 |
||
| אריה, לכל הדעות, שווה הרבה יותר מדקל או גלובוס. 'לבנון' זכה באריה הזהב, הפרס הגדול בפסטיבל ונציה. בין זה לבין 'בופור' ו'ואלס עם באשיר', מלחמת לבנון היא הדבר הכי טוב שקרה אי פעם לקולנוע הישראלי. |
13.09.2009
|
|
יומית
אריה, לכל הדעות, שווה הרבה יותר מדקל או גלובוס. 'לבנון' זכה באריה הזהב, הפרס הגדול בפסטיבל ונציה. בין זה לבין 'בופור' ו'ואלס עם באשיר', מלחמת לבנון היא הדבר הכי טוב שקרה אי פעם לקולנוע הישראלי.
אריה, לכל הדעות, שווה הרבה יותר מדקל או גלובוס. 'לבנון' זכה באריה הזהב, הפרס הגדול בפסטיבל ונציה. בין זה לבין 'בופור' ו'ואלס עם באשיר', מלחמת לבנון היא הדבר הכי טוב שקרה אי פעם לקולנוע הישראלי.
האם זה עוד סרט
שמאלני אנטי מלחמתי?
האם זה אומר
שהקולנוע הישראלי צריך לשלוח זה פרחים למיטתו של אריאל שרון? או שבעצם השאלה האמיתית היא האם אפשר לעשות פה סרט טוב בלי קונפליקטים אובר-דרמטיים ובלי איזה מלחמה+הומו+ערבי שהוא גם מתנחל שהוא גם מתנחלת?
אני מעריך שאין באתר אדם
שהספיק לראות את הסרט ויוכל לענות לך על זה.
דווקא היו פה באתר כמה תגובות של כמה שכן ראו.
ואני לא מתכוון ל"אחד שראה".
ואם אני מבין אותם נכון
אז ה"עוכר ישראל" יחזור לעוד סיבוב.
כתבה מספר 5114
כתבה מספר 5170
הערכתך שגויה
צפיתי בסרט במסגרת ההקרנות לאקדמיה (הסינמטק היה מפוצץ בהקרנה בה הייתי). בקשר לשאלה – הוא אנטי מלחמתי למדי, סרט יפה ויזואלית אבל לא אחד שחורג מהשטאנץ של יורים ובוכים. קצת מאכיל בכפית לפעמים, אם כי מצליח להפחיד ולמתוח, בעיקר הודות לצילום המקורי שיוצר אווירה מדהימה. משחק גרוע כרגיל של אושרי כהן, זוהר שטראוס מעולה, השאר סבירים.
כמו ואלס עם באשיר, זה סרט שימנים מתלהמים ("צה"ל מוצג באור לא טוב!") ושמאלנים יפי נפש ("רק החיילים סובלים – מה עם הערבים?") יתעצבנו עליו כאחד.
מסכים איתך על אושרי כהן...
פשוט שחקן נוראי…
מסכים איתך על אושרי כהן...
אבל בכוכבים של שלומי דווקא ממש אהבתי אותו! בשאר הוא התדרדר לרמת טלנובלה
אני חשוב שהתבלבלת
פה זה עין הדג, אני די בטוח שהתגובה שלך הייתה מיועדת לוואלה
אני חשוב שהתבלבלת
אולי רשמתי את זה בצורה לא טובה כל כך… לא שיש לי משהו נגד סרטים כאלה (או נגד שמאלנים, אם כבר), פשוט די נמאס כבר…
ולחשוב שחשבתם שמלחמת לבנון נמאסה!
למה נמאסה? עובדה שעשו לה המשכון.
שמעו, לאמריקאים היה את וייטנאם,
גם אנחנו צריכים משהו.
מתי יעשו סרט על לבנון השניה?
השאלה האמיתית היא
האם אושרי כהן ואיתי טיראן הולכים להיתקע בטייפקאסטינג ?
השאלה האמיתית-אמיתית היא
האם כל סרט ישראלי בעתיד ייתקע בטייפקאסטינג?
השאלה האמיתית-אמיתית-אמיתית היא
האם המציאות הישראלית תתקע בטייפקאסטינג?
תראה, אפילו בלי להתייחס בכלל למימד המוסרי – בין 1.4 ל-2.7 מליון אנשים תחת כיבוש (תלוי איך אתה סופר ואיך אתה מגדיר "כיבוש"), להזכירך – אין צל צלו של ספק שהסוגיה שמעסיקה את מדינת ישראל יותר מכל סוגיה אחרת היא הסוגיה הבטחונית. זו פשוט עובדה. אם לא היינו עושים על זה סרטים, זה היה מעיד על הדחקה ברמה פתולוגית.
אם באמת לא נתייחס לצד המוסרי-אוף-טופיקי
ואני אשתדל, אני יכול להגיד לך שעל פי כל החוקים והכללים הלא כתובים של האמנות מותר וצריך שהמדינה תוציא מעצמה מספר סרטים, ואפילו רוב, שעוסקים בעוד בעיות מלבד הבעיות שלה עם זרים מבחוץ או בפנים. לא להתעסק בבעיות החברתיות, הכלכליות, האנושיות נראה לי משהו לא בריא. אתה אומר "הדחקה ברמה פתולוגית"? צודק. "עניי עירך קודמים" מבחינתי.
'מדינת ישראל' בהודעה שלך היא מי? הממשלה? העם? יוצרי הסרטים? האליטות והמעמד הגבוה? הציבור הערבי? אתה יודע שהתשובה שונה בתלוי למי אתה מתייחס. אולי בסביבתך ובחברה שבה אתה מסתובב זה הדבר שהכי מעסיק את "המדינה".
אם אני מנסה בכוח להתעלם מהאמירה שלך על הסוגיה הבטחונית… קשה לי. מי קבע? אז לך זה עומד בראש מעיינותיך, וגם ליוצרי הסרטים המסויימים (ואני לא מכליל כמו כמה פה) אבל ממש לא אצל אחרים. אתה לא תקבע מה צריך לעמוד בסדר היום של כל המדינה על פי הדעה שלך או על פי סטטיסטיקות. כבר אמרתי, לא חסר נושאים בוערים יותר, בתוך מדינת ישראל, בתוך עם ישראל, שצריכים טיפול. סלח לי, אבל אני מאשים אותך בסדר עדיפויות לקוי (ואני לא מזלזל בסוגיה הבטחונית, באמת).
אני מוצא את עצמי קובל על הטענה שלך כי היא לא עובדתית ולעולם לא תהיה עובדתית – זה עניין של נקודת מבט ותעדוף ולקבוע שמשהו הוא ה-כי חשוב למדינה זה מתיימר. אני חושב שיש הרבה נושאים חשובים שמוזנחים וזהו העוול, לא העוול בשטחים. הם מקבלים את הסנגורים שלהם על ימין ועל שמאל (כלומר, על שמאל). אני לא אומר להפסיק לעשות סרטים על הסכסוך, תפאדל, אני בעד בירור מאוזן של שני הצדדים (למרות שסרט הוא בהגדרתו לא מאוזן אך נעזוב את זה) אבל הכמות הנוכחית והאופי הנוכחי של חלק מהסרטים הוא מעל ומעבר לצדק המאוזן.
אם באמת לא נתייחס לצד המוסרי-אוף-טופיקי
ולדעתך סוגיית המשקל העודף בחברה הישראלית עומדת באותה מדרגה כמו הסוגייה הבטחונית?
אגב – לא "בופור" ולא "לבנון" מדברים על הכיבוש. הם מדברים על מלחמת לבנון הראשונה. יש מעט מאוד סרטים שעוסקים בכיבוש. אם כבר, זהו נושא שזוכה לייצוג חסר.
בופור לא מדבר על מלחמת לבנון הראשונה.
מן הסתם, כי הוא מתרחש שבע עשרה שנים אחריה, הוא מדבר על הכיבוש הישראלי בבופור. אם כבר, "לבנון", "ואלס עם באשיר" ו"בופור" מדברים סטריקטלי על יחסי ישראל-לבנון. או על משהו קצת פחות משעמם מזה.
אתה צודק כמובן
התכוונתי ל-"ואלס עם בשיר". בכל מקרה, גם "בופור" לא עוסק בכיבוש.
לא,
אבל הפערים החברתיים – העוני המחפיר לעומת העושר המסנוור ותופעת תרבות האינסטנט שחוצה מדיות כמו טלוויזיה, עיתונות, אינטרנט, קולנוע והחינוך הדל שהדור של היום מקבל כולם ביחד מפריעים לי יותר מהסוגיה הבטחונית שנטחנה מכל כיוון ואין חדש תחת השמש, לטובה ולרעה, לעומת הגרפים התיאורטיים של השאר שמבטאים צלילה שלילית מה גם שפתרונות לסוגיות הבוערות לי הן בהישג יד הרבה יותר באופן יחסי לסכסוך ולסקסיזם, לדוגמה. 'סיפור גדול' חשוב בשביל להראות צד אחר של ישראל ובעיקר, כן, לגרום לאנשים להרגיש טוב וליצור הזדהות רחבה ופשוטה יותר. גם את זה צריך.
וחוץ מזה, אם "הכיבוש" זוכה לייצוג מעט, מה כן נפוץ ושולט בקולנוע הישראלי?
לא יודע לגבי 'סיפור גדול'
אבל 'ביקור התזמורת', 'מסעות ג'יימס בארץ הקודש', 'אור' ואאל"ט גם 'עג'מי' עוסקים יפה בעוני ובפערים חברתיים.
אם באמת לא נתייחס לצד המוסרי-אוף-טופיקי
מתוך הרשימה שנתת הייתי אומר שכמעט כל הקבוצות מתעסקות עם המצב הבטחוני (אחת מהן מוגדרת באמצעותו – "הערבים").
שים לב שהשאלה היא לא מה הכי חשוב, אלא במה אנשים מתעסקים. וזאת כן טענה עובדתית, פשוט קשה מאוד להוכיח אותה, אבל ניתן להסתמך על תחושות הבטן שמתקבלות מהתקשורת ומהרחוב.
אתה יכול לומר בכנות שבסביבה שלך לא מתעסקים עם הפוליטיקה הישראלית?
מעבר לזה, אם הייתי יוצר סרטים הייתי מנסה ליצור סיפור שהקהל יתחבר (ישלם) אליו. ומה שהיה מנחה אותי הוא בדיוק אותן תחושות בטן.
וואלה?
מאז השקט שהביא איתו "עפרת יצוקה" הפשע, למשל, הוא תחום שמעסיק את הישראלים הרבה יותר, במיוחד בחודשים האחרונים.
אני מתבסס בעיקר על "זמן מסך" בטלוויזיה ובעיתונות ועל תחושת בטן כמו שאמרת.
לא דיברתי על מה ראוי או על עמדתי - אלא על מצב קיים
אני מוכן להודות שזה נתון לפרשנות (כמו כל דבר), אבל תצטרך לעבוד ממש, ממש קשה כדי לשכנע אותי שהעניין הבטחוני *אינו* הסוגיה שמטרידה ביותר את הציבוריות הישראלית.
זה נמדד בתקציבים, בחשיבות במשרדי ממשלה, בכותרות עיתונים, בשיח הציבורי (כמות טוקבקים, למשל), בתוכניות טלוויזיה, בפסקי דין, בעיצוב סדר יום פוליטי… תבחר כמעט כל מדד שמעניין אותך – חלק הארי שלו יצביע לכיוון הבטחוני.
אני שמח מאוד שהתרבות הפופולרית בישראל גם היא משקפת את סדר היום הזה. לא כי אני חושב שזה סדר יום ראוי (או לא) – אלא כי ניתוק בין התרבות הפופולרית לבין שאר הממדים היה מבהיל אותי: הוא היה מעיד, כאמור, על הדחקה.
אז כדאי שתתחיל להיבהל,
כי מסתבר שיש הדחקה של הצד הכלכלי והחברתי.
לא בצורה שאני דיברתי עליה.
ההדחקה של הצדדים הללו היא בכל הממדים של סדר היום הציבורי – בפוליטיקה, במשפט, בשיחות הסלון וגם בתרבות הפופולרית.
מצטער, לא קונה.
אני דווקא נחשף אליהם לא פעם ולא פעמיים בחודש, אמנם לא בטלוויזיה. ובפוליטיקה? אין שבוע בלי איזה דיון רגשי עקר לפה או לפה.
ויתרה מזו:
אני לא מצפה לסרטים בזמן-אמת, אבל מיני-גל של סרטים על מלחמה שהתרחשה לפני 27 שנה, טוב, נו, זה לא מרשים אותי במיוחד כעיסוק במימד הבטחוני. זה יותר מקביל לעיסוק התקשורתי הקבוע במלחמת יום-הכיפורים: זו הייתה החווייה המעצבת של אותם עיתונאים\כתבים, ומאז הם משוכנעים שזו החוויה המעצבת של כולם.
ממש
אתה לא רציני, נכון? מבחינה של הקולנוע הישראלי עולה שהנושאים הללו בהחלט לא מקופחים מבחינת מספר הסרטים שעוסק בהם (לדוגמה – כל סרטי הבורקס, בערך).
דיברנו (לפחות אני) על הסרטים של השנים האחרונות. פעם הדיון לא היה עולה (לא שטוב שכך).
גם בשנים האחרונות
אביבה אהובתי, וסרמיל, סוף העולם שמאלה ועוד רבים.
גם בשנים האחרונות
הסודות, ביקור התזמורת, ימים קפואים, חופשת קיץ, אדמה משוגעת, שנת אפס, מדוזות, אילי ובן, נודל… באמת לא חסר.
נכון, אני חוזר בי.
אני לא מדבר על יחס מספרי – יש ייצוג נאה לכל מיני נושאים. מה שחורה לי הוא תחושת העליונות שציבור מסויים של אנשים מקנה לסרטים פוליטיים ובמיוחד איך מעלים דווקא אותם (ולא את אילי ובן, נודל וכד') על נס.
אז למה סרטים א-פוליטיים לא הצליחו בטקסי הפרסים בצורה ראויה לציון? למה כשאני חושב על קולנוע ישראלי צצים לי תמונות מלחמה ו'בופור' ו'לבנון' ולא 'נודל'? זה עניין של כוונון אור הזרקורים שעליו אני מדבר. תודעה וסדר עדיפויות.
להזכירך
בופור לא הייתה הבחירה הראשונה לשלוח להתמודדות באוסקר הישראלי. ביקור התזמורת היה אמור להישלח ונכשל. ובופור גם אאל"ט לא זכה במרבית פרסי אופיר באותה שנה שהלכו לביקור התיזמורת. וואלס עם באשיר, נו, מה לעשות שהוא סרט פוליטי וגם טוב מאוד? ויעידו על כך כל הפרסים שהוא זכה לפני הזכייה שלו באופיר. כלומר, אני לא בטוחה שכל הפרסים האלה ניתנו לו בגלל האופי הפוליטי שלו או בגלל שהוא סרט טוב (אני מהמרת שבגלל זהוא סרט טוב, אבל זו רק אני). ולגבי לבנון- שוב אי אפשר לדעת- כי עוד לא הייתה תחרות אופיר. הזכייה של הסרט בפרסים בין לאומיים לא אומרת כלום על היחס הישראלי אליו, שעד ממש לא מזמן, הקהל הרחב בקושי שמע על הסרט, ואין ספק שסיפור גדול מוביל עליו ביחסי ציבור בתוך ישראל. כלומר, אני לא חושבת שבאמת סרטים מסוג זה מועדפים על האקדמיה הישראלית. חוץ מואלס עם באשיר, אין הוכחות לכך, וסרט אחד הוא לא מספיק.
מבחינתי, 'ואלס עם באשיר' כמעט ולא פוליטי
(חוץ מהסוף הצעקני) והגיע לו כל פרס ופרס גם לאלה שלא זכה.
קשה לי לשים את האצבע על מקור התחושה הזאת. אני מניח שזה מגיע דווקא מכיוון המבקרים בארץ ובעולם שדואגים לרתום סרטים עם רמיזות פוליטיות כמו 'ואלס' לאג'נדות שלהם. למשל, בזמן 'עופרת יצוקה', 'ואלס' נהפך בפי הרבה מבקרים ועיתונאים לאמצעי ניגוח למדינת ישראל ולא אהבתי את המניפולטיביות למרות שהיא לא הייתה חדשה לי.
הפרשנות שסרטים כאלה נוטים לקבל היא שמעוררת אצלי את תחושת התסכול מהקולנוע.
אם אפשר אולי לשים לך מילים בפה
האם יתכן שאי הנוחות שלך נובעת מתחושה שיש איזשהוא רף אידאולוגי שסרטים ישראליים צריכים לעמוד בו לפני שיזכו לתשומת לב בינלאומית? או, אם להחמיר את האמירה, שיש ציפיה בקהילה הבינלאומית שסרטים ישראלים יגידו דברים מסוימים על נושאים מסוימים ואם הם לא מתאימים לשטנץ הזה אז יש פחות התלהבות מהם?
כי זו, מן הסתם, התחושה שלי, והבעיה שלי אינה שאני לא מסכימה עם המסרים של הסרטים הללו, אלא שמתחילה להיווצר תחושה שנוצר פורמט ל'סרט ישראלי' שקשור פחות בתיאור של מקום או אפילו בז'אנר, ויותר בפוליטיקה. כמובן, יכול להיות שהתחושה הזו היא סתם תוצר של הרגע המוזר הזה, שבו שלוש שנים ברציפות סרט שעוסק במלחמת לבנון הראשונה זוכה לתשואות בינלאומיות. כפי שכבר אמרו פה, בין לבין גם סרטים שאינם קשורים למלחמה זכו לפרסים ותשומת לב, ובראשם כמובן ביקור התזמורת שהכניס מיליוני דולר בארה"ב.
ב-ד-י-ו-ק.
אני חושב שהרף האידיאולוגי נמצא הרבה לפני המסגרת הבין-לאומית.
כשרוצים לעשות סרט קולנוע בארץ הולכים לקרנות השונות, ואני מאמין שחלק גדול מהקריטריונים של הקרנות האלה הוא עד כמה "חשוב" הנושא שבו עוסק הסרט. אדם שבא לקרן ואומר "אני רוצה לעשות סרט על מלחמת לבנון/עובדים זרים/מובטלים בפריפריה" נמצא (כמדומני) בעמדה הרבה יותר טובה לקבל כסף מאשר מישהו שאומר "אני רוצה לעשות קומדיה רומנטית."
אז אם אתה צודק, לסרט א-פוליטי המכשול הוא כפול ומכופל ולדעתי, זה אבסורד.
בנוסף לאבסורד של "המסלול המהיר" והאקסטרה-תשבוחות לסרטים עם גוון פוליטי שלא תמיד נוגעות לגוף הסרט, כידוע.
היוצרים של הסדרה ''סרוגים'',
שמן הסתם מצליחה מספיק כי מצלמים עונה שניה, סיפרו בראיון אחד שהם הלכו מקרן לקרן עם רעיון לסדרה המתרחשת בחברון, בין המתנחלים שם, ונדחו על הסף בתואנות מתואנות שונות. ואז הם הביאו רעיון אחר על חבורת צעירים דתיים רווקים (בשלב מסויים התסריט כונה 'סקס והעיר הקדושה'), והופ! יש תקצוב.
זה קצת סותר את הטיעון שלי.
לעשות סדרה על "מתנחלים בחברון" נשמע לי כמו להכניס את האלמנט הפוליטי פנימה בכח. חוץ מזה, סדרה על "צעירים דתיים רווקים" נשמע לי כמו קונספט הרבה יותר מוצלח מאשר "מתנחלים בחברון" – מצד אחד סדרה שמראה לקהל הרחב שיש צעירים דתיים שמנהלים חיי יום-יום נורמליים לחלוטין, מצד שני סדרה שמביאה להם את הדתיים שהם רואים ושומעים עליהם בדרך-כלל בחדשות, ולא בהקשרים חיוביים במיוחד.
למען השם,
לעשות סרט על צוות טנק בלבנון והדילמות המוסריות שלו, זה לא פוליטי בכח? לסיים סרט בצילומי הטבח מסברה ושתילה, זה לא פוליטי בכח? 'עץ הלימון', זה לא פוליטי בכח?
נו, אז את החבר'ה של ''סרוגים'' הכריחו לעשות סדרה לא-פוליטית בכח.
נדמה לי שהם רק הרוויחו מכל הסיפור.
לא רלוונטי.
טווידלדי מעלה נקודה חשובה: כשסרט "פוליטי בכח" באגף השמאלי של הפוליטיקה מחפש מימון – הוא ממהר לקבל. וכשסדרה "פוליטית בכח" באגף הימני רק מנסה להאניש מתנחלים אמיתיים שלא שורפים עצי זית של רועי צאן מבוגרים מנסה לקבל מימון – היא נתקלת בסירוב עקשני.
אם זה לא אומר דרשני, אני לא יודע מה כן.
מזכיר לי את הסיפור שקראתי השבת על אבא של הסופר מאיר שלו: בערוב ימיו של אביו, ניגש מאיר שלו לטדי קולק על מנת להציע לתת את פרס 'יקיר ירושלים' לאביו. הוא תרם רבות לירושלים והיא הייתה נושא שולט בשיריו. קולק סירב באומרו: "הדעות של אביך אינן מקובלות עליי".
אני חושב שזוהי דוגמה מצוינת לכושר שיפוט לקוי הנובע מדעה אישית שלא נוגעת ללב העניין.
לא רלוונטי.
מקרה בודד לא מעיד על מגמה, ואפילו לא מעיד על המקרה עצמו. יכול להיות שהרעיון נפסל שלא מסיבות פוליטיות אלא מסיבות אחרות.
כמו במקרה היצע הסרטים ותחומי העיסוק שלהם, אתה מתבסס על מעט מדי עדויות ועל תחושות בטן.
מה שאני אומר הוא שהדוגמאות שהבאתי
מייצגות משהו די רווח ובדיון הזה נמצאות עוד דוגמאות לכך. אמנם לא בטוח שהסירוב לסדרה על המתנחלים הגיעה מסיבות פוליטיות גרידא אך מדרך הפעולה של קרנות הקולנוע לגבי סרטים אחרים, אפשר להסיק מסקנות כמו שלי. מה גם שאנשים עם אג'נדות שונות משלי טענו את מה שטענתי לגבי העדיפות שסרטים כאלה מקבלים (מה שאומר משהו על דרך הפעולה של קרנות המימון). אני מזמין את מי שחושב כמוני לתת עוד דוגמאות לחיזוק הטענה.
אין לך דוגמאות
יש כאן השערה כלשהי, שמבוססת על תחושת בטן. ההשערה, אם אני מבין נכון, היא שהקרנות מוטות לצד השמאלי ולפי שיקולים אלו פוסלות או מעודדות סרטים. היא דומה מאוד להשערה הקודמת שלך, שהקולנוע הישראלי מוטה לצד השמאלי ולסרטים פוליטיים.
הבעיה ששתי ההשערות הללו, בעוד שהן לגיטימיות מאוד, לא מבוססות על עובדות, אלא על תחושות ורשמים לא מבוססים.
בשלוש השנים האחרונות היו שלושה סרטים שעסקו בלבנון. זה לא מגמה רחבת היקף. אבל הרושם שנוצר הוא כאילו כל סרט היום יוצא על זה. בדיקה קצרה הראתה לך שהסרטים הפוליטיים הם מיעוט שבמיעוט, ובתוכם סרטים שעוסקים בכיבוש הם מיעוט ממש זניח.
אז יש סרטים שמאלניים שלא זוכים לקבלת פנים חמה ("עץ לימון") למרות הקונספירציה של התעשייה, ויש סרטים פוליטיים שאפילו נקטלים ("מחילות"). יש גם סיפורים על ביטול תמיכה מקרנות מכיוון שהסרט הוא שמאלני מדי – "גן עדן עכשיו". ובמקרה הזה, בניגוד לסיפור-המלווה-בהשערה של טווידלדי, חברת הקרן שפסלה את התמיכה אמרה בפירוש שהפסילה היתה כי הסרט שמאלני מדי. למעשה – יש עוד דוגמה כזו – Jaffa של איל סיון.
אולי כדאי שנשאל את עצמנו איך, למרות שהעובדות לא תומכות בתפיסה הזו, היא כל כך רווחת כאן באתר ובכלל בציבור. באותה הזדמנות אפשר לשאול את זה לגבי תחושת הבטן הקודמת – על ההטייה הפוליטית של הקולנוע הישראלי.
זה הכל עניין של יחס ותשומת לב התקשורת והציבור והדיסוננס ביניהם.
מכאן מגיעה תחושת המועקה לגבי הקולנוע הישראלי יחד עם חוסר ההיכרות עם סרטים פחות ידועים שרק במקרה הם בד"כ פחות פוליטיים.
וממתי תחושות בטן המסתמכות על מקרים מייצגים לא קבילות יותר? אנחנו לא בבית משפט. נסה להבין למה אני מתכוון, לא מדובר בתחושת בטן הנובעת מספונטניות. זה לא טוקבקיה כאן.
קרא בבקשה (גם אם שוב) את התגובה שלי כאן עם הנושא "נכון, אני חוזר בי" ואת התגובה של אביגיל עם השם "אם אפשר אולי להכניס לך מילים לפה".
אם אתה מזכיר את שמי
אז בוא נבהיר שהתחושה שלי אינה קשורה לסוגי הסרטים שנעשים בארץ או לעוינות ממסדית כלפי סרטים א-פוליטיים או ימניים. אני חשה שהקהילה הבינלאומית מראה יותר עניין בסרטים ישראלים כאשר הם פוליטיים ושמאלנים (וגם במקרה הזה זו רק תחושה).
כן, כך הבנתי ממך.
רציתי להשתמש בהודעה שלך בשביל להבהיר לסולוצו מאיפה נובעות חלק מהתחושות שעולות בחלק נרחב בציבור. גם רציתי לגבות את התחושה שלי בתחושה שלך כשאני מבין מבין השורות שדעותינו שונות בתחומים אחרים.
ההודעה מתארת רק חלק מסוים מהרגשתי, שאיתה אני מסכים במאת האחוזים, ולכן הפניתי גם להודעה שלי בשביל תמונה שלמה יותר.
תראה
יש לך, ולרבים אחרים, תחושה כלשהי. אני לא יכול להתווכח עם העובדה הזו – התחושה הזו קיימת ובהחלט נותנת את אותותיה. אני כן מנסה להבין על מה היא מבוססת. לדעתי, היא לא מבוססת. כשטווידלדי נותן דוגמה אחת, שמסתמכת במידה רבה על השערה וניחוש, להטיה אנטי-ימנית (נניח) בקרנות אז הדוגמה הזו משמשת "הוכחה" לתחושת הבטן. כשאני נותן שתי דוגמאות ודאיות להטיה אנטי-שמאלית בקרנות הדוגמאות הללו לא משנות כלום בתפיסה.
זה לא "תחושות בטן המסתמכות על מקרים מייצגים". זה לקבוע תפיסת עולם ואז להתייחס לדוגמאות המתיישבות איתה כ-"מקרים מייצגים" ולדוגמאות הסותרות אותה כ-"אנקדוטות מקריות" (זה לא ציטוט). כך זה גם עם הסרטים, תראה בהודעה שהתייחסת אליה – מדובר שם על איזו תחושה כללית, לא מגובה בכלום, של "היחס העולמי" האמורפי מאוד.
לי זה נראה כאילו יש כמה תפיסות מוקדמות ובעלות אחיזה רחבה בציבור בנוגע לתעשיית הקולנוע בארץ (ולא רק כלפיה, כמובן), ושהעובדות עצמן קשורות בצורה רופפת בלבד לתפיסות הללו. יש לי כמה השערות בנוגע למקור התפיסות ולפופולריות שלהן, אבל אני קודם כל מנסה להבין על מה באמת הן מתבססות, לפחות במקרה שלפנינו.
ובכן, אני מודה שאין לי הוכחות חותכות לגבי מקור התחושה.
התחושה הקולקטיבית נובעת, לדידי, מאוסף של חוויות קטנות שהתאגדו יחד לתחושה אחת חזקה. הדבר נובע בעיקר מתעדוף התקשורת, ואולי מכיוון מבקרי הקולנוע, של אותם הסרטים שכמעט אפשר לנחש שיחובקו לכשיראו את אור העולם רק על פי תקציר העלילה. קצת כמו שטנץ סרטי האוסקר.
לגבי הדוגמאות שנתת – אני לא מקבל אחת והסברתי למה ואת השנייה אני לא מכיר. מה גם שהתחושה שלנו מגיעה הרבה לפני הדיון ועצם העובדה שניתנה דוגמה אחת לא אומר שהיא המקור לכל או העיקר למה שאנו מרגישים. גם, "אנטי-שמאלי" מתייחס לאלמנט שמאלי גם מתון ואתה יודע שזה לא קיים. הקרנות התנגדו רק במקרי קצה שטבעי וטוב שיעשו גם בשמאל וגם בימין אבל הטענה שיש סלידה ממסר או אוריינטציה ימנית כלשהי, גם אם מתונה (ועזוב את הדוגמה של 'סרוגים', היא לא מייצגת).
אם תיקח מדגם מייצג, או אפילו תעבור על כמה וכמה ביקורות של 'ואלס עם באשיר' ברוטן טומייטוז תגלה שמה שאני אומר לא תלוי באויר. לא בדיוק אמורפי אם תבחן גם את הביקורות על 'עץ לימון' (ושוב, אלו פרטים שכן יכולים להעיד על הכלל).
לסיכום, רוב הישראלים שמביעים תסכול מהקולנוע הישראלי, אני מאמין, שופטים את הכלל על פי מה שעל פני השטח (עיתונות, אינטרנט) בעקבות חוויות קודמות הנוגעות לאמנות, קולנוע ושימוש מוקצן במדיום שעשה כותרות וייצר טוקבקים (גם אם לא נכונים).
אצלי הדבר נובע מאוסף של הרבה דברים קטנים (ניואנסים בסרטים, ראיונות הבמאים, יחס מבקרי העולם וכו') שגרמו להגיע למסקנה רק לאחר מעשה, בלי לחפש לאשר תיאוריה (כי אז לא הייתי מעריך את 'ואלס', אלא מתעב אותו).
ושוב - תחושות
לגבי הקרנות – לא ממש ראיתי איפה התייחסת לדוגמאות שלי. בכל מקרה – אם נתעלם מהדוגמאות הללו ומהדוגמה שטווידלדי נתן – מה בדיוק נשאר לנו? מאיפה ההנחה שהקרנות מוטות לצד השמאלי של המפה הפוליטית?
לגבי הביקורות מחו"ל – תראה את הביקורות על "ביקור התזמורת" ב-rottentomatos (הנה ציטוט מאחת מהן: "Not so much a story about Jews and Arabs finding a way to get along as it is a nonpolitical story about people discovering the humanity in others, in all their scared, awkward beauty. "). האם אני אמור ללמוד מזה שסרטים ישראלים אסור להם להיות פוליטיים אם הם רוצים לקבל ביקורות טובות?
אני חושב שרוב הישראלים שמביעים תסכול מהקולנוע המקומי על רקע פוליטי (ולא לדוגמה, בגלל "ריקוד מסוכן") שופטים על פי התפיסה המוקדמת הנוחה להם, ומתוכה קוראים את כל העובדות. התחושות לגבי התעשיה קיימות שם עוד מימים ימימה (וראה גם את התגובות של "אחד שראה" לפני יומיות ספורות) וכל מה שהמציאות יכולה לעשות זה רק לאשש אותן.
אוקיי, אחד-אחד.
לגבי הקרנות – אמרתי לפחות פעם אחת ש'גן עדן עכשיו' הוא לא שמאלני מידי ולא שמאלני בכלל. יותר בכיוון של אנטי ציוני. אני לא ראיתי אותו, אבל מדיווחים רבים ומגוונים זהו הרושם שקיבלתי ממנו. את 'Jaffa' אני לא מכיר, אך אני משער ששוב לא מדובר ב'שמאלנות יתר'. זה שיש שמאלנים קיצוניים עם דעות אנרכיסטיות לא הופך אדם, או סרט, "שמאלני מידי" לאנרכיסטי ו/או אנטי ציוני.
