דו"ח קופות שבורות – 20.4.2008

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 22 באפריל 2008Posted in: חדשות

ציוצי ציפורים ראשונות נשמעים. פרחים מפציעים מבעד לאדמה הבוצית. העפרוני המצויץ משמיע קולו. פרפר בודד חולף. האמנם חלף החורף הארוך והקשה? האמנם האביב הגיע?

אחרי שבועות רבים של חורף שומם, כל היתקלות בסרט שמקבל תגובות טובות מפתיעה. אפשר רק לקוות שאנחנו לא באי קטן של איכות אלא תחילתה של יבשת. אחרי הכל הקיץ כבר ממש לא רחוק. שני סרטים חדשים התחרו על המקום הראשון השבוע, אף אחד מהם הוא לא סרט על שוטרים מושחתים בלוס אנג'לס או, ירחם השם, רימייק של סרט אימה משנות השמונים. ובכל זאת טיפה מפתיע לגלות ששניהם זכו לביקורות לא רעות.

יש כמה מפגשי פסגה שאנשים היו מתים לראות: שוורצנגר נגד סטאלון, באטמן נגד סופרמן. כשהם כבר קורים (הנוסע השמיני נגד הטורף, פרדי נגד ג'ייסון) הם נוטים לאכזב. מפגש אחד כזה שעכשיו אפשר למחוק מרשימת המשאלות הוא ג'ט לי נגד ג'קי צ'אן. שני אמני הלחימה מופיעים ביחד בסרט בפעם הראשונה ב'הממלכה האסורה', וגם אם המפגש הזה מתרחש בערך 15 שנה מאוחר מדי, זה עדיין אירוע. זה לא בדיוק המפגש שהמעריצים של שני המאסטרים ייחלו לו: זה סרט אמריקאי, דובר אנגלית בחלקו הגדול, שלא ביים ג'ון וו או אנג לי, אלא רוב מינקוף, הידוע בעיקר בתור הבמאי של 'סטיוארט ליטל'. ובמקום שכל הסרט יהיה מורכב מג'ט לי וג'קי צ'אן בועטים זה לזה בתחת במגוון דרכים וגוונים, יש איזו עלילה על טינאייג'ר אמריקאי שמוצא נשק אגדי ועובר אל סין העתיקה, או איזה בולשיט כזה. אבל למרות הכל, המבקרים טוענים שמדובר דווקא בסרט חביב. יואן וו-פינג, כוריאוגרף האקשן הדגול או לפחות הידוע בעולם ('מטריקס', 'נמר, דרקון') ביים את סצינות הקרב, והן מרהיבות כראוי. וכל מה שמסביב – נו, מה זה משנה בעצם. 'הממלכה האסורה' הגיע למקום הראשון השבוע בארה"ב, עם קרוב ל-21 מיליון דולר, וזה בהחלט הרבה, לתחומו. זאת הפתיחה הגדולה ביותר לסרט בהשתתפות ג'קי צ'אן פרט לסרטי 'שעת שיא', והפתיחה הגדולה ביותר לסרט בהשתתפות ג'ט לי פרט ל'נשק קטלני 4'. ומעבר להכנסותיו בארה"ב, צפוי לו עתיד מכניס מאוד במזרח הרחוק.

אל המקום השני, המכובד במקרה הזה, נכנס 'Forgetting Sarah Marshall', הסרט השני השנה שנרשם על שם ג'אד אפטאו וחברים, אם כי אפטאו השתתף בו רק כמפיק. כמו ב-'Knocked Up' ו'בתול בן 40', זאת "קומדיה רומנטית לגברים" – כלומר, עם דירוג R ויותר סקס מהמקובל. ג'ייסון סגל ('איך פגשתי את אמא שלך') היה, ככל שזה נשמע לא סביר, החבר של שרה מרשל, שהיא קריסטן בל ('ורוניקה מארס'), אבל היא זרקה אותו; בניסיון להתאושש, הוא יוצא לחופש בהוואי, ומגלה כמובן – כי הרי אנחנו בעולם הרומ-קומ – ששרה מרשל והחבר החדש והבלתי נסבל שלה נמצאים גם הם שם. באותו מלון. בחדר הסמוך. אחרי הנפילה של 'Drillbit Taylor', נראה שצוות אפטאו חזר לכושר: הביקורות אמרו שהסרט מצחיק מאוד, שההומור לא בא על חשבון הרגש, שהדמויות אמינות – בקיצור, כל מה שנהוג לומר על 'Knocked Up' ו'סופרבאד', גם אם קצת פחות. בקופות הסרט הכניס 17.3 מיליון דולר.

לפני שנה, כשיצא בארץ '88 דקות' המזעזע, התלוננתי על כך שבעוד סרטים טובים רבים לא מגיעים לבתי הקולנוע אצלנו, אנחנו מקבלים את הזבל שבמקומות שבהם רוחשים לקהל כבוד מינימלי, כמו ארה"ב למשל, לא היה מוקרן. מתברר שטעיתי. המפיצים בארה"ב לא רוחשים לקהל כבוד מינימלי. זה אמנם לקח יותר משנה, אבל '88 דקות' הגיע גם לשם, והכניס מעט מאוד (6.8 מיליון דולר) מכיוון שהוא סרט כל כך מחורבן. לקרוא את הביקורות על הסרט היה דומה לצפייה באפוקליפסה ידועה מראש. מה, אז זה סרט מביך לחלוטין ואל פאצ'ינו צריך להתבייש בעצמו על כך שהסכים להשתתף בו? מה אתם אומרים. אנחנו ידענו את זה כבר בשנה שעברה.

בויכוחים על מייקל מור, סרטיו, האג'נדות שלו והנכונות שלו לכופף את האמת כך שתתאים למסרים שלו, עולה לפעמים השאלה, "מה היה קורה אילו מישהו מהצד השני של הקשת הפוליטית היה עושה את אותו הדבר?". ובכן, השאלה כבר לא היפוטתית. 'Expelled: No Intelligence Allowed' (שם שהוא ההרמה הכי ברורה להנחתה מאז 'הסרט הזה מסריח, אל תבואו') הוא סרט תעמולנטרי שבו בן סטיין – האיש עם הקול המונוטני שזכור בעיקר מסצינה אחת ב'שמתי ברז למורה' – יוצא למסע מייקל-מורי נגד האבולוציה ("דרוויניזם", בשפתו) ובעד תאוריית הבריאתנות (Intelligent Design, באמריקאית). תומכי הבריאתנות מקופחים ומופלים לרעה, טוען סטיין, והממסד המדעי המדכא לא מאפשר להם להתבטא. בניסיון להוכיח באותות ובמופתים שאבולוציה זה רע הוא מגיע עד לדכאו, כדי לספר שהאבולוציה היא היא האחראית לשואה. נדמה לי שאפילו מייקל מור מעולם לא ירד עד כדי כך נמוך. זה נשמע כל כך מופרך שנדמה שכל העסק היה מעין פארודיה שיצר סטיין נגד מור ודומיו, ושבסוף הסרט הוא יקרוץ לקהל – אבל הוא לא עושה את זה, וככל הנראה הוא התכוון ברצינות. חבל, הוא דווקא נראה כמו אדם אינטליגנטי. התשובה לשאלה "מה היה קורה" היא שהמבקרים קוטלים את הסרט, מה שכמובן לא אומר שום דבר כיוון שהמבקרים הם חלק מהממסד סותם-הפיות והשמאלני שלא מאפשר לדעות שונות להישמע. 'Expelled' הוקרן בכאלף בתי קולנוע בארה"ב, והכניס 3.1 מיליון דולר – לא רע בשביל סרט תיעודי, אם כי הוא לא מתקרב למספרים שמור מצליח להשיג.

אפרופו דוקו-אקטי-תיעודיים, השבוע יצא גם סרטו החדש של מורגן ספרלוק ('לאכול בגדול'), 'Where in the World is Osama Bin Laden?', אבל הוא הכניס רק 143 אלף דולר מ-100 בתי קולנוע. את האכזבה הזאת אפשר לזקוף לחובת הטרנד הידוע "אנחנו לא רוצים לשמוע על המלחמה במזרח התיכון בקולנוע!! מה לא ברור פה?! על החתום: כל צופי הקולנוע של אמריקה".

סרטי השבוע שעבר התפוגגו במהירות: 'Prom Night' הכה מיותר ספג ירידה של 56%, וכבר עכשיו מתפוגג מהזיכרון. 'מלכי הרחוב' (שוטרים מושחתים בלוס אנג'לס, זוכרים?) נעלם עוד יותר מהר, עם התמוטטות טוטאלית של 68%.

ובפינת הביקור, הקהל מתבקש לעבור לדום לשירת 'התקווה' חגיגית: 'ביקור התזמורת' אמנם נמצא כבר בירידה, אבל הגיע להכנסות של 2.718 מיליון דולר, וכך עקף רשמית את 'ללכת על המים' והפך לסרט הישראלי המצליח ביותר אי פעם בארה"ב. הכנסותיו בכל העולם הם איפשהו מעל 11 מיליון דולר.

בשבוע הבא צפוי פקק תנועה של קומדיות: 'שרה מרשל' בשבוע השני תתמודד מול 'הארולד וקומאר בורחים מגוואנטנאמו' ו'Baby Mama' של טינה פיי אשת SNL.

הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.

1. The Forbidden Kingdom – 20.9 (20.9)
2. Forgetting Sarah Marshall – 17.3 (17.3)
3. Prom Night – 9.1 (32.6)
4. 88 Minutes – 6.8 (6.8)
5. Nim's Island – 5.6 (32.9)
6. 21 – 5.5 (7O.0)
7. Street Kings – 4.0 (19.9)
8. Horton Hears a Who! – 3.5 (144.4)
9. Expelled: No Intelligence Allowed – 3.2 (3.2)
10. Leatherheads – 3.0 (26.6)
תגיות: