לגמרי, הדמויות חסרות כל אפיון כמעט (חוץ מאיזו קלישאה או שתיים). אני, עד הודעה חדשה, לא מוצא בסרט הזה כלום.
ההתלהבות מרקוויאם לחלום
היא גם תופעה כזו שאי אפשר להתווכח איתה. אנשים לא מתלהבים מהסרט כי הוא "מגניב", כי הוא לא מגניב. הם לא נהנים לצטט ממנו משפטים בחברה ולהרגיש מצחיקים/חכמים/מיוחדים. אבל מה שכן, הביקורת על הסרט מלאה בתגובות של אנשים שכל אחד בנפרד, ראו את הסרט, ויצאו בשוק. הם לא אומרים את זה כי זה אופנתי או כדי "לעסוק" במשהו, זה פשוט מה שקרה. אז אוקיי, עליך זה לא עבד, וזכותך לא להסכים, אבל אין פה הרבה על מה להתווכח.
''העלילה לינארית לגמרי''
וזאת בעיה בגלל…??
לדעתי
הסרט הזה ראוי להערכה רק בגלל שהוא כל-כך ייחודי. ומה שהזכרת בקשר לדלות והליניאריות של העלילה – זה חלק מכך ואין לי שום ספק שזה חלק מאיך שבנו אותו ולא משהו שקרה במקרה. אני לא חושב שהוא היה מקבל הרבה קולות אם הוא היה משתתף בסקר.
אין לי מושג למה להצביע, סקר כלבבי, הודעה ארוכה כמו הנצח
אני חושב שאני מסוגל להבין, בדרך זו או אחרת, את ההתלהבות מכל אחד מהמועמדים. חלק מההתלהבויות הנ"ל די מכעיסות אותי, בעצם, אבל אני לא יכול להצביע על מועמד אחד שלא ראוי לכבוד מכל סוג שהוא. מצד שני, יש כאן כמה וכמה שהם ברשימת האובר רייטד הפרטית שלי, אז יאללה, אחד-אחד.
ג'וני דפ: אמא שלי מעריצה אותו. חברים שלי סוגדים לו. אני מתאכזב ממנו כל פעם מחדש. מצטער, הגישה המשחקית המוחצנת הזאת כנראה לא עובדת עלי. שמעתי כבר טענות על זה שהוא לא שחקן שפועל מתוך מניעים פסיכולוגיסטיים, אלא מתוך מניעים אומנותיים, כלומר, בורא את הדמות שלו מתוך מה שנכון לסרט, או משהו כזה. זה סבבה, אבל בתור מי שמכיר די הרבה שחקנים זה נראה לי כמו משהו שלקוח משיח שזר לגמרי לז'רגון שלהם. הדרך שבה לי נוח לשפוט שחקנים היא קודם כל על סמך האמינות שלהם. זה לא אומר שכולם צריכים לשחק ריאליסטי, אבל זה כן אומר ששווה לבנות דמות עם איזשהו חוט-שדרה שמחזיק יותר משתי סצינות. ג'וני דפ עשה את זה ב"מה עובר על גילברט". בכל הסרטים האחרים אני מרגיש שהוא בורח לאקסצנטרי.
מועדון קרב: טוב, נו, אני מניח שאין צורך לחזור על זה. אחד הסרטים הטובים ביותר ששזפו עיני בימי חיי הקצרים, מה פתאום הוא בסקר הזה, יאדה יאדה, איך אתם לא מתביישים וגו'.
צ'רלי קאופמן: מה שמתסכל אותי שוב ושוב בסרטים שלו – שלכולם, אגב, יש לי גם חיבה ומשיכה מסוימת שאני משתדל משום מה לדכא – היא התחושה שלי שהם נורא לא בוגרים רגשית. צ'רלי קאופמן מצטייר לי כמו הילד הגאון הזה שמגיל אפס יש לו רעיונות סופר מבריקים ומחשבות פילוסופיות מרחיקות לכת, אבל מפגר אחרי חבריו לכיתה בכל הקשור להתפתחות רגשית. הם מתעסקים בשאלות האלה שדווקא נורא מעניינות אותי על מהות התודעה והזכרון, אבל מפחדים לעשות את זה מתוך קרבה וחמלה אמיתיים כלפי הדמויות, מתוך מחויבות להשלכות הרגשיות של הרעיונות שהם מעלים, והתוצאה של כל זה היא יותר מדי חוכמעס ולא מספיק רלוונטיות כלפי החיים שלי כצופה. מצטער, לא מספיק לי, סרטים שמעלים שאלות ומעוררים דיון על מהות האני, התודעה והזכרון. אם אני רוצה את זה אני יכול ללכת למאמרים ב"אייל" ולקבל שאלות מנוסחות טוב בהרבה. אומנות צריכה להיות מסוגלת לעורר שאלות אינטלקטואליות – אם זה הפרינציפ שלה – מתוך איזו נגיעה רגשית, מסוג כלשהו, אם הצרכן. יש את זה יותר ב"איטרנל סאנשיין", כפי שציינתי כבר בביקורת עליו, אבל עדיין, להרגשתי, עוד הדרך ארוכה עד שקאופמן יעז לרגש בלי פחד משתק מהאפשרות לצאת "בנאלי".
ניקול קידמן: שחקנית מצוינת דווקא, והסיבה היחידה שהחזקתי ער עד סוף "מולאן רוז"' הביזיונרי (אותו הייתם צריכים להכניס לסקר). שני דברים שאני לא מבין:
1. מה הקטע המריל-סטריפי הזה של להקריץ מבטא חדש בשביל כל סרט.
2. מה הקטע עם טום קרוז? (אפס, אפס, אפס. למרות, ולא בגלל, שהוא נמוכצ'יק).
שר הטבעות: סרטים טובים. מהראשון נורא התרגשתי, מהשני די התרשמתי, בשלישי – שלמרה האירוניה עשוי להיות הטוב בהם – כבר הצצתי בשעון לא מעט. פנטזית חרב וכשפים אף פעם לא ממש עשתה לי את זה, חייבים להודות. נוח לי יותר עם מד"ב, שהוא ז'אנר שבד"כ ממקם דמות במרכז, מאשר עם פנטזיה שממקמת במרכז עולם. "שר הטבעות" הוא הכי חובק עולם שיש, ולכן, אף שזה אחד מהאפוסים הכי מצליחים-לאמץ-את-אווירת-המקור שראיתי, וגם מלא בדברים באמת נפלאים, אני יכול להבין גם את המקטרגים.
מיאזאקי: "הנסיכה" היה בעיני שעמום המחץ, הייתי מוכן להתאבד באמצע הצפייה ורק לא לסבול עוד חצי (לא היתה הפסקה, גוד-דאמיט). "המסע המופלא" דווקא היה מצוין. בשניהם האנימציה היתה מסמאת ומקסימה. סך הכל, נראה לי שאני כן אהיה שם בשביל הסרט הבא שלו.
מונטי פייתון: זה לא שהם לא מצחיקים. הם כן. הבעיה שלי עם מוטי פייתון היא התופעה החברתית שסביבם, והתחושה שהם עצמם החליקו ביותר מדי נינוחות לתוך הרובריקה שהופכת אותם לקאלט. במילים אחרות, מונטי פייתון הם לטעמי יותר מדי חנונים. כמו פרנק זאפה, כמו רוקי הורור פיקצ'ר שואו, כמו דאגלס אדמס; הם מגישים תמהיל יותר מדי נוח לבליעה לכל קהיליית החנונים, ובתור אחד שסולד מתופעות חברתיות עדריות, ללא הבדל דת-גזע-מין, זה מפריע לי. בואו נמנה רגע את התכונות החנוניות שלהם – 1. הם מלאים שנינויות אינטלקטואליות שבגיל הנכון יכולות לגרום לך להיות בטוח שאתה חכם אם אתה צוחק (בדיחות על פילוסופים, על תאולוגיה, זינוקים אסוציאטיביים ממערכון למערכון). 2. הם עמוסים לעייפה בגסויות שיגרמו לך להרגיש כאילו אתה אמיץ ובוטה אם אתה צוחק (הקאות, זיונים, הרבה מורבידיות, לרוב בסמיכות חשודה לכל האלמנטים גבהי המצח שנזכרו בסעיף הקודם). 3. הם עטופים הילה של קלאסיקה בריטית, סיי נו מור. 4. הם עטופים גם הילה של אוונגרד, שגורמת לך ולחבריך לחוש תחושת זהות עצמאית שעה שאתם עושים עוד מרתון, כמו מאות ועשרות נוספים ברחבי הגלובוס.
עד גיל מסוים זה עשה בשבילי את העבודה. מאיזשהו שלב הדחייה מהתופעה החברתית גברה על הכבוד וההערכה לכל המעלות שאכן ישנן. כרגע אני בצום, אולי עוד כמה שנים אוכל להנות מהם מחדש (לא אם אמשיך לשמוע סביבי אנשים מצטטים במבטא בריטי משפטים נטולי הקשר וצוחקים כאילו הורידו ראש לראשונה בחייהם).
אדוארד נורטון: אני מת עליו דווקא, אם כי ככל שאני צופה ביותר סרטים איתו מתגבר החשש שמא מלבד חילופי פאסון קלים, כניסה מעת לעת לדמות מפגר/פסיכופת ושינויים קוסמטיים שכאלה, נורטון עשוי להיחשף כוואן טריק פוני. ישאו היה ב"מועדון קרב", שפלו ב"דת' טו סמוצ'י" המחפיר שלא הגיע לארץ, וכרגע אני מחכה לראות אותו עושה תפקיד שונה באופן קיצוני ממה שהוא עשה עד עכשיו. שלא יהפוך לי לקווין ספייסי. בכל זאת, אחד מהחביבים
עלי.
פיקסאר: את הצעצועים של הסיפורים מאוד אהבתי. מכל האחרים די נהניתי, אבל הגעתי הכי קרוב מתחינת תחושה למה שהסקר הזה מדבר עליו. זה לא שהסרטים רעים, זה פשוט שאני לא מבין מה כל ההתלהבות. כולה סרטי ילדים חמודים, מהנים במידה, קצת נצלניים (בינינו, עוד כמה דמויות חייתיות חמודות אפשר לסבול?), ובסופו של דבר קצת לפח הזבל של הזכרון. מה שכן, "משפחת סופר על" מסקר אותי יותר מהאחרים. נחכה ונראה.
טרנטינו: סובל קצת מהמגרעות של מונטי פייתון, קצת אובר-קאלטי, אבל עם "קיל ביל" הוא די הכניע אותי. כלומר, כמה טינה אפשר לנטור לאדם שיצר שלוש יצירות קולנועיות כל כך גדולות כמו זו האחרונה, "ספרות זולה", וכמובן "כלבי האשמורת" הבלתי נמחה? סך הכל אני מאוד בצד שלו. מאוד.
בזאת תמו להם כל המועמדים. היד שלי משחקת בעצבנות בין דפ, קאופמן, פייתון ופיקסאר, ולא ממש מצליחה להירגע. אם קראתם את כל ההודעה הזאת, עד הסוף, אז קודם כל מברוק, ודבר שני, אולי תוכלו לעזור לי (לא לפני שאתם סוקלים אותי באבנים).
אין לי מושג למה להצביע, סקר כלבבי, הודעה ארוכה כמו הנצח
בכל הנוגע למונטי פייטון, אני חושב שזה מטופש לשפוט אותם על פי ההתלהבות המטופשת של חלק מהאנשים מהם. הם צוחקים על תיאולוגיה לא כי זה גורם לשומעים להישמע חכמים, אלא כי זה מצחיק, והם מניחים שאתה מספיק חכם כדי להבין את זה. הם צוחקים על גסויות לא כי זה נורא חתרני ומחוכם, אלא כי זה מצחיק (ואתה אפילו לא חייב להיות חכם כדי להבין את זה). בקשר ל"קלאסיקה בריטית" – ובכן, הם בריטיים, וזו באמת אשמתם (חוץ מטרי גיליאם המסכן). כמובן שמי שחושב שהם אוונגרד ושהוא מה-זה מיוחד כי הוא רואה פייטון הוא טיפש, אבל אני חייב להודות שלא נתקלתי ביותר מדי כאלו בעצמי (בחובבי פייטון – כי הם מצחיקים – דווקא כן נתקלתי).
בקשר לקאופמן – כרגע גמרתי לראות את "אדפטיישן", ואני חייב להודות שאני מתפלא. בסרט הזה (חוץ מגימיקים תסריטאיים שנראים לי יותר כמו תבלין מאשר המנה העיקרית) אין חוכמס ואין שאלות על מהות התודעה והזיכרון, ודווקא יש הרבה קרבה רגשית לדמויות (מה זה "חמלה"? לא אוהב את המילה הזו). כמובן, ייתכן שפספסתי הכל, אז אני אלך לקרוא את הדיון של אדפטיישן ואחזור אחר כך (גם ב"שמש נצחית" יש די והותר קרבה ורגש, לטעמי, אפילו יותר מדי).
מונטי פייתון
אני יכולה להעיד על עצמי שברוב המקרים חיבתי למונטי פייתון גררה רק אי הבנה מצד הסובבים. אני צריכה להחליף סובבים.
אין לי מושג למה להצביע, סקר כלבבי, הודעה ארוכה כמו הנצח
הטענה על דפ היא שלי. נדמה לי. וזה מעניין שציינת שזה משהו שזר לז'רגון של שחקנים, כי דרך אחרת לנסח את זה היא שנדמה לי תמדי שהוא חושב מנקודת מבט של במאי.
מה הקשר לפראנק זאפה?
מה הקשר לפראנק זאפה?
ילדים שנוטים להתלהב ממופע הקולנוע של רוקי וממונטי פייתון, נוטים להתלהב גם מפראנק זאפה. ואם הם חיפאים, אז הם גם הולכים לרוקולנוע עם יורם מארק רייך.
תופעת ה''אני לא יכול לאהוב את מה
שהרבה אנשים אוהבים" היא אחת התופעות העדריות ביותר שאני מכירה.
אני לא גאה בזה
אבל בגלל זה שווה להבדיל בין טרנטינו – ולצורך העניין גם מועדון קרב – לבין מונטי פייתון. יש בעיני הבדל בין דברים שפשוט נוצר סביבם קאלט, לבין דברים שאני עצמי מסוגל להצביע על התכונות בתוכם שהופכות אותם לתופעה חברתית, ולא קשורות בהכרח למשקלם הסגולי האומנותי.
נכון, מטבעי אני מאותם טיפוסים נון-קונפורמיסטיים-כמו-כולם שנהנים מהאופציה לאמץ לעצמם קאלט משלהם, אבל זה לא משתלט על הטעם שלי. הנקודה היא לא "מה שכולם עושים גרוע", אלא "לעשות מה שכולם עושים בגלל שכולם עושים זה גרוע", ולפני שאני הופך לגמרי לתוכנית של הטלוויזיה החינוכית מוטב שאפסיק. בסביבת חובבי מונטי פייתון אני מרגיש יותר מדי פעמים כאילו ההנאה נובעת מהעובדה שהפייתונים עוזרים לך להרגיש בנוח – ולהתגאות, לשם שינוי – בסביבתך החברתית. אפילו, במידה רבה הייתי אומר שהצפייה במונטי פייתון מאפשרת התנשאות משותפת על מי שלא צופה במונטי פייתון. (ושיהיה ברור, אני בעצמי חנון ואין לי שום דבר נגד חנונים. יש לי בעיה עם פיתוח תכונות ונטיות שהוא יותר סביבתי מאשר פנימי).
שוב, הפייתונים מצחיקים. מה שקשה לי הוא התחושה שהם לא זוכים למעמדם הרם דווקא בגלל זה (בשיפוט קומי נטו, אני למשל חושב שהחמישיה הקאמרית היא סקץ' קומדי מבריק יותר). מכאן אני חושב שקל להבין למה אני מתקשה להנות מהם באותה מידה.
