 |
||
| מהפכת הקולנוע הדיגיטלי מגיעה לארץ מכיוון לא צפוי: גלובוס. האולם הראשון בארץ שבו תוקרן מערכת הקרנה דיגיטלית יהיה גלובוס 1 במרכז עזריאלי. החל מה-8 במאי תוכלו לחזות בו ב'איירון מן' בהקרנה דיגיטלית נטולת שריטות. | 
03.04.2008
|
|
יומית
מהפכת הקולנוע הדיגיטלי מגיעה לארץ מכיוון לא צפוי: גלובוס. האולם הראשון בארץ שבו תוקרן מערכת הקרנה דיגיטלית יהיה גלובוס 1 במרכז עזריאלי. החל מה-8 במאי תוכלו לחזות בו ב'איירון מן' בהקרנה דיגיטלית נטולת שריטות.
מהפכת הקולנוע הדיגיטלי מגיעה לארץ מכיוון לא צפוי: גלובוס. האולם הראשון בארץ שבו תוקרן מערכת הקרנה דיגיטלית יהיה גלובוס 1 במרכז עזריאלי. החל מה-8 במאי תוכלו לחזות בו ב'איירון מן' בהקרנה דיגיטלית נטולת שריטות.
לא ממש מלהיב
חסרונות: (שכנראה לא נשים לב אליהם)
– רזולוציה
– איכות צבע
יתרונות:
– לא יווצרו פגמים כשיקרינו לאורך זמן.
– למקרינים שלא ממש מבינים יהיו פחות הזדמנויות לפשל.
– הוזלת עלויות לקולנועים, מה שאולי (אולי גדול מאוד) יחזיר חלק מהקולנועים לפריפריה.
אישית, מחליפים לי שתי בעיות שאף פעם לא שמתי לב אליהן (פשלות בהקרנה ושריטות) בשתי בעיות אחרות, שאומרים שאני לא אשים לב אליהן.
הדבר היחידי שישמח אותי זה אם באמת יצוצו להם כמה קולנועים שכונתיים פה ושם.
לא הבנתי את החסרונות.
אתה יכול להסביר?
מולטימדיה דיגיטלית היא טיפה פחות איכותית
בעולם המוזיקה למשל, יש עדיין אנשים שלא מוותרים על הויניל שלהם, כי CDים הם פשוט לא אותו הדבר. צריך אוזן מאוד מיוחדת בשביל באמת לשים לב.
אני מכיר הסבר טכני מאוד מאוד כללי, שאומר שצליל אנלוגי הוא גל, בעוד 1 ו-0 יכולים רק להתקרב אבל לא ממש להיות זהים. כמו בתמונה:
אני מניח שלוידיאו יש הסבר דומה.
נשמע לי מעט תמוה
שכן המדיות הדיגיטליות מגיעות לרזולוציות יותר גבוהות מהמדיות האנלוגיות (אני מדבר על DVD/בלוריי נגד VHS), אז אני לא רואה איך זה שונה כשמדובר בהקרנות.
מצד שני, יכול להיות שאני מבלבל בין 2 טכנולוגיות שונות לגמרי, מה שהוביל לזה שיצאתי טמבל.
מעט על דיגיטציה, על קצה המזלג של רגל אחת:
באופן כללי, דיגיטציה של כל מדיה שהיא מחייבת הפיכה של גל רציף לסדרה של קבוצות מספרים בדידות. מעצם ההגדרה הזו, הפיכת הקלטה אנלוגית לדיגיטלית, ולאחר מכן פלייבק של אותה הקלטה דיגיטלית (כלומר התהליך ההפוך – יצירה של גל רציף מאותן קבוצות מספרים בדידות), לעולם לא תיתן תוצאה זהה *לחלוטין* של הגל שנכנס למערכת ההקלטה. אמנם, בעיקר כשזה מגיע לסאונד, ברמות ההקלטה הסטנדרטיות של היום, רוב האנשים לא ירגישו בהבדל. אבל אם אתה רוצה הוכחה, תעלה קובץ WAV בתוכנה לעריכת סאונד כלשהיא, ותעשה ZOOM IN עד הסוף. תוכל לראות בבירור, שהגל שנראה מרחוק רציף, בעצם מורכב מסדרה צפופה מאד של "מדרגות", כלומר בסופו של דבר, הגל לא באמת רציף.
לגבי "רזולוציה": ההבדל בין הקלטה אנלוגית לדיגיטלית הוא בסיסי ביותר – השיטה עצמה שונה. המילה רזולוציה מתייחסת לכמות המידע שדגימה דיגיטלית אחת יכולה לבטא (בתמונה – מס' פיקסלים ומס' ביטים לפיקסל, המבטאים את היכולת של כל פיקסל לבטא מגוון צבעים. בסאונד – מס' הביטים לדגימה, שנותנים לכל דגימה לבטא מגוון של עוצמות סאונד). בהקלטה אנלוגית (שהיא בעצם גם האופן בו חושינו עובדים), אין רזולוציה, ועל כן קשה מאד לטעון שאנחנו רואים או שומעים ברזולוציה מסויימת. אנחנו לא רואים בפיקסלים ולא שומעים בדגימות. לכן, להגיד שמדיות דיגיטליות מגיעות להפרדה גבוהה יותר מהאנלוגיות, זה כמו להשוות בין ההפרדה של טלוויזיה להפרדה של מכונית. שני דברים שונים לחלוטין.
לגבי תקליטי ויניל, אני חושב שלאו דווקא ה"הפרדה", אלא בעצם הטווח הדינאמי של המדיה וצבע הסאונד ה"חם" שלה, הם הדברים שמדברים אל אלו המעדיפים תקליטים כאלה. לעניות דעתי, בהקלטה נכונה ומפורטת, ועם הציוד הנכון, אפשר להגיע בדיוק לסאונד כזה גם באמצעים דיגיטליים.
מעט על דיגיטציה, על קצה המזלג של רגל אחת:
לא הבנתי. לתקליטי ויניל אין רזולוציה? הרי גם שם מדובר בסופו של דבר על מידע שמקודד איכשהו, באמצעות מכשירים בעלי דיוק סופי. ההבדל הוא רק בכך שלא הופכים את המידע לסדרה של 0 ו-1.
האם הטענה היא שדיגיטיליזציה של קול היא חסומה ברמת האיכות שהיא מסוגלת לספק, בלי תלות בכמות המידע שמוכנים "לבזבז" – כלומר, שיש איזה סף של מידע שמעליו אין דרך לשפר את איכות הקול? דהיינו, שיר שלוקח 30 מגה ושיר שלוקח 3,000 מגה יהיו בדיוק באותה איכות, ולא משנה באיזה ציוד הקלטה מחוכם נשתמש.
CD מוגבל ל-20 קילוהרץ.
בגבול העליון. הסיבה? לחסוך מקום, כי לא צריך לאחסן מידע דיגיטלי שרובו לא מועיל מעבר לגבול הזה. פשרה מצויינת, מפני שרוב העולם לא יכולים לשמוע מעל ל-16 קילוהרץ.
ויניל לא עבר את ההגבלה הזו(הוא פורמט אנלוגי, ולא עשו בו חשבונות של 'מה יכול להיכנס').
בכל אופן, לפני כמה שנים יצא לי לשמוע די בסמוך תקליט של Wings ואת אותו דבר ב-CD, והיו כמה אוברטונים שהצלחתי לשמוע בתקליט ולא היו ב-CD; כמה אנשים שהכרתי לא שמעו את ההבדל, ויש לי חשד שהוא לא רלוונטי לרוב מוחלט שבמוחלטים של האוכלוסיה.
