במקור: Proof of Life
במאי: טיילור הקפורד
תסריט: טוני גילרוי
בהשראת ספר מאת תומאס
הרגרוב
שחקנים: מג ראיין, ראסל
קרואו, דייויד מורס, פאמלה
ריד, שמעון פרנס
"אל תראוני שאני מחומצנת, ששזפתני השמש. קוראים לי מרגלית ראיין, לשעבר ראובני, ואני ערסית".
(מתוך: "אנחנו אוהבים אותך מגי").
יום אחד, קיבלתי שיחה לסלולרי. המזוהה סימנה 'WB': האח מזהיר. סבבה אגוזים. "ראובני", הוא הרעים (אז מדובר בסרט אקשן), "כדאי שתחטפי ממני את התסריט הזה, מרוב שהוא חם" (אוקיי, סרט על חטיפה, אני חושבת לעצמי).
"מגינק'ה" הוא לוחש לי עכשיו (יש גם אהבה. איך לא חשבתי על זה קודם), "זה יהיה להיט היסטרי: סרט שדוחף את המציאות חזק בפרצוף, הרבה אקשן, אהבה, אקדח מקסיקני. לא, לא" הוא נבוך, "תורידי את האקדח. אבל במקום אקדח יהיה לך את ראש העורב".
אני מנסה לחשוב למה הוא התכוון. מאז שהוא שמע על חמיצר, בלתי אפשרי לדבר איתו. ראש העורב? ראס-אל-קרואו? ראסל! יש!
"אני בפנים".
'סימן חיים' קראו לסרט ההוא. והאמת, המציאות ש'סימן חיים' מדבר עליה מצטלמת ממש טוב, ולא רק בגללי. יש רק בעיה אחת שאני יכולה לחשוב עליה: המציאות הזו לא משהו. כלומר, משעממת ככה… אם אתם יודעים למה אני מתכוונת.
מה אני אגיד לכם, כבר שווה לחכות ל-DVD. לא, באמת.
הבעיה שלי עם 'סימן חיים' מתחילה בסטיגמה שהוא מעניק לי: "יפה וטיפשה". עזבו אתכם מתפקיד הקוקי התורנית שתמיד נותנים לי (אולי חוץ מ'אומץ תחת אש', שם לשם שינוי שיחקתי מפקדת קשוחה וקוקי), ומילא שבסרט הזה אני נשואה לאיזה אהבל תורן, אבל כשסופסוף חוטפים את הנטל הזה ממני – אז אני עוד צריכה לנסות להציל אותו בכל מחיר, במקום לגרור לפינה אפלה את ראסל הכפרוני ולבצע בו את זממי? זה כבר נשגב מבינתי.
מה נתנו לי בעל יפה נפש כזה, לי – אישה עצמאית ומחוברת לקרקע. ומה-זה לא היה לי נעים לרדות בו ולהעיף עליו צרחות. אז חייכתי ובדרכי נועם ניסיתי להוציא אותו מהרעיונות הנשגבים שלו. הכל בדרכי נועם.
הסתום הזה פשוט לא קלט! הוא פשוט מרח חיוך משחת-שיניים והמשיך לקשקש על "World Peace". בוק!
מלמעלה שמעו את התפילות שלי וחטפו אותו. גם כן חטיפה זה היה. נפל לידיים של החברה להגנת הטבע – קודם מפגינים נגד הנחת צינור נפט, אח"כ גם טיולים ברחבי טיקאלה עשו לו: הרים ירוקים פה, נופים קסומים שם, אוהלי שדה ואמייאטים.
והבעל יקיר לי – מה יש לו להתלונן. 4 חודשים שם וכבר תפס פריזורה של טום הנקס, כולל הראסטות.
חשבתי כבר, הנה יתחילו החיים היפים שלי, מה גם שפתאום הגיע ראסל המוצמוץ, יעני לעזור לי להציל את בעלי הבוק. וראסל הנשמה, כמה שאני חולה עליו. כתבו לו בתדריך "בכל סרט הגיבור מתאהב במישהי" והוא, מה יש לו בחיים חוץ ממני. אז ראסינ'קה, כפרות עליו. רק הגיע וכבר התאהב בי עד לקצות שורשי תספורת הפודל השובבה שמתעקשים לעשות לי. עד הסוף התאהבנו, עד הסוף. רק מה, מה שאתם רואים בסרט זו נשיקה קצרה. ממש לא מבינים כלום. כל כך מאולץ זה נראה שם. ובצילומים ראסל, עיניים שלי, דווקא השקיע בנשיקה הזו את הלב. הלשון הסתבכה לנו כבר. כזה כפרוני. חכו, חכו ל-DVD, יכניסו שם ת'קטע סקס שחתכו בעריכה. ההפקה האלה, לא מבינים ברומנטיקה.
ראסל, אמרתי לו, עיניים שלי – תתגלח, תראה איך אתה נראה. בהתחלה בא לפגוש את המשפחה שלי, היה נראה יפה, אלגנט – נתן לו בחליפה, נתן לו בחפתים. איך שגיסתי נסעה – התחיל לזלזל בעצמו. גופיות קרועות, זיפים, עניינים. אמרתי לו "עיוני, ככה אני לא יוצאת איתך. יאללה, לך הביתה, ראסל". אז הלך המאניוק. ועוד איזה הלך – להציל את בעלי, הנטל.
עכשיו, אתם קולטים ת'קטע? בתור אישה עם ביצים, כדי להוכיח לכולם כמה אני בקונטרול, אני לא צריכה רק לעשות חינדעלאך. אמרו לי גם לעשן. ואני, בחיים לא תתפסו אותי עם סיגריה – זה מזיק לחימצון. אז עשיתי בכאילו כזה. מחזיקה סיגריה בנונשאלאנט. אבל האלה מההפקה עשו לי "כאילו מה הבעיה שלך? קחי לריאות, תהיי גבר!". עד פה, אמרתי להם. עד פה. אני, לריאות, לא לוקחת. אז לקחו כפילה שתעשן בשבילי. פעלולים מסוכנים קוראים לזה.
ואחרי שכל הזמן אמרו לי "תהיי גבר" בסוף באו אמרו לכולם "לא לקלל. יש פה גברת". מה זה השטויות האלה? מה, אם אני בסביבה אז אי אפשר פתאום להגיד Fuck רק איזה Damn דבילי במקום? הנה, תראו אותי: Fuck ,Fuck ,Fuck!
בכלל, אל תזכירו לי ת'הפקה האלה: אין להם ביצים, לנמושות. מה זה הסוף הקלוש הזה? ממש הרגשתי לא נעים מהם. מה אני עושה שם? מה ראסל עושה? רואים שהם דחו את ההחלטה מה עושים עם הסוף לסוף. בסוף השאירו אותו לא ברור, תלוש לגמרי. Fuck the HaFucka!
ואז גם בסוף מישהו נזכר פתאום "חכו, שכחנו משהו". אויש נו, הדפקט הזה הצליח להכניס את "אל תמות לי" המיתולוגי. פשוט מצחיק. והאיש הזה ממילא לא הלך למות. רק נכנס לו החומר הסוואה לעיניים וטיפל'ה שרף לו. "אל תמות לי". נו במת.
הכי נגנבתי לראות את החבר של ראסל המאמי. אמרו לי הוא ישראלי, בא ישר מהטברנה. אמרתי וואלה, זאב רווח הביאו לי. חוויה אנתרופולוגית. ראיתי מולי ג'ינג'י עם זימים. אמרתי בטח התבלבלו – זה רד פיש בא לראיין אותי. אחר כך שמתי לב שהוא שתי טיפות מטבוחה שמעון פרנס. איך שהופתעתי! כזה מושמוש, נורא התרשמתי לחיוב. ועוד היה לו מבטא בריטי שממש התפלאתי.
ובסוף בסוף, אחרי שהתקשרתי לכולם להגיד להם שראיתי את שמעון פרנס עם זימים, מה אומרים לי בסוף? שזה בכלל דיוויד קרוזו ההורס. ישר רצתי לבקש חתימה.
ועוד יותר בסוף, אחרי הסרט וכאלה, בסוף עוד ראסל ואני נפרדנו כזה. יאללה, מה 'כפת לי, אני. מצידי שיחטפו גם אותו.
מה, את אומרת לי שניסו? באמת? תראי איזה מוזר זה החיים.
- האתר הרשמי
- מרגרט ראובני – אתר מעריצים
- ראסל קרואו ולהקתו
- ביטוח נגד חטיפה
- שמעון פרנס
- החברה להגנת הטבע
כאילו, שיואו?
יעני, ביקורת מה-זה מתוחכמת רק שאני, כפרה שלי עיניים שלי יא מאמי, אני כזה לא הבנתי מילה מהביקורת על הסרט כזה, ועוד את מגלה לי ת'סוף? יאללה, לכי, לכי…
למה מה את חושבת על הסרט, מה? מה? לא, אני רציני, מה את חושבת על הסרט? שווה, כאילו, או פארש כזה?
בחחיאת, תגלי לי.
כאילו, מה?
אוף. אני שונאת לחזור על עצמי:
צילומים יפים, אבל כל השאר מאולץ. עדיף לחכות ל-DVD.
שווה רק בשביל לראות את שמעון פרנס עם זימים.
ולא גיליתי את הסוף. זה שאני מדברת על הסוף – זה לא אומר שגיליתי אותו. זה כמו שדג דיבר על הסו, של "מהלך מנצח", והיה נראה כאילו הוא מגלה אבל לא.
אף אחד לא מבין אותי. ייאוש.
ולא הבאתי אותה בתיחכום
זו רק מג ראיין הזו, שכולם בטוחים שהיא מה-זה מאמי וקוקי, ורק אני יודעת שהיא בכלל ערסוואטית רצינית.
והיה כל כך קשה להגיד את זה ככה?
ידעתי!
תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר עם המג ריאן הזאתי, ורק עכשיו הבנתי!
"ראובני"! איך לא חשבתי על זה קודם? "סבבה אגוזים"! כמובן!
ביקורת מבריקה. פשוט פצצות לגבות.
אכן, מבריק.
ואני חשבתי פעם לכתוב ביקורת על סרט בתור שיר הייקו. הייתי עושה זאת, אלמלא הדג המרושע היה דורש מכסה מינימלית של מילים.
ננסה?
(איך כותבים כאן בכתב נטוי?)
סרט דל טעם,
והבלונדה, להיכן?
מטחנת בשר.
אני טיפש!
לא הבנתי, את ראובני.הסבר עכשיו.
ופצצות אגוזים? זה קשור להיי נאט?
אוף. אני טיפש.
לונגי, לונג. אנא עזרי לי.
לכל איש יש שם
עברי.
כאלה אנחנו, עָם הבחירה.
ולאגוזים אין קשר אלי. אני מעדיפה להיות היי נאט פסיכית/משוגעת מאשר אגוזית. אגוזים זו בכלל הצהרה גברית, ולראייה: השיר "שמחה רבה (אביב הגיע פסח בא)" – הכותב מצהיר שהוא מכניס ידיו לכיסים במטרה למשש את האגוזים(!)
ניקוד...
תגידי, לונג ג'ון (איך את מעדיפה שיקראו לך בקיצור, אגב? ג'ון? לונג? לונגי? ג'וני? ג'ו? להמשיך?), ההודעות פה באמת מתחילות לבוא עם כמה סימניי ניקוד, או שזו שוב הפראנוייה שלי?
יום לא-הולדת שמח,
גל.
נִיקוּד...
בטח שיש ניקוד. וזה קל:
קודם כל את צריכה להפעיל Caps Lock, ואז לשים את הסמן אחרי האות שאת רוצה לנקד (משמאל לאות), וללחוץ Shift, ואחד מהמקשים שנמצאים בשורת הספרות (לא רק הספרות, גם אלה שליד). תבדקי מה עושה כל מקש (אני כל פעם צריכה לחפש מחדש איפה סימן הניקוד שרציתי).
בשביל למחוק ניקוד – פשוט שימי את הסמן משמאל לאות שצריך למחוק לה את הניקוד, ותלחצי על מקש Backspace.
אני לא ממליצה לנקד יותר מידי באתר, כי כל סימן ניקוד נחשב כמספר אותיות קוד (####amp), שזה אומר בתכל'ס שמעבר לשורה הבאה עשוי להתבצע ממש מהר (כלומר, כל שורה יכולה להכיל מספר מסוים של תווים, ללא קשר איך הם נראים לך, כך שהוספת כל סימן ניקוד "אחד" תוסיף בין 6-8 תווים לשורה, ומבחינת המערכת המקום ייגמר וצריך יהיה לעבור לשורה הבאה, גם אם לך נדמה שיש עוד הרבה מקום).
לונג ג'ון, שמותר לקצר לה את השם איך שרוצים, כל עוד זה בגבולות הסביר ולא נשמע יותר מידי מתקתק.
אלה כנראה כיסים גדולים
כן, אני הייתי אותו מטורף,
שישב כל הסרט, ועקב אחר הסיגריה של הבלונדה המרגיזה. כל הסרט, כמעט, היא עם סיגריות ביד. אחת אחרי השנייה. זיהום בלונדיני על שתי רגלים.
ונחשו, ילדים, כמה שחטות נשאפות במהלך הסרט?
חוץ מהסיגריות,
היא גם על ההתחלה החזיקה פלאפון, וזה ישר הזכיר לי אותה בסרט המחריד ההוא עם השילוש הבלונדיני הקדוש (?!) – מג ריאן, ליסה קודרו ודיאן קיטון, שם היא כל הסרט מסתובבת עם סיגריה, פלאפון וגופיה לבנה (הגופיה הלבנה גם הופיעה ב"סימן חיים". כנראה מישהו שם בהפקה חושב שזה נורא מתאים לה). אגב הסרט הזה, (לאחר חיפוש קצר גיליתי שבאנגלית זה hanging up,ובעברית – שיחה ממתינה. טוב שיש את התרגומון עכשיו), זה אחד הסרטים המשעממים ביותר שראיתי בחיים שלי. אני מופתעת שבכלל הצלחתי לראות אותו עד סופו. ולא רק זה, אפילו שכחנו להחזיר את הדיוידי (את הקופסה דווקא החזרנו…), אז נתקענו איתו.
ובענין הסרט המדובר, "סימן חיים", ההתחלה הייתה כל כך משעממת שכמעט נטשתי לכיוון המחשב, ובכלל בקושי הצלחתי לעקוב כי היה תרגום באנגלית בלבד. אבל אח"כ זה השתפר טיפה, כשחטפו אותו סוף סוף (ואז הייתי חייבת להמשיך לראות כדי לדעת מה יקרה).
בכל אופן, "שווה לחכות לדי וי די", זה לא. אולי לוידאו. לא, גם זה לא. לכבלים. וגם אז רצוי להתעלם.
הביקורת
"סימן חיים" הוא מסוג הסרטים או יותר נכון התסריטים אשר איתם לוקחים המפיקים סיכון.
הרי בסרט פעולה מסוג זה, אשר מעורב בו כופר, אתה די מנחש שיהיה קצת אקשן, ויהיו קצת בעיות, אבל בת'כלס הסוף יהיה טוב וכולם יחזרו לשגרה.
בסרטים מסוג זה המפיקים יודעים שיהיה קשה להפתיע את הצופה ולגרום לו להפעיל מחשבה.
אבל דווקא "סימן חיים" לא בדיוק נופל למלכודות האלו.
ראסל קרואו, למרות הנסיון המוגזם להפכו בסרט למעיין רמבו רגיש, הוא באמת שחקן אשר נכנס טוב לדמויות שלו, ועשה פה עבודה טובה.
מג ראיין הפתיעה עוד יותר כאשר קיבלה סוף סוף דמות של אישה בשלה ואמיתית עם בעיות ולא האשה המתוקה עד להחריד כמו ב"יש לך הודעה"
התסריט עצמו שומר על מתח ומצליח אפילו מדי פעם להפתיע וזה בשילוב של במאי ששמר על האמינות בסרט, נוצר פה סרט אשר כמו שכבר אמרתי, יתקשה להפוך לשובר קופות, אך יצליח לדעתי לא לאכזב את הצופים.
בשורה התחתונה- מי שלא מצפה להרבה ומסתפק בסרט אקשן לא רע (כי גם כאלה לא היו הרבה זמן) שילך.
לדעתי,אפשר בהחלט
על הנקודה העיקרית שלך איני חולק.
האקשן בסרט אכן סביר ביותר, ואפילו טוב לעיתים.
הבעיה מתחילה במעטפת. החל מהדיאלוגים היבשים והעבשים, וכלה במג ראיין, שאכן הייתי רוצה להעביר דרך מטחנת בשר.
איני מבין למה אתה מתכוון כאשר אתה אומר שלמגי יש דמות בשלה ואמיתית. מדובר כאן ב"עלמה במצוקה" (damsel in distress) קלאסית. היא יושבת ומחכה שהגיבור יבוא להציל אותה ולסייע לה, ובסוף אף גומלת לו בנשיקה. בין לבין היא בוכה, מקטרת, ומחזיקה הרבה סיגריות ביד.
ראסל קראו, מצד שני, גם משחק דמות שבלונית וחסרת עומק (אה, סליחה. יש לו עומק. יש לו הרי בן. זה עומק, לא?). כדברייך, זהו רמבו רגיש, בעל כבוד ובעל עקרונות. נועז, ונאמן לערכי המשפחה ולדרך החיים האמריקאית. או משהו.
אני לא יודע אם ראסל קראו באמת שחקן טוב. פשוט עוד לא ראיתי אותו בתפקיד שיכול להוכיח את כך או אחרת.
(ואל תדברו איתי על "המקור". לא יכולתי אפילו לראות את הסרט ההוא עד סופו.)
אבל, דמויות סטראוטיפיות אינן מה שהורס סרט. דיאלוגים דלוחים כן. הדמויות פשוט לא מצליחות לשכנע בדבריהן, לא נוצר קשר בין הצופה לסרט מעבר לרמה של "כן! תירה בו!".
לי לא היה אכפת אם מגי וראסל ישכבו. לא הטריד אותי אם מגי תקבל חזרה את בעלה, ונראה היה כאילו גם לה לא היה ממש אכפת. גם מהטרוריסטים המרושעים לא הזיז לי. שיחיו באושר ובעושר עד מחר.
וכמובן, הדוגמא המשובחה ביותר לדיאלוגים היתה –
מג – "אז מה יקרה עכשיו?"
ראס – "א. הם יצרו איתנו קשר.
ב. הם ידרשו כסף.
ג. אנחנו נתמקח, ולא נסכים לשלם."
היו עוד כמה כאלו, כן.
וגם האקשן, אגב, על אף היותו לא רע, לא מאוד הגיוני. קטעים שונים הזכירו לי יותר משחק Quake שכונתי, מאשר מבצעי חילוץ מתוכננים בקפידה.
אתה צודק, אבל
קראתי את התגובה שלך, ואתה צודק בהרבה דברים, אבל בוא אני אסביר את עצמי יותר טוב.
קודם כל, בנוגע למג ראיין, כן גם אני יודע שהיא פשוט חיכתה שם לאביר על הסוס, שיציל את בעלה והשתתפה לרוב בדיאלוגים די דלוחים, אבל במקרה של מג ראיין, זה הכי טוב שהיא הצליחה להגיע.
הזכרתי בביקורת שלי, את התפקיד ה"מתוק" והקיטשי עד להחריד שלה ב"יש לך הודעה", ולכן כן אני סוף סוף שמח קצת לראות אותה בוכה, ומעשנת בשרשרת, ואפילו נכנעת מעט ליצרים ומנשקת את ראסל בקרואו, בסצינה שהיתה קטשית אך היתה חייבת לבוא.
בנוגע לראסל קרואו, אשר אם אתה לא זוכר נתן הופעה לא רעה בכלל בגלאטיאטור, קיבל פה תסריט עם מספר סצינות "כופר" טפשיות כמו שכתבת, אבל עדיין לדעתי מצליח לתת הופעה אמינה וטובה. הוא עדיין לא בדיוק שחקן אופי אמיתי, אבל הוא ללא ספק שחקן שעושה את העבודה.
בנוגע לתסריט והאקשן,אתה צודק.
היה די קשה עם מספר הדיאלוגים ה"מותחים" כביכול בין קרואו לחוטפים, אבל כמו שאמרתי, בסוג סרטים אלו, אלו הם לרוב הדיאלוגים שנקבל.
רק בנוגע לקטע של קרואו והבן שלו בסרט, זו היא באמת אחת הסצינות היותר מביכות שראיתי, כל כך טפשית וחבל, חבל שלא ערכו אותה.
על הנקודה העיקרית שלך איני חולק.
ישר כח
אם כי הייתי הולכת עוד צעד בכיוון הקטילה ומנחיתה את המכה הסופית….
סרט שאפילו מבזה D.V.D
טוב שכבר ראיתי
למה להרוס? אנשים פה רוצים לראות סרטים, ליהנות, להתרגש, אבל לא, הם ילכו לעין הדג ויהרסו לעצמם.
למה? את שואלת?, כי הם קראו את הכתבה שלך.
אני חדש פה, ואין לי שום דבר נגדך, אבל למה?!?!?!?!
מי הורס!?
לא הבנתי ממש למה אתה מתכוון. אתה מאשים את לונג ג'ון בספוילרים? שהיא סיפרה את סוף הסרט? או סתם בקטילה של סרט שאהבת?
קצת מזה וקצת מזה
היא לא בדיוק סיפרה את הסוף אבל היא הציגה את הסרט בצורה הלא נכונה
אנא נמק, פרט והדגם.
ספוילרים (לספר את הסוף, או האמצע, או פרט חשוב ומפתיע בהתחלה) אין כאן. אם אתה לא מסכים עם דעת המבקרת בקשר לאיכות הסרט – אז כתוב את דעתך פה, להתווכח זה בריא. ובאותה הזדמנות שלח את ההימורים שלך לאוסקר (גם לחדשים מותר).
מה היא, אם כך, הצורה ה''נכונה''?
איך היית אתה מציג סרט שבלוני וצפוי שכזה?
והרי: כך אני הייתי מציג את הסרט
אני הייתי מציג את העובדה שלדעתי הסרט בכלל לא צפוי ויש הרבה התפתחוית מעניינות במהלכו.
הייתי מציג את איכות האקשן המצויינת שהייתה לראסל קרואו (כמו שראינו בגלדיאטור), ובקיצור הייתי מציג את הדברים הטובים בסרט (שבהחלט הם רבים יותר מהחסרונות שלו) ואחר-כך הייתי מראה כמה חסרונות שלא אהבתי בסרט (למרות שאני לא זוכר כל-כך הרבה…)
שאלת תם מספר 2
האם אפשר לדעת מה הפירוש של LOL?
30 במרץ שמח.
צוחק בקול רם (?)
אוקיי, קביל. אבל מכיוון שהביקורת
משקפת את דעתי האישית על הסרט, לא זו הדרך בה הצגתי אותו.
בעיני הוא היה צפוי, האקשן היה סתמי ויצאתי ממנו בתחושה של "סליחה?".
סף הגירוי שלי גבוה, מה לעשות. אני מצפה מסרט שיהיה חכם, שיהיה מרתק, שכאשר אני צופה בו – אני לא אצטרך להיטפל לפרטים שוליים (כמו שמעון פרנס והזימים שלו. תגידו, אתם לא ראיתם איך באמצע הלחיים שלו יש תנועת רפרוף? נשבעת לכם שלבנאדם יש זימים!)
מותר לך לחשוב שזה סרט טוב, אבל להגיד שאני עושה עוול לקוראים זה קצת קיצוני לטעמי.
תראה, אני מודעת לכך ששאר הביקורות שלי לפעמים בעייתיות במידה מסוימת. אבל אם תשים לב, לכל מבקר באתר יש סגנון כתיבה משלו.
לכן שווה לקרוא ביקורות נוספות של כל מבקר ולהחליט מראש את מי אתה אוהב יותר לקרוא, ועם מי אתה מסכים, ולקחת בפרופורציה ביקורות של מבקרים "פחות אהודים".
ואז להתווכח.
רק ככה לומדים מה חשוב באמת. מרגרינה, למשל.
עזבי אותו.....
לונג, הוא חדש ותאמיני לי, בשבילו כל סרט כמעט נחשב לטוב (לדוגמא, אני עצמי ואיריין שראיתי אתמול, הסרט מטומטם רדוד ולא מצחיק, אבל משום מה בילי חושב שהוא סרט נהדר, אבל בעצם כל אחד והטעם שלו.)
פה טעית...
אני עצמי ואיירין היה קומדיה אם ג'ים קרי
ממנו אתה צריך לצפות לדבר אחד
שניים בעצם
שיעשה פרצופים מצחיקים וטיפשיים
ושיהיה קצת שמייח
היה מעוד שמייח
השרט ממש מצחיק
לא ממש חכם
לא ממש עמוק
אבל קורע
וזה מספיק בשבילי
וטעית בעוד דבר…
אמרת שלכל אחד הטעם שלו,
לא!
מעכשיו כולם בטעם שלי
מן שוקו ווניל כזה….
היו שלום וסליחה על האלה של יונתן
היא נשברה
פה טעית...
הכותרת עדיין תקפה, כי פה בהחלט טעית.
ג'ים קארי מסוגל להרבה, הרבה יותר מפרצופים ושמייח.
הוא הוכיח כבר באיש על הירח ובמופע של טרומן שהכשרון שלו זה דבר שהוליווד עוד לא גירדה את קצה הפוטנציאל שלו.
מהסרט הבא שלו, The Majestic, שמביים פרנק דרבונט, במאי המייל הירוק וגאולת שאושאנק (גרין מייל וחומות של תקווה, בשבילכם, ונותר רק לתהות איך יתעללו בשם של הסרט *הזה*), אני בהחלט מצפה להרבה יותר מפרצופים ושמייח.
האחים פארלי, לעומת זאת, לא יודעים (ולא רוצים) להפיק ממנו משהו חוץ מפרצופים ושמייח, ומבחינתם הם צודקים, כי הנוסחה הזאת הפכה אותם למאד, מאד עשירים.
טוב,טוב
אני מצטער……….
תיקון
מישהו יודע של מי השיר שסוגר את הסרט סימן חיים