במקור: Reservoir Dogs
תסריט ובימוי: קוונטין
טרנטינו
שחקנים: הארווי קייטל, טים רות',
סטיב בושמי, מייקל מאדסן,
קוונטין טרנטינו
שמונה גברים, מתוכם שישה בחליפות שחורות ושניים בבגדי יומיום, יושבים בדיינר ומשוחחים בעודם מחסלים את שאריות ארוחת הבוקר שלהם. נושא השיחה המרכזי הוא שירה של מדונה 'כמו בתולה'. לובשי החליפות מכונים בשמות כמו "מר ורוד", ו"מר כתום". לאחר דיון נוסף על מוזיקה ועל טיפים (מר פינק לא מאמין בהם. מר פינק נותן בסוף טיפ), הם קמים. קרדיטים. ואז מתגלה דבר שיצוטט באינספור סרטים וסדרות טלויזיה מאז ועד היום – חבורה של אנשים בחליפות שהולכים, מצולמת בהילוך איטי, עם פסקול קצבי ברקע, זה אחד הדברים הקוליים בעולם. בסוף רשימת השחקנים מופיעה כיתובית: "הם", שמוחלפת בכיתובית גדולה יותר: 'כלבי אשמורת'.
מר חום: "תנו לי לספר לכם על מה זה 'כמו בתולה'. זה על שרמוטה אחת שהיא ממש מכונת זיונים. אני מדבר כאן על בוקר, יום, לילה, אחר הצהריים, זין, זין, זין, זין, זין, זין, זין, זין, זין".
מר כחול: "כמה זינים זה?"
מר חום: "הרבה".
הוליווד הנפיקה, במשך השנים, סרטים אלימים רבים, רבים מאלה היו סרטים על פושעים. הוליווד הנפיקה גם סרטים מצחיקים רבים. בשנת 1992 בא קוונטין טרנטינו, זבן בחנות וידאו, והראה שאפשר לעשות סרט אלים מאד שהוא גם מצחיק מאד, ומאז ועד ה'מטריקס' לא היה סגנון קולנועי שזכה לכמות כזאת של חקיינים. שנתיים לאחר מכן, הוא עשה את 'ספרות זולה', שלא הצליח להתעלות על 'פורסט גאמפ' באוסקר, וזמן מה לאחר מכן ביצע את טקס הוודו המיסתורי שהפך אותו לגאי ריצ'י. והשאר הוא היסטוריה…
ג'ו קאבוט: "אתה יודע מה? שיניתי את דעתי. תירה בבנזונה הזה".
מר וייט: "אם תירה בי בחלום, כדאי שתתעורר ותתנצל".
ארבעה מבין שישה פושעים שיצאו לשוד יהלומים. מגיעים למקום המפגש המיועד, מחסן מרווח, כשאחד מהם (טים רות') גוסס מפצע חמור בבטן. השוד, מסתבר, היה פיאסקו בקנה מידה של גשר המכביה. כל הראיות מצביעות על כך שאחד מהם הלשין למשטרה. אחד מהם, כדברי דמותו של סטיב בושמי, הוא "האיש הרע".
מר ורוד: "הרגת מישהו?"
מר לבן: "כמה שוטרים".
מר ורוד: "לא אנשים רגילים?"
מר לבן: "רק שוטרים".
'כלבי אשמורת' הוא לא סרט פשע רגיל. רוב סרטי הפשע נחלקים לשני סוגים – סרטים בהם מוצגים הפושעים כרשעים, וסרטים בהם הם דמויות די סימפטיות. מעטים הסרטים (ליתר דיוק, הם היו מעטים לפני 'כלבי אשמורת'), בהם הפושעים הם בעת ובעונה אחת בני אדם, אנשים אמינים, וגם בריות רצחניות, מסוכנות, שחיות על פי כללי מוסר שונים לחלוטין מאלה של האדם הרגיל. 'כלבי אשמורת' עושה את העבודה הזאת באופן יעיל ביותר. פושעים, בעולמו של קוונטין טרנטינו (וכנראה גם בעולם האמיתי), הם אנשים שאוכלים פאסט פוד, מדברים על המוזיקה שברדיו ועל סרטים ישנים. אבל הם לא טיפוסים חביבים. אין כאן ניסיון דמוי 'העוקץ', ובמידה פחותה 'הסנדק', להסביר או לתרץ את חיי הפשע שלהם. הם פושעים. אלה החיים בהם הם בחרו. עם כל ההשלכות של העניין.
אדי הנחמד: "אם תרביצו לחרא הזה מספיק, הוא יספר לכם שהוא התחיל את השריפה הארורה של שיקאגו, אבל זה לא אומר שזה פאקינג נכון".
טרנטינו משתמש בסרט בזמן באופן נוזלי מאד. הרקע של הדמויות, ומה שהביא אותן למצבן הנוכחי המצער, נפרש בסצינות שפזורות במשך הסרט. אלה, על פי טרנטינו, אינן סצינות פלאשבק. אף אחד לא "מעלה זכרונות" מעברו. זה פשוט הסדר בו בחר טרנטינו לספר את הסיפור שלו. וזאת מתגלה כדרך אפקטיבית מאד, כששכבות שונות מוסרות מעל הדמויות, ואנחנו מגלים מעט על מי הן, ומה הן עושות כאן. במובן מסוים, יש כאן שימוש בטכניקה קולנועית וותיקה מאד, שהיתה אהובה מאד על היצ'קוק – מידור המידע שנמצא בידי הצופים והמידע שנמצא בידי הדמויות השונות באופן האפקטיבי ביותר. אבל הדרך של טרנטינו היא חדשנית ומרתקת.
ג'ו קאבוט: "ואתה 'מר ורוד"'
מר ורוד: "למה אני מר ורוד?"
ג'ו קאבוט: "כי אתה אוכל בתחת, בסדר?"
'כלבי אשמורת' הוא להב חשוף של כשרון, אותו נופף קוונטין טרנטינו בפני הוליווד ובפני צופי הקולנוע. סרט שמשלב דיאלוגים נהדרים, עם משחק נפלא (ראויים לציון במיוחד טים רות', סטיב בושמי ומייקל מאדסן), וזה גם סרט שנראה נפלא. ויש בו כמה רגעים שכבר נכנסו לקלאסיקה המצוטטת של הקולנוע. ביחד עם 'צומת מילר' של האחים כהן, זהו סרט הפשע האהוב עלי בכל הזמנים. אם לא ראיתם את הסרט, עשו לעצמכם טובה וקפצו לספריית הוידאו הקרובה למקום מגוריכם לקחת אותו. אם כן ראיתם את הסרט, אתם כבר יודעים שאתם צריכים לעשות את זה.
- טרנטינו
- התסריט
- FAQ
- טרנטינו בעברית
- כלבי אשמורת – קבוצת הפיינטבול
- Reservoir Frogs
- בובות אשמורת
- מר לבן
- מר כתום
- מר ורוד
- אתר הסרטים של מר בראון
- קוקטיייל מר אורנג'
- אתר הצניחה של מר פינק
- כמו בתולה
מה זאת השפה הזאת, לעזאזל?
התפוז המכני, היה שם קודם, אגב. אלימות מסוגננת, מפלצות אנושיות, וכן הלאה.
ואני אמרתי באיזשהו מקום שהוא היה הראשון?
אמרתי שהיו מעטים לפניו.
חוץ מזה, שהאלימות בתפוז המכני הצחיקה בעיקר את האנשים שביצעו אותה. את הקהל היא לא היתה אמורה להצחיק.
וגם לא אמרתי דבר על מפלצות אנושיות. הם פושעים, לא מפלצות. זה לא אותו הדבר.
אם כבר דנו ב''תפוז מכני''
מישהו יכול להסביר לי את פירוש השם (כן, זה מאותם מקרים שבהם אני אמור להגיד "ידעתי את זה פעם") ?
זה זן מיוחד של ורדים.
איזה תזוויג מקרים - גם ''אמריקן ביוטי''!
איזה תזוויג מקרים - גם פרפקט בלו!
כתבה מספר 102
אם כבר דנו ב''תפוז מכני''
קרא את הספר.. ההסבר פסיכולוגי ארוך ואין לי כח להסביר.. הספר באמת נהדר, אגב.
הסבר ששמעתי פעם
הוא שבמקום לקרוא "תפוז מכני", יש לקרוא "אורנג-אוטן מכני".
הסבר ששמעתי פעם
ממממ… המונח הוא clockwork orange, לא ידעתי שקיצרו את השם אורנג אוטנג לפשוט אורנג.. בכל אופן, לפי מיטב זכרוני בספר לא היה איזשהו רמז לכך שהשם אמור להיות אורנג אוטנג. בכל אופן, ההסבר לא משתנה בהרבה בשני המקרים..
הי, לא אמרתי
שאני עומד מאחורי ההסבר הזה. אני עדיין חושב שמדובר בזן של פרח.
השמיעה שלך לא משהו בזמן האחרון
שתי השמועות ששמעת הן עורבא פרח (שזה בעברית מנומסת שטויות במיץ עגבניות).
האות ג' באוראנג אוטן לא נהגית כמו הצירוף ge באורנג'.
ההסבר של אורי מתחתיי הוא הנכון. תפוז הוא משהו טבעי ותפוז מכני הוא סוג של פיקציה, מוטציה, משהו לא טבעי. משהו שאדם (רע) יצר ממשהו תמים וטוב כמו תפוז.
אורנג = אדם
ההסבר לשם הוא שהמילה orange משמעותה במלאזית (שם שהה הסופר חלק ניכר מחייו) "אדם". ומכאן, פירוש שמו של הקוף הג'ינג'י אורנג-אוטן הוא "אדם הג'ונגל".
"אדם מכני" זהו אוקסימורון, אדם דטרמיניסטי ללא אפשרות בחירה.
בספר יש הסבר מפורט יותר, תקראו.
איפה אני מוצא את הספר בהיברו?
אם כבר דנו ב''תפוז מכני''
מי כתב את הספר? יש תרגום לעברית?
__________
anilegna שעשתה מנוי לספריה, ובלי קשר באמת רצתה לראות את 'כלבי אשמורת' כבר המון זמן.
אנתוני ברג'ס
http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=83607
תודה
שנה וחצי אחרי
כבר אין לי מנוי לספריה, עוד לא קראתי את "התפוז המכני", אבל עשיתי מנוי לסינמטק והשבוע ראיתי סוף סוף את "כלבי אשמורת", במסך גדול.
סרט מעולה. היה שווה לחכות.
ובכן, סוג של ורד, אבל האם יש סיכוי שגם
אוקסימורון שמתאר משהו שאמור להיות טיבעי, מהטבע (תפוז), אך בעצם הוא מעשה ידי אדם (מכני)?
אתם יודעים, כדי שתהיה לשם הסרט/ספר איזשהו קשר ל… נו… עלילה, וה… איךקוריםלזה… מסר.
אגב, לפי הפירוש הזה, גם האורנג-גוטנג המכני עובד.
לפי מה ששמעתי
השם "תפוז מכני" הוא קיצור של הביטוי "מוזר כמו תפוז מכני".
בדיוק
זה ההסבר שלא היה לי כח לרשום, רק יותר מפורט.
ולפי מה שכתוב על עטיפת קלטת הוידאו
(בעברית) – אני לא יודעת אם זה רק תרגום של הגירסה האנגלית או טקסט מקורי של מישהו בהפצה הישראלית (אין קרדיט לדברים האלה) אבל נאמר שם פחות או יותר מה שאמרת, ואני מצטטת:
[אזהרה: אפשרי – למרות שהדברים רשומים על גב קלטת הוידאו, הם בהחלט חושפים פרטים בעלילה שקורים עמוק בתוך הסרט, ולמרות שמדובר בפרטים ידועים מאד (אני מניחה שכל מי ששמע על הסיפור מכיר אותם, גם אם לא צפה בסרט) מוטב להזהיר ליתר בטחון].
"לאחר שנתפס ונכלא, הוא עובר טיפול שיצור בו התניה, יהפוך אותו ל"יצור בטוח", "תפוז מכני" בריא ושלם בחיצוניותו – אך נכה מבפנים, נשלט ע"י מנגנון תגובה שאינו ניתן לשליטתו."
אז למה דווקא תפוז ?
בגלל מיסטר אורנג'?
לבדיחה הזאת כבר יצא כל המיץ :-)
רק שהספר לא נכתב במלזית.
בקיצור, התרגום לעברית מדויק לחלוטין.
אהבתי את הביקורת, אהבתי את הסרט
רק שאלה אחת: כשהם "מחסלים" את שאריות ארוחת הבוקר, הם מחסלים במובן מסיימים את האוכל, או במובן "שלום, אני קוונטין וככה יראה הסרט הבא שלי, ספרות זולה"?
(באמת שלא צריך לענות, אני עייף וזה הדבר הכי הגיוני שיש לי לומר).
תשואות
אחלה ביקורת. ציינת בדיוק את מה שעניין אותי ב"כלבי אשמורת", כמו גם ב"ספרות זולה": הצגת המציאות דרך עיניהם של פושעים, שדנים בהשלכות של עיסוי בכף-הרגל באותה ענייניות שבה הם יורים באנשים. טרנטינו מכניס אותנו לreality tunnel של שודדים ורוצחים למשך שעה וחצי. עם מה הזדהינו? וממה הזדעזנו?
תרגיל דומה בפרספקטיבות משתנות מצאתי בסרט בריטי אחר, כלומר לא של גאי ריצ'י- טריינספוטינג, שם קיבלנו את המציאות מבעד לעיניהם של נרקומנים.
אה, איזה כיף, סוף סוף קולנוע!
ביקורת מצויינת על סרט נפלא
באופן מוזר, ראיתי את "ספרות זולה" רק בקולנוע (ועוד שליש פעם בוידאו מאז); את "כלבי אשמורת" לא ראיתי מעולם בקולנוע (פספסתי…) אבל עוד לפני שהיה לנו וידאו בבית, הצלחתי לראות אותו 7 פעמים בערך (בהקרנות שונות או שהתקרצצתי על חברים) ומאז שיש לי וידאו, יש לי גם עותק משלי.
אהבתי את הזוית האנושית, את הקטעים בהם ה"פושעים הקשוחים" מתנהגים כמו ילדים קטנים (הסצינה של חלוקת הכינויים הורסת מצחוק), את "סיפור השרותים" (נדמה לי שכך קראו לזה), את הויכוח על הטיפ, ואת הסוף. וכמובן, גם את האמצע.
טים רות' מצויין, הארווי קייטל טוב כתמיד, וסטיב בושמי ענק. אהבתי את הדמות שלו לפני שידעתי מי הוא בכלל…
ההתאהבות שלי בבושמי התחילה דווקא בסרט (הדי דפוק) "קון אייר" (והמשיכה ב"ארמגדון" וסרטים נוספים) ורק אח"כ גיליתי שמדובר באותו אחד מ"כלבי אשמורת". מ-ל-ך!
בחדר שלי היה תלוי פעם הפוסטר הידוע בש"ל עם סטיב בושמי והארווי קייטל (אתם בטח יודעים על איזו סצינה ואיזה פוסטר אני מדברת) ומשום מה הוא אבד לי באחת מההעברות… לא ברור איך ולאן.
ואסיים בציטוט (לא ממש קשור, אבל ממש בא לי, והמבין יבין):
תזכירי לי, תזכירי לי! אוף, זה כל כך מוכר לי!
מאיפה הציטוט??
אנג'ל, First Impressions
ההתחלה של אחד הקטעים המצחיקים ביותר בהיסטוריה של אנג'ל.
ואת לא אמורה להיות האדם שעונה על שאלות כאלה?
אלוהים, איזה פאדיחות.
ידעתי, *ידעתי* שזה משהו קרוב אלי וחשוב. ועם זאת זה חמק ממני. אל תגלי לאף אחד…?
איש לא ידע זאת לעולם!
אתה שם ספוילרים בהרצאות במ''ה?
אם לא, מה הסצנה?
הביקורת
הביקורת די בסדר, למרות שלא כל כך אהבתי את השפה- נראתה לי קצת ילדותית ויותר מדי מתלהבת מטרנטינו במקום להסביר יותר על הסרט (לא שאני אומר שאין הסברים על הסרט או משהו).
מבחינת תיאור הסרט עשית עבודה טובה אבל יש הרבה אי דיוקים שחלקם צוינו כבר והנה אחד שלא צוין:
הסצינה שבה הם הולכים לאט עם החליפות לקוחה מסרט אחר משנות ה70, טרנטינו לא המציא את זה.
באופן כללי אני מסכים עם הביקורת.
זה לא חדש
כלבי אשמורת עצמו הוא לא סרט מקורי לגמרי. הסיפור מוכר: טרנטינו, שעבד בעבר בספריית וידאו, מאוד התלהב מסרט יפני על פושעים והחליט לעשות את כלבי אשמורת כמין גרסה אמריקאית לסרט. הוא לא ממש הצליח לזכור את השם המקורי של הסרט (גם לי השם ברח) ולכן קרא לו מהזכרון "כלבי אשמורת" כי זה נשמע מספיק דומה לתרגום השם היפני. אני לא בטוח עד כמה הסיפור מדוייק, אבל ידוע שהסרט מכיל מחווה לסרטים אחרים.
אאל''ט, הסרט ממנו הושפע טרנטינו
בעת עשיית "כלבי אשמורת" הוא לא סרט יפאני אלא סרט הונג-קונגי בשם City on Fire:
http://us.imdb.com/Title?0093435
מישהוא ראה את City On Fire?
נשמע כסרט טוב
ובנוסף השחקן הראשי בו הוא Chow Yun Fat – הלוחם המרחף מנמר-דרקון.
השוואה בין הסרטים...
המממ… מעניין
סרט השוואה בין כלבי אשמורת ועיר בלהבות:
http://us.imdb.com/Title?0111705
''בלי קרדיט''?!
איכשהו הייתי תחת הרושם שטרנטינו הצהיר במפורש ש-City on Fire היה ההשראה ל-"כלבי אשמורת"…
הוא הושפע גם מסרטו של קובריק
ההרג The Killing שגם מספר על שוד שכשל.
ושאלה שהיא
למה בסוף מיסטר אורנג' מתוודה שהוא סמוי? התשובה של כל מי ששאלתי היתה "כי הוא יודע שהוא ממילא הולך למות מכל הכדורים שחטף, אז הוא מעדיף כבר להתוודות", אבל כל הסרט הוא ניסה להציל את עצמו והתחנן לעזרה רפואית, אז דוקא כשהגיעו לחלצו הוא נוקט בצעד ההתאבדותי?
למישהו פתרונים?
נכון
באמת מפריע.
התשובה הכי טובה שמצאתי היא "כי בדקות האחרונות של סרטים אנשים נוטים לעשות דברים דרמטיים גם אם הם חסרי כל הגיון".
הם לא אנשים רעים... הם רק שונאים שוטרים.
כמובן, מערכת הערכים שלך עשויה להיות שונה משלי, אבל לדעתי, מי שרוצח ומתעלל באנשים בעליצות רבה, הוא איש רע, והייתי מרחיק ואומר אפילו לא נחמד – אפילו אם הוא ממש שונא את האנשים שהוא רוצח. גם בין לאדן הוא לא איש רע – הוא פשוט ממש שונא אמריקאים.
ההומורסקה עם הפושע בסרט הבלשי הצרפתי נהדרת
והיא מזכירה מאוד את ההומורסקה (גם אני אוהב את המילה הזו) שבה קישון הולך למלחמת שוורים בספרד ומתחיל לעודד את השור, צועק לו "לא תחסום שור בדישו" וכל מיני דברים כאלה…
היה לו קטע של הזדהות עם אנדרדוגים.
אחת הסיבות שאנחנו מחבבים
סתם בשביל המעגליות- זה בדיוק מה שעושים אנתוני ברג'ס וקובריק בתפוז מכני. כדאי לקרוא את הספר, ברג'ס כותב בפתיחה בדיוק על העניין הזה- איך שהקורא נשאב לתוך העולם של אלכס ומזדהה איתו, וכמה שסוף הספר (והסרט) הם מעין הפי אנד בהפוכה.
גם אני לא מצאתי שזה מוזר
אבל מעניין מה מושך את טרנטינו לכבוד היפני הזה, שמופיע שוב גם בקיל ביל.
לפי שמו טרנטינו הוא בכלל איטלקי. מישהו יודע משהו על קודי כבוד איטלקיים?
לפי מה שידוע לי
במאפיה האיטלקית כבוד זה חתיכת אישיו.
חוץ מזה, אני שמעתי בכלל שהוא אינדיאני.
לא הבנתי למה משנה המוצא שלו...
סביר להניח שהוא פשוט רואה את עצמו כאמריקאי. הוא פשוט נמשך לתרבות היפנית.
לא מכירה את הסיפור האישי שלו, אבל ברוב המדינות, בניגוד לישראל, רוב האנשים לא מקטלגים את עצמם לפי הארץ האחרונה ממנה משפחתם לדורותיה באה לפני שהגיעה למקום בו הם נמצאים.
או שזה משנה או שזה לא משנה
תלוי בבנאדם.
מורשת זה לא גזענות. יש הרבה אמריקאים שגאים בשורשים שלהם.
אאל''ט, הסרט ממנו הושפע טרנטינו
אני פשוט לא מועדכן!
התרגום העברי לסרט הוא "עיר של אש"?
מה ילדותי בשפה?
מה ילדותי בשפה?
הפסקה הראשונה נורא צורמת לי. אני לא יכול להגיד- הנה, המילה הזאת. הסגנון שהיא כתובה בה פשוט מפריע לי.
רציתי גם להוסיף שמה שעוד יפה בסרט הזה הוא מוטיב הסיפורים. סיפור השירותים והסיפור על האישה שחותכת לבעלה והיו עוד אם אני לא טועה. זה משהו שמייחד (טוב, בערך, זה הופיע בעוד סרטים אבל אני לא זוכר מי היה ראשון) את טרנטינו- שהדמויות שלו יספרו סיפורים קטנים ולא ממש משמעותיים לעלילה אבל מעניינים ומבדרים את הקוראים.
אלכס.
2 ניטפוקים
א. בכתבה עצמה – לא מר "חום" אומר שזה הרבה "זין", אלא מר "כחול" (אם זה באמת הבחור המבוגר עם השיער הקצת ארוך).
ב. האישה לא חותכת לבעלה, אלא מדביקה את האבר לבטן.
מה ילדותי בשפה?
האמת היא שאנשים נותנים דוגמאות ששואלים אותם: מה זאת אומרת דיאלוגים מיוחדים?
אני לא רואה את זה ככה אבל יש אנשים שאומרים משהו כזה:
"הקטע הוא שלסרט יש עלילה ברורה מאוד ובתור בדיחה הבמאי תוקע בסרט סצינות ודיאלוגים שלא קשורים לסרט והם רק מוסיפים לתוכן מבחינת הומור."
בעיניי זה ממש לא נכון, אבל כל אחד והמוח שלו.
מה ילדותי בשפה?
הדיאלוגים הקטנים הם בשביל ההומור ללא ספק אבל גם לעוד משהו, לגרום לדמויות להיות אמיתיות יותר, שלא יהיו כמו מכונות שברוב הסרטים שהדבר היחידי זאת המטרה שלהם בסרט.
השיחות הקטנות זה בשביל להראות שהדמויות הם אנשים כמוני וכמוך הם לא מיוחדים
הם אנשים רגילים ובגלל זה קל להיקשר אליהם יותר מאשר להיקשר לדמויות מסרטים אחרים.
שפה
השימוש בשפה בסרט הוא פשוט גיאוני.
הרבה אנשים שואלים אותי למה דווקא הסרט הזה יוצא דופן מכל סרטי הפשע וכד'.
ברוב סרטי הפשע, הדמויות צבועות שחור לבן, והסרט הזה שינה את תפיסת הפושע, והאיש הרע.
הסרט בולט במיוחד עקב השימוש הכל כך מתאים ומדויק בשפה, אשר היא כמובן מציגה יותר טוב מהכול את הדמויות הססגוניות.
איזה יופי
"ביקורות" על סרטים משנים עברו. אפשר עוד?
ד"א בושמי, יש באתר ביקורת על ghost world? מיד נבדוק.
תשובות
1. אתה כנראה חדש כאן. ביקורות על סרטים ותיקים (יחסית) מופיעות כאן מדי פעם. בין השאר זכו 'שיגעון בחלל', 'מטריקס', 'מופע הקולנוע של רוקי' ו'ברזיל' לכתבות כאלה. אנחנו עדיין מחכים לאיש האמיץ שיכתוב על 'מועדון קרב'.
2. אין ביקורת על Ghost World, אבל הוא אוזכר בכמה תגובות. תעשה חיפוש באתר עפ"י השם העברי, 'העולם שבפנים', ותמצא.
ניסיתי לראות את הסרט כמה פעמים
בכל פעם נרדמתי או הפסקתי באמצע.
מאד אהבתי את "ספרות זולה".
מה זה אומר עליי?
שאתה עייף?
גם אני התלהבתי יותר מספרות זולה
אולי בגלל שראיתי אותם בסדר הפוך: קודם ספרות, ואז כלבי.
דבר דומה קרה לי 10 שנים קודם, כשראיתי את גריז לפני שגעון המוסיקה, ואז שגעון המוסיקה היה הרבה פחות מלהיב וחדשני.
אחלה ביקורת
אני באמת צריך לראות כבר את הסרט הזה…
בכל מקרה, דידי, אתה לא חושב שכדאי שהפרופיל בעינה יעודכן קצת…? :)
עוד חידוש בסרט
מה שאהבתי אצל טרנטינו, ולא ראיתי קודם, זה אנשים שיורים בהם בסרט פשע, וממש ממש כואב להם.
בדרך כלל, סרטים נחלקים לאלה שבהם מוות ופציעה הם אירוע מחולל טראומטי, לעומת סרטים שבהם יורים באנשים על ימין ועל שמאל והם פשוט נולים בצד הדרך ועושים אאו, ויותר לא שומעים מהם. (אה, ויש גם את אלה שיורים מהם, ואז אישה יפהפיה מנקה להם את השריטה עם אלכוהול).
אבל אצל טרנטינו, כשאנשים מכאיבים אחד לשני, זה כואב. גם אם מי שנורה הוא לא הדמות הראשית בסרט (ולא החבר הג'ינג'י השמן והנאמן שלו.)
את אוהבת לראות כאב של אנשים?
את אוהבת לראות כאב של אנשים?
כככככןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!
אני שונאת דרדסים!
אני אוהבת שבסרטים שאינם מגדירים את עצמם כפנטסטיים, דברים יראו לי אמיתיים והגיוניים.
אבל יותר מכך, נראה לי שההצהרה 'כן, אם יורים באנשים זה כואב. אפילו אם הם לא דמויות ראשיות או מעניינות בסיפור החיים שלך'. היא אמירה חשובה, שקצת הייתה חסרה לי בסרטים אחרים, ממגוון ז'אנרים.
למישהו יש מושג מה מקור השם?
כן.
בכתבה הזו: כתבה מספר 619 (שמופיעה גם בלינקים לכתבה הנוכחית, תחת השם "טרנטינו") מוסבר מקור השם.
פסקה שלישית, לקראת הסוף.
ומשמעות השם? אם יש כזאת?
ומשמעות השם? אם יש כזאת?
יש תגובה של הפינגווין למעלה שמבהירה את הסוגיה.
יש את הסיפור המקובל
שגם מופיע חלקית בימד"ב. שילוב בין Au revoir les enfants (להתראות ילדים), סרט צרפתי משנות ה-80, ל-Straw Dogs, סרט אמריקאי משנות ה-70. אין ממש קשר ישיר בין שני הסרטים, או ביניהם ל"כלבי אשמורת", אבל הראשון עוסק באחריות ורגשות אשמה (וויט ואורנג'), השני באלימות (כל השאר).
ומשמעות השם? אם יש כזאת?
אני לא יודע לגבי השם המקורי, שלפי ההסברים שהובאו כאן, שנשמעים לי כאגדות אורבניות, אין לו משמעות. אך לגבי השם העברי, נדמה לי שיש כאן עבודת תרגום תמוהה במיוחד:
החלק של ה-Dogs הוא בסדר.
אבל ממתי Reservoir זה אשמורת?
אשמורת היא חלק של הלילה. "אשמורת ראשונה נושקת לשלישית, לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית". מוכר? יופי.
Reservoir הוא מאגר, מקום בו שומרים רזרוות (של אוכל, ציוד, מים, נשק וכו').
משהו אומר לי שכוונת המשורר, או המתרגם, הייתה לקרוא לסרט "כלבי תשמורת" ולא "כלבי אשמורת".
כלבי תשמורת...
אחרי שחצי מהבחנים שבדקתי כללו את המונח "חומר תשמורת", האסוציאציות רצות למרחוק…
אם כל פעם שהייתי רואה ביקורת על סרט ישן
באתר הזה ולוקחת אותו בוידיאו כתוצאה מהביקורת בלוקבסטר לא היו מרגישים בהבדל. חבל.
אז תודה לממסד האפל על זה שהוא שיפר את חיי מלאי הבחנים במתמטיקה, אפילו אם רק לשעתיים.
מצחיק? מה עובר עליך?
החצי השני של הסרט קורע את הלב לחתיכות, דורך עליו ורומס אותו. אחד הסרטים הכי מכאיבים שראיתי- ואני ממש לא מדבר על האלימות.
בגירסה של קזה,
שהיא כמובן הגירסה הרשמית.
ומה עם הפרשנות ההומואית
מעניין שאף תגובה פה לא התייחסה לפרשנות שאומרת שנרקמת מערכת יחסים אינטימית בין טים רות להרווי קייטל. אם מסתכלים על הסרט מהנקודה הזאת מקבלים קצת תשובות לחלקים לא ברורים (וגם להתנהלות של טים רות( אין לי כוח להיזכר בשם שלו כרגע))
אתה מקורב איכשהו לשניצר?
לא נראה לי שהתייחסו לפרשנות ההומוסקסואלית כי היא רצינית בערך כמו בהארי פוטר. בטח, כל אחד יכול לטעון שיש בין ווייט ואורנג' (בניגוד לשיחה שניהלו במכונית) או בין אדי ובלונד יותר ממה שנראה, אבל זה כבר סאבטקסט וסאבטקסט זה דרעאק.
די להגיד שבהארי פוטר
אין זוגות הומסקסואלים! אני לא ממציאה, באמת!
כותבי פיקים הם כידוע פוטרולוגים מומחים
זה לא סאבטקסט, זה סתם קשקוש
אני רק רוצה לנצל הזדמנות זו להסביר
למקרה שמישהו הבין לא נכון (לא אתה דן), אין לי שום דבר נגד סאבטקסט סביר. למעשה, אני אוהב כשסרט גורם לי לחשוב מעבר למה שמוצג ומעורר בי שאלות על טיבן של הדמויות. מה שאני לא אוהב זה אונס סאבטקסט (מצטער על הביטוי, אבל זה מה שאני מרגיש), כלומר מבקרים וצופים שרואים סרט ומנסים בכח למצוא בו רבדים שאינם משתמעים מהעלילה. אין לי שום בעיה עם הרעיון שבין שתי דמויות יש משהו שלא גילו לנו, אבל לפעמים זה פשוט מוגזם.
זה בדיוק מה שדן אמר.
וממש לא טענתי אחרת
הומופוב!
וגם אנטישמי
אין לי שום דבר נגד גזענים
כמה מחבריי הטובים ביותר הם גזענים.
ספוילר קטן, לא הורס את הצפייה בסרט בכלל.
אני חשבתי שבאמת יש את זה בין מר. בלונד (וויק וגה) לנייס גאי אדי, איך שהם מתקוטטים וזה…
אפשר לחשוב שווייט נמשך במספר מובנים לאורנג', איך שהוא (למי שראה את הסרט לפחות חמש פעמים) מסרק אותו ומדבר איתו. אבל ממש לא יותר מזה! אני בטוח שטרנטינו ניסה לרמוז משהו, אבל הוא ביים את הסרט בצורה כל-כל "קול" וגברית, שאני חושב שזה לא היה משמח אותו לדעת שמנתחים את העניין הזה.
עם כל הכבוד -
ו-כן, אפילו שזה שחוק, יש כבוד, לא נראה לי שטרנטינו היה מכניס מערכת יחסים הומוסקסואלית לסרט הזה, שאמור להיות *ה*סופר-קול של המילניום. איכשהו, אני לא יכולה לתאר לעצמי את וויט ואורנג' הולכים ביחד לבחור וילונות לדירה החדשה שלהם אחרי שהם מסיימים את קרב היריות, הגידופים וסצינת משקפי השמש:
ותזכור – טרנטינו הוא זה שאחראי לסרט עם הבלונדה הכוסית שנלחמת בכוסיות נוספות עם חרב סמוראי.
לא שיש לי משהו נגד הומוסקסואלים, רחוק מזה. אבל איכשהו, זה פשוט לא נראה לי…
עם כל הכבוד - (כה''ב)
אומנם התיאוריה על רמזים הומוסקסואליים ב"כלבי אשמורת" נשמעת לי חסרת ביסוס לחלוטין, אך הנימוק שלך לכך שזה לא יכול להיות הוא מוטעה לגמרי, ולדעתי מפספס חלק מהקטע הטרנטינואי.
נתחיל בכך שהיסטורית, טרנטינו לא בא לעשות הרבה מעבר לסרט קטן שעם קצת מזל יציג בכמה פסטיבלי אינדי. הוא לא התכוון לעשות סרט סופר-קולי, פשוט יצא לו. אולי התבלבלת עם "קיל ביל"? (אגב, ההבדל בין "כלבי אשמורת" ובין "קיל ביל" הוא בעיני בדיוק כמו ההבדל בין "המטריקס" לבין המשכיו – כשמישהו מנסה להיות מגניב בכוח, מיד מרגישים את זה. כשזה בא טבעי זה הרבה יותר טוב).
שנית, דווקא לקחת סיטואציה שאמורה להיות סופר-קולית ולהכניס אותה לקונטקסט מגוחך ולא צפוי זה בדיוק מה שהקנה לטרנטינו את תהילתו. להזכירך, "כלבי אשמורת" נפתח בגנגסטרים שמתווכחים על שיר של מדונה ועל הסוגיה האם להשאיר טיפ למלצריות, וב"ספרות זולה" שני גנגסטרים קשוחים מוצאים את עצמם בתחתונים וגופיות מול גנגסטר קשוח עוד יותר ששוטף אותם בצינור גינה.
אתה צודק
אבל הוא יוצר הומור דרך סיטואציות שמבחינה הגיונית לא אמורות להתחבר יחד, ולאף רמיזות הומוסקסואליות ב'כלבי' לא היה אף קשר הומוריסטי. אני מודה שיש מצבים בסרט שיכולים להתפרש ככה, אבל אף אחד מהם לא מכוון, לדעתי, ומסיבה זו הכנסת קשר הומוסקסואלי בין הדמויות בסרט הזה לא תורם דבר לעלילה, והוא דבר מאוד לא סביר שקוונטין טרנטינו יתייחס אליו ברצינות ללא הסבר או הגיון או אפילו בתור משהו שסתם מוסיף ענין.
מלבד זאת – עכשיו כשאני חושבת על זה – אני מסכימה איתך בקשר לעניין ה'קול'. הוא באמת היה מאוד לא כפוי בסרט הזה.
לאלה מכם שתהו..
פירוש השם התפוז המכני או כמו שהוא נקרא באנגלית "clockwork orange" הוא מושג סוציולוגי/חברתי המתאר אדם או ש"מתוכנת" למעשים שהוא עושה מבלי שהוא עצמו מודה לכך. וכן יש את הספר מתורגם לעברית אך הרבה מהשפה היחודית של הספר נפגעת מהתרגום לכן אני ממליץ לקרוא אותו באנגלית.
פלאשבקים
איפה ניתן למצוא ציטוט של קוונטין טרנטינו שקובע כי הפלאשבקים הם אינם פלאשבקים, כפי שטוענת הכתבה ?
בקומנטרי שבדויד
רק שתדעו לפי דעתי המשחק של מי שמשחק את גו קאבוט לא משכנע!!
ראיתי היום
וסטיב בושמי היה גדול!! לפני שבכלל העפתי חצי מבט אל האחרים פזלתי לכיון בושמי! הוא היה ענק! וטים רות'… בהחלט קטלני:] אבל… כצפוי מסרט של טרנטינו… הוא מוציא מהשחקנים שלו את הטוב ביותר.
רק אני לא מבינה מה פתאום אתם מפרסמים ביקורת לסרט משנת 92'… כשהמינימום שאתם יכולים לעשות זה לפרסם ביקורת על ספרות זולה (96'), אהובתי.
ואני הולכת עכשיו לקרוא את שאר הביקורות של שאר החבר'ה… ואני רוצה לשמוע ניתוח מעמיק של הסרט! שמעתי שלספרות זולה יש איזה תת-עלילה, ומישהו אמר משהו על זה שזה סרט של גאולה וכל זה… אני פשוט נכה, אני לא יכולה להבין דברים בעצמי.
אני רוצה עבודת דוקטורט על כלבי אשמורת כאן ועכשיו!
ו… סתם נחמד… השיר "כמו בתולה" התנגן לי היום קצת, לפני שבכלל ידעתי שיש מצב שאני אולי אראה את הסרט, ובלי שידעתי שום דבר על הסרט, חוץ מהתקציר שכותבים בסינמה בכבלים.
LONG LIVE סצינת האוזן! פחדתי שהוא חתך לו את העין… P:
על הספר
בתור אחד שלא ראה את הסרט וקרא את הספר אני יכול להגיד שלפי מה שאני יודע על הסרט, הספר דומה בצורה מדהימה לסרט. הספר מצליח להעביר תחושת אכזריות בקורא, ומי שראה את הסרט כאכזרי יכול לחשוב פעמיים על הקריאה בספר.
מי שלא הבין את הסרט לא יבין את הספר, כי הוא מלא פירושים וביטוים מוזרים.
וכשהגעתי לפחות מחצי הספר הרגשתי שאני חייב ללכת מכות עם מישהו!
איזה פאקינג ספר?
מועדון פאקינג קרב.
בכתבה על כלבי פאקינג אשמורת?
כנראה שהוא פאקינג התבלבל
סביר פאקינג להניח
וחוץ מפאקינג זה, ביקורת על פאקינג טרנטינו בשביל פאקינג להשתמש בפאקינג הרבה פאקינג, פאקינג לא?
פאקינג
איזה בעסה! אני כבר הייתי בדרך
לקנות את "כלבי אשמורת, הספר".
ספרות זולה
האמת שיש ספר שנקרא "ספרות זולה" אבל כל קשר בינו לבין הסרט הוא מקרי בהחלט.
יש גם סופר שנקרא זולא
ויש הרבה ספרים שהם פשוט לא יקרים.
ויש עוד ספר בשם ''ספרות זולה''
שלא סתם קשור לסרט, מדובר למעשה בתסריט המקורי של הסרט.
http://www.steimatzky.co.il/NS_GetProdInfo.asp?prodid=11280832
אה?
טרנטינו לא אלים? לא מתחכם? ללא מסר? אנחנו ראינו את אותו טרנטינו?
אה?
זה לא מה שאמרתי…
אמרתי שהאלימות של טרנטינו שונה מהאלימות של קובריק…
התכנים שבסרטים של טרנטינו אלימים, לא אלימים כמו בתפוז המכני אבל אלימים.
בתפוז המכני גם שיש אלימות אז זה פשוט אלימות ובסרטים של טרנטינו ההומור בזמן האלימות (לפעמים זאת אפילו האלימות עצמה) מקל על האלימות.
בתפוז המכני בסיס הסרט אלים יותר מהסרט עצמו…
וטרנטינו במאי מצוין שיודע להפתיע בסרטים שלו אבל הוא תמיד משתדל לא לעשות סרטים יותר מדי מתוחכמים (יש הבדל בין סרטים מתוחכמים לסרטים גאוניים).
התפוז המכני זה סרט שלא כל אחד יכול להבין את העומד מאחורי זה ואם הזדעזעת מהבסיס יותר מאשר מהתכנים בסרט אז סימן שהבנת את הסרט כמו שצריך.
ואני לא זוכר שראיתי בסרט של טרנטינו מסר מסוים…
אלא אם כן המסר של קילביל הוא לא להתחבר ליאקוזה היפנית, והמסר של ספרות זולה הוא לא לנצח בקרבות איגרוף…
אני חושבת
שמה שאתה מתכוון להגיד זה שהאלימות אצל טרנטינו היא הרבה פחות מזעזעת, כי "לוקחים אותה בצחוק" (נקודה למחשבה – אתה לא חושב שכשהאלימות היא בהומור היא הרבה יותר חמורה, כי לא נותנים לא מספיק חשיבות?), ושאצל קובריק (או לפחות "בתפוז המכני", שלא ראיתי, אז לא אתיימר להיות מבינה גדולה) לאלימות יש אימפקט יותר גדול בגלל המסר שמאחוריה.
אם זה ככה אז אני ממש לא מסכימה איתך. גם מאחורי האלימות של טרנטינו יש מסר לא קטן. אני לא אחזור עליו, כי כבר ניהלנו את הדיון הזה, וניסיתי לחפש לך את הקישור, אבל אני לא זוכרת איפה הדיון נמצא. בכל מקרה – גם לטרנטינו יש הרבה מה להגיד. גם "ספרות זולה" זה לא סרט שכל אחד יכול להבין את העומד מאחוריו. האלימות בסרט, וההתיחסות, הכביכול הומריסטית אליה, הם בהחלט חלקים חשובים ועקרונים במסר שטרנטינו מנסה להעביר. (אני מדברת אך ורק על "ספרות זולה", המסר ב"קיל ביל" הוא הרבה יותר רדוד).
הלינק
כתבה מספר 2192
תודה!
התכוונתי דווקא לדיון שהיה על "ספרות זולה" ועל המשמעויות הספיציפיות שלו, אבל גם הדיון הזה רלוונטי לנושא.
אם הסרטים של טרנטינו היו פחות אלימים,
הם לא היו סרטים של טרנטינו.
אם הסרטים של טרנטינו היו פחות אלימים,
אם הסרטים של טרנטינו היו פחות אלימים, הם עדיין היו הסרטים של טרנטינו.
אם הסרטים של טרנטינו היו פחות אלימים,
נכון…
כי אם לא נתחיל להיכנס לדיאלוגים ולמבריקות של טרנטינו נוכל להגיד שטרנטינו עושה סרטי פשע, והסיבה שהם אלימים זאתי בחירה שלו בלבד, והרבה אומרים שזה בגלל הבדיחות בזמן האלימות ואני לא חושב ככה.
קילביל (אהבתי) סרט אלים וכל בדיחה בסרט לא קשורה בשום מובן לאלימות שבסרט.
אפשר לראות את ג'קי בראון כאבן בוחן לשאלה הזו
סרט לא מואוד אלים, אבל גם לא "טרנטינואי" כמו שהתרגלנו.
ג'קי בראון
זה נכון…
ג'קי בראון סרט אלים אבל לא כמו שאר הסרטים שלו.
אני לא יודע אם שמו על ג'קי הגבלת גיל, אבל בתור איש ממשרד החינוך הייתי שם מגיל 14, זה אומנם לא אלים אבל גם בכלל לא חסר.
גם משרד החינוךבדרך כלל מגבילים את הסרטים של טרנטינו כי גם בלי האלימות יש גם שפה בוטה וג'קי בראון היה ממש גס.
הם עדיין היו הסרטים של טרנטינו,
אבל הם לא היו סרטים של טרנטינו.
ג'רזי גירל, הוא סרט של קווין סמית'?
אין מספיק מידע.
אם הסרט הבא של קווין סמית' יהיה כמו ג'רזי גירל, אז סימן שגם ג'רזי גירל הוא סרט של קווין סמית' וקווין סמית' הוא זה שהשתנה.
אם הסרט הבא של קווין סמית' יהיה כמו סרט של קווין סמית', אז ג'רזי גירל הוא סרט שקווין סמית' היה הבמאי שלו.
אז האם קווין סמית נשאר קווין סמית' גם עם ''ג'רזי גירל'' ברזומה?
כולה סרט. לא תוכנית להגנת עדים.
הנה הלינק שהתכוונתי אליו:
כתבה מספר 2264
(איפשהו בין האמצע לסוף העמוד, יש דיון על ספרות זולה)
הנה הלינק שהתכוונתי אליו:
תודה רבה…
לא כל-כך מצאתי את הדיון, אבל אני אחפש אותו.
מצטערת, זה לא הנתלנקלנק לי כמו שצריך!
אתה באמת חושב שהתפוז המכני וכלבי אשמורת אלימים?
רגע, מתי ראית אותם?
אם ראית לפי גיל 15 אז זה מובן…
אני חושב שאתה מתבלבל בין אלימות בסרט (הרעיון) לאלימות במציאות
ברור שכל אחד מהדברים שאמרת היו נחשבים לאלימים מאוד (!) במציאות, אבל בעולם הקולנוע כבר ראינו דברים הרבה יותר גרועים ובהרבה יותר פירוט ככה שזה כבר לא ממש משפיע ולא נחשב לשערורייתי.
ספוליר קטן לספרות זולה:
ואני באופן אישי חושב שהקטע שהוא חותך את האנס עם החרב היה הקטע הכי יפה בכל הסרט…
אז אתה מסכים איתי שהם לא ממש אלימים
אלא רק אנשים מתלהבים מזה יתר על המידה?
תשובות אפשריות
לשאלה השנייה: ואן גוך?
לשאלה הראשונה: ישנו מנגנון גופני שמאפשר התגברות רגעית על כאבים עצומים במצב של לחץ גדול. כשמנסים לרצוח מישהו מולך – זה סוג של לחץ גדול? אפשר לסספנד ככה, בכל מקרה.
אז ככה:
1. זה רק כדור בבטן.
2. זו בסך הכל אוזן.
יש סרטים שאנשים עם כדור בבטן או בלי אוזן או דברים יותר חמורים עושים דברים הרבה יותר משמעותיים ממה שאורנג' עשה או מרווין נאש (השוטר).
כאן לפחות איפרו את אורנג' כמו אחד שבאמת קיבל כדור בבטן והוא מדמם כבר כמה שעות.
חוץ מזה, פתח ספר מורשות קרב של צה"ל ותראה מה אנשים מסוגלים לעשות למרות פציעות פיזיות. (סליחה על הדחיפה של המור"קים לדיון אבל מה לעשות…)
*ק*הות חושים, לא כהות.
ג'ו קאבוט
אני בחיים שלי לא ראיתי את ג'ו קאבוט, אבל משום מה השחקן מוכר לי…
מה שם השחקן ובאילו סרטים הוא שיחק?
לורנס טירני ז''ל וזה העמוד שלו בימד''ב
http://us.imdb.com/name/nm0862937/
לורנס טירני ז''ל וזה העמוד שלו בימד''ב
ראיתי ברשימת הסרטים ארמגדון?
מי הוא היה?
איך ולמה הוא מת?
מה שיפה בימד''ב זה שהכל כתוב שם.
ב'ארמגדון' היה לו תפקיד פצפון עד כדי כך שהוא לא רשום בקרדיטים של הסרט.
הוא מת, כמו שכתוב בסמוך לציון תאריך הפטירה שלו, מדלקת ראות.
לרגע קראתי - ''הוא מת בסמוך לתאריך הפטירה שלו''.
כמה הערות
א. אם לא ראית את הדקה האחרונה, של התפוז המכני – לא ראית אותו בכלל. הדקה האחרונה קריטית (במקרה הזה).
ב. אני אישית לא אהבתי את התפוז המכני למרות העובדה שהוא מבריק – הוא מהסרטים היותר מיושבנים של קיובריק.
ג. אני יודע שאתה מאד אוהב את כלבי אשמורת, ושאתה נוהג לכתוב בביקורת עליו. אבל האם לא היה מתאים יותר לכתוב משהו כזה בדוחק"ו?
התפוז המיושבני
נורטון, סיקרנת אותי: מה לדעתך התיישבן ב"תפוז"? אני שואל מאחר וזה סרט שאני מאוד מתקשה לשייך לזמן מסויים. אומנם לא הזדמן לי לחיות ב-1971, אבל בהשוואה לקולנוע של התקופה, ולתקופה באופן כללי כפי שהיא מוכרת לי, אני מרגיש שהסרט נראה כמו נטע זר כבר בזמן אמת כשהוא יצא. אומנם המראה שלו מאוד קאמפי, אבל זה נראה כמו טייקאוף מוזר על שנות השבעים, שבאותה מידה יכול היה להיווצר בימינו.
או בקיצור – איך סרט שלא מנסה להציג סביבה ריאליסטית ועושה הכל בהגזמה בכוונה תחילה יכול להתיישבן?
זה די פשוט למען האמת
האלימות. האלימות שהפכה להיות טריוויאלית עם השנים.
תראה, כשראיתי את התפוז המכני, זיהיתי את ההברקה. ואכן מדובר בסרט עם מבנה מסודר מאד, ואמירה ברורה, בזה אין שום ספק. אבל גם אין ספק בזה שהסרט ניסה לזעזע, ויתכן ומה שצלח בשנות השבעים (או שלא – אני לא ממש מכיר את ההיסטוריה של הסרט הזה, בהקשר הנ"ל), פשוט לא עובר בשנות האלפיים (אז ראיתי אותו).
מצד שני, אילו הסרט היה עדין וממילא אולי לא מיושבן (כי הוא לא היה מנסה לשחק על האלמנט האלים) – יתכן והוא היה מחטיא את המטרה השניה שלו – העברת המסר באופן בוטה (לפחות לשנות השבעים). המסקנה שלי היא שהסרט נכון להיום הוא פשוט בלlose lose situation.
לדעתי, ככל שהאלימות נהיית טריוויאלית, הסרט לא מתיישבן, אלא
להפך: נהיה יותר רלוונטי. אני מסכים שהוא לא מזעזע היום באלימותו כמו שהיה כשנוצר, ואפילו לא כמו שהיה כשראיתי אותו לראשונה. אבל זה דווקא מחדד עוד יותר את המסר שלו. מה שהסרט הפסיד ביכולתו לזעזע, הוא הרוויח, עם תוספת, ביכולתו לעורר מחשבה.
עוד נקודה
שחשבתי עליה הרגע במקלחת היא – שהמגניבות הכללית הזאת, שאולי היתה מאד נכונה לסבנטיז, לא מגניבה בכלל היום. היא נראית אנכרוניסטית ובריטית.
לגבי הנקודה שלך קוסם – אני לאו דוקא מסכים, אני חושב שזעזוע יכול ליצור מחשבה גם כן, ובעיקר כוחו לעורר על יסודות ומוסכמות (כאשר בסופו של דבר זה מה שהסרט עושה).
מכיוון שכך – עלתה מחשבה נוספת במוחי הרגע – האם יתכן ומה שהיה רלוונטי לדור של סוף שנות השישים אכן רלוונטי להיום. הרי בסופו של דבר המסר שיוצא מהסרט הוא מסר חברתי. האם המסר הזה אכן רלוונטי להיום, כאשר אנו נמצאים בדור ציני ומורכב יותר? האם הראיה הדיכוטומית של הסרט את השחור והלבן רלוונטית גם בימינו?
ואם היא אכן רלוונטית, האם היא גם אקטואלית. האם באמת היא השאלות שעמדו ברומו של עולם באותם שנים, אכן נמצאות בראש סדר היום הנוכחי (התשובה שלי היא כמובן שלא).
כאמור, אני בסך הכל מנסה לספק לעצמי הסברים, לכך שלא מאד התלהבתי מהסרט למרות היתרונות הגדולים מאד שלא. בינתיים זה מה שאני מצליח למצוא.
