ועכשיו, סרט השנה של 'עין הדג' לשנת 2005:
עשרת המועמדים בסקר זה הינם עשרת הסרטים שקיבלו את מירב הקולות בסקר המקדים, בו התבקשו גולשי 'עין הדג' לבחור עד חמישה סרטים המועדפים עליהם מבין כל הסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ במשך השנה.
103  |
מיליון דולר בייבי |
200  |
עיר החטאים |
| 49 |
באטמן מתחיל |
| 61 |
מלחמת העולמות |
| 48 |
התרסקות |
| 87 |
צ'רלי בממלכת השוקולד |
| 26 |
וולאס וגרומיט והארנב הקטלני |
| 31 |
חתונת הרפאים |
| 91 |
הארי פוטר וגביע האש |
| 91 |
קינג קונג |
מספר מצביעים: 787
נקמת הסטטיסטיקה!
עשרת הסרטים המשתתפים בסקר הם, כאמור, עשרת הסרטים שקיבלו את מרבית הקולות בסקר המקדים, שבו היה כל גולש חופשי לבחור עד חמישה מבין סרטי השנה. אלה הם כל הסרטים הבאים אחריהם ברשימה, שקיבלו לפחות 10 קולות כל אחד. כמעט כרגיל, ההפרש בין המקום העשירי – שנכנס לסקר הגמר – למקום ה-11, שנשאר בחוץ, הוא זעום.
11. היסטוריה של אלימות
12. מדריך הטרמפיסט לגלקסיה
13. דרכים צדדיות
14. למצוא את ארץ לעולם-לא
15. מלחמת הכוכבים, פרק 3: נקמת הסית'
16-17. מחול הפיגיונות, עמוק במים
18. קרוב יותר
19-20. קונסטנטין, להרגיש בבית
21. סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים
22-23. הטירה הנעה, הגנן המסור
24. בתול בן 40
25. וירה דרייק
26-28. הטייס, מר וגב' סמית, המסור
29-31. פרחים שבורים, השיבה, שר המלחמה
261 אנשים הצביעו בסקר המקדים. בסך הכל התקבלו 1189 קולות. עשרת הסרטים הראשונים לבדם קיבלו 628 קולות, כלומר 52.8 אחוז מקולות הבוחרים. 219 סרטים נכללו ברשימת הסרטים המועמדים. מתוכם, רק 103 סרטים קיבלו קולות כלשהם. זאת מגמה שנמשכת זו השנה השלישית : מספר הסרטים שמקבלים קולות הולך ופוחת משנה לשנה. אולי זה קשור לשפל בקופות (במחשבה שניה, אולי לא). נקודה נוספת בקשר למספר הזה: 103 הוא בדיוק אותו מספר הסרטים שקיבלו קולות בשנת 2001, וגם בשנת 2002. ככל הנראה היקום מנסה להעביר לנו איזה מסר, אבל כל מה שאני מצליח להבין זה "תתקשר לחברת חשמל".
כמה נציגים מבין הסרטים הרבים שלא זכו אפילו לקול בודד: 'B קול', 'אזור חופשי', 'הטינה', 'הצלצול 2', 'ממלכת גן עדן', ו'פשוט מאוהבת'.
• בפעם הראשונה בתולדות סקרי סוף השנה, מצליח במאי אחד להכניס שני סרטים לעשיריה הפותחת באותה שנה: טים ברטון, עם 'צ'רלי בממלכת השוקולד' ו'חתונת הרפאים' (שאותו ביים בשיתוף עם מייק ג'ונסון).
• אבל ברטון הוא לא היחיד שהיתה לו שנה מוצלחת במיוחד: התסריטאי פול האגיס הכניס לעשיריה שני סרטים, את 'מיליון דולר בייבי' וגם את 'התרסקות' – שאותו גם ביים.
• בסך הכל, ברטון הכניס עד היום לסקרי סוף השנה של עין הדג שלושה סרטים. מובילים עליו סטיבן ספילברג ופיטר ג'קסון, שבתוספת סרטי השנה, מגיעים כל אחד לארבעה סרטים בעשיריות המובילות בתוך חמש שנים (ההבדל, כמובן, הוא שהסרטים של ג'קסון גם ניצחו בסקר לפחות שלוש פעמים מתוך הארבע).
• בכל אחד מסקרי סיכום השנה עד היום היה כלול בעשיריה לפחות סרט אנימציה ממוחשבת אחד. השנה אין לאנימציה הממוחשבת אף נציגות, אבל כתחלופה, לראשונה הגיעו לעשיריה סרטים שנעשו באנימצית סטופ-מושן – ולא אחד כזה, אלא שניים!
• הוליווד שולטת. כל עשרת הסרטים שהגיעו לגמר השנה הם דוברי אנגלית; שמונה מהם אמריקאיים, אחד בריטי ('וולאס וגרומיט והארנב הקטלני') ואחד – נתון לויכוח ('הארי פוטר'). הסרט שאינו דובר אנגלית שהגיע למקום הגבוה ביותר השנה הוא 'מחול הפיגיונות' במקום ה-16-17.
• לישראלים לא היתה שנה טובה. אף סרט ישראלי לא צבר השנה מספר משמעותי של קולות.
• עם זאת, זה לא שהגולשים מצביעים אוטומטית לכל מה שמצליח. הסרט המצליח של השנה בעולם, 'מלחמת הכוכבים, פרק 3', והסרט המצליח של השנה בארץ, 'מדגסקר' שניהם לא נכנסו לעשיריה המובילה.
• אחרי שבשנים הקודמות המובילה ללא כל תחרות בעשיריה המובילה היתה האות ש', השנה *אף אחד* מעשרת הסרטים שהגיעו לגמר לא מתחיל בש'! אכן, מהפך!
• במידה מסוימת, דעת גולשי 'עין הדג' דומה לדעתה של האקדמיה האמריקאית לקולנוע: 'מיליון דולר בייבי' הוא זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר השלישי שנכנס לעשיריה הפותחת של עין הדג. הזוכה הרביעי, 'נפלאות התבונה' הגיע בסקר של 2002 למקום ה-11.
ועוד קצת סטטיסטיקה!
תשעה סרטים מתוך העשיריה הראשונה הם סרטי "פנטסמדבקומיק". אחד בלבד עונה (להגדרתי, כמובן) לתואר "יצירת דרמה קולנועית".
בעשיריות הבאות כבר יש 7-8 "סרטים אמיתיים" לכל עשיריה.
ולפני שכולם מתנפלים עלי ועל הגדרת הסרט האמיתי, אוסיף ואומר שלטעמי כל הקומיקס הזה מבורך ולגיטימי ואף תורם הרבה טכנולוגיה (ואולי גם השראה) למה שאמור להיות הזרם המרכזי באמנות הזו. אבל – בשנים האחרונות בכלל, בשנה הזו בפרט, ומעל "דפי" עין הדג בפרט ובפרט – התבצעה על המסכים השתלטות עוינת לאור היום (או באפלת הקולנוע ומחשכי הארץ התיכותחתונה) של פלקטים מתרוצצים.
ואולי גם זו דרך להסביר את משבר אולמות הקולנוע – גם כסיבה וגם כתוצאה?
מבין 'מיליון דולר בייבי' ו'התרסקות',
איזה הוא סרט פנטסמדבקומיק?
מבין 'מיליון דולר בייבי' ו'התרסקות',
אתה צודק לגמרי – 2 סרטים שלמים (!) מתוך העשיריה הפותחת הם סיפורים על חיים אנושיים (?) של דמויות אנושיות.
לכל העשיריה הפותחת, או לפחות לשני הסרטים שנקבת בשמם…
פאשלה שלי
… ואולי גם
גם ''מלחמת העולמות''
הוא סרט על אנשים אמיתיים. אנשים אמיתיים בסיטואציות פנטסטיות, אמנם, אבל עדיין זה מרגיש אמיתי.
ובעשיריה השניה?
דיברת על שבעה-שמונה סרטים "אמיתיים" (הגדרה שלך, לא שלי, חלילה) לעשיריה. מבין סרטי העשיריה השניה, יש את 'דרכים צדדיות' ו'קרוב יותר'. אולי, אם מותחים קצת את גבולות המציאות, אפשר להכליל גם את 'היסטוריה של אלימות' ו'עמוק במים'. אולי אפילו 'למצוא את ארץ לעולם לא', אם מתעלמים מהקטעים שהם בבירור פנטזיה, ולפיכך נחותים ופלקטיים. איך הגעת לשבע?
ובעשיריה השניה?
"…אם מתעלמים מהקטעים שהם בבירור פנטזיה, ולפיכך נחותים ופלקטיים…" סוף ציטוט.
אני שומע כאן נימה של התקוממות ואולי אפילו עלבון מצידך בשם "למצוא את ארץ להד"מ", שאגב, היה מאלה שאהבתי מאוד השנה ונכלל לטעמי בין "הסרטים האנושיים". אבל אם תקרא שוב את תגובתי המקורית תמצא שההתיחסות שלי היא לשאלת המינון ולא לשאלת הלגיטימיות של ז'אנר כזה או אחר. וכזכור, אני מייצג רק את טעמי ולא מנסה להמיר את דתו של איש, חלילה.
בהחלט יש התקוממות ועלבון,
אבל לא בשם 'למצוא את להד"מ' אלא בשם כל הסרטים האחרים, אלה שהם לדעתך פחות "אמיתיים" או "אנושיים". אתה טוען שלא שללת את הלגיטימיות של סרטי מד"ב/פנטזיה/קומיקס, ובאותה נשימה אתה קורא להם "פלקטים מתרוצצים", ואומר שהם לא ראויים לתואר "יצירת דרמה קולנועית". לי זה נשמע כמו שלילת הלגיטימיות.
חוץ מזה, 'למצוא את ארץ לעולם לא' כולל פנטזיה, אבל הוא בסדר מבחינתך, כי… הוא בסדר. כי אותו אהבת. כלומר, נראה לי שהתלונה שלך היא לא באמת נגד סרטי מד"ב/פנטזיה/קומיקס, אלא נגד סרטים שאתה לא אוהב. ובזה אני מסכים איתך לגמרי. גם אני שונא סרטים שאני לא אוהב.
ענין של מינון
אני מאמין שהמסר הבסיסי שלי הובהר כבר בהודעה הראשונה, אבל אני אנסה לחדד את זה שוב, ואני באמת לא מתכוון לפגוע במישהו.
א. אני באופן אישי אוהב סרטים שמנסים לגעת ב"קיום האנושי" (וסליחה על המינוח האולי בומבסטי) ולגרום לצופיהם ללמוד עליו משהו. גם בסרט פמ"ק אני מחפש את הדבר הזה. ככה אני.
ב. יש סרטי פמ"ק שאהובים עלי מאוד. בד"כ אלה שמנסים בדרכם (או מצליחים בלי להתכוון) לגעת בק"א האמור.
ג. אין לי שום בעייה עם בידור לשמו. אם כי – כמו שעשועים אחרים, צריכה מופרזת ממנו שוחקת את היכולת להנאה אלא אם כן מגדילים את המינונים. בעיני, מצעדי האפקטים המאפיינים רבים משוברי הקופות האמורים הם בסך הכל נסיון להתגבר על השחיקה ולספק את הקהל שכבר פיתח עמידות למרשם הקודם. מנת יתר? מזמן, לדידי.
ד. עוד על מינון – היחס בין מה שאנושי ואמיתי או יכול להיות אנושי ואמיתי לבין שעשועי כאילו, אליו כוונה הודעתי המקורית.
והאגודל המצדיעה הזו מקורה באדם שהצביע למלחמת העולמות.
סכיזופרניה? מזמן לדידי.
לטעמי, "מלחמת העולמות" נוגע מאוד ב"קיום האנושי", אבל אולי אני מתבלבל כי המושג הזה לא הוגדר במדויק.
קשה לי לסווג אותו.
הוא בוודאי לא נופל לקטגוריית הסרטים הקטנים שעוסקים במצבים פשוטים – בסגנון דרכים צדדיות. אבל הוא גם רחוק מלהיות מפגן ראווה של אפקטים שכל תכליתם היא לשעשע ולבדר – בסגנון קינג קונג(?). הוא קודר מדי, מייאש מדי, וברובו התימה השלטת היא האפסיות וחוסר האונים של המין האנושי.
בכל מקרה, כשיצאתי מהקולנוע הרגשתי שבשעתיים האחרונות הייתי עד לגדולה קולנועית. מקום שני שלי השנה וראשון מבין סרטי הסקר.
קשה לי לסווג אותו.
לא כל כך ברור לי מה הגדולה של סרט שעוסק דווקא ב"מצבים פשוטים". בשביל מצבים פשוטים יש לי את החיים שלי, מה אני צריך קולנוע? אפילו בספרות, ספרים שעוסקים ב"מצבים פשוטים" משעממים אותי רצח.
כמובן שגם סרטים שזוכים לכבוד להיקרא "סיפורים על חיים אנושיים של דמויות אנושיות" לא בדיוק מדברים בהכרח על "מצבים פשוטים" – עיין ערך "מיליון דולר בייבי".
תראה,
באופן כללי אני מעדיף שלא להציב קריטריונים מוקדמים שחייבים להתגשם בכדי שאני אוהב סרט. אבל אני בהחלט יכול להצהיר מנסיון שסביר להניח ש9 מתוך 10 סרטי אפקטים לא יהיו לרוחי.
משעממים אותי, מה לעשות.
עוד מנסיון : רוב הסרטים שמעוררים אצלי אכפתיות כנה בנוגע לחיי הזולת יהיו *לא בלוקבסטרים*. בחיי שלא היה אכפת לי אם פרודו יצליח להשמיד את הטבעת, או אם ספיידרמן יציל את מרי ג'יין. שתלך קיבינימאט מרי ג'יין. דוני דרקו לעומת זאת, גרם לי לבכות, וכמוהו גם שמידט מ"אודות שמידט". בכל מקרה, זה הכל אינדוקציה, לא כללים שנפלו מהשמים.
את כל רעיון הקולנוע כאסקפיזם אף פעם לא הבנתי. מהחיים שלי אני לא יכול לקבל מספיק. אני בכלל לא רוצה לברוח מהחיים שלי, גם לא בתוך אולם הקולנוע. רוצה להתפלש בהם שוב ושוב. כל סרט שיספק לי תובנות מעניינות על החיים שלי ועל החיים של האנשים מסביבי הוא אחלה. מה לעשות ש*רוב* הסרטים הללו נטולי דינוזאורים, גורילות ענק וטבעות קסומות.
תראה,
אה… דוני דרקו לא מדבר על "מצבים פשוטים". אתה בטוח שאנחנו מדברים על אותו דבר?
אני, למינג בדרכים, מעיד בזאת שתחש הוא מלך העולם!
אני חייב לגרום לך לשנות כותרת
דוני דרקו בניגוד לבלוקבאסטר או לסרט עם יומרות להפוך לבלוקבאסטר, לא בניגוד ל"סרט פשוט על אנשים פשוטים".
בכלל, החלוקה הזו בין סרטים פשוטים לסרטים לא פשוטים נראית לי בעייתית.
זה לא שהיא לא קיימת, פשוט נורא קשה ליצור אותה מבלי להכליל הכללות גסות ומוטעות לשני הכיוונים.
*בשורה השלישית
במקום בניגוד ל, התכוונתי לכתוב כדוגמא ל.
לא מאמין בכותרות
גם החלוקה בין "סרט עם יומרות להפוך לבלוקבאסטר" ובין "סרט בלי יומרות" נראית לי בעייתית משהו. זה לא שהיא לא קיימת, פשוט נורא קשה ליצור אותה מבלי להכליל הכללות גסות וכו'.
מה, "משפחת סופר על" לא היה סרט עם יומרה להפוך לבלוקבאסטר וניסיון ברור להגיד משהו על החיים שלנו תוך כדי (ולא משנה אם המסר שלו לא מצא חן בעיני הרבה אנשים)? והסרט הזה הוא כמובן לא הדוגמה היחידה, אלא רק נושא הדגל. ברשימת הסרטים של השנה אני יכול להגיד בבירור ש"עיר החטאים" ו-"מלחמת העולמות" ניסו להעביר מסרים מאוד ברורים בקשר לחיים שלנו, גם אם תוך שימוש בדמויות/סיטואציות לא ריאליסטיות. לשני הסרטים הללו הייתה יומרה להפוך לבלוקבאסטרים. נו, אז?
את ''משפחת סופר על'' שנאתי,
ואם הייתי צריך להעריך מהי כמות הסרטים שהם מעבר לכל ספק סרטים שמיועדים לריסוק קופות שאהבתי בשנים האחרונות, אני אאלץ לומר שבערך 10 אחוז מהם.
כל טענתי היא, שבין אנשים שונים, מידת ההסכמה על מהו סרט שעוסק באנשים פשוטים, תהיה קטנה יותר ממידת ההסכמה על מהו סרט שנועד לשבירת קופות.
למשל, לי ולך ברור ש"מלחמת העולמות" הוא סרט שחייב לשבור קופות, זו כמעט עובדה בהתחשב בתקציב שלו. בכלל לא ברור אם זהו סרט שעוסק באנשים פשוטים, או גיבורים או וואטאבר. זוהי שאלה הרבה יותר שנויה במחלוקת, ולכן ההגררה הזו היא הרבה יותר בעייתית.
דרך אגב, גם "עיר החטאים" וגם "מלחמת העולמות" נכנסו לחמישייה שלי. יש בינינו יותר הסכמה ממה שנדמה לך.
וכמובן שלא אמרתי שסרט עם יומרה להפוך לב"ב הוא סרט שיהיה בהכרח נטול אמירה, או משמעות רלוונטית לחיי. אמרתי שהרושם ה*אישי* שלי, רושם שהוא סטטיסטי בלבד, מסיק שרוב(1) הב"ב, או הב"ב בפוטנציה הם לא כאלו.
1 – אני לא יכול להדגיש את עניין הרוב מספיק, וזאת מפני שאני רוצה להתחמק מדוגמאות בודדות שסותרות את הטענה. אחרי הכל, על כל "מלחמת העולמות" אחד, יש 6 "ארבעת המופלאים".
טוב, עכשיו יש "אוז".
או ל!בריאותיים! צריך לאמר את זה אחת ולתמיד, תסריט טוב שווה יותר מחמישים חלליות/ רוצחים זוהרי עיניים/ דרקונים…
גומל, אתה מגייס צבא קט, רוצה להפוך את האתר לעין הגומל?
!חלילה!
א. "עין הדן" הרבה לפני בשביעיות.
ב. אנחנו מדברים על עומק – צבא ותנועות המונים מתקשים לתפקד במקומות שבהם מחפשים עומק.
ג. אבוא על גמולי גם אם אגמול נפש אחת בלבד (וסוף סוף יש צידוק לניק המפגר הזה).
הו!
אם סרטים שאתה לא אוהב אתה שונא הרי שאני לא ממש רוצה לדעת כיצד אתה חש ביחס לסרטים אותם אתה שונא…
לא אוהב אותם.
ועוד קצת סטטיסטיקה!
וכמה מהסרטים ברשימת שוברי הקופות הגדולים של כל הזמנים הם "פנטסמדבקומיק"? בדקת פעם?
והקשר הוא?
אם "שוברי הקופות הגדולים של כל הזמנים" = "הסרטים הטובים של כל הזמנים", אז אני מניח את המזודה שלי…
טוב שלפחות אתה לא מניח את החזה שלך.
אתה באמת חושב שיש הבדל ניכר בין דעתו של אדם על "הסרט הכי טוב" ובין דעתו על "הסרט שהכי אהבתי"?
(כן, אני בטוח שעשויים לקפוץ כאן כמה שיטענו שהם עשו את ההפרדה הזאת, ושהם מצביעים אחרת. אתם חכמים, וכל אחד מכם כלי הראוי להזכר לנצח.)
אז אל תנסה להבין למה סרטי מד"ב או פנטסיה אהובים במיוחד כאן. נסה להבין למה הסרטים שקולעים לטעם משותף רחב הם לרוב סרטי מד"ב או פנטסיה.
זה לא מה שנאמר כאן
העובדה שאין הבדל ניכר בין "הסרט הכי טוב" ל-"הסרט האהוב ביותר" לא קשורה כלל וכלל לרשימת שוברי הקופות.
כדי שסרט יהיה שובר קופות הוא לא חייב להיות הטוב ביותר בעיני הרבה אנשים – יש עוד הרבה גורמים שפועלים כאן – פרסום, ציפיות, שיבוץ בין סרטים אחרים, פניה למכנה משותף וכיוצא בזאת.
"אימת הפאנטום", לדוגמה, הוא אחד משוברי הקופות הגדולים של כל הזמנים, ותמצא מעט מאוד אנשים שיגידו לך שהם ממש אהבו אותו, או שהוא טוב.
באופן טבעי, סרטים "קטנים" יכנסו פחות לרשימת שוברי הקופות. בכל זאת, ההימור שלי הוא שבקרב מרבית האנשים הסרטים הללו ישבו במקומות טובים ברשימת "הסרטים האהובים ביותר", פשוט בפיזור קצת גדול יותר. כלומר – כולנו ראינו את "אימת הפאנטום" (ותרמנו להפיכתו לשובר קופות), אבל הסרטים "האנושיים" (אם להשתמש במטבע הלשון של גומל חטאות) שאנו אוהבים יהיו שונים.
כלומר, לדעתך הדמיון בין הרשימות מקרי?
ואגב, לדעתי השיווק הוא אכן הכוח המאגד את שתי הרשימות. גם אם אני אחשוב שKung Fu Hussle (ונניח לרגע שהוא הוקרן בקולנועים, לצורך הדיון), הוא אחד הסרטים המבריקים אי פעם, לא מספיק אנשים אחרים ראו אותו, וכך הוא לא ימצא את דרכו לעשירייה הפותחת.
אם כי השנה, לפחות מבחינתי, המצב קצת שונה. הסרטים שהצבעתי אליהם באופן אישי היו סרטים גדולים, עתירי תקציב ופרסום. אבל זה רק כי יבול השנה לא היה מלהיב. האדמה היתה אפורה מתחת לשלפים.
(אז כל שנותר הוא לחכות לגשם בעיתו?)
איזה דמיון בין הרשימות?
בסקר הנכחי ובסקרים הקודמים? זהו סקר המבוסס על הצבעות של אנשים. מובן מאליו שסרטים טובים בעלי מכנה משותף רחב יחסית יקבלו, באופן סטטיסטי, יותר קולות מאשר סרטים "אנושיים" שהצליחו להתחבב על אנשים שונים בכל פעם.
תהי C קבוצת 50 הסרטים האהובים על אדם מסוים. תהינה p תת קבוצת הסרטים "האנושיים" בתוך קבוצה זו ו-q תת קבוצת "הבלוקבאסטרים" ברשימה זו. טענה א' שלי – <|p|> גדול מ-<|q|>.
תהינה P איחוד תת קבוצות p של מדגם אנשים מסוים, ו-Q איחוד תת קבוצות q של אותו המדגם. טענה ב' שלי – <|P|>/<|Q|> גדול מ-<|p|>/<|q|>.
אוקיי, זה טוב ויפה לטעון ש-P גדול מ-Q,
אבל אתה צריך גם להוכיח את זה, בעיקר אם בחרת בדרך ניסוח גיקית עד כדי כך.
והתכוונתי קודם, אגב, לאחוזים הכעמט-עד-זהים לסרטים ספקולטיביים (אם לקצר את המינוח בו בחרת להשתמש למד"ב, פנטסיה, וקומיקס) ברשימת סוף השנה של עין הדג, ולרשימת שוברי הקופות.
ה-*טענות* שלי אינן מתמטיות, אלא מבטאות את דעותי בלבד, ולכן אין גם הוכחה מתמטית. רק נעזרתי במתמטיקה כדי לנסח אותן.
שים לב – לא רק שטענתי ש-P גדול מ-Q, אלא שיחס הגדלים ביניהם גדול יותר מיחס הגדלים של p ו-q. כלומר – באיחוד דעות של מספר אנשים (כמו בסקר "עין הדג") קבוצת הסרטים "האנושיים" גדלה הרבה יותר מאשר קבוצת הבלוקבאסטרים – ומכאן ממוצע ההצבעות לסרטים "אנושיים" יורד.
בחרתי בדרך הניסוח הגיקית הזו כי גיליתי שאני מתקשה להבהיר את דעתי בלעדיה. מסתבר שגם איתה אני לא מצליח.
אנסה שוב, בלי גיקיות:
יש סרטים ספקולטיביים [1] טובים, ומכיוון שהם נוחים יותר להתחבב על מגוון רחב של אנשים, הם יופיעו באופן קבע ברשימת הסרטים הטובים שלהם. "קינג קונג", בתור דוגמה לסרט שאפילו לא ראיתי, בהחלט יכול להכנס לרשימת חמשת הסרטים הטובים ביותר של אנשים שונים בהחלט. "היסטוריה של אלימות", מצד שני, בתור סרט שאינו ספוקליטבי, יכול להיות מדורג אצל שלושה אנשים במקום גבוה בהרבה מ-"קינג קונג", אבל אחרים, שדווקא נהנו מ-"השיבה", ממש יסבלו בו (הכל דוגמאות). כאשר מסכמים את הקולות בסקר השנה של עין הדג לא מבדילים בין "מקום ראשון בהפרש עצום" ובין "מקום חמישי בקושי". לכן, "קינג קונג" יכול לקבל יותר קולות מאשר "היסטוריה של אלימות" ו-"השיבה", למרות שאף אחד מאלו שהצביע לו לא חשב שהוא הסרט הטוב של השנה (תיאורטית).
אני חושב שזה המצב במציאות – לבלוקבאסטר טוב יש בסיס תומכים רחב ומגוון, בעוד שלסרט "אנושי" יש בסיס תומכים קטן ונלהב. לעומת זאת, יש הרבה יותר סרטים "אנושיים" שזוכים לתמיכה מאשר בלוקבאסטרים, ומה שקורה בסקרי סוף-שנה הוא שהתמיכה בסרטים הקטנים פשוט מתפזרת לה בין הרבה סרטים שונים.
(יאוש) אולי עדיף לחזור למתמטיקה?
[1] אני מאמין שהמינוח אליו התייחסת היה של גומל חטאות, לא שלי.
ועכשיו, סר(1),
אנא הסבר איך זה משתלב עם תוצאות סקר קודם – כתבה מספר 3062 – בו מעל מחצית המצביעים ראו שמונה סרטים ומטה במהלך השנה האחרונה.
וכשרואים פחות סרטים, עולה הסבירות שהסרטים הנצפים יהיו אלו בפרופיל גבוה. לא 'השיבה'(2), ולא 'הסטוריה של אלימות'.
——————-
(1) ככה השם של הסקר מופיע כשמשתמשים בלשוניות מרובות, והכותרת נחתכת.
(2) ושלא ישתמע חלילה שאני ממליץ למישהו לצפות ב'השיבה'. אין לי כסף לשלם לעורכי דין בתביעת הנזיקין שעלולה לבוא בעקבות המלצה כזאת.
ועכשיו, סר(1),
ואם החישוב הזריז שלי נכון, 440 מצביעים, מתוך כלל 840 המצביעים באותו סקר, ראו בממוצע בערך 3.9431818182 סרטים כל אחד.
אבל,
במוקדמות סרט השנה השתתפו רק 260 מצביעים. באופן בלתי מבוסס, אפשר לנחש שרובם שייכים לקבוצות של אלה שראו יותר סרטים השנה.
יש לי כמה רעיונות - הנה אחד מהם
הסקר הקודם דיבר בפירוש על סרטים שנצפו בקולנוע.
אני ראיתי יותר סרטים השנה (וגם סרטים משנה זו) ב-DVD מאשר בקולנוע. אחת הסיבות לכך מכונה "גלובוס קניון מלחה".
צודק.
שלש את הכמות.
11.82954545454545455. עדיין, מספר קצת נמוך, אם אתה מנסה להסיק על כלל הסרטים.
הערה קטנה: הסקר ההוא התייחס לאנשים שראו את הסרטים בקולנוע
אני הבנתי (ומן הסתם אחרים הבינו גם כן) שזה לא כולל סרטים שנצפו בבית ב DVD או במחשב. כך שיתכן שאת הסרטים הללו ראו יותר אנשים, אך לא בקולנוע ולכן הדבר לא בא לידי ביטוי בסקר.
''בואו נפריד''.
אתם מדברים על שני נושאים.
א. בסקר יש יתרון לבלוקבאסטרים. במילה "בלוקבאסטר" אני לא כולל רק סרטים שהכניסו בארה"ב מעל 100 מיליון דולר, אלא סרטים שמגיעים עם הרבה הייפ מיוצר, מוקרנים בים קולנועים, מקבלים מסעות פרסום גדולים, ובסופו של דבר, כל מי שרוצה – יכול לראות אותם, והרבה אנשים רוצים. הרבה יותר אנשים רואים בלוקבאסטרים מאשר סרטים "קטנים" יותר, ולכן יותר קל להם לקבל קולות בסקר סיכום השנה. התחרות בין 'להרגיש בבית' ו'מלחמת העולמות' היא לא הוגנת. ברור שאילו לכל הסרטים היה תקציב פרסום גדול באותה מידה, התוצאות של הסקר היו שונות בתכלית. זה נכון, וזה קצת חבל, כי זה אומר שהסרטים ברשימת סוף השנה הם לא כל כך מגוונים, והעשיריה השניה היא כמעט תמיד מעניינת יותר מאשר העשיריה הראשונה. אבל אין מה לעשות, זה סקר פופולריות, ולכן מה שייבחר הוא מה שפופולרי.
ב. רוב אותם הסרטים הם סרטים שיש בהם אלמנטים מד"ביים/פנטסטיים. גם זה נכון, וזה כנראה אומר שכשרוב האנשים הולכים לסרט, הם מצפים לראות – הפתעה – פנטזיה! לא משהו מציאותי! אין בזה שום דבר רע, פנטזיה היא לא דבר נחות, הסרטים האלה הם "אמיתיים" בדיוק כמו כל סרט אחר, והם לא, בהגדרה, "פלקטיים" או טובים פחות.
כן ולא
לדעתי, ההצלחה של בלוקבאסטרים לא נובעת רק מזה שיותר אנשים רואים אותם, אלא גם שיותר קל להנות מהם ולזהות מהו סרט טוב.
סעיף ב' שלך לא שייך בכלל לויכוח(?) ביני ובין קיפוד, אלא (אולי) לטענות של גומל חטאות. או שאני טועה וגם אני לא מצליח להבין מה אני טוען.
אגב – אפשר לעשות סקר נוסף, עוד כמה שבועות, בו תתחרה העשיריה השניה ("סרט השנה האלטרנטיבי"?).
כן ולא
הי, הי. סקר אלטרנטיבי יצריך גם מועמדים אחרים בסקר המקדים. לפחות מבחינתי. להרגיש בבית, מתחת למים, הסטוריה של אלימות, וחבל שלא שמרתי את הרשימה המתאימה, שבמקרה הכינותי מראש (תוך כדי סינון המועמדים הטובים ביותר).
ואם נסתכל על הסקר הקודם, בו נשאלו הגולשים לאיזה סרט הם הכי מצפים
בשנה הקרובה, נגלה שהסרט שקיבל הכי הרבה קולות הוא בלוקבאסטר. ואנחנו מדברים פה על בלוקבאסטר של ג'רי ברוקהיימר, מה שאומר בלובאסטר נטו – בלי יומרה להיות שום דבר חוץ מזה. סרט שהמטרה המוצהרת שלו היא לגרום לצופים להעביר את המוח לניוטרל למשך שעתיים פלוס-מינוס. וזה הסרט היחיד ברשימה שאפשר להגיד עליו דבר כזה (חוץ, אולי, מ-"נחשים על מטוס").
מסקנה: הגולשים בעין הדג אוהבים יותר בלוקבאסטרים. ואין שום דבר רע בזה. המוטו של האתר, אחרי הכל, הוא "ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע".
האם יש קשר בין...
כותב הביקורת בעין הדג והעמדה שלו לבין תוצאות מוקדמות ותוצאות סופיות השנה ובשנים עברו?
התיאוריה הקטנה שלי היא שאם הביקורת באתר עשתה הרבה רעש בזכות איכויות שונות שלה, דבר שיכול להיות קשור גם לכותב שלה (סגנון הכתיבה, מעמד באתר), וגם לדברים אחרים כמו דיונים און ואוף טופיק שהיו בה – הסרט יזכה ליותר קולות.
אני חושב שהקשר אולי קיים, אבל קלוש.
למשל, נראה לי שלא ממש שינה מי כתב את הביקורת ל"עיר החטאים". הסרט היה מקבל הרבה תגובות ומעורר הרבה דיונים, בלי קשר מיוחד לאיכות הביקורת (שבאמת לא היתה מוצלחת בצורה יוצאת דופן).
אם כבר, הקשר הסיבתי הוא הפוך: באופן טבעי, לכותבים קבועים יוצא יותר לכתוב על סרטים, שמעוררים הרבה עניין.
לא רואה איך זה קשור.
תסתכל על השמות שבסקר – כמעט כולם סרטים גדולים, שעוררו הרבה ציפיה עוד לפני שהגיעו (כולל 'מיליון דולר בייבי', שטקס האוסקר בנה לו הרבה הייפ). וכיוון שהרבה אנשים חיכו להם – הרבה ראו אותם. מפה זה רק עניין של עמידה בציפיות.
בגלל זה אמרתי שהקשר קלוש, גם אם הוא קיים.
יש סיכוי מסוים שביקורת מוצלחת והרבה דיונים כן תורמים, בשוליים, להצבעה לסרט, אם הוא מלכתחילה היה סרט טוב. נותנים לו, למשל, עוד כמה קולות בהשוואה לסרט מוצלח באותה מידה, שהביקורת והתגובות עליו היו קצת פחות מעניינים, וגרמו לאנשים לחשוב עליו ולהתעמק בו פחות.
אבל גם אם זה קיים, זה זניח, ובעל חשיבות מעטה.
אם כבר לדאוג מהשפעות זרות -
מה שעשוי להשפיע על הדיוק של הסקר הן התוצאות עצמן (או יותר נכון האפשרות לראות אותן לפני ההצבעה). יכול בהחלט להיות שההובלה של סרט כזה או אחר בסקר "משפיעה" על דעתם של אנשים לקבל את דעת הרוב ולהצביע לו, או שהם מחליטים לעזור דווקא לסרט קטן ונחשל כי אין לו מספיק קולות.
שבעה כותבים שונים כתבו את הביקורות לעשרת הסרטים שבסקר.
לו היו מעורבים בעניין רעש שהביקורת עשתה, ופתילי אוף-טופיק שהתפתחו בביקורת, 'הארי פוטר' היה מגיע לתוצאה גבוהה יותר, וכמוהו 'גן עדן עכשיו' (שלא נמצא פה) ו'מדריך הטרמפיסט' (שתי ביקורות, ואף אחת מהן לא עזרה לו), ואילו 'התרסקות' לא היה משתחל לפה אפילו במקרה.
שבעה כותבים שונים כתבו את הביקורות לעשרת הסרטים שבסקר.
אני אישית חושב שהאלמונית היתה יכולה להעניק קצת יותר קרדיט על חשיבה עצמאית לגולשים באתר, אבל לא ממש הבנתי את דוגמאות הנגד שלך. האלמונית לא דיברה רק על ההייפ שנוצר באתר, אלא גם – ובעיקר – על איכות הביקורת ומעמדו באתר של המבקר – כשזה כולל מן הסתם גם את השאלה מה בסופו של דבר אמרה הביקורת (הרי אף אחד לא טוען שביקורת כמו של "כלה להשגה" – ביקורת מעולה על סרט גרוע – תביא יותר אנשים לראות אותו או לאהוב אותו).
'גן עדן עכשיו' זכה אמנם לאוף טופיק מפותח, אבל בתכל'ס הביקורת של דן קטלה את הסרט. 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' קיבל שתי ביקורות, אבל אולי מן הראוי להזכיר שבעוד שאחת מהן המליצה עליו בחום, השנייה לא היתה נלהבת במיוחד, כך שקצת מוזר להגיד ש"אף אחת מהן לא עזרה לו" – כאילו מדובר על ביקורות בעלות אפקט חיובי מצטבר.
מנגד, 'הארי פוטר' קיבל ביקורת חיובית – ובאמת נכנס לעשיריה הראשונה. גם המבקרת של 'התרסקות', שנדמה לי שהיא בעלת מעמד נחשב באתר, דווקא אהבה אותו.
תהליך הניתוח שלי את ההודעה של האלמונית הלך ככה:
באתר יש הרבה מאד כותבים מזדמנים, ובעצם גם הרבה כותבים קבועים. כך שכשהאלמונית אומרת שלמעמדו של הכותב יש השפעה על ההצבעה, אני מסיקה שהיא מדברת על שלושה-ארבעה כותבים נחשבים יותר. מסקנה 2: האלמונית סבורה כי הביקורות למרבית הסרטים שנכנסו לסקר, נכתבו בידי אותם שלושה-ארבעה אנשים.
עוד אמרה האלמונית שמספר ההודעות + האוף-טופיקים שמתפתחים בביקורת – בלי קשר לאיכות הסרט (לפחות זה מה שאני הבנתי) – משפיעים על ההצבעות לו. אז א. אם תשים לב, לכמה מהסרטים שנכנסו לסקר, יש ביקורות שמסווגות את הסרט כבינוני למדי; ב. אוף-טופיק אינו ערובה לכניסה לסקר; ג. גם ריבוי דיונים אינו ערובה לכך (קל לבדוק את זה בעזרת דו"חמו של אפסאלון, שמספק את מצעד התגובות לכל הביקורות).
'הארי פוטר' אמנם נכנס לעשיריה הראשונה, אולם על פי התיאוריה של האלמונית, הוא אמור לסיים את הסקר במקום גבוה הרבה יותר, ונראה שלא זה המצב בפועל.
וכן, גם אני חושבת שצריך לתת לגולשים באתר קצת יותר קרדיט.
אני מופתעת מכך שלקחתם את
התהייה שלי בתור ירידה על הגולשים. התוכן הזה לא היה בנמצא. חשבתי שבגלל שמדובר בסקר בתוך אתר זה די ברור שמי שמשתתף בו זה בעיקר קוראים של האתר ומצא חן בעיני הרעיון שיכול להיות שלביקורת יש כח. שזה משנה אם הביקורת גרמה להנאה או לדיון נרחב או להדים רבים וכדומה. בכלל ההתייחסות שלי לא היתה לאיזה סרט מנצח בסקר אלא לאיזה סרטים נכנסו מראש לשלב הגמר. שערתי שסרטים שסוקרו באתר באופן חיובי על ידי אחד הכותבים המשפיעים ייטה לקבל מקום כלשהו בין חמשת הנבחרים לעלות לשלב הגמר. לא היתה כאן התקפה רק מחשבה על כך שאולי יש קשר ושזה טבעי שיהיה קשר. כנראה ששמעתם תלונות דומות אבל שונות שהלכו לכיוון מסויים ולכן מבצע ההגנה על מה שלא הותקף.
למיטב זכרוני, זו פעם ראשונה שהשערה כזו עולה.
עבורי היה מובן מאליו שביקורת עשויה להשפיע על קורא ללכת – או לא ללכת – לסרט, אבל לא תוכל לקבוע עבורו אם יאהב את הסרט. לכן היה לי ברור שלסקר ייכנסו סרטים שיש קונצנזוס שהם טובים. אם המבקר אהב את הסרט, זה רק מראה שהוא חלק מהקונצנזוס. ובכל מקרה, כפי שכתבתי קודם, לעשיריה עלו גם סרטים שהביקורות שלהם באתר היו פושרות.
לגבי עניין ההתקפה/הגנה – כפי שכתבת, מדובר באי הבנה. מקריאת ההודעה שלך, לא היה ברור לי אם את מתייחסת לסרטים שעלו לסקר, או לתוצאות הסרטים לאחר שהוכנסו לסקר. כיוון שכך, קראתי בין השורות נסיון לטעון להטייה של תוצאות, כביכול על ידי כך שבחרנו את הכותבים/ביקורות האהובים עלינו, והם אלה שנכנסו לסקר, בלי להתחשב כמעט בהצבעות. בתור מי שהזינה את כל בחירות הסרטים בטפסים (ועוד ידנית!), ונאלצה לראות סרטים שהיא לא אוהבת מקבלים הרבה קולות, די צפוי שלקחתי את זה אישית וקצת נעלבתי.
תודה שהבהרת את העניין.
הבנתי, תודה על ההתייחסות.
הו לא...
האתר מידרדר למתמטיקה.
יש משהו מוזר בז'אנר המד''ב.
או שהסרטים שוברים קופות ומצטרפים לרשימת הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים, או שהם נכשלים לחלוטין. יוצאי הדופן היחידים שעולים לי כרגע לראש הם רידיק, אולי גם סקיי קפטן.
אוקיי, אז לא.
סקיי קפטן בקושי כיסה את קמפיין הפרסום שלו, רידיק הרוויח 42% מההכנסות הכוללות שלו בסופ"ש הראשון ובקושי עבר את ה-$50 מיליון בסה"כ.
נקמת הסטטיסטיקה!
"מדגסקר" הכי מצליח השנה בארץ?!
הסרט האינפנטילי והמשעמם הזה? אני מופתעת.
נקמת הסטטיסטיקה!
לא ברור לי משהו.
אם ב2001 וגם ב2002 היה את אותו מספר סרטים שקיבלו קולות כמו ב2005, איך יכול להיות שמספר הסרטים שמקבלים קולות פוחת משנה לשנה?
אולי זו מגמה שהתחילה רק בשנה שעברה, שהיו בה פחות סרטים שקיבלו קולות מהשנה שלפניה, אבל יותר מ103?
נקמת הסטטיסטיקה!
סביר להניח שמדובר על כמות הסרטים שקיבלו קולות, יחסית לכמותם הכוללת של הסרטים ברשימה.
(מה שלא בהכרח אומר הרבה, אם לא מכניסים למשוואה גידול במספר האולמות, למשל)
מספר הסרטים שקיבלו קולות בכל שנה היה:
2001 – 103.
2002 – 103.
2003 – 112.
2004 – 107.
2005 – 103.
לעומת זאת, מספר האנשים המצביעים בסקר עולה באופן פחות או יותר אחיד משנה לשנה, לכן אפשר היה לנחש שגם מספר הסרטים שיקבלו קולות יעלה בהתאם. ולא כך.
מדגסקר לא קיבל אפילו עשרה קולות?
מדגסקר לא קיבל אפילו עשרה קולות.
מעניין.
ואפילו משונה, בהתחשב בנתונים.
נקמת הסטטיסטיקה!
למעשה, אין אף סרט אנימציה ממוחשבת בין ה-31 הראשונים (איזה סרט אנימציה ממוחשבת הגיע הכי גבוה?). איך נפלו גיבורים.
'מדגסקר' הגיע הכי גבוה,
וזה בכל זאת, כאמור, די נמוך. אבל זאת לא חכמה – לא היה סרט של פיקסאר השנה.
תראו איך עיר החטאים עוקף את כולם
ידעתי שלא היה טעם להצביע! ידעתי! :(
סטטיסטיקה בדיעבד
מתברר שרשימת עשרת הגדולים של עין הדג לשנת 2005 כללה שני זוכי אוסקר "הסרט הטוב ביותר", ולא אחד.
מה זה אומר עלינו?
מצביע ראשון
וויי, איזה מגניב, פעם ראשונה שאני המצביע הראשון.
טוב, ראיתי כמעט את כולם וללא ספק לוקח זה שגם הצבעתי בשבילו בסקר המקדים "התרסקות"
עכשיו רק שדון צ'ידל יגיע לסקר של שחקן…
כולכן יפות, כולכן חכמות, רק אחת זוכה...
ובמקרה היא גורילה בגובה 8 מטר שזורקת דינוזאורים. וזה לא שלא הייתה לה תחרות קשה.
מצד אחד, אני גאה להיות הקול הראשון של וולאס וגרומיט.
מצד שני, אני די בטוחה שיש סרטים ראויים יותר בסקר, פשוט לא ראיתי אותם. ומצד שלישי, הסרטים מהרשימה האישית שלי סירבו ככל הנראה, רובם ככולם, להיכנס לסקר, אז איזו ברירה היתה לי?…
גם אני, גם אני
ראיתי 2 מהסקר, ו-3 בסך הכל השנה – ווואלאס וגרומיט שולטים.
והיו שולטים עדיין גם אם הייתי רואה 100 סרטים השנה (או בכלל).
עקפת אותי...
אני ראיתי רק את "עיר החטאים". הוא היה טוב, אבל לא עד כדי כך שאני בטוחה שלא יהיה אחד שאוהב יותר בעשיריה.
@_@
רציתי להצביע להיסטוריה של אלימות, אבל אני מניח שלאנשים שונים טעם שונה.
מיליון דולר בייבי.
אכזבה מסוימת
סרט השנה האמיתי שלי הוא "השיבה", אבל הוא הגיע רק לשלושת המקומות האחרונים בעשיריה השניה. מבין אלו שנבחרו לעשיריה הראשונה יש שלוש אכזבות בולטות:
"עיר החטאים" – סרט שאין בינו לבין קולנוע דבר וחצי דבר. סרט שלמרות שהוא מרשים מאד ויזואלית אין בו דבר וגרם לכותב שורות אלה סבל רב בזמן ההקרנה עד שכמעט וחשב לצאת החוצה באמצע.
"התרסקות" – מצטער, אבל אני לא שותף להתפעלות מהסרט. סרט צדקני שאינו אומר דבר במסווה של סרט חשוב. אלטמן ופול תומס אנדרסון כבר היו שם קודם, ועשו את זה כל כך יותר טוב.
מה שמביא אותי אל האחרון ברשימת המאכזבים, שלפול האגיס יש קשר גם אליו:
"מיליון דולר בייבי" הוא סרט מרשים. יש בו משחק מצוין ובימוי שחקנים מעולה. אבל מאיסטווד אני כבר מצפה ליותר. הרבה יותר. אחרי שהגיש לנו את "מיסטיק ריבר" שגרם לתחושת חנק בגרון, אחרי שראינו את "בלתי נסלח" המזוכך, אחרי שהגיש לנו את "צייד לבן, לב שחור" האירוני והמדויק, אחרי שראינו את "חצות בגן הטוב והרע" המרשים, "מיליון דולר בייבי" (שאינו סרט רע) מתיישר לו בשורה השניה של סרטי איסטווד, בוודאי לא הסרט שזכאי לכל הפרסים והתשבוחות. איסטווד הוא במאי שאני תמיד מצפה לראות את סרטו הבא, ותמיד יש בסרטיו דברים מעניינים, אבל "בייבי" הוא לא מהמעניינים שבהם ולמעט הפגנת משחק מרשימה (דבר טוב כשלעצמו) אין בו הרבה מעבר לזה. מאיסטווד אני מצפה ליותר כי כבר קבלתי ממנו – ובסרטים לא מעטים – הרבה יותר.
וכל זה בא גם לומר שמהעשיריה שנבחרה
סרט השנה שלי יהיה "קינג קונג" – שילוב אינטילגנטי של פאן קולנוע עם מודעות עצמית אירונית ואפילו אמירות מסוימות שגם אם הן כבר שחוקות משהו הן עדיין מוגשות לצופים בדרך מרעננת עם קריצה בצד.
וכמובן: כיף גדול שנמשך שלוש שעות. אין הרבה סרטים כאלה.
הכיף שם נמשך שעתיים.
בשעה הראשונה רציתי לחתוך וריד.
אכזבה מסוימת
לא הבנתי למה בין "עיר החטאים" ובין קולנוע אין דבר וחצי דבר, ועוד אם אתה מסכים שהוא מרשים ויזואלית (מה שנראה לי כמו אחד הדברים הבסיסיים שהופכים משהו לקשור לקולנוע).
מה לדעתך הופך משהו לקשור לקולנוע?
ויזואליה זה טוב ויפה אבל זה עוד לא הופך רצף
של תמונות, מרשימות ככל שיהיו, לסרט. "עיר החטאים" אינו קולנוע משום שאין בו שום דבר שהופך אותו מרצף תמונות קומיקס שנאמנות לחוברות המקוריות באופן שמזכיר ילד שמחבר בין נקודות כדי לקבל ציור. אין בסרט שום פרשנות של אותם סיפורי קומיקס שעליהם הוא מתבסס ובעצם זהו רק חיקוי גרפי ותו לא. מצטער, בעיני זה לא סרט. אפשר באותה מידה לפתוח את חוברות הקומיקס ואין שום סיבה לגשת לאולם הקולנוע הסמוך. ואכן, לאחר שקלטתי את העיקרון (מה שקרה מהר מאד) השתעממתי, סבלתי, ספרתי כמה מושבים יש בשורה ואיחלתי לרודריגז דברים שונים ומשונים.
ויזואליה זה טוב ויפה אבל זה עוד לא הופך רצף
לא הבנתי. אולי כי לא קראתי את הקומיקס ולכן מה שקרה על המסך כן נראה לי כמו סרט.
עוד לא הבנתי מה לטענתך זה סרט.
מה אני אגיד לך, אני תמיד חשבתי שבסרט יש דמויות
שעמוקות קצת יותר מפיסת קרטון ממוצעת. אני תמיד חשבתי שסרט אמור לתקשר בצורה המינימלית עם הצופים שלו. אני תמיד חשבתי שסרט שמתבסס על מדיום אחר אמור להוסיף משהו לעיבוד ולהפוך ליצירה עצמאית. שום דבר מאלה לא היה ב"עיר החטאים" שהוסיף גם חטא על פשע ופשוט היה משעמם להחריד. בנוסף היתה תחושה שרודריגז פשוט נהנה להתעלל בקהל באמצעות התיאורים הגרפיים המדממים שלא נועדו לצורך שום דבר פרט הצגת תכלית של אפקטים ממוחשבים. מצטער: לא התרשמתי. בעיני, לצד "רקוויאם לחלום" זהו אחד הסרטים המתועבים של העשור האחרון. סרט שהיה עדיף שלא היה נעשה, לפחות לא במתכונתו הנוכחית.
הטריילר המופלא שלו )שמלמד שלפעמים עדיף להסתפק בטריילר ולא צריך את הסרט) העביר את כל מה שהסרט העביר, רק בפחות מחמש דקות.
מה אני אגיד לך, אני תמיד חשבתי שבסרט יש דמויות
אה, הבנתי, אתה בסך הכל מתלונן שהסרט לא עמוק. אם לא היה קומיקס שעומד מאחוריו, לא היה עולה על דעתך להגיד "זה לא סרט", אלא רק "זה סרט גרוע".
טוב, את המשך הויכוח עדיף לקחת, אם בכלל, לדיון תחת הביקורת לסרט עצמו.
ואם לסבתא היו גלגלים...
אם לא היה קומיקס מאחוריו לא היינו מדברים על הסרט הזה אלא על סרט אחר. אבל יש קומיקס, והסרט לא הוסיף עליו דבר. כלום. נאדא. מי שיקרא את הקומיקס יקבל את אותה החוויה של צפיה בסרט (למעט התנועה ופס הקול, ואלה עוד לא הופכים סרט לסרט).
הסרט, בכוונה, לא הוסיף דבר לקומיקס. ההעברה ממדיום למדיום לא הוסיפה דבר. לא היה אפילו נסיון להוסיף משהו. הסרט מייצג עצלנות יצירתית וככזה זוכה אצלי לפחות מסרטים רעים אחרים. בעיני: אחד הסרטים הרעים של השנה. (זה בנוסף לשיעמום שהסרט השרה עלי, וגם על כמה מחבריי לצפיה).
ומה עמדתך לגבי שר הטבעות?
או הארי פוטר, כדי להפוך את הדיון לקרוב יותק למציאות העכשווית?
גם בסרטי הארי פוטר לא מצאתי שום ערך מוסף לספר, ואני עדיין חושבת שבתור סרט מלא – הוא לא ממש עומד בזכות עצמו. שצופי קולנוע שלא קראו את הספרים ולא מכירים את העלילה, יצאו מעט מבולבלים ממנו. מצד שני, בעבור פוטריסטים כמוני, הסרט היה ממתק נפלא לעיניים, ואני אישית גם הצבעתי לו בסקר סוף השנה.
גם סרטי שר הטבעות לא הוסיפו שום תובנה על הספר, ולא היה להם שום ערך מוסף. אז מה?
לא כל סרט חייב להביע איתו מסר רעיוני מבריק, או להוסיף איזו אמירה על החיים עצמם [או על המקור עליו הוא מבוסס, במקרה הזה].
בהחלט. לא לכל סרט צריכה להיות אמירה מענינת על החיים או וואטאבר.
זה אולי הופך סרט מסוים ליותר מענין (גם אם לא בהכרח טוב) אבל בהחלט לא חובה. בסרטי ג'יימס בונד (למשל) אין שום אמירה כזאת, ובכל זאת רובם מצליחים להסב לי הנאה מרובה. גם הפחות טובים שבהם.
אבל: כאשר סרט מתבסס על מקור כלשהו ממדיום אחר, אני מצפה ליותר מהעברה גרפית ותו לא. מהו המשהו הזה? לא יודע. אבל אם זה שם אני מזהה אותו מיד. אם לא – אז מתקבל מקרה אומלל נוסח "עיר החטאים".
ב"הארי פוטר" הראשון (הסרט) היתה לי בעיה דומה. כריס קולומבוס לא הוסיף דבר וחצי דבר ורק צילם את הספר כאילו היה שוטינג סקריפט בעצמו. בסרט השלישי כבר ניכרה פרשנות כלשהי ודגשים על הדברים שענינו את הבמאי, ואכן הסרט היה טוב בהרבה משני קודמיו. את הספר הרביעי לא קראתי, אבל הסיפור זרם אלי באופן חלק מהמסך כך שכנראה שהבמאי ידע מה הוא עושה שם. הדגשים על ההתבגרות של הדמויות והרמיזות לעולם המבוגרים כבר הפכו את הארי פוטר האחרון (הסרט) לסרט טוב בפני עצמו.
כך גם בסרטי "שר הטבעות". פיטר ג'קסון הצליח (במיוחד בסרט הראשון, הטוב שבין השלושה) להדגיש את הנקודות שהיו חשובות לו כקורא. אני לא בטוח שהסכמתי עם כל הבחירות שלו, והסרו השני היה מאד בעייתי בעיני משום שהוא בחר להתמקד דווקא בסצינות הקרב הראוותניות, אבל אלו היו