לכולם יש עלילה מסובכת, אבל הסרט שפשוט לא הצלחתי להבין הוא:
17  |
החשוד המיידי |
| 50 |
משימה בלתי אפשרית (1) |
| 18 |
סודות אל. איי. |
| 72 |
מלחמת הכוכבים, פרק 1: אימת הפנטום |
| 19 |
סנאצ' |
| 35 |
בייסיק |
| 41 |
היו זמנים במקסיקו |
| 44 |
גיבור |
88  |
אושן 12 |
| 46 |
סוריאנה |
מספר מצביעים: 430
גם מצביע ראשון גם אהרו''כ.
ראיתי:
אושן 12- עלילה די דפוקה אבל מה כל כך מסובך בה
משימה בלתי אפשרית- ראיתי מזמן ואניט לא כל כך זוכר, אבל לא הבנתי למה הוא היה חייב לפרוץ למאגר הזה לגנוב איזה דיסק או משהו.
מלחמת הכוכבים- מה זה פרק אחד ? הפנטום או תקווה חדשה? לשניהם אין עלילות מסובכות.
גיבור- הבחירה שלי. באמת עלילה מאוד מסובכת שקשה להבין.
היה אפשר להכניס גם את ממנטו, שאחרי צפייה ראשונה כלום לא ברור אבל אחרי השלישית כבר הבנתי הכל.
אופס,
אימת הפנטום נראה ככה גם ליד ספיידרמן. מה הוא בכל עושה בסקר?
(מילא מתקפת המשובטים)
יש שם הרבה דמויות ועלילה דבילית , אבל לי לא היה קשה לעקוב.
כדי שיהיה סרט?
נו באמת..
זה סקר שהיה מתאים לוואלה אולי, לא לאתר עם אנשים עם מעל 20 IQ
אף אחד מהסרטים שראיתי מהרשימה לא באמת מסובך אם יושבים ורואים את הסרט ולא מנסים לבשל תוך כדי
דבר בשם עצמך.
אני מחשיב את עצמי כבנאדם אינטליגנט למדי (עד כמה? זה כבר נתון לויכוח), ובכל זאת, את "משימה בלתי אפשרית" לא הבנתי. פשוט לא. ואף על פי שלא ראיתי את "סוריאנה", השמועות מדברות על כך שגם הוא לא ברור, בלשון המעטה.
ואם אנחנו כבר פה – אז הבחירה שלי היתה "משימה בלתי אפשרית". חלק מהסרטים לא ראיתי, חלק מהסרטים לא התקשיתי להבין (אוקיי, ל"מלחמת הכוכבים 1" יש עלילה מאוד מסורבלת – אבל אפשר להבין אותה)… מה שהשאיר אותי עם "גיבור" ו"משימה בלתי אפשרית". ובפער קטן, "משימה בלתי אפשרית" ניצח.
מה שכן, אני חושב שאפשר בקלות להוסיף לסרט את Matrix: Reloaded. הוא נמצא עבורי בערך באותו המקום כמו "מלחמת הכוכבים: פרק 1". יש לו עלילה די פשוטה, אבל ממש מסורבלת.
אה,
את שני הסרטים האלה לא ראיתי.
אבל את מלחמת הכוכבים, החשוד המיידי, סנאץ', בייסיק, אושן 12 והיו זמנים במקסיקו ראיתי, ולא ממש מצאתי קושי מסויים. ואם כבר, אז אני בעד להכניס את באמת את מטריקס רילודד – כי למרות שראיתי רק פעם אחת, אני בספק אם גם בצפיה ה-30 הייתי מבין את זיבולי השכל בסופו.
דווקא אתה צודק
לא הצבעתי לכלום כי את כולם הבנתי כבר בפעם הראשונה שראיתי וברובם זה לא דרש יותר מחצי מהסרט להבין לאן הכיוון הולך
אושן 12 יחסית היה "עקום"
וגיבור מדהים בהצגת הסיפור מזוויות שונות
אבל כולם בלי יוצא מהכלל היו מובנים לי
אם כבר סרט עם עלילה מוזרה ו"קשה" להבנה
הייתי שם את "אדפטיישן" שאני מאמין שהיו רבים שלא הניבו מה הולך שם בצפייה הראשונה
אני קפצתי בהתלהבות וקריאות הלל לקאופמן בערך באמצא הסרט …
כל אלה הם כלום לאומת
"תיק שקנאי" שבצפיה ראשונה חשבתי שהבנתי ולאחר צפיה שניה הבנתי…שלא הבנתי כלום.
איך מלהולנד דרייב לא נכנס לרשימה?
אני בספק אם אפילו לינץ' הבין אותו.
איך מלהולנד דרייב לא נכנס לרשימה?
בשביל להשתתף בסקר, צריכה להיות לסרט עלילה כלשהי.
מסכים! זאת האופצייה הראשונה שחיפשתי
ולאכזבתי לא מצאתי אותה…
תראה פעם את כביש אבוד
של לינץ
לידו מהולנד דריב נראה כמו פרק של פרפר נחמד
אני כל הזמן שומע את ההמלצה הזו
אבל אם לא אהבתי את מלהולנד דרייב כי הוא לא מובן ונראה חסר פואנטה, למה שארצה לראות סרט עוד פחות מובן ויותר חסר פואנטה לכאורה?
הוא לא חסר פואנטה,
ובטח שלא מוזר ברמת הטירוף של מלהולנד, או של אייזרהד וקטיפה כחולה.
אבל יש בו הרבה מאוד דברים מוזרים, כרגיל אצל לינץ', אבל העלילה שלו הרבה יותר מהודקת ושלמה, והדברים הביזריים מקבלים נימוק טוב יותר מבשאר הסרטים (למרות שיש סרט אחר של לינץ' שאני אוהב יותר: "אייזרהד" הכה קריפי).
אבל את האמת, כדאי לראות את הסרט רק בשביל משהו אחד מדהים, או ליתר דיוק מישהו אחד, שבילה בסיוטים שלי הרבה זמן לאחר שראיתי את הסרט, והוא הדבר הכי מוזר ומפחיד שראיתי בסרטים של לינץ' מאז ומעולם (ובמקום השני: התינוק מאייזרהד)
זהותו של המדובר היא לטעמי ספוילר מטורף, אבל אין צורך לספיילר; נראה לי שכל מי שראה את הסרט יודע על מה אני מדבר.
בהחלט, המילה ''חלום''
תהפוך כל תיאוריה לעקבית והגיונית.
או. סוף סוף הבנתי את 'אושן 12'.
או. סוף סוף הבנתי את 'אושן 12'.
היש מי מתנדב לבדוק את התיאוריה?
אין לי שום כוונה לראות את הסרט הזה שוב בקרוב,
אבל תיאוריה כמעט סבירה אחת היא שהחלום הוא של ג'וליה רוברטס האמיתית.
אבל זה הקטע אצל לינץ'
לבדוק מה הגבול בין מציאות לחלום, טוב ורע וכו' וכו'. בניגוד לכל מיני אנשים אחרים שפותרים מבוי סתום בתסריט בעזרת הכנסת ה"חלום" לעלילה, לינץ' מתכנן מראש את השילוב של החלום. זה אולי לא הכי קוהרנטי בעולם, ויוצר תגובה שלילית אצל רוב הצופים, אבל תהיה בטוח שהוא מודע לזה ואפילו מעונין בזה
על החלום
אני יודע שזו שאלה מאד קטנונית, וכו', באמת שכן, אבל, הנה העניין:
אני יכול להבין למה, אם היינו חיים בחברה דתית במיוחד, היית אומר על סרט שמתאר משהו לא דתי במיוחד, שהוא רק חלום. אני יכול להבין למה שהורה יגיד לילד שלו, שראה סרט אימה ועכשיו בטוח שיש פחדרון בארון, שמה שהיה בסרט היה רק חלום.
ועכשיו, כיוון שאני לא חושב שהצלחתי להבהיר אפילו לעצמי את השאלה שלי, לדוגמא ניגודית:
כשאני רואה סרט אימה שבחלק השני שלו מתגשם שד איום, אני עדיין לא אומר לעצמי שמדובר בחלום – למרות שהוא לאו דווקא מתיישב לחלוטין עם תפיסת העולם שלי, על שלל ההנחות הפיזיקליות המטופשות שהיא מכילה.
אתה מבין לאן אני חותר?
העניין הוא כזה: נניח שהמים הקפואים הם תפיסה מציאותית לחלוטין, שאומרת שמה שלא מובן לנו מיד הוא חסר פשר, והמים הרותחים הם תפיסה סוריאליסטית תת מודעת שאומרת שחתול שולחן בירה קרה עין גדולה יורדת לתוך ספירלה של ווידאו.
החלום נראה לי כמו פשרה מאד… פושרת. כזאת שמפחדת לחמם אותך או לקרר אותך.
אני חושבת שאני אוהבת אותך.
אם יום אחד תאי המוח שלי, שהאחרון בהם נכנס היום למצב הקריטי בתרדמת שלו, יתאוששו, אולי אני אתאושש לטענה קוהרנטית יותר, כמו – זו הודעה יפה להפליא, שמעבירה את דעתי בצורה הרבה יותר טובה מכפי שאני מסוגלת, כרגע לפחות.
הסבר חביב
הייתי אומר שזה יותר מסוג ההסברים שמוכיחים ש'זהות' למשל הוא לא סרט מתוחכם על גבול הגיאוני, אלא יותר מותחן בנאלי עם פיתרון זול.
וכמו כותב ההסבר, אני מסכים שבהחלט אפשרי שמלהולנד משתייך לטענה השניה כשמחליפים 'מותחן' ב'דרמה אירוטית'.
הסבר יפה, באמת.
אם הבנתי אותך נכון, אתה טוען שהחלום הוא לא חלק מהמציאות ולכן כל הסבר שכולל בתוכו חלום, הוא טריק תסריטאי כושל. קשה להתווכח עם זה, אבל אני אנסה בכל זאת. החלום הוא באמת רצף אירועים "דמיוני", אבל כמו שלמדנו מאז פרויד, החלום הוא לא אוטונומיה עצמאית חסרת קשר למציאות – הוא (לפעמים) חלון למציאות שהיא יותר מורכבת ממה שנראה לעין. וזה מה שלינץ' מראה לנו בכל הסרטים שלו – את מה שנמצא מתחת/מעל לפני השטח. הוא מתמקד במה שהגיבורים שלו *מרגישים* בתגובה למה שהם *עושים*, ולא רק במעשים. והוא, בתור מי שמכיר את התורה הפסיכו-אנליטית, מאמין שהמפתח לתגובה הזו נמצא בחלומות. ולכן, אצל לינץ', החלום הוא לא פתרון תסריטאי למצוקה עלילתית. מש"ל(?)
ייתכן מאוד שאצל הרבה תסריטאים החלום הוא פתרון עלילתי למצוקה
לי אישית לא יצא לראות אף סרט של לינצ' כך שאין לי מושג מה לגביו.
אבל לדעתי, אם מנצלים את הפוטנציה הרבה שיש לו – חלום יכול להיות פתח להמון אפשרויות.
לדעתי, החלום משמעו אין סוף אפשרויות.
רק בחלום, ולא בכל מציאות אחרת – או שקיימת, או שימציא אותה כל סופר או תסריטאי, אין את המגבלות של חוקיות פיזית ונפשית או הגיון.
הבעיה של יותר מדי תסריטאים הוא שהם משתמשים בו כאופציה אחרונה להסבר של בדרך כלל אלמנט אחד שיצא טיפה לא הגיוני בעלילה של הסרט, במקום ליצור עולם חדש עם חוקיות חדשה בה האלמנט הזה כן יצא הגיוני, וכך מפסיד התסריטאי שני דברים:
א. את האמינות של הסיפור העלילתי המקורי שלו (לפני שגילו שהוא חלום).
ב. את אלף האפשרויות שהיה אפשר להשתמש בהן במקרה שזה היה חלום, ואת האמינות של החלום, שבדרך כלל חסר כל קשר לחוקיות ולמגבלות של המציאות.
אם תסריטאי היה אוזר קצת אומץ, ומלכתחילה מציב את העובדה שהעלילה של הסרט מתרחשת כולה בחלום, אז זה יכול להיות הרבה יותר מענין מבחינתי. לא להגיד "היי חבר'ה! זאת הבחורה, זה הבחור, אבל יש להם קטע כזה שבלילה הם נהפכים לתרנגולות אוכלום אדם", אלא להציב מראש את העניין ש"היי חבר'ה! אין בחורה, אין בחור, וכל זה יכול להשתנות 50 פעם ב-120 הדקות הקרובות, ואין לכם שום סיכוי שבעולם לנחש מאיפה זה יגיע".
הבעיה של רוב סרטי החלומות,
היא שהם לא באמת נראים כמו חלומות. כל דוגמה ספציפית שאני אתן תהיה ספוילר, אז אני אדבר באוויר: נגיד שהגיבור הוא בלש פרטי, ששוכרת אותו אישה מסתורית, והוא מנהל חקירת רצח, ובמשך השעה הראשונה של הסרט לא קורה שום דבר "על טבעי". אלא שאז מתחילים לקרות דברים קצת מוזרים, הרוצח נראה בדיוק כמו הבלש, האישה פתאום הופכת לאישה אחרת, וכו'. הפתרון: זה היה רק חלום, וחקירת הרצח היתה למעשה חקירת נפשו מוכת רגש האשם של הבלש, הו.
אז מה הבעיה? חוץ מזה שזה נדוש, כלומר. הבעיה היא שחלומות לא עובדים ככה. חלומות שבהם העולם מתנהג בשפיות מוחלטת (חוץ מהדברים הספורים שלא) הם נדירים עד בלתי קיימים. חלומות אמיתיים נראים יותר – כמו שיונתן תיאר בחן כה רב – כמו חתול שולחן בירה קרה עין גדולה יורדת לתוך ספירלה של ווידאו. מעט מאוד סרטים מבינים את זה. הסרטים של לינץ' הם מבין היחידים שמתקרבים: לסרטים שלו באמת יש אווירה ו"הגיון" חלומיים (למרות שאפילו הם קוהרנטיים מדי ביחס לחלום הממוצע). לכן יש בהם הרבה דברים לא הגיוניים, ואי אפשר להבין אותם. אי אפשר באמת להבין חלומות. (אגב, מבחינת מראה, אני חושב שהסרט הכי חלומי שראיתי הוא 'מירורמאסק').
זו עוד סיבה לכך שתסריט קוהרנטי כמעט לגמרי, חוץ מכמה דברים "על-טבעיים", שנפתר בתירוץ של "זה היה רק חלום" – הוא זלזול בצופה. לא רק שזה פתרון עצלני, הוא גם לא הגיוני.
ומילה לוודוניסטים: גבינה.
מה?
אני מצטער לבשר שכמעט לכל החלומות שלי יש הגיון מסויים, רצף עלילתי כלשהו ומהלך דברים (כמובן שבשילוב של חוסר הגיון, כמו ערבוב רב של דמויות ומקומות). אני למעשה אף פעם לא הבנתי את אלה שמציגים חלומות כרצף דברים הזוי וחסר כל הגיון.
אני עדיין מסכים שסרט שפותר את הכל בסופו של דבר בכך ש"הכל היה רק חלום" זה מזלזל ולא מקורי, אך לא מהטענה שהעלת.
ובהמשך לדברייך- מירומאסק סרט נהדר.
הגיון מסוים אינו הגיון רגיל
במלים אחרות, אם תהפוך את החלום שלך לסרט, מייד על ההתחלה הצופים יבינו שמדובר בחלום – וזו, בדיוק, הקובלנה של רד.
ומירורמאסק סרט גרוע, אבל עוד נדבר על זה.
("הקובלנה של רד": עלילותיו של האבא המגעיל מ'מופע שנות ה-70' במסדרונות מבקר המדינה)
אבל זה מה שאני בא להגיד
הרבה מאוד מהחלומות שלי אני אוכל לתסרט, ולאו דווקא יבינו שזה חלום, אם בכלל. ואפילו יש לי חלומות שאם יתוסרטו (כן, זה נכון?) יהיה בהם בדיוק את הבעיה שיש בסרטים בהם "הכל חלום"- הכל יהיה ריאליסטי ואמין, חוץ מאיזה משהו קטן שלכאורה הופך את זה לחלומי.
שמע, אני לא הייתי בחלומות שלך
אבל רוב החלומות שלי – ורוב החלומות שעליהם שמעתי מאנשים אחרים – הם לא כאלה. קטעים מהחלום עשויים להיות לכידים וברורים, זה לא שכל חלום הוא רצף של דימויים בלי קשר בינהם, אבל אני כמעט ולא יכול להיזכר בחלומות שהיו יכולים להיות מעובדים במדויק לקולנוע בתור סרט ריאליסטי, ולא בתור סרט של לינץ'.
אז כנראה שאני חריג
אני גם כותב את כל החלומות שלי, ככה שיש לי עמודים שלמים של חלומות.
בכל שעת-שינה יש כמה חלומות - אח''כ זוכרים חלק קטן מהם, לכל היותר
כך שגם אם אתה זוכר יחסית הרבה חלומות שלך, ורובם נוטים להיות הגיוניים – עדיין מדובר במיעוט מסך כל החלומות שאתה חולם. ייתכן, ואפילו סביר, שהחלומות שאתה לא זוכר הם דוקא המבולבלים. כי אלה החלומות שהמוח הער נוטה, בממוצע, להדחיק הכי מהר, ובצורה הכי חזקה; הם מעוררים במחשבה המודעת את אי-הנוחות החזקה ביותר.
אתה בטוח שזה עניין קוגניטיבי?
אני חושב ששמעתי שמדובר בעניין ניורולוגי: חלומות מתרחשים בחלק במוח שפשוט לא מחובר לזכרון ארוך-הטווח. במלים אחרות, אתה לא מסוגל לזכור חלומות כי המוח שלך לא בנוי לזכור חלומות, ונדרש תהליך מודע ומכוון (למדי) בשביל לזכור אותם. לפי ההגיון הזה, ניתן לטעון שדווקא חלומות מוזרים אנשים ייטו לזכור יותר, כי הם ירצו לזכור אותם יותר (הם יותר מעניינים).
מצד שני, יש כל מני מאפיינים אחרים לזיכרון האנושי:
למשל, מישהו שאיני זוכרת את שמו מצא שכשאנשים שומעים סיפור לא הגיוני ומבולבל, ומתבקשים לחזור עליו אחרי X זמן, הם יזכרו גירסה מעט שונה שלו, שבה "נפתרו" הסתירות. יכול להיות שאותו הדבר נכון גם לגבי חלומות – אנחנו "מסדרים" אותם בתהליך הזכירה, ולכן זוכרים גירסה הרבה יותר קוהרנטית ממה שאנחנו חולמים בפועל.
אז כנראה שאני חריג (כה''ב)
גם אני מאלה שהחלומות שלהם מאוד מאוד הגיוניים לפעמים, וחשוב מכך, עשויים להיות סרטים נפלאים שלא יראו שהם חלום עד אותו רגע שבו מתברר שהוא חלום. ולעיתים לא תכופות, אבל זה בהחלט קורה, אפילו הרגע הזה לא מתרחש בבירור, אלא בסך הכל מציג דברים שניתן להגדיר בעייתיים, אבל אפשריים מבחינת תסריטית.
למשל אם לפתע הזמן נע מהר או לאט יותר ויש 'קפיצות זמן', זה לא הגיוני במיוחד במציאות, אבל עשוי להיות הגיוני בחלום. ובסרטים זה נחשב מקובל.
אבל כשהרגע הזה כן מגיע, זה השלב שבו All hell brakes loose, וזה השלב שבו סרטים ש'נזכרים פתאום להודיע שהם חלום' כושלים. כי אם יש משהו ממש לא הגיוני בחלום, אין סיבה שהוא יהיה הדבר היחיד, וכל השאר מסביב לא ישתנה בהתאם.
בכל אופן, הסיבה ש 'הכל חלום' היא זלזול בצופה היא בדרך כלל בגלל שרוב התסריטים לא נכתבים בתור חלום, והחלום הוא פיתרון קל לבעיה שעולה בכתיבה/בימוי/ווטאבר, ולכן גם נראה בהתאם.
תסריט שמראש נכתב כחלום עשוי להיות טוב ועשוי להיות גרוע, אבל בדיוק מהסיבות שרד פיש תיאר ואחרים הרחיבו, זה פשוט מסובך מדי, ואין שום ערבון שיהא מהנה לצפיה.
בין 2 הקיצונים האלה ניצבים במאים כמו דיוויד לינץ' שמשחקים בחלום כקונספט לסרטים, ובמאים שמשתמשים בחלון כטוויסט מוצלח (בניגוד לשימוש בחלום כטוויסט טיפשי). אבל השאלה שנותרת בעינה היא איפה בדיוק על הסקאלה ממוקם דיוויד לינץ'. יכול להיות שמאוד קרוב לצד המסובך שלא תמיד מובן נכון, ויכול להיות דווקא קרוב בצורה מחשידה לפיתרון קל והוא סתם משחק בצופים כדי שיחשבו אחרת…
זה אפילו יותר מסובך מזה
לא רק שבחלומות דברים מתרחשים בצורה לא הגיונית, אלא שהם נראים הגיוניים לחלוטין לחולם. במלים אחרות, החלום לא רק משנה את העולם החיצוני שלך (דהינו, את מה שאתה "מרגיש" דרך ה"חושים" שלך בחלום), הוא גם משנה את התפיסה שלך את העולם החיצוני (הגבינה הזאת הופכת לאבא שלי, המממ, נורמלי לגמרי) ואת התפיסה שלך את עצמך (אני הופך לאבא שלי, המממ, נורמלי לגמרי). להעביר את זה בסרט קשה אפילו יותר.
אני חושב שלינץ' תפס את זה טוב במיוחד ב'טווין פיקס' ("גבעתיים", כמו שקראו לזה ב'העיר' לא מזמן) – כי שם בחלומות/חזיונות של קופר לא רק שהכל סוריאליסטי, אלא הוא (קופר) נמצא בעצמו, ובעצמו מתנהג מוזר.
עכשיו זה מצליח להישמע הגיוני.
אני צריך לראות את הסרט עוד פעם.
ותודה על התשובה.
תלוי.
הייתה לי תקופה של שינה גרועה שהייתי זוכר בה המון חלומות, והיו לי חלומות קוהרנטיים לחלוטין עם צלילים, צבעים ולוגיקה פנימית – פעם אפילו חלמתי סרט של דיסני. כולו. עד לכתוביות.
רק מה?
*תמיד* היה איזה אי-דיוק קטן שהייתי זוכר כשהייתי מתעורר. זה יכול היה להיות משהו באמת קטן – למשל, סולו גיטרה שונה מהמקור בחלום אחד, או משהו קצת יותר גדול, כמו סצנה בה, נניח, לעליסה פתאום יש שני ראשים וצבוע.
מצד שני, התקופה ההיא הייתה קשורה לתרופות (דווקא משהו לבטן, לא זוכר כבר, עברו שנים) שנאלצתי לקחת דרך-קבע אותה עת. אז מי יודע.
שמש נצחית בראש צלול
היה הסרט שמימש את אפקט החלום בצורה הטובה ביותר לדעתי. (כמובן ששם אלו לא היו בדיוק חלומות, אלא זכרונות שהתערבבו אחד בשני).
אם היו משתמשים באפקטים שמישל גונדרי השתמש בהם ב"שמש" על מנת ליצור אוירה חלומית, זה היה יוצא נהדר.
הסבר יפה, באמת. (כה''ב)
יודע מה, אני חושב ששכנעת אותי. אולי באור הזה באמת אתן ללינץ' עוד סיכוי.
אני הבנתי את זה אחרת:
סרט הוא יצירת אמנות, והעלילה יכולה להכיל אלמנטים לא ריאליסטיים פשוט בגלל שקורים דברים לא ריאליסטיים, זה לאו דווקא חלום. הצורך להגיד שכל מה שלא לגמרי הגיוני, או תואם לתפיסתנו את המציאות, הוא חלום זה פישוט יתר של המצב.
בגדול - יש משהו במה שאת אומרת
אבל:
א. אז זה באמת סרט "סתום", ואני טוען שהסרטים של לינץ' הם לא סתומים, כי
ב. מוטיב החלום של לינץ' כל כך חזק, וכל כך ברור, כמו בפתגם הידוע: אם זה נראה כמו חלום, נשמע כמו חלום והולך כמו חלום כנראה שזה באמת חלום. ו
ג. זה לא מפשט את העלילה (אם כי תמיד מפשיט את הדמויות הנשיות – ככה זה בחלומות של גברים) – זאת העלילה עצמה.
ובהתייחס להודעה השנייה שלך מלמעלה, זה לא שאופציית החלו היא תיאוריה שמולבשת על הסרט, החלום הוא נתון בעלילה (לפחות במלהולנד דרייב, טווין פיקס, כביש אבוד וראש-מחק)
נדמה לי שאת מפספסת משהו.
'כביש אבוד', לצורך העניין. אף אחד לא טען שזה סרט ש"פותר" את העלילה שלו ב"הכל היה חלום". אין בסרט קטע שבו הגיבור מתעורר ומגלה שהכל היה חלום. אם מתייחסים לסרט כאל חלום, הכוונה היא ש*כולו* – מההתחלה ועד הסוף – הוא חלום. מי בעצם חולם אותו – אנחנו לא יודעים, אבל מתרחשים בסרט הרבה דברים שאי אפשר להסביר במציאות קוהרנטית רגילה. הקבלה של הסרט כולו בתור חלום לא "פותרת" שום דבר. אפשר להגיד על כולו "זה היה רק חלום", אבל באותה מידה "זה היה רק סרט". אין הסבר לשאלה איך דברים קרו בסרט כמו שהם קרו, כי הסרט לא מחויב להיגיון שלנו, אבל זאת לא סיבה לא לשאול *למה* דברים קרו כפי שהם קרו, כלומר מה היתה המשמעות של כל זה – שזו שאלה קשה בפני עצמה.
לא נראה לי.
כלומר, אני עוד איכשהו מבינה אם מישהו טוען שרוב הסרט הוא חלום של דמות כלשהי בתוכו, אבל לומר על סרט שלם שהוא חלום של מישהו *חיצוני* לסרט? כלומר, דבר כלשהו שנוצר על ידי מישהו וש, למרבה ההפתעה, הוא לא ריאליסטי? כמו, אם לתת דוגמא פרועה, סרט למשל?
למה להכניס את עניין החלום למשוואה? לפרש, להתבונן בסמליות, שום דבר מזה לא מצריך את אלמנט החלום. כל מי שהזכיר חלומות עד עכשיו הזכיר אותם כאמצעי שהופך את עלילת הסרט לקוהרנטית: "זה בסדר שהוא הפך לינשוף, התנגש בהר ויצא מצידו השני על מגלשי סקי, כי הוא רק חלם את זה". כלומר חלום שפנימי לעולם הסרט, ונחלם על ידי דמות כלשהי. איפה בדיוק נוצרה ההנחה שסרט מתרחש או במציאות קוהרנטית רגילה או בחלום?
אני מצטערת, אבל נראה לי שאיבדתי את הדיון איפשהו, אולי כשהלוגיקה ביצעה התאבדות טיקסית.
אני לגמרי איתך בקטע הזה...
אני חושבת שעוד מאירייזרהד אפשר להבין שלינץ' עוסק בסוריאליזם בסרטים שלו. לפתור את כל הסרטים של לינץ' כ"זה היה רק חלום" זה בדיוק כמו להגיד שהכלב האנדלוסי זה "רק חלום". זו פשוט דרך חדשה לתאר סרט, אה, סוריאליסטי. אל תתני לזה לתסכל אותך.
גם בקטן.
אני אגב מסכים עם התיאוריה שלך לגבי מלהולנד דרייב, היפוך החלקים + אלמנט מיסטי ביניהם (כמו זה שציינת), היה הפיתרון הראשון שלי לאחר שראיתי את הסרט. החלום היתה פרשנות שקראתי בנט.
על מהולנד דרייב וכביש אבוד
אצלי זה בדיוק הפוך – לא אהבתי ולא התחברתי למלהולנד, ואילו "כביש אבוד", טוב, לא מאד אהבתי, אבל התחברתי לסרט וזרמתי איתו. "מלהולנד דרייב" נראה לי כמו עבודת טלאים מפוזרת ומאולצת, "כביש אבוד" הוא סרט שלם הרבה יותר.
הנה ניסיון מוצלח למדי להסביר את "כביש אבוד":
http://forums.nana.co.il/Message/MessageFull.asp?MsgID=213328
גם לדעתי זה חלום.
כמו שכבר אמרתי קודם…
אבל את צודקת בזה שיש לסרט (כל סרט) כמה אפשרויות לפירוש, ואי אפשר לטעון שרק אחת מהן היא הנכונה. כלומר אפשר, כמובן, זאת פשוט תהיה טעות.
באופן מאוד גלובלי, כן, כל סרט אפשר לפרש בכמה דרכים.
אבל יש הבדל בין סרטים שיש להם עלילה קוהרנטית וסגורה, שאפשר להתעקש ולפרש באמצעות מונחים כמו סאבטקסט (למשל "בצהרי היום", שהוא מערבון שמאוד פשוט להבין ואי אפשר ממש לטעון שקורה בו משהו מעבר למה שרואים אלא אם כן נכנסים לפרשנות אידיאולוגית, מקארתי, וכו') או סרטים בעלי גוון סוריאליסטי יותר, שמובנה בהם ריבוי-פרשנויות. אפשר לבוא ולהגיד "בצהרי היום זה על שריף שנלחם בפושעים", ואף אחד לא באמת יכול לסתור את זה. לא על כל סרט אפשר להגיד דבר כזה.
לדעתי, מלהולנד דרייב בנוי, כסרט, באופן שיעורר מחשבה ושמונע באופן אקטיבי פרשנות אחת ברורה – יש בו פרטים שסותרים כל פרשנות ששמעתי עליה. לכן, אי אפשר להגיד "מלהולנד דרייב זה סרט חלום" אלא "מלהולנד דרייב הוא סרט חלום לדעתי", או "מלהולנד דרייב עורר בי תחושות של חלום, אני חושבת שהוא מבטא מאוד יפה את התת-מודע של חלום". זה לא מוחלט, זו פרשנות.
במיטב המסורת העתיקה של ''שרשר את הפתיל המת''
אני פותח מכאן לנוחיותי הודעה לא הכי מקורית (דואל אמר כמה מהדברים המהותיים) אבל מאוד מהותית מבחינתי לגבי "כביש אבוד" שצפיתי בו שנית אמש ובכלל הקולנוע של לינץ' במיטבו.
פעם אהבתי אחת, וכמו שאמרו הפה והטלפיים, לא משנה איך קראו לה. מה שמשנה הוא שהיא לא אהבה אותי, וכשניסיתי להתחיל איתה היא דחתה אותי בנימוס. נו כיף. באותו לילה, חלמתי שהאחת הזאת, שלא משנה איך קראו לה, מספרת לי שהיא חולה בסרטן ו*בגלל זה* היא לא רצתה אותי. הלוגיקה של ההסבר אמנם לוקה בהגיון חלום דפוק במיוחד, אבל במהלך החלום היא סיפקה לי נחמה מסוימת. אני לא יודע למה, אבל זה סוג הריפוי שהעולם האסוציאטיבי שלי הציע.
זה, בתמצית, הקולנוע של לינץ' בשבילי.
הרגע הזה שבו החיים ממש חרא, והצד האפל של הנפש מתגלה במלוא תפארתו בחיי היומיום, ופתאום, משום מקום, מגיע חלום נחמד ויפה ומנחם. אבל החלום הזה הוא לא באמת נחמד ויפה ומנחם, כי עמוק תחתיו מסתתרת איזו הכרה במציאות האיומה, וברגע שהעיניים יפקחו אל הבוקר כל הגוף ישקע ברגשות אשם ומרמור ובהלה מהמציאות החלופית הקסומה-אך-מפלצתית שהתודעה שלך הצליחה להמציא.
אלא שאני, כמו רוב האנשים השפויים, דוחק את החלומות האלה אל שולי התודעה שלי כשאני קם. אני לא רוצה לדעת על עצמי את האמת הכואבת הזאת. והעניין הוא, שדיוויד לינץ' לא נותן לי לברוח מהאמת הזאת. כי הסרטים שלו לא רק מצביעים בדיוק ובעידון ובחדות אבחנה על הרגע האומלל הזה שבו הדמיון שלך חוזר לנשוך אותך בתחת כמו בומרנג עם שיניים; הסרטים שלו גם מייצרים את אותו אימפקט רגשי כמו הרגע הזה בבוקר, כשמתעוררים מהחלום. לכן הסרטים שלי לינץ הם לא "הצצה לתוך מוחו של המשוגע" בשבילי. הם הצצה לתוך המוח שלי.
כי זה סרט מעולה!
כשיש לך סצינת פורנו עם מרילין מנסון, מי צריך עלילה?!
אני לא נותן לדברים כאלו לקרות לי
סיפור קטן:
הסרט עם העלילה המסובכת ביותר שאני נתקלתי בו בחיי הוא "השינה הגדולה". אחרי פעמיים שראיתי את הסרט, ועדיין לא הצלחתי להבין בדיוק מה קורה שם, החלטתי לראות אותו פעם שלישית – הפעם עם דף ועט – ולרשום מי זה מי ומה זה מה. ואז הצלחתי להבין הכל (והעלילה שם באמת מסובכת).
ככה שהבנת סרטים זה משהו שחשוב לי.
מהסרטים שראיתי ברשימה, היחידי שכל פעם מצליח לבלבל אותי קצת מחדש זה "סודות LA", ולכן הוא הקרוב ביותר להגדרה ולו הצבעתי (לא ראיתי את סוריאנה, בייסיק, גיבור והיו זמנים במקסיקו).
Primer, כמובן.
אמנם ניסיתי רק פעם אחת, אבל הסרט בהחלט איבד אותי בדרך, אולי ברגע של היסח דעת. אפשר להוסיף לזה גם את רוב הסרטים של דיוויד לינץ', אבל אני לא חושבת שבאמת אמורים להבין אותם עד הסוף – אחרת למה שיהיו בהם כל כך הרבה סתירות פנימיות?
בכל מקרה, את אלה שראיתי מהרשימה אני לא זוכרת שהיה לי קשה להבין. את אלה שלא ראיתי אני יכולה לומר בלב שלם שאכן לא הבנתי, אבל זה לא ממש עונה על שאלת הסקר, אני חושבת…
במלוא הכנות...
סקר גרוע.
את סוריאנה אמנם לא ראיתי, אבל השאר לא ממש קשים להבנה (לא שאני זוכר את כולם אז בלי שאלות מתוחכמות על הסרטים). מילא אם הייתם ממלאים את הרשימה בסרטים עם סאב-טקסט עמוק או סרטים שיש תפיסה מוטעית בנוגע אליהם בציבור הגולשים של האתר (ע"ע "גברים בחלל" המופתי).
סקר טיפשי לחלוטין.
קטעים איתך.
הסקר עוסק כמובן בהשתלשלות העלילה של סרטים, ולא במסרים הנובעים ממנו. מי שראה את 'גברים בחלל' ולא הבחין בעקיצה, מן הסתם לא חושב שיש עוד רובד שהוא לא הבין, ולכן אין סיכוי שהוא יצביע לאופציה הזו.
קטעים איתך.
צודק, הייתי כל-כך עסוק בלהשתלח בסקר שלא הבחנתי שאין היגיון בטענה/בקשה שלי. אז בוא נגיד שאפשר היה לשנות את שם הסקר ל"הסרט שאנשים הכי פחות מבינים" או משהו בכיוון (אני לא טוב בבחירת שמות מפוצצים אז…)
קטעים איתך.
כלומר התלונה שלך על הסקר היא זו שהוא לא סקר אחר לחלוטין? שמע – זה גם לא סקר "סרט השנה 2004". אז מה?
קטעים איתך.
התלונה שלי על הסקר היא שהוא גרוע, ושעם "עיוות" קל הוא יכול היה להיות סקר טוב בהרבה.
עקיצה? גברים בחלל?
?
מצטרפת...
ניהלתי ויכוח דומה בביקורת של קינג קונג.
שם, נדמה לי, האמירה היתה שהאפקטים גרועים בכוונה, כמחווה לסרט המקורי.
הנה הלוגיקה שאני רואה כבעייתית:
"הבמאי הוא במאי טוב. לא יכול להיות שהוא יעשה סרט לא טוב. לכן, אם יש משהו רע בסרט, סימן שהוא התכוון שהוא יהיה שם, ויהיה רע, כאמירה" – זה טיעון מעגלי. למה הוא התכוון שזה יהיה רע? כי אם לא אז זה רע, ולא יכול להיות שהוא עשה משהו רע.
זה לא שלפרש את המציאות לפי המסקנות שרוצים להגיע אליהן היא לא מסורת מפוארת וארוכת שנים, זה פשוט שהיא, לטעמי, לא מהווה הוכחה חותכת.
סבבה
אני אמשיך לחשוב שהסרט כולו רע במכוון ואת תמשיכי לחשוב שהוא פשוט סרט גרוע וזהו. בקשר ל"קינג קונג" אין לי מושג כי לא ראיתי אותו, אבל פשוט שב"גברים בחלל" כל ההיבטים בסרט מצביעים מבחינתי על-כך שזה מכוון.
אני לא חושב שאני מפרש את זה איך שבא לי, כי עד לפני חודש החזקתי בדעה שזה סרט גרוע במיוחד, היה צריך לקרות משהו בשביל שאני אבין אותו אחרת… זה לא שרציתי להאמין שהוא סרט טוב, אבל שיהיה ^_^
אתה בטוח שלסרט יש פרשנות אחת. אחרים לא.
כבד בבקשה את דעתם, וחסוך הערות מתנשאות כמו "או שאתם ילדים בני 9 או שלא התרכזתם במה שקורה", "אתם מפספסים את המהות של הסרט", "אם בכל זאת הצלחתם להתעלם – אתם כנראה לא שווים את זה" (סליחה, "יצירות גדולות נועדו למי שמסוגל להעריך אותן").
סליחה, אבל אלה אמירות מגעילות ומקומן לא כאן. יש דרכים יפות יותר להעביר את המסר.
צודקת בהחלט, אני מתנצל
קל לי מאוד להסחף בוויכוחים, כי אני אוהב להתווכח.
ההערה בנוגע ל"בני 9" הוערה מכיוון שראיתי את הסרט כשהוא יצא בקולנוע בשנת 1997, אני יליד 88. עד לפני כחודש כשYES שידרו את הסרט החזקתי גם אני בדעה שהסרט הוא סתם סרט פעולה שמבזה את הספר שהוא מבוסס עליו, אבל צפייה חוזרת בגיל מתאים יותר גרמה לי להבין שאי אפשר להסתמך על הדעה שאתה מגבש בתור דרדס צעיר. כך שלא חס וחלילה רמזתי שלאנשים כאן יש אינטלגנציה של ילדים בני 9, בסה"כ אמרתי שאולי מדובר באוכלוסיית בני-הנוער/צעירים שמאכלסת את האתר, שראו את הסרט בגיל שבו הם לא ממש "הבינו בסרטים", כי הוא בכל-זאת יצא לפני 9 שנים.
"אתם מפספסים את המהות של הסרט", מאחורי המשפט הזה אני עומד, לא חושב שזה היה גס או מתנשא.
והמשפט בנוגע ליצירות גדולות באמת שהיה מוגזם, ועליו אני מתנצל כי כאמור, אני נוטה להסחף ולהתלהם ולהיכנס לאווירת מלחמה בוויכוחים, בטח ובטח כשאני מגיב במהרה ולא לוקח את הזמן לכתוב באופן מנומס או לעבור שנית על המלל ולוודא שלא פלטתי פליטות לא מתאימות תוך כדי, מה לעשות, אני עדיין ילד
אש''כ: ''מתנה משמיים''
אם יש צדיק מסדום, שיכול להגיד על מה היה הסרט הזה בדיוק, אני נותן לו פרס כספי לא מבוקר. אז אוקי, יש הרבה גרוזינים, ויש הרבה עירום פאטלי ובדיחות לא מצחיקות, אבל מה עם הסרט? מישהו?
ובאשר למועמדים בסקר:
בייסיק, מלחמת הכוכבים, היו זמנים במקסיקו, אושן 12, סוריאנה – לא ראיתי. לא יודע. עזבו אותי.
את החשוד המיידי ראיתי כבר עשרות פעמים, ובכל אחת מהן הבנתי (כמעט) את הכל. סרט ענק, אכן, אבל די פשוט מבחינה עליליתית, ומבויים באופן מושלם שלא מפריע לזרימת העלילה. אין הכרבה סרטים שמצליחים להיות מסובכים כל כך ופשוטים כל כך בו זמנית. ועל כך בריאן סינגר צריך להתגאות.
M:I:1 הוא סרט כל כך גרוע. בכנות. אין לי מושג מה אנשים מצאו בו. אין בו מתח, אין בו שום הגיון והוא סתם מטופש. מה שגם אין לו עלילה גדושה במיוחד. אין לי מושג מה הוא עושה בסקר.
גם לסודות אל. איי אין עלילה גדולה במיוחד, סתם עוד סרט פשע טוב. הוא לא גרוע במידות הטימטום של "משימה", אבל הוא גם לא מבריק במיוחד כמו "החשוד". אז אם כן – לא.
בעלילה של גיבור יש 7 דמויות בלבד, בספירה כללית. לזה אתם קוראים עלילה מסובכת?!
והבחירה שלי: סנאץ'. ראיתי את הסרט רק פעם אחת, והדבר היחיד שאני זוכר ממנו זה את המאמצים שלי להבין אותו. כל דקה בסרט לא יכולתי שלא לשאול את עצמי "היי, הבחור הזה לא מת כבר?" ו"רגע, מי זה בכלל?!" ועוד שאלות להן לא קיבלתי תשובה בגרוש. סרט שהוא דוגמא מושלמת לסרט שהיה יכול להיות טוב מאוד, אילולא העלילה שלו הייתה כל כך מסובכת, והבימוי שלו היה כל כך גדוש וטרחני. ועל כך ריצ'י-טרנטינו לא צריך להתגאות.
אש''כ: ''מתנה משמיים''
"עירום פאטלי"?
לא זכור לי משם עירום של עו?ב?רים, וגם לא עירום קטלני.
מאידך, גם אני לא הבנתי כלום. יכול להיות שמוני מושונוב באמת שיחק עוב?ר, וזאת הסיבה שהוא ישב במכונת כביסה.
סנאץ'?! אתה בסדר?!
באמת שהעלילה שם -ממש- לא מסובכת. רק בהילוך מאוד מהיר, וזה -בדיוק- מה שעושה את הסרט לסרט נהדר כל-כך. יצירת מופת, ולריצ'י אין במה להתבייש. לעומת זאת, זוועות כמו""swept away" (איך שלא קראו לו בעברית) ו"Revolver" חיסלו את הקריירה שלו אחת ולתמיד.
מדונה והגברבר
מסתובבים בסרט בעירום (לרקע שיר נפלא של מאזי סטאר, אגב), ומכאן אולי, הומור פטאלי, לפחות בשביל הקריירה של גאי ריצ'י.
הסקר חלש ביותר שראיתי עד היום
מצחיק, בדיוק ביום העצמאות בדקנו כמה חברים כמה צפיות צריך בכדי לפתור סרטים מסרטים שונים.
אני חושב שמה שמעניין בחשוד המיידי הוא שבצפייה ראשונה אתה יוצא וחושב שלא הבנת כלום אבל לפחות הבנת מי הרוצח ובצפייה הבאה הכל יפתר. ביציאה מצפייה שנייה אתה מבולבל יותר מהצפייה הראשונה כי לא נפתר כלום (קשה מאוד להבחין מתי זו הזיה ומתי זה אמת). רק צפיה שלישית מאפשרת (לבעלי מנת מישכל שלי) לפתור את הסרט. אגב במספר בדיקות שערכתי באתרי IQ שונים (באנגלית), מנת המישכל הממוצעת שיצא לי במבחנים 135, אם זה אומר משהו להשוואה. (אבל אם לאמר את האמת, צפיתי בסרט בערך 10 פעמים ורק אחרי שעזבתי אותו למספר שנים וחזרתי לפני חודשיים פתרתי אותו באמת).
סודות אל. איי. שהוא אגב הסרט הטוב ביותר שנתתם ברשימה דורש 2 צפיות לדעתי ואפילו בראשונה הכל די ברור. אני לא כל כך מבין את הסרטים שבחרתם כאן. חסרים לא מעט יצירות חשובות ומעניינות כמו מועדון קרב, אדפטיישן, שמש ניצחית שלא לדבר על סרטים כמו אודיסאה בחלל, מלהולנד שכבר נאמר בתגובה אחרת, ואשתקד במריאנבד ששוה איזכור בתור הסרט הכי לא ברור בתולדות כל הזמנים, למרותץ שאין לו פיתרון הוא שווה איזכור.
אנשים קשים
שמע, אני לא מבין מה הבעיה.
איך שאני רואה את זה, יש שלושה סוגי סרטים "שקשה להבין". הסקר הזה עוסק רק באחד מהם.
הסוג הראשון הם סרטים שמנסים להגיד משהו, ולא ברור מה. לדוגמה – "היסטוריה של אלימות". ברור מאוד מה *קורה* בסרט, רק קשה לנו (לפעמים) להבין מה אנחנו אמורים ללמוד מזה. מהן המטאפורות ומהו הנמשל.
הסוג השני הם סרטים עם עלילה מסובכת ומוזרה, בהם ברור שאין פתרון יחיד. לדוגמה – כל הסרטים של דיויד לינץ' נכנסים לתחום הזה (וגם "אודיסאה בחלל"). די ברור שאין פרשנות אחת דפניטיבית ל-"מלהולנד דרייב". המידע החסר הוא עצום, וניתן לפתור את הסרט במספר דרכים שונות. די ברור גם שאין שום כוונה שמישהו "יפתור" את העלילה סתם. הרעיון של הסרט הוא אחר.
הסוג השלישי (ובו עוסק הסקר) הוא סרטים בהם יש עלילה ברורה, יחידה ומוחלטת. אבל היא מאוד סבוכה (כוללת פיתולים רבים, דמויות רבות, קשרים רבים בין תת עלילות ודמויות שונות), ודרך ההצגה שלה אינה פשוטה.
באמת לא הבנת מה קורה ב-"מועדון קרב"? יש שם עלילה מאוד פשוטה עד הטוויסט, ומאוד פשוטה אחרי הטוויסט. כל מה שהטוויסט עושה זה מאיר לך באור אחר את העלילה עד אז, לא מוסיף לה מורכבות (אולי חורים, אבל לא מורכבות).
באמת לא הבנת מה קורה ב-"שמש נצחית"? מלבד סדר האירועים (שמסתדר בסוף בצורה די ברורה), מה לא היה בדיוק ברור במה שקורה שם?
ובשבוע הבא: הסקר הקשה ביותר להבנה בתולדות עין הדג.
באמת אני קשה, מודה.
או קי אולי אני מבלבל בין קושי בהבנת עלילה, לאושר שנגרם לי אחרי שההבנה של סרט מכה בי, כמו שקרה לי בשמש ובמועדון קרב שבשניהם הבנתי שיש משהו שאני מאד אוהב אבל ל א ה ב נ ת י אותם (בכנות למרות תוצאות המבחן שרק מראה לך מה הוא שווה).
יצאתי ממשימה והרגשתי שלא היה שם כלום מסובך, וגם בצפייה שנייה ושלישית הכל היה ברור. מלחמת, כנ"ל. מבטיח לקחת את משימה שוב (לכבוד 3) ולבדוק לעצמי את הנושא, אם כבר 2 היה מסובך.
חוצמזה האם אתה משוכנע שאין הסבר למלהולנד? ואני מתכוון הסבר של הגיון צרוף.
תודה בכל אופן
היתממות?
על פניו אתה צודק והסרטים של דיוויד לינץ' אכן שייכים לסקציה אחרת מזאת של הסקר. אבל נדמה לי שאם בוחנים לעומק את "מלהולנד", הוא דווקא שייך יותר לקטגוריה של הסקר מאשר לזו של "אירייזרהד" או "כביש אבוד": כמעט כל מי שקרא את הפרשנות המקובלת וראה פעם נוספת את הסרט מסכים פחות או יותר שהסרט בעצם סגור הרמטית, מלבד כמה פתחים שאמורים להישאר אמביוולנטיים ולא יוצרים פערים משמעותיים בהבנת העלילה, ואחרי הסכמה כזאת, להגיד של"מלהולנד" אין עלילה מוגדרת זו סוג של היתממות. ל"מלהולנד" יש עלילה מוגדרת לחלוטין, היא פשוט מסופרת בשיטה לא לינארית באופן קיצוני, מה שמקשה (בכוונה) על ההבנה של הסרט ויוצר אפקט קולנועי שלכאורה מסתייך לסגנון אחר של סרטים.
גם אני, אגב, קצת התאכזבתי מהאפשרויות בסרט. שתיים אחרות, פרום דה טופ אוף מיי הט: "העוקץ הספרדי" ו"צומת מילר". את שניהם, אגב, הבנתי עד הפסיק האחרון. אבל ראיתי אותם יותר מפעם אחת.
זה חדש לי
כפי שכתבתי – גם אני הצלחתי לארגן לעצמי הסבר סגור על מה שקורה בסרט מבחינת העלילה. הוא הגיוני, יפה ונותן משמעות לסרט. ועדיין אי אפשר להכריז עליו כעל היחיד האפשרי, מה גם שהוא סובל מאותו כשל שהזכרתי קודם (מלת הקסם).
אבל אפילו אם אסכים איתך שזוהי פרשנות אפשרית יחידה (בדומה למה שקורה בכל סרט אחר ברשימה), עדיין הקושי בהבנת הסרט יהיה שונה מהותית מהסרטים האחרים ברשימה. הסרט הזה מקשה על ההבנה לא בגלל אינטריגות, פיתולים עלילתיים ועוד. הוא קשה להבנה כי הוא גדוש באירועים מסתוריים והזויים, שרובם לא קשורים זה לזה. גם בסוף, גם אם אנחנו מקבלים את הפרשנות, אירועים רבים נותרים מנותקים זה מזה.
הסרט הזה שונה מהותית מכל סרט אחר ברשימה. הוא דומה יותר, כפי שכתבתי, ל-"אודיסיאה בחלל 2001" (שגם בו, מי שקרא את הספר יוכל לפתח פרשנות טובה וסבירה של ההתרחשויות).
כמה דברים -
א. אני גם יכול לטעון שאת קנדי רצחו חייזרים. זה הסבר אפשרי, הוא פשוט מפגר. ברמת השלד העלילתי, ל"מלהולנד" יש בדיוק פרשנות אחת שמחזיקה מים, עם ניואנסים קטנים לכאן או לכאן (מה שלא חסר בכל סרט ברשימה כאן – כמתרמז מחולצתו הדקה של שם הסקר, הסרטים בו לא אמורים להיות ברורים), והיא פותרת את הפערים בעלילת הסרט באופן שמאוד מניח את הדעת.
ב. גם בתקציר של עלילת "סיוט ברחוב אלם" מופיעה מילת הקסם, וזה לא הופך אותו לבעייתי. לפעמים חלום הוא חלק מהעלילה. יש לך עם זה בעיה עקרונית? לך תריב עם דיוויד לינץ' (או קרייבן. שני יריבים די ברוטליים בחרת לך, אני מוכרח לציין).
ג. ההבדל העיקרי בין "מלהולנד" לבין הסרטים המופיעים בסקר הוא ש"מלהולנד" מבלבל את הצופים בעיקר באמצעים חוץ-עלילתיים (ערבוב סדר ההתרחשויות, ערפול מכוון של רגעי מפתח מבחינת רצף העלילה וכו') בעוד שמרבית הסרטים בסקר מכילים עלילה שבתוכן הבסיסי שלה מבלבלת ומטשטשת את חוש המעקב של הצופה. אבל גם כאן יש זליגה: חלק מהסרטים בסקר משחקים בעריכה, ברצף הזמן, בנקודות מבט וכו', וגם אלה תורמים משמעותית לבלבול במהלך חווית הצפייה.
ד. גם אני הבנתי במבט ראשון את ההחלטה של העורכים לחסוך את "מלהולנד" מהסקר (אם כי אני משוכנע ששמו עלה בישיבה הסודית בתור הסרט הראשון שהמגיבים המנג'סים ישלפו מהבוידעם) אבל במחשבה שניה הגעתי למסקנה שהוא בעצם כן שייך. הוא עלילתי, הוא מפותל והוא בר הבנה. הוא פשוט מבלבל בטכניקות קצת שונות משאר הסרטים בסקר – מה שבעבורי, הפך אותו ליותר אפקטיבי מהבחינה הזאת. וכאן, אולי, טמונה הנקודה היחידה (שלא עלתה עד כה) שבה אני באמת רואה הבדל מהותי: "מלהולנד" מתכוון לבלבל. זה לא סרבול, זה חלק מהאפקט של הסרט, אפילו שיש לו בוטום ליין. אם הכוונה היא רק לסרטים שהבלבול שלהם הוא על תקן סרח עודף, "מלהולנד" אכן לא שייך לסקר, אבל גם במקרה הזה נותרת השאלה "מתי הבלבול הוא חלק מהאפקט" פתוחה.
*חוץ מזה שכפי שכבר ציינתי בהודעה הקודמת, גם במשפחה המאוד קרובה של הסרטים בסקר נעשו לטעמי בחירות בעייתיות הפעם. נו, אני כבר לא מתלונן הרבה כמו בעבר. אחת לכמה זמן מותר.
**ואל תתחיל איתי לגבי ההבדל בין מלהולנד ו-2001. יש הבדל עצום. אל תתחיל.
עכשיו מי מתמם?
א,ב. נו, באמת. אתה ברצינות רוצה להגיד לי ש-"את קנדי רצחו חייזרים" זה דומה לפרשנויות האלטרנטיביות של מלהולנד? אתה באמת רוצה להגיד לי שתפקיד מלת הקסם ב-"סיוט ברחוב אלם" זהה לתפקידה במלהולנד?
ג. המוזר הוא שאנחנו כנראה יותר מסכימים מאשר לא מסכימים. בדיוק מכיוון שהבלבול במלהולנד הוא באמצעות אמצעים חוץ עלילתיים הוא לא רלבנטי לסקר, לדעתי. מהסרטים שבסקר שאני ראיתי, עיקר הקושי בהבנה (חלק הארי שלו) נובע מהעלילה. האמצעים האחרים זניחים עד לא קיימים.
ד. דווקא בנוגע לכוונה אני לא מסכים, ומהכיוון ההפוך. אני חושב שרבים מהסרטים פה ראו לעצמם כמטרה לבלבל, ולו במעט, את הצופה. לפעמים זה מוסיף לקסם שבהבנת הסרט, לפעמים זה מעצבן.
** אני דווקא ממשיך לטעון שמבחינת הרלבנטיות לסקר, מלהולנד ואודיסאה בחלל 2001 נמצאים פחות או יותר באותה המשבצת. תרגיש חופשי לכתוב מהם ההבדלים, סביר להניח שלא יהיה לי זמן להשיב לך על זה.
עכשיו מי מתמם?
א, ב: אמממ, כן. הפרשנויות האלטרנטיביות ל"מלהולנד" יכולות אולי להעשיר את חווית הצפייה, אבל מבחינה עלילתית, ברמת הפשט, הן מופרכות. "מלהולנד" הוא סרט עם עלילה. קשה להבין אותה, אבל היא קיימת. כל פרשנות שמתכחשת אליה או מפספסת אותה לחלוטין יכולה לעבוד רק באיזו רמה בארת'ית מופשטת ביותר. וכן, חלק אינטגרלי מהעלילה עושה שימוש במילת הקסם. ממש – מהבחינה הזאת – כמו "סיוט ברחוב אלם".
ג. לגיטימי. אני כאמור מסכים איתך שיש שוני מסוים בין האופן שבו "מלהולנד" מייצר ערפול לבין האופן שבו ערפול כזה נוצר לרוב בסרטים מסוגות דומות. לי נדמה שהשוני במקרה הזה קטן מהדמיון וש"מלהולנד" כן יכול להיכלל להיכלל בסקר, במיוחד שחסרונו כה מורגש ומוזכר. אבל אפשר להסכים שלא להסכים.
ד. לא, אנחנו דווקא מסכימים בעניין הזה.
**ההבדל, בקצרה, בין "מלהולנד" ו"אודיסאה": "אודיסאה" הוא סרט סתום. יש בו התרחשויות שאינן מתבהרות מכוח עצמן. גם אני, כמו רבים, ראיתי את הסרט ואחר כך קראתי את הספר כדי להבין, והוא אכן מתפקד כחוברת עזר מוצלחת. אבל הספר מסביר את הסרט בכך שהוא מצרף פרטים ותיאורים שלמים שאינם קיימים בסרט, ובלעדיהם, אין סיכוי להבין אותו. הדבר דומה לבניית כור אטומי בדרום הרחוק: אם אין לך ידע מוקדם בנושא, אין לך שום סיכוי או דרך להצליח לעשות את זה.
"מלהולנד" הוא לא סרט סתום. הוא פשוט סרט שמאוד מאוד קשה להבין, אבל בשביל להבין אותו אתה לא צריך לקרוא חוברת עזר, וגם לא את ים הפרשנויות (שנכתבו, יש לציין, ע"י אנשים שצפו בסרט כמוני וכמוך, ולא ע"י היוצרים). אתה פשוט צריך לצפות בו בריכוז רב ולקוות לטוב. הדבר דומה להרכבת פאזל: אין צורך בידע קודם, משום שהחלקים בו מתחברים אך ורק אחד אל השני, ומייצרים תמונה שלמה. אז "מלהולנד" הוא פאזל מסובך במיוחד. נגיד, פאזל של טריליארדי, זיליוני חלקים. אבל הוא עדיין פאזל.
עכשיו מי מתמם?
** דקויות. מצד שני, אני קודם קראתי את הספר, אז יכול להיות שהתפיסה שלי את הסרט "עוותה" מראש.
גם ב-א,ב יש לי כמה השגות. אבל בחיי שאין לי זמן.
סרטים סתומים
מה סתום ב'אודיסיאה'? הסוף? אני דווקא חושב שההסבר לסוף די מתבקש, בהתחשב בהתחלת הסרט (שהיא לא פרט חיצוני, כמו הספר).
ואגב, ישנם פרטים ב'מלהולנד' שלדעתי הם סתומים לחלוטין. אני מסכים שהעלילה המרכזית ניתנת להבנה, אבל יש אלמנטים בסרט שפשוט אי אפשר להסביר. ב'אודיסיאה' אני לא מצליח לחשוב אפילו על אלמנט אחד כזה.
סרטים סתומים
אהמ..הגרניט השחור? לא קראתי את הספר, אז אשמח אם תסביר מה הסיפור שלו.
גרניט שחור במבצע
ראשית, הסתייגות למה שכתבתי קודם: קראתי את הספר וגם ראיתי את הסרט יותר מפעם אחת. יכול להיות שמה שנראה לי אפשרי להבנה מתוך הסרט בלבד אכן דורש קריאה גם של הספר. לא נראה לי שזה המקרה, אבל זאת אפשרות.
ומכאן ואילך,
ל'2001: אודיסאה בחלל' –
הסרט מדבר על שני מפגשים של האנושות עם תוצרים של תרבות כלשהי (לא ניתן לדעת דבר על התרבות האמורה מתוך הסרט, אבל זה לא באמת משנה), תוצרים שנועדו לקדם את האנושות במעלה הסולם האבולוציוני. המפגש הראשון הוא של אבות-אבותיו של ההומו סאפיאנס עם אובליסק שחור גדול. בצורה כלשהי (שכרוכה בהמהומים וזמזומים, אבל לא מוסברת) האובליסק הזה מעביר להם אינפורמציה לגבי שימוש בכלים (העצמות), ואולי גם מבצע שינויים ניורולוגיים ממשיים בהם (גם זה לא ברור, וגם זה לא חשוב במיוחד).
נדלג על מרבית הסרט, שהיא המסע בחלל והאפיזודה עם האל (למרות שגם כאן יש קשר לאבולוציה אפשרית), ונגיע למפגש השלישי בסרט עם אובליסק, הפעם ליד צדק. המפגש הזה גורם לטרנספורמציה של האסטרואנוט – הוא בעצם עובר תהליך אבולוציה מואץ, שמתחיל במסע שלו דרך מנהרת הצבעים (קודם שינוי של האדם באמצעות השמיעה, הפעם באמצעות הראייה), ממשיך בחיים השלמים שהוא חווה בתוך החדר בדקות ספורות, ומסתיים בהפיכתו ל'תינוק קוסמי' (זה ביטוי מתוך הספרים הבאים, נדמה לי, אבל גם הוא לא קריטי) – השלב הבא באבולוציה האנושית. מהו בדיוק השלב הזה הוא אכן עניין סתום, אבל לא סתום במובן של 'רק קוראים חכמים יכולים להבין', אלא סתום במובן של 'הסופר רוצה להשאיר את העניין פתוח'.
אני אקח שניים, תודה.
ותודה גם על ההסבר. חלק מהדברים הבנתי לבד (יו-הו) מהצפייה הבודדת שלי, והיה לי די ברור שלא עשיתי שיעורי בית. או לחלופין – שלא הייתי שיכורה מספיק. (שמעתי שזה עוזר).
אגב, הבנתי בערך את תפקיד הגרניטים, רק לא הבנתי מה הם קשורים – זכורים לי נסיונות נואשים להיצמד לעלילה היותר מובנת של התפתחות האנושות, היחסים שלה עם הכלים שהיא יוצרת וכד'. עכשיו אני גם מבינה את הקשר בין שני הדברים. אז שוב, תודה.
ספוילרים נוראיים ל-''מלהולנד דרייב''
אולי מישהו סוף סוף יכתוב כאן *מה* העלילה של מלהולנד דרייב?
יש בתגובות לביקורת פה באתר
כתבה מספר 836
הסברים לסקר
המרצה שלי באוניברסיטה
(איבון מיקלוש – שהרי המצטט דברים בשם אומרם וכו' וכו') תמיד היתה אומרת למי שהיה מסביר איזה שוט שהוא צילם, תצרף את ההסבר בחוברת… נראה לי שצריך לצרף חוברת הסברים לסקר הזה גם.
יש הרבה סרטים קשים למעקב,
בעיקר בגלל גימיקים כמו עלילה לא כרונולוגית וכו'. כל מה שצריך כדי להתמודד איתם זה טיפה ריכוז ואולי עוד צפיה או שתיים. זו ממש לא בעיה ולכן – לא מעניין מבחינת דיון בסקר.
הסרטים שבסקר הם סרטים קשים להבנה מבחינה עלילתית או מבחינת יחסים/קשר בין דמויות, מה שבתורו משפיע על העלילה. אולי אפשר להתווכח על מהות הסיבוך אצל חלקם, אבל כיוון שלא את כולם ראיתי – תתווכחו עם מישהו אחר. הנקודה היא שהניסוח מתאים בהחלט למה שהתכוונו לשאול.
אני עדיין מתלבטת בין 'בייסיק' ו'סוריאנה'.
חולקת עליך טיפה
טוב, סיקרנת אותי. מה קשה להבנה או למעקב ב"סיבוב פרסה"? לטעמי יש לו אפילו קצב קצת איטי, ובאופן כללי הוא סרט עם עלילה לניארית שגם מועברת בצורה לניארית (ברובה המוחלט).
הסקר חלש ביותר שראיתי עד היום
שיואווו איזה קטע. גם לי יצא 135 אייקיו (באנגלית!)
תן כיף.
הסקר חלש ביותר שראיתי עד היום
כמו שכבר ציינתי אני לא מצליח להבין כלום, מה מצחיק בציניות הזאת? כאילו סתלבט על הציון הגבוה? על זה שאני משתף את קוראי האתר? אם מישהו יכול להסביר לי אודה לו/ה.
גוספורד פארק
ובפינת ה"איך לא שמתם את…" אני חושב שגוספורד פארק הוא מהסרטים הקשים ביותר למעקב שראיתי אי פעם. יותר מדי דמויות שאומרות יותר מדי דברים. לא הצלחתי אפילו להבין מי זה מי ונגד מי. לאחר שבצפיה הראשונה נכנעתי באמצע התיישבתי לצפייה שנייה עם דף ועט והתחלתי לעצור את הסרט (דויד) ולרשום הערות. לא עזר.
מה בדיוק מסובך בעלילה של ''אימת הפאנטום''?
מה בדיוק מסובך בעלילה של ''אימת הפאנטום''?
tבל זה לא ככה.
מי אלה, לעזאזל, ה"רשעים" האלה? למה הם רעים? מה הם רוצים? לכל אורך הסרט יש המון התייחסויות לפדרציה, ולסנאט, ולבדלנים(?) והיחסים בינהם, והג'דאי, והסית', והאו"ם. וכל זה בהרבה אספות ודיונים כדי ראש עם נופים ממוחשבים בחלון. אני עד היום לא יודע מי באמת היה שם נגד מי.
מש''א
לזרוק באוויר שמות ומושגים מפוצצים בלי להסביר אותם זה משהו שלוקאס
עשה מאז הטרילוגיה המקורית. היה שם הרבה מאוד מזה ואף אחד לא התייחס. דווקא ב-"אימת הפאנטום" אין חשיבות גדולה מדי לשאלה "מי הרשעים ולמה" – הם רשעים כי זו העבודה שלהם (כמו בטרילוגיה המקורית). זה לא מסבך את העלילה.
החל מ-"מתקפת המשובטים", לעומת זאת, לוקאס עשה טעות קשה והתחיל לנסות להסביר דברים. לא הלך לו.
בטרילוגיה המקורית
היו רשעים מצד אחד, וטובים מצד שני. הטובים היו חמודים ו/או יפים, הרשעים היו מכוערים או לבשו מסכות שהפכו אותם ללא-אנושיים. פשוט. ב'פרק 1' היתה פוליטיקה מסובכת, כולל כמה קבוצות, שאף אחת מהן לא מזוהה אוטומטית כ"רעים", ובלי סיבה מספיקה להזדהות עם אחד מהצדדים ולשנוא את האחרים.
הא?
חלוקת ה-"מכוערים/יפים" היתה ברורה מאוד ב-"אימת הפאנטום", אם מתעלמים באלגנטיות מג'אר-ג'אר (אני מניח שהוא היה אמור להכנס לקטגוריית ה-"חמודים"). ואני חוזר על מה שאמרתי קודם – גם עם כל הקשקשת מסביב, קל מאוד לזהות מי הרעים ומי הטובים בכל הסיפור.
אז לך היה קל,
ואני לא הבנתי עד היום. קורה.
אז לך היה קל,
כוחה של עלילה "פשוטה" היא הבנתה בזמן אמת.
ברגע שנדרשים יותר מצפייה אחת או הסברים שמגיעים בכל מיני צורות אפשר לומר שרמת הסיבוכיות שלה עולה.
בנוגע לפאנטום אם הסרט היה מוצג לאנשים ללא כל הקדמות(הטרילוגייה הראשונה, אין ספור הפרומושנים בסוגי המדיה השונים וכו')
כמה באמת היה אפשר להבין מה רצה לומר המשורר?
הנה דעתי:
החשוד המיידי- עדיין לא ראיתי, אבל זה ברשימת ה- must see שלי.
משימה בלתי אפשרית 1- קשה לעקוב אבל לא בלתי אפשרי.
סודות אל.איי.- לא ראיתי ואת האמת גם לא בא לי.
אימת הפאנטום- איבדתם אותי כאן. למה הסרט ברשימה?
סנאצ'- אותו מקרה כמו עם סודות אל.איי.
בייסיק- הבחירה שלי. מה לעזאזל הלך שם? ואם הסרט לא היה כזה גרוע אולי הייתי טורח לראות אותו שוב כדי להבין, אבל זה לא יקרה.
היו זמנים במקסיקו- אין בזה סיבוכים, פשוט המון עלילות משנה שמתערבבות ומתפרסות על פני מעט מדי זמן. פשוט אל תמצמצו.
גיבור- ראיתי מזמן ואני לא ממש זוכר אותו לפרטי פרטים אבל מה שאני כן זוכר זה שלא היו לי בעיות איתו במובן הזה.
אושן 12- בשביל שהעלילה תהיה מסובכת צריכה להיות קודם כל עלילה, לא?
סוריאנה- מצטער, אבל הייתי עסוק בלפהק ולבהות בתקרה. פשוט סרט משעמם. מה שכן, באמת לא הבנתי כלום כי הסרט איבד אותי אחרי כמחצית השעה כי הוא היה נורא משעמם.
מה שכן, הייתי מכניס את 12 קופים ואת מועדון קרב וכנראה שגם את ממנטו לסקר.
צרם לי בהעדרו ''מלהולנד דרייב''
פשוט סרט נטול הגיון עלילתי כלשהו.
האמת היא שברמה הפרשנית
מאד קל להבין את ראש מחק (פחד מאהבות, נשים והתבגרות, באופן כזה או אחר).
מצד שני, אני באמת לא חושב שיש לו הבנה עלילתית כלשהי.
לדעתי, דווקא אחלה סקר
•את אימת הפנטום, בייסיק, היו זמנים במכסיקו וסוריאנה לא ראיתי.
•החשוד המיידי – הבנתי כבר בצפיה הראשונה.
•משימה בלתי אפשרית / אושן 12 – הבנתי את העלילה, עם כל החורים שבה ואין בי רצון לראות את שני הסרטים הנ"ל שוב.
•סודות אל. איי. – ראיתי לראשונה לפני כמה שבועות (כשהיה בערוץ 10) ואהבתי. נכון שאם הייתי הולך רגע לשירותים, הייתי מפספס פרט חשוב בעלילה, אבל הצלחתי להבין ואף התאכזבתי מהפשטות של הסוף. זה לא שהעלילה מסובכת, אבל יש בה המון פרטים שקל לפספס.
•סנאץ' – אחרי הצפיה הראשונה, הייתי קצת מבולבל. בצפיות הבאות (והיו הרבה), הצלחתי להשלים את הפרטים החסרים ולא ללכת לאיבוד.
•גיבור – הבחירה שלי. אולי יש בו רק 7 דמויות, אבל עד היום אין לי מושג מי נגד מי, למה, מה המניעים שלהם, מה המניעים של המלך ומי נתן את ההוראה. הכי גרוע, ראיתי את הסרט כבר שלוש פעמים ובכל פעם, רק השתעממתי יותר.
מסכים
סקר טוב, ואני לא מבין תגובות של "זה סקר זה? הבנתי את כל הסרטים ובחצי מהם חזיתי את הסוף כבר אחרי רבע שעה!". אז אתם מבינים כל סרט שאתם רואים, כל הכבוד. לפשוטי העם קורה שהם הולכים לאיבוד, מה לעשות.
אני הצבעתי לסוריאנה, כי למרות שידעתי מראש שהוא צפוי להיות מבלבל, עדיין היה לי קשה להבין מי נגד מי בחלקים מסוימים (אם כי בצפייה שנייה הכל היה הרבה יותר ברור).
מסכים
אל תשכח שקיימת האפשרות שחלק מאלו שאומרים "הבנתי הכל תוך שלוש דקות!" בעצם לא הבינו ורק חושבים שהבינו.
כפי שכתבתי
"אין לי תשובות מאוד טובות אליהן".
___________________
לא נעלבת או משהו כזה, נכון? זו היתה בדיחה.
_________
מה פתאום? התגובה שלי נשמעה לך תוקפנית?
שקלתי להוסיף חיוך, אבל התעצלתי.
________
אה. אז זו סתם חששנות יתר שלי. זהו, נגמר. כולם להתפזר. אין מה לראות כאן.
תמיד ידעתי שיש לי כישרון לכותרות גאוניות שיחיו לנצח.
אבל מרווין חייב להרוס…
תמיד ידעתי שיש לי כישרון לכותרות גאוניות שיחיו לנצח.
האמת היא שקיוויתי שבתור הבא שלו הוא יהפוך את הכותרת ל-"כה"ב ורובין". אבל לא נורא. אולי בפעם הבאה.
לא, לא, אני לא אגרר לזה.
בפעם האחרונה שפתחתי איתך אוף, התוצאה היתה שאני אאלץ לתהות לנצח מה היה כתוב שם, בשתי התגובות שקיבלתי עליהן הודעה במייל אבל מעולם לא זכיתי לקרוא.
באמת סקר שמתאים לוואלה…
כל הסרטים פה הבנתי.
מה עם מומנטו,מלהולנד דרייב
ויש עוד מלא לא מובנים.
למרות שאני שונא סרטים מהסוג הזה
מלהולנד דרייב לדוגמא הבנתי רק אחריי שקראתי את הכתבה בעיתון.
זה הורס את ההנאה של הסרט שאתה כל הזמן מתאמץ להבין מה קורה לפי דעתי.
באמת מפתיע שאף אחד לא הזכיר עדיין את מלהולנד דרייב
משעשע שגולשים רבים
מביעים את מורת רוחם מהסקר תוך ציון שמקומו באתר וואלה, כאילו שוואלה מייצג זילות אינטלקטואלית (ולא כך הדבר. יש שם דברים מעניין, כמו מדור ביקורת הפורנו. וואלה-תרבות-סימני פישוק).
לענייננו, אושן 12 הוא המסובך ביותר ברשימה ולפיכך המשמים ביותר. בזמן הצפייה הרגשתי כאילו סודרברג אמר לי "יודע מה, גם אני לא מבין מה הולך פה, אבל שפכתי עליך טונות של זוהר הוליוודי אז תגיד תודה ותשתוק". חרא סרט.
משעשע שגולשים רבים
מעניין שאפשר להחליף את "אושן 12" ב"סולאריס" והמשפט יישאר תקין לגמרי (פרט לכך שסולאריס לא ברשימה, ואין שם ממש "טונות" של זוהר הוליוודי אלא קילוגרמים).
לעומת זאת סולאריס הספר, מקומו בהחלט ברשימה.
ממש לא הבנתי מה הלך שם. מה שלא הפריע להנות ממנו באף אחת מהקריאות…
קראת את זה יותר מפעם אחת?
סלחי לי, אבל אני מתחלחל.
ספר משעמם עם דיאלוגים גרועים בעל עלילת בסיס טובה דווקא.
ולא הבנתי את הפואנטה בכלל, כולל כל הקישקושים המדעיים שנכללו בספר.
ככה להכפיש את זכרו של לם?
נחמתי היחידה היא שמפאת אוף-טופיקיות, הפתיל בטח יימחק בקרוב…
זה לא שאין לי כבוד ללם- ההיפך הוא הנכון.
אבל פשוט לא אהבתי את הספר הזה. בלשון המעטה.
קראת את זה יותר מפעם אחת?
הפואנטה דווקא פשוטה: לא נצליח לתקשר עם חייזרים כמו האוקיינוס או אפילו להבין אותם כל עוד אנחנו לא מצליחים להבין את עצמנו.
הקשקושים המדעיים זה בשביל הכיף. אני מאוד נהניתי מהם.
קראת את זה יותר מפעם אחת?
אני דווקא הבנתי את זה אחרת: אם אי-פעם נפגוש חייזרים, אין שום סיכוי שנוכל לתקשר איתם. רק שחשבתי שהוא עשה את זה טוב יותר וסנטימנטלי פחות ב'עדן'.
משעשע שגולשים רבים
ביקורות הפורנו בוואלה לא ראויות לקריאה,(נקורה).
ביקורות הפורנו של טל מילנר בNRG לעומת זאת, מעולות.
הדבר הטוב היחיד שיש בוואלה, מאז שדנה קסלר פרשה (וזה היה מזמן. מאוד מזמן) הן ביקורות המוזיקה של איל פרידמן.
סה טו.
טל מילנר הוא האורי קליין של ביקורות הפורנו
בעוד אוהד קונום נוטה ליאיר רווה.
מה שכן, טל מקפיד לענות בשנינות לכל מטקבק זב חוטם (כנראה משועמם הבחור).
מה עם סרטים עם עלילה מובנת אבל עדיין לא מבינים אותם?
מה לעזאזל הם רצו מהחיים שלי ב 'אני אוהב את האקביז', 'פרחים שבורים', והסרט שבו קרסטין דאנסט משחקת דיילת מסובבת ומישהו מאבד מיליארד דולר??? (חצי שעה בסוף הדביקו לסרט מעין מדריך למטייל בארה'ב. WTF?)
יש סרטים שמשפט אחד שלהם יכול להיות לא מובן כמו סרט אקשן עם עלילה מתפתלת שלם. אחרי עלילה מפותלת עוד אפשר לעקוב, יש סרטים שצריך תואר כפול בפסיכולוגיה ופילוסופיה כדי להתחיל להבין על מה הם מדברים.
את רוב הסרטים ראיתי והבנתי, חלקם (אושן12 למשל) הבנתי את העלילה אבל לא הבנתי למה הייתי צריכה לראות אותו, גיבור הוא היחיד שהשאיר אותי מבולבלת, ההחלטה של הגיבור בסוף לא ממש הייתה מובנת לי.
ובפינת אבל למה לא הוספתם את… אז שבוע שעבר ראיתי את מחבואים ולא עזר אפילו מעקב צמוד אחרי כל מילה של איש הברזל בעניין לא הבנתי כלום…
חוץ מזה אחלה סקר.
רק תלונות יש לכם.. דווקא אחלה של סקר.
אני חייבת להודות שבצפייה הראשונה לא הבנתי כלום מ"מלחמת הכוכבים- אימת הפאנטום" (חוץ מ-"האובי וואן הזה ממש חמוד") אבל את זה אפשר להאשים בעובדה שראיתי אותו בעודי רכה בשנים.
אושן 12, לעומת זאת, היה פשוט בבל"ת אחד מוחלט- עד היום אין לי שמץ של מושג איך הם עשו את מה שהם עשו ולמה, ובו צפיתי מצידו המאוחר של גיל העשרה שלי.
משמרת לילה
זה סרט באמת לא מובן ומאוד מאוד מבולבל, מעבר לעובדה שזה סרט רוסי שהשקיעו את כל הכסף באפקטים מטופשים במקום בעלילה. זה רק החלק הראשון בסדרה!!.
כך שיחסית לסרט, הסרטים בסקר הם סיפור פשוט.. תרתי משמע
משמרת לילה
ממה שידוע לי יש גם ספר, אבל לא יצא לי לבדוק אם יש תרגומים לאנגלית/עברית ואם הם בכלל זמינים בארץ.
אבל, המכר הרוסי שאמר לי שיש גם ספר כזה, אמר שזה ספר ששווה קריאה ושכמו תמיד, הספר עולה על הסרט בהרבה.
משמרת לילה
הספרים בעברית, בתקווה במהרה בימינו , בהוצאת 'גרף'.
משמרת לילה
אה, נסה את "משמרת יום". ההמשך.
מרהיב יותר, ובלתי-מובן באותה מידה.
משמרת לילה
מוזר שאתה אומר את זה, כי איכשהו אחרי משמרת יום הכל (במשמרת הלילה) לפתע נהיה ברור לי.
כמובן שעדיין יש דברים שקורים פשוט כי הם קורים ואין הסבר ואת הסוף לא הבנתי לגמרי (אולי אתה יכול להסביר לי מה קרה שם?).
ובכל זאת זה סרט פשוט מאגניב.
דווקא סרט מצוין,
עד חצי השעה האחרונה שלו. למרות זאת, שווה לראות את הסרט, גם אם רק בשביל הדמות של אולגה. חבל רק, שנתנו לה כל כך מעט זמן מסך.
נ.ב. ночной дозор אמור להיות מתורגם ל"משמר הלילה", ולא ל"משמרת לילה". дозор פרושו "משמר".
'משמרת לילה' הוא בעל משמעות כפולה:
א) הזמן בו שומרים בלילה (נגיד, המשמרת שבין חצות לשש בבוקר), נגיד "שיט, הלילה תקעו אותי במשמרת לילה בש.ג. ומחר יש לי מסדר".
ב) האנשים שמאיישים את המשמרת האמורה, נגיד "איזה כיף, אני שומר עם משה ממשמרת הלילה, הוא קרוע לגמרי".
'משמרת לילה' הוא בעל משמעות כפולה:
באמת? לא ידעתי.
'משמרת לילה' הוא בעל משמעות כפולה:
אני לא בטוח שזו עברית תקנית (אני אפילו די בטוח שלא), אבל אלו בהחלט שני שימושים נפוצים.
הייתי מחליף את הדוגמא השניה למשהו יותר ברור,
כמו: "הזמנתי את כל משמרת הלילה אלי לארוחת ערב."
הדייט שלי לחתונה
פשוט סרט שלא הצלחתי להבין מה מניע את הדמויות. לא הצלחתי להבין למה הן מגיבות כמו שהן מגיבות, וכיוון שזה מה שמניע את הסרט, יצאתי ממנו בבלבול מוחלט ושעות ניסתי להבין מה קרה ולמה, בעצם.
סרט שני זה דוני דארקו. אבל הוא לא אמור להיות מובן, אני חושבת.
שלגיה ושבעת הגמדים
לא הבנתי את העלילה, היא מאוד מסועפת לטעמי. הייתי מוסיף ערוץ הסברים בדי וי די, ונותן שם לכל אחד מהגמדים להסביר את המניע האמיתי שלו במהלך העלילה.
סנאצ'.
ומנם לא ראיתי את הסרט מההתחלה מעולם, אבל עדיין העלילה מסובכת בלי קשר, פשוט לא הבנתי מה בראד פיט הצועני קשור, ומה השתן ההוא תקוע, ומה בולט טוט' טוני קשור גם כן. אולי זה בגלל הקצב היחסיתצ מהיר של הסרט, לפחות לדעתי.
מטריקס!
אבל אולי זה בגלל שישנתי במהלכו.
לפי דעתי הסקר הזה..
ממש לא מתאים לפה…
לא לאתר הזה ולא לקהל היעד שלו..
אנחנו חכמים מדי..
היו זמנים במקסיקו
בתחילת הסרט עוד נסיתי לעקוב- מי הורג את מי ולמה, אבל אחרי שלב מסוים, לא הרבה אחרי שהסרט התחיל, זה נהיה יותר מידי, ואחרי שהעזתי לצאת לשרותים איבדתי כל תקווה.
פשוט סרט עם מלא דמויות, העלילה לא מסובכת, אבל לפי מה שאני זוכרת היו כ"כ הרבה דברים ודמויות ושמות ורציחות שפשוט לא יכולתי לעקוב. יצאתי מהסרט הזה פשוט מתוסכלת.
שכחתם בגלל שזה סרט מלפני 60 שנה
אבל "השינה הגדולה" הוא סרט שגם אחרי שתי צפיות לא הצלחתי להבין מה בדיוק קורה שם. ואני לא לבד. האגדה מספרת הבמאי האוורד הוקסלא הבין מי מבצע את אחת הרציחות בסרט ופנה לתסריטאים, שגם לא ידעו. הם פנו לריימונד צ'אנדלר שכתב את הספר וגם הוא לא ידע להסביר. אבל בוגרט ובאקול ענקים.
שכחתם בגלל שזה סרט מלפני 60 שנה
הזכרתי אותו כבר פה.
הסיפור על הקושיה לגבי זהות הרוצח של אחת הדמויות מופיעה גם בטריוויה של ימד"ב על הסרט, אבל יותר מכך – היא מסופרת על ידי עמנואל הלפרין (!) בהקדמה שלו לסרט במסגרת "הצגת חצות" בערוץ 1 (!!) בגרסה המוקלטת על וידאו אצלי בבית (!!!) אי אז משנות ה-80 המאוחרות, כנראה (עין הדג לא מרשה את זה).
פעם ראשונה שאני מצביעה בסקר.
את רוב הסרטים בסקר לא באמת ראיתי, אבל –
העלילה של "גיבור" ממש לא היתה לי מסובכת. ממש לא.
אבל סנאצ'.. הוי, סנאצ'.. בקווים כלליים, אחר כך, הצלחתי להבין מה הלך שם. אבל ראיתי את הסרט בלי כתוביות, והיחיד שהצלחתי להבין מה הוא רוצה (כשהוא דיבר) היה בראד פיט. כן, אני יודעת שהוא דיבר ג'יבריש.
אני חושבת שהדבר היחיד שנשאר לי בראש מהסרט היה המשפט האלמותי "איי הייט דאגס".
אני תוהה, האם היה צריך להוסיף את "ספרות זולה" לסקר. דודתי היקרה, שתחיה, שאינה מחוסרת IQ כלל וכלל, טענה שהיא היתה צריכה לראות אותו שלוש פעמים כדי להבין מה קרה.
טוב, בסופו של דבר זה לא סקר שמתאים לי. אני לרוב מבינה את העלילה. לצערי, אני מבינה אותה טוב מדי, ולהיות מגדת עתידות זה לא כל כך נחמד, בקולנוע.
גיבור לא ברור?
ממש לא, לפחות לדעתי. אושן 12 יש לו עלילה פשוטה אבל הוא מעובר בצורה מסורבלת, מה שנעשה בכוונה לדעתי, לא הבנתי אותו כל כך אבל מה אכפת לי.
למרות שהצבעתי לו.
את סנאץ' לא קשה בכלל להבין..
אבל הדבר שהכי מעצבן אותי זה סרטים שלא ברור מה קורה למרות שאין כל כך מה להבין, אז בעצם אתה חושב שאתה מבין, אבל כשמסתיים הסרט אתה מבין שלא הבנת את הסרט…
בינהם: ברטון פינק, דו"ח מיוחד וכו'..
גיבור לא ברור?
דו"ח מיוחד פשוט מלא בפרטים קטנים והקליימקס שלו מועבר בצורה מהירה מדי.
צפייה שניה אצלי תיקנה הכל.
השאלה היא
למה הוא התעקש לנסוע לבקר את אחיו על מכסחת דשא דווקא, במקום לקחת אוטובוס, או את אחד הטרמפים שהוצעו לו במהלך הדרך.
כי אחרת לא הייתה לסרט פואנטה
בעצם, כשאני חושב על זה, גם עם מכסחת הדשא אני לא מוצא את הפואנטה. עזוב, איש זקן ועצוב על מכסחת דשא זה מספיק, כנראה שלא צריך גם לחפש הגיון.
הרבה אנשים עושים את הטעות הזו, נראה לי.
למעשה יש לסרט פואנטה, מסוג מסוים: הסצנה עם הצבי. לדעתי, כל הסרט נבנה על מנת לאפשר את הסצנה עם הצבי. והיא שווה את זה.
מעולם לא הבנתי את הסצינה הזאת, למען האמת.
!ספולרים לסיפור פשוט!
הוא ניסה להגיד שהצבי שהיא כל פעם דורסת הוא בעצם פוחלץ? ומה בידיוק המטרה של הסצינה הזאת? והקטע שבו הוא אוכל ורואים מאחוריו את הפוחלצים של הצבאים… לא הבנתי מה ניסו להגיד בכלל.
מזל שללינץ'
יש גישה רלטיביסטית משהו בכל מה שנוגע להגיון או פואנטות.
אני מפחד לחשוב על יצירות המופת שהיו נחסכות מאיתנו לו הוא לא היה כזה.
לא
אני לא יודע אם לצחוק או לבכות
אבל הביטוי 'אמונה עיוורת' מרחף לי בתודעה…
איידהו שלי
באמת אפשר היה לתת אפשרויות טובות יותר. איידהו שלי, מולהלנד דרייב.
ממליץ על ורטיגו
אני הייתי מוסיף את
מיינוריפורט(מיינוריטי ריפורט)(דו"ח מיוחד)
אמנם הוא נראה לא ממש מסובך אבל אחרי הסרט דיברנו עליו והגענו לתיאוריות מטורפות.
ישבנו על זה כמה ימים ואני עדיין לא בטוח שסגרנו הכל.
נ.ב. וזה ממש טיפ טיפה ספויילר!
זיכרון גורלי!!!
ככה קוראים לסרט עם ארנולד ושרון? סרט עתידני כזה, לא ברור בכלל והסיום שלו עוד יותר הזוי ורק מסבך את העניינים. לא הבנתי כלום מהסרט, לא נעים להודות.
זיכרון גורלי
אז זהו, שלא.
זה מה שאמרתי, לא?
בחלומות שלי אני לא בכל הסצינות
(נדמה לי)
אולי
אבל בזכרון שלך?
זה אני שלא הבנתי את התגובה שלך. כמו שאומרים בצבא, קבל ביטול.
בסדר, גם תגובות שלך קשה להבין
(ע"ע תג"ל)
וואלה, קניתי
לעזאזל איתך
הרסת לי את הסוף של זכרון גורלי
רד פיש, לעזאזל איתך, הרסת לי את השוק שהיה יכול להיות לי כשהייתי מגלה שזה לא הסוף.
לעזאזל איתי
(ראיתי את הסרט, הבנתי שההודעה הזאת מטופשת)
סודות אל. איי
כבר 3 פעמים שאני מנסה לצפות בסרט הזה מההתחלה ועד הסוף ופשוט לא הולך לי. אפשר להבחין כבר מהרגע הראשון שזה סרט טוב (ולו רק בשביל הדמות הקונרברסלית של גאי פירס שווה לראות את הסרט) אבל יש בו בעיה רצינית – אי אפשר לפספס אפילו שניה ממנו, כי ברגע שעושים את זה, אי אפשר להבין יותר מה הולך שם. מכיוון שכל סצינה תלויה בשניה, ולכל סצינה יש מספר משמעויות עבור כל דמות, הזמן שלוקח לקלוט ולפרש את כל הפרטים האלו הוא הרבה יותר ארוך מזמן המעבר בינהם, מה שמאוד מקשה על הצפיה.
וכן יש עוד דילמה שהופכת את הצפיה בסרט לכמעט בלתי אפשרית:
בפעם הראשונה ראיתי את הסרט עם פרסומות, ולכן קרה שבין פרסומת לפרסומת הצלחתי לאבד את הריכוז ואת ההגיון שמחבר בין כל קטע לקטע, ובסוף קרה שלא הבנתי כלום.
בפעם השניה ראיתי את הסרט בלי פרסומות, אבל מה לעשות שזה סרט ממש ארוך, ושלפעמים השלפוחית קוראת, ואז, ברגע שמפספסים 2 דקות, אפשר כבר להתאבל על הסרט כולו, כי מסתבר שאלו היו 2 הדקות החשובות והקריטיות ביותר בסרט, ושבלי לראות אותם אי אפשר להבין כלום.
בפעם השלישית הצלחתי סופסוף להבין כמה מהפרטים שלא הבנתי בשתי הצפיות הראשונות
אבל איכשהו הפרטים האלו לא התחברו לי עם החלק האחרון של הסרט, כך שנוצר מצב כאילו לא הבנתי כלום בכל מקרה.
אכן בעיה. פעם רביעית גלידה?
משימה בלתי אפשרית אחלה סרט
או, הוצאתי את זה סוף סוף, איזה יופי. כמה ירידות על סרט מוצלח אפשר לקרוא ביומיים ולשתוק…
חסר פה את דוני דארקו
אני עדיין מנסה להבין מה זה Tangent Universe.
יקום משיק
דהינו, יקום מקביל המשיק (אך לא חותך) לזה שלנו בנקודה ספציפית אחת, בזמן ו/או במרחב. אם כי במובן גיאומטרי פחות, השקה יכולה להיות ביותר מנקודה אחת; ובמובן גיאומטרי יותר, אחד היקומים צריך להיות ישר והשני עקום(ה).
לא שזה עוזר לי להבין את הסרט, אבל המושג דווקא מוצא חן בעיני.
יקום משיק
מה ההבדל בין יקום שמשיק בכמה נקודות ויקום שחותך?
(אולי ההשקה בכמה נקודות היא בדידה והחיתוך תמיד רציף?)
שאלה מצוינת
כיוון שהמושג גיאומטרי בלבד, אין לי תשובה ממשית. אבל נדמה לי שבהשאלה לשימושים בדיוניים פופולריים בעולמות מקבילים, חיתוך הוא מצב בו שני יקומים מתערבבים ממש, בעוד שהשקה הוא מצב שבו ניתן לצפות מיקום אחד למשנהו, וכנראה גם לעבור מאחד לשני. למשל, ביקומים חותכים אותו האדם יכול להיות בשני היקומים בעת ובעונה אחת (כי שניהם מהולים זה בזה באותו הרגע/מקום), בעוד שביקומים משיקים זה לא אפשרי.
אלוהים אדירים, אני נשמע כמו דאטה באחת מישיבות הצוות.
שאלה מצוינת
נשמע לי כמו תיאור קולע למדי.
בטח שגיבור.
לא הבנתי כלום
טוב, זה היה בסינית
מנדרינית.
מנדרינית היא ניב של סינית.
בינבה.
איפה מומנטו ומוהלנד דרייב ???
