כלבי אשמורת

מאת
הממסד האפל
– פורסם ב 25 בנובמבר 2002Posted in: ביקורות
שם רשמי
כלבי אשמורת
שם לועזי
Reservoir Dogs
בימוי
קוונטין טרנטינו
תסריט
קוונטין טרנטינו
שחקנים
הארווי קייטל
טים רות
כריס פן
מייקל מדסן
סטיב בושמי
לדף הסרט

במקור: Reservoir Dogs
תסריט ובימוי: קוונטין
טרנטינו
שחקנים: הארווי קייטל, טים רות',
סטיב בושמי, מייקל מאדסן,
קוונטין טרנטינו

שמונה גברים, מתוכם שישה בחליפות שחורות ושניים בבגדי יומיום, יושבים בדיינר ומשוחחים בעודם מחסלים את שאריות ארוחת הבוקר שלהם. נושא השיחה המרכזי הוא שירה של מדונה 'כמו בתולה'. לובשי החליפות מכונים בשמות כמו "מר ורוד", ו"מר כתום". לאחר דיון נוסף על מוזיקה ועל טיפים (מר פינק לא מאמין בהם. מר פינק נותן בסוף טיפ), הם קמים. קרדיטים. ואז מתגלה דבר שיצוטט באינספור סרטים וסדרות טלויזיה מאז ועד היום – חבורה של אנשים בחליפות שהולכים, מצולמת בהילוך איטי, עם פסקול קצבי ברקע, זה אחד הדברים הקוליים בעולם. בסוף רשימת השחקנים מופיעה כיתובית: "הם", שמוחלפת בכיתובית גדולה יותר: 'כלבי אשמורת'.

מר חום: "תנו לי לספר לכם על מה זה 'כמו בתולה'. זה על שרמוטה אחת שהיא ממש מכונת זיונים. אני מדבר כאן על בוקר, יום, לילה, אחר הצהריים, זין, זין, זין, זין, זין, זין, זין, זין, זין".
מר כחול: "כמה זינים זה?"
מר חום: "הרבה".

הוליווד הנפיקה, במשך השנים, סרטים אלימים רבים, רבים מאלה היו סרטים על פושעים. הוליווד הנפיקה גם סרטים מצחיקים רבים. בשנת 1992 בא קוונטין טרנטינו, זבן בחנות וידאו, והראה שאפשר לעשות סרט אלים מאד שהוא גם מצחיק מאד, ומאז ועד ה'מטריקס' לא היה סגנון קולנועי שזכה לכמות כזאת של חקיינים. שנתיים לאחר מכן, הוא עשה את 'ספרות זולה', שלא הצליח להתעלות על 'פורסט גאמפ' באוסקר, וזמן מה לאחר מכן ביצע את טקס הוודו המיסתורי שהפך אותו לגאי ריצ'י. והשאר הוא היסטוריה…

ג'ו קאבוט: "אתה יודע מה? שיניתי את דעתי. תירה בבנזונה הזה".
מר וייט: "אם תירה בי בחלום, כדאי שתתעורר ותתנצל".

ארבעה מבין שישה פושעים שיצאו לשוד יהלומים. מגיעים למקום המפגש המיועד, מחסן מרווח, כשאחד מהם (טים רות') גוסס מפצע חמור בבטן. השוד, מסתבר, היה פיאסקו בקנה מידה של גשר המכביה. כל הראיות מצביעות על כך שאחד מהם הלשין למשטרה. אחד מהם, כדברי דמותו של סטיב בושמי, הוא "האיש הרע".

מר ורוד: "הרגת מישהו?"
מר לבן: "כמה שוטרים".
מר ורוד: "לא אנשים רגילים?"
מר לבן: "רק שוטרים".

'כלבי אשמורת' הוא לא סרט פשע רגיל. רוב סרטי הפשע נחלקים לשני סוגים – סרטים בהם מוצגים הפושעים כרשעים, וסרטים בהם הם דמויות די סימפטיות. מעטים הסרטים (ליתר דיוק, הם היו מעטים לפני 'כלבי אשמורת'), בהם הפושעים הם בעת ובעונה אחת בני אדם, אנשים אמינים, וגם בריות רצחניות, מסוכנות, שחיות על פי כללי מוסר שונים לחלוטין מאלה של האדם הרגיל. 'כלבי אשמורת' עושה את העבודה הזאת באופן יעיל ביותר. פושעים, בעולמו של קוונטין טרנטינו (וכנראה גם בעולם האמיתי), הם אנשים שאוכלים פאסט פוד, מדברים על המוזיקה שברדיו ועל סרטים ישנים. אבל הם לא טיפוסים חביבים. אין כאן ניסיון דמוי 'העוקץ', ובמידה פחותה 'הסנדק', להסביר או לתרץ את חיי הפשע שלהם. הם פושעים. אלה החיים בהם הם בחרו. עם כל ההשלכות של העניין.

אדי הנחמד: "אם תרביצו לחרא הזה מספיק, הוא יספר לכם שהוא התחיל את השריפה הארורה של שיקאגו, אבל זה לא אומר שזה פאקינג נכון".

טרנטינו משתמש בסרט בזמן באופן נוזלי מאד. הרקע של הדמויות, ומה שהביא אותן למצבן הנוכחי המצער, נפרש בסצינות שפזורות במשך הסרט. אלה, על פי טרנטינו, אינן סצינות פלאשבק. אף אחד לא "מעלה זכרונות" מעברו. זה פשוט הסדר בו בחר טרנטינו לספר את הסיפור שלו. וזאת מתגלה כדרך אפקטיבית מאד, כששכבות שונות מוסרות מעל הדמויות, ואנחנו מגלים מעט על מי הן, ומה הן עושות כאן. במובן מסוים, יש כאן שימוש בטכניקה קולנועית וותיקה מאד, שהיתה אהובה מאד על היצ'קוק – מידור המידע שנמצא בידי הצופים והמידע שנמצא בידי הדמויות השונות באופן האפקטיבי ביותר. אבל הדרך של טרנטינו היא חדשנית ומרתקת.

ג'ו קאבוט: "ואתה 'מר ורוד"'
מר ורוד: "למה אני מר ורוד?"
ג'ו קאבוט: "כי אתה אוכל בתחת, בסדר?"

'כלבי אשמורת' הוא להב חשוף של כשרון, אותו נופף קוונטין טרנטינו בפני הוליווד ובפני צופי הקולנוע. סרט שמשלב דיאלוגים נהדרים, עם משחק נפלא (ראויים לציון במיוחד טים רות', סטיב בושמי ומייקל מאדסן), וזה גם סרט שנראה נפלא. ויש בו כמה רגעים שכבר נכנסו לקלאסיקה המצוטטת של הקולנוע. ביחד עם 'צומת מילר' של האחים כהן, זהו סרט הפשע האהוב עלי בכל הזמנים. אם לא ראיתם את הסרט, עשו לעצמכם טובה וקפצו לספריית הוידאו הקרובה למקום מגוריכם לקחת אותו. אם כן ראיתם את הסרט, אתם כבר יודעים שאתם צריכים לעשות את זה.

תגיות: