במקור: Howl's Moving Castle
במאי: הייאו מיאזאקי
תסריט: הייאו מיאזאקי, סינדי לואיס יואיט, דונלד ה. יואיט
על פי ספרה של דיאנה ווין ג'ונס
קולות: צ'איקו באישו, טקורה קימורה, טטסויה גשואין
מזה שלושה ימים אני מנסה לאהוב את 'הטירה הנעה' ונכשל. חשבתי שלא יהיה מוגזם להאמין שאם כולם יכולים, גם אני אוכל. אבל העובדות מדברות בעד עצמן: שלושה ימים, ואני עדיין לא אוהב את הסרט החדש של מיאזאקי. אני מסוגל להבין מה מצאו בו בארץ השמש העולה ובמדורי הביקורות המקומיים, ואני בעצמי לא חושב שהוא גרוע, אבל הסרט לא עמד במטלה החשובה ביותר של פנטזיה באשר היא – הוא לא סחף אותי לתוך עולמו, לא גרם לי להרגיש ולהתעניין במה שקורה על המסך. כל עוד מיאזאקי לא הצליח לנתק אותי מעמדת הצופה מהצד, כל שאר הפגמים והמעלות שבסרט מתגמדים.
ראשית, 'הטירה הנעה' הוא סרט הזוי, במלוא מובן המילה. מי שעיניו לא חזו מעולם בסרט של במאי האנימציה היפני הייאו מיאזאקי, עלול, במהלך מספר קטעים, לבהות במסך בגבה מורמת ועיניים פעורות ולשאול את עצמו מה בשם כל המונונוקות קורה על המסך ולמה. אדם כזה יכול רק להתנחם בכך שגם אנשים שכבר נחשפו לעבודות של הבמאי בעבר מגיבים בדיוק באותה צורה. 'הטירה הנעה' הוא סרט הזוי ובלתי מובן, במלוא מובן המשפט. הייתי מאשים את המנטליות היפאנית הכה שונה ובלתי מובנת לצופה המערבי ההדיוט, אלא שגם בהשוואה לסרטי מיאזאקי אחרים, ישנם קטעים ב'הטירה הנעה' שהם הזויים, בלתי מובנים, תמוהים וסוריאליסטיים – בזאת אני בטוח. בכל התרשמות אחרת שלי על הסרט אני מטיל ספק.
סופי היא נערה מופנמת שביטחונה העצמי לוקה בחסר. היא גרה בממלכה שהיתה יכולה להיות מדינה אירופאית מתחילת המאה הקודמת (רק עם טירות מכניות מדדות בערפל), בעיצומה של מלחמה שיכלה להיות מלחמת העולם השניה (רק עם מטוסי קרב המרפרפים בכנפיהם כציפורים ופגזיהם עטלפים נוזליים החובשים מסיכות). יום אחד, עת יוצאת סופי העירה, היא פוגשת בהאול, מכשף צעיר הלוקח אותה לטיול קצר מעל גגות הממלכה. האירוע יכול היה להיחתם כשיאו של היום, אלמלא מספר שעות לאחר מכן, מכשפת הביצות הנוראית נפגשת אף היא עם סופי, ובהתקף קנאה – או סתם מצב רוח רע – הופכת אותה לזקנה בלה ומקומטת. בקלונה הרב, בורחת סופי מחנות הכובעים המשפחתית בה היא עובדת, ומכריזה על עצמה כמנקה החדשה (והיחידה אי פעם, כך נראה) בטירתו של האול.
הטירה של האול – החזיקו חזק – נעה. שד בוער, קלציפר שמו, מניע את הטירה בהתאם לחוזה מסתורי בינו לבין האול. בזמן העדרו של בעל הבית, מנהל את הטירה מרקל הקטן, המארח לחברה לסופי. עיקר סקרנותה של סופי פונה, כמובן, להאול, שמתגלה כטיפוס מתוסבך וקפריזי. חוץ מלנהל את הטירה הוא נגרר בניגוד לרצונו למלחמה בין שתי מדינות, הגם שלאור הצהרותיו האנטי-מלחמתיות, לא ברור לצד מי הוא. מלבד ההסתגלות לחיים המוזרים בטירה הנעה, סופי מוצאת עצמה עוזרת להאול להתמודד עם העולם החיצון, עם מכשפת הביצות המסתורית ועם השינוי המשונה שעובר על האול לאט אך בעקביות. ואם הסיפור לא עמוס מספיק גם כך, בסרט משתלבים גם אנשי גומי, דחליל מקולל ופורטל לעולמות שונים. יותר מזה לא אגלה: א) כי כל פרט משלב זה ואילך עלול להיחשב לספוילר; ב) כי לא ממש ברור לי מה קורה.
מי שגונבות את ההצגה הן דמויות המשנה השוליות והמגניבות. גולת הכותרת מבחינתי הוא "לפת" הדחליל. לא רק שהוא אילם, אלא גם אין לו הבעות פנים או מחוות גופניות, והדבר היחיד שהוא מסוגל לעשות זה לקפץ מעלה ומטה על מוט העץ שלו. ובכל זאת, הוא זוכה מבחינתי בתואר "דחליל השנה", כשהוא עוקף בסיבוב את ד"ר קריין מ'באטמן מתחיל' ואת אורלנדו בלום. מרקל, עוזרו הצעיר של האול, חמוד לגמרי והטריק שהוא עושה בעזרת ברדס קסום שבה את לבי ברגע. קלציפר, על אף העיצוב המשעמם, מרוויח גם הוא לא מעט נקודות מגניבות. ולכל אלה מצטרף כלב שמן ומרחף (בסרטים מסוג זה, יש צורך להדגיש שהכוונה הפעם היא ל"מרחף" במובן המטפורי של המילה). הבעיה היא שמעצם הגדרתם כדמויות משנה, אף אחד מהם לא זוכה לתשומת הלב המגיעה לו, והם נשארים תלושים באוויר ומנותקים מההתרחשויות החשובות באמת.
האנימציה עצמה מרשימה פחות מאשר בסרטיו האחרונים של מיאזאקי, וזו כבר ממש עילה לתביעה פלילית. ההבדל בין הדמויות לרקעים צורם לא פעם ולא פעמיים, ובהשוואה לעושר העצום של הדמויות ב'המסע המופלא' או 'הנסיכה מונונוקי', העיצוב של מירב הדמויות משעמם ונראה שחסרה בו הנגיעה האישית של מיאזאקי עצמו. לעתים, שוד ושבר, התנועה אפילו לא נראית חלקה. מובן שיש יוצא מן הכלל, ובמקרה הזה מדובר בטירה עצמה: טונות של מתכת גסה, תימרות עשן ורעפים, עד כי הטירה כולה מזכירה סרטון מונפש של 'מונטי פייתון'. ואף על פי כן, נוע תנוע. היא דינמית, היא מגושמת, היא לא נחה לרגע. למה היא צריכה לזוז כשהאול ממילא יכול ליצור שער להיכן שירצה, אני לא יודע, אבל זה לא משנה לי. "הנעה הטירה בעיניך?" – נעה.
העלילה של 'הטירה הנעה' אינה ממש עלילה. לקראת סופו, הסרט גולש מנושא לנושא במהירות הבזק, וסוגר הכל בגמלוניות בדקה האחרונה. מה שלא אומר שבתוך הכאוס אי אפשר למצוא רגעים מבריקים ומיוחדים. אלו כוללים מרדף איטי במיוחד במעלה מדרגות, כמעט כל הופעה של "לפת", אנשי גומי מצמררים להפליא (אם כי מזכירים באופן חשוד יצירות קודמות של מיאזאקי) ועוד מגוון סצינות מבריקות, שלא מצליחות להתחבר אחת לשניה וליצור משהו בעל משמעות. ובוא נודה באמת – לי הסצינות האלה לא נראו מבריקות מספיק כדי להריץ אנשים ברחבי הארץ בחיפוש אחר גרסה לא מדובבת לעברית.
'הטירה הנעה' הוא ממש לא סרט גרוע, או אפילו רע. אבל הוא סרט מתסכל. אתם יכולים להתעלם משאר מבקרי כוכב ארץ ולשמור את הכסף שלכם למשהו יותר מעניין. מאידך, הוא הצליח לגעת ברוב צופי אולם 2 של רב-חן מגדלי האופרה, כך שייתכן שתוכלו למצוא בו משהו שאני לא מצאתי. אני, בינתיים, מעדיף לראות שוב את 'המסע המופלא'.
- אתר רשמי יפני
- אתר רשמי אמריקאי
- אתר ישראלי
- הייאו מיאזאקי – אתר ישראלי
- המסע המופלא
- הספר
- דיאנה ווין ג'ונס – אתר רשמי
- דיאנה ווין ג'ונס – אתר מעריצים
- הטירה הנאה
אהרו''כ
סרט נפלא, באמת, אבל נהניתי יותר מ"מונונוקי" ו"המסע המופלא". מיאזאקי עשה הרבה שינויים מהספר והסוף פשוט משך ונמשך ונמשך…
אבל האנימציה מדהימה, סצינת הריקוד בשמיים נהדרת והדמויות בעלות רבדים שונים, ולכן גם מתחבבות מאוד. האול הוא האהוב עליי.
סרט חובה לכל נפש בישראל.
אגב, ביקורת מעולה, ארמדילו
לעולם לא הייתי מאמינה שאתה רק בן 16. חן חן.
אגב, ביקורת מעולה, ארמדילו
על מה ולמה הזלזול בבני 16?
האם צריך להיות קשר בין היות הכותב מבקר מוכשר לבין גילו?
(וגם אני נהניתי מהביקורת, אגב
)
קשר? כמובן.
מתאם חד-חד ערכי? ברור שלא.
ואם להקצין כדי להעביר את הנקודה, עד כמה היית סומך על ביקורת שנכתבה בידי ילד בן 3.5-4?
קשר? כמובן.
אוקיי, אני מודה שברמה של גילאי 3.5-4 בהחלט יש לגיל משמעות,
ובכל זאת, את מה שאמרת על הגילאים האלה בפירוש אי אפשר להגיד על גיל 16; מי שעילג בגיל הזה, סביר להניח שיהיה עילג גם בבגרותו.
קשר? כמובן.
לא רק עניין של יכולת ביטוי. סטטיסטית, מישהו בן 40 ראה יותר סרטים ממישהו בן 16. יש לו יותר נסיון בצפיית סרטים, ויותר מטען מקיף.
וזה גם לא רק זה. טעם משתנה על פני השנים. הטעם שלי כשהייתי בן 16 הוא בהחלט לא הטעם שלי כיום. ואני מניח שכשמסתכלים על מכלול האוכלוסיה, "נדידת הטעם" היא בכיוון די אחיד.
אולי הנסיכה מונונוקי והמסע המופלא היו יותר טובים כסרט, אבל הטירה הנעה השאיר בי חוויה קסומה יותר ופחות כבדה.
אמנם ביקורת היא עניין אישי וסובייקטיבי, ובכל זאת - אינני מסכים. הסרט הזה קשה לצפיה ונפלא.
אצלנו בבית, ראינו אותו עשר פעמים לפחות. עם ובלי הילדים הקטנים.
מה שכל כך קשה לאנשים, זה לא מידת ה ״הזוי״ של מיאזקי. לדעתי הסרט לא הזוי כלל, אם מסתכלים בעינים יפניות. הוא מלא בסימבוליזם, ובקודים תרבותיים שמובנים היטב לכל יפני. וגם הדרך להעביר מסר בסרט – היא דרך יפנית.
בעיני הבעיה של רוב האנשים, היא שהסרט הזה אלים, מאד אלים, מאד ״חסר רחמים״, ומציג בצורה די ברוטלית את זוועות המלחמה – באשר היא מלחמה – במעטפת של כישוף וקסם. קל לראות איך האנשים הפשוטים נמחצים תחת מכונות המלחמה.
לי חסר מאד מאד תרגום עברי נאות, כי אינני דובר יפנית, והדיבוב האנגלי, הוא… איך לומר בעדינות…. מחורבן כליל? דיסני? טינופת-אמריקנית-עשויה-מרשמלו?
בקיצור. אני מצר על כך שאינני דובר יפנית, ומקווה שיום אחד יבוא מתרגם ראוי, ויתרגם את הטקסטים (ואולי גם יאיר אותם קצת למען הלא-יפנים שבנו).
האנימציה היא אלוהית, איקונית, ומי שראה את הסרט – לנצח נצחים יזכור סצנות ודמויות, ותמונות, וצבעים ממנו.
בסרט הזה כמו בכל סרטי מיאזקי – הטוב והרע אינם מוחלטים, ומשמשים בעירבוביה, וניתן להזדהות ברגעים מסויימים גם עם זה, וגם עם זה. בעיני זה פלא קסום ונהדר של התרבות היפנית – אי הנפילה לתוך סטיגמות מטופשות וחוזרות על עצמן פעם אחר פעם.
מי שרוצה את הזבל הזה – שיילך לדיסני. בחמש הדקות הראשונות תבין מי טוב ומי רע, ואחר כך תתרווח לראות איך הטוב מנצח את הרע. נהדר. ממש כמו בחיים.
אבל נקודת הראות הצרה ודורשת הטוב של חלק מהדמויות פשוט מכמירת לב, ומעוררת גאווה גדולה על היותנו אנושיים, וגם מסמנת פתח לתקווה לעולם טוב יותר. מסמנת שאולי – אם מפעילים כוח מסויים בדרך מסויימת – אפשר להפסיק את המלחמה הנמשכת והולכת. זה מסר פוליטי מעניין ומרשים – גם אם נאיבי קצת – כי הוא בא ממקום מאד לא נאיבי.
כמובן שהמבקר הנכבד טועה לחלוטין.
כלומר, הוא צודק.
כן, הסרט פחות טוב מ-"מונונוקי" ו-"המסע המופלא". אין ספק. כן, יש בעיות קשות ברמה העלילתית, אני מסכים. כן, הסוף (אזור הרבע-שעה האחרונה) לא טוב, הייתי מרחיק ואומר אפילו "גרוע" (אם כי תמונת הסיום מקסימה לטעמי).
א-ב-ל, כל הדברים האלה לא מונעים מהסרט להיות מרגש, מקסים, עם המון סצנות ודמויות כובשות (סצנת המדרגות היא קלאסיקה לטעמי), שבהחלט עולה על כל דבר אחר שמוצג כרגע בבתי הקולנוע, בוודאי כל דבר כזה שמוצג תחת הקטגוריה "אנימציה".
נדמה לי שמבקר אחד הגדיר את זה הכי טוב במשפט:
בקיצור – תקשיבו לרוב מבקרי העולם (והאולם בו המבקר ראה את הסרט, על פי הודאתו שלו), ותלכו לראות.
והביקורת שלי:
http://www.isf.co.il/article.asp?ref=981
מבינה לגמרי את טענותייך כלפי הסרט, ובכל זאת..
הצליח לקחת אותי איתו. זה לא היה בשליטתי. קשה לי לבטא במילים מה אהבתי בו, אבל אהבתי. דווקא כן הרגשתי שזה סרט של מייזאקי. מאוד.
ונכון שהדמויות המשניות יותר מעניינות. אז? גם במסע המופלא הרגשתי ככה. הTHING חסר הפנים, יובאבה ועוד הרבה קסמו לי הרבה יותר מצ'יהירו.
ואני אשמח גם לשמוע מה היה לא מובן בעלילה.
נשמע מוכר
את הסרט, כתוצאה משעות מעצבנות וחוסר זמן מעצבן עוד יותר, טרם ראיתי.
ובכל זאת, ארמדילו מסכם בצורה נהדרת את התחושה שנותרתי איתה אחרי 'המסע המופלא': גם שם, העיצוב והדמויות היו לעתים מדהימים וכמעט תמיד מאוד מקוריים; גם שם, הפתיחה היתה מצוינת וכובשת; וגם שם, הסיפור הולך לאיבוד באמצע והסוף חפוז ולא מספק.
או שמיאזאקי צריך לעבור לעשות סרטים ארוכים בהרבה, או שהוא פשוט לא יודע לסיים סיפורים.
נ.ב. לעצבנים – ובכל זאת, 'המסע המופלא' הוא עדיין אחד מסרטי האנימציה המיוחדים והמעניינים ביותר שראיתי.
צריך להפגיש אותו עם שפילברג.
שאלה למי שגם קרא את הספר (סופי?)
כמה מהיצירתיות והמוזריות היא של מיאזאקי עצמו ולא היו בספר? ובמלים אחרות, האם הסרט הוא מיאזאקי-י כי הוא עשה אותו או שמא הוא בחר מלכתחילה ספר שהיה בעל אופי מיאזקאי-י?
שאלה מכשילה.
עלילת הספר שונה כמעט לגמרי מזו של הסרט.
מבחינת דמויות, בספר יש פחות או יותר את אותן דמויות, אם כי חלקן מניעות את העלילה בצורה שונה או מאופינות בצורה שונה.
האם את מוכנה להרחיב על השוני?
זה לספר הכל מחדש, בערך.
כשהתחלתי לקרוא את הספר חשבתי בהתחלה שכן, אני יכולה לראות את הדמיון. ואז, בערך בבת אחת, זה נפסק. הרציונל לדברים (למשל, לקללה שמכשפת הביצות מטילה על סופי) שונה; הדמויות מאופינות בצורה שונה; העלילה תופסת כיוונים שונים לחלוטין; הדגשים מושמים על דברים שונים לגמרי ומובילים למסר שונה.
זה בערך כמו לבקש להשוות בין 'טיטניק' לבין 'מסביב לעולם בשמונים יום', רק בגלל שבשניהם מופיעה ספינה.
טרם ראיתי את הספר,
אך כשקראתיו לא מזמן, הבנתי למה מיאזאקי בחר בו. האווירה של הספר מאוד הזכירה לי את "המסע המופלא".
אבל בעצם, במחשבה שלישית,
אני לא באמת יכול לדעת. הרי כשקראתי כבר ידעתי שמיאזאקי מצא בו משהו. אז לא מן הנמנע שפשוט חיפשתי את אותו משהו.
לדעתי האופציה השניה היא הנכונה
נודע לי על קיומו של הסרט רק אחרי שקראתי את הספר, לכן קראתי אותו כמו שהוא בלי לחפש להשוות.
אז למרות שהסרט והספר *מאוד* שונים, והקשר בינהם מסתכם בערך בשמות ובתחילתה של העלילה, אני זוכרת בבירור שמשניהם יצאתי בסוף בהרגשה של "מה לעזאזל קראתי/ראיתי פה עכשיו"?
לכן אני מניחה שאפשר להגיד שלספר מלכתחילה היה ניצוץ של האופי המיאזקי.
אגב, למרות ואולי בגלל ההרגשה הזו, אהבתי את שניהם מאוד.
הסרט הזה מבלבל,
כיוון שהרעיון הוא לא באמת של מאיזאקי. הרעיון, או בעצם הספר, שייך לדיאנה ווין ג'ונס.
הסרטים האחרים של מאיזאקי, יותר מוצלחים משום שהרעיונות שלו. והוא עושה אותם יותר טוב בגלל שאין לו מגבלות של ספרים,לדוגמא.
למרות הכל, סרט נפלא!
ההתרשמות של ארמדילו
זהה בדיוק מפחיד לזו שלי.
עולם מרהיב, נוטף דמיון ויצירתיות, ובכל זאת, הריחוק שלי מהיצירה עומד בעינו.
אני גם חושב שהמוזרות של הסרט היא זו שמשמרת את התחושה של הריחוק.
זה כמו סוריאליזם, אבל באנימציה, והמוח שלי מתקשה לסספנד? את זה.
הדחליל הזכיר לי את הגרוק מהמומינים, עם החיוך המצמרר שלא נמחק מהפנים. כשאניחושב על זה, מיאזאקי בכלל מזכיר לי את המומנים.
וואלה.
אתה ממש צודק.
קודם כל, אני מחשיב את "מזכיר לי את המומינים" למחמאה גדולה כמעט כמו "מזכיר לי את מיאזאקי". ועכשיו כשאני חושב על זה, יש באמת הרבה מהמשותף למומינים ולמיאזאקי (בסרטים ה"ילדותיים" שלו, לא ב'הטירה הנעה'), גם מבחינת עלילה וגישה וגם מבחינת מראה. מעניין.
כל השוואה למומינים זו מחמאה
אחת התוכניות השולטות ביותר.
קרא קרא קרא.
סדרת הטלויזיה 'המומינים' היא די יוצאת דופן בין סדרות הילדים בכך שהיא די נאמנה לספרים. חלקם עובדו כמעט במדויק. ועדיין היא רחוקה מאוד מהרמה של הספרים עצמם, שחלקם מצמררים באמת (וגם הקולות, לפחות בעברית, הם לא משהו).
הבעיה היחידה: אני חושב שדי קשה להשיג היום את ספרי המומינים. במקור יש יותר מ-30 ספרים (רק את חלקם הקטן קראתי), לא כולם תורגמו אי פעם, ומבין אלה שכן, רובם אם לא כולם כבר לא בדפוס.
30 ספרים? באמת?
לא ידעתי. הופה, רגע, בשביל מה אלוהים המציא את האינטרנט – בקישור הבא מצאתי קובץ אקסל שמכיל את כל שמות הספרים והדמויות בעולם המומינים, ואת כל התרגומים שלהם אי-פעם.
מסתבר שישנם 11 ספרי מומינים סך-הכל, ומתוכם תורגמו 6 לעברית, והם:
'עמק החיות המוזרות'
'סיפורי משפחת החיות המוזרות'
'קיץ מסוכן בעמק המומינים'
'משפחת החיות המוזרות'
'ספר הזכרונות של מומין אבא'
'כוכב השביט מגיע לעמק המומינים'
חשבתי שיש לי את כולם, אבל את ספר הזכרונות מסתבר שאין לי (למרות שקראתי אותו כמה וכמה פעמים), ואת 'סיפורי משפחת החיות המוזרות' נראה לי שקראתי רק פעם אחת, וגם זה בקושי.
את הסדרה בקושי ראיתי, אבל הספרים הם, בלי צל של ספק, מספרי הילדים המוצלחים והמשובחים ביותר שנכתבו אי-פעם.
30 ספרים? מסתבר שלא.
ספרי מומין בשפות השונות (כולל עברית): http://www.moomintrove.com/
סדרת המומינים היא סדרה נפלאה העומדת לצד פו הדב, הרוח בערבי הנחל והמיטב של אריך קסטנר ונחום גוטמן, מה שאי אפשר לאמר על הסרט הנידון כאן שהוא לא יותר מבינוני.
מוזר.
זו בדיוק המחשבה שעברה לי בזמן שצפיתי בסרט, מה שלא קרה כשראיתי את המסע המופלא ומונונוקי.
וזו לא רק האווירה, יש גם משהו באנימציה שמזכיר לי את המומינים. כל הזקנות בסרטים של מיאזקי מזכירות לי את המכשפה הזקנה מהמומינים.
וכן, זו מחמאה גדולה לשני הצדדים.
לא
הוא לא יוצר את החנות. הוא קונה את הבית הישן של סופי, שבו היתה גם החנות, וממקם בו את אחד הפתחים החדשים של הטירה, כשהוא מעביר אותה (לא זוכרת אם המידע הזה מהסרט או מהספר).
שניהם, אאל''ט.
ואללה?
אני אאמין לך.
פתאום עלה בדעתי שמעניין לחשוב על הבדלי הדגשים בין הספר לסרט לאור העובדה שהספר נכתב על ידי אשה והסרט נעשה על ידי גבר.
אפשר, אבל למה?
הספר נכתב על ידי אישה, בריטית, בשנת 1987. הסרט בוים על ידי גבר, יפני, בשנת 2004. יש פה הבדלים הרבה יותר משמעותיים מהחלוקה השרירותית לנשים וגברים. שלא לדבר על זה ששניהם הם בני אדם עם חיים ותכונות משל עצמם, ולא חלק מהגופים המכונים "גברים" (אוהבים כדורגל ובירה) ו"נשים" (אוהבות טלנובלות ואיפור).
זאת ועוד (ספוילרים לספר, בעיקר) -
בספר, סופי מונעת על ידי רגש נחיתות עצום – האחות הבכורה מבין שלוש – ובסופו מתברר שיש לה כשרון כלשהו – היא מכשפה, ועושה רושם שבתחומה היא טובה יותר מהאול (היא, למשל, מכשפת לחשים ישר לתוך סיבי הבגד). כמו אצל האול, מיאזאקי הוריד גם הרקע המשפחתי של סופי. כלומר, אם מתעלמים מהסצינה במגדניה, שממילא עוקרה מתוכן. שלא כמו אצל האול, לסופי אין מקצוע. היא יוצאת מהסרט עם תובנות חיצוניות בלבד, אבל בתכל'ס, אין שם שום דבר שיעזור לה להתקדם בחיים.
כן
בספר גם הדמות של סופי וגם הדמות של האול עוברות התפתחות, בין השאר בעקבות המגע ביניהם. בסרט סופי לטעמי די סטטית ובעיקר משרתת את ההתפתחות של האול. זה המובן העיקרי בעיני שבו הסרט הזה פחות טוב מהמסע המופלא, שדווקא יותר דומה ברוחו לספר של ד.ו.ג'.
אגב, זו את שכתבת את התגובה המדהימה ההיא על המסע המופלא, נכון? (אין לי כוח לחזור לבדוק…)
נכון
אני דווקא הרגשתי שמיאזקי מאוד התמקד בהתבגרות של סופי לאורך הסרט. לדעתי, זה היה אחד המוטיבים העיקריים.
או אולי
שוב משחק אסתטי (שמחליף בין המכשפה המכוערת והזקנה, למכשפה היותר יפה). ובכלל, כמו שאמרתי סביר מאד להניח שהנושא המרכזי הוא הנושא האסתטי.
לצערי, קשה לי לומר יותר מכך, וקשה לי לומר למה בדיוק התכוון המשורר.
ובכל זאת
ההבדל בין המכשפות הוא יותר עמוק מההבדל שבמראה החיצוני.
ההבדל שבין מכשפת הביצות של התחלת הסרט למכשפת הביצות של סוף הסרט מתקשר יפה מאד לדיון על האסטתיקה.
אבל ההמרה של מקור הרוע בסרט נראית לי כמו סוגיה שונה לגמרי.
הבעיה היא
כפי שכתבתי, שהדמות של המכשפה השניה היא לא מפחידה, אבל יותר מכך – לא מספיק דומיננטית בסרט.
למעשה, הסרט בנוי כאילו אמור להיות קתרזיס כלשהו בנוגע למכשפת הביצות, ואז היא הופכת לחיוורת, אבל גרוע מכך – האלטרנטיבה לא ממריאה לרגע, וגם לא ממש נותנים לה להמריא.
הערה
לא ברור לי אם התכוונת לזה או לא, אבל כדי להסיר ספק: "קבר הגחליליות" איננו סרט של מיאזאקי. הוא הופק בסטודיו ג'יבלי, אבל ביים אותו שותפו של מיאזאקי, איסאו טקהאטה (מיאזאקי הצהיר שהוא לא אוהב את הסרט הזה).
אני יודע
ואכן לא התכוונתי לזה.
קבר הגחליליות
רז, אתה עצמך ראית את קבר הגחליליות? אם כן, מה דעתך עליו?
לא אהבתי. סרט שמנסה לסחוט דמעות בכוח.
בכלל, טקהאטה הוא לטעמי במאי מוכשר הרבה פחות ממיאזאקי, למרות ש-"רק אתמול" שלו הוא סרט לא רע ו-"הנסיך הנורדי" (סרט הבכורה שלו, שלמיאזאקי היה חלק גדול מאוד בהכנתו) הוא סרט מעניין, גם אם לא ממש מוצלח.
לא אהבתי. סרט שמנסה לסחוט דמעות בכוח.
הא, ולתומי חשבתי שלא נהניתי מ"גחליליות" כי ראיתי אותו במצב חצי קטטוני. "רק אתמול" באמת הרבה יותר מוצלח.
סוג של ביקורת על הסרט
אני ראיתי את הסרט בהקרנת טרום בכורה (יאי לי), ומאד התרשמתי. וכן, אמנם גם אני כמו שאר העולם אהבתי את המסע ואת מונונוקי יותר, ומצד שני, בטירה יש את הקסם של מיאזאקי (שהוא בכלל גאון לדעתי..) והאווירה ההזויה היא חלק מהעניין. בייחוד שיעשע אותי שהאוול רגיש מדי למראה שלו ^_^
רק מה, זה היה ארוך מדי ונמשך.. נמשך..
אני לא מסכים לביקורת
או לפחות לרוח הכללית שנודפת מהביקורת.
הסרט סחף אותי. אני חושב שזהו סרט על סיפור אהבה.
אני לא יודע איך מי שאינו מצליח להיסחף לתוך הסרט יקבל את המלצתי הבאה: שיש לראות את הסרט פעם נוספת, אבל בכל זאת אני ממליץ עם כל הלב לעשות זאת.
זהו סיפור אהבה ובגרות והתבגרות של גיבורי הסרט, זה סיפור אהבה מתוחכם הבא בראשיתו של דבר מהכרה של פגמים ובכל זאת לאהוב.
זה סיפור אהבה לא רק רומנטית אלא אף התפתחות יחסים.
את עלילת הסרט כן ניתן להבין. צפייה חוזרת, לדעתי, בסרט תעמיק את הבנתו ואת עומק החוויה שלו כמו בסרטים אחרים של מייזאקי- כמו כן ניתן להבין את עלילת הסרט.
מה שאני מנסה לומר שחשוב מאוד להשים לב להתפתחות הרגשית של גיבורי הסרט, להשים לב לחוסר בגרות בהתחלה של גיבורים שונים בסרט, עד להתבגרות ובגרות בהמשך.
יכול להיות שאני עוף מוזר בקהל המגיבים ואולי משום שאני לא אובייקטבי בכול מה שקשור למייזאקי, אבל אני רואה כאן מצב להילחם על כבוד הסרט הטירה הנעה.
אני אוהב אותו.
אני יכול להוסיף עוד מיליון דברים אבל בגלל עודף התפעלות כרגע בגלל צפייתי הנשנית בסרט (נכן לכתיבת דברים אלו, הערב) אני מרגיש מוצף, אנא קבלו זאת בהבנה, אני מקווה בלי נדר להוסיף על כך.
הסרט עצמו הוא שילוב בין הסרט "Mind Game" של סטודיו 4 מעלות צלזיוס, הסדרה "Fullmetal Alchemist" שסקוור אניקס עבדו על חלקה וסיפור טיפוסי של עגנון, רק תחת הפקה כללית של גיבלי. בסרט עצמו ניתן למצוא דמיון רב ל"המסע המופלא" בהרבה דרכים, קו העלילה אפילו דומה. אני לא מחשיב את "הטירה הנעה" לכישלון כלל וכלל, אני נהנתי מהסרט, הוא מלא בהומור וכאשר ראיתי נזכרתי בדברים אחרים (שציינתי בתחילת התגובה) שהוא דומה להם וזה גרם לי לצחוק אף יותר, אך הסרט הזה לא מחובב על ידי כולם, וחבל שכך.
אני עצמי מעולם לא אהבתי את סטודיו גיבלי ואני מחשיב את היאו מיאזאקי למטורף, אך ראיתי לא מעט סרטים של הסטודיו ושל הבמאי וכחובב אנימה ומנגה שיש לו נסיון של שנים רבות אני יכול להגיד שבסרט הזה, לא הושקע מספיק, הן בעלילה והן בקטעים מסוימים באנימציה. יש לא מעט פערים בעלילה (כמו למשל בחלק של המלחמה, לא מתואר בכלל מי נלחם במי, ולמה) ואני מוצא את זה כגורם להפיכת הסרט ללא שלם, שכן סרטים קודמים של מיאזאקי אכן נתרם רבות לרקע של העלילה (למרות שב"הנסיכה מונונוקי" היה פער דיי קטן בנוגע למקורה של סאן), ופה פשוט לא. סה"כ נתתי לסרט דירוג של 7 מתוך 10 באתר אחד, אני ממליץ עליו לאנשים שרוצים להנות מסרט אנימה משעשע, הסרט הזה לא סוחף רגשות ורק מעלה הומור בהמון קטעים.
נ.ב.
זוהי התגובה הראשונה שלי באתר, אני לא קורא קבוע כאן ורק הייתי חייב להגיב בנוגע לסרט הזה, קחו אותי בקלות בבקשה P:
הבעיה עם הסרט...
היא שהייאו מיאזאקי כבר זקן וחצי עיוור ולכן חסרה מאוד הנגיעה האישית שלו בציורים. בנוסף, העלילה היא לא שלו אלה של הסופרת כך שזה די הגביל אותו. בנוסף, שמעתי שהסרט הזה בכלל לא היה אמור להיות שלו אלה של במאי אחר אבל הבמאי האחר עשה עבודה גרועה אז מיאזאקי החליף אותו.
דבר נוסף, לא ראיתי את כל הסרטים של מיאזאקי אבל ראיתי כמה מהם (נאוסיקה מעמק הרוחות, שירות המישלוחים של קיקי, הנסיכה מונונוקי, המסע המופלא והטירה הנעה), מכל אלה, אני יכול להגיד שהסוף היחיד שאהבתי היה בנסיכה מונונוקי, כנראה שמיאזאקי פשוט לא יודע לעשות סופים לסרטים. הוא מושך את הסרטים שלו באופן פשוט מושלם, הבעיה היא כשצריך לעשות את הסוף, רואים שמשהו קורה אצלו והוא לא יודע איך לגמור את זה.
בנאוסיקה מעמק הרוחות היה לו תירוץ שהמנגה לא גמורה (למי שלא יודע, מנגה זה השם לקומיקס היפאני למרות שמאנגה זה פשוט קומיקס), אבל בסרטים האחרים שלו אני לא מצאתי שום תירוץ לזה.
המסע המופלא יכל להיות הרבה יותר טוב אם הסוף שלו היה שונה ולא איזה מין האפי אנד מעצבן וילדותי שמאפיין את דיסני. זה יכול להיות סוף טוב, אבל לפחות שיהיה בצורה טובה.
לדעתי צריך פשוט לתת למיאזאקי לעשות את הסרט ולתת למישהו אחר לעשות את הסוף.
''חצי עיוור''?! טוב שלא הגזמנו.
מיאזאקי הוא לא "חצי עיוור". הראייה שלו פחות טובה מבעבר (תופעה נפוצה כשאתה בן שישים פלוס, ואת מרבית חייך הבוגרים העברת בציור פריימים 16 שעות ביום רכון מעל שולחן-אור), אבל הוא לא "חצי עיוור".
זה נכון שמיאזאקי לא תיקן במו-ידיו את הפריימים של הסרט הזה. הוא לא עשה את זה מאז "מונונוקי", שם הוא תיקן לבד באזור ה-80,000 פריימים, ואני לא מאשים אותו שהוא לא רוצה לעבור שוב את החוויה (מרבית במאי האנימציה בעולם לא עושים את זה בכלל). הטכניקה שבה הוא עשה את "הטירה הנעה" לא שונה, מהבחינה הזאת, מהטכניקה בה הוא עשה את "המסע המופלא".
''חצי עיוור''?! טוב שלא הגזמנו.
הנה הזדמנות טובה (אם כי אולי אני מבקש קצת במאוחר) להסביר לבורים מה בעצם הטכניקה שהוא משתמש בה (ובצורה כללית יותר: מה עושה במאי של סרטי אנימציה).
מתוך Nausicaa.net:
[1] למי שלא יודע: במהלך העבודה על "מונונוקי", מיאזאקי תיקן במו ידיו באזור ה-80 אלף פריימים בסרט.
הבעיה עם הסרט...
כנראה שלא הבנת את המסע המופלא. יובאבה מסמלת את הקידמה הלא בוגרת המלאה מעצמה שכל מטרתה היא לעשות עוד ועוד כסף. ואילו זניבה מייצגת את הקידמה הבוגרת המשתלבת בעולם וחיה בהרמוניה איתו. מיאזקי, בעצם מנסה לתאר את המעבר של צ'יהירו מצעירות לבגרות, מיובאבה לזניבה, כאשר הנסיעה ברכבת היא טקס מעבר מיתי, והיא בעצם שיאו של הסרט לדעתי. אין כאן שום הפי אנד של דיסני, כי פשוט דיסני לא ברמה הזו בכלל. הדבר שמניע את צ'יהירו לעשות את כל המעבר הזה, הוא החוב הישן שלה להאקו, הברית שבעצם נכרתה עוד בילדות (לכל ההיבטים התאולגיים של האקו אני לא אכנס, רק אומר שהוא מסמל את החלק הגבוה, הדתי אצלנו בהתקדמות שלנו בחיים (מיאזקי כך לפחות אפשר לראות מסרטיו, מאמין באלים)), ומעל הכל האהבה שלה אליו שבעצם מניעה אותה להתקדם.
וואה
כבר חשבתי לכתוב ביקורת ולשלוח לעורכים, אבל משום מה לא חשבתי שאצליח לעשות זאת כראוי.
זהו סרט בהחלט הזוי, ויעידו האולם הכמעט ריק למעט חברתי, אני ועוד זוג אנשים חביב שישבו לפנינו בערב הבכורה (!) בקולנוע בארנה. מעניין למה דוקא במקום נידח זה בחרו להקרין את הסרט בדיבוב המקורי.
ובכן, כמכל סרט של מייאזאקי, יש כאן מנות גדושות של סוריאליזם, דמויות מונפצות (הדחליל הזה בהחלט מקסים. העלה גיחוכים מ*כל* הקהל בכל הופעה שלו על גבי המסך), כלי טיס משונים ואנימציה יפיפייה. מומחיות גדולה באנימציה כנראה שאין לי, כי לי לא הפריעו שום פערים בין הדמויות לרקעים.
מה שכן, בניגוד לסרטים אחרים שלו, כמו הנסיכה מונונוקי ונאוסיקה, בהחלט קשה להבחין מי טוב ומי רע כפי שצוין כאן כבר, וזה קצת (אולי מאוד) מטריד. בד"כ קל יותר להזדהות עם דמויות או להבין את המניעים להתנהגותן כאשר מבינים לאן כל אחת חותרת, אבל השינויים הקיצוניים והבלבול הכללי שנוצר מעט מתסכלים.
עם זאת, אני סבורה שזהו סרט מרשים ביותר ומהנה, ובהחלט דורש קצת יותר מחשבה מסרטי קיץ אחרים בהם אפשר להתקל בקולנועים מסוגים שונים, אם לא נזהרים.
כמו כן, אני חושבת שכן שווה לרדוף אחר הקרנות עם דיבוב מקורי, משום שנדמה לי שזה פשוט לא זה – לראות סרט יפני עם דיבוב עברי. זה כמו.. פוקימון, פור גוד סייק.