מערכת "עין הדג" – אתם משוחדים. אני יודעת שאתם נורא אוהבים את שתי "יצירות המופת" הללו, אבל הלו, אין מדובר בעלילות סדורות וברורות כלל ועיקר!
חרף התרכזותי המלאה בשני הסרטים, לא הבנתי כלום. מה רצו ממני היוצרים ולמה ? החיים שלי היו גם ככה די מסובכים עוד לפני שנפלתי על חידות "ההגיון" שלהם.
אני אוהבת סרטים מאתגרים שמעוררים אותי לחשיבה, אבל שני הסרטים הללו הם באמת אגוזים (מאוד) קשים לפיצוח. ואיזה התלהבות סביבם!
במאים צעירים : רוצים שסרט הבכורה שלכם יוכתר כיצירת מופת ? רוצים שכולם יגידו שאתם גאונים ? אין בעיה, פשוט ביימו סרט שכל סצינה בו מתרחשת בזמן אחר ושאף אחד לא באמת יורד לפשרו, צרו סביבו באזז והתשבוחות והפרסים הגדולים כבר בדרך.
בכלל התחשק לי לתבוע את נולן ולינץ' על עוגמת הנפש שגרמו לי. הרגשתי כ"כ מטומטמת לגלות שכולם "מבינים" ומתלהבים משני הסרטים ורק אני בשלי – What The Fuck?
תודות לאינטרנט, הבנתי בדיעבד מה ראיתי, אבל זה ממש לא עשה לי חשק לצפיה חוזרת.
לקח לי זמן מה (טוב, בכל זאת קשת תפישה אנוכי) להבין שאף אחד לא באמת הבין ושכל מי שראה, רץ כמוני לחפש מקורות כלשהם שיפענחו לו את כתב החידה.
תגידו לי אתם, מה שווים צילום, משחק, בימוי נהדרים, אם לא מבינים כלום מהסרט ???
ליד "מומנטו" ו"מוהלנד דרייב" גם קלאסיקות פילם-נואר מורכבות כמו "הנץ ממלטה" ו"השינה הגדולה", נראות פתאום שוות לכל נפש.
מחוסר האלטרנטיבה האמורה, בחרתי ב"בייסיק" – גם סרט רע וגם לא מובן לחלוטין. לפחות הסרט הזה לא נחשב לסרט טוב. בג'ון טרבולטה אנוחם…
זה שעלילה לא מובנת לא אומר שהסרטים גרועים
למעשה רוב הסרטים בסקר הזה טובים, אבל קשה לעקוב אחרי העלילה.
לא מסכימה. אם העלילה לא מובנת - הסרט אינו טוב בעיני
אין מדובר בפסל או בתמונה – משהו דומם – שהבנתי או חוסר הבנתי אותם אינה משליכה על איכותם. העלילה, התסריט היא בסיס הסרט. זה נכון גם לגבי ספרים. אם איני מבינה ספר – הוא אינו טוב.יצירות ממין אלו חייבות להיות נגישות לקהל הצופים/הקוראים.
יש לי דוגמא מעולם הספרות : הספר "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס. הספר הנחשב משום מה לאחר הספרים הגדולים ביותר שנכתבו אי פעם, הוא בלתי קריא לחלוטין. ידוע לי שמעבירים קורסים שלמים באוניברסיטה כדי לרדת לפשרו.לפיכך גם עליו אני שמה איקס אחד גדול.
נראה לי שכל הודעה המכריזה על דרך אבסולוטית כלשהי למדדית איכותה של יצירה, נידונה לתגובה קנטרנית כמו שלי.
העלילה והתסריט הם אולי הבסיס של כל סרט, אבל בהירות וליניאריות הם לא הבסיס של כל עלילה ותסריט. יש סרטים, כמו 'ממנטו' ו'מלהולנד דרייב', שמכוונים לתחושת בלבול וחוסר אונים בקרב הצופה, כל אחד מסיבותיו שלו. בוא נתמקד לרגע ב'ממנטו': הסרט עוסק באופן ישיר בחוסר יכולת לתפוס את העולם כמו שהוא. ההתרחשות המעורפלת שלו היא לא סתם גימיק, אלא מהות. באותה מידה בה את קוראת לבהר את העלילה, את יכולה להתלונן שהסרט לא עוסק בצמד רועי כבשים מאיי פארו. והאמת? אני לא רואה את ההבדל בין קולנוע לאמנות פלסטית במובן הזה.
למה שאתה קורא מהות, אני קוראת גימיק
והאמת היא שלרוב אני דווקא די מחבבת את הראש המופרע של דיוויד לינץ'. לא הפעם.
למה שאת קוראת גימיק, הבמאי קורא מהות
ארמדילו לא ביקש להדגים לך את הטיעון באמצעות לינץ', אלא באמצעות 'ממנטו'.
הגימיק (כלשונך) בממנטו בא לשרת שלושה צרכים:
1) להדגים לך איך מרגיש הגיבור.
2) להשהות הבנה, ובכך להגביר מתח.
3) להסביר/להדגים את הקשר בין הבנה/חוסר-הבנה ופעולה/דעה.
ממנטו הוא יצירה נהדרת לא רק בגלל שהוא חדשני ומקורי ומגניב, אלא בגלל שיש בו אחדות נדירה בין תוכן וצורה.
מה רע באתגר לצופים?
קודם כל – יוליסס הוא בהחלט קריא, ואף מובן. (ואני לא אומר את זה כדי לקנטר אף אחד). דבר שני – הטענה שיצירה שאינה מובנת במפגש ראשון היא יצירה לא טובה, היא טענה מפוקפקת לחלוטין, אני אישית נהנה מאוד מספר, או סרט או כל דבר אחר, שבכל מפגש שלי איתו מציע לי פרשנות נוספת. למעשה, בעיני סרט/ספר/כלדבראחר שלא נותן לי כלום במפגש חוזר יאבד מערכו. ואכן יוליסס הוא הספר האהוב עלי בכל הזמנים, ואני נהנה מהעובדה שאני צריך להתאמץ כדי להבין אותו, אני אוהב את העובדה שג'ויס סומך מספיק על הקוראים שלו כדי לתת להם כתבי חידה כאלו. ואותו הדבר אצל לינץ', אני אולי לא מת על הסגנון האפל שלו אבל החידתיות שלו תמיד מאתגרת אותי. אני סומך על היוצרים האלו שיש מובן למה שהם עשו, אפילו אם לא מבינים את זה ישירות בצפיה/קריאה/כלדבראחר ראשונה.
לגבי יוליסס
יש בתוכו בהחלט הרבה חלקים קריאים (והם נהדרים) אבל הספר מלא ברמיזות דתיות/מיתולוגייות/ספרותיות שכדי להבין את כולם כנראה היית צריך להיות ג'יימס ג'יוס. בנוסף יש בספר פרק שמורכב כולו מחיקויים של סגנננות ספרותים אחרים, כשסגנון האחרון הוא מפוזר לגמרי, עמוס בסלנג, וקשה מאוד לקריאה, הנה מספר משפטים (תרגום יעל רנן): "תמחכה. בלבית? מחכה לא זה מלה. תיכול ליות בטוח. די בשוק מזה שלא יוצאים מארנק שום ג'וקים. הברבור הזה ברור? שוחה בים של כסף"… ויש גם את הפרק האחרון המפורסם, שנאמר כמונולוג נטול סימני פיסוק. בקיצור, הספר בהחלט קירא, אבל דורש הרבה מאוד מאמץ מן הקורא (לי זה לקח שבוע במהלכו לא עשיתי שום דבר אחר חוץ מלאכול, להתקלח ולישון). ועדיין, ספר גדול, אני ממליץ למי שיש לו הרבה מאוד זמן פנוי. (האחרים יכולים לקרוא את "דיוקן האומן כאיש צעיר" גם ג'יוס, דורש פחות מאמץ)
אני דווקא הבנתי את ממנטו על הצפייה הראשונה בלי בעיה.
זהו? ניצחתי?
הבנתי הכל על ההתחלה! איזה מלך אני, הא? ואני גם הבנתי ש"באטמן מתחיל" זה סרט מחורבן על הצפייה הראשונה! נולאן הוא לא אתגר בשבילי.
ראית את ''מקעבים''?
והבנת את הכל לפני הדקה האחרונה?
כן!
וגם הלכתי מכות עם סופרמן וניצחתי, שימו לב, ללא עזרת קריפטונייט!
כנראה שהאיי קיו שלך בשמיים
ואת "יוליסס" קראת ?
אם טרם הספיקות, גש נא לחנות הספרים הקרובה לביתך ולאלתר !
פריימר
מישהו ראה את הסרו המסקרן אך סתום "פריימר"?
*זה* סרט לא מובן.
מישהו טורח לקרוא תגובות?
אז אני אחסוך לך:
פרימר הוזכר פעמיים או שלוש,
ממנטו הוזכר 7 פעמים,
מלהולנד דרייב הוזכר 17 פעמים.
ותוסיף עוד איזה אחד לדוני דארקו
ושני דו''ח מיוחד
לארוז לכם לקחת, או תאכלו כאן?
זה בסדר, ניקח לבד מהמקרר.
הטירה הנעה
אחד הסרטים האניגמטיים ביותר שאני מכיר. לאחר הבנת העלילה שגם היא לא פשוטה, הקושי העיקרי הוא להבין למה התכוון המשורר.
פרסמתי אתמול את הגיגי בנושא תחת הבקורת של הסרט עצמו.
כתבה מספר 2818
כל מי שחושב שהבין, ומי שחושב שלא הבין מוזמן להגיב.
אני חושבת שאת רוב הסרטים שאני רואה
אני לא מבינה במאה אחוז בצפיה הראשונה.
בשביל זה יש עין הדג :)
שוב לא ראיתי את רוב הסרטים ברשימה, אבל:
החשוד המיידי – לא ראיתי, לעזאזל!
משימה בלתי אפשרית (1) – לא ראיתי, לעזאזל!
סודות אל. איי – לא ראיתי, לעזאזל!
מלחמת הכוכבים, פרק 1: אימת הפנטום – לא ראיתי, ולא אכפת לי.
סנאצ' – לא ראיתי, לעזאזל!
בייסיק – לא ראיתי, לעזאזל!
היו זמנים במקסיקו – לא ראיתי, לעזאזל!
גיבור – ראיתי, לעזאזל!
אושן 12 – לא ראיתי, לעזאזל!
סוריאנה – ראיתי… ???
קולי הולך לסוריאנה.
שוב לא ראיתי את רוב הסרטים ברשימה, אבל:
נראה לי שזו הסיבה באמת שאושן 12 מוביל.
נ.ב- אם מישהו הבין את "היו זמנים במקסיקו" כולי אוזן.
אתה זוכר את כל זה בעל-פה?!?
זה מאוד מרשים.
כל מה שאני יכול לזכור שחשבתי במהלך הסרט זה "אוי, זה דבילי. אוי, זה דבילי. אוי, זה אסתטי. אוי, זה דבילי" וכולי.
אתה זוכר את כל זה בעל-פה?!?
היי, אני זוכרת שג'וני היה מגניב, אנטוניו היה מיוסר ואנריקה היה מיואש. אה, והסצינה האחרונה של ג'וני – מה יש לו עם שחור בעיניים? קודם זה, אח"כ קפטן ג'ק, מה הלאה?
טוב, ראיתי את הסרט 5 פעמים.
והפעם האחרונה היתה לפני כשלושה חודשים, אז אני מניח שזאת לא חוכמה גדולה.
ואגב, זה אחד הסרטים הכי אהובים עלי.
כשראיתי אותו בפעם הראשונה בקולנוע הייתי מרותק למסך לגמרי וכך גם בארבעת הצפיות הבאות בדי וי די.
החוכמה היא לא שאתה זוכר אותו,
החוכמה היא שהצלחת לראות אותו 5 פעמים.
אבל האמת היא שגם אני מחבב את הסרט, וראיתי אותו לפחות פעמיים. הבעיה של המתלוננים היא כנראה שבכניסה לסרט הם ניסו לחסוך כמה ג'ובות והשתמשו באידיוטומט פשוט, במקום לעבור פעם אחת ולתמיד את הטיפול היקר יותר, הכולל את שריפתם – אחת ולתמיד – של מעגלי המוח הרלוונטיים (או שמא של כל מעגלי המוח? מוזר, אני לא מצליח לזכור).
אני אישית לא הבנתי את צ'רלי וחצי
אבל קולי ילך למשימה בלתי אפשרית 1.
מה לא מובן באושן 12?
ואיך "היו זמנים במקסיקו" לא מוביל את הסקר? זה אחד הסרטים הכי מבולגנים שראיתי בחיי.
בחיאת, עוד קצת עריכה והסרט היה נוח יותר להבנה. למה שמישהו שהוא לא דיוויד לינץ' יעשה בכוונה סרט כ"כ קשה לצפייה?! כמה שאלות רטוריות יכולה סופי להכניס בהודעה אחת?
עוד אחת אחרונה:
למה ממנטו לא נמצא בסקר? באמי, לא הבנתי את הסוף שלו, כלומר ההתחלה.
הייתם צריכים להוסיף את ''דוני דארקו'' :-)
ומה לעזאזל נסגר עם הסוף של אינסטניקט בסיסי??
כולם פה רואים ב''ספרות זולה'' משהו שמיותר כבר לדבר עליו
אולי בגלל שכולם כבר ראו אותו לפחות 700,000,000,000 פעמים, וכולם כבר יודעים, בערך, מה קרה שם, אבל למה? האם מישהו יכול להגיד למה?