אני לא בטוח שאפשר להסיק מזה משהו לגבי פילם, כי מדובר בשאלה של רזולוציה, וקביעת הרזולוציה המקסימלית של וידאו דיגיטלי תשפיע *מאוד* על ההשוואה, ולמיטב ידיעתי אין פורמט סופי ומוחלט לזה עדיין (כלומר, אין עדיין גבול ברור של רזולוציה להקרנה דיגיטלית, שקבוע בפורמט מוסכם; זה שציוד ההקרנה הדיגיטלית היום ברזולוציה מסויימת, לא אומר כלום לגבי עוד עשר שנים).
CD מוגבל ל-20 קילוהרץ.
אבל זו סתם הגבלה שרירותית, מה שאתה מציין על ה-CD; מה יקרה כשיעברו לפורמט מוזיקה דיגטלית חדש יותר? הרי בימינו DVD לצריבה נמכרים כמעט במחיר של CD; אני מניח שמתישהו יפסיקו למכור CD ויתחילו למכור מוזיקה על גבי דיסקים יעילים יותר, ואז אולי גם יסלקו את מגבלת ה-20 קילוהרץ הזו – ואז מה?
אז ייתכן מאוד שאוזן אנושית
לא תוכל לקלוט הבדלים של ממש (חסידי הויניל מדברים על 'חום' ועל העובדה שיש פה ושם שינויים קטנטנים ולא הכל מדויק דיגיטלי; אני בטוח שאלגוריתם טוב מספיק לייצור 'רעש' יוכל לחקות את זה).
בכל אופן, דיברתי על הויכוח של CD מול ויניל, לא על התיאוריה של אנלוגי-לעולם-טוב-מדיגיטלי, שלא משכנעת אותי לגמרי.
אז ייתכן מאוד שאוזן אנושית
אף אחד לא טוען (ברצינות) שויניל נאמן יותר למקור מ CD.
לויניל יש נטיה להפיק "צליל חם", אבל אין הכוונה לצליל מדויק יותר,אלא לגוון מסוים בצליל.
הנאמנות למקור של נגן CD (ויעיד הכשלון של התקן המתקדם יותר, SACD כדי להבין כמה אין צורך ביותר מזה) לאין ערוך יותר טובה משל הויניל, שעשוי לזייף בגלל סיבות שונות ומשונות,בהן אפילו אבק…
CD מוגבל ל-20 קילוהרץ?
קודם כל, העובדות:
הקלטה בפורמט CD מוגדרת כהקלטה ב-16BIT, 44.1KHZ. *טכנית*, זה נותן ל-CD טווח דינאמי של כ-96DB (בלי להיכנס למונחים טכניים מדי כמו שזה, אאל"ט, DBFS), והתדירות המקסימאלית שהוא יכול לשחזר בנגינה היא 22.05 KHZ. למה רק טכנית? כי בפועל, רק בתנאים מסויימים מגיעים באמת לניצול מלא של כל הטווח הדינאמי. רוב השירים המוקלטים כיום, מגיעים לצרכן דחוסים בטירוף לטווח של 6DB במקרה הטוב. ושוב אני גולש לעניינים טכניים מדי..
עם זאת, לקבוע שרוב העולם לא יכול לשמוע מעל 16 קילוהרץ זה לא נראה לי נכון. יש סיכוי לא רע שהאוברטונים שאתה אומר ששמעת בוויניל היו באיזור הזה ומעלה, לדעתי. גבול השמיעה האנושי העליון, מוגדר בד"כ באזור ה-20 קה"צ, ויש כאלו שיכולים לשמוע אפילו 22 ויותר.
ועוד משהו ששכחתי:
בלימודי סאונד, הסבירו לנו בדיוק למה ה-CD מקליט בתדירות ועומק הדגימה שהוא מקליט – אאל"ט זה קשור לקצב ועומק הדגימה של מכונות ההקלטה הדיגיטליות הראשונות. הנתונים האלה הם LEGACY, והם כבר ארכאיים – עם הנפחים שאפשר להשיג היום בקלות על מדיות, אפשר בלי בעיה להקליט בהפרדה גבוהה הרבה יותר. DVD-AUDIO, לדוגמה, תומך עד 24BIT, 192KHZ, וסראונד 5.1 לפחות. בזמנו, קראתי הרבה תגובות של אנשים שאמרו שההקלטה בנתונים האלה מוסיפה המון לסאונד, ושההבדל בין ה-CD לוויניל מצטמצם, אולי אפילו מאד. הבעיה היחידה היא, שלאחר קרוב ל-20 שנה, ה-CD הוא עדיין הפורמט השולט בשוק. הפורמטים האחרים פשוט לא תפסו.
בשליפה מהירה, ראה פה:
http://www.igudhadera.co.il/page_cat.asp?topic_id=2&page_id=88&show=no
גבול השמיעה התיאורטי מסתובב באזור עשרים קילוהרץ עם כמה חריגים, אבל רוב בני האדם – בטח בגילאים מבוגרים יותר מגיל 25 – יכולים לשמוע עד 16 קילוהרץ. ולראיה, הניסוי שנעשה בבריטניה במערכת שפולטת גלי-קול להרתעת צעירים פרחחים:
http://www.bbc.co.uk/wiltshire/content/articles/2006/04/04/mosquito_sound_wave_feature.shtml
אגב, אפשר לדעת את הגבול שלך בצורה די פשוטה: יש דוחי יתושים שאמורים להשמיע צליל מעבר לגבול השמיעה שלך. יש אנשים, כולל אנוכי הקטן, שמקבלים כאב ראש מהחריקה של המכשיר. יש לא מעט אנשים אחרים, שלא שומעים אותה בכלל.
אמממ... לא.
שוב, שיטת ההקלטה האנלוגית לא קשורה למושג רזולוציה. התקליט משחזר סאונד ע"י העברת מחט עדינה ב"ערוץ" שבו חרטו רעידות לפי הסאונד המקורי. מכיוון שהכל אנלוגי, אין פה כימות מדוייק של שום דבר, ולכן היכולת של התקליט להיות אמין לצליל המקורי, תלויה גם באיכות ובעדינות של המכונה שחרטה אותו, ובמחט שמשמיעה אותו.
ולגבי המגבלות של הדיגיטציה – ראה מה כתבתי בהמשך השירשור. דיגיטציה תאפשר לך לשחזר כמה שתתן לה לשחזר, לפי הפרמטרים שבהם תקליט. אם תקליט את אותה ההקלטה פעם באיכות CD, ופעם ב-24BIT 192KHZ, ההקלטה השניה תתפוס יותר מקום, אבל תישמע טוב יותר בהתאם.
אני לא מבין על מה הויכוח.
די בהתחלה אמרתי שהויכוח נע על ויניל מול CD בפורמט הרגיל ותו-לא, וקישרתי את הדברים למה שהאוזן מסוגלת לשמוע ולאפשרות של הויניל להכיל כמה אוברטונים שלא יהיו בדיסק. אתה חוזר ומתעקש על נקודה שאני לא חולק עליה – שה-CD *איננו* הגבול העליון האפשרי, וששיטות הקלטה דיגיטליות אחרות מאפשרות איכות גבוהה יותר.
אבל לא חלקתי על זה בכלל.
שים לב שבהודעה שאתה מתייחס אליה, לא עניתי לך...
אופס, סליחה...
אמממ... כן.
שוב, אתה מתעלם מכך שגם חריטת הרעידות ב"ערוץ" בוצעה על ידי כלים עם דיוק מוגבל וסופי. זה שאין כימות ישיר לא אומר שהוא לא קיים, ושהוא לא משחזר במדוייק את כל טווח התדירויות והרעידות של האוויר שיצר אותו (אתה מוזמן להציג לי הוכחה שהשחזור הוא כן 1:1, זה נראה לי מאוד מעניין).
אז מה אתה רוצה להגיד בזה?
שוב שהתקליט הוא לא לגמרי אנלוגי?
אני לא טענתי שהדיוק של כלי ההקלטה וההשמעה של ויניל הוא אינסופי, רק שאי אפשר לכמת אותו במדוייק. ראה הודעתו הארוכה של דן ברזל (להלן- הידען ברזל) מתחתינו.
אז מה אתה רוצה להגיד בזה?
לא. אתה אמרת: "באופן כללי, דיגיטציה של כל מדיה שהיא מחייבת הפיכה של גל רציף לסדרה של קבוצות מספרים בדידות. מעצם ההגדרה הזו, הפיכת הקלטה אנלוגית לדיגיטלית… לעולם לא תיתן תוצאה זהה *לחלוטין* של הגל שנכנס למערכת ההקלטה"
אני אומר – אחלה, אבל גם ב-So-Called התקנים אנלוגיים כמו תקליט ויניל יש את אותה בעיה בדיוק, רק אולי מסיבות שונות – ויתר על כן, כנראה שהמדיות הדיגיטליות מסוגלות, לפחות ברמת הפוטנציאל, להיות *יותר* נאמנות למקור מאשר הויניל.
שמת לב שהוא לא מתווכח איתך?
שמת לב שהוא לא מתווכח איתך?
זה שהוא אמר "אמממ… לא" על מה שכתבתי קצת בלבל אותי.
מה שאמרת כמעט נכון
אבל יש נקודה אחת שבה, למיטב הבנתי, אתה שוגה.
אפשר בהחלט להשוות בין "רזולוציה" של מדיה דיגיטלית לבין "רזולוציה" של פילם.
משום שבניגוד למה שנאמר כאן, גם בפילם יש רזולוציה. גם הפילם הוא לא מדיה אנאלוגית לחלוטין.
על הפילם יש הרבה מאוד גבישים קטנים ורגישים לאור. כל גביש כזה הוא נקודה. ככל שתגדיל יותר את הצילום מהפילם, ככה אתה תראה נקודות יותר ויותר גדולות, שהן למעשה בגודל הגבישים שעל הפילם. מסקנה: הרזולוציה של הפילם היא מספר הגבישים שמהם מורכבת התמונה.
אגב, זה בדיוק ההבדל בין פילם של 100 ASA לבין פילם של 200 ASA או פילם של 400 ASA.. בכל אחד מהם הגבישים הם בגודל אחר. כלומר – כל אחד מהם נותן "גרעיניו?ת" שונה. פילם של 400 ASA נותן לך גרעיניו?ת גבוהה בהרבה מפילם של 100 ASA, ולכן הוא נותן תמונות פחות איכותיות.
(מצד שני, פילם של 100 ASA הוא פחות רגיש לאור, אבל זה כבר לא רלבנטי לענייננו).
מממממ… אני תוהה מההסבר שלך מה ההבדל בין ASA למה שאני מכירה כ-ISO?
אין הבדל מבחינת הרגישות לאור, יש הבדל מבחינת המדיה.
ASA הוא התקן שהשתמשו בו בעולם האנלוגי (צילום בפילם) ואילו כשמדובר בצילום דיגיטלי, מתכוונים לאותו הדבר בדיוק כשמדברים על ISO, כש ISO זה השם של ארגון התקינה שקבע את התקן של ASA.
במילים אחרות, כשמדברים על ASA מדברים על מידת הרגישות של סרט הצילום בצילום אנלוגי וכשמדברים על ISO מדברים על מידת הרגישות לאור של החיישן הקולט את האור במצלמה הדיגיטלית.
למיטב ידיעתי, ISO זה המדד היום גם בפילם
ASA זה פשוט כינוי מיושן הרבה יותר, אבל זה מה שתפס בארץ.
מה שאמרת כמעט נכון
אממ, אני חושב שדווקא המשפט האחרון שכתבת בהודעתך, הוא-הוא הרלוונטי ביותר, שלא כמו שטענת.
אמנם אני לא בדיוק מומחה לפילם, אך עד כמה שידוע לי, הסימון ASA (או ISO) של פילם מציין את מידת הרגישות שלו לאור, ולא את מידת ה"גרעיניות" שלו, שדווקא *היא* זו השולית לדעתי. פילם של 400 ASA יכול לתת תמונות מצויינות בדיוק כמו פילם 100 ASA, אלא שאתה צריך לדעת איך ועד כמה לחשוף אותו לאור. אתה מצלם תמונות באזור חשוך? עדיף לך פילם עם ASA גבוה יותר.
ולגבי טענתך על הרזולוציה של פילם, רזולוציה היא מושג המתאר כימות מדוייק של הפרדה (מס' פיקסלים, עומק דגימה וכו'), בעוד בפילם אי אפשר לספור את הגבישים על הצלולואיד… חוץ מזה, להגיד "גם הפילם הוא לא מדיה אנלוגית לחלוטין", זה כמו להגיד "הטלוויזיה הזו היא לא טלוויזיה לחלוטין, היא גם קצת מכונית". הקלטה היא או כזו, או אחרת. אין באמצע. את ההקלטה של המידע על פילם, אפשר להשוות להקלטה על קסטה מגנטית רגילה, רק שבמקום שהחומר רגיש למגנטיות, הוא רגיש לאור.
ככל הידוע לי, ככל שהפילם רגיש יותר לאור, כך הוא גרעיני יותר.
פילם של 400 ASA לא נותן את אותן התמונות כמו פילם 100 ASA. הוא נותן תמונות גרעיניות יותר. אם זה טוב או רע – זה בעיקר עניין של טעם אישי. מבחינת כמות המידע על הפילם, 100 ASA נותן יותר.
יש שיטה די פשוטה להשוות רזולוציה:
קח פילם כלשהו, סרוק אותו, ותראה האם יש בו יותר\פחות פרטים מאשר מצלמה דיגיטלית נתונה שצילמה אותו דבר בדיוק בחשיפה זהה.
השיטה להשוואה איננה במגה-פיקסלים אלא בשורות למ"מ, אבל ההשוואה עובדת לא רע.
אאל''ט בפילם יש 16MP.
ככה בממוצע.
תלוי מאוד איזה פילם.
(הכל לגבי פילם 35 מ"מ, כן?)
Technical Pan השחור-לבן יכול להגיע תיאורטית למקבילה של בערך 30 מגה-פיקסל; פילם שקופיות צבעוני יהיה עם רזולוציה פחותה, ונגטיב- עוד פחות. זה משתנה מפילם לפילם – אין דין קודאכרום 64 כדין פוג'י סופריה 800 או כדין אקטכרום 100.
הנסיון שלי (אני מצלם שנים בשקופיות, ורק לפני כחודשיים קניתי מצלמה דיגיטלית רצינית) אומר שהרזולוציה המעשית נמוכה יותר; בד"כ, כדי להגיע לרזולוציה המקסימלית של פילם צריך לצלם כשהוא:
1. על חצובה,
2. עם כבל שחרור ונעילת מראה (כדי להקטין רעידות),
3. בצמצם אופטימלי בהתאם לעדשה.
במציאות, רוב התמונות שלי (מצולמות ביד, בלי חצובה ובלי נעילת מראה, ולא תמיד בצמצם אופטימלי), כשנסרקו באחד הסורקים הטובים שקיימים בשוק, הראו פרטים ברמה מקבילה ל-8-12 מגה פיקסל, עם פה ושם חריגות לכיוון גבוה יותר.
וכל מה שכתבת לא קשור להבדל בין אנלוגי לדיגיטלי
ראשית מאחר והתהליך שתיארת הוא הוא ההגדרה של "אנלוגיה" (חשיפת גבישים רגישים לאור כך שכל אחד מהם מייצג נקודה של אור זה תהליך אנלוגי עפ"י הגדרה, ראה הודעתי המורחבת בנושא).
שנית מאחר ומספר הגבישים בפילם אינו סופי וקבוע ומתוכנת, אלא נובע מתכונותיו הפיזיות של החומר. יכול להיות שפריים אחד יהיה לך גביש אחד יותר. אף מחשב לא יתפוצץ בגלל זה, וכל מקרנה תדע להתמודד עם זה.
שלישית, מאחר ובניגוד למטריצת הפיקסלים שיש לך בפורמט דיגיטלי, בפילם הגבישים אינם מסודרים בשורות ובטורים. אתה לא יכול לומר שבשורה מיקרוסקופית יש כך וכך גבישים. ועל כן אי אפשר לקרוא לזה רזולוציה במובן המקובל של הביטוי. זה פשוט לא מדיד באופן אמפירי.
רביעית, וזה המבחן האמיתי, כדי לשחזר את גבישי הפילם לכדי תמונה צריך לעשות תהליך אנלוגי נוסף של קריאה. ועל כן זהו פורמט אנלוגי.
בתחום הצילום, לפחות,
יש מזה שנים מבחנים להשוואת רזולוציה של פילם – השיטה היא די פשוטה; מצלמים את מה שנקרא US Air Force Target, ורואים בהקרנה של הפילם עד כמה מגיעה ההפרדה שלו. נכון שזה לא ייתן תוצאה במגה-פיקסלים, אבל בסופו של דבר חמישה צילומים של אותה מטרה ייתנו תוצאה כמעט זהה לחלוטין, ואותה אפשר להשוות לתוצאה שמקבלים בדיגיטלי. כך, למשל, מקובל שהרזולוציה של פילם Fuji Velvia 50 בתנאי מעבדה עשויה להגיע למקבילה של 20 מגה-פיקסל, ואילו הרזולוציה של פילם Kodak Gold 400 מלפני כמה שנים מגיעה בתנאי מעבדה אולי ל-12 מ"פ, וגם זה בקושי.
וכל מה שכתבת לא סותר מילה ממה שאמרתי
לא אמרתי מעולם שהדברים האלו הופכים את הפילם למדיה דיגיטלית.
להיפך, אמרתי שכמעט כל מה שהמגיב שלפניי אמר היה נכון, למעט נקודה אחת, והיא בלבד: אפשר בהחלט להשוות בין "רזולוציה" של מדיה דיגיטלית לבין "רזולוציה" של פילם. הא ותו לא.
וכל מה שכתבת לא סותר את העובדה הזו, ש*אפשר להשוות* בין הרזולוציות.
אכן, צודק
באמת אפשר להשוות בין רזולוציה של פילם לבין רזולוציה של פילם דיגיטלי.
אגב – אפשר להשוות גם בין רמת הצבע האדום במלפפונים ועגבניות. שניהם ירקות, אחרי הכל. המסקנה של ההשוואה תהיה שבאחד מהם יש המון אדום, בעוד שבשני הצבע האדום לא כל כך רלוונטי. אבל להשוות תמיד אפשר.
(שוב, ובשני משפטים: אי אפשר להשוות את הרזולוציה של פילם לשום דבר, מהסיבה הפשוטה שלפילם אין רזולוציה, במובן המודרני של הביטוי. יש לו אטומים, אבל לפי ההגיון הזה גם לחתול שלי יש רזולוציה. מה שכן אפשר לעשות זה *אנלוגיה* שתבטא את כמות המידע שנצרב בפילם במונחים מתימטיים של רזולוציה, ואני מניח שלכך אתה מתכוון. אבל זו לא השוואה, אלא המרה. אח, אני מת על ויכוחים סמנטיים)
אז מה הרזולוציה של החתול שלך?
אם כך, לשם ההמרה, מה הרזולוציה בה אנו רואים את העולם?
זאת אומרת, מתי מסכי מחשב / Kindle יהיו טובים עד כדי כך שהם יראו כמו הדבר האמיתי?
לא רלוונטי.
אתה לא צריך שתהיה להם ה'רזולוציה' של העין – אתה צריך שתהיה להם רזולוציה כזו, שהעין לא תשים לב שמרמים אותה.
כמה זה צריך להיות?
בהדפסת תמונות מקובל שזה 300 נקודות לאינץ' (לא לבלבל עם ה-DPI של מדפסות דיו. לא אותו דבר). , בהנחה שאתה בוהה מטווח קצר ממש. הטווח התיאורטי הוקבל פעם על ידי מישהו למשהו בין 500-600 מגהפיקסל, אבל זה בהנחה שאתה מצמיד את האף למסך ועדיין רואה פרטים חדשים שלא ראית ממרחק מטר – ומי בדיוק צריך את זה בסרט?
ככל שהטווח מתרחק – אפשר פחות. מטווח 10 מ' תצטרך ראיה 6/6 כדי לשים לב לשני קווים במרחק כמה מ"מ זה מזה (ויקיפדיה אומרת שבערך 3.5 במציאות, ו-1 בתיאוריה, לצורך הנוחות נשתמש בזה.) אז אם נעשה הערכה גסה מאוד, וכל פיקסל הוא 3.5 מ"מ על 3.5 מ"מ, הרי שבמסך ממש, אבל ממש ענק (נניח, 19.2X10 מ') תצטרך משהו כמו 2800 על 5500 פיקסלים, או 15.4K, כדי להגיע לגבול יכולת ההפרדה למי שיושב 10 מ' מהמסך. בקיצור – הגבול התיאורטי הוא בערך פי 4 ממה שיש היום, ולצורך הנוחות אני מתעלם מזה שגם רוב הסרטים שמצולמים על פילם לא מגיעים להפרדה מעשית כזו.
אופסה, טעות בסיסית בחישוב:
הרזולוציה של 4K היא 4096X2160. כיוון שעשיתי קירוב כלפי מטה, הרי שהגבול התיאורטי הוא יותר באזור פי שניים מ-4K, לא פי 4.
אני חושב שעליהם להיות תלת מימדיים
המוח שלנו מאוד רגיש לדו מימד, וממהר מאוד לזהות דברים כאלה כ-"לא אמיתיים". כדי שזה באמת יראה כמו "הדבר האמיתי" תצטרך תלת מימד ברזולוציה גבוהה מאוד ובקצב רענון גבוה מאוד. עד כמה גבוה הגבוה הזה? זו כבר שאלה שאני לא יודע לענות עליה.
ג'יימס קמרון חושב
שהרזולוציה לא חשובה כמו התלת-מימד ומהירות הריענון. לטענתו, הפורמט האידיאלי הוא 2K/תלת מימד/48 פריימים בשניה, וכל דבר מעל זה הוא כבר בבחינת בזבוז משאבים. (הראיון הזה, בכלל, הוא מרתק, לכל מי שיש לו עניין בקולנוע תלת-מימדי).
http://www.variety.com/VR1117983864.html
זו שאלה למישהו שמתעסק בנוירונים,
או תאים, וכל מיני דברים ביולוגיים שאני ממש לא מבין בהם.
התשובה שלך לא הוגנת
התכלית של שאלת הרזולוציה בדיון כאן היתה לבחון את רמת הפירוט בכל מדיה.
מהבחינה *הזו*, ההשוואה בין הרזולוציה של המדיה הדיגיטלית לבין גודל וכמות החלקיקים במדיה האנלוגית היא השוואה נכונה. ההשוואה (או "ההמרה") הזו משרתת את תכלית השאלה: לבחון מכמה נקודות מורכבת התמונה. מה רמת הפירוט שבה.
ולכן, להמשיל את ההשוואה הזו להשוואה של "רמת הצבע האדום במלפפונים ועגבניות" זה פשוט לא הוגן, כי זה מחטיא את מטרת ההשוואה.
אה - ועוד משהו
בניגוד למה שאמרת, הנקודות שמהן מורכבת ה"רזולוציה" של הפילם הן לא אטומים (וגם לא מולקולות). הן גדולות בהרבה.
תפיסה כזו של הפילם (בתור בעל "רזולוציה" של אטומים) חוטאת לעיקר, משום שהיא מציגה את הגישה שהבאתי באופן שגוי, כאילו היא גורסת ש-"המדיה האנלוגית היא בעלת "רזולוציה" אינסופית, בכפוף למגבלות פיזיקליות של מבנה החומר הכימי" – וזה לא נכון, ולא מה שאמרתי.
___
"רזולוציה" בתוך גרשיים: כי זו לא באמת רזולוציה, אלא מספר הנקודות המרכיבות את התמונה, גודלן וצפיפותן.
נשמע לי מעט תמוה
גם VHS זו טכנולוגיה דיגיטלית (אבל פילם לא).
נשמע לי מעט תמוה
VHS זו טכנולוגיה דיגיטלית בכל מה שקשור לעיבוד הנתונים שנמצאים על הקלטת על ידי הנגן, אבל הנתונים על הקלטת עצמם שמורים בצורה אנלוגית.
אפילו לא (על דיגיטלי, אנלוגי ומה שאין בינהם)
VHS היא טכנולוגיה אנלוגית מהתחלה ועד הסוף. גם פענוח האות מהקלטת והעברתו למכשיר המקרין נעשה באופן אנלוגי.
אולי כדאי לעשות הבהרת מושגים מהירה:
אנלוגי – שיטת קידוד שיוצרת *אנלוגיה* בין המקור לבין החומר שמקודד אותו.
• למשל, במקרה של סאונד: קול הוא בעצם שינויים עדינים בלחץ האוויר. השינויים האלו נקלטים ע"י ממברנה במיקרופון, שיוצר תרגום של התנודות הפיזיות של הממברנה לאותות חשמליים. אותות אלו מועברים אל מכשיר הקלטה, שיוצר רישום שלהם על סליל מגנטי.
• במקרה של וידאו אנלוגי, כמו VHS: חיישן רגיש לאור (CCD) מתרגם את עוצמת האור לכדי אותות חשמליים, שמתורגמים בתורם לשינויים מגנטיים על סליל הקלטת, בדומה לאיך שזה עובד בסאונד.
• במקרה של פילם: תמונה היא בעצם אור. האור החוזר מהאובייקטים שמול העדשה נצרב על גבי חומר רגיש לאור (צלולואיד).
בקיצור, בפורמט אנלוגי הרישום של המידע מתבצע באמצעות התכונות הפיזיות\פיזיקליות\כימיות של החומר הקולט, ואלו תכונות שאי אפשר לחזות בדיוק אמפירי. ועל כן אין לזה רזולוציה סופית ומדידה (אלא אם בא לכם להתייחס למספר האטומים בפריים פילם כאל הפיקסלים שלו, וגם אז זה לא יהיה מדוייק, וזה גם לא יהיה רלוונטי לעין האנושית בכל מקרה).
החסרון הברור של הטכנולוגיה הזו היא שהיא נדונה להתרחק מהמקור אותו היא אמורה להנציח באופן בלתי נמנע.
ראשית, מאחר ומדובר בתהליכים פיזיים, כימיים וכן הלאה, החומרים שמיועדים להקלטה אנלוגית נדונים להשפעות סביבתיות (סלילים מגנטיים, למשל, מאוד רגישים ללחות. חייבים גם לקרוא אותם במהירות שבה נכתבו, או שהמידע ישוחזר באופן שונה. וכן הלאה).
שנית, בכל אנלוגיה אובד חלק מהמידע, באופן טבעי, ומתווסף מה שנקרא "רעש" – הפרעות סביבתיות שלא היו חלק מהמידע המקורי. הבעיה היא שלא רק תהליך הכתיבה של המידע מלווה באנלוגיות, אלא גם תהליך הקריאה מחדש (שחזור) של המידע הוא אנלוגי (הראש של מכשיר הוידאו מתרגם את הסליל המגנטי לאותות חשמליים שמתורגמים בחזרה לעוצמות אור ולשינויים בלחץ האוויר, במקרה של קולנוע). בקיצור, האות שהוקלט במקור והאות שנפלט בסוף התהליך שונים באופן מהותי זה מזה.
הלאה.
דיגיטלי – שיטת אחסון של מידע ממקור אנלוגי או דיגיטלי באופן סופי ומוחלט, בהתאם לאיכות דגימה מסויימת (כמות פיקסלים בתמונה, למשל, או sampling rate בסאונד). בפורמט דיגיטלי המידע, כידוע, מקודד לרצפים של 1 ו-0. כמה רצפים? תלוי בפורמט. אבל מה שחשוב הוא שזה מספר סופי של רצפים. בכל פריים של תמונה, כהה או בהירה, צבעונית או אפרפרה, יש בדיוק את אותו מספר פיקסלים שהתקן הקצה. בכל דקה של אודיו, בין אם מדובר בשקט או בטראש-מטאל או בתזמורת סימפונית, יש את אותה כמות מידע שתופסת את אותה כמות של מקום.
הרבה תהליכים דיגיטליים מקורם באות אנלוגי: גם במצלמה הדיגיטלית הכי משוכללת, עדיין נעשית אנלוגיה בין האור שהחיישן קולט לבין הסידור של המידע הזה על הדיסק בסדרות של 1 ו-0. אז איפה בכל זאת ההבדל?
ראשית, בכך שמרגע שהמידע קודד באופן דיגיטלי, הוא נשאר דיגיטלי כמעט עד הסוף, ועל כן הוא הרבה יותר דומה למקור שלו. הוא סובל פחות המרות (מרגע שקו?דד, המידע הדיגיטלי מועתק אחד לאחד בכל שלב של העיבוד, ולא עובר אנלוגיות נוספות).
יתרון נוסף הוא שישנו מידע שנוצר בסביבה הדיגיטלית (למשל, מוזיקה אלקטרונית, או אנימציה ממוחשבת). מידע כזה בעצם יכול להנות מהזכות שלא לעבור *שום אנלוגיה* בשום שלב של הדרך. כלומר, להישאר זהה לעצמו ב-100% לכל אורך הדרך.
אם נחזור לנושא היומית – סרטי אנימציה ממוחשבת שיוקרנו בהקרנה דיגיטלית יעברו רק המרה אנלוגית אחת: זו שהופכת את הרצפים של 1 ו-0 לאור, שמוקרן על המסך. לעומת זאת, סרטי אנימציה דיגיטלית שמוקרנים מפילם עוברים שתי אנלוגיות: ראשית המידע הדיגיטלי מהמחשב נצרב על פילם, ושנית אלומת אור שמוקרנת דרך הפילם הזה הופכת אותו לאור בעוצמות שונות, שמוקרן על המסך. והנה לכם הפסד איכות.
ועם כל המידע הטכני הזה, בכלל לא נגעתי בעיקר – למה הדיון של איכות, המרות ורזולוציה אינו רלוונטי בהכרח לכל הסיפור הזה. ועל כך בהודעה אחרת.
לשים VHS ופילם באותה קבוצה
בתור דוגמאות ל"מדיה אנלוגית" זה כמו לשים סוסיתא ומרצדס ביחד כדוגמאות למכוניות, ומכאן להסיק שמכונית זה כלי תחבורה איטי.
לשים VHS ופילם באותה קבוצה
דיברתי על פילם? או על וידאו בכללי?
רק השוויתי בין מדיות שונות של וידאו, אחת אנלוגית והשנייה דיגיטלית.
אומנם לא ניתן לאמוד את האנלוגית ביחס לדיגיטלית, אבל במבחן התוצאה – המדיות הדיגיטליות יותר חדות ובעלות יותר פרטים, דבר שממנו אני יכול להסיק שהרזולוציה של המדיות הדיגיטליות יותר טובה/גדולה/וואטאבר מהמדיה האנלוגית, וזאת הסקה לגיטימית, לדעתי.
אני חושד שאתה מפספס
שפילם הוא *לא* סוג של פורמט וידאו. או שלחלוטין לא הבנתי אותך.
קצת סדר:
פילם ו-VHS – שניהם אנלוגיים.
כאן מסתיים הקשר בינהם.
VHS הוא פורמט אנלוגי באיכות נמוכה מאוד.
פילם הוא פורמט אנלוגי באיכות גבוהה מאוד.
אולי זה יחדד לך:
MiniDV, לדוגמא, הוא פורמט וידאו דיגיטלי. אבל אף אחד לא יעז לטעון שהוא יותר איכותי מפילם, אנלוגי ככל שיהיה.
ועל כן הסקת המסקנות שלך היא אולי לגיטימית, כדבריך, אבל על הדרך היא גם שגויה לחלוטין.
אני חושד שגם אתה מפספס
את לקחת את הדברים שלי לכיוון שונה לגמרי ממה שהתכוונתי.
כולה אמרתי שבגלל שDVD/בלוריי/וואטאבר היא מדיה בעלת רזולוציה יותר גבוהה משל VHS, אני מאמין שזה לא ממש שונה לגבי מדיות הקרנה (לא יודע אם זה המינוח המקובל, אבל אני מקווה שהכוונה ברורה), ואף הוספתי סייג מסוים מדבריי, שכן מדיות הקרנה זה לא בדיוק תחום שאני מתמצא בו.
פשוט נסכם את זה ב"זה עניין של זמן" וזהו.
לא רק אתה לא מתמצא ב''מדיות הקרנה''
מהסיבה הפשוטה שאין כזה דבר.
גם פילם וגם וידאו אנלוגי וגם וידאו דיגיטלי – שלושתם פורמטים שמצלמים בהם, ושלושתם פורמטים שמקרינים מהם.
אני עדיין לא מבין מה אתה מנסה לומר.
לגבי "זה עניין של זמן" – פה אתה כבר נוגע בנקודה שהתחלתי להתייחס אליה בהודעה אחרת: כל השאלה של האם וידאו דיגיטלי יכול להשתוות לפילם היא בכלל לא שאלה של טכנולוגיה. כלומר, היא גם, אבל לטעמי לפחות זה ממש לא העניין.
אף אודיופיל או איש סאונד לא יאמר ש"הדיסק הוא באיכות מספיק גבוהה כדי להשתוות לתקליט". איכות של דיסק ואיכות של תקליט יוצרים סאונד שונה לחלוטין. חוסר הדיוק של התקליט הוא מה שנותן למוסיקה את הגוון החם והנושם שלה, שבדיסק, חרף עליונותו הטכנולוגית, אנו לא מקבלים. לגבי האם זה טוב או רע – זו כבר שאלה של טעם. וכמובן שבשלב המיקס אפשר לחקות סאונד של תקליט, כך שגם הדיסק יקבל את הגוון החם והאהוב באופן מלאכותי.
וכך הדבר הוא גם בקולנוע – סביר להניח שהרזולוציה של וידאו דיגיטלי תעלה על כמות הפרטים שיש בפילם. אז מה. לוידאו עדיין יש הרגשה של וידאו, וכדי לתת לו הרגשה של פילם שמים עליו אינספור פילטרים בשלב העריכה, אם רוצים כמובן. זה לא משנה את העובדה הבסיסית שמדובר בפורמט שלא משתווה לפילם באופן טבעי, ולא משנה מה הרזולוציה שלו.
שוב, לגבי שאלות של טוב או רע – ההיסטוריה תכריע. לא מן הנמנע שדורות שיגדלו על הקרנות דיגיטליות של סרטים דיגיטליים יעדיפו את המראה של הוידאו על זה של הפילם.
סביר יותר שהם לא ישימו לב להבדל,
כמו 99% מהאוכלוסיה (ואני בתוכם) שלא יבדילו בין תקליט לבין דיסק גם אם תצמיד להם אקדח לרקה אחת ורמקול לשניה.
מה שכן אפשר לחזות מראש, זה שבתוך כמה שנים הקרנת דיגיטל תהיה הסטנדרט, והקרנה מעותק פילם תהיה אירוע נדיר, יוקרתי ומיוחד (16.12.16: הלילה בסינמטק – הקרנה חד פעמית של 'איירון מן' בפילם!).
אוי כמה שהדיון הזה מזכיר לי מאמר שקראתי לאחרונה, שבו שלל סופרים מתקופת הגרמופון בוכים שהאיכות הקרה, המדויקת והמחושבת של התקליט לעולם לא תשתווה לאותנטיות, הפגמים והחום שבהופעה החיה…
דווקא אותם אני מסוגלת להבין
עדיין יש הופעות חיות ואני עדיין הולכת אליהן. זה שונה – זו חוויה.
עכשיו כן. אז זה נראה אחרת.
מולטימדיה דיגיטלית היא טיפה פחות איכותית
זה בעיקר תלוי במקור של המדיה.
אם המדיה נוצרה במקור באמצעי דיגיטלי אז לא תהייה בעיה להקרין אותה בצורה דיגיטלית אבל במעבר להקרנה אנלוגית תהייה בעיה, אותו הדבר גם בכיוון ההפוך.
הדוגמא של מוזיקה במקרה הזה היא לא נכונה מכיוון שהיום המוזיקה כבר מוקלטת ונערכת באמצעים דיגיטליים ולכן אין פגיעה באיכות הקול כאשר מקשיבים לדיסקים. במציאות דווקא הקשבה לתקליטים היא לא הדבר הנכון מבחינת האיכות.
היתרון כביכול של התקליטים (וכותב תגובה זאת לא רואה בזה יתרון) זה דווקא מה שמוגדר הסאונד החם שלהם, כלומר חוסר הדיוק שלהם. הקלטה דיגיטלית מסוגלת להגיע ליותר עומק ולהיות הרבה יותר מדוייקת מאשר הקלטה אנלוגית ויש אנשים שהדיוק הזה מפריע להם. בסרטים חוסר דיוק זה דבר שמפריע הרבה יותר מאשר עודף פרטים.
לא הבנתי את החסרונות.
זה באולם של גלובוס אין צורך לפרט עוד חסרונות
1080x2048 זה נשמע מאוד מעט
למסך שלי יש רזולוציה אופקית יותר טובה מזה. הייתי מצפה שבקולנוע, תהיה רזולוציה מטורפת.
מעניין מה הגודל של כל פיקסל, אם למשל מקרינים את זה באולם מס. 1 של סינמה סיטי.
1080x2048 זה נשמע מאוד מעט
השימוש היומיומי במונח רזולוציה מוטעה ומבלבל, ולא זה המקום להכנס לדקויות.
אבל אם תקח בחשבון את מרחק הצפייה במחשב ובקולנוע זה יראה קצת פחות גרוע…
לגבי החסרונות: אני לא יודע כמה בא לידי ביטוי האופי הפילמי בסרטים של היום. חלקם נסרק למחשב ומודפס מחדש, עובר עיבוד ממוחשב או שבכלל נוצר כולו במחשב.
האופי הפילמי בא לידי ביטוי
בסרטים שמצולמים בפילם.
למרות שרוב הסרטים כיום נסרקים למחשב ומודפסים מחדש, עדיין מדובר בצילום בפילם, בסריקה של הפילם ובחשיפה של פילם חדש בסיום. כלומר, בכל שלב אתה מתעסק באותו חומר כימי שנחשף לאור ומגיב אליו בהתאם. התכונות של הפילם לא משתנות בדרך. פילם שנסרק דיגיטלית והודפס לפילם חדש יהנה מהגרעיניות של הפילם המקורי. היא לא הולכת לאיבוד בגלל הדיגיטציה (אלא אם, כמובן, נעשתה עבודה ממשית ומכוונת להעלים את האפקט הזה).
לעומת זאת, ההפך הוא הנכון: סרט דיגיטלי (אנימציה ממוחשבת, למשל) שמודפס על פילם עשוי לאבד מתכונותיו הדיגיטליות מעצם המעבר לפורמט אנלוגי (תלוי בתהליך).
כל מעבר כזה גורר שינוי מסויים, קטן מאוד בטח כשמדובר בציוד מקצועי ויקר ואנשי מקצוע מעולים. רק מעבר מדיגי לדיגי שומר על המידע 1 ל-1.
אבל מה זה משנה כשדברים כאלו נכנסים: http://www.luminous-landscape.com/essays/red-raw.shtml
לא משנה מה יהיה בקולנוע בעזריאלי
אני לא הולך לשם.
פשוט מגעיל שם,ישן שם, יקר שם
ויש שם יחס מגעיל.
חדשות טובות.
בעיקר בגלל שעוד מעט פותחים יס פלאנט דנדש בחיפה והנה החבר'ה מגלובוס מאתגרים טכנולוגית את החבר'ה מתיאטראות ישראל. ממתין לתגובה ראויה (וכל דבר שיכלול את המילים "דיגטלי", "3D" ו"חצי-מחיר" יתקבל בברכה).
נו אם אתה מתעקש
דיגיטלי,3D, חצי מחיר.
מה דעתך על קולנוע חצי מימדי במחיר תלת דיגיטלי?
מותר לערבב?
חצי Dיגטלי במחיר משולש.
חדשות טובות?
ה"עוד מעט" הזה נמשך כבר למעלה משנתיים, למיטב זכרוני.
ממש לא
תאריך הפתיחה עמד על אביב/קיץ 2008 (אאל"ט החודש המדוייק היה מאי בפעם האחרונה שרד עידכן). עברתי בצ'ק פוסט בשבוע שעבר והקונסטרוקציה גמורה. הם צרכים כמובן לצבוע ולהתקין את כל הציוד – עניין שלא אמור לקחת יותר מחודשיים-שלושה. אני מאמין שביולי המתחם יהיה פתוח לציבור.
ניטפוק
הקומפלקס החדש יהיה פלאנט, לא יס פלאנט. "פלאנט" הוא השם של רשת הקומפלקסים, "יס פלאנט", הוא רק השם של הקומפלקס הקיים ברמת גן. אני מקווה שלתאטראות ישראל יהיה שכל לקרוא לקומפלקסים האחרים בשמות המתבקשים – "נו פלאנט", "מייבי פלאנט", "I Don't Know פלאנט" ו"Can You Repeat the Question פלאנט".
רגע רגע...
אז מי בעצם הבעלים של יס פלאנט? תיאטראות ישראל? יס? שניהם? ואם זה יהיה רק פלאנט (בלי יס, או עם משהו אחר לפניו), מה זה אומר על הסטנדרט של בתי הקולנוע האלה לעומת אלה שבר"ג? כי אני מאד שמחתי לשמוע שזה יהיה *כמו* יס פלאנט, עם המסך הענק, הכסאות הנוחים, מערכת הסאונד הנהדרת והווליום הלא צורח… יכול להיות שזה לא יהיה כך?
הבעלים של רשת ''פלאנט'' הם תאטראות ישראל.
וכל קולנועי "פלאנט" אמורים להיות איכותייים בסטנרט של יס פלאנט. יס היא לא אחד מהבעלים של "יס פלאנט". היא רק נותנת חסות למתחם, כסוג של פרסום – כמו "מכבי עלית תל אביב". בהחלט ייתכן שהקומפלקס החיפאי ייקרא "סלקום פלאנט" או "תנובה פלאנט".
לעניות דעתי
קשה לי להאמין שהם יקחו חסות של חברה אחרת לפלאנט בחיפה. סלקום פלאנט או תנובה פלאנט יכול לבלבל כאשר במקביל יש יס פלאנט.
אני מניח שהם ישאירו אותו רק פלאנט, במידה והמו"מ בין תיאטרות ישראל ליס להעניק חסות לשאר מתחמי הפלאנט לא יצא לפועל.
או ''פלאנט טרור''
במקרה שהנהלת הרשות תגלה הומניות ותשקיע את הכספים שהעלימה מההמונים במהלך השנים בתרבות ועל הדרך גם תעשה קופה על האויב הציוני, כמקרה הקזינו ביריחו.
או ''קפטן פלאנט''!
רוח! מים! אדמה! אש! לב!
סליחה, אבל בסוף זה ''טחול''.
איזה מין כוח זה "לב"?!
(ומי שיודע מאיפה הציטוט, יוצא פשוט תותח על.)
לא יודע,
אבל יש את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=XypdrwxBduU
מכיוון שרוב הסיכויים שאף אחד לא מספיק שרוט כמוני
בשביל להכיר ולאהוב את זה, הנה מקור הציטוט, למי שמעוניין:
http://www.newgrounds.com/portal/view/127693
(יש ללחוץ על הקישור Watch this movie למעלה, למי שלא מכיר את האתר.)
אני פשוט מת על השטויות האלה.
את מתכוונת
רוח! מים! אדמה! אש! רב חן!
אבל השאלה האמיתית היא,
האם גם באולם הזה כול שורת הכיסאות תרעד כשאחד מהיושבים ינענע את הרגל?
(אני לא חושבת שהיומית הזאת יכולה לעבור בלי בדיחת גלובוס, ואני עדיין ממורמרת על ההקרנה הנוראית של מלחמתו של צ'רלי ווילסון אז החלטתי לקחת את התפקיד על עצמי.)
אני מניחה שאת לא מדברת על גלובוס ירושלים.
קשה לנענע את הרגליים כשהן דבוקות לרצפה…
אני מניחה שאת לא מדברת על גלובוס ירושלים.
את בוודאי מתכוונת דבוקות לסנטר
(אני קצת גבוה והברכיים שלי הפצירו בי לא לחזור לאולם הזה לעולם).
אני מניחה שאת לא מדברת על גלובוס ירושלים.
זה לא ממש משנה כי לירושלים לא באים כדי לראות סרטים אלא כדי לראות את התסרוקות החדשות של אלה שיושבים בשורות לפניך
גלובוס עזריאלי?
הוא לא נמצא אי שם בראש רשימת 'בתי הקולנוע הכי גרועים בארץ'?
אז מה הידיעה הזו אומרת? האם מעכשיו זה יהיה קולנוע טוב או קולנוע עם אולם טוב אחד או קולנוע גרוע עם אולם אחד קצת פחות גרוע שהכניסה אליו תעלה הרבה כסף?
הרבה שאלות
לא *בראש*.
גלובוס ירושלים *הרבה* יותר גרוע ממנו.
לא *בראש*.
לא דיברתי ספציפית על המקום הראשון, לא הייתי במספיק בתי קולנוע כדי לדעת מהו הגרוע ביותר (:
לא צריך להיות בהרבה.
מספיק אחד. בניגוד לדעה הרווחת, לא *תמיד* יש לאן לרדת.
די נו.. הוא עד כדי כך גרוע??
זאת אומרת, כבר יותר משנה שלא ביקרתי שם כי מול ביתי עומד קולנוע רב חן, אבל ע"פ ההתרשמות שלי הקולנוע בסדר גמור. כאילו, מה כבר כל כך יכול להיות גרוע?
איפה להתחיל?
הכיסאות השבורים? הרצפה הדביקה תמידית? השירותים, שכניסה אליהם היא אקט אמיץ שיכול לנבוע אך ורק מהצורך הנואש ביותר? ומה צריך לבוא קודם ברשימה – ההקרנות נטולות הסאונד, או אלה נטולות הפוקוס? או שמא חיתוך דקות שלמות במהלך ההפסקה? האולמות הצפופים? המסכים הקטנטנים? הרמקולים המשתעלים והמחרחרים?
אולי צריך בכלל להתחיל בתיאור האווירה הכללית המוזנחת, של מקום שלא טיפלו בו, חידשו אותו או ניקו אותו מזה חמש עשרה שנים לפחות? בסדרנים שלא ינקפו אצבע גם אם שורה שלמה של ערסים תפצח בשירת מקהלה?
אני חושבת שאולי פשוט אסכם, בקצרה, שעוד לא יצא לי להיות בקולנוע הזה, בחמש השנים האחרונות, בלי להישבע לעצמי שלעולם לא אחזור לשם שוב – שבועה שהייתי עומדת בה אם רק היתה בירושלים אלטרנטיבה כלשהי כשמגיעים סרטים שאני חולמת לראות על מסך גדול…
גלובוס עזריאלי, לעומת זאת, הוא רק ''אה'' כזה.
כל כך כל כך מ''שא
אולי בלבלתי אותך
אבל לא התכוונתי לגלובוס בירושלים, שם לא ביקרתי מעולם, אלא לקולנוע עזריאלי בתל אביב(שעליו מדובר גם ביומית) שזה דוקא מקום נחמד מאוד, לא מסכימה?
הגבת לתגובה שדיברה על הקולנוע בירושלים.
ולכן MR (וגם אני, וגם המישהו שהגיב למטה) הבינה שאליו אתה מתכוון.
נכון
לכן רשמתי שאולי בלבלתי אותה.. בעצם לא אולי.
אולי בלבלתי אותך
הוא לא גרוע רק אם לא יצא לך אף פעם להיות בבית קולנוע טוב.
בואי נאמר שאין הרבה הבדל בין לראות סרט בטלוויזית מסך רחב שלי לבין לראות סרט בקולנוע הזה, וזו סיבה מספיק טובה לא לרצות לשלם 36 ש"ח על כרטיס.
איפה להתחיל?
מש"א! + למה אף פעם אין שם סבון בשירותים? איך אפשר בכלל לחשוב על לקנות פופקורן אח"כ?
שכחת את התור לקופות.
אבל האמת, אני לא מופתע: גם אני מנסה להדחיק אותו. רק בלילות, הסיוטים רודפים אותי.
די נו.. הוא עד כדי כך גרוע??
כתבה מספר 3410
אני היחיד שלא מתלהב מהמהפיכה הדיגיטלית המתרגשת עלינו?
ראיתי כמה סרטים בהקרנות דיגיטליות בחו"ל, בבתי קולנוע משובחים במיוחד, ואני רחוק מלהתפעל. זה לא היה סבל או משהו, סביר בהחלט. אבל זהו. לא יותר. הקרנות פילם הן איכותיות יותר ומבחינתי הקרנות דיגטליות בבית קולנוע, גם היי-דפנישן, הן נסיגה ולא התקדמות. יתכן שבעתיד כשההיי דפנישן בבתי הקולנוע יהיה מתקדם יותר אשנה את דעתי. כרגע זה לא המצב.
כפי שכבר הערתי במקום אחר, את הקרנת ההיי-דפנישן הטובה ביותר בבית קולנוע ראיתי בשנת 1990. המקום היה קולנוע "אודיאון מארבל ארץ" בלונדון (אז עדיין אולם ענק ומפואר, לפני שחולק לחמישה אולמות זערוריים שלא ראויים לתואר בית קולנוע) והסרט שהוקן שם היה הגירסה המשופצת של "לורנס איש ערב", יצירת המופת של דיויד לין משנת 1961.
הסרט צולם, והוקרן בפורמט 70 מ"מ והרזולוציה על המסך הענק (בתוספת הסראונד המדהים ממש) הקנו תחושה של חדירה לתוך הסרט עצמו. שום הקרנה שראיתי מאז, בוודאי לא דיגיטליות, לא הצליחה לשחזר אפילו קמצוץ מהחוויה ההיא.
קצת מצחיק לחשוב שבשנות השישים והשבעים, אז פורמט ה 70 מ"מ היה נפוץ יותר, היו קהלים שקיבלו חווית היי דפנישן משובחת הרבה יותר מכל מה שאנו קוראים לו כיום היי דפנישן. מצטער, אבל זה עדיין לא זה. אנחנו עדיין לא שם. בינתיים אין שום סיבה לוותר על פילם.
במוצ"ש צפיתי עם חברים ב'לירות כדי להרוג' בדויד בטלביזית הHD החדישה של חברה שלי.
במהלך הרבע שעה הראשונה של הסרט התעסקנו ב'מה מפריע לנו?' –
זה חד מידי?
זה נראה כמו 'מייקינג אוף' של הסרט?
וכו'.
הגענו למסקנה גורפת, שאנחנו לא אוהבים את זה.
זה רק אנחנו? כי נראה לי זה אמור להיות מלהיב
אולי אכלנו יותר מידי גזר..
סליחה אם זו שאלה טפשית
ראיתם את הסרט מתוך בלו-ריי או מ-DVD?
לא טיפשית. גם אני מעוניין.
לא סביר להניח שזה עם בלוריי. למרות שיכול להיות יש להם PS3. גם יכול להיות שהוקרנה גרסה פיראטית מHTPC.
סליחה אם זו שאלה טפשית
אז מה כל כך חד?
כדי לראות את ההבחנה של DVD מספיק CRT. מה שעשית זה כמו לקחת סובארו סטיישן לנירנברג ולהתלהב מהמהירות.
בדיוק
סרט מ-DVD על טלויזית היי-דף לא ייראה יותר טוב מכפי שהוא נראה על טלויזיה רגילה.
בדיוק
אז לא ברור מה הלך שם. הסרט פשוט נראה נורא נורא מוזר….
אולי זה הסרט עצמו והטלביזיה לא אשמה בכלום?.. המ