אבל בחיים האמיתיים אין חלוקה מוחלטת לטוב ורע.
אם כי אני מודה שהיו קטעים שגם אני התבלבלתי, בעיקר כי מעבר האופי היה לפעמים פתאומי מדי.
אני יודע שאנשים אוהבים לומר את זה
זאת אומרת – את הכותרת שלך, אבל זה לא מדויק. לפחות בקרב אנשים מסוימים מאד (החברים הטובים שלך או לחילופין, אנשים שעשו לך הרבה דברים רעים) יש חלוקה קוגנטיבית של טוב ורע (למרות שברור שאותם אנשים מורכבים הרבה יותר), לכל הפחות באשר להתייחסות שלנו כלפיהם.
הקולנוע כמיקרוקוסמוס ממוקד, במיוחד כאשר מדובר בסרט שמנסה לדבר על כוחות האור והחושך. יכול ולפעמים אפילו צריך להתמקד באותן התייחסויות דיכוטומיות של טוב ורע, ולהתייחס אליהן בהתאם.
(אני מקווה שההודעה לא הובנה באופן מילולי לגמרי. כי ברור שאני בעד העמקה מירבית בדמויות. אני רק טוען כי צריכה להיות חלוקה דיכוטומית מסוימת בהתייחסות של הצופה כלפי הדמות, גם אם הוא מבין את מניעיה וגם אם המניעים מורכבים יותר. בדיוק כמו בחיים האמיתיים).
ואני דווקא לא נותן גושפנקא לדבריך
כמו עניין הגיל בסרט, אשר הוא לא חד משמעי ותלוי בעיקר במצב הנפשי, כך גם הטוב והרע מוצגים כאפשרויות ברות שינוי. כלומר, הסרט נמנע מחלוקה ברורה, בדיוק בגלל הנקודה הזאת. אני חושב.
מושקה מ-''המצודה בשחקים'' והרוזן קליוסטרו מ-''קליוסטרו'' הם אכן
הדמויות היחידות בסרטים של מיאזאקי שאותן הייתי מגדיר כרשעים מוחלטים. אולי גם קרטיס והפיראטים מ-"החזיר האדום", אם כי האופי הלייצני שלהם מקשה על שיוכם לקטגוריה הנ"ל.
אגב "החזיר האדום", אחרי הפעם הראשונה שראיתי אותו התגובה שלי היתה "לא משהו", והחזקתי בה כמה שנים טובות, כשאנשים מסביבי לא הפסיקו להסביר לי שזה הסרט הכי טוב של מיאזאקי. כשהסרט יצא סוף-סוף על DVD בשנה האחרונה, וביקורות התחילו לזרום, גיליתי שאני לא ממש לבד בקטע של לא להתחבר לסרט הנ"ל (המבקרים נחלקו בערך חצי-חצי לטובת/נגד הסרט, בפעם האחרונה שבדקתי. אבל באמת שלא עשיתי מחקר מעמיק בנושא).
שמח וטוב לב, דחפתי את ה-DVD לתוך המערכת כדי לאשר את הרושם הקודם שלי, ואז זה פגע בי כמו ברק-
"אלוהים, איזה סרט ענק!"
זה עדיין לא הסרט הכי טוב של מיאזאקי (אני משנה את דעתי בנושא כל שבוע, אבל בד"כ "המצודה בשחקים", "טוטורו" ו-"מונונוקי" מככבים ברוטציה), אבל אין לי ספק שזה אחד הטובים שלו. וגם הדיבוב לאנגלית נהדר, ושווה מאוד לקרוא גם את הספר על עשיית הסרט (הכי טוב מאלה שתורגמו לאנגלית עד כה).
עם זה אין לי בעיה
כמו שאמרתי אני בעד העמקה והבנה של הרעים. אפילו במידה מסוימת אמפתיה כלפיהם.
ובתנאי אחד, שנוכל קוגנטיבית להניח אותם בצד מסוים של המפה (גם אם עם הסתייגויות רבות) ולא סתם נהיה עם תחושות של בילבול ודיסאוריינטציה כלפיהם.
בהנסיכה מונונקי הרגשות שלי לפחות היו ברורים (למרות ההסתייגויות, ולמרות שברור כי הרוע והטוב שברע ובטוב אינם מוחלטים). בהטירה הנעה לא.
וכשאני חושב על זה. זאת באמת ההגדרה. ההבדל בין הטוב והרוע בעולם או בכל פרט שבתוכו שהוא אכן מורכב, מלא וגדוש. לבין ההגדרה של הרע לעומת הטוב שצריכים כן לקבל הגדרה מסוימת וברורה.
לדעתי אין ממש רעים, הדבר הרע היחיד הוא המלחמה, אשר מסתיימת בסוף הסרט.
ובקשר להאול- בהתחלה הוא מתקיף את כולם, כדי להפחית את ההרס כמה שיותר, ובסוף הוא מגן רק על איזור הטירה (שזה בעצם די דומה להתחלה, מאחר והטירה נמצאת ב-4 מקומות בו זמנית, בין השאר בשתי הממלכות שנלחמות), מפני שסופי שם (זה נאמר בפירוש בסרט).
טעות של עיניים מערביות
הביקורת שלך ממש מעוררת זילזול ומציגה אותך כאחד שיתנו לו מותחן הוליוודי עם תקציב של 120 מ' דולר והוא יפריח עליו את כל השבחים האפשריים יש בקולנוע ז'אנרים רבים ואי אפשר להתעלם ולתת סטיגמה לסרטי אנימציה פנטסטיים כמו סרטיו של מיאזקי הייאו.
הסרט, מעיני ישראלי-יפני, הוא סרט נדיר מאוד עשוי/מצוייר בכשרון רב ובעל עוצמה ויזואלית מרשימה ביותר. לכל מי שלא אוהב את הפנטסטיות שבסרט ולא מתמכר ונכנס לתוכה-זוהי זכותו ומגרעתו. העניין לדעתי נובע מצפיה בסרט מתוך גישה מערבית וסטיגמתית. כשיצא נמר דרקון, אחריו גיבור ומחול הפיגיונות היה אפשר שלא לאהוב את זה אבל אף אחד לא פיקפק בגאוניות הסרט, בעוצמה הויזואלית שבו ובכשרונו של הבמאי. כך גם צריך להתייחס לסרטו של מיאזקי הייאו- הטירה הנעה, שלדעתי הוא סרט טוב מאוד, אך לא בראש רשימת יצרות המופת שלו כגון הנסיכה מונונוקי, המסע המופלא ועוד שלא זכו להקרנה בארץ.
טעות של עיניים מערביות
הכתבה מופנית לכותב הביקורת הראשית
טעות של עיניים מתנשאות
אני יכול להבטיח לך שארמדילו (שאותו אני לא מכיר חוץ ממתגובותיו באתר) לא פסל את הסרט כי הוא מזלזל בסרטי אנימציה יפניים וכי הוא אוהב רק בלוקבאסטרים אמריקאיים, אלא פשוט כי הסרט לא מצא חן בעיניו. כן, כן, יש גם אנשים כאלה, על טעם ועל ריח וכל זה, וזה לא הופך אותו מיידית לבור ועם הארץ שרק רוצה כוסיות ופיצוצים. ראבאק, הוא אפילו כתב בביקורת שהוא אהב סרטים קודמים של היוצר, אולי תקרא את הביקורת מההתחלה עד הסוף לפני שאתה מתחיל לזלזל?
(ואני מאוד מתאפק לא להכניס לפה כל מיני כינויים שכאלה)
טעות של... טעות שלך
אני לא אהבתי אתצ הטירה הנעה.
אנימציה לא טובה (יחסית לסרטים האחרים של מיזאקי), עלילה מהגרועות שנראו בזמן האחרון ודמויות שטוחות כמו נייר.
הרט הזה הוא בדיוק כמו בלוקבסטר קיצי, לוקחים ויזואליקה מדהימה/ אקשן מדהים , ועלילה מפגרת שמחברת (בקושי) את המרחב בין קטע אקשן/ ויזואלקה לקטע אקשן/ויזואליקה, מערבבים היטב ו… וואלה!
אין שום דבר רע בבלוקבסטר קיצי, אבל למה צפות בזה כשיש "המסע המופלא", "הנסיכה מונונוקי" ו"שירות המשלוחים של קיקי" בדויד.
"אחד שיתנו לו מותחן הוליוודי עם תקציב של 120 מ' דולר והוא יפריח עליו את כל השבחים האפשריים"
אתה נראה לי כמו אחד שיתנו לו ביקורת שלא מהללת סרט ואתה תתחיל במסע להעלבת המבקר. ובלי סימני פיסוק
,תודה ארמדילו
פשוט עזרת לי לבטאות את עצמי…אתה גאוווווון
מסכן הסרט והבמאי
שניהם זכו לכל-כך הרבה "ירידות" מהצופים באן שהסרט ישכח פה במהרה, וחבל, והבמאי עלול בעקבות זה לממש את איומו משכבר הימים ולצאת לפנסיה. בתור אחת שראתה גם את "לחישת הלב", "שירות המשלוחים של קיקי", "שובו של החתול", "הנסיכה מונונוקי", וגם את "המסע המופלא" אני יכולה להגיד שלדעתי, בכנות מלאה, הסרט "הטירה הנעה" לא נופל מהם. למעשה, הוא אחד מהחביבים עלי. וזו דווקא הבלוריות, והטשטוש והאי-ודעות שהופכים אותו ליותר מקסים ומסתורי. (מי אמר שצריך להבין הכל?). אני, לכשעצמי, הבנתי את הסרט, והוא לא איכזב אותי בכלל. חבל שהוא כרגע לא-מובן לקהל הצופים. אני מקווה מאוד שמצב זה ישתנה, כי לפי דעתי זו קלאסיקה.
שובו של הניטפוק
"לחישת הלב" ו"שובו של החתול" הם לא סרטים של מיאזאקי.
את ''לחישת הלב'' הוא לא ביים
אבל הוא הפיק, כתב לו את התסריט, צייר לו את הסטורי-בורד והפקיד על הבימוי מישהו שעבד עבורו כאנימטור בכיר לאורך כמה שנים, ובמהלך העבודה שלו (בצפייה בסרט זה פשוט זועק לשמיים) עשה הכל כדי שהסרט יראה "כמו סרט של מיאזאקי".
כך שהתואר "סרט של מיאזאקי" לא כזה רחוק מ-"לחישת הלב".
שובו של הניטפוק
לא אמרתי שהוא ביים אותם, רק אמרתי שראיתי ואהבתי, וכמו שרז אמר – הוא באמת היה חלק פעיל מתהליך העבודה, בכל מקרה, זה סטודיו ג'היבלי
טעות וזהו.
אני מסכימה עם MC לגמרי, וחושבת שחבל שהסרט הזה לא מוערך יותר…הוא בוודאי ישכח מהר כתוצאה מכך, אך לפי דעתי "הטירה הנעה" לא נופלת מ"מונונוקי" או מ"המסע המופלא". ואהבתי מאוד גם את הספר. סיפור קסום וקלאסי.
אנו גם צריכים להזכיר לעצמנו, שקשה להעביר התפתחות (רגשית ופיזית) של דמויות בעובי ספר שלם ברמה שווה או אפילו קרובה לסרט של שעה וחצי. מכאן המעברים המהירים והחדים של התמונות, ומכאן הבלבול.
למרות שאני הבנתי את הסרט, ודברים כמו השינוי הפיזי שעבר על הדמויות נראו לי לגיטימיים לגמרי, אפשר לקלוט למה חלק לא התחברו…בלי להשתמש בהגדרות "מערביות-שמערביות" וכל היוצא בזה…
למרות שהנסיכה מונונוקי שומר אצלי על מקום של כבוד ולו רק עקב היותו השער שלי למיאזאקי (שלא לציין את העובדה שהוא פשוט סרט נהדר).
בעצם,
לא ראיתי את הסרט, אבל הספר (אפילו שלפי מה שהבנתי לא כל כך דומה לסרט) בעצמו גם כן די מוזר, הזוי ולא ברור במיוחד.
אני צריכה לתקן את עצמי,
העלילה ברורה, הדברים האחרים פחות.
כל קשר בין הסרט לספר מקרי בהחלט.
וזה קצת חבל, כי בספר העלילה מאוד ברורה. בסרט, לעומת זאת, הייתי צריכה לנחש חצי ממנה כדי לקלוט משהו. לא שהסרט לא טוב, זה שהוא פשוט מאוד מאוד לא ברור, וקשה מאוד להבין מה כולם רוצים ומה הם עושים, ולמה לעזאזל.
אבל קלציפר עדיין ממש מגניב.
מה שההוא אמר.
סרט מאוד הזוי ולא במובן הטוב. מצחיק עד כמה הוא הפוך מהספר: הספר מאוד מוקפד ואינטליגנטי מבחינת העלילה, ומצד שני כ"כ שקט ו-subtle שהוא לא משאיר טיפת מקום להתלהבות ול"וואו" שאני מצפה לקבל מפנטסיה; לעומת זאת, הסרט כל כך מתמקד בלתת *עוד ועוד וואו* (בעיקר במובן הויזואלי) שהוא מאבד כל מראית-עין של עלילה.
חבל שהסרט כל כך התרחק מהעלילה של הספר, שהיא מעניינת, אינטליגנטית ומקורית; עלילה משלו הוא הרי לא הצליח לכתוב. ומה שכן אפשר להבין פה ושם – די בנאלי ודיסני.
מצד שני, הדמויות כולן (הראשיות והמשניות) מתוקות נורא ודווקא כן עוררו אצלי הזדהות, ואי אפשר להכחיש שמהבחינה הויזואלית זה אחד הסרטים המדהימים, המענגים ומעוררי ההשראה ביותר שראיתי. זה לא הופך אותו לטוב, אבל זה לפחות אומר שאני לא מצטערת על הצפיה.
סרטים כאלה גורמים לי לרצות להיות כמו אבא שלי.
הוא בא איתי לסרט, התפעל עד בלי סוף מהאנימציה, צחק מהבדיחות הוויזואליות, נהנה מהמוזיקה ולהנאתו מהסרט לא היו גבולות.
נ.ב. אבא שלי לא קורא כתוביות בעברית.
אני לא אוהב את מיאזאקי
זאת אומרת, אני אוהב את "הנסיכה מונונוקי" וסצינת תחנת האוטובוס ב"טוטורו" היא אחד הדברים המדהימים שראיתי בחיי. אבל לא הצלחתי לפתח שום התלהבות לגבי "המסע המופלא", ו"הטירה הנעה" היה לדעתי פשוט בינוני ומטה.
אבל צפיתי לאחרונה בשני סרטים של Ghibli, האולפן של מיאזאקי, ונפקחו עיניי. אחד מהם הוא Whisper of the Heart, אותו מיאזאקי כתב אך לא ביים, והשני הוא Only Yesterday, אותו רק הפיק. שני סרטים אנושיים, מרגשים, מלאים בפרטים וניואנסים. ולגמרי במקרה, לא כוללים כמעט שום אלמנטים של פנטזיה. מוזר שהם זכו לכל כך מעט חשיפה במערב בזמן שהסרטים הבינוניים של מיאזאקי זוכים לכל כך הרבה.
כמה הבהרות:
הוואל הרבה הרבה יותר נחמד בסרט.
אם כי אולי נחמד זאת לא המילה הנכונה הרבה פחות מתוסבך ומלא בעצמו אבל גם קצת מהורהר והרבה יותר אידאליסט והרואי.
הוול של הספר הוא דמות הרבה יותר מעניינת לדעתי. וחבל.
למרות שמיזאקי בכל מקרה פחות מוצלח בדמויות ויותר במה שקורה להן
צריך הרבה דמיון ולאהוב את הזאנר
סרט מקסים וקסום עם ההקצנה היפנית שבלעדיה זה לא זה
להפך סרט זה הוא התעלות קולנועית ואף על פי שאני כבר
בת 14 אני ממש אוהבת את הסרט ומרגש אותי כל פעם מחדש
אין מה לעשות יפנים יודעים לעשות סרטי אנימה
לא מסכימה עם הביקורת...
הסרט מעולה, חובה לאוהבי מיזיאקי
מי שלא ראה סרטים קודמים שלו יכול להתקשות להיכנס לסיפור המסובך והעלילה הלא רציפה, אבל אני חשבתי שזה הקסם של הסרט.
הטירה הנאה.
טוב, אני לא יכול להסכים בלב שלם עם הכותרת שלי: ראיתי את הסרט, אני מאמין, בכיתה ג'-ד'. אני לא זוכר הרבה מהסרט (חוץ מזה שהאנימציה הייתה כל כך טובה, עד שבחלק מסוים תהיתי אם השמיים מצוירים או מצולמים), אבל אני זוכר דבר אחד ממנו, שנשאר איתי עד הסוף: המוזיקה. היום חשבתי ששמעתי את מנגינת הנושא מתנגנת, אבל אז הקשבתי עוד יותר והבנתי שאני שומע רק מה שאני רוצה לשמוע. עד סוף היום המוזיקה המדהימה של הסרט (כלומר, ה"טה נה נה נה, טה נה נה נה, טה נה נה נה, נה נה נה נה נה נה, טה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה, טה נה נה נה נה, טה נה נה נה נה נה") נתקעה ל בראש, ברמה כזאת שאני שומע אותה עכשיו. אז ההודעה הזו נכתבת, מתוך פליאה שמנגינת הנושא לא הוזכרה כאן עד עכשיו, חוץ מכשאנדריי כתב שאבא שלו אהב את המוזיקה של הסרט.
וזה משהו שממש מרגיז אותי.
רבים המלחינים שמשקיעים הרבה בנעימת הנושא, ויוצרים אחת ממש יפה, כשבשאר הפסקול הם רק זורקים מוזיקה סתמית.
רק אתמול שמעתי את הפסקול במלואו..נעימת נושא, כאמור, נפלאה, שנתקעת בראש להרבה זמן, עוד שתי נעימות נחמדות שצצות פה ושם, אבל שאר הפסקול הוא סתם מוזיקה שלא שווה להקדיש לה יותר מדי תשומת לב, סתם להציב אותה בתור רקע בזמן שעושים מטלות כלשהן.
זכור לי
שראיתי תכנית תיעודית שבה נאמר שב"הטירה הנעה" יש רק נעימה אחת, שמתחילה כפשוטה ביותר והולכת ומתפתחת יחד עם הדמות הראשית. את הסרט עצמו אני לא זוכר.
אני לא ממש זוכר את נעימות הפסקול
אבל אני בטוח שיש כמה נעימות שונות. אבל ייתכן שאתה צודק ואני סתם לא יודע מה זה נעימה שעברה התפתחויות.
אני לא ממש זוכר את נעימות הפסקול
ולמה לעזאזל הגבתי כשהאימייל נמצא במקום הכינוי?
טסתי לאיטליה,
ולקחתי איתי את הספר. הספר היה מופלא, באמת אחד מספרי הפנטזיה היותר מקוריים, יצירתיים ועם זאת מוקפדים שקראתי אי פעם.
בשמחה רבה התיישבתי היום לראות את הסרט, והבנתי בדרך הקשה שזאת טעות לראות סרט אחרי שבדיוק סיימת את הספר.
אבל נראה לי שגם אם לא הייתי קוראת את הספר, לא הייתי אוהבת את הסרט בכלל. הכל שם כל כך מחופף, הדמויות, המניעים שלהם. העלילה חסרת כל היגיון.
וכל פעם שמשווים את זה לספר רק הכל מחוויר יותר, כי בספר כל פיתול עלילה היה מותח, וכל דמות הייתה שלמה ועגולה. ובסרט, מה בשם אלוהים סופי? סתם בחורה ענווה וצנועה? איזה אפיון דמות שטוח ולא מעניין.
ואני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על העלילה הלוקה בחסר.
חבל לי שבשביל ליצור פנטזיה לפעמים יוצרים מעבדים את העלילה ונהיים הזויה בצורה הלא טובה של המילה.
בנוסף, ישמור השם, לא אהבתי את האנימציה רוב הזמן. אם אני משווה את הסרט ל"פפריקה" למשל, שגם בו לא נהנתי לא מהדמויות ולא מהעלילה, לפחות שם הכל היה מרהיב ביופיו, כל פרט ופרט מוקפד. ואם אני מנסה לגרד בזכרוני ולעלות תמונות מהנסיכה מונונוקי (סרט שראיתי לפני שנים), גם שם הכל היה כל כך הרבה יותר חי, שובה וסוחף.
...
ביקורת לא צודקת.
מי שרוצה לראות סרט טוב, שיראה את הסרט הזה!
האידיאולוגיה של הייאו מיאזאקי
הכוונה בכל הסרטים של מיאזאקי היא :
1) מכוונת לטווח גילאים רחב מאד (חוץ מכמה, לדוגמא הנסיכה מונונוקי)
2) בהתאם לכך, כל אחד רואה בסרט משהו אחר- ראיתי דוגמא טובה בבקורת על המסע המופלא: מישהוכתב שהוא התפלא שהבת שלו נהנית מאוד מהסרט, ומפיקה לקחים, אבל לא אכפת לה בכלל שכל הילדים הם בעצם עבדים ושפחות…
3) בכוונה תחילה הוא עושה את סרטיו עם כמה שיותר שינויים, ומוזרויות, ושינויי אישיות (לדוגמא ב-"הנסיכה מונונוקי" הנזיר מאד נחמד והגון בפגישה עם הנסיך אישטאקה (אני לא בטוח אם ככה כותבים את זה) במסעו, אבל בסוף מתברר שהוא רובאי שרוצה לכרות את הראש של אל היער.
4) הוא רוצה, שיופקו כמה שיותר לקחים מהסרטים- לדוגמא, שסופי היא לפעמים זקנה ולפעמים צעירה- רק בביקורת הזאת יש לפחות 3 משמעויות לכך.
5) בהתאם ל- 1, הא משלב בסרט הרבה פסיכולוגיה, ועוד דברים עם שמות ארוכים כאלה, אפשר לראות דוגמא רק בדיון הארוך על מי הרשע ומהו הרשע שיש בביקורת הזאת.
לדעתי הוא שנא את העובדה שהוא צריך לעקוב אחרי הספר- מי יודע למה הוא עשה את הסרט הזה?,
ולכן הוא שינה כמה שיותר מהעלילה מבלי להרוס לחלוטין את הדמויות. דמיין מה היה קורה אם הוא היה הולך לפי הספר- אז היו מדברים על זה שהעלילה לא שלו, איך זה מוריד את ערכו כבמאי, ועוד דברים רבים.
זיכרו: הדבר הכי קל לעשות הוא להתלונן.
יש את המשל על האיש והחמור- פעם איש עבר בשוק על גבי חמור. שאלו אותו- למה אתה מכביד על החמור, הרי אתה יול ללכת לידו במקום לרכוב עליו.
הוא ענה:
אם הייתי הולך לידו- היו שואלים למה אני לוקח מקום במעבר, אם אני יכול לרכוב על החמור!
ואם הייתי מרכיב אותו על גבי- היו שואלים למה אני כזה טיפש- הריאני יכול לרכוב עליו, או ללכת לצידו!
ולכן אני עושה את מה שעדיף עלי, ולא אכפת לי מה אומרים אחרים- כי בכל מקרה הם ימצאו בעיה.