שבוע ארוך ועמוס מלא באירועים, הצלחות וכישלונות, צחוק ודמע, אבל דבר אחד נשאר כשהיה: 'שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת' עדיין במקום הראשון, זה השבוע השלישי ברציפות. בימינו, זה כשלעצמו אירוע נדיר (בשנה שעברה היה רק סרט אחד – 'הארי פוטר' – ששהה במקום הראשון שלושה שבועות; השנה זה עוד לא קרה), אבל ברור של'שודדי הקאריביים', ששובר שיאים כמו שאחרים שוברים דיאטה, הישג צנוע כזה לא מספיק. שהוא יסיים שבוע שלם בלי איזה שיא של כל הזמנים בתחום כלשהו? נראה לכם? השבוע זה היה שיא המהירות בהגעה ל-300 מיליון דולר. ג'ק ספארו ושות' עשו את זה תוך 16 יום, יום אחד פחות מ'נקמת הסית". 'שודדי הקאריביים' הראשון, אגב, הכניס במהלך שהותו בקולנועים 305 מיליון דולר בסך הכל, וגם את הסכום הזה הסרט השני עקף בסוף השבוע. הוא עצר בהכנסות של 35 מיליון דולר בסוף השבוע, והכנסות כוללות של 321.9 מיליון. בטבלת כל הזמנים 'שודדי 2' נמצא, נכון לכרגע, במקום ה-16, מתחת 'מלך האריות' ומעל 'הארי פוטר ואבן החכמים', ונראה שהוא לא יעצור לפני שיתפוס מקום בין ששת הראשונים בטבלה הזאת, לכל הפחות.
'שודדי 2' לא רק נשאר במקום הראשון השבוע, אלא עשה את זה בלי שום מאמץ: ההפרש בינו לבין המקום השני הוא 13 מיליון דולר, למרות שתחרות בכלל לא היתה חסרה. הסרט שהגיע למקום השני הוא לא מה שהייתם מצפים. הסרט הוא 'Monster House' (שעוברת כצפוי ל'מפלצת של בית'), סרט אימה לילדים – ז'אנר שנשמע אוקסימורוני, אבל הופך לאחרונה נפוץ יותר ויותר. הסרט נעשה באנימציה ממוחשבת בטכנולוגית "לכידת הופעה" המהפכנית (לפחות לדעתו של רוברט זמקיס), ששימשה לראשונה ב'רכבת לקוטב', כשמאחורי הדמויות המונפשות נמצאים, בין השאר, סטיב בושמי, מגי ג'ילנהול וג'ייסון לי. כמו 'רכבת לקוטב' וכמו יותר ויותר סרטים אחרים לאחרונה ('צ'יקן ליטל', 'סופרמן חוזר'), נוצרה גם גרסת תלת-ממד של הסרט, שהוקרנה בקומץ קולנועים נבחרים, שכמובן השיגו ממוצע הכנסות טוב הרבה יותר משל הקולנועים הרגילים. במיטב מסורת הצמרמורות למיניהן, הסרט עוסק בשלושה ילדים שמגלים שבבית המפחיד שמעבר לכביש לא שוכנות מפלצות – הבית עצמו הוא מפלצת. הסרט קיבל ביקורות לא רעות בכלל, והכניס 22 מיליון דולר. בשביל סרט אנימציה בלי אולפן ידוע מאחוריו – פיקסאר או דרימוורקס, כלומר – זה בהחלט לא רע. ובוודאי שזה מגניב מאוד עבור הבמאי, גיל קינן, יליד ישראל, בן 29 וכבר במאי אנימציה הוליוודי מצליח. סחתיין.
במקום השלישי – רק במקום השלישי – נמצא 'נערה במים', שיכול להיקרא גם בשם האלטרנטיבי 'במאי בבוץ'. הנערה הזאת תיזכר כמה שקבר סופית את הקריירה של מ. נייט שמלאן. שמלאן, הבמאי/תסריטאי/שחקן/פרימדונה, הגיח לקולנוע בהפתעה בשנת 1999 עם 'החוש השישי', ומאז ניסה בהצלחה לא קטנה להפוך את עצמו להיצ'קוק של ימינו: במאי מתח ואימה שכל סרט שלו הוא אירוע מדובר. הצרה היא שהדיבורים לא תמיד היו נחמדים כל כך. 'הכפר', סרט הטוויסט האידיוטי שיצא לפני שנתיים, היה כנראה הקש ששבר את גב הקהל, שנמאס לו מהעלילות המופרכות של ההודי המוזר הזה, והחליט להתנתק ממנו חד-צדדית. ב'נערה במים' המדיניות הזאת יושמה. הכנסות סוף השבוע הראשון של 'הכפר' היו 50 מיליון דולר. של 'נערה במים' – 18 מיליון. זה בטח כואב.
שמלאן לא יכול אפילו להתנחם במחשבה שהקהל ממילא לא מבין כלום, כי גם מהמבקרים הוא לא קיבל יחס טוב יותר. אפילו אנשים שהצליחו ליהנות מ'הכפר' טוענים שהעלילה של 'נערה' (אחראי תחזוקה מוצא נערה בקרקעית בריכה, ומתברר שהיא למעשה פליטה מעולם פנטזיה או משהו כזה) מופרכת, מטופשת, לא משכנעת, והכי גרוע – לא מותחת. בזבוז אדיר של פול ג'יאמטי וברייס דאלאס הווארד.
עוד במאי שהתחיל בצנעה והפך במהירות לפרימדונה הוא קווין סמית. לפני קצת יותר מעשר שנים הוא צילם את הסרט הראשון שלו, 'Clerks' ('מוכרים בלבד' קראו לזה בעברית), באופן מחתרתי, בשחור לבן ובתקציב שבסדר גודל הוליוודי היה מעוגל ל-0. 'מוכרים בלבד' הביא לסמית עדת מעריצים שנשארה נאמנה לאורך כל סרטיו הטובים והטובים פחות בהמשך. מבחינה כספית, סמית נשאר צנוע למדי; אף אחד מסרטיו לא הכניס לאורך חייו את מה שסרט אופייני של שמלאן עשה בסוף שבוע בודד, אבל מכיוון שגם התקציבים של הסרטים האלה נשארו צנועים, לא היתה לאף אחד בעיה עם זה. סמית הכריז כבר ב'ג'יי ובוב השקט מכים שנית', לפני כמה שנים, שהוא עוזב את עולמם הצר של ג'יי, בוב, דנטה, רנדל ושאר תושבי ניו ג'רזי שלו. אבל אחרי ניסיון אחד כושל להדהים לעשות משהו שונה ('ג'רזי גירל'), הוא הבין כנראה שהוא לא באמת יודע לעשות שום דבר אחר, וחזר למסורת עם 'מוכרים בלבד 2'.
10 שנים אחרי שבכלל לא היו אמורים להיות פה היום, דנטה ורנדל עדיין תקועים בעבודות שכר-מינימום ללא מוצא, הפעם בהמבורגריית "מובי'ס". עולמם הרוחני לא השתנה בהרבה – הם עדיין מתעסקים בשנאת הלקוחות, בסקס וב'מלחמת הכוכבים' (ובמלחמה מול מעריצי כת 'שר הטבעות', שצמחה בינתיים). הסרט הכניס כ-10 מיליון דולר, פחות או יותר המספר הרגיל לכל סרטיו של סמית. תקציב הסרט היה 5 מיליון דולר בלבד, כך שגם הפעם איש לא מתלונן. למרות הבדיחות הנמוכות, הסרט גם השיג תגובות טובות למדי מהביקורת – אבל בינתיים, מספר מבקרים מתלוננים על כך שהם נשארו מחוץ להקרנות הסרט, משום שאי-פעם בעבר העזו לכתוב על סמית ועל סרטיו דברים לא נחמדים. מבקר שיצא באמצע זכה לפוסט משפיל באתר של סמית, ול"עימות" רדיופוני עם סמית שבו הוא לגלג עליו עוד קצת, לא נתן לו לסיים משפט שלם, והזדרז להעלות גם את הראיון לאתר כדי שכולם ידעו: ככה יעשה לאיש שלא אוהב את קווין סמית הגאון והאהוב והנערץ והשנון. פרימדונה, אמרתי כבר.
הסרט החדש הרביעי והאחרון של השבוע יישכח מהר, לשמחת כל המעורבים. 'הסופר-אקסית שלי' נראה כמו אחת הקומדיות המובילות של הקיץ הזה: לוק ווילסון זורק את החברה החנונית שלו, אומה תורמן, ורק אז מגלה שהיא למעשה גיבורת-על – ושהיא עצבנית עליו מאוד. כמו 'הצד שלו, הצד שלה', רק פחות הוגן. המבקרים היו חצויים בדעתם; לא נרשמו הרבה מקרים של התקפי לב מרוב צחוק, אבל גם לא של הקאות והתפתלויות. בסך הכל, סיכמו רובם, קומדיה סבירה. אבל משום מה, אולי בגלל הפוסטרים המכוערים, הציבור האמריקאי החליט להתעלם מהסרט. 8.6 מיליון דולר הביאו אותו למקום השביעי בלבד. איוון רייטמן, הבמאי, עדיין ממשיך לנסות ללא הצלחה לשחזר את ימי התהילה של 'מכסחי השדים' (סרטו הקודם היה 'אבולוציה' ב-2001); בינתיים, הבן שלו, ג'ייסון רייטמן, מוכיח בימים אלה כשרון שעולה בכמה סדרי גודל על זה של אביו ב'תודה שעישנתם'.
למרבה ההשפלה, 'הסופר-אקסית' (וגם 'מוכרים בלבד 2') לא הצליח לגבור על שתי קומדיות הזוועה, 'אתה, אני והוא' ו-'Little Man' בסוף השבוע השני שלהם. 'אתה, אני והוא' ספג ירידה סבירה של כ-40 אחוז והתיישב במקום הרביעי, בעוד 'Little Man' ספג ירידה חמורה הרבה יותר והסתפק בחמישי. ככל שזה נשמע תמוה, דווקא 'איש קטן' הוא הסרט היקר יותר מביניהם: הוא הופק ב-64 מיליון דולר, והחזרת הסכום הזה מוטלת בספק. ממתי הומור נמוך הוא עסק יקר כל כך?
בשבוע הבא, בלי נדר, 'מיאמי וייס' ייאלץ את שודדי הקאריביים להיפרד מהמקום הראשון, ומלבדו יצאו גם 'סקופ', החדש של וודי אלן (כי עברה כבר חצי שנה מאז הקודם), 'גיבור על נמלים', עוד סרט אנימציה ממוחשבת (כי עבר כבר חצי יום מאז הקודם) וקומדית הנוער 'John Tucker Must Die'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
מה, אני אהרו''כ?
זה היה צריך לקרות מתישהו.
ולענייננו – קווין סמית' אולי פרימדונה אבל הוא עומד מאחורי דבריו ומודה בכך.
אני לא מעריץ מושבע, אבל מעריך מאוד את הבן אדם שהצליח להקים מאפס סוג של אימפריה עלילתית מסואפת בהשקעה מינימלית של כסף ומקסימלית של יחסי ציבור.
או בעברית – אני מקנא.
מה, אני אהרו''כ?
אני חושב שקווין סמית' הצליח בינתיים יותר מהסמאחים הגדולים ביותר, הוא טיפח כמה שחקנים, גרם לאחד מהם לזכות באוסקר, וכל הזמן הזה נשאר עם הקהל בגובה העיניים- תראו לי עוד יוצר שיש לו אתר שהוא מעדכן בכבודו ובעצמו? אין יותר עמחה מקווין סמית', וזה מה שאני אוהב בו.
הסרטים של קווין סמית' היו מועמדים לאוסקר?
כי אם לא, קשה לי מאוד להבין את המשפט שאמרת שנותן לסמית' קרדיט על זכייה של שחקן אחר באוסקר.
ניחוש
הכוונה היא לבן אפלק ומאט דימון שזכו באוסקר על התסריט ל"סיפורו של וויל האנטינג". השניים היו חברים של קווין סמית' לפני שמישהו מהם התפרסם ונדמה לי שסמית' היה זה שעודד אותם לכתוב את התסריט.
זה עדיין לא אומר שהם זכו בזכותו
אם הם היו זוכים במסגרת סרט שהוא ביים אז אולי היה ניתן לסספנד את הטענה הזו, אבל אפילו על זה לא בהכרח היה מגיע לו קרדיט. זה עדיין תלוי ביכולות שלהם.
זה עדיין לא אומר שהם זכו בזכותו
בסרט שיעד את מסע הביקורים בקולג'ים שלו הוא סיפר שאפלק תמיד היה ממשיך את השורות שלו ומוסיף להן קטעים שלא כתובים בתסריט, אז יום אחד קוויין אמר לו: "תקשיב, זה הסרט שלי, אתה רוצה להכניס שורות משלך? תלך ותכתוב סרט משלך!" ואז הוא אומר: "הוא הקשיב לעצה שלי והוא הלך וכתב את סיפורו של וויל האנטינג, וזכה בשני אוסקרים".
זו עדיין לא הוכחה.
אוקיי, אז אולי הוא דירבן אותו להיות עצמאי, אבל הוא לא יכול לקחת בעלות על ההצלחה של אפלק, בדיוק כמו שבעל מסעדת מלצרים מזמרים לא יכול לטעון שהוא זה שגילה לעולם את הכישרון הגדול שטמון באחד המלצרים שלו – רגע אחרי שהבחור הופיע ב'כוכב נולד'.
אם כבר, בעיני זה חבל שבמקום להביא הישגים משל עצמו, קווין סמית' פתאום נתלה בהישגים של אחרים ומנסה להדבק אליהם כדי ששמץ מההצלחה הכספית וההכרה של המיינסטרים אולי יגיע גם אליו.
זו עדיין לא הוכחה.
אני לא טענתי שהוא טיפח את אפלק, פשוט תראי, הוא לא סופר טלנט, אבל בכל זאת הוא הוציא סרטים משעשעים שאפשר לצפות בהם הרבה פעמים, עם תקציב שמבחינה הוליוודית שואף לאפס הוא הפיק כל אחד מהסרטים שלו[נראה לי מוכרים בלבד עלה בערך 50 אלף דולר], אני מעדיף עשר סמית'ים שמנים מיוזעים מאשר סמאח אחד פלצן דוגמת טים ברטון. קווין סמית' הוא יחיד ומיוחד, באמת.
שכחתי להוסיף.
אממ, גם הוא לא נתלה על ההישגים של אחרים, אני סך הכל ציינתי את זה, הוא לא לוקח את הקרדיט על הטיפוח של בן אפלק, הוא סך הכל בסרט שמתעד את ההופעות בקולג'ים בארה"ב מספר כל מיני קטעים מצחיקים ודברים מאחורי הקלעים[כמו הסיפור על הבמאי המטורלל של פרוע על המערב ושגעון העכבישים שלו], הוא מספר גם על האנשים שהוא עבד איתם, הסיפורים שהוא סיפר בסרט ההוא יותר מצחיקים מכל התוכניות של סטודיו למשחק, אחד מהסיפורים שאני זוכר זה על איך הוא התחבר עם ג'יסון מיוז, או על הריב שלו עם טים ברטון, פשוט קטעים קורעים מצחוק. דוגרי, אני הכי ממליץ לך, פשוט לראות את המסע הופעות הזה ולהבין למה אני אוהב אותו.
טים ברטון פלצן?
פרט, נמק והסבר!
אתה לא טענת שק''ס טיפח את אפלק?
"אני חושב שקווין סמית' הצליח בינתיים יותר מהסמאחים הגדולים ביותר, הוא טיפח כמה שחקנים, גרם לאחד מהם לזכות באוסקר…" (רועי)
זו עדיין לא הוכחה.
מצחיק, אני מכיר את בעל המסעדה הזה – למדתי איתו ביסודי…
אני עד לכך שהוא בחור מגוחך שהיה בידיון שגנב לי את הכובע וגדל להיות סוג של מטרוסקסואל מהסוג הנלוז…
ולגבי ק"ס, בצורה מוזרה אני מסכים עם כל מה שנאמר פה, הכל נכון עד שתוכח חפותו\אשמתו של האיש הדי מגניב הזה.
האיש עשה את 'ג'רזי גירל'
מבחינתי, הוא נתפס עם דם על הידיים.
האיש עשה את 'ג'רזי גירל'
כל אחד עושה טעויות, אני למשל פעם יצאתי עם בוקסר לרחוב[לא ידעתי מה זה בוקסר והייתי בטוח שזה מכנסיים]{למרות שהיום אין לי בעיה לצאת עם בוקסר מהבית, אבל זה עניין אחר}, אז הטעות שלו משולה לנגיד שמישהו פעם בטעות לקח מיכל של גז סארין וזרק באמצע הפגנה של אנשים נכים והרג 200 נכים, אבל בכל זאת, כל אחד עושה טעויות, הוא סך הכל עשה טעות ברמה הרבה יותר גבוה.
רק רציתי להעיר את תשומת לבך:
אתה ממש כותב את הדברים האלו, לא רק חושב אותם לעצמך.
סתם, שתדע.
רק רציתי להעיר את תשומת לבך:
אני יודע, אני כותב את זה כדי שתקראו.
תודה על גילוי הלב. זה בטח לא היה פשוט להיחשף כך.
תודה על גילוי הלב. זה בטח לא היה פשוט להיחשף כך.
זה היה בכתה ב' סה"כ.
אז זה כבר שייך ליומית על דקוטה?
אז זה כבר שייך ליומית על דקוטה?
יצאתי עם תחתונים רגילות, ובוקסרים מעל, שנראים כמו כל שאר המכנסיים המשובצות שלי, ג'יזס, אתם מציגים את זה כאילו היתה לי ילדות נוראית.
אינטרנט זה דבר מצחיק.
זו עדיין לא הוכחה. אבל...
אם תסתכלו טוב טוב בקרדיטים בפתיחה של וויל האנטינג תגלו גם את השם של קווין סמית.
אתה המפקד המ''מ
זה לוק וילסון שזורק את אומה טורמן.
ורק בגלל זה מדובר בסרט מדע בדיוני.
ואם זה היה אוון אז הכל היה בסדר?
בערך אותו דבר.
התקציב של ''ליטל מן'' הלך לאפקטים (!)
מה שבאמת נשגב מבינתי זה ההתנהלות של האולפן שמשלם כ"כ הרבה בשביל סרט של האחים וואינס, כשבכסף הזה הם יכלו להפיק שניים-שלושה סרטים שיעשו טוב לאנושות בימים קשים אלה. זה באמת מראה שהם חסרי נשמה.
ולעניין שאמאלאן – הסיפור עם "גברת במים" מוכיח שקיים איזשהו צדק קוסמי בעולם הזה. אחרי הכל, הקהל הפתיע את הבמאי עם הגימיק שהוא עצמו המציא (טוב, לא ממש).
הקהל הפתיע את הבמאי עם הגימיק שהוא עצמו המציא
אפשר הסבר למאותגרים שאמאלנית להערת גימיק הקהל?
טוויסט מפתיע (ובדיחה גרועה).
התקציב של ''ליטל מן'' הלך לאפקטים (!)
תשמעי, נכון. אבל אצלי חסד הנעורים שמור לוויאנס ההוא מרקוויאם לחלום (מה גם שהוא החמוד בשבט).
מרלון וואינס.
אכן שחקן נהדר שבהחלט דפק הופעה ברקוויאם לחלום.
חבל מאד שהוא לא מקבל יותר תפקידים איכותיים מאז.
מרלון וואינס.
מה שאני לא מצליחה להבין, זה איך אפילו ב"מבוכים ודרקונים" הוא הקסים אותי, למרות שקשה לאפיין את משחקו שם כאיכותי משהו.
כן, הוא לא שחקן רע בכלל.
הו, הדוחק''ו כל כך מתבזבז עלי...
רפרנסים, איזכורים, אינטרטקסטואליות, משחקי מילים… לולא הייתי יוצאת ממש עכשיו ממבחן על כל זה, הייתי כל כך נהנית ממנו…
איפה תובעים את האוניברסיטה על הרס היכולת שלי להנות מדברים?
הימורים פיראטים
אני אומר 450$+ סה"כ
אתה זורק נמוך.
570$ לפחות.
אתה זורק גבוה.
אם אתה מדבר על ארה"ב בלבד, אין לסרט צ'אנס להגיע ל-570, וגם 450 זה הימור די גבוה (אבל אפשרי).
אז אני אתפרע עוד יותר
601 מיליון דולר.
ולו רק בשביל שיהיה סרט שישבור כבר את השיא הזה של טיטאניק.
אני מהמר על 445,כדי שיעבור את שרק 2
למרות שאני מקווה שישבור את השיא של טיטאניק.
420-430
שאיפה נעלה אולי, אבל זה לא יקרה.
שאיפה נעלה אולי, אבל זה לא יקרה.
חייבים להיות אופטימיים.
ודווקא בשנה הבאה יוצאים 3 סרטים עם מספר 3 ופוטנציאל לשבור את השיא שהולכים לאכול אחד לשני (ואפשר גם להוסיף לזה את הסימפסונס).
אגב, אני לא יודע איך היו המחירים בארה"ב של הסרט טיטאניק, אבל בכמה מדינות באירופה כרטיס לסרט פשוט עלה פי אחד וחצי מסרט רגיל, מה שאולי מעוות את מספר הכרטיסים שהוא מכר.
אז המחיר המופקע באירופה
עיוות את הכנסות הסרט באמריקה?
אז המחיר המופקע באירופה
זה מה שאני בעצם בא לשאול: מישהו יודע האם הוא עלה בארה"ב כמו כל סרט רגיל?
מצד שני, אני מניח שגם היום מחירי הכרטיסים עלו טיפה.
הוא עלה בארה''ב כמו כל סרט רגיל
(וכן, המחירים מאז עלו קצת. בתוספת עידכוני אינפלציה, הסרט הכניס בארה"ב בלבד יותר מ-800 מיליון דולר). ומעולם לא שמעתי את הטענה שהיו מקומות שבהם הוא עלה יותר מסרט רגיל (רק הוא? או שיש תימחור שונה לסרטים שהם ארוכים משעתיים וחצי? או סרטים שמתחילים בט'?).
הוא עלה בארה''ב כמו כל סרט רגיל
ממה שאני מכיר (כלומר השנים 95-98, מדובר רק בטיטאניק – לפחות בפולין ובגרמניה. בשתיהן הוא עלה פי 1.5 מסרט רגיל)
איזה כיף. פחדתי ששמלאן ישבור קופות ונאלץ
לספוג את השיט שלו עוד שנים רבות. הייתי ממליץ לו מעתה להמתקד בבימוי וידאוקליפים לMTV, שם אוהבים (לרוב) ויזואליה חלולה.
אל תספידו את שאמאלאן כל כך מהר
למרות שזה בטח נורא כיף להגיד "אמרנו לכם" או משהו בסגנון.
אף סרט של שמאלאן עד היום לא הפסיד כסף, ואם אכן יתברר ש"נערה במים" יהיה כישלון קופתי צורב (מה שעוד לא בטוח בכלל), זה יהיה הכישלון הקופתי הראשון. להזכירכם, אפילו ספילברג נכשל בקופות עם "1941", שלא לדבר על במאים גדולים אחרים.
"הכפר", סרטו החלש ביותר, עשה כ-120 מיליון דולר בארה"ב.
די בטוח
עם פתיחה כזאת וביקורות כאלה, סביר ש'נערה במים' לא יגיע ליותר מ-45 מיליון, מקסימום. התקציב שלו היה 75 מיליון. כשלון.
הבעיה של שמלאן היא שזה לא באמת הכשלון הראשון שלו. 'הכפר' היה כישלון, לא מסחרית, אלא מבחינת היחס שהוא קיבל מהקהל ('מטריקס Reloaded' הרוויח הרבה יותר כסף, ועדיין נתפס בתודעה הקולקטיבית כאכזבה ענקית). 'נערה במים' רק מחזק את הבעיה. ספילברג מעולם לא עשה סרטים שאנשים הלכו אליהם רק בגלל שהיה כתוב על הפוסטר 'ספילברג'; אבל נקודת המכירה היחידה של שמלאן היא "אני שמלאן איש הטוויסטים המדהימים". ועכשיו, גם את זה הוא איבד.
בעיית הטוויסטים המפורסמת
כפי שאמרתי לא אחת, בפורומים אלה ואחרים, שאמאלאן קצת דחק את עצמו לפינה עם כל עניין הטוויסטים הזה והוא פשוט צריך לצאת ממנו, כך או אחרת. אין שום סיכוי לדעתי לשחזר את האימפקט של "החוש השישי" פעם שנייה. כי זה כבר מצופה ממנו. זה היה ארוע חד פעמי. הטוויסט ב"בלתי שביר" היה מצוין, ב"סיינס" גם, וב"הכפר" פחות, אבל אף אחד מהם לא התקרב ל"אני רואה אנשים מתים".
אז הבעיה שיש לרבים עם שאמאלאן היא "האכזבה מהטוויסטים". לא יודע כמה יודעים זאת, אבל הוא בכלל לא התחיל את הקריירה במותחנים אלא בדרמה משפחתית בשם wide awake וגם כתב תסריטים לסרטי ילדים. הכל השתנה עם התופעה ששמה "החוש השישי". ומעץ כל כך גבוה קשה נורא לרדת.
יודע מה, אולי הוא צריך איזה כישלון כדי שכולם יפסיקו לצפות לגדולות ונצורות ואז הוא יוכל לחזור לעשות סרטים בלי הצל העצום של הלהיט ההוא.
אני לא מסכים שאנשים לא באים לראות סרט כי כתוב על הפוסטר "ספילברג", אולי היום זה קורה פחות מפעם, אבל בימי הזוהר שלו באייטיז זה בהחלט היה כך.
ואת "הכפר" יש הרבה אנשים שדווקא כן אהבו. שוב, תלוי את מי שואלים. מה שיפה בסרטים של שאמאלאן זה שתמיד הקהל נחצה לשניים, אלה שאוהבים ואלה ששונאים, בד"כ אין אמצע. וזה טוב, כי הדבר הכי גרוע שקהל יכול לגלות כלפי הסרט שלך הוא אדישות. או במילים אחרות, עדיף להיות "שדה קרב ארץ" מאשר "אינסטינקט בסיסי 2".
רילודד לא יצא בו זמנית בכל העולם?
כי זה יכול להסביר למה הוא הרוויח כ"כ הרבה. וגם פראירים כמוני שהאמינו לחברים שלהם למרות שהיה ידוע מראש שאין להם שום טעם בסרטים.
ראית את ''הכפר''?
לצערי, כן.
סאבטקסט נהדר!
אני אחרוץ את דינו של "קלרקס II" אחרי שאראה אותו, ובינתיים אני רק מקווה שסמית' הצליח לעשות חסד עם בדיחות ישנות כמו שעשיתם עם הכיתוב לתמונה בדוחק"ו.
עו''ט ''אישה תחת השפעה'' (ספוילרים)
בדרך כלל אני רגיל לכתוב כאן על סרטים שראיתי ואין עליהם ביקורת באחד משני מקומות: או סרט שאני יכול לקשר את הסרט אליו (למשל "מחבואים" ו"הנוסע" של אנטוניוני) או באיזשהו מקום שבעבר נכתב משום מה על הסרט.
את "אישה תחת השפעה" שראיתי השבוע, חשבתי לחבר ל"רקוויאם לחלום" שבין כך צץ כל הזמן במתמשכים, אבל החיבור יהיה לא נכון מספיק. ועם זאת, אני אשווה בין הסרטים רק כדי שתהיה לי נקודת השוואה שתקל עליי.
נקודת ההשוואה הראשונה בין שני הסרטים היא השחקנית הראשית. נכון, שם מדובר באלן בורסטיין ואילו כאן מדובר בג'ינה רולנדס. אבל הבחורות גם מזכירות אחת את השניה (לדעתי), גם נותנות תצוגת משחק משובחת מאד מאד (רולנדס יותר) וגם מציגות תמונה של אישה מבוגרת במשבר. שתיהן מציגות טירוף קולנועי משובח, ועם זאת אני מאמין לרולנדס יותר, לא רק כי בעיניי היא שחקנית טובה יותר, אלא גם בגלל שג'ון קסבאטאס החליט שלא להשתמש בגימיקים צילומיים כפי שעשה ארונופסקי, אלא נתן לרולנדס במה מובהקת, והתפרעות מקסימלית עם המניירות שהיא עצמה המציאה בשביל התפקיד. נראה לי שמדובר באחד מהתפקידים הנשיים המשובחים ביותר בתולדות הקולנוע.
ההשוואה השניה, תהיה בדרך ובתהליך, ובחידוש הגדול של "אישה תחת השפעה". חידוש שאני בספק אם יש סרטים רבים ששיחזרו מאז שנות השבעים. ובמיוחד לא דרמות. בעוד רקוויאם מתאר תהליך של התפוררות, והוא סרט שמתאר עלילה לינארית כמו בדרך כלל בקולנוע, הרי ש"אישה תחת השפעה" גם הוא מתאר התפוררות, אך בניגוד לכל סרט אחד שאני כרגע יכול לזכור, מדובר בסרט סטטי לחלוטין. כזה שהתהליך היחיד בו הוא של הצופה ולא של הדמויות.
ואני אסביר. סוף הסרט כמו גם ההתחלה שלו, שניהם מייצגים נקודות בודדות, אשר באמצען תהליך אשר בכלל לא מתואר (כלומר, הטיפול של רולנדס במחסה). נראה כאילו הסרט כולו נועד להעניק פרשנות או פרספקטיבה חדשנית על מצב סטטי, ולא לתאר דינמיקה תהליכית כלל. אנחנו מתוודעים לרולנדס, אנחנו מגלים לאט לאט כי היא אכן משוגעת ולא סתם אישה ידידותית מאד. אנחנו מגלים על בעלה (פיטר פאלק בעוד תפקיד עצום. לא ברור לי איך השחקן הזה הפך להיות קולומבו הטלוויזיוני, ולא התבסס בקולנוע). אנחנו תוהים מי מהשניים אשם יותר, ומי מהשניים רע יותר או טוב יותר או בעייתי יותר. אנו תוהים ומגלים הקשרים ורשתות בין הדמויות העיקריות. אבל כל זה, סרט שלם של שעתיים וחצי נועד כדי להסביר את נקודת הפתיחה, כדי להעניק פרשנות והבנה של מצב סטטי, ולא לתאר סיפור כלל.
למעשה. אילו יש כאן התפתחות עלילתית. הרי שהיא לא נמצאת בסרט כלל, אלא נמצאת בימים ושנים מטרימים לכל אירועי הסרט. כלומר הסרט מסביר את האירועים שמתרחשים בו על סמך יכולות הסקה אנליטיות בלבד. מכיוון שאנחנו לומדים על הדמויות עם התפתחות הסרט, הרי שאנחנו יכולים לתאר תסריטים אשר התרחשו קודם לאירועי הסרט. אבל אנחנו לא יכולים לתאר תסריט שמתרחש בתוכו.
האמת היא שאני כותב את הפוסט הזה, כי רייבי נמצא באתר היום, ומעניין אותי לדעת האם יש עוד סרטים שכל מהותם הוא תיאור מצב פסיכולוגי ולא תיאור עלילה. אני לא זוכר סרט כזה, ומעבר לכך – אני חושב שבמאי שמייצר סרט כזה, צריך להסתמך מאד על העובדה שיש לו מה להגיד, שכן אין לו עלילה שמאחוריה הוא יכול להתחבא. כלומר, אילולי יש שליטה מקסימלית במה שקורה על המסך, ובהבנה בריאה של פיתוח דמויות, פשוט אי אפשר לייצר סרט כזה.
סרט שווה. אין בו שום תובנה על תעשיית הטבק שאי אפשר למצוא ב-Newsweek, או תובנה על ציניות שממש תפתיע מישהו שחשב פעם על ציניות, אבל הוא מגבש את כל העסק לכדי סיפור מגניב ואינטליגנטי (ומצחיק לאללה). יופי.
וגם: יס פלאנט בקניון איילון הוא גן עדן לצופי קולנוע ובכלל, ואני עוברת לגור שם.
אכן,
וביקורת עליו תעלה בקרוב.
ביקורת על יס פלאנט?!
ביקורת על יס פלאנט?!
על "תודה שעישנתם", אני מניח
לא, לא, לא... על זה שניקי עוברת לגור שם.
ואני כבר חשבתי שהביקורת היא על חברת הטבק
ביקורות קצרות על הסרטים החדשים השבוע
http://eran.geek.co.il/wp/2006/07/24/168/
ואני חושב שתת-הכותרת של 'נערה במים' אומרת את כל מה שצריך על הסרט הזה: "A Bedtime Story by M. Night Shaymalan"
ולמען האמת, ככה אני אוהב את זה.
מספרים ש...
מספרים שלאחר השלמת בניית מגדל אייפל, לקח מלך צרפת את האדריכל לקצה המגדל, בתואנה שהוא רוצה סיור במגדל ודחף אותו למטה למותו, כדי שלא יוכל לבנות עוד מגדל כזה.
אז זה מה שהיה צריך לעשות לשאאמאאאלאן אחרי "החוש השישי".
היה עדיין מלך בצרפת כשבנו את מגדל אייפל בכלל?
לא.
נפוליאון השלישי הודח בעקבות התקוממות, אחרי מלחמת צרפת-פרוסיה ב-1871, ומגדל אייפל נבנה 18 שנה אחר כך, ב-1889.
הסיפור הוא על צאר רוסיה וכנסיית סנט מה שזה לא יהיה מול הקרמלין
לא יודע עד כמה הוא נכון…
הצאר הוא איוון האיום, הכנסייה היא של ואסילי הענוג (*)
מספרים שכשהכנסייה הושלמה, שאל הצאר אם יוכלו האדריכלים לחזור על הצלחתם. הם בתשובה, צעקו "כן, כן!", השתחוו לו וכו', בנוהל הרגיל. רק מה, זה לא מה שאיוון רצה, לכן פקד לסמא אותם, כדי שלא יוכלו לשחזר את היופי שיצרו.
* אני פתוחה להצעות תרגום אחרות ל – Василий Блаженный.
אולי ''ואסילי המבורך''?
אולי ''ואסילי המבורך''?
זהו, שלא. חשבתי על זה, ניסיתי את זה בבית, וזה לא עבד.
זה אגב, המהלך הכי מוצלח ששמעתי בזמן הלימודים, לסרוב מנומס להישמע להמלצת המנחה בפרויקט כלשהו.
למה לא?
זו שאלה רצינית.
למען האמת, לא בדקתי במילון (אין לי אפשרות כרגע)
אבל נראה לי ש"מבורך" זה יותר
בכלופן, היה גם משהו עם ההקשר – ואסילי הזה היה איזו דמות עירונית שם. אני מבטיחה לבדוק, זה מעניין באמת.
מצטער, הייתי חייב. שגיעות כתיב עושות לי חררה.
למקרה שגם אצלך הכותרת התחרבשה,
למקרה שגם אצלך הכותרת התחרבשה,
אין בעיה, צודק. הבעיה היא שמחוסר ברירה אני מדביקה את האותיות אחת אחת אחרי גישושים באפילה מהמקלדת הזו.
מצאתי קצת היסטוריה
http://www.peoples.ru/state/sacred/blajenniy/index.html
הוא היה נביא זעם, ומשומה התרגום הנפוץ של המילה ההיא שקשה לי להקליד על עיוור הוא פשוט "קדוש". אבל אני עומדת מאחורי הגרסה שלי, ומסרבת לקבל את ההפשטה הזו של התרגום.
בדקתי במילון (בתשעה מילונים, למעשה),
והרי התוצאות (באמת אין לי כח לתרגם את זה לעברית עכשיו):
במקרה הזה, ברור שהכוונה היא לפרוש שלוש. הבעיה היא, שאין לי מושג איך קוראים לזה בעברית. ואסילי הידעוני? לא. לא נשמע טוב.
קודם כל – כל הכבוד. אני מוכנה לסגת מהעמדה הנחושה מדי שלי, לאור הממצאים האחרונים. נראה לי שהתרגום "ידעוני" באמת לא ממצה את כל המשמעויות הגלומות בבלז'ני (גם לי קצת קשה עם ההקלדה ברוסית מהמקלדת בעבודה). בכלופן, ברור שהפירוש השלישי שהבאת הוא המתאים, לכן נשאר למצוא מילה בעברית שתכיל בתוכה את:
א. ידעוני
ב. מוזר
ג. מתנזר
בא לך לבדוק במילון רוסי-עברי? (אני מוכנה להסתפק בנניח, ארבעה מילונים שונים?)
במקרה הזה, קדוש היא המלה המתאימה ביותר.
אבל עדיין, משום מה, היא לא נראית במקום.
מלון רוסי – עברי אין לי (ברוך השם, אני לא נזקק לדברים כאלה. חוץ מזה, אמא שלי היא מילון מהלך בפני עצמה), ואני מעדיף לא להסתמך על אלה שמסתובבים ברשת.
במקרה הזה, קדוש היא המלה המתאימה ביותר.
טוב, נראה שנצטרך לעזוב את המקרה. קדוש it is!
אלא אם מישהו יבוא יאיר את עינינו.
הרי לא יכול להיות שרק אנחנו יודעים פה רוסית, נכון?
שמעו שניכם, אני מוריד בפניכם את הכוכע המטאפורי.
לא בכל יום ממציאים תת-קטגוריה חדשה של "פתיל שמעניין רק את שני אלו שמתווכחים בו ולכן כדאי שיעברו למייל".
כנראה שלא היו לך מספיק פתילים עם MR
היא, בכל זאת, עדיין דיברה בשפה שהבנתי.
כנראה שלא היו לך מספיק פתילים עם MR
הו! יצור זדוני ומרושע!
האם ספרת בכמה מהם אתה היווית את הצד השני של הדיון?…
ואני חשבתי שפינגווינים הם חיות חמודות…
אני אלך לשבת, לבד, בחושך, לנהל דיונים עם עצמי.
אני קדה לך קידה
לא מתווכחים, מתדיינים. ואם כבר, איך נדע שהרוב לא קורא רוסית אם לא ננסה?
לא, לא
המלה שאתם מחפשים – שמכילה "ידעוני", "מתנזר" וגם קצת "מוזר" היא "נביא".
אבל לא כל נביא הוא מתנזר..
ובכלל – הייתי בטוחה שהפתיל הזה נמחק מזמן. דווקא נחמד שלא
אני לא בטוח.
ניקח לדוגמא את יונה הנביא. לא מתבודד, לא מתנזר ונורמלי לחלוטין.
חוץ מזה, יש מלה ברוסית שפרושה הוא "נביא", וזו לא המלה שצמודה לשמו של ואסילי.
יונה לא מתבודד, מתנזר ונורמלי לחלוטין?!
תגיד לי, אתה בכלל קראת את ספר יונה במנחה של יום כיפור?!
תרגע, אף אחד לא מת. יהיה בסדר.
תתפלא, קראתי. אולי לא הבנתי איזשהו רובד נסתר של הספר, אבל לא ראיתי שום סימנים לכך שיונה היה מוזר, מתבודד, נזירי. להפך, ראיתי בספר הוכחות על גבי הוכחות לכך שיונה היה כאחד האדם (בורח מהמשימה שהוטלה עליו, מתמלא כעס כשנינוה לא נהרסת), ושלמעשה הוא לא היה כשיר מוסרית לקבל את הנבואה.
לא לסקול, בבקשה. להטביע. לא הייתי רוצה להופיע בלוויה שלי עם חבורות ושברים באף.
בהתחשב בכך שבארץ קוברים אותך עטוף,
לא יותר חשוב לדאוג שלא תהיה נפוח אחרי טביעה?
עין הדג: לאנשים שרוצים ללמוד שפה זרה
עין הדג: לאנשים שרוצים ללמוד שפה זרה
אכן, מדי יום האתר הזה הופך פולימורפי יותר ויותר.
וזה הזמן לשאול – האם "פולימורפי" הוא לא "רב-צורה"? ואם כן, מדוע חבר אחד שלי טוען שזה גם משהו כמו מולטי-טסקינג בשימושים מסוימים?
לדחוף אותו אל מותו
ממרומי קסטת וידאו של הסרט?
דגם מוגדל של קסטה מתוך סרט האימה
"התקפת קלטות הענק הרצחניות"
או''ט פוליטי (?)
סתם מתוך סקרנות כללית – מה העניין עם המגן דוד הזה שנכנס לו באמצע העין של הדג? האם זה מבואר ומוסבר איפשהו? האם יש על זה דיון במקום כלשהו באתר? יש לזה קשר למלחמה בצפון? ו, אה, אני היחיד שזה עושה לו חררה?
או''ט פוליטי (?)
אני מצאתי את מגן הדוד מאוד הולם את עיתות המצוקה הנוכחיים.
מאחר שלא הוגדרתי כ"מדגם מייצג" אז אני לא יכולה להגיד שאתה היחיד שזה עושה לו חררה, אבל אני יכולה להגיד שבטוח יש לפחות יחידה אחת אחרת שמגן הדוד הזה ממש מוצא חן בעיניה.
פוליטי זה לא.
אבל האמת, אחרי מתקפת שלטי ה"אנחנו ננצח", "ישראל חזקה", "כולנו עם תושבי הצפון ועם מסטיק עלית", גם אני התחלתי קצת להסתייג מכל מה שקשור בדגלים. אני שוקל להחזיר את הלוגו הרגיל, ולהחליף את מוטו האתר מ"ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע" ל"זה לא הזמן לביקורת. צריך להיות מאוחדים".
פטריוטיות זה פוליטי.
גם אסקפיזם.
זאת היתה התקפת-נגד?
כי אני לא הבעתי שיפוט.
אם את רוצה לקרוא לזה כך.
זו היתה הערה, ודי רלוונטית לטענה שלך.
מה הכוונה ב"גם פטריוטיות זה פוליטי"? כשיורים עליך, הבחירה לתמוך במי שמגן עליך היא כמובן פוליטית, וגם התעלמות היא בחירה פוליטית. מה לעשות, אנחנו חיים במציאות שבה בחירות רבות הן פוליטיות (וזה בלי ללכת למחוזות הרחוקים של "הכל פוליטי" וגו').
ומה זה קשור לאם הבעת שיפוט או לא?
פירשתי את זה כאילו חשבת
שאני מתקיפה את העמדה של רד ולפיכך התקפת בחזרה את העמדה שלי. לא משנה. היה קצת מאוחר. אני מסכימה שזו היתה הערה רלוונטית.
אני לא בטוח.
מי ששם דגל על המכונית ביום העצמאות משמיע הצהרה פוליטית? בעד איזו מפלגה?
האמת שאין לי כוונה להתווכח. אולי באמת עדיף לקחת את הדרך הבטוחה, ואם מישהו רואה בזה משהו פוליטי, להוריד את זה.
לא בעד מפלגה
אבל בהחלט יש כאן נטילה של צד בויכוח הפוליטי על אופי המדינה, הצד שלי, אבל כן, לדגל יש משמעות פוליטית.
קודם כל כן. דגל זו הצהרה פוליטית,
גם אם ניתן לפרש אותה ביותר מדרך אחת. עובדה שיש מספיק אנשים שלא ישימו דגל על האוטו ולא כי הם לא אוהבים את הצבע אלא כי זה אומר דברים שהם לא רוצים להגיד. ופוליטי זה לא רק להגיד שם של מפלגה, במיוחד כשיש למפלגות הפעילות כל כך הרבה במשותף. לא משנה – אני סתם מתפלספת. אני חושבת שיהיה יותר קל להסכים על זה שהמגן-דוד מצטרף עכשיו לסטיקרים של בנק לאומי ולבאנרים של שופרסל וזה קצת איכסה.
אנחנו היינו קודם, ובלי יחסי ציבור.
תשאיר.
זה עושה טוב על הלב. בלי
תראה, גם אם זו הצהרה פוליטית
וגם אם זה מרגיז אנשים, אז מה? חייבים למצוא חן בעיני כולם כל הזמן (ומעצם היות האתר הזה אתר ביקורות קולנוע, זה בלתי אפשרי)?
בקיצור, אם הדגל הזה זה מה שעושה לך וללונג טוב, אז תשאיר אותו. והייתי כותב את זה גם אם היה מדובר בדגל פלשתין.
פוליטי זה לא.
אותי דווקא קרעה מצחוק זאת שאמרה"לא הכרתי את סבא וסבתא – הם נשרפו מוקדם מידי".
אפשר לאמץ את זה גם בתור סלוגן "ביקורות קולנוע לאנשים שסבא וסבתא שלהם נשרפו מוקדם מידי"
פוליטי זה לא.
לא, באמת? WTF?
ראית את כתבת הוידאו שבלינק?
ביי ביי, מגן דוד
אני מבין שהנאום של נסראללה ממש שכנע אתכם, מה?
—————————–
תגובה זו נכתבה ללא כוונות פוליטיות. לו היו בה כוונות פוליטיות, היה הכותב מוצא להורג על פגיעה בחופש הביטוי. יודעים מה? בואו נוציא אותו להורג בכל זאת עד שיתחיל אבודים.
או''ט פוליטי (?)
לא נראית לי כל כך נוראית, המחווה הזו. בסה"כ, יש כמה חבר'ה בערך בגילי שבמקום לשבת ולקשקש על סרטים מנסים להגן על המשפחה שלי מקטיושות (בין אם אלה ששלחו אותם צודקים או לא).
סליחה על היעדר ה
אז שים סמל צה''ל.
הבעיה עם הדגל, כמו גם היתרון שלו, היא הכלליות: כל אחד יכול לקרוא בו מה שהוא רוצה.
סמל צה''ל לא יעזור
כי המשפט שכתבת פה נכון גם לגביו.
דווקא סמל צה''ל, בעיני,
מייצג משהו מלחמתי יותר וכוחני.
לא דיברתי אליך - דיברתי אל דז'ה וו
שמבחינתו הדגל שלכם מסמל את הזדהותו עם חבריו הלוחמים.
וזו בדיוק הייתה הנקודה שלי.
הדגל מסמל את הזדהותי עם תושבי המדינה
שנמצאים במלחמה.
אם אלו "חבריי" הלוחמים (בינתיים, לשמחתי, אף חבר שלי לא נלחם, אבל החל מיום א' כנראה שיהיו כמה כאלה), המשפחה שלי בחיפה, המשפחה שלי באשקלון, המשפחה של חברתי ברמות נפתלי, וכן- העם שלי שנמצא תחת התקפה מאסיבית. אני מזדהה עם כל אלה, והדגל מביע בעיני את ההזדהות הזו.
הוא מביע את הזדהותי עם כל הישראלים – היהודים, הדרוזים, הבדווים, הצ'רקסים, הנוצרים והמוסלמים שנמצאים (גם אם בעל כורחם) במלחמה. הוא מביע את ההזדהות שלי עם הבית שלי, ואני לא מכיר סמל אחר מלבד הדגל שמסמל את הבית הזה. סמל צה"ל לא מסמל את הבית שלי, ולכן הוא לא קשור מבחינתי. ההזדהות שלי היא יותר רחבה מאשר רק עם הלוחמים (עם זאת, כפי שהודעתי הקודמת רמזה, הסכנה הכי גדולה נשקפת כרגע להם). וכמו שאמרה לונג, לשים פה את סמל צה"ל משדר מסר כוחני, וזה לא המסר שהייתי רוצה לראות פה.
אני מסכים עם מה שכתבו מתחתיי, שהמגן דוד ופסי הטלית הם סמל שמדיר ישראלים שאינם יהודים (אגב, כמו שדגלים רבים – עם צלב, למשל – מדירים אזרחי מדינות אחרות). אני לא אוהב את זה, כמו שאני לא אוהב את זה שההמנון של המדינה שלי מתעלם מאזרחים רבים שלה. אבל אין עכשיו סמל אחר (אולי נשים את סמל חיזבאללה – הרי הטילים שלהם לא מפלים אף מגזר).
אתה צודק שבדגל אפשר לקרוא מה שרוצים. אז אני רוצה לקרוא בדגל את המקום שנקרא "מדינת ישראל". לא את הגזענות שבה, לא את אופי הלחימה שלה, ולא את "צדקת הדרך" – אלא את המקום שבו נולדתי ובו אני, חבריי ומשפחתי חיים.
הסיסמאות, הסטיקרים והדגלים שמציפים את המדינה כרגע מביעים בעיני משהו פשוט ויפה. לא "תנו לצה"ל לנצח" וגם לא "שלום עכשיו", אלא מסרים של "יחד" ושל עידוד הדדי ("חזק ואמץ"). אמנם הקונפליקטים והמחלוקות כבר מתחילות לצוץ, אבל יש כאן עדיין איזושהי תחושה של אחדות גורל וקונצנזוס מסויים, שבינתיים לא מרגישה לי מזוייפת. אני חושב שהמסר של "כולנו בזה ביחד, לטוב ולרע" (אותו מביע הדגל, בעיני) הוא נכון, יפה וחשוב. הוא מאפשר לנו להזדהות, והוא גם זה שמאפשר לנו להתנגד לבחירות מסוימות של המדינה שלנו ולהשפיע על שינוי המדיניות שלה . בקיצור, בנסיבות הקיימות, זה הסמל הטוב ביותר שאפשר לשים (אגב, גם עלה של זית יביע הסכמה רחבה, אבל ייעדר ממנו מסר ההזדהות).
(ההודעה הזו לא מכוונת אישית אליך, אדם. אני מנצל את הודעתך כדי להתייחס לדיון בכללותו)
מעבר למה שדז'ה וו ענה לך, יש סיבה חשו2ה יותררר:
חאקי וזית לא הולמים אותנו. כאילו, שיואו?
שמע, אם זה היה מעשי, אני אישית הייתי רוצה להוסיף ליד המגן דויד
כוכבית עם הערה "מגן דויד זה מייצג אך ורק הזדהות עם תושבי הצפון המופצצים. הוא איננו מייצג תמיכה במלחמה שפרצה בלי הפעלת שיקול דעת מצד הממשלה, מנוהלת בצורה מטופשת, ויש את כל הסיכויים שנזקיה הסופיים יהיו רבים – גדולים הרבה יותר מכל תועלת שתצמח ממנה".
אבל תסכים שזה די מסורבל.
נ.ב. הטקסט הנ"ל מייצג את דעתי האישית בלבד, ואיננו בא לציין עמדת מי מהעורכים האחרים, או עמדת ישות אחרת כלשהי.
שמע, אם זה היה מעשי, אני אישית הייתי רוצה להוסיף ליד המגן דויד
מגן דוד כסמל יהודי מובהק מסמל למצער את גבולות הקולקטיב הישראלי ואת הדרתם של אזרחיה הלא יהודיים של מדינת ישראל.
אזרחים אלה הם החיילים הדרוזים והבדווים ובני משפחותיהם שבכל טקס צבאי שרים את ההמנון "שלהם"- נפש *יהודי* הומיה; תושבי הישובים הערביים בצפון שאיום הרקטות מצטרף למציאות המנחשלת של חיי היום יום שלהם ואזרחים אחרים שהמפגש שלהם עם המדינה ועם סמליה הוא לעולם "יהודית" ורק לפרקים "ודמוקרטית".
אולי אפשר לרתום את המשאבים היצירתיים של קוראי האתר ולצור סמל חדש שיאפשר לכל אזרחי המדינה להזדהות עמו?
(איזה דג חמדמד עם עלה של זית?)
שמע, אם זה היה מעשי, אני אישית הייתי רוצה להוסיף ליד המגן דויד
זה נכון, הרבה אזרחים לא יכולים להזדהות עם מגן דויד, גם אם הם מרגישים שייכות למדינה.
אבל אני חושש שעוד לא הגיע הזמן לשים סמל של דג עם עלה של זית. דעת הקהל לא בשלה לזה עדיין – אני חושב שרק אחרי עוד הרבה הרוגים, וחס וחלילה מלחמה עם סוריה, התמיכה בהמשך הלחימה תתערער מספיק, בשביל סמל "חסר פטריוטיות" כזה.
התמיכה של מי?
מדובר כאן על אתר אינטרנט פרטי, ובמקרה הדרסטי, קהל קוראיו.
ההחלטה להחליף את הסמל כאן בסמל אחר (או לחזור לסמל המקורי וזהו) היא שלכם, לא של עם ישראל.
לגבי דגל ישראל באופן כללי (אני יודע שעל זה דיברת, אבל רציתי להחזיר את הדיון לאתר), זה כבר נושא אחר.
מה שהתכוונתי הוא שרק אם וכאשר ייהרגו באופן טרגי עוד הרבה אנשים,
ובעיקר – רק אם וכאשר הקונצנזוס הפוליטי הנוכחי סביב המלחמה יישבר (או שהיא תיגמר), אפשר יהיה לפרסם סמל של שלום, בלי שנופצץ בתגובות נזעמות על זה שאנחנו בוגדים במלחמה הצודקת.
אם זה היה האתר האישי שלי, אולי הייתי עושה את זה בכל זאת, אבל זה לא.
אני לא חושבת שאנשים בארץ רוצים מלחמה.
אם תשאל אותם מה הם מעדיפים – מלחמה או World Peace, ברור, לדעתי, מה התשובות שתקבל.
אבל לצערי, אנחנו לא נמצאים כרגע במצב אידיאלי. וגם אם יוציאו ממש בשניה זו את כל החיילים מלבנון, אני בספק אם חיזבאללה יפסיק לירות טילים ולנסות לשפר את הטווח בכל פעם. במצב כזה, לשים לוגו שמשדר "אני נולדתי לשלום" נראה לי מנותק מהמציאות.
הו לא, אני לא נגרר היום לויכוח אוףטופיקי נוסף.
בהזדמנות אחרת (אולי כשזה יהיה רלונטי, אם בכלל) – אני אגיב ואומר למה אני לא מסכים.
הו לא, אני לא נגרר היום לויכוח אוףטופיקי נוסף.
זה מן הסתם יהיה רלוונטי במסגרת הדיונים הצפויים בביקורת על סרטו המרגש של מוחמד בכרי "בינת ג'בל, בינת ג'בל".
הו לא, אני לא נגרר היום לויכוח אוףטופיקי נוסף.
קבל עדכון, הנושא החם ביותר לסרט של בכרי היום הוא "כפר כנא, כפר כנא, כפר כנא, כפר כנא" (ואולי הוא יחלק את זה לשניים כמו בקיל ביל)
חוץ מזה
דג עם עלה של זית יראה יותר כמו מנת היום ב"מול ים", מאשר מסר למען השלום.
תלוי אם אתה צמחוני או לא.
ממש מדהים, איך הכול קשור.
צמחוני עדיין אוכל דגים
אם הוא אוהב לאכול דגים כמובן.
טבעוני לעומת זאת, לא יאכל דגים (או ביצים, או חלב, או דבש).
צמחוני אמיתי לא יאכל גם דגים
זה שיש אנשים שקוראים לעצמם צמחונים ואוכלים דגים, לא הופך אותם לצמחונים.
אני מכיר טבעוני שאוכל
ביצים וחלב (בתנאי שהתרנגולות חופשיות ומטילות ביצים בנונשלנטיות ואת הפרות חולבים עם חיבוק ולטיפה).
אז ללא כל ספק, הוא לא טבעוני.
אם ההגדרות של צמחוני הן נזילות, טבעוני לפי כל הגדרה לא אוכל מזון מן החי.
אבל הוא לובש שרוול.
גם אני. אפילו שניים.
לפעמים, אפילו בקיץ, רק שאז הם קצרים.
חוויה קולנועית מזעזעת!
שילוב נסיבות קטלני הביא לשבירה חלקית של החרם שהטלתי על גיל מלחה ירושלים, ולכן אתמול בשעה 20:15 זוגתי ואני הגענו לשערי קניון ירושלים להצגה של 20:30 של 'מעבר ליער'.
אלא ששערי הקניון, השומר שבת, נפתחו רק ב-20:30. והקופות של הקולנוע, השומר שבת, נפתחו גם הן רק ב-20:30. ואנשי גלובוס, מי יתן ונסראללה יתעניין בהם אישית, החליטו לפתוח רק שתיים מארבע הקופות.
כעבור עשר דקות נשברתי, ובעודנו ממתינים בתור ניסיתי להזמין כרטיסים בכרטיס אשראי, בגלובוספון. אלא ש"לא ניתן ליצור קשר עם הקולנוע המבוקש. אנא נסה שוב בעוד מספר דקות". אז ניסיתי. וניסיתי. וניסיתי.
כעבור עוד עשר דקות – השעה כעת 20:50, אנחנו עדיין לפחות רבע שעה מהגעה לקופות, המענה הקולי עדיין כושל ביצירת הקשר – יצאנו מהקניון בחמת זעם והלכנו לטיול רגלי בעמק המצלבה. הרבה יותר נחמד.
אה, והסרט? אותו לא הצלחנו לראות, וכמונו עוד כמה עשרות אנשים. יום אחד, כנראה רק בעוד כמה גלגולים שיובילו להארה מסוימת, יורם גלובוס יבין שצורת ההתנהלות של הקולנועים שלו לא רק מזעזעת מבחינה מוסרית, אלא גם מזיקה באופן ממשי מבחינה עסקית. עד אז, החרם מחודש במלוא עוצמתו.
חוויה קולנועית מזעזעת!
אז נניח אני עובר בירושלים, לאילו קולנועים כן אפשר ללכת?
ההיצע לא מבריק, ובכל זאת:
בירושלים יש חמישה קומפלקסים של בתי-קולנוע:
תיאטרון ירושלים (שני אולמות); בנייני האומה (ארבעה אולמות, נדמה לי); הסינמטק (שני אולמות); לב סמדר (אולם אחד).
רב חן (חמישה אולמות); גיל (חמישה אולמות).
הקבוצה הראשונה היא של קולנועים המקרינים סרטי איכות.
בכולם יש אווירה די נעימה, מזנונים נוחים (במקרה של התאטרון, לב סמדר והסינמטק יש מסעדה צמודה לקולנוע; במקרה של לב סמדר, אפשר להכניס אוכל ושתיה לאולם), סדרנים אדיבים וקהל מנומס. בכולם תנאי הישיבה גרועים (בתאטרון ובלב סמדר גרועים מאוד), איכות הסאונד ירודה עד איומה, ואיכות המסכים בינונית ומטה. גם היצע הסרטים, כמובן, דל. אם אני לא טועה, הסינמטק נסגר בקרוב – או כבר נסגר – לרגל שיפוצים, וסרטי הסינמטק יוקרנו בקולנוע בנייני האומה.
הקבוצה השניה היא של קולנועים מסחריים, כאשר הראשון שייך לתיאטראות ישראל והשני לגלובוס גרופ.
רב חן נמצא בבניין הרב מכר שבאזור התעשיה בתלפיות. האזור מגעיל, הבניין מטונף, ובדרך כלל יש תור בקופות. הסדרנים אמנם די מנומסים והתור נע מהר, אלא שאת האולם פותחים רק כמה דקות לפני הסרט, מה שיוצר דוחק גם על הכניסה וגם על המזנונים. ישנם שני אולמות טובים, 2 (בטוח) ו-5 (נדמה לי), כאשר 2 הוא אולם מצוין, גדול ועם סראונד. שאר האולמות עלובים למדי, למרות שרמת התחזוקה בסדר. בסך הכל, זו אפשרות נסבלת ולעתים אפילו נעימה.
גיל ירושלים נמצא בקניון מלחה. זה הקולנוע הגרוע ביותר מבין אלו שהייתי בהם בישראל. איכות המסך והסאונד באולם הגדול לא רעה, באופן תיאורטי, אלא שבפועל המקרינים לא יודעים את העבודה שלהם בכלל – לא הייתי אפילו בהקרנה אחת שעברה חלק. הקופות נוראות, ואני רוצה להדגיש, _נוראות_. אף פעם אין מספיק קופות פתוחות, התור לא מתקדם, הוא באמצע קניון רועש ודחוס, הקופאיות מגעילות. פיכס, פיכס, פיכס. גם המבואה של הקולנוע, היכן שממוקם המזנון, מעוצבת בדחיסות ולכן אנשים מטפסים האחד על השני בדרך לפופקורן או לאולם. לפני כל סרט יהיו לפחות 20 דקות של פרסומות בברקו, שאת רובן אי-אפשר בכלל לשמוע או לראות בגלל איכות ההקרנה, ואחר-כך עוד 15 דקות של פרסומות בפילם. על סראונד אין מה לדבר, אין מספיק סדרנים אולמות, אלו שישנם עברו את הקורס ב"שיטת גלובוס להתעמרות בלקוח (C)" והאולמות מלאים – בכל שעה שהיא – בזאטוטים מצווחים מהזן מורט-העצבים ביותר.
בקיצור, לא הייתי מאחל לגרוע שבאוייבי.
ההיצע לא מבריק, ובכל זאת:
עם כל התיעוב שלי לגיל, אני חושב שקצת נסחפת. אמנם אין כמעט טעם ללכת אליו בשעות השיא בלי כרטיס ביד, אבל באמצע היום – לא בחופש, כמובן – הוא יכול להיות שקט ונוח למדי, כל עוד אתה מסוגל להדחיק את הקניון שמקיף אותו. אני לא ממש מתעניין בפרסומות, כך שמעולם לא הטרידה אותי איכות ההקרנה שלהן. נכון שיש לא פעם בעיות טכניות עם ההקרנה, אבל גם ברב-חן לא חסרות. היתרון הגדול שלו הוא שבניגוד לרב-חן, יש הקרנות בוקר/צהריים גם באמצע השנה ולא רק בחופשות.
לסיכום, זה יכול להיות קולנוע סביר למדי – אם אתה חייל ביציאת קו, או טיפוס אחר שיש לו זמן פנוי ברביעי בבוקר.
ובשוליים:
א. למיטב ידיעתי, הסינמטק כבר נסגר – הם מקרינים בבנייני האומה. למי שמעוניין, השבוע יש יומיים שיוקדשו לסרטים בסימן שנה להינתקות. אה, כן, אם מישהו הולך – 'החווה' סרט גרוע ושטחי עד אימה. הסרט הכי גרוע של בי"ס "מעלה" שראיתי.
ב. עד כמה שזכור לי ברב-חן יש שבעה אולמות ובגיל שמונה, אבל אני מודה שאני לא יודע האם נכחתי בכל אחד מהאולמות, ואף פעם לא בדקתי האם בעצם מאחורי חלק מהדלתות אין כלום…
לא נסחפתי, למרות שאני אוסיף הסתייגות:
חוויות הצפייה שלי בגיל מוגבלות לבקרים של חופשים ובעיקר לערבים. אני מניח שזה המידע הרלוונטי לרוב הקוראים כאן, בכל מקרה, ובהינתן התנאים האלו מדובר בקולנוע נורא. איום. מזעזע. קטסטרופלי. בלתי נסבל. מזוויע. מגעיל. הבנתם.
עם הנוסח הזה אני יכול בהחלט להסכים.
אבל אם נפסיק כאן, זה יתפרש כהפסד שלי או כהפסד שלך?
לשנינו יש הרבה מה להפסיד מהמשך הסכסוך.
לכן עדיף שנעצור את מעגל התגובות הזה בהקדם. כך אף אחד לא מפסיד – אתה קיבלת הודאה שלי ברוב המוחלט של תביעותיך תוך ויתור לשוני חסר משמעות מעשית שישפיע רק על קומץ חיילים, ואני מצידי הראיתי לכולם שאיפוק הוא כוח.
אם כך, מדוע שנינו נטען שניצחנו?
מה זאת אומרת מדוע?
אחרת, מה יגידו הצופים בבית?
והאולם בבנייני האומה
אליו עבר הסינמטק זמנית, דווקא היה טוב מאוד. הזויות לא היו משהו, אבל המסך היה ענק, הסאונד היה טוב בהחלט, יש עמדת הוצאת כרטיסים של מנויים, יש קופה שלא הייתה עם הרבה תור וקופאית מסבירת פנים ושמחה לעזור.
אגב, רב חן שיפצו לאחרונה, אני חושבת. יצא לי כבר להיות באולמות שהם לא אולמות 2 או חמש, אלא באולם שש, והוא היה קטן, אינטימי אך כיפי ביותר.
מספר הערות
הסינמטק, כפי שכבר ציינו, אכן נסגר ועבר לבנייני האומה אך לפני כשבועיים.
הייתי באחת ההקרנות הראשונות לאחר המעבר לבנייני האומה, וההקרנה היתה באיכות טכנית ירודה (שליש מהסרט לא היה בפוקוס). אבל בסרט אחר שהלכתי אליו, ימים אחדים לאחר מכן, האיכות הטכנית כבר היתה מאוד משביעת רצון – כנראה חבלי קליטה.
נקודה אחת, שבינתיים אין לה פתרון – הסינמטק לא הצליח להגיע להסדר על הקרנה בשבתות (ימי שישי בערב + שבת בצהריים) בבנייני האומה, ולכן לעת עתה זמני הקרנות אלו, בהם הייתי צופה במרבית הסרטים עד כה, נעלמו. שמועות מספרות על משא ומתן עם מקומות אחרים למטרות הקרנות בסוף השבוע, אבל לא ברור איך הדבר יבוצע לוגיסטית.
סמדר – כבר כתבתי פה פעם – אם הולכים לא בשעת צהריים מוקדמת, אלא כאשר בית הקפה הצמוד נמצא בשיא פעילותו, שומעים פחות או יותר באותה העוצמה שיחות מבית הקפה ואת הסאונד שהבימאי החליט להצמיד לסרט. חוויה מזעזעת, ומאז אני ממעיט ללכת לשם.
תאטרון – מאוד משתנה בין האולם הגדול לקטן. אני יחסית אוהב את שניהם – בקטן אמנם תנאי הישיבה פחות נוחים, אבל יושבים קרוב מאוד למסך והצפיה נהדרת ממש, ובגדול יש כיסאות מאוד מאוד נוחים, לטעמי.
רב חן – מסכים עם כל מלה. לא ברור מה זה המרכז המסחרי הזה שעוטף את הקולנוע, אבל נראה לי שהוא יצא הישר משנות השבעים. ברגע שנכנסים לקולנוע האפקט נעלם.
גיל – כל מה שאמרת, ואפילו יותר גרוע. הדבר הזה לא ראוי להקרא בית קולנוע. כשקראתי את הכותרת של ההודעה המקורית שלך, שהחלה את הפתיל, ישר חשבתי "גיל מלחה… אבל מי ילך לשם?". אני מחרים את הדבר הזה כבר די הרבה זמן, ועוד לא שמעתי סיבה אחת טובה להפסיק את החרם.
אז אם כולם מחרימים את גיל מלחה
וגם אני ביניהם – בעקבות כמה ביקורים שהשיא שלהם נשבר במדגסקר לפני שנה כשנתנו לנו כרטיסים למרות שהאולם היה מלא (תעלומה שעדיין לא נפתרה), איך זה שעדיין הלא-באמת-קולנוע הזה ממשיך לתפקד?
כמה סיבות
א.רוב הציבור לא גולש בעין הדג. רוב הציבור מוכן להתפשר על יחס ותנאי הקרנה.
ב. הוא מציג הרבה סרטים שלא מוצגים באף קולנוע אחר בירושלים, מן הבחינה הזאת הוא סוג של מונופול (בגלל זה גם אני לא במחרימים, לסרטים שאני מאוד רוצה לראות שמוקרנים שם אני מנסה ללכת בהקרנות הבוקר הריקות)
ג.יש לו מיקום טוב בקניון שמושך הרבה אנשים שיכולים לשלב קולנוע עם קניות.
ד. המתחרה שלו על הסרטים שוברי הקופות בירושילם הוא קולנוע רב-חן, שסובל בערך מאותם בעיות רק קצת פחות גרוע (והוא גם שוכן במקום הכי מכוער בירושלים)
עדכון קל
זה זמן מה שהסינמטק מצא פתרון להקרנות בלילות שבת ובשבתות בצהריים – הקרנת הסרטים מתבצעת במלון ימק"א.
ואתמול בפעם הראשונה צפיתי שם בסרט ("המלך האחרון של סקוטלנד").
לחיוב:
1) האולם מקסים – הוא נראה כמו אולם קולנוע שיצא מסרטי וודי אלן הנוסטלגיים. אולם גדול, מעוצב בצורה נהדרת ויוצר בהחלט אווירה ראויה לצפיה בסרט.
2) ימק"א הוא אחד הבניינים היפים בירושלים.
לשלילה:
1) האולם מזעזע – נראה כמו אולם קולנוע משנות השלושים – שיפוע נמוך, כסאות לא נוחים בעליל (מתחרה רציני ל-"לב").
2) ההקרנה לא מתבצעת על מסך קולנוע אמיתי, שכן האולם הוא אולם תיאטרון במקור, אלא על מסך זמני שהורד מהתקרה. כך שמדי פעם ניתן להבחין בזה שהמסך לא ישר לחלוטין ומופיעים בו קפלים אקראיים. הסאונד – כנ"ל.
3) מכיוון שהמיקום הוא ארעי, מנויים לא יכולים להזמין כרטיסים מראש לסרט, ואין מכונות אוטומטיות להנפקת כרטיסים. אבל בהתחשב בזה שבלילות שבת הסינמטק כמעט אף פעם אינו מלא – זה לא כזה חסרון גדול.
אבל זה לא היה בלוקבאסטר רב פיצוצים ואפקטים, כך שליקויי האולם נוטרלו על ידי הקסם הכללי של האולם.
תראה, זה לא שיש יותר מדי אופציות.
בירושלים כמעט אין סרט שמוצג ביותר מקולנוע אחד, כך שאם אתה מעוניין בסרט מסויים, לא רוצה לחכות שיגיע לסינמטק ובניגוד לאדם, לא מבקר תדיר בצפון ה… ובכן… הקסום והשליו – או סתם במרכז – אתה צריך להתפשר גם על גלובוס.
אם, לעומת זאת, אתה מעוניין "לצאת לקולנוע" (הו, איך שכל האופים פה מתחברים) יש לך את לב סמדר, תיאטרון ירושלים ובנייני האומה, שלשתם קולנועים של שניים-שלושה סרטים, ובחלק גדול מהזמן מדובר בסרטים אמנותיים יותר, שלא מגיעים לקולנועים הגדולים – כך שהם לא ממש אופציה רצינית.
הבלוקבאסטרים נחלקים בין גלובוס קניון לרב-חן – שגם הוא לא מציאה גדולה (חוץ מהבעיות הטכניות, אני עדיין בטראומה מהבודק הבטחוני הארור, שלא הסכים להכניס אותי עם נשק – על מדים ועם תעודת חוגר – עד שלא אציג לו פס בתוקף, וכך גרם לי להחמיץ את הפתיח של 'אחוות הטבעת'), אבל לטעמי בכל זאת קולנוע טוב יותר.
סמדר!
עם כל הטענות והמענות המובנות, אין כמו לשבת ישיבה מזרחית על כסא מרופד, תוך איזון צלחת חרסינה גדולה עמוסה פסטה ברוטב עגבניות, וצפייה במשהו משובח – לדוגמא "להרגיש בבית". ואני אומרת את זה בתור מי שישבה בצד, הביטה בכל האושר הזה ירוקה מקנאה, ומדי פעם גנבה קצת מהפסטה, כשהיא לא הסתכלה. היה טעים.
כשל לוגי
סליחה, זה בטח בטעות, אבל בהודעה שלעיל כתבת "כסא מרופד", "לשבת" ו"סמדר" בהקשר האחד לשני ולשלישי.
רק רציתי למנוע מבוכה.
הו, פחח! סמדר הוא קולנוע מקסים.
וכיפי. ויש ריפוד על הכיסאות. אני יודעת שהגזמה באה עם להיות פולני, אבל אדם… זו *אני*. אתה לא צריך לנקוט באמצעים כאלה כשאתה מדבר איתי…
מתי כל אחד מכם ביקר שם בפעם האחרונה?
(אני שואלת ברצינות, כי בעבר, בלוח ההקרנות של האתר הופיעה ביקורת גרועה לבית הקולנוע, והמנהל שלו שלח לנו מייל נעלב ואמר שזה כבר לא ככה).
מביקור לא מזמן
אפשר לחלק את הקולנוע לשני חלקים:
מעל למעבר ומתחת למעבר. מתחת למעבר הרצפה בשיפוע לא סביר והכיסאות באמת לא נוחים. מעל למעבר יש מדרגות והכיסאות מרגישים הרבה יותר נוחים (יכול להיות שזו רק אשליה) ולגבי הרעשים מן הבית קפה: מזמן, אבל מזמן לא שמעתי כאלה.
לקולנוע יש הרבה יתרונות: צוות אדיב (מה שאין בשאר בתי הקולנוע בעיר)בית הקפה שליד, אווירה ייחודית וסרטים טובים בדרך כלל.
ובית הקפה הוא עדיין מחששה?
אני עדיין בטראומה מהפעם הראשונה והאחרונה שהייתי שם לפני כמה שנים. גררתי את האיש של אז לטיול בכפור ירושלמי חורפי כדי לא לשבת בבית הקפה המעושן להגעיל.
ונוסף לכל הצרות הסרט גם היה "אבודים בטוקיו" אותו מצאתי משעמם להפליא לאחר שחלפה מחצית השעה הראשונה המצוינת, והיה גם נורא לא נוח לשבת.
יש אזור גדול ללא עישון
נו, באמת.
איפה בדיוק יש אזור גדול בבית הקפה הזה?
עדיין.
מחששה צפופה להחריד, אפילו, עם שירות גרוע (אבל אוכל נחמד).
מתי כל אחד מכם ביקר שם בפעם האחרונה?
עלי להודות שהפעם האחרונה בה ביקרתי בקולנוע "סמדר" היתה לפני למעלה משנה. בהחלט יכול להיות שבעיית הרעשים מבית הקפה טופלה בצורה כלשהי.
לפני כחודשיים
ולקח לי בערך יומיים להתגבר על כאבי הגב. ל-MR אולי היה מזל אבל, ברצינות מלאה, חלק ניכר (מאוד) מהכסאות שם הם חרפה לאנושות. מרגישים את העץ דרך הריפוד, הזווית בין המסעד למושב לא הגיונית, וחלקם פשוט שבורים.
בשל צירוף נסיבות סבוך ומורכב מדי מכדי לפרטו כאן
ביקרתי אתמול בסמדר לאחר פרק זמן ארוך בו הקפדתי לא ללכת לקולנוע בירושלים מלבד הסינמטק.
אין בעיות רעש, אין בעיות הקרנה. אבל אלוהים אדירים – הכסאות! אדם צודק – לא ברור לי איזה חוט שדרה ראו המתכננים בעיני רוחם, אבל הוא לא היה אנושי.
קווין סמית' במאי ענק
איך בדיוק החלטת שהוא פרימדונה?
הוא לא מסכים פה ושם עם ביקורות כנגדו, אבל ככה כל במאי.
להשוות אותו עם שמאלאן זה מגוחך…קווין סמית' תמיד נשאר בנאדם, הוא תמיד נשאר נאמן למעריצים שלו, לא מרים את האף, רק צוחק על כל העולם כולל על המבקרים בדרך שלו וזה לגיטימי.
לא, לא מרים את האף, מה פתאום
רק פותח מסע צלב נגד כל מי שלא מלקק לו את התחת.
אלוהים אדירים, שמישהו יעצור אותי!
http://www.penny-arcade.com/comic/2004/03/24
ממש התמכרת, הא?
העובדה שסמית היה אחראי (בעקיפין) ליצירתם של טוויספ וקטסבי (שהופיעו אחר כך בעוד כמה סטריפים, אבל אתה בטח כבר יודע את זה) בהחלט עומדת לזכותו.
ועוד משהו...
מה לעשות שלקהל האמריקאי אין טעם בגרוש, אם כל סרט של סנדלר, ושל האחים וויאנס(סרטי זבל…) מכניסים כל כך הרבה כסף, וסרטים של קווין סמית' גם האיכותיים ביותר מביניהם בקושי הרוויחו, זה מראה על מגמה מסוימת.
סנדלר מוציא קומדיה אחרי קומדיה, בלי כל תחכום, בלי שנינות, עם בדיחות לילדים בחטיבת ביניים מקסימום, שבטח מעלות גיחוך אצלו ואצל רוב שניידר,וכל סרט שלו מרווויח מאות מיליוני דולרים. גם סרטים כמו סדרת "מת לצעוק", מרוויחים בלי הצדקה, מה לעשות שאף אחד לא יכול לזהות מה באמת שווה משהו.
ועוד משהו...
נסה לראות את ספנגליש (spanglish)
אולי תראה שאדם סנדלר יודע לעשות גם דברים אחרים
או את 'מוכה אהבה'
שם הוא עשה תפקיד שהיה צריך לזכות אותו לפחות במועמדות לאוסקר.
בסוף עוד אדם סנדלר יהיה הג'ים קארי הבא.
הוא אפור לגמרי שם.
אמנם נגמל מהפוצי מוצי שלו, אבל דבק במאניירות אחרות (אולי כמפלט מחוסר יכולתו לשחק *באמת*). ובכלל, הסרט הזה לא מחזיק את מבחן הזמן.
זה כולה סרט בן 4, איזה מבחן זמן?
מבחן השידור הטלויזיוני,
הסרט לא מעניין (להבדיל מ"לילות בוגי" ו"מגנוליה", שהDVD שלי אוכל בתיאבון).
אפור עם ארגמן בקצוות, אני מבקש.
לדעתי, הוא שידר נהדר את המצוקה והאנרגיות המודחקות (דגש על "מודחקות") של הדמות.
אבל אני מודה שראיתי בינתיים את הסרט רק פעם אחת. כמו כל הסרטים של פת"א, הוא דורש הרבה יותר מדי אנרגיה נפשית מכדי לראות אותו לעתים מזומנות.
קווין סמית' רוצה להרוויח כסף?
הצעד ההגיוני הראשון הוא לא ללהק שחקניות שקולן שווה ערך להעברת נייר זכוכית על קצות העצבים.
מעבר לזה, אולי הגיע הזמן שהוא יתבגר ויבין שהוא מה שקרוי בלעז One Trick Pony. ממה שראיתי, הוא עושה את אותו סרט, שוב ושוב, לפעמים עם טוויסט, ולעיתים קרובות עם בן אפלק (שזו כבר בכלל התעללות). כמה פעמים זה אמור לעבוד?
כמה שהוא ירצה.
תאמין לי-
זה שמת לצעוק 4 הרוויח הרבה כסף זה עוד כלום בהשוואה לכמות האנשים שנתנו לסרט הזה ציון 10 בימד"ב.
אבל אני מזהיר את כולם- אל תבדקו את הדירוג של הסרט הנ"ל- זה לא מחזה מלבב.
העובדה שיש בעולם
הרבה מאוד ילדים שעוד לא פיתחו טעם בקולנוע (וגם כמה מבוגרים כאלה) היא ידועה היטב ולא מפתיעה.
העובדה שיש בעולם
או שיש להם טעם אחר מהטעם שלך?
לא, אין אפשרות כזאת.
(אני אשמח להיות בצד המקבל של הרצאת גם-טעם-שונה-הוא-טעם, לשם שינוי).
לא, אין אפשרות כזאת.
אחת המטרות של האתר, לפי הכתבת פתיחה עליו, היא להראות שזה בסדר לאהוב סרטים טיפשיים (משימה בלתי אפשרית, נגיד).
להגיד שאין אפשרות כזאת – זאת תגובה שניצקליינית אמיתית.
יאפ.
ומה שנפלא במגמה לחבב סרטים טיפשיים, היא הקווים האדומים שכל אחד בוחר להציב לעצמו.
אני צחקתי ב"מת לצעוק 4", אבל נמלטתי בצרחות אימה מ"הפנתר הורוד 2006".
הנה דוגמה להבדל בטעמנו:
'הפנתר הורוד', להבדיל מ'מת לצעוק', הוא מצחיק.
המחשבה על כך שבהוליווד חשבו שמרטין הוא תחליף ראוי לסלרס מצחיקה.
הסרט עצמו מצחיק בערך כמו הגרביים של הבריון המזרח-אירופאי שהצטופף לידי היום במקלט.
והם היו אפורים.
מתנצל, לונג, מתנצל!
הן היו אפורות.
אפשר להמשיך?
גרב זה שם עצם זכר
לפיכך: הם (הגרביים) היו אפורים.
אז צדקתי מלכתחילה.
אף פעם לא קרא לך במבחן בלשון שהיית בטוח שמשהו נכון, ואז הרגשת שמשהו בכל זאת לא נכון וניסית לתקן?
ככה זה פישאיי.
מבחן תמידי.
טעות אחת והנשרים יעטו על הגוויה שלך.
מקסים כמה שאנו חובבי הקולנוע אדיבים אחד לשני.
אז צדקתי מלכתחילה.
אף אחד לא הכריח אותך לקרוא ולכתוב באתר.
יש לי אינטרס אחר לכתוב ולקרוא באתר.
באתר יש מספיק אנשים שישמחו סתם לשאול שאלות כדי לקבל תשובות. לפעמים גם ללא איזה תשואה צינית שתגרום לקוראים להתמוגג ולנעלבים להיעלב.
לפעמים פישאיי נראה לי מקום נפלא לכתוב בו את מה שנראה לי נכון, ויותר מזה, לנסות להועיל למי שצריך, מבלי להעיר לו אם הוא טעה פה ולא בדיוק דייק שם.
לפעמים פישאיי יכול להיראות לי כעולם של קולנוע נטול-סנוביזם ומאבקי ניסוח.
ולפעמים לא.
לפעמים כולנו כאן רק כדי לנסות להראות שגם אנחנו מבינים משהו מהחיים שלנו, והלוואי שיום אחד כולנו נהיה יאיר רוה.
רק שתבינו את העליבות שלי, יאיר רוה מעולם לא טרח לענות למיילים שלי.
על אף הפצרותיו שאנשים ידברו איתו במייל.
וכך הבנתי שיאיר רוה אני בחיים לא אהיה.
אם זה כי אני לא מנמק מוצלח, לא תומך כה יעיל במאבקים (הנה, ראו מאבק זה לדוגמא, שאתם בוודאי תעדיפו לראות כבדיחה) או סתם לא כותב כל כך טוב, או אולי כי אני פשוט תמיד אכתוב חזרה לקוראים שלי (כן, לונג, תזדעזעי, גם אותי יש אנשים שקוראים. חלקם גם לא קוטלים ונותנים צ'אנס. לא שאני אגיד לכם איפה אני כותב, אני מניח שזה יהיה הרבה מתחת לרמה של אתר זה או אחר).
לאלו שתהו למה אני כל כך נעלב מהתיקונים, זה לא ממש העלבון בסיפור הזה, זה בסה"כ עניין שולי. במקרה של כתה או סתם שאלה תמימה הייתי בוודאי אומר "תודה" על התיקון ושותק, אבל יש אנשים באתר שפשוט כשהם כותבים לי משהו, או שגם כשהם מפצירים ומתקנים מישהו אחר, אני אף פעם לא מרגיש שמטרותיהם באמת טהורות.
לפעמים זה פשוט "היי, בואו ונביא להם טוקבק במיטב הדגיות שלנו! בוא נהיה שנונים יותר, חכמים יותר ומבריקים יותר! בואו נראה אותם עונים על זה!".
ומצד שני יש את אלו חסרי-הרזומה. כמוני. הגעתי לכאן עם כלום, בלי שאף אחד מכיר אותי, וסתם התחלתי לשאול שאלות. או לענות לאחרים. ואני עדיין חסר-רזומה, לפחות בקהילה הזאת, שנחשבת לאחת הבכירות. אולי בגלל זה, אני כל כך מתעקש להישאר.
יש באתר הזה מספיק גולשים, לא-בכירים, שכיף לי לדבר איתם. מדי פעם אני גם מנסה ליצור שיחה עם מישהו שנחשב בכיר, ולפעמים זה אפילו כיף. במיוחד שלא מתייחסים אליך כאל אידיוט מוחלט, או סתם חסר ניסיון.
אני מניח שמיד בסיום הכתיבה של תגובה זו ימחקו לי אותה, יסרסו לי את ה-IP, ויסגרו עניין.
כי מה שווה הכותב הפשוט ללא מעטה הסנוביזם? ללא היהירות הקולחת, המחשבה על הידע?
אני תמיד השתדלתי להתרחק מהסנוביזם ולנסות פשוט להתעניין.
אך מה הטעם? כבר קרוב לארבעה חודשים שאני מנסה להתקבל לקהילה הזו כאדם עם דעה ששווה משהו, אפילו לא לשל הביג בויז, כי הם באמת יותר חכמים מכל המגיבים החובבים ואין טעם להתנגד, אחרת תחטוף שרשרת-שנינויות שאפילו ב"יתוש בראש" לא היו מפחדים להשתמש בה. אבל ל"יתוש בראש" כבר אין כבוד עצמי, ואחרי ההודעה הזאת, מסתבר שגם לי אין.
בשבוע הבא אני פשוט אחזור לקוראים שלי, לאלו שמשום מה מחשיבים את הדעה שלי, ואכתוב לי בשקט את הרהוריי.
יאיר רוה אני לא אהיה.
גם לא לונג ג'ון, גם לא רד פיש ואפילו לא עכרור השלולית, שלעתים מספר סיפורים שמתקשרים לנושא בחדווה כה רבה שכל מה שנותר לי זה לקנא.
אז למרות הסירוס הפנימי, ולמרות מחיקת התגובה העתידית ועוד מס' עניינים שעדיין מציקים לי, אני חושב שאלו הסיבות שאני כותב ולא כותב תגובות כאן.
וכל זה בעקבות
תיקון שלא היה, לטעות שלא היתה.
אוי, נסחפת
אף אחד (וזה מנסיון אישי) לא נקלט ישר לקהילה באינטרנט, בטח לא לאחת כמו עין הדג, בה חלק מהגולשים והכותבים מכירים מעבר לרמה של טקבוק. מאוד קל להרגיש כאילו מזלזלים בך ולזרוק טענות על יחס לא הוגן כלפי חדשים. אתה לא הראשון ולא האחרון שירגיש ככה וגם אתה, אם תמשיך לכתוב כאן, תתחיל לדבר בשפת המקומיים ולא לקחת ברצינות הערות ותיקונים לשוניים, כי ככה זה בקהילה. אנשים שמרגישים מספיק נוח, מרשים לעצמם לעסוק גם בשטויות.
רק תשאל את מיקה אלו פתילים עצבניים התחוללו כשהחלה להגיב באתר. גם החסידה השוטה נזקקה לכמה חודשי הסתגלות. רק אורך רוח יגרום לך להרגיש חלק מהקהילה. זכותך לבקש ריסון בתגובות המנטפקות, אבל כדאי גם לקחת אותן בפרופורציות ולא לתת להן להסיח את דעתך מהנושא. כשדעתך מוסחת, אתה עלול לגרור פתיל שלם למחוזות מיותרים.
ככל הידוע לי, מעולם לא נחסמה גישה של כותב לאתר מפני שכתב תגובה אחת כועסת (שוב, תשאל את מיקה). מה שכן, אם תכתוב כל הזמן בגישה של "איך כולם נגדי ובטח ימחקו אותי ויקראו לי בשמות", יהיה לך מאוד מאוד קשה למצוא חן בעיני אחרים. אף אחד, לכל אורך ההיסטוריה הידועה, לא יצר רושם חיובי מלהאשים אחרים בסנוביות והומור נמוך. למען האמת, זו אולי הדרך הבטוחה ביותר שיתעלמו ממך.
אגב, גם למיילים שלי יאיר רוה לא עונה. ככל שאני קורא יותר ב"סינמסקופ", יותר ברור לי שהוא פשוט בן אדם רגיל שהתמזל מזלו ועיתון רציני נתן לו צ'אנס. חוץ מזה, הוא לא עושה רושם של אדם יותר טוב מרוב האנשים שפגשתי בקון.
מרוב עלבון שכחת דבר אחד:
כתיבה זה דבר דינמי, וסוג הכתיבה שנדרש במקום אחד שונה מסוג הכתיבה שנדרש במקום אחר. הכתיבה שלי בפישאיי, לדוגמה, שונה קצת מאיך שאני כותבת עבור מקום עבודה א', ושונה מהותית מהכתיבה שלי למקום עבודה ב' (שמבקשים כתיבה עיתונאית, כי זו המהות שלהם). אז למקום עבודה ב' אני לא אשלח רשימת לינקים ומראי מקום לכל המקומות שכתבתי להם וקיבלו אותי עם כתיבת-פישאיי. אני אתן להם מה שהם רוצים, כי אלה הסטנדרטים שלהם וזה מה שהמנהלים שלהם החליטו (ובצדק. מעבר לכך שזה גם תלוי במה שהציבור רוצה לקרוא. למשל, בנאדם שכותב לעיתון – מודפס או אינטרנטי – חדשות על המלחמה, ייצטרך להשאר אינפורמטיבי ולא יוכל להכניס תיאורים על השדות המוריקים בהם נפלו טילים, הילדים כחולי העיניים ותמימי המבט שרצו למקלטים ברגלי איילה קלות, ועל מספר הטילים שנפלו וכמה זה יוצא בגימטריה. במקרה כזה העיתון לא ימכור כי הציבור מחפש מידע קונקרטי, לא פואטיקה).
נ.ב
צר לי להרוס את האשליה, אבל כבר חשפת באיזשהו פתיל איפה אתה כותב. היתה מעורבת בזה פיצה על הגג.
וואו, איש, איזו טראומה נוראית קרתה לך?
היות ואני לא יודעת במדויק, תן לי לנסות עידוד כללי:
גם לי דחו ביקורות, גם לי מחקו תגובות, MR, אליבא דפינגווין, הינו קוד לפתילים שלא מעניינים אף אחד…
אתה גורם לזה להישמע כאילו *כל* פעם שמישהו שוגה בהדפסת אות אחת עשרות אנשים מתנפלים עליו ונושכים אותו עד זוב דם. מה, כי לא מזהים אותך? אותי מזהים, על מנת לצחוק עלי – גם לתהילה יש מחיר. לפעמים לוקח זמן עד שלומדים לקשר את הכינוי שלך לתגובות שלך. לפעמים, אף פעם לא לומדים לקשר את הכינוי שלך לתגובות שלך. ואתה יודע מה? זה עדיין לא סוף העולם. באמת.
הבעיה באינטרנט, שקל לטעות בכוונות של אנשים אחרים, ויש דרמטיזציה
של כל תגובה.
לא שזה כל כך קשה להגיע לאי הבנה בחיים האמיתיים, אבל באינטרנט יש עוד, לפחות, שתי בעיות קשות:
אתה לא רואה את מי שמדבר איתך, אתה לא שומע את נימת הקול שלו, אתה לא יודע איפה, ואיך, הוא כותב מה שהוא כותב. שום מידע לא-טקסטואלי. אי אפשר לראות את ההבדל בין הערה קלילה שלא מיועדת להיות יותר מזה, לניסיון להראות עליונות (וסביר להניח ששני הדברים קורים כאן, כמו בכל סיטואציה חברתית).
חוץ מזה, הבעיה היא שמה שכותבים נשאר מתועד, ונחשף, תאורטית, לעוד הרבה אנשים, הידיעה הזו גורמת לכולנו להיות יותר רגישים לאגו שלנו. כל תגובה קטנה יכולה להפוך ישר לויכוח.
אתה מן הסתם יודע את כל הדברים האלה בעצמך, כי אני לא מחדש כאן כלום. אבל לפעמים שווה להזכיר גם את המובן-מאליו: חלק גדול ממה שמפריע לך זה פשוט בעיות שצצות בתקשורת עם אנשים באינטרנט (וזה, מעבר לבעיות הרגילות בתקשורת עם אנשים). צריך לקחת את הבעיות האלה בפרופורציות.
קבלה לקהילה:
למה אתה חושב שנכשלת? זאת אומרת, למה אתה חושב שיצא לך מוניטין של מישהו שלא שווה לקרוא את התגובות שלו?
אני קיבלתי רושם אחר.
וואו.
לא יאומן כמה הרים וגבעות אנשים יכולים לבנות לעצמם בראש על בסיס כלום.
יש לי אינטרס אחר לכתוב ולקרוא באתר.
1. מבין אותך.
2. מנסיוני, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הערות פוגעניות היא להתעלם (ולהתייחס לתוכן, אם יש כזה). ברור שזה קשה, אבל בסופו של דבר זו דרך שלא דורשת מאמץ ובזבוז אנרגיות מיותרות. תן קרדיט לאנשים פה, שרובם חכמים מספיק להתייחס אליך על סמך התוכן של הודעותיך ולא הצורה שלהן.
אם היא לא תתקן אותך
איך תדע לא לטעות בפעם הבאה?
אני מבין שאת המשפט השני בהודעה שלי לא קראת?
אני חושב שאף אחד שמכיר אותי לא יכול לחשוב שכתבתי את הכותרת הזאת ברצינות.
אני כתבתי את הכתבה שדיברת עליה, ואני עדיין מחזיק באותה דעה. מי שחושב ש'מת לצעוק' הוא פסגת היצירה העולמית, זכותו לחשוב (ולכתוב) ככה. וזכותי לחשוב (ולכתוב) אחרת.
או כמו שאני נוהג לומר,
זכותו לדיעה משלו, וזכותי להיות צודק.