בחיי שאני לא מבין מה לא בסדר
בסרטים ש-"עוזרים לך להרגיש בנוח – ולהתגאות, לשם שינוי – בסביבתך החברתית". אם כבר, הייתי שמח אם תסביר במה מותרת התופעה החברתית אותה יצרו סרטיו של טרנטינו – מבמאים הדוחפים ציטוטים חסרי משמעות וערך של סרטים שכוחים, ועד לילדים מחוצ'קנים הצועקים בחדווה "ניגר!" לעבר עובדים זרים מסכנים בתחנה המרכזית [1] – מהתופעה האמורה אותה יצרו מונטי-פייתון.
[1] כאשר גם אלה וגם אלה סבורים (בטעות) כי הדבר גורם להם להיראות "קול" ולא מעוררי-רחמים.
או במילים אחרות:
סתם שאלה: האם זה באמת היה עד כדי כך מצחיק, או שמא נורא נהנית מהעובדה שזיהית את הרפרור?
נו, לא חשבתי שאאלץ להסביר עצמי
לך
http://www.fisheye.co.il/reply?id=2426&rep=180622&LastView=2004-11-14%2001%3A02%3A04
זה הכל בקונטקסט.
רפרור? איזה רפרור?
בדיחה פנימית שלנו. כבר מזמן לא נושאת על עצמה אסוציאציות מונטי פייטניות בלבד. אתה קורא יותר מדי עמוק (או פחות מדי, תלוי באיזה עומק מתחת לאדמה אתה נמצא ואילו פרחים אתה דוחף)
בדיוק היום למדנו מה זה רפרור.
מילה מעצבנת שהוורד מסמן כשגיאה.
בדיוק היום למדנו מה זה רפרור.
אולי זה בגלל שהיא לא ממש בעברית?
אשרי הרפרור
אבל תודה שנורא כיף להגיד את זה.
רפרורררררר
רפררררררוור
זה כמו ילד שעושה קולות של אוטו.
נון-קונפורמיסטית!
בלי סקילה
כן, אני אחת מאלה שזורקים ציטוטים של מונטי פייטון באקראיות, כשהם עולים לי בראש, ובדרך כלל לאנשים שלא מכירים/יודעים/מבינים. האם אני אוהבת אותם כי הם גורמים לי להרגיש מיוחדת? לא ממש – ויש לי שתי עדויות לזה. אחת, כשהחלתי לאהוב אותם, עוד לא ידעתי מה מובן המילה אינדיווידואליזם (הייתי בת 10, אני חושבת, פחות או יותר), והאהבה שלי אליהם הלכה וגדלה ככל שהתבגרתי ויכולתי להבין יותר ויותר את מה שהם עשו. שתיים, אני תמיד צוהלת לגלות אנשים אחרים שאוהבים אותם, מה שהיה אמור לדכא אותי אם הייתי רואה אותם כדי להרגיש מיוחדת. אז כן, אולי אני מסיקה מהמקרה הפרטי שלי לשאר העולם, אבל מנסיוני, אנשים שאוהבים מונטי פייטון הם פשוט אנשים עם חוש הומור, שכיף להכיר.
ומונטי פייטון? קודם כל הם גאוניים, אבל מעבר לזה, אני חושבת שהעובדה שהם נמצאים בסקר הזה, הדבר היחיד שהוא לא ממש מהעשור האחרון, מראה שהם מוערכים מאוד בצדק – אפילו אחרי כל כך הרבה זמן, הם עדיין טובים.
תקראי טוב את מה שכתבתי
תחושת האינדווידואליזם הנידונה היא קולקטיבית, לא אישית, מטבעה. פרדוקס? לא נכחיש זאת.
חח..
קראתי את מה שכתבת.
תחושת אינדיווידואליזם קולקטיבית? אני מוצאת לזה שני פירושים אפשריים:
1- אנשים מרגישים שהם אינדיווידואליסטים, למרות שהם לא באמת, ויש הרבה מהם.
2- אנשים מרגישים שהם משתייכים לקבוצה מיוחדת ושונה משאר האוכלוסיה.
אני חושבת שהגבתי לשתי האופציות כשאמרתי שהאהבה למונטי פייטון, מבחינתי, היא כי הם מבריקים ומצחיקים ולא כדי להרגיש מיוחדת, ושאני תמיד שמחה לגלות אנשים נוספים שאוהבים אותם – מה שאמור להרוס את אשליית הייחודיות שלי ו/או של הקבוצה שלי לפי התאוריה שלך.
ואיך משפיעה עליך העובדה,
שיש בארצנו כת לא מבוטלת שתופעת ההערצה הקולקטיבית שלה למועדון קרב לא פחות עדרית מאהבת הפייתונים, ואולי להיפך?
משפיעה עלי לרעה
כאמור, בעיית אישיות שלי. כיום אם ישאלו אותי מה הסרט האהוב עלי במקום חדש אני בטח אזרוק "אוליאנה" או "צומת מילר", רק בשביל לא להיחשב חלק מהתופעה.
אבל את ההבדל המהותי בין בעית האישיות שלי לבין משהו שמפריע לי בדבר עצמו הסברתי בחלק אחר של הפתיל.
סוף סוף סקר שבו אין לי בכלל התלבטות
מונטי פייתון. ללא שום ספק. ראיתי כמה וכמה פרקים מהסדרה, ואת "הגביע הקדוש". פעמים. וזה פשוט לא הצחיק אותי. אפילו לא קצת.
תהרגו אותי, אני באמת לא מבינה על מה כל המהומה.
מי מתלהב מניקול קידמן?
נדמה לי
שהיא השחקנית שיש לגביה את הקונצנזוס הכי גדול היום. לדוגמה – בסקר 'הופעת השנה' של השנה שעברה, קידמן היתה השחקן/ית היחידה שקיבלה קולות על שלושה סרטים שונים, והיחידה שהכניסה שני סרטים לעשיריה המובילה.כתבה מספר 1947
הולך להיות פה דם, בסקר הזה.
הבחירה שלי, לאחר התלבטות קלה- 'מועדון קרב'. כן, אירוניה זה יופי של דבר. גם אמביוולנטיות. באמת. כשאף אחד לא מסתכל, בשקט-בשקט, גם אני אמביוולנטי לפעמים.
אבל מפה ועד פיסת גאונות פורצת דרך שאין שניה לה, כפי שרוב המעריצים נוטים לייחס לו, המרחק עצום. לא מצאתי שום דבר שנאמר שם באמת חדשני או עמוק במיוחד. כן, גם אחרי שקראתי את אלפי התגובות בביקורות לסרט.
וזה, כמובן, מבלי להכנס שוב לסוגיית הטוויסט, שהוא, לטעמי, אחת הדרכים המטופשות ביותר בהן תסריטאי בחר להתמודד עם הקונפליקטים שהוא יצר.
שאר מועמדים שכמעט קיבלו את קולי: ג'וני דפ (אבל בדיוק עכשיו סיימתי לצפות שוב ב'אד ווד'), ניקול קידמן (אבל ההערצה לה היא זוכה לא מדגדגת את הסגידה ל'מועדון קרב'), מיאזאקי (אבל הסרטים שלו פשוט יפים מדי מכדי שאני אוכל לומר עליהם משהו רע) ומל ברוקס (אבל הוא לא מופיע בסקר, וחבל).
אפילו לא היסוס קטנטן
מנע ממני להזיז את הסמן של העכבר (שאמא שלי הפכה אותו לציור של כלב כמו שיש לנו בבית) לעבר שמה החינני של ניקול קידמן.
היא לא מוכשרת בצורה יוצאת דופן, היא לא שחקנית יוצאת מן הכלל, היא לא מצליחה להעביר רגשות ואיכויות ששחקנים אחרים לא עושים בדיוק באותה קלות, והדבר היחיד שאפשר להגיד עליה הוא שהיא מרשימה. אבל זה רק בגלל הגובה ובגלל העובדה שהיא יפיפיה מהממת עם עיניים מוזרות למדי. אבל כאלו יש גם בתחרות מלכת יופי.
היא כן יודעת איך לבחור את התפקידים שלה, אבל היא לא מסגירה אף אופי או חיבור רגשי, מסיבה מסוימת, וזה מאוד מפריע לחיבור אל הדמות.
היא באמת ממי של שחקנית, אבל לא יותר מזה.
מהשאר (חוץ מ'מיאזקי' ו'מונטי פייטון', שלא ראיתי שום דבר של אף אחד מהם) אני דווקא מתלהבת עד מאוד! אך… ג'וני…
אפילו שהבחירה השניה שלי היתה יוצאת לצ'רלי קאופמן, כי כמו שגונקל הזכיר באבחנה חדה ביותר, חסרה לו ההתפתחות הרגשית. את העלילה הוא יודע לבנות מעולה, הסרטים מצולמים וערוכים בצורה נהדרת, אבל כל האיכפתיות שלי אל הדמויות נובעת רק מפתילתולי העלילה, ורוב הזמן אני פשוט מרחמת עליהן, או שאני פשוט לא מבינה מה הקטע שלהן… או למה אף אחד מהם לא גר במרחק סביר מספר שראוי לשמו.
הבחירה שלי...
ניקול קידמן,ללא ספק!!!
כל פעם שאני רואה סרט שלה,אני אומר לחברים שלי : "תגידו,מה הקטע עם ניקול קידמן??!?! היא לא שחקנית רעה,אבל היא ממש לא מדהימה!!!",והם תמיד אומרים לי "כן,בסרט הזה היא לא הייתה גדולה,אבל אתה חייב לראות אותה ב…",אז אני רואה את הסרט שמדברים עליו,והיא עדיין מאכזבת!!!.
נ.ב.: ביום חמישי הייתי ב "משפחת סופר -על"- ענק!!!גדול!!!גאוני!!!פיקסאר בשיאם!!! בואו רק נקווה ש "מכוניות" יותר טוב מהטריילר שלו,כי כרגע זה נראה כאילו מכוניות יהיה קריסתה של פיקסאר.
סתם בשביל הטריוויה,
כמה סימני קריאה היו בהודעה הזאת לפני הצנזורה שהפעילה עליה המערכת? סימן קריאה אחד בכל מקום זה באמת מספיק (ולפעמים יותר מדי).
בעניין פיקסאר ו'מכוניות' – אני מסכים איתך שהטריילר הוא חלש, כמו שכתבתי ביומית שהוקדשה לו:
כתבה מספר 2413
אבל אפילו אם 'מכוניות' יהיה נפילה איומה, פיקסאר לא תיקרוס. חברה ששישה מתוך שבעה סרטים שלה הם שוברי קופות ענקיים לא קורסת בגלל סרט אחד לא מוצלח. הלוואי על כל האולפנים בעולם יחס הצלחה/כשלון כזה.
סתם בשביל הטריוויה,
צודק,קצת הגזמתי עם הסימני הקריאה…אבל לא בעניין של משפחת סופר על- סרט כל כך מעולה זכאי לכל סימני הקריאה האלה…באשר לאחרים- אכן הגזמתי.
סביר להניח שאתה צודק כשאתה אומר שמכוניות לא יביא לקריסה של פיקסאר,אבל סרט אחד לא טוב יספיק כדי לגרור שרשרת של השמצות,מהסיבה הפשוטה שכשמשהו כל כך מצליח,כולם כבר מחכים להזדמנות לקטול אותו.כמו ספילברג: אנשים כל כך חיכו לכישלון של ספילברג,שכשהגיע סרט קטן יחסית,"טרמינל(סרט מאוד נחמד!) אנשים ראו את זה כהזדמנות לקטול אותו,ולא בצדק…סרט אחד לא טוב,עלול לגרור אחריו את כל הסרטים שיבואו אחריו,גם אם הם יהיו טובים.
אנשים קטלו את שפילברג (/ס) הרבה לפני טרמינל
את הסופים שלו, את הקיטשיות שלו, את העובדה שהוא הלך ומחק את הרובים של החיילים באי טי והחליף אותם בפנסים (!) – אף אחד לא חיכה לטרמינל.
מכשירי קשר.
וצריך להגיד לטובת שפילבי שבניגוד לידידו לוקאס, הוא אמנם "תיקן" את הסרט, אבל לא ניסה להעלים את הגירסה המקורית מדפי ההיסטוריה, וכלל אותה ב-DVD.
סקר מעולה, כל הכבוד.
ובכן, התלבטות קשה.
ג'וני דפ – לא חושב שראיתי מספיק סרטים איתו, אבל הוא בחור חביב. הוא לא השחקן האהוב עליי אבל אני יכול להבין את ההערצה של אנשים אליו.
מועדון קרב – אחלה סרט.
צ'רלי קאופמן – מזכיר לי מאוד את עצמי, לפי האופי שלו שמשתקף מהתסריטים שלו. גם אם הייתה לו בעיה עם התמודדות עם רגשות, אני חושב שהיא נפתרה בשמש נצחית (לי עדיין יש את הבעיה הזאת ולכן מהסרט הזה פחות נהנתי מאשר במלקוביץ ואדפטיישן).
ניקול קידמן – בהחלט לא מובנת תהילת העולם שלה היא זכתה. לא ראיתי אותה ביותר מדי סרטים, אבל היא לא נראית לי טיפוס מספיק מעניין כדי לעורר כל כך הרבה התלהבות. היא אפילו לא כזאת כוסית.
שר הטבעות – ויזואליה מדהימה, אבל הסרט הראשון היה מספיק לדעתי. הסיפור לא היה מספיק מעניין כדי להחזיק 10 שעות והמראות די חזרו על עצמם.
מיאזאקי – ראיתי את הנסיכה מונונוקי, המסע המופלא ושירות המשלוחים של קיקי. סרטים חמודים שזה כל מה שאפשר להגיד עליהם לדעתי. לא מספיק מעניינים לדעתי כדי לזכות לכל כך הרבה תהילה, אבל אולי זה קשור גם לבעיות הרגשיות שלי.
מונטי פייתון – די לא מצחיקים אותי. ראיתי רק את התוכנית טלוויזיה שלהם ואת טעם החיים. בטעם החיים היו כמה קטעים שמבחינה ויזואלית היו מדהימים בעיני, בייחוד הקטע עם הפיראטים האורבניים בהתחלה (זה משם, נכון?), אבל להצחיק אותי הם לא ממש מצליחים. וזה אגב מזכיר לי משהו אחר שחבל לי שלא הכנסתם לסקר – בריטים. הם מכוערים, משעממים, ולא מצחיקים! והמבטא שלהם מעצבן והם שותים תה! ארררג!
אדוארד נורטון – גם, לא ראיתי אותו מספיק, אבל מה שראיתי היה נחמד.
פיקסאר – אהבתי מאוד את צעצוע של סיפור, ואת כל השאר קצת פחות, ואת נמו לא ממש אהבתי, אבל ברור לי שאני אלך לסרט הבא שלהם.
טרנטינו – השבוע ראיתי שוב את כלבי אשמורת, וקשה לי להחליט עדיין מה הסרט הטוב ביותר שלו, כרגע כלבי אשמורת במקום הראשון, לדעתי. דווקא ההתלהבות מקיל ביל היא מוגזמת לדעתי, מהסרטים האלה שברור לך בדיוק מה הבמאי חשב לעצמו, ואיך הוא חישב בדיוק מה להכניס כדי לעבוד על הקהל שיחשבו שהוא מגניב. ובכל זאת, החלק הראשון מגניב ביותר, והשני קצת פחות, ואני מת על טרנטינו. אז זהו.
ובפינת ה"למה לא הכנסתם את": דוני דארקו, ציניות, דן ברזל.
אה, וגם אתאיזם.
מתלהבים מאתאיזם?
שמע! ניסיתי אתמול אתאיזם, היה פיצוץ שחבל על הזמן!
לא הולך.
או''ט - שמתי לב שאתאיזם נהפך לטרנד.
לא שאני פוסל את זה שיש אנשים שבאמת אתאיסטים, אבל משום מה אני שם לב לצעירים רבים שמכריזים על אתאיסיותם תחת כל עץ רענן, בהתלהבות יתרה, וחושבים שזה הופך אותם למגניבים.
אני יודע שזה לגמרי לא קשור לקולנוע אבל הייתי חייב לפרוק את זה.
או''ט - שמתי לב שאתאיזם נהפך לטרנד.
אה… אבל זה סקר שעוסק בענייני קולנוע. אתאיזם בקולנוע הוא לא ממש טרנד. הביטוי היחיד שלו ששמתי לב אליו לאחרונה היה ב"טרויה" (וזאת לעומת הרבה סרטים ששטופים במוטיבים דתיים).
אני גם חייב להודות שלא שמתי לב שהאתאיזם תפס תאוצה כל כך גדולה כמו שאתה מתאר. אולי כי אני התרגלתי לסביבה עוינת (צבא) שבה אנשים באים אלייך משום מקום, שואלים אותך "אתה מאמין באלוהים?" ומזעיפים פנים אם אתה אומר שלא (שזה, אגב, בכלל לא אתאיזם).
כן, אני יודע שזה לא קשור
לקולנוע, אפילו כתבתי את זה בהודעה.
מה שכן, תיכנס לישראבלוג, שהוא בעיני מיקרוקוסמוס ממצה מאוד של הנוער הישראלי, ותראה שבכל בלוג שלישי בערך הכותב מצהיר שהוא אתאיסט בהתלהבות מרובה.
כן, אני יודע שזה לא קשור
מבלי להעליב את אנשי ישראבלוג, אני אודה שאני לא חושב שהם מהווים מיקרוקוסמוס מייצג של הנוער הישראלי, אלא רק חלק מאוד מסויים ממנו.
אגב, תוכל לתת כמה קישורים? מסקרן לראות כמה דוגמאות.
עשיתי חיפוש
ומסתבר שזו לא תופעה רחבה כמו שחשבתי, אבל בכל זאת כמה דוגמאות:
http://www.google.co.il/search?q=cache:ifUIfaH3gxEJ:www.israblog.co.il/michael+%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%98+site:www.israblog.co.il&hl=iw&inlang=iw
http://www.google.co.il/search?q=cache:gZfjLBJAN5YJ:www.israblog.co.il/blogread.asp%3Fblog%3D4345%26blogcode%3D94883+%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%98+site:www.israblog.co.il&hl=iw&inlang=iw
http://www.google.co.il/search?q=cache:jEfV4-Scn8wJ:www.israblog.co.il/movepost.asp%3Fblog%3D16009%26blogcode%3D208061%26move%3Dprev+%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%98+site:www.israblog.co.il&hl=iw&inlang=iw
http://www.google.co.il/search?q=cache:vpl1lQ8v3tUJ:www.israblog.co.il/blogread.asp%3Fblog%3D5121%26blogcode%3D145076+%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%98+site:www.israblog.co.il&hl=iw&inlang=iw
אני מודה שאלה לא הדוגמאות הטובות ביותר, ושיש כמה חורים בתאוריה שלי, אך אני בטוח בצדקתי!
ואם כבר מדברים על טרנדים, יש טרנד הרבה יותר בולט ומעצבן שהוא טרנד ה"אני מטורף, אני משוגע, איזה פסיכי אני". אבל כל זאת ועוד בתוכנית הבאה.
כן, אני יודע שזה לא קשור
הייתי כותב תגובה מתלהמת כמו שאר התגובות שאני כותב לאנשים ש"יורדים" על בני-הנוער. אבל אני פשוט אגיד את זה בשלוש מילים: You are wrong.
נו, לך על זה.
ואני בדיוק כמוך שונא את התופעה הזאת של "לרדת" על בני נוער בנוסח "בימי הכל היה יותר טוב", בייחוד כשזה נאמר על ידי ילדים בני 15.
אני לא חושב שאני טועה כי בסך הכל אני חי בין בני הנוער ורבים מחברי הם הכביכול אתאיסטים האלה, אז אני מבין בזה טיפה ולא כצופה מבחוץ. בכל מקרה אני אשמח לשמוע את דעתך המתלהמת בנושא. אני אפילו מוכן להתחיל בהתלהמות ולהגיד שאתה לא מבין מהחיים שלך!!!
אני מצטער,
אבל זה מאוד אוף טופיק, ואני אאלץ לבקש מכם לקחת את הדיון למקום אחר.
ההתלהבות היא לאוו דווקא מאתאיזם
נראה לי שכשבן נוער מגיע לשלב שבו הוא מתחיל לחשוב על משמעות החיים ואפילו מגבש דעה נחרצת בעניין, הוא מתלהב מכל דיעה שהוא מגיע אליה. במקרה, בישראבלוג מסתובבים בעיקר ילדים מהמגזר החילוני, שהגיוני שהם יגיעו קודם כל למסקנה שהם אתאיסטים.
מצטער, לא נתקלתי בדבר הזה.
מה שהוא אמר.
(רק להפך)
סקר מעולה, כל הכבוד.
כן, אבל "משמעות החיים" ידוע בתור הסרט הכי הכי גרוע שלהם.
תהרגו אותי אבל אני מבין למה כולם מתלהבים
מכל האופצויות בסקר.
אבל לדעתי ההתלהבות מקידמן ונורטון (שחקנים מצוינים) יצאה טיפה מפרופרציה. בעיקר במקרה של נורטון.
לא מבין מה כולם מתלהבים מהסקר הזה.
כולה סקר. אפילו אין בו זאב רווח נורמלי.
או, אם מסתכלים על זה בהפוך-על-הפוך
סקר שבו כולם זאבי-רווח.
אז זה לא סקר רוסי?
הוריי
• ג'וני דפ – פעם ראשונה שראיתי אותו, ועוד הייתי עוד ילד, הייתה "Cry Baby" (ובתרגום מפגר לעברית: "נער שוליים") של ווטרס – סרט אדיר. מאז אני מהמתלהבים מדפ.
• מועדון קרב – גם אני שייך מהמתלהבים ממנו. אחד הסרטים הטובים ביותר של שנות התשעים.
• צ'רלי קאופמן – גם אוהב, למרות שהצפייה ב"אדפטיישן" לוותה בבחילה בגלל הליהוק הגרוע של ניקולס קייג' הדוחה.
• ניקול קידמן – שחקנית מצויינת, אחת האהובות עליי למרות שאני לא רץ לקולנוע כשסרט שהיא מופיעה בו יוצא (את זה אני מייחד לסטריפ או ווטס).
• שר הטבעות – כרגע, הוא מוביל ואני חייב לומר – תהרגו אותי, אבל אני לא מבין למה אנשים לא מבינים ממה ההתלהבות.
בעיני, הטרילוגיה הזאת היא מאורע היסטורי בקנה מידה המשתווה ללידת הקולנוע. המפץ הגדול, אין שום ספק.
• מיאזאקי – אני מהמתלהבים שרואים את הסרטים של מיאזאקי שוב ושוב, וחמור עוד יותר – עם רינגטון וטפט של טוטורו…
• מונטי פייתון – מתלהב?, לא. איפשהו ההתלהבות סביבם די מכבה את העניין שלי לגביהם.
• אדוארד נורטון – כבר כשראיתי אותו בתפקיד פורץ הדרך שלו, ב"פחד ראשוני", זה הספיק לי כדי להבין מה יש להתלהב ממנו.
• פיקסאר – לא מתלהב (בסך הכל, הם לא מיאזאקי), אבל בהחלט שמח לפקוד את בתי הקולנוע כשסרט שלהם מגיע.
• טרנטינו – בדיוק אתמול ראיתי את החלק הראשון של "להרוג את ביל" בDVD. בעיני זו לא יצירת מופת (בכלל, "כלבי אשמורת" הוא היחיד שלו שאוחז בתואר הזה), אבל כל כך כיף לראות את הסרטים שלו – גם אם ההייפ קצת מוגזם.
אני פשוט לא מצליח להחליט במה לבחור בגלל שאני דווקא יכול להבין ממה ההתלהבות שכל אחת מהקטגוריות מעוררת, גם אם אני לא מתלהב מכולן.
וואו איזה כיף / באסה
זה הסקר הכי מוצלח ומעצבן שהיה לדעתי עד עכשיו! מצד אחד, הרעיון הוא ממש מעולה, אבל לא יכולתם לשים אפשרויות קצת יותר קלות? הרי חשבתי שכבר יהיו אפשרויות משו בסגנון בריטני ספירס או לפחות משו אחד ממש דבילי שאני אוכל לבחור, אבל לא- עשיתם דווקא! אני אוהב בערך כל דבר ברשימה הזאת:
ג'וני דפ- רק אתמול ראיתי שוב את חלון סודי, וההערכה שלי כלפיו רק גדלה. אני מצטער, אבל השחקן הזה פשוט גאון! איך אפשר לא לראות את זה? המספריים של אדוארד? שודדי הקאריביים? אני יכול להמשיך… הבן אדם גאון- השחקן אם לא הכי מוכשר בתעשיית הקולנוע כיום.
מועדון קרב- ושוב, רק אתמול חשבתי איך בא לי לראות את הסרט הזה שוב! סרט פשוט ענק! את זה באמת שאי אפשר לא לאהוב- גאוני! אחד הסרטים היותר מוצלחים.
צ'רלי קאופמן- זה באמת אחד התסריטאים שאני הכי מעריך. אחד מגדולי הגאונים! יש לו דימיון וראש פשוט לא ריאלי עם רעיונות סוחפים! אני מצטער, אבל להיות את ג'ון מלקוביץ' זו יצירת אומנות.
ניקול קידמן- פה אולי זה באמת לא משו להתעלב עליו יותר מידי, אבל אני יכול להבין. היא כישרון, ועל אף היותה לא מבין הנשים הכי יפות בעולם (דעתי האישית), אני יכול להבין את ההתאהבות במראה שלה. מולין רוז' לא היה אותו הדבר בלעדיה..
שר"ה- פה שבאמת אני הבן אדם האחרון שיגיד שנמאס לו! עצם העובדה שזה מה שמוביל בנתיים מכעיסה אותי! עזבו, אתם לא רוצים להיכנס לנושא הזה איתי…
מונטי פייתון- ושוב, רק אתמול ראיתי את טעם החיים. על אף שזהו לא הסרט הכי מוצלח שלהם לדעתי, הגביע הקדוש (ככה קוראים לזה בעברית?) זה פשוט אחד הסרטים הכי מצחיקים בעולם! יש להם הומור חולני ומדהים! אי אפשר שלא להתאהב!
אדוארד נורטון- אם אוהבים את מועדון קרב, אוהבים את אדוארד. אני מצטער, אבל אחרי דפ נורטון הוא אולי השחקן המוביל בתעשייה. עוד אישיות עם כישרון מהולל.
פיקסאר- פה פשוט מדובר בחברה חמודה ומוכשרת. צעצוע של סיפור היה ענק, והם מבין היחידים שהצליחו לעשות סרט המשך שטוב כמו (ואם לא יותר) מהראשון. מוצאים את נמו גם חמוד ועל אף שלא ראיתי את כל מפלצות בע"מ אף פעם, יש בזה פשוט משו חמוד.
טרנטינו- זה באמת מעצבן! להרוג את ביל? ספרות זולה?? איך האדם שעשה כאלה יצירות מופת בכלל מופיע ברשימה שכזאת? בושה וחרפה..
אז לבסוף החלטתי שעקב העובדה שאני לא כל כך בטוח מי/מה זה מיאזאקי, הקול שלי ניתן לו. מישו רוצה להזכיר לי במה מדובר?
מי זה מיאזאקי?!
איך אתה גולש כאן ועדיין לא יודע מי זה?
כתבה מספר 113
כתבה מספר 379
וגם:
כתבה מספר 1634
וכמובן, אתר המעריצים העברי שלו, מאת רז ג.:
http://www.geocities.com/trvlfd/
הממ. טעיתי בלינק
וההפניה לא עובדת. רז?
טעון בירור.
עכשיו עובד.
http://miyazaki.cheetah.no-ip.biz/
ג'וניור, יצאת מתלהב
אתאיסטים\לא מכירים את מיאזאקי
חוץ מזה שבכל התגובה הזאת יש המון שבחים ומעט מאוד תוכן (נו, שעל זה נתקטנן?)…
לכל מי שטוען לאתאיזם, או לחילופין לזה שהוא לא מכיר את מיאזאקי, התשובה פשוטה: יש אלוהים, קוראים לו מיאזאקי. לא בגלל שהוא עושה סרטי אנימציה מדהימים, לא בגלל שהם אפילו בעלי תוכן, אלא בגלל שהוא פשוט עושה אותם כל כך טוב.
אגב, רפרנציה לסרט שהכי מדגיש את הכישרון שלו, לדעתי, "קבר הגחליליות" (Grave of the Fireflies). הסרט הזה פשוט משאיר סריטה במוח. ולהשאיר סריטה במוח זה כישרון יוצא מן הכלל, שלא לדבר על אחת כמו זו שהסרט הזה השאיר אצלי, ועוד עשה זאת בלי טוויסטים ופילוסופיות קיומיות עקומות שלא משנות שום דבר מדרך החיים שלך גם אחרי שנהיים מעריץ נלהב שלהן (שזו כנראה הסיבה שהן כל כך פופולאריות ומקובלות, וכנראה גם המקור לכל הטינה כלפיהן).
יש רק בעיה אחת:
"קבר הגחליליות" הוא לא סרט של מיאזאקי. זה סרט שביים שותפו לניהול סטודיו ג'יבלי, איסאו טקהאטה. ומיאזאקי לא ממש אהב את הסרט הזה, למען האמת.
יש רק בעיה אחת:
פאדיחה :)
לא נורא, סרט בעייתי אבל טוב. מומלץ בכל זאת, תורם להתבגרות.
רז שולתתתתת!!!1
שולת!!!1 שולת!!!1 שולת!!!1 אין ספק.
וואו איזה כיף / באסה
אווו אני טמבל!
אוקיי דבר ראשון אני רוצה להתנצל- באמת קצת מתלהב וטיפשי, הודעות כאלה לא יחזרו על עצמן. אתם חייבים להבין, הייתי קטן וחסר ניסיון, לא ידעתי מה אני עושה..
בכל מקרה- אני מתבייש בעצמי! לא לדעת מי זה מיאזקי, איך אפשר? בכל מקרה, עד כמה שזה מביך, עוד לא ראיתי אף סרט שלו בשלמותו (בלי האבנים, זה כואב!), אבל ראיתי קטעים ממונונוקי והמסע וזה נפלא. הוא באמת גאון..
אם שוב, הייתי מצביע לקידמן.
מועדון קרב.
אני באמת, אבל ב א מ ת לא מבין מה כלכך נהדר בסרט. אלים בחוסר טעם, כמה סצנות עם שמן ותבלינים/צבעים שמתיימרים להייות שומן אדם ולהגעיל, הטוויסט שאולי היה מפתיע אך מרגש/מותח למחצה. בקיצר, לא מי יודע מה.
אם יש מקום שני אז זה טרנטינו. ראיתי את ספרות זולה ובכלל לא התלהבתי מזה. אז יש לדמויות גרוייסה פוזה, ביג דיל. והדיאלוגים יצרו אצלי תחושה של אנשים שפשוט אין להם משהו מעניין לומר אז הם מדברים באובר-דרמטיות מעייפת. בנוסף, השם של ההמבורגר בצד השני של העולם מעניין אולי את הקבר של הדודה בלומה (זדב"ל), אבל לא יותר מזה. מה כל כך מושך בסרט הזה אני לא יודע.
מצד שני, גם אני מתלהב מדברים שאחרים אולי לא היו מתלהבים מהם, אבל זה לא נושא הסקר (אולי בעתיד)…
דווקא מעניין אותי, ממה אתה כן מתלהב?
אגב, אם אתה לא מתלהב גם מהנסיכה הקסומה, כיסית את שלושת הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים.
אה, גם את הנסיכה הקסומה תוסיף
לרשימת הסרטים שאני לא מבין מה מתלהבים מהם.
רק לי זה נראה כאילו כולם יצאו בוכים מהסקר הזה?
אני מקווה שהידיעה שיש אנשים
שלא אוהבים את מה שאתה אוהב לא גורמת לך לבכות.
חס וחלילה
אבל זה לא רק זה, לא מדובר פה במה אתה אוהב ומה לא, אלא במקרים של התנגחות מאסיבית של מושא הערצתך, שמשתקף בך.
נגיד ומישהו נורא אוהב את מונטי פייתון, ובא מישהו וכותב שמונטי פייתון זה סרטים לאנשים שמתלהבים מעצמם וחושבים שהם מתוחכמים אבל הם לא, המישהו הזה לא היה נעלב? או שטרנטינו מנסה להיות מגניב בכוח, מה זה אומר עלייך שאתה מעריץ אותו.
בקיצור, לי זה לא מפריע ולי זה לא אכפת, אבל אנשים עם סף רגישות קצת יותר גבוה אולי יפגעו. לא שאכפת לי, בכיינים.
סאב סאב.
אני דווקא מבינה את ארגמן ברגמן.
ההתלבטות שלי היא בין 'מועדון קרב', שהיה נחמד אבל לא פיסת גאונות (ואגב, נגד אדוארד נורטון אין לי שום דבר), צ'רלי קאופמן השטיקיונר, וטרנטינו, שמנסה בכל כוחו להיות הילד הכי מאגניב בכיתה, וכולם קונים את הבלאדי-ברברת שלו בלי למצמץ.
הא?
לא פרסמת פה, ממש לא מזמן, ביקורת משבחת על "להרוג את ביל" (החלק הראשון, לפחות)?
לא סותר.
את 'להרוג את ביל' אהבתי, *בגלל* שלא היתה בו ברברת או שאר משפטי מחץ שחייבים, אבל ממש חייבים לצטט (ולעומת זאת, הצהרתי לא פעם ולא פעמיים כמה השתעממתי מנאום-הסופרמן בחלקו השני של הסרט).
אני חשה צורך לחדד את דברי.
אני יכולה לאהוב סרטים של טרנטינו – או של קאופמן – נקודתית. אבל אני לא אוהבת אותו כתופעה, ו/או כמושא אוטומטי להערצה וסגידה.
דיאלוג ההמבורגר.
אחד הדיאלוגים השנואים עליי ביותר. זה לא שאין בו שנינות או טאץ' סיינפלדי שכזה, אבל הוא תקוע באיזושהי נקודה רנדומלית בסרט בלי שום קשר למה שקרה או הולך לקרות בסרט, לא מבהיר שום דבר על הדמויות, ובעצם, נמצא שם אך ורק כי הוא מאוד מגניב. מצטער, ככה לא בונים סרט.
(אני רק רוצה להדגיש שאני כן מבין את ההתלהבות מטרנטינו, והיא נובעת מזה שאמנם הוא מנסה בכל כוחו להיות מגניב, אבל זה מצליח לו).
צריך לראות אותו בהקשר ההיסטורי שלו
כשהסרט הזה יצא, גנגסטרים לא היו מדבריםפ על הדברים האלה. גנגסטרים לא היו שמנמנים והם לא אהבו מיונז. וגם סיינלד, לדעתי, הייתה רק בחיתוליה אם בכלל.
מאז הדיאלוג הזה נטחן ללא היכר, והיום הוא באמת מעורר בחילה.
צריך לראות אותו בהקשר ההיסטורי שלו
אם כן, האם לא צריך להכריז על הסרט בתור "מיושבן"?
חלק מהדברים בו כן
אבל הרבה מאוד לא
אהמ. שיעור היסטוריה קצר.
סיינפלד (1990)
http://www.imdb.com/title/tt0098904/
ספרות זולה (1994)
http://www.imdb.com/title/tt0110912/
וגם למי שממש רוצה להתחכם, "כלבי אשמורת" הוא מ-1992. טרנטינו עצמו הזכיר לא פעם את סיינפלד כמקור השראה או גניבה.
וגם בהקשר היסטורי, גנגסטרים כן עשו את כל הדברים האמורים בספרים שונים ומשונים ("ספרות זולה" קוראים לז'אנר הזה, כמה מפתיע
).
אבל נכון שטרנטינו בישר את הבאת הגל הזה לקולנוע, ובוירטואוזיות רבה.
אכן סקר מצוין
ראשית, לפינת למה לא הכנסתם את…:
האחים כהן. באמת שאני לא מבין מה ההתלהבות מהם "ביג ליבובסקי" היה נחמד, מ"אחי איפה אתה" יצאתי באמצע, "להרוג את הליידי" היא כייפי באופן קליל, ו"בארטון פינק" היה פשוט רע. אני באמת לא יודע מה רוצים מהם.
ולאפשרויות הסקר –
מועדון קרב – מהסרטים הטובים של שנות ה- 90! איך אפשר לא להתלהב ממנו.
צ'ארלי קאופמן – ראיתי את כל הסרטים שלו (כולל "המין האנושי") ואהבתי את כולם. אני רץ לקולנוע לראות כל יצירה חדשה שלו. בקיצור, לא הבחירה שלי.
ניקול קידמן – באמת שאני לא מבין ממה ההתלהבות. דוקא אהבתי סרטים בהשתתפותה, אבל לאו דוקא בגללה. "מולין רוז" היה מעולה וכך גם סרטים אחרים. אני לא יודע למה חברה שלי חושבת שאני מתלהב ממנה, כי אני לא. הבחירה שלי.
שר הטבעות – טרילוגיה מושקעת ויפיפיה. אני לא מהאוהדים השרופים, אבל יכול להבין מה מקור ההתלהבות.
מיזאקי – ראיתי את "הנסיכה", "המסע" ואת "קיקי", ואהבתי את כולם פרט ל"נסיכה". אני בהחלט מבין ממה ההתלהבות.
מונטי פייתון – מצחיקים אותי וחביבים למדי. כיף לצפות מערכונים שלהם. אם כי אני לא מהמתלהבים אני מבין את ההתלהבות.
אדוארד נורטון – התלבטתי בינו לבין קידמן… גם כלפיו אין לי רגשות לכאן ולכאן. אהבתי סרטים שהוא השתתף בהם ("מועדון קרב", "הג'וב האיטלקי", "הפריצה") אבל לאו דוקא בגללו.
פיקסאר – מייצרים סרטים טובים בשרשרת. אני בהחלט יכול להבין את ההתלהבות מהם.
• ג'וני דפ – היה חביב ב"שודדי הקריביים". לא ממש זוכר אותו ממקומות אחרים, אך יכול להבין את ההתלהבות (המתונה).
ואחרון חביב –
טרנטינו – אני אוהב את כל סרטיו שראיתי ("ספרות זולה", "להרוג את ביל" 1+2).
לסיכום, ניקול קידמן, בגלל שאין כהן.
מה יהיה?
סקר שני ברצף שאין ביכולתי לענות תשובה שאהיה שלם איתה.
כל המותגים (כן, מותגים בסופו של דבר) שהצגתם ראויים ללא כחל וסרק למבול הסופרלטיבים הנשפכים עליהם בכל מקום.
קשה.
שר''ה
אמנם אני מרגישה שאין לי עד כדי כך זכות להצביע עבור שר"ה בהתחשב בזה שראיתי רק את הסרט השני והטריילרים של השאר, אבל כ"כ סבלתי בראשון וכ"כ סבלתי מההתלהבות מהטרילוגיה שבכל זאת בחרתי בו (בגלל זה ובגלל שאף אופציה אחרת לא מתקרבת לשר"ה).
סרטים ראוותניים לא ממש עושים לי את זה. תנו לי סיפור קטן עם רגשות אמיתיים בנוסף למסרים פלצניים (ובאמת שאני מקבלת בכיף מסרים פלצניים, למרות שאין לי בעיה לקרוא להם פלצניים.) ואני אאהב את הסרט הרבה יותר מעשר שעות של קרבות, משחק בינוני ומליון דמויות שונות… בעצם נהיה הוגנים- יותר משלוש שעות.
חוץ מזה שבנוסף לזה גם ראיתי איך הרבה חברים שלי אהבו את הסרט בגלל כל ההתלהבות סביבו. ראיתי את הסרט הראשון בקולנוע עם המשפחה, אח שלי נרדם באמצע לחצי שעה, הסתכל בשעון כשהוא היה ער, לא אמר שום דבר על הסרט אח"כ, ואז התחילה ההתלהבות המטורפת והוא בתמורה ישר ביקש מאמא לקנות לו עותק לא ממש חוקי של הסרט- שאותו הוא ד"א לא ראה עדיין, וזה לא הפריע לו לקנות את הדיוידי של 2 הסרטים הראשונים (וכן, גם אותם הוא לא ראה). בנוסף אליו ראיתי גם את כל אותם אנשים שבחרו לעשות להם מרתון של שני הסרטים הראשונים ואז ללכת לשלישי, וכמה מביניהם באו בציפייה שהסרט השלישי יהיה יותר טוב (ואת זה, ד"א, הם אמרו רק לי ולעוד כמה שלא אהבו את הסרט, בעוד הם הנהנו בהסכמה לקריאות ההתלהבות של השאר).
ואז גם הגיע האוסקר והסוויפ המעצבן. לא אוהבת סוויפים ולא אוהבת סרטים שזוכים לכזה- לא הגיוני שסרט יהיה הכי טוב מכל הבחינות. בעסה שסרטים אחרים מוצלחים יותר מכמה אספקטים ועדיין לא מקבלים את הכבוד הראוי בגלל שהחליטו שם לתת כבוד לסרט שסוגר טרילוגיה שזכתה בכמה אוסקרים עד עכשיו… ואני לא אתפלא אם עוד כמה שנים אנשים יאהבו את הטרילוגיה כמו שהם אוהבים את בן-חור וטיטאניק… ואני עוד יותר לא אתפלא אם עכשיו תבוא מתקפה וקריאה נואשת של "לא ראית כלום אם לא ראית את 2 הסרטים האחרים! הם מדהימים".
שר''ה - ועכשיו הפירוט
ראיתי את כל שר הטבעות וממש התאכזבתי. הסרט הראשון למרות שהיה סביר היה משעמם במקצת הדבר העיקרי שאני זוכר מהסרט זה את עצמי מסתכל בשעון לראות כמה זמן עוד נשאר. אמרתי לעצמי "לא היה להם יותר מדי מה לעשות עם הסיפור של הספר הראשון שהוא לא ממש סוחף אז אפשר לוותר להם" והבטחתי לראות גם את הסרט השני. את הסרט השני גם ראיתי וממנו דווקא הייתי די מרוצה , כמה קרבות טובים השקיעו טיפה באפקטים ואפילו כמעט ולא הסתכלתי על השעון. אחרי שלא התאכזבתי ממש מהסרט השני הלכתי לסרט השלישי ושם זה היכה הסרט היה פשוט גרוע, על ההעלילה ששמה דגשים על כל הדברים הלא נכונים עוד סלחתי אבל על השימוש מוגזם באפקטי ואן דם בקרבות – הראו שתי מכות מחמישים זויות וקראו לזה קרב בלי בושה, אני לא יכול לסלוח להם זה ממש הרס לי את הסרט. אז הטרילוגיה לא היתה ממש רעה אבל גם לא מבריקה במיוחד – כלומר בינונית.
יש!!! אני לא בקונצנזוס!!!
סוף סוף הצבעתי לבחירת מיעוט.
אני אינדווידואלית.
יש!
(מיאזאקי, לא מתחברת)
איך יהיה קונצנזוס
בסקר שמדבר על חריגות מהקונצנזוס?
אם 'שר הטבעות' ינצח בסקר, האם זה אומר שיש קונצנזוס על כך ש'שר הטבעות' גרוע?
תן לי להתפעל מהתוצאות בשקט!
אל תבלבל אותי עם עובדות הגיוניות.
שאלה מעניינת
נראה לי שאם 'שר הטבעות' מנצח זה רק אומר שיש הכי הרבה אנשים שלא אוהבים אותו, אבל גם זה לא ממש נכון כי זה רק אומר שהכי הרבה אנשים נחשפו אליו ולא אהבו אותו. כי למשל אני לא ראיתי אף סרט של מיזאקי (לא חובב אנימה) ובטח רוב האנשים ראו לפחות חלק מאחת השרות.
מצד שני,
אדוארד נורטון כרגע נמצא במקום האחרון בסקר. רק 3% מכריזים שהם לא מבינים על מה ההתלהבות סביבו. האם אפשר להכריז על אדוארד נורטון כקונצנזוס הגדול ביותר בעולם הקולנוע?
לא, אבל אפשר לטעון שקרה שוב מה שקורה הרבה:
לא מי שמעורר הכי הרבה התלהבות, אלא מי שמעורר הכי פחות התנגדות, הוא במצב הכי טוב
לא, כי
כל הנימוקים של התגובה הקודמת שלי עדיין תקפים – יכול להיות שלא מספיק אנשים נחשפו אליו, אפילו שקשה לי להאמין שאנשים שרואים סרטים לא ראו לפחות כמה סרטים איתו.
אתם צודקים בכל מה שאמרתם כאן!
אחד הסקרים הכי קשים שיצא לי להשתתף בהם באתר אם לא הכי קשה. ובכל זאת דעותיי למי שמעוניין:
ג'וני דפ: אני מהמתלהבים שלו. ראיתי 'המספריים של אדוארד' 'מה עובר על גילברט' 'שודדי הקאריביים' ובכולם הוא היה מצוין. מבין בהחלט את ההתלהבות.
מועדון קרב: לעזעזל! לא ראיתי את אחד הסרטים המדוברים ביותר בהסטוריה של עין הדג ואני לא יכול לדעת אם ההתלהבות (ויש כזאת בכמויות) מוצדקת!
צ'רלי קאופמן: טוב, לא ראיתי אף סרט שלו. לא 'ג'ון מולקוביץ' ולא 'שמש נצחית' ולא 'אדפטיישן' אבל גוד דם איט ממתי אנשים מתלהבים כל כך מתסריטאי? אנשים בכלל לא מסתכלים על התסריט ופתאום הם יודעים לשנן שם של תסריטאי שכולם מתלהבים ממנו יותר מדי. כמו שאמרה לונג ג'ון בדיונים קודמים אנשים פשוט חושבים שהוא התשובה לכל הדברים האלה. תנו לקאופמן והוא יראה לכם איך עושים את זה. בולשיט! (אגב, מהדיון הזה בא הסקר?)
ניקול קידמן: אנשים ממש מתלהבים ממנה? אולי באתר אבל בציבור הרחב לא כל כך. שחקנית טובה מאוד, מרשימה, יפהפיה ויודעת לבחור תפקידים. וזהו. שום דבר נגדה ושום דבר בעדה חוץ מזה שהיא אוסטרלית!
שר הטבעות: את הראשון ראיתי בחרא של תנאים ויצאתי מהסרט בתחושה של "ממה כולם מתלהבים?". ואז ראיתי אותו בדיוידי. ואז ראיתי גם את השני שהיו חביבים למדי. ואז בא השלישי שמראה איך עושים אפוסים קולנועיים. הסרטים באמת לא כל כך טובים אבל הם ראויים לכבוד מסויים. (הכבוד לא כולל 11 אוסקרים).
מיאזאקי: גם אני לא מצליח לצלוח את 'הנסיכה מונוקי'. סרט משעמם שאני לא סובל. לעומת זאת יש את 'המסע המופלא' שהוא סרט טוב מאוד ואת 'שכני טוטורו' שהוא אחד הסרטים הטובים והמרגשים ביותר שיצא לי לראות. האיש ראוי להערצה!
מונטי פייתון:לא ראיתי כלום מהם ואני לא אוהב בריטים. רק את 'מיסטר בין'!
אדיוארד נורטון: לא ראיתי את הסרטים שבהם הוא הכי מוערך. ראיתי את 'דרקון אדום' ואת 'עבודה איטלקית' בהם הוא עשה עבודה טובה וזהו. אני אצטרך לראות את 'מועדון קרב' ואת הסרט שעליו הוא זכה לאוסקר ואז לראות אם הוא באמת מוכשר כמו שאומרים.
פיקסאר: לפי דעתי אפשרות זו צריכה להמחק מהסקר מיידית (לא שמישהו שאל מה דעתי). 'צעצוע של סיפור' היה מעולה. 'באג לייף' היה חמוד. 'צעצוע של סיפור 2' סימן מדרגת מצויינות חדשה לסרטי אנימציה. 'מפלצות בע"מ' העלה את הרף. 'מוצאים את נימו' הראה איך גם מבוגרים יכולים להנות מסרט של ילדים למרות שהוא לא היה יוצא דופן. מ'משפחת סופר על' יש לי ציפיות גבוהות מדי. אני מפחד להתאכזב אבל האפשרות אולי הכי מיותרת בסקר!
טרנטינו: לא ראיתי את הסרטים המוערכים שלו. ראיתי את 'קיל ביל' 1+2 ואהבתי מאוד! שני סרטים שקשורים אחד לשני בעלילה ושונים בז'אנרים לגמרי. אגב, שניהם טובים בז'אנרים שלהם. בנאדם שראוי למידה של כבוד.
פינה חדשה 'מזל שלא הכנסתם את:'-
'רקוויאם לחלום': סרט שראוי לכל הערכה ולכל התלהבות ולכל הכבוד. סרט שנוגע גם בנוער הנבוב והציני של הימים האלה זה באמת סרט טוב.
אנג'לינה ג'ולי: סתם, כי אני אוהב אותה.
הבחירה שלי שלא מופיעה:
האחים כוהן: ראיתי את רוב הסרטים שלהם וכולם חארות, משעממים וההומור טיפשי. היצירות שלהם עד עכשיו לא ראויות לכבוד גדול ובטח שלא להתלהבות עליהם כיום.
הגיע הזמן להבהיר משהו
בניגוד למה שמישהו (רז?) חשב, אדוארד נורטון *לא* זכה מעולם באוסקר. הוא כן היה מועמד פעמיים, על "פחד ראשוני" (עליו זכה בגלובוס הזהב) ועל "אמריקה X".
זאת הפעם השניה שיורדים על הכהנים
ואני מתחילה לאבד סבלנות…
אז אני אנסה להישאר מאופקת, ולא לכתוב מגילה, אבל זה יהיה במאמץ עליאי, אז אנא סלחו לי אם זה לא כל כך יעבוד…
העניין עם האחים כהן הוא שאסור להסתכל על הסרטים שלהם כמו על סרט עלילתי רגיל, צריך ללמוד לאהוב ולהעריך כל רגע, כל שניה מצולמת ומדוברת, כי כל אחת מהן היא פנינה יוקרתית שיש להעריכה במידה הרצויה.
יכול להיות שזה פשוט עניין של צפיה בעין בלתי מזוינת (צריך להסתכל דרך מסך כהני מתי שרואים סרטים שלהם), ויכול להיות שההומור פשוט לא נוגע בך (או שפשוט פספסת אותו) אבל אני מבטיחה לך שיש סיבה שאני חושבת שהם היוצרים *הכי* מוכשרים בעולם הקולנוע (לדעתי), ואני באמת מאמינה בכך שכל הסרטים שהם עשו עד כה(מלבד "אכזריות…", ו"לחסל את הליידי") הוא פשוט מושלם.
הבעיה האמיתית עם האחים כהן
היא שהדיונים עליהם פזורים מדי ברחבי האתר. נורא קשה להחליט איפה להתחיל עם מגילת ההשתפכות המפורטת.
זה עניין של טעם
אני גאה לומר שראיתי את כל הסרטים שלהם עד "אחי, איפה אתה", ושאת אף אחד מהם לא אהבתי, למרות שהם שזורים בשחקנים אוהבים עליי.
ההומור פשוט לא מצחיק אותי (לא בגלל שלא הבנתי אותו) ואני באמת חושבת שאנשים מתייחסים אליהם כהרבה יותר מתוחכמים ממה שהם באמת…
רוב הזמן הם פשוט משעממים.
זה עניין של טעם
זה יותר ענין של השקפה מאשר של טעם ,
צריך לראות את הכל מזווית נורא מסויימת כדי להנות מהביזאריות והגאונות של האחים כהן,
זאת אומרת צריך להיכנס לראש כהני לפני שמתחילים לראות האחים כהן
" כהן צדק "
זה עניין של טעם
אני ראיתי כמה וכמה סרטים שלהם, כאשר האהוב עליי ביותר הוא 'ביג לבובסקי', אבל למשל את 'הקפיצה הגדולה' לא ממש אהבתי. ז"א היה חביב אבל לא היסטרי ומשעמם הרבה מהזמן. 'אחי, איפה אתה' הוא מהסרטים היותר משעממים שיצא לי לראות בשנים האחרונות.
'האיש שלא היה שם' ו'צומת מילר' היו סרטים מעולים, אפילו שלא הרגשתי שהם קומדיות אלא סרטים רציניים למדי עם רגעים קומיים ושכבה של אבסורדיות שאופפת את כל הסרט.
ככה שאני די אמביוולנטי ביחס אליהם.
זה בהחלט עניין של טעם
באמת השתעממת ב"אחי איפה אתה?" אבל אהבת את "צומת מילר" ו"האיש שלא היה שם"? זה באמת מקרה מוזר ביותר. "אחי" הוא לדעתי אחד מההכי טובים שלהם, כל רגע בו קרע אותי מצחוק, ועל אף שמאוד אהבתי גם את "צומת.." ו"האיש..", הם היו הרבה יותר איטיים והיתי חושבת שמישהו יוכל להשתעמם מהם בקלות.
האמת היא שבקשר ל'אחים כהן' לא שמעתי על אף קונצנזוס באשר לאיזה סרט שלהם הכי טוב (בניגוד לטרנטינו, למשל, שמרבית האנשים הביעו הערכה רבה ל"כלבי אשמורת" יותר מלשאר סרטיו). כל אחד אוהב סרט אחר. ייתכן שזה בגלל שכל אחד מהם הוא בסגנון אחר. אני, לדוגמה, חושבת ש"בייבי אריזונה", הוא אחד הטובים שלהם, בעוד שהרוב מוצאים אותו טפשי ומשעמם…
זה בהחלט עניין של טעם (כה''ב)
אם כבר אז נדמה לי שהסרט הכי פופולרי של טרנטינו הוא 'ספרות זולה' (גם לדעתי הוא הכי טוב).
ואמנם אין קונצנזוס לגבי האחים, אבל אני חושב ש'ביג ליבובסקי' הוא זה שהכי הרבה אנשים אוהבים.
וכן, השתעממתי ב'אחי, איפה אתה' כי פשוט לא הבנתי מה מצחיק בו. אני לא יכול להסביר את זה, זה פשוט לא עניין אותי.
גם אני הכי אוהבת את ''ספרות זולה''
ועד לפני שראיתי את "כלבי.." הייתי בטוחה שכך גם כל השאר. אבל אתה מכיר את זה שברגע שאתה שומע על משהו – פתאום אתה מתחיל להיתקל בו יותר ויותר בכל מקום – ובכן, ברגע שראיתי את "כלבי…" פתאום כולם התחילו לדבר עליו ולהודות שזהו סרטו הטוב ביותר של טרנטינו.
בקשר ל"ביג ליבובסקי". מישהו חכם איבחן פעם (שיסלח לי, כי אני לא זוכרת מי זה היה) שהמעריצים האדוקים של "ביג ליבובסקי" הם לאו דווקא מעריצים גדולים של האחים כהן. ומי שמעריץ את האחים כהן לא חושב שזה הסרט הכי טוב שלהם (על אף שהוא סרט מצויין, מקום שלישי אצלי במדד ה"כהניות").
לדעתי – "פארגו" לוקח על כולם.
גם אני הכי אוהבת את ''ספרות זולה''
כן, שמעתי את הפרשנות הזאת על 'ביג לבובסקי' כאן באתר, נדמה לי שמפי גונקל. אין לי מושג אם אני "מעריץ של האחים כהן". יש להם הרבה סרטים טובים, זה עושה אותי מעריץ אם אני חושב ככה? אבל לא ראיתי את 'פארגו' אז כנראה שאני לא כזה מעריץ…
והקטע שנתקלים במה ששומעים עליו מה זה נכון. זה ממש מוזר הקטע הזה, מעניין לכמה עוד דברים אני לא שם לב בכל יום.
הלב רוצה להכחיש,
אבל המוח מזכיר שפיטפטתי בימי הרבה דברים שאני לא מי יודע מה עומד מאחוריהם. אם מעריצי הכהנים מגלים התנגדות קלה ללובובסקי, זה ודאי מפני שקשה להם עם רבבות אזרחי ישראל שמצטטים חופשי את הלובובסקי מבלי לזכור אפילו את שמות היוצרים שאת נעליהם הם אמורים להשיל בפניהם.
(אגב, מעניין לציין – ועוד רגע בטח מישהו יבוא ויבהיר שאני טועה – שלובובסקי הוא קאלט ישראלי בלבד. בחו"ל הוא לא זכה למידת הכבוד וההצלחה שפארגו שקדם לו הביא לכהנים).
גם אצלי, אגב, הלובובסקי שלישי בדירוג הכהנים הכללי, מה שהופך אותו לאחת משלושת יצירות המופת שלהם.
לגבי הסרטים של טרנטינו נדמה לי שזה מקרה דומה – השני הוא זה שזכה להתהילה, הכבוד והיחס ונחשב למשפיע מבין השניים, אבל בעקבות ההצלחה והקאלטיות שלו הרבה אנשים חזרו אל הראשון והכריזו שדווקא הוא היה טוב יותר. (אני נוטה להסכים דווקא, אבל מזגזג חופשי)
באתי.
אתה טועה:
http://www.lebowskifest.com/
(ומתי נארגן אחד כזה בארץ?)
זה בהחלט עניין של טעם
אני לא השתעממתי ב"אחי", אבל בהחלט בקושי צחקתי. חייכתי חלק נכבד מהזמן, אבל לא צחקתי. והתגלגלתי מצחוק הן ב"ביג ליבובסקי", הן ב"הקפיצה הגדולה" ואפילו ב"אכזריות בלתי נסבלת". אהבתי מאוד מאוד את "צומת מילר" וגם את "האיש שלא היה שם" – אבל קשה להשוות, הם בכלל לא קומדיות. גם כשיש בהם קטעים לא מצחיקים, זה לא אומר שהם לא מרתקים בדרכם. "צומת מילר", בעיקר, היה ממש יפה.
ואני חושב שכבר דנו בזה פעם, אבל גם אני נמנה על לא חובבי "בייבי אריזונה" (למרות שקטעים ממנו נחמדים).
זה בהחלט עניין של טעם
"האחים כהן" הם היוצרים האהובים עלי. אם יש משהו שאני שואפת אליו – זה להיות מסוגלת לעשות סרט באיכות של הסרטים שלהם. אז כנראה שאני קצת משוחדת. אני חושבת שכל הסרטים שלהם מעולים.
בכמ"ק, כאן אסכם את הדיון, ואת ההודעה האחרונה שלי לפני שאני עולה על מטוס וטסה הרחק הרחק אל מעבר לים…
אני אחזור עוד חודשיים!
מתגעגעת,
-מתילדה-
גם אנחנו נתגעגע...
אגב, לא ציפיתי לכזאת כמות של תגובות להודעה שלי, במיוחד לא כזאת שבקושי יש להם קשר להודעתי. אבל נו ניחא.
סתם שאלה:
מישהו כאן מחובבי ספרות הפנטזיה יודע במקרה מתי יוצא הספר הבא בסדרת שיר של אש ושל קרח? או בן כמה ג'ורג' מרטין?
אתה מוזמן
להצטרף להמוני המאוכזבים שבודקים את האתר שלו על בסיס קבוע (אני דווקא לא). הוא מפרסם שם הודעת "עוד לא סיימתי" חדשה כל פרק זמן מסויים.
http://www.georgerrmartin.com/
ובפינת התגובה שאיש לא יקרא
ג'וני דפ- מה? מי?
שמעתי את השם, אבל לא ממש יצא לי להתעמק במה מי ואיפה.
מצד שני, אם אין לזה חזה ותחת השם שלו ממש לא מעניין אותי(י"ד- וין דיזל בתור רידיק. ללקק את המסך.).
מועדון קרב- ראיתי פעם וחצי, ואני חושב שדי נהניתי. אבל בהחלט יש איזה הו הא סביב הסרט שלא ממש מתאים.
צ'רלי קאופמן- מה? מי?
להיות ג'ון מלקוביץ' אתם אומרים? לא ראיתי.
ניקול קידמן- נו, נראית טוב, אבל לא זכורים לי סרטים שלה שאשכרה ראיתי(במלואם. חלקים שלהם בהחלט ראיתי.).
שר"ה- מצד אחד, באמת לא משהו מיוחד. וגם הם חתכו את אחד הקטעים שיותר אהבתי בספר(היער עם המה שמו והזאתי השמנה שהוא מאוהב בה).
מצד שני, טרילוגיית פנטזיה רווחית. כבוד!
מיאזאקי- והבחירה שלי לסקר זה.
המשו משלוחים של קיקי- שעמומון זוועתי. הנסיכה מונונונונונונוניקי- באייקון לפני כמה שנים, לא זכור לי שנהניתי ממנו במיוחד(מצד שני, לא זכורים לי יותר מדי דברים מאייקונים.).
אז בגלל שרז כל כך מעריץ אותו, וכל כך משבח אותו על כל פיפס, בחרתי בו.
ואונה באוזן של רז.
מונטי פייטון- ההייפ מהמוצדקים שבהייפים!
אין על ההומור הבריטי(גם אם חצי מהבדיחות לא הבנתי), אין על השטויות האמנותיות(שאפילו אחת לא הבנתי), אין אין על המשפטים האלמותיים שרק כולם מכירים(ני! ני! ני!).
אדוארד נורטון- מה? מי?
פיקסאר- מצעצוע של סיפור נהניתי, מצד שני הייתי ילד. מנימו מאד מאד מאד נהניתי, וכבר הייתי נער.
אה כן, סטיב ג'ובס הוא המנכ"ל? הייייייפ!
טרנטינו- ספרות זולה בהחלט סרט מהנה. לא יצא לי להתקל יותר מדי בהייפ בנוגע אליו.
לא מכיר את ג'וני דפ?
אם חובב גוף יפה אתה, לך מיד להכיר.
של בחורות..
גם זה עובד...
תראה "אד ווד".
אם אפשר לבקש תרגום...
"היער עם המה שמו והזאתי השמנה שהוא מאוהב בה"? קראתי את הספר כמה וכמה פעמים, אבל הוא מכיל המון יערות… ואני לא זוכרת אף אחת שמנה אצל טולקין, כולן היו דקיקות ומושלמות (ובכל זאת אני אוהבת אותו. מוזר).
ספ' לספר
לא מצוין בפירוש שהיא שמנה, אבל זה בהחלט משתמע.
יש את הקטע בתוך המערה או משו שהנזגול(או איך שלא קוראים למתים על הסוסים) פוגעים בפרודו עם איזה רעל(או שזה לא היה הנזגול..) ואז החבריה שרים איזה שיר והבחור ההוא מגיע להציל את היום.
יש לי הרגשה שאתה מערבב.
אם הכוונה לטום בומבדיל, אז אישתו, נימפת הנהר, כמו כל אלפית טובה, היא גבוהה, דקה, ולמיטב זכרוני בלונדינית. ואם אכן לטום בומבדיל הכוונה, אין מערות, ואין נזגול. *אבל* – יש פוני שמן. אולי אליו התכוונת?
כן, בומבדיל.
ואני הייתי תחת הרושם(מהשירה שלו) שזו שהוא שר לה די שמנה.
אבל זה רק הרושם שלי.(ובאמת שאל תבקשי ממני לגבות אותו, קראתי את הספר אולי פעם אחת וזה היה מזמן.)
נראה שהכוונה לארוון / ליב טיילר, שאכן שוקלת מעט יותר בשר''ה
אני עדיין מאמינה
שיש בילבול בין אישתו מלכת הנהר ופטי למפקין הפוני.
לגבי ליב טיילר, מי אני שאשפוט, בעיקר בגלל שלא ראיתי את הסרט. ובכל זאת, גם בלי שראיתי את הסרט, אני טוענת שהיא ליהוק גרוע לארוון – אולי אני טועה, אבל מהיכרותי עם ליב טיילר ויכולותיה (למשל הסצנות הידועות מארמגדון; אבא שלי מת….אבל חבר שלי חי! יאללה לקפוץ עליו בפומבי, איזה אושר!), היא פשוט לא נראית לי מתאימה.
זה לא שהיא לא מתאימה
היא פשוט קיבלה תפקיד נטול בשר (וכשחושבים על זה, זאת הבעיה הגדולה של שר"ה, כמעט לכולם שם יש תפקידים נטולי בשר, ואני מדבר על למעלה מ10 שעות של פילם).
הדמות הנשית שכן מעניינת יחסית בשר"ה היא כמובן זאת שמגולמת ע"י מירנדה אוטו (מצטער, לא זוכר את שמה בסרט).
קוראים לה איאוון.
טום בומבדיל, לא?
הוא נחתך מהסרט…
ובקשר להיותה שמנה, you got me there…
אולי טולקין לא אמר שיא שמנה
אני גם די בטוחה שהוא לא אמר שהיא רזה. לא היה לו "יום ראשון, 64 קילו" כמו בברידג'ט ג'ונס.
"מושלמת" זה עניין של השקפה.
בשר הטבעות
נשים נוטות להיות "גבוהות ודקות". נימפת הנהר שבומבדיל נשוי לה היא כזו בדיוק. האם אני צריכה ללכת למצוא את הציטוטים המדוייקים? אני אשמח – אבל ביום אחר. היום אני רטובה כמו עכבר טבוע ויש לי המון מאמרים לקרוא…
''בשר הטבעות'' - קראתי את זה בהתחלה בתור ''Meat of the Rings''
וניסיתי לרגע להבין אם מדובר באיזה מלחמת טוב ורע בין צמחונים לאוכלי-בשר…
אני הצמחונית.
אם אתה אוכל בשר, כל מה שנשאר זה למצוא לייט סייברס (או עטים, או מקלות). בוא נגשים את החזון שלך.
במקרה, גם אני צמחוני
אבל אין מחסור באוכלי בשר בסביבה. יש לי חבר שמסרב לאכול ירקות בטענה שזה האוכל של האוכל. אפשר ללהק אותו לתפקיד סאורון ולהמשיך משם.
ובתור הר האש?
התנור של הבורגרס בר הרחוק-רחוק מאיזור מגורינו?
כן. ומהטמה גאנדי יכול להיות גאנדלף
בחיי, "בשר הטבעות" ממש נוצר מעצמו (וכמובן – אתראת
! – מדמו ושריריו)
בכלל אפשר למקם אותו בהודו.
אם אנחנו רוצים להצליח צריך לעורר הזדהות בקהל. יש יותר מדי קרניבורים בארץ.
כמובן! קבלו את ''בשר הטבעות'', הסרט ההודי השר והמזמר!
אפילו נשמע לי מוכר, נדמה לי שכבר נתקלתי במשהו דומה איפשהו.
ברצינות?
כי אם כן, אני חושבת שהמילה שאני מחפשת בהקשר הזה היא "מבעית". חוץ מזה, זה הופך את כל הפתיל לגניבה ספרותית, לא?
בכל מקרה, אני לא יודעת אם אני רוצה ליצור סרט הודי – הנושא עדיין רגיש אצלי בעקבות ההורדה של ערוץ המד"ב בכבלים, שהתחליף שלו עומד להיות ערוץ של סרטים הודים. יש עוד אומות צמחוניות?
טוב, זה לא הודי אלא בריטי, אבל זה מחזמר:
http://www.tolkiensociety.org/event_musical.html
נדמה לי שזה גם הוזכר בעין הדג, אבל אני לא זוכר איפה.
זה לא הופך את כל הפתיל לגניבה ספרותית, כי שם לא מדובר על גרסה הודית שהיא קרב בין צמחונים לאוכלי בשר.
עוד שתי הערות: לצערי לא ידוע לי על אומות צמחוניות בכלל. למיטב ידיעתי גם בהודו הרוב המוחלט אינם צמחונים (מאהאטמה גאנדי, שאותו אני מעריץ, היה יוצא דופן בצמחונותו, כמו בהיבטים אחרים בהם היה מוסרי במיוחד).
ודבר שני, פחות
: הסרט האידיאלי להפקת גרסה צמחונית הוא כבר המטריקס, ואכן נעשתה גרסה כזו, שאני לא יודע אם נתקלת בה – The Meatrix. סרטון מצוייר שמראה את המציאות האמיתית מאחורי הבשר שאנשים אוכלים.
סקר נהדר
ואחריו צריך לבוא סקר המשך על המושמצים מידי (דיסני קופץ לראש בתור אופציה והפעם זאב רווח יכול להיות אופציה לגיטימית).
אני מהבודדים שבחרו בפיקסאר, כי כל כמה שהשתדלתי למצוא משהו מעבר לסרטי ילדים חמודים אצלם, לא הצלחתי. אני אשב לראות סרט שלהם אם מישהו יכנס אותו לדוד (ככה ראיתי את נימו), אבל הם לא יגרמו לי לבצע את הביקור השנתי בקולנוע. רוב הדברים האחרים אהובים עד חביבים עלי (או שלא דגמתי מספיק מהם כדי לשפוט) ואני לא הרגשתי מי יודע איזה הייפ מטורף סביב ניקול קידמן, כך שהכשרון שלה והיופי שלה (שקיימים בהחלט, עד כמה שיצא לי לראות) מצליחים להצדיק אותו בקלות.
וגם
'באטמן ורובין', 'טיטאניק', 'ג'ילי', 'תוכנית 9 מהחלל החיצון' ו'כוכב הקופים' הם מועמדים ראויים בהחלט לסקר ההיפותטי הזה.
וגם ''מאנוס יד הגורל''
ראית את הסרט?
לא, בעיקר התבדחתי כשהעלתי אותו.
אני לא חושבת שמישהו מבין באי האתר ראה אותו.
אבל אני כן חושבת שסקר ההמשך הוא רעיון טוב.
אני חושבת שהייתי מצביעה לטיטאניק. ראיתי אותו כשיצא לקולנוע וממש נהניתי. לא סרט גדול ולא סרט רע, פשוט סרט יפה (ויזואלית) וחמוד שכיף לראות בקולנוע.
אני ראיתי.
וגם קיפוד, רד ובאופן חלקי (כלומר, לא את כל הסרט) גם בוג'י וברק.
פשוט תסמכי עלי כשאני אומרת שכל השמצה שהטיחו בו – הגיעה לו בשיא הצדק.
יש לכם את סמיכתי המלאה!
תכנית 9 מהחלל החיצון
באמת מושמץ?
הוא לא מאלה שהם כל כך רעים שהם כבר נהפכו לטובים? (או שמה כהמשך המשפט: נהפכו לטובים ובחזרה לרעים?)
תכנית 9 מהחלל החיצון
לא.
הוא באמת באמת באמת רע. וככזה, כמובן, מומלץ לצפייה.
נהנית מתכנית 9?
אח שלי קנה את הדוד והביא שנראה יחד ורק כשהצהרתי בפניו שהסרט הזה הוא פשוט ביזבוז של זמן, ומשעמם הוא טרח להוציא אלכוהול…
בהחלט שיפר את חווית הצפיה.
קנה? זאת אומרת, הוציא עליו כסף?
גם אני קניתי.
ואז מכרתי עליו למישהו. כלומר, אותו מישהו, גם הוא קנה.
(כן, קניתי את גרסאת MST3K. לא עקרוני. הוא עדיין נורא ואיום.)
אני מת עליו
אבל הבנאדם ממש מסובב. יש לו אוסף מכובד של דוידים ממש גרועים שהוא קנה בכספו, ובכל פעם שהוא חוזר מNY האוסף שלו גדל.. ממש מפחיד.
ואללה, אין לי מה להצביע
כל אלה שברשימה – המשובחים שבמשובחים.
אני התלבטתי
בין ניקול לפיקסאר והלכתי על ניקול כי בשנים האחרונות היא נעשתה מיוסרת מידי עבורי.
חוץ מהסרט המפחיד ההוא עם הילדים לא הייתה פעם אחת שלא התחשק לי להעיף לה כפכף לגבה.
שר הטבעות
אני לא מבין מה כלכך יפה בסרטים האלה,6 שעות של מריחה הקרבות חמודים אבל עושים לי חשק לישון.
העלליה באמת מרוחה ואיטית כאילו שהשתדלו שהיא תתאים לסרט של 9 שעות .
שרה שרה שיר שמח
לא התלהבתי מכל האחרים ברשימה, אבל בשר"ה פשוט סבלתי.
מה שנורא שבגיל 15 קראתי את הספר כמה פעמים והייתי מקשקש עליו בלי סוף.
הסרט לא רק שיעמם אותי, הוא גם גרם לי להבין שהספר הוא לא שוס כזה גדול. למעשה, הבנתי סוף סוף למה בנות התרחקו ממני כמו מאש בגיל הזה.
מענין מתי אני אבין למה הם מתרחקות ממני היום.
מה קרה לכם?!
מצד אחד ניקול קידמן היא אחת השחקניות המוכשרות והיפות שאי פעם הופיעו על המסך!!
מצד שני גם אם הייתי שיכור לגמרי לא הייתי מוצא את מונטי פייטון איכשהו מצחיק. אוסף המערכונים הבריטיים כל כך דביליים עד שלא הייתי צופה בהם אילו היו משלמים לי!
מה קרה לכם?!
תחשוב שוב על המשפט האחרון
כשתגדל תבין.
כשתגדל, תבין שתעשה כמעט כל דבר, אם ישלמו לך עליו מספיק. צפיה במערכונים בריטיים שכן או לא מצחיקים אותך, זה כלום לעוד מה שתאלץ לעשות, ולא משנה באיזו עבודה תבחר.
כשתגדל תבין.
אה, זה אתה שביום שישי בארבע לפנות בוקר מכרת לי קוק פרסי
לבוש בתחפושת של דאפי דאק עם ביריות ורודות זרחניות, ותמורת טיפ הסכמת לשיר את "I will survive"?
לא כולם שעירים כמוך.
מה?
ניסיתי לרמוז שלרוב זה לא כל כך גרוע,
לא כמו הפעם ההיא.
אה, נבהלתי. חשבתי כבר שראית אותי קונה שם בלי חליפת דאפי דאק,
מסתמך על מעטפת השיער שלי שתסווה אותי.
לעוד=לעומת.
סתם שאלה לכל אלה שאומרים שהפייתונים לא מצחיקים
אני יכולה להבין את הטענה שההתלהבות המוגזמת של אנשים מסוימים מהם גורמת לרתיעה (גם אצלי)… אבל באמת אפשר לראות את בריאן כוכב עליון ולהגיד שזה לא מצחיק?
סתם שאלה לכל אלה שאומרים שהפייתונים לא מצחיקים
אבל "הפייתונים" זה לא רק "בריאן כוכב עליון" אלא גם "המסע אחר הגביע הקדוש" שלא הצלחתי לצלוח אף פעם עד הסוף, וקטעים עצומים מהסידרה שהם פשוט משעממים עד מוות.
אני לא מעריצה של הפייתונים
ואם אינני טועה, גם אני פעם התחלתי לראות את הגביע הקדוש והפסקתי אחרי איזה 10 דקות, ומעולם גם לא התעניינתי במערכונים שלהם.
ובכל זאת, בריאן כוכב עליון זה אחד הסרטים שהכי הצחיקו אותי (אחרי חתול שחור חתול לבן ומבט כואב), ומכיוון שכך אני בחיים לא אבוא ואומר שאני לא אוהבת את מונטי פייתון כי *הם לא מצחיקים*…
הגביע הקדוש
הוא סרט שחלק מהבדיחות הטובות שבו הן בדיחות חוזרות, כלומר כאלה שבפעם החמישית בסרט שבה הן מופיעות, הן הרבה יותר טובות מאשר בפעם הראשונה. לכן 10 דקות צפייה ממש לא עושות עם הסרט הזה חסד.
זה לא משנה
מי שצפה ב-10 דקות מהסרט ולא צחק, לא יצחק גם בהמשך. אני לא מבין את זה, אבל לך תאשים אנשים בסוג ההומור שמצחיק או לא מצחיק אותם.
צודק
אבל אולי בצפיה חוזרת, אחרי אי אלו שנים, דעתי תהיה אחרת. עוד אתן לסרטים האחרים שלהם צ'אנס יום אחד.
שלא לדבר על זה
שלא מגיעים לשומר המערה, לפרופסור, לגשר, לאבירים שאומרים ני, לטירת הביצה, לאביר השחור….
בעצם, עשר הדקות הראשונות מכסות *אולי* את הכתוביות ואגוזי הקוקוס. כמובן, שאם אגוזי קוקוס, מוסים וסנוניות לא עושים לך את זה, אני לא בטוחה שיש מה להמשיך לצפות (אלא אם כן אתה זכר ומחכה לטירת אנטראקס, אני משערת). מונטי פייטון הם כנראה לא סוג ההומור שלך.
סקר שני ברציפות שאני נמנעת מלהצביע בו
לדעתי, כל ה'תופעות' שמניתם ראויות גם ראויות להתפעלות.
להתראות בסקר הבא…
זה בטח הסקר שעורכי האתר
היו הכי בטוחים שישתתפו בו הכי הרבה גולשים/ות,ויקבל הכי הרבה תגובות,ממש צפוי,כמעט מתבקש לשאול למה הוא לא הופיע קודם-לכן.
אבל למרות הנ"ל,אחלה סקר שבעולם,נראה כאילו ממש חשבתם/ן עליי כשכתבתם/ן אותו.
התלבטתי קשות
בין ג'וני דאפ, צ'רלי קאופמן, ניקול קידמן, וטרנטינו. בסוף נבחרה ניקול קידמן. שניים אני לא מכירה (טרנטינו וקאופמן) ואחד הוא "בסדר" (דאפ). אבל הרביעית פשוט מעצבנת אותי.
האמת שחשבתי גם על מאיזאקי, אבל אז הנחתי שאח שלי ירצח אותי נפש, אז פסלתי את האפשרות מראש.
טוב מאוד לדעת
שאני לא היחיד שלא מבין מה ההתלהבות הגדולה משר הטבעות..אז כן דרך העשייה שלהם מדהימה, הפעלולים והצילום בהחלט מרשימים אבל העלילה די משעממת שנמשכת לשלושה סרטים.
ועם זאת,
העלילה היא זו שמשכה המונים לקולנוע – אלו שקראו את הספרים ואהבו אותם לא באו לסרט כי הם זכרו את האפקטים…
שר הטבעות וטקאשי קיטאנו
עד הסקר הזה חשבתי ששר הטבעות מוכיח שהאימרה "אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן" לא נכונה.
הופתעתי לטובה שיש רבים שלא נפלו בפח.
מי שחסר לי מאד בסקר הוא טאקשי קיטאנו. אני לא מצליח להבין מה מוצאים המבקרים בחסר הכשרון הזה.
קיטאנו חסר כשרון ?
נפלת על הראש ?
אפשר לאהוב או לא לאהוב את סרטיו,להינות או להשתעמם מהם,
אבל לומר עליו שהוא חסר כשרון זוהי הגזמה פראית.
קיטאנו שולט בכל אחד ואחד מיסודות המדיה :
גם משחק, גם בימוי, גם כתיבה, גם הפקה, גם עריכה, גם כוריאוגרפיה, גם מוסיקה. הוא מפליא ללהטט (כך אומרים? מלשון להטוטים) בין יסודות אלה ובין ז'אנרים שונים – לחימה, קומדיה, רומנטיקה, דרמה, מיוזיקלס ואחרים.
בסרטו האחרון ז'אטואיצ'י הוא מדגים היטב את כל יכולותיו אילו.
במילה אחת – מאסטר,
בשתי מילים – גאון קולנועי.
כמה אנשים מאז ג'ין קלי ואורסון וולס האגדיים שלטו בכל היסודות הללו שהזכרתי ?
איך בדיוק
השיעמום הנורא ההוא (זאטואיצ'י) מוכיח משהו לטובתו של קיטאנו?
(את "אחי" דווקא די אהבתי)
לחובתו של קיטאנו
יאמר, שהוא מהבודדים שהפסקתי סרט שלו באמצע (השעמומון הזה – קוז'יקרו או איך שלא קראו לו (וסליחה מראש מעידו)).
את אחי גם אהבתי, אבל בזיקוקין די נור באה לידי ביטוי הבעיה הגדולה של קיטאנו. הוא מתאמץ הרבה יותר מדי, הוא מנסה להכניס אלמנטים מטאפוריים כשהם לא נחוצים, והם בעיקר מעיקים ומבלבלים. ולמרות רעיונות נחמדים, הוא מבצע בינוני עד בינוני מינוס.
אז נכון, קיטאנו הוא קומיקאי גדול, ושחקן סביר. אני אפילו מוכן לקבל את העובדה שהוא תסריטאי מצוין, אבל כבמאי הוא פשוט לא מספק את הסחורה.
קיטאנו חסר כשרון ? כן !
אין מה להשוות לג'ין קלי ולאורסון וולס.
אמנם קיטאנו עושה הכל אבל הוא בינוני מינוס בכל מה שהוא עושה.
נראה לי שלא נצליח לשכנע זה את זו אז בואי נסכים ש"על טעם וריח… "
אכן, כל אחד וטעמו הוא
מן הסתם מועדון קרב.
כלומר, לא ככ מן הסתם, סה"כ יש שם את אדוארד נורטון ובראד פיט ויש ממה להתלהב מהם, בצדק, כלומר, אבל כל הסרט כיצירה בפני עצמה – לא מחדש הרבה מאז ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד וההתלהבות ממנו היא בעיקר בין האנשים שסביר להניח שלא קראו ספרים בסגנון כמו הנ"ל או למשל זאב הערבה של הרמן הסה.
אין שם הרבה מהלכים קולנועיים ששווים את ההייפ שהסרט הזה מקבל…
מן הסתם הסרט הזה, אם אפשר להשוות אותו לאחת הבחירות האחרות – ניקול קידמן – לוקח בזחילה, אבל מניקול קידמן גם מתלהבים פחות. הרבה פחות.
אוקיי,
ואיזה מסר חדש הוא הביא בדיוק?
דבר אחד
מועדון קרב הוא בהחלט סרט שפתוח להרבה פרשנויות, המושפעות לרוב בהתאם לראית העולם של הצופה. דבר אחד שאני לא מסכים איתו, הוא השימוש במילה "דור", לא רק בקשר לסרט הזה, אלא בפרשנויות בכלל. דור שלם זה לא מעט אנשים. הרעיון שסרט יחיד מייצג (לפחות) שני מיליארד אנשים שונים זה מזה, הוא פשוט בלתי נתפס מבחינה לוגית.
כדי לנמק על מה מועדון קרב מדבר, צריך להיות הרבה יותר ספציפי. הוא לא מדבר על כל האנשים בני אותו הדור בעולם, אלא רק על אלו החיים במדינות מערביות. לא כל מדינות המערב, אלא בעיקר ארה"ב. לא כל תושבי ארה"ב, אלא רק מי שעובד בערים גדולות. לא כל עובד, אלא רק גברים. לא כל גבר, אלא רק מי שחש בדידות ואובדן דרך מסוים. לא כל מי שחש זאת, אלא רק מי שמוכן להאשים את תרבות הצריכה והחינוך האנטי-מאצ'ואיסטי בבעיותיו האישיות.
מהנקודה הזו, אני חושב שאפשר להתחיל לנתח ברצינות. כמובן, עדיין רצוי להבדיל בין מתי שהסרט עוסק בחתך שלם מהאוכלוסיה, לבין מתי שמדובר בסיפור אישי. מועדון קרב מתחיל ונגמר כסיפור אישי, אבל האמצע מלא ברעיונות הפונים למכנה המשותף הנמוך. הגיבור עובר שינוי משמעותי במישור האישי, אבל מוסכמות החברה ככלל נשארות אותו דבר.
על מועדון קרב
אני זוכר שראיתי תוכנית שדיברה על הקשר בין הסרט למציאות (או משהו כזה, רק זוכר שהיה "מועדון קרב" בכותרת), נדמה לי בערוץ-8. מה שהראו שם בעצם זה על אנשי עסקים שעובדים בערים הגדולות, בשנות ה-30+, בעיקר בגיל העמידה, עם כרסלך' ומפרצי שיער, שעורכים קרבות איגרוף בינם לבין עצמם. משהו סטרילי, נטול הורמונים וטסטסטרון, עם סקס אפיל של מיץ שזיפים מיובשים. דם וגועלים אחרים? אולי קצת זיעה ורתיעה ממי שלא שם דיאודורנט… בלי שום אדיאולוגיות, סתם קבוצת דפרסיוניסטים (כמוני?) שמחפשים דרך לשחרר קצת את התיסכול והאגרסיות… אין שם שום בין-לאדנים שמחפשים דרך להשמיד בנינים שמסמנים את הקפיטליזם האמריקאי…
שיהיה, הרי אף אחד לא מרוצה תמיד מהחיים שלו. במיוחד אני. אבל עובדה, אני לא מתחבר לסרט. אני לא אוהב אלימות סתם עם נסיונות נואשים להגעיל אותי, או לגרום לי לפלוט "!COOL" בסגנון/מבטא של ביוויס ובאטהד כל פעם שיש נוזלי גוף.
BTW, לא חושב שראיתי את הנסיכה הקסומה… מה השם באנגלית?
קארי אלווס, רובין רייט פן, רוב ריינר. כנראה הסרט האהוד ביותר בקרב גולשי הדג. (צריך לעשות סקר עם כמה קונצנזוסים עין דגיים, יו קנואו, דוני דארקו, שרק כאלה מין).
לא ראיתי אף פעם… שווה לסתום את החור ההשכלתי בנושא הזה?
כן, לא יזיק.
רק לא לבוא עם ציפיות בשמים
כמה שאני אוהב את הסרט הזה, חלק לא מבוטל מהקסם שלו הוא הערך הנוסטלגי. יכול להיות שהוא קצת התיישן ושמרוב דיבורים יצפו למשהו פורץ גבולות ולארוע של פעם בחיים. זה לא ככה, הנסיכה הקסומה הוא סרט כיפי, קומדיה רומנטית משולבת בפנטסיה ומקור בלתי נדלה לציטוטים. למרות זאת, אסור לצפות ליותר, או שהאכזבה כמעט מובטחת.
לא ראית את הנסיכה הקסומה?
אני תוהה כמה פעמים
הופיע זוג הודעות כנ"ל בתולדות האתר.
מה גם שזה "Saying," כמובן.
אז מה, אני לא ייחודית?
לעזאזל! אני סתם צופה במונטי פייטון? איזה ביזבוז.
יש לי בעיה קלה, אין לי במי לבחור
מהלעשות, אני אוהב את כל הסרטים/שחקנים בסקר, חלק מאד, חלק פחות אבל עדיין אוהב.
טרנטינו: אחד הבמאים האהובים עליי,אחד הסרטים האהובים עלי הוא כמבון ספרות זולה המופתי, וגם כן קיל ביל שאני מחשיב אותו לסרט , שניהם סרטים מדהימים יחודיים ומקוראיים של הבמאי המקוריים בעולם(עם אלדומובר).
מיאזאקי: מאד אוהב את סרטיו, הנסיכה לדעתי היא יצרת מופת, המסע המופלא פחות טוב אבל עדיין מבריק.
ניקול: אותה האמת אני פחות אוהב, היא הרשמיה אותי מאדד במולאן, והאחרים, אבל היא ממש הדהימה אותי בשעות.
מונתי פייטון: מצחיקים מאד הומור שונה בריטי, מצליח להיות חכם וולגרי, אבל בעיקר חכם.
שר הטבעות: שלושת הסרטים טובים מאד. הראשון הוא הכי טוב והיה יכול להיות סרט מרהיב ממש עם היה לא סוף, השני טיפה מעיק, יותר מידי מלחמה פחות מידי דמויות ונופים, אבל השילשי מפצה על השני, קרבות מהריבים סיכום המסע של הדמויות מופים , ואפילו שירים.
ג'וני: לא יודע מה איתכם אני מת על ג'וני דפ. לפחות יש שחקן אחד שמוכן להיות מקורי בהוליווד, וגם להצליח, נתן הופעות מדהימות במספריים של אדוארד, מה עובר על גילברט, סליפי הולו, בני וג'ון, ובאד ווד המשעמם.
הוא תמיד מוסיף נפח אקסצנטרי לדמויות שלו אבל עושה זאת בצורה חכמה ויפה, שתמיד הולמת את הסרט, לקח את כל התדמית של השחקן הראשי לכיוון אחר, הוא לא חייב לעשות כמה פרצופים, והרבה פוזות, הוא צריך לשחק, לא סתם להיראות יפה.
ג'וני לעומת כל השחקנים האחרים בהוליווד, משנה את שפת הגוף של בין דמות לדמות, אי אפשר להשוות בין ג'וני של שודדי, וג'וני של אד ווד, או ג'וני של בני וג'ון וג'וני של המספריים של אדוארד.
אני מודה שהיו לו כמה נפילות של סרטים גרועים, שבחלקם הוא שיחק פחות טוב מבדרך כלל (השער התשיעי הביזוני) אבל גם באלה הוא יותר טוב מרוב השחקנים האחרים, וגם עם סרטים גרועים, שנה שעברה הוא הגיעה לפסגת יכולת המשחק שלו עם " שודדי הקראיביים"
אדוארד נורטון: שחקן טוב מאד, נתם מספר הופעות מעולות, אבל טיפה חזר על עצמו. מומלץ לראות את הופעתו במועדון רקרב, רק כדי לתפוס את הסגנון שלו ובגלל שזה סרט מדהים, אחר כך את הסרט ההוא עם ריצ'רד גיר,אמריקה איקס המוחמץ, ואת הופעותו האחרונה שהיא באמת יוצאת מן הכלל בשעה ה25 של ספייק לי.
פיקסר: מה לא לאוהב בהם? לסרטים שלהם תמיד יש תסריט נפלא, אנימציה יפיפייה, דמויות נהדרות ומצחיקות, בדרך כל אלה דמויות המשנה, ואפילו יש להם סרט שונה, ידין הקרח שהבדיחות שלו יותר קשורות באנימציה מאשר בתסריט, מה שלא הופך אותו לפחות טוב, אפילו אומר שהוא מהמצחיקים מסרטי האנימציה, אבל הוא שונה.
מאד מחכה למשדפחת הסופר על, שם מזעזע, כי לפי מה שהבנתי יש גם תסריט עמוק יותר מבדרך כלל.
זהו אני לא יודע מה לעשות נראה לי שזה הסקר הנראשון אני לא יצביע בו… ואני לא יודע עדיין עם זה רע או טוב.
עידן הקרח הוא באמת משעשע
אבל בהחלט לא של פיקסאר.
http://imdb.com/title/tt0268380/companycredits
עידן הקרח הוא באמת משעשע
טעות שלי..
למי קראת אובר-רייטד?
אני אסדר את התגובה שלי לא לפי הסדר של המועמדים, אלא לפי חלוקה לקטגוריות. אבל ראשית אומר שאין ברשימה הזו אף "מותג" שאני חושב שהוא באמת גרוע. אלא שהשאלה היא לא מי גרוע, אלא ממי מתלהבים שלא בצדק. אז היר גואז:
קבוצה ראשונה – מה פתאום! הרי אני מאלו שמתלהבים!
לקבוצה הזו שייכים צ'רלי קאופמן, שמכל סרטיו נהניתי באורח יוצא דופן, התענגתי על כל מסר סמוי ודאבל-מינינג, והתרגשתי, לפעמים עד דמעות. וגם "מועדון קרב", שאמנם לא קלטתי בצפייה ראשונה, אבל בשנייה התלהבתי ובשלישית התאהבתי (ואת הרביעית, החמישית והשישית העברתי בהגברת ההתלהבות הזו יותר ויותר).וגם ניקול קידמן, שעצם הופעתה בסרט מקפיצה אותו בעיני לפחות דרגה אחת קדימה, אם זה בסרטים טובים (כמו "האחרים" או "דוגוויל") בסרטים בינוניים ("מולאן רוז"') או בסרטים שהם ממש לא משהו אבל שווה לראותם בזכות ניקול ("משחקים מפתים"). ויותר מכולם, אדווארד נורטון, השחקן הטוב ביותר שעדיין לא זכה באוסקר. הייתי רוצה לחלוק על מי שטען שלנורטון יש תמיד אותה דמות. "אמריקה X", "פחד ראשוני", "מועדון קרב", "השעה ה- 25" – בכל אחד מהם הוא עשה דמות שונה, ובהצלחה יוצאת דופן. חבל שהוא מתבזבז מדי פעם בסרטים שהוא עושה מהשרוול, כמו "הפריצה" ו"הג'וב האיטלקי". אני עדיין מצפה לתפקיד הגדול שיציב אותו על הבמה, עם הפסלון המוזהב.
קבוצה שניה – אני לא מהמתלהבים הנואשים, אבל בהחלט מבין ממה ההתלהבות.
בקבוצה הזו אפשר לשים את ג'וני דפ, שהרשים אותי בשודדי הקאריביים וכבש אותי ב"למצוא את ארץ לעולם-לא" (בקרוב בקולנוע), אבל עדיין לא שכנע אותי שהוא השחקן האליל שכולם עושים ממנו; את פיקסר, שעושים אנימציה ממוחשבת מצחיקה ומהנה, אבל באמת לא יוצר מזה, וזה לא בהכרח משהו שצריך לסגוד לו; ואת שר הטבעות, הישג אדיר בתחום האפקטים, הויזואליה, והעברת האפוס, אבל אחרי הכל, וממרחק זמן, לא נשאר שם כל-כך הרבה.
קבוצה שלישית – זה חביב, אבל למה להתלהב?
בקבוצה הזו נכנסים הפייתונים, שפעם אהבתי יותר והיום, כשאני לא מחויב לכללי היסוד של אחוות הגיקים ("אהוב את פייתון בכל לבבך ובכל מאודך"), אני יכול לומר שהם מצחיקים אך לאו דווקא גאוניים; ונכנסת הבחירה שלי – מר מיאזאקי. ובאמת רציתי לאהוב אותו, וראיתי את "שירות המשלוחים של קיקי" (חמוד) ואת "המסע המופלא" (מעניין למדי) אבל איכשהו לא הרגשתי באף אחד משניהם בטאץ' של גאונות, אלא רק בסוג של שונות, שיכולה להתפרש אצל אנשים מסוימים כגאונות.
ובפינת "למה לא שמתם את"…
מ. נייט שאמאלאן. אני באמת לא מבין על מה ההתלהבות ממנו. אבל כבר דיברתי על זה הרבה, אז מספיק.
מן הסתם
יש אנשים שראו רק את הפריצה ואת פחד ראשוני, כאשר בהחלט קיים קשר בין המשחק של נורטון (אדוארד כמובן, לא אני) בשניהם.
בא לך להרחיב בנוגע ל...
…חוסר הגאוניות של פייתון?
(שאל ושלף את חרבו)
אני חושב שהוא התבלבל.
הפייתונים הם, הרי, גאוניים אך לאו דווקא מצחיקים. (קומדיה שלא מצחיקה בכוונה היא אחד הדברים הגאוניים שלהם- אצלהם זה לפחות הצליח)
נה, קאופמן היה שם קודם.
אכן, שמאלאן וגם טרי גיליאם.
לא שזה יעזור להרוג אותך
אבל מצד שני, עם הטעם שלך, אין הרבה סיבות להשאיר אותך בחיים (אגב, מונטי פייטון כותבים עם ט')
לא נכון.
ובאותו הזמן, כן נכון.
Python כותבים עם th
לכן הדרך הנכונה לתעתק אותו היא בת'.
העיברות הנפוץ הוא עם ט...
מה שלא הופך אותו לנכון
לפי חוקי העיברות היבשים, הצירוף th מתורגם כ-ת'.
אם מתייחסים לזה בתור שם
אז אפשר להמיר את זה כמעט איך שרוצים, כמו במקרה של עיברות שמות של אנשים.
אז זהו, שלא
אם למשל לאיש קוראים באנגלית Spielberg, לא יהיה נכון לכתוב את שמו בעברית "גלכסתפנדא".
אז זהו, שfi
אם Spielberg יגיע לארץ, יחליט שהוא רוצה אזרחות ישראלית (וכנראה שיתנו לו), אם הוא חושב שעיברות נכון שמו הוא "יוסף" או כל דבר אחר, אני לא רואה סיבה שדווקא ממנו ימנעו את זה.
הקשר של כל זה למונטי פיthון הוא שזה די תלוי איך תרגמו את זה במקור. יכול להיות שבכלל תרגמו את זה כל פעם בצורה אחרת, ואז אפשר לכתוב איך שרוצים. (אני מתכוון לתרגום רשמי, כך שיש לו זכויות מסויימות על השם, כמו בדוגמא עם Spielberg)
אם ש/ס יעברת את שמו
ויחליט לקרוא לעצמו חיים, זו זכותו, אבל זה לא שמו כרגע. כרגע השם שלו הוא ספילברג, או שפילברג. זה נתון לויכוח, אבל אם אתה כותב את זה עם ג', יש לך טעות.
מונטי פייתון לא מוזכרים בתנ"ך, לכן אין שום תרגום שיכול לטעון שהוא ה"מקור".
אם ש/ס יעברת את שמו
אם אני לא טועה בשמואל א פרק יז פסוק ט
וזה ציטוט כמה שיותר מדוייק :
" ויאמר שמואל בחברת לצים לא תשב וראה כי בני פייתון ( מונטי) פסולים מכל וכל "
אני די בטוח שזה נאמן למקור
אבל אני לא סגור על הסוגריים
בכלל לא בטוח שהיו סוגריים בתנך
טעית. בדקתי בתנ''ך, ופיתון היה הבן של הנין של שאול המלך
כמובן, בתנ"ך הם לא מציינים את שמו הפרטי, מונטי, אבל אילן היוחסין כולו שם.
אם אתם לא מאמינים לי, תסתכלו בעצמכם בדברי הימים א ט מא:
http://www.mechon-mamre.org/i/t/k/k25a09.htm
ודרך אגב, מעניין מאור מה האחים הקטנים של פיתון, מלך ותחרע, עושים היום, אם הם מוכשרים כמוהו.
אם ש/ס יעברת את שמו
המקור של תרגום השם מונטי פייתון הוא כל אחד מהתרגומים שנעשו באישור בעלי הזכויות על הסרטים/סדרה. לכן (כמו שכבר אמרתי) יכולים להיות מספר תרגומים נכונים לאותו שם.
אם אני פתאום אחליט לכתוב את זה עם ג', אז זה לא יהיה נכון בגלל שאין לי שום זכויות על השם. אם היו לי, הייתי יכול לתרגם את זה איך שבא לי. במקרה של שמות סרטים, כאשר בעל זכויות ההקרנה/שידור בוחר שם, זה השם שתקף, לא משנה כמה הוא טיפשי או לא קשור למקור.
ארר, לא. אנחנו מדברים פה על תעתוק.
תעתוק הוא איך כותבים בשפה אחת שם ששייך במקור לשפה אחרת. יש לזה חוקים לשוניים, בדיוק כמו לאיות מלים בעברית או לבניית משפט. אחד החוקים הוא ש"TH" הופך ל"ת"'. זה לא קשור לזכויות על השם. אם המפיצים הישראליים של מונטי היו מחליטים לקרוא לזה "חבורת סוד מוחלט בהחלט", אז אולי ככה ישראלים היו קוראים לזה, אבל התעתוק הנכון של Monty Python הוא עדיין "מונטי פייתון". קאפיש?
ארר, לא. אנחנו מדברים פה על תעתוק.
יופי של דבר, התעתוק התקין הזה. יצא לך במקרה לקרוא שלטים בארץ? אני לא זוכר דוגמאות ספציפיות, אבל זה דווקא בגלל שהן כל כך טיפשיות ולא הגיוניות.
אני לא הייתי סומך על שיטת התעתוק בתור מדד ל"נכון".
שלטים בארץ, במקרים רבים, מתועתקים בצורה *לא נכונה*
אין בכך כדי הצביע על החסרונות שבתעתוק, דווקא.
אני לא הייתי סומכת על שלטים בארץ
ככאלה שיכולים לעשות תעתוק הגיוני מעברית לאנגלית. בעיקר בגלל שיש לפחות שני גופים שאחראים על הנושא, ולכל אחד מהם הסברים משלו לגבי מהם חוקי התעתוק, והאם הם צריכים להתבסס על השם העברי של המקום (המודרני, או כפי שהופיע בתנ"ך), השם בארמית עתיקה, או אולי ערבית.
_____
בעצם, לא הייתי סומכת על השילוט בארץ בלי קשר.
אז איזה תעתוק את מעדיפה ?
ופה בדיוק נכנס הרעיון שאין דרך אחת נכונה, אלא כמה גישות. את יכולה לבחור את מה שבא לך, אבל זה לא הופך את כל השאר ללא נכון.
אני אישית מעדיף את הצורה "מונטי פיתון" (כמו שאת הצגת אותה), אבל לא שולל את האפשרויות האחרות.
לא, אי אפשר לבחור מה שבא.
זה שבארץ מאייתים את השלטים אנשים שלא טרחו לברר כללי תעתוק בסיסיים, לא מצביע על שום דבר חוץ מאי אכפתיות ו/או חוסר ידיעה של מציבי השלטים. וזה שהם בוחרים לתעתק מעברית לאנגלית את השם הרומי דווקא, גם לא אומר שיש יותר מדרך אחת נכונה (הם יכולים לתעתק יופי את השם הרומי, אבל זה תעתוק של השם הרומי. לא של העברי).
לא.
יש רק דרך אחת נכונה לתעתק. זה שיש כמה צורות מקוריות שבהתאמה נותנות כמה תעתוקים נכונים לא אומר שיש יותר מצורת תעתוק אחת נכונה, ובמונטי פייתון יש רק מקור אחד, שבגלל צורת תעתוק נכונה אחת הופכת לתעתוק נכון אחד בלבד.
אחלה של הגיון, יש לך כאן.
וMonty כותבים עם t,
ולכן מתעתקים אותו עם ט'.
וואו
לא ידעתי שכל כך הרבה אנשים מסכימים איתי לגבי שר הטבעות [דמעות של שמחה והקלה]
אני עוד לא החלטתי אם זה סקר קשה
כן החלטתי למי להצביע, ואולי סיבותיי אינן מוצדקות לגמרי. אבל הזוכה הבלתי מעורער שלי הוא שר"ה.
למה לא מוצדקות? כי לא ראיתי, מלבד הדקות הראשונות של "אחוות הטבעות", פלוס כמה זפזופים אקראיים כששודר בטלוויזיה. הייתי אומר שזה בגלל הז'אנר שאני לא מתחבר אליו, אבל אם רק הסרטים הללו לא היו באורך 7 שעות כל אחד, אולי הייתה לי יותר נכונות לתת צ'אנסה (ועם סרטים ארוכים אין לי בעיה בדרך כלל).
לגבי אחד הדיונים שהסקר עורר, אני חייב לציין שהגישה שלי לגבי התלהבות בכלל לא קשורה לדעת הרוב. אם אני אוהב או לא אוהב משהו, זה בדר"כ לא קשור לקונצנזוס שיש או אין בשאלה עד כמה זה מעולה או איום. אני חושב שאצל כולם יש דוגמאות לשני הצדדים. ותקנו אותי אם אני טועה.
לגבי שאר האפשרויות:
ג'וני דפ: את "שודדי הקאריביים" לא ראיתי עדיין (?) מאותה סיבה שלא ראיתי את שר"ה, אבל אני בדר"כ מסמפט את הברנש. אגב גם אני התוודעתי אליו ב"נער שוליים" העתיק והזכור לטובה.
מועדון קרב: דעתי על הסרט הזה משתנה כל יום בערך, עדיף לא להכנס לזה עכשיו.
אבל לא יעזור כלום, לראות אותו לא נמאס לי אף פעם. קראו לזה התלהבות אם תרצו, אני מ'כפת לי אני.
צ'רלי קאופמן: מתלהב? לא, אבל אוהב ומעריך בהחלט. אולי זה המקום לחשוף שדווקא אהבתי את "המין האנושי".
ניקול קידמן: אם שר"ה לא היה כאן, היא הייתה הבחירה שלי. ולא בגלל שיש לי משהו נגדה, אלא כי התפקידים היותר מוערכים או מזוהים שלה היו בסרטים שהשאירו אותי די אדיש ("האחרים" למשל). חוצמזה, אפילו אותי היא הצליחה לעצבן עם הדיבור האיטי ב"עיניים עצומות לרווחה". אה כן, ויש שחקניות הרבה יותר יפות ממנה לדעתי.
מיאזאקי: אוקיי, צריך לבדוק את הלינקים שנתתם למעלה…
מונטי פייתון: לא צורך אותם בכמויות ולא בהכרח מבין את אלה שכן, וגם לא את כל הבדיחות. לאט לאט. אבל התלהבות מוצדקת? יש מצב.
אדוארד נורטון: נתן את תפקיד חייו ב"אמריקה X" ושחקן מצוין באופן כללי, למרות סרטים בינוניים פה ושם.
פיקסאר: אין מה לאמור, מספקים את הסחורה לחובבי אנימציה גדולים וקטנים כאחד.
מובן בהחלט.
טרנטינו: גם אני נמנה עם חובביו, אם כי את "קיל ביל" אני צריך לראות שוב על שני חלקיו בשביל לגבש דעה סופית.
חיכיתי עד עכשיו
אבל זה מתחיל להיראות בלתי נמנע, ולכן…
תודה לכולכם על שהביאוני עד הלום. אכן, אני המוערך מכולם. ואני זה שכולם מתלהבים ממנו בצדק.
ובהזדמנות זו, תנו לי גם להודות להורי, אחי ואחיותי, וגם לדג ולג'ירפה על שהכלילו אותי בסקר, וגרמו לניצחון הסוחף, שלא לומר נוקאאוט.
המפ
(היי, אני יחזקאלה ואני חדשה כאן. טוב, אני לא יחזקאלה ולא חדשה כאן, זאת פשוט הפעם הראשונה שאני מגיבה.)
הצבעתי למיזאקי, כי….המסע המופלא היה ארוך ומשעמם וחסר עלילה בעיני והוא די עצבן אותי. די חיכיתי שזה יגמר רוב הסרט. למרות שהאנימציה באמת יפהפייה והיו שם כמה יצורים מקסימים (יצורי הפחם האלו.^_^)…הסרט עצמו היה די משעמם.
אני לא ממש מבינה גם את כל ה"הו הא" שעושים סביב מונטי פייתון.><
מה??? ג'וני ברשימה?
סקר קשה, בעיקר בגלל שחלק מן האנשים שם פשוט לא הכרתי, בסוף התלבטתי קשות בין שר הטבעות לניקול קידמן. יצא שבחרתי בשר הטבעות, למה? כי ראיתי את הראשון והוא לא עשה לי חשק לראות את השני. פשוט סרט ארוך מדי ונמרח. אל העלילה לא כל כך התחברתי כי זה פשוט לא כזה מעניין. לא נראה לי שפוי לעשות סרט של 9 שעות ולחלק אותו ל3 חלקים…
ולג'וני- אני דווקא מהמתלהבים/ות, אני מוכרחה לציין שאני מעריצה. גדולה. רק דבר אחד מפריע לי- הוא נהייה להיט רק אחרי ש"שודדי הקאריביים" יצא. עובדה לכך היא שהוא זכה לתואר "הגבר הסקסי עליי אדמות" בידיוק בשנה שיצא הסרט הנ"ל. מה יש? לפני שנה, שנתיים, עשר שנים- הוא לא הייה סקסי??? כי ג'וני לא רק נראה טוב- הוא גם מדבר. הוא גם אבא והוא גם בן זוג.
לפי דעתי לפני שג'וני השתתף בלהיט קופתי היסטרי כמו שודדי הקאריביים אנשים פשוט לא ידעו איך לעכל אותו. כי מה לעשות שהוא קיים כבר 41 שנה והוא פרץ לתודעת אנשי הקולנוע לפני 20 שנה.
בכמה מילים- (אני ינסה בכמה מילים, לא בטוח שאני יצליח…)ג'וני הוא בן אדם מקסים ומיוחד שרק רוצה להיות מאושר עם המשפחה שלו ולעולם לא להגיע לסיפוק מן העבודה שלו. (הצלחתי!!!, אני חושבת…)
טוב, אז עכשיוו אני בורחת לי מן המקלדת למה אם אני ימשיך לשבח את הבחור תצא מפה בסוף מגילה.
ראיתי היום מונטי פייטון והגביע הקדוש
בפעם הראשונה!!! צחקתי כמו מטורף כל הסרט, אבל מה הקטע עם הסף שלו(חוץ מזה שהוא שנון ומצחיק) הוא גם מממש מטורף, אבל ממש, יש איזה שהוא קשר בינו לחלק האחר של הסרט, הוא שהוא סתם מטורף, אני יכול למצוא קשר אבל הוא די דק, ועם אכן הוא הכוונה אז הוא עמוק מאד, וזה לא הכי מתאים., מישהו יודע עם יש קשר?
(כמעט השתנתי בקטע עם הארנב)
כל האקדמיה ללשון גאה בך
אני רוצה להודות לאקדמיה,
להורי, מורותי ללשון בכל הזמנים, וכמובן לכל הספרים שלי – לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיכם!
חבל ש''האינקרדיבלס'' לא יצא בזמנו..
כי הוא היה לוקח את קולי בלי בעיה.
האינקרדיבלס הוא של פיקסאר, לא?
אני מבינה למה מתלהבים מפיקסאר
אבל לא למה מתלהבים *דווקא* מהאינרדיבלס, שלדעתי אינו יצירתם המשובחת ביותר.
מה קורה פה!?!?
תגידו למה אני היחיד שמופתע מזה ששר הטבעות ניצח, שלושת הסרטים הם פשוט סרטים מעולים, נראה לי אנשים שכחו,אני חושב שהסרט השני בסדרה הוא הכי חלש, אבל הוא עדיין סרט מעולה, אנשים פשוט זוכרים שהוא חלש לא זוכרים שזה יחסית לסדרה, הסרטים הם מעולים מה קורה לכולם, אני אישית די מזועזע.
וגם טרנטינו כל כך גבוה, העוולם מתהפך.
מה קורה פה!?!?
לא, אתה לא היחיד שמופתע. זה כנראה פשוט התכונה של שר הטבעות לנצח בכל סקר שיוצא…
מה קורה פה!?!?
חחחחחח, אהבתי, יכול להיות שאתה צודק.
זה מזכיר לי
שהיה סקר לפני כמה חודשים שהראה שהמקצוע האהוב ביותר הוא מתמטיקה והמקצוע השנוא ביותר הוא איך לא-מתמטיקה
אני פשוט
בהלם שהרוב הצביעו לשר הטבעות.
זו פשוט טרילוגיה מדהימה.
*הולכת לאכול נעל*
לפני שאת הולכת לאכול...
את מודעת לעובדה שכנגד הסקר הזה יש לך פה עוד שלושה סקרים בהם "שר הטבעות" זכה בתואר "סרט השנה"?
עזוב אותה בשקט, כולה מעריצת צ'פלין...
מאחר שאפשר להוסיף מועמדים
ללא ספק אני בוחר בסטיבן שפילברג שקופתית הוא הבימאי הכי מרוויח (אבל זה פרט שולי) מה שיותר חושב זה שהוא גם מוערך ואני חושב שחוץ מרשימת שינדלר ושלושת האינדיאנה גונסים כל הסרטים שלו פשוט מזעזעים
מה לגבי מטריקס?
סרטים משעממים ונפוחים עם פילוסופיה בחצי גרוש
מה לגבי מטריקס?
ובכן בגלל שהרוב חושבים שהסרטי המשך הם גרועים, אף אחד לא מעריך אותם לכן הם לא נחשבים.
או! אבל כמה אנשים חושבים שגם הראשון היה לא משהו?
לפחות אחד.
אחוזונים בודדים -
http://www.imdb.com/title/tt0133093/ratings
ואיך רנה זלווגר לא נכנסה?
זה שהיא מוכנה להעלות משקל בשביל לשחק בסרטים עוד לא הופך אותה לשחקנית טובה. אם אני אראה עוד פעם את החיוך ה"כאילו" חמוד שלה אני עשויה לנקוט צעדים קיצוניים. לא ברור איך מישהו (חוץ מאמא ואבא שלה במקרה הטוב) חושב שהיא חמודה, או לחלופין שחקנית טובה