תמיד אנחנו מדברים כאן על סופי השבוע, ושוכחים שלכל סוף שבוע יש מוצאי סוף שבוע, ושיש חיים גם בימי החול. פשוט, בדרך כלל לא קורה בהם שום דבר מעניין. לא השבוע. ביום שני נערך טקס חלוקת פרסי גלובוס הזהב. הזוכה העיקרי היה 'הר ברוקבק', סרט שלא מפספס אף פרס, ושהזכיה שלו באוסקר בעוד חודש וחצי נראית עכשיו בטוחה לגמרי. גלובוס הזהב היה רחוק מלהיות הפרס הראשון שהסרט מקבל, אבל לגלובוס יש טקס יפה וארוך שמשודר בפריים-טיים, לכן הרבה מצופי הקולנוע בארה"ב מודעים לקיומו, גם אם הם לא שמעו על אף פרס אחר (מלבד האוסקר, כמובן). לזכיה של 'ברוקבק' בגלובוס היתה השפעה מאוד מרעננת על הכנסותיו בקופות: אם בדירוג של סוף השבוע הקודם הוא היה במקום התשיעי, ביום ג' הוא קפץ למקום הראשון, ושם גם נשאר במהלך היומיים שלאחר מכן. כל זה למרות שמספר הקולנועים בהם הוקרן היה עדיין פחות משליש ממספרם הקולנועים של כל אחד אחר מסרטי העשיריה הפותחת. ווינר. לרוע מזלו של 'גן עדן עכשיו', התברר שלאף אחד מחוץ לפלסטין הכבושה לא באמת אכפת מי זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, והזכיה ההיסטורית שלו לא השפיעה על מצבו הקופתי של הסרט (שהוא, באופן יחסי, לא רע – הוא עבר כבר את המיליון דולר הכנסות בארה"ב).
אחר כך הגיע סוף השבוע, והחיים חזרו למסלולם התקין, שבו סרטים על גברים מאוהבים לא נמצאים במקום הראשון, אבל סרטים על ערפדים וכוסיות כן. 'הר ברוקבק' הסתפק בסוף השבוע במקום החמישי, והסרט שנכנס למקום הראשון הוא 'Underworld: Evolution', או בשמו העברי הפשוט יותר, 'מלחמת האופל 2'. ונדמה לי שצריך להבהיר: כן, היה גם 'מלחמת האופל 1'. הוא אפילו הגיע לארץ והכל. אם השם הזה עדיין לא אומר לכם כלום, תדמיינו את קייט בקינסייל בבגדי לטקס שחורים צמודים. גם אם זה לא עזר לכם להיזכר, לפחות העברתם כמה שניות בנעימים.
מכיוון שלא זכור לי שמישהו התלהב מ'מלחמת האופל', קצת מוזר שסרט ההמשך הכניס בסוף השבוע הראשון שלו 26.9 מיליון דולר – יותר מהפתיחה של הסרט הראשון (21 מיליון). אבל עם הצלחה לא מתווכחים, והשלישי כבר בטח בדרך. בסרט ההמשך, המלחמה בין הערפדים ואנשי הזאב ממשיכה, והערפדית המחסלת סלן (קייט בקינסייל) ואהובה הזאבי (סקוט ספידמן) חוקרים גם את השורשים העתיקים של הסכסוך. אחרי שהסרט הראשון קיבל יחס עוין מאוד מהמבקרים (לקהל זה לא היה אכפת), הוחלט לא להקרין את סרט ההמשך למבקרים בכלל (לקהל זה ממש, אבל ממש לא היה אכפת). המעטים שראו – כמה צפוי – קטלו. אבל כשיש לך לטקס, ביקורות זה לא מה שישנה לך.
בשבוע שעבר הקרב על המקום הראשון היה צמוד כל כך שההערכות, כך מסתבר, היו שגויות: כולם (וגם אנחנו) דיווחו ש-'Hoodwinked' כבש את המקום הראשון של סוף השבוע הארוך, כשלמעשה, קולות החיילים הורידו אותו, בהפרש זעום באמת, למקום השני. לא נורא. הכנסותיו של סרט האנימציה הזול ירדו השבוע ב-16 אחוז, שזה ממש כמעט כלום. השבוע הוא במקום השני, עם 10 מיליון דולר. וגם כאן, כמובן, הצלחה מובילה באופן בלתי נמנע לסיקוולים. יוצרי הסרט הכריזו בשמחה על שני סרטי המשך, שהראשון ביניהם נכנס להפקה מיידית ונקרא Hood vs. Evil'.
הקהל הנוצרי הדתי – בואו נגדיר אותו כמורכב מאנשים שלא יילכו ל'הר ברוקבק' – הפך בשנים האחרונות לכח משמעותי בקופות. אלה הם האנשים שעשו מ'הפסיון של ישו' להיט סופר-ענק, ואולי היה להם גם חלק חשוב בהצלחה הנוכחית של 'נרניה', קשה לדעת. בכל זאת, בדרך כלל, סרטים שמיועדים במוצהר לקהל הזה לא משיגים מספרים ענקיים. כזה הוא 'End of the Spear', שנכנס למקום השמיני: סרט נוצרי שעיקר הפרסום שלו התרכז ב"רצועת התנ"ך", בעוד צופה הקולנוע הממוצע בניו יורק או לוס אנג'לס לא שמע עליו. הסרט עוסק בחמישה מיסיונרים שהגיעו לג'ונגלים של פרו ופגשו את השבטים המקומיים, שהפגינו הכנסת אורחים בנוסח המקום כששיפדו אותם בחניתות. למרות זאת, בני משפחותיהם בחרו להצטרף אל שבט המשפדים ולנסות ללמד אותם על חיים ללא אלימות.
למרבה הפאדיחה, 'קצה החנית' הצליח יותר מסרט בנושא דומה שיצא גם הוא השבוע: 'העולם החדש', סרטו החדש של הבמאי הנערץ, בחוגים מסוימים, טרנס מאליק ('הקו האדום'). 'העולם החדש' הוא סיפור המפגש של מתיישבים אנגלים באמריקה, בראשות הקפטן ג'ון סמית (קולין פארל), עם האינדיאנים תושבי המקום. כשדיסני עשו את הסיפור הזה, הם קראו לו 'פוקהונטס'. זה היה אמור להיות סרט-אוסקרים, אבל זה לא הלך: הביקורות קרירות להפתיע, פרסים – בכלל אין, וגם הקהל לא בא. הסרט נתקע במקום ה-11, עם 4 מיליון דולר בלבד.
ובפינתנו "מזל טוב" לסרטים שהגיעו למיני מספרים עגולים וציוני דרך: מזל טוב ל'דיק וג'יין עושים את זה', ששוהה בטבלה כבר חמישה שבועות והגיע השבוע להכנסות של 100 מיליון דולר – מה שהיה גם תקציב הסרט. מזל טוב גם ל'Walk the Line', הידוע בכינויו 'הולך בדרכי' (מקום 13) שעבר גם הוא את קו ה-100, כשהוא נעזר במספר גלובוסים מוזהבים שבהם זכה. ומזל טוב ל'קינג קונג', שאמנם נמצא כבר עם רגל אחת בחוץ, אבל ברגעיו האחרונים בעשיריה המובילה כיסה (בהכנסותיו בארה"ב בלבד) את תקציב ההפקה העצום שלו – 207 מיליון דולר. בכל העולם, הוא הגיע לחצי מיליארד.
בשבוע הבא ייצא עוד סרט המשך שלא ברור איך יכולנו לחיות בלעדיו: 'ביג מאמא 2'. כולנו כבר סופרים את השניות. מלבדו תגיע גם הדרמה הצבאית 'אנאפוליס' ואמה תומפסון בתפקיד המרי-פופינס מהגיהינום ב'נני מקפי'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
אני נורא עצלן לבדוק אבל....
האם הקו האדום הדק הצליח מסחרית / ביקורתית?
36 מיליון דולר בארה''ב,
79% עגבניות, 7 מועמדויות לאוסקר.
תודה
זה, אגב, אומר שהוא לא ממש הצליח.
כי התקציב שלו היה מוערך ב-52 מיליון דולר.
http://www.imdb.com/title/tt0120863/business
בכל מקרה, עוד סרט שאני בהחלט צריך לראות. ויש לי את ה-DVD סוף סוף! יש! יש!
*מרים את התקליטור אל על בניצחון*
זה, אגב, אומר שהוא לא ממש הצליח.
הידד!
*מרים את Sabre Runner אל על בניצחון*
תהנה, סרט מעולה ^_^
מלחמת האופל היה סרט טוב.
טראשי במידה שלא תאמן ולוקח את עצמו הרבה יותר מדי ברצינות, אבל הוא היה כיפי ביותר.
מלחמת האופל היה סרט טוב.
אפשר היה לצלם את קייט בקינסייל בבגדי עור במשך שעה וחצי והסרט היה מצליח באותה מידה . למזלנו היו בסרט אפקטים ואקשן לא רעים שאפשרו צילום המשכון ( אם אני לא טועה חלקים 2 ו-3 צולמו יחדיו ) .
הם לא צולמו יחד,
אבל הם תוכננו יחד. ברגע ש'מלחמת האופל' הצליח, הוכרז שמדובר בחלק הראשון של טרילוגיה (בדיוק כמו Hoodwinked).
ומלחמת הכוכבים ''פרק 4'' ~מגלגל עיניים~
וגם ''המטריקס''
מלחמת האופל היה סרט טוב.
הערה זאת מזכירה לי מבכרת לא שפוייה מסויימת מימדב העונה לשם little siddie .
אני גם אהבתי את הראשון, יצר עבירה נחמדה של World of Darkness (לא סתם WhiteSolf תבעו אותם)
-האשף הדגול
דווקא מלחמת האופל
הראשון היה סרט מעולה בעיני, היה לו עיצוב מצוין, קייט בקינסייל והוא היה הסרט שהראה בצורה הכי משכנעת את התרבות של הערפדים כיום מכל סרט אחר שניסה להתעסק בנושא.
חבל רק שתאריך ההפצה של הסרט רחוק וגם לא סופי.
*שיעול* ''ראיון עם ערפד'' *שיעול*
מה שהוא אמר
והיה גם את הסרט השני שמבוסס על ספר של אן רייס, "מלכת הארורי" שמו. סרט נוראי אמנם, אבל מבחינת הצגת ערפדים בצורה משכנעת הוא בהחלט הצליח בכך יותר ממלחמת האופל.
נ.ב.
התיאור הכי מאגניב של ערפדים הוא בVampire: The Masquarade, נקודה.
*שיעול* ''ראיון עם ערפד'' *שיעול*
אבל בקושי יש בו את הזמן העכשווי (בכלל הזמן הכי מאוחר בסרט הוא שנות התשעים).
הוא מתרחש בכלל במאה ה-19 לפי הזכור לי.
אני דיברתי על הצגה של עולם הערפדים כיום ובזה מלחמת האופל לוקח, אף על פי שראיון עם ערפד הוא סרט טוב יותר (בהרבה).
אתה בטוח שאתה אתה ולא קיפוד?
לגבי ''העולם החדש''
לא הייתי אומר שמצבו כל כך נורא. בהתחשב בכך שהוא מוקרן ב800 בתי קולנוע בלבד, הביצועים שלו בקופות סבירים. אם הוא יזכה להפצה רחבה יותר אין לי ספק שהוא יהיה רווחי, כי תקציב ההפקה שלו עומד על 30 מיליון, השאלה היא רק האם באמת תהיה הרחבה או לא.
יצא מהדו''ח
ג'ארהד, 11 שבועות, 62M$
62 זה טוב או רע?
בעצם, המצב של הסרט לא בשמיים:
72 מיליון דולר תקציב, לא כולל הוצאות על קמפיין הפירסום.
בכל העולם הסרט עשה 82 מיליון דולר ככה שכנראה הוא אפילו לא כיסה את ההוצאות וגם אם כן אז בקושי.
מה הסיכום הסופי של ה''פ?
הארי וגביע האש, בעולם ובארה"ב? איך הוא נחשב מבחינת הצלחה ביחס לאחרים, והאם מישהו יודע כבר פרטים לגבי הסרט הבא?
וכמה נרניה קיבלה בעולם?
בבקשה
הארי פוטר
http://www.boxofficemojo.com/movies/?id=harrypotter4.htm
נרניה
http://www.boxofficemojo.com/movies/?id=narnia.htm
גרמת לי להזיע לרגע
חשבתי שהסרט המדובר (ערפדים + כוסיות) זה BloodRayne דבר שאומר שסרט של UWE BOLL הצליח.
-האשף הדגול
אם כבר מזכירים את זה
אז שווה לברר מה באמת מצבו של 'בלאדריין'.
ובכן, 'בלאדריין' נמצא במקום ה-54 השבוע, אחרי ירידה של 93.6% מהשבוע שעבר. בסך הכל, יש לו הכנסות של 2.4 מיליון דולר, כנגד תקציב של 25 מיליון ותקציב שיווק של 22 מיליון.
עוד הצלחה מסחחרת של הכדור
מדהים…
הוא כבר עבר את מליארד הדולר בהלבנת כספים?
הוא כבר עבר את מליארד הדולר בהלבנת כספים?
לא הלבנת כספים, העלמת מס.
-האשף הדוגל
במה האשף הדגול דוגל?
אין פלא שזה כישלון
הסרט הופץ ב985 קולנועים.
ניטפוק + ווידוי
הניטפוק: אלא אם כן השעה משבשת את דעתי, משהו רקוב בממלכת המשפט "היה עדיין פחות משליש ממספרם הקולנועים של כל אחד אחר".
הווידוי: אלא אם כן מוניקה בלוצ'י שיבשה עלי את דעתי, אני חשבתי ש'הפסיון' היה סרט טוב, לעתים מזומנות אפילו מצוין, בכל קריטריון שהוא.
נקודה אחת לזכות הפסיון:
אנטישמי הוא לא. הקהילה היהודית לא מוצגת בו רע יותר מהבריטים ב'פטריוט' או היפנים ב'פרל הארבור'. לפחות לא באופן בוטה מספיק כדי שניתן יהיה לומר בוודאות שהסרט יוצא נגד היהודים. יתר על כן, הגיבור יהודי, והוא מוצג באופן מחמיא ביותר, בלשון המעטה. בדיעבד אפשר לראות שהסרט לא בדיוק היווה גורם מכריע ביחס העולם ליהודים, כך שכנראה גם העולם לא הושפע במיוחד.
ואני חושב שזה ממש טרגי שהדבר הטוב ביותר שניתן לומר על סרט הוא שהוא לא מסית לשנאה עיוורת של מיליוני אנשים. בקרוב על הפוסטרים בבתי הקולנוע: "מינכן- הסרט שלא ידרדר את ילדכם לסחר בקוקאין", "ג'ארהד לא מעיר אפילו לרגע נטיות פדופיליות מודחקות", "אם אתם רוצים סרט שלא מהלל את תורת הגזע, בנעליה הוא בדיוק הסרט בשבילכם". מל גיבסון פרץ את הסכר, ועכשיו הפוטנציאל הוא בלתי מוגבל.
לא נח להתחיל להערים הררי פסקאות בתשובה לאדם שכתב משפט אחד תמים, אבל כבר שנתיים אני מסתובב עם צלקת מהסרט המזעזע הזה. התסריט נורא והמשחק שנושק לתחתית היצירה האנושית מתגמדים לעומת הבימוי של גיבסון, שלא היה מסוגל לביים כראוי גם מודעת טלטקסט. אחי בן ה-10 היה מסוגל לביים סרט אינטליגנטי יותר עם אונה אחת קשורה מאחורי הגב. אני שמח לראות שעוד מישהו פרט אלי שרד עד סוף הסרט הזה, אבל אני משתומם לגלות שהוא אהב אותו.
לא ראיתי את ''הפסיון'', כך שלא לי להתווכח על איכותו,
אבל בנוגע לטענה שישו, גיבור "הפסיון", יהודי, ולכן הסרט איננו מעודד אנטישמיות – המציאות הפוכה. היותו של ישו יהודי לא מנעה אנטישמיות ב-2000 השנה האחרונות; להפך, היא היתה חלק מהבסיס לה – היהודים הואשמו בכך שהתכחשו לבשורה החדשה של ישו ורדפו אותו, *על אף* שבא מתוכם (ולכן, אשמתם בעיני נוצרים אדוקים היתה חמורה יותר). ישו, אם תרצה, הוא יהודי ש"ראה את האור", בעוד שיתר היהודים לא ראו אותו, ונשארו "אפלים".
כל זה, כאמור, רקע היסטורי שאיננו קשור לסרט. אם תאמר שב"פסיון" יהדותו של ישו מתוארת באופן שמחמיא ליהודים, בסדר – אבל ממה ששמעתי על הסרט, זה לא מצלצל הגיוני.
זו לא הטענה העקרית שלי.
אבל בכל מקרה, אני מנסה לשפוט את 'הפסיון' כסרט קולנוע, לא כמניפסט דתי, וככזה הוא לא אנטישמי במיוחד. רב היהודים אמנם מוצגים רע, אבל זה כי הם, מה לעשות, הרעים בסיפור*. היפנים של 'פרל הארבור' לא הוצגו טוב יותר. ולצורך העניין, גם לא הרומאים של 'הפסיון'.
הסרט לא פרו-יהודי. הוא גם לא אנטישמי. למעשה, עושה רושם שאף אחד לא הקדיש ממש מחשבה לייצוג היהודים בסרט. רובו מוקדש לשיבוח לא אפקטיבי של ישו.
*כן, אני יודע שהכנסיה כבר הודתה שהיהודים לא באמת אחראים והכל סתם מתיחה של יהודה ברקן. אני פשוט לא חושב שכל המסביב באמת משנה.
על פניו, הסרט הזה הוא מניפסט דתי, ואפילו מוצהר.
גיבסון, אאל"ט, אמר שמטרתו היתה להראות את ייסוריו של ישו, מאחר שכקתולי מאמין הוא חושב שצריך להמחיש את הייסורים שעבר המשיח למען כולנו. משהו כזה. ואם הסרט נעשה ממניעים דתיים כאלה, צריך גם להתייחס אליו בהתאם – למשל, לחשוב אלו השפעות יש לו על היחס של נוצרי שרואה אותו ליהודים.
אבל, שוב – מכיוון שלא ראיתי את הסרט, אני לא באמת יכול לומר משהו בעניין. אז לא משנה (אם אני אראה את הסרט ויהיה לי מה להגיד , אני אשוב לפתיל הזה).
זה לא ממש מדויק
לשם שיבוח ישוע יהיה יעיל יותר להציג את מעשיו, או את השפעת מותו – ולא את ייסוריו. אבל גיבסון, מה לעשות, מתעניין ביסורים (יש לו סיבה תיאולוגית לא רעה, אבל זה לא מין העניין). כתיאור יסורי ישוע, ויחס הדמויות המעורבות ישירות באותם היסורים אל ישוע באותו הזמן, הסרט יעיל. לי, אישית, הוא גרם להתכווץ בכאב כמה וכמה פעמים.
אני צריך לראות את הסרט שנית בשביל להחליט אם אהבתי אותו גם בגלל הקולנוע (נראה לי שכן, אבל הבוז היוקד שלך די משכנע), אבל אין ספק שאהבתי אותו מאוד כמסמך תיאולוגי (מורכב יחסית) וכמייצג נאמן של סוג מסוים של רגש דתי (ו/או חוויה דתית).
הסרט אנטישמי בדיוק כמו הברית החדשה
זאת אומרת, כמעט בכלל לא. מי שיוצא רע מהסיפור הם הכוהנים, ובעיקר כיפא, ואם ישנה ביקורת היא ביקורת על הממסד הדתי (וקצת על הממסד הפוליטי). היהדות של הנוכחים היא לא ממש העניין.
אל תשכח שכאשר הברית החדשה נכתבה, כמעט כל הנוצרים עדיין ראו בעצמם יהודים, והיו הרבה קהילות מעורבבות (הכל כנראה, כמובן – בכל זאת 2000 שנה). האנטישמיות הגיעה מאוחר יותר – וגיבסון נאמן מאוד למקור, לא למה שבא אחר-כך.
מוזר (וגם מצחיק)
חשבתי שהבימוי של גיבסון היה מצוין (סצינת הסיום פשוט מבריקה), שהבחירות שלו נועזות (בתחום הליהוק, התפאורה/הלוקיישן והשפה), ושהתסריט והמשחק נאמנים למקור
אולי יש בי פשוט חיבה לספרות דתית, אבל באמת ובתמים חשבתי שזה סרט מצוין.
המקור שונה בתכלית מהעיבוד הקולנועי מסיבה אחת
מעריצי המקור לא שופטים אותו כיצירת אמנות.
אין לי שום תלונה לגבי הברית החדשה מכיון שהמטרות של טקסט קדוש שונות מהמטרות של יצירת פרוזה רגילה, ונדמה לי שהברית החדשה משיגה את המטרות לשמם היא נכתבה, או אוגדה, או הופצה. בברית החדשה אני לא אמור להזדהות עם ישוע, אני אמור להעריץ אותו. אני לא אמור לשפוט את רמת העלילה, כי היא לא סיפור ספוקלטיבי אלא תיעוד נאמן של המציאות. אף אחד לא ישקול לכתוב ביקורת ספרות על התנ"ך ("מעניין ומרגש, אבל חוזר על עצמו לקראת הסוף. אהבתי את המשחק בזמנים"), נכון?
'הפסיון של גיבסון' הוא, להבדיל, סרט קולנוע ככל סרט קולנוע. אין לו שום נסיבות מקילות. יוצר טוב, או לפחות סביר, יודע לא לשנות את יעוד הכלי להעביר בו שינויים והתאמות קודם. אבל אנחנו לא מדברים פה על יוצר טוב, או לפחות סביר. אנחנו מדברים על מל גיבסון.
ומל גיבסון מסוגל לדרוש מהקהל להזדהות עם סבלו של המושיע, אבל להשאיר אותו אל-אנושי לחלוטין. מה חבל שאי אפשר ליצור הזדהות עם משהו לא אנושי במהותו. עכשיו תאמר לי אתה, לו ראית בכל סרט אחר גיבור ראשי מושלם ובלתי מנוצח חוטף סטירה ומפליט משפט צדקני בסגנון "הו, אלוהים, בבקשה סלח לו. הוא לא יודע שהוא טועה, המסכן", לא היית רוצה לצלוב אותו? לפחות לכאוב הוא יודע (מאפיין אנושי אחד לטובתו) אבל גם את זה גיבסון נחוש להרוס: הוא מצליח להקהות את הזעזוע על ידי מריחה לא מבוקרת ומפלצתית של ייסורי הצלוב. כמה זמן מוקדש לכאב הפיזי שישו חווה? חצי סרט, בערך? אם משהו זעזע אותי קודם, אחרי חצי שעה שאני צופה בו אני מפיק ממנו רק שעמום.
ישו לא בודד במערכה. כל הדמויות ב'פסיון' קיצונית וחד צדדיות באופן מגוחך. כמובן שהיה אפשר לעסוק בסיפורים אנושיים מורכבים יותר שעולים מהברית החדשה, כמו הבגידה של יהודה איש קריות, אבל גיבסון מעדיף כמה שפחות עלילה על כמה שיותר זמן. עד כאן אפשר עוד להאשים את המקור בפשטנות, אבל הרגעים הפשטניים ביותר בסרט שייכים כולם למוחו הקודח של מל: טוב ליבו של אדם עומד ביחס ישיר לקלסתר פניו. כלומר, כל הרשעים מכוערים וכל הטובים מתאימים לשער של פנאי פלוס. אם מישהו טוב מומר לצד האפל, הוא יתכער אוטומטית. אחרת, פשוט, לא נבין בטפשותנו הרבה מי טוב ומי רע.
כמובן שגם כטקסט דתי 'הפסיון' מצליח להיות חסר ערך לחלוטין. הוא לא אומר שם דבר חדש, הוא לא שופך אור על סוגיות מעורפלות מהנצרות, והוא לא משכנע כטיעון מיסיונרי. אם כל מה שמל גיבסון מסוגל להגיד על הנצרות הוא "אני מסכים. ישו באמת נצלב", שיבושם לו. רק שישאיר את אחד הספרים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה האנושית לאדם שיש לו יכולת מינימלית לחשוב.
שיט, זה היה ארוך מששערתי.
עוד משהו שאני הולך להצטער עליו
מצחיק, אבל פעם נוספת אני בעמדה שלישית. אני מסכים איתך שהסרט, כסרט, הוא מחורבן. אני מסכים עם אדם שתחת קריטריונים אחרים של שיפוט, אליהם כיוון מל גיבסון, הסרט נהדר. לדעתי, למל גיבסון לא ממש אכפת עד כמה הדמויות אמינות או מעוררות הזדהות, ועד כמה אנשים מרותקים לעלילה או מופתעים ממנה. גם השאלה "האם הדיאלוגים אמינים?" לא ממש הטרידה אותו, לדעתי. מל גיבסון ניגש להציג את הגרסה הקולנועית של הברית החדשה, וכוונתו היתה ליצור יצירה דתית לחלוטין. בדיוק כמו שהביקורת שאתה מציג על התנ"ך מגוחכת, כך תשמע באזניי מל גיבסון, לדעתי, הביקורת שלך על הסרט שלו. השאלה לה מל גיבסון יחפש תשובה היא האם הבנת עד כמה ישו סבל עבור חטאיך. להציג את ישו כאנושי?! היו תקופות בהיסטוריה שזה היה בקלות המשפט האחרון שאי פעם היית אומר. מל גיבסון לא יכול להציג את ישו כאנושי ולהשאר נאמן לתפיסה הדתית שלו.
אין שום בעיה לבקר את הסרט מבחינה קולנועית כמו שמבקרים כל סרט אחר – זה לגיטימי ומתבקש. אבל זה מפספס חלק גדול מהרעיון של הסרט ובעיקר את המטרה של היוצר.
אבל כן, גם אני בעיקר חיכיתי לסרט שייגמר. הוא שעמם אותי והדמויות הרגיזו אותי.
מצד שני, אני ממש לא מסכים עם אדם (וגם קצת איתך) שהסרט לא אנטישמי (בערך. אנטישמי זו הגדרה בעייתית). לפני הכל, אני רק רוצה להבהיר שכאשר הסרט הופץ בארה"ב אני הסתובבתי כאן באתר והגנתי על גיבסון מטענות האנטישמיות בדיוק באותו נימוק – הברית החדשה אנטישמית באותה מידה, ואי אפשר לצפות שהטקסט יועבר בלי הנקודות האנטישמיות. למזלי, יש לי עדויות לכך בתולדות האתר, אז אני יכול לכתוב את הדברים הבאים:
בכל נקודה בה גיבסון יכל לבחור בין כמה סיפורים של הפסיון, הוא בחר בצורה שמציגה את היהודים בצורה הגרועה יותר ואת פילאטוס בצורה הטובה יותר. הוא הגדיל את נטל האשמה של הציבור היהודי והקטין את נטל האשמה של פילאטוס.
גיבסון גם הוסיף אלמנטים שלא מופיעים בשום מקום בברית החדשה, והם מסורות מאוחרות יותר, והן בבירור אנטישמיות (אם אני לא טועה בשום מקום בברית החדשה לא מוזכר שהיהודים הכו את ישו לפני שהם הסגירו אותו לרומאים).
מל גיבסון, ללא ספק, הפך את סיפור הפסיון ליותר אנטישמי ממה שהוא (והוא מספיק אנטישמי גם כך).
לאחר שאמרתי את זה, כדאי לציין שאני לא חושב שהסרט *מסית* או *מטיף* לאנטישמיות, ובכלל, השאלה איך אנשים קיבלו אותו היא הרבה יותר קשה.
חוץ מזה, הפרק של סאות'פרק על "הפסיון" הוא מהמשובחים שלהם, וכתב הביקורת השנון ביותר שראיתי על הסרט.
של הכוהנים, לא של הציבור היהודי
זאת אבחנה קריטית בעיני (ואגב, אפילו כיפא מוצג כמישהו שהתחרט, בסופו של דבר, על מעשיו, ולא כנבל טיפוסי וחד-ממדי).
אבל אבחנה נוספת, חידוד ופיתוח של מה שכתבתי לארמדילו:
ישנם שלושה קריטריונים לשיפוט יצירה קולנועית דתית:
1. הצורה, או המסגרת, או הטכניקה (למשל הצילום או התפאורה). כאן הסרט מתחרה במגרש של הגדולים, ולפי דעתי בהצלחה יתרה. בכל מקרה, הקריטריונים של מל גיבסון ושל ארמדילו כאן זהים.
2. המסר הדתי (למשל, 'ישוע היה על-אנושי' או 'דם הוא אלמנט קריטי בגאולה') + האפקטיביות בהעברת המסר. לדעתי, הסרט אפקטיבי בהעברת המסר, אבל את התוכן של המסר אני לא אוהב במיוחד. בכל מקרה, כאן הקריטריונים של ארמדילו ושל מל גיבסון מאוד שונים האחד מהשני.
3. התוכן, או הנרטיב, או איכות הסיפור (למשל, האם העלילה מעניינת, האם הדמויות מלאות וכדומה). כאן אני לא בטוח האם הקריטריונים אמורים להיות זהים או שונים, אבל בכל מקרה אני ואתם חלוקים – לדעתי הדמויות היו מעניינות ואפילו הסיפור (או לפחות רובו).
אלו נראים לי שלושת הקריטריונים לשיפוט כל יצירה דתית (ואולי אפילו כל יצירה בכלל). למשל על סיפור קין והבל ניתן לומר שהוא מרתק מבחינת המסר, מענין מבחינת הסיפור, אבל כושל לחלוטין בטכניקה (קצר מדי, מהר מדי). על סיפור פילגש בגבעה ניתן להגיד שהוא בעייתי מבחינת המסר, מעניין מבחינת הסיפור, מצוין גם בטכניקה.
ואו, גם אתה וגם לונג ג'ון בשבוע אחד
כנראה האוויר רווי בגז עצבים.
ספציפית, פיטר לא איש יפה. ישוע ומריה מגדלנה מתוארים, בדרך כלל, כאנשים יפים מאוד – למרות שג'ים קאביזל מתאים לתפקיד בעיקר כי הוא סובל, לא כי הוא יפה. חוץ מהשטן, לא מצאתי אף דמות מכוערת במיוחד, ואת הדמות של השטן מצאתי מעניינת למדי (מעורר תיעוב ומידה של פחד, אבל וודאי לא אימה).
אבל, וזאת נקודה הרבה יותר קריטית, אתה לא מצפה ממל גיבסון לבצע שינויים מסוימים במקור שמתאימים למדיום החדש (למשל לעשות שימוש נבון באור, או דגש חזק יותר על הלוקיישן, או עריכה נבונה, או.. רגע, שיט, בעצם את כל אלו יש בסרט), אלא אתה מצפה ממנו לבצע אדפטציה של המקור כך שיתאים _לטעמך המודרני והחילוני_. דמויות בעלות הרבה צדדים? בטקסט מקודש שהפך לקאנון? אתה צוחק עלי? מתי בפעם האחרונה ראית רב שמתאר בדרשה את המגרעות של אברהם, או את הצדדים האפלים בדמותו של אליהו? אתה רוצה The Gospel According to the Son, או אפילו The Gospel According to Jesus. אבל מל גיבסון הוא אדם דתי, שמציג טקסט דתי. הקלות בשיפוט המדיומי? וודאי שאני לא נותן לו, ואכן מדובר בסרט הדתי הטוב ביותר שראיתי בימי – לא מטמטם את המקור, לא מגחיך אותו, לא מעביר עליו ביקורת, לא מייפה אותו, ולא מפרשן אותו. פשוט מציג אותו כמו שהוא, אבל באמצעים הטובים ביותר ומתוך הנחה שמדובר בקהל שיודע לזהות עבודה רשלנית כשהוא רואה אותה.
אגב, דרי הרבה אנשים כתבו ביקורות ספרות על התנ"ך, אפילו אנשים דתיים (אבל, כמובן, פחות).
אדם, אתה צריך דחוף להיכנס לכמה שיעורי תנ''ך.
נציע לך את הרב שרלו, את הרב יואל בן-נון, הרב מדן וגם אחד מראשי הישיבה שלי במיל., ואם תרצה – גם רש"י והרמב"ן יש להם הרבה מה לומר בעניין.
יש כמה אסכולות בלימוד תנ"ך בימינו, אבל בהחלט ובהחלט אי אפשר לומר שיש רק לימוד חד-ממדי.
ואז תוכל לענות, עם תאריך אפילו, על השאלה לגבי הצדדים בדמותו של אברהם.
