מספרים שמשאית אחת שהובילה את ספרי הארי פוטר באישון ליל, כשעיניו של הנהג מכוסות כאמצעי בטחון, כמובן, סטתה מהדרך והתהפכה. כתוצאה מכך נפתח אחד מארגזי הטיטניום, שמנעול הפלדה התלת-צירי שעליו כנראה לא הותקן כראוי, ואחד מהספרים נפל לצידו של עובר אורח שטייל עם כלבו. במהלך הנפילה נפתח הספר וחשף לעיניו של אותו עובר את עמודים 245-249 למשך כ-0.22 שניות. ההוצאה לאור שלחה מיד את מילת הקוד אל המחסל המקצועי שנשכר מראש בדיוק למקרה כזה, וזה ירה לאזרח שנחשף לחומר הרגיש שני כדורים בראש מטווח קצר. נמסר כי האזרח גילה הבנה. הכלב נעצר עד תום ההליכים.
אין שום סרט השנה – ואולי בעשור האחרון – שרמת הציפייה לו מתקרבת למה שמקבל הספר 'הארי פוטר וה-Deathly Hallows' (שיוצא לאור בעוד שבוע, אם עוד לא שמתם לב). די מדהים גם שעד עכשיו לא דלפו לרשת ספוילרים עליו, בעוד שכל סרט באותה רמה של ציפיות היה כבר דולף כולו לרשת, או שאפשר היה לקרוא תיאור עלילה מלא וגדוש סימני קריאה ב-AICN. הסרט החמישי, 'הארי פוטר ומסדר עוף החול', רק רוכב על הגל של הספר. גם לו יש הרבה מעריצים שמחכים, כמובן, אבל פחות. זה בסך הכל עוד סרט בסדרה, ומי שבאמת מתעניין בהארי פוטר ממילא יודע בדיוק מה יקרה בו.
עדיין, ההיסטריה הרגילה סביב כל סרט בסדרת הארי פוטר, המוגברת עוד יותר מהרגיל בגלל הציפייה לספר השביעי, היתה יכולה כנראה להביא את הסרט לסוף שבוע שיתחרה בשלישית ה-3ים, אי שם מעל ל-100 מיליון. זה לא קרה – אבל בעיקר משום שהסרט יצא ביום רביעי. באותו יום הוא הכניס 44 מיליון דולר, ושבר את השיא של כל הזמנים להכנסות ביום רביעי בשבוע (אחרי שאת השיא של יום שלישי שבר 'רובוטריקים' רק בשבוע שעבר). זה היה גם היום הבודד הגדול ביותר בתולדות סדרת הארי פוטר. אבל כתוצאה מכך, בסוף השבוע הכנסות הסרט היו פחות מרשימות: "רק" 77 מיליון דולר. בתוך חמישה ימים, הסרט הגיע להכנסות של 140 מיליון. עסקים כרגיל, אצל הארי.
הסרט החמישי בסדרה היה בעייתי מכמה בחינות. בסדרה התחלפו כבר כמה במאים, אבל זו הפעם הראשונה שלעמדת הבמאי נקרא מישהו שאף אחד לא שמע עליו קודם (דייויד ייטס, קוראים לו). הסדרה גם איבדה את התסריטאי הקבוע שלה, סטיב קלובס, שהתמודד עד עכשיו יפה עם האתגר המאוד לא פשוט של הפיכת ספרים ארוכים יותר ויותר לסרט באורך סביר. הפעם מחליף אותו מייקל גולדנברג, תסריטאי 'קונטקט' ו'פיטר פן' המחודש. השחקנים כולם נשארו. למה, לאן יש להם ללכת? פעם בשנה נפגשים כמה מהשחקנים המשובחים באנגליה לקייטנה, מנופפים במטות קסם זה על זה ומקבלים, אפשר להניח, הרבה כסף. מה רע? שום דבר. תשאלו גם את המבקרים. כל סרטי הארי פוטר עד היום – אפילו הסרטים הראשונים, של כריס קולומבוס – תמיד קיבלו יחס טוב מהמבקרים. 'מסדר עוף החול' לא חורג מהמסורת. אחרי חמישה סרטים, תמיד אפשר למצוא דעות שונות ומגוונות, אז גם הפעם יש כמה כאלה שטוענים שזהו סרט 'הארי פוטר' הכי טוב שיצא עד היום, ומנגד את אלה שטוענים את ההיפך הגמור; אבל הרוב מדרגים אותו אי שם באמצע, כפרק טוב אבל לא הכי-טוב של הסדרה.
פוטר לא העלים את כל הסרטים האחרים בטבלה. רובם דווקא שרדו יפה מאוד. 'רובוטריקים', כצפוי, ירד בחדות: ירידה של 49% מהשבוע שעבר. אבל בהתחשב בגורמים – סוג הסרט, הסכום שהוא הכניס בשבוע שעבר, ובעובדה שהוא התמודד ישירות מול הארי פוטר – היה אפשר לצפות לירידה תלולה יותר. 'רובוטריקים' יושב כרגע על 223 מיליון דולר בהכנסות כוללות, אחרי שעקף את '300' והפך לסרט הלא-המשך המצליח ביותר השנה; האתגר הבא שלו יהיה להגיע ל-300. מיליון, כלומר.
בהמשך הטבלה, יתר הסרטים סבלו ירידות מתונות. 'רטטוי' הוסיף עוד 18 מיליון, 'מת לחיות 4.0' עבר את ה-100, ואפילו 'License to Wed' איבד פחות מ-30% (לפעמים טוב להיות קומדיה רומנטית). היחיד שעזב את העשיריה, מוקדם מהצפוי, הוא 'ארבעת המופלאים 2'. הפתיחה אמנם היתה אופטימית, אבל ארבעה שבועות בלבד לקח לסרט להיעלם, עם הכנסות כוללות של 127 מיליון דולר בלבד. זאת ירידה די גדולה מהכנסות הסרט הראשון (154 מיליון), ומה שיותר גרוע, לא מספיק כדי לכסות את תקציב הסרט (130 מיליון). סרט שלישי בסדרה כבר לא נראה סביר.
בסוף השבוע קרה גם אירוע משמח מאוד. 'Captivity', סרט אימה בזוי וגרוע, יצא לאקרנים. עלילת הסרט: אלישה קאתברט ('24') מגלמת דוגמנית מצליחה, שנחטפת על ידי פסיכופט כלשהו, מוחזקת במרתף ועוברת מדי פעם עינויים קשים וחולניים. זה בערך הכל. מדובר בעוד סרט בגל סרטי ה"פורנו עינויים", שנדמה שהפך לוהט לרגע בעקבות 'המסור' ו'הוסטל'. מפיצי הסרט נקטו טקטיקות זולות של פרובוקציה כדי להשיג פרסומת חינם – למשל, תלו ברחבי לוס אנג'לס מודעות פרסומת לסרט שנפסלו על ידי ה-MPAA, רק בשביל להתנצל ולקבל את הכותרות בעיתונים. מה שמוזר הוא שאת העסק הזה ביים רולנד ג'ופה, שנחשב פעם לבמאי איכותי, ואפילו היה מועמד לאוסקר פעמיים, על 'המשימה' ו'דמעות של שתיקה'. כבר קרה שבמאים גדולים נפלו, אבל קשה לחשוב על מקרה של במאי שנפל כל כך נמוך. חובבי אימה ושניצקליינים כאחד פסקו שזה לא רק שהסרט הוא אכזרי וחסר טעם – הוא גם סרט גרוע מאוד, בלי שום קשר.
אז מה פה כל כך משמח? העובדה שאת הסרט הזה לא תמצאו בשום מקום בטבלה. לא במקום הראשון, לא בשני ולא בעשירי. למרות כל הפרסומת חינם שקיבל, 'Captivity' הכניס 1.5 מיליון דולר, והגיע רק למקום ה-12 – דבר שאפילו היחצ"ן היצירתי ביותר לא היה יכול לפרש אחרת מכישלון מוחלט, חרוץ וטוטאלי. הכישלון הזה מתחבר ישירות לכישלון של 'הוסטל 2' לפני כמה שבועות, והאכזבה של 'גבעות הפחד 2' בתחילת השנה. היה אפשר לכלול את הכל תחת הכותרת "זו פשוט לא השנה של סרטי האימה", אלמלא היה סרט אחד שלא מציית לכלל הזה: '1408', שמבלה כבר ארבעה שבועות בעשירייה המובילה, יורד באופן מאוד מתון, והכניס כבר 62 מיליון דולר. אפילו למוטנט רצחני וקשה תפיסה יהיה קשה לפספס את המסר הברור שהצופים מעבירים למפיצים: זה לא שנמאס לנו מסרטי אימה – זה פשוט שיש לנו סטנדרטים. דם בלי עלילה זה כבר לא מספיק. הללויה! רק בגלל זה אני מוכן כמעט לסלוח לעם האמריקאי על כך שהפך את 'רובוטריקים' לסרט מצליח.
הקיץ אמנם עוד לא נגמר, אבל עם 'הארי פוטר' הגיעה לסיומה שרשרת הסופר-מגה-להיטים. מעכשיו, סביר להניח שהמספרים יירגעו קצת, ושיאי כל הזמנים יפסיקו להישבר בכל שלישי ורביעי. בשבוע הבא יגיעו הקומדיה 'I Now Pronounce You Chuck and Larry' עם אדם סנדלר וקווין ג'יימס, והמחזמר 'היירספריי'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
וואו, אני ראשונה!
תמיד ידעתי שסנייפ עבד כל הזמן בשביל האגריד!
אני דווקא חשבתי יותר בכיוון של הגרמנים.
גרמלינים?
שטויות
כולם יודעים שהוא עבד בשביל הגרה.
כל השנים האלו, הקנאה המצטברת… בשביל ליין הגלימות האולטימטיבי.
היום- כיכר המדינה, מחר- סימטת דיאגון!
מדובר בגרינגוס
סניור!
לא ולא
סנייפ עובד בשביל הגוניס.
בחייאת:
מייקי מול הארי
צ'אנק מול רון וויזלי
אנדי מול הרמיוני
סלות' מול האגריד
הבחירה ברורה…
וברור שהוא עשה הכל בשביל לקבל חלק מוואן אייד ווילי'ס ריצ'סטאף
לא, סנייפ עובד בשביל הגרוק!
כולכם מתבלבלים.
סנייפ עובד בשביל הגרינץ'.
מה פתאום:
סנייפ עובד בשביל הג'דיי.
גמורק?
מה פתאום:
סנייפ עובד בשביל הסית'!
לורד סידיוס למען האמת
הגית', אתה מתכוון,
זרם יחסית לא מוכר, אך רב משמעות, בהיסטוריה של הכוחות האפלים.
היי, נראה לי ששכחת משהו!
הלו, מה עם סימפסונס? אני מאמין שזה יהיה מגה להיט. אחרי הכול, כזאת סדרה מפורסמת שאחרי 18 עונות בפעם הראשונה עולה על מסכי הקולנוע, חייבת להיות להיט. אז לא להספיד.
וחוץ מזה, אני חייב להוסיף שהארי פוטר החמישי (הספר, לפחות) הוא המשעמם בסדרה, וחסר עלילה לגמרי. הארי מעצבן ובכלל הספר פשוט לא עומד בקריטריונים שהציבו הספרים הקודמים.
(כל זה כמובן, יחסית לשאר הספרים, באופן כללי הוא ספר בסדר)
מזל שהשישי הנהדר מפצה על כך.
היי, נראה לי ששכחת משהו!
נכון,ספר כל כך משעמם אבל דווקא אני מחכה לסרט רק בגלל הטריילר המרשים מואד
היי, נראה לי ששכחת משהו!
קצת מוזר לקרוא לכמעט 800 עמודים של התרחשויות (טוב, 200 עמודים אפשר לקצץ כי הם תיאורים מיותרים) "חוסר עלילה". הרבה דברים קורים בספר החמישי, הם פשוט לא בהכרח מעניינים אותך.
וטוב שהארי מעצבן, סוף סוף הוא מתנהג כמו מתבגר נורמלי.
זאת הבעיה
לא קורה מספיק. הכול נמרח ונמרח ונמרח. זה היה יפה אולי בתור ספר של ארבע מאות עמודים. ובכלזאת, העלילה לא הייתה מספיק מוחשית. סתם נלחמים ברעים. אין טורניר קוסמים משולש, אין אסיר שברח מהכלא, אין שום חדר סודות ואין שום אבן חכמים. פשוט נלחמים ברעים. מבאס.
זאת הבעיה
כלומר, הבעיה היא שאין קו עלילה מרכזי חזק שמנחה את הספר.
זה בהחלט טיעון המחץ נגד הספר החמישי, אבל אני לא בהכרח חושב שהוא רע. תלוי בטעם ובמה שמחפשים בספרים.
בעיות בהארי פוטר 5 ו- 6
אני מסכימה שקו העלילה בספר החמישי אכן חלש יותר וזורם פחות מבספרים הקודמים בסדרה. אבל – לדעתי – הספר החמישי די טוב. מה שהפריע לי בו במיוחד הוא כמות האירועים העצומה. פשוט הרגשתי שהולכים לי לאיבוד דברים, כי אני לא מצליחה להתרכז בכל כך הרבה מידע ואירועים בבת אחת. אחרי קריאה שניה זה התיישב קצת יותר טוב, אבל עדיין, בהשוואה לספרים 1-3 עומס הדמויות והעלילה היה פשוט overwhelming.
ולגבי הספר השישי- לדעתי הוא הספר הפחות טוב בסדרה! אני בכלל לא חושבת שיש לו קיום בתור ספר נפרד. באופן מנוגד לשאר הספרים, נותרים בו כל כך הרבה קצוות פתוחים ושאלות לא-פתורות. המסקנה שהגעתי אליה היא שג'.ק.רולינג פשוט השתמשה בספר הזה כהכנה לקראת הספר הבא.
אחרי שסיימתי אותו היו לי שתי אפשרויות:
א- אכזבה מוחלטת, והתעלמות כללית מהחלק השישי בסדרה.
ב- להתייחס אליו ככרך א' של ספר אחד, שפוצל לשניים מחוסר ברירה (או שלא היה אפשר להרים אותו).
כדי לא לנטוש את הארי באמצע, בחרתי באופציה ב', ואני ממש מקווה שיסתבר שכרך ב' (AKA הארי פוטר 7) יפצה אותי על הספר השישי.
נראה לי שהייתי צריכה לסמן את ההודעה מעל ב
דווקא לא.
לא הסגרת אף פרט מהעלילה.
בעיות בהארי פוטר 5 ו- 6
לפי דברי ג'ואן רולינג, הספר השישי והשביעי הם אכן שני חלקים של אותה העלילה
הספר החמישי מאוד דחוס, ויהיה מעניין לראות אילו מהאירועים ייכנס לסרט (חסר להם אם הם לא הכניסו את כל התרגילים של תאומי וויזלי…)
התרגילים של התאומים מופיעים אפילו בטריילר.
בעיות בהארי פוטר 5 ו- 6
וואו, טוב לדעת שזה באמת שני חלקים של אותה עלילה, לא ידעתי שהיא אמרה את זה באופן רשמי!
האמת שכן, העבודה של התסריטאים בטח היתה הפעם קשה מהרגיל…
יש כל כך הרבה אירועים שמשתלבים אחד בשני, זו די בעיה להחליט מה לקצץ ואיך לקשר את השאר.
אבל אני אתך, העיקר שלא הורידו קטעים מהתאומים.
היי, נראה לי ששכחת משהו!
זאת אותה התרחשות שוב ושוב:
הארי פוטר מרגיז את אמבריד'ג, כי הוא מטומטם שלא יודע לסגור אתה הפה, ואמברידג' מענישה אותו עונש אכזרי כלשהו.
זה קורה לפחות שלוש פעמים (כנראה שיותר, אני כבר לא זוכר).
ובכלל, הארי פוטר מטומטם יותר מהרגיל- דראקו מתגרה בילד אחר (לא זוכר מי) התגרויות אינפנטיליות והארי מחזיק את הילד האחר על מנת שלא ירביץ למאלפוי.
לאחר מכן, מאלפוי מתגרה בהארי והארי בעצמו הולך ומרביץ לו מכות (דבר שמביא, איך לא, לעונש מאברידג').
ואם אני כבר בשוונג, אני אשמח אם מישהו יסביר לי (ברצינות, כי אני לא הבנתי) מה וולדמורט ניסה להשיג בספר הזה, ואיך בדיוק, זה היה עוזר לו.
דבר שמוביל לצד האפל של ה-force ?
כלומר, הספר החמישי הוא הספר הטוב הראשון בסדרה?
בעיני יש שני עולמות: יש סרטים ויש ספרים. חלק מהספרים ניתן לעבד לסרטים, חלק לא. לדוגמה, לך תעבד את "הקיסר האל של חולית" לסרט – מעברי הזמן והמונולוגים הפילוסופים הארוכים בו פשוט לא מאפשרים זאת. בעיני, גם אלו וגם אלו טובים. לא כל ספר חייב להיות סרט, אבל גם אם כן – לא קרה נזק רב. מדי פעם הסרט יכול להוסיף על הספר, על אף שלעיתים הוא גם יכול להרוס אותו לגמרי (איבדתי יכולת לקרוא את "הסיפור שאינו נגמר" אחרי הסרט השני).
אבל הבעיה הגדולה בה נתקלתי בסדרת הארי פוטר, אותה הפסקתי לקרוא אי שם באמצע הספר הרביעי, היא שהספרים הללו תוכננו להיות סרטים. הסצינות הספרותיות, שמדברות על עולם פנימי של הדמויות ולא סתם מתארות לקורא/צופה את ההתרחשויות השטחיות, היו מעטות להחריד. לדמויות הראשיות אין את אותו עומק שיש ללטו השלישי ב"קיסר האל", או אפילו לא זה שיש לבסטיאן ב"סיפור שאינו נגמר". הן סתם דמויות שמופיעות בסדרת סצינות, שבמקרה במקום שיהיו מוצגות באופן ויז'ואלי על גבי במה או מסך – הן על הדפים.
אחד הסממנים המובהקים ביותר לדבר זה הוא הצורך בציר עלילה מאחד. כלומר, בשביל לפצות על חוסר העומק שיעורר את מחשבותיו של הקורא צריך לעורר את דמיונו באופן אחר – על ידי קיבוע אירוע גדול כמרכז הספר. משהו פשוט, מוגלוגי אם תרצו, שניתן להתמקד בו וסביבו סובבת העלילה.
אני שמח לשמוע שהארי פוטר החמישי לא כך, אולי זה ישכנע אותי לקרוא אותו. ספר טוב לא חייב להיות גדוש אירועים או בעל ציר מרכזי – הוא צריך להראות את הדמויות עוברות את ה(ומגיבות ל)עלילה. סרט יכול להציג זאת גם, ויוכיחו "מגנוליה", "התרסקות" או "סיריאנה" בהם לא היה ציר ראשי אלא עלילות רבות שלעיתים מצטלבות. בסרטים האלו הדגש הוא לא העלילה, שכל אדם בעל דמיון יכול לייצר כדוגמתה בראשו, אלא הדמויות. המניעים שלהן, הרגשות שלהן, גורמים לצופה לחשוב. זה לאו דווקא טוב בסרט, זה גם לאו דווקא טוב בספר, אבל זה גם לאו דווקא רע.
בעיני ספרי הארי פוטר לא מעניינים כי הם חוזרים על נוסחה מסוימת שוב ושוב, טוב נטייה להתנדנד בפרעות בין ילדותיות שתשדר לילדים קטנים לרצינות שתשבה גם מבוגרים. העלילה לא שונה משבלונות מוכרות רבות ומתנהלת בעצלתיים של אופרת סבון ממוצעת, רק בלי הטוויסטים. הספרים בעיני, או לפחות הארבעה הראשונים, לא מעודדים את הקורא לחשוב – הכל ברור וחלק ואין רבדים סמויים על הנייר. לא צריך לחשוב על הספר, אין באמת מה לנתח בו (מלבד ניטפוקים של פן-פיקים).
אז אם אתה אומר שהארי פוטר החמישי, הספר לפחות, לא כולל רק צירי עלילה פשטניים, אלא מוצא עוד משהו למלא 800 עמודים – אז אולי הגיע הזמן שאקרא.
אין הרבה מה לנתח בו?
שירלי שילר בוודאי לא הייתה מסכימה איתך.http://space.ort.org.il/@home/scripts/frame.asp?sp_c=362734764
יש כאן מאמרים ארוכים בני עשרות עמודים שכוללים ניתוחים מרתקים על הדמויות בהארי פוטר.
נסו את "אדם לאדם לופין" או את "על משולשים ומצולעים אחרים", תסביך סיריוס ועוד.
וזה רק אתר אחד מתוך כמה.
זו הכתובת אם לא מצאתם את זה שם.
עוד מישהו שלא יסכים איתך
אלו רשימת הנושאים שאורן נהרי מרצה עליהם
נושאי הרצאות:
* התקשורת – מאחורי הקלעים – ומה באמת קורה.
* מלחמת תרבויות, אפריקה סין, העולם השלישי, סיכסוכים וטרור בעולם.
* דמוקרטיה, כרונולוגיה של המין האנושי, הארי פוטר, הגנום האנושי.
* הכחשת השואה
אז סנייפ, הוא עבד כל הזמן בשביל הגנום האנושי?
אני לא לגמרי בטוח שהם לא מסכימים
אם רוצים, ניתן לנתח הכל, גם את מעברי הסצינות ב"שדה הקרב כדור הארץ", או את המשמעות הפילוסופית של סצינת הסיום ב"הנוסע השמיני נגד הטורף". השאלה היא האם הסרטים הללו, והאם ספריה של רולינג, אכן מגישים את הנושאים הללו לקורא.
הזכרתי שני ספרים לטובה – "הקיסר האל של חולית" ו"הסיפור שאינו נגמר". ב"קיסר", אשר מצטיין בעשרות מונולוגים או מונולוגים במסווה דיאלוג (כלומר, דמות אחת מברברת לאורך 400 מילה, דמות שניה אומרת "המממ…"), מגיש הסופר לקורא את הנושאים למחשבה באופן מעובד ביותר. כלומר, הנושאים ברורים לכל והדמויות כבר דנות בהן. יש כמה דברים שלא נאמרים והדמויות (והמונולוגים) רק חגות סביבם, אבל גם הם נמצאים שם, במקום בו הקורא יכול להבחין בהם.
ב"הסיפור שאינו נגמר", אשר הרבה יותר מונע ציר עלילה (אשר, למראית עין, משתנה באופן קיצוני פעמיים במהלך הספר), הקורא גם מקבל את הנושאים לניתוח, מחשבה ודיון על פני הדפים. הוא לא צריך לנחש, הוא לא צריך לחפור – כל הנושאים שם. הרהורי הגיבור בדבר דימויו העצמי, ההשתקפות שלו בדמויות אחרות, ההבדלים בין צרכים לרצון ונהנתנות לעומת מוסר – הם כולם שם.
(ספוילרים מינורים ביותר לספרים המוקדמים של הארי פוטר בהמשך. אם לא קראתם את השניים הראשונים וממש רגישים לגבי ספויילרים – תתרחקו)
לעומת זאת, בסדרת הארי פוטר, או לפחות בארבעה הראשונים אותם קראתי, זה לא כך. העלילה מכסה על הכל בהררי מלל, חלקו מעניין יותר חלקו פחות, אבל הוא עצמו איננו עמוק. כן, עולים נושאים לדיון, שכן הספרים מציגים עולם וחברה על ערכיו והמגמות שבו, אבל אלו לא באמת שונים מהעולם שלנו, רק עם מילים מוזרות. נושא הגזענות למוגלוגים הוא מופשט, וגם כשהוא מובא ביחס הפוך למארג האתני הפוליגוני – קשה להבחין בקשר לזה. הסיבה לכך, לטעמי, היא שרולינג היא סופרת בינונית להחריד – היא כל כך התעקשה ליצור סביבה קסומה, עד שכל הדברים הקסומים באמת בה לא ממלאים את הבאים עימה במגע בהרהורים. אף אחד לא חושב על הרב גוניות האתנית, גם לא כאלו שסביר שלראשונה נפגשו בה. אף אחד לא מדבר על תחושת הניתוק מהבית או מהעולם הקודם(הרמיוני עזבה משפחה רגילה). הטובים, שאינם גזענים כלפי המוגלוגים, מעולם לא תוהים בינם לבין עצמם לעליונות הבסיסית שלהם כלפי המוגלוגים. זה דבר אחד לא להיות גזעני, זה דבר אחר לא לחשוב על ההבדלים בכלל, במיוחד כשהם כל כך גדולים. הגיבורים חיים בעולם משלהם, חוזרים לעולם הרגיל לחודשיים בקיץ, ואין חדש תחת השמש מבחינתם.
לכן אני אומר שאין שום עומק לסיפור, לא בגלל שאין בו נושאים בהם ניתן לדון – בגלל שהוא לא מעלה אותם. אלו דברים שמתרחשים ברקע, בזמן שהארי וחבריו עסוקים בוולדורמוט, סנייפ, מאלפוי וקווידיץ'. הם לרגע לא עוצרים לחשוב את המחשבות האנושיות ביותר בדבר החברה החדשה בה הם מצאו עצמם. הרגשות הם פלקטים לחלוטין (את הוריו הארי אוהב, את דודיו הוא שונא – אין יותר מזה?), הפלורליזם בשדות חברתיים מוגבלים לא נדון והטוטליטריזם בשדות חברתיים אחרים (מבנה שבטי של ארבעת הבתים, היררכיה ובירוקרטיה דיקטטורים, מונופולים תקשורתיים ועוד) לא מעלה שאלות מתבקשות בקרב הדמויות.
מדובר בילדים בני 9 (נדמה לי, אני צודק?) שנקרעו מסביבתם והם לא מנידים עפעף! גיבורינו עולה על מטאטא בלי לחשוב על עד כמה מופלא הדבר – הוא מודאג רק מכך שהוא יפול. הוא לא מביע פליאה אדירה על כך שנחש מדבר איתו, הוא עונה בחזרה(!) ואחרי דבר לא חוקר בנושא אלא אם כן הנושא מתבקש מבחינת ההקשר והעלילה. הרמיוני לא מתמלאת באמביוולנטיות על כך שמצד אחד היא יכולה להפוך את כל הכיתה לצפרדעים ומצד שני זה לא יגרום להם לחבב אותה. לרון לוקח שלושה ספרים לפתח קנאה אמיתית כלפי הארי, שכל הזמן מתעלה עליו למרות שהישגיהם הלימודיים הכלליים דומים ושאר ההישגים כמעט שרירותים. הדמות המעניינת ביותר בספר הראשון (או השני? מתי הוא הביא לזכיית הבית שלו בזכות מעשה גבורה כלשהו?) היא נוויל לונגבוטום – והקונפליקט עימו הוא היה צריך להתמודד בכלל לא מובע אלא כבדרך אגב!
אם הספרים היו מלאים בזה היה קשה לעבד אותם לסרטים. היה גם מאוד קשה למכור אותם לילדים, אבל כרגע נתמקד בסרטים. כמה זמן אפשר לעקוב אחר דמויות ריאליסטיות של הארי והרמיוני שנקרעים בין עליונותם לבין האימפוטנטיות שלהם? כמה זמן אפשר לעקוב אחרי חבורת ילדים פעורי עיניים כי לפני שבוע הם היו בקרב משפחות רגילות ועכשיו אומרים להם לעלות על מטאטא ולעוף? השינוי גדול מדי מכדי שיהיה אפשר להביע אותו. מערכת היחסים החשובה ביותר עבור הארי היא זאת של הוריו לעומת הוריו המאמצים המוגלוגים ולעומת הוריו המאמצים הקסומים (האגריד, דמבלדור ועוד שלל דמויות שמשמשות לו כדמות אב). איך אפשר היה להציג אותה בסרט ועדיין להשאיר מקום לקונפליקטים האחרים שצריכים להיות מוצגים בו? לא היה אפשר. אז מהסרטים לא ציפיתי שיכללו את כל הדברים האלו – סרטים הם מצרכי בידור וסביר שבמאי יחליט לוותר על האומנותיות של היצירה לטובת הכסף. ביצירה כה סבוכה השניים לא יכולים לכפוף היטב, אלא אם כן האומנותיות באה ממקור אחר (צילום, מוטיבים שמופיעים רק בסרטים וכן הלאה). לו הסדר עבורי היה הפוך והייתי רואה הסרטים קודם ואז ניגש לספר – הייתי מצפה למצוא ספרים עם 500 עמודים – 300 מהם העלילה שראיתי בסרט (+סצינות שהורדו או אוחדו) ו-200 עבור כל שאר הדברים עליהם אני מתלונן.
הנקודה שאני מנסה להעביר היא שספרים וסרטים הם מדיות שונות. סופר בינוני (או גרוע מזה) לא ישכיל לנצל את היתרונות שמעניק לו המדיום ויכתוב ספר שהוא, בסופו של דבר, תסריט לסרט. הוא ירבה בתיאורי מקום ותפאורה (כלומר, גם מרווין פיק הרבה בתיאורים ב"גורמנגסט", אבל שם הייתה להם משמעות), הוא לא יעמיק חדור למחשבותיהם של דמויותיו והרגשות יהיו פשטניים יחסית. יהיו מעט התלבטויות ערכיות – יהיו רק התלבטויות עלילתיות – האם סנייפ הוא רשע או לא וכן הלאה. במקום שהארי ישאל עצמו מה זה אומר עליו, שהוא חב את חייו פעמים רבות לאדם שאולי עובד בשירות אויבו הגדול – הוא רק תוהה לגבי האם הוא רשע או טוב. אין שאלות לגבי ההומניות של הרעים, כולם פלקטים של תעמולה פרו מלחמתית – הם רעים כי הם עובדים עם האויב ולכן צריך להלחם ולהביס אותם. אם זה לא היה ספר ילדים אז המטרה המוצהרת הייתה להרוג את כולם.
אבל אתם אומרים שהספר החמישי אחר? שוב, אולי שווה קריאה. נראה את הסרט ונחליט.
הזכרת שני ספרים לטובה כי את שניהם אתה אוהב.
מישהו אחר, שלא אהב את אותם ספרים, היה יכול להוכיח לך למה הדמויות שם שטוחות, לא משתנות, וסובלות מכתיבה גרועה – בדיוק כמו שאתה עושה ל'הארי פוטר', שלא אהבת.
ההנחה שלך מעט מוגזמת
לא ניתן להגיד כי דמויות הגיבורים ב"הסיפור שאינו נגמר" (בעיקר בסטיאן) או "הקיסר האל של חולית" (לטו השלישי, שיאנה, דנקן) הן שטחיות. ישנם דברים שהם אובייקטיבים, לא משנה אם אוהבים את הספר או לא. ניתן לטעון שעל אף שמדובר בדמויות בעלות רבדים, הספרים עדיין גרועים מסיבות כאלו או אחרות (כתיבה טרחנית בשני, למשל), אבל לא שמדובר בספרים שטחיים. בכוונה בחרתי שני ספרים עליהם קשה מאוד לומר זאת. גם לא ניתן להגיד שהדמויות (שוב, בסטיאן ב"סיפור", דנקן ושיאנה ב"קיסר האל") לא עוברות הליכים. לגבי כתיבה גרועה – זה כמובן נמדד באספקטים שונים, וכבר הבעתי את תלונותי לגבי הכתיבה של פרנק הרברט ב"קיסר האל". זאת כבר אכן רק דעתי לגבי רולינג, אבל אני מבסס אותה על עובדות.
לא ראיתי רמז לרבדים עמוקים אצל "הארי פוטר" על פני הדפים. כמו שאמרתי, תמיד קל לחפור ולמצוא נושאים לדון בהם, אבל האם זה שדנו בהשלכות סצינת הסיום של "הנוסע נגד הטורף" אומר אומר שמדובר בסרט עמוק? האם זה שנטען (גם אם בהומור) כי למעברי הסצינות ב"שדה הקרב כדה"א" יש משמעות אומר שאכן יש בו עומק? ומנגד, יש כן דוגמאות רבות לסרטים בהם הדמויות כן מתפתחות ועוברות הליכים (דוגמה שקופצת לי לראש -הבן והאישה ב"היסטוריה של אלימות").
בהארי פוטר יש השקעה בבניית העלילה, אבל לאו דווקא בדמויות. גם אם הן מתפתחות אז הדבר נעשה לרוב מחוץ לתשומת ליבו של הקורא, אשר רואה רק תוצרים ולא הליכים. אין זו דעה כי הדברים שהזכרתי, כל שלבי ההתפתחות והרגשות המעורבים אשר היו יחסית צפויים בדמויותיה של רולינג, לא הופיעו בספריה. זאת לא דעה כי הדמויות מתייחסות פעמים רבות מדי לעולם הקסום שמסביבן כבדרך אגב, גם אם הוא אמור להיות להן זר. גם לא זכור לי שהרמיוני או הארי הרהרו פעם בחוסר האיזון המוחלט בין כוחם לבין אופן התנהלות חייהם. הארי הוא הגיבור של העולם עוד מינקותו, אבל חוץ מענווה מתבקשת מגיבור – הוא לא חושב על זה יותר מדי.
לא יודע, אולי סלידתי מהספרים באמת מעוורת אותי, אולי אני באמת נחרץ מדי, אבל אני לא חושב שאפשר להגיד, לאור כל החוסרים הללו, כי הדמויות של רולינג הן עמוקות, וכפועל יוצא שכתיבתה עצמה עמוקה. מזה אני מסיק את דעתי כי הספרים הללו נכתבו יותר כמו תסריט, ולכן, ובלבד אורכם, היו קלים יחסית להסרטה. כאמור, כל זה מתייחס רק עד לאמצע הספר הרביעי (איפשהו בסביבות 200-250 בהוצאה הבריטית המקורית). אני בהחלט מאמין כי יתכן וזה ישתפר, וחושב שאולי אם אראה את הסרט קודם ואתרשם לטובה – אולי אמשיך מהספר החמישי.
ההנחה שלך מעט מוגזמת
ניתוח מנוסח היטב שאני מחזק, גם לגבי פוטר וגם לגבי הסיפור שאינו נגמר.
בנושא הספרים, מבחינה עלילתית, לדעתי המלומדת, הרביעי הכי חזק עלילתית. מבחינת התפתחות דמויות, הריעי גם כן. התפתחות הדמויות בחמישי והשישי בין הנדושות שקראתי או ראיתי אי פעם.
-האשף הדגול
תיקון קל
כשהזכרתי את שיאנה, התכוונתי למעשה לסיונה, שהיא הדמות מ"הקיסר האל". שיאנה הופיעה רק החל מ"כופרי חולית" (ספר קריא בהרבה, לטעמי).
בכוונה לא נכנסתי לניתוח של הספרים,
משתי סיבות:
1. קראתי אותם מזמן;
2. זה אוף טופיק
ממה שזכור לי, לא התרשמתי שבסטיאן דמות עמוקה במיוחד (אבל שוב, זה כבר גולש הרבה מעבר לאוףטופיק ולכן אני לא רוצה להכנס לטיעונים בעד ונגד).
מה שמפריע לי זה שלקראת כל ספר/סרט של 'הארי פוטר', מגיע השלב שבו מישהו מסביר למה הספרים גרועים בצורה אובייקטיבית – ומיד מסייג שהוא לא קרא את כל הספרים, או לא ראה את כל הסרטים. אני לא מאשימה אותך לרגע (במיוחד כיוון שנאום הזעם שלך לא היה הקיצוני ביותר – אלה מגיעים תמיד אחרי הסרט). אלא שמבחינתי, כמי ששומעת את כל הדיונים האלה סרט אחרי סרט, זה כבר קצת מעייף – מלכתחילה לא ציפיתי למצוא בספרי 'הארי פוטר' הגות עמוקה, ואני לא רואה סיבה להצטדק בגלל שנהניתי מהם. אז באופן אישי אני מנסה להתחמק מדיוני אג'נדה – ממילא הם יחזרו ביתר שאת בסוף השבוע, כשהסרט ייצא.
נ.ב
אל תקרא את החמישי. עמוק או לא – אני לא חושבת שהוא ישנה את דעתך על הספרים.
נ.ב 2
גם טענת הכתיבה הגרועה לא מחזיקה מבחינה אובייקטיבית. שלח לי מייל ואתן לך שמות של כמה ספרים שקראתי לאחרונה, ובוא נאמר שעורך אכזר לא היה מזיק להם (לפעמים צריך לדעת מתי להפסיק לדחוף מילים מיותרות, גם אם נדמה שהן מוסיפות המון עומק ורגש. למשל, הגיע הזמן שאנשים יפטרו מהפומפוזיות של "היום הנורא ההוא" – עם כל הכבוד לטראומות, אני לא חושבת שאנשים חושבים עליהן פעם בשתי שניות בתור "היום הנורא ההוא").
הזכרת שני ספרים לטובה כי את שניהם אתה אוהב.
ומה את רוצה להגיד בזה? אם לדעתך הספרים שהוא ציין לטובה אכן דומים להארי פוטר במגרעותיהם (ואני מאוד לא מסכים לטענה הזאת) אז תראי זאת.
בכל מקרה, לדעתי הניתוח של הבעיות של פוטר מאוד נכון. זה גם מה שהריאה לי בספרים. הם קריאים, אבל הם יכלו להיות כל כך הרבה יותר לו הסופרת היתה קצת מתעמקת בדמויות (דבר שאפשר להגיד כמעט על כל יצירה, מצד שני).
-האשף הדגול
נו, אבל זה בדיוק מה שאני אומרת:
1. יש לנו נטיה למצוא תכונות טובות יותר בספרים/סרטים שאהבנו;
2. אפשר להגיד כמעט על כל יצירה ש"זה היה יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב, והיוצר הטמבל הזה פקשש בנקודה X ורידד/הגזים את נקודה Y".
'הארי פוטר' לא שונה מאף ספר אחר – רק שההצלחה המסחרית שלו ואור הזרקורים הובילו לכך שיותר אנשים אוהבים להתווכח עליו ולשנוא אותו, מאשר לעשות את זה לספרים לא מוכרים. אם זכור לכם, כשסרטי 'שר הטבעות' יצאו, נורא התלהבו מהם – אבל אחרי שהטרילוגיה נגמרה, היתה תקופה שפתאום היה נורא פופולרי לומר כמה שהסרטים גרועים, רדודים או ווטאבר. אז בסדר, תיכף תזדעקו שאי אפשר להשוות בכלל את 'הארי פוטר' לאיכות של 'שר הטבעות' וזו כפירה – אבל אז תסטו מהנקודה. והנקודה היא זו: הכל מתחיל ונגמר בזה ש'הארי פוטר' מכר טונות של עותקים.
בעע!
נייר טואלט משומש!?
אני שמעתי שזה היה מפית מהמזנון על הרכבת בדרך הביתה, נייר טואלט משומש עושה את זה הרבה יותר…דרמתי.
בעע!
ואני שמעתי על שילוב- מפיות בבית קפה.
לגבי הכנסות ברחבי העולם
עושה רושם שוורנר דווקא יודעים מה הם עושים. כל ארבעת סרטי הארי פוטר הקודמים נמצאים בין 20 הסרטים המכניסים בכל הזמנים:
http://www.boxofficemojo.com/alltime/world/
מעניין, אגב, שטיטאניק הוא היחיד בעשיריה הראשונה שאינו חלק מסדרה.
אררר. הסנל''ל מעליי הוא ל-'טיטאניק'.
מיקה, בבקשה בזהירות עם תגובות כאלה.
הממ... זה לא משול לספיילור מלחמת הכוכבים?
כלומר, יש מישהו שלא יודע מה קרה בטיטאניק, האסון והסרט?
באמת לא חשבתי שזה מצליח אזהרה, אבל עמכם הסליחה.
הממ... זה לא משול לספיילור מלחמת הכוכבים?
חשבתי שבכל הנוגע לטיטאניק, האסון האמיתי *הוא* הסרט.
נה, בכל הקשור לטיטאניק אני גירלי גירל טיפוסית למדי.
לא, אני לא מריירת על ליאו. אני פשוט אוהבת לראות, בוכה בסוף כמויות שיכולות להטביע את הטיטאניק, ובגדול רוחשת לסרט חיבה.
גם את 'מלחמת הכוכבים' אסור לספיילר.
אבל, אבל, אבל...
למלחמת הכוכבים:
"אני אביך!"
מה זאת אומרת שאי אפשר לספיילר את מלחמת הכוכבים? מתישהו חייב לחול על ספוילרים חוק ההתיישנות.
זה לא כאילו את הראשונה שמעלה את הנקודה הזאת.
והתשובה היא עדיין לא. גם ספוילרים לסרטים ישנים הם ספוילרים.
אבל, אבל, אבל...
תמיד יהיו את האנשים שבכל זאת לא ראו את הסרט.
אם הם נקיים מספוילרים כבר זה משהו אחר.
אבל אני יכולה להעיד עלי שיש כמה סרטים מאוד ישנים, שאולי "כולם" ראו, ועוד לא יצא לי לראות.
ההנחה שכולם ראו אותם והאפשרות לספיילר אותם חופשי, רק תהרוס אותם.
מה שכן, אני לא חושבת שאת סרטי דיסני הקלאסים בעיקר אפשר לספיילר יותר מידי..
דבר אחד,
אני ממש ממש לא הולכת להיכנס לדיון על ספרי ה"פ, כי זה כל כך אוף טופיק שאני לא מבינה איך עדיין לא מחקו הכל, אבל רולינג מעולם לא טענה שהיא כתבה את ה"פ על נייר טואלט/מפיות נייר/קונפיטי. להיפך, היא אמרה שאין לה מושג מאיפה השמועות הגיעו.
מה שהיא כן סיפרה זה שהיא פשוט הייתה יושבת עם הבת שלה בבית קפה וכותבת את ה"פ בפנקס.
מילא להיות אובר-דרמטי, אבל אל תאשים את רולינג בזה.
חשבתי שכתבתי את זה באופן שישמע
שאני מבין שזה לא נכון, אם כי זה מה שכתוב בחלק הפנימי של הכריכה האחורית של אבן החכמים.
המפ.
א. כתוב בספר שהיא כתבה את ה"פ על "שאריות נייר". אמנם זה באמת קצת דרמטי, אבל לא הייתי מגזימה ואומרת נייר טואלט משומש. מה גם, שהמפיצים כתבו את זה, אז אפשר לראות את האובר-דרמה ממרחק.
ב. אמרת שזה מה שהיא טוענת. ברור שאתה חושב שזה לא נכון, אבל זה לא מוציא את רולינג טוב בכלל. וכיוון שזה שטויות והיא כנראה לא אמרה את זה מעולם, זה קצת מרגיז שאתה מנסח את עצמך ככה.
קצת הגזמתי בתיאור
כי רציתי להקצין את הגיחוך של מה שכתוב שם. אבל נכון שהלגלוג היה צריך להיות מכוון למפיצים ולא לרולינג עצמה.
המפ.
טוב אין צורך לקחת את העניין אישית או להתעצבן,תרגעי. בתוכנית טלוויזיה בת כשעה וחצי ששודרה בארה"ב לפני כשנתיים ובה ראיינו את רולינג באופן חוקר וצולב, פלוס עשו איתה סיור בכל המקומות בהם היא נהגה לשבת ולכתוב (בית הקפה השכונתי, הדירה הישנה והעלובה שהייתה לה וכו'), היא סיפרה שהיא היתה בדכאון אחרי ביקור שבועי בלשכת התעסוקה או משהו, ישבה איפשהו – אולי זה היה בית הקפה ואולי הרכבת והתחילה לקשקש את התחלת הסיפור על המפית שנתנו לה עם כוס הקפה שהיא הרשתה לעצמה לקנות. אולי גם היא הגזימה לצורך הדרמה אבל זה מה שהיא אמרה. למי בכלל אכפת על מה היא כתבה? למה זה חשוב?
זה אכן לא משנה על מה היא כתבה,
לעומת זאת, השאלה החשובה באמת היא:
האם היא השתמשה בטיפקס?
זה לא העניין של על מה היא כתבה,
זה העניין של הניסוח.
אין לי בעיה שכל אחד יגיד את דעתו על ה"פ, או על כל ספר אחר, אבל להציג בכזה זלזול משהו שהסופרת בבירור לא אמרה*, זה קצת מרגיז.
יכול להיות שהגזמתי, אבל אני באמת לא חושבת שצריך לרדת על רולינג כדי להוכיח שהכתיבה של ה"פ שטחית.
_______________________________
* אין לי מושג אם רולניג אי פעם אמרה שהיא קשקשה את ההתחלה של הספר על איזה מפית נייר. אני זוכרת שהיא הכחישה את הנושא – אבל כיוון שלא מצאתי את הציטוט באתר הרשמי שלה – אנחנו נאלץ לסיים ללא החלטה.
בכנות לא ממש אכפת לי על מה היא כתבה את מה שזה לא יהיה, את פשוט מכחישה בתוקף משהו שאני ראיתי ושמעתי אותה מספרת, בתוכנית ההיא. בעניין הזלזול – זה לא הייתי אני.
ועל כן לא הגבתי לך.
ואני לא מכחישה שום דבר בתוקף.
כתבתי בנפורש בהודעה הקודמת שעד היום שמעתי מרולינג רק הכחשות בקשר לעניין, אבל אם אתה טוען אחרת – נגיד לאי החלטה לגבי מה באמת נכון/נאמר.
בכל מקרה, יש לי הרגשה שאנחנו קצת טוחנים מים.
*טוענת*
זה לא בגלל שהארי פוטר מצליח
אני מסוגל להתווכח שעות על כל ספר שהשקעתי בו מחשבה בעת הקריאה, וגם על כל סרט שיש לי מה להגיד עליו. זה לא קשור להצלחה.
אה, והסיוג לגבי קריאת הספרים
הוא עקב העובדה שלא קראתי את כל הספרים. יהיה זה רק לא הוגן לחייב את הביקורת הרחבה הזו כלפי ספרים שלא קראתי. כל הנושא התחיל בגלל שהתרשמתי שאולי הספר החמישי יהיה שווה קריאה בכל זאת.
לרגע לא האשמתי אותך,
אני מאד מעריכה את זה שציינת שלא קראת את כל הספרים (נתקלתי לא מעט בבעלי דעות נחרצות שלא חשבו שיש צורך לסייג את עצמם עם פריטי מידע פעוטים כמו זה), ומאד יכול להיות שטעיתי בהבנת המניע שלך לויכוח.
אני מתנצלת אם נשמעתי תוקפנית מדי.
איזה ''עומק'' בדיוק אתה מחפש?
העלילה מסופרת מנקודת מבט כמעט אבסולוטית של הדמות הראשית. כמו שאני רואה את זה, עיקר המאמץ של הסופרת הוא לתת תיאור ריאליסטי ככל האפשר של האירועים מנקודת המבט של דמות אחת. עד כדי כך שיש רק שני מקרים עד כה, בכל ששת הספרים, בהם הסיפור עוזב את הארי כדי להתמקד (וגם אז רק לפרק אחד) בחלק אחר של העולם.
אין בסדרה "נושאים שמוגשים לקורא" או נסיון לעורר איזשהו דיון, אלא תיאר של ההווה של הדמות. זה מה שמיוחד כאן. הערך המוסף נמצא בין השורות.
ספר יכול להיות גם בידורי, ללא עומק
הוא יכול להיות גם משהו באמצע (כמה מספריו של היינלין קופצים לי לראש בתור דוגמה – "גר בארץ נוכריה" רק העלה דברים לפני השטח ולא העמיק חקור בהם). שלושת האופציות יכולות להיות מעניינות ומהנות לקריאה. אני אוהב את טרי פראצ'ט גם בספריו הפשטניים ביותר, אבל במקרה של הארי פוטר הבעיה הייתה חמורה יותר, לדעתי. למעשה, היא פשוט חרגה מהריאליזם הבסיסי שציפיתי – הספר דרש יכולת סספונד עבור רגשות האדם. זאת ועוד, סגנון כתיבה כללי ועלילות בנאליות (וכאן זה כבר רק דעתי) גרמו לי להפסיק לקרוא. הייתי אומר שגם הפריע לי מאוד אופן המריחה של הספרים (בכל זאת נשברתי בספר הרביעי), אבל בהתחשב בכך שיש לי את כל כרכי Wheel of Time, נראה לי שאני מנוע מלהתלונן על הנושא.
ספר יכול להיות גם בידורי, ללא עומק
בעברית או באנגלית ? כי בעברית זה איזה 20 ספרים במקום 10 באנגלית .
קראת את כל ספרי כישור הזמן,
ואתה מתלונן על שעמום ודמויות בלי רגשות אנושיים בהארי פוטר?!
וואו. בשלב הזה אפילו אני נאלצת לא להסכים, ואפילו להגן על הארי.
איכשהו לא חשבתי שהיום הזה אי פעם יגיע.
לשאלותכם
1. באנגלית, וזה 11 כרכים. הסופר טוען שב-12 הוא יסיים, גם אם בשביל לעשות זאת הוא יאלץ לכתוב ספר "שיהיה ניתן לנייד רק במריצה" (כן, זה ציטוט של הסופר וכן, אני חושש).
2. ללא ספק הכתיבה של ג'ורדן היא בעייתית לעיתים, והדבר בולט במיוחד בספרים הראשונים (עד הכרך ה-6 בעברית, בערך) ובספר העשירי (19-20 בעברית). בראשונים עושה רושם שהוא עדיין מנסה לשלב העתקות ספרותיות משה"ט, "חולית" ועד כהנה וכהנה, ובכרך העשירי עושה רושם שאמר "לעזאזל העלילה, הם קונים הכל בכל מקרה, בוא נשים 250-300 עמודים על תיאורי בגדי הדמויות". אבל מלבד אלו – הספרים דיי מעניינים לדעתי, ובמיוחד האחרון (21-22 בעברית).
3. העומק של דמויותיו של ג'ורדן הוא גדול בהרבה מאלו של רולינג, על אף שהוא נוטה לחזור על עצמו לרוב ולאור המאפיינים הכמעט זהים של 4(!) הדמויות הנשיות העיקריות אני לא יודע על מי צריך לרחם – עליו (שיש לו אישה כזו) או על אשתו (שיש לה בעל כזה). הבעיה של ג'ורדן איננה נעוצה בכך שהוא לא נותן לדמויות להתמודד עם קונפליקטים או יראה – אלא שהוא שוכח לתת להן לצאת מזה ולהגיע לפתרון.
4. וכן, הספרים האלה לא משהו באופן כללי ובמקרים מסוימים – גרועים. למעשה, כשסיימתי את הראשון (1-2) פרצתי בצחוק עקב מה שנראה לי כהעתקה בוטה ועלילה בנאלית עד דמעות ומלאת חורים. הסיבה היחידה שהמשכתי בכלל הייתה שמישהו כבר קנה לי את השני ולא היה לי ספר אחר בנמצא (הייתי בחו"ל). אבל, הם מדי פעם טובים (בעיקר חלקים נרחבים בכרכים האנגלים 5-7, עוד נקודות רבות לטובה מופיעות ב-9 וב-11). אני מניח שכרגע אני קורא רק עקב הנטייה שלו להשאיר Cliff hangers. אני מודע לכך שזה לא עושה לי טוב, ומודע לכך שמבין כל הספרים בספרייתי כישור הזמן הם ככל הנראה העלובים ביותר, אבל כבר התחלתי… לא חבל?
אף פעם לא מאוחר מדי להפסיק.
אני איתך.
ואני עוד קוראת בעברית…
זה ניתוח מאוד מקובע של מהו ספר טוב ומהו ספר בינוני
בעיניך, ספר שאין בו את הדברים שציינת (התמקדות במשברים פנימיים, התפתחות פנימית ועמוקה של הדמויות והתייחסות ריאליסטית לקונפליקטים נפשיים) הוא פשוט לא ספר טוב. אבל מי אמר שזה נכון? למה ספר לא יכול להיות ספר טוב בגלל שהוא מעניין? מי אמר שיש הגדרות חד משמעיות למהו ספר טוב?
חוץ מזה שאם בספר הייתה התמודדות עם כל הדברים שציינת, אני לא יודעת אם הוא היה יותר טוב, אבל הוא בטוח היה אחר. המוקד שלו היה אחר, קהל היעד שלו היה אחר ואני באופן אישי הייתי הרבה פחות אוהבת אותו. אל תשכח, שלמרות שהרבה מבוגרים אוהבים אותו, קהל היעד המקורי שלו הוא נוער. איזה מאבק עם שדים פנימיים והצגת קונפליקטיים פנימיים ראיליסטים אתה מוצא בספרי נרניה? או ב"טום סויר"? או ב"אסופית"? או בספרי שרלוק הולמס (סיפור בלשי כמו "הארי פוטר", למרות שלא היה מכוון במקור לבני נוער) ועוד עשרות ספרי הנוער הנהדרים שקראתי כשאני הייתי ילדה ועד היום אני קוראת אותם מדי פעם.
בקיצור, צריכה להיות אבחנה בין ספר טוב מסוג אחד (למשל, ספר למבוגרים על קונפליקטים אישיים) ומה אנו מצפים למצוא שם ובין ספר מסוג אחר (למשל ספר הרפתקאות-פנטזיה לבני נוער ולמבוגרים שרוצים קריאה כיפית).
זה ניתוח מאוד מקובע של מהו ספר טוב ומהו ספר בינוני
נתחיל מכך שמותר לך לאהוב את הספר, הוא רק בחן את הבעיות בספר מבחינתו, שמנעו ממנו לאהוב אותו, והבעיות הן שם.
יש המון ספרי מד"ב טובים שאין בהם התפתחות דמויות כמעט לחלוטין וכל הפוענטה זה העלילה ספריו של איזיק אסימוב. ההבדל בין העלילה ההיא לבין זאת של הארי פוטר זה הרמה והנגישות. הם הבה יותר שלמים כסיפורים, מעלים סוגיות מאוד עמוקות, אבל מאוד קשה לעקוב אחרי רבים מהם עם הנושא לא דיבר אליך תרם הקריאה. ספרים אלא גם נחשבים פחות טובים ספרותית, למרות שהסופר מוערך מאוד.
חוץ מזה – טום סוייר. מכל בחינה ספר הרבה יותר טוב, במיוחד הקלבארי-פין. יש שם המון התפתחות אישית, המון קונפליקטים מאוד מציאותיים ועמוקים וכו. טוב שלא אמרת שר הטבעות.
-האשף הדגול
לא אמרתי שאסור לאלפקה לא לאהוב את הספר
התדיינתי עם הקביעה המוחלטת והלא ניתנת לוויכוח שהספר הוא בינוני על פי אמות מידה אובייקטיביות. אני טענתי שאין אמות מידה אובייקטיביות לספר טוב או לא, ושההוכחות לבינוניות של הספר הן לא רלוונטיות.
חוץ מזה, הערת אגב: אני לא דיברתי על הקלברי פין אלא על טום סויר, ואני לא מתכוונת להתווכח איזה ספר יותר טוב (כי זאת הטענה הראשונית שלי שאי אפשר להתווכח על זה), אבל אין יותר קונפליקטיים פנימיים משמעותיים בטום סויר מאשר בהארי פוטר.
לא הבנת את דברי
אין לי ספק כי זוהי רק דעתי לגבי איכות הספרים. אני מבין היטב שזהו רק טעמי אשר "קובע", עד כמה שטעם יכול לקבוע, שהספרים הם בינונים ומטה. עם זאת, הדעה כן מתבססת על עובדות – כלומר, אי אפשר להפריך את הדוגמאות שהבאתי. במקרה של הארי פוטר, מכלול הבעיות (שבראשן עומדות אלו שציינתי) גורמות לכך שהספרים לא מוצלחים ומטה. אני יכול להנות מספרים נטולי עומק, קראתי את צופן דה-וינצ'י ושרדתי, אבל במקרה של רולינג – לא. לא סבלתי, בכל זאת הגעתי לספר הרביעי (מה זה, 2,300 עמודים בערך?), אבל שם נמאס לי.
אבל
אני לא חושבת שהעובדות (נאמר) שהבאת הן רלוונטיות לספרים של הארי פוטר. כלומר, אני לא מצפה למצוא את הדברים שציינת בספרים מהסוג הזה.
לאהוב או לא לאהוב, זו בחירה שלך. כמו שאמר אריך קסטנר: "יש כאלה שאוהבים נקניק ויש כאלה שאוהבים סבין ירוק".
נדמה לי שעליתי על משהו:
"זאת אותה התרחשות שוב ושוב:
הארי פוטר מרגיז את אמבריד'ג, כי הוא מטומטם שלא יודע לסגור אתה הפה, ואמברידג' מענישה אותו עונש אכזרי כלשהו"
אז captivity הוא העיבוד *האמיתי* ל-"הארי פוטר ומסדר עוף החול! עם אלישה קאת'ברט בתפקיד הארי!
(אגב, זה לא נכון שלספר הזה לא היתה עלילה. היתה לו עלילה שהספיקה לחוברת דקה של 50 עמודים. חבל שרולינג החליטה, החל מהספר הרביעי, שהיא כותבת לפי הקילוגרם).
זה ממש מצוין
זוהי בדיוק הסיבה שהסרט החמישי יכול להיות נפלא.
לא צריך לדחוס לשעה וחצי (או שעתיים או שלש) כל כך הרבה עלילה.
אני מחכה כבר לביקורת…
בנתיים אצלי הוא מקבל ביקורת לא כל-כך חיובית.
ראיתי את הסרט ביום שבת. הספר החמישי הוא לדעתי הספר הטוב ביותר בסדרת ה"פ. מה שיפה בו זה שאין שם כל-כך הרבה אירועים גדולים בזמן כל-כך קצר שזה משאיר את הסיפור לא אמין בכלל. בגלל זה גם לא אהבתי כל-כך את הספר הרביעי של ה"פ. קורים בו כל-כך הרבה דברים שזה כל-כך לא אמין, אפילו בעולם של קוסמים.
הסרט החמישי מכיל דמויות רעות חדשות שהן הדבר הכי טוב בסרט (הלנה אהובתי!!!11 תתחתני איתי! ותעשי טובה – אם כבר את מופיעה בסרט של ה"פ אז תופיעי קצת יותר מ-15 דקות!). הסרט די איטי וקודר לעומת הסרטים הקודמים וכל הסרט חיכיתי לקרב האחרון שבסוף מגיע כל-כך מאוחר שזה כבר לא כל-כך מעניין. כאילו – פאקינג שעתיים הכניסו כל-כך הרבה מתח בסרט שמצאתי את עצמי איזה 20 פעמים ממלמל לעצמי "נו? מתי זה פאקינג מגיע?!".
הקרב האחרון מרשים ומושקע אבל -הולי שיט!- הוא היה כל-כך קצר שכמעט התחלתי לבכות אחרי שנגמר הסרט. שעתיים של סרט שמכניסים כל-כך הרבה מתח בשביל סצנת קרב האחרון של 10 דקות… עצוב!
אבל מה שעצוב באמת בסרט הזה הם האפקטים שנראים לקוחים הישר מהסרט הראשון -הראשון- של הארי פוטר.
כל האפקטים גרועים חוץ מאלה לקראת סוף הסרט.
ומה שמדאיג אותי זה שהסרט השאיר טעם של עוד. ולחשוב שאני בכלל לא אהבתי את הספר השישי…
נ.ב: הסרט השלישי נשאר הכי טוב בסדרה. אל תדאגו!
בנתיים אצלי הוא מקבל ביקורת לא כל-כך חיובית.
לא רק הסרט הכי טוב בסדרה, גם הספר הכי טוב בסדרה. בלי שום ספק!
כן, הספר השלישי אצלי במקום השני אחרי הספר החמישי...
(התכוונת לספר השלישי, נכון?)
בנתיים אצלי הוא מקבל ביקורת לא כל-כך חיובית.
לבקש מהלנה בונהאם קרטר להופיע ביותר מ-15 דקות בסרט, זו כבר הגזמה. לדמות שלה בספר אין 15 דקות. אם כבר אז צריך לבקש מאלן ריקמן להופיע ליותר מ-15 דקות (כמו בסרט הרביעי) ולא לשמש רק כאתנחתא קומית.
אנחנו יכולים להתענג מאלן ריקמן כבר מהסרט הראשון.
הלנה לעומת זאת חדשה טריה בסדרת הארי פוטר ומצידי שימציאו קווי עלילה חדשים בשביל שהיא תשתתף ביותר מ-15 דקות! גם ככה המציאו מספיק דברים שלא היו בספר בסרט החדש…
אנחנו יכולים להתענג מאלן ריקמן כבר מהסרט הראשון.
אז בוא נמציא עוד 15 דקות שנתענג על הלנה בונהם קרטר, ועוד 10 דקות בשביל רייף פיינס ועשר דקות שוב עבור הלנה בונהם קרטר ועוד 20 דקות על אלן ריקמן ועוד קצת על עלילה הגיוניתוכמעט וקיבלנו סרט מענג.
הכישלון של captivity מפתיע אותי.
אחרי התפקיד של אלישה קאת'ברט ב-24, אני מופתעת שאנשים לא נהרו לקולנוע לראות אותה מעונה וסובלת. אלוהים יודע שזו התגשמות כל מה שהצופים רצו לעשות לה במשך כמה וכמה עונות.
מדרכות ניו-יורק.
דיסקלמייר: לא ראיתי את כל הסרט. יכול להיות שהחצי הראשון שלו נוראי.
"מדרכות ניו-יורק" הוא, בראש ובראשונה, מחווה לקומדיות הרומנטיות של וודי אלן. כמוהן, הוא מלא בפטפוטים על מערכות-יחסים, מלא בדמויות עם נוירוזת קלות כחמורות ומלא בניו-יורק. בניגוד אליהן, הוא לא מלא בוודי אלן.
יש בכך מעלות וחסרונות. מצד אחד, אינספור הקריצות האינטלקטואליות של אלן נעדרות ממנו. מצד שני, כך גם האגו הענק של הגמד הג'ינג'י.
העלילה לא ממש חשובה: שורה של ניו-יורקרים מתאהבים ונפרדים אחד מהשני. מה שחשוב הוא הטון הקליל-אך-רהוט שבו מנהלים האנשים הללו את יחסיהם עם אחרים ועם המצלמה. "מדרכות ניו-יורק" הוא חיה נדירה: קומדיה רומנטית אינטליגנטית, כנה ונעימה. אין בה זוג מרכזי שמתחתן בסוף הסרט, אין דמויות-משנה מטורללות, איו בדיחות נחותות, ואין רפרורים מודעים- לעצמם לשנות השמונים שתפקידם לטשטש את העובדה ששאר הסרט עדיין מחורבן.
"מדרכות ניו-יורק", מצטרף לשורה מצומצמת של סרטים כמו "אנני הול" ו"לשמור אמונים", המוכיחים שכשקולנוענים מחליטים לפעול במסגרת הז'אנר האומלל הזה, שכל-כך הרבה פונקציונרים הוליוודיים אנסו לאורך השנים, הם יכולים להוציא תחת ידיהם סרטים נהדרים; בלי רגשות אשם מצד הצופה, בלי שחקנים מדרג ב', בלי "למה ציפיתם, לסרט של קישלובסקי?". כל מה שנדרש מיוצרי הקומדיות הרומנטיות, בסך הכל, הוא להפסיק למכור לנו אהבת-אמת ולנסות לתאר אהבות אמיתיות.
מדרכות ניו-יורק.
מסכים עם כל מילה. סרט מקסים, עם כי פחות שנון מסריטו הגדולים של אלן. לדעתי קומדיה רומנטית זה ז'אנר שיכול להיות מקסים עם עושים אותו כמו שצריך (לרוב עושים אותו איום ונורא). הבעיה היחידה של הסרט שהוא היוצר אדוארד ברנס הוא שחקן קצת מעצבן, אבל כתסריטאי/במאי הוא טוב וזה הסרט הכי מוצלח שלו בעיניי.
יש לי הסתייגות לגבי הוסטל 2.
הוסטל 2 הוא סרט טוב כי הוא בדיוק זה: הרבה פחות דם או גועל, הרבה יותר עלילה, ועלילה יותר טובה – כל זה ביחס להוסטל הראשון.
לפעמים גם סרטים טובים לא מצליחים, במיוחד אם במקום לספק את הפורנו עינויים הם עושים את מה שמשעמם את אוהדי המעיים הנשפכים: נותנים עלילה טובה, שזה דבר שכמעט אין בכלל בז'אנר הזה. בקיצור – הוא לא הצליח כי הוא לא סיפק את הסחורה המבוקשת, לא כי הוא לא היה טוב.
לא ראיתי את 'הוסטל 2'.
ואם זה יהיה תלוי בי, אני אמשיך לא לראות אותו. אבל הסיבה לכשלון שלו היא לא כי הוא היה "טוב מדי". אם הסרט עצמו היה מאכזב (מאכזב כלפי אוהדי העינויים, כלומר) היה אפשר לצפות שהוא יצליח בסוף השבוע הראשון (כי כל אוהדי הסרט הראשון ינהרו לראות את ההמשך) וצונח בחדות בשבוע השני (שבו היתה נפוצה השמועה על כך שהוא לא מספק את הסחורה). אבל זה לא מה שקרה: הסרט נכשל מיד, כבר בשבוע הראשון שלו. הכנסות השבוע הראשון קשורות פחות לסרט עצמו, ויותר לשיווק שלו, ולסרט הקודם בסדרה. מה יש בסרט באמת פחות חשוב מאיך שהוא נראה ואיך שהוא משווק. והוא שווק כעוד חגיגת עינויים ודם נטולת עלילה. הקהל לא בא, כי לקהל נמאס לראות עינויים ודם בלי עלילה. ועל כך הקהל ראוי ל
אם מה שאתה אומר על הסרט הוא נכון (למרות שזה לא מתיישב עם ביקורות על הסרט שקראתי), אז הסרט עצמו נדפק שלא בצדק, וחבל. אבל טרנד ה"די לעינויים" הוא עדיין חיובי.
היתה עוד סיבה לכישלון
בערך חודש לפני שהוא יצא דלפה לרשת גירסה מוקדמת שלו, עם אפקטים שלא הושלמו ואולי גם עריכה שונה מהתוצר הסופי. מותר להניח שרוב מעריצי הבמאי/הסרט, אלה שאחראים ליצירת הבאז הראשוני, ראו אותה לפני יציאת הסרט.
כן, זה מה שאלי רות' התבכיין.
די שטויות. זה לא המקרה הראשון של סרט שדלף לרשת לפני שהוא יצא לאקרנים. זה עוד לא הרג אף סרט. הסרט נכשל כי אנשים לא רצו לראות אותו.
למעשה...
חובבי העינויים נהרו להוסטל הראשון אבל התאכזבו ולכן לא באו לסרט השני בכלל.
הרי הוסטל הראשון עשה קופה, אבל הוא לא היה אהוד ממש על הקהל, הציון שלו בימד"ב הרבה יותר נמוך מהמסור למשל.
והקהל באמת צודק, הוסטל הראשון כלל רעיון טוב בבסיסו אבל סצינות העינויים ברובן היו מיותרות ונעשו לצורך ההגעלה ובחינת סיבולת הצופים בלבד, אין שום אומנות מאחורי רצח. תראו את הדף של הוסטל 2 בימד"ב, ניתן לראות שם את אלי רות' לבוש בחולצת "שואה קניבלית", שוב, גם הוא סרט עם רעיון טוב אבל כולל יותר מדי אלימות גראפית מגעילה ממה שבאמת נחוץ כדי להעביר את הרעיון הזה לצופים.
מה שכן, אם בהוסטל 2 האלימות מתונה יותר אני בהחלט אשמח לתת לסרט סיכוי, אבל אני מעדיף לחכות לדי וי די.
היא גם מתונה יותר
וגם העלילה יותר מענינת.
דיוויד ייטס, לא פיטר
הם עושים לי את זה בכוונה.
בכל פעם הם מתלפים: לרגע אחד פיטר ייטס הוא הבמאי המנוסה ודייויד הוא האלמוני, ואז, אחרי שאני כותב את השם שלו, הם מחליפים בתפקידים ואז אנשים שוב מתקנים אותי.
סופית: הבמאי של 'הארי פוטר ומסדר עוף החול' הוא פיטר/דייויד ייטס, זה שאת השם שלו לא כתבתי.
זאת אמברידג' על הדולר בתמונה?
זאת אמברידג' על הדולר בתמונה?
כן,אבל הוכחה שהספר החמישי כל כך חלש זה שאפילו אני לא זוכר אותה ומה היא בכלל אמורה לעשות
א-הא! טעות בידיך.
סריקות של החצי הראשון של Deathly Hallows והאפילוג שלו כבר מופצות ברחבי האינטרנט. אנשים כבר מתחילים להתבכיין. ישנו כמובן סיכוי שזה זיוף, אבל אם זה זיוף, אז זה הזיוף הכי משכנע שנוצר אי פעם.
היזהרו, ה-Potterdämmerung מגיע. גם למי שלא קורא את הספרים יהיה קשה להתחמק.
לפני תחילת הקיץ צפו הכנסות של 4 מליארד דולר האם התחזיות היו נכונות?
אני כל כך לא רוצה לראות הארי פוטר..
אבל יש לי מן הרגשה שאני חייבת. אני לא יודעת מה לעשות. זה לא שיש לי משהו רע נגד הסרט עצמו, אבל כל כך שנאתי את העלילה של הסרט החמישי. משעממת ומדכאת. איך אפשר להפוך מספר שהיה כיף לקרוא אותו לסבל מתמשך? פשוט נורא, ובגלל זה אני לא אראה את הסרט. גם אם המשחק מעולה , הבימוי והתסריט משובך (לא שנראה לי שזה יגיע לרמות גבוהות..) אני לא אראה אותו.
אני כל כך לא רוצה לראות הארי פוטר..
מש"א. גם אני לא רוצה לראות את הסרט, אבל כנראה שאני אגרר לשם בכל זאת.
הספרים די טובים, אבל לא אהבתי את אף אחד מהסרטים, ובכל זאת ראיתי את כולם.
אני צריך לדבוק יותר בעקרונות שלי.
סנייפ עובד בשביל הגרדום?
דווקא הגיוני, לא?
איך לעזאזל...
ג'ופה עשה את "דמעות של שתיקה"
איך לעזאזל הוא עשה את captivity,אני לא מבין את זה *דופק ראש בקיר*
אני דווקא ההפך מכם.
אני אולי דעת המיעוט, אבל אני דווקא מאוד אהבתי את הספר החמישי. הוא אולי קודר, אבל הוא מעניין, וקורה שם די הרבה. נכון, אולי אין שום דבר שממש מנחה את כל הספר, למרות שאני לא מבינה איך התעלמתם מהחלומות של הארי על חדר הנבואות, והתעסוקות של מסדר עוף החול, אבל אולי בגדול באמת אין משהו ממש רציני שמהווה את הדבר הגדול והמרכזי בספר.
ובכל זאת, מכירים בו הרבה דמויות חדשות, ויש אקשן כבר מההתחלה. אמנם יש הרבה תיאורים אבל היי, אלה תיאורים של רולינג, בכל זאת כיף לקרוא אותם.. וכמובן, אי אפשר להתעלם מהסוף, כל הקרב במשרד הקסמים, ואח"כ המידע החדש שהארי מקבל על העתיד שלו.
יש בו אולי הרבה חסרונות, אבל בגדול, אני אהבתי אותו.
לעומת זאת לסרט אני לא כל כך מצפה. השחקנים הראשיים ממש מעצבנים אותי (בעיקר הארי והרמיוני), וכל שאר הסרטים די אכזבו אותי, בעיקר הרביעי, שהיה לדעתי ממוחשב מדי בעיקר בחלק של הדרקונית, ואפור ואפל מדי באופן כללי.
דווקא לבלטריקס לסטריינג' אני כן מחכה, כי זאת הולכת להיות הלנה בונהם קארטר ואני רוצה לראות איך היא עושה את התפקיד הזה, אבל חוץ מזה, הציפיות שלי די נמוכות וכך גם מידת ההתרגשות שלי מהסרט.
אבל היי, אני רק דעת המיעוט
אז אני איתך בדעת המיעוט. בגדול.
אני חושבת שהסרטים חמודים, אבל בלי קשר לה"פ, ולכן לא מפריע לי לראות את זה בלי רגשות אשמה- הדמויות לא מתקבעות לי במוח מכיוון שזה לחלוטין לא איך שאני מדמיינת(חוץ מאולי מקגונגל שיש הרבה קווי דמיון בין זאת מהדמיון שלי למגי סמית).
דניאל רדקליף אכן זוועתי, אבל אמה ווטסון לא, היא פשוט לא הרמיוני(לפחות מהשלישי), סתם ככה היא מצוינת.
מישהו מכם יוכל לפרט קצת?
בכל זאת, עברו כמה שנים מאז שקראתי את הספר, ולא זכור לי דבר כזה. על איזו מתנה מדובר?
כן, זה מה שקרה (וזה גם מה שיותם. תאר).
בעיני דווקא החלק האיכותי ומעולה ביותר בכל הסדרה
הוא זה שעוסק במה שאתה קורא לו "הסכסוך בין הטובים לטובים." בלי זה הספרים באמת היו בנאליים.
סאבטקסט
הארי היזהר! ההייפ!
אמרתי לך! אני לא מושך לך באצבע!
לא! מייקל ביי יביים את הסרט השביעי
רק להביר: התגובה הקודמת שלי היא סאבטקסט
סאבטקסט: אוי לא! זה הג- - - (בום)!
סאבטקסט
"הארי, היזהר! סוכן ביטוח!"
"אמרתי לך שלא יהיה תקציב לעוף חול אמיתי…"
וגם סאבטקסט:
איש עם שפם (סיריוס אולי?): תראה! יש לי אצבע ארוכה באופן מפחיד!
הארי: לאאאאאאאא!
איך בדיוק מדפיסים ספר בחושך?
איך ייראה בסוף הספר עצמו? כמו משהו של אופוס מתור הזהב שלהם?…
(אה, ומישהו באמת חושב שאם עובד יצליח להבריח עותק מהמפעל, סכנת הפיטורים היא שתמנע את זה ממנו? זה מסדר אותו לכל החיים)
בעקבות השרשור בביקורת של הרובוטריקים
… והצעתה של לונג ג'ון להעביר את זה לכאן, מה דעתנו שמישהו ישב, יסקר ויבקר את אידיאוקרסי?
קופה שבורה אמנם לא בדיוק יצאה ממנו, אבל בכל זאת…
תומך! תומך!
סרט מצחיק, מקורי וחמוד נורא!
אולי גם פרס דגי למי שיצליח לתרגם את שם הסרט? (בצורה טובה)
שוב פעם בהסתכלי בסרט החמישי של הארי פוטר אני עוד פעם תוהה
מאין הקמצנות הזאת באה – להשקיע 150 מיליון דולר בהפקת סרט של הארי פוטר?!
בפאקינג ספיידרמן משקיעים 300 מיליון, בפאקינג שודדים על הקאריביים משקיעים 300 מיליון, בפאקינג נרניה משקיעים 180 מיליון, ו"הארי פוטר ומסדר עוף החול"? 150 מיליון דולר, כך אומר מוג'ו.
עם כל הכבוד לטיעונים המשכנעים של רד פיש ואנשים שונים ש"זה ממילא לא סרט רווי אקשן" זה לא משכנע אותי. רק תראו את הסרט החדש של הארי פוטר ותוכלו לראות כיצד חלק מהאפקטים המיוחדים נראים כאילו משנת 2002…
אז מה – מדוע – למה – 150 מיליון דולר לסרט שמרוויח מיליונים על גבי מיליונים סביב העולם?!
למה לא למשל איזה 200 לפחות?! מה יעשה לאחים וורנר להשקיע עוד 50 מיליון? יפשוט להם ת'רגל? אה?!
אתה יוצא מנקודת הנחה
שבסרטים בעלי תקציב מנופח, כל דולר מנוצל למטרות טובות ואך ורק עבור אפקטים. אני יודעת שזו השערה מזעזעת, אבל מה אם בסרטים כמו 'ספיידרמן 3' ושות', התקציב באמת היה מנופח, עד כדי כך שאפשר היה לעשות את אותו הסרט ב-150 מיליון דולר?
רעיון יותר מזעזע:
אפשר היה לעשות סרט יותר טוב גם עם 150 מליון דולר.
שוב פעם בהסתכלי בסרט החמישי של הארי פוטר אני עוד פעם תוהה
אני עד עכשיו לא יודע איפה כל ה180 מיליון של נרניה נעלמו בסרט
שוב פעם בהסתכלי בסרט החמישי של הארי פוטר אני עוד פעם תוהה
לוקיישן לוקיישן לוקיישן.
סנייפ בעצם עבד כל הזמן הזה בשביל הגרעפ.
עבר בשביל הגרופיות של אחיות הגורל.
הסרטים עם התקציבים הכי גדולים שיש לשנת 2007 הם:
1.ספידרמן3 עם 350 מיליון דולר
2.שודדי הקאריביים3 עם 300 מיליון דולר
3.הרובוטרקים עם 180 מיליון
4.מבול של צרות עם 175 מיליון
5. שרק השלישי עם 160 מיליון
6.ארי פוטר5 עם 150 מיליון
7.מת לחיות 4 עם 110 מיליון.
אלו הסרטים הבולטים של השנה.
ארי פוטר
מדובר על סיפורו של קוסם גרמני צעיר שמגלה את כוחות הקסם שלו על רקע עליית הנאצים לשלטון ונאבק בין הרצון להיות קוסם (מקצוע הנחשב נחות כשייך לצוענים) לבין הליכה בזרם המרכזי והצטרפות ל-SS.
בסוף הסרט הקוסם הצעיר לומד לקח חשוב על כבוד ואחווה בין העמים והתרבויות ומנשק את ארמיוני.
אתה לא מתכוון לסיפור הדה-אריפיקציה בגרמניה שאחרי מלה''ע II?
אתה מתכוון מנשק ארמני.
8.ארבעת המופלאים4 עם 130 מיליון
9. אושן 13 עם 125 מיליון.
מתי הסרט יהיה בארץ?
הארי פוטר?
מחר.
יש באתר חלק מיוחד שמפרט תאריכי יציאה של סרטים:
http://www.fisheye.co.il/static/future.html
נכנסים לזה דרך הלינק 'לא סופי' בעמוד הראשי מימין באמצע.
בעיה עם פיקסאר
לא נראה שרטטוי יגיע להכנסות של מכוניות (244 מיליון). וחבל.
אני מקווה שזה לא יגרום להם לחשוב שעדיף לא להשקיע בסרטים איכותיים.
מעניין עם רטטוי יגיע ל-244 תגובות
•
אז מה עדיף, רטטוי או הארי פוטר?
פאטון אוסוולט מביע את דעתו הבלתי משוחדת בתכנית של ג'יי לנו.
http://youtube.com/watch?v=7EhrYmVqrXI
היום צפיתי בספון ביס 4
לאחר שלא ראיתי אותו הרבה זמן.
ומה לעשות, הרסתי קלאסיקת ילדות.
ספון היה כל כך מגניב אז והאפקטים בסרט היו כל כך טובים (אז…) והיום גיליתי לעצמי סרט גרוע, פשוט בדיחה לא מוצלחת שבהחלט לא עושה הרבה צדק עם הקומיקס עליו הוא מבוסס.
מה שנשאר טוב הוא שיר הנושא של מרילין מנסון.
אני אומר שצריך לעשות רימייק לספון, עם תקציב גדול ובמאי טוב. ועם ג'יימי פוקס בתור ספון. וצריך לכלול את דמותו של קינקייד מוכר הגלידות. כן, זה יעשה את הטריק.
ספון? קלאסיקה? ילדות?
זה אחד השימושים הכי משונים שראיתי למושג "קלאסיקת ילדות". 'ספון' היה מאז ומתמיד סרט גרוע. האפקטים שלו לא היו טובים לזמנו – הם היו רעים, אפילו לזמנו. לא זכור לי שהוא זכה להרבה הערכה גם אז (ובצדק), ובכל מקרה הוא די רחוק מלהיות סרט ילדים.
ועדיין ראיתי את ספון בגיל 12
ונורא נהניתי מכל דבר בסרט, בעיקר האקשן והאפקטים. אבל היי, אתה חייב לתת לי קרדיט. גיל 12.
ועדיין ראיתי את ספון בגיל 12
עכשיו דעתך ברורה לי פחות או יותר. פשוט לי הזדמן לראות את ספון בגיל 18 בערך, ועוד בקולנוע, לכן ישבתי פעורת פה לנוכח השבחים שהרעפת עליו.
שבחים?
בסך הכל אמרתי "קלאסיקת ילדות". אני מניח שלכל אחד מאיתנו יש קלאסיקות ילדות שנרמסות ע"י טעם בסרטים שמשתבח עם השנים, הלא כן?
אני בטוחה בכך, ולכן נמנעת מצפייה חוזרת בקלאסיקות שלי, עד כמה
שרק אפשר. מה שמפריע בכל פעם הוא הרצון לחלוק את הקלאסיקות האלה עם הדור הבא מעניין מה תגיד הילדונת על "אגדה" (בגלל הפאן והמפלץ, טופ קרוז פחות מטריד אותי).
אה, ושבחים – לא קטלת את הסרט, במקרה הזה זה מספיק לגמרי.
זה קרה לי, לצערי.
שיבחתי את "אגדה" בפני חברה שלא הכירה וכשישבנו לראות את זה לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
מאכזב, yet צפוי
סרט מושלם.
ואפילו המשחק הצולע של קרוז לא מצליח לקלקל.
כל עוד זה נאמר לגבי גרסת הבמאי שלו, אני מסכים.
כל עוד זה נאמר לגבי גרסת הבמאי שלו, אני מסכים.
איך מבדילים בין הגרסאות? או שמא, איך אדע מה ראיתי לפני שנים?
הפסקול האלקטרוני בגרסה הקולנועית לעומת הפסקול הקלאסי בגרסת הבמאי
הוא אחד ההבדים הבולטים.
אבל שאלה יותר פשוטה תהיה איפה ראית את הסרט ולפני כמה שנים (אאל"ט, גרסת הבמאי קיימת רק ב-DVD, למרות שעשינו פעם איזו הקרנה שלה בפנטסי.קון).
רק בטלוויזיה,
לפני עשור לפחות (בגילי המופלג כל מה שהיה לפני הצבא יכול בהחלט להיכנס להגדרת ה"ילדות"), בטח יותר. למעשה העובדה שקיימת גרסה משופרת של הסרט מעודדת מאוד, אם כי מעולם לא התייחסתי לפסקולים כאל גורמים משמעותיים.
עם זאת, נזכרתי ב"ליידי נץ" שמשודר כמעט בלופ באחד מערוצי הסרטים של הוט – הפסקול של שנות ה-80 מזעזע והורס לחלוטין. כך שאקח את הערתך לתשומת לבי – פשוט כי אני באמת רוצה להנות מ"אגדה" גם היום.
למען האמת, כבר הבאתי פה את הלינק הזה פעם או פעמיים, אבל בכל זאת-
http://www.sf-f.org.il/story_306
וואו, תודה
מעולם לא חשבתי שיש משהו מאחורי הוויזואליה המדהימה של הסרט (גם לא הייתי צריכה יותר כדי לאהוב אותו). נחמד לגלות שיש, ועושה רושם שהרבה.
היי, היי, עד כאן. ליידי נץ הוא מושלם.
(אני, על קלאסיקות הילדות שלי, מוכנה להגן גם באלימות)
אהם, לא.
מאז "תשוקת הדמים" (?) קצת קשה לי לדמיין את רוטגר האואר בתפקיד הגיבור החיובי (למרות ששם הייתי נגדו בילדותי ובעדו בבגרותי).
על איזה סרט מדובר?
ניסיתי לבדוק את הפילמוגרפיה שלו בימד"ב, אבל מסתבר שהוא עשה המון סרטים עם blood איפשהו בשם שלהם.
אגב, ידעת שהוא הולנדי? בהתחשב בשם שלו זה הגיוני, אבל איכשהו בחיים לא הייתי מנחש.
של וורהובן, עם התרגום המטופש (תשוקת הדמים? סיפור הדמים? התעצלתי לבדוק). ימי-הבניים, ג'ניפר ג'ייסון לי בעירום, ההולנדי (לא הייתי מנחשת, באמת שלא) הוא מנהיג השודדים שחוטפים את העלמה מהארוס שלה וכו'. סרט מפוקפק מעט במסריו (בזמן האחרון אני שוקלת מחדש את תכונות סרטי הילדות שלי *לפני* הצפייה המשותפת עם הקטנה), אבל מרהיב ובהעדר מלה שחוקה פחות – אותנטי. ימי-הביניים מוכי הדבר נראים כמו זוועה מוחשית ביותר והגיבורים רב-מימדיים (רובם בכלופן).
נדמה לי שגם ננסי קרטרייט הצעירה, בימים שלפני תפקיד חייה,
מופיעה בסרט הזה בתפקיד, אהם, חושפני למדי.
נדמה לי שגם ננסי קרטרייט הצעירה, בימים שלפני תפקיד חייה,
מה היא עשתה שם? (או את מי בעצם?) אני לא מצליחה להיזכר מי זאת קייטלין.
בעיר... אה, אני מתכוון, שודדים?!
אני רץ לראות.
ועוד איזה בעיר
כלומר לא משהו שמומלץ לילדים (בעיקר בגלל ההקשר). אתה כבר תבין.
כן ,
זה סרט עם המון….שודדים…
''רומן הדמים'' בעברית
ולטעמי מדובר ביצירת מופת שכפי שכתבתי כאן לא פעם, סותמת את הפה לכל מי שטוען שורהובן הוא סתם במאי וולגרי שאנשים מוצאים אצלו מסרים בטעות.
וכן, הולנדי – רוטגר האוור עשה את המעבר ארה"בה יחד עם פול ורהובן – הוא שיחק גם בסרטיו ההולנדיים המוקדמים.
''רומן הדמים'' בעברית
כן, נתקלתי כמה פעמים בהפנייה ל"פתילי וורהובן", אבל התייאשתי מאורכם
את רובוקופ וגברים בחלל ראיתי מזמן מדי, ועל נערות שעשועים אין לי דעה חיובית במיוחד, כך שבעיניי "רומן הדמים" (תודה) היה הפתעה נעימה (אם אפשר להשתמש במלה "נעים" בתאור הסרט הזה בכלל).
''רומן הדמים'' בעברית
אולי תכתוב ביקורת לסרט?
אני לא מכיר אותו והוא נראה מעניין.
אני לא כותב, אני לא כותב, כשעצוב
וגם כששמח.
בכל מקרה, ביקורת על הסרט לא תעזור לך להכיר אותו. נסה למצוא אותו בספריית הוידאו או האימיול הקרובה למקום מגוריך.
אמממ...
כאחד שהיה בן 10, מסתבר, כשספון יצא, בהחלט אפשר להכתיר עליו כסוג של קלאסיקת ילדות. לא מהסוג הזה של הסרטים שאני אי פעם ארצה לראות שוב, אבל כן סרט שנחשב אז (בילדות) למאוד מאוד מגניב עם אפקטים מגניבים לאללה (אני זוכר שהוא היה עושה כל מיני דברים עם הגלימה שלו. או משהו. זה היה מגניב לילד בן 10). מצד שני, אצלי בחבר'ה גם התלהבו ממורטל קומבט, אז אני לא יודע עד כמה זה מדד…
יש הבדל בין ''התלהבתי מזה כילד'' לבין ''זה קלאסיקת ילדות שלי''.
חוץ מההוא שעושה את הליצן, שהיה ונשאר מבריק.
ואני אומר את זה במובן ערטילאי מאוד של המילה "נשאר", כי אין לי שום כוונה לראות את הסרט שוב.
(אגב, זה לגוזיאמו, לא?)
הוא ולא אחר.
אבל הוא לא היה הליצן המושלם. מה שכן, זה בגלל התסריט שריכך את הדמות כדי לזכות בדירוג ה-PG-13. ספון אמור להיות חומר של R.
לגוזיאמו מבריק, לא הדמות.
אבל גם אני מסתמכת על זכרון רחוק (וטוב דכך) מספון ופחות רחוק מ"סיפורי אלף לילה ולילה" או איך שלא קראו לזה בהולמרק, עם מילי אביטל בתפקיד שחרזדה ולגוזיאמו בתפקיד השדים של אלאדין. הוא מצוין שם, ליצני-קריפי ביותר.
את הסוף של הארי פוטר 7
אני אדע בשניה שבה הוא יצא. למה? כי כמעט כל מי שאני מכירה יקרא אותו על המקום, וכל מי שיקרא אותו ירגיש שהוא ממש ממש ממש חייב לספר לי מה קורה בסוף בלי ששאלתי אותו.
תמיד טוב שיש מסביבך אנשים שאוהבים אותך.
את זה שסנייפ עובד בשביל הג___
כולם יודעים עוד מהספר הקודם. אם הארי יחיה או ימות זה שולי.
בהזדמנות זו הריני להזהיר:
דיר באלקום אם מישהו מהגולשים כאן יעיז לספיילר מעל דפי האתר את הספר השביעי – מספוילר קל ועד חמור.
דיר באלקום אם תספיילרו גם את הספר השישי (שעוד לא הגיע לקולנוע ולכן לא עומד פה בכלל לדיון).
ודיר באלקום אם מישהו מכם יחשוב שזה מצחיק לספילר (או יעמיד פנים שהוא מספילר) רק כדי לראות מה נעשה.
איך אני אוהבת כשאת קשוחה
אני משבחת את היד החזקה בכל הקשור לספר השביעי,
אבל למה אי אפשר לדבר על השישי, שיצא כבר לפני איזה שנתיים, אם מסמנים ספוילר ומתריעים מראש? זה נראה לי טיפה מוגזם, כי מי שרצה לקרוא את השישי כבר קרא, ומי שלא רוצה לקרוא אותו, הספוילרים שאולי בטעות הוא יפול עליהם לא באמת יפריעו לו.
הספר יצא לפני שנתיים, הסרט - לא.
אנחנו אתר קולנוע, ולספיילר סרט שייצא בעוד שנה וחצי זה מאוד לא יפה. חוץ מזה, יש הרבה אנשים שקוראים את הספרים ועדיין לא הגיעו אליו.
סימני ספוילר בהקשר הזה הם לא יעילים: במהלך דיון מוזכרים הרבה פרטים בקשר להרבה סרטים, ולך תדע למה בדיוק מתייחס סימן הספוילר. אז לא. בלי ספוילרים בכלל, בבקשה.
מש''א
אבל לא על גבי האתר- הדבר הכי משעשע זה פשוט לגחך ברישעות כשמבקשים מכם *לא* לספיילר דברים.
האמת? גם כאן זה כנראה יעבוד.
*מחככת ידיים ומגחכת ברישעות*
אני את השישי קראתי,
אבל אני מצפה מגולשי האתר להיות בעלי חוש אחריות אישית ואחריות קהילתית. וזה אומר:
א. לא להכנס לדיוני אוף טופיק גם אם ממש מדגדג לכם, אפילו אם מישהו כתב תגובה והעיר בה הערת אגב שאתם שפשוט חייבים לענות עליה (ואני נמנעת כרגע מלהכנס לנושאים אחרים, כמו בדיחות מאולצות לתגובות רציניות);
ב. לא לספיילר לאחרים ללא אזהרה מדויקת והולמת, ואם אנחנו מבקשים מכם במפורש – אז לא לספיילר בכלל.
לגחך בפינה, בחושך, לבד? כמה שתרצו.
אבל זה מעודד פולניזם.
אני לא יודעת אם שמת לב:
ביומיום, גולשי האתר מתבקשים להפגין נימוסים טובים ולא לקלל;
בראש השנה יש לוגו של גפילטע פיש.
האתר הזה פולני גם ככה.
שלא לדבר על קורסים לפולנים מתחילים שאדם הוסמך להעביר...
בסדר, שיהיה פולני, האתר. זה לא אומר שצריך לפלנן אנשים שאינם בכלל, או עדיין לא הספיקו להתפלנן או שבכלל לא רצו.
תהיו פולנים ותעזבו אותי בשקט.
בחושך.
לבד.
אוף.
לא רק בראש השנה
גם בפסח.
אולי סקר ה''פ הטוב מכולם?
כן רעיון טוב. קדימה רד פיש!
חכו לכולם
הרי לא יעשו סקר כזה פעמיים, ובגלל שמספר סרטי ה"פ ידוע מראש, לא עדיף לעשות את הסקר אחרי שכולם יצאו?
עשו גם סקר על פיקסאר, וכולם יודעים
שייצאו עוד. אז אין סבלנות
עשו גם סקר על פיקסאר, וכולם יודעים
אבל בניגוד לפיקסאר, שהם *אולפן* שיכול להוציא כמה סרטים שבא לו, סרטי הארי פוטר נאמנים לספרים, ו7 זו הכמות. ועם כל הכבוד להארי פוטר, נראה לי שקצת יותר מעניין להוציא על פיקסאר סקר שני מאשר על סדרת סרטים שאפילו פעם אחת לא ממלאת עשר אפשרויות בסקר, ותיגמר *בוודאות* אחרי 7.
אבל כרגע ברור שהאסיר מאזקבאן ינצח.
עדיף לפחות לחכות עד שכל הסדרה תסתיים, ובינתיים לעשות סקר בסגנון "הקוסם הקולנועי האהוב עליי" לכבוד הסרט.
אה באמת?! חשבתי שאני היחיד שהכי אהב את השלישי
הספר, והסרט! (בעיקר הספר, אבל גם הסרט טוב)
לא ברור *בכלל*.
אין כזאת הסכמה בקרב אוהבי ה"פ איזה סרט הכי טוב. אני לא רואה סיבה שדווקא הסרט הזה ינצח.
בקרב אוהדי ה''פ לא,
בקרב אנשים בעלי טעם טוב – כן עברנו את זה כבר פעם, לא?
לא חשבתי על זה,
באמת ברור שה3 לוקח.
אז רעיון אחר שחשבתי עליו:
בשביל שסרטי ה"פ יהיו ממש טובים, איזה שחקן צריך היה לשחק באמת את הארי?
ואת זה שיש לו NAMING-DISORDER?
ומה הקריטריונים כדי לבחור שחקן להארי?
הרי כל אחד יזרוק שם של שחקן שהוא אוהב (וזה בהנחה שהמשיבים לסקר בכלל יזהו שמות של שחקנים פחות-או-יותר בשכבת הגיל של רדקליף).
האמת היא שאני עד עכשיו מבואס מזה
שלא נתנו להיילי ג אוסמונט את התפקיד, כמו שספילברג דרש.
מצד שני, לפחות כך נחסך מאתנו הבימוי הצפוי/הוליוודי/מתוסבך-הורית שלו.
אל תאמר Naming Disorders,
היום קוראים לזה Word Finding Difficulties, או WFD בקיצור.
איך מה שאתה אומר
מסתדר עם : "זה שאסור לקרוא בשמו"?
יש לו בעיה לקרוא בשמו, ולכן:NAMING DISORDER
המונח 'בעיות שיום'
מצביע על כך שהאטיולוגיה של האנשים שלא אומרים את השם של וולדי היא בשלב של שליפת הלמה המתאימה מהלקסיקון הסמנטי. אני לא טוען שמדובר בהכרח במקור אחר לבעיה, אלא שעד שנדע את הסיבה הנוירולוגית לכך עדיף להשמע עמומים יותר ולהשתמש במונח המקצועי המתאים – WFD.
אז מה שאתה אומר זה שרשתות המידע במוח מורכבות למעשה מלמות?
זה חדשני. זה… נועז. אני אוהבת את זה. כמובן, יש את עניין המקום שהן תופסות, ונו, זה שהן קצת גדולות מדי להיכנס בנוחות בגולגולת, אבל את זה שהפיזיקאים יפתרו.
מי טען שגולשי עין הדג הם אנשים בעלי טעם טוב?
אבל לא שואלים רק אוהבי ה''פ, אלא את כל גולשי עין הדג.
אגב, אם כבר העורכים קוראים את זה – בספר החמישי הארי בן 15, לא בן 16 כפי שנכתב בביקורת.
אם בקרב חובבי ה''פ אין הסכמה,
אני לא ממש רואה סיבה שבין אנשים שמעולם לא נגעו בספר תהיה הסכמה.
העניין הוא שמעולם לא עשיתי סקר כולל של איזה סרט הכי טוב, אבל את קהילת ה"פ אני כן מכירה, והתגובות שם מאוד מאוד חלוקות.
מה גם, שניחוש שלי – רוב מי שראה את הסרט, הוא all in all חובב ה"פ.
חובבי הארי פוטר נוטים לשפוט את טיב הסרטים
לפי רמת הנאמנות לספרים. אני אומרת זאת גם מהיכרות טובה עם קהילת ה"פ, אבל אולי אני לא מכירה את האנשים הנכונים מהקהילה.
בכל מקרה, בקרב חובבי הקולנוע קיים קונצנזוס רחב סביב העובדה שהאסיר מאזקבאן הוא כרגע הסרט המוצלח ביותר בסדרה. ובצדק, האסיר מאזקבאן מתבסס על הספר הטוב ביותר בסדרה לטעמי (עד כה) וציר העלילה המתוחכם פשוט נועד לקולנוע. גביע האש הוא אמנם סרט אקשן מצוין, אבל אמה ווטסון פחות שולתת בו.
ממה שאני זוכרת מהביקורות,
הדעות כלפי הסרט השלישי היו מאוד חלוקות.
אולי אנשים שלא קראו את הספרים אהבו אותו יותר, אבל מה לעשות שרוב האנשים שהלכו לראות את הסרט כן קראו את הספר קודם.
בגלל זה לא משנה אם זה בגלל חוסר הנמאנות שלו לספר, או כי הוא באמת לא סרט טוב – אם יעשו סקר על סרט הה"פ הטוב ביותר, אני בספק אם זה כזה בטוח שהסרט השלישי יזכה.
הזדמן לי אתמול לראות את 'גשר לטרביתיה'.
לא קראתי את הספר, ומהטריילר זכרתי רק שמדובר על שני ילדים שמגיעים לעולם פנטסטי או משהו בסגנון.
אז זהו, שלא. תעזבו את הרושם שהטיזר והטריילר יצרו, הסרט הזה הוא בעיקר סרט על חברות בין ילד לבין ילדה חדשה שמגיעה לביה"ס שלו. הדגש של הסרט הוא קודם כל על הקשר שלהם, אח"כ על הקשר בינו לבין הטרמינייטור T-1000 המזדקן (שמשחק את אבא שלו), ורק אח"כ יש משקל למשחקי הנדמה-לי שלהם בטרביתיה.
בקיצור, למי שמחפש סרט כמו נרניה או שר"ה אין ממש מה לחפש פה, לדעתי. אין פה בכלל אלמנטים פנטסטיים, אלא רק הרבה דמיון.
אז האם הסרט טוב? שאלה מוצלחת. לא חסרים בסרט קטעים הולמרקיים, המשחק לא ממש משכנע, האפקטים נראים תפורים בגסות, ואחותו של הילד לא קשורה לכלום. אבל למרות כל זאת, הסיטואציה הבסיסית טובה, הסיפור אמין למדי (כאמור לעיל, אין לי מושג איך הוא לעומת הספר), ויש בו את זואי דשנל, שזה בהחלט פלוס ניכר.
קשה לי לומר למי בדיוק מיועד הסרט הזה. הנטייה הראשונית שלי היא לומר שזה בעיקר סרט ילדים, אבל אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי דרמה לילדים. האמת? אני חושב שילדים יצליחו לשרוד את הדרמה שיש בסרט, אבל יכול להיות שהוא פחות מיועד לילדים צעירים מדי, (אזהרת אפשרי – מה שכתוב בלבן מתייחס למושג מסוים בעלילת הסרט מבלי לנקוב בזהות הדמויות הרלוונטיות) שלא יודעים להתמודד עם המושג 'מוות'. אין לי מושג באיזה גיל מדובר, ואין לי מושג האם מה שכתבתי הוא באמת ספוילר, אבל הורים- קחו את זה בחשבון.
'גשר לטרביתיה' יופץ - כנראה - בארץ.
הוא היה אמור לצאת בתחילת אוגוסט, אבל נדחה.
אופס
שכחתי להגיד – השם העברי הוא 'ממלכת טרביתיה' (כי "גשר" לא היה משעמם מספיק).
הטריילר של הסרט הוקרן היום לפני שרק 3,
אז סביר להניח שהוא יופץ.
הטריילר של הסרט הוקרן היום לפני שרק 3,
ראיתי את הסרט וראיתי את הטריילר, הטריילר הוא הטעיה מכוונת של הצופים.
הסרט (כפי שציין בועזז כבר לפני) הוא דרמה, ולא פנטזיה כפי שמצטייר מהטריילר.
ממש סוד, מעריב כתוב בדף הראשון של עיתון שישי "רוצים לדעת אם הארי יחיה או ימות? התשובה בעמוד האחרון!"
אני שונא את העיתון הזה, אם הייתי מקבל אותו הפוך, כבר הייתי מקבל את הספויילר.
100,000 צופים כבר ראו ונהנו!
לצד "המשפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם", "כל אחד מאיתנו הוא פתית-שלג מיוחד" הוא המסר הכי נפוץ בסרטי אנימציה לכל המשפחה.
דא עקא, המטרה העיקרית של סרטי אנימציה לכל המשפחה היא להחזיר את ההשקעה, גם אם יש להם מטרות אמנותיות או ירוקות נוספות. אבל כדי שסרט אנימציה לכל המשפחה ייכסה את ההשקעה – ו"תזיזו את הרגליים" עלה 100 מליון דולר – הוא צריך להיעזר במערך שיווק קפדני ותוקפני. מערך שיווק כזה צריך לדאוג שהצופים יינהרו לקולנוע בהמוניהם, כלומר, הוא פונה אל היצר העדרי של בני האדם; על מנת שהסרט יוכל להזכיר לנו שכולנו אינדיבידואלים, מערך השיווק חייב להניח שכולנו קונפורמיסטים. זאת, נדמה לי, סתירה.
אלא אם כן האינבדואליזם האנושי הוא קונפורמי
מה שלא ברור שאינו נכון, לפי הפסיכולוגיה האדלרית או אפילו ההומניסטית.
נראה לי שיש לך הנחה סמויה
אתה מניח, כמדומני, שאינדיבידואליזם הוא משתנה בולאני (יש/אין) ולא פרמטר בעל טווח רחב של ערכים. לא מתאימה לך ראיית עולם דיכוטומית ופשטנית כל כך.
מצד שני – זה אוף-טופיק. אתה מתבקש לסור ללשכת העורך הקרובה לביתך לשם נזיפה.
יפה אמרת.
לא ראיתי את ''תזיזו ת'רגליים''
אבל מסרים פשטניים ודיכוטומיים הם לחם חוקם של משלים, סיפורים ואגדות עם הרבה לפני שאמנות הקולנוע והשיווק קמו.
אולי הצלחה תרבותית דרשה פישוט של מסרים הרבה לפני השיווק ההמוני של מוצרים? או שלפי דעתך זו תופעה חדשה?
הסתירה שהצבעתי עליה מתייחסת לזן מאד מסויים
של יצירות קולנועיות, שתלויות במנוע שיוויקי אגרסיבי. זאת תופעה חדשה מאד לדעתי, עניין של חמישים שנה לכל היותר.
אני הצבעתי ספציפית על יצירות שמשווקות אינדיבידואליזם, שהוא רעיון קצת יותר ישן מהקולנוע, אבל לא בהרבה. בכל מקרה, מדובר בתופעה חדשה.
נראה לי שיש לך הנחה סמויה
הייתי צריכה לקרוא את זה לפחות עשר פעמים (בכל זאת, מבחינתי עדיין בוקר), אבל בסופו של דבר הצלחתי להגיע עם עצמי למסקנה ש
להזכירך את לוז הרעיון השיווקי העומד בבסיסו של כמעט כל מותג?
כולכם פה נשמעים מה זה חכמים...
רק חבל שאני לא יכול להבין את השפה שבה אתם מדברים
התגובה של אדם נכתבה בשפה קטנה ולא מוכרת שכמעט אף אחד לא משתמש בה
אבל בכל זאת הצלחתי למצוא כמה פרטים עליה כאן:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%AA
המילה ''כולכם'', כמדומני, היא מילת רבים. לא כן?
בוא ננסה שוב:
יש לך שאלה או אמירה ספציפית שאפשר להתייחס אליה? שאל אותה בבקשה בצורה ישירה, פשוטה וברורה, ואל תפנה אותה ל"כולכם" (אין דבר כזה כאן, "כולכם"), אלא למישהו מסוים.
שום סתירה
עזוב את זה שמי שעשה את הסרט (הבמאי) ומי שמשווק את הסרט (המפיץ) הם שני אנשים שונים, עם ערכים שונים, שיכולה להיות ביניהם סתירה. זה לא הפגם המשמעותי בטיעון שלך.
הפגם המשמעותי הוא שאתה מניח שאינדבידואליסט לא יכול להיות מושפע מ"חוכמת הכלל". כאילו אם אני מגדיר את עצמי כאידבידואליסט, אסור לי לבדוק ב-ROTTEN TOMATOES מה אנשים חשבו על סרט כלשהו. מה הקשר?
"האפי פיט" לא אומר בשום מקום משפט מסוג "אם 100000 איש אומרים משהו, הם בטח טועים". הוא אומר "אם 100000 איש אומרים משהו, ואתה חושב הפוך, עשה את מה שאתה חושב". כלומר, אפשר בהחלט לגזור מתוך הסרט טיעונים בנוסח "מותר לך לא לאהוב את האפי פיט למרות שכולם אומרים שזה סרט טוב" או "מותר לך לראות רטטוי למרות שכל החברים שלך רוצים לראות האפי פיט". אבל בשום דרך אי אפשר לגזור ממנו "אל תקשיב לכל האנשים שאהבו את האפי פיט, הם כולם מטומטמים".
לא נכון ולא נכון
אתה טוען כאן שאינדבידואליסט (או אינדבידואליסט בגרסת מאמבל לפחות) לא יכול ללכת אף פעם לפי דעת הכלל. זה לגמרי לא נכון. אינדבידואליסט צריך ללכת לפי האמונה שלו, אם הוא רואה סתירה בינה לבין האמונה הרווחת. ואת זה מאמבל עושה. אבל הוא לא אמור לקחת כל אמונה שהיא ולטעון שרק בגלל שהיא אמונה רווחת הוא שולל אותה. זה לא אינדבידואליזם, זה טמטום.
אם לכל החברים של מאמבל יתחשק ללכת לאגם הצפוני, מאמבל לא ילך דווקא לאגם הדרומי, אלא אם יש לו סיבה טובה להאמין שהאגם הצפוני מהווה סכנה. אם כל החברים של מאמבל יספרו לו שהאפי פיט סרט משובח, מאמבל ילך לראות האפי פיט.
קצת כמו הטאגליין של עין הדג.
כל כותב מביא את הדעות האישיות שלו, אבל יש לפעמים מגיבים שבטוחים ש"ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע" מחייב את האתר לאהוב כל סרט אקשן מטומטם ולשנוא כל סרט איכות, באופן אוטומטי.
לדעתי לא טענתי שמאמבל צריך תמיד לעשות דווקא.
אנחנו לא יודעים אם מאמבל צופה בחדשות של ערוץ 10 או ערוץ 2, פשוט כי הסרט לא מתעסק בזה. הסרט כן מתעסק בשני הנושאים הכי חשובים לפינגווינים – אוכל וסקס. ייתכן שמאמבל רואה את אותו ערוץ שרואים כולם, אבל זה לא מספיק כדי להשאיר אותו בגבולות השבט, מכיוון שבנוגע לסוגיות יסוד בחברה הפינגווינית הוא שוחה נגד הזרם.
כדי להיות מורד – כלומר זן מסוים של אינדיבידואליסט – לא צריך לעשות דווקא בכל תחום של החיים – זה בלתי אפשרי; מספיק לעשות דווקא בתחום אחד חשוב מאד. קח לדוגמא את ואנונו – אני בטוח שהוא אוהב חומוס-טחינה וללכת לים בשישי בצהריים כמו כולנו, אבל מעטים יכללו אותו בכלל ישראל.
נו, אז למה החלטת שצריך לעשות דווקא
דווקא בנושא הליכה לקולנוע?
חוזר שוב:
אני לא רואה שום בעיה שמאמבל ילך לסרט ש"100000 איש כבר ראו". אני לא רואה בדמות שלו משהו עד כדי-כך נון-קונפורמיסטי. לכן אני לא רואה איפה הסתירה בין הסרט לבין מודעת הפרסום שציטטת.
וואו, זה דיון ממש ארוך על ממש כלום…
אולי במקום סתירה אפשר לקרוא לזה מתח.
צר לי, אני לא עוקב
לטענתך, בלוקבסטר שמטיף לאינדבידואליזם איננו בר שיווק? כלומר, עצם שיווק הסרט עומד בסתירה לערכי האינדבידואליזם?
למה אתה מניח שלהיות אינדבידואליסט כרוך במרדנות?
אינדבידואליסט אמיתי עושה רק מה שהוא מוצא לנכון, בין אם החברה מגנה אותו על כך, או עושה את אותו הדבר בעצמה.
היינו, אם אתה מחשיב את עצמך כאינדבידואליסט, ואתה אוהב ללבוש, נניח, ג'ינסים צבעוניים למרות ששאר העולם לובש רק בגוונים כחולים, ויום אחד ג'ינסים צבעוניים נהיים אופנתיים מסיבה עלומה, ואז אתה מפסיק ללבוש אותם למרות שאתה אוהב אותם רק כי כולם לובשים אותם – הרי שאינך אינדבידואליסט. אתה סתם דווקאיסט, וזה בכלל לא אותו הדבר. אפילו לא דומה.
ועוד משהו:
מה שאתה מדבר עליו הוא קונפורמיסט מן השורה. ממש אחד מהעדר. פשוט אחד מהעדר שנורא אוהב תשומת לב. הוא הולך באותו תלם בדיוק כמו כולם, הוא רק צובע את הפרווה שלו בצבע זרחני כזה או אחר, או סתם עושה הרבה רעש. אבל כל קשר בינו לבין אינדבידואליזם לא רק מקרי בהחלט – הוא פשוט לא קיים.
הארי פוטר פגע בהארי פוטר
הספר השביעי והאחרון בסדרה שיצא ביום שישי פגע בהכנסות הסרט החמישי, שעל פי ההערכות הראשוניות להכנסותיו ביום שישי נמצא במקום השלישי.
בעיה: יש לך פעמיים שישי, על חשבון רביעי אחד.
טוב, כולם יושבים בבית וקוראים.
מדהים איך המדיום הספרותי הטרי מאיים על אמנות הקולנוע הוותיקה. מה הלאה? טלוויזיה בכל בית?
לא הבנתי
רק עכשיו יצא הסרט החמישי, לאן נעלם הסרט השישי, ומפתאום סרט שביעי?
הסרט החמישי יצא כעת.
כמו גם הספר השביעי [המצוין, המצוין!]. זהו הספר האחרון בסדרה, לפי הצהרותיה של רולינג.
בגזרת הסרטים – מתוכננים עוד שני סרטים, לפי שני הספרים שנותרו.
אני לא זוכר היכן נערכו הדיונים על ה-MPAA אז החלטתי להדביק את זה כאן בתור אוף טופיק.
היום צפיתי בסרט "הטייס" בפעם השניה ושמתי לב למשהו. הסרט כידוע מדורג PG-13 ובכל זאת יש בו קטע שבו אלק בולדווין אומר את המילה "פאק" (בקטע שאחרי השימוע השני של האוורד יוז).
כידוע לי, מילות F אסורות ב-PG-13 מה שמעלה את התהיה איך סקורסזה הצליח לחמוק מגזר דין ה-R בלי לצנזר את דבריו של מר בולדווין.
פאקים
מקובל מקובל שבסרט PG-13 מותר להגיד "פאק" – אבל לא יותר מפעם אחת (על פי גירסאות מסוימות של כלל האצבע) או פעמיים (על פי אחרות). הרבה סרטי PG-13 מנצלים את הכלל הזה עד למקסימום – כלומר, מכניסים את המילה פעם אחת בדיוק במהלך הסרט. אפשר לשחק בהם במשחק המשעשע "חפש את הפאק".
אז מצאתי אחד בטייס
ויותר ברצינות, מה ההבדל אם כך בין פאק למאדרפאקר?
מאדרפאקר נחשב ליותר גרוע ב-MPAA?
אגב,
אני אנצל את הבמה כדי להזהיר את גולשי האתר מקניית סרטי די וי די שסרטי שפירא איכשהו קשורים אליהם. כבר קניתי שניים כאלה (הטייס ובן ערובה) ושני הדי וי די האלה הופקו ברמה נחותה מאד.
הם אמנם הופקו כסרטי מסך רחב אך הם לא היו רחבים כמו שהם אמורים להיות במקור (מצטער שאני לא ברור, אין לי מושג איך לתרגם את זה למונחים מקצועיים). וגם איכות התמונה עצמה די ירודה.
כן -
"מאדרפאקר", על פי אמות המידה של ה-MPAA, היא גרועה יותר מסתם "פאק", ואפילו אמירה חד פעמית שלה תיתן לסרט כולו R (ואפשר להבין למה "מזיין את אמא" נחשב לגרוע יותר מסתם "זיון").
רדפיש, שמור על הפה שלך!
אפשר תמיד להשתמש בפראק
תחליף ה"פאק" של בטלסטאר גלקטיקה. המילה "פראק" מופיעה שם בתדירות כה גבוהה עד שבאחת הביקורות על הסדרה התלוננו שאפילו בסופרנוס לא משתמשים כל כך הרבה ב"פאק" כמו שבגלקטיקה משתמשים ב"פראק" (על הטיותיה: מאדר פראקר, פראק מי!, פראקינג, וואט דה פראק וכו').
או במילים אחרות: ה-MPAA הם פראקינג חבורה של מאדר פראקרים אנד דיי ניד טו גו אנד פראק דם סלפז.
או לפיתרון הסינית של פיירפליי.
ג'ו דונג מוג'ונגרי לאב דה!
(צריך להתאמן על זה, אבל זה ממש כיף כשמתרגלים).
להתאמן על קללות סיניות מפיירפליי?
זה כבר טיפה מחוץ לסקאלת הגיקיות שלי. לא הרבה, אבל קצת. טוב, חוץ מגורראם.
המ, זה לא היה מפיירפליי.
אל תפריע לי להיאבק בפיתויים.
זה מוציא אותי מריכוז.
יו. נדמה לי שאני יודעת מאיזה פרק זה.
זה לא מפיירפליי.
זה מהספר 'שלושה דברים לאי בודד'.
ידעתי שזה מוכר לי!
אבל אבל
בפרק עם החתונה, קיילי אומרת משהו שנשמע בדיוק ככה.
(אולי גם היא קראה את 'שלושה דברים לאי בודד'?)
נפלאות גלובוס
כמו כל גולשי האתר, גם אני לא סובל במיוחד את קולנועי "גלובוס", אבל אתמול זה הגיע לרמה חדשה לגמרי.
יצא לי להיות מדי פעם בקולנוע גלובוס בקניון הזהב (בראשון לציון), וזו אף פעם לא הייתה חוויה נחמדה במיוחד. אבל אתמול כל השיאים נשברו. את המסך הקטן והסאונד הנוראי אני כבר מכיר הרבה זמן. כנ"ל לגבי הכיסאות שוברי הגב והקהל הנוראי שמגיע בדרך כלל למקום. אפילו לשירותים אי אפשר להיכנס בלי להרגיש רע. רק שהפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, שמעתי את כל מה שקרה מחוץ לאולם, והשירות היה מזוויע. אני לא אצטרף לאנשים שמנסים להחרים את גלובוס, כי זה אף פעם לא עובד. אבל באמת שהייתי חייב לבוא לכאן ולהזהיר את כולם.
אל תתקרבו לגלובוס הזהב. גם אם יטילו עליכם קללת קרושיאטוס.
במלחה יותר גרוע.
שם יש תחרות מקורית, ובה מוטל על כל מתמודד (ז"א אולם) להקטין עצמו מדי שבוע בלי שישימו לב.
זה הגיע למצב שכשאני שם, אני נזכר בגעגוע במסך המחשב הענק שלי ("19!!!).
זה לא המקום, אבל תמיד זה הזמן:
סקר קולנוע גלובוס המבריח קהל ביותר?
ועל סמך מה אנשים יענו?
אני חותם לך שאין גולש בעין הדג שלא ראה סרט כלשהו באחד מהגלובוסים
"אין צדיק בארץ אשר לא יחטא"
כן, אבל אין אף גולש שראה סרט בכולם.
אז לאף אחד אין בסיס הוגן להשוואה, וכל אחד יצביע לגלובוס המקומי שלו.
ולמרות זאת, אני מוכן להצביע לכולם.
ראיתי לפחות בשישה.
(קרית שמונה, נתניה, עזריאלי, ראשל"צ, נס ציונה, ירושלים) וכמדומני גם בהוא הבאר-שבעי. במובהק, הירושלמי היה הכי גרוע.
צפינו בהארי פוטר בגלובוס
בגרנד קניון (חיפה, לא ארה"ב) ביום שבת האחרון, וכנראה שהצגה רצופה של הסרט משעה 11:00 בבוקר גמרה את הגז במזגנים.
אולם ענק, מלא באנשים (בעיקר נוער צעיר ומעצבן) וחם נורא.
איזה כיף.
גלובוס? תזכיר לי?
בעיר מכורתי קיים קולנוע סביר בהחלט של רב חן, במרחק נסיעה קצר אני יכולה לבחור בין יס פלאנט (שלאחרונה הפך לפייבוריט), לשבעת הכוכבים ולסינמה סיטי (היתרון העיקרי שלו הוא הצגת סרטים של כל המפיצים, החסרון העיקרי הוא הקהל).
כבר הספקתי לשכוח איך נראה קולנוע של גלובוס מבפנים (בפעם האחרונה הייתי בעזריאלי וצפיתי ב"מסע המופלא" ובהרבה מאוד פרסומות).
יש לי זוג כרטיסים חינם ואני פשוט לא רואה איך אני מנצלת אותם. או איפה.
הבעיה, כמו שכבר צויין, היא שלא כולם גרים במרכז.
בירושלים, אם אני רוצה לראות את 'הארי פוטר' החדש, הרובוטריקים או שרק השלישי – פשוט אין לי ברירה (שלא לדבר על תושבי אותן הערים האומללות בהן יש *רק* גלובוס).
מש''א
חוץ מזה, הרב חן בי-ם קבור בכזה חור (אין כספומט ברדיוס של קילומטרים) שממש, אבל ממש מדכא ללכת אליו.
אלא אם כן אתה הולך לחתונה באולם האירועים בקומה למטה ואז אתה חייב לשמוח
אגב, רב חן פתרו חלקית את בעיית הכספומט-
הם מקבלים כרטיסי אשראי, נדמה לי.
זה כבר לחלוטין אבל
קראתי השבת ראיון עם הבעלים של ג.ג. הישראלי המפורסם (שאיני זוכר את שמו, משהו עם גלובוס) שאחראי ל90 אחוז מהזבל שקיים בארץ (ע"ע אסקימו לימון, מחץ הדלתא וכו'), והוא לא מצליח להבין מדוע הקולנועים שלו לא חיים, ואילו סינמה סיטי מרויחה די טוב.
.
.
אולי זה לא הכי מנומס, אבל מגיע לו.
קצת חדשות טובות
בעיתון של אתמול נכתב כי קולנוע "פאר" של גלובוס, הממוקם בצפון תל אביב, ייסגר בקרוב עקב חוסר כדאיות כלכלית.
זה אולי עצוב מהכיוון של "המשבר שפוקד את ענף הקולנוע", אבל זה מאוד משמח (אותי) מכל בחינה אחרת: אם זה מה שילמד את הגלובוסים שאולמות קולנוע קטנים, איומים ומיושנים לא מביאים קהל – דיינו.
מה גם שיש לי חשבון פתוח עם מנהל הקולנוע הזה (או לפחות מי שניהל אותו ב-1998), שהחרים לי מצלמת סטילס בטענה שהוא חושש שאני אצלם את הסרט שאני עומד לראות, או את שלטי הפרסומת לסרטים שבלובי. כיום, בעידן הפלאפונים של הדור השלישי, הסיפור הזה נשמע אפילו יותר מגוחך.
כרעי עוף (טופיק)
נו ראינו את רטטוי. נהננו. לא משפחת סופר על (אבל מה כן) וכמו שאנשים ציינו יש כמה אלמנטים "מרתיעים" בתפיסת העולם של בראד בירד (לפחות כפי שאני תופס אותה מהסרטים הנ"ל).
אבל לא על זה באנו לדבר… הפרומואים שלפני מבטיחים שהשנה הקרובה מבטיחה כמה סרטים שהאכות שלהם מתקרבת לאפס המוחלט (מתקרבת מלמטה כמובן). ראש וראשון תפוס ת'גלים שנראה כמו סרט שעליו אומרים "אפשר לראות כל בדיחה מקילומטר" אילולו הוא נראה יותר כמו סרט מסוג "אפשר לראות כל בדיחה ממרחק שנת אור… והיא לא נראית מצחיקה במיוחד", Shark Bait- "כמו תפוס ת'קריש רק גרוע… בעצם בדיוק כמו תפוס ת'קריש" (האם יתכן ששני הסרטים הנ"ל מבשרים את בוא האפוקליפסה של סרטי חיות מדברות? אפשר רק לקוות).
; אבל שני התפלצות הנ"ל מחווירות לעומת מה שנראה כמו סרט נעורים (מעודדות ביצ'יות, נשף סיום, קליקות שמחולקות ביותר דייקנות… ממשהו… שמחולק בדייקנות יתרה) שהנראה כל כך קלישאי עד שהייתי בטוח שהוא פארודיה עד שהכותרת הפגיזה BRATZ.
יש סרט לבראטז. This Are The End Times.
פרשי האפוקליפסה מתקרבים, ראגנוק מתדפק על הדלת… עידן הקולנוע הזה מגיע לסופו בקריסה פנימית של סרטי סופר גיבורים, צעצועים וחיות מצחיקות- כוכב שקורס לחור שחור שבולע את עצמו ואז מקיא את עצמו מרוב גועל.
אבל היי…. תמיד אפשר לחקות לסרט הבא של פיקסאר.
שאלת תם
למה הרעיון של 'בראטז' (סרט שמבוסס על סדרת צעצועים) יותר גרוע מ'רובוטריקים' (סרט שמבוסס על סדרת טלויזיה שמבוססת על סדרת צעצועים)?
אתה מניח שבראטז הן צעצועים.
ואני נאלצת להניח שזה כי לא נאלצת להיחשף באמת לזוועה הזו. באופן אישי, לו הייתי עומדת בפני הבחירה, הייתי מכניסה הביתה פסולת רדיואקטיבית לפני הבובות / סדרה / סרט האלה. גם ככה גדל בארץ דור פקאצי למדי, למה לחנך אותם* להיות כאלה במיוחד?
(אני אומרת אותם, אבל למעשה זה יותר אותן – הילדות שיגדלו על הזוועה הזו… בואו נגיד שפתאום הפמיניזם המפעם ברעיון הברבי מעורר בי געגוע עז)
לאו דווקא.
בעוד שברבי מחקה את הגוף הנשי, ומציגה אידיאל בלתי ניתן להשגה (המקרה של הברבי המקורית די ידוע, נכון?), ההופעה החיצונית של הבראץ מעוותת לגמרי ולא מעודדת (בעיניי) רצון להידמות להן.
בנוגע לפקאצתיות – טרם נתקלתי בהשפעה שלילית של הבראץ על הילדונת (בת השש), אבל אולי זה כי היא נחשפה לבובות הפיזיות בלבד, ולא לסדרת הטלוויזיה ו/או לסרט.
דווקא, בהחלט.
בעוד ברבי אולי השפיעה על תפיסת הגוף ו/או היופי של ילדות, הבראטז הן השפעה אקטיבית (שכוללת מתקפה בהמון ערוצים – בובות, סדרות, סרטים, מדבקות) שמייצרת אידיאל התנהגות מעוות (החל מהשם שלהן וכלה בהתעסקות האובססיבית שלהן בבגדים). ואני אומרת את זה אחרי דיון שערכתי עם מישהי שנתקלה בסדרה במקרה, בו גילינו ששתינו הגענו באופן עצמאי בדיוק לאותה מסקנה: הבראטז מעודדות פקאצתיות.
עדיין, לאו דווקא.
אני (וחשוב מכך, הקטנה) מכירה רק את הבובות. ההתנהגות המדוברת אולי (אני בהחלט מאמינה לך) מופיעה במדיום בו הבובות מונפשות, אבל לא כשהילדה עצמה מפעילה את הבובה (שוב, לא על סמך הסדרה שהיא לא ראתה).
ההתעסקות בבגדים היא לא נושא חדש לתעשיית הבובות דמויות האדם, והיא לא נושא שאי אפשר לתקוף אותו מכיוונים אחרים, פורים יותר. בילדותי הברביות היו ה-דבר, כולן שיחקו בהן וכו'. עם זאת, אותי ואת חברותיי עניינה יותר היצירה – עיצוב הבית לבובות (כולל הפיכת כסאות), השיער (כולל בובות מגולחות) ואיך לא – הבגדים. ברגע שהדגש מושם על הטעם האישי ומוסט מכיוון אסתטיקת העדר המוכתבת (ועוד לא נגעתי בכלל בהתנהגות המוכתבת בסדרה/ סרט), אני לא רואה בבובות האלו כל רע.
מגבלות המסגרת
האם חשבתן לצבוע את צבע עורן של הבובות לשחור? להלביש אותן בבגדי עבודה ולשלוח אותן לעדור בשדה? לעצב את הבית כבסיס צבאי?
כשהייתי ילד, היתה לי חללית צעצוע ובה שני אסטרונאוטים. שיחקתי איתם שעות על גבי שעות, עם חברים ולבד. ובכל זאת, האסטרונאוטים מעולם לא הלכו לתצוגת אופנה, אף פעם לא החליפו בגדים, ובערך בכל המקרים המריאו לחלל.
להאשים את הבובות במשהו זו תהיה היתממות, כמובן. אבל הן עדיין משקפות משהו בעל מסגרת ברורה, ובאמצעות המשחק בתוך המסגרת הזו, הילדות לומדות מה היא ובכך משכפלות אותה. ניתן לפרוץ את המסגרת – אבל פשוט הרבה יותר שלא לייצר אותה מראש.
(אלו היו 60 שניות של אנתרופוסופיה)
מגבלות המסגרת
אני מסכימה, כמובן. ולא, לא צבענו את עורן בשחור (אם כי אני די בטוחה שניסינו ללכנס את עיני אחת מהן), הן לא נשלחו לעבוד בשדות, אבל הן ייצגו עבורי סוג של שחקניות – בשלב מסוים כרתי את ראשן ליצירת תאטרון בובות לאחי הקטן. העלתי את אודיסיאה, אגב. לעתים עצם קיום המסגרת מוביל לפריצתה.
בעקרון, אם נחזור לבראץ, אני פשוט בוחרת לא להתעלם מהתרבות הפופולרית, אלא לנסות לכוון את הדרך בה הקטנה תופסת ומעבדת אותה. במילים יותר פשוטות – כן, אפשר אולי להימנע מהמסגרות, אבל זה לא קל. מסגרות קיימות בכל מקום, החל בשיעורי מלאכה נפרדים ביסודי שלי לבנים (שריתכו) ולבנות (שרקמו) וכלה בסט ה"רופא" בו מופיע רופא כגבר ואחות כאישה. אז כן, הבראץ מכתיבות דרך משחק מסוימת, אבל זה לא שונה מכל מסגרת מקבעת אחרת בה נתקלים מדי יום. וזו לפחות אחת כזו שאני יודעת איך להתמודד איתה.
זה עדיין מאבק (לגדל ילדונת כשהיא כבר מנסה לגלגל על לשונה פנינים כמו "זה פשוט מ-א-מם" בחיקוי הגננת).
אגב, פה החלק של ההורים גדול יותר
מאשר של החברה. יש בובות שחורות מהסט של ברבי, והסיבה העיקרית שהן לא הכי נמכרות, והבלונדה הברבית הכי נמכרת – היא פשוט כי ההורים מעדיפים לקנות משהו זה ולא אחר. ובקיצור, צריך בעניין הזה להפנות מבט גם כלפי פנים, לא רק כלפי הפרסומאים; מי שרוצה לקנות לבניו ברבי שחורה יכול, אבל ברוב המקרים הוא לא יעשה את זה. והסיבות שבגללן הוא לא יעשה את זה, משפיעות הרבה יותר מאשר הברבי משפיעה.
(ואצלנו, כשקיבלנו עוד לפני שנהיינו הורים ברבי 'נדירה' ממישהי שאוספת – העדפנו להיפטר ממנה והבאנו לבת-דודה שכבר אוהבת ברביות, והשארנו אצלנו רק את ה-Cabbage Patch Girl, שגם אותה קיבלנו מתנה).
כל מילה בסלע.
לא היה זה כאן שמישהו תיקן ואמר
שכל מילה בסלע מקורו בסלעים או משהו, והמשמעות האמיתית של הביטוי מאוד שונה ולמעשה הפוכה למה שאנחנו חושבים (כלומר, "כל מילה בסלע" משמעו "המלים שלך לא שוות יותר מדי")?
אני מלנקק כאן
כתבה מספר 3824
לתגובה המקורית של מרווין – זו שבה הזכיר, בדיוק כמו שאמרת, שהמשמעות המקורית של "כל מילה בסלע" היא שהמילים אינן שוות הרבה.
יתר הפתיל שבא אחר כך היה אי הבנה שהתפתחה לויכוח מעגלי, והוא נמחק (אבל אציין לפרוטוקול שבתגובה האחרונה בפתיל ההוא, מרווין הסביר שמבחינתו הייתה אי הבנה, ולא הייתה כוונה להיטפל לאף אחד).
זה נכון ולא נכון
ההורים יכולים לנסות לקנות לילדים את הבובה השחורה, אבל הילדים לא פראיירים. מבחינתם זו הבובה הפחות שווה.
כי באופן קבוע, כשיש סדרה של בובות – תמיד זו השחורה או המלוכסנת וכו' היא הסייד קיק של הבובה הראשית, הלבנה.
לפני כמה זמן שחזרו בארה"ב את ניסוי הבובות משנות ה-50 (זה ששימש ראיה בפס"ד בראון) ומדהים לראות איך ילדים שחורים בגיל גן שם מצביעים בלי שום היסוס על בובת התינוק הלבנה כשמציגים בפניהם את השאלה "איזו בובה יותר טובה\נחמדה\יפה". ההיסוס מגיע רק ככשואלים אותם "איזו מהבובות יותר דומה לך"…
קודם שההורים ינסו.
יש הורים שמנסים, אחרת לא היו הבובות השחורות. אין מספיק הורים שמנסים, אחרת הבובות השחורות היו רוב.
אפלייה מתקנת?
אני מבינה את העקרון המנחה אותך, אבל מה בדיוק גורם לך לחשוב שרוב של צריכת בובות שחורות הוא האידיאל?
פליטת קולמוס.
אני לא חושב ש'צריך' ככה או ככה.
אבל בהתחשב בכך שרוב הציבור האמריקאי והאירופי הוא לבנים,
למה זה כזה מפתיע שרוב הבובות לבנות?
אתה בטוח שרוב הציבור האמריקני לבן?
נדמה לי שהם עדין הקבוצה הכי גדולה, אבל כבר לא הרוב לעומת כל הקבוצות האחרות (שחורים, לטינים, אסייתים…)
אם אני זוכר נכון, עדיין מדובר ברוב.
לפי הלינק הזה, חיפוש מאוד שטחי – עדיין יותר משבעים אחוזים.
http://www.factmonster.com/ipka/A0004925.html
(אז הטיעון צריך להיות ששבעים אחוז מהבובות צריכות להיות לבנות, 12 אחוזים שחורות, 12 אחוזים היספאניות…)
ואפילו ברבי יהודית אחת אין. בושה.
זה אמנם הייתה הלצה
אבל אני סבורה שאם הממציאה של הברבי היא יהודיה, לא באמת צריך לחפש מעבר לזה.
אה, ושני הפני שלי לדיון: בילדותי מעולם לא חשבתי שהברבי היא מראה שאני צריכה לשאוף אליו, יותר נהניתי מעקרון המצאת העלילות (הדביליות) וכמובן – ההלבשה והעיצוב. אף על פי כן, כבר נקראתי "ברבי" מספר פעמים בחיי הבוגרים (ותמיד במובן שהוא חיובי בעיני).
אכן
הברבי המקורית נבראה בצלמה של ברברה הנדלר היהודייה (והיום הם משווקים גם אחת ערבייה ).
לאחותי הקטנה היתה ברבי שחורה אחת (אם כי זכור לי שתווי פנייה היו לבנים קלאסיים ושערה חלק וארוך) אך אתרע מזלה ותמיד שאחת הברביות היתה צרכה להבחר לניסוי כלשהו (החל מניסוי שתכליתו לבדוק האם שערן של הברביות עמיד באש ועד התזת ראשים ברוטלית) תמיד השחורה נבחרה למשימה.
לא בדיוק. השם הוא על שמה של ברברה הנדלר,
הבובה נבראה בצלמה של בובה גרמנית (! ולמקרה שהחמצתם את הרמזים לתורת הגזע: גרמנית! ארית! בלונדית! גודווין!), ומדובר כמובן בעוד מזימה יהודית להשתלט על העולם ולטמא את הגזע הארי על-ידי ייצור בובות עם פרופורציות בלתי-אפשריות שיגרמו מגפת אנורקסיה בקרב הבלונדות האריות, יא!
http://en.wikipedia.org/wiki/Bild_Lilli_doll
דיסקליימר: מה שכתבתי הוצא מהקשרו וגם מה שאכתוב בתגובה הוצא מהקשרו.
באזורים מסוימים בארה''ב
הם כבר לא הרוב או רוב זעום. מיאמי ולוס אנג'לס על קהילות ההיספנים העצומות שבהן הן הדוגמה הראשונה שקופצת לראש.
אז?
זה לא משנה את התמונה הכוללת.
סתם נדחפתי להביא את שני הסנטים שלי
בדיוק, זה לא מפתיע.
אם נעזוב (או ננסה לעזוב) את ההשפעה החברתית, בבסיס העניין הילד מזדהה עם הבובה הדומה לו (והדוגמא על הילדים השחורים שבחרו את הבובות הלבנות כמועדפות היא בפרוש תוצאה של השפעת הסביבה).
*בדדוקציה אני יכולה לומר שהילדה שלי מעדיפה את בובת הבראץ עם השיער הכהה על פני הבלונדינית דווקא (אנחנו כהות שיער).
אני מניחה שהמצב האופטימלי הוא זה שבו בובות המייצגות את מרבית גווני האנושות תהיינה זהות בפופולריות בקרב הצרכנים. הבעיה היא שהערכת הבובות נובעת מהערכת האנשים, ואותה קצת יותר קשה לשנות.
שאלת תם
1) לרוטריקים נתנו 20 שנה להתבשל על אש הנוסטלגיה.
2) הפרומו נראה גרוע. ממש גורע. זוועתי אפילו. במהלך שלוש דקות חזיתי בכל קלישאה אפשרית מסרטי נעורים חולפת על פני בהירות מסחררת, לפני שהטויסט (הלא צפוי להפליא אגב) של שם הסרט הופיע הייתי משוכנע שמדובר באיזו פארודיה/תרגיל פוסט מודרני/ הפוך על הפוך/ של דיקונסטרקצית סרטי נעורים.
אז כל מה שצריך הוא לחכות 20 שנה,
ואז הבראטז יהפכו מסתם זבל לזבל נוסטלגי, ויהיה בסדר לעשות עליהן סרט.
לשם ההבהרה, אני מסכים שהטריילר נראה רע, וסביר שהסרט יהיה רע לא פחות. אני לא מסכים רק עם הסטנדרט הכפול: השתמע מההודעה שלך כאילו עצם הרעיון לעשות סרט על פי פרנצ'ייז צעצועים מסחרי עכשווי הוא סימן לסוף העולם – בעוד סרט מפרנצ'ייז מסחרי עתיק נחשב משום מה להתרפקות נוסטלגית על ילדותנו. שניהם פרסומות באורך מלא, באותה מידה.
אז כל מה שצריך הוא לחכות 20 שנה,
ת'אמת? כן.
כי אחרי 20 שנה, לא זוכרים אותם בדיוק..והתפיסה אולי תיהיה שונה..
וזה יהיה לא יודעת.
יותר כיפי.
הרובוטריקים, בסופו של דבר, הייתה סדרה כ"כ מעניינת, עם משמעות פילוסופית?.
לא, זו הייתה סדרה לבנים על רובוטים נלחמים..
אם הבראטז ישרדו 20 שנה,
העולם במצב כל כך גרוע שלעשות מהן סרט כבר לא יזיק לו בשום צורה.
רק בערך.
טכניקת השיווק של הסברו, אם אני מבין נכון, הייתה ליצור ולשווק את ה-Transformers כחלק מסיפור מסגרת. סיפור המסגרת הזה נועד אמנם למכור צעצועים, אבל אלו צעצועים שהומצאו ויצאו לשוק *במקביל* לסדרת טלוויזיה וסדרת קומיקס. אופטימוס פריים ומגטרון, לדוגמא, הופיעו לראשונה כשכבר היה ברור שהם המנהיגים של שני זרמים יריבים של רובוטים משני-צורה מהחלל החיצון, שהתרסקו על כדור הארץ ממש מזמן, ושבו לתחייה ב-1984 – והם הופיעו לראשונה גם בחנויות הצעצועים, גם בחנויות הקומיקס וגם בטלוויזיה.
המקרה של הברטז (וגם של ברבי, אגב) שונה: היה ליין צעצועים נטול-סיפור, אלא רק עם דמויות ואביזרים. כשהצעצועים הצליחו במיוחד, המציאו להן סיפור מסגרת ברור (גם אם מחורבן) והתחילו עם מוצרים עלילתיים כמו סדרות טלוויזיה, ועכשיו גם סרט.
אני לא אומר שסגנון אחד מבטיח יצירת איכות והשני זבל, אבל נדמה לי שהסיכוי שהסיפור והדמויות יהיו מעניינים במקרה הראשון גדול יותר.
כרעי עוף (טופיק)
אוי הטרילור לבראץ' הייה זוועתי..
ישבתי עם ההורים שלי ואחי וראינו את הטרילר, אני בדיוק ממלמלת לעצמי "אני לא מבינה איך סרט כזה הדיע לארץ, הוא בד"כ יוצא בארה"ב, מרוויח גרושים ואז מוציאום אותו ישר לדיוידי" ברגע שאני מיסיימת, עולה הכתובית של בראץ.
פשוט חצי צעקתי "מה" , אני נשבעת, ששמעתי עוד כמה כאלה באולם.
נורא ואיום :|
ראיתי את הטריילר לבראץ
ובזמן הצפייה בו אמרתי לעצמי זה נראה כמו "ילדות רעות" אבל בלי התחכום, השנינות, המקוריות והכריזמה של השחקניות. ובכלל מאז "הת'רס" אין קומדיית נעורים שהלכה עד הסוף.
ראיתי את הטריילר לבראץ
תן לי להבין:
בראץ= קומדיית נעורים?
(או שאולי אמרת את זה בלי קשר, ואני לא הבנתי בכלל?)
אני מניח שהכוונה הייתה לילדות רעות
ידיעת פוטר
אם כבר הכל מלא כאן בדיבורים על הארי פוטר, אז הנה עוד קצת: בהמשך של טרנד ה"שחקנים מפורסמים בתפקידים של שניה וחצי", נעמי וואטס תגלם את נרקיסה מאלפוי בסרט השישי.
http://www.news.com.au/couriermail/story/0,23739,22124731-5012980,00.html
לא היו דיבורים עליה בתור אמברידג' מתישהו?
היא לא ליהוק רע, בסך הכל, כי היא בהחלט דומה מבחינה חיצונית, אבל איכשהו היא לא מסתדרת לי לא בתור היצור הקטן והחלוש שהוא נרקיסה מאלפוי בשישי, ולא בתור היצור הקטן והחלוש שמנסה להעמיד פני חזק בספר השביעי.
וואטס? אמברידג'?!
מי שדיבר על זה בטח היה שיכור.
אז מי זו הייתה?
זכורים לי בזמנו דיבורים על ליהוק של איזו בלונדינית צעירה יחסית. איכשהו הייתי בטוחה שדיברו על וואטס, וזה נשמע לי מאוד מוזר.
שניה, אני אחפש.
שרליז ת'רון, באיפור של 'מונסטר'?
ידעתי.
כבר כשקראתי את הספר חשבתי שהיא תשחק אותה.
עדכון:
לא, היא לא.
http://moviesblog.mtv.com/2007/07/25/harry-potter-casting-rumors-untrue-say-actors-reps/