חברתי? לאו דווקא
קל לטעון שהסרט הוא סוג של סאטירה חברתית-פוליטית על התקופה בה הוא נוצר. אבל בצפיות בסרט אני כל פעם מרגיש מחדש שאם יש בו מסר חברתי או פוליטי קונקרטי לזמן בו הוא יצא, זה בא רק כהערת שוליים לדיון פילוסופי תיאורטי ועל זמני יותר.
הסימוכין לכך הם קודם כל אותה קונטרסטיות שהזכרת, שהיא אמצעי הפשטה שמאפשר דיון ברעיונות תיאורטיים ולאו דווקא קונקרטיים (היחסים של אלכס עם השר למשל מעלים סוגיות של מוסר ולא מפנות אצבע מאשימה כלפי שחיתות בממשלה כזו או אחרת). העולם בסרט כל כך מנוכר ומוקצן עד שקשה מאוד לקחת אותו כביקורת אינטליגנטית. מקסימום קריקטורה זולה. אבל ההפשטה הזו מאפשרת לבנות דיון תיאורטי.
העניין השני שתומך בטענה הוא מבט על שאר הפילמוגרפיה של קובריק והכרות עם מישנתו – גם בסרטים שלו שהיו בעלי יסוד פוליטי ("שבילי תהילה", "ד"ר סטריינג'לאב", "בארי לינדון", "מטאל ג'אקט") לא נראה שהפוליטיקה עצמה עניינה אותו. הסרטים שלו תמיד מתמקדים בשאלות מוסריות, פילוסופיות, אסתטיות.
תיאורטיות, ולא קונקרטיות.
(מי אמר "צביון כמעט מופשט"?)
מוזר לי שאתה טוען שהמסרים של הסרט התיישנו, כשאני חושב שהמין האנושי לא עשה אפילו צעד אחד קטן כדי להפנים אותם. כנראה שאנחנו מוצאים בסרט מסרים שונים לחלוטין.
לגבי האלימות – אולי הטעם שלנו שונה, אבל "התפוז" עדיין מהמם אותי בכל צפייה. אולי כי הדגש בו הוא על אסתטיקה של רוע יותר מאשר על מזרקות הדם של טרנטינו למשל. כלומר, כשאלכס מתעלל בסופר, המכות עצמן (שאגב, כמעט לא גורמות לו לדמם) לא כל כך מזעזעות כמו הרוע הבנאלי שנובע מאלכס. אצל טרנטינו (סתם לשם האונטופיקיות) העיסוק הוא באלימות עצמה, לא ברוע שמאחוריה.
השילוב של "אסתטיקה" ו"רוע" באותו משפט מיד מקפיץ לראשי קלגסים גרמניים, אז מוטב שאסיים בטרם אזכיר את מילת הנ'.
אני חייב לדעת!
למה התכוונת ב-נ.ב., ב"אלכס גדל מגדל משחה"? הבנתי את טעויות ההקלדה האחרות, אבל זה השאיר אותי נבוך לחלוטין. מה גם שהעניין (סוף הספר לעומת סוף הסרט) מעורר סקרנות.
הסבר, בבקשה!
אני מניחה שהכוונה היא למגדל משפחה.
כמובן, ''משפחה''.
חבל, כבר דמיינתי לי את אלכס הזקן והמפוייס, הולך לו בכפר, בודק את שדות המשחה הגדולים והיפים, שהוא מגדל למטרות רפואיות וקוסמטיות.
עדיף שמלקולם מקדאוול באמת היה עושה את זה, ולא את "רקדנים".
מעניין עוד לומר בעניין הרקע, שאנתוני ברוגס, שכתב את הספר, חווה לפני זה אירוע אלים, אני חושבת שהמשפחה שלו הותקפה, ואשתו נרצחה. בכל מקרה, מעניין מאוד שיצא לו מזה ספר כמו התפוז המכני, שהוא בכלל לא חד משמעי בעניין האלימות ואיך לטפל בה. היית מצפה יותר שייצא לו משהו דידקטי וחד כיווני – כמובן סרט שלא היינו דנים בו עד היום…
עוד בעניין הספר ובעניין התפאורה – הספר מלא באוצר מילים מומצא, שלא היה קיים בתקופה שבה נכתב הספר. נראה שהכוונה הייתה למקם אותו בשום-זמן ושום-מקום. נראה לי כי גם קובריק התכוון למקם את הסרט בשום-זמן ושום-מקום… אבל יצא לו אנגליה של שנות ה-70.
לא נרצחה (וקצת על אסתטיקה)
אלא "רק" הוכתה באכזריות. נדמה לי.
בעוד שהעלילה הבסיסית הושפעה מהאירוע הזה, מאוד סביר להניח שחלק מההשראה הגיע מזוועות המשטר הנאצי. כל הרובד של הספר (והסרט) שעוסק בקשר שבין אסתטיקה ומוסר (או יותר נכון להיעדרו של קשר כזה) מקפיץ לתודעה רציחות לצלילי ואגנר. התדמית האינטלקטואלית והתרבותית של העם הגרמני בשילוב עם זוועות והשואה מגולמים בדמותו של אלכס (הספר נכתב ב-1962, יש לציין).
בהערת אגב, מעצבת התלבושות אנה שפרד, שזכתה באוסקר על "רשימת שינדלר" (ואולי תזכה שוב ב-2006 על "אוליבר טוויסט"?), מספרת שכשהיא עבדה על "שינדלר", היא אספה מדים מקוריים של קציני SS, ושהיא נדהמה מהמחשבה המעמיקה שהוקדשה לעיצוב המדים, לאסתטיקה של הרוע. לטענתה לא משנה מי היה לובש את המדים האלו – מגבר מגודל ועד ציפלון מצומק – הוא היה מקבל מיד אופי אלים ומטיל אימה.
ואם כבר גלשנו להיבטים האסתטיים של "התפוז", מעניין לבחון את האופן בו קובריק תירגם את הספר לקולנוע.
בספר האסתטיקה של השפה שברג'ס המציא איפשרה לקורא להתעלם מהאלימות ואף להנות מהאופן בו היא מתגלגלת על הלשון.
משפט כמו:
לא מזעזע את הקורא כשהוא נכתב כך:
מעבר לכך שניתן פשוט לא להבין דברים מסוימים בשפה הזו, אפשר גם סתם להנות מהצבע והמצלול שלה.
הנה מילון אנגלי-נאדסאטי, למעוניינים:
http://www.geocities.com/Athens/Academy/1974/nadsat.html
בקולנוע הדבר לא אפשרי – כשרואים אונס, אז רואים אונס, והעובדה שאלכס מתייחס לאונס כ-"in-out-in-out" לא משנה את הזעזוע. אז קובריק השאיר את השפה של אלכס, אך הביטוי לחלקלקות השפה שלו עבר לחלקלקות השפה הקולנועית של קובריק. הקטעים האלימים בסרט מצולמים במצלמת כתף תזזיתית, או מלווים באפקטים ויזואליים כמו הילוך איטי, או עריכה מהירה או קצבית, כך שמבחינה ויזואלית הסרט מתעורר בקטעים האלימים, בעוד שבשאר הסצינות המצלמה נייחת והעריכה איטית. וכמובן ישנה המוסיקה, שעוטפת כל סצינה אלימה בחדווה אדירה.
היא נאנסה באכזריות
וכתוצאה מכך הפילה את ההריון שהייתה בו ולאחר כמה ימים מתה משטף דם. כך לפחות נכתב בהקדמת הספר בעברית.
ולא כל המילים מומצאות לגמרי, חלקן סתם ברוסית.
זה לא סתם...
הסופר ואשתו בספר הם בעצם אנתוני ברג'ס ואשתו, אותם אלכס תוקף. הספר שהסופר בספר כותב? "התפוז המכני".
הניחוש שלי - משפחה, אבל גם אני תהיתי בהתחלה.
עוד קצת על סוף הספר
לספר? כנראה, לפחות במהדורה הבריטית.
כפי שטיילר כתב, אלכס מתבגר, מתברגן, מגדל משחה ומשפחה גם, והופך להיות כאחד האדם, עוד פרט בחברה האנושית.
הסופר אנתוני ברג'ס טען שהפרק הזה, הפרק ה-21, הוא קריטי מבחינה קונספטואלית מאחר ו-21 הוא הגיל בו אתה הופך לבגיר (או משהו), והספר חולק לשלושה חלקים (המקבילים לשלוש התקופות בחייו של אדם, או משהו), אשר בכל אחד מהם 7 פרקים (המקבילים לשבעת ימי הבריאה, או לשישה סדרי משנה, או משהו), ושזו שערוריה שהפרק החותם ירד מהמהדורה האמריקאית מאחר וזה מערער על כל הרעיון (או משהו).
קובריק האמריקאי אומנם חי כל השנים הללו באנגליה, שם יצאה המהדורה שכוללת את הפרק ה-21, אך רצה הגורל וקובריק קיבל את הספר כמתנה מידיד אמריקאי, ולא קרא את הפרק החסר עד לאחר הצילומים. כשנודע לו על כך, הוא פטר את העניין כלאחר יד, אמר שהפרק האחרון בכל מקרה אידיוטי והורס את כל הפואנטה, ושסביר להניח שהוא גם ככה היה מעיף אותו בתהליך האדפטציה.
אגב, בספר ניתן הסבר לשם "תפוז מכאני" ע"י הסופר המוכה, שכותב ספר בשם הזה. ולא במקרה, מאחר ומדובר בסיפור אמיתי (או לפחות באגדה אורבנית שטרם הפריכו לי) – ברג'ס ואישתו הוכו ע"י חבורת צעירים.
אה, אופס
שתי התגובות הקודמות שלו היו פזיזות מדי, והסברת פה הכל כל כך הרבה יותר טוב ממני…
ובכל זאת, אני לא זוכרת שנכתב שאלכס הקים משפחה.
אה, קראת את הספר?
בפרק האחרון אלכס לא מגדל משפחה ומת. הוא פוגש במקרה בפאב את אחד הדרוגס מהחבורה שלו יושב שם עם אשתו, ומתמוגג מול תמונה של תינוק. זאת אומרת, אחרי הכל הוא התבגר ורצה להקים משפחה, ובזה זה נגמר…
קשה לי להאמין שקובריק לא היה מודע לכך שיש בספר את הפרק הזה (לא ידעתי שבגרסא האמריקאית הוא לא קיים? בטוח שלא הורידו אותו פשוט אחרי שיצא הסרט?). ובאמת תהיתי תמיד למה הוא בחר להתעלם מהסוף הזה.
אה, קראת את הספר?
לא קראתי את הספר, האם יש אותו בעברית?
יש.
יש.
אבל הוא יותר מהנה באנגלית.
הנאסדאט יותר זורם.
יש.
זאת אומרת נאדסאט. (נסד"ק?)
יש.
ויש למישהו קישור?
קישור לאן?
אין לך סטימצקי בקרבת מקום?
וגם אם אין, חפש במיתוס, או דיבוק, או IBOOK.
מישנה משונה
דיי הסברת את מה שהתכוונתי. מצטער על אירוע המשפחה/משחה המבלבל, מה לעשות אני תמיד כותב מהר מידי, ביד ובמחשב(דיסגרפיה, למרות שזה לא ממש קשור לכתיבה במחשב).
לאיזה שינוי אתה מתייחס?
בהנחה ואתה מתכוון לכך שאלכס "נרפא" מהטיפול שעבר בשיטת לודביקו וחוזר להישמע לדחפיו האלימים – אני לא רואה צורך בהסבר. הוא עבר טיפול הפוך. נדמה לי שגם נאמר משהו בסגנון בגוף הסרט עצמו.
ומה הוא ניסה לומר
בשינוי הזה? אני טוען שמדובר בביקורת על החברה.
לדעתך, למה הוא התכוון (אחרי הכל, אני לפחות דוגל בכך, שהדקה האחרונה של הסרט – *כל סרט. היא החשובה ביותר, הקריטית ביותר והמשמעותית ביותר, בנוגע להבנת הנצפה.
*כמובן, רק בסרטים בהם הסוף נותן סוויץ' משמעותי. בארטון פינק, יצרים, החשוד המיידי (במידה פחותה) ואחרים.
כאמור
אני רואה את הסיום כחזרה למצב דומה לזה שראינו בהתחלה, אלא שהפעם אנו (והחברה בסרט) משקיפים עליו מנקודת מבט הפוכה לחלוטין, והפער הזה אמור לגרום לנו לערער על תפיסות המוסר שלנו.
או בשורה אחת מתחרזת: חופש בחירה יותר חשוב מטוב ורע (עוד חיזוק לכך שמדובר בטענה תיאורטית-פילוסופית: כשמגיעים לפרקטיקה עדיין יש לאזן את הטענה הזו עם סדר חברתי)
כיצד אפשר לבנות קייס רציני על חברה מבלי לתאר אותה או לנסות להבין אותה? הרי כל הדמויות בסרט הן קריקטורות, וכל נסיון לבנות איתן כתב אישום מהותי הוא מגוחך. אלא אם קוראים לך ג'ון ווטרס.
אני מקבל
התפוז המיושבני
אני ממליץ לך לראות את הסרט התיעודי "חיים בתמונות" אשר מספר על עבודתו של קובריק, והם מנתחים את השערורייה שהוא עשה.
סרט נהדר בעיניי, אבל אני ממליץ לראות רק את החלקים שמעניינים אותך מאוד (לא חובה למעריצי קובריק בלבד, אני ראיתי אותו לפני שראיתי את התפוז המכני).
זו לא הדקה האחרונה
לא, הסרט מתחיל בקלוז אפ על פרצופו של אלכס, והקטע עם הבנות הוא איזה 20 דקות אחרי זה
היא מדברת על הסוף, לא על ההתחלה
וואו! זה ממש מגניב!
(מיקה- כבר לא איכפת לי מהמילה. אני צריכה חופש ביטוי).
זה תקציר שלם של הסרט בכמה תמונות! גאוני ממש.
גם אני מתפלא
אם קראת את הספר אתה אמור לזכור שמקור הביטוי "תפוז מכאני" הוא בסלנג קוקני (ונדמה לי שזה כבר נדון כאן בעבר). לא ידוע לי שום דבר על יצירה קלאסית שקשורה לביטוי.
עוד תהייה – ראית את קובריק *מתראיין*?! ועוד שנה לפני מותו? איפה בדיוק? הבנאדם היה סרבן ראיונות ידוע.
גם אני מתפלא
האמת היא שאני חושב למרות שהראיון צולם לפני מותו הוא פורסם באינטרנט לאחר מותו. גם אני ראיתי את הראיון לפני איזה חודש…
גם אני מתפלא
ההודעה מכילה ספוילר בקשר לספר, לא משנה כמעט כלום.
לא הבנת… לא אמרתי שיש יצירה קלאסית כזאת.
אמרתי שזה מסוג השמות שהיית נותן ליצירה קלאסית. כמו דג השמך, מרש תורכי וכו'.
שמות די מוזרים, לא?
ודרך אגב בקשר לספר שקראתי לא מזמן (אם זה אומר משהו אז קראתי אותו בעברית): אני זוכר שהזכירו "התפוז המכני" רק כשם הספר אותו כתב הסופר בדיוק כאשר נכנסו הכנופייה של אלכס ואנסו את אישתו.
אני חושב
שכלבי אשמורת דומה לתפוז המכני, ואף מושפע ממנו:
בלי לדבר על האלימות המסוגננת, שניהם מציגים את עולמנו בצורה סאטירית ודרך פושעים.
אי אפשר שלא לאהוב את הפושעים האלו, וזאת העובדה קיובריק וטרנטינו ניסו לעורר בנו בזמן הצפייה בסרט: רואים כי טרנטינו מושפע מאוד מהתפוז המכני, בדרך בה הוא מפעיל את הדמיות ובדיאלוגים שבסרט.
להשוות את כלבי אשמורת לתפוז המכני - זו בושה לכלבי אשמורת!
התפוז המכני זה סרט: מיושן ומייגע. כלבי אשמורת זו יצירת אומנות.
נ.ב – מייקל מאדסן הוא השחקן הכי תותח והכי מאאאאאאגניב שדרך אי פעם בהוליווד!
ואללה. אף פעם לא חשבתי על זה ככה. שכנעת אותי.
להשוות את כלבי אשמורת לתפוז המכני - זו בושה לכלבי אשמורת!
אני לא משווה!
אני רק אומר שיש השפעה…
בכלבי אשמורת טרנטינו מאוד הושפע מTHE KILLING…
שני הסרטים הולכים לכיוון אחר לגמרי:
התפוז המכני זה סרט עם אמירה כלשהי…
כלבי אשמורת זה סרט פשע עשוי מצוין…
שניהם ענקיים, ואת שניהם אני אוהב באותה מידה!
כלבי אשמורת משתדל להיות מאד פופולארי, לעומת התפוז שהולך על הפקה מאוד אומנותית (לפעמים עתידנית-דארנגו 95) כשהסרט יצא ב-71…
מה שם השיר המתנגן בזמן כריתת האוזן?
http://www.youtube.com/watch?v=BPXESuDjM6I&mode=related&search=
תודה רבה!
עלה בימים האחרונים ליוטיוב
3 שעות מרתקות – ראיונות עם הקאסט, סצינות שירדו בעריכה ועוד ועוד! חובה.
https://www.youtube.com/watch?v=G-E8r_1TeAI
האמת שחשבתי על זה גם. לא מוסיף שום דבר
(ל"ת)