 |
||
| מי אתם? זו לא שאלה פילוסופית, אלא פשוט שאלה סטטיסטית. אנחנו רוצים להכיר אתכם – בעיקר את אלה מבינכם שבדרך כלל לא מגיבים – קצת יותר טוב, באמצעות הטופס הקטן הזה. זו לא חובה, אבל נשמח לשמוע מכם. |
15.06.2007
|
|
יומית
מי אתם? זו לא שאלה פילוסופית, אלא פשוט שאלה סטטיסטית. אנחנו רוצים להכיר אתכם – בעיקר את אלה מבינכם שבדרך כלל לא מגיבים – קצת יותר טוב, באמצעות הטופס הקטן הזה. זו לא חובה, אבל נשמח לשמוע מכם.
מי אתם? זו לא שאלה פילוסופית, אלא פשוט שאלה סטטיסטית. אנחנו רוצים להכיר אתכם – בעיקר את אלה מבינכם שבדרך כלל לא מגיבים – קצת יותר טוב, באמצעות הטופס הקטן הזה. זו לא חובה, אבל נשמח לשמוע מכם.
הלוגו של עין הדג עשו לי אסוציאציה חזקה ל BIG BROTHER
כן, זה ממש כמו הצעה חוק 892
האתר לא מנוהל על ידי אמנון כהן?
מתוך סקרנות
הייתי מציע לערוך את המשאל הזה שוב במהלך החופש הגדול. זה לא יכול להיות מקרי שבחודשים יולי-אוגוסט חלה עליה במספר הטרולים באתר.
ומצד שני
יש דברים שאנחנו לא רוצים לדעת.
אנחנו די על הגבול, לא?
על הגבול, אבל לא מעבר לו.
הטרולים עוד לא השתחררו מבית הספר.
על הגבול, אבל לא מעבר לו.
אל תקרא לי סנובית כי אני לא מתנשאת…
אוי, מאיפה זה בא ?
אני מתנשא, אני?
על מי אני מתנשא, על עצמי? אני מסיים את כתה ט', ואני יודע על מה אני מדבר. כשילדי השכבה המופלאה שלי יהיו בבית עם עודף זמן פנוי, יהיה מאצריג'ויסינג בעין הדג (שקט, לילי!).
אני מתנשא, אני?
זאת היתה הערה כללית
אני שונא את הביטוי הזה "טרולים"
אני לא חושב שיש לו מקום באינטרנט, אבל אני לא פה לחנך אף אחד…
בכל מקרה, גם בהמשך לסקר שהיה היום באתר – אני לא חושב שיזיק לו קצת יותר קבלת פנים לחדשים :) לא כולם מגיבים פה כי הם לא מרגישים מספיק ראויים…
בכל מקרה, סתם מצאתי הזדמנות לפרוק.
אני מתנשא, אני?
אז איך אתה מציע לכתוב לחכמולוגים המנוזלים הנוהגים לכתוב תגובות בסגנון "שתוק יהומו למה תלא מבין כלוםםםם" וחושבים שהן מראות כמה הם גברים?
שגיאת כתיב
התכוונת ,אני מאמין, לציטוט של הפובליצסט הנודע פרנץ קישונט והתכוונת ל " יא אומו"…
אני מתנשא, אני?
למה ישר להקצין ?…
הקצנתי כדי להראות שכן יש מקום לביטוי ''טרול''.
גם אנשים המודעים לקיומם של סימני פיסוק יכולים להקרא טרולים, אם התגובות שלהם מטומטמות ופוגעות.
אני הייתי טרול, ולצערי אני עדיין נלחם בדחף.
שמע, הלוואי והיו יותר גולשים שהיו חוששים להגיב בפעם הראשונה.
ואני לא אומר שהגולשים האלה צריכים להשאר על ההר ולא לחצות את גבולות הארץ המובטחת אף-פעם. אבל למי שמגיע לאתר בפעם הראשונה בהחלט לא תזיק שוטטות לא-פעילה של יומיים-שלושה, להתרשם מאופי הדיונים, מאופי הביקורות, ואז להכנס פנימה כשיש להם קצת יותר מושג על הדינמיקה פה.
ובניגוד למה שנדמה, מגיבים חדשים שנכנסים לפה בפעם הראשונה, מתנהגים בנימוס וכותבים דברים מעניינים דווקא זוכים לקבלת פנים טובה מאוד. המגיבים שמקבלים זובור הם אלה שנכנסים פנימה עם נעליים מלוכלכות, מחרבנים על השטיח, ואז מתלוננים כשמישהו בא לנקות אחריהם.
''טרולים'' הוא *לא* ביטוי שמתייחס למגיבים חדשים
או לחתך גיל מסוים. יש לו משמעות מסוימת מאד שמתייחסת לאופי המגיב ולאופי התגובות שהוא כותב (כפי שהרחיבו הרוסי הקטן ורז).
רסן את עצמך.
אין לי כוח להיכנס לזה, אבל זה לא אומר שאני לא אטרח.
מה עשיתי? <מבט תמים וטהור>
אני מקווה שהצלחתי לשלוח את שלי, כי משהו השתבש אצלי בדרך.
גם לי.
נקווה.
אתם יכולים לתאר מה השתבש?
כשלחצתי בפעם הראשונה,
הוא טען ש-The connection was reset, אחרי ריפרוש הוא שאל אם אני מודע לכך שאני הולך לשלוח פרטים בטופס, אמרתי לו שכן, ורק אז ראיתי את דף התודה.
כשלחצתי על ''שלח'', המסך הפך ללבן.
רעיון מצוין
וח"ח למי שישב ויקרא את כל המשובים האלו, יקח לו הרבה זמן לדעתי =)
אפשר בבקשה דוגמה ל..
"סרטי feel good וסרטים קלילים"?
לא שהייתי מסמן את זה, אני פשוט מתעניין בהגדרה של הז'אנר :P
בגדול, דברים שגורמים לך לצאת מהקולנוע עם חיוך טיפשי
למשל, 'מעודדות צמודות' או 'מילים ולחן' (אפילו שלכל אחד מהם יש ז'אנר נוסף שהוא משתייך אליו. אבל ממילא יש הרבה סרטים שמתרחבים מעבר להגדרות של ז'אנר אחד ספציפי).
בגדול, דברים שגורמים לך לצאת מהקולנוע עם חיוך טיפשי
אגב, שכחתם לדעתי שאלה חשובה בסקר: "האם אתה משתמש בעין הדג כתחליף לצפיה בסרטים?"
לי, למשל, אין כל כך הרבה זמן פנוי בימים אלה כדי לשבת וממש לראות כל סרט חדש שיוצא. האתר הזה מאפשר לי להישאר מעודכן תרבותית בלי להיכשל בלימודים.
אפשר בבקשה דוגמה ל..
גם בלי לדעת מה זה בדיוק החלטתי שזה אחד הז'אנרים האהובים עלי מעתה ואילך. האסוציאציה לג'יימס בראון קנתה אותי.
איזה סוג של סרטים אני מעדיף?
סרטים טובים.
אין לי העדפה לאף ז'אנר.
אני מכיר סרטים טובים וגרועים בכל הז'אנרים.
כמו אני לא מבין את אלו שבפריציפ לא ילכו לראות סרט צרפתי או סרט בשחור לבן או סרט ישן או סרט ישראלי.
פרינציפ לא, אבל תסכים איתי
שממש קשה למצוא סרטים ששוים צפיה ברשימתך הנ"ל?
למשל, לגבי הצרפתים, אני מת על טקסי, או אמלי, אבל הם כ"כ נדירים מסוגם.
ולגבי הישראלים כנ"ל: מרס תורכי, כנפיים שבורות, כל סרטי קישון ו-זהו בערך. אולי אם בארץ יפסיקו לדחוף עירום/גסויות/עממיות יתר ל כ ל סרט בלי סבה, נגיע לאנשהו.
ככה זה...
"אולי אם בארץ יפסיקו לדחוף עירום/גסויות/עממיות יתר ל כ ל סרט בלי סבה, נגיע לאנשהו."
גם בהוליווד זה כך, ברוב הסרטים לא הייתי נוגע אפילו עם סמן לייזר.
אבל בסך הכל, סרטי העממיות+עירום (ולרוב גם אלה עם הגסויות) אלה הסרטים שהולכים הכי טוב, או לפחות אלה שלרוב נהפכים ל-"קאלט" בעייני רוב האנשים בארץ.
למשל הרשימה הזאת, קח אותה והעבר אותה דרך פילטרים של כמה עממיות ועירום וגסויות יש בכל סרט, ותראה שלרוב זה מה שמשפיע (עם כמה יוצאי דופן כמובן!)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2907674,00.html
זה לא עניין של מה לא לראות.
זה עניין של מה כן. כמו שיש במאים שמסרטים שלהם יש לך יותר סיכוי ליהנות, כך יש אנשים שיהנו יותר מז'אנרים מסוימים. אם ניקח קומדיה רומנטית טובה וסרט אקשן טוב, רוב הסיכויים שאני אהנה יותר מסרט האקשן. אם ניקח קומדיה רומנטית גרועה וסרט אקשן גרוע, בטוח שאני אהנה יותר מסרט האקשן. זה לא מפריע לי לאהוב קומדיות רומנטיות מסוימות (למשל ארבע חתונות ולוויה), זו פשוט העדפה ז'אנרית, זה הכל. לא צריך להיות כל כך שלילי.
(כל זה בלי לומר שאני לא אעריך את זה אם אנשים יגלו יותר פתיחות לסרטים בשחור לבן. זה מאוד יקל עלי לדחוף לכלל אוכלוסיית העולם את רעל ותחרה וההצגה חייבת להימשך)
''ההצגה חייבת להמשך''
לא מכיר סרט כזה.
אולי את מתכוונת ל"להיות או לא להיות" (לוביץ', 1942) ?
''ההצגה חייבת להמשך''
דווקא יש סרט כזה, לא ישן במיוחד (אבל בשחור לבן) על הפקה דלת תקציב של המלט. לא זוכר מי ביים, זוכר שזה סרט מצחיק ומבדר מאוד.
אם כי, "להיות או לא להיות" שהזכרת ראוי גם הוא להידחף לכל העולם אחד מן הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם.
של קנט בראנה כמובן…
http://www.imdb.com/title/tt0113403/
להיות או לא להיות - שאלה
אתה מתכוון לסרט של מל ברוקס?
לא, למקור שמל ברוקס מתבסס עליו.
ועם כל הכבוד למל ברוקס (ויש, הרבה) – ערוץ הסרטים שידר לא מזמן את שתי הגרסאות אחת אחרי השניה, ולא הצלחתי לשרוד אפילו 20 דקות מזו של ברוקס לאור ההשוואה. מסקנה: מל ברוקס ורימייק, שילוב בעייתי.
יודעים מה? זה ממש כיף.
ממש נחמד לשמוע מאנשים שמעידים על עצמם שהם לא מגיבים (בכלל, או כמעט שלא), או לפחות לדעת באופן יותר ישיר על קיומם. וכבר בשעות הבודדות מאז שהסקר עלה למדתי כמה דברים על גולשי האתר שלא ידעתי עד עכשיו. ולכל מי שכתב הצעות, בקשות ותלונות – תודה. גם אם מטבע הדברים לא נוכל להגשים את המשאלות של כולם – מעניין לקרוא. למי שהחמיא על האתר כפי שהוא – גם תודה. ולמי שרצה ביקורת על 'Oldboy' – יש כבר (קוראים לו בעברית 'שבעה צעדים').
ולמי שעוד לא כתב – יאללה, תכתבו.
הטופס לא מופיע
אני מקבל דף לבן…
נסה שוב,
או ctrl-F5. אין סיבה שהוא לא יופיע.
הי! דברו יפה על טרולים.
חוץ מזה שאני חושבת שאני טרול איכותי, ושאני בקושי מדברת עם טרולים מעפנים אחרים שמתעניינים בנינט ה100ממת ותאמינו לי שלא יגלשו כאן גם בחופש הגדול.
חוץ מזה, קיוויתי לכתוב שאני אלמנה בת 14, אבל חשבתי שאתם יותר מידי אינטיליגנטים בשביל לקנות את זה, אגב, בתור אחת שהייתה בהודו שנה, יש אלמנות בנות 14 אז אל תתפלאו אם מישהי כן תכתוב לכם שהיא אלמנה בת 14- סתם לידע כללי..
הצעת שינויי
יש כמה שדות שכדאי היה להפוך אותם לבחירה מרובה, ספציפית מקום גלישה ומקום צפייה בסרטים. אני רואה הרבה סרטים בקולנוע, אבל לא נראה לי שיש מישהו שרואה יותר סרטים בקולנוע מאשר בבית. אולי תעשו שאלה בסגנון של כמה סרטים ראית בקולנוע בשנה האחרונה או משהו.
-האשף הדגול
מקומות שמורים Anyone?
הצעתי כבר לעורכים הנכבדים להוסיף, במקביל ללוח הסרטים ובתי הקולנוע, גם לוח כיסאות טובים. לי ולאחי יש כבר רשימה נכבדת של אולמות, שורות, כיסאות שהם בדיוק באמצע (מקוזזים לאולמות עם שביל באמצע כשצריך) וגם זמני פרסומות משוערים בשעות מסוימות.
המטרה היא שכל אחד יוכל לבוא ולבקש את המקום המדויק באמצע ולא לסמוך על קופאים וקופאיות שאולי מעדיפים דווקא לגמור איתכם מהר.
שבצו זאת בשדה התוספות שלכם בטופס אם נראה לכם שזה רעיון טוב.
שכחתם את השאלה המכריעה מכל...
"האם 'עין הדג' משפיעה על החלטותיך בנוגע להשקעת הזמן בסרטים (חדשים וישנים)?"
או משהו כמו "האם אתה מרוצה מהביקורות באתר (ואולי גם מזמן עדכונו הנוכחי)/ האם הן עוזרות לך?"
והאפשרויות הכי נוחות לפי דעתי, יהיו: "במידה מועטה; במידה רבה" וכו'.
(:
איזור בארץ
ומה עם לא בארץ? סימנתי צפון, למרות שאני בצד השני של הכוכב, אני עדיין כמה קווי רוחב טובים צפונה על הגלובוס.
כן, שכחנו את חו''ל :-/
אבל אתה יכול לא לסמן אף אופציה, ואז בשדה של "קיבוץ / כפר / קרת" לכתוב שאתה בחו"ל.
אני מניח שזה מה שדן ברזל עשה.
אני, לדוגמא, גר בגואטמאלה.
(בקרית יובל)
אומנם רוב השכנים שלי
הם תאילנדים, רומנים, ניגרים ופיליפינים, אבל לא הייתי ממהר להוציא את דרום תל אביב מחוץ למפה.
זה גם מה שאני עשיתי (-:
(גרמניה)
זה גם מה שאני עשיתי (-:
אני פשוט כתבתי שאני אוהבת סרטים בריטים.
זה בא מתוך תקווה לחיות בבריטניה ברגע שאני אסיים את חיי בארץ. (תיכון צבא).
כן, שכחנו את חו''ל :-/
כן, זה מה שעשיתי. אבל ביחד עם ההתעקשות לקיים את הקון בישראל מכל המקומות (!), קוראי עין הדג בחו"ל מתחילים להרגיש שיכול להיות שנקודת הכובד (ובשביל נונין: השוורפונקט!) של האתר היא, ובכן, בישראל.
מציאות נושכת, אין ספק.
דימוי מתאים
גם כך החיים כאן דומים יותר ויותר לקסלשלכט…
לזה אתה קורא קסלשלכט?
אולי מבחינת הפלסטינים, וגם זה מוטל בספק רב. מבחינתנו, זה לכל היותר מנסור סטודנטיאלי מכוער – שרק ההיסטריה הלאומית הקבועה שלנו גורמת לנו לראות בו את 'דמדומי האלים'.
לזה אתה קורא קסלשלכט?
בלי להכנס לפוליטיקה – לא התכוונתי לקסלשלכט במובן הצבאי. אלא לתחושה (שהיא כמובן שלי) שהמקום הזה הולך וסוגר עלינו. לפרטים פנה למר אברום בורג.
זה כנראה סרט האימה הכי מפחיד שחוויתי אי פעם
התזה שלי רודפת אחרי באינטרנט! כן כן, כל רגע ללא כתיבה יגרור עונש.
(מואהאהאהאה, מגחכים קצינים פרוסים מתים).
עכרור וסולוצו, נסגור על קסלשלאכט בוואלהאלה? אבל מהר, כי עוד מעט מוחקים לנו (ובצדק) את התכתובת הזאת. ובדמדומי האלים ננוחם.
מנסור סטודנטיאלי?
כשמדובר בעכרור, אני מפחדת לשאול
תמיד יש לי הרגשה שזה ייגמר בנאום פוליטי חוצב להבות.
דו קרבות בסיוף שקיימים עד היום בעיקר בארצות דוברות גרמנית.
http://en.wikipedia.org/wiki/Academic_fencing
במאה ה-19 העסק היה אכזרי הרבה יותר מאשר היום. יש תיאור טוב שלו בספר 'שלושה בבומל' (ההמשך הפחות ידוע ופחות מצחיק של 'שלושה בסירה אחת').
וההרבה יותר מטריד.
אוי, כמה שעות שינה איבדתי אחרי אמירות בסגנון "הגרמנים הם אנשים נחמדים אבל ממושמעים יתר על המידה, ומי יודע מה יקרה אם פעם יקום להם מנהיג שכוונותיו לא טהורות" (הטקסט עבר פילטרים של תרגום גס שלי וזיכרון כושל, גם שלי, אבל זו רוח הדברים, באמת.). שיהיה בריא ג'רום ק., איזה כושר הבחנה היה לו.
מה זה הפתיל-רוסית וונאבי* הזה?
אני בעד להנהיג מדיניות שבה מילים בשפות זרות באות עם הערת שוליים תרגומית, ואסור לדון על דקויות המשמעות שלהן. מי איתי?
_____________
* תיעתוק קלוקל של המושג הלועזי Wannabe – מישהו שמנסה, ללא הצלחה, להיות כמו מישהו אחר
מי אינגליש ניכט פירשטיין.
זיבן, זיבן, איין – צווי!
שאבין, את רומזת לאיזה פתיל בהשתתפותי?
אחד?
הרבה.
גרררר...
מה זה הפתיל-רוסית וונאבי* הזה?
מאצ', אני מוכנה לתרגם – אם את מוכנה ללמד אותי איך עושים את הקו המפריד הזה.
ואני מוכנה לתרום קן צרעות.
(לא, אין באמת קשר. אבל במקרה יש לי אחד מוכן במרפסת, ואני מוכנה לתרום אותו)
__________
למיטב ידיעתי זה קו מפריד שמורכב מהרבה קווים תחתונים (אנדרסקור)
אה...
טוב, אני אתרגם ואברח לפני שיגיעו תרומות נוספות מהסוג הזה וכדי לא לחזות במחיקה הכואבת
שוורפונקט – "נקודת כובד". הביטוי הצבאי של הקונפסט הזה הוא ערך כלשהו (שטח שולט על המפה, מבצר, עיר בירה, ארמון אסד וכאלה) שתפיסתו תוביל להתמוטטות ההגיון הפנימי של המשך ההתנגדות של המערכת היריבה. וזה לא חייב להיות משהו מוחשי כמו "מפקדה קדמית" או "ג'בל X", יכול להיות גם רעיון/ערך מופשט כלשהו.
