במילותיו האלמותיות של בארט סימפסון, איי קראמבה!
הסימפסונס היא סדרה ותיקה. היא אמנם שרדה איכשהו 18 עונות מבלי להתבטל, דבר שאף תכנית פריים-טיים אמריקאית אחרת לא עשתה, אבל מבחינת רייטינג היא כבר מזמן לא שוס גדול: בטבלאות היא מדשדשת אי שם בסביבות המקום ה-60. המעריצים המושבעים טוענים שהעונות החדשות שלה מביישות את נעוריה, ושאם היה לסדרה כריש, היא קפצה מעליו כבר לפני שנים. אבל כשנשמעה הקריאה "הסימפסונים בסרט!", כולם שכחו מהטענות שלהם, עזבו הכל ובאו, כדי לראות את הומר צוחק עליהם בגלל שהם שילמו על מה שהם יכולים לקבל בטלוויזיה בחינם.
סרטים המבוססים על סדרות טלוויזיה יש המון, אבל רובם הם חידושים מודרניים לסדרות ישנות. סדרות טלוויזיה שמגיחות לקולנוע עוד בזמן שהן משודרות, עם אותם יוצרים, הן תופעה נדירה יותר, ומשום מה מוגבלת כמעט לגמרי לסדרות אנימציה. זה עסק משתלם: 'סאות' פארק', 'פוקימון', 'רגראטס' ו'ביוויס ובאטהד' – כולם הולידו לפחות סרט אחד, והרוויחו מספר לא רע של מיליונים. השיאן, עד היום, היה 'בובספוג: הסרט', שפתח עם 32 מיליון דולר לפני שנתיים. מפיקי 'הסימפסונס', וכמוהם אנליסטים למיניהם, ציפו למשהו קצת יותר גבוה מזה – אחרי הכל, הסימפסונס צהובים בדיוק כמו בובספוג, אבל הרבה פחות הומואים ובעלי הרבה יותר ותק. רוב הנבואות דיברו על משהו בסביבות 40-50 מיליון דולר. אבל 'משפחת סימפסון: הסרט' דרס את הציפיות, כשהכניס בסוף השבוע כמעט 72 מיליון דולר. ממחלקת שיאים, שאנחנו פשוט לא מצליחים להשתחרר ממנה הקיץ הזה, נמסר: הפתיחה של 'משפחת סימפסון' היא הגדולה ביותר אי פעם לסרט אנימציה שלא עוסק בעוג ירוק. עכשיו המפיקים ב'פוקס' דופקים קצת את הראש בקיר: למה לא עשינו את זה קודם?! הרי במשך 18 השנים האחרונות אפשר היה להוציא לפחות שישה סרטי סימפסונס. הלקח נלמד: בעקבות סוף השבוע הזה, קרוב לוודאי שהסרט הראשון של הסימפסונס לא יהיה האחרון.
את התגובות לסרט של הסימפסונס כבר שמעתם, אם לא הספקתם עדיין לראות אותו ולהגיב בעצמכם: מצד אחד הוא אחלה, כי זה הסימפסונס. מצד שני זה בסך הכל פרק ארוך של הסימפסונס. גם אם הטענות נגד הסרט נכונות, למבקרים באמריקה קשה להגיד מילה רעה על הסימפסונים, ומעטים מאוד מהם אמרו מילים כאלה.
השלישייה המובילה של השבוע שעבר יורדת שלב בצוותא: 'צ'אק ולארי' במקום השני, 'הארי פוטר ו…' בשלישי ו'היירספריי' ברביעי. הארי פוטר הגיע להכנסות כוללות של 242 מיליון דולר, כשהוא מבצע קסם מתוחכם במיוחד: הכנסות כל אחד משלושת סופי השבוע שלו עד כה היו הנמוכות ביותר מבין כל סרטי הסדרה, ובכל זאת, אחרי 19 יום בבתי הקולנוע, הכנסותיו הכוללות הן הגבוהות ביותר משל כל אחד מסרטי הסדרה האחרים בנקודה המקבילה (רמז: אלה היומיים שלפני סוף השבוע הראשון שעשו את ההבדל). 'היירספריי', ההפתעה של השבוע שעבר, לא הצליח לשמור על הקהל שלו לאורך זמן, למרות הביקורות הנלהבות, וספג ירידה סבירה בלבד של 44%.
במקום החמישי נמצא 'No Reservations', או בעברית, 'אהבה בתפריט' (אצלנו ב-9 באוגוסט). קתרין זטה ג'ונס מגלמת שפית מצליחה וקרייריסטית, שבאמצע החיים פתאום נופלת עליה ילדה קטנה; בנוסף, אל מטבח המסעדה שבה היא עובדת מצטרף שף חדש (אהרון אקהארט), ובפוסטר של הסרט הם עומדים גב אל גב, מה שאומר שבהתחלה הם לא יסתדרו, אבל עד סוף הסרט הם יתאהבו זה בזו. העלילה עלולה להישמע מוכרת למי שראה את הסרט הגרמני 'המטבח של מרתה', ש'אהבה בתפריט' הוא רימייק שלו, אבל באמריקה אף אחד לא רואה סרטים גרמניים, אז אין סכנה כזאת. הסרט נמצא בדיוק באמצע מכל בחינה: מקום חמישי בטבלה, הכנסות ממוצעות לז'אנר הקומדיה הרומנטית – 12 מיליון דולר, ותגובות מבקרים ממוצעות: סרט נעים, הם אומרים, אבל לא משאיר הרבה טעם. אלה מהם שמכירים את הסרט המקורי, מכריזים כצפוי שההוליוודיזציה שעבר לא עשתה לו טוב.
המרוץ לאוסקר השנה עדיין לא נפתח ממש: המתחרים הרציניים יתחילו להגיע בספטמבר. המרוץ לראזי, לעומת זאת, נסגר ככל הנראה השבוע. הזוכה בפרס הסרט הגרוע של השנה יהיה 'I Know Who Killed Me'. הסיבות הן כדלקמן: קודם כל, על פי כל הביקורות, זה סרט נורא, עם עלילה דבילית להדהים ("צחקתי בסיום יותר מאשר בכל חלק של 'הסימפסונס"' כותבים ב'ניוזדיי'). שנית, זה עוד סרט בז'אנר הגווע של אימה/עינויים, אם כי בעקבות הכישלונות של כל הסרטים האחרונים בז'אנר, הנושא הזה הוצנע בפרסומות לסרט. אבל הסיבה החשובה ביותר לכך שהסרט הזה, קרוב לוודאי, יהפוך לבדיחה גדולה יותר משאר הסרטים הגרועים של השנה, היא שכוכבת הסרט היא לינדסי לוהאן. הכוכבת המתוקה והמבטיחה לשעבר הפכה את עצמה בשנים האחרונות לפקאצת רכילות שמופיעה בעיתונים כל יומיים בהקשרים לא נעימים כמו קוקאין, נהיגה בשכרות ופריס הילטון. אין דבר שאוהבים בראזי יותר מאשר לשנוא כוכבות מפונקות ומעצבנות, ולינדסי לוהאן נפלה לקטגוריה באופן מושלם. השם הכמעט רשמי של הסרט הפך להיות 'אני יודעת מי הרג את הקריירה שלי'.
על הנייר זה דווקא נשמע קצת מסקרן: לינדסי לוהאן היא דקוטה, חשפנית בלוס אנג'לס. לינדסי לוהאן היא גם אוברי, תלמידת תיכון חנונית ששואפת להיות סופרת. יום אחד היא נחטפת על ידי דמות מסתורית, ומספר ימים לאחר מכן נמצאת מוטלת בצד הכביש, מינוס כמה גפיים. אלא שעכשיו היא טוענת שהיא בכלל לא אוברי, אלא דקוטה. ושהאישה השניה שנראית בדיוק כמוה נמצאת עדיין בידי החוטף. או אולי האישה האחרת היא רק פרי דמיונה? או שלהיפך? הכל יכול להיות. לינדסי לוהאן מן הסתם רצתה להיפטר מתדמית הילדה החמודה מסרטי הנעורים, ואת זה היא עשתה בהצלחה יתרה. עכשיו היא תקועה בתדמית המסוממת מהסרטים הגרועים. למפיצי 'אני יודעת מי הרג אותי' היה ברור מראש שהרבה לא יצמח להם מהסרט הזה, והם הפיצו אותו באופן מוגבל למדי. הוא הגיע למקום התשיעי, עם 3.4 מיליון דולר.
וכדי להוכיח שתמיד אפשר לרדת עוד יותר נמוך, סרט חדש נוסף ננטש גם הוא במספר נמוך של קולנועים והגיע עוד יותר נמוך – למקום העשירי, עם 2.9 מיליון דולר. '?Who's Your Caddy' היא "קומדיית שחורים" בכיכובו של ביג בוי, חצי מהצמד 'אאוטקאסט', שעוסק בראפר שמצטרף לעולם התחרותי והלבן מאוד של הגולף. כמו שבראזי אוהבים לשנוא כוכבות פופ בלונדיניות, למצביעי ימד"ב יש נטייה מאד לא נעימה לתעב אוטומטית, ובאופן קיצוני, סרטי שחורים: שלושה ימים אחרי שיצא לאקרנים, 'Who's Your Caddy' מדורג שני ברשימת הסרטים הגרועים בכל הזמנים. ולמרות שקל מאוד להאמין שאכן מדובר בסרט רע, ספק גדול אם רבים מ-1,101 המצביעים לסרט באמת צפו בו. לא נעים להודות, אבל מהדירוגים האלה נודף ריח חזק של גזענות.
בשבוע הבא: חשבתם שנגמרו הטרילוגיות? טעיתם. ג'ייסון בורן, הלא הוא מאט דיימון, חוזר בפרק השלישי של סדרת 'זהות XXוXה' שלו, 'זהות אבודה' ('The Bourne Ultimatum'). יגיעו גם הקומדיה 'Hot Rod', הסרט על פי הסדרה המצוירת 'אנדרדוג' (השיא של 'סימפסונס' בסכנה!) ו'בראץ – הסרט' (השיא של 'Who's Your Caddy' בסכנה!).
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
אני לא זוכר שהיה אי פעם קיץ עם כל כך הרבה בלוקבסטרים
1.שפיידרמן
2.שה"ק 3
3.שרק 3
4. מת לחיות 4.0
5. רובטריקים
6. הסימפסונים
7. הארי פוטר
יכול להיות שאפילו שכחתי מישהו…
מישהו יודע מה סך ההכנסות של הסרטים הללו?
אני לא זוכר שהיה אי פעם קיץ עם כל כך הרבה בלוקבסטרים
קצת יותר מ-4 מיליארד דולר.
אני לא זוכר שהיה אי פעם קיץ עם כל כך הרבה בלוקבסטרים
זה יפה שהאמריקאים כל כך אוהבים קולנוע
במספר 1, אתה מתכוון כמובן לשפיידרשוויין
אני חשבתי דווקא שזה ספיידרמן במבטא וולשי
שון קונרי בתפקיד פיטר פרקר- פיספוס?
ספיידרפיג, כמובן
אני לא זוכר שהיה אי פעם קיץ עם כל כך הרבה בלוקבסטרים
אלה הסרטים שעברו את גבול ה100 מיליון השנה
רוב הסרטים עדיין בקולנוע כך שהמספרים יכולים לעלות
בעיקר להארי פוטר ורובוטריקים וכמובן סימפסונים יכנס לפה זהות אבודה ושעת שיא 3
נ.ב:http://boxofficemojo.com אתר ממש טוב
צריך להבהיר
שאלה המספרים של כל העולם, לא של ארה"ב בלבד.
אני צריך הבהרה אחרת:
מה עושה סרט פושר כמו Evan Almighty ברשימה ואיך הוא מתמודד עם המינוס בבנק?
משהו שהיה לפני ההקרנה של הסימפסונים בארה''ב ואצלנו לא
(לפחות לא בהקרנה שאני הייתי בה) – טריילר לסרט האנימציה התלת-מימדית החדש של Blue-Sky על פי ד"ר סוס.
יש כבר איפה לראות באינטרנט?
באופן מוזר, לא.
טריילרים בדרך כלל מגיעים לאינטרנט בזמן שהם מגיעים לקולנועים, אבל לא במקרה הזה.
יש.
http://www.movie-list.com/trailers.php?id=hortonhearsawho
או! סליחה ותודה.
מעניין מאוד!
האנימציה מצויינת (לפחות של הטבע בהתחלה). והסיפור נשמע מאוד מעניין..
זה גם הנסיון השני של ג'ים קארי לעשות משהו שקשור לד"ר סוס. אני מקווה שהפעם, בניגוד לגרינצ', התוצאה תהיה יותר מוצלחת.
מעניין מאוד!
באמת מעניין.
אבל הפתיחה שניראת כמו צילום אמיתי זה לא האנימציה שמדהימה, זה הטכנולוגיה. כי זאת לא אנימציה זה רינדור ופיזיקה ודברים כאלה.
האנימציה עצמה, זאת שבמשך הטריילר,של הדמויות, מאוד נחמדה, למרות שהיא קצת מזכירה תרגילי אנימציה (טובים) שעושים בבתי הספר. אלה שמשתמשים בדיאלוגים של סרטים, על דמויות ג'נריות.
אני חושב שזה רעיון ממש טוב לעשות סרט ע"פ דר' סוס בתלת, כי אז זה שמור בצורה הכי טובה על העיצוב המקורי של האיורים שלו.
לא הייתי מהמר.
הסרטים הקודמים שלהם היו בידור רגעי חביב ולא יותר, הסלבריטאים מאחורי הקולות הם טרנד שחשבתי שכבר נגמר, ומה שהכי מדאיג אותי זה שבמקום הנונסנס המופרע של הד"ר אני מקבל פה דיאלוגים חסרי השראה. בעצם, אולי כדאי לחכות לטריילר השני כדי לשפוט.
ניטפוק
משפחת סימפסון היא לא הסדרה ששרדה הכי הרבה זמן על המסך. הסדרה Gunsmoke מ-1955 רצה במשך 20 עונות ונחשבת לסדרה הארוכה ביותר בטלוויזיה.
http://www.imdb.com/title/tt0047736/
בזמנו דיק וולף, יוצר "חוק וסדר" אמר שהכוונה שלו היא ש"חוק וסדר" תעקוף את Gunsmoke ותהפוך לסדרה שרצה הכי הרבה שנים על המסך. "משפחת סימפסון" כן יכולה להתגאות בתוארי סדרת האנימציה והסדרה הקומית שרצו הכי הרבה זמן על המסך ויש יסוד סביר להניח שהיא לכל הפחות תשווה את השיא של Gunsmoke ואולי אף תעקוף אותו (העונה הבאה תהיה העונה ה-19 וככל הנראה גם עונה 20 מובטחת. העונה הבאה של "חוק וסדר" תהיה ה-18 במספר).
אבל
היא תוכנית פריים טיים?
היא היתה תכנית פריים טיים
אגב, ו
, אם יוצאים מהפריים טיים
אפשר לפגוש דברים מטורפים כמו זה. 55 שנים והיד נטויה.
http://www.imdb.com/title/tt0044265/
אגב, ו
, אם יוצאים מהפריים טיים
נו, עוד סדרה המתרחשת בספרינגפילד.
מצד שני, מעל 15,000 פרקים. נראה שלסימפסונים עוד יש לאן לשאוף.
והיא עוד הייתה תסכית רדיו לפני זה.
או ללכת לסאטרדיי נייט
או לתכניות הלילה, כמו ג'יי לנו למיניהן, שאמנם המנחים בהם מתחלפים, אבל התוכנית עצמה שורדת שנים.
אגב, לנו, כמדומני, הוא גם ממש פריים טיים.
אבל אבל
מה עם 'מסע בין כוכבים' ו'Dr. Who'?
מסע בין כוכבים המקורית רצה במשך 3 עונות בלבד.
סדרות הבת רצו כל אחת (מלבד אנטרפרייז) שבע עונות כאשר אנטרפרייז נחשבת לכושלת מכולן עם 4 עונות ואפילו לא 100 פרקים (רק 98).
גם אם מחברים אותן יחד (ללא המקורית) אז מ-1987 (השנה בה עלתה הדור הבא) ועד 2005 (השנה בה ירדה אנטרפרייז) מגיעים ל-18 שנים רצופות "בלבד", בהן היתה על המסך סדרת "מסע בין כוכבים" כלשהי, ולא 20 שנים שרצה Gunsmoke.
משפחת סימפסון, Gunsmoke וחוק וסדר הן כולן סדרות אמריקאיות כך שהשיאים שלהן מתייחסים לעולם הפריים טיים האמריקאי (וכאמור מחוץ לפריים טיים יש אופרות סבון ומגזיני חדשות כמו "פגוש את העיתונות" שרצות כבר 50+ שנה).
"דוקטור הו", כסדרה בריטית, לא נכללת בסטטיסטיקות הנ"ל אבל אם היא היתה היא בהחלט היתה גוברת על כל הנ"ל: היא רצה בין 1963 ו-1989 במשך 26 עונות.
ב-2005 היא חזרה למסך בגלגול מחודש תחת שרביטו של ראסל ט. דיוויס והחלו למספר מחדש את העונות מ-1 (במקום להמשיך מ-27 למרות שהסדרה היא המשך ישיר של הסדרה המקורית).
וניטפוק: לעולם אל תאמר Dr./ד"ר!
אמור תמיד "דוקטור"/"Doctor". *ד"ר* הו אינו קביל, רק *דוקטור* הו.
אם כבר סדרות בריטיות
"בערוב ימי היין" נמצאת כעת בעונתה ה-28.
http://en.wikipedia.org/wiki/Last_of_the_Summer_Wine
מצד שני, עונה של סדרה בריטית היא לרוב רק שליש מאורכה של עונה אמריקאית, כך שהחומר מתעייף לאט יותר.
סימפסון גם לא בפריים טיים
12 בלילה זה נראה לי קצת מחוץ לפריים טיים…וכן זה באשמת ערוץ 1!
מדובר על ארה''ב
אמרת בעצמך - זה ערוץ 1
עבורם זה פריים טיים.
לולים על הדוחקו.
ואני חושב שהמהירות בה הפכה לינדזי לוהן מיקירת סרטי דיסני לזונת-קראק-שיכורה ראוי להחשב כסוג של שיא. לבחורה היו בקושי שתי דקות בלבל של "בחורה נורמלית" והופ – היא בג'מעה של פאריס הילטון ובריטני ספירס. אם אני הייתי אמא שלה הייתי שולח אותה לשחק עם נטלי פורטמן וכרסיטנה ריצ'י. מצד שני גם אמא שלה על קראק.
בכמה ביקורות על I Know Who Killed Me הזכירו סצינה (עם מסקינטייפ) שרק קריאה שלה גרמה לי להתפקע בצחוק, אז אולי שיווק כקומדיה היה מציל את הסרט? (אבל ח"ח על השם "I Know Who Killed Me", סוג של פרדוקס שרדינגר).
ובנושא אחר, שמתי לב שבתום הביקורת על "רקוויאם" ישנו באנר השואל האם ברצוני לרכוש הכותר באמזון. האם הקלקה על הבאנר מכניסה לאתר את הזוזים או שיש צורך להכניס את הסרט לסל קנייה (או להמשיך בתהליך רכישה זה או אחר)? תודה.
אם קונים - אנחנו מרוויחים על זה כמה סנטים.
אם לא – לא.
אוברי?
אני מנסה להגות את זה בכל ניקוד אפשרי, ויוצא לי רק "שחלה".
נסה 'Aubrey'. ההנאה מובטחת.
4 מליארד דולר?
לפני תחילת הקיץ צפו שהקיץ הזה יהיה הקיץ הגדול בתולדות הקולנוע והסרטים יכניסו סך כולל של 4 מליארד דולר. האם הציפיות התגשמו? עד עכשיו כמה הכניסו הסרטים?
4 מליארד דולר?
יותר מ-4 מיליארד דולר.
סאבטקסט:
זה ורוד, אבל האם יש לזה חמש אצבעות?
אכן,
זה חזיר שלא ישברו בשביל לקנות בובה של בארט סימפסון.
יפה יפה. אהבתי.
אממ...
אז 'הסימפסונים' גם שברו שיא, גם שברו קופות, גם קיבלו ביקורות מעולות, וגם כמעט מובטח להם מועמדות לאוסקר בקטגורית סרט האנימציה,
אין ספק. פוקס באמת צריכים לשבור את הראש על הקיר.
דירוג IMDB
רדפיש, מה אתה חושב על הדירוג של IMDB ?
בעז.
שאלה קטנה בקשר לדירוג בIMDB
למה חומות של תקווה לא במקום הראשון ברשימת ה250? הרי הציון ה"רגיל" שלו גבוה יותר, ויש לו יותר מצביעים.
בראש רשימת ה-250 כתוב:
רק מצביעים קבועים (אני מניח שהכוונה לאנשים שנתנו ציונים למספר מינימלי כלשהו של סרטים) משפיעים על רשימת ה-250.
דירוג IMDB
משהו יותר ספציפי?
אני חושב שדירוג ימד"ב הוא אחד המדדים האמינים ביותר שבנמצא לאיכות של סרט (עד כמה שהתכונה הזאת מדידה בכלל), אבל כמו כל דבר שקשור בדמוקרטיה ואינטרנט, יש לו גם בעיות. הדבר הראשון שימד"ב צריכים לעשות, ואני מתפלא שהם לא עשו עד עכשיו, זה לחסום את ההצבעה לסרטים עד הרגע שבו הם יוצאים לאקרנים. השבוע קרה מצב מופרך שבו הסרט של הסימפסונס קיבל ציון מדהים של 9.0 מלא פחות מ-2000 מצביעים, בזמן ש'Who's Your Caddy' קיבל 1 נקודה משהו, גם הוא מלא מעט מצביעים – וזה היה לפני ששני הסרטים יצאו לאקרנים. אמנם יש אנשים שיש להם הזדמנות לראות סרטים לפני תחילת הפצתם הרשמית, אבל אני בטוח לגמרי שרוב גדול מאוד של המצביעים האלה לא ראו את הסרט, אלא סתם נתנו לסימפסונס 10 כי הם מעריצים את הסימפסונס, ולסרט עם השני 1, כי (ניקח את האפשרות היותר מנומסת) הוא נראה רע. ברגע ש'הסימפסונס' יצא, הציון שלו התחיל לרדת, אבל הוא עדיין גבוה מדי, כי לא הרבה אנשים יטרחו לעדכן ולהוריד את הציון שנתנו אחרי שראו את הסרט. אותו הדבר בדיוק קרה עם '300', 'ספיידרמן 3', ובעצם כל סרט שיש לו הרבה באז, וזה פוגם קשות באמינות של הציונים של ימד"ב.
סרט לא משהו. הסרט עצמו עשוי טוב – מוזיקה סבבה, צילום טוב, אפקטים מוצלחים, וגם המשחק- עד חצי השעה האחרונה בערך- די בסדר. אפילו הרעיון של הסרט מחזיק מים. אבל התסריט עצמו גרוע. יש כמה וכמה דברים שלא מוסברים בסוף, כמה מהדמויות מתנהגות באופן שעמיד בפני סיספונד ובכלל, כל הקיבעון הזה על המספר 23 מפגר לגמרי. הידעתם? ברגע זה ממש ישנם 23 קולות ל'צומת מילר' בסקר של עין הדג. מה, כבר יש 24? ברגע זה ממש טרוריסטים מאיימים על הנשיא, המשפחה שלי בסכנה וכמובן, CTU has been compromised.
טוב, בחזרה לעניננו. היה לי חבל קצת לראות את ג'ים קארי מתבזבז כאן. מאוד נחמד לראות אותו עושה תפקיד שלא כולל שטויות (חוץ מאיזו יללה קטנה בחמש הדקות הראשונות של הסרט), ואפילו נראה שהוא היה מתאים לשחק באיזה פילם נואר קודר או אולי אפילו (תחזיקו חזק) בסרט פעולה קליל. היי, אם ניקולאג' יכול, כל אחד יכול.
אז ההמלצה שלי- עדיף לא לראות. בזבוז זמן לא מספק בעליל.
אני חשבתי שהפלאשבקים
בסגנון הפילם נואר שהיו בסרט היו פשוט מזעזעים ולא ברור מה שומאכר ניסה להשיג שם.
פארודיה? או שהוא היה רציני לגמרי?
בכל מקרה, אני חשתי בניחוח חזק של באטמן ורובין באותם קטעים.
והסצינות שאינן פלאשבקים פשוט לא מצליחות לעניין. הסרט מתחיל מעניין (כמו רוב סרטי העל טבעי האלה כמו דרגונפליי ושאר חיקויים) אבל ככל שהוא נמשך הוא נהיה מופרך יותר ומשעמם.
מספר 23?
אתה מדבר על מייקל ג'ורדן?
אני יודעת שזה לא קשור לפה אבל...
רציתי לשאול אם איי פעם פורסמה פה ביקורת לסרט "הישאר!"(STAY) ואם כן אז אם אפשר לצרף לי קישורון כי לא מצאתי בחיפוש… תודה :)
אין לנו ביקורת עליו.
דיון קטן ומספוילר קשות על אודותיו התפתח כאן:
כתבה מספר 3288
התקיימה היום הקרנת עיתונאים של הסרט "לפנות ערב" (Evening). זו היתה הפעם הראשונה בחיי שיצאתי באמצע מסרט. שיעמום טוטאלי. לא להתקרב.
המפף. באמת על הנייר נשמע מעניין סרטה של הלינדזי
ואפילו באתר המצורף הוא מצליח להשתווק כמוצלח משהו בהעברת הרעיון בביצוע.
אוף.
אגב, איפה ארמדילו?
שננהל עכשיו מחדש את שיחת לינדסי VS הילארי?
כי אולי הילארי דאף היא לא השחקנית הכי מקורית עלי אדמות, אבל לפחות מאופסת על עצמה ומחוברת למציאות היא כן, היא רול-מודל נפלאה לנערות, והיא חמודה לאללה גם באופי וגם במראה.
אישית?
בעיני זה לוקח בהליכה איטית כל זונת קראק עם שמץ של כישרון.
הילארי דאף לא שחקנית, וגם לא ממש זמרת,
אבל חמודה היא כן, והיא עושה גם רושם של בחורה חכמה ומעניינת, לא עוד בובה פלסטיקית משורבבת שפתיים.
יש לה סרטים חדשים שאמורים לצאת בקרוב?
היא כן שחקנית.
אולי קצת דרו בארימור שכל מה שמוצלח בה הוא הקסם האישי שלה (ע"ע ליזי מגווייר. כן, זה הגילטי פלז'ר שלי) והיא יכולה לשחק רק את עצמה, אבל לשחק את עצמך בצורה טבעית זה לא עניין קל, ואת זה היא עשתה יפה מאוד כילדה.
הי, אם לנטלי פורטמן סולחים על כל מה שהוא לא ליאון, אז באמת.
והיא גם אחלה זמרת, כפי שמשתמע מהקליפ שלה שמוצג באון דימנד שלי. שוב, לא הדבר הכי מקורי עלי אדמות, אבל לא פחות טובה מהלינדזי, וכאמור – הרבה יותר טובה בלשמש דוגמה לילדות טועות. היא אפילו כבר לא בלונדה.
שחקנית? היא באה לסט ומתנהגת כמו עצמה.
שזה חמוד מאוד ולרוב גם מהנה לראות [בין השאר "ליזי מקגוויר" ו"חופשה ברומא"] אבל מכאן ועד לקרוא לה שחקנית? בעיני, כשמישהו בא לסט ומתנהג כמו עצמו, זה לא משחק. מצד שני, את שחקנית, כנראה שאת מבינה יותר ממני בעניין [או שאני טועה, ואת משהו אחר שקשור לתחום הקולנוע ואז, נו, זו לא הפעם הראשונה שיצאתי אהבלה].
בנוגע לכישורי הזמרה שלה – לא, היא לא. היא אומנם סבילה [כלומר, לשמוע אותה שרה לא גורם לי לרצות למות] ויש לה קול נעים. אז מה? זה הופך אותה לזמרת? בעיני היא סובלת מתסמונת "נינט" – קול נעים, שפשוט לא מחזיק כמו שצריך בטונים גבוהים.
על הויכוח לגבי לינדזי אני בכלל לא נכנסת [ילדה אומללה שפשוט שקעה עד הצוואר בכל הדברים הרעים שנלווים לתעשיית הסרטים] אבל כן, אני בהחלט מסכימה איתך שכמודל חיקוי לנוער, עדיפה הילארי דאף ולא לינדזי לוהן או פאריס הילטון.
לא יצאת אהבלה
אני אכן שחקנית, בין השאר.
תראי, להגיע לסט ולהתנהג טבעי כשהמצלמות פועלות, כמו עצמך, אם תרצי, זה לא קל.
לשמור על מה שמכונה באנגלית actor's faith, על הריכוז שלך והמחויבות שלך למציאות הדמיונית שמתרחשת סביבך – זה כבר ממש קשה. וזה משחק.
שחקן טוב, ע"ע ורסטילי, יכול לשחק גם אנשים שהם לא הוא תחת המצבים הקיצוניים הללו (מצלמה או נסיבות דמיוניות קיצוניות). אבל שחקן, לצורך העניין, הוא כל מי שמסוגל לקבל על עצמו את אותן נסיבות מומצאות בעליל, וללכת איתן עד הסוף בצורה אמינה מבלי להתפוצץ מצחוק עצבני, למשל.
דוגמאות:
נסי להגיב לג'וק ענקי שזוחל לחברה שלך על השיער קרוב לפרצוף, ותראי עד כמה את מסוגלת להחזיק את ה"ההצגה" הזו מבלי לפרוץ בצחוק ולהסגיר שלא באמת קיים כזה ג'וק. או דוגמה יותר מוחשית מהסט של ליזי מגווייר: נסי להעמיד פנים שאת מושפלת עד היסוד בגלל משהו טריביאלי לגמרי, ותראי כמה זמן את מצליחה למשוך את זה.
רב הסיכויים שאם את לא שחקנית, זה לא יהיה יותר מכמה שניות, וגם זה בלי להיות על במה או מול מצלמה. סתם עם כמה חברים.
עכשיו קחי את דניאל רדקליף בסרט השלישי של ה"פ, בסצינה של הבכי. רואים שם מאוד בבירור שהנער לא מסוגל ללכת עד הסוף עם נסיבות דמיוניות. מכאן נובע שהגדרתו כשחקן מאוד מוטלת בספק. הוא אמנם מצליח לא רע תחת נסיבות אחרות, אבל שחקן יכול (או אמור להיות מסוגל) להאמין לכל סוג נסיבות מומצאות, בלי קשר לערך הפנטזיונרי שלהן. למעשה, הוא אמור להיות מסוגל להגיב ולהאמין במלואן לנסיבות סבירות, הגיוניות ויומיומיות.
גרר…
יצא ארוך מדי. מקווה שהכוונה עברה.
לא יצאת אהבלה
מה עם כל האנשים שמשחקים את עצמם לא רע בכלל כשיש מצלמות בסביבה בתוכניות ריאליטי מסוימות, ב-Punked לדג', שגם בהם המצב שבו הם נמצאים הוא לא אמיתי.
ובכלל, אני חושב שכל מי שיש לו בטחון עצמי גבוה יכול לשחק את עצמו ולעמוד מול מצלמה בלי לפשל.
לא יצאת אהבלה
אני לא מסכימה. אני מכירה מישהי שהביטחון העצמי שלה כבר עבר את הענן הגבוה ביותר בשמיים(והיא בטוחה שהיא שחקנית טובה), והיא לא מצליחה לשחק כלום בלי לפשל, אפילו לא לעשות את התרגילים הפשוטים יחסית של להתנהג בקיצוניות מופרזת של איזושהי תכונה.
לא יצאת אהבלה
בשורה התחתונה כולנו "שחקנים" אם נרצה ואם לא…קשה לה לשחק את עצמה אז כנראה שהיא באמת ממש גרועה. בעצם, מצד שני, אולי כל הבטחון העצמי הוא הצגה אחת גדולה והיא הצליחה לעבוד גם עליך? אל תשרוף אותה עדיין :P
לא יצאת אהבלה
סליחה על הבורות,
אבל מה זה Punked?
לא יצאת אהבלה
סדרת מתיחות סטייל פספוסים, רק על סלבריטאים אמריקאים, בהנחיית אשטון קוצ'ר שמשודרת ב-MTV.
לא יצאת אהבלה
אה… וזה אמיתי או שזה מקומנטרי?
פאנקד אמור להיות אמיתי
הרבה מהאנשים שהוא מותח הם לא שחקנים מספיק טובים בשביל לשחק את התגובות שלהם.
לגבי ריאליטי – שוב, לרב מדובר בכלל באנשים עם רקע בלימודי משחק לפחות, שזו פשוט הדרך שלהם להגיע לתהילה, והם דווקא מתמודדים עם מצבים אמיתיים. זה שמישהו אחר תכנן אותם או משפיע על זרימת העניינים מהצד בעזרת עריכה ומניפולציות, לא אומר שהם לא חווים בפועל מציאות מוקצנת, בניגוד לשחקן על במה/ מול מצלמה.
וכן, בפעם האחרונה. אם מישהו מצליח לעשות את זה, גם אם הוא לא שחקן למחייתו, הרי שהוא שחקן.
כמו הבחור שעבד אתי פעם באיזו מסעדה בניו יורק, שמעולם לא היו לו שאיפות בתחום, אבל הוא חתיכת שחקן.
המפף. באמת על הנייר נשמע מעניין סרטה של הלינדזי
הבעיה היא שלינדסי היא שחקנית טובה, בעלת כריזמה וקסם אישי, והילארי אומנם מתוקה אבל שחקנית טובה היא לא!
ארמדילו בטורקפריסיוון
היה, לפחות.
גם כשהתווכחתי איתך אי אז, התדמית של לינדסי לוהן גובתה בהמוני שערוריות, תמונות פפארצי ושמועות לא מחמיאות. גם אז, טענתי שזה לא מאוד רלבנטי. אני לא משווה את מגניבות התדמית שלהן, ולא את כמות הכלורומידיאנים בדם. אני גם לא פגשתי מעולם את הילארי דאף, ואין לי שמץ של מושג עד כמה היא מחוברת למציאות או עד כמה נעים המזג שלה. אני לא בטוח שלך יש.
מה שאני כן יודע, הוא שראיתי סרטים של דאף, והערך של אף אחד מהם לא התעלה על זה של שקית אשפה. כמו כן, ראיתי אותה משחקת בכל אחד מהסרטים האלה, והערך של המשחק שלה לא עלה הערך של הסרטים שלה. להבדיל, לינדסי לוהן היא לדעתי הצנועה והלא מייצגת אחלה שחקנית. היא כריזמטית ומוכשרת למדי בין אם היא משתתפת בסרטים נוסחאתיים ודלוחים ובין אם היא משתתפת ב'המדריך לחיים בכפר'. את יכולה לא להסכים איתי על זה, אבל לפחות בואי נוודא שאנחנו מתנצחים על אותו דבר.
אהה...
חשבתי שהוויכוח נסוב בכלליות על מי לוקחת, לא על מי שחקנית טובה יותר, אבל עכשיו שאתה מחדד את הנקודה שלך, אני מבינה שאולי טעיתי.
ובכן, אני לא מוצאת את הלוהן מעניינת לצפייה, כשרונית בצורה יוצאת דופן או בעלת כישורי משחק ראויים לציון. אני מוצאת את המשחק שלה קלישאתי, שבלוני ומרוכז בעצמו בדיוק כמו זה של דאף.
חזיתי בה ב"נערות רעות" או מה שלא קראו לו בעברית, "שישי ההפוך" ומגוון טריילרים בהשתתפותה לסרטים כמו "הרבי בהילוך גבוה" והסרט הנוכחי (שמגיע עם כמה סצינות מתוכו, לא רק טריילר).
היא מזוייפת בעיני, מלאכותית ו-פה ההבדל בינה לבין דאף, שכן שתי התכונות האחרות מאפיינות גם את דאף כשחקנית בעיני – נטולת כל חן וחינניות.
היא כן נראית לא רע בכלל, חצי מהזמן. זו המחמאה היחידה שיש לי לתת לה.
אני מניחה שלגבי איכויות המשחק של השתיים ניאלץ להסכים שלא להסכים.
לגבי כל שאר הדברים – בין אם אני מכירה את דאף אישית או שלא – העובדות מדברות בעד עצמן.
דאף משמשת מודל לחיקוי לנערות צעירות, ומנצלת את הכוח הזה בכדי להניא נערות מאנורקסיה, בשביל ללמד אותן למצוא את הערך העצמי שלהן מבלי להיות תלויות בהיקף המתניים, ומעודדת אותן לשאוף לטוב ולהגשים את עצמן מבלי להזדקק לסמים, סיגריות ואלכוהול.
זה פשוט שאני לא מכיר את שאר הדברים
אני לא קורא מדורי רכילות. אני לא מכיר את העובדות שמדברות בעד עצמן. אני רואה סרטים. מה שאני כן יכול לומר, הוא שמהיכרותי המועטה עם פועלה הקולנועי של הילארי דאף, קשה לי לומר שהמסרים שהיא מנחילה לדור הצעיר ממלאים את ליבי באושר מיוחד. אבל אם היא מעודדת ילדות להיות שלמות עם הגוף שלהן, זה ראוי להערכה.
דווקא לא דיברתי על מדורי רכילות
קשה למצוא את דאף במדורי הרכילות, וזה חלק מהעניין, חלק מה"עובדות שמדברות בעד עצמן" (ולראייה, בלי לקרוא מדורי רכילות את השערוריות של לוהן אתה מכיר היטב).
לגבי המעורבות שלה בעניין מסרים לנערות, בשביל זה באמת צריך להיות כאן. היא לא מדברת רק על דימוי גוף, אגב, ומעודדת נערות להיות שלמות עם הגוף שלהן בלבד. היא מעודדת אותן להתמקד במה שהן עושות טוב, למצוא את החיובי בעצן ולאמץ את זה בחום, שזו תהיה התדמית שלהן בעיני עצמן, ולא משהו אחר.
אבל רב הזמן הדמות שהיא משחקת היא נערה שמנסה להיות שלמה עם עצמה למרות המגרעות שהסביבה תולה בה (ומשקל טיפה עודף, במיוחד בשביל שחקנית), למעט הדמות ב-12 במחיר של 1, שהיא כביכול הילארי דאף, הגרסה השטחית.
תראי:
א) אני לא יכול לדעת אם הילארי דאף מרבה להשתתף במדורי רכילות או לא, כי אני לא קורא אותם.
ב) אני ממש לא מכיר היטב את השערוריות של לינדסי לוהן. אני יודע שהן קיימות, ואני יודע בקווים כלליים שהיא גרסה מרוככת של פאריס הילטון. משתכרת ורבה עם כל העולם וכאלה. ומדי פעם, אני שומע גם משהו ספציפי. פעם היא התנגשה עם האוטו בצלם פפארצי, את זה אני יודע.
ג) זה באמת יפה שדאף עושה את כל זה, בחיי. בלי ציניות. זה לא מתבטא בסרטים שהיא בוחרת להשתתף בהם, שזה קצת חבל. כלומר, אם מצמצמים את העיניים ממש חזק אפשר אולי לראות ב'סיפור סינדרלה' או וואטאבר איזו גרסה מקובעת וסטריאטיפית להדהים של מסר על קבלה עצמית.
ד) יאללה, שנסכים (שוב) שלא להסכים ונסגור את העניין? בפעם שעברה הפשרה הייתה שרייצ'ל מק'אדאמס שולתת, לא?
או! עכשיו אני מבינה מה הולך כאן.
סיפור סינדרלה, אתם אומרים, הוא של מישהי שהיא לא לינדסי לוהאן? משמע מסתובבות שתיים כאלה בעולמנו הקט, ומכאן הויכוח. ימים שאני שוברת על זה את הראש… אז רגע, מי מהן היתה בזהו עם קולין פירת' (אח, הוא כל כך מבוזבז… מי בוחר לו תסריטים, מי. מדובר בסרט שבו הוא פוליטיקאי בריטי, והיא בתו האובדת)?
את מדברת על 'מה שבחורה רוצה',
ושם זו אמנדה ביינס.
הסרט דווקא נשמע נחמד, לפי הביקורת של איתי (זכרו לברכה):
כתבה מספר 1699
אוקי. טוב. אני מוותרת.
אני אפילו לא אנסה.
אוי. רגע.
אז איך אני אמורה לדעת אם באמת יהיה כזה כיף לראות אותה נחטפת ומעונה על ידי רוצח סדרתי?
זו אמנדה ביינס
הולך
יש רק שתי נקודות שאני לא חושבת שניתנו לוויכוח:
העובדה שבשביל לדעת בוודאות על מעלליה של לינדזי מספיק לחיות בכדור הארץ בלי לקרוא שום מדורי רכילות, ושבכדי לדעת האם הילארי דאף עושה סמים ומשתלותת או לא כן צריך לקרוא אותם, היא עובדה שמדברת בעד עצמה.
הנקודה השנייה היא שאני חושבת שאתה מבלבל.
הסרטים המטופשים שדאף עושה הם פחות בשליטתה. הם יותר האמצעי שלה להגיע לחשיפה ולקבל את המעמד שמאפשר לה לנסות לשנות דברים. אם אתה רוצה לשפוט את "האמנות" שלה, נסה לחפש את זה בשירים שהיא שרה ו/או כותבת.
אתה תתפלא עד כמה לשחקן יכולה להיות זכות דיבור בנוגע לאיזה תפקידים הוא יגלם או לא יגלם.
כדור הארץ זה לא רק ארה''ב.
אני הצלחתי די טוב לגור בישראל ולא לדעת על לינדזי לוהאן ועלילותיה למעט מה שהיה כתוב בעין הדג. בישראל, אני חושב, היא כן במדורי הרכילות בלבד, אלא אם החמצתי משהו.
בילדות רעות היא הייתה פשוט מצוינת, ובשישי הפוך היא בהחלט גרמה לי להאמין שהיא ג'ימי לי קרטיס, דבר שאני בספק אם הילארי דאף הייתה מצליחה לעשות. אבל בתור דוגמא לחיקוי לבנות נוער? חס וחלילה.
סיכום נהדר. עכשיו אפשר לסגור רשמית את השיחה.
בשנה הקודמת פרסמו
מודעות שבהוליווד מחפשים שחקנים ערבים ל"שודדי 3"*או שחקן ערבי צעיר לרובוטריקים*(זה שהופיע בהתחלה)לבאבל* וכו".יש לכם מושג אם יש בקשה לעוד שחקן ערבי לסרט קולנוע שעתיד לצאת?
http://beinthemovies.biz/pirates-of-the-caribbean-2-3-extras-casting-call.htm
http://www.comicbookmovie.com/news/articles/2675.asp
אתה פשוט לא מוותר, אה?
תכונה נחוצה, אבל לא המדיום הנכון, אח שלו.
אתה פשוט לא מוותר, אה?
למה לא בעצם?פשוט תשכחו ממה שקרה אז ואם תמצאו את מה שכתבתי אז תגיבו.
תודה מראש
כי חבל על המאמץ שלנו, וחבל על האכזבה שלך.
חלומות זה נחמד, חלומות זה חביב, אבל מספר לא קטן של אנשים [בין השאר כאלה שמבינים בתעשייה המדוברת, כמו מיקה] ניסו להסביר לך שאם אתה באמת רציני בקשר לחלום שלך, יש לך אפיק אחד רציני, אפשרי להתחיל לקרוע את התחת ולנסות לממש אותו. אם לא תלך לבית ספר למשחק ותנסה להתחיל ולהתפרסם פה בארץ קודם, הסיכויים שלך בהוליווד מגרדים את האפס מלמטה. חבל על הטרחה של המגיבים ועל הטרחה שלך והאכזבה שלך במקרה הזה.
זה אומנם נשמע מדכא, אבל...
גם אם הוא יצליח בארץ אז הסיכוי שלו בהוליווד שואף ל-0.
שואף, אבל לא מגיע
יש שחקנים ישראלים שהצליחו במידה זו או אחרת בחו"ל. הסיכוי קיים.
שואף, אבל לא מגיע
אף שחקן ישראלי לא הצליח ממש להתפרסם בהוליווד מלבד נטלי פורטמן (והיא לא ממש נחשבת לישראלית), ובגלל העובדות הללו קשה לי מאוד להאמין שדווקא הוא יצליח.
שוב, הבה נבחין בין מפורסם, למצליח ולעסוק.
על דותן באר שמעתם?
גם אני לא, והנה, הבחור עסוק וצבר את הרזומה הכי ארוך שראיתי אצל ישראלי אמיתי בהוליווד: http://www.imdb.com/name/nm1168761/
אז זה לא רק עניין של לשמוע על מישהו.
מרק איווניר עשה יותר
http://www.imdb.com/name/nm0411980/
רק שחצי מהקרדיטים הם בכלל מישראל
דווקא הרוב המכריע הפקות מחו''ל
אוקיי, ואם סופרים אותם פר הופעה בחו''ל
-לדותן יש הרבה הופעות חוזרות בסדרות שונות שימד"ב סופר כקרדיט אחד בלבד – אז זה די מתקזז.
ובוא נזכור שדותן דנן הוא שם שמעולם לא שמעת עליו בארץ.
כלומר, בניגוד למרק איוואניר שהגיע עם שם, ניסיון והבנה מסוימת בתחום (וסוכן בארץ, שעזר לו עם רשימות שינדלר, מה שפותח דלתות גם אם לא סולל דרכים) דותן קם אחרי הצבא, נסע להוליווד, וכבש אותה בצורה לא רעה בכלל.
דווקא עם הסוכן הנכון
לא תהיה בעיה להשיג תפקיד כערבי.
אם הבנתי נכון, אנדרדוג הוא ערבי
ולכן אין סיכוי שיתקבל כדמות ערבית בסרט אמריקאי.
כולם יודעים שכשמלהק בהוליווד צריך דמות של נניח טרוריסט, הוא ישר אומר: "טוב, איזה שחקן יהודי עם מבטא יהודי יש לנו באיזור? מי? עודד פהר? נו שוין."
עודד פהר לא שחק מחבל, הוא שחק בדווי
מה פתאום?
אם כי לא הבנתי למה אתה טוען כך אני אגיד רק שיש מלא שחקנים ערביים שמשחקים דמויות ערביות(ע"ע יונייטד 93 או רודף העפיפונים הידאלגו ועוד מלא…)
נדב היה ציני
פעם בשבועיים, איזה שחקן ישראלי יהודי (לעיתים אשכנזי, עם מבטא יידישאי וצלחת גפילטע פיש ביד) מתלהב מכך שהקריירה ההוליוודית שלו נמצאת בזינוק. למעשה, מתברר שהוא לוהק לתפקיד ערבי/איראני, פשוט כי הוא יודע לעשות מבטא שאם אוטמים את האזניים ומזמזמים "אינתע עומרי", נשמע טיפה ערבי. מאוחר יותר, הוא מספר על כך בטוק שואו התורן של ערוץ 1 ואבי נוסבאום מספר עליו בדיחה.
אני יודע שעודד שיחק בדווי
סתם שלפתי מה שעלה לי לראש.
, בדיוק ראיתי מינכן.
מעניין אגב, שבמומיה הבמאי דווקא היה צריך דמות של יהודי (בני) – אז הוא לקח גוי.
המשך
היה ממש משעשע לראות את דניאל קרייג, שחקן טיפוסי לדמות הנאצי, מדבר על הדם היהודי שחשוב לו יותר מכל עם אחר
מתי מצויין ב''המומיה'' ש-בני יהודי?
אם זה נכון, זה מאוד לא מוצא חן בעיני…
כי זה לא נכון.
בני הוא אופרטוניסט, שעובר דרך כל הדתות ונופל בסוף על יהדות כי זה מה שהמומיה מכירה.
כי זה לא נכון.
תודה על ההבהרה.
אם זה ככה, יכלו לתת לו שם אחר ולא בני
שזה שם די יהודי, יותר מבן למשל.
(שגם הוא שם יהודי).
אני תמיד חשבתי שהוא אופורטוניסט יהודי מתבולל שחוזר למקורות בלית ברירה, אחרת למה המומיה זיהתה אותו ככזה? רק כי הוא אומר כמה מלים בעברית?
אם ככה אז מצוין
כי גם אותי זה קצת הרגיז עד עכשיו
לא שיש לי מושג למה.
אוקי, אני היחיד שלא מבין, עוד מהסיבוב הקודם של הדיון הזה, את
הירידות על הילד?
בסדר, אז יש לו חלום שקשה מאוד להגשים אותו (וירים יד בבקשה מי שלא היה לו חלום כזה פעם או פעמיים במהלך חייו). בסדר, אז הוא לא ממש מודע לכל מה שכרוך בעניין (וזו אחת הסיבות שהוא שואל שאלות). בסדר, אז הקונצנזוס פה הוא שהסיכויים שלו להפוך לשחקן בהוליווד טובים בערך כמו סיכוייו לזכות בלוטו (ועדיין, מדובר בשאיפה קצת יותר נעלה מזכייה בלוטו, הייתי אומר). עדיין, זאת סיבה לכל התגובות בנוסח "חבל על הזמן, רד מזה" שבדרך כלל מתלווה אליהן נימה של זלזול באיש?
אני כותב את כל הדברים האלה כמי שבדרך-כלל מאוד לא ליברלי כלפי שוכני-ביבים אינטרנטיים שמתעקשים להביא את הצחנה שלהם לתגובות פה, אבל עוד לא ראיתי אצל אנדרדוג התנהגות שמאפיינת אותו כאחד כזה.
מי צוחק עליו?
התייחסו לשאלות שלו בפעם הקודמת ברצינות הכי גדולה שאפשר לצפות. להגיד "זה לא מציאותי, רד מזה" זו לא "ירידה" על הילד. זאת חוות דעת כנה.
מי צוחק עליו?
נכון.
אבל כפי שפינגווין אמר "עם הסוכן הנכון לא תהיה בעיה להשיג תפקיד כערבי"יש המון אודשנים לשחקנים ערביים ואני בכלל לא מתכנן להתחיל בגדול אולי קודם אלך לאודישנים לתפקיד בפרק אחד בתוכנית טלוויזיה אם לא אצליח אולי אנסה את מזלי במצריים(משום מה אני לא נמשך לקולנוע הישראלי)ואז אחרי שאצבור קצת נסיון אחזור לאודשינים בחו"ל ואולי גם בדרך אלמד בבית-ספר למשחק ואשיג סוכן.לא זכור לי איזה שחקן זה היה אם כי אני זוכר שהוא כרגע סלבריטי אבל שמעתי שהוא היה ביותר מחמישים אודישין לפני שהופיע בפעם הראשונה ואם אכן אופיע בטלוויזיה יהיה לי הרבה יותר קל להופיע לתפקיד קטן בהוליווד ואז אחד גדול ומכיוון שיש מעט מאוד שחקנים שמדרים ערבית בהוליווד והוליווד זקוקה לערבים אז "אולי" יהיו סיכויי גדולים יותר.
אילו רק הייתי יודע שחיפשו בקיץ הקודם נער ערבי לרובוטריקים.אוף.
והבנתם אותי לא נכון אני לא רוצה להיות סלבריטי אני פשוט רוצה לעבוד כשחקן
זהו.זו היא התגובה הכי ארוכה שלי עד כה
נ.ב-מישהו יודע איפה מוצאיםאודישנים לסרטים מצריים אני פשוט לא מוצא
במצרים אולי?
נו, אולי די?
תשמע, אני הולכת להגיב לך שוב ברצינות, לשם שינוי. אם אתה באמת רציני אולי תטרח לקרוא ולהפנים את הדברים.
הנה איך שהדברים עובדים בתעשייה הזו, במיוחד בהוליווד אבל לא רק:
גם אם היית יודע שמחפשים ילד ערבי לרובוטריקים, זה לא היה משנה כלום.
למה,אתה שואל?
ובכן, ראשית, כפי שכבר ציינתי, אף מלהק לא מזמין שחקנים שהוא לא מכיר אישית או שמע את השם שלהם בעבר לאודישן. אלו בדרך כלל לא אנשים שאתה בכלל שמעת עליהם, אבל אנשי התעשייה מכירים אותם בדרכים כאלה ואחרות, ולכן הם שם מוכר בתעשייה (להבדיל מאשר בציבור).
זה אומר שגם לו היו לך תמונות מקצועיות (ואין לך) והן היו מודפסות הדפסה מקצועית (והן לא היו, מכיוון שאתה לא מכיר את הפורמט), והמעטפה איתם ועם המכתב הנכון באנגלית רהוטה וללא שגיאות היה מגיע בזמן למשרד הליהוק – סביר להניח שכמו כל שאר אלפי הפניות שמגיעות ללא סוכן, ישר היית מוצא את עצמך בפח. מצב שבלי לזהות את השם אפילו המעטפה לא היתה נפתחת.
עכשיו נניח לרגע שאתה משיג צלם מקצועי ומשלם לו חמש מאות דולר בשביל הדשוט אמריקני איכותי, והולך ומשלם על רפרודוקציה מקצועית של התמונה, ומוצא אפילו סוכן הוליוודי בדרך נס, שיעזור לך עם הרזומה הלא קיים שלך (ניסיון – אין. השכלה – גם אין) ויגיש עבורך את התמונות, באמת נשמע לך הגיוני שמישהו יזמין אותך מישראל כדי להגיע לאודישן? אולי גם חשבת שהם ישלמו על הטיסה והשהייה?
טוב, זה היה טיפה עוקצני, אבל באמת – גם אם אתה היית רוצה לשלם על הטיסה והשהייה, אף אחד לא היה מחכה שתגיע מישראל בשביל אודישן לתפקיד קטן (ואף אחד לא היה נותן לך צ'אנס לתפקיד גדול, גם אם אתה נראה כמו הגרסה הערבית של בראד פיט ג'וניור). יתרה מזאת, אף אחד לא היה מוציא לך ניירות עבודה בשביל זה.
אם אתה רציני בקשר לחלומות הוליווד שלך תתחיל מביצפר למשחק בארץ, כפי שאמרו לך.
לא תצבור ניסיון בלי השכלה, פשוט אין לך סיכוי, ולא משנה כמה אתה חושב שאתה מוכשר, או כמה מוכשר אתה באמת.
אתה לא מכיר את הטרמינולוגיה, לא מדבר מספיק אנגלית (ואני חושדת שגם לא ערבית), לא יודע איך להתנהג על סט ומה הבדל בין צילום קלוז אפ לצילום שוט רחב מבחינתו של שחקן וכן הלאה.
לגבי הוליווד אתה לא מקומי, לא דובר את השפה וחסר ניירות עבודה.
אחרי שתלמד בארץ ותצבור ניסיון, או אחרי שתסייחם צבא, תבוא לכאן, תלמד כאן בבית ספר למשחק, ואז נדבר.
ובשביל שתבין איפה אתה עומד: לפני ארבע שנים הזדמן לי במקרה להיבחן בפני מלהק. מאחר שלא היו לי ניירות עבודה באותו זמן, ורק רציתי לשאול אותו שאלות בקשר לתעשייה פה, ומה הסטטוס שלי כזרה וכן הלאה, לא הייתי נרגשת או לחוצה.
עברתי את האודישן. מה עברתי? בצבעים זוהרים, אם לתרגם בעילגות ביטוי אמריקני.
הבחור רצה ללהק אותי לשני סרטים למרות שהייתי הטיפוס הלא נכון, רק מפני שהוא מצא אותי ממש מעניינת וטובה.
הו, מה רבה היתה שמחתי, כפי שאתה וודאי מנחש.
אודישן ראשון בארץ זרה, ומתוך עשרה מקומיים רק אני מקבלת הזמנה לשחק בסרט. איי קראמבה!
אמה מה?
לא היו לי ניירות עבודה, ושם נפלה העסקה.
לקח לי שלוש וחצי שנים להשיג ניירות, והיום המלהק הזה בכלל לא זוכר אותי כך שזה אפילו לא עוזר לי יותר.
עסק ביש.
ועכשיו, בבקשה תפסיק עם זה.
זה אתר ביקורות קולנוע ולא אתר אודישנים לשחקנים.
נו, אולי די?
לא ממש חדשת המון כי את מה שכתבת בחלק השיני של תגובתך אני כתבתי בתגובה הקודמת שלי(שאתחיל בקטן)ובאמת כבר חודשים אני מנסה למצוא בית-דפר המתאים לגילי כל מה שמצאתי או למבוגרם או לשחקני תיאטרון.
http://www.tapuz.co.il/index/proceed.asp?c=995357214
רגע, בן כמה אתה בכלל?
רגע, בן כמה אתה בכלל?
אני שואל כי יש כמה ילדים המשתתפים בסוכנויות אז איך לעסאסל הסיגו סוכן בלי לימודים?
http://www.index.co.il/mojotemplates/?info_id=248778
רגע, בן כמה אתה בכלל?
שמע אם אתה צעיר- כלומר עדיין בגיל בית הספר, לא יקבלו אותך לאחד מבתי הספר למשחק.
ההצעה שלי- שחק בהצגות בביה"ס בחוגי דרמה. ותנסה להשתתף גם בחוגים עירוניים לבני נוער שמעלים הצגות.
בלי קשר אתה יכול לפנות לאחת מסוכנויות השחקנים הרבות שקיימות בארץ ולשלם כדי שייצגו אותך. רק קח בחשבון שכרגע הגדולות לא יתיחסו אליך ומהקטנות יותר יש הרבה שהן לא יותר ממסחטת כספים אז תעשה מחקר לפני זה.
בנוסף קח בחשבון שכל התהליך עולה לא מעט כסף, וגם אם תקבל הזמנות זה בעיקר יהיה לכל מיני תפקידי ניצב.
שמע, אנדרדוג,
כל הכבוד למוטיבציה שלך – באמת, בלי ציניות. ויהיה מצוין אם עוד שנה, שנתיים או חמש שנים תגלוש חזרה לדף הזה (בהנחה שהאתר יהיה קיים, כמובן) ותפרסם תגובה שבה תכתוב "התקבלתי לסרט בהוליווד!"
מצד שני, על השאלה הכללית – מה בערך צריך לעשות כדי לנסות להגיע לסרטים – כבר ענו לך כאן באתר, באריכות, פעמיים; בעיקר מיקה, שנמצאת בתוך תעשיית הקולנוע בארה"ב והיא במצב האידיאלי לתת לך תשובה מוסמכת ומעודכנת.
בנוגע לשאר השאלות שלך, שהיו בתגובות שנמחקו – כמו "מה הם ניירות העבודה הללו ולמה הם משמשים?", "האם סוכנים ישראלים יכולים לסדר תפקידים בהוליווד?", "יש לכם מושג אם יש בקשה לעוד שחקן ערבי לסרט קולנוע שעתיד לצאת?" – אלה שאלות שכבר קיבלת את התשובות עליהן (מיקה הסבירה מה זה ניירות עבודה ומה המשמעות שלהם), או שהתשובות עליהן מורכבות כל כך שכנראה, אף אחד לא יכול לענות עליהן *כאן*, אפילו באופן חלקי, בלי לעשות תחקיר מקיף כל פעם שאתה שואל אותן. עם כל הרצון הטוב, אף אחד פה לא יעבור על עשרות אתרי אינטרנט באנגלית כדי לבדוק לך אלו סרטים מלהקים, או יעשה בשבילך שיחות טלפון אישיות לסוכנים ישראלים וישאל אותם אם הם עובדים בהוליווד.
אני אומר את כל זה כדי שלא תבזבז אנרגיה מיותרת על תגובות נוספות שיימחקו. אני מציע לך לנסות למצוא – ואני מדגיש, **למצוא בעצמך**, ולא **לשאול כאן אנשים על** – אתרי קולנוע זרים, אמריקנים, מצרים ואחרים, שמוקדשים לנושאים האלה. אני מקווה ששם יהיה מידע נוסף שיוכל לעזור לך.
אם כבר גלשנו לשחקנים והכל
אפשר לפרסם לינק להצגה שלי שעולה הערב בתחרות "פסטיבל סטרוברי להצגות בעלות מערכה אחת" (עובד יותר טוב באנגלית, דא?!) וממחר ובמשך הסופ"ש תשודר אונליין במחיר 25 דולר לצפייה, כולל הזדמנות להצביע ולהשפיע?
אפשר, אבל
25 דולר לצפיה?!?!
טוב שהם מחוברים למציאות. אין בנאדם אחד בעולם (שהוא לא קרוב משפחה או חבר קרוב של אחד השחקנים) שישלם 25 דולר בשביל זה.
מסכימה אתך
אבל מצד שני, כמה עולה כרטיס בארץ? בדרך כלל מאה שקל לפחות, אז זה די אותו דבר.
וחוץ מזה, שניים או יותר יכולים לראות על מחשב אחד, ואז זה מתחלק.
אבל אני מסכימה אתך, בהחלט מחיר מוגזם.
לצחוק?
כי באיזה שהוא שלב כבר אי אפשר יותר.
אבל בפעם הראשונה עניתי לו בצורה הכי רצינית, ולא רק שלא צחקתי עליו, גם לא אמרתי שום דבר כמו "חבל לך על הזמן" או "זה נורא קשה." פשוט פירטתי לו איפה ואיך הוא יכול למצוא הודעות לאודישנים, וש-כן, זה יעלה לו (הוא שאל), ואחר כך למה מהארץ אין לו סיכוי לעשות את זה בהוליווד.
אני האחרונה שתזלזל באנשים שמנסים להגשים חלומות בלתי אפשריים, מהיותי אחת מאותם חולמים.
אבל במקום ללכת לאותם אתרים שהפניתי אותם אליו (כמו "במה אחורית" שרד לינקק אליו), הוא ממשיך לנסות להתייחס אלינו כאל הסוכנים שלו ולהתעלם ממה שכתבתי.
וואלה, בשלב הזה זה כבר הופך מבחינתי לבדיחה, כי באמת שלכל תעלול יש גם גבול.
(וזה גם חומר טוב)
על פי המשפט הידוע ''פעם שלישית מספיק''.
למרבה הצער, חכמינו לא כיסו את האפשרות של הפעם השבע-מאות ועשר שמישהו שואל את אותה שאלה, כנראה כי הוא לא הקשיב לך כשהסברת כל כך יפה ובסבלנות בשבע מאות ותשע הפעמים הקודמות.
תלוי למה אתה מתכוון ב'מצליח'.
כוכב ברמה של בראד פיט אני בספק אם ישראלי יהיה, אבל אני מחשיבה גם את מה שאיילת זורר עושה ל'הצלחה', וגם נעה תשבי לא טומנת ידה בצלחת, כמו עוד כמה שחקנים ישראלים שעובדים בהוליווד [זה עם התפקיד הקבוע ב24, למשל].
טוב, מישהו מוכן להסביר לי את ה''איילת זורר'' הזה?
כלומר, העניין הזה שכולם מחזיקים מההצלחה שלה הצלחה, אבל לועגים לכל שאר הישראלים בחו"ל, בראשם אקי ונועה?
כאילו, איילת משתתפת בשלושה או ארבעה סרטים בהוליווד, ולא נוסף לה שום פרויקט חדש כבר די הרבה זמן, ואחד מהם הוא עם במאי ישראלי, אחד מהם כלל ליהוק חלקי בישראל, ובשלושה האחרים היא משחקת תפקיד קטן (כשהבמאי לא מוכר ויש שחקן או שניים מוערכים, אבל לא כוכבים), למעט אחד שבו לא מכירים את הבמאי או השחקנים ובו יש לה תפקיד ראשי.
איך זה שונה מהקריירה של מילי אביטל? או מזו של מיכל ינאי? ותכל'ס – גם מזו של נועה תשבי?
כולם אומרים "שיחקה גופה פעם". כן, פעם. אחת. ואחר כך היו לה הרבה תפקידים קטנים בכל מיני סדרות פריים טיים.
זה פשוט מרגיז אותי ברמות לא הגיוניות.
מרגיזים אותי כל האנשים הקטנים – ואני לא ממש מתכוונת אליך, חסידה – שחושבים שהצלחה בהוליווד פירושה מועמדות לאוסקרים ומדורי רכילות. שיושבים בישראל ולא עושים עם עצמם כלום, ויורדים על אנשים בהחלט ראויים להערכה, שעושים משהו עם עצמם ועם החיים שלהם, ולא רק יושבים על הכורסא הנוחה שלהם ומנסים להקטין אחרים.
ועוד יותר הם מרגיזים אותי, האנשים הקטנים האלה, כשהמוסר שלהם נהיה כפול.
למה דווקא איילת זורר? כי מישהו הדביק עליה תווית של איכות?
כי היא חיכתה לככב בסרט עם תהודה הוליוודית בכדי לקום ולנסוע?
בעיני זה דווקא מפחית מערכה.
הרבה יותר קל לקום ולנסוע אחרי שכבר קיבלת כרטיס כניסה.
וכל זה אחרי שחסידה הזכירה את איילת זורר ונעה תשבי באותה נשימה.
אמרתי שזה לאו דווקא ספציפית אליה
אבל הנה, מקלחת קצרה של בוקר עזרה לי לחדד את הנקודה:
יש מן סברה רווחת כזאת בקרב אנשים, שמאוד התבטאה בדבריה של חסידה בין היתר, שאיילת זורר נמצאת בראש רשימת השחקנים הישראליים בהוליווד, הישגיהם, ומה נחשב להצלחה.
ובכן, לא רק שאיילת זורר לא הצליחה לחדש שום הישג, אלא חזרה על הישגיהן של לפחות ארבע שחקניות ישראליות אחרות, בראשן מילי אביטל (שלפחות הסרט הקטן שלה בתפקיד ראשי היה עם מישהו שנחשב לכוכב טלויזיה ענק בזמנו, והשני עם שחקן מוכר ומוערך – במיוחד בחוגי הקאלט, שלא כמו שני האלמונים מולם מככבת זורר), היא אפילו לא היתה הראשונה (או השניה, או השלישית, או… טוב, הבנתם את הנקודה) להשיג את ההישגים האלה.
זה משול לכך שמחר כולם ידברו על ג'ון דו, האיש שהצליח אתמול לדרוך על הירח.
כאילו, יפה לו. זה בהחלט הישג.
אבל כבר היינו שם.
נדבר עם ג'ון דו שוב כשהוא יצליח, נניח, לשרוד על הירח במשך שבוע.
ועל אותו משקל – עד שאיילת זורר מחדשת ומצליחה להשיג הישג שאף ישראלית לא השיגה לפניה (נניח, משכורת של מיליון דולר, או לפחות סלבריטאיות כלשהי) – מקומם ומרגיז אותי לשמוע את השם שלה נאמר בהדרת כבוד, ואת השמות של מיכל, נועה, אלונה ומילי נאמרים בזלזול. או את זה של אקי.
האמת שאני לא יודע על מה את מדברת.
לא שמתי לב לשום הדרת כבוד לאיילת זורר ולא לבוז למילי אביטל. אבל אולי זה בגלל שאני לא קורא מדורי רכילות. ומה שאומרים או לא אומרים במדורי רכילות זה ממילא דבר שאני לא מייחס לו הרבה חשיבות. הם יכולים להחליט מחר שהם שונאים את איילת זורר. אין בזה הגיון.
ומאיפה שתהיה לי גישה למדורי רכילות בארץ?
כלומר, אני אפילו לא נמצאת בארץ (וכשהייתי, לא יודעת אם אתה זוכר, חצי מהזמן היתה לי קצת בעיה לראות).
אני מדברת על אנשים מהרחוב. דיבורים של אנשים בפורומים שונים באינטרנט (גם כאן) וסתם שיחות סלון כאלה ואחרות.
אולי אני מדמיינת, אבל אם כך – למה חסידה בכלל העלתה את השם של זורר?
הסרטים שזורר עשתה או עושה בהוליווד עוד לא יצאו בכל (והם לא סין סיטי, סרניטי או נחשים על המטוס). אז מילא אם היא היתה מכניסה אותה בדלת האחורית באותה נשימה עם תשבי. אבל לא, זורר, לפי חסידה, היא אות ומופת להצלחה בהוליווד (וגם לתשבי ואיוואניר מגיע טיפה כבוד).
אני קורא לא מעט מדורי ריכלות
נרג', YNET, וואלה סלבס, עיתון ת"א, טיילור דירדן, פרז הילטון ועוד כמה והנה סיכום קצר של תודעתי הרכילותית:
אני יודע על סרט אחד שאיילת משתתפת בו כי מישהו פרסם כאן לינק לטריילר לפני מספר ימים (משהו על קונספירצית רצח של נשיא ארה"ב. ראו אותה לשתי שניות במדי שוטרת). אקי היה מחבל ב24 (לא ראיתי אבל שמעתי), נועה הייתה כרוז ב"איילנד" (לא ראיתי אבל שמעתי) ושיחקה את תפקיד הישראלית בפרק של זיווגים בגרסה של NBC (ראיתי, אבל האמריקאים לא כי ביטלו את הסדרה בדיוק בפרק שלפני). עודד פהר היה ב"מומיה 2" ובאיזו תוכנית אמריקאית ששודרה ביס פלוס בזמנו (משהו על טרור). עוד אני יודע ששרי גבעתי מסתובבת בהוליווד עם האקס של קיילי מינו ומופיעה בקליפ החדש של אנריקה אגלסיאס שצולם לפני שבועיים. אלונה טל משחקת ב"ורוניקה מארס" והולך לה די טוב. על מיכל ינאי לא שמעתי כלום מעולם (אתמול ראיתי בגלריה "הארץ" מודעה של הסרט "שניטשה בכה" והשם שלה היה רשום למעלה). היתה גם אחת שירלי ברנר אבל אני לא יודע אם היא חייה בכלל.
אין לי מושג איך זה נראה שם בחו"ל, אבל מפה זה נראה די שולי.
ה''תכנית האמריקאית''
שעודד פהר השתתף בה, ה"משהו על טרור" היא "תא רדום", של רשת שואוטיים, שהיתה מועמדת לאמי בקטגוריית המיני סדרה הטובה ביותר. פהר היה שם אחת מבין שתי הדמויות הראשיות והוא משתתף גם בסדרת ההמשך (שעולה בחודש הבא ביס). בשתי העונות/סדרות הוא מככב בקד"ם של הסדרה ומוצג בפוסטרים ובתמונות היח"צ בפרונט, בעל משקל שווה לדמות הראשית הנוספת בסדרה. כך שעודד פהר, בעיני, למרות התפקידים הסטריאוטיפיים, הוא אחד שכן זוכה להצלחה (והצלחה זה Working Actor). אלונה טל תשתתף בעונת השידורים הקרובה בסדרה Cane של רשת CBS כאשתו של ג'ימי סמיתס, הדמות הראשית בסדרה וזה אחרי שבעונה שעברה השתתפה ב-4 פרקים של "על טבעי" וקודם לכן היה לה תפקיד אורח מתמשך ב"ורוניקה מארס". כך שגם היא בסטטוס של Working Actress. נעה תשבי מפיקה את הגרסה האמריקאית של "בטיפול". אולי היא לא לגמרי Working Actress אבל היא כן יוזמת ופועלת ודוחפת את הקריירה שלה, ויש לה כזו.
דנקן על החידודים.
והיתה גם מיטל דוהן עם הופעה של חצי שניה בעונה השישית של הסופרנוס וקצת יותר בעונה השנייה של "העשב של השכן" (שלצערי עדיין לא ראיתי).
ואם נחזור לאון טופיק של האוף טופיק, אני בכלל לא מבין מדוע איילת נחשבת לבחורה יפה.
זה לא שהיא מכוערת או משהו
היא בהחלט בחורה נאה. עד כמה יפה? זה כבר סובייקטיבי. זה ש"מישהו" החליט שהיא "יפה" לא אומר שאתה צריך להסכים.
ה''תכנית האמריקאית''
על תשכח שעודד פהר שיחק גם בסרט "האויב שבפנים: אפוקליפסה", ועל פי מה ששמעתי הוא גם אמור לשחק את התפקיד הראשי בסדרה חדשה, או שמדובר על אותה סדרה שאתה הזכרת?!
טוב, עכשיו תורי להעלות נקודה על המוקד.
זה אותו אקי אבני ממשל התינוק והתנור החם: כתבה מספר 1248
(ובתגובה בתחילת הפתיל, #88630, יש קישור לראיון המלא איתו, בו יש לו עוד כמה פנינים).
מאוד לא ברור לי איפה שמעת זלזול בהודעה שלי.
[ואל תגידי שוב שלא התכוונת אלי, בבקשה. הגבת להודעה שלי, וברור שהיא זו שהיוותה טריגר לדברים שלך].
אני לא אמרתי שאיילת זורר נמצאת בראש הרשימה הישרא – הוליוודית. ראיתי מינכן לא מזמן, היא הראשונה שקפצה לי לראש, אבל כן, אפילו אם היא לא חידשה בכלום [אגב, מה זה חידשה? גם שחקן שזוכה באוסקר לא מחדש, לרוב, שום דבר. מה זה חזרה על הישג?] אני עדיין מחשיבה תפקיד די גדול בסרט רב תהודה כמו מינכן, של במאי כמו שפילברג, כמשהו "גדול".
לא ברור לי איפה את מזהה זלזול, ונדמה לי שאת די מחפשת אותו בכוח בשרשור הזה כדי להעלות את האג'נדה שלך לסדר היום. אני בהחלט מבינה חלק מהגישה שלך – גם אותי מרגיז לשמוע אנשים קטנים בישראל שלועגים לשחקנים ישראלים שעובדים בהוליווד, בין אם מדובר באקי וסנדי [למרות שרשימת ההישגים שלהם באמת די זעומה] או לנגה שחר [תפקיד נפלא ב"עשב של השכן"] ואלונה טל.
בדיוק כנגד התופעה הזו יצאתי בהודעה הראשונה שלי, אבל נראה שפיספסת את זה, אז תני לי לחדד – הציפיות של הישראלים, בין אם הם שחקנים שרוצים להתפרסם או סתם כאלה שמחכים לראות ישראלים אחרים מתפרסמים, פשוט לא מציאותיות. בעיני רוב האנשים, הצלחה בהוליווד פירושה לא לעבוד [כדוגמאת זורר, מרק איווניר, דותן הזה מ24, נעה תשבי או נגה שחר] אלא להיות כוכב בסדר גודל של בראד פיט. זה לא ריאלי, ולכן יש נטייה בישראל לזלזל בכל מי שכביכול ארז את הכל ועבר ללוס אנג'לס כדי להיות פיון קטן במערכת, אפילו שגם זה מכובד, ורק מיעוט שבמיעוט מגיע אל משהו מעבר לזה [ביחוד שחקנים זרים].
נוגה שחר זאת השפנפנה הישראלית לבית פלייבוי.
והישראלי ב24 הוא יאיר לוטן.
את בהחלט היווית את הטריגר
אבל לא מעבר לכך.
אם זה היה נסיבתי בלבד שמיקמת את איילת זורר בראש, סבבה.
זו פשוט היתה הפעם השמונים אלף שנתקלתי בזה, ולא ברורה לי מדיניות האיפא ואיפא הזו, והציק לי, אז דיברתי.
ומסכימה אתך מיליון אחוז לגבי פרופורציות שונות של הצלחה.
לגבי חידוש: זה חידוש ביחס לישראלים, אז כן – ישראלי שיזכה באוסקר (לא הזר, אלא מקומי) יהווה חתיכת חידוש, וסלילת דרך חידשה.
וגם מיטל דוהן
שעושה תפקיד חמוד ביותר בעונה השנייה של weeds.
אני רק שאלה:
"שיושבים בישראל ולא עושים עם עצמם כלום, ויורדים על אנשים בהחלט ראויים להערכה, שעושים משהו עם עצמם ועם החיים שלהם, ולא רק יושבים על הכורסא הנוחה שלהם ומנסים להקטין אחרים."
כאילו – מה? ללכת להיות שחקן בהוליווד זו הקרבה למען העם והאומה? הם עושים את זה בשבילנו, האנשים הקטנים? ממתי שחקנים הם קדושים שאסור לרדת עליהם? מה הלאה, יגידו לי לא לצחוק על טום קרוז כשהוא מתנהג כמו אידיוט? למה לא לשים לאנשים מחסום וזהו, ואז הם כבר לא יוכלו לרדת על אף אחד.
''זו כל כך, אבל כל כך, לא הנקודה''
או במלים אחרות – מה שייך שמיטה להר סיני?
מישהו דיבר פה על טובת המדינה או הכלל?
את מוכנה להסביר לי איך כשאת יושבת על הכורסא שלך וצוחקת על אקי אבני את תורמת למדינה, אם כבר נגענו בסוגיה הכל כך אבל כל כך לא קשורה הזו?
אין שום קשר לעניין שחקנים, לעניין ארצות הברית מול ישראל או לכל עניין אחר שולי כזה.
הנקודה היא שאנשים שעושים, אנשים שמנסים וקמים ונופלים, ראויים להערכה. הרבה יותר מאלה שיושבים בצד ורק מעירים הערות.
אף אחד לא אמר לך לא לצחוק על טום קרוז, או להרים שחקנים מעם.
כולה התעצבנתי על המוסר הכפול, על זה שאותה קרדיט שנלעג לנועה תשבי ומילי אביטל, הופך פתאום מוערך כשהוא מתקשר לאיילת זורר.
בסך הכל הבעתי התנגדות לטון שלך.
אני לא יודעת לגבי נועה תשבי לעומת איילת זורר – לא קראתי שום ניתוח השוואתי של הקריירות שלהן כאן באתר (או בכלל, אבל בעיקרון לדברים כאלה אני בד"כ נחשפת או כאן או בכלל לא). אבל הילת האלהה והרומנטיקה הזו של אנשים שנוסעים להצליח בהוליווד מפריעה לי – אם ברצוני לשבת לי בכורסה ולצחוק על אקי אבני (וחי נפשי – הוא הרוויח את זה ביושר עוד הרבה לפני שהוא נסע לחו"ל) זו זכותי המלאה. אם אני רוצה לאהוב את איילת זורר יותר מאשר את נועה תשבי (ולמען האמת, אני די אדישה לשתיהן), זו גם זכותי. ואם אסור להעביר ביקורת אם לא קמת ועשית וניסית – מה אנחנו עושים כאן בעצם? אי אפשר לצחוק על אף במאי כל עוד לא עשית סרט או שניים – והנה הלכו חצי מהביקורות באתר.
זו בהחלט הנקודה.
למה את מניחה שאנשים שצוחקים על הישראלים בהוליווד לא עושים עם עצמם כלום? חלקם בהחלט עושה עם עצמו הרבה, רק לא בתחום המשחק.
תראי, החלום שלך, ובעיקר הנסיון שלך לחיות אותו, ראוי להערכה – אבל לא אובייקטיבית, אלא סובייקטיבית. לך, לאקי אבני ולנעה תשבי, הוא חשוב מאוד. לאנשים אחרים, פחות. זה אך טבעי.
לא, זו לא.
למה אתה מניח שיש לך זכות להחליט בשבילי מה היתה הנקודה *שלי*?
אם אני אומרת שהנקודה שלי היא לא ספציפית לגבי משחק בכלל והוליווד בפרט, גם אם אתה לא מבין את זה – כבד את זה.
כי מדובר כאן בדיון, לא במונולוג.
את בהחלט מוזמנת לקבוע מה הייתה הנקודה שלך. האנשים שקוראים את ההודעות שלך בהחלט יכולים לקבוע שעלו מהן נקודות נוספות, ולהחליט שדווקא הן ראויות להבהרה/דיון/עלבון.
אני בהחלט מכבד את זכותך להחזיק באילו דעות שאת רוצה. אבל ברגע שחלקת אותן איתי, אני מכבד את זכותי לערער עליהן – ואשמח אם גם תקראי את מה שאני כותב ותגיבי אליו (למשל, לא אמרתי שום דבר לגבי משחק בכלל או הוליווד בפרט – פשוט השתמשתי בדוגמאות שאת עשיתן בהן שימוש).
ועכשיו, מהמטא-דיון לדיון עצמו: ראשית, עשייה אינה גוררת כבוד אוטומטי. מבחינתי, לרדוף אחרי החלום שלך זה לאו דווקא הדבר הכי נאצל בעולם. שנית, את מתעלמת ממה שהקפיץ גם אותי וגם את החסידה – ההנחה שהמבקרים הם אלו שלא עושים עם עצמם כלום. מבקרים רבים עושים עם עצמם הרבה, אבל לא בתחום שאותו הם מבקרים (למשל, נגיד, ראשי מועצות שמבקרים את משתתפי 'כוכב נולד') – וזה לא הופך את הביקורת שלהם ליותר, או לפחות, לגיטימית. בכלל, ראוי לנתק בין דיון במבקר לבין הביקורות שלו – זה לא רלוונטי.
ספציפית עוד יותר, העובדה שאני (נגיד) לא עזבתי את כל מה שאני מכיר מאחורי בשביל לנסות ולרדוף אחרי חלום בארצות-הברית לא משנה כהוא זה את הלגיטימיות של הביקורת (התיאורטית) שלי כלפי אותם אנשים שכן עשו זו. יש לי זכות מלאה לשפוט את הצלחת הקריירה שלהם, לבקר את ההחלטה שלהם לעזוב את הזירה המקומית, לנסות לשרטט את המגמה שהם חלק ממנה וכדומה וכדומה. כנגד הטענות האלו צריך להתווכח, לא כנגדי (שוב, נגיד – אני לאו דווקא עומד מאחוריהן). אגב, כל זה נכון פי מליון כשמדובר בדמויות ציבוריות שמנצלות טוב-טוב את המעמד המוכר שלהן בארץ כשזה נוח להן – למשל בהשגת חוזים לסרטים או פרסומות בארץ – אבל מגלגלות עיניים בבוז כלפי כל מי שמעז לבקר את הקריירה שלהן.
אז בבקשה תעשה הפרדה בין.
הנקודה שלי, שאני דיברתי עליה, לבין הנקודה שמציקה לך, ואתה רוצה עליה הרחבה.
ואל תיכנס ביני לבין מישהו אחר שלו אני מגיבה ב"זו לא הנקודה" ותגיד שזו כן.
כי בדיון שאני העליתי ועליו הוא הגיב – זו לא היתה הנקודה.
ועכשיו לעניינך –
אם עוד לא הבנת את זה משאר הדברים שכתבתי בהקשר הזה, או שאתה פשוט רוצה פנייה אישית ותגובה רשמית אליך ממני בנושא, להלן התגובה:
באופן כללי אני חושבת שאנשים שלא מבזבזים את חייהם על "מה יותר הגיוני" אלא הולכים אחרי הלב שלהם, ראויים להערכה.
אני לא חושבת שאלו שמחליטים ללכת לפי הסדר שמישהו נעלם קבע פעם, צבע, טיול, אוניברסיטה, עבודה מסודרת, חתונה ילדיםת הם פחדנים. מרבית האוכלוסיה נופלת לקטגוריה הזאת, ויודע מה? עבור הרבה אנשים זה גם המסלול הנכון.
הדבר הכי חשוב, המסר הכי עליון שאני מאמינה בו הוא שאין דבר כזה פתרון אחד. לכל אחד יש את הפתרון שמתאים לו. לפעמים הוא דומה לאלה של האחרים, ולפעמים לא.
עכשיו, פה נכנס עניין אחר;
אם באמת טוב לך עם מה שלא יהיה שאתה עושה, בין אם ראש מועצה, או סתם מקים ומתחזק אתר ביקורות באינטרנט – אשריך.
קמת אחרי החלום שלך ועשית אותו, ולנסות לדרג את שוויים של חלומות זה הדבר הכי מטופש בעולם בעיני.
כל עוד קמת והלכת אחרי הלב שלך – אני מרוצה. (לא שזה המקום שלי להיות מרוצה או לא מרוצה מפעולותיהם של אלמונים, אבל אני מקווה שאתה מצליח להבין את הנקודה שלי).
אבל אם אתה חולם להיות מוזיקאי, או שחקן, או במאי, או ראש מועצה, או אסטרונאוט, ומפחד שנורא קשה להצליח בתחומים האלה אז אתה ממשיך להנדס תוכנה, או להיות בנקאי או לעבוד באיזה משרד משעמם אחר (מבחינתך משרד משעמם. היינו, אתה לא קם והולך לעבודה כל בוקר עם שיר חדש בלב) – אז קודם כל צר לי עליך.
ושנית, אני סבורה שאם אתה מבקר אחרים שמעזים ללכת אחרי הלב, בין אם על החלום שלך או כל חלום אחר, אתה עושה את זה ממקום עצוב של פחדנות ומרירות על החיים המבוזבזים שלך.
לעניין מה שהעליתי קודם – אלו היו אותם האנשים שעושים משהו שהם לא סובלים במקרה הרע, או איכשהו מצליחים לסבול קצת במקרה הטוב, שיושבים ומחליטים לאיזו גופה בסי אס איי יש יותר כבוד, וכל זה על סמך עוד הכתבה כלשהי ממישהו נעלם, שקבע להם לאן ללכת ומה לעשות בכל שלב אחר מחייהם.
והביקורת שלך על האנשים האלה.
מאיפה היא מגיעה? לא מזה שהכתיבו לך מגיל צעיר ש"ללכת אחרי הלב זה נאצל"? את באמת טוענת כאן, שחור על גבי כחול, שלקבל החלטות מושכלות והגיוניות על איך אתה רוצה לחיות את חייך זה לא בסדר, ושולל ממך את הזכות להעביר ביקורת על אנשים אחרים? במה בדיוק ההודעה הארוכה הזו שלך על הפחדנות של אנשים ואיך שאת מרחמת עליהם טובה יותר מהביקורת שלהם על אנשים שכן זורקים הכל והולכים לנסות לעשות משהו אחר עם עצמם? מה עם האומץ להקריב חלום כזה או אחר כדי לפרנס משפחה, למשל? אם זה הדבר הנכון, או האמיץ לעשות, זו הבחירה של כל אדם לעצמו, ומאיפה הזכות שלך להגיד הבחירה של מי טובה יותר?
אני אומרת את זה בתור מישהי שעוד לא החליטה מה הבחירה הטובה בעיניה: אנשים שלוחצים עלי מהצד שלך זה לא טוב יותר מאנשים שלוחצים עלי מהצד השני. אם אני אלך אחרי החלום שלי (כשאמצא אחד) ואגמור בלי בית, או אם אני אחיה בבית נוח ואומללה, זו הבחירה שלי, והשיפוטיות הזו שלך כלפי כל מי שלא חושב כמוך מאוד לא מחמיאה לך.
תתפלאי,
אבל מגיל מאוד צעיר ניסו ללמד אותי ש"מי שהולך אחרי החלומות שלו לא גומר יפה", ובשלב לא מאוד מאוחר ה"לא גומר יפה" הפך ל"גומר בקצהו של חבל תלייה".
לא עוזר.
ראיתי את דרכי החתחתים האלה, חוויתי אותן על בשרי ממקור שני (כלומר, מהמקום של הילדה שלא היה לה מה לאכול במשך כמה שנים, למשל) וחזור ושוב, חזור ושוב, אנשים טפטפו לי למוח "תפסיקי לחלום. חלומות לא עושים טוב."
אז טפטפו.
את יודעת, לילי, יש סיבה למה אני תומכת נלהבת של טבע, לא של סביבה.
עכשיו לגבי שיפוט;
חזרתי וציינתי בהודעה שלי עליה הגבת, שאני לא חושבת שכל מי שחי חיים בטוחים ונוחים עושה את זה מתוך פחד, ואין לי שום ביקורת על אנשים שבחרו בכך כי זה החלום שלהם, או כי הם עושים מה שהם אוהבים, או כי העיסוק שבחרו משאיר להם המון זמן ואמצעים למה שהם אוהבים. (דמויות מהקולנוע: הדמות בבתול בן ארבעים, שעובד בחנות כדי לממן את תחביבי הקומיקס והאספנות שלו, למשל. הדמות ממעבר לכל דימיון של פקיד שומה שאשכרה אוהב את העבודה שלו. הדמות של סנדרה בולוק בבזמן שישנת, וכן הלאה). איך אומר המשפט המפורסם? "מרבית מחבריי הטובים הם כאלה"…
יתרה מזאת – אני לא חושבת שיש ולו שביב של אומץ במה שאני אישית עושה. לא מהסיבות שאת עלולה להלות בדעתך, פשוט מפני שאני יודעת שאין לי ברירה.
אומץ, מצדי, היה לנסות לחיות חיים נורמליים, רגועים, שלווים ובטוחים. ללמוד הנדסה גרעינית או מתמטיקה, אולי מחשבים או משהו, ולהקים משפח.
זו לא אני.
אני לא מסוגלת.
מפחיד אותי לאללה לחיות חיים אחרים מאלה שבחרתי לעצמי. סוערים ככל שיהיו. בעצם, כמה שיותר סוערים – יותר טוב.
לרגע לא לקחתי לעצמי את הזכות לקבוע איזו בחירה עדיפה, והקפדתי להדגיש שעבור אנשים שונים קיימות בחירות שונות.
השאלה ממה נובעת הבחירה, ואם היא מפחדנות – נו, או אז אני שופטת.
או שתמצאי דרך להתמודד עם זה, או שתתבעי אותי.
ככה או ככה, אפשר לסגור ויכוח אכבר אוף טופיקי, ולהפסיק להכניס לי בכוח מלים ליד?
אנחנו מתעסקים כאן בקולנוע.
אכן, להתעסק בחייך הפרטיים זה
, וגם לא ניסיתי לעשות את זה. הנקודה שלי מתבססת על זה שהקולנוע ההוליוודי חי על "לך אחר ליבך". נסי לעשות השוואה בין מספר הסרטים בהם הגיבור שהולך אחר החלום שלו נכשל ואומלל, לבין אלה שהוא במקרה בדיוק נחשף לאנשים הנכונים בזמן הנכון והופך לכוכב. ואז תשווי את היחס הזה ליחס במציאות. יש בחברה המערבית כוח חברתי מאוד חזק שמנסה לגרום לאנשים להרגיש אשמה על זה שהם חיים את חייהם ולא הולכים אחר ליבם (איפה נמרוד שיסביר שזה הכל כדי לגרום להם לפצות את עצמם על ידי צרכנות מוגברת, או משהו?). אני לא אומרת שאת בהכרח אחת מהם, אבל כן שההודעות שלך יוצרות את אותו הרושם (אולי לא באופן מכוון). והעניין הוא שאולי את לא מתכוונת להעליב פלח נרחב מהאוכלוסיה, אבל עובדה שחלקנו בכל זאת נעלבים, אז אולי כן כדאי שתיזהרי קצת יותר על רגשותיהם של מי שלא נסעו להצליח בהוליווד?
אני חושב שזה זמן טוב לסיים את הדיון מעל דפי האתר.
במידת הצורך (והרצון), יש כאן כתובות מייל כך שאפשר להמשיך אותה באופן פרטי.
אני רק רוצה לחזור ולציין:
הנקודה שלי היתה לגבי שחקנים ישראלים בהוליווד, ומה מרים אחד מהם מעל השאר בעיני הציבור, אם ההשיגים שלהם דומים עד כמעט זהים.
כל שאר הפתיל שהגיע מאדם ולילי (סליחה, אבל החלפת עברית אנגלית בהודעה מעיקה לי על החיים, והשם החדש שלך בלתי ניתן לעיכול באותיות עבריות) הוא בלתי קשור בעליל לנקודה שלי, ומשם נפתח דיון לגמרי אחר. דיון, אגב, שבשמחה אמשיך באופן פרטי אם מי מהצדדים חש צורך בכך.
אירוני, שדווקא אדם שפתח מכל העניין הזה סימפוזיון אוף טופיקי מפלצתי, יצא בסוף האדם האחד שנתן לי תשובה הגיונית לשאלה המקורית שלי. וכמו שהוא ציין – אני לא חייבת לקבל את זה, אבל לפחות יש לזה היגיון ונימוק מסוימים.
אז תודה אדם על התשובה המתקבלת על הדעת.
היי, אני מהנדס!
ושלא יהיה לבך צר עליי, אני חי את חיי. בחו"ל!!! קמתי והלכתי אחרי הלב שלי! ואני גם קצת אסטרונאוט, אבל אף פעם לא ידעתי שזה יותר טוב ממהנדס או בנקאי.
הוא שאמרתי:
לא כל מי שמבקר את מי שרודף אחרי החלום שלו עושה זאת "ממקום עצוב של פחדנות ומרירות על החיים המבוזבזים של[ו]". חלקם עושים זאת בגלל שהם חשבו על החלום שהאיש האחר רודף אחריו, או על הדרך בה אותו האיש רודף אחריו, והגיעו למסקנה שאין להם הערכה כלפיו (או כלפיהם). זו דעה לגיטימית, כל עוד היא מנומקת.
את רוצה לדעת למה אנשים בארץ מעריכים יותר את איילת זורר? כי הם חושבים שהדרך בה היא הגיעה לתפקיד מכובד בהוליווד היא דרך ראויה – מבלי לבטל את חשיבות הזירה התרבותית המקומית, מבלי להתרפס, ומבלי לנטוש את אוהדיה מאחור, ומבלי להפגין דו-פרצופיות (דהינו, לנשוף בבוז על ישראל כשיש אופציות בחו"ל, ואז לחזור בכדי לעשות פרסומות כשאין). זו בדיוק הסיבה שהם מעריכים פחות את אקי וסנדי (למשל). את לא מסכימה עם הטיעון הזה? סחתיין, גם אני לא. אבל הוא בהחלט טיעון לגיטימי, שלא מגיע "ממקום של…" (הבנת את העקרון).
אה, וגם כל מה ש-MR אמרה, אבל זה כבר דיון אחר.
•עניין• שמיטה להר סיני.
נדמה לי.
את מתעצבנת ממוסר כפול שרק את רואה, ומקטינה ומזלזלת באנשים שמוצאים משהו מבדר בחלום הזה, לצליח לאללה בחו"ל, כי רק שם אתה גדול באמת. לא כל מי שמלגלג על אקי וסנדי בר הוא אדם קטן שיושב על הכורסא שלו ולא עושה דבר. מי שמזלזל פה [וברמות מטורפות ומעליבות] זו דווקא את. אגב, הבדל אחד שלפחות אני מזהה בין איילת זורר לבין אקי אבני – זורר לא יצאה לרדוף אחרי החלום בהוליווד, היא עובדת בארץ. הגיעו הצעות מתאימות, היא אמרה – למה לא? והלכה על זה.
אני מסכימה אותך שיש משהו מעורר הערכה בהתמדה ובעקשנות של מי שרוצה להיות שחקן מצליח בהוליווד, אבל לא כולם חייבים לעבור לדום כשאותם שחקנים בסביבה ואסור ללגלג עליהם. על גדולים וטובים מהם כבר צחקנו, למה שלא עליהם?
אגב, הסיבה שהנושא הזה מעורר כזה עניין קשור בשוליות של ישראל:
מצד אחד, אנחנו מבטלים את עצמנו בפני העולם: מה זה להצליח בקולנוע הישראלי לעומת להצליח בהוליווד? מה שווה זירת האמנות הישראלית אם חבריה לא מוכרים במליונים באירופה?
מצד שני, אנחנו מרגישים חוסר נוחות עמוקה מהביטול העצמי הזה – רגע, בעצם, מה רע בלהצליח רק בישראל? אנחנו לא נחשבים?
השחקנים הישראלים בהוליווד הולכים על הגבול הדק הזה. כשהם מצליחים, אנחנו מתמוגגים. אבל כשהם מצליחים קצת פחות (או לא בכלל), אנחנו מתעצבנים עליהם ושמחים לאידם – מגיע לך, בוגד! עזבת את ישראל בשביל להצליח, ועכשיו אתה משחק את נר ג' בהפקת סטודנטים באטלנטה! הא!
מזל טוב!
(למרות שאני חייבת למחות על העובדה שכולם מתבגרים בעוד אני רק מזדקנת.)
חגגת עם פרס?
אני לא חושב שהצחוקים על אבני, בר ותשבי נובעים מזה שהם מנסים
להצליח בחו"ל. הם נובעים מזה שעוד פה בארץ הם נחשבו לשחקנים, אם לנקוט לשון עדינה, לא-משהו, ועכשיו הם מנסים למכור את הסחורה שלהם בחו"ל. זה לא שונה מהצחוקים שהלכו בזמנו על גולן-גלובוס שעברו מהפקת זבלונים בשרשרת פה לעשיית אותו הדבר בחו"ל. והם, אגב, הצליחו להגיע הרבה יותר רחוק מאבני-בר-תשבי.
למה איילת זורר לא מקבלת יחס כזה? לא יודע. היא נחשבת לשחקנית טובה אולי? אני מודה שאני לא עוקב.
מטופש עד כמה שזה ישמע, מצאתי את התשובה [כנראה] בלאישה.
בגליון שהיה בו ראיון עם איילת זורר.
זורר מצהירה שהיא קודם כל שחקנית ישראלית, שזה הבסיס שלה וכאן היא עובדת. היא חיה בארץ, וכשיש משהו טוב בחו"ל, אז למה לא. אבל היא אומרת שהיא נשארת, לפחות כרגע, בארץ, ועובדת כאן. אולי זו בעצם הסיבה למה אקי וסנדי סופגים כל כך הרבה בוז וזורר לא.
וכנ.ב. קטן לכל ויכוח הישראלים בהוליווד,
מצ"ב:
http://www.movie-list.com/trailers.php?id=rendition
http://www.movie-list.com/trailers.php?id=weownthenight
סרטים שכבר בזמן הצילומים מתכננים לגזור מהם גם סדרת טלוויזיה. שווה קריאה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/889231.html
כעקרון זה רעיון מצויין
לחסיכת עלויות, ופניה ליותר קהלי יעד.
הבעיה העיקרית היא אם העשיה נכונה…
החלטתי היום לסתום חור בהשכלה וצפיתי בסרט ששמעתי עליו הרבה שבחים.
בסיום הצפיה, הלסת שלי היתה שמוטה לגמרי. לא משום שהסרט היה כל כך טוב, אלא בגלל שלא ידעתי איך אני אמור להגיב למה שהרגע ראיתי.
הסרט הזה היה מאד לא אמין מבחינת התנהלות הדמויות והדמויות של קונרי ודה נירו היו משוחקות יתר על המידה והיו כל כך תלושות מכל דבר שזה היה פשוט מדהים.
לדעתי אם היו שופטים את הסרט הזה לפי הסטנדרטים של היום הוא היה מתקבל כפארודיה במקרה טוב.
מה שאני בעצם רוצה זה לשאול, האם יש עוד מישהו שחושב כמוני? ולמה בעצם הסרט הגיע למעין סטאטוס של סרט מכובד ששווה צפיה? מדובר בסך הכל בסרט אקשן\פשע קליל עם המון קריצות קומיות ובלי מסר של ממש.
אני מבולבל.
גם אני הרגשתי כמוך.
הייתי משוכנע שאני עומד לצפות ביצירת מופת, ובסוף קיבלתי סרט בינוני פלוס. נחמד, אבל בינוני. משחק צולע, הדמות של אליוט נס קיצ'ית לדעתי, ולא מעט קטעים נמרחים ומשעממים.
אני מקווה שהסרט הבא של בראיין על עלייתו של קפונה בשיקאגו יהיה טוב יותר.
העניין הוא שקפונה הוא דמות משעממת.
אין בו שום דבר שמייחד אותו ובכלל אין לו אישיות, לפחות לא אחת שאנחנו יודעים עליה. בעיקרון אל קפונה הוא בדיחה, לדעתי.
הדמות של אליוט (קוסטנר) היא ללא ספק קטיצ'ית וגם לא ממש הגיונית.
הוא עושה רושם של מעין חננה אך משום מה הולך לו יותר מדי טוב בכל קטעי האקשן של הסרט ויש לו קטעים שחורגים ממסגרת הדמות. מה גם שבסוף קיימת סתירה פנימית באידיאולוגיה של הדמות. אני לא אגיד במה מדובר מחמת ספוילר.
דבר נוסף שטורד אותי הוא איך לעזאזל שון קונרי קיבל אוסקר על הסרט? תמוה ביותר. תפקיד כזה קיטשי שבעצם כל המטרה שלו היא אתנחתא קומית (ועוד אחת שמספרת בדיחות קרש כל הסרט) זוכה באוסקר? תמוה, כמו שאמרתי.
ועוד משהו, לא יודע למה, אבל בכל פעם שראיתי את אנדי גארסיה בסרט פרצתי בגיחוכים. יש לו הבעה כל כך רצינית בסרט והדמות שלו כל כך מנופחת מרוב חשיבות עצמית שזה פשוט מגוחך.
תשובה:
מאותה הסיבה שג'וליה רוברטס קיבלה אוסקר על 'ארין ברוקוביץ". כי היה (כבר אז) שחקן ותיק ואהוב, והגיע הזמן לתת לו אוסקר על משהו.
דווקא את ג'וליה רוברטס נתת כדוגמה?
לפחות על ארין ברוקוביץ' היא באמת קיבלה שבחים ופרסים לרוב (כולל מ-MTV שלא ממש מתחשבים בשנות נסיון). אם כבר, הייתי מציע כדוגמה את הזכיה של מורגן פרימן על "מיליון דולר בייבי", ג'ים ברודבנט על "איריס וג'ון", אל פצ'ינו על "ניחוח אישה", או ג'יימס קובורן על Affliction.
מורגן פרימן - בהחלט
אבל ג'ים ברודבנט וג'יימס קובורן אף פעם לא היו פופולריים ברמה של ג'וליה רוברטס או שון קונרי (אם אני לא טועה), ובקשר ל'ניחוח אישה', הוא נחשב דווקא לאחת מההופעות היותר טובות של אל פצ'ינו:
כתבה מספר 3143
ניחוח אישה מריח מ''פרס קריירה''
אני לא מכחיש שמדובר בהופעה טובה יחסית של אל פצ'ינו, אבל הוא היה מועמד לאוסקר שש פעמים קודם לכן (ועוד אחת באותה שנה בה זכה), כך שלא להצביע לו עוד פעם, מתחיל להיות לא נעים. מה שכן, אני תוהה האם פורסט וויטאקר היה זוכה השנה אם לפיטר אוטול לא היה כבר אוסקר על מפעל חיים.
ההסבר נעוץ בבמאי
בריאן דה פאלמה היה במאי נערץ בתחילת דרכו, הודות ליכולת שלו לגנוב מכל הבא ליד ללא שום סינון או מחשבה. הסרטים שלו היו מלאים בכל טוב – פה סלואו מושן, שם תנועת זום מסוגננת, לפעמים איזה one shot מרשים; פעם הוא עושה סרט אימה, פעם דרמה תקופתית, פעם סרט מד"ב, פעם סרט גנגסטרים ופעם מחווה להיצ'קוק. לכאורה – במאי וירטואוז ששולט במדיום ביד רמה, ואשר לא מפסיק להפתיע מבחינה סגנונית.
כיום, נראה לי שישנו גל של הערכה מחודשת ליצירתו של דה פאלמה, ולא מהכיוון החיובי. מה שנראה מאוד מסוגנן ומגוון בעבר מתגלה כיום כאוסף חסר חוט שידרה של שטיקים מועתקים בכשרון מוגבל ותו לא, שהמשקל שלהם בסופו של דבר הוא אפסי ולא אומר דבר על כלום. "הבלתי משוחדים" אינו יוצא דופן.
דווקא פני צלקת לדעתי
הוא סרט מעולה. אני יכול לצפות בסרט הזה שוב ושוב ולהעריך כל דבר שבו.
מה שכן, מדובר ברימייק. לא שיש לי מושג איך היה המקורי.
אני דווקא חושב
שכל מה שלא משהו ב"בלתי משוחדים" הוא כבר ממש מגוחך ובלתי נסבל ב"פני צלקת". אבל שיהיה.
אני דווקא חושב
אני לא מת על "הבלתי משוחדים" ואת "פני צלקת" אני בכלל די שונא, אבל דה פלמה היה ונשאר אחד הבמאים המרתקים והאהובים עלי. "קארי", "לבוש לרצח", "תעתועי גוף", "שבע פנים לקין" ו"הזעם" הם סרטים שמהפנטים אותי בכל פעם מחדש.
אני גם לא כל כך בטוח לגבי חוסר ההערכה לה כביכול זוכה דה פלמה בימינו. לדה פלמה יש מעריץ אחד במשקל כבד וזהו קווינטין טרנטינו, שדוחף מחוות בסרטיו לדה פלמה כאילו היה במאי בי מוביז שבדי. מעריץ פחות ידוע עם טעם מעט יוצא דופן, אך רהוט ומשכנע, הוא ראבי. זה מה שהוא כתב עליו בבלוג שלו:
http://www.shallowfocus.org/2006/09/11/brian-de-palma/
אני דווקא חושב
מעניין שהזכרת את טרנטינו – אני בהחלט חושב שטרנטינו הוא הדה פאלמה של הדור שלנו. וכפי שגם אליו ההערכה הולכת ויורדת ככל שמבינים שהוא לא יותר משטיקיונר עם כשרון בינוני, נדמה לי שכך גם עם דה פאלמה. או לכל הפחות – הדעות מתחדדות: אם פעם דה פאלמה או טרנטינו נחשבו לבמאים מוערכים, היום יש להם באופן הרבה יותר מובהק מחנה אוהדים ומחנה מתנגדים.
חלק מהעניין הוא לבטח החדשנות. זה מזכיר את הדיון על הסימפסונס-
טבעי שגם אם ממשיכים להעריך מישהו / יצירה כמקוריים, משפיעים ופורצי דרך, ההערכה הזו פוחתת עם הזמן, כשהרושם הראשוני של השינוי מתעמעם.
כשבארט אמר להומר GET BENT בסוף שנות השמונים, זה היה נועז. כשדה פלמה צילם דברים ב-אה- הצורה המקורית שהוא צילם, מה שהיא לא הייתה, בשנות השבעים, זה היה חדשני. עכשיו טעם החידוש פג.
וזו בדיוק הנקודה
תמצא הרבה יותר אנשים שמרגישים שקסמו של דה פאלמה פג מאשר אנשים שחושבים שקסמם של בני דורו קופולה, סקורסזה וספילברג פג. שלא לדבר על במאים מדורות קודמים כמו קיובריק או בילי וויילדר.
אני הייתי פג
נולדתי שבעה שבועות לפני הזמן!
סתם, אתה צודק. אם קיימת דעה חזקה שזה-פלמה, בניגוד לאחרים, לא עומד במבחן הזמן – כנראה שבאמת כל מה שהיה לו זה חדשנות "ממוצעת", ולא משהו שמחזיק מעמד מעבר לכך.
לגבי טרנטינו זה גם נכון חלקית – כמה מהדיאלוגים והמונולוגים ב- 'כלבי אשמורת' או 'ספרות זולה' לא עושים את אותו הרושם שעשו לפני עשר שנים. אבל עדיין יש לי תחושה, כשמסתכלים בסרטים האלה, שיש שם עולם חד ומוגדר היטב, מיוחד כמו תבשיל שמישהו המציא בעצמו או ציור שלא דומה לאף ציור קונבנציונלי. ככה שלדעתי טרנטינו כן יעמוד במבחן הזמן, לא בגלל היבט ספציפי אחד, אלא בגלל התחושה הזו, של מכלול הדוק שכל החלקים בו מותאמים היטב זה לזה.
מי האנשים?
באמת אני שואל. על סמך מה אתה קובע שדה פאלמה נתפס בעבר כגאון בזכות גימיקים קולנועיים, וכיצד הגעת למסקנה שכיום יותר אנשים מרגישים שקסמו פג?
ואסור לך להסתמך על הביקורות הקוטלות על סרטיו החדשים, כי אז אני אשלח אותך למה שאתה כתבת על הסרטים האחרונים של וודי אלן וטרי גיליאם.
מצטער, אני לא רייבי
ואינני זוכר כתובות הטט"פ בעל פה.
אבל הרושם הזה נוצר אצלי מקריאה של מאמרים וטוקבקים, כמו גם שיחות עם בני אדם (היצורים האלה שמתקיימים מאחורי מסכי המחשב, אתה יודע), וגם סתם, מתוך הקיום שלי בעולם הזה.
לא משהו אמפירי, אני מודה.
אגב, שים לב לכמות הטקסטים שנכתבת אפילו כיום על סקורסזי, קופולה ושות'. אני ממליץ לך לא להשוות אותה למה שנכתב (או ליתר דיוק, לא נכתב) על דה פאלמה.
כן ולא
כן – הם באמת דומים, גם בהתלהבות בשימוש בטכניקות קולנועיות שונות, שם בהתמודדות מול חומרים של יוצרים אחרים, על גבול העתקה, וגם בהעדר חוש מידה, מה שגורם לסרטים של שניהם להיות מאד לא אחידים בטיבם.
ולא – אני לא חושב שהם שטיקיונרים עם כשרון בינוני. אני אוהב את שניהם גם כשהם לא משהו. גם כשהם רעים.
ועוד יותר לא – לא גדלתי בשנות השבעים ובתחילת השמונים, אבל עד כמה שאני יודע דה-פאלמה אף פעם לא נתפס רק כבמאי מוערך, בעיקר לא כשמשווים אותו לחבריו לדור הבמאים – הסקורסזואים, הקופולות ואפילו הספילבורגים.
אאל"ט, דווקא היום יש יותר כאלה שמעמידים את דה פאלמה בראש החבורה ההיא, כמעניין והמורכב מכולם.
למה דן למה...
גם אתה…לא אוהב אותו…למה? כל כך מאכזב.
הדיבוב החדש של אלאדין
מצחיק
הדיבוב החדש של אלאדין
אם זה אחד מה"דיבובים" המטומטמים האלה של ילדים בני 16 שחושבים שלדבב סרט מחדש עם בדיחות חסרות טעם ולהעלות את זה ליוטוב זה מצחיק, אז אני מוותרת על התענוג.
מישהו יודע
מהו הפרויקט הבא של הבמאי תאופיק(עטאש-צימאון)?
מישהו יודע
אדפטציה לספר 'השיבה לחיפה' מאת עסאן כנפאני
אגב, מישהו שם לב
שמי שמעוניין לקנות את ה-DVD
(ולא משנה כרגע אם זה לא שווה או אפשר להוריד וכו') זה יעלה לו לא פחות מ-160 ש"ח?!…
לא יודע מאיפה אתה מביא את המידע
אבל ה-DVD של הסרט עוד לא יצא, ואני בטוח שכשהוא ייצא הוא לא יעלה יותר מכל DVD אחר.
לא יודע מאיפה אתה מביא את המידע
מהאתרים של בלוקבאסטר ולייזר קלאב:
http://www.bbm.co.il/site/film.asp?id=106244
http://www.laserclub.co.il/web/inner.asp?current_zone=4&content=preview&nmovieid=133649
משונה.
אני עדיין חושב שזאת חייבת להיות טעות. אין שום סיבה למכור סרט אחד (שאפילו לא היה להיט ענק בארץ) במחיר גבוה בעשרות אחוזים מכל סרט אחר.
דווקא סרטי שר הטבעות נמכרים במחיר של 120-130 ש''ח
בכל הרשתות הגדולות עד היום.
מה שכן, 160 זה שיא חדש וכאחד שתיכנן לקנות את ספיידי 3 בדי וי די אני נרתע מאד.
מאיפה אתה מביא את המידע שלך?
קניתי את הדיודידי של שר הטבעות [אחוות הטבעת, נדמה לי] לחבר, עלה בסביבות השמונים ש"ח, כששני הצריחים עלה בסביבות אותו דבר, ואאל"ט, שובו של המלך עלה בסביבות המאה, וזה היה ממש מעט אחרי שהוא הגיע לחנות [סטנד חדש ונוצץ והכל].
אני מביא את המידע מהרשתות הגדולות שבעיר שלי.
מה לעשות שקדמת הוזלת המחירים (בכל מה שקשור לשר הטבעות) לא הגיעה לאשקלון.
איפה, אם יורשה לי לשאול?
כנראה שהשאלה האמיתית היא מתי.
עד כמה שהבנתי, כשהדויד של ''שיבת המלך'' יצא.
אני לא רואה סיבה להניח שהמחיר עלה מאז.
בירושלים. התו השמיני, אאל''ט
כשעוד הייתה להם את החנות ליד קניון הדר, אולי. אבל אני לא סומכת על הזיכרון שלי.
תודה.
אם כי יש לציין שלא זכורים לי מחירים כאלה לשר"ה, ואני מבקר בתו השמיני לא מעט.
ככל ששמתי לב,
לייזרקלאב מוכרים במחיר שגבוה ממחיר המחירון. הרצתי שם פעם כמה חיפושים לגבי דיוידיאים שנמכרו בחנויות אחרות, ובלייזרקלאב מכרו תמיד במה שנחשב היה למחיר "הרשמי" (פלוס משלוח פלוס עוד כמה דברים), בעוד שבפועל בכל חנות אחרת שמכבדת את עצמה היה מחיר נמוך הרבה יותר.
אני חושב שהבנתי את הטעות
ככל הנראה המחיר של 'ספיידרמן 3' שמוצג הוא המחיר של גירסת הבלו-ריי של הסרט, ולא ה-DVD. לגבי בלו-ריי, זה מחיר סטנדרטי, אפילו נמוך יחסית: בבלוקבאסטר המחירים שלהם נעים בין 159.9 ל-219.9 ש"ח.
אני חושב שהבנתי את הטעות
יכול להיות,
אבל תראה את הלינק הבא,
בארה"ב הוא הולך להימכר ב-36 דולר שזה באיזור ה-159 ש"ח.
ויש גם אזכור לבלו ריי.
http://www.dvdactive.com/news/releases/spider-man-3.html
טוב, אני מפסיק באופן רשמי לחפש הגיון.
36 דולר זו באמת חוצפה. בארה"ב אולי יש בזה איזה הגיון (מה שלא הופך את זה לחצוף פחות): זה הלהיט הכי גדול של השנה. הם יכולים להיות בטוחים שהוא יימכר בכמויות גדולות, ולא משנה איזה תג מחיר ישימו עליו. חוץ מזה, אפשר להיות בטוחים שבשום מקום לא באמת ימכרו אותו במחיר הנקוב, אלא בהרבה פחות. אבל בארץ, 'ספיידרמן 3' הוא אפס ליד 'שודדי הקאריביים 3' (89 ש"ח בבלוקבאסטר). איזו סיבה בעולם יש לו לעלות כמעט פי שתיים? טפשי ומוזר.
סליחה על הבורות, אבל מה זה בלו ריי?
ה-DVD של הדור הבא
או לפחות אחד מהם. כמה יומיות בנושא:
כתבה מספר 2455
כתבה מספר 2675
נכון לכרגע, ניתן כבר למצוא דיסקי HDDVD ובלו-ריי די בקלות, ויש להם מבחר לא רע של סרטים, אבל הם עדיין בקושי נמכרים.
ועד כמה האיכות בהם משתלמת?
והאם ניתן להנות מזה במסכים בינוניים ומטה?
אי אפשר
כי כדי להפיק מהם תועלת כלשהי אתה צריך קודם כל טלויזית היי-דפינישן, עסק יקר בפני עצמו. האם ההבדל באיכות משתלם – אני לא יודע, כי עדיין אין לי כזה, אבל זאת שאלה שבטח עוד יתווכחו עליה הרבה בשנים הקרובות.
''שודדי 4''-2010
לפי ויקיפידיה דיסני מתכננים לצלם את "שודדי 4" ב2009
ויקיפדיה טועים, או לפחות מקדימים את זמנם.
הלו"ז הזה אמנם נשמע הגיוני, ויש סיכוי שזה באמת יקרה, אבל בשלב הזה דיסני עוד לא הכריזו על שום כוונה בקשר ל'שודדי הקאריביים 4'. כרגע כל מה שיש זה ספקולציות.
יש את הסרט מהיוצר של המסור
Dead silence…שמבחינת אפקטים ויזואלים הוא בהחלט מבהיל והכל..אבל סתם חרא סרט..
הצ'אבצ'אבים חוזרים! הצ'אבצ'אבים חוזרים!
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=23077
או במילים אחרות, Imageworks מבקשים יפה שנשכח להם את ''חברים על
הכוונת".
למרות שלמען ההגינות, "תפוס ת'גלים מקבל ביקורות טובות, וגם הסרט הקצר הקודם שהם הצמידו לזבלון של אדי מרפי – "Early Bloomer" – היה חמוד. לא מבריק כמו הצ'אבצ'אבים, אבל חמוד.
סונימציה
אני לא יודע אם או מתי תתפרסם פה ביקורת על 'תפוס ת'גלים' (Surf's Up), אבל אני חייב להגיד שאני סלחתי לסוני על 'חברים על הכוונת' כבר עכשיו. הסרט הוא חמוד, אבל האנימציה בו היא מדהימה. מבחינת הנפשת סביבה (מים, גלים, מזג אויר, עצי הג'ונגל) החבר'ה האלה לוקחים אפילו את פיקסאר, וגם בהנפשת דמויות לא חסר להם הרבה. זאת פשוט בדיחה עצובה שהסרט הזה ו'יצאת כריש' מוקרנים בבתי הקולנוע במקביל, כאילו היו שווים, כשכל פריים בודד של 'תפוס ת'גלים' מושקע יותר מ'כריש' כולו.
האם מישהו ראה פה את גרסאת הטלוויזייה של 'פאני ואלכסנדר', שאורכת שעתיים יותר מגרסאת הקולנוע (כלומר, חמש שעות)? אם כן, האם כדאי לי לראות אותה (אחרי שכבר ראיתי את גרסאת הקולנוע)? היא מוסיפה עומק לסרט, או שאלו רק סצינות עודף מיותרות?
ובכלל, כדאי לעמוד מול הסרט הזה שוב (כי הוא בין העשר הסרטים הטובים שראיתי בחיי, באמת. אבל הוא משעמם בצורה כבדה וקודרת), רק כדי לצפות בשעתיים בונוס?
ויש לי חשק לראות את הגרסא הקולנועית רק כדי לגלות מה לעזאזל הם הורידו. 5 שעות בלי אף דקה מיותרת.