אחזור על עצמי. אני אומר שיש רתיעה מלממן סרט עם סממנים ימניים מתונים כשסרטים "שמאלניים", רק כשהם ממש קיצוניים, נתקלים בבעיות תקצוב. תן דוגמה לסרט שמאלני מתון שנתקע או ימני מתון שמומן.
לפני שאגיע לכדי מיצוי של הנושא אגיד שהתחושות הנפוצות נובעות ממעצבי דעת הקהל וההרגשה (המבוססת על הרבה דוגמאות קטנות שמתאספות) שיש חד-גוניות בקרבם וזה משפיע על הרבה תחומים.
הביקורות – לשאלתך, לא. מה שאני אומר הוא שסרטים פוליטיים נוטים לקבל יחס ביקורתי אחר – אוהד יותר, מייחס חשיבות, מערב פוליטיקה ואקטאוליה בביקורת אמנותית – מאשר סרטים לא פוליטיים כלל. אני טוען ש'ביקור התזמורת' הוא לא דוגמה טובה כי אחד מנושאיו הוא יחסי יהודים-ערבים, דבר הנוגע לשורש הסכסוך ובהכרח פוזל אליו. בביקורת שהבאת מוסבר שהסרט הוא מה שאמרתי אך לדעתו הוא יותר מזה. לא מעלים את הפזילה לסכסוך.
לגבי הפסקה האחרונה, כבר אמרתי לך שאתה צודק לדעתי – רק שים לב שזה לא אומר שאין עובדות ומקרים התומכים בצורה אובייקטיבית בדעות המוקדמות. אני מדבר בשם עצמי כאן, אני לא יודע לדובב את שאר האנשים המחזיקים בדעה דומה לשלי. לא מדבר בשם 'אחד שראה' (מתברר שלא כל הימניים הם אותו הדבר!) ובטח שלא בשם כל מחזיקי הדעה. ניסיתי לשקף מה אחרים מסביבתי הפוליטית לפי הבנתי.
עכשיו, אני מרגיש שהגענו למיצוי. אני מזמין אותך להגיב אך אני סיימתי להגיד את מה שיש לי להגיד. מי שרוצה להוסיף, שיוסיף.
היה מעניין לברר דעות על הקולנוע הישראלי.
אולי התחושה מגיעה מכיוון אחר
ידוע לכל (או לכל מי שאי פעם ניסה לשים לב) שהתקשורת מוטית שמאלה (זה מבוסס על אוסף מצטבר של המון מקרים). אולי התחושה נובעת מסיקור התקשורת ולאו דווקא מהמצב בשטח. אני לא קולנוען ולא מכיר היטב את הברנז'ה, אני לרוב נתקל בה דרך התקשורת. יכול להיות, באיזשהו אופן קנטיאני, שהברנז'ה מאוזנת ותוצרי הקולנוע מאוזנים יחסית, אבל התקשורת משקפת אותה עקום.
דבר נוסף, רוב האנשים כאן, שנראים כמכירים את התעשייה מקרוב, לא ניסו להכחיש את הטענה אלא להסביר ממה היא נובעת. כלומר, להסביר למה זה לא נובע מהעדפת אג'נדה כללית אלא נובע ממשתנה מתווך (פסיכולוגי כזה או אחר). הרוב לא ניסו לסתור את הקונצזוס הדי רחב סביב ההטיה של התעשייה (תגובות כמו: "השאלה שצריך לשאול היא למה שמאלנים עושים יותר סרטים" וכד').
נכון.
זה חלק ממה שאמרתי. יש תופעה נרחבת שהקודקודים בהרבה תחומים (תקשורת, קולנוע) הם מהשמאל מה שבהכרח משפיע על מה שיוצא תחת ידיהם ויוצר מצג שווא לציבור המגוון והלא-מונוכרומטי.
האמירה ש-''התקשורת מוטית שמאלה'' היא מאוד בעייתית, בלשון המעטה
בפועל, מה שרואים במחקרים על סיקור של אירועים בזמן אמת (שהוא זה שחשוב ביותר, בניגוד לסיקור בדיעבד או טורי דעות) – הוא נטייה של גופי התקשורת המרכזיים "להתיישר", בגדול, עם עמדת הממשלה, עם הממסד הפוליטי ועם הקונצנזוס הציבורי – גם אם בשוליים יש גם דיווחים חדשותיים שמטילים בהם ספק.
מדובר בנושא גדול ומורכב שלא זה המקום לדון בו (גם ככה משתולל כאן
), אבל אפשר לציין בקצרה שתי דוגמאות בולטות: ב-2005, הסיקור החדשותי היה כזה שתמך בביצוע ההתנתקות (עמדה "שמאלנית"); ב-2006 הסיקור החדשותי היה כזה שתמך ביציאה למלחמת לבנון ה-2 (עמדה "ימנית"). בשני המקרים הגורם המכריע בסיקור החדשותי היה עמדת הממשלה.
דוגמה נגדית
"אושפיזין" של שולי רנד הוא סרט שנקודת המוצא שלו רחוקה מאוד מעמדתו של השמאלני המצוי, והוא זכה למימון ולביקורות טובות בארץ ובעולם.
אני לא חושבת
שאפשר להגדיר את אושפיזין "ימני" או פוליטי בכלל. זה לא סרט שעוסק בכלל בפוליטיקה. עצם ההתמקדות בדתיים-חרדים לא הופך סרט לפוליטי.
לא ההתמקדות בדתיים
אלא העובדה שהסרט מעביר באופן חד-משמעי מסר 'אמוני', כלומר מסר התומך באמונה ובדת (עד כדי כך שהיה מגיב באתר הזה שחשב שהסרט מצוין אבל התקשה לאהוב אותו בגלל שהמסרים שלו מנוגדים לתפיסת עולמו). ומאחר שדת היא נושא פוליטי מובהק במדינת ישראל, יש בעיני פוליטיקה בסרט.
('מרחק נגיעה' ו'מדורת השבט', למשל, עסקו שניהם בדתיים, אבל לא החזיקו מסר כזה אלא היו מורכבים יותר, עם מסרים לכאן ולכאן).
מזל שהם לא עשו סדרה כזו
כי אם אפילו סרוגים הצליחה ליצור תלונות במגזר הדתי על כך ש"השמאלנים האלו מציגים את הדתיות ככאלו שרק סקס יש להן בראש", אני פוחד לחשוב איזה טוקבקים היתה גוררת סדרה על חברון שבוודאי "מציגה את המתנחלים כחיות אדם ואת הפלסטינים כחסרי ישע מסכנים. הסמולנים בתקשורת נמאסו" (אחד שראה)
בתור אחד שמכיר את המגזר מקרוב
אני יכול להגיד לך שכמעט ולא היו תלונות "השמאלנים האלו מציגים את הדתיות ככאלו שרק סקס יש להן בראש".
היו תגובות הרבה יותר מעורבות ובשורה התחתונה – רוב מי שראה, אהב. מה גם, ש"שמאלנים" לא יצרו את הסדרה אלא אנשים מהמגזר (בחלקם). ותמיד יהיו ממורמרים, זה קורה על ימין ועל שמאל (תרתי משמע). אל תשכח שסדרה על מתנחלים מפי שמאלנים (AKA האנשים שלא מכירים את חיי היום-יום האמיתיים של המתנחלים) לעולם לא הייתה יוצאת אמינה מכיוון שהייתה מתבססת על מיתוסים – אבל זו באמת היפותטיקה מיותרת.
מבזק חדשות: טוקבקים מעידים על הטוקבקיסטים. טוקבקיסטים הם ציבור מסוים, לא מייצג.
שאלת תם
למה יש קישור ביומית לביקורת על ואלס עם באשיר, אבל אין לזו של בופור?
תוקן. תודה.
נתקלתי במשהו כזה, אבל אני לא מוצאת מתי הוא אמור לצאת או מי היוצרים שלו.
http://www.imdb.com/title/tt1235124
בכיכובו של הנסיך כספיאן
דווקא הוא?
לא יכלו למצוא מישהו יותר יפה וכריזמטי? מי ששיחק את גריי בליגת הג'נטלמנים עשה עבודה מצויינת.
מסכים.
ממש מצוינת, אפילו.
דווקא הוא?
מסכים ומחזק, סטיוארט טאונסנד (כך מסתבר לפי IMDB), גילם דמות שהייתה קרובה יותר לעיבוד הקומיקס של אלן מור (באופן טבעי) מאשר למקור הספרותי, והיה אולי נקודת האור היחידה בסרט.
דווקא הוא?
אירוני משהו שדווקא הוא לא הופיע בבקומיקס ובכל זאת היה הדבר הכי טוב בסרט (לא שהייתה לו הרבה תחרות).
ה"לא סופי" אומר שכן, אבל בימד"ב אין שום אזכור לזה. מי צודק?
הקרנת הבכורה של מחוז 9 תהיה ב-4.10 במסגרת פסטיבל אייקון.
לאחר מכן הסרט יופץ באופן מסחרי, רק שקשה לדעת בכמה קולנועים בדיוק ומתי.
אוקיי, תודה.
כל עוד הוא יופץ מתישהו, אני רגוע.
אוקיי, תודה.
D-9 סרט מדהים…חובה לראות
המפיצים איחרו את הרכבת
כבר אפשר להוריד באיכות טובה.
טריילר חדש ל-New Moon
למען האמת, זה גורם לי לרצות לראות את הסרט. קצת, לא יותר מדי.
http://scifiwire.com/2009/09/new-moon-trailer-sneaks-o.php
אומייגד אומייגד זה טריילר לדמדומים השני אומייגד!!!1
• דקוטה פאנינג נראית ממש יפה שם. ממש.
• אנשי זאב לא מזדאבים רק בלילות ירח מלא? ובכלל, מילא שיעברו על הקאנון המוסכם של אנשי זאב, אבל אם הם קוראים לסרט "מולד הירח", אני מניח שהם מתכוונים לקטע של אנשי זאב וירח.
• הממ, אדוארד מופיע נטול חולצה הפעם. כן, מדובר במשהו כמו 100-80 מיליון בפתיחה.
דווקא נראה לא רע
הסרט הקודם היה חתיכת פיהוק, אבל זה נראה חצי-מעניין משום מה.
אומייגד אומייגד זה טריילר לדמדומים השני אומייגד!!!1
וערפדים נוצצים? דמדומים מערער על רוב הכללים שמפלצות-אדם נהגו לציית להם פעם.
בעולמה של סטפני מאייר
לא, אנשי זאב הופכים לזאבים בלי קשר לירח.
(כך נכתב בספר "מולד הירח", שלצערי קראתי אותו. איזה בזבוז זמן)
בעולמה של סטפני מאייר (כה''ב)
כל דמות מפלצת אדם מטשטשת את אמצעיה המפלצתיים, מאיזושהי סיבה. אדוארד בקושי מראה סימנים של ערפדיות. חוץ מכוח על מגניב כלשהו, מהירות על טבעית ורצון להרוג את בלה, הוא לא כל כך ערפדי.
טריילר חדש ל-New Moon
נראה נחמד, ודי מזכיר את "הנסיך חצוי הדם" מבחינה ויזואלית, רק חבל שהטריילר חשף יותר מדי פרטי עלילה. כל הקטע עם האנשים הלבושים גלימות אדומות והקרב איתם נראה כמו ספוילר גדול.
כנראה הסופר-אולטרא-מונסטרו-וולטורי.
באסה. זה לא נראה טוב.
הקונספט של הסרט נשמע מגניב, ההייפ משכנע (אם הוא טוב כמו 'המתאבק' הוא בוודאי שווה צפייה) ועם הדעות הפוליטיות אין לי בעיה (אני נוטה מאוד לשמאל). אבל מה- הדיאלוגים חרא, ככה שאין לי מושג אם לראות. מה הייתי עושה בלי עין הדג.
פינגווין, לא אמרת שאחרי פסטיבל ונציה אתה הולך לעדכן את הבלוג שלך
בתחזיות חדשות לאוסקר?
מעריצייך מחכים!
כשיהיה זמן, בתקוה שהזמן הזה יגיע בשבוע הבא.
שניצר: זה גל של תעמולה ציונית.
בופור, 'באשיר', לבנון:
"הגיעה בעת האחרונה מתקפת הסרטים הישראליים על אודות המלחמה בלבנון, והחזירה את ההכרח להסתייע בעקרונות האידיאולוגיה הציונית, כדי לפענח את מה שעומד מאחורי המעשה האמנותי."
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/943/594.html
זונת צומי
שניצר סתם זורק מילה כדי לקבל קצת תשומת לב.attention whore. שמוליק מעוז בראיון לעיתון ערבי מאבו דאבי אומר במפורש שהוא רוצה שישראלים שיצפו בסרט לא ירצו לשלח את ילדיהם לצבא. אז איך זה תעמולה ציונית? מה שכן יש בהם שביעות רצון עצמית אופיינית לז'אנר היורים בוכים. בכל הסרטים האלה הגיבורים תמיד חפים מפשע שמישהו אחר גרם להם לעשות דברים נוראים. אפילו בסרט "לבנון" הקטע הברוטלי ביותר הוא הפלנגיסט שחוקר באלימות עד זוב דם את החייל הסורי. מה הישראלים עושים שם בלבנון לא נאמר.
הכינוי שלך אלים
הכינוי שלך אלים
:-)
בדרך לאוסקר?
חדשות טובות לשמוליק מעוז
http://www.variety.com/article/VR1118008908.html?categoryid=13&cs=1
זה לא משנה
תקנון האוסקר מחייב את כל המתמודדים בקטגוריית השפה הזרה לצאת בארצם להקרנות מסחריות למשך לפחות שבוע, לא יאוחר מ-30 בספטמבר. כל עוד תאריך ההפצה של הסרט לא מוקדם לשבוע הקרוב, "לבנון" לא כשיר לייצג את ישראל באוסקר השנה. בהתחשב בכך שהזוכה באופיר יוכרז ב-26 בספטמבר וההצבעה כבר נסגרה, הסיכויים של "לבנון" להגיע לאוסקר קלושים.
ההצבעה כבר נסגרה? אוי ויי.
לו "לבנון" היה זוכה בונציה לפני זה אז בטח רוב ההצבעות היו הולכות אליו אבל בגלל שהיא כבר הסתיימה אז או ש"סיפור גדול" יזכה ויוכיח שהאקדמיה בוחרת את הסרטים שלה על סמך כמה שהם חושבים שיש להם סיכוי לקבל מועמדות לאוסקר, או ש"עג'מי" יזכה ויוכיח שהאקדמיה דווקא בוחרת לפי הסרט הטוב ביותר (כמו שאמור להיות). כמובן שיש גם את האפשרות הזו שחברי האקדמיה החליטו לעשות "דווקא" בגלל שכל כך הרבה עיתונאים\מבקרים כבר הכריזו שאין סיכוי ש"סיפור גדול" לא יזכה כי הוא זה שיש לו הכי הרבה סיכויים לקבל מועמדות לאוסקר והאקדמיה לא באמת בוחרת על פי "מהו הסרט האיכותי ביותר" ולכן "עג'מי", שראוי יותר לזכות, לא יזכה. אז הם שמעו את זה והחליטו לעשות "דווקא" ולהראות לעיתונאים\מבקרים האלה שהם דווקא כן בוחרים על פי איכות הסרט (למרות שהם לא).
זאת אומרת שיש שתי אופציות
אחת, כולם חשבו כמוך שעג'מי יותר טוב, אבל בחרו בסיפור גדול כדי שייבחר לאוסקר, או שכולם חשבו שכמוך שעג'מי יותר טוב, ואז בחרו אותו לא בגלל שהוא לדעתם הכי טוב, אלא בגלל שהם רצו להצטייר כמי שבוחרים את הסרט הכי טוב (מה שכמובן אובייקטיבי), אבל לא, הם בחרו בסרט הכי טוב כדי שיגידו שהם בחרו בסרט הכי טוב. נכון?
בקיצור, ברור לי שיש שיקולים חיצוניים, אבל גם ההצגה שלך לא מאוד הוגנת, בוודאי כשהיא מפרשת כל תוצאה שתהיה בצורה כזו.
בפסטיבל ניו יורק
הסרט הוקרן כעת בהקרנה למבקרי קולנוע בפסטיבל ניו יורק והביקורות גרועות. מעניין אם המבקרים האירופיים והאמריקנים יכולים להפריד בין איכות הסרט לדעותיהם הפוליטיות. ולמה דעותיהם כ"כ חלוקות. נראה שהאמריקנים פשוט נרתעים פיסית לראות חיילים מפוחדים ולא מסורים כגיבורים או כאנטי-גיבורים של סרט.
מכיוון שהקולנוע הישראלי ממומן ברובו בקרנות אירופיות (צרפתי גרמני) הטעם שלהם מכוון אירופית אבל הוא נופל איפה שהכל קובע וזה באמריקה. מסקרן גם למה הבוחרים בפרסי אופיר לא המשיכו את ההייפ של לבנון אחרי ונציה ונתנו לו את הפרס. מה הייה השיקול? האם למישהו שם נפל האסימון?
http://www.hollywood-elsewhere.com/2009/09/lebanon_is_less.php
the film evokes its mood in a pitch-perfect sense that everyone is afraid and no one can be turned into a soldier, no matter what kind of artillery theyre given.
If you want to use the excuse that since this is a war film, it has to be heavy handedgo right ahead. But its apalling that this by-the-numbers war is hell has received so much critical love for something as asinine as a crying donkey.
http://blogs.current.com/movies/2009/09/28/lebanon-reviewed/
בפסטיבל ניו יורק
כפי שנאמר ביומית על פרסי אופיר, הבחירה בסרטים המועמדים לאופיר נעשתה לפני הידיעה על זכייתו של לבנון בונציה.
תודה
אתה ראית את הסרט?
כן
חפש את התגובה שלי כאן למעלה (אין לי מושג איך מלנקקים לתגובות, כנראה שעכשיו זה מאוחר מדי ללמוד
)
הדרך הנוחה ביותר לקישור לתגובה ספציפית:
http://www.fisheye.co.il/thread?rep=391268
המספר בסוף הקישור הוא מספר התגובה הספציפית.
כן
אבל הבנתי שאין משחק בעג'מי. אלה אנשים מהרחוב כמו הסרט הברזילאי שהוא מחקה
לא שחקנים מקצועיים, אכן
אפשר לומר שהשחקנים בעג'מי הם "אנשים מהרחוב", אבל הם משחקים. נתנו להם שורות טקסט, והם התאמנו כדי לעשות את התפקיד טוב.
לא שחקנים מקצועיים, אכן
מה שאי אפשר להגיד על לבנון?
לא נתנו להם שורות
הבמאי מסביר על תהליך העבודה:
http://blog.lev.co.il/?p=260
שמחתי מאד שעג'מי ניצח בטקס. לטעמי זהו הסרט הטוב ביותר השנה, מאלו שראיתי לפחות. הוא שלם יותר מ"סיפור גדול" ובוודאי שטוב מ"לבנון".
וואלה.