קסלשלאכט – קרב כיתור. מתודה טקטית/אופרטיבית חביבה על קצינים עם מונוקל וכאלה שקראו עמוד אחד יותר מדי מקלאוזביץ. מוביל (אם הוא מצליח) להשמדה יעילה של מספיק כוחות אויב.
וולהאלה – משכן האלים במיתולוגיה הנורדית, שם (אם את שואלת אותי) יושב קלאוזביץ עד עצם היום הזה ומנסה להסביר לשליפן למה, הו למה, זה לא יכול היה לעבוד בחיים.
__________________
הצליח!
הצעה חשובה
אני מציע לשים פינה שבה כל אחד יוכל לקרוא את כל התגובות שלו בעמוד אחד(וגם של אחרים)
יעני כל התשובות אי פעם בדף אחד?
זה די מוזר, לא?
אני מציע להחזיר את שלטון הברזל
אין עוד מלבדו.
הצעה חשובה
מהרגע שיש לך שם משתמש קבוע, ואתה משתמש רוב הזמן באותו השם, מספיק חיפוש מתקדם בשביל השם שלך בשביל למצוא את כל התגובות שלך[שרשמת במסגרת המותאם].
אפשר למצוא עד מאתיים וחמישים תגובות בלבד.
אני, למשל, הגבתי באתר הרבה יותר ממאתיים וחמישים פעמים.
ושוב:
למה זה טוב?
זה מעניין.
למשל:
משום מה עלתה לאחרונה השאלה, מתי בעצם התחלתי להגיב באתר. היות ואין לי שום זיכרון משלי, ניסיתי לחפש את התגובה הראשונה שלי – אבל זה לא ממש הצליח לי.
יש פתרון פשוט יותר
בשביל לפתור את זה מספיק להוסיף אופציית חיפוש לפיה תוצגנה ראשית ההודעות הישנות ביותר ולא החדשות ביותר.
הו, כן!
אפשר בבקשה להוסיף את זה לרשימת ההמלצות לשיפור שלי?
זה אמנם פותר את הבעיה הזו.
אבל כל עוד לא מאפשרים לראות יותר מ-250 תגובות, זה יוצר בעיות חדשות (למשל, לא מאפשר לחפש תגובה חדשה של מישהו מסוים אם הוא הגיב יותר מ-250 פעמים, או לבדוק מתי מישהו הגיב בפעם האחרונה – למשל כדי לראות אם הוא כבר חזר מהיעדרות ממושכת).
למעשה,
זה מאפשר למצוא רק את 250 התגובות הראשונות של כל כינוי, תגובות שלא משתנות, ומה עם אנשים שמגיבים כאן שנים ויש להם המון תגובות? מה אם מרווין צריך לחפש איזו אנקדוטה שמופיעה בתגובה ה-255?
יש גם רעבים באפריקה
לא התיימרתי לפתור את כל בעיות העולם…
אבל לעניינך – אני לא מבין כיצד הבעיות הללו נוצרות. לא הצעתי שהאופציה היחידה תהיה "הצג תוצאות ישנות קודם" אלא שהיא תהיה אופציה. תחת חיפוש "הצג תוצאות חדשות קודם" ניתן לגלות מתי מישהו הגיב לאחרונה (פשוט מילוי שם המשתמש שלו ב-"נכתב על ידי" וחיפוש חופשי) וכך גם למצוא את התגובות החדשות ביותר שלו.
ברור שעדיין אי אפשר לסקור את כל פועלו הענף של מגיב ב-"עין הדג" כל עוד יש חסימה של 250 תגובות. מצד שני – אני חושד שחסימה היא חיונית כדי למנוע יצירת דפי תוצאות ענקיים שיכבידו על האתר.
מצד סופי – אני לא המתכנת של האתר, אז אין לי באמת מושג.
יש גם רעבים באפריקה
מה שברור הוא שהמתכנת של האתר הוא גם המתכנת של האייל, וששם ניתן לחפש לפי התגובות הישנות ביותר. כך שניתן להניח שכעיקרון זה אפשרי.
לגבי החיפוש ללא הגבלת תגובות – אני חושד שאתה צודק, אבל אני חושד גם שיש לי עוד פחות מושג ממך.
כדי לקבל תוצאות חיפוש בסדר כרונולוגי עולה
בצע חיפוש עם התבחינים הרצויים.
בשורת הכתובת (שלאחר ביצוע החיפוש כוללת את כל משתני החיפוש) אתר את המחרוזת:
מחק את הספרה אחת, והקש Enter
יעבדוך עמים.
כיון שלא היית הלילי הראשונה באתר
זה מקשה על האיתור, אבל יש סיכוי שתגובתך הראשונה היא אחת מאלו:
כתבה מספר 359
כתבה מספר 485
וואו. 2003? באמת?
נראה לי שאיבדתי שנה איפושהו.
וואי, עכשיו בא לי למצוא את ההודעה הראשונה באמת שלי
אבל אני לא מצליח, זו שחתמתי בשם גל ואז גל אחר גער בי על גנבת שמו…
תקשיבו, חשבתי, הדבר היחידי שחסר לי כאן, זה ביקורת על פורנו.
דווקא יש.
חפש את 'גרון עמוק'.
או '300'
מעניין.
זה הז'אנר היחיד שאני חש שיש באתר יותר מדי ביקורות שעוסקות בו.
עוד הצעה
אולי יהיה עדיף אם נוכל לעבור מדו"ח קופות לקודמו או הבא אחריו דרך "הבא" או "הקודם" אם אתם מבינים אותי
אין ''הבא'',
אבל בצד ימין של כל דו"חקו אפשר לראות רשימה ארוכה של דו"חקואים קודמים ואפשר לעבור ישר אליהם.
היה מישהו שהציע את זה.
* אני רק בתחילת סיכומי ההערות, אם כי ככל הזכור לי ההצעה הזו הועלתה רק פעם אחת (ואתם יכולים לנחש לבד מה ביקשו הכי הרבה).
_____
נ.ב.
זו ההזדמנות למסור לדובי הסגול שכן, אנחנו באמת קוראים את זה.
עוד הצעות
בנוסף למה שכתבתי בטופס..
אני חושב שיהיה מאוד נחמד לעשות RSS בשביל רשימת הסרטים שמוקרנים בארץ, כך שעל כל סרט חדש אפשר יהיה לקבל התראה בקורא ה-RSS, גם אם לא כתבתם לו ביקורת.
ויהיה גם נחמד אם יהיה מסך בו תהיה רשימה מסודרת של הסרטים שבארץ, ממויינת למשל לפי סדר ההגעה.
מצידי, אני מוכן לכתוב את זה בעצמי, למרות שלא נראה לי שטל יסכים.. יש לי נסיון של כ-3 שנים עם PHP (ונראה לי שבאשמתכם.. אני מניח שבעיקר בגלל שהאתר שלכם פועל על PHP, התחלתי ללמוד את הנושא).
ועוד הצעה-
יהיה נחמד אם כשאתם מוחקים תגובות בלי שום סיבה נראית לעין-תכתבו למה.
אמר ונמחק בענן עשן...
ואז מה?
יתפתח דיון על מדיניות המחיקות שלנו וכל אחד יגיד אם לדעתו המחיקה היתה מוצדקת או לא? לא, תודה.
יש לנו כמה כללים בסיסיים שאנחנו מוחקים לפיהם. אנחנו לא נהנים מהמחיקות האלה – הן רק מעמיסות עלינו עבודת שיטור מיותרת.
אני מבין את הרצון
לדעת למה נמחקה תגובה, במקרים שזה לא ברור. אבל בדרך כלל זה לא מעשי שנכתוב לאדם אחד באתר הסבר למה מחקו לו תגובה – ושאנשים סתם ייכנסו לכתבה במתמשכים כדי לקרוא את ההסבר הזה. זו הסיבה שאנחנו עושים את זה רק לעיתים רחוקות.
אם – *ורק אם* – את חושבת שהרבה תגובות שלך נמחקו באופן שיטתי; אם זה מפריע לך מאוד; ואם התשובה *לא* נמצאת כאן:
http://www.fisheye.co.il/static/faq-posts.htm#erasure
את יכולה לכתוב לנו מייל על זה, וננסה להסביר.
כן, וגם מה שלונג אמרה
למה שמישהו יחשוב שאתם מוחקים לו תגובות בלי סיבה?
כל מי שמגיב כאן יותר משבוע יודע שאין אתם נוהגים להתנכל למגיבים סתם כך. מי שעדיין חושב כך, שייתבייש.
חוץ מזה, גם אם לא הייתם כאלה סחבקים פתוחים ונחמדים, בכל זאת הייתם הסמכות באתר. אם הסמכות אומרת שפעלתי לא נכון, ההנחה הראשונית שלי אמורה להיות שאכן פעלתי לא נכון. רק לאחר שבחנתי את העניין בחינה מדוקדקת וזהירה, רצוי שלוש פעמים, אני יכול להעז להגיד שקיים סיכוי שטעיתם[*].
____________________________
[*] פעם חשבתי שרק הישראלי המצוי צריך להפנים את האמת הפשוטה הזאת, אבל לאחר שנה בבית הספר למדעים בחברת מספר יוצא מן הכלל של אולטרה אינטליגנטים, אני מבין לחרדתי שבכל הנוגע לכיבוד סמכות, האולטרה אינטליגנט נמצא כמה וכמה שלבים אחרי הישראלי המצוי. אתם יודעים, אחרי חודש, אווירת "אני יותר חכם מהמורה, שימצוץ" הכללית מפסיקה לשעשע ומתחילה ממש לעצבן.
אין לך מושג כמה מרצים מצוינים תוכנית אמירים איבדה בגלל הגישה הזו
איזו - ''הקשב לסמכות'' או ''המורה טמבל''?
''אני יותר חכם מהמורה''
אינני מופתע. גם אני הייתי פורש.
הבעיה עם הגישה שלך?
לפעמים המורה טועה (ויש כאלה שטועים לעיתים קרובות מאוד). ציות עיוור לסמכות גם הוא לא הדרך הנכונה לחיות.
אינני מציית ציות עיוור,
אלא מניח שלרוב הסמכות היא סמכות מסיבה טובה, ומאמין שאדם צריך להיזהר מאד לפני שהוא טוען את ההפך; וגם כשבעל הסמכות הוא טמבל, יש לפנות אליו בזהירות ומתוך כבוד, להוציא מקרים קיצוניים. בכל מקרה, עורכי עין הדג אינם מטומטמים או רשעים, ואני חושב שהפגנת הכבוד המזערית ביותר שהם ראויים לה היא שקוראי האתר לא יניחו שמוחקים את התגובות שלהם ללא סיבה.
אבל הם גם לא החוק באזורי הספר האלה.
אני חושבת שכולם (עורכים וגולשים כאחד) ירוויחו אם הגישה תהייה קצת פחות "הבה נציית לדמויות הסמכות / מ-ד-י-נ-ת-מ-ש-ט-ר-ה", ויותר ההבנה שכשנכנסים לבית של מישהו צריך להיות קצת מנומסים ולהתחשב ברצונו, וזכותו לזרוק אנשים החוצה אם הם לא עושים את זה. יותר בית, פחות בית-ספר.
אפשר.
אני מבין את הרצון
לחלוטין אני לא חושבת שזה נמחק באופן שיטתי.אני לא עד כדי כך מטומטמת שאני אחשוב שמישהו עושה לי את זה בכוונה. סתם תהיתי.
עוד הצעה
להוסיף 'ז' או 'נ' (בהתאם למין) בצמוד לכינוי,כי זה יכול לחסוך לא מעט פינגפונגי תגובות הדדיים (ומייאשים)שכל תכליתם הוא להתרעם על זה שמגיבים אחרים טעו בקשר למינם.
אם כבר
אז אפשר לעשות שכל אחד יוכל להגדיר לעצמו פרופיל בתור חלק מההתאמה האישית, ושם הוא יוכל לכתוב מה שהוא רוצה על עצמו, כולל מין וקישור לבלוג המגניב שלו.
מצד שני...
אז יהיה צריך לבדוק פרופילים כל פעם שמגיבים, כדי לא לעשות טעויות מגדריות (היות וברגע שהאינפורמציה שם, אז יש לאנשים הזכות לכעוס אם טועים). זה נשמע קצת מייגע.
אפשר לעשות פיצ'ר כמו בג'ימייל,
שם אם מעבירים את הסמן מעל שם של מישהו שברשימת הכתובות שלך קופצת חלונית עם מקום לתמונה, כינוי, אימייל ואולי עוד כמה פרטים.
זה יחסוך את הטרחה שבלחפש דף עם פרטי כותבים. זה לא יחסוך את הטרחה שבלתכנת כזה דבר, אבל אי אפשר להשיג את הכל בחיים.
אה, ורעיון אחר שהזכרתי פעם אבל אין לי מושג אם היתה התייחסות אליו – מה לגבי להפוך את כתיבת התגובות לאפשרית רק לבעלי התאמה אישית? כל מי שרוצה עדיין יוכל לפתוח התאמה אישית, אבל כך אולי נפגוש פחות טרולים.
רעיון רע מאוד.
(זה שבפסקה האחרונה, כלומר)
נכון שהוא יקצץ בכמות הטרולים וזה תמיד טוב, אבל מצד שני אין לי ספק שהוא יבריח כמות נכבדת של מגיבים פוטנציאליים שכן היו יכולים לתרום לדיונים פה, גם אם תהליך ההרשמה יהיה סופר-פשוט. אני יודע שאני לא היחיד ששונא להירשם לאתרים באינטרנט ועושה את זה רק אם זה מאוד מאוד חשוב לי, בכל מקרה אחר אני מוותר על ההזדמנות.
רוב הגולשים המזדמנים
מגיעים לפה לאחר חיפוש בגוגל לגבי סרטים, או בטעות- כלומר, לאחר חיפוש בגוגל של אתר אחר (דוגמת פרהפרה) ששמו דומה מאוד לכותרת של יומית פה באתר. אני לא מאמין שגולשים אלה גם יגיבו, ושבמידה שיגיבו הרמה תהיה מעבר לטרולית מצויה.
במצב הנוכחי, העורכים ושאר בעלי המחק משקיעים הרבה מאוד זמן במחיקת תגובות ומתן הסברים לגולשים לגבי סיבת המחיקה. אני בטוח שזה מאוד מתיש- אני מותש רק מלקרוא שוב ושוב התנצחויות לגבי מידת הלגיטימיות של תגובה שנמחקה והאם יש למישהו מהעורכים אנטי למישהו מהגולשים. אחד הדברים שמשכו אותי לאתר הזה מלכתחילה היה סגנון הכתיבה פה – לא רק של הכתבות/ יומיות אלא גם של התגובות. היו הרבה מאוד חששות במשך השנים מכך שכשהאתר יגדל אז האווירה המשפחתית תלך לאיבוד. לשמחתי, האתר עדיין שומר על רמת כתיבה גבוהה, אך להערכתי מחיר התחזוקה והשמירה על רמה זו (ובמחיר אני מתכוון בעיקר לבזבוז זמן) עולה בהתמדה, וזה מפריע לי מכל מיני סיבות.
זה מצד אחד, אבל
מצד שני (כמו שהוברט אמר) אתה באמת מאבד את כל האנשים שרוצים להתנסות קצת באתר לפני שהם "קופצים למים העמוקים" ונרשמים.
גם אם צריך להרשם לפני פרסום תגובה, מה ימנע מהטרול הממוצע מלהרשם ולכתוב תגובה טרולית ממוצעת?
אני חושבת שמחסום הטרולים הטוב ביותר כבר נמצא באתר- שאפשר לראות את התגובה שניה לפני שמפרסמים. ככה הטרולים לפעמים רואים את פרצופם האמיתי וחוזרים למוטב. או הופכים לאבן.
הטרול הממוצע הוא חסר סבלנות
מעבר לכך, כל אחד יוכל להתנסות כאוות נפשו באתר – כל התכנים הישנים והטובים יהיו פתוחים בפני הגולש המזדמן. הוא יוכל לקרוא, לחפש תגובות/ כתבות ישנות יותר של אותו כותב, לצפות במילון, בשאלות הנפיצות ובאמוטיקונים, ואפילו לשפוך מדי פעם קולה על המקלדת.
הוא פשוט לא יוכל להגיב, אלא אם הוא יבחר להרשם (בחינם, ואפילו אולי בלי לתת אימייל, אם יש מישהו שזה עדיין מפחיד אותו). בלאו הכי, אחת ההנחיות הבסיסיות (Netiquette) מציעה לגולשים חדשים לשרוץ כמה ימים ולהתרשם מאופי הדיונים לפני שמגיבים. לא יקרה שומדבר חמור אם יהיה מחסום טרולים גבוה יותר מיכולת הריסון העצמית שלהם.
הבעיה העיקרית עם ההצעה שלך
(חוץ מהעבודה התכנותית, כמובן) זה שהיא משמרת את מעמד ה"קהילה הסגורה". כשאני מגיע למקום בו רק אנשים רשומים יכולים להגיב, אני חושב כמה וכמה פעמים אם אני רוצה להגיד משהו בתור ה"אורח", והרבה פעמים אני מוותר על זה לגמרי.
אגב, דווקא טרולים מהזן הצעיר (כלומר – אלו שיצאו לחופש הגדול לאחרונה) לא יורתעו מהרשמה, כי לדעתי הם כבר רגילים לפתוח כרטיס בכל אחד מהאתרים בהם הם בד"כ מגיבים.
חוץ מזה, ברגע שיצרת מערכת כרטיסים אישיים, המעבר לדירוג משתמשים הוא מאוד מהיר. הפיתוי לרשום את מספר התגובות של כל משתמש הוא גדול, שלא לדבר על דירוג פרופר ("מגיב על" מול "צ'ונג", לדוגמא).
ככה אתה הופך את האתר מפלטפורמה בה כל גולש יכול להגיב לכל גולש אחר, ולנהל איתו שיחה Peer to Peer, למקום בו המומחים עונים לצעירים, וצוחקים עליהם כשהם לא מספיק מלומדים, או מעיזים לפקפק בידיעותיהם של המבוגרים.
הבעיה העיקרית עם ההצעה שלך
לא חייב,
הרי אני מאמינה שהעורכים פה מספיק מאופקים לא להוסיף מד תגובות וכד'..
פשוט זה באמת יהיה יותר נוח
אם יהיה אפשרות להוסיף זכר/נקבה לבלבול.
וכתוספת נחמדה,
מי שרוצה יכול להוסיף קישורים,
כגון בלוגים/שוקסים וואטאבר..
(ומספרי איסיקיו, מסנג'ר וכד' למפרסמים למינהם..)
בתור מישהו שכותב הרבה בפורום עם מד
אני יכול להגיד שהשיטה די מוכיחה את עצמה.
מי שכותב לעניין יקבל כבוד מהר מאד בכל מקרה. ובדרך כלל (98 אחוז מהמקרים בערך) הותיקים יותר, אכן כותבים לעניין.
לדעתי, מדובר בכלי לסינון בשל התחושה המעמדית שלו, אבל כזה שלא פוגע באנשים ענייניים וחדשים.
ובתור מישהי שהייתה בזמנו טרולית
שכתבה בפורום עם מד, אני יכולה להגיד שזה רק גרם לי לכתוב עוד יותר תגובות טרוליות.
העניין הוא שיש אנשים שכותבים מעט אך- איכותי, ואם הסטטוס הוא ע"פ מספר הודעות- מבחינה מודעת או לא מודעת אנשים יכתבו יותר הודעות וכך האיכות תרד. לא חבל?
די לדירוגים! השאירו את עין הדג חופשי!
גם ככה התגובות הטרוליות לא רבות וחלקן הופכות לקלאסיקה (לאחרונה גילינו שזה אתר לבנות וקוקסינלים, למשל).
אין יותר קלאסי מזה:
כתבה מספר 2414
יש גם את זה
כתבה מספר 3113
מש''א
רק למקרה שזו באמת הצעה שעומדת על הפרק, רציתי להוסיף את התנגדותי לסגירה – מכל סוג שהוא – של האתר, ו/או למדדים של זהות שיסייעו לאנשים לדעת אל מול מי הם מדברים. כאן זה אינטרנט, לא קהילת חברים (לא שבאינטרנט אין חברים, אבל זה עדין משהו שונה לגמרי). חוץ מזה, המוקד של האתר הזה הוא התוכן, לא הקהילה – וכל סגירה שהיא נוטה להדגיש את הקהילה ולהחליש (או לפחות למחזר) את התוכן.
אבל אם תהיה האפשרות לציין פרטים מסוימים...
כשלגמרי לא חובה לעשות את זה, זה יפתור לחלוטין את בעיית ה"אבל אני בת/בן" – אם זה חשוב לך, ציין את זה, אם לא, למה להתלונן? כל זה, כמובן, רק אם זה לא מופיע בדף נפרד (ע"ע התנגדותי ממקודם).
אבל אם תהיה האפשרות לציין פרטים מסוימים...
את עניין המינים אפשר לפתור ע"י אייקון זכר/נקבה אופציונלי ליד השם. ואז לא צריך להיכנס לדף אחר וגם לא אפילו לעמוד עם העכבר מעל הכינוי.
אם זה חשוב למישהו, שיבחר כינוי מתאים.
רק בגלל שובניסטיותה של העברית אין צורך להחליט שמאפיין הזהות החשוב ביותר הוא דווקא מגדר. למה לא לציין גיל? מקום מגורים? מבטא? מספר שנות השכלה? דתיות? קבוצה אתנית?
אדם רוצה לזהות עצמו, שיעשה זאת באופן ייזום ובמקומות הרלוונטים. כל דבר אחר יוביל, בהכרח, לשינוי משמעותי באופי התקשורת בין אנשים כאן – ולמה לשנות משהו שכבר עובד מצוין?
אין לי כוונה לפתח כאן דיון בנושא
ורק אציין שלדעתי העברית אינה שפה שוביניסטית. בפרט, העובדה שבשפה יש אבחנה בין זכר לנקבה לא הופכת אותה לשוביניסטית / לפנימיסטית. השפה היא שפה, השאר זה בתפיסה. או כפי שאמר ג'ורג' הריסון (המצוייר): It's all in the mind.
____________
הכותבת סטודנטית ללשון העברית, וכמו כן אינה מהססת לצאת בהצהרות פמיניסטיות במידת הצורך.
כשבוחרים בלשון זכר כדי לתאר רוב - זוהי העדפה למין הגברי
הבנתם חברה? (את רואה שלא כתבתי הבנתן?)
והעדפה למין הגברי איננה שובניזם.
אם כבר, העדפה למין כלשהו היא שובניזם.
גם לא.
שוביניזם הוא העדפה ללאום מסוים.
_________________________
לעורכים: הבנתי את הרמז. שחררתי את החגורה מעט יותר מדי ושוב התחלתי לכתוב לא לעניין.
והעדפה למין הגברי איננה שובניזם.
למיטב ידיעתי זה נקרא הומוסקסואליות
והעדפה למין הגברי איננה שובניזם.
תלוי מה מעדיפים לעשות איתם :)
כשבוחרים בלשון זכר כדי לתאר רוב - זוהי העדפה למין הגברי
לא זה לא.
"הצורה הלא מסומנת" היא זכר יחיד, נפרד. יש לה "צורן 0" (כלומר ללא מוספיות). זו הצורה הבסיסית, הקצרה ביותר, לכן היא ברירת המחדל, וזה קיים באופן דומה בשפות רבות אחרות. אגב, שימו לב שבמספרים זה הפוך (בעברית) הצורה הקצרה יותר היא דווקא הנקבית, ולכן מספר סתמי, ברירת המחדל שלנו, הוא צורת הנקבה.
אני רוצה לשאול: מה כ"כ טוב בלהיות ברירת מחדל? ממתי זה כזה כבוד גדול? אני מרגישה נפלא עם העובדה שיש לי צורה מיוחדת עבור המין שלי בלשון. משתמשים בצורה שלי כשבאמת צריך, ולא סתם עבור כל מקרה כללי או כשלא ידוע מה ומי.
הוא הדין גם לגבי שימוש בברירת המחדל (זכר) לצורת הריבוי. אפשר לטעון שהעובדה שבוחרים בצורת הזכר ברגע שיש זכר בנמצא היא "שתלטנות גברית". אפשר גם להסתכל על זה כעל מועדון מיוחד שאליו גבר לא זכאי להיכנס: אני יכולה להיות כלולה בשתי הצורות, גברים יכולים להיות כלולים רק באחת מהן.
צורה היא רק צורה, וצורה יכולה להשפיע על התפיסה אם כל מיני פמיניסטיות מתלהבות מחנכות אותנו ש"השפה שוביניסטית". כל חיי לא חינכו אותי לזה, ולכן לא חשבתי כך, לא גדלתי כך, והעובדה שברירת המחדל היא זכרית לא גרמה לי מעולם לרגשי נחיתות על היותי שייכת למין הנשי ושאר ירקות.
אני חושבת שאם אנשים יפסיקו להאמין שהשפה שוביניסטית, היא לא תהיה כזו, כי למעשה היא לא כזו. אפשר לטעון בראיה דיאכרונית שההתפתחות הזו נעוצה בשוביניזם היסטורי. זה לא רלוונטי כיום. מה שהיה היה. אנחנו לא חיים בעבר, אנחנו חיים בהווה ויש לנו שפה נתונה שהיא מה שהיא, והיא תהיה מה שנאמין שהיא. אם לא ננסה לאנוס לתוכה כל מיני אידואלוגיות מגדריות מטופשות ולהאמין שהיא שוביניסטית, היא לא תהיה כזו. כי היא לא כזו!
It's all in the mind (נא לקרוא במבטא ליברפולי).
אה, מה?
מה זאת אומרת "אם נאמין"? מי זה אנחנו? אם רוב האנשים מאמינים שהשפה שוביניסטית, הרי שהיא כזו. זה לא אומר שצריך בהכרח לשנות את השפה, אבל זה לא יותר פשוט לשנות אמונות של אנשים.
זו אמונה מודרנית ואופנתית
עד התיכון לא ידעתי שיש דבר כזה שנקרא שוביניזם (או פמיניזם) פשוט כיוון שאף אחד לא חינך אותי לזה. מעולם לא התייחסו אלי כאילו אני נחותה כי אני שייכת למין הנשי, או אמרו לי ש"זה לא בשבילך, זה לבנים". זה הכל מתחיל ונגמר בחינוך. אם אף אחד לא נתן לי מעולם להרגיש שיש בעיה עם המין שלי, אז למה שתהיה לי בעיה?
כנ"ל לגבי השפה העברית. הצורה שלה מעולם לא הפריע לי, כפי שהיא לא הפריע לרבים אחרים, לפני שפמיניסטיות מסויימות התחילו לטעון בקולי קולות שהשפה שוביניסטית, ולצערי גם הצליחו לשכנע בזה אנשים ולהפוך את זה לתפיסה לגיטימית (מעוותת, מיותרת ולא רלוונטית). זה עץ שקל לטפס עליו ולרתום אותו למאבק, מסתבר, ולכן זה הפך להיות כלי זמין ונוח, בלי שום סיבה אמיתית. זה פשוט קל, זה בולט לאוזן, זה מעורר הדים, זה מושך תשומת לב. לא משנה שזה לא באמת רלוונטי או מהותי. זה מזכיר לי את משטרת התנועה, שתופסת בעיקר על מה שנוח לתפוס, לאו דווקא על העבירות החמורות.
מישהו באמת מאמין שאם היינו עוברים לדבר בלשון נקבה זה היה פותר איזשהו אי שוויון מגדרי? גורם לשוביניזטים לשקול מחדש את עמדותיהם כלפי נשים? נו באמת. כבר כתבתי למה זה מעצבן אותי, אז אין טעם לחזור על זה. שילכו להאבק על מה שחשוב, ויניחו לשפה.
תיקון: הפריעה (נשלה לי הה''א)
(זה מה שקורה שמשנים את הניסוח יותר מדי פעמים ולא עושים הגהה כמו שצריך…
)
הרשי לי לא להיכנס לנושא שובניזם באופן כללי.
ראשית, זה אוף טופיק. שנית, אני קצת עייף. שלישית, נדמה לי שהנושא כבר נדון בהרחבה באתר. אני אמנם לא מסכים בכלל עם הפיסקה הראשונה שלך – זאת אומרת, יתכן שאת נס סטטיסטי אבל זה לא נפוץ במיוחד – אבל בואי נשאיר את זה ככה.
לגבי נושא השפה, אין לי דעה מוצקה לכאן או לכאן. יחד עם זאת, אני יכול להבין למה אלו שטוענים שהשפה, כרגע, מוטה לכיוון המין הגברי בוחרים לנסות ולכתוב אחרת באופן אקטיבי. גם לי זה צורם בעין להיתקל ב"משתמשת אינטרנט ממוצעת גולשת X שעות ביום", במיוחד כאשר מחליפים בין זכר ונקבה באופן רנדומלי – אבל זה כל הרעיון: להציף את הנושא ולהפוך אותו לפחות מובן מאליו, יותר מציק; לגרום לאנשים לחשוב עליו יותר.
ורק להדגיש: אני לא אומר כאן כלום לגבי נכונות הטענה, אבל טכניקות של הצקה ובולטות הן, בעיני, יעילות ומוצדקות במיוחד (ע"ע מצעד הגאווה).
נ.ב. – אגב, העובדה שאמונה היא מודרנית ואופנתית לא הופכת אותה לנכונה יותר או פחות.
ברשותך, ניסוי קצר. וסליחה על העוף.
עד התיכון לא ידעתי שיש דבר כזה שנקרא שוביניזם (או פמיניזם) פשוט כיוון שאף אחד לא חינך אותי לזה. מעולם לא התייחסו אלי כאילו אני נחותה כי אני שייכת למין הנשי, או אמרו לי ש"זה לא בשבילך, זה לבנים". זה הכל מתחיל ונגמר בחינוך. אם אף אחד לא נתן לי מעולם להרגיש שיש בעיה עם המין שלי, אז למה שתהיה לי בעיה?
כנ"ל לגבי התואר האקדמי שלי. זה שאני לא יכולה ללמוד באוניברסיטה מעולם לא הפריע לי, כפי שזה לא הפריע לרבים אחרים, לפני שפמיניסטיות מסויימות התחילו לטעון בקולי קולות שמניעת השכלה אקדמית מנשים זה שוביניסטי, ולצערי גם הצליחו לשכנע בזה אנשים ולהפוך את זה לתפיסה לגיטימית (מעוותת, מיותרת ולא רלוונטית). זה עץ שקל לטפס עליו ולרתום אותו למאבק, מסתבר, ולכן זה הפך להיות כלי זמין ונוח, בלי שום סיבה אמיתית. זה פשוט קל, זה בולט לעין, זה מעורר הדים, זה מושך תשומת לב. לא משנה שזה לא באמת רלוונטי או מהותי. זה מזכיר לי את משטרת התנועה, שתופסת בעיקר על מה שנוח לתפוס, לאו דווקא על העבירות החמורות.
מישהו באמת מאמין שאם היינו עוברים לחינוך אקדמי הפתוח גם לנשים זה היה פותר איזשהו אי שוויון מגדרי? גורם לשוביניסטים לשקול מחדש את עמדותיהם כלפי נשים? נו באמת. כבר כתבתי למה זה מעצבן אותי, אז אין טעם לחזור על זה. שילכו להאבק על מה שחשוב, ויניחו למחקר האקדמי.
_____________________
טריליאן, זה בפירוש היה תרגיל מלוכלך, אני בהחלט מכירה בזה. המטרה שלי כאן היתה להראות שני דברים: שמה שנראה *לך* כשולי, קטנוני וענינן הבלבדי של פמיניסטיות נזעמות וקולניות (והייתי יכולה לפתח כאן תגובה באורך עשרה עמודים על השוביניזם המאד לא סמוי שבבחירת המילים שלך, והגלישה המיידית שבבחירת התואר "קולניות" לתיאור דעה שונה מזו שלך), ייתכן שאיננו כזה. הרבה מאד תלוי בזמן ובמקום בו את כותבת. יכול להיות שהצורה באמת משפיעה על התוכן, ומה שברור הוא שיש כמה נשים (ואף אנשים) שחושבים כך – יותר, אגב, מהמשתמע מהתיאור "פמינסטיות מסויימות". את בהחלט מוזמנת לחשוב שהם טועים, אבל "מעוותת" הוא תואר שאני אישית שומרת לאידאולוגיות הרסניות עם קבלות.
שנית, שמה שהוא "חשוב באמת" הוא ענין נזיל ומשתנה. הטקסט הנ"ל דומה מאד לטקסטים אמיתיים מתחילת המאה ה-20, והאנשים (והנשים) שחשבו את אותם הדברים על מתן תארים לנשים ("זה מעוות, מיותר ולא רלוונטי") בהחלט *לא* תפסו את עצמם כשובינסטיים, אלא כמבטאיה של גישה אובייקטיבית לחלוטין לנושא הלימודים (כפי שבעיניך את אובייקטיבית בנוגע לשפה).
אישית אני יכולה לומר לך שלדעתי שוביניזם קיים גם בלי שיקראו לו בשם ויצביעו עליו באצבע לנוחותך. ועוד יותר באופן אישית, בכל פניה שלי לארכיון, מארגני כנס, עורכים וכו', ולא משנה כמה פעמים אכתוב את שמי, אני מקבלת בתשובה
פשוט כי נושא המחקר שלי הוא גברי מובהק. לפעמים זה מצחיק אותי, ולפעמים אני מוצאת שזה פשוט מעצבן.
(ולסיום, רק כדיסקליימר, אני לא תומכת בשינוי השפה ולא מתעקשת לדבר בלשון נקבה כברירת מחדל, אלא אם אני מדברת אל כתה שבה עשר סטודנטיות ורק סטודנט אחד).
עם זה אני ממש מסכימה.
גם כשאדם וגם כשטריליאן ניסחו את דעתם הסכמתי חלקית, אבל לא היה לי כוח לכתוב את דעתי המלאה.
אני באמת לא רואה קשר בין הדברים
השפה העברית לא מונעת ממני להתקדם בחיים או לעשות את מה שאני רוצה לעשות ולהיות. אני לא טוענת שאין מאבקים פמיניסטיים חשובים לנהל, להיפך. אבל להשוות בין צורני נטיה לבין השכלה, זה כמו להשוות בין מניעת שתיית מים לבין לימוד קפיצה במוט. זה לא רלוונטי וזה אפילו קצת דמגוגי.
כן, כתבתי פמיניסטיות קולניות ואני עומדת מאוחרי בחירת המילים הזו. לא כל הפמיניסטיות (הכוונה כאן לנשים אקטיביסטיות בנושא) עושות את זה (לשמחתי הגדולה). מי שמשתמשות בשיטה הזו עושות זאת כדי להשיג תשומת לב ולדעתי זו תשומת לב שמושגת באמצעים לא נכונים והיא מסיטה את המאבק (שיכול להיות חשוב כשלעצמו) מהעיקר. זה בעיני ניצול לרעה של מבנה השפה שלא קשור, ובתור מישהי שהשכלתה האקדמית קשורה בנושא, זה מקומם אותי.
העובדה שפונים אלייך כאל זכר לא קשורה לשוביניזם אלא לציפיה מוקדמת של אנשים. זה כמו שאנחנו מניחים שהמאפרת והמלבישה תהיינה נשים, ושהנהג יהיה גבר. זו אולי תפיסה "שוביניסטית" אבל זו המציאות (לטוב או לרע) ברוב מוחלט של המקרים, ולכן זו הציפיה. זה לא קשור דווקא למין כשאתה חריג במשהו, אנשים לא מצפים לזה, אנשים מצפים למה שהם רגילים לראות סביבם. אם את קובעת להיפגש עם אדם שאת לא מכירה, את לא מצפה לפגוש מישהו בגובה 2 מטר, כי אין הרבה כאלה. אני מניחה שהאדם שאיתו אני מנהלת דיון בעין הדג הוא כנראה מתחת לגיל 40 ומעל גיל 15, וזה לא שאין גם כאלה, אבל נדמה לי שהם מיעוט. אם אני אגלה למשל שאני מדברת עם מישהו בן 60, אני אהיה מופתעת, זה ישבור את הציפיה המוקדמת שלי. זה בעיני לא משהו שהוא רע או טוב, אלא פשוט טבע אנושי הגיוני למדי.
נדמה לי שפספסת את הכוונה שלי
כמו שכתבתי, החלק הראשון של התגובה שלי הוא לא השוואה אחד-לאחד, אלא תרגיל, שהמטרה שלו לא היתה להגיד שגישה להשכלה ומבנה השפה הם בעלי משמעויות דומות, אלא שאותן זמירות מושמעות (ביחס לנושאים שונים) בזמנים שונים, ונתפסות כצודקות/מוטעות בהתאם. מה שלך לא נשמע היום כביטוי לשוביניזם עלול להשמע כך לאשה אחרת מחר. מה גם שכל שלב – אבל כל שלב – של המאבק הפמיניסטי התקבל בדיוק באותם הטיעונים שאת מעלה: X (במקרה זה, מבנה השפה) הוא לא אפליה אלא ביטוי של הבדל אובייקטיבי, ואין מה לעשות בענין. שוב, רק כי נראה שהמסר התפספס לו איכשהו: לא תוכן הדברים דומה אלא תוכן התגובה האוטומטית.
ובואי נתעכב רק לרגע אחד על ענין ה"קולניות". האם היית מצמידה את התואר הזה באופן אוטומטי לקבוצה מסויימת – כל קבוצה שאין לה מאפיינים נשיים – שנאבקת על תשומת לב ציבורית? משום מה, "קולניות", "היסטריות" או "מתוסכלות" כולם תיאורים שמודבקים בעיקר לנשים. *זה*, בעיני, ניצול לרעה של השפה. וקשה לי מאד לקבל את ההנחה שבחירת המילים כאן איננה נושאת משמעויות מגדריות (כלומר, לא נועדה מראש להציב את הקולניות האלה באור מגוחך). אגב, לטעמי האישי, הצורך לנתק את הקשר האוטומטי בין "פמיניסטיות" לבין "קולניות" חשוב הרבה יותר מהצורך להתאים את מבנה השפה למציאות החברתית של ימינו.
ולסיום, אין דבר כזה "ציפיה מוקדמת" שלא כלולות בה הנחות חברתיות מסויימות, ואלו מבוססות לעיתים (אך לא תמיד) על הנחות לא-שיוויוניות. העובדה שפונים אלי בלשון זכר קשורה מצדה באופן ישיר לעובדה שנשים הודרו באופן אקטיבי מתחום המחקר שלי בטענה שהן לא מסוגלות להבין אותו. אם זו לא הנחה אי-שיוויונית אז אני באמת לא יודעת מה זו הנחה לא שיוויונית. לעומת זאת, ציפיות לגבי הגיל או הגובה רק לעיתים נדירות מתבססות על הנחות לא-שיוויוניות (למשל, את לא מניחה אוטומטית שאנשים שגובהם מעל לשני מטר לא מבינים בקולנוע, אלא מקסימום מסתירים בקולנוע לנמוכים מהם) ולכן מידת הרלוונטיות של ההשוואה שלך בין מגדר, גובה וגיל לחלוטין לא ברורה לי.
הבנתי את התרגיל, ואני עדיין לא מסכימה
ובעיקר חושבת שהוא לא רלוונטי. הוא מסיט את הנושא לרטוריקה כללית ולא לנקודה בדיון שאני מנסה לטעון. העובדה שבעבר היו טענות שנשמעו מגוכחות לא אומרת שכל טענה שנשמעת מופרכת כיום תתברר כנכונה בעתיד, כך שזה נכון לשני הכיוונים. כדי לשכנע אותי שהשפה אשמה, תצטרכי להוכיח לי שבמקומות שבהן אין כזו "שוביניסטיות" בשפה, הפמיניזם משגשג באופן מובהק, או לכל הפחות שיש בהן הרבה פחות שוביניזם. אני מודה שמעולם לא ערכתי מחקר בנושא, אבל מההשכלה הכללית שיש לי נדמה לי שאי שוויון לנשים היא תופעה חוצת תרבויות שהיתה קיימת אלפי שנים ברחבי הגלובוס בלי תלות בשפה המדוברת.
לגבי קולניות אני לא חושבת שיש לי בעיה להצמיד את התואר הזה גם לגברים, ואני ארשה לעצמי להנות מהספק. אני לא חושבת שהתואר שלי מעמיד מישהי באור מגוחך יותר מההתעקשות שלה לדבר בלשון נקבה (שהיא בעיני הדבר המגוחך). ולא, אני לא חושבת שפמיניסטית = קולנית, אני חושבת שיש קבוצה מסויימת שהיא קולנית, ושהיא רותמת למאבק שלה את השפה שלי על לא עוול בכפה, ועל זה אני מתקוממת. לא אכפת לי שישתמשו בטריקים זולים כדי למשוך תשומת לב, הבעיה שלי היא שהשימוש הזה מחלחל אח"כ לתודעה ואז אנשים אומרים "בטח, כן, ברור, העברית שוביניסטית, זה ידוע!" בלי שהם עצרו לחשוב על זה ברצינות לרגע, או ניסו לבחון את הטענה הזו גם מכיוונים נוספים.
ציפיה מוקדמת בעיני מבוססת על מציאות מסויימת. אפשר לטעון שהמציאות היא מעוותת, שהיא תוצר של שנים של קיפוח וכו'. אבל הראיה שלי היא סינכרונית, ולא דיאכרונית. במילים אחרות: אני לא בוחנת מה הסיבות שהביאו למציאות, אני אומרת שלטוב ולרע יש כיום מציאות, ולפיה אנשים מניחים את הנחות הבסיס שלהם, וזה לא אומר שיש להם תפיסה חברתית מעוותת. אני לא חושבת שמי שמניח שנהג האוטובוס יהיה ממין זכר הוא שוביניסט, אלא פשוט שנסיון החיים שלו לימד אותו שנהגות אוטובוס הן דבר נדיר ביותר. באותה מידה ייתכן שנשים קופחו שנים בתחום המחקר שלך, אבל אני לא שופטת מראש מי שחושב שחוקר בתחום יהיה גבר לחומרה, כיוון שנסיון החיים שלו לימד אותו שזה אכן המצב ברוב המוחלט של המקרים, ועד שהמציאות לא תשתנה כנראה שגם הציפיה שלו תישאר כך בהתאם. אם הוא יופתע לרעה ויביע חשדנות וחוסר אמון באישה בתחום הזה, אז אני באמת אשפוט אותו לרעה. אבל כל עוד יש לו הנחה סבירה שמבוססת הסתברותית על המציאות הקיימת, זה לא אומר עליו שום דבר מלבד שהוא אדם שמצפה למה שהוא למד להכיר. אז אולי אפשר לטעון שהחשיבה שלו לא מספיק פתוחה, אבל עם יד על הלב, אני חושבת שכולנו כאלה. רוב הזמן אנחנו לא מצפים להפתעות.
טוב, אני מקווה שהצלחתי להבין נכון
אוקיי, סוף סוף נפל לי האסימון ואני מתחילה להבין מה באמת מציק לך לא הפוליטיקה הפמיניסטית אלא בעיקר "האשמתה" של השפה בידי כמה קולניות (נניח). אבל השפה לא "אשמה" בכלום, לשפה אין תודעה עצמית והיא לא מחליטה החלטות ערכיות על דעת עצמה. לא השפה *גרמה* לאי-שיוויון. היא רק *משקפת אותו*. זה אגב גם מה שאומרות הקולניות האלה (אם מקשיבים לדברים ולא רק לססמאות). אי אפשר להאשים שפה.
נדמה לי שנוכל להסכים שהשפה בסך הכל משקפת תודעה מסויימת, את התודעה האנושית הקיבוצית אותה היא משרתת (אבל גם מעצבת), שלמרבית השמחה היא דינמית ומשתנה (גם התודעה וגם השפה). כך שאכן אי אפשר להאשים שפה, אבל בהחלט רצוי לנסות לשנות הן את התודעה שיוצרת אותה ומשתמשת בה להבעת רעיונות, והן את השפה עצמה, על מנת שתתאים למערכים החברתיים החדשים ותפסיק לשכפל ולחזק את הישנים. למשל, אם פעם השפה העברית השתנתה באופן קיצוני על מנת להביע ולאפשר חיי חולין (בניגוד לצרכים אותם שירתה כשפת קודש), אני באמת לא רואה בעיה גדולה מדי בכמה שינויים יזומים דומים על מנת להביע רעיונות של שוויון (למשל, הדוגמה שציינתי קודם לדבר בלשון נקבה רבים לקבוצה שרוב הפרטים בה הן נשים). אני שומעת את הזעם האישי שלך על זה שרותמים את "השפה שלי למאבק על לא עוול בכפה". אבל השפה הזאת, את יודעת, היא גם שלהן. ויש נשים שמרגישות שבעצם כל חייהן הן נאלצות להשתמש בשפה שמתעלמת מהן או מקטינה אותן לא מכוונה רעה, אלא משום שהיא משקפת מערך חברתי שאבד עליו הכלח ממזמן – ומכיוון שזו השפה שלהן ואין להן דרך אחרת להביע רעיונות מורכבים, הן רוצות שהיא תשקף גם את הערכים שלהן, או בעצם, תאפשר להן ביטוי עצמי שעד כה היא לא אפשרה. את לא חושבת שזה הוגן? או אפשרי?
וזו גם דעתי ביחס לאופן בו את מציגה את המציאות והנחות היסוד שהיא יוצרת כנתון ("לטוב ולרע… וזה לא אומר שיש להם תפיסה חברתית מעוותת"). בוודאי שזה אומר שיש להם תפיסה חברתית מעוותת. קצת מפחיד אותי לחשוב על ההשלכות של הדברים שלך. אם לא היו קמים תמיד אנשים שהיו נכונים לערער הן על המציאות והן על הנחות היסוד שלנו (והן על השפה…), היינו תקועים די עמוק במציאות שאני אישית לא הייתי רוצה לחיות בה. ולכן, גם אם לי עצמי צורמים כמה מהנסיונות לשנות את השפה לכדי משהו שיוויוני יותר, אני שמחה על כל נסיון כזה, כי וכאן אני מסכימה אתך לחלוטין רובנו לא אוהבים לחרוג אל מעבר להנחות היסוד שקיבלנו כנתון.
לא הייתי ברורה מספיק עד עכשיו?
אויה.
לגבי הטענות שלך ראי את אחת ההודעות הראשונות שלי בפתיל.
אני יכולה להבין שיש נשים שמרגישות שהשפה לא משקפת אותן, אבל נדמה לי שזה לא מבוסס על איזושהי התעמקות בלשנית אלא מתוך קלות ונוחות קל להאשים צורה בולטת בעוולות כאלה ואחרות. זה על פני השטח, רואים את זה. אני לא חושבת שבמקרה הזה ההתמקדות בצורה לא בהכרח משרתת את התוכן. אני רק חושבת שזה משהו שקל לשנות, כי הנה מטרה שסומנה ומייד יושמה עברתי לדבר בלשון נקבה, משמע אני פמיניסטית, ואפילו לא הייתי צריכה לשרוף חזיה כדי שכולם ישימו לב אלי ויבינו שאני כזו. זה פשוט פתרון מהיר ונוח, אבל זה לא אומר שזה הגיוני, זה לא אומר שזה חכם, זה לא אומר שצריך ישר להתנפל על זה בשתי ידיים.
אני חושבת שאפשר להאיר את הדברים גם מזווית אחרת (כתבתי בהודעה ההיא), כי יש כזו, ואף אחד לא משמיע אותה. זו רק תפיסה, ותפיסה אפשר לשנות בלי לשנות רדיקלית את השפה. אם מישהו מרגיש חריג הוא יכול לבחור להרגיש רע שהוא לא כמו כולם, או לבחור להרגיש מיוחד. לא כל מצב נתון חייבים לשנות, לפעמים מספיק לשנות את התפיסה.
המצב בעברית לא ייחודי רק לה ואפילו לא רק לשפות השמיות. לא המצאנו את הגלגל. לשימוש בברירת מחדל מוסכמת יש יתרונות בלתי מבוטלים של חסכון ושל נוחות. ללכת לפי הרוב זה לא ממש ישים, מה תעשי לפני שתפתחי את הפה, תספרי את כל האנשים בחדר? לא ממש ריאלי.
אני מקבלת את העובדה ששפה מתפתחת ומשתנה, לרוב זה קורה באופן טבעי והדרגתי. אבל שינויים גדולים ומשמעותיים (והשינוי שדורש מי שדורש הוא לא דבר של מה בכך) זה לרוב לא משהו שנעשה ע"י קבוצת אנשים שקמה בוקר אחד ומצאה לעצמה מטרה, אלא ע"י אנשי מקצוע בעלי ראיה רחבה יותר שלמדו, חקרו ועבדו בתחום.
אני רק הערה סמנטית.
כמו שג'יל ציינה, לטעון שהשפה שובינסטית זה לא מאד לעניין כי שוביניזם מרמז על מעין תודעה ויכולת פעולה, תכונות שלשפה אין.
כן אפשר לטעון שהשפה העברית, ושפות נוספות, הן שפות אנדרו-צנטריות, דהיינו שהן מוכוונות-גברים; זאת נראית לי טענה יותר מדויקת, ופחות טעונה פוליטית. למשל, בעברית, כאשר רוצים לדבר על אנשים בצורה כללית, על מה שאדם עושה (והנה כבר עברתי לנטייה הזכרית), ברירת המחדל היא גברית. כשחצי מהאוכלוסיה היא נשית, זה מעט מוזר.
גם קשה יהיה לטעון שהאנדרוצנטריות של העברית היא עניין שרירותי. אולי זה מקרה שהפמיניזם צמח במסגרת שפות שבהן יש אמצעים כמו "person" ו-"one" לעקיפת שאלת המגדר, אבל נראה לי שזה לא מקרי שהפמיניזם לא צמח בעברית שבה אפילו לווילונות יש מין. המאבק על השפה הוא המאבק הכי חשוב, מכיוון שכל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים עם מילים או למען מילים.
אני רק נודניקית.
כשיותר מחצי.
כשחצי מהאוכלוסיה היא נשית, זה מעט מוזר, אבל כשיותר מחצי מהאוכלוסיה היא נשית זה אף יותר מוזר.
ומעצבן.
מה שנקרא, מיעוט שהוא רוב.
(זהו, פרקתי, אפשר להמשיך)
ובכל זאת
מה זאת אומרת "אבל שינויים גדולים ומשמעותיים… זה לרוב לא משהו שנעשה ע"י קבוצת אנשים שקמה בוקר אחד ומצאה לעצמה מטרה, אלא ע"י אנשי מקצוע בעלי ראיה רחבה יותר שלמדו, חקרו ועבדו בתחום"?
בעלי המקצוע לא מחליטים על שינוי השפה (הסליחה עמך, אבל מצד שני – גם היסטוריונים לא מחליטים על שינוי ההיסטוריה, כך שאנחנו באותה הסירה). הרי השפה העברית עברה את השינוי הדרמטי ביותר האפשרי *משום* שקבוצת אנשים קמה בוקר אחד והחליטה שיש לשנות אותה מטעמים פוליטיים. אז התגייס לענין בעל מקצוע שתמך בשינוי, והיום יש רחוב ארוך ומכוער על שמו בתל אביב.
אני יותר ממסכימה אתך שתפיסות אפשר לשנות בלי לשנות רדיקלית את מבנה השפה. אבל זה יכול לעזור, ושפה היא לא דבר קדוש בעיני. אם, בדיוק כמו שאת אומרת, ההתפתחות שלה (כלומר, שינויים בה) הם משהו טבעי שניתן לצפות לו – למה שינויי סלנג כן, אבל שינויי מין לא? בעצם מה שאת אומרת זה שאת מקבלת עיוותים מחרידים שנובעים מאי ידיעה של השפה (או מאינגלוז שלה), אבל לא שינויים שכמה אנשים חשבו עליהם לעומק.
ויותר מכך. הרי השפה אמורה לשרת אותנו. אם את עצמך אומרת שזה יותר מהיר ונוח – למה זה לא הגיוני בעיניך למצוא את הפתרון הנוח?
נקודת המחלוקת המרכזית שלנו בהודעה שלך היא ההנחה שנשים מחליטות בוקר אחד לעבור לדבר בשפת נקבה רבים רק כדי להוכיח בקלות שהן פמינסטיות. טוב, איך אני אשבור לך את החדשות (אם כבר אנחנו בשינויי שפה 'טבעיים' אז למה לא גם זה). רוב הנשים בישראל נרתעות מתיוגן כפמינסטיות כמו מאש, ואלו שקוראות לעצמן כך, עושות הרבה יותר מאשר לבחור בפתרון ה'קל' של השפה (או שריפת חזיות, עוד מטבע לשון מענין שבחרת להשתמש בו).
"לא כל מצב נתון חייבים לשנות" – אולי. כל עוד יש מי שמבקש לשנות, הדיון בהחלט נשאר פתוח.
ניגר!
כושי!
שחור!
אפרו-אמריקאי!
האמת, אם יש קבוצה שזוכה ליותר מאמצי שינוי שפה באנגלית מאשר נשים וג'ודית באטלר (מה שהיא עשתה לשפה האנגלית מצדיק את הגדרתה כקבוצה לעצמה), אלה השחורים. בעשרות השנים האחרונות הוחלפו כמה כינויים לקבוצה הזאת, בנסיון להימלט מהסטיגמות השליליות של הכינויים.
ומה קרה?
כינוי אחרי כינוי הפכו ממילים ניטרליות לכינויי גנאי.
כי כשמאמינים שתיקון המראה מתקן את הפרצוף, ותיקון השפה קודם לתיקון המציאות, מקבלים מצב שבו המילה הפי-סי של אתמול הופכת לכינוי הגנאי של היום.
מפני שאחרי כל תיקוני השפה, בני אדם עדיין מוצאים להם את הדרך לכנות קבוצות שהם לא אוהבים בשמות גנאי, ואפילו התארים המתוקנים הופכים כאלה, מפני שתיקון שפה מפלה לא מתקן מחשבה מפלה שמתבססת על מציאות מפלה.
ובעניין זה כבר אמר מילהאוס:
..והנה אתה מדבר על זה.
זה לא כל-כך משנה איך אתה קורא לכהי-העור בארצות הברית; מה שמשנה הוא שאנשים לוקחים בחשבון שצריך לחשוב פעמיים איך לקרוא להם – משהו שלא עניין אף אחד לפני ארבעים שנה. אחת הסיבות שהם חושבים את זה היא שהמציאות שוויונית יותר; סיבה אחרת היא ההתעקשות על PC, שהופכת, בין השאר, את המציאות לשוויונית יותר.
בזכות זה שג'יל וטריליאן עוסקות בנושא (אי-)שובינסטיותה של השפה העברית, כמה וכמה אנשים כאן שלא חשבו על הנושא לעומק עד היום חושבים עליו לעומק – וכל הדיון הזה קיים בגלל אותן פמיניסטיות קולניות. ובכן, טוב מאוד שהן קולניות – ככה כולם שומעים אותן.
למען האמת הוא קיים בזכותך...
הפמיניסטיות הנ"ל מעצבנות אותי, אבל איכשהו אותן אני לא כ"כ מצפה לשכנע. כפי שציינתי, הרבה יותר מטריד אותי כל האנשים שטוענים (בעיקר בגללן) כלאחר יד "העברית שוביניסטית" כאילו זו מוסכמה ברורה מאליה המקובלת אוטומטית על כולם. נדמה לי שכבר היתה כאן לפחות גולשת אחת שהתעקשה לכתוב תמיד בנקבה (למגינת ליבם של כמה וכמה גולשים אחרים, אגב) ולא זכור לי שניהלתי איתה דיון כזה.
לא, הוא קיים בזכותן.
אני רק הגורם לכך שהדיון הזה, ספציפית, מתנהל.
אני רוצה לחדד את הנקודה (וזו גם תשובה למרווין): הטענה שלי אינה שהשפה העברית שוביניסטית*, או שמדוייק יותר ומעליב פחות, אובייקטיבית, להגיד "אפריקאים אמריקאים". הטענה שלי היא שמה שחשוב הוא עצם קיומן של הסוגיות האלו בתודעת המתדיינים, העובדה שזה מעצבן אנשים, העובדה שמדברים על זה. ברגע שזה מפסיק להיות מובן מאליו ומתחיל להיות נושא לויכוח ולמחלוקת, יש יותר סיכוי שאנשים יעצרו ויחשבו על הנושאים הללו לעומק: האם ישנה אפליה, ברמות רבות ומתוחכמות, כלפי נשים? כלפי מיעוטים אתניים? איך האפליה הזו פועלת? איך אפשר (אם רוצים) לשנות את המצב הקיים?
