 |
||
| נו מה, שנה אזרחית חדשה ולא נעלה קדם-סקר סוף שנה לסרט הטוב ביותר? אז הנה הטופס, זו רשימת כל הסרטים, והפעם אתם מתבקשים לבחור לא רק את חמשת הסרטים שלכם, אלא גם את "הופעת השנה" (כפי שמוסבר בטופס). |
01.01.2004
|
|
יומית
נו מה, שנה אזרחית חדשה ולא נעלה
קדם-סקר סוף שנה לסרט הטוב ביותר?
אז הנה הטופס, זו רשימת כל הסרטים,
והפעם אתם מתבקשים לבחור לא רק את
חמשת הסרטים שלכם, אלא גם את
"הופעת השנה" (כפי שמוסבר בטופס).
נו מה, שנה אזרחית חדשה ולא נעלהקדם-סקר סוף שנה לסרט הטוב ביותר?
אז הנה הטופס, זו רשימת כל הסרטים,
והפעם אתם מתבקשים לבחור לא רק את
חמשת הסרטים שלכם, אלא גם את
"הופעת השנה" (כפי שמוסבר בטופס).
בעצם, עברתי עכשיו על הרשימה ביסודיות
ונראה שאפילו לא שלושה. שניים. (שיקגו ומטריקס רילודד – וזה היה בדיוידי). לא יכול להיות שזה הכל, נכון? בטח פספסתי משהו.
(לא, לא ראיתי את נימו. גם לא את טרמינייטור 3. לא, גם לא את מטריקס 3. לא, גם לא את שרה 3. למעשה, אם יש לזה 3 בשם, לא ראיתי את זה.)
השנה ראיתי רק 29 סרטים מהרשימה
וזו ירידה משמעותית מהשנה שעברה, אבל מה לעשות. בין השאר חשוב לציין שהחמצתי לא מעט סרטים שהיו יכולים, אולי, להתברג ברשימה שלי (ביניהם, למשל, "האסונות של נינה", "המסע המופלא", "מיסטיק ריבר", "אודות שמידט", "אררט", "בלתי הפיך", "דברים יפים מלוכלכים", "כנופיות ניו-יורק", ו"לתפוס את הפרידמנים"). אבל במגבלות האלו, להלן העשירייה המובילה שלי השנה, מהמקום העשירי לראשון (כשהחמישייה המובילה נרשמה בטופס):
10. "מייל לאור הירח" – ראיתי אמנם בוידאו ולא בקולנוע, אבל הסרט בפירוש הרשים אותי. אולי "הסרט הקטן של השנה". עדין ומרגש, וג'ייק ג'ילנהול מלך.
9. "להתראות לנין" – אז מה אם זה בגרמנית. נוסטלגי, מרגש, מבלבל לעתים.
8. "וידויים של מוח מסוכן" – קאופמן מס' 1. אבל גם סאם רוקוול בהופעה מצוינת, וגם עירוב ז'אנרים שעובד, פשוט עובד.
7. "עיר האלוהים" – סרט שלא נח לרגע. על עוני, אלימות וחוסר תקווה – ובכל שאת עם תחושה חזקה של אנרגיה שאי אפשר לעצור.
6. "באולינג לקולומביין" – מצמרר.
5. "שר הטבעות: שיבת המלך" – לא רק כי חייבים. היה יכול להיות "סרט החוויה" הגדול של השנה, אבל יש מעליו אחד גדול יותר.
4. "דוגוויל" – בדיוק ההפך. קולנוע של המינימום-במינימום, שעדיין מעורר יצרים סמויים אדירי-ממדים (וראו בביקורת…)
3. "אדפטיישן" – קאופמן נגד קאופמן, וניקולס קייג' בתפקידו הטוב ביותר מזה זמן רב. אח, סרט של סופרים.
2. "קיל ביל, חלק ראשון" – סרט האקשן/חוויה של השנה, לא עוצר לרגע, נוטף אזכורים מפה וע להודעה חדשה, ומשאיר המון פתח להמשך.
1. "השעה ה- 25" – עמדה לא פופולרית, אני מניח, אבל בעיני זהו הסרט המרגש, המדויק והמושלם ביותר השנה. ואדווארד נורטון ממשיך להיות ענק.
על הופעות השנה תבוא הודעה נפרדת – אני צריך לחשוב על זה עוד.
בעוברי על פני הרשימה
גיליתי שאמנם ראיתי מן הסתם יותר סרטים מבוג'י, אך יחסית, לא ראיתי הרבה סרטים בקולנוע. וגם ממה שכן ראיתי, חלק מהסרטים שראיתי היו גרועים/מאכזבים (המטריקסים), חלק אמנם מאד אהבתי (T3, X2) אך לא אתן להם את פרס סרט השנה וחלק לא ראיתי, למרות שרציתי (המסע המופלא) כי פשוט לא יצא.
סרטים נוספים יצא לי לצפות שלא בקולנוע ושלא ב-DVD !אמוטיקון מבויש!
מה שכן, בזכות אתר "עין הדג" וכמה מגולשיו, התחלתי לצאת יותר לקולנוע, להפחית למינימום את כמות הסרטים שהגיעו אלי דרך המודם וכן לגרום למנהל הבנק שלי לשנוא אותי עוד יותר עקב מסירת פרטי כרטיס האשראי שלי לאמזונות לוהטות. רק על זה מגיע לכם
לא הוגן
הסרט הטוב ביותר של השנה הוא ללא עוררין "שעת הזאב" של מיכאל האנקה. חבל רק שלאף אחד עוד לא היה אומץ להביא אותו להקרנות בארץ.
http://us.imdb.com/title/tt0324197/
הסרט הזה היה גם בקלות לוקח את הופעת השנה בזכות איזבל הופר המדהימה בתפקיד הראשי.
אך נסתפק במה שיש. הקול שלי הלך ל:
• השעה ה-25 – מרגש, אמיץ בפגיעות שלו, ביופי שלו. לא הכי מדהים בעולם, אבל עם הלב במקום הנכון. הישג שאותי מרשים יותר מכל אפקט בשר הטבעות.
• אדפטיישן – גאונות משעממת היא עדיין גאונות.
• מוכה אהבה – הדמות השלמה והמרגשת ביותר שראיתי השנה בקולנוע.
• באולינג לקולומביין – עשייה מבריקה, עריכה להטוטנית, סרט דמגוגי ברמה נסלחת.
• לתפוס את הפרידמנים – מערער ומתוחכם.
נשארו בחוץ: 16 מתוק, המסע המופלא, וידויים של מוח מסוכן.
לא הוגן
איך הןצאת את 'וידוים של מח מסוכן' הרי הוא 'ה'סרט למי שאוהב סרטים, עם ההומז'ים הקטנים וההירואיות המתפכחת
והסצינה בה התפאורה פתאום הופכת להיות אמיתית ומסויטת
(פשוט ראיתי את הסרט שוב לא מזמן, והוא הלם בי שוב)
הצלחתי לצמצם את הרשימה לתריסר הסרטים שהכי נהנתי בהם, סרטים שהיו עשויים להיות סיבה מספקת לצאת מהבית לקולנוע, אילו באמת הייתי רואה את כולם בקולנוע. הם מסודרים בסדר אל"ף-בי"ת הפוך. אני לא באמת חושב שאני יכול לכמת עד כמה אהבתי כל אחד ואחד, ולתת לו ציונים במעלות קלווין, או על סולם ריכטר.
+ שר הטבעות: שיבת המלך
כאמור, רק במקרה הוא מופיע הראשון, לפי האלף-בית. אבל בכל זאת, סיום מרהיב למה שנראה לי שהוא הגדולה בסאגות הקולנועיות, משימה שלא נראה לי שמישהו יקח על עצמו שוב.
+ שיקגו
מגניב. מה יותר צריך?
+ עיר האלוהים
אחלה סרט. ללא ספק אחלה סרט.
כתבה מספר 1548
+ מוכה אהבה
מי אמר שלא ניתן לעשות קומדיות רומנטיות ביזאריות ומרעננות?
+כוכב המטמון
כיף של סרט. האמריקאים לא יודעים להבחין בדברים טובים גם אם הם יפלו להם על הלבן של העין ויצרבו אותו.
כתבה מספר 1437
+הצלצול
+הענק
כן, לא בחירה פופולרית. ובכל זאת, פרט אולי לבאטמן, אולי, זה העיבוד לקומיקס הטוב ביותר שראיתי. מרתק וחכם, גם אם האפקטים לא מושלמים.
+המשחק של ריפלי
+המסע המופלא
+הג'וב האיטלקי
סרט פעולה פשוט וישיר, בלי אפקטים ממוחשבים (לפחות לא כאלו שקופצים לעין ככאלו), והרבה פעלולים מהדור הישן. וורום, וורום?
+גיבור
+אדפטיישן
נ.ב. הימורים.
כמה זמן יעבור לפני שמישהו שאוכל את הצ'יפס שלו עם קטשופ יטען שאני אוהב את "הענק" רק כד לעצבן אותו?
למה
אבודים בטוקיו לא מופיע?
'אבודים בטוקיו' יצא ב-25 לדצמבר.
הסרטים ברשימה, כפי שמוסבר בטופס, הם אלה שיצאו בין ה-26 לדצמבר 2002, לבין ה-18 הדצמ' 2003. כך ש'אבודים' ייכנס לסקר של השנה הבאה.
זה לא פייר
הוא ללא ספק אחד הסרטים הטובים יותר שיצאו השנה.
אז מה בזה לא פייר?
שהוא לא נכנס לרשימה
לחכות עד השנה הבאה? זה הרבה זמן הרבה דברים יכולים לקרות.
מצד שני,
אם היינו מכניסים אותו השנה הוא היה הולך לאיבוד, כי כמה אנשים כבר הספיקו לראות אותו בשבוע האחרון?
על פי מה נקבע ה-18? שרה?
''שבוע לפני השבוע האחרון''.
כמו שלונג אמרה, אנחנו לא מכניסים לסקר סרטים שיצאו רק בסוף השבוע האחרון של השנה, כיוון שלקהל עוד לא היה צ'אנס להיחשף אליהם. מצד שני, כבר בסקר השנתי הראשון הוכיח 'שר הטבעות' שסרטים שיצאו שבועיים לפני סוף השנה יכולים גם יכולים להיכנס לסקר הסופי, ולכן זה נקבע כגבול.
כן
אבל בשנה הבאה גם לסרטים שיצאו שבועיים לפני סוף השנה לא תהיה חשיפה גדולה.
אי אפשר לקחת את שר הטבעות כדוגמא.
נכון שגם שבועיים לפני סוף השנה זה בעייתי
מבחינת החשיפה שהסרט מקבל, אבל אבל אם לא היינו מכניסים את 'שר הטבעות' לכל אחד מהסקרים בשלוש השנים האחרונות, אנשים עוד היו תולים אותנו, או עושים לנו דברים אחרים ממש לא נחמדים. מה לעשות, אנחנו מאוד אוהבים את האתר, אבל החיים שלנו "קצת" יותר חשובים.
תודה לונג. הכנת לי להנחתה:
http://www.pvponline.com/archive.php3?archive=20031227
זה תמיד און, נכון?:
(וכבר הרבה זמן חיכיתי להזדמנות ללנקק לזה. ואם כבר PvP, אז
http://www.pvponline.com/archive.php3?archive=20031221
(
לא הבנתי
א. מה זאת אומרת שהוא לא מגלה שהוא מתרחש בשנות השישים? הבגדים וכו' הם רמז דק מדי?
ב. מה הסאבטקסט בזה?
ג. הסרט מתרחש בשנות השבעים, לא בשנות השישים.
אני לא רואה את הקשר בין הסרט
לבין מה שאתה כותב עליו.
קודם כל הסרט מתרחש בשנת 1973, אחרי שניקסון נבחר בפעם השנייה ולפני שנאלץ להתפטר בגלל ווטרגייט. הסרט לא צועק בפנים שהוא מתרחש בשנות השישים (נגיד)? מה עם לקט שירי התקופה שצועקים את זה מילולית בפס הקול? אם זה לא להצביע על התקופה, תצטרך להשוות את זה עם סרט אחר שלדעתך *באמת* צועק שהוא מתרחש בשנות השישים.
שנית, אני לא מבין איך דמויות ההורים מתקשרות אצלך ל"ערכי אמריקה הישנה". איזה אינדיקציה יש לזה בסרט חוץ מזה שהם, אתה יודע, מבוגרים? ההורים ובמיוחד האמא מיוצגים כדמויות מאוד מתקדמות יחסית לתקופה ולגילם, לדעתי בצורה מוגזמת ולא משכנעת. יש את כל הקטע הזה עם בניית הקניון, אבל גם הוא מולבש בצורה כל כך גסה שאני לא מבין איך אפשר בכלל להתייחס אליו ברצינות.
אני לא רואה את הקשר בין הסרט
לא הבנתי. אם הסרט מתרחש ב-73, איך הוא "צועק בפנים" שהוא מתרחש בשנות השישים?
תקרא את הדיון מתחילתו
אלעד טוען שהסרט מתרחש כמה שנים לפני, בסוף שנות השישים.
דרך אגב, יש ביקורת על ''מייל לאור הירח''
מה דעתכם לעבור לשם?
הבחירות שלי
האסונות של נינה – אני מודה שזה הסרט הישראלי היחיד שראיתי השנה בקולנוע וממש אהבתי.
להרוג את ביל – סרט מלא תעוזה ומאוד מרתק.
המסע המופלא – כשמצליחים לזכור ולאהוב סרט שנה אחרי שרואים אותו זה כבר אומר הרבה דברים. סרט נפלא.
שודדי הקאריביים – סרט הקיץ היחיד כמעט ששווה להכניס לרשימה. חביב וקליל כמו שצריך.
שר הטבעות – שיבת המלך – טוב אין מה לעשות בכל זאת סרט מדהים ומצויין.
ושוב חבל ש"אבודים בטוקיו" לא נכנס, מומלץ בחום למי שלא ראה עדיין.
אני לא מאמין...
שראיתי 68 מהסרטים ברשימה…
(אני עוד לא יותר מאמין שאשכרה ספרתי….)
ראיתי ממה מעט סרטים מהרשימה.
הנה עוד החלטה לשנה החדשה: לראות יותר סרטים בקולנוע.
רק עכשו!
רק עכשו אני מבין כמה
סבלתי השנה
28 יום
הפנינה
ו שובו של המלך הם היחידים
שאני מעיז לרשום
ואז מוציאם את אבודים
בטוקיו !?
נ.ב
גולום כהופעה הגדולה של השנה
למרות שבשני צריחים הוא
דופק הופעה טובה יותר
ראיינו אותי אתמול לרשת א',
כדי לסכם את שנת 2003 בקולנוע.
לפני השידור הכנתי לעצמי רשימות עם כל הסרטים הבולטים, השחקנים הבולטים, המגמות (ומגמות האנטי) הבולטות וכו'. ופתאום קלטתי שהיו המון סרטים טובים (או חשובים, או שניהם) השנה. למשל, 'המסע המופלא', ו'שיקגו' שיצאו בתחילת השנה ופסיכולוגית שייכים בעיני בכלל לאוסקר הקודם.
מבחינת שחקנים בולטים, התחושה הראשונית שלי היתה שרגליהן של שחקניות נדחקו לטובת שחקנים גברים, אלא שאז שמתי לב שחוץ מאומה ת'ורמן וניקול קידמן (שהשתתפה בשלושה סרטים השנה!) אפשר גם להכניס את קתרין זיטה ג'ונס הנהדרת, ואת קיירה נייטלי, שאולי לא היו לה הופעות ממש בולטות השנה, אבל כמו קידמן, גם היא שיחקה בשלושה סרטים, ויחסית למישהי צעירה כמוה זה ממש מכובד. את קייט בלאנשט אני מאוד אוהבת, אבל לא ראיתי את 'ורוניקה גארין', כך שאני יכולה רק לקוות שהיא מרשימה שם.
כנסו כולם!
אוף,אני מרגיש כל כך נאחס עכשיו, אחרי שהצצתי ברשימת הסרטים של השנה שעברה. כל כך נאחס שאני אפילו לא מצליח לחשוב על כותרת הולמת לתגובה. אני אומר לעצמי-"קדימה ארמדילו, זו כולה תגובה, לא משהו רציני". ואז עצמי אומר לי "למה שאני אקשיב לך?! אתה אהבת את מת לצעוק 3!". וככה אני יושב פה דקות מספר ומתפתל בכסא.בסוף אני מחליט על כותרת מחוכמת ומקורית, משהו מיוחד.
למה אני מרגיש כל כך נאחס? סיבות לא חסר. קודם כל, מסתבר שראיתי הרבה פחות סרטים ממה שחשבתי. עד היום החשבתי את עצמי לפריק קולנוע. היום אני מרגיש מקסימום "פריקונצ'יק". מילא פריקונצ'יק, אבל של אילו סרטים?! שום סרט איכותי, שום דרמה עמוקה, אפילו לא סרט זר. כל מה שראיתי בשנה האחרונה מסתכם בבלוקבאסטרים אמריקאים וקומדיות דפוקות. אני שם לב שהטעם שלי בקולנוע מתדרדר כל שנה, אלוהים יודע לאילו סרטים אני עלול להצביע בסקר של שנה הבאה.ולסיום, גם בבלוק באסטרים אני לא מתמצה לגמרי.( הענק, הטרמינייטור ,ביל והג'נטלמנים המובחרים לדוגמא, היו יכולים להיות מועמדים נהדרים אם רק הייתי טורח לצפות בהם).
אבל למה אני מבלבל לכם ת'שכל? סביר להניח שבמילא לא התעכבתם על שורות אלו ופשוט קפצתם לרשימה. אז הנה זה בא-
(טגדם דם דם דם)
הרשימה שלי, ארמדילו סגרסקי. חמשת הסרטים המוצלחים של השנה בעממ"מ:
• מוצאים את נמו- פיקסאר נמצאת בבעיה, הסרט הראשון שלהם, "צעצוע של סיפור", קבע להם סטנדרטים בלתי אפשריים. בדרך כלל שזה קורה, היוצרים עושים עוד סרט מחולטר או המשכון צולע שיצנן את הציפיות. אבל פיקסאר, לצערם, הוציאו את "באג לייף" המקסים ואחריו את "צעצוע של סיפור2". בני האדם, כדי למנוע עודף ציפיות, התאכזבו מאחד הסרטים של פיקסאר מתוך רפלקס מותנה. אני, למזלי, כבר התאכזבתי מ"מפלצות בעמ" ולכן אני מסוגל להתמוגג בשלווה מ'מוצאים את נמו' שיכול, לדעתי להחשב בקלות לסרט הטוב ביותר של פיקסאר.
ים:
קצת
רגע השיא- ברוס הגדול מכולם בפגישת הכרישים הצמחוניים.
רגע השפל- אין פספוסים.הכצעקתה?!
ציטוט-"עכשיו מה?".
• העלילה מופרכת ונדושה ( פיראטים טובים יוצאים להציל נסיכה מפיראטים רעים עם תוכי על הכתף), המקור לא מי יודע מה (מתקן בדיסני לנד, דווקא מקסים),הסוף צפוי (הספוילר הצפוי מראש) והאפקטים קצת צורמים (השלדים). *אבל*, בכל זאת יש בו משהו(ג'וני דפ), כן יש בו איזה משהו ( המון הומור עצמי). לא טוב שהוא, או רע שהוא ( סרט קיץ נטול עומק). אך, יש בו איזה משהו (קיירה נייטלי!!).
ים:
קצת
רגע שיא: קפטן ג'ק וברבוסה בקרב לאור הירח.
רגע שפל: טקס התלייה של ג'ק. קצת מיותר בסרט כל כך ארוך, בייחוד שברור שהוא יחיה.
ציטוט: "תמיד תזכרו את היום הזה בתור היום בו כמעט תפסתם את קפטן ג'ק ספרוווווו. ספלאש."
• שר הטבעות- שיבת המלך- עוד לפני שמישהו מעיז להגיד מילה על שרה הוא כבר חייב לפרט על הדעה שלו כלפי הספר, המחבר ואורלנדו בלום. אבל באמת שאין כח אז אני אדבר על הסרט כיצירה בודדת, ללא שום קשר לגורמים חיצוניים. מצויין, הסרט. מצוין בהחלט. הוא אמנם הסרט בעל הפגמים הכי רבים בסדרה של ג'קסון, הוא פחות מותח ומהפנט מהשניים הקודמים והוא נמרח על גבי יותר מידיי זמן. אבל סוף כזה רציתי לטרילוגיה הזו, המצוינת. אורלנדו בלום, דרך אגב, שחקן בסדר גמור.
ים:
קצת
רגע השיא- סמיאגול וגולום נמסים באושר הילאי ותוך התמוגגות מהפרשס שלהם.
רגע השפל- הסוף. גם הסוף השני. והשלישי. גם השביעי לא משהו.
ציטוט- "זה עדייןנחשב 'אחד"'
•אקס מן2- יש לי חולשה לסרטי קומיקס. לא שקראתי פעם קומיקס, בהנחה שאתם לא מחשיבים את'זבנגלה'. גם לא ראיתי יותר מידי סרטי קומיקס מוצלחים,ראיתי את "באטמן"(של ברטון) למשל, גם את "גברים בשחור" ואת "ספיידרמן". אבל זהו.את אקס-מן2 אני לא מחשיב. הוא אמנם סרט קומיקס מוצלח ביותר, אבל הוא מוצלח גם בתור סרט רגיל סרט רגיל. האקשן המלבב, המשחק הנהדר של חלק מהמוטציות והמעברים הגאוניים בין סצנות הופכות אותו לאחד מהסרטים הכי טובים שראיתי השנה.
ים:
קצת
רגע השיא- נייטקרולר מנסה לרצוח את הנשיא בעזרת עודף מגניבות.
רגע השפל- ג'ין גריי מתה. מה?! למה?! כמה?! איך?!
ציטוט- "ניסית פעם לא להיות מוטנט?"
* משרד הבריאות מזהיר:'אקס-מן2' אינו סרט המשך, הוא מוטציה של סרט המשך, גדול יותר, מהיר יותר, חזק יותר.
• תפוס אותי אם תוכל- שפילברג אף פעם לא היה מי שאוהב להתעסק בדברים רציניים והרי גורל. שני הסרטים ה"חשובים" תוצרת שפילברג שיצא לי לראות ('רשימת שינדלר' ו'להציל את טוראי ראיין') נראו קצת מאולצים, נוסחתיים, חסרי טאץ'. לעומת זאת, כשסטיבן הולך על סיפורים קלילים, כאלו שלא הרגו אף אחד, הוא פשוט קורן. רואים שספילברג נהנה לעשות את הסרט הזה. רואים שכל השחקנים נהנו לשחק בו, וזה משנה את האווירה באולפן באופן דראסטי. סטיבן, תעשה לי סרט!
ים:
קצת
רגע השיא- פרנק מזייף צ'ק בפעם הראשונה.
רגע השפל- השעשועון. קטע חסר טעם לחתולין, לחלוטין ולג'לטין.
ציטוט-"טוק טוק" "מי שם?" "לך תזדיין".
זהו,אלו חמשת הסרטים שגם ראיתי, גם אהבתי, גם זכרתי וגם יצאו השנה. זהו. אני לא אטריד אותכם ואאלץ אתכם לקרוא את פירוט הבחירה שלי להופעת השנה. אני יודע שיש לכם עוד אלף תגובות ארוכות כאלו ביומית הזו, אז אני לא אתחיל להגיד לכם שבחרתי בג'וני דפ בעקבות ההופעה הקורעת ב'שודדי הקאריביים'. או שבחרתי גם בקיירה נייטלי על גנבת ההצגה באותו סרט ממש. אתם עסוקים מידי, למה שאני אגיד לכם שבחרתי באלן קאמינג על ההופעה הנהדרת שלו בתור נייטקרולר ב'אקס-מן2' ושחבל שהוא כל הזמן נעלם שם. זה יהיה מיותר, אז אני פשוט אוותר על זה.
הסוף.
ורק שאלה אחת לסיום;אני היחיד שהיה בטוח שהאפס של 2003 יהיה טבעת?
חשבנו שזה יהיה צפוי מדי,
וזה לא של'שרה"ט' חסרים קולות גם ככה. זו בערך גם הסיבה שה-0 הוא לא העין של סאורון עם האייליינר של ג'וני דפ. וחוץ מזה, שתי העיניים של מרלין מצחיקות יותר (מה גם שהיומית עושה אותו קצת פוזל).
כנסו כולם!
אכן, לא קראתי את הקומיקס. אפילו ציינתי את זה במהלך התגובה המקורית שלי. אבל זה לא ממש משנה לי, הסצנה הזאת עדיין חלשה ומאולצת.
כנסו כולם!
הם היו חייבים למצוא דרך להסביר 2 דברים:
1 – איך פתאום לגי'ן יש כל כך הרבה כוח
2- רמז כלשהו לבאות אם יחליטו לעשות סרט המשך נוסף (ולפי הצלחת שני הסרטים הראשונים, הסבירות גבוהה)
ספוילר?
אל תמהר להיפרד מג'ין – בסדרה, לפחות, היתה לה נטיה קינקית-משהו למות כל שלושה פרקים ואז לחזור לחיים, לעיתים כציפור-אש-חייזרית.
האסונות של נינה
"האסונות של נינה" הוא אולי הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי ולכן הצבעתי עבורו בשמחה רבה, כולל על הופעתה של איילת זורר בסרט.
בנוסף יש כמה סרטים שפשוט אי אפשר לא לרשום כמו שרה 3 ולהרוג את ביל – חלק 1.
על מטרקיס רילוודד הייתי מוותר, אבל המצפון שלי הכריח אותי להוסיף אותו בלית ברירה.
הבהרה
כן, היה השנה סרט שקראו לו 'אניטה ואני'. לא, אין לו באמת קשר ל"תעני! זאת אני!".
פירוט
סרט בריטי שהופץ ע"י גלובוס גרופ בתאריך 24/07/03.
http://akas.imdb.com/title/tt0303661/
ראיתי 44 סרטים מהרשימה
את שיבת המלך אני אולי אראה היום (תחזיקו אצבעות שנצליח להתארגן), אז הבחירה שלי תדחה למחר. כמה מהסרטים הבולטים שכבר לא יצא לי לראות עד תום המוקדמות:
להרוג את ביל, המסע המופלא, האסונות של נינה, הענק, מיסטיק ריבר, אדון ומפקד, כוכב המטמון, סיביסקיט, מטריקס Revolutions.
עדכון מהיר
גם את שר"ה אני לא אראה בלפחות 48 השעות הקרובות, אז אני כבר אמלא את הטופס עכשיו:
•שיקגו: למרות שזה נראה כאילו אני מושפע מהאוסקר. מחזמר ציני שמשלב שירים קליטים בליווי קטעי ריקוד מושקעים בלי להציק. השחקנים עושים עבודה מעולה, המעבר בין דמיון למציאות נותן זווית ראיה נוספת על הסיפור והבימוי גורם לסרט להראות כמו הופעה אמיתית בברודווי.
•רק נשיקה: למרות שאין לו סיכוי ממשי להגיע לסקר הסופי. סרט שלא בהכרח קל להיכנס אליו. נע במהירות בין קומדיה רומנטית לדרמה טראגית כשלא תמיד ברור מה מתרחש במציאות ומה לא. הדמויות הראשיות אמינות בצורה מדהימה והתסריט יוצר שיחות מציאותיות למדי, ממש כאילו צילמו אנשים אמיתיים והרכיבו סביבם עלילה. מריסה טומיי באחד התפקידים היותר מפחידים שראיתי השנה, פשוט למות עליה.
•לנשק את ג'סיקה ש/סטיין: למרות שקומדיות רומנטיות זה קצת פאסה. הסרט מצליח לשמור על עניין בזכות דמויות אמינות, משחק מעולה של כותבות התסריט/מחזה המקסימות והרבה רומנטיקה. למרות שהרעיון לקומדיה רומנטית על לסביות מתנסות נשמע כמו גימיק, אין שום נסיון לגרום למישהו לצעוק "אני לא מאמין שמראים את זה בקולנוע, גם אני רוצה להיות לסבית!". מערכת היחסים בסרט זהה בעקרון לכל מערכת יחסים במציאות, סטרייטית או לא סטרייטית.
•מוצאים את נמו: למרות שהוא מכיל רק 5% עלילה וכל השאר מלא בדיחות וקטעים מפחידים. הדמויות המשניות, כמו גם דורי, מקסימות ועוזרות לסחוב סיפור שדי נע במעגלים (נסיון בריחה-כשלון-מרלין בצרות-דמות קומית חדשה). Mine.
•שודדי הקאריביים: למרות שרציתי במקור להצביע ל"זהות". את הסרט ראיתי רק לאחרונה בדויד והציפיותומט פעל במלוא המרץ. שמעתי כל-כך הרבה על אנשים שנהנו מהסרט, מה שגרם לי לחשוש מאכזבה. הקרבות, האפקטים, הבדיחות הפנימיות (הייתי במתקן ושיחקתי בכל סדרת אי הקופים, כך שלא פעם חשתי רצון לומר "Can I call you Bob?") ובעיקר הג'וני דפ עשו את הסרט שווה לצפיה, למרות הסיום החלש.
הסקר עולה ביום שישי,
ה-9 לינואר, וסקר ההופעות – ככל הנראה שבוע מאוחר יותר (זה נסיוני, ואמנם סביר מאוד שנעלה אותו, אבל אתם כבר מכירים אותנו מספיק זמן כדי לדעת שאנחנו מפחדים מהתחייבות), מה שאומר שטפסים ניתן לשלוח עד יום חמישי בלילה (8 בינואר, ב-24:00).
אני יודע
אבל אם כל יום אני אדחה כי אולי אני אראה שר"ה עד ה-8 בינואר, בסוף אני סתם אלחץ. שיבת המלך ממילא די בטוח בגמר ויש סיכוי שעד אז אני אראה אותו. בינתיים, יש חמישה סרטים אחרים שהייתי רוצה לראות בגמר. מכיוון שלשניים מהם יש סיכוי נמוך מאוד לעלות, אני לפחות מנצל את ההזדמנות לחלוק להם כבוד.
כרגיל, יומית מדכאת פחד
בעיקר בגלל שהיא מגישה את הכמות הגדולה של סרטים שאותם לא הספקתי לראות השנה. בכלל. הבחירה שלי:
1) המסע המופלא – ובנקודה זו אני כבר לא מרגיש צורך לפרט.
2) מוצאים את נמו – לא הסרט הכי מתוחכם של פיקסאר, אמרו לפני, אבל בהחלט הכי מצחיק שלהם.
3) תפוס אותי אם תוכל – שפילברג מביים סרט חתול ועכבר קופצני ותזזיתי, ממש כמו בשנות ה-80 העליזות. תענוג להיזכר.
4) הצלצול – סרט אימה מקורי להפליא, אפילו שהוא רימייק, מותח מאוד, עם מינון נמוך למדי של גועל-נפש (וזה פלוס).
5) שודדי הקאריביים – סרט הפופקורן של השנה, וכל מילה נוספת מיותרת.
מי לא נכנסו: אקס-מן 2 (מפאת חוסר מקום, סורי), להרוג את ביל (כשגמרתי לראות אותו חשבתי "נחמד". ככל שהצפיה בו נעשית יותר רחוקה הרושם הזה משתנה ל-"לא משהו"), ו-"שיבת המלך" (עדיין לא ראיתי).
בנוגע להופעות…
ג'וני דפ ב-"קאריביים" – לא צריך להסביר, נכון?
דביי צ'ייס ב-"הצלצול" – לא צריך להסביר, נכון?
אלן דג'נרס ב-"מוצאים את נמו" – דיסני מנסים עכשיו לדחוף חזק את המועמדות שלה לפרס האוסקר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, ואני בהצבעה שלי יוצא לחזק את ידם.
והבחירות שלי...
1. שר הטבעות שיבת המלך כי א. זה שר הטבעות שיבת המלך.
ב. כי הוא מדהים
ג. כי כל מילה מיותרת.
2. הצלצול
זה היה סרט האימה הטוב ביותר שראיתי.
דווקא אני לא כל כך מסכימה לזה שהיה שם גועל נפש במינון נמוך אבל זה לא משנה.
נעמי ווטס משחקת נחמד ונורא אהבתי (וקצת ריחמתי) על סמארה.
2. שיקאגו
ריצ'ארד גיר שר ורוקד סטפס, נו באמת. כאילו שיש מצב שהוא לא יהיה בחמישיה הפותחת. רנה זלווגר וקטרין זיטה ג'ונס משחקות טוב, נראות טוב ונשמעות טוב. מומלץ מאוד.
3. אקס מן 2- כל האפקטים, הסיפור ואיאן מקלן וכל מילה מיותרת.
4. מטריקס רילואדד
לדעתי הוא לא היה כל כך רע כמו שכולם אומרים ואפילו די נהנתי ממנו. וגם כל האפקטים, בקיצור שווה צפייה, לדעתי לפחות.
5. שודדי הקאריבים
אני תמיד אהבתי סיפורי אגדות רוויי קרבות עם נסיך ונסיכה והרבה הומור. יצאתי ן הסרט בהרגשה של: היי איזה סרט כפי אני חייבת לראות אותו שוב, וזה מה שעשיתי. סרט גדול.
עד כאן רשימת הסרטים שלי. אני די בושה ונכלמת בגלל שראיתי רק 20 סרטים מהרשימה (אבל עוד הרבה בטלוויזיה) ומקווה ששנה הבאה יהיה יותר טוב.
שנה שחונה. שחונה.
רק שמונה סרטים מהרשימה המכובדת עברו מול עיני. ובהתחשב בעובדה שכמה מהם היו לא כל כך טובים, הבחירה לא הייתה כל כך קשה. ולהלן הרשימה:
8. מאטריקס רבולושנס. אין מילים.
7. דרדוויל. כי אחרי הכל, זה סרט רע, למרות שהיה מהנה לצפות בו.
6. ג'וני אינגליש. הסיבה שהוא לא נמצא במקום יותר נמוך הוא כי הייתי יכול לכתוב בדיוק אותו.
5. מאטריקס רילודד. אחרי שיצא רבולושנס, הוא פתאום נראה הרבה יותר טוב. למישהו יש עוגה?
4. גיבור. סרט יפהפיה ומרהיב, אבל לא הרבה יותר מכך.
3. המסע המופלא. סרט יפהפיה ומרהיב, והפעם יש הרבה יותר.
2. שליחות קטלנית 3. בום בום בום מנוף.
1. שרה מלך. לא אפקט שרק, רק סרט שברגעים הטובים שלו היה טוב יותר מכל הרגעים הטובים של הסרטים האחרים.
בסך הכל, מבין מעט הסרטים שראיתי השנה, לא היה סרט מושלם. אבל היו כמה סרטים מהנים מאד.
עוול השנה
קטגוריה שאני המצאתי.
ללא ספק "כנופיות ניו יורק". יצירת המופת בעלת פגמים (אין כאן כשל לוגי, גם ביצירות מופת יש פגמים שלפעמים מעצימים את היצירה) פרי עמלו הרב של סקרוסיזי והאחים הפוחזים ממראמקס שנקלעה לא באשמתה למרחץ השמצות נוראי.
הפגם כמובן נוגע לעלילה הבעייתית שלפעמים נדמת כאילו נתפרה לתוך הפקת הראווה באפוס האפי בצורה מרושלת ומוטעת. ולמרות זאת כשעלה רול הכותרות הראשון כבר ידעתי כי נעשתה היסטוריה, דעה שהתחזקה לאחר שהסרט עבר את מבחן הצפייה בDVD (בפורמט מזעזע. פויה!) וגם בפרספקטיבה של שנה לאחור. סרט ענק ומרשים בכל קנה מידה.
קטגוריה נוספת:
ההופעה הקצרה המהנה של השנה:
לוקחת בגדול רבקה רומיין סטיימוס בדמות כוסית על בX2 בגילומה של השחקנית רבקה רומיין סטיימוס. ללא ספק קריצה מבריקה על סף הגיאוניות של בריאן סינגר (נדמה לי שמדובר ברעיון שלו…)
ושנה אזרחית שמחה לכולם!
וקצת יותר ברור
למי שלא ראה X2:
הכוונה למיסטיק שמשנה צורה לדמות השחקנית המקורית…
וקצת יותר ברור
עם יומיות כמו זו
כתבה מספר 1905
באמת כבר אי אפשר לדעת…
הבחירות שלי
השנה לא ראיתי הרבה סרטים בקולנוע, ובכלל. יותר משנה שעברה, הרבה פחות מלפני שנתיים (אז ראיתי 36 סרטים ב-10 חודשים). בסוף הרשימה הפתיעו אותי בענק 'שיקאגו' (לא ציפית למצוא את הסרט ברשימה, בעיקר כיוון שהוא נכנס לאוסקר של שנה שעברה) ו'תפוס אותי אם תוכל' שלא בדקתי מתי יצא, אבל אני זוכרת שזה היה ממש מזממממן.
החמישיה שלי:
ברור, כאילו דה. אין צורך לפרט, מי שקרא את התגובות הנלהבות שלי בביקורת לסרט כבר יודע שיצאתי ממנו בעיניים נוצצות.
פחדתי מהשלישי בטרילוגיה, הייתי בטוחה שהוא הולך להיות מטופש ומאכזב, והופתעתי לטובה – היה פשוט טוב! עלילת המשך הגיונית, אקשן מצויין, וסוף שהשאיר אותי בתחושה של "הממממ".
הגעתי לסרט בעקבות המלצות כאן באתר, ואהבתי מאד. קומדיה מקסימה (ובניגוד לשאר הקומדיות שראיתי השנה, לא מטופשת).
סרט הרפתקאות מלבב, לא רק לקיץ – כל דקת צפיה היתה מענגת.
אני מכורה למחזות זמר, ושיקגו היה מצויין, הצטערתי שלא יצא לי לצפות בו שוב בקולנוע.
כמעט נכנסו: הג'וב האיטלקי (הוחלף בשניה האחרונה בש"ק3), תפוס אותי אם תוכל, קיל ביל, מוצאים את נמו, דרדוויל, הצלצול (שראיתי רק בדויד), המלאכיות של צ'רלי 2 (ראיתי בדויד לפני שבועיים והיה FUN טהור – סרט קיץ מטופש, אבל מצטיין בתחומו)
הופעות השנה:
• ג'וני דפ – שודדי הקאריביים
לא הצלחתי לזהות אותו בתפקיד – למעשה לא האמנתי שזה הוא עד שראיתי את הקרדיטים. הפגין משחק משובח לדמות קומית מלבבת, ססגונית וקווירית במידה.
• בילי בויד – שר הטבעות
הוא היה נפלא בשלושתם, אבל בשני האחרונים הנפח שלו גדל, והשירה שלו ב'שיבת המלך' היתה אחד הרגעים המרגשים והמצמררים בסרט.
• דבי צ'ייס – הצלצול
ברררררר!
הצטיינה בתפקיד הילדה הקטנה והקריפית לגמרי – הופעה מצויינת (וגם אותה לא הצלחתי לזהות בסרט, רק לפי הקרדיטים).
שנה טובה מקודמתה.
השנה חל שיפור לעומת השנה שעברה מבחינת הסרטים. היו יותר סרטים טובים וראויים לציון וגם כמה הפתעות. היו כמה קומדיות טובות – סדנה לעצבים, מפרקים את הבית ושישי הפוך. היתה דרמה משובחת – הרחק מגן עדן. גם האגף הבריטי לא איכזב – למות על הנוף ואהבה זה כל הסיפור. היתה גם קומדיה צרפתית משעשעת – נשיקות צרפתיות. סרט ישראלי ראוי לציון הוא סיפורי בית קפה. היה אפילו סרט תיעודי חשוב – באולינג לקולומביין. אבל העיקר היה בחמישיית סרטים אלה:
• שיקגו – סרט השנה. מחזמר קולח ומהנה, לא טוב כמו מולין רוג' אבל גם שווה שתי צפיות בקולנוע.
• מטריקס Reloaded – הפתעה לטובה לעומת הסרט הראשון המשמים. כל זה התממס עם הסרט הבא, אבל זה לא מוריד מגדולתו את הסרט הזה – עלילה מותחת, קטעי אקשן טובים ומוניקה בלוצ'י. כך צריך להיות סרט.
• להרוג את ביל – טרנטינו שב סוף סוף ומביא לנו עוד יצירת מופת. הסיבה שזה לא סרט השנה היא שזה עדיין רק חצי סרט. כל הסיפור מתחיל רק בסרט הבא.
• להתראות לנין – סרט נפלא. חבל שאין הרבה סרטים אירופיים כאלה. בניגוד למה שנכתב כאן בטעות זוהי דרמה ולא קומדיה.
• הג'וב האיטלקי – סרט קצבי, מהנה, כיפי, כמו שהיה צריך להיות אושן 11 ולא היה.
אכזבות השנה – קלינט איסטווד ביים סרט איכותי אך אנמי – מיסטיק ריבר. כנופיות ניו-יורק היה סרט פלצני. אכזריות בלתי נסבלת היה לא יותר מחביב. לא רק בלונדינית 2 לא עומד בסטנדרטים של קודמו. אקסמן 2 היה סרט גרוע. את מטריקס Revolutions כבר הזכרתי.
מהם הופעות השנה אתם שואלים? ובכן, טובי מאגווייר בסי ביסקיט, לאונרדו דיקפריו בכנופיות ניו-יורק ואנג'לינה ג'ולי בטומב ריידר 2. סתאאאם, סתאאאם. עבדתי עליכם. מוניקה בלוצי תופסת שני מקומות – מטריקס Reloaded ובלתי הפיך. את המקום השלישי לוקח יו גרנט עם אהבה זה כל הסיפור.
ושכחתי להזכיר
עוד כמה סרטים טובים – המערבון של קווין קוסטנר ששמו זרח מפרחוני, המסע המופלא, מר בטיניול והבנק הזה הוא עני, ובתחום הסרטים הגרועים – סימה ועקנין מכשפה שמתחרה עם סלאח שבאתי על תואר הסרט הגרוע ביותר בכל הזמנים.
ובעניין ההופעות ראוי לציין גם את קיירה נייטלי בשודדי הקאריביים.
הבחירות האמיתיות שלך
ב'הופעות' הן הרבה יותר מצחיקות מהבחירות הראשונות. מוניקה בלוצ'י ב'מטריקס Reloaded'? על מה?
אני בן-אדם שטחי
שבוחר עפ"י מראה חיצוני ויו גרנט היה טוב בתפקיד ראש הממשלה הבריטי.
אני בן-אדם שטחי
מה לדעתך היה קורה עם הוא באמת היה ראש הממשלה של בריטנה או לחליפין עםאיך היא הייתה נראית??
מפחיד. מאוד מפחיד. ומטריד. מאוד.
להיפך.
לעומת אלה העומדים בראשות ישראל וארה"ב הוא בעדיפות גבוהה מאוד.
להיפך.
צודק. וזה רבותיי, עוד יותר מטריד!
להתראות לנין
גם לא לגמרי דרמה, לסרט יש איכויות קומיות בעליל. אני "אתפשר" על דרמה קומית.
גם אני רוצה!
שנת 2003 הייתה השנה שבה ראיתי הכי קצת סרטים בקולנוע מאז שנולדתי, כנראה (על כל העסק פיציתי בגילוי האוצר של מייזאקי בדויד, שרק 2 סרטים שלו עדיין לא הזדמן לי לראות).
בכולופן, לדרג דברים אני אוהב אז הנה:
* "מוצאים את נימו" – סרט מצחיק כל-כך, רק חבל שהחוויה המזעזעת הקרויה "אולם 4 ברב-חן בכיכר" דומה כל-כך לצפייה בסרט בDVD, אבל בכל זאת, שילמתי על הכרטיס אז הכנסתי אותו לרשימה.
* "המסע המופלא" – חוויה קולנועית עשירה, מצחיקה ומעוררת מחשבה. כן, אני אלוף בסופרלטיבים.
* "שישי הפוך" – מותק של סרט, פשוט להתמוגג.
* "להרוג את ביל – פרק 1" – מבחינה אידיאולוגית, ראיתי כאן רק חצי סרט, אז אין הצדקה לחלטה שמעידה עליו כסרט שלם. מבחינה סוציומאטית, סרט ענק המהווה עדות לגדולתו וחזונו של אחד הגאונים בדורנו.
רציתי להכניס את "שיקאגו", אבל זה כל-כך סרט של שנה שעברה…
ואגב, הופעת השנה לוקחות שתיים:
אלן דג'נרס, על הופעתה ב"מוצאים את נימו" ומריל סטריפ, על הופעתה בסרט שלא כל-כל אהבתי, אבל היא גנבה את ההצגה מכולם (למרות שגם כריס קופר היה מגניב,
ודי כבר לומר שניקולס קייג' עשה תפקיד מעולה, טוב.. תגידו מה שבא לכם)
וגם אני
את הסיכום הכבד, כולל סרטים שכמעט נכנסו (האסונות של נינה, בלתי הפיך, סדנה לעצבים, קוקושקה, שיקגו, השעות) וסרטים שבשעתו עלו על דעתי אך איבדו מכוחם ככל שסחבה השנה (גם כנופיות ניו יורק, אבל בעיקר הצמד של קאופמן: אדפטיישן ווידויים) אני אכניס בסקר עצמו, שבטח יהיה כיף גדול.
אבל עכשיו לגבי החמישיה שלי:
* להרוג את ביל. מה יש להגיד. הסרט הכי כיף של השנה, ולא במובן השטחי של סרט אקשן עם אפקטים מגניבים – הנאה חושית מוחלטת. אורגזמה של הביצועים הסינמטוגרפיים, האינטלקט והנאה אדירה מהשחקנית הכי טובה שאי פעם נולדה (מקום ראשון שלי בהופעת השנה).
*אודות שמידט. ואם כבר השחקנית הכי גדולה, למה לא השחקן הכי גדול. עוד יצירת מופת של מימיקה מצד הרבה אומן והמקום השני שלי בהופעת השנה. והכל בעזרת הבמאי שאני תולה בו אולי הכי הרבה תקוות, אלכסנדר פיין (בעיקר בזכות אלקשן המופתי שאין בכלל מה לדבר).
* מוכה אהבה. אדם סנדלר הוא המקום השלישי שלי בהופעות השנה, כי אפילו אם אד נורטון של השעה ה-25 היה מבריק יותר, קשה להתחרות האלמנט ההפתעה של סנדלר, שפשוט הבריק השנה בשתי הקומדיות בכיכובו. חוצמיזה, פת"א חזר מהקטע המתסכל של מגנוליה בהרבה כבוד מבחינתי, עם סרט פשוט וחזק.
* השעה ה-25. נורטון אמנם לא נכנס לטריו ההופעות שלי, אבל אני בכל אופן עבדו הנרצע לנצח נצחים אם הוא רק רוצה. חוץ מזה, ספייק לי, במאי שמביך אותי כמה שאני לא מכיר, מצליח לביים סרט דידקטי בלי להביך. בתור מי שמתנגד עקרונית לסרטים עם מסר, אני מוכרח לתת לו בשאפו על ההישג.
* המסע המופלא. אם כבר הזכיר דן ברזל גאונות משעממת, אז הנה אחת משלי. כל הקטע המנגאי הזה מאוד מייגע אותי, וגם הפעם (אם כי פחות מהנסיכה מונונוקי שבאמת היה סבל מזוקק), אבל אם בזמן שאתה משתעמם בסרט אתה גם נרגש, לא מפסיק לצעוק "וואו", מתפעל וחש את אותה תחושה משונה של חוויה חד פעמית, אז כנראה שגם שעמום הוא לא קיר. ומיאזאקי פטיש אוויר (אם ככה קוראים לו).
מעבר לכך, מביך אותי שעוד לא צפיתי בבאולינג לקולומביין ולתפוס את הפרידמנים. כמעט מביך מספיק בשביל לא להשתתף בהצבעה הזאת. אבל כל כלב ביג'י יומו.
אני לא מבין את הקטע הזה
של גאונות משעממת.
למה להצביע לסרט שסבלת בו? יש לי הרגשה שפשוט מי שהצביע לסרטים למרות שהוא השתעמם בהם היה משוחד מראש, אמרו לו שהסרט גאוני והוא בא לשם בהרגשה שהוא יראה סרט גאוני, וכשהוא קיבל סרט משעמם ודלוח הוא לא העז לומר את זה, אולי אפילו לא במודע, כדי לא להוריד מהערך העצמי שלו.
אם סרט משעמם אותך, כנראה שהוא לא כזה גאוני, או לפחות אתה לא מוצא בו משהו גאוני. אני לא מבין איך מישהו יכול להצביע לסרט שהוא לא נהנה בו, או שלא גירה אותו או נתן לו תובנות חדשות כלשהן. סרט משעמם הוא סרט שמשאיר אותך דומם מולו, סרט שאין לו שום השפעה עליך, ולהגיד 'גאונות משעממת' זה בערך כמו להגיד 'סבל מהנה'.
אבל זו רק דעתי. הייתי שמח אם מישהו היה מסביר לי.
קודם כל,
תסמוך עלי שאני לא אוהב את כל מה שאומרים לי שהוא טוב. באמת. רק לשם דוגמה, שלוש מיצירות המופת המוקרנות כעת דווקא על המשך הקטן ("אוז", "הבית הלבן" ו"עמוק באדמה") לא מעניינות אותי בגרוש. את הרביעית ("הסופרנוס"), מאידך, אני אוהב.
לעצם העניין – גאונות משעממת מתבטאת אצלי בתחושת דיסוננס מסוימת: אתה מתפעל מכל אספקט בסרט, נדהם מההברקות, מעריך את המכלול, אבל איכשהו בכל זאת קצת מנמנם על הכסא. מה שקורה אחרי שחווית את התחושה המשונה של גאונות משעממת הוא שאתה צריך להחליט: מי צדק, אתה או הסרט. אם אתה צדקת, אז הסרט לא כזה גדול גם תמצא בו פגמים בסוף. אם הסרט צדק, והיה גאוני לפרטיו, כשלא תמצא הסבר לשיעמומך אתה חייב להיכנע לסרט בצניעות.
זה לפחות מבחינתי.
קודם כל,
אפשר גם להוסיף משהו על טשטוש הגבולות בין בידור לאמנות ובין תרבות גבוהה לנמוכה.
שימי לב, לא אמרתי שסרט צריך רק לבדר
אמרתי שהוא צריך לעורר משהו בצופה. גם סרט אמנותי טוב יעורר משהו אחר בצופה, גם אם לא פרצי צחוק או התלהבות מהאפקטים המדהימים. סרט אמנותי שהצופה נשאר אדיש אליו הוא לא סרט טוב, לא משנה כמה הוא שונה, מיוחד, או צרפתי.
תהיה שמח
קלעת בול. לומר "גאונות משעממת" זה כמו לומר "סבל מהנה". לא חסרים סרטים שהיו בשבילי סבל מהנה. "האידיוטים", "משחקי שעשוע", "שעת הזאב", "מועדון קרב" בצפייה ראשונה, "ברוכים הבאים לבית הבובות" בצפייה ראשונה, "לשבור את הגלים", ועוד רבים. אני מסוגל לסבול מיצירת אומנות שאינה מהנה לצפייה, אינה כיפית ואף מעיקה ומזעזעת, ובו בזמן להעריך את התחושות הקשות והמחשבות המכבידות שהיא מעלה. וככל שמתרחקים מהצפייה, בדרך כלל הסבל מקבל את מקומו כזכרון על המדף, בעוד שההנאה תופחת ונלקחת הלאה.
לפי אותו עקרון, "אדפטיישן", כמו "2001" שלמיטב זכרוני לא סבלת, הוא לטעמי סרט מבריק, שנון, מאתגר, גאוני ברמה האינטלקטואלית וגם נוגע ברמה הרגשית – אבל משעמם וטרחני. איך זה עובד? במקרה הספציפי הזה, השעמום והטרחנות נעשו מתוך מודעות עצמית גבוהה, דבר שהוסיף להם מימד חיצוני. כלומר, בזמן שאני משתעמם מהסרט, אני גם נהנה ומתרשם (וגם משתעשע) מהדיון שהסרט עושה בסוגיה של השעמום האמיתי של החיים אל מול העניין הפיקטיבי של הקולנוע. אבל אני צריך קודם לחוות את השעמום, לפני שהתודעה שלי מתחילה להיות מודעת לכך שהיא משתעממת ממשהו מציאותי וכנה, ושיותר מהכל היא הייתה שואפת שיעניינו אותה עם פיקציה הוליוודית מסעירה ומטופשת.
את 2001 דווקא לא ראיתי
ורק רציתי להגיד שהשורות האחרונות של ההודעה שלך נוראאא הזכירו לי את "הבא בתור הוא סוס". זהו.
אוקיי, עכשיו אני מבין. סבל מהנה, יכול להיות מהנה רק במרחק מסוים מהצפייה בסרט. לא אמרתי שסרט שסובלים בו לא יכול להיות טוב, רק אמרתי שהוא לא יכול להיות מהנה, במישור הבידורי כמובן. הנאה אינטלקטואלית היא דבר אחר לגמרי, ואת זה אני לגמרי מבין.
אני, אגב, לא מסכים
ודיברתי על משהו אחר לגמרי.
אני נוטה להתעצבן מיצירות "משעממות בכוונה", ויצירות ש"חלק מהמטרה שלהן היא להלאות אותך" (המרכאותך כאן אך ורק בכדי להלעיג, תודה ששאלתם). אני מעדיף את "מחכים לגודו" מבויים כפארסה הורסת מצחוק מאשר שעתיים של אקזיסטנציאליזם מייגע. שאפשר לדון בשיעמום גם בלי שהסרט יהיה משעמם.
במבט לאחור, באמת היתה שנה טובה
וסרטי השנה שלי הם:
(חמישייה ראשונה)
שר הטבעות – שובו של המלך
כי הפעם ג'קסון לא אכזב. וכי בילי בויד היה נפלא.
המסע המופלא
כי הוא הצליח לעמוד בציפיות שנבנו גבוה מאד, במשך זמן רב מאד.
להרוג את ביל – פרק 1
כי הוא היה כמעט מושלם, ואם הוא היה שלם, הוא כנראה היה סרט השנה שלי. ו… אומה.
בואלינג לקולומביין
כי הוא סרט אמיץ, וחכם, ולמרות כל המניפולטיביות שלו, הוא עדיין שואל שאלות ולא מנסה לתת תשובות. ובגלל הסרטון של מאט וטריי
וידויים של מוח מסוכן
כי… אלוהים אדירים, ג'ורג' פאקינג קלוני הוא במאי בנזונה! מי היה מאמין? עוד סרט אחד כזה, והאיש רשמית סמאח. ומבחינתי, הוא כבר במאי טוב פי אלף מהחבר שלו סודרברג. ואם היה עוד סלוט בקטגוריית הופעות השנה, סם רוקוול היה מופיע שם. למעשה… דג'ירף, אתם יכולים להעיף את קייג' ולשים את רוקוול?
(חמישייה שניה)
נימו, נימו, נימו!
כי גם סרט פחות גאוני של פיקסאר הוא עדיין נפלא.
פירטים
כי ג'וני דפ, וכי זה היה סרט כיפי במידה שכמעט לא תאמן.
כי * ככה * צריך להיראות סרט אקס מן.
אדפטיישן
כי אני, שתקוע על תרגום של ספר אחד כבר חצי שנה, * כל כך * מבין את קאופמן.
שיקגו
כי פופ, סיקס, סקוויש, אה-אה, סיסרו, ליפשיץ. וכי קתרין. ולטעמי, גם כי רנה.
הופעות השנה:
(שלישיה ראשונה}
אומה (האלוהית בנשים) ת'ורמן
בלי מילים.
בילי בויד – שר הטבעות
כי הוא עשה כאן מה ששון בין עשה בראשון (ומק'קלן עשה בשלושתם), והעביר את כל הרבדים של הדמות, והמסע שהיא עוברת, מהדף למסך.
סם רוקוול – וידויים
הוא היה מצוין בגלקסי קווסט ובגרין מייל, אבל כאן הוא היה *ענק*.
(שלישיה שניה)
ניקולס קייג' – אדפטיישן
מי זכר שהוא מסוגל לשחק? ועוד ככה?
ג'וני דפ – פירטים
כי תמיד ידענו שהוא מלך, אבל כאן הוא הראה את זה לכולם, ובענק.
קתרין זיטה ג'ונס – שיקגו
בלעה את המסך והותירה אותו בקרעים.
(וגם איאן מק'קלן, פעמיים, ואורלנדו בלום, ושון אסטין, ומגי ג'ילנהאל באפקט מצטבר של הסרטים שלה השנה)
אכזבת השנה:
אכזריות בלתי נסבלת
כי אני מעריץ ענק של הכהנים, והסרט הזה היה בלתי נסבל.
הופעות השנה
אאמץ את דרכם של אחרים לפני ואחלק לשלשות ואל נא תתמהו – זוהי דעתי האישית ורק שלי.
שלשה ראשונה:
אדווארד נורטון – "השעה ה- 25". fuck you.
סאם רוקוול – "וידויים של מוח מסוכן". נפלאות חוסר-התבונה.
אליסון לוהמן – "אנשי המזימות". מצטרפת חדשה למועדון המוערצות.
שלשה שניה:
ניקול קידמן – "דוגוויל". נטו.
בילי בויד – "שר הטבעות". fool of a took.
כריסטופר ווקן – "תפוס אותי אם תוכל". גם לאבא מגיעה הזדמנות.
וגם: ג'וליאן מור ("השעות"), רנה זלווגר ("שיקגו"), קתרין זטה-ג'ונס ("אכזריות בלתי נסבלת") ניקולס קייג' ("אדפטיישן", "אנשי המזימות"), אומה ("קיל ביל"), אלן דג'נרס ("נמו") ג'ייק ג'ילנהאל ("מייל לאור הירח") וצ'ולפן קמאטובה ("להתראות לנין)
קצת
:
מאז שראיתי את הבאנר ל"קדם סקר סרט השנה 2003" אני לא מפסיק לזמזם את המילים הקליטות תוך הבלחת איזה Mine! פה ושם. ברצינות, אתם צריכים להלחין את זה.
עוד קצת
:
דווקא יש לזה לחן (אם כי ה"להביט" לא משתלב בו ממש טוב). למעשה, קודם היה הלחן, ורק אחר כך בא הניסוח של הבאנר.
_____
והנה זה שוב נתקע לי בראש: "אני אמנם אביב, אבל מרגיש כמו סתיו".
אז לקח לי הרבה זמן השנה,
אני מודה, אבל בסוף עשיתי את הבחירה שלי והצלחתי לצמצם את הרשימה שלי לשישה סרטים:
אדפטיישן – בגלל הרעיון המקורי והביצוע המקסים והמשעשע.
אקס מן – כי הוא היה כל מה שסרט אקשן צריך להיות, ויחד עם האולם הנפלא בו ראיתי את הסרט (בלונדון) יצר את האפקט המושלם שכל כך היה חשוב שייצור.
להרוג את ביל חלק א' – כי הוא פשוט מגניב בטירוף.
להציל את נמו – בגלל ההומור והדמויות האנושיות.
שיקגו – בגלל דברים שכבר צוינו פה ביומית ובגלל ששניהם הגיעו יחד אל האקדח, כמובן.
שרה – לא צריך יותר מדי הסברים, נכון?
עכשיו, ההיגיון הבריא אומר ששרה הרי יודעת לשחק אותה ולכן היא כבר נכנסה לעשירייה של גולשי עין הדג ולכן הורדתי אותה מהטופס שלי.
אכשהו חשבתי שההגיון הבריא הזה שלך
ייתן לה פרס על הופעת השנה.