הספר החדש בסדרת חניבעל לקטר, בעל השם הנדוש 'מאחורי המסכה', ייצא לאור בסוף השנה הבאה, אבל צילומי הסרט יתחילו עוד קודם: תומאס האריס עצמו כותב הפעם את התסריט, והבמאי יהיה פיטר וובר ('נערה עם עגיל פנינה'). |
04.11.2004
|
יומית
הספר החדש בסדרת חניבעל לקטר, בעל השם הנדוש 'מאחורי המסכה', ייצא לאור בסוף השנה הבאה, אבל צילומי הסרט יתחילו עוד קודם: תומאס האריס עצמו כותב הפעם את התסריט, והבמאי יהיה פיטר וובר ('נערה עם עגיל פנינה').
הספר החדש בסדרת חניבעל לקטר, בעל השם הנדוש 'מאחורי המסכה', ייצא לאור בסוף השנה הבאה, אבל צילומי הסרט יתחילו עוד קודם: תומאס האריס עצמו כותב הפעם את התסריט, והבמאי יהיה פיטר וובר ('נערה עם עגיל פנינה').
הופקינס כלול?
הופקינס כלול?
לא יודע- אבל אם זה מאחורי המסיכה אז ג'ם קרי כלול…
טוב, רק עכשיו נחת לי האסימון
ונזכרתי למה התמונה הזו מוכרת לי מאיזשהו מקום… (או שמא – מ-קון?)
זה ''דן ברזל'', לא?
אחרי שראיתי את התמונה הזו ואת ההסבר שלה ("דן ברזל נחשף"), הייתי בטוח במשך הרבה זמן שדן ברזל הוא דמות פיקטיבית, כמו הילה מקריית ביאליק.
אולי...
אבל מאחורי המסכה… הצמות מסגירות מי עומד מאחוריה.
מה שהופך את הכותרת לתמוהה-מינית מה...
ומה גורם לך לחשוב שאני לא?
כתבה מספר 1184
טוב אני התבלבלתי מכל העניין...
אם כן, היו קוראים לך דן דרזל.
אגב, מתי יש קון?
מתי נוח לך לארגן?
לא שנתנגד שמישהו אחר יארגן,
אבל אין לנו בעיה לארגן בעצמנו, עכשיו כשאנחנו אחרי מעבר הדירה.
בגדול, לוח הזמנים שלנו הוא כזה: לקנות אוטו, חנוכות בית (הורים בנפרד מחברים, ולא ידוע כמה רווח ביניהם. ובטח בסוף לא נעשה כלום), חיפוש אולם, קון.
אולם
מה עם קולנוע כוכב? אני מאוד אהבתי את ההצעה הזו. הרבה יותר נוח מעין החורש (וגם לוקח פחות דלק)
בעייתי-משהו.
כיוון שיש להם הקרנות סדירות שהם לא מוכנים לוותר עליהן, זה אומר קון שיתחיל רק בסביבות 24:00.
אני מניחה שלמרבית האנשים – במיוחד אלה שמגיעים מרחוק – זה לא נוח.
אולי מספיק כבר עם
חניבעל לקטר…
טוב, נשאר רק לקוות שהסרט
יזכיר יותר את דרקון אדום ופחות את חניבעל. אני לא מזכיר את שתיקת הכבשים, כי כבר ברור שעל זה אי אפשר להתעלות.
היי, זה כמו להסתכל במראה!
ובמלים אחרות, נעים להכיר רותם, והרשה לי להציג את עצמי: רותם.
כמו שאתה יכול להבין יש לי סנטימנטים לשם הזה, היות ואני משתמש בו בחיים בכלל, וב"עין הדג" בפרט פרק זמן לא כל כך קצר לפניך. על כן קצת מוזר לי לגלוש באתר ולהרגיש שאני סובל מפיצול אישיות.
אמנם בעת האחרונה לא יצא לי לכתוב כאן כמעט בכלל, ובכל זאת. אז אנא ממך, בחר שם או כינוי אחר להשתמש בו מעתה והלאה.
תודה רבה וברוך הבא לקהילת "עין הדג".
היי, זה כמו להסתכל במראה!
המממממ. טוב קיבלתי. יש הצעות לניק חדש?
איש המראה
איש המראה המחוספס
מחוספסת
(אם כבר קטנוניות…)
איש המראה
סבבה.
אני תוהה איך אף אחד עדיין לא שאל:
חתול מפלצת או ילדה יפה?
ילדה יפה.
אתה יודע מה? עזוב, עדיף נערה יפה.
אף פעם לא הבנתי
זה "חתול, מפלצת, או ילדה יפה", או "חתול-מפלצת, או ילדה יפה". כששמעתי את השיר בפעם הראשונה (גיל שבע או שמונה, אבל אין קץ לילדות), ישר דמיינתי חתול ענק עם ניבים מחזיק מסכה פיצית ומנסה להסתתר מאחוריה.
תמיהה דומה, אך שונה
ב-"And now to something completely different" של מונטי פייטון מופיע, באחד מהקטעים המונפשים(?), יצור המכונה "חתול-מפלצת"[1]. מכיוון שאני תמיד שמעתי את השיר בתור "חתול מפלצת, או ילדה יפה", תהיתי האם פורטיסחרוף התייחסו לקטע הזה, או שמדובר בצירוף מקרים תמוה.
יש עזרה?
[1] תמונה מהסרט
תמיהה דומה, אך שונה (כה''ב)
למה "מונפשים" עם סימן שאלה?
לפחות פה תהיה תשובה מפי הסוס
לא ממש ידעתי איך להגדיר את הקטעים הללו. בחרתי את ההגדרה שנראתה לי המתאימה ביותר, שהיא גם הרחבה ביותר. יכול להיות שיש אנשים שלדעתם הגדרה טובה יותר תהיה "אנימציה", או "תאטרון בובות", או "פיסות קרטון מטיילות על גבי המסך".
בכל מקרה, חוסר הבהירות הז'אנרית הוא עדות נוספת לכך שטרי גיליאם גאון (או לפחות היה גאון).
על פי כל הגדרה שאני מכיר
מה שגיליאם עשה נופל לקטגוריית "אנימציה", או "הנפשה" בשפת הקודש.
באופן יותר ספציפי, Cutout Animation או "פיסות קרטון מטיילות על גבי המסך" בשפת הקודש.
ולגבי השאלה האם הוא הינו גאון או רק היה גאון – לפי מה שאני שומע כאן, לא יהיה ניתן לקבוע את זה על פי "האחים גרים" המתקרב (וגם מתרחק), מאחר והאולפנים התערבו לו שם ביותר מידי שיקולים. ניאלץ לחכות ל-"Tideland".
ששם האולפנים לא יתערבו בשיקולים?
(או במילים אחרות: האם ה"אולפנים" לא מתערבים בשיקולים, פחות או יותר בכל סרט שנעשה?)
לא
אתה יודע, יש עוד כמה מדינות בעולם חוץ מארה"ב. הכוויות על עורו של גיליאם עדיין כואבות כנראה, והוא ברח ממגע האולפנים האמריקאיים והפיק את "טיידלאנד" בכספים אירופאיים וקנדיים.
אגב, גם בארה"ב ישנם סרטים שנעשים עם פיקוח מינימלי של האולפן, שקונה את הסרט הגמור בעיסקת חבילה. נדמה לי ש"פישר קינג" של גיליאם היה כזה.
ומעניין שדווקא אז יצא לו
הסרט הכי אולפני שלו.