אם כי אתה ברצינות אומר לי שהם מעבירים ביקורת על התנהלותו של אבי האומה ו/או כותב התורה? פששש, סחתיין.
נ.ב. – גם בברית החדשה יש מידה לא מבוטלת של ביקורת על השליחים (ובעיקר על פטרוס), וגיבסון מביא אותה נאמנה.
זה לא כך כך מרשים
בתנ"ך לכל בני האדם יש חסרונות, הם גם מוצגים בבירור כחסרונות ומותר לפרשן דתי להתייחס אליהם ככאלו, אבל תמיד חשבתי שהסיבה לכך היא שרצו להדגיש שרק אלוהים מושלם וצודק תמיד.
אני לא מכירה טוב מספיק את הברית החדשה, אבל אם השליחים זוכים לביקורת, אולי שם פשוט הוסיפו גם את הבן של אלוהים לעניין השלמות, ואת כל השאר מותר לבקר.
מי זה ''הם'' שרצו להדגיש?
זה לא שהיתה ועדה שהחליטה על מטרות א' עד ד' והתיישבה לכתוב את התנ"ך. כל סיפור נכתב בנפרד והיתה לו פואנטה נפרדת. חלק מהפואנטות דרשו שהגיבור יהיה קצת מניאק או טיפש או סתם לא מושלם.
עובדה שלא לכולם זה כל כך ברור,
וכמו שטווידלדי ציין, יש גם אסכולה שמתנגדת לפרשנות בסגנון שמכונה "תנ"ך בגובה העיניים" – כלומר פרשנות המקרא על פי מה שאנחנו מבינים, ללא יציאה מתוך הנחה שכל "גיבורי" התנ"ך הם קדושי עליון טהורים ושלא יתכן לומר שכשלו.
נכון שהמקרא עצמו מראה לעיתים את חסרונות גיבוריו, אבל הויכוח העיקרי הוא האם כאשר לא מדובר במקרא במפורש על חיסרון, יכול הפרשן להוסיפו מפרשנותו – או שעליו לפרש תמיד את התנהגות אבות האומה על צד החיוב.
פרשני עבר אמנם ביקרו את האבות, אבל יש הטוענים שאנחנו, "גמדים טרוטי עיניים" כלשון חלק ממבקרי הגישה הביקורתית, לא נמצאים בעמדה לעשות מה שעשו פרשנים כמו הרמב"ן או הרד"ק במאה ה-13.
להשוות את ישו לאברהם זו השוואה בעייתית לפי הנצרות
ישו בתפישה הנוצרית אינו אדם כמו אברהם, משה, או דויד שעליהם בשיעורי תנ"ך גם בבית הספר החילוני שלי העביר ביקורת, אותם אפשר להשוות לקדושים ולשליחים שעליהם כן מועברת ביקורת. ישו הוא חלק מהאלוהות ואינו אדם, האם בשיעורי התורה בישיבות (אני לא יודע לא הייתי אי פעם בישיבה) מעבירים ביקורת על אלוהים עצמו?
ישו הוא גם אלוהים וגם אדם.
זה מה שנותן משמעות לצליבה שלו (ובגלל זה הרבה אמנות נוצרית, כולל הסרט הנדון, מתמקדת בנקודה של "תראו, ממש ממש כאב לו פיזית וירד לו המון דם"). אבל כן, אתה צודק לגבי הביקורת.
לא
יש בערך אלף שנים של תאולוגיה נוצרית שעוסקת בדיוק באופיו של ישו, ואת מתמצתת את זה ל-"ישו הוא גם אלוהים וגם אדם"?
הנושא הרבה יותר מורכב. על כותרות כמו שנתת הודחו כתות שלמות מהכנסיה המוקדמת והוכרזו כמינות (לדוגמה האריאנים). למיטב ידיעתי, המצב *הרבה* יותר מורכב (נסי לחשוב על תמצות נושא השכר והעונש ביהדות למשפט אחד), ולכל הפחות בתאולוגיה הקתולית המקובלת כיום ישו הוא בעל ישות אלוהית בלבד (שלושה שהם אחד וכן הלאה) העטופה בלוליינות מילולית ומחשבתית (ואני לא אומר זאת מתוך זלזול).
אני בטוחה שהכל מאוד מורכב,
ואני לא מומחית. לימדו אותי שהפיצוצים לאורך השנים התמקדו בהאם הוא אלוהים ובעד כמה הוא אלוהים, לא בהאם הוא גם אדם. אני יודעת בבטחון שזה המקרה עם האריאנים, למשל (פקפקו באלוהות שלו). אבל אם אתה מכיר מקור אונליין שיעמיד אותי על טעותי, אני אשמח לקרוא.
תיקון, לינק וסיום
ראשית כל תיקון – האמונה הקתולית כיום כן מדברת על שילוב של אדם ואל. זה לא היה כך במשך כל ההיסטוריה, ובכל מקרה לא מדובר בשילוב "פשוט", אלא במשהו מאוד מורכב.
מאיפה אני יודע את זה? מהלינק – http://www.newadvent.org/cathen/14597a.htm
תחת החלק "Chrisitan Tradition" מובאות גם העמדות על פיהן הוא היה אל בלבד, ללא חלק אנושי כלל. זוהי האנציקלופדיה הרשמית של הכנסיה הקתולית, וכמובן שאין לצפות ממנה לאובייקטיביות, אבל כמקור לנצרות היא מצויינת.
ולסיום – למען שנקיים את הדיבר "וביערת את האוף-טופיק מקירבך" הבה ונעביר את המשך הדיון, אם יש, למייל.
תודג!
לא
וזה גם בלתי אפשרי כשחושבים על זה.
ואחרי מחשבה מרובה,
הגעתי למסקנה שאני פשוט לא קונה את זה.
זה לא שאני מאמין שכל סרט מוכרח לענות על אותם הקריטריונים- לא היית שומע אותי מתלונן על חוסר הגיון במחזה של ברכט, צילום מציק בסרט דוגמה או מניפולטיביות בפרסומת לדומינוס פיצה. אבל בשביל לזנוח את הרשימה הסטנדרטית אני צריך:
א)להאמין שאכן לא קיים בסרט שום ניסיון לעמוד בקריטריונים הרגילים (משחק, הגיון, צילום, מקוריות וכן הלאה- כל מקרה לגופו).
ב)שהסרט יקלע למטרות שהוא כן הציב לעצמו.
'הפסיון' לא מקיים אף אחד מהתנאים.
ברור לי כשמש שגיבסון ניסה לזעזע עם האלימות המופרזת שחווה ג'זס. הדרך בה היא מוצגת, ההתעכבות על כל הצלפה ותגובות הדמויות האחרות לעינויים- כל אלה פשוט לא משאירים מקום לספק. אבל זה לא מזעזע. זה לא מזעזע כי דמותו של ישו בסרט משוללת כל צלם אנוש, ועד כדי כך שהאלימות כלפיו לא יותר מטרידה מהאלימות כלפי סלע בזלת. וגם אם בהתחלה מצליח סבלו של ישו לעורר רגש (ולו בגלל שהאנטומיה שלו מזכירה בן-אדם), הרגש יעלם במהרה. זאת כיוון שהאלימות המזוקקת חוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב ושוב עד שתמונות הבשר הקצוץ מאבדות כל אפקט רגשי והופכות משעממות. האורך הבלתי מתקבל על הדעת, למרבה האירוניה, נמצא בסרט דווקא מסיבה הפוכה, והיא לזעזע יותר. לגרום לנו לחוות את סבלו של ישו. ובכן, לא חוויתי אותו, לא הבנתי אותו, ואכפת לי ממנו פחות מאי פעם.
אבל גם אם נניח שהפסיון הוא טקסט דתי נטו, ללא שאיפות מעבר לכך, לא ברור איזה ערך יש לו. כשרב נושא דרשה, אם לדבוק באנלוגיה שלך, הוא מוסיף על הכתוב. הוא מנמק טיעונים מהטקסט, הוא משווה, הוא מבאר, הוא מדגיש נקודות מסוימות. איזה ערך יש ל'פסיון' כלפי מאמינים? הוא מעביר את סיפור הייסורים באופן יעיל יותר? לא. הוא מנצל את הכשרון שלו לסדר קומפוזיציות מגניבות ולשחק בתאורה כדי להעביר נקודה מסוימת? לא. הוא יכול לשכנע? גיחי. הוא מכיל משהו, כלשהו, שלא היה בברית החדשה? אתה יכול לנחש מה התשובה שלי.
היצירה של גיבסון מתאימה כזבח לאלוהים, אות לאמונתו ומסירותו. אבל קולנוע נועד לבני אדם, בין אם הם נוצרים יהודים או פוטריסטים.
אה, והכיעור. ההערה שלך כל-כך מנוגדת למה שזכרתי מהסרט, שאני מתחיל לתהות אם אני זוכר נכון. אני הייתי בטוח ששאר בני הבליעל היו מחרידים בכיעורם. לא סתם לא-נאים, אלא מעוותים וגרוטסקים, בדיוק כמו השטן. אולי זה בכלל היה ביטוי של השטן השולט בבריות? אני מקווה שגיבסון לא מגיע לרמות כאלו של זלזול בקהל.
אתה צוחק עלי, נכון?
זאת אומרת, עשרה ימים אחרי, עם 42 תגובות חדשות ב'הר ברוקבק', שלושה מאמרים לקרוא ושני מבחנים לכתוב עד סוף היום, ואתה _עונה_ לי? ועוד בצורה אינטיליגנטית? יש לי רק דבר אחד להגיד לך: שתתבייש לך.
ולעניין – אני לא מאמין שבסרט לא קיים שום נסיון לעמוד בקריטריונים הרגילים. אני רק מאמין שלגבי חלקם, גיבסון מחפף. האמת, ממרחק שבועיים אני לא רואה הבדל גדול בין החיפוף שלו כאן לבין החיפוף שלו ב'לב אמיץ' (או של הרבה במאים הוליוודים בהרבה סרטים אחרים) – הגיבור מושלם ולא אנושי, וזה יכול למנוע הזדהות.
אלא שאני לא משוכנע שאנחנו אמורים להזדהות עם ישוע. אנחנו אמורים לרצות ולחקות אותו, אבל זה לא אותו הדבר.
אבל בנוגע לנקודה המרכזית שלך, אני לא מסכים. בסיפור של ישוע יש כמה דמויות סובלות. בסדר עולה: יהודה (כן, כן), מגדלנה, פיטר, מריה, ישוע. ככל שאנחנו עולים בסולם, הדמויות סובלות יותר. ככל שאנחנו עולים בו, הן גם מושלמות יותר. הבעיה שלך היתה עם ישוע? אותי הוא דווקא שכנע – הבעיה שלי הייתה עם מריה. הבן שלה סובל ברמות שלא יאמנו, והיא אוספת את הדם שלו עם סמרטוט. ובכל זאת, אפילו איתה הזדהתי – בזכות הליהוק הגאוני. בכלל, הליהוק הוא ההברקה הגדולה של הסרט: את הסיפור לא ניתן לשנות, אבל ניתן לשים שחקנים אמינים. ומבחינתי, זה עבד: עם ארבע דמויות מהרשימה שלעיל הזדהתי, מתחילת הסרט ועד סופו. לא מצאתי את זה משעמם, לא מצאתי את זה מונוטוני. הבעיה היחידה היא המקום היחיד בו גיבסון ביצע ליהוק לפי פרסום/סנציה ולא לפי שיקולים ענייניים – מגדלנה, שפשוט משחקת רע.
ואגב, גיבסון מוסיף המון לטקסט המקורי. הוא הופך אותו נגיש יותר, סוחף יותר, משכנע יותר – בגלל שימוש יעיל במדיום. הוא לא אמור להכיל אלמנטים תוכניים חדשים – הוא עושה שימוש באלמנטים צורניים חדשים: לטעמי בצורה יעילה, לטעמך בצורה מזעזעת.
נ.ב. – בחיי שאני לא זוכר אפילו דמות מכוערת אחת. תזכיר לי?
אם גם לי מותר לענות
יכול להיות שאחת הבעיות שלך בניתוח הסרט נובעת מהעובדה שהסרט לא מכוון אליך. גיבסון, לדעתי, לא עשה סרט שנועד להפוך יהודים או מוסלמים לנוצרים, אלא סרט שנועד לחזק את אמונתם של נוצרים "קלים", לאשש את אמונתם של נוצרים אדוקים ולקרב לדת נוצרים חילונים.
הדבר במיוחד בולט כאשר אתה מסביר שבניית דמותו של ישו בצורה שאינה אנושית פוגעת בסרט. אני מתאר לעצמי שאם היית מגיע לסרט עם רקע נוצרי-קתולי, היית מצליח להזדהות עם בנו של האלוהים. המסר הוא "הוא סבל ומת למען חטאיך", והנוצרי כבר שמע אותו בכנסיה. יותר מכך – הקתולים מתאחדים ממש עם ישו בכל טקס אכילת לחם הקודש. העובדה שמי שסובל לא מוצג בצורה אנושית ממש לא פוגעת במסר הנוצרי של הסרט, אלא היא בדיוק מה שנדרש. כל צורה אחרת היתה חוטאת לא רק לדוקטרינה הנוצרית, אלא גם ליעילות של הסרט בהשפעה על נוצרים – זה לא היה הישו שהם מכירים.
אולי תחשוב על הסרט בתור דרשה, בתור המחזה מחודשת של "הפסיון" כפי שהיתה נהוגה במסורת הנוצרית במשך שנים ארוכות. המטרה היא להמחיש באופן ויזואלי את מה שכתוב.
המוזר הוא שבסופו של דבר אני מגן על סרט שממש לא אהבתי. פשוט הביקורת שלך היא לא הנכונה, לדעתי.
טוב, אני אנסה להבהיר את זה סופית
למה באחד הדוח"קואים הקודמים אמרו שקינג קונג "קרוב לכיסוי ההכנסות", אם הוא עשה באותו זמן יותר מ-400 מיליון דולר? לא סופרים את ההכנסות מחו"ל?
אנחנו מנסים לפשט.
כיסוי הכנסות זה עסק הרבה יותר מסובך ממה שנשמע. כשסרט מגיע לקולנוע, גם בעלי האולמות הרי צריכים להרוויח. לכן, לא כל הכסף שסרט מרוויח בקולנוע הולך לבעלי האולפנים. מדובר ב-30-50% מהרווחים על כרטיסים (תלוי בעניין שמעורר הסרט, תלוי בשבוע בו הוא מוקרן). בחו"ל מדובר על אחוזים נמוכים יותר, אבל מצד שני – האולפנים מקבלים סכום כסף חד פעמי עבור זכויות ההפצה.
אז במקום לחשב כל שבוע את כל הבלגאן הזה, הרבה יותר פשוט לקזז את הקולנועים בחו"ל מול האחוזים המופסדים בארה"ב, ולדבר על כיסוי הכנסות רק על פי רווחי הסרט בארה"ב, ומתוך "הנחה" שמחיר הכרטיס המלא הוא זה שהולך לאולפנים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3206134,00.html
שחקן ענק, אהבתי אותו במיוחד ב"תמונות קצרות".
לפי Ynet, מנהלת משק הבית גילתה את הגופה והזעיקה את המשטרה. וואלה, לעומת זאת, הלכו על גרסה שמתאימה יותר לרוח כלבי אשמורת:
"המשטרה הגיעה אמש לביתו של כריס פן לאחר שקיבלה שיחת טלפון מסתורית, מאדם ששהה בביתו באותו הזמן."
דילמה.
מצד אחד, יהי זכרו ברוך, כאמור. מצד שני, הוא כנראה היה הדבר הכי מעצבן, מרגיז ובולט, בכל הפיקאסו המעצבן והמשמים, הקרוי "תמונות קצרות". כשחושבים על זה, מה שהוא עשה שם זה משהו מדהים למדי – הוא הצליח להתעלות על כל הקלישאות והאקסנטריות, שיש בסרט, והצליח לקחת אותי לרמות של שנאה שלא ידעתי שיש.
יכול להיות שזה לא אשמתו, אולי זה התסריט, אבל הדמות שלו כל כך…כל כך, מעצבנת!
אני חושב ההפך
"תמונות קצרות" הוא סרט מרתק ומופתי שכולל מספר תצוגת משחק גדולות, בהם של כריס פן. לדעתי התפקיד שלו שם לא היה קלאשתי בכלל והא הצליח להעביר בצורה יפה את אי-השקט המסתתר מתחת לשקט של הדמות.
אתה יודע מה?
אני חוזר בי, הסרט טוב (נו, גם אם תיתן לרוברט אלטמן את התסריט הכי גרוע בעולם הוא היה מצליח לעשות ממנו סרט טוב), ויכול להיות שהייתי אוהב אותו, אם לא הייתי קורא את הסיפורים הקצרים של ריי קארבר, עליו הסרט מבוסס. אם לא הייתי קורא אותם, אולי הייתי מצליח להעריך את הסרט בזכות עצמו, ולא בתור עיבוד קולנועי לספרים מבריקים.
כי למעשה הסיפורים האלו (שאת שמם שכחתי, מפאת קריאה מלפני זמן רב) הם כמה מהסיפורים הפילוסופיים והיפים ביותר שקראתי. נכון, יש בהם קצת בוסריות, והיו כמה סיפורים שאהבתי פחות, אבל הם עדיין מרתקים, והרבה מסרים מהם לא יצאו לי מהראש זמן רב.
מאוד קל לקחת ספר, או כל יצירת אומנות בינונית, ולהפוך אותה לסרט טוב יותר. זה הצליח ב"בירדי", זה הצליח כמובן ב"חומות של תקווה". אבל במקרה הזה, עם כל ההערכה שלי לרוברט אלטמן (שאאל"ט, רק שיכתב את התסריט המוכן ולא עיבד בעצמו את הספרים לתוכו), אפילו הוא לא הצליח להעביר את הספרים הגדולים לסרט טוב.
כפי שאמרתי, הסרט באמת טוב מאוד. בכל אספקט: הבימוי גדוש ועמוס מאוד, אבל מצליח שלא לבלבל או לטרטר. המשחק טוב ברובו (בולטים לטובה הם טים רובינס הגדול, וג'ניפר ג'ייסון לי המקסימה. אבל לעומת זאת בולטים לרעה הם ג'וליאן מור הנוראית, כריס פן כמובן, וטום וייטס שדפק נשיקה לקרקעית בתפקידו שם) ושוב, אלטמן מצליח לקחת את התסריט הבינוני שקיבל, ומכניס אותו אל תוך סרט מאוד כיפי ומהנה, שמצליח לעניין את הצופים למרות הדליחות של התסריט (גם ב"הנשים של דוקטור טי" הוא עושה משהו כזה, רק ששם הצליח לו יותר, כנראה בגלל מקוריות הסיפור).
זה נדיר שבמאים מצליחים לקחת תסריט גרוע, ולהפוך אותו לסרט מוצלח, ולמרבה המזל – לאלטמן יש את הכישרון הזה.
אבל כאמור, למרות האיכותיות של הסרט עצמו, אני עדיין מרגיש מתוסכל ממה שיצא בסוף. לאותם סיפורים גאוניים של ריי קארבר לא הגיע סרט 'טוב' – הגיע להם סרט מופתי, ענק, מרגש ומטלטל, שיתן כבוד לספר ולא יתיימר להיות מקורי ויחדש משהו בתוכנו. ומה קיבלנו במקום? קיבלנו פסיפס יומרני, דידקטי, מהנה ומרשים אבל חלול, מעצבן, שטחי ובעיקר מאכזב.
באמת, באמת הגיע לסיפורים האלה יותר.
עבורי זה סרט מרגש ומטלטל
ואני חושב שמשחק של ג'וליאן מור נהדר, בייחוד בסצנה המופרסמת.
לדעתי זה גם אחד מן העיבודים היותר טובים של ספרות לקולנוע, הוא מעביר את התחושה של היצירות של קארבר ומצליח להפתיע גם אם מי שבקיא ביצירותיו, על ידי כך שהוא משלב בין סיפורים שונים, מה שבולט במיוחד בדמות של פן, שבסוף הסרט נכנס לסיפור אחר (של קארבר, בסרט זה סיפור אחד) מה שמשנה את כל ההסתכלות על הדמות שלו.
נאם...
והנה עוד דיון שיסתיים ב"טוב נו. עניין של טעם"…
מדהים שהצלחת לנסח את דעתי על אלטמן -
רק להיפך.
לדעתי, גם אם תיתן לרוברט אלטמן את התסריט הכי טוב בעולם הוא יצליח לעשות ממנו סרט בינוני-פלוס לכל היותר (ולראייה – "מ.א.ש.").
לדעתי ''מ.א.ש'' מבריק,
גם מבחינת בימוי וגם מבחינת תסריט. ולמרות זאת, יש סרט של אלטמן שאני אוהב יותר ("השחקן").
ובכלל, למה אתה כל כך שונא אותו?
שילוב בין
השעמום שמרבית הסרטים שלו נוסכים עלי, לבין הכבוד המופרז שהם מקבלים משאר העולם.
לא ראיתי סרט שלו כבר שנים, כך שאל תבקש ממני לגבות את זה במשהו מוצק יותר.
הידעתם?
דארן ארונופסקי, מסתבר, ביים פרק בעונה השנייה של Lost (פרק 17).
רק בגלל זה יהיה שווה לראות גם את העונה השנייה.
יש למישהו מושג
מתי כיפה אדומה הזאת מגיעה לארץ (אם בכלל)?
לא ידוע לי על תאריך עדיין.
אבל אם אתה כבר מזכיר את זה, עדכון טרי מהיום: עקב ההצלחה, 'הוסטל' יגיע לארץ ב-16.2 .
רגע,
אז עומדים להפיץ בארץ את "במבי 2" ואת "זאתורה", אבל לא את "מירורמסק"? אוי.
אכן אוי
אגב, קצת א"ט, ראית את מירורמאסק? לצערי לא הצלחתי להגיע להקרנה בת"א (והסיכויים שלי להגיע ביום שישי בערב לחיפה קלושים משהו).
לא נשארו כרטיסים.
גם אני רציתי, ולא היו.
בכל מקרה, בקשר לשאלה הקודמת שלך, לרגע לא ציפיתי שהסרט יוקרן בארץ. אם כי לפי הביקוש להקרנות בסינמטק, אולי המפיצים צריכים לשקול את זה מחדש.
ובהקשר ה''לא סופי''
על פיו וואלאס וגרומיט יוצא בDVD ישראלי ב-13 בפברואר ואז שוב ב-13 למרץ.
הייתכן?
אה, פשוט
וואלאס ייצא ב-13/2, גרומיט ב-13/3
הוצאות מול הוצאות.
הכי אהבתי בינתיים בקשר ל-Underworld היה משהו שהבמאי, לן ווייסמאן, אמר וקראתי ב-SCIFI Wire (http://www.scifi.com/scifiwire/index.php?category=0&id=34247).
הוא טוען שם שסרטי אקשן גדולים וטובים לא צריכים לעלות כל כך הרבה כמו המפלצות של הזמן האחרון, קינג קונג (207 מיליון) או סופרמן חוזר (250 מיליון) לדוגמה.
הוא יודע שרוב הקהל לא כל כך מבין בתקציב אבל זה בכל זאת יהיה משעשע לראות לפני הסרט קטע קצר בו הוא אומר: "אממ… אוקיי. הסרט הזה עלה 48 מיליון דולר. רק שתדעו, זה היה המחיר של סצינת המרדף במטריקס 2. רק סצינת המרדף שערכה 12 דקות. זה התקציב של כל הסרט הזה. תודה רבה. מקווה שתהנו ממנו."
עם כל הכבוד,
רוב הסרטים שמופקים ב-200 מיליון דולר לא מתחרים עם Underworld ונחשבים לסרטים בקנה מידה אחר לגמרי (ודי מוזר שהוא מציג את זה כאילו מטריקס Reloaded והסרט שלו נמצאים על אותו מישור.) אם הוא מבין לאן הכסף הולך אולי הוא צריך להבין שמצפים מהסרטים האלו להרוויח הרבה יותר כסף מהסרט שלו, ולמה סרט מד"ב כושל שהופק ב-50 מיליון דולר לא יותר הגיוני כלכלית מסרט מד"ב מצליח שהופק ב-150 מיליון.
ועם כל הכבוד...
בכתבה עליו הוא אומר שכשמפיצים ומפרסמים את הסרט שלו אז שמים אותו על אותו דוכן כמו קינג קונג ומטריקס.
גם לא נכון.
או לפחות מתיחה של המציאות (למרות שהסרט באמת כמויות בלתי-מוגבלות של "השראה יצירתית" מ'מטריקס', לפי הטריילר). חוצמזה – מה גורם לו להיות מבולבל, מזועזע ומתוסכל? העובדה שמישהו עשה סרט ב-200 מיליון דולר (לעומת תקציב "זעיר" של 50 מיליון)? ממש לא הבנתי את הנקודה.
*שואב כמויות...
לפי מה שאני הבנתי...
הוא משועשע שהפרסום שם את הסרט שלו על אותו מדף כמו המטריקס והם הוציאו 200 מיליון כשהוא פחות מ-50. והוא חושב שזה יהיה מאוד נחמד לציין את העובדה הזאת לצופים.
אכן משעשע.
כמעט כמו זה שבערך כל אלמנט פעולה בטריילר מועתק מהמטריקס המקורי. =)
אוקיי, חוץ מזה שאנשים עפים כי ערפדית מרביצה להם...
דוגמאות?
טוב.
כאמור, אנשים עפים בסגנון מטריקס כי ערפדית הרביצה להם. אישה חיוורת מאוד לבושה בגדי עור שחורים צמודים (כולל מגפיים) שולפת אקדחים בסגנון מטריקס. הליקופטר מתרסק לתוך בניין, אהמ. זה כל מה שאני זוכר כרגע, אבל אפשר לראות דמיון. חסר להם רק בולט טיים.
עם כל הכבוד,
אני ממש לא מבינה מדוע אנשים לא יכולים לשייך את מלחמת האופל ומטריקס לאותה רמה. ראיתי את שניהם ונהנתי משניהם אבל אני חייבת לציין שנהנתי יותר ממלחמת האופל. אני ממש לא חושבת שזה קשור למחיר כי לדעתי המטריקס הראשון היה סרט נהדר שחידש, אבל בשני הסרטים האחרים לא היתה לי תחושה של התרגשות והעובדה היא שבכל סרט המשך התקציב רק גודל. אני חייבת לציין שהתפלאתי לשמוע את המחיר של מלחמת האופל וזה רק נותן כבוד לבמאי כי הסרט הוא סרט אקשן עשוי לאוהבי האקשן. ולאותו מישהו אני רוצה להזכיר שלא כל הסרטים שהצליחו היו יקרים בהקשר ישיר לזמנם,סתם נקודה למחשבה!
בגלל שתי סיבות:
1) איכות וכמות האפקטים, כמו גם החדשנות שלהם. פה אין צל של ספק שהיחס של המטריקס למלחמת האופל הוא כמו היחס של האמר לסוסיתא.
2) העלילה. פה לא ממש מדובר בכסף, אבל במטריקס יש עלילה ארוכה, מפותחת ומעניינת. במלחמת האופל כמעט ואין עלילה בכלל.
שימי לב שאני לא אומר שהמטריקס טוב יותר ממלחמת האופל (למרות שאני מודה שאני בהחלט חושב את זה), אלא שבקריטריונים שיש בהם מידה של אובייקטיביות הסרטים לא נמצאים על אותו המישור.
אנא מכם עיזרו לי
אני מחפש סרט שראיתי לפני מספר שנים
על גבר שהכין מלכודת מוות בצורת מבוך בביתו
לאישתו והמאהב שלה
אודה מראש על עזרתכם
האם צפויה לעלות ביקורת על ''מינכן'' בקרוב?
כי יש יותר מדי להגיד על הסרט הזה, אז חבל שלא יהיה לו, אם כבר, עמוד משלו.
אני גם סקרנית לדעת מה חשבו עליו אנשים אחרים. מישהו?
אני אהבתי
הוא יצא רק אתמול. תני לנו דקה.
סליחה...
גיליתי רק לפני כמה דקות שהוא יצא השבוע… הייתי בטוחה שהוא יצא כבר בשבוע שעבר…
שמתם לב ש- YES התחילה לציין בתקצירים שלה איזה סרטים זכו בפרס הראזי??
דוגמאות שמצאתי: "פלוטו נאש" ו "אהבה מחוץ לחוק"
כאילו מה? הם גאים שהם מראים סרטים תת-רמה?
בעע, אין לי מושג איך לקשר ישירות לתגובה
כתבה מספר 3105
ביומית הנ"ל, חפש
שלי, מספר תגובות לאחר-מכן יש הסבר (מפתיע למדי) בנוגע לסיבה.
לקישור ישיר
הקלד סולמית ומספר התגובה
כתבה מספר 3105
המערכת ממתינה לתגובתך
תודה
כל-יום לומדים משהו חדש
טוב נו...
כל מה שנשאר עכשיו זה להראות בשידור חי את טקס הראזי… YES יהיו הראשונים בעולם שיעשו זאת!
לא, עין הדג או E! יהיו הראשונים
YES יקייפסטו את זה ויציגו את זה כאילו שזה שלהם
בתקווה אף פעם. אני מנסה בכל כוחי לשכוח את הסרט.
יכול להיות שאם הייתי רואה אותו ללא שום ידע מוקדם הייתי אומר שמדובר בסרט סתמי לגמרי ודי משעמם, אבל אחרי כל מה ששמעתי על הסרט הזה פיתחתי הר כזה של צפיות ששבירת הגב של ההר הזה (*ציניות* אוי ההומור) ….
קיצור סרט משעמם להחריד. נופים מדהימים משחק טוב צילום מרהיב. אבל הסרט חרא וכל כשרון הצילום/משחק/בימוי לא ישנה את העובדה הזאת.
או שניה לפני. או משהו.
קודם כול מלחמת האופל הוא סרט מדהים השחקנים האפקטים העלילה יש לו הכל אני חושבת שהוא מתאר הכי טוב את האמת על ההיסטוריה של הערפדים ושל אנשי הזאב והעובדה שאתה לא מצליח להבין עד כמה הסרט טוב כניראה פשוט בעייתך
באמת, מן הראוי שמישהו יספר את האמת עליהם. אם כבר הכרנו חלקית בנרטיב הלאומי של הפלסטינים, הגיע הזמן שניתן את אותו יחס לכל מזדאב ומוצץ דם שסבל מדעות קדומות ולא מדויקות, עד ש"מלחמת האופל" סוף סוף עשה עמו צדק היסטורי.
חדש-ישן בעין הדג -
סאטירה פוליטית תוצרת בית.
ניתן להשיג בפרינטמול, ללא חולצה (עדיין?) למרבה הצער.
אז מה, נכנסים למסע ומתן
עם הארגון לשחרור ערפדין והחזית העממית של אנשי הזאב?
הם שיחררו רשימת דרישות:
1. הסתרת השמש (לשאול את מר ברנס כיצד)
2. הפסקת סיבוב הירח ליצירת ירח מלא כל הזמן
3. גישה חופשית לבנק הדם
4. קבלת תגמולים מהקליפ "מותחן" של מייקל ג'קסון.
וכמובן, זכות השיבה לפיני בלילי.
וגם שחרור ערפדים עם דם על השיניים
יש לי אוסף של כאלה!
מלחמת האופל
האמת אני ממש התרגשתי כששמעתי על העלילה של מלחמת האופל הראשון, אבל כשראיתי אותו ממש התאכזבתי, ההרגשה של כל הסרט הייתה יותר מדי מזוייפת והתסריט היה מחורבן, דאווקה חבל כי הסיפור יכול להיות ממש טוב אם מספרים אותו כמו שצריך… על מלחמת אופל 2 אני לא יודעת, אבל אני בטוחה שאני אטרח ללכת לקולנוע ולראות אותו בתקווה שהפעם הם ממש נתנו חשיבות למה שהשחקנים אומרים ולא רק עד כמה הבגדים שלהם צמודים…
ובקשר לדימוי של הסרט למטריקס אני לא חושבת שיש משהו דומה בינהם. ואני ממש מאוכזבת, אייך אפשר בכלל להזכיר את שני הסרטים באותו משפט? מלחמת האופל זה סרט בינוני שרואים פעם פעמיים כשממש משעם או סתם עם החברה לעומת זאת מטריקס זו ממש יצירת אומנות שתשפיע לפחות עליי לכל החיים. זה באמת בשלישיה הפותחת שלי, אז בבקשה מכם תנו לו תכבוד שמגיע לו כי מלחמת האופל לא מתקרב בקילומטרים למטריקס..