 |
||
| המשך פרשת פון טרייר והחמור: החמור שנשחט לצורך צילומי הסרט 'מנדרליי' מת לחינם – הסצינה בכיכובו לא תיכנס לסרט. טרייר הסכים לקצוץ אותה, לא בגלל המחאות נגדו, אלא כדי שהיא לא תסיט את תשומת הלב מהסרט עצמו. א-הא. |
04.03.2005
|
|
יומית
המשך פרשת פון טרייר והחמור: החמור שנשחט לצורך צילומי הסרט 'מנדרליי' מת לחינם – הסצינה בכיכובו לא תיכנס לסרט. טרייר הסכים לקצוץ אותה, לא בגלל המחאות נגדו, אלא כדי שהיא לא תסיט את תשומת הלב מהסרט עצמו. א-הא.
המשך פרשת פון טרייר והחמור: החמור שנשחט לצורך צילומי הסרט 'מנדרליי' מת לחינם – הסצינה בכיכובו לא תיכנס לסרט. טרייר הסכים לקצוץ אותה, לא בגלל המחאות נגדו, אלא כדי שהיא לא תסיט את תשומת הלב מהסרט עצמו. א-הא.
אני לא מבין איך זה עוזר לפון טרייר
מה הוא יאמר עכשיו בתגובה ?
"לפחות זה לא בסרט" ?
עדיף שישאיר את הסצינה כבר וזהו (והאמת חשבתי שהוא האחרון שיתקפל מביקורת)
פון טרייר נעשה כזה שוודי לעת זקנה. עצוב.
הרבע השבדי שבי מבקש הסבר...
איך הרג חמורים קשור לשבדים?
אני חושב שאתה מתבלבל במתכון
תגובתו של פון טרייר כשהפרשה התפוצצה:
"אוי, אל תהיו כאלה שוודים"
לעיונך – "פון טרייר איש המתיחות":
כתבה מספר 2123
הבנתי. תודה.
באמת שוודי.
שוודיות זה מדבק ?
כי אם במאי דני כמו טרייר נדבק בזה… כולנו בסכנה !!!
ובכתבה המקורית
כתבו שזו "סצינה הכרחית" שאי אפשר בלעדיה.
טוב, עוד תוספת למוניטין הגרוע בכל מקרה של השוודי.
*דני
מהיום הוא שוודי.
אני יכול להעלות על דעתי שני הסברים אפשריים להתפתחות החדשה הזאת:
או שרוצח-החמורים באמת גילה בדיעבד שהוא לא צריך את את סצנת השחיטה, כך שלא ממש היתה סיבה להרוג את החמור ההוא, ואז הוא יוצא סתם רע מכל הסיפור.
או שהוא לא התכוון מלכתחילה לכלול את הסצנה האמורה בסרט, והרג את החמור בשביל יחסי ציבור, ואז הוא יוצא *ממש* רע מכל הסיפור.
נו, אני מניח שחלק מבמאי הקולנוע רוצים שההיסטוריה תזכור אותם בתור מי שעשו סרטים. פון-טרייר רוצה שיזכרו אותו בתור רוצח-חמורים. זכותו. אני מקווה רק שמישהו יכניס אותו למוסד סגור לפני שהוא יחליט שבסרט הבא שלו הוא חייב סצנה שבה נהרג בן אדם (על אמת).
לא נראה לי...
כי אחד מהחוקים של דוגמא אומר שאסור להראות כלי-נשק בסרטים או משהו כזה… מה שמעלה את התהייה איך הם שחטו את החמור ביל כלי-נשק.
או בעברית, סרט ה"דוגמה" האחרון (והראשון) של פון טרייר היה "האידיוטים" מ-1998. נכון שסרטיו הבאים הושפעו ממה שהוא למד בעשייה של הסרט ההוא, אך אף אחד מהם לא היה סרט "דוגמה".
לא ראיתי אף אחד משני הסרטים, אבל תוכל לתת דוגמא למשהו שהיה ב"דוגוויל" ולא היה ב"האידיוטים" שבגללו הראשון הוא לא דוגמה והשני כן? (מותר לספיילר).
כן, זה מאוד פשוט
הנה כמה דוגמאות:
החוק הראשון ב"דוגמה" אוסר שימוש באולפן, באביזרים ובתפאורות.
לשם הדגמה – ב"האידיוטים", כשהוחלט לעשות סצינה של ארוחת ערב, נוספה לסרט גם סצינה בה השחקנים הלכו לסופרמרקט וקנו מה שהתחשק להם, על מנת לאפשר את הארוחה, כי הבית בו הסרט צולם היה נטול אוכל, וזו הייתה הדרך היחידה להכניס אליו אוכל.
ב"דוגוויל" לעומת זאת, כל הסרט מתרחש באולפן שנבנה ועוצב במיוחד לצרכי ההפקה.
החוק השני אוסר את הפרדת התמונה מהקול. בסרטים רבים אתה רואה דמות מדברת, ואז בזמן שהיא ממשיכה לדבר העורך קופץ לדמות שמקשיבה לה. זה נקרא Insert בעריכה – הסאונד ממשיך באופן רציף, אך התמונה נחתכת. הדבר הזה נאסר בסרטי "דוגמה" על מנת למנוע מניפולציות עריכה. כדרך אגב, החוק הזה גם לא מאפשר להלביש מוסיקה על סצינה.
ב"האידיוטים" העריכה נשמעה לחוק הזה, וזה מאוד בולט וצורם לעין ולאוזן. ב"דוגוויל" העשייה הקולנועית קצת יותר סטנדרטית.
החוק השלישי גורס כי חובה לצלם בצילום כתף, אין להשתמש בחצובה, ואין למקם את ההתרחשות בסרט בהתאם למיקום המצלמה – אלא רק להפך: המצלמה תמיד תמוקם ביחס להתרחשות.
ב"האידיוטים" יש צילום כתף תזזיתי, לא מתוכנן ולא צפוי. ב"דוגוויל" יש אומנם שימוש רב בצילום כתף, אך יש בו גם שוטים שמתוכננים בקפידה ומצולמים ממתקנים משוכללים – כמו למשל השוט שמראה את כל הבמה במבט על.
הרשימה ממשיכה – חוקי הדוגמה אוסרים על אפקטים, וב"דוגוויל" יש כמה כאלה. חוקי הדוגמה אוסרים על רציחות וכלי נשק בטענה שהם "מלאכותיים", וב"דוגוויל" שני אלו מופיעים, ככה בקטנה. החוק השביעי מחייב את הסרט להתרחש כאן ועכשיו, ובעוד ש"האידיוטים" מתרחש בדנמרק של 1998, "דוגוויל" מתרחש בשנות המשבר הכלכלי בארה"ב (והוא צולם באולפן בשוודיה). כמו כן, לסיום, החוק האחרון ב"דוגמה" אוסר על מתן קרדיט לבמאי. השם של פון טרייר מרוח על פני כל "דוגוויל".
"שבועת הצניעות" של "דוגמה 95":
http://www.dogme95.dk/menu/menuset.htm
כן, זה מאוד פשוט
אמ… אתה יכול להסביר לי מה זה בדיוק "דוגמה 95" מאיפה זה בא, מי הגה את הרעיון" ולמה?
כן, זה מאוד פשוט
קודם כל, עיון בלינק הנ"ל נותן את כל המידע שצריך. הנה הוא שוב:
http://www.dogme95.dk
בשתי מילים – מניפסט "דוגמה 95" נהגה ע"י הבמאים הדניים לארס פון טרייר ("רכבות לילה", "הממלכה", "לשבור את הגלים", ולימים גם "רוקדת בחשיכה" ו"דוגוויל") ותומאס וינטרברג (שאף אחד לא שמע על הסרטים האחרים שלו, וטוב שכך, מאחר והם קטסטרופאליים). הרעיון העומד בבסיס המניפסט הוא הפשטת הבמאי מהכלים העומדים לרשותו – צילום, עיצוב, עריכה וכן הלאה.
מספר סרטים נעשו תחת המניפסט הזה, כשהמפורסמים שבהם הם "החגיגה" של וינטרברג ו"האידיוטים" של פון טרייר.
הרבה מילים נכתבו (גם ב"עין הדג") בנוגע לשאלה האם מדובר בפלצנות, פארודיה, קולנוע במיטבו או אשפה, גימיקיות או הברקה אמנותית גאונית. ובעוד שה"דוגמה" נותרה אלמונית יחסית אצל הקהל הרחב, במעגלים האמנותיים היא השפיעה על הרבה יוצרי קולנוע ברחבי העולם. ניתן לזקוף להשפעתה המהדהדת את "פרויקט המכשפה מבלייר" ואפילו את הריאליטי TV של ימינו.
השאלה "למה" יכולה להניב דיונים אינסופיים, שחלקם כבר התקיימו לא פעם ולא פעמיים, אז אולי מוטב לקרוא אותם לפני שנכנסים לזה שוב.
מנוע החיפוש של "עין הדג" מניב הרבה מאוד תוצאות בנושא. הנה פתיל ארוך בתור התחלה:
כתבה מספר 1091
ניתן לזקוף
אבל זה לא יהיה נכון. 'המכשפה מבלייר' הוא לא סרט דוגמה ולא מנסה להיות סרט דוגמה, ומושפע, אם בכלל, מסרטים מוקומנטריים שנעשו הרבה לפני 95'. ואני בכלל לא בטוח שמפיקי 'אמריקן איידול' או 'הישרדות' בכלל שמעו אי פעם על דוגמה 95.
מי אמר סרט דוגמה?
אמרתי שהייתה השפעה.
סרטים שמצולמים בצילום כתף תזזיתי עם עריכה מקוטעת ורמה מטרידה של אותנטיות לא היו נפוצים במיוחד, שלא לומר קיימים במיוחד, לפני "דוגמה 95".
נכון ש"בלייר" הוא מוקומנטרי. נכון גם שהוא משתמש בהרבה אלמנטים סגנוניים ש"דוגמה 95" הייתה החלוצה בשימוש בהם. אין כאן שום סתירה.
וכאן אני נגרר להשערות היפותטיות, אך אני חושב שרשתות הטלוויזיה לא היו זורקות כסף על סתם אנשים שלכודים בסיטואציה אותנטית אלמלא ההצלחה הפסיכית של "בלייר". ונכון ש-MTV היו בסביבה עוד מ-1992 עם "העולם האמיתי", אך זה מעולם לא איים להגיע לקנה המידה בו זה נמצא בימינו לפני מהפכת "בלייר".
כמו כן, המעבר של קולנוענים רבים לעבודה מהירה בוידאו (רשימה מהירה מבלי לתחקר את גוגל – דייוויד קרוננברג, דני בויל, מייק פיגיס, ספייק לי) היא תוצר של התקופה והטכנולוגיה שלה, כמובן, אך גם תוצר של ההשפעה שהייתה לסרטי "דוגמה 95" על יוצרי קולנוע ברחבי העולם. זה אולי היה "למבינים בלבד", אך גם האינטרנט היה כזה לפני שהוא חילחל לכל תחומי החיים.
אולי זה רק אני
אבל תמיד יחסתי את ההשפעה העיקרית על הנטיה לצילום בוידאו דווקא לסרטים ביתיים ולסרטי תעודה דלילי תקציב. יש תחושה יותר אמיתית כשלא משתמשים בחצובה, כאילו הדבר מתועד בידי צלם חובב ולא תחת פיקוחו של במאי מקצועי. מצד שני, כיום כבר לא מדובר בדבר נדיר ואני אפילו מרגיש כאילו הסרט יותר "מציאותי" כשיש חצובה. בדוגוויל, למשל, נדמה לפעמים כאילו המצלמה רועדת בכוונה רק כדי לגרום לסרט להראות איכותי (בכלל, ממתי צלם רוטט הוא סמל לאיכות?). גם הארי פוטר והאסיר מאזקבאן מכיל בתחילתו כמה סצנות שצולמו בוידאו ללא חצובה. ההשערה שלי היא שמדובר באמצעי להפרדה בין עולם המוגלגים לעולם הקסמים, בו המצלמה יציבה כמו חלזון על ריטלין.
כן, זה מאוד פשוט
תודה רבה!
השפעות ''דוגמה 95'' על המיינסטרים
אם כבר ניתקלתי בפתיל הזה שוב, אוסיף עוד שתי דוגמאות בולטות להשפעת סרטי "דוגמה 95" על עולם הקולנוע.
בסרטו האחרון של פ.ת. אנדרסון "מוכה אהבה" ניכרה השפעה חזקה מאוד של ה"דוגמה", כפי שפירטתי כאן:
כתבה מספר 1427
(עם ספוילרים כמובן)
ובסרטים שונים של סטיבן סודרברג מהשנים האחרונות גם ניתן לראות איך ה"דוגמה" חילחלה ל-DNA שלו.
כן, זה מאוד פשוט
תודה, זו בהחלט תשובה מספקת, רק עוד שאלה קטנה, פילוסופית משהו: תוכל להסביר קצת יותר לעומק איך קניית האוכל בסופר מונעת מהאוכל להיכנס תחת ההגדרה של "אביזרים"? (מה זה "אביזרים", באמת? אם אני לובש בגד, זה אביזר? או רק אם אני לובש בגד שלא הייתי לובש אלמלא היינו מצלמים סרט? ואיפה הקו המפריד?)
אאל''ט
הכוונה היא ל keep it real כמה שיותר. לא לעבוד על הצופה בזיופים או בתוספות כפויות או מלאכותיות. ככה שארוחת ערב מוכנה לא יכולה להופיע פתאום על שולחנם של השחקנים, היא צריכה להגיע מאיפשהו – ובגלל זה מראים איך נקנו המוצרים בסופרמרקט.
לא רק.
"אביזרים", בגדול, זה כל העזרים שלא היה לך לפני כן, והובאו במיוחד לסט.
למשל, אותו בגד שלא נמצא אצלך (או אצל למינג) בארון הפרטי, אלא המלביש הביא עבור הסרט, ועבורו בלבד. או טושים שנקנו בחנות במיוחד עבור הצילומים (מה שלא נעשה ב'עוד טושים' – זרובבלה פיש התרתה בשחקנים להביא את הטושים הפרטיים שלהם לצילומים!).
מעבר לעניין ה-Keep it Real, יש גם עניין של יושרה. אם בבית לא היה אוכל בעת הצילומים, תהיה זו צביעות להעמיד פנים שכן היה, או לקנות אוכל/קייטרינג במיוחד עבור הסרט (כי הרי לו היה אוכל בבית, לא היה צורך לשלוח את השחקנים לקנות אותו, רק כדי להראות שהוא לא מופיע יש מאין). ברגע שהשחקנים הם אלה שהולכים לקניות, הם גם קונים רק את מה שהם אוהבים ורוצים לאכול, וגם נשארים נאמנים לכללי הדוגמה.
אם כי עדיין נשאלת השאלה
מי נתן להם את הכסף…?
השחקנים קנו מהמשכורת שלהם.
כללי הדוגמה לא אוסרים החזר הוצאות אחרי סיום הצילומים.
כן, זה מאוד פשוט
אביזר (Prop בלעז) – כל חפץ שמופיע בסרט. הגישה של ה"דוגמה" לפרופס היא שאין להביא אביזרים לסט רק בגלל שהם נדרשים לסצינה – אלא יש ליצור את הסצינה על פי האביזרים הנמצאים בסט.
באופן יותר ספציפי, הרעיון הוא להימנע מהמלאכותיות של פרופס. פרופס שמופיע יש מאין הוא "מלאכותי". פרופ שהיה בסט הצילומים בלי שום קשר או שהושג ע"י אחת הדמויות כחלק אינטגרלי מהסרט הוא "טבעי".
בבית בו צילמו לא היה אוכל – אז אי אפשר היה לעשות סצינת ארוחה.
בסופרמרקט היה אוכל והדמויות קנו אותו ולקחו אותו איתן הביתה.
מרגע שהאוכל הובא לבית *ע"י הדמויות* (ולא ע"י השחקנים, או ע"י אנשי הפרופס או המעצבים או הבמאי או אחותו), זה כשר.
וגם ללונג. אף פעם לא באמת הבנתי מה הם בדיוק כללי הדוגמה. ועכשיו כשאני יודעת… זה נשמע יותר גימיקי מאשר קולנוע במיטבו.
כן, זה מאוד פשוט
טוב, *זה* נשמע לי הרבה יותר מלאכותי מאשר להישאר בבית ושיביאו לך אוכל. אבל "נשמע" היא מילת המפתח כאן, ואני מניח שזה סובייקטיבי. הרי אין כאן יצירת סצינה על פי האביזרים הנמצאים בסט, אלא הרבה יותר גרוע – יצירה של סצינה בגלל שחסרים אביזרים בסט.
כן, זה מאוד פשוט
כל עוד זה חלק מהסיפור וחלק ממה שהדמויות רוצות לעשות – זה בסדר.
וזה עונה על ההגדרה של יצירת סצינה עפ"י האביזרים הנמצאים בסט – בסט של הבית לא היו האביזרים הנחוצים, כך שהדמויות נאלצו ללכת למקום בו הם ישיגו את האביזרים באופן טבעי.
צפה בסרט, תגיד לי אם הסצינה מרגישה מאולצת או כחלק מהזרימה הטבעית של העלילה.
כתוב
שבמציאות הרדימו אותו. אין לי מושג אין הוא היה אמור למות בסרט (וכנראה שגם לא נגלה).
''כדי לא להסיט את תשומת הלב מהסרט עצמו''.
מכיוון שהטרייר חוזר על המנטרה הזו בקצב של F16, הייתי שמח לשמוע ממנו אחת ולתמיד מהו "הסרט", אם תאורה, תפאורה, צילום, או סצינות ספציפיות מתוכו הם לא חלק ממנו.
אני מניח שהתכוונת ללעוג לו
אך חוששני שקלעת בול למה שפון טרייר עושה כבר שנים – הפשטת המונח "קולנוע" מכל מה שנדמה לך שהוא אמור לכלול.
אולי כשהסרט יצא נגלה שבעצם כל הסרט הוא סיפורו של החמור, שנחתך מהסרט, ועל כן אנו נצפה בשעה וחצי של מסך שחור. וכשישאלו אותו למה הוא עשה את זה הוא יגיד שזה מה שקהל לחץ עליו לעשות, ושממש חבל, כי הסרט המקורי כלל את שחיטת החמור בזמן קליע
סרט בלי סרט, זו אכן וואחד הפשטה. פון טרייר בדרך כלל הוא זה שצוחק אחרון, אז לא הייתי פוסל את זה על הסף…
אגב, לרגע כמעט השתכנעתי כשהוא אמר "לדעתי התוכן הפוליטי והחברתי של הסרט כל כך חשוב, כך שיהיה עצוב אם הוא יידחה או יזכה להתעלמות בגלל פרשת החמור". ואז נזכרתי שזה פון טרייר. מאז היצ'קוק לא קם לנו כזה אמן יחצ"נות מבריק.
גם אני מתכוון לפשט את המונח ''קולנוע''
את הסרט האחרון של פון טרייר ראיתי. את הסרט הבא אני אראה במקביל למשחק כדורגל, את זה שאחריו בלי ווליום ולבסוף בלי לצפות בכלל.
נקודה מעניינת
הנחתי שיש לו תשובה והוא מנסה להקנות אותה לנו, בורים שכמונו. לא שהוא מחפש אותה בעצמו.
נקודה מעניינת
יש סרטים שהם בעיקר סיפור, ויש סרטים שהם בעיקר ניסוי. בעוד שרוב הבמאים באים מהזווית הסיפורית, ישנם כאלה שבאים מהזווית ה"מדעית". ורהובן ופון טרייר הם הראשונים שקופצים לי לראש. אצלם, הסרט הוא לא רק הסרט עצמו, אלא גם הנסיבות בהן הוא הופק, האופן בו הוא התקבל עם יציאתו והאימפקט שהיה לו על הקהל.
את התשובה ל"האם קולנוע הוא עדיין קולנוע גם ללא צילום ועריכה מוקפדים" פון טרייר ואנחנו קיבלנו ב"לשבור את הגלים". את התשובה ל"האם קולנוע הוא עדיין קולנוע גם ללא תסריט כתוב, אביזרים, איפור, תאורה, אפקטים, מוסיקה ועריכה" קיבלנו ב"האידיוטים". את התשובה ל"האם קולנוע הוא עדיין קולנוע גם ללא נסיון מינימלי לשאוף לריאליזם, תחכום, שנינות, או הגיון" קיבלנו ב"רוקדת בחשיכה". את התשובה ל"האם קולנוע הוא עדיין קולנוע גם ללא כל האמורים לעיל ועוד מינוס תפאורה" קיבלנו ב"דוגוויל".
את התשובה ל"האם קולנוע הוא עדיין קולנוע גם כשמוציאים ממנו את החמור" פון טרייר ואנחנו נקבל רק כש"מנדרליי" יצא.
''מה הופך קולנוע לקולנוע?'' זו שאלה די קלה.
תסייג את המשפט "כל דבר שיועד להופיע על גבי מסך הקולנוע, והופיע על גביו" בכמה סעיפים, ותקבל תשובה די מספקת. השאלה "האם קולנוע יכול להיות *מוצלח* למרות שהוא רק שעה וחצי של מסך שחור בלי סאונד", היא שאלה יותר מעניינת.
מסך שחור בלי סאונד
אני חושב שערוץ 1 בדק את השאלה הזו כבר יותר מפעם אחת במהלך ההיסטוריה שלו (מי זוכר את השביתה הגדולה בשנות ה80).
רק שלהם לא היו יומרות אומנותיות באקט הזה. לפחות לא כאלה שידוע
לי עליהן. הם פשוט רצו עוד כסף.
קטנוני
אז אותו כנ"ל, רק עם המילה "מוצלח" בכל המקומות המתבקשים.