תיאורית הקוונטין

מאת
Turtle
– פורסם ב 18 באוקטובר 2001Posted in: הגיגים

קוונטין טרנטינו, זוכרים?
האיש שפרץ בסערה אל התודעה
הציבורית לפני כמעט עשר שנים,
ומאז חיינו אינם כשהיו;
האיש שהביא לנו סצינות בלתי
נשכחות, כגון סצינת האוזן
ב'כלבי אשמורת', או תחרות
הריקודים ב'ספרות זולה'; האיש שעורר את הדיון הציבורי בנוגע לריאליזם של האלימות בסרטיו.
לא שמעתם עליו? יכולות להיות לכך שתי סיבות: או שאתם חירשים, עיוורים ואילמים, ולא ראיתם סרטים בעשר השנים האחרונות, או שאמא לא הרשתה לכם לראות סרטים שיש בהם אלימות, סמים ושפה מלוכלכת.

הקריירה הקצרה של טרנטינו היא מאוד לא שגרתית: מכור לקולנוע מגיל צעיר, הוא עזב את בית-ספר בגיל 16, ועבד כמה שנים בעבודות מזדמנות, עד שנחת לבסוף במה שהחשיב בזמנו כמשרת חייו – עובד בספריית וידאו. טרנטינו מעולם לא למד בבית-ספר לקולנוע, ואת סרטו הראשון, 'כלבי אשמורת' משנת 92', הוא ביים אחרי שעניין את השחקן הארווי קייטל בתסריט, והצליח – יחד עם חבריו, המפיק לורנס בנדר והתסריטאי רוג'ר אייברי – לשכנע חברת הפקה עצמאית לממן את הסרט ולאפשר לו לביים.
הסרט הוא סיפורו של שוד יהלומים שמשתבש, וייחודו הוא בכך שהשוד כלל לא מופיע בו. כבר בסרט הזה מופיעים כל מה שהפך אחר-כך לסימני ההיכר של טרנטינו: הרבה דמויות, דיאלוגים ארוכים על נושאים טריוויאלים שאינם קשורים לעלילת הסרט (למה בדיוק התכוונה מדונה בשירה 'כמו בתולה', איך קוראים לקווטר-פאונדר עם גבינה באמסטרדם), התייחסויות ומחוות לסרטים אחרים ולדמויות מתרבות הפופ, עלילה לא-לינארית ומוסיקת שנות השבעים. שמו של הסרט, דרך אגב, הוא שילוב שמם של שני סרטים: 'Au Revoir les Enfants' ('להתראות ילדים'): סרט צרפתי שטרנטינו לא הצליח לבטא את שמו בעת שעבד בספריית הוידאו, לכן כינה אותו 'The Reservoir Movie', ו'כלבי הקש' של סם פקינפה.
'כלבי אשמורת' היה הצלחה מיידית, הפך את טרנטינו לשם חם, ופתח בפניו כמה וכמה דלתות.

כמעט שלוש שנים מאוחר יותר הוציא טרנטינו את הפצצה הקולנועית הבאה שלו, 'ספרות זולה': שלושה וחצי סיפורים השזורים זה בזה, ומספרים על רוצח שכיר שהדייט שלו עם אשתו של הבוס כמעט והופך לאסון, שותפו – שבעקבות "עבודה" ממנה יוצאים השניים בשן-ועין מתחיל לבחון מחדש את חייו, מתאגרף מפסידן שמחליט לנצח דווקא בקרב הלא-נכון, וזוג השודד מסעדה ופוגש שם בסוג של התערבות אלוהית.
הפעם הסרט לא רק קצר תשבחות ופרסים (כולל דקל הזהב בפסטיבל קאן, ואוסקר לטרנטינו ולאייברי על התסריט), אלא גם הצליח מאוד בקופות (למעלה מ-200 מליון דולר בכל העולם). הסרט גם החייה מחדש את הקריירה המדשדשת של ג'ון טרוולטה, עשה מסמואל ל. ג'קסון כוכב, ובהחלט לא הזיק גם לאומה ת'ורמן, ברוס וויליס, ושאר המעורבים בעניין.

גם פסקול הסרט היה הצלחה גדולה. בכלל, המוסיקה היא מרכיב חשוב מאוד מבחינת טרנטינו. בראיון הוא סיפר שכשהוא מתחיל לכתוב תסריט, הדבר הראשון שהוא מחליט עליו הוא שיר הפתיחה של הסרט, מפני שהוא נותן את הטון להמשך ומכתיב את האווירה.

שנה אחרי 'ספרות זולה' יצא הסרט 'ארבעה חדרים', שטרנטינו כתב, ביים ואף השתתף ברבע אחד מבין ארבעת הסיפורים המרכיבים אותו: הוא מגלם כוכב קולנוע פטפטן שמכריח בל-בוי מסכן להשתתף בהתערבות מהגיהינום.

הסרט הבא שביים, והאחרון בינתיים, 'ג'קי בראון', הוא עיבוד לספר של אלמור לאונרד, ומספר את סיפורה של דיילת (פאם גרייר) שמוצאת את עצמה לכודה בין זרועות החוק לבין סוחר נשק אכזרי (שוב, סמואל ל. ג'קסון), ובעזרתו של משחרר-בערבות (יש מקצוע כזה, כנראה), מצליחה לסובב את כל הסיטואציה המסובכת לטובתה. הסרט לא הצליח כלכלית כמו 'ספרות זולה', וגם הביקורת אהבה אותו פחות – בין השאר, מכיוון שהציפיות ממנו היו כבר גבוהות מדי. זהו סרט איטי הרבה יותר משני סרטיו הקודמים של טרנטינו, יש בו פחות אלימות והדגש הוא על היחסים בין הדמויות. צמאי הדם שבין המעריצים התאכזבו.

בין פרויקטי הבימוי שלו, טרנטינו הספיק לעסוק גם בכתיבה ובמשחק. הוא כתב את התסריטים ל'רומן על אמת' של טוני סקוט – תסריט שמכר כדי לממן את הפקת 'כלבי אשמורת' – ומספר על זוג טרי שמנסה למכור כמות גדולה של סמים שנפלה בחלקו, ו'רוצחים מלידה' של אוליבר סטון, על זוג רוצחים שהופכים לכוכבי תקשורת. הוא גם כתב ושיחק לצד ג'ורג' קלוני ב'From Dusk Till Dawn', שביים רוברט רודריגז ('דספרדו'), שחציו סרט פשע וחציו סרט אימה. הסרט לא הגיע לארץ ואפשר להשיג אותו רק ב-DVD, בלי תרגום.

מאז 'ג'קי בראון' חלפו ארבע שנים, אך אפילו לא סרט אחד. מה הוא עשה כל הזמן הזה?

בשנים האחרונות עיקר זמנו של קוונטין טרנטינו עבר עליו במשחק. התפקידים הקטנים ב'כלבי אשמורת' ו'ספרות זולה' כנראה גירו את התאבון שלו, והוא החליט ללכת על גדול: תפקיד ראשי בהצגת ברודווי בשם 'Wait Until Dark' (שלא הצליחה במיוחד, ועל המשחק שלו בה הוא ספג ביקורות קשות). בנוסף הוא מארגן מדי שנה את פסטיבל טרנטינו, הנערך בעיר אוסטין שבטקסס. זהו פסטיבל של סרטים האהובים על הבמאי, והוא עולה ואומר כמה מילים (כמה? בטח קצת יותר מזה…) לפני כל הקרנה.

"זה הכל?" אתם בוודאי שואלים. באמת, לא הספק גדול במיוחד. אבל אם השנים האחרונות היו חשוכות קוונטין באופן יחסי, הרי שהשנים הבאות יהיו שונות בתכלית.

מסתבר שטרנטינו עובד על מספר פרוייקטים במקביל, והוא מתכוון להיות מעורב בכל תחומי ההפקה (טוב, כנראה הוא לא יחלק את התה בהפסקות, אבל אפשר לצפות לבימוי, תסריט והפקה).

הסרט שטרנטינו עובד לקראתו עכשיו הוא 'Kill Bill', עם אומה ת'ורמן בתפקיד הראשי, וכנראה גם וורן בייטי ולוסי ליו בתפקידים משניים. זה הולך להיות סרט כיף ואקשן מופרך לחלוטין. קווי העלילה מדברים על ת'ורמן בתור רוצחת שכירה המכונה "הכלה", המתעוררת מתרדמת ארוכה ויוצאת למסע נקמה ברחבי הגלובוס. הצילומים ייערכו בהונג-קונג, יפן, מקסיקו, טקסס ולוס-אנג'לס. ת'ורמן תעבור אימונים בסיוף בסגנון סמוראי, בקונג-פו וגם ברכיבה על רולר בליידס (?), ולקטעי הקרבות שכר טרנטינו את שרותיו של יואן וו-פינג, כוריאוגרף האקשן האגדי שעבד על 'המטריקס' ו'נמר, דרקון'.

האיום בשביתת השחקנים עיכב את תחילת צילומי 'Kill Bill', וכשזה הוסר, הסתבר לטרנטינו שהכוכבת שלו בהריון, והצילומים נדחו שוב, הפעם לאמצע 2002. הזמן הזה נוצל כדי להתחיל בכתיבתו של תסריט נוסף (ושונה לחלוטין) בשם 'Glorious Bastards', המתאר חיילים במשימה בזמן מלחמת העולם השנייה.

ואם זה לא מספיק – השמועות מספרות על עוד סרט שהוא מבשל, בשם 'האחים וגה', שיפגיש בין וינסנט וגה מ'ספרות זולה' (ג'ון טרוולטה) לויק וגה – הוא מיסטר בלונד מ'כלבי אשמורת' (מייקל מאדסן).

יש למה לחכות, אם כי נצטרך להתאזר בסבלנות. השנים חשוכות הקוונטין קרבות לסיומן. רק עוד קצת, חבר'ה, רק עוד קצת.

תגיות: