קיץ 2009, שבוע שני: סטאר טרק.
'סטאר טרק' היה פרנצ'ייז מת עד סוף השבוע הזה. סדרת הטלויזיה האחרונה בוטלה עקב מיעוט רייטינג, הסרט האחרון היה כשלון כלכלי גדול, קהל המעריצים השרוף והמזדקן התחיל למצוא לעצמו חיים, ומעריצים חדשים לא נוספו. בשביל מקרים כאלה המציאו את הריבוט, והריבוט של 'סטאר טרק' (או בעברית, 'סטארטרק'), הצליח במשימה. הסרט פתח עם 72.5 מיליון דולר.
גם הפעם לא מדובר בפתיחת ענק של מאה מיליון פלוס – עושה רושם שבקיץ הזה הן יהיו פחות נפוצות מאשר בשנים הקודמות – ובכל זאת 'סטארטרק' הגשים את כל הציפיות ממנו. כלומר: בתוך שלושה ימים הוא הכניס יותר מהכנסותיהם הכוללות של שישה מבין עשרת סרטי הסדרה הקודמים. זה עניין של פחות משבוע עד שיעבור בהכנסותיו את 'מסע בין כוכבים 4' ויהפוך לסרט המצליח ביותר בסדרה, אם לא מתחשבים בענייני אינפלציה. הדבר הכי חשוב בסכום הזה הוא ההוכחה שבניגוד לסרטים האחרונים בסדרה, הסרט לא משך לקולנוע רק טרקיז. בין אם אתם אוהבים את ג'יי. ג'יי. אברמס וכל הקונצים שלו או לא, הוא הצליח במשימה שהוטלה עליו: לקחת את 'מסע בין כוכבים' ולהפוך אותו לפרנצ'ייז רלוונטי.
בשדה הקרב העכשווי יותר של קיץ 2008, 'סטאר טרק' אמנם השיג פתיחה גדולה פחות משל 'וולברין' מהשבוע שעבר (85 מיליון), אבל שזה לא יטעה אתכם: בסופו של דבר, כל הסיכויים ש'סטאר טרק' יהיה הסרט המצליח יותר מביניהם, לפחות בארה"ב. לטרק יש את מה שלוולברין אין – את אהדת הקהל. 'וולברין' קיבל יחס של סרט פופקורן סביר במקרה הטוב, ואיכסה כוללת במקרה הרע. חוסר ההתלהבות של הקהל מתבטא בהכנסות סוף השבוע השני שלו – 27 מיליון דולר, ירידה של 68 אחוז. לא נעים. ל'סטאר טרק', עם הביקורות הנלהבות (קצת יותר מדי, אולי: 95% בעגבניות?!) והמעריצים שמבטיחים לחזור לצפיה שניה ושלישית, לא סביר שזה יקרה. אם לא יהיו הפתעות, טרק יעקוף את וולברין בשבועות הקרובים. 200 מיליון? מוקדם לומר, אבל יש מצב.
נמוך יותר בעשיריה, העסקים רגועים והמספרים קטנים. סרט אחד נוסף יצא להפצה רחבה, אבל מעט מאוד אנשים שמו לב: 'Next Day Air' הכניס 4 מיליון דולר. זה לא ממש מעט כמו שזה נשמע: הסרט הוקרן במספר קולנועים קטן יחסית, ממוצע ההכנסות שלו לאולם סביר וגם התקציב צנוע. הסרט נראה כמו הגירסה ה"אורבנית" (במילים אחרות: שחורה) ל'אננס אקספרס' – שני סטלנים שמים יד במקרה על משלוח גדול של סמים, ומסתבכים עם כל העולם בניסיון להתעשר ממנו בלי למות בדרך. המבקרים לא היו נחמדים.
בשבוע הבא, בארץ ובארה"ב: 'מלאכים ושדים'. 'צופן דה וינצ'י' פתח עם 77 מיליון דולר, והגיע להכנסות של 217 מיליון בארה"ב, ו-758 מיליון בכל העולם – כל זאת למרות שהוא נחשב לסרט משעמם מאוד. 'מלאכים ושדים', ההמשך, מקבל בינתיים תגובות טובות הרבה יותר, אבל הוא מבוסס על ספר מצליח פחות. כמה הוא ישיג? תרגישו חופשיים לנחש. בכל מקרה, הצלחה או כישלון, צפו להיסטריה תקשורתית מוחלטת בארץ. ווווו! איילת זורר! היא משלנו!
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
וואו...
לא חשבתי על זה אבל אחרי שקישרת בין הדברים קלטתי שזה כל-כך נכון.
לא רק כותב, הוא אפילו ביים פרק.
הרבה כסף
בינתיים 2 סרטי קיץ הכניסו הרבה כסף. מה עוד מצפה לנו הקיץ? האם זה יהיה הקיץ הרווחי ביותר בהיסטוריה?
אוף...
אני מתביישת ש"האנה מונטאנה" עדיין בכלל ברשימה הזו. כנראה שהקהל שהכי אפשר לסמוך עליו הוא ילדות מתלהבות בנות 8 עד 12.
אהמ, אהמ
הקהל שהכי אפשר לסמוך עליו הוא ילדות מתתלהבות בנות 8-12 ו*ההורים המסכנים שנקלעו לסרט הזה בלי שהם עשו משהו רע*. איי אינסיסט.
ומה רע ב''האנה מונטנה''?
יש ברשימה סרטים הרבה יותר גרועים.
אוף...
הכסף הגדול מגיע מהגילאים הקטנים לא?
תסמונת סרט ההמשך
לפי מה שהבנתי מהדוח"קו, ההצלחה של סטארטרק מיוחסת לזה שסרט טוב, בניגוד לקודמו שהיה, אפעס, פחות.
אבל אם יש משהו שמאות דו"חקואים לימדו אותנו, זה שרמת הכנסות סרטי ההמשך (בעיקר בסופ"ש הראשון) לא תלויה באיכות הסרט, אלא דווקא באיכות הסרט שקדם לו. ככה שסרטי המשך גרועים מצליחים בגלל פרקים קודמים מוצלחים, וסרטי המשך מוצלחים נכשלים בגלל פרקים קודמים גרועים.
אז איך זה מסתדר אם הטענות של הדו"חקו לגבי הסיבות להצלחת סטארטרק? לפריקוולים יש חוקים משלהם בעניין הזה?
תסמונת סרט ההמשך
מדובר בהתחלה מחדש של הסדרה, זאת אומרת שהוא לא סרט המשך לשום סרט מהסדרה (יש 10!).
*האמת עדיין לא הבנתי עם מדובר בהתחלה מוחלטת מחדש שמתעלמת מהסדרה המקורית לגמרי או פשוט סרט מקדים לסדרה.
לריבוט חוקים משלו,
בייחוד כשהוא מגיע הרבה זמן אחרי הסרט הקודם בסדרה. ע"ע באטמן.
מה גם שנדמה לי שהסרטים הקודמים בסדרה היו מיועדים בעיקר למעריצים האדוקים, בעוד הסרט הנוכחי מיועד לקהל הרחב שרבים ממנו בכלל לא יודעים שהיו פעם סרטים אחרים.
תסמונת סרט ההמשך
סרטי המשך רגילים יוצאים לקולנוע בסביבות 3 שנים לאחר הסרט הקודם בסדרה (שזה פרק הזמן שלוקח בדרך כלל מהרגע בו מאשרים את הפקת סרט ההמשך לאור הצלחת סרט הקודם, ועד שהסרט מוכן לצאת לקולנוע).
בפרק הזמן הזה, ההתרשמות מהסרט הקודם עדיין טריה בראשם של הצופים. בשלוש שנים עדיין זוכרים מה חשבו על הסרט הקודם, ובינתיים הסרט הספיק גם לעשות את הסיבוב שלו בדיוידי ולהגיע לכבלים בדיוק לפני הקרנת סרט ההמשך, כך שרוב הקהל הרלוונטי כבר קיבל דיווחים על הסרט הקודם אם לא צפה בו בעצמו.
הסרט האחרון בסדרה של סטאר טרק יצא לפני שבע שנים, וכבר אף אחד לא ממש זוכר אותו (ואפילו כשהוא יצא, אף אחד לא ממש שם לב אליו), והשיווק של הסרט נעשה כולו כסרט חדש, תוך התכחשות הקודמים שממילא אף אחד כבר לא זוכר.
עדכון תוצאות האמת
75, ולא 72, ל'סטאר טרק'.
עם עוד 4 מיליון דולר מערב יום חמישי.
כך שהסרט כבר הגיע ל-80 מיליון דולר שלו.
מספר נחמד ועגול שאני מאוד מרוצה ממנו.
מצד אחד רציתי שהסרט יצליח כדי שיתנו לי עוד סרטים או סדרה בעתיד הלא רחוק.
מצד שני, אני לא כזה מת על ג'יי ג'יי כבמאי, אז אני שמח שהוא לא שבר קופות בצורה חסרת פרופורציות כך שיסגדו לרגליו.
מרשים.
עם הפצה באמת רחבה (4200+-) היה מתאפשר לו לגרד את ה80 (ואולי באמת יוסיפו לו אולמות בשבוע הבא, על חשבון וולברין הצולל).
בעניין העגבניות הטריות – ואמנם טרם ראיתי את הסרט – הנתון לא נראה לי קיצוני במיוחד. סה"כ מ95% מהביקורות עולה התרשמות שקרובה יותר ל"סבבה" מאשר ל"אשפה". זה לא שנתנו לו ציון של 9.5 או משהו כזה.
בנוגע לציון
לפי הסקירה כאן, הציון הוא 83 מ-100:
http://www.metacritic.com/film/titles/startrek2009
לא שזה מדעי, אבל בכל מקרה…
וגם אני עדיין לא ראיתי את הסרט ויש לי לבטים אם כדאי לראות או לחכות…
דווקא כן 72
מסתכלים על הרווחים נטו (אחרי קיזוז מיסים ושאר ירקות).
אה... לא.
הדו''חקו נגע בנקודה שגם לי הפריעה:
ציון העגבניות נראה לגמרי מחוץ לכל פרופורציה. אם תקראו קצת ביקורות, תראו שיש הרבה ביקורות חצויות ואפילו ביקורות עם עגבנייה טרייה שמתחילות ב: "הסרט הזה הוא שעמום". נראה לי שלפחות במקרה הזה, השיטה לא עובדת משהו. קחו את וול-E לדוגמה. זה ממש לא הגיוני ששני סרטים עם יחס שונה לגמרי בביקורות יקבלו את אותו ציון כמעט.
אולי יש פה מקרה של עורכים עם נגיעות אישיות…
הדו''חקו נגע בנקודה שגם לי הפריעה:
ממש מגיע לסרט כל נקודה שהוא קיבל,הסרט הכי טוב של השנה:אחלה עריכה,אחלה אקשן,אחלה בימוי,אחלה סיפור,
אחלה סרט
10|10
הדו''חקו נגע בנקודה שגם לי הפריעה:
א. זו דעתך. אני מדבר על שיטת העגבניות שמסתמכת על הרבה דעות.
ב. אם כל מה שיש לך להגיד זה "אחלה" אז… אני חושב ששנינו חווים סרט אחרת ולכן לא אוכל להתייחס לדעתך כמו ביקורת רלוונטית.
נזדמנה לי ההזדמנות לראות את 12 קופים על המסך הגדול. שלא אלך?
אז הגעתי. וגיליתי שזה סרט הפתיחה של כנס על האבולוציה ויומולדת מאתיים לדרווין. אין לי בעיה עם דרווין. ואז עלה מישהו לנאום ודיבר על דרווין. זה כבר היה קצת פחות נחמד, אבל עם השנים פיתחתי סבילות לא רעה להרצאות אקדמיות. שרדנו. ואז. אה, אז.
"אני רוצה להגיד כמה מילים על הסרט" יכול להתפרש במגוון דרכים. אולי איזו פרשנות אקדמית, חשבתי לעצמי. אולי כמה מילים על למה הוא נבחר כסרט הפתיחה של הכנס, מה הקשר שלו לאבולוציה ואיזה רפרנסים לדרווין פספסתי אי שם בפנים. "אני הולך לתאר את העלילה לפרטי פרטיה הלא-רלוונטיים ביותר תוך ספיילור הצורה של הסרט האומלל ועם טעויות גסות" איכשהו לא נראה לי מתאים.
"זה סרט מאוד קשה, לא לצפייה, אבל למעקב, צריך מאוד להתרכז, אז אני אעזור לכם קצת: יש שם איזה בלבול בתאריכים, הוא מתרחש ב-1997, אבל הוא נכתב לפני זה אז זה העתיד, ויש אסיר שאמור לחזור שנה בזמן כדי להשיג דגימה של וירוס אבל בטעות הוא חוזר 7 שנים ל-1990"?!?! אני תוהה – לא ראית את הסרט, או שסתם לא הבנת אותו? בכל מקרה, אתה מביך את עצמך – ויותר מזה, את הכנס שלך. אולי כדאי שפעם הבאה תערוך תחקיר קצר?
(הסרט, אגב, מדהים על המסך הגדול. וגם כותרות הפתיחה שלו נהדרות, בהקשר לסקר האחרון: המערבולת האדומה עם המוזיקה המצמררת…. אוף!)
אבל מה אתה רוצה מהמסכן? הוא אמר שזה סרט קשה למעקב
ושיש צורך להתרכז. כנראה שהוא לא התרכז מספיק ולא עקב מספיק.
או שהוא פשוט רצה להדגים את נכונות התיאוריות של דרווין.
להדגים שגם גנים של אידיוטים שורדים זה לא נסיון להפריך את דרווין?
לצערנו המשותף, ממש לא.
Fittest = המתאימים ביותר לקיום *בסביבה בה הם חיים*.
תראה, אני מבינה לפספס דברים מסוימים בסרט.
אבל אם הוא חושב שההווה של הסרט הוא ב-1997 וקול חוזר בזמן שנה אחת, הוא לא הבין את עלילת הסרט *בכלל*. או שהוא לא טרח לראות אותו עד הסוף. או בכלל. ואז להתחיל לספר לנו שקול מופיע לרגע בטעות במלחמת העולם זה… תמוה. לא, בעצם זה היה תמוה בכל מקרה. אבל לפחות אז הייתי מבינה למה נתנו לו לדבר על הסרט בכנס אקדמי. קצת.
נזכרתי בימי ביה''ס,
כשהנאום לפני הקרנת "הפסנתרן" היה פשוט תקציר העלילה, ובכל זאת ארוך יותר מהסרט עצמו.
וגם בכל הפעמים שהיועצת ספיילרה לכל דכפין את סצינות השמלה ב"רשימת שינדלר".
בנתיים ביקורות מהללות לUP .
100 אחוז בעגבניות מ12 ביקורות וחלק טוענים שזה הסרט הטוב ביותר של פיקסאר והטוב ביותר עד עכשיו של השנה.
פיקסאר עשו סרט טוב?!
מי היה מאמין.
יש לי גם הרגשה שלמרות שהוא קרוב לוודאי אחד הסרטים הטובים של השנה
הוא לא יקבל מועמדות לאוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר.
תראה הכל יכול לקרות בימינו...
למרות שאני בטח בדעת מיעוט פה אבל, לטעמי מכוניות ובגא לייף לא היו כאלה טובים..כאילו הם היו נחמדים ודי סטנדרים אבל לא יותר מזה…
לא הצלחתי לראות את מכוניות עד הסוף.
זה מה שאמרו גם על רטטוי ועל וול-E
כלומר, זו נהייתה התגובה הסטנדרטית. אני סקרן לדעת איך נראית ביקורת לסרט של פיקסאר שבאמת יוצאת מגדרה.
זוכר את הקטע ההוא באינדיאנה ג'ונס הראשון?
כשפתחו את התיבה?
ואפילו אורי קליין נהנה!!!
טוב נו בערך..
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,392,209,35938,.aspx
אוי
איך, לעזאזל, בנאדם שכותב במאי 2009 "לא צפיתי בסרט בתלת ממד זה שנים רבות" יכול להיחשב למבקר קולנוע רלוונטי? קליין מעיד על עצמו במשפט הזה שהוא לא ראה בתלת-מימד את 'ביוולף', 'הארי פוטר ומסדר הפניקס', 'מסע אל בטן האדמה', 'בולט', 'מפלצות נגד חייזרים' או 'בלאדי ולנטיין' – ואלה רק הסרטים שהוקרנו בארץ. נכון, אף אחד מהם הוא לא יצירת מופת שתיזכר לדורות. רובם אפילו לא סרטים טובים. אבל הם כן חלק מתופעה גדולה ומשמעותית שצוברת תנופה כבר כמה שנים ומשנה את פני הקולנוע כפי שאנחנו מכירים אותו, לטובה או לרעה. מי שמתיימר לדעת משהו על המקום שבו נמצא הקולנוע ההוליוודי בשנת 2009 צריך להתנסות בסרט תלת-מימד, אפילו רק כדי שיוכל להגיד שלדעתו זה מיותר. אבל לא לטרוח לראות אפילו סרט אחד כזה, ולהתגאות בכך? למה שנקשיב למי שעד כדי כך לא טורח להשאר מעודכן? על סאונד שמעת? ועל צבע?
כנראה שגם אני, אה, לא ממש רלבנטי.
כי לא ראיתי אף אחד מהסרטים האלה בתלת-מימד. את רובם, האמת, לא ראיתי בכלל, מלבד "בייוולף" – ובאותה תקופה, כדי לראות אותו בתלת-מימד, היה צריך לנסוע עד לקריית-ביאליק. צפיה בו בדו-מימד לא ממש שכנעה אותי שמימד נוסף היה עושה ממנו סרט טוב.
ובכל זאת ראיתי כמה סרטים בשנה-שנתיים האחרונות, פרסמתי ביקורת על חלק מהם, אפילו ב-"עין הדג".
אז כנראה שחוסר-חשיפה לתלת-מימד עדיין לא עושה מצופה (ומבקר) הקולנוע הממוצע אחד שתקוע עמוק בעידן הסרט האילם בשחור-לבן. חכה קצת ל-"אווטאר" בשביל הכרזה כזו.
ההבדל בינך ובין אורי קליין
הוא שאתה לא מקבל משכורת על עבודה כמבקר ופובליציסט בענייני קולנוע. לראות סרטי תלת-מימד בשלב זה זו לגמרי לא חובה תרבותית של כל צופה. אבל מבנאדם שלראות סרטים זאת העבודה שלו יש לי דרישות אחרות.
מצד שני
אורי קליין, אילו היה קורא באינטרנט ומעוניין להתווכח איתי, היה מן הסתם מאשים אותי ובצדק בכך שבהשכלה הקולנועית שלי יש חורים הרבה יותר גדולים מ'בלאדי ולנטיין'. נגד הטיעון הזה אין לי הרבה מה להגיד. אני מודה שההשכלה שלי בנוגע להתפתחויות בקולנוע משנות העשרים ועד השבעים לוקה בחסר. ובכל זאת, לדעתי כדי להביע דעה על מה שקורה בתחום הקולנוע *היום* יותר חשוב לדעת מה קורה בקולנוע *היום*. אחרת כל כתבה שלך תהפוך לרשימה אינסופית של השוואות והתייחסויות לסרטים ולתופעות מלפני שלושים שנה פלוס, שאין בה עניין לגבי מי שאין לו ידע קולנועי אנציקלופדי. כמו ביקורות של אורי קליין.
אני לא בטוח
שההתייחסויות של אורי קליין לסרטים ולתופעות מלפני שלושים שנה לא מעניינות את *כל* מי שאין לו ידע אנצקלופדי. אישית אני יכול לקרוא באותו יום גם דו"חקו וגם כתבה של אורי קליין שמתארת איך זה היה להיות כוכב במסגרת שיטת האולפנים של הוליווד לפני 60-70 שנה, ושניהם מעניינים אותי.
אבל זאת בדיוק הנקודה:
כבר שנתיים מפמפמים לנו שהעתיד של הקולנוע הוא בתלת-מימד, וכבר שנתיים שהעתיד הזה קיים בעיקר בדמיונם של המפיקים, בעלי האולפנים והיחצ"נים. מילא שהמבקרים לא משתפים פעולה (עוד לא היה לך שום סרט תלת-מימד עכשווי שהוכתר כקלאסיקה מודרנית – לא בסקאלה של "האזרח קיין" וגם לא בזו של "מלחמת הכוכבים") אבל גם הצופים לא – ההצלחה המסחרית הכי גדולה שהניב לנו גל התלת-מימד הנוכחי היא הופעות של האנה מונטנה. במצב כזה, אני יכול להבין את אורי קליין אם הבשורה התלת-מימדית הנוכחית עדיין לא מרגשת אותו. נכון לכרגע, עדיין אין סיבה להתרגש ממנה.
ובמובן הזה, הניסיון ההיסטורי של קליין הוא גם יתרון: הוא היה בסביבה בפעמיים-שלוש האחרונות שבו התלת-מימד הקולנועי הבטיח הרבה ולא קיים.
זו כמובן זכותו לא להתלהב
אבל זו חובתו להתנסות במה שהוא לא מתלהב ממנו, לפחות כדי שיוכל לומר שהוא לא מתלהב ממנו. רוג'ר איברט מתעב תלת מימד, ובזמן האחרון מנהל מין מיני מסע צלב שבו הוא טוען שוב ושוב שזו טכנולוגיה מיותרת שרק מפריעה לחוויית הצפיה – אבל הוא אומר את זה אחרי שצפה בסרטים כאלה. הוא אולי לא נהנה מזה, אבל זה מתפקידו להתעדכן במה שקורה בקולנוע בימינו.
אני גם מתחיל לפקפק בזה שסרטו של קמרון יהיה זה שיביא את בשורת
התלת-מימד.
ככל שהתקציב עולה ככה אני מתחיל לחשוב יותר ויותר על כך שאין שום סיכוי שהסרט יחזיר את ההכנסות שלו. שלא לדבר על התסריט שדלף לרשת וקיבל ביקורות גרועות והעובדה שהסרט האחרון של קמרון היה "טיטאניק" שהיה אומנם מהנה, אבל אחד מסרטיו החלשים ביותר.
אני גם מתחיל לפקפק בזה שסרטו של קמרון יהיה זה שיביא את בשורת
זה גם היה הסרט האחרון שלו שבו התקציב עלה ועלה… התחיל בכ 120 ונגמר בכ 195. נדמה לי.
אח"כ בא המדרון התלול שבסופו ההוצאות פחות ההכנסות היו בערך מינוס מיליארד וחצי דולר
לא שזה טיעון אמיתי מהבטן. אין לי מושג מה הוא עושה כרגע
הוא החמיא לעמוס גיתאי, למען השם!
כבר בגלל זה צריך לא לקחת את הביקורות שלו ברצינות.
נו, כמו שלא היתה לו בעיה
לפתוח את ספיישל סטאר טרק בעיתון בנאום ארכני על למה הוא רואה סטאר טרק, לא מבין בזה ולא יודע כלום. מבחינתו העיתון זה הבלוג שלו, והוא כותב שם בזרם תודעה, בלי דאגות כמו אם משהו מזה רלוונטי, קוהרנטי או נהיר. או אפילו אם יש צביון.
אוף, זו הייתה כתבה מעייפת.
קראתי אותה כדי לסנן לתרגומון (האיש, לא האתר) ספויילרים, ולא הבנתי למה כל ההקדמה הזו, אם כל מה שהוא נתן בהמשך הוא סקירה היסטורית מרדימה.
דירוג שחקנים לפי האוסקר:
עיתונאי הספורט מספר אחד בעולם ביל סמונס(שהוא גם חובב סרטים) שכותב בESPN המציא שיטה שבהתחלה הייתי סקפטי בנוגע אליה אבל מסתבר שהיא עובדת ממש לא רע.
השיטה מנסה לדרג את השחקנים לפי זכיות ומועמדיות לאוסקר. הדירוג הולך כך:
7 נקודות- זכייה בשחקן הטוב ביותר.
4 נקודות- מועמדות לשחקן הטוב ביותר.
3 נקודות- זכייה בשחקן המשנה הטוב ביותר.
1 נקודה- מועמדות לשחקן המשנה הטוב ביותר.
נכון שזה לא לגמרי מדוייק.
אבל אצל הנשים המובילה היא מריל סטריפ עם 56 נקודות. ואצל הגברים ג'ק ניקולסון עם 46 נקודות.
אז נכון שיש שחקנים שהיה מגיע להם יותר "נקודות" ממה שיש להם כמו רוברט דה נירו או מרלון ברנדו.
אך בכל זאת שיטה לא רעה.
והילרי סאוונק אחת מן השחקניות הגדולות של הדור
או שהשיטה לא ממש עובדת.
הייתי אומר שהיא לא ממש עובדת, דווקא בגלל הדוגמה של סוואנק.
שחקנית שהופיעה משום-מקום, פחות או יותר, לקחה אוסקר ואז די נעלמה. ואז היא עשתה קאמבק, ושוב לקחה אוסקר, ושוב די נעלמה.
השנה היא תגלם את אמיליה אירהרט
תפקיד אוסקר קלאסי. עוד קאמבק-היעלמות?
תראה היא נתנה שתי הופעות גדולות.
שאכן היו ראויות מאוד. אז כן היא די ראוייה. ובנשים העניין כמובן הרבה יותר מסובח. כי מה לעשות יש פחות שחקניות טובות משחקנים טובים.
לשחקנית הכי טובה כנראה של הדור הנוכחי יש 21 נקודות(קייט וינסלט) שזה 7 נקודות יותר מסוואנק שזה הרבה מאוד.
אז מה השיטה הזאת אמורה לדרג, בעצם?
את גדולתו של שחקן? האיכות שלו? מספר הפעמים שבהם הוא היה מועמד לאוסקר?
בדוגרי היא אמורה לדרג
את האיכות של שחקן אבל בעיקר את עומק הקריירה שלו.
אוקיי, איפה פוסט מספר 5000?
(אני מתנצל אם כבר היה דיון בנושא והחמצתי אותו)
אנחנו במספר 5001, והיומית של אותו יום ממוספרת 4999. ניסיון להגיע לכתובת כתבה מספר 5000 נדון לכישלון, בינתיים. אז איפה חוגגים את ה-5000?
וואו.
זה כל כך… וואו.
ראיתי עכשיו את "חופשייה ומאושרת". רכשתי לאחרונה את הדויד של "עירום" (שעדיין ממתין, ארוז בניילון, ליום בו ארגיש יציבה מספיק נפשית לצפות בו שוב בלי להיכנס לדיכאון). ומה שמדהים בעיני הוא עד כמה הסרטים האלה דומים, מזוויות כל כך שונות: תמונת מראה אחד של השני. זה לא נראה לי לגמרי הגיוני, בהתחלה. אז חשבתי לשאול אם עוד מישהו הבחין בזה…
בשני הסרטים אין באמת עלילה, רק עיסוק מעמיק בדמות: אדם אחד, אינטליגנטי מאוד, שמסתובב בלונדון ונתקל בטיפוסים משונים במיוחד, קצת משתעשע בהם, וממשיך הלאה. שתי הדמויות מתנהגות בצורה קצת לא הגיונית ולא אחראית, לא לגמרי מתאימה לסביבה שלהם. שתיהן מסרבות להתבגר. שתיהן מצליחות להיות כריזמטיות ואפילו לעורר חיבה, גם כשהן פגומות או שליליות. שתיהן מגולמות נפלא (דיוויד ת'וליס כג'וני הוא ההופעה הטובה ביותר שראיתי, נקודה, סאלי הוקינס מקסימה בתור פופי, דמות שמשוחקת רק טיפה פחות טוב הייתי רוצה כנראה לחנוק). אבל עירום הוא הביבים והאפלה והרוע האנושי והייאוש, ג'וני לועג לאנשים במקרה הטוב ומתעלל באנשים בצורה הכי נבזית במקרה הרע, וחופשיה ומאושרת הוא קליל ומתוק, כולו אהבת אדם וחן וחסד ורחמים, פופי משועשעת מהאנשים המוזרים שהיא פוגשת, אבל גם אכפת לה מהם. הצפייה בשני הסרטים האלה יצרה אצלי תחושה ששניהם עוסקים באותו אדם מצדדים שונים, השתקפות אישית של היוצר אולי, שעבר בחמש עשרה השנים שבין הסרטים האלה שינוי משמעותי באופי ותפיסת עולם.
כמה חבל שמבין שניהם, חופשיה ומאושרת הוא סתם מצוין, ועירום הוא המופתי.
הסרטים של מייק לי מונעים בידי הדומוית ולא בידי העלילה. הוא מתבסס על עבודה ארוכה עם השחקנים על הדמויות לנפי כתיבת התסריט, מה שמוביל לרוב למשחק מעולה לתוצאה מרגשת. הרעיון של תמונת המראה של שני הסרטים מעניין, אם כי לדעתי שניהם הם חלק מגוף יצירה אחיד וארוך (ופסימי יותר מאופטימי). לדעתי פופי שומרת כל הזמן על חזות שמחה ועוזרת, אבל היא עדיין מודעת היטבל כך שהחיים הם לא כל כך מתוקים ויש בהם הרבה סבל, כולל סבל שלה. אבל היא מאמינה (באופן המזכיר את החסידות) שבעזרת הגישה החיובית היא תחווה את הצדדיםהיותר מאושרים של החיים.
מלאכים ושדים
כמה אפשר לזבל את השכל בסרט אחד… זה ה- שעמום הטוטאלי. אם זה היה תלוי בי, הציון בעגבניות היה צריך להיות הפוך יחסית לצופן…
מלאכים ושדים
גם אני ראיתי את הסרט אתמול
ובלי להיכנס לספויילרים, אני חושב שכל האולם זז באי נוחות ברגע שהגיע הקטע עם הבטריות…
(שלא לדבר על זה שסירסו חצי מהספר, אבל בסדר, למי שלא קרא את הספר זה לא יפריע)