עכשיו, יציאה ממצב זורם וטבעי, מובן מאליו, בעיקר כאשר לא אתה בחרת לעשות זאת, היא בהכרח לא עניין נעים במיוחד – אבל היא הכרחית לשינוי. ואת הטריזים הקטנים האלו בגלגלי השיגרה תוקעות הפמיניסטיות המתעקשות לדבר אל כולם בלשון נקבה, והשחורים שהתעקשו על כך שהם עצמם יקבעו איך קוראים להם. זה הישג עצום בגלל האפקט התודעתי שלו, לא בגלל שחשוב עד כדי-כך (ונמרוד לא יסכים איתי, נדמה לי) לדבר אל רוב נשי בלשון נקבה ולא בלשון זכר.
* – כן, אני יודע שאמרתי את זה. אני גם לא טוען שהיא לא שוביניסטית. הנקודה, מבחינתי, היא שזה פחות חשוב.
העובדה שדבר מה מהווה מוקד למחאה וגורם לאנשים עצבניים להתדיין עליו באופן סוער אין פרושה שהמחאה מוצדקת בהכרח. מתגובותיך בדיון, אני מקבל את התחושה שאתה חושב שכל מחאה היא מוצדקת מפני היותה מחאה[*].
אני עצבני עשרים וארבע שעות ביממה, ורוב שעות הערות שלי אני מתלונן בחמת זעם – לעצמי, כמובן – שעושים לי עוול. האם אני צודק, רק מפני שמצאתי סיבה למחות?
________________________
[*] אינני מאשים אותך בדבר, תקן אותי אם אני טועה, וכולי וכדומה.
אתה, אכן, טועה.
אבל אל תתעצבן מזה.
המחאה אינה, בהכרח, מוצדקת. אך הנושא בו עוסקת המחאה ראוי לעיסוק, והמחאה מציפה אותו לתודעה הציבורית והאישית, וגורמת לאנשים לחשוב עליו – מה שיכול להוביל לשינוי (לאו דווקא בנתיב המדויק אליו קראה המחאה, אבל לרוב באותו הכיוון הכללי).
לדוגמא, בהחלט יתכן שהמחאה בנוגע לאופי המוטה של השפה העברית מוגזמת; אבל כל עיסוק בנושאי מגדר ובנושאי כוחות ומנגנונים שמשמרים את חוסר השוויון הוא עיסוק מבורך, והמחאה האמורה גורמת לעיסוק כזה.
אבל כמו שטריליאן אמרה-
האם העיסוק בנוגע לאופן של השפה יגרום לאנשים לחשוב על שוביניסטיות בכלל ולשנות את *התנהגותם*?
אני חושב שכן.
בעצם הדיון כאן, למשל, יש סיכוי שכמה אנשים נחשפו לרעיונות שהם לא הכירו קודם.
אני בספק.
את יכולה לפרט?
כי כרגע, אני שפכתי כאן ים של מלל ואת ניפנפת אותו הצידה בשתי מלים.
בבקשה-
כתבת שאנשים נחשפו כאן אולי לדברים שלא הכירו קודם.בדר"כ שוביניזם(גם אם לא במודע)אומר שאין שיוויון זכויות, כי הרי הגברים עולים בערכם על הנשים. ז"א שאין מה לדבר איתם על שיוויון זכויות כי הם בכל מקרה לא מאמינים בזה, ועצם העלאת הנושא דווקא בעיניין השפה, שזה משהו די שולי ולא העיקר לא יגרום לאנשים לפקוח את את העיניים ולהגיד "וואלה טעינו". הם הרי רואים את מה שהם עושים כנכון לכל עיניין ודבר. בנוסף, אני בספק כמה אנשים(ובעיקר שוביניסטים) עוד לא נחשפו לרעיונות כאלו. הרי זה מופיע בכל עניין ועניין, ואנשים מתרעמים על שוביניזם(ובצדק) בכל-כך הרבה מקומות שזה כמעט בלתי אפשרי לחיות בעולם הזה איפהשהו בלי להתוודע לרעיון(לפחות הכללי).
אבל לא דיברתי על רעיון השוויון לנשים,
אלא על השיטות השונות שבהן הוא נמנע.
במלים אחרות, אני לא מניח שאף אחד אימץ את רעיון השוויון לנשים בעקבות הפתיל הזה (אם הוא התנגד לו קודם), אבל אני מנחש שיש סיכוי שחלק לא חשבו על נושא הקשר של השפה לעניין עד כה (למשל – כי עלו כאן עוד כמה טיעונים).
אם המחאה אינה מוצדקת, מדוע לעסוק בגורם לה?
שעת סיפור: פעם אמא שלי עבדה בסטודיו לצילום. יום אחד נכנס לחנות צעיר אתיופי וביקש להצטלם על רקע שחור. אמא שלי הציעה לו להצטלם על רקע לבן במקום זאת, כדי שיראו אותו יותר טוב. תגובת הלקוח: "את קוראת לי כושי?! אני עכשיו הולך למשטרה, עושה לך בלגן!".
אז הוא קיבל מה שרצה: תמונה שלא ראו בה דבר מלבד השיניים שלו.
רוצה לומר: אם נותנים במה למחאה מטופשת ובלתי הגיונית, רק מפני שנושאי דגל המחאה מעלים על סדר היום נושא חשוב – הגזענות נגד המגזר האתיופי, במקרה הזה – התוצאה יכולה להיות הרעה משמעותית של המצב הקיים.
בנוגע לדיון: אני מסכים עם טווידלדי. אם נשנה את כללי השפה, מי שירצה להתנשא על בנות המין הנשי/מיעוטים אתניים/מוטנטים ימצא דרך חדשה. לאחר מכן, הדרך היא מדרון תלול, ארגוני זכויות למיניהם ימשיכו לדרוש שישנו את השפה עוד ועוד כדי להחליף את ההמצאות החדות, ובסוף השפה תתעוות לגמרי. שפה אמורה להתפתח באופן טבעי, אסור לה להיות כלי בידי תנועות חברתיות ופוליטיות.
אין כזה דבר ''התפתחות טבעית'' של שפה.
שפה היא לא בוגנוויליה. שפה היא מוצר אנושי, והשינוי שלה הוא, תמיד וממילא, פוליטי וחברתי. לפעמים הוא לא מכוון, כמו באינגלוז של העברית, ולפעמים הוא מכוון בכמו בשפת התקינות הפוליטית, אבל בכל מקרה, הוא לא "טבעי" או "לא טבעי".
אנא האר את עיני לגבי הרלוונטיות של האנלוגיה.
כי פיספסתי אותה לגמרי. איך העובדה שראו רק את השיניים שלו היוותה הרעה של מצב הגזענות נגד האתיופים בארץ? איך בקשתו של אדם שחור להצטלם על רקע שחור דומה לבקשה (דרישה, אם להיות הוגנים) של פמניסטיות מסוימות לשנות דפוסי שימוש מסוימים בשפה העברית, שאינם מפריעים (ולו במקצת) להבנה, אלא רק חורקים באוזן? איך צילום על רקע שחור/לבן זהה לשקיפות מחד, ולתפוצה המדהימה מאידך, של שפה? ואיפה, אם אנחנו כבר בעסקי שאלות, דיברתי על חקיקה מכל סוג שהוא?
אנא האר את עיני לגבי הרלוונטיות של האנלוגיה.
בכך שסטודיו "איציק שידור חי" נענה לדרישתו של האידיוט, הוא גרם בדיעבד לאותו אידיוט להיות עוד יותר עצבני (לך תסביר לדביל הזה שכדאי לו להסתכל במראה ולקלוט שבאמת יש לו עור שחור).
ייתכן שהאנלוגיה אינה מוצלחת, אבל כך אני רואה את הדרישה לשנות את השפה כדי להכניס בה "יסודות שוויוניים". במקום להיאבק למען הדברים החשובים באמת, כמו שכר שווה והזדמנויות שוות, הפמיניסטיות[*] משחתות את זמנן לריק על פסיכולוגיה בגרוש. האם בכך שהן יבצעו מעשה סדום בשפה העברית, הפמיניסטיות יגרמו להעלאת השכר הממוצע של הנשים? האם הן יגרמו להגדלת מספר הנשים העוסקות במקצועות הנחשבים לגבריים? התשובה היא לא, כי המאבק הזה הוא שטות.
חוץ מזה, המאבק הזה נראה עוד יותר מפגר אם מתחשבים בעובדה שלרוב המוחץ של תושבי מדינת ישראל אין מושג ירוק מהו ההבדל בין זכר ונקבה בעברית. בעצם, ניתן לראות ניצחון גדול לפמיניסטיות ברחוב הישראלי: הכל נהפך נקבה.
חקיקה? איזו חקיקה?
__________________________
[*] חלקן, חלקן! לא להרוג, אסור!
פעם אחרונה ודי:
חקיקה = שינוי כללי השפה. לא דיברתי על כללים, אלא על נורמות.
הפמיניסטיות נאבקו שנים רבות על הדברים החשובים באמת, וגילו שזה לא מספיק. אם נוקטים באפליה מתקנת, נתקלים בתקרת זכוכית; כשנשים מגיעות לכנסת, מצפים מהן להיות בוועדה לזכויות הנשים; ובאותו התפקיד בדיוק, אישה מרוויחה פחות מגבר.
אז הן הגיעו למסקנה שלשנות את החוקים לא מספיק, וצריך לשנות את התרבות ברמה עמוקה ויסודית יותר. אני לא חושב שאף אחת מהן טוענת ששינוי צורת הריבוי המקובלת בעברית הוא הדבר החשוב ביותר, אבל אין ספק ששפה היא כלי תרבותי עמוק מאוד – ולכן הטיעון הזה עומד די יפה בהגיון שהן מקדמות כרגע. אני לא בטוח שהשינוי האמור יגרור שינוי מקביל כלשהו במישור הפוליטי או הכלכלי (למשל), אבל אני בטוח מאוד שאתה לא יכול לשלול את זה בצורה נחרצת כל-כך (זאת אומרת, אתה יכול לשלול, אבל זה לא הופך אותך לצודק).
בכל מקרה, וסליחה שאני חוזר על עצמי, היה הטיעון שלי לא היה ששינוי השפה גורר שינוי מקביל; אלא ששינוי השפה הוא טכניקה יעילה מאוד להפוך את הדיון בסוגיה לתכוף יותר, כי אנשים נתקלים בעניין (הכללי של זכויות נשים, לא הספציפי של ההטייה הגברית של העברית) לעתים מזומנות מאוד.
נ.ב. – הסיבה שהאנלוגיה שלך הרגיזה אותי היא שלא רק שחסרים בה קווי הקבלה מוצלחים, אלא שהיא גם מחווה דעה ברורה מאוד על הטיעון של הפמיניסטיות, ועוד דרך טיעון אד הומיני באופיו. במלים אחרות, האנלוגיה הזו מכילה לפחות שלושה כשלים לוגים, אבל היא יעילה מאוד אמוציונלית – וזה, בעיני, לא הוגן.
פעם אחרונה ודי:
יופמיזם עוזר? באמת?
אני חושבת שאפליה כנגד נשים היתה קיימת עוד משחר המין האנושי, בלי קשר לשפה, ולהערכתי עוד לפני שהיתה שפה, ובטח הרבה לפני שהיו באיזושהי שפה צורנים לזכר ולנקבה. הצורנים, אפשר לטעון, הם אולי תוצר של חשיבה שוביניסטית, אבל החשיבה היתה קיימת לפניהם והיא תהיה קיימת אחריהם.
זה קורה ב-PC, זה קורה בועדה שמדרגת סרטים בארה"ב, וזה קורה בפוליטקה בישראל ויש כמובן עוד הרבה דוגמאות. מי שצחק על שמנים לא הפסיק לצחוק עליהם כיוון שעכשיו הם "מאותגרים אופקית" (או כל תחליף אחר). בסדרות ובסרטים האמריקאים מצאו דרכים ללכת מסביב כדי לא לעצבן את השמרנים, ויש החלפות מקובלות: במקום "פאקינג" אומרים "פריגינג" ובמקום "גו?ד" גוש" ובמקום "שיט" אומרים "שו?ט" וכו'. המילה שונתה, המשמעות אותה משמעות. כיום אולי יש עוד כמה תמימים שלא הפמינו את ההקבלה, אבל אני מניחה שזה רק עניין של זמן עד שגם המילים האלה יפסיקו להיות נקיות ויאלצו להחליף אותן.
בתקשורת מקובלת "מכבסת מילים". אפשר לדעת לאיזה מחנה פוליטי אתה משתייך אם אתה אומר "שלום הגליל" או "מלחמת לבנון". אם אלה "ההתנחלויות" או "השטחים הכבושים". כמה אנחנו מתוחכמים ובכלל לא מרמים את עצמנו. הרי המילים בוראות מציאות, לא? אבל מנסיון החיים שלי, מי שמאמין שהכיבוש הוא אסון, לא מפסיק לחשוב עליו כעל כיבוש כיוון שיש מי שקורה לו "שחרור שטחים" או מה שזה לא יהיה; ומי שמאמין שההתנתקות היא אסון לא מתחיל לראות אותה באור חדש רק כי קוראים לה "התכנסות".
כל אחד בוחר לעצמו את המילים שעושות לו טוב. מה שבעיני אחד הוא "כיבוש" בעיני אחר הוא "שחרור". אתה יכול להאמין במה שאתה רוצה ויש יותר מזוית אחת להסתכל על תופעה מסויימת, אבל בסופו של דבר המציאות היא אחת. אתה יכול לבחור איך להסתכל עליה.
אפשר וחשוב לחנך ולהסביר, אבל כדי להאמין שאפשר לשנות את הטבע האנושי בעזרת שינוי קוסמטי בצורה של המילים נראה לי קצת נאיבי.
אני כבר כתבתי איך אני מסתכלת על השפה העברית לפני עשרות הודעות. זה כמו שאומרים לילדים שמרגישים חריגים זה שאתה שונה לא שכולם בסדר ואתה דפוק. זה אומר שכולם באותו שטאנץ ואתה מיוחד. אז אני יכולה לבחור להרגיש מיוחדת, לזקוף את ראשי בגאווה ולצאת החוצה לרחוב ברגל בוטחת, כיוון שלא השוביניסטים, לא הפמיניסטיות ולא אלף בלשנים לא יצליחו לגרום לי להרגיש רע עם עצמי בגלל צורנים בשפה העברית.
אוקיי, אז הפעם פעם אחרונה ודי:
מעולם לא אמרתי ששינוי השפה יביא לשינוי קיצוני בטבע האנושי, או בטבע החברתי – ולכן אין לי שום כוונה להגן על הטיעון הזה. אם מתחשק לך, את מוזמנת לקרוא את ההודעות שלי מחדש ולראות מה כן טענתי. אם לא, באמת שאין שום צורך.
המביא דברים בשם אומרם וגו'
לא אמרתי שאתה טענת, כיוון שזה לא היה בהכרח ישירות אליך. אבל אתה כן טענת שהן טוענות שיש קשר בין השפה לתרבות ולכן יש הגיון מסויים וכו' וכו'. אני מסכימה עם החלק הראשון של המשפט (יש קשר בין שפה לתרבות) אבל לא עם המסקנות שלהן. כיוון שבדיון הזה אתה מייצג במידה מסויימת את הצד השני, עניתי לתגובה שלך. זה לא אומר שאני חושבת שאתה בהכרח חושב בדיוק כך ויוצא על זה לרחוב. אבל הבאת בדבריך טענה שאני מתנגדת לה, וזה מה שכתבתי בדבריי.
פעם אחרונה ודי:
המשפט "אפשר וחשוב לחנך ולהסביר, אבל כדי להאמין שאפשר לשנות את הטבע האנושי בעזרת שינוי קוסמטי בצורה של המילים נראה לי קצת נאיבי" כולל סתירה לוגית בלתי ניתנת להתעלמות.
יש הבדל בין "כשנהג אחר מבקש להיכנס לנתיב שלך, הואיל נא להאט ופנה לו את הדרך" לבין "כשאיזה דביל מנסה לחתוך אותך ולהשתחל לפניך, תצא פראייר ותפנה למניאק את הכביש".
רמז: האחד מחנך לדבר אחד. השני לדבר אחר לחלוטין.
או ליתר דיוק: האחד מחנך. השני לא.
הדוגמה שלך לא קשורה לנקודה שלי
על פי תפיסתי לפחות. בכל מקרה, קצתי בדיון, אז אסתפק בזאת.
אף אחת לא אמרה שצריך להאבק רק על שינוי השימוש בשפה
אפשר להשתמש אחרת בשפה וגם לפעול לקראת חקיקה שוויונית יותר. הפעולות הללו לא מוציאות אחת את רעותה. אני לא מכיר אף פמיניסטית שחושבת שצריך להאבק רק בזירה הלשונית, ואני מעז להניח, שגם אתה וטרליאן לא; כדאי, לכן, להפסיק לדבר על "הפמיניסטיות" ולהתחיל לזרוק שמות.
השאלה היא האם ההתעקשות על PC באמת הופכת את המציאות לשוויונית,
או שההשפעה של ה-PC נשארת ברמת השפה ועוזרת לדמיין שינוי ללא יצירת כל שינוי מהותי – שזו, עד כמה שאני מבין, הטענה של טווידלדי.
כמובן, למי שיוצא מתוך הנחה שהשיח הוא אמצעי שליטה בחברה, יהיה חשוב מאוד לשנות את השיח.
וזאת עוד בלי להזכיר,
שהנסיון ליצור שיח נייטרלי יצר מפלצות ז'רגוניות הן בעברית והן באנגלית, ולראיה כדאי לתת לאדם משכיל ממוצע לנסות להבין חלק ניכר מההרצאות בכנס של האגודה האנתרופולוגית הישראלית,* את כתבי ג'ודית באטלר או אפילו את מכתמי המכון לחקר תורת המערכה.
*באחד מהכנסים הקודמים נחרת לי שם של הרצאה בראש:
"תנו למוכפפות לדבר: הבניית האחרות של הקטגוריה 'אשה' בישראל\פלסטין'.
גם שם זה היה כתוב בלי ניקוד. ועוד לא דיברנו על התוכן, רק הכותרת.
מפלצות ז'רגוניות יש גם במדעים המדוייקים.
עדיף, אולי, שהאדם הממוצע יצליח להבין הרצאות באנתרופולוגיה, אבל אין שום חובה מצד מדעי האדם להיות יותר מובנים מפיזיקה או מביולוגיה.
המדעים המדוייקים הם מדעים.
כאלה שניתנים למדידה.
תחום העיסוק שלי, מדעי הרוח באופן כללי ומדעי החברה עוד הרבה יותר, מתיימרים לרוב לנסח *טענות*, לא *משוואות*.
מעבר לכך, ההבדל המשמעותי הוא שהז'רגון של מדעים מדוייקים בדרך-כלל *חוסך מקום*. יותר קצר לכתוב משוואה מאשר להסביר אותה במילים, וגם בביולוגיה וחימיה המצב די דומה, לפחות להיכרותי עם התחומים.
לעומת זאת, הז'רגון של מדעי החברה והרוח עושה עבודה מצויינת בהפיכת משפטים ברורים ופשוטים למשפטים מורכבים ומקושקשים, שהתועלת היחידה בהם היא להראות שהכותב אותם מה-זה מתמצא בז'רגון, ולהסתיר מחשבה מעורפלת מאחורי מילים מעורפלות עוד יותר. ובדוגמה פשוטה – רוב המאמרים שקראתי ב'תיאוריה וביקורת', שהוא בלי ספק לא האכסניה הכי פחות מובנת בתחום, יכלו בקלות להיכתב בצורה פשוטה וברורה יותר, והז'רגון לא תרם למאמרים, גם אם בסולם ה-Buzzwords הוא שדרג את כותביהם פלאות.
זה שמשוואה היא קצרה, והן לא,
כי חוקר רציני יבדוק את הדרך אליה וזה לוקח המון זמן, לא אומר שהיא מובנת.
מעבר לזה, גם למדענים יש ז'רגון. ויותר מזה, יש להם תחביר קלוקל. מהי גיאומטריה לא-אוקלדית אם לא "תחביר קלוקל"? הרבה מושגים בחשיבה מתקדמת, בכל תחום, הם לא-אינטואיטיביים ואפילו אנטי-אינטואיטיביים, ולכן השפה שנושאת אותם קשה ופתלתלה, אבל, שוב, זה נכון גם לפרסומים מדיסציפלינות אחרות. במה שונה בדיוק מושג הנוקליאוטיד ממושג הקוגיטו?
האבינג סד ת'אט, יש יותר מדי אנשים במדעי הרוח שמתעסקים במילים אבל לא יודעים איך להשתמש בהן.
גיאומטריה לא אוקלידית היא *לא* תחביר קלוקל.
היא פשוט גיאומטריה שיוצאת מתוך הנחות יסוד ששונות מאוסף ההנחות שקיבץ אאוקלידס. בפרט, מתכוונים בדרך כלל לאותו אוסף הנחות יסוד מינוס ההנחה החמישית, לפיה שני מקבילים לא ייפגשו במישור (וההנחות הנגזרות ממנה, כמובן).
בנוסף, הגיאומטריה הלא-אוקלידית "התגלתה" בשלושה מקומות בו"ז – ברוסיה (לובצ'בסקי), הונגריה (בוליאי) וגרמניה (גאוס). היא לא נחשבת תחביר לא קלוקל אלא בעלת תחביר מסודר והכל.
כל זה לא בא להגיד שלא קיים תחביר לא תקין. בוודאי שקיים. שים שני כמתים ברצף (למשל- 'קיים' ו'לכל') וכל מתמטיקאי יזדעק (גם אם הוא לא מדען, עדיין מותר למתמטיקאי להזדעק על חילולי קודש שכאלה).
ולגבי 'מדעי' הרוח – השימוש בז'רגון לא הופך אותה למדע. להיפך, שימוש בז'רגון עלום נחשב לאחד המאפיינים של פסאודו-מדע. אבל מי אמר שכולם צריכים להיות מדענים? למה לא למצוא מילה חדשה (במקום 'מדע') שלא תכלול התייחסות לאמפיריציזם?
לנמרוד:
לא הבנתי למה גיאומטריה לא אוקלידית היא בדיוק קלוקלת יותר מאוקלידית. רק הנחות יסוד שונות.
ועכשיו, גם לך וגם לסולוצו:
אני לא בא ממדעים מדוייקים, ולכן אם במקרה הם גם אשמים בזיבול המוח – מילא. אבל עדיין, אני חושב שתחומים שבהם אפשר לבחון בצורה הרבה יותר מדוייקת את מה שאתה כותב ולהוכיח או להפריך אותו, שונים קצת בצורת התנהגותם. ועם כל החשיבות שאני מייחס למחקרים שלי, למשל, וההקפדה העצומה שלי על ביביליוגרפיה וכללים נוספים, אני לא חושב שהייתי עובר את מבחן פופר. מבחן פופר כמובן לא אומר שאין לעבודה שלי חשיבות, אבל הוא בהחלט אומר שאי אפשר לבדוק אותה לגמרי בניסוי. וזה הבדל די יסודי בעיני. נאמר ככה: אני לא חושב שהיה קם אלן סוקאל הפוך.
לאדם: לא אמרתי ש*אין* אנתרופולוגים שכותבים טוב, ואפילו כאלה שאני נהנה לקרוא. יש לא מעט. אבל בהחלט באנתרופולוגיה בולט מאוד, לפחות בשנים האחרונות, קיומו של ז'רגון שמסתיר מאחוריו טענות טריוויאליות ובינוניות אקדמית. יש כמובן לציין שזה לא מגיע לדרגות לאקאן וחסידיו, ולא במקרה הבאתי גם דוגמה מהתחום הצבאי, שהוא במקרה התחום שלי כידוע, עם המלת"מ. זה שזה בולט שם, לא אומר שזה לא קיים במקומות אחרים. באשר לטרוריה וביקורת – הוא גם רחוק מלהגיע למופת של כתבי עת אמריקאיים כגון Social Text או Diacritics ואחרים, שיש לי לפעמים חשד שהכותבים בהם לא מבינים מה כתבו.
(ואני גם לא חושב שאנתרופולוגיה הוא דווקא חוג שמוציא חוקרים גרועים; למעשה, ופה ארגיז כמה אנשים, התחושה שלי מקריאת יותר מדי פרסומים היא שבארץ לפחות שני החוגים המחזיקים את החוקרים הגרועים ביותר בממוצע הם פרשנות תרבות ומגדר).
כל העניין הוא שגיאומטריה לא אוקלידית היא *לא* תחביר קלוקל.
למרות שמי שהתעסק בה עד איינשטיין (אאל"ט, כמובן), חשב שהוא מתעסק בשעשוע קאונטר-פקטואלי (לא-עובדתי, להדיוטות בינינו), עד שאיינשטיין השתמש בה כדי להסתכל מחדש על העולם.
ולגבי אלן סוקאל, בדוק מה ג'ורג' ברקלי עשה לחשבון הדיפרנציאלי של ניוטון.
מצטער להפריע, אבל מאיפה אתה שואב את העובדות שלך?
העיסוק בגיאומטריה לא אוקלידית התחיל מניסיון להוכיח את "אקסיומת המקבילים", אותה הנחה שתיארתי קודם. אותם שלושה חבר'ה שהזכרתי קודם גילו שזו למעשה אקסיומה ולא משפט, ושניתן לבנות מערכת לוגית של גיאומטריה גם בלעדיה. אחר כך (אמצע המאה ה-19) בא רימן ופיתח את הגיאומטריה הקרויה על שמו (Riemannian, להבדיל מ-Romanian) מתוך גישה אינפיניטסימלית.
כל המתמטיקאים האלה עסקו בענף הזה של הגיאומטריה באותה מידת רצינות המוקדשת לשאר ענפי המתמטיקה. מה איינשטיין עשה עם זה? אין לי מושג. יש פיזיקאים בקהל?
אני הבנתי את נמרוד באופן אחר (ומוטעה)
וחבל דווקא.
אני חשבתי שנמרוד מצביע על כך שחריגה ממוסכמות ונכונות "להפר" כללים שנחשבו מקובלים בקרב העוסקים בתחום מסוים דווקא הובילו להתפתחויות יפות וחשובות. הייתי בטוח שהוא השווה את "התחביר הקלוקל" של מי שמעז להעניק למלה "הבניה" משמעויות מעבר לתחום הלבנים והמלט ל-"תחביר הקלוקל" של מי שהעז להציע ששני קווים מקבילים יפגשו ופיתח ככה את הגאומטריה הלא-אוקלידית (ליתר דיוק – העז לא לזרוק את העבודה בה הוא ניסה להגיע לסתירה ללא שימוש באקסיומת המקבילים ונכשל).
לגבי איינשטיין וגאומטריה לא אוקלידית – למיטב ידיעתי (ובתחום הזה היא מוגבלת עד מאוד) בתורת היחסות הכללית יש שימוש רב בגיאומטריה לא אוקלידית – המסה "מעקמת" את המרחב-זמן כך שהיריעות שנוצרות הן לא אוקלידיות.
אני דווקא חושב שהבנת אותי נכון.
לפי מה שאני למדתי, מי שעסק בגיאומטריה לא-אוקלידית לא חשב שיש לה פן יישומי (ולכן הבחירה השגויה שלי בשם-העצם "שעשוע"), עד שבא איינשטיין וטען, בפראפרזה: "לא רק שגיאומטריה לא-אוקלידית היא עניין יישומי, *ככה* בנוי העולם". or words to that effect.
מייסדי הגיאומטריה הלא-אוקלידית
לא חשבו שיש לה פן יישומי, אבל אין לזה שום הקבלה לז'רגון ולשפה קלוקלת*, בדיוק כשם שלחישוב התיאורטי בדבר חורים שחורים או לשאלה האם מרד בר-כוכבא היה יכול להצליח אין שום קשר ל'כנסו, פ33ות לגבות'.
*אגב, מעודי לא שמעתי את המונח 'הבניה' ביחס לאתר בניה.
אף מטאפורה אינה מושלמת.
בהודעה שאליה הגבתי, סולוצו הסביר יפה את ההקבלה בין תפיסות-עולם רדיקליות.
בכל מקרה, הוויכוח הזה לא הולך לשום מקום. אני מבין היטב את ג'ודית באטלר, ויש כאלה שלו. הם חושבים שאני שבוי ברטוריקה, ואני חושב שהם לא מתאמצים מספיק.
אבל אני מאמין שכולנו מספיק מפוקחים בכדי להודות שמדובר במאבק פוליטי, גם ברמה הלאומית והבינלאומית, בין שמרנים ורדיקלים, אבל בעיקר ברמת התקציבים האוניברסיטאים. הז'רגון זה רק התירוץ.
הטרוניה שלי לא הייתה רחבה עד כדי כך:
המפגש השנתי (הכנס) של האגודה האנתרופולוגית הישראלית אינו מקום שבו הרצאות ז'רגון שולטות ברמה; ובארץ, מתוך כתבי העת המעטים שקיימים בתחומנו, תיאוריה וביקורת הוא בהחלט העמוס ביותר בז'רגון.
זה הכל.
רגע - לא הבנת אותי
לא אמרתי שמזבלים את המוח במדעים מדויקים (יכול להיות. אני לא יודע). רק אמרתי שגם במדעים מדויקים וגם במדעי הרוח/חברה יש שימוש במונחים טכניים. מונחים אלו הם רבי משמעות לעוסקים בתחום, ונשמעים זרים לחלוטין למי שבא מבחוץ. זה טבעי – גם למתכנתים, גננים, צפרים וקהילת הגולשים ב-"עין הדג" יש מונחים טכניים משלהם שזר לא יבינם.
יש שימוש במונחים טכניים,
ויש בבל"ת.
וגם במקצוע שבו יש שימוש במונחים טכניים, אפשר לא פעם לראות את שפת הבבל"ת מתפתחת – במקביל לשפה טכנית ובלי תלות בה. ההבדל המשמעותי הוא בין אוצר מונחים טכני שנועד לפשט את ההבנה של אותה קבוצה, לבין אוצר מילים שנועד לסבך את ההבנה. כי, כפי שיודעים קוראי עין הדג, יש הבדל משמעותי בין שימוש במונחים פנימיים של האתר לכתיבה שניצקליינית.
והנה, כיוון שבמקרה קראתי השבת את 'הרהורים על מאה רבת מכאוב' של רוברט, קונקווסט יצא שהוא סיפק לי שלושה ציטוטים לעניין זה בדיוק.
הראשון הוא של מנהיג הלייבור המנוח יו גייטסקל:
"…עמימות ומורכבות אינן מגבלות אמיתיות, אלא יתרונות דווקא. שכן הן הופכות את מלאכת הביקורת למעייפת וקשה ומאפשרות [לבעל הדעה הנ"ל; הוא אמר את זה בהקשר כלכלי] לומר בצדק גמור שעמדותיו מעולם לא הופרכו. בה בעת הן אינן גורמות לאיבוד תמיכתו של האדם הפשוט. זה בד"כ לא יטריח את עצמו בפרטים המורכבים, הוא יסתפק בקבלת המסקנות".
הציטוט השני הוא של קונקווסט עצמו, שאיש לא יחשוד בו בחוסר-בקיאות במדעי הרוח, מהיסטוריה ועד ספרות ושירה.
"ובימינו השתלט הז'רגון במידה רבה על כל מדעי הרוח. למעשה, לעיתים קרובות אנו נוכחים שהתואר 'כתיבה עיתונאית' משמש כשם גנאי בסביבה הזאת, בציינו דברים שנכתבו מתוך כוונה שגם ייקראו. זאת ועוד – הכתיבה האקדמית הז'רגונית משחיתה את השיח הרגיל. כפי שניסח זאת ג'ון לוקץ', 'שפת היום-יום שלנו נעשתה מגושמת, גרמאנית, מלאכותית, ביורוקרטית, מעושה. לא נגזים אולי אם נאמר שכיום כותבים אמריקנים עומדים בפני שתי אפשרויות: לכתוב אנגלית או לגבב מילים בעגה סתומה'.
אך כל מטרתו של הניב הזה היא להטעים איזו עליונות מנטלית כלפי ההמונים. והשליטה בו, אפילו באופן בסיסי, דורשת מאמץ מנטלי מסויים ומעמד מנטלי מסויים."
והציטוט השלישי והאחרון, מסביר היטב למה אותה כותרת אווילית להרצאה האנתרופולוגית ההיא כל-כך הרגיזה אותי. את הציטוט ההוא אמר אסיר בגולאג, לשעבר פרופסור באוניברסיטה רוסית, שבימי הסובייטים לפני שנאסר נתן שיעורים במטריאליזם דיאלקטי. כששאלו אותו מה הוא יודע בנושא, ענה:
"מה יש לדעת על שטויות כאלה חוץ מאשר לגבב את המילים הנכונות?"
וזה בדיוק מה שאותו\אותה מרצה עשתה: בחרה כותרת שאיננה אלא 'גיבוב של המילים הנכונות'.
הו, לא לא
גם במדעי הטבע מנסים לנסח *טענות* לגבי המציאות. המשוואות רק עוזרות בניסוח הטענות. בכל מקרה – כותרות בכנסים של פיזיקאים תהיינה מורכבות ממונחים טכניים ולא ממשוואות. בדיוק כמו שבכותרות בכנסים של אנתרופולוגים תמצא מונח טכני כמו "מוכפפות" ו-"הבנייה". אני לא מבין במה המונח "חבורת הרה-נורמליזציה" עדיף על המונחים הללו. בשני המקרים העוסקים בתחום יודעים בדיוק על מה מדובר, ואלו שלא – לא.
אל תכתים דיסיפלינה שלמה (או, בלי PC, אתה טועה)
הכנסים של האגודה האנתרופולוגית הם מצוינים. רוב ההרצאות שם מובנות מאוד, וחלק לא מבוטל מהן גם מעניינות – הישג נדיר למדי בכנסים אקדמיים.
נכון, יש שם גם הרצאות עמוסות בז'רגון. לא נכון, הן לא מהוות את הרוב.
ואגב, תיאוריה וביקורת, בתחומי הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה, הוא דווקא בהחלט *כן* כתב העת העמוס ביותר בז'רגון ובהחלט *לא* כתב העת הקריא ביותר.
רגע אחד.
המפלצות הז'רגוניות של מדעי החברה הם תוצאה של הניסיון ליצור שיח נייטרלי? תוכיח. אני, למשל, חושבת שהן בעיקר תוצאה של התפיסה הנפוצה "אם לא יבינו מה אני אומר יקחו אותי יותר ברצינות ואני אראה יותר מדעי."
כתבו על זה לא מעט,
כתבים אידיאולוגיים בזכות השיח הנייטרלי.
אשתדל לחפש ביביליוגרפיה.
(אגב, אבא שלי, שיש לו בין השאר תואר שני בסוציולוגיה מאונ' קולומביה, טוען שכבר אז היו כמה מפלצות בחומרי הקריאה של סוציולוגים, אבל להרגשתו בכל-זאת השתדלו לכתוב ברור יותר בממוצע).
הי
בלי להעליב את המכון לחקר תורת המערכה. אגב, אני מבטיחה לך באחריות ומתוך ידע ונסיון אישי – שתי פגישות עם הצוות שלהם ואתה מבין בדיוק על מה מדברים.
חוץ מזה אני רוצה לציין שאין שום דבר לא מובן בכותרת שציטטת (מוכפפות, הבניה), וחוץ חוץ מזה – אכן, באטלר קשה להבנה בקריאה ראשונה, אבל לא מזמן נכחתי בהרצאה שלה, והיא היתה נגישה מאד, ברורה, ואפילו הפגינה חוש הומור, התאמין (ואני לא מתמצאת בז'רגון כלל וכלל – זה לא התחום שלי ובד"כ אין לי כוח להכנס לזה).
נפגשתי איתם ועם תוצריהם
הרבה יותר מפעמיים. אפילו יצא לי לעבוד עם חלקם פה ושם, ושוב – הרבה יותר מפעם אחת.
וגם אם אפשר בערך להבין את "אמנות המערכה"*, הנקודה היא שזה ז'רגון מעורפל (שהשימוש בו גם מנוגד לאחד מעקרונות המלחמה גם של צה"ל וגם של כמה צבאות אחרים – פשטות**) שמגיע עד כדי כך שהמפקד לשעבר של המוסד המקביל לפו"מ במדינה זרה אך מכובדת, הודה שהוא לא ממש מבין מה כתוב שם, שקצינים בצה"ל שזכו להרצאה של אחד מאנשי המכון התבקשו על ידי המנחה שלהם לאחריה לכתוב בקצרה מה הם הבינו והסתבר שכמעט לא היה מכנה משותף,
וגם לפקודות חסרות הגיון כמו 'התנפלות נחילית רב-ממדית על מנת ליצור הדגמה מערכתית על בינת-ג'בל', ואני מצטט מילה במילה.
ועל השאר – את רוב הז'רגון אני יכול להבין, אבל זה לא הופך את השימוש בו לפחות מלאכותי, צורם, מסורבל ומיותר.
*זאת בלי להתייחס להתקפה הכבדה שהוא ספג מאותו חוקר שוויצרי, הן על התזה ובעיותיה והן על זה שנראה שהוא העתיק משטיינר את כל המקורות הארכיוניים, כולל הטעויות.
**ונעזוב את זה שאני עצבני עד היום על אהוד ברק בגלל שהוציא את 'מנהלה' כדי להכניס את 'פשטות'.
רגע-רגע
אני לא אמרתי אם התוצרים שלהם טובים, מתאימים בכלל לשימוש ברמת הפקודות, או מקוריים. רק אמרתי שאפשר להבין אותם עם מאמץ מינימלי.
לגבי פשטות – אני מסכימה אתך במאה אחוז. אבל אני לא משוכנעת שבמכון עצמו היו מאושרים מניסוחי פקודות כאלה. למעשה, בכל משחקי הסימולציות שנכחתי בהם (ונכחתי בלא מעט), הודגשה מאד חשיבות הפקודות הבהירות והמובנות. פקודות כמו זו שציטטת נשמעות לי כמו גבב מילים של אנשים שלא תפסו שהם כבר לא בסימולציה ואף אחד לא מקבל נקודות מש"נ על דיבור פוסט-מודרני נגוע.
ואם כבר ביקורת על "אמנות המערכה", בעיני הבעיה העיקרית שלו היא פשטנות הסטנדרט שבו הוא מודד כל מערכת נתונה, בלי בכלל להתייחס לדברים פעוטים כמו קונטקסט, זמן ומקום. ואם מערכות הן ענין מורכב – על אחת כמה וכמה הסביבה אתן יש להן אינטראקציה. הניתוח שלו די דטרמינסטי, וזו בעיני תכונה א-היסטורית שמייתרת את המחקר.
אוקיי, אז אין הרבה מחלוקת.
אני רק אציין, שהתברר לי שלא מעט מהמשתמשים המיועדים – לא הבינו הרבה. וזה היה בעיני יותר חשוב מהשאלה אם אני הבנתי.
דיבור אינו בהכרח מציאות.
האנשים שלא מעיזים לומר "שחור" הולכים למסיבות שלהם שבהם לא מוזמנים שחורים ומספרים בדיחות גזעניות.
(באוזני שמעתי).
הפי-סי לא יוצר שוויון; הוא יוצר אשליה כאילו אם נדבר בשפה שויונית השוויון יבוא ממילא. הוא כן יוצר היררכיה של מיעוטים מדוכאים ומדוכאים יותר, שבה הנכס הגדול ביותר הוא היותך מדוכא; אבל כיוון שאתה צריך להיות ממוקם די גבוה בהיררכיה כדי ליהנות מזה שאתה מדוכא, הרי שהפי-סי לא באמת עוזר לרוב מי שצריך אותו.
(שתי דוגמאות שקופצות לי בשליפה להתנהגות פי-סי קלאסית היא אותה קבוצה של סטודנטים מגטאות שחורים בארה"ב שהתקבלה ללימודים ולא נדרשה לעמוד בקריטריונים האקדמיים, ובמפתיע הסתבר להם שהתואר שלהם שווה בעיקר את מחיר הנייר עליו הודפס, או העובדה שהמשאבים שהושקעו בהסברה מניעת דייט-רייפ בהגדרתו הנרחבת ביותר בקמפוסים יוקרתיים בארה"ב בתחילת שנות התשעים, עלתה בהרבה על *כלל* המשאבים שהוקדשו לסיוע לנפגעות אונס בשכונות מצוקה, שהן שיעורן והן מספרן היה גבוה בהרבה.
ומהצד השני,
לא מזמן שמעתי טענה מעניינת לפיה לינדון ג'ונסון, הנשיא שקידם בצורה המשמעותית ביותר חקיקה נגד אפליית שחורים בארה"ב, נהג להתייחס אל אותם שחורים בשמות בלתי פוליטיקלי-קורקטיים בעליל.
כמדומני שנטען שהוא גם סלד מחברת שחורים, וזה בכלל מעורר את השאלה האם חייב להיות קשר הפוך בין גזענות ואפליה לבין חביבות וקרבה.
בקיצור, יש מקום לבחון האם הפוליטיקלי קורקט אינו גורם גם נזק, כיון שהוא מאפשר לדבוק בשינוי הלשוני וכך להימנע מהצורך המעיק בשינוי תפיסתי.
האם כרגע טענתן שאנשים שמספרים בדיחות גזעניות מדברים PC?
כי, למקרה שזה לא היה ברור, זה בלתי אפשרי מעצם ההגדרה: כשהם מספרים בדיחות גזעניות הם לא מדברים בשפה שהיא תקינה פוליטית.
עכשיו, אם הם עושים את זה במסיבות *סגורות* בלבד, הרי שהם יודעים שזה לא מקובל חברתית ולא יעיזו לעשות את זה במקומות שבהם מישהו שאינו "אחד מהם" יכול לשמוע.
אתה באמת טוען שזה לא שינוי לטובה? לא המנוחה והנחלה, לא מצב אידיאלי, לא הצעד היחיד הנדרש (כפי שנמרוד אמר, אף אחד לא טען כך) – אלא שינוי לטובה.
זה באמת משנה האם אנשים לא מעשנים בציבור כי זה נחשב גסות רוח, או כי הם הפנימו שעישון בציבור מזיק לאנשים אחרים באופן ממשי? טוב, נו, אני מודה – זה באמת משנה במידת מה. אבל עדיין, פחות אנשים מתים מסרטן הריאות.
טענת! טענת!
אלוהים אדירים, איזו פליטה פרוידיאנית מזעזעת ברלוונטיות שלה.
אוף, הייתי בטוח שזה בכוונה.
בארה''ב אתה לא יכול לספר בדיחה על שחורים,
אבל יש לך הכשר לעשות מצעד ניאו-נאצי בשכונה יהודית. זה הצד השני של הפי.סי.
בשם הפי.סי. גם אומרים משפטים שקריים במובהק כמו 'הכאת נשים נפוצה באותה מידה בכל שכבות החברה', כי מאוד לא פי.סי. להודות שהטיפול בבעיה צריך להתמקד קודם-כל במקומות שבהם התופעה קיימת הרבה יותר (או כמו שאמר פרופ' יורם בילו פעם: 'בחברה הבדואית אין את המושג 'אשה מוכה', כי בשביל שיהיה היה צריך להיות המושג 'אשה לא מוכה'. ותוזכר גם טענתו השערורייתית של דני רבינוביץ' לפיה אין מקום לשפוט את אחיה ורוצחה של איכלאס כנעאן, שכן זו התנשאות תרבותית וכפיית הקודים התרבותיים שלנו על חברה אחרת). ובצורה מפורשת: כשמחלקים *בצורה שווה* את משאבי הסיוע לנשים מוכות, או כשמתעלמים בחלוקת התקציב לנושא משיעור רצח נשים בידי בעליהן השונה במקומות וקבוצות שונות – זה פי.סי., האמא של האמא של הפי.סי., וזה בא על חשבון מי שצריך את זה.
אז לא מספרים בדיחות גזעניות, ובדרך-אגב גם מטאטאים הצידה כל בעיה שנפוצה יותר בקרב קבוצה שלא פי.סי. לצחוק עליה, עד כדי העדר טיפול – או הסיסמא הנהדרת של 'מוחלשים', שאומרת בעצם שהכל בגלל מישהו מלמעלה שמחליש, והוא מוקד הטיפול.
הפי-סי לא פעם מתמקד בתיקון המראה (Mirror) על חשבון המציאות. וכשלפעמים יש התנגשות בין זה לזה, האנרגיה מושקעת במראה. למה? לדעתי כי הרבה יותר קל ופופולרי לחוקר לכתוב מאמר שתוקף ביטוי גזעני, מאשר למשל לנסות ולחקור תופעה מסויימת כשהתוצאות עלולות להיות לא פי.סי.
אני כנראה מאוד לא ברור בזמן האחרון,
כי כל הזמן אנשים כאן עונים לטענות רחבות הרבה יותר מאלו שניסיתי לטעון בפועל.
לא אמרתי ש-PC היא תופעה חיובית ורצויה. אמרתי שהאלמנטים הקשורים בזהירות בשפה שלה הם חיוביים ורצויים.
תרומתי (הקצרה עד מאוד) לדיון, כמי שעוסק בין היתר בתרגול
תקשורת לשונית: התפיסה לפיה "שפה מעצבת חברה" (או מחשבה/תודעה או מה שלא יהיה) היתה, מאז שנוסחה לראשונה בשנות ה-40 של המאה הקודמת, בגדר השערה – והיא נותרה כזו עד עצם היום הזה (ואני אסתכן בניחוש: לא תגיע למעמד של משהו שהוכח אמפירית בעשורים הקרובים).
הרגע הפכת אינספור פרסומאים ויועצי תקשורת
למובטלים.
ביקום מקביל שבו דבריך אכן נכונים, הכוונה.
אינספור פרסומאים ויועצי תקשורת
טרם הוכיחו אמפירית שהם שווים משהו, גם ביקום הנוכחי.
ההשערה עליה דיברתי נותרה בגדר השערה.
אפרו-אמריקאי הפך לכינוי גנאי?
אולי אני לא מעודכנת, אבל אתה יכול לספר לי מתי זה קרה?
ניגר מעולם לא היה כינוי נייטרלי. שחור הוא נייטרלי (ונפוץ כאן למדי עד היום). אפרו-אמריקאי – כינוי רשמי ונייטרלי לעילא (או לפחות זה המצב בסביבת מגוריי).
אבל מה שאפילו יותר מענין הוא אימוץ של כינויים מעליבים בידי השחורים עצמם – בכל שיר ראפ ממוצע תופיע המילה Nigger (או Nigga), וכיום הוא נתפס ע"י ציבורים מסויימים ככינוי מעצים דווקא (משום מגניבותו והעובדה שרק שחורים יכולים להשתמש בו בקלות – קצת כמו בדיחות שואה עבור יהודים).
אגב, האם אתה טוען שעדיף היה להישאר עם "ניגר" (כינוי שנועד להדגיש תכונות גזעיות שליליות של "נגרואידים")? מה דעתך על יהודון? גם הולך?
תיקון המראה לא מתקן את הפרצוף – הוא רק מחליף שריטות מכוערות בהשתקפות צלולה יותר של אותם הפנים.
בוטוקס לשפה!
בוטוקס לשפה!
אפרו אמריקאי הוא הכינוי הנוכחי.
הקודמים, שלפחות שניים מהם נולדו *ללא* כוונה גזענית, וזה כולל גם את "נגרו" (שאגב, ויקיפדיה מציינת שיש שחורים זקנים שגדלו בעידן שנגרו היה מילה מקובלת, שסוברים ש-Black הוא שם מעליב יותר!) או "כושי" בעברית (להבדיל מ"כושון"). אז נגרו יצא מהאופנה, "בלאק" הוא שם גנאי בלא מעט מקרים, ואפרו אמריקאי הוא שם הפי-סי כיום. אבל לא ליותר מדי זמן, אני מנחש.
את, כמובן, צודקת.
אבל התפיסה – התרבות – עושה שימוש שוביניסטי למדי במאפיין הזה של העברית. בהקשר הנוכחי, שימי לב שההבחנה שנתפסת כמשמעותית ביותר בין בני אדם היא הבחנה מגדרית (כן, גם זה לא שוביניסטי בהכרח).
נשברתי וכתבתי תגובה מפורטת
(לפני שקראתי את תגובתך).
פשוט נשבר לי, נמאס לי שזה דגל שפמיניסטיות (מסויימות) מנפנפות בו. זה מרתיח אותי, זה מטמטם אותי. השיא בעיני הוא ההתעקשות של נשים מסויימות לדבר רק בלשון נקבה, התנהגות שבעיני היא מטופשת וילדותית מעין כמוה, בפרט שזו התעסקות מיותרת בצורה במקום בתוכן. שיעזבו את הטפל ויעברו לעיקר, ושיניחו לשפה העברית בשקט. היא לא פשעה בכלום והיא ודאי שלא אחראית לשוביניזם החברתי, או לחוסר שוויון הזדמנויות ושאר עניינים מהותיים שאכן ראוי להאבק עליהם.
לא בדיוק.
מבחינתי, למשל, ההבחנה המשמעותית ביותר בין בני אדם היא ירושלמים מול לא ירושלמים. אבל אתה לא רואה אותי מנסה להוסיף את ההגדרה הזו לכינויים של אנשים. המטרה של שינוי כזה, לפחות מבחינתי, היא לחסוך בפתילי "אבל אני בת/בן!" ואנשים נעלבים למיניהם. היות ועוד לא נתקלתי בטענה "אבל אני גבוה!", או "אבל העור שלי יותר שזוף!", הפרטים האלה לא מפריעים לחיי האינטרנטיים. מעבר לזה, כמובן, שהשפה (שוביניסטית או לא, זה לא משנה) מחייבת אותנו, במקרים מסוימים, לבחור את מינו של זה שאנחנו מדברים אליו – כך שבעוד שאם אני לא בטוחה אם מישהו גבוה או לא אני יכולה להתעלם מהסוגיה באלגנטיות, סוגית המגדר היא יותר בעייתית.
אז מי שזה חשוב לו ידאג שידעו
אפשר לבחור כינוי שמבהיר את מין הגולש באופן חד משמעי (זה מה שאני עשיתי, במכוון. למעשה אח"כ גיליתי שיש אנשים שלא מבינים, אבל זה דווקא הפך להיות קריטריון מסנן לא רע…
). אפשר גם להשתדל לבחור (ברוב ההודעות) במילים שיבהירו את המין.
אגב, אני לא מתעצבנת על אנשים שמתייחסים אלי בלשון זכר, אלא אם אפשר היה להבין את המין שלי בקלות מההודעה שכתבתי, ואז אני כן מתעצבנת לפעמים, תלוי בסיטואציה (לא כיוון שהם טעו אלא כיוון שזה מעיד על כך שהם לא קראו את דבריי בעיון לפני שהגיבו, או שפשוט לא טרחו להקדיש להם תשומת לב מספקת בזמן המענה).
ואם מישהו טעה, אז טעה, נו. מה הביג דיל? או שמתעלמים, או שמתקנים, וחסל. הבוקר כבר היו לי שתי טעויות (שונות!) במספר (של אנשים שהגיעו לסלולרי שלי משום מה, וזה די נדיר). אמרתי להם יפה "טעות" ונפרדנו כידידים.
טל"ח.
מעניין.
בפעם האחרונה שמישהו הגיע בטעות לסלולרי שלי הוא דווקא ניסה לשכנע אותי שזו לא טעות ושאני זה לא אני, ונפרדנו בחשדנות הדדית.
זה לא שלא קראו את דברייך בעיון,
אלא שאת, בלהט הכתיבה, השתמשת במין הלא נכון כדי לתאר את עצמך. את טעית! את אשמה וכל מי שמגיבים לך מושלמים, את שומעת!
(נו, מכירה את זה מקרוב, אז זו ההשערה שלי)
כבר היו אנשים שפנו אלי בלשון זכר בתגובה להודעה (קצרה) שכתבתי, שהיו בה לפחות 3 פעלים בצורת נקבה… את יודעת, זה פשוט חוסר תשומת לב מעליב כזה. לא ציפיתי שיכירו אותי, אבל תשומת לב מינימלית לאדם שמגיבים לו זה אף פעם לא מזיק…
או, אני מכיר מישהי המתנהגת בדיוק כך בוויכוחים.
כשהיא התחילה להתווכח עם ההגדרות במילון אבן שושן ועם המורה ללשון, יען כי לדעתה אדם אינו יכול לאבד יד – "מה, הוא הסתכל לצד, והיא נעלמה לו?!" – ההתנהגות הזו הפסיקה להיות משעשעת.
____________________________
אני מסכים עם טריליאן, אבל מכיוון שאינני משתייך למין הנשי, כל תגובה שלי בנושא תבעיר את חמתן של כל מיני אמזונות אמיצות. לכן אמנע.
כן, אבל למה יש פתילים כאלו ולא פתילי ''אבל אני ירושלמי/תל-אביבי''?
כי לאנשים חשוב במיוחד המגדר.
או, כמו שMR ציינה ממש בתגובהאליה הגבת,
משום שהשפה שלנו דורשת מהמשתמש להחליט אם הוא פונה אל זולתו כאל זכר או כאל נקבה – ואם הוא טועה הוא עשוי ליצור פתיל כזה – בעוד שכמו שאתה רואה, אני מצליח לכתוב תגובה שלמה המופנית אליך כשאני פטור מהצורך להחליט אם אתה עדיין נחשב ירושלמי.
כן, גם זה.
וזו, אגב, הטענה שנגדה יוצאת טריליאן: עצם ההצפה החוזרת ונשנית של נושא המגדר בשפה היא אחד המנגונים שבגללם הוא נשאר נושא כזה קריטי.
למרות שזה תרגיל מחשבתי מעניין: אם הייתי כותב הודעה אליך שבה הייתי (למשל), מציין כבדרך אגב שבטח חם במיוחד לכם התל-אביבים, אבל מצד שני, לפחות את בחופש הגדול ויכולה ללכת לים – לאילו משלושת הטעויות האלו היית מתייחס קודם? לאילו היית מתייחס בכלל? ומה הדפוס הנפוץ?
נדמה לי שזהות מגדרית היא חשובה במיוחד, אחריה גיל ורק לבסוף מקום מגורים. מצד שני, נדמה לי שהסטיגמה החזקה ביותר מוצמדת דווקא לגיל, אחריה זו של מקום מגורים ורק בסוף זו של המגדר. הרי המשפט "כל הטיינאייג'רים הם טרולים" יעורר כאן פחות חמת זעם מהמשפט "כל התל-אביבים הם סנובים", שיעורר פחות חמת זעם מ"כל הנשים דעתן קלה".
אלוהים אדירים, שמישהו יבער כבר את הסוציולוג מקרבי. זה ממש מתיש.
אתה יודע מה הבעיה שלכם הסוציולוגים?
שאתם מניחים שהכל קשור להבניה חברתית. לא מעניין אתכם מה נכון ומה לא נכון, אלא מה גורם לאנשים לחשוב שמשהו הוא נכון – בדרך כלל תוך התעלמות מכל משמעות שיכולה להיות לאפשרות התיאורטית שמה שגורם לאנשים לחשוב שמשהו הוא נכון קשור, באופן ישיר או עקיף, למידת נכונותו של המשהו.
אולי מידת חמת הזעם לא קשורה להבדלים העקרוניים בין מגדר, מקום מגורים וגיל, אלא פשוט לכך שהמשפט "כל הנשים דעתן קלה" מדויק פחות מהמשפט "כל התל-אביבים הם סנובים", שבתורו מדויק פחות מהמשפט "כל הטיינאייג'רים הם טרולים"?*
(אגב,לדעתי לא זו התשובה. מידת חמת הזעם קשורה לכך שלטינאייג'רים אין לובי.)
ואם אתה שואל אותי, נראה לי שהייתי מוטרד ביותר מההנחה שאני תל אביבי. אבל זה רק אני.
_____________
*[ולפני שאני נרמס על ידי עדת טינאייג'רים (לרגע התפתיתי לומר "טרולים") פגועה – אין בכך כדי לומר שהמשפט האחרון מדויק.]
אני אציין שהתגובה הראשונית שלי הייתה
"אבל הוא לא תל-אביבי!"
הו, לא. הו, לא לא.
כמו שכל סוציולוג היה אומר לך, אל תניח שנסיון החיים שלך מהווה מדגם מייצג. זה שאני מדבר כמו הבנייה חברתית מהלכת של עיסוק בהבניות חברתיות זו בעיה שלי, לא של הסוציולוגים כולם.
אנתרופולוגים יותר מסוציולוגים, ופרשני תרבות יותר מאנתרופולוגים, אכן עוסקים בעיקר בהבניות חברתיות. סוציולוגים גם עסוקים באיסוף נתונים מדויקים על אופי המציאות החברתית. במלים אחרות, לא קשה למצוא מחקרים סוציולוגים שיעסקו באופי הבידול החברתי והאלטיזם המאפיינים תושבי שכונות מסוימות בתל-אביב (למשל).
יחד עם זאת, אני לא יכול להתאפק: חמת זעם לא קשורה רק במציאות אובייקטיבית. לדוגמא, "ישראל היא מדינה כובשת" הוא משפט מדויק לחלוטין, ועדיין ירגיז הרבה אנשים; "תושבי דימונה משכילים פחות מתושבי גדרה" גם כן נכון, וגם כן ירגיז; ואילו "סגנון הנהיגה הישראלי הוא האחראי המרכזי לתאונות הדרכים בארץ" נכון הרבה פחות, אבל לא ירגיז כמעט אף אחד.
מקובל עלי.
החלף "סוציולוגים" ב"כאלה שעוסקים בעיקר בהבניות חברתיות".
אגב, הסיבה העיקרית שהמשפט "ישראל היא מדינה כובשת" ירגיז הרבה אנשים היא הקונוטציות השליליות שנוספו עם השנים למושג "כיבוש". "כיבוש" הוא כבר לא מונח אובייקטיבי שעוסק בשלטון על עם אחר. "כיבוש" זה השחתה וסיאוב, דיכוי, גזענות ואפרטהייד.
באופן מובהק:
"אני? תל-אביבית? נראה לך? אה, וגם ימי החופש הגדול העליזים מאחורי."*
אני חושבת שפתילי המגדר נובעים משתי סיבות עיקריות:
אנשים שלא אוהבים שטועים במגדר שלהם, כן, אבל לא פחות חשוב – אנשים שנעלבים, במידת מה, כי לא מכירים אותם. למשל, אם לונג ג'ון או מרווין או מישהו שבעיני אמור לדעת פחות או יותר מי אני יתחילו לענות להודעות שלי בלשון זכר, אני נורא אעלב שלא זוכרים אותי ולא אוהבים אותי יותר. היות ובשפה העברית ובאינטרנט, מגדר הוא גם אחד הדברים שאדם מסגיר לגבי עצמו לעיתים הכי קרובות, וגם אחד הדברים שאנשים לא יכולים להימנע מלהשתמש בו בתגובה, נוצרת טעות נפוצה שפוגעת ברגשות הגולשים (והגולשות, והגלשנים והמגלשות). ותראה איזה פתילפלצתים יכולים להתפתח בסוף מכל העניין.
____________
*לא, לא באמת יש לי משהו נגד כלל התל אביבים, ובעולמנו מסתובבים ירושלמים רבים מעצבנים בצורה בלתי רגילה, אבל כן, הירושלמיות היא חלק משמעותי מההגדרה העצמית שלי, ומשהו שחשוב לי גם באנשים אחרים. למה? לסוציולוג הבית פתרונים. אולי.
נותר רק דבר אחד לומר:
אה, האנגלית היא מפלטם של החוששים מקביעות מגדריות.
כמה אירוני,
בהתחשב בזה שאת לא באמת ירושלמית.
למה? אני תושבת הרי ירושלים.
ואני אולי לא יודעת איפה אתה גר, בדיוק, אבל יודעת מצוין איפה אתה לומד, אז הייתי חושבת פעמיים על לערער על הקביעה הזו אם הייתי אתה.
או, כמו שMR ציינה ממש בתגובהאליה הגבת,
אה, דווקא לא נכון. אפשר לכתוב תגובות ארוכות בלי להתייחס ישירות למין אליו מגיבים. יש המון פעלים וצורות שמאוייתים זהה, ואם השורש והזמן הספציפי לא מתאימים, משתמשים בשמות פועל. קצת תחכום מינימלי וזה עובד מצויין, מנסיון.
נו, כמובן ש*אפשר* לכתוב תגובה בלי להתייחס למין הנמען.
אבל כאשר מנהלים שיחות נורמליות בעברית, ולא *טורחים* להימנע מלהשתמש בפניות שדורשות התייחסות למין, התופעה תצוץ די מהר – בניגוד לשאלות כמו גיל ומקום מגורים. את באמת חולקת על זה?
התכוונת:
האם באמת יש בעיניך מחלוקת בעניין זה. באמת, מרווין, האינך מהאנשים בעלי היכולת לחשוב קצת יותר על מה שהם אומרים? אין בך בושה?
(מבדר, בתור תרגיל. גם אם לפחות בעברית אין ברירה אלא ליישם לפרקים צורת רבים זכרית שייתכן, וייתכן שאינה, שוביניסטית. לאורך זמן, לעומת זאת, זה מייגע למדי, לא?)
מה הבעייה בלכתוב עם לוכסנים?
או שאת/ה חושב/ת שזה קצת לא אישי? כי כשמדברים עם מישהו/י בפעם הראשונה הגיוני שלא תדע/י את מינו/מינה של אותו גולש/ת..
אבל זו בדיוק היתה המטרה -
להראות שכאשר לא טורחים להימנע, התופעה צצה מהר מאוד.
אני הבינותי.
אבל האם אין בכוחך להבין מתי אני עושה שימוש ב
?
אני יכול לזהות שימוש בציניות (או, למען הדיוק, סרקזם).
אני לא יכול לזהות מתי אנשים חושבים שהם עושים שימוש בציניות.
אוה, זה בסדר.
הבנת הומור רק אם מדובר בהומור שלך זו בעיה נפוצה.
סליחה.
כנראה עידכנו את ההגדרות של "הומור" כשלא הסתכלתי.
לא ברור לי מה רצונך.
למה לזעוף? כבר הסכמתי שזו לא אשמתך. אין ביכולתי לעזור לך מעבר לזה.
(נראה לי שנתקעתי בסגנון הזה. אוי.)
אבל כפי שאמר וויליאם ס. בורוז
"שפה היא וירוס".
_______________________
ובורוז היה נערץ על מקרטני. ומקרטני היה נערץ, לפחות בתחילת הדרך, ע"י הריסון. מכאן נובע שהריסון העריץ את בורוז…
ועל כן גם אם הכל בתודעה, עדיין, גם התודעה מתוארת ע"י השפה. ועל כן ניתן אף לפרש את משנתו של הריסון ולטעון שמרגע שמבינים שהכל בתודעה, הרבה יותר קל לראות את הקשר בין עיצוב התודעה לבין חשיבות השפה, ולהחליט לשנות אותה. למשל, להתחיל להשתמש במילה "מתרומם" כמילת חיבה במקום כמילת גנאי. או להתחיל לכתוב "פלסטין" במקום "פלשתין" כדי לנתק את הקשר לפלישתים, אויבי ישראל. או להתחיל לקרוא תיגר על הנוכחות השלטת של המין הגברי בשפה העברית באופן כללי.
עצם העובדה שהפתיל הזה מתפתח פה מוכיח את יעילות התפיסה הזו.
ואדם ו-Jill – יישר כוח. אני איתכן.
(ובאופן תמוה משהו – גם עם טווידלדי בהרבה נקודות. זה נשמע לכן סותר אבל זה… לא)
אוי, זה ממש מוזר.
אין ספק שזה יעיל.
אכן. זה ודאי יעזור להילחם
בכל השרות החשודות בהטרדה מינית.
מש''א (כה''ב)
קיבלתי באיימיל הודעה
שמישהו הגיב לתגובה שלי- התגובה שלי איננה וגם התגובה לתגובה שלי, אני כבר לא זוכרת מה התגובה שלי, אבל אני תמיד דואגת שהיא תנוסח בצורה סבירה.
נראה לי שמה שהאתר הזה באמת צריך
זה עוד עורכים. עדיף כאלה במשרה מלאה (מספיק אחד, לדעתי). ברור לי שזו דרישה (הצעה?) לא ריאלית בגלל מגבלות התקציב, אבל אם תהיה לכם דרך לגייס תקציבים מתרומות או פרסומות או עוד דברים שתמציאו ולהשקיע את הכסף הזה בעורך, תפוקת האתר ממש תעלה.
כבר במצב הנוכחי לוקח לפעמים חודשים לאשר (או לדחות) ביקורת. מה יהיה עכשיו כשאתם מחפשים כותבים?
גם אם לא עורך/ת במשרה מלאה, אפשר אולי להוסיף מישהו כמו שנוסף העכרור.
זו גם הזדמנות טובה בשבילי להודות מקרב לב לאנשים הטובים ששוקדים על תחזוקת האתר הזה ללא שום תמורה מצידנו, הקוראים האגואיסטים. באמת תודה רבה לכם על הכל!
להוסיף מישהו כמו שנוסף העכרור?
אתה מתכוון למשהו כזה – כתבה מספר 3545 ?
להוסיף מישהו כמו שנוסף העכרור?
הממ… כן, משהו כמו זה. מצטער, נמרוד, כנראה פספסתי איכשהו את עלייתך המטאורית לגדולה. אני מניח שנמרוד הוא עורך רקע כי אני לא רואה אותו מגיב תגובות עורך רשמיות (יכול להיות שגם את זה פספסתי…).
זה לא משנה את הבעיה. אם יש ארבעה עורכים שלא עומדים בעומס זה לא שונה ממצב של שלושה שלא עומדים בו. לא שאני חושב שהאתר מתמוטט או משהו, פשוט יש מקום לעזרה לעריכה.
יש 120 חברי כנסת.
לא נראה לי שתפוקת הממשלה עולה בגלל זה. אפילו להיפך: הם כל הזמן רבים על הכל ואם כבר מגיעים להסכמה – זה רק בחקיקות של דברים קטנטנים.
בלי שום כוונה להעליב – כי אני באמת מעריכה את הדאגה שלך ושל שאר הגולשים לאתר – כשאמרנו "הצעות לשיפור" התכוונו מה אתם רוצים שיהיה באתר. איך אנחנו נתמודד עם זה מבחינת כוח אדם זו כבר הבעיה שלנו.
אתם לא שוקלים להחזיר את הפרסומות?
נכון? האתר מושלם כמו שהוא. אבל כל שיפור שיכלול את החזרת הפרסומות יהיה בעייתי בלשון המעטה.
למה?
אם נרצה לצ'פר אתכם בהקרנות לגולשים – נצטרך באנרים בתמורה;
אם נרצה לצ'פר אתכם ב-DVDים ופרסים – זה מן הסתם גם יצריך פרסומות;
אם נרצה בזמן מן הזמנים להפוך את האתר לעבודה היחידה שלנו, נצטרך איזשהו מקור מימון.
לא ראיתי אף אחד שהתלונן על הפרסומות בזמן האוסקר, למשל.
(מה שאני חותרת אליו הוא שנדמה לי שהבעיה שלכם היא לא עם הפרסומות, אלא ההיקף שלהן ואולי גם התוכן שלהן).
למרות שכמה מהפרסומות בזמנו היו מחרידות-משהו,
לי, לפחות, ולדעתי אני לא לבד, לא היתה כזו בעיה איתן. כל עוד הפרסומות לא משפיעות על אופי האתר והתכנים שלו בשום צורה, נראה לי מובן לגמרי שהעורכים יקבלו תמורה כלשהי על כל הזמן והמאמץ שהם משקיעים בו.
(כל הנ"ל, כמובן, לא תקף לגבי פופ-אפים, שהם רעה חולה)
מסכימה
כל עוד הפרסומות לא קופצות, נתקעות ומטרידות באופן כללי, לא מפריע לי. למען האמת, לא שמתי לב שעלו פרסומות באתר עד אשר כתבו ודנו בנושא וגם לא שמתי לב שהן נעלמו.
*פרסומות שהן לא פופ אפ, אבל מרצדות כאילו בכוח רוצים שתחטפו התקף אפילפסיה, נחשבות מטרידות.
נראה לי שכל הרעש הזה סביב הפרסומות
אפילו אם הוא שלילי, רק ידרבן את המפרסמים לפרסם פה.
אני לא זוכר מקרה אחר שבאנרים עוררו איזשהו עניין באתר מסחרי כלשהו (או פרטי, לצורך העניין).
לי באופן אישי זה לא מפריע, ואם צריך איזשהו מימון אז לגטימי ומצדי תפוצצו את כל השוליים בבאנרים ופרסומות פלאש ומה לא..
מה שכן, קשה לי להאמין שתחזוקת עין הדג יכולה להוות משרה מלאה (או אפילו חלקית) גם לעורך אחד (עם כל הזמן והתגובות שיש, אפילו בזמנים הלחוצים כמו לפני קון או במתקפת בלוקבאסטרים).
תחשוב על זה ככה:
מישהו צריך להשגיח על האתר ולמחוק תגובות בעייתיות? מישהו צריך לערוך ביקורות וכתבות? מישהו צריך להוסיף סימני ספוילר להודעות מספיילרות? לארגן יומית, תמונה ולינקים כל יום? לעדכן את לוח השידורים ולא סופי? אותם האנשים שעושים את כל זה גם כותבים (ביקורות, כתבות ותגובות)?
ואני די בטוחה שיש עוד עשייה שאני פחות מודעת אליה… בכל אופן, יוצא שמדובר בהרבה מאוד עבודה, ולכן הרבה מאוד זמן, בהתנדבות. ואם היו משקיעים פחות זמן ועבודה, לא היינו נהנים מאתר באותה רמה – אישית, אני מעדיפה פרסומות על פני ירידה באיכות התכנים בגלל שהעורכים עייפים מעבודה אמיתית ועבודה התנדבותית ולוחמה בטרולים ומי יודע מה עוד.
לא אמרתי שתחזוק האתר לא דורש עבודה
אני מודע לכל הדברים שציינת אבל אני מאמין שעם הזמן פותחו סדר ושיטת עבודת מסויימת, שקצת חוסכות בזמן. לדוגמא, אא"ט, התמונות נשמרות ישר בפורמט המעויין של האתר ולא עוברות איזשהי עריכה ידנית, וכנ"ל לגבי העלאת ביקורת לאתר.
לגבי שאר הדברים לדעתי זה בגדול, ארגון יומית וסריקה שיטחית של הביקורות לאיתור ספוילרים/תגובות לא ראויות ביום ממוצע, כל שבוע זה תוספת של שתיים – שלוש ביקורת ודוחק"ו, פעם בחודש מחליפים סקר.
זה באמת המון עבודה. אני מאמין שכמות העבודה מתחלקת שווה בשווה בין העורכים ולמרות זאת בהחלט תורמת לעומס של עבודה שלא קשורה לאתר. אבל, עדיין, גם אם בן אדם אחד היה אחראי על הכל, אני לא מאמין שמדובר בשמונה שעות רצופות של עבודה, כל יום, שזאת משרה מלאה.
<נחנקת>
משרה מלאה כמעט לכולנו, בד"כ באה על חשבון שעות שינה (שלי ושל רד, לפחות).
אם אתה לא יודע מה שיטות העבודה שלנו, אל תשער אותן ואל תקל בהן ראש. יש בהודעה שלך כל כך הרבה דברים מרגיזים ולא נכונים, שאני לא מתכוונת אפילו להתחיל למנות אותם.
<מציע כוס מים>
לא התכוונתי לעצבן, או להקל ראש.
אם זה הרושם שקיבלת מההודעה שלי אז אני מצטער, לא לזה התכוונתי. אמרתי שאני בטוח שזאת עבודה קשה והתכוונתי לזה ברצינות.
רק שיערתי, איך עובדים אצלכם הדברים. ובקשר להשערות, אני מאמין זה עדיין מותר, מדינה (או אתר?) חופשית וכל זה…
אם כבר שאלת, יש פשוט הרבה דברים
שקורים מאחורי הקלעים ואין סיבה שתשים אליהם לב, אבל הם דורשים לא מעט עבודה.
יש הרבה מיילים שאנחנו מקבלים ומשיבים עליהם, הערות לביקורות, ניטור תגובות באתר (שהוא הרבה מעבר לבדיקה פעם ביום), תיאום כתיבה של ביקורות עם כותבים, כתיבת ביקורות ודו"חקואים בעצמנו, העלאת כתבות, עדכון שבועי של לוחות ההקרנות בכל בתי הקולנוע בארץ, כולל תיאורי הסרטים, שינויים ושיפורים באתר (מה שלצערנו לוקח תמיד הכי הרבה זמן בגלל כל השאר), ועוד מלא דברים אחרים. סקרים, אגב, עולים פעם בשבוע ולא פעם בחודש; יומיות גם מחייבות השקעה גדולה; ורוב הדברים לא יכולים להיות מוגדרים מראש כמו שתארת.
אני לא יודע להעריך כמה שעות עבודה זה יוצא, אבל אני בטוח שהייתי מתקשה מאוד להיות עורך באתר אם לא הייתי מוכן לוותר בשביל זה על יום עבודה אחד בשבוע, ולעבוד ב-80% משרה. וצריך גם לקחת בחשבון שאלה לא שעות עבודה מרוכזות – אלה מטלות שמתפרשות על כל היום, כל יום.
למען האמת, אין לי מושג איך רד ולונג לא חטפו התמוטטות עצבים כשהם היו רק שני עורכים.
ואנחנו עובדים גם בשישי-שבת, אל תשכח.
אתם יודעים מה זה מזכיר לי?
שאנשים שומעים שאני מתרגמת לטלוויזיה, ומיד משחררים את התובנות הבאות: "איזה כיף לך, זה בטח כסף נורא קל, ואת עובדת מהבית, שזה לא ממש עבודה, וכל אחד יכול לעשות את זה, לא? איך נכנסים לזה? עשיתי 5 יחידות אנגלית, אולי אני אתרגם גם?"
ההבדל הוא שפה מדובר על הבייבי שלכם, מה שמסביר עוד יותר ואף מצדיק את התמוטטות העצבים הקלה של הג'ירפה.
אוקיי אז קודם כל, תודה על ההסבר
אגב הצעות ייעול, חבל שאין את האופציה להדגיש מילה מסויימת בתגובות. כך יכלתי להדגיש את מילת המפתח בהודעה למעלה, "בגדול". ברור לי שיש אלף ואחד דברים שקורים מאחורי הקלעים ואף אחד מהגולשים לא רואה אותם. בסך הכל רשמתי כמה דברים שנראו לי עיקריים. מה שכן, אני מסכים איתך לחלוטין שזאת עבודה מפוזרת, ובאמת בלתי אפשרי לעשות את הנסיון שניסיתי, לדחוס את זה לשעות עבודה רצופות.
נראה לי שבהתאם להתפתחות היומית הזאת,
מה שצריך זה ספירה של כמות ההודעות החדשות במתמשכים. לפתוח מתמשך ולראות דיון ארוך טווח על פמיניזם יכול לעשות שמות לזמן הישיבה הלא מתוכננת מול המחשב.
הו, מש''א, לחלוטין!
אבל אתה יודע מה יקרה:
אתה תראה שלכתבה מסוימת במתמשכים יש 20 תגובות חדשות. "הו לא, אני לא יכול להתמודד עם זה כרגע". בפעם הבאה יהיו לה שלושים, מה שיהיה עוד יותר מפחיד, וכן הלאה וכן הלאה. לפעמים הלא נודע אולי עדיף…
כן, אבל
לפחות תהיה אפשרות לדחות את קריאת המתמשכים למועד מאוחר יותר שבו אתה יודע שיהיה לך יותר זמן להתעמק בפתילים. לפעמים יש לך רק כמה דקות להציץ ואז פתאום אתה נתקל בפתילפלצת.
ועוד משהו
אם גם ככה יש את האופציה לראות את מספר התגובות החדשות בכל דבר אחר בעמוד הראשי(יומית, דוחקו וביקורות), אז למה בעצם שזה לא יהיה גם במתמשכים?
או אפילו אם יש רק תגובה אחת
אבל היא של נמרוד.
או אפילו אם יש רק תגובה אחת
הדבר הכי מפחיד בתגובות של נמרוד הוא שחובה לקרוא אותן לפחות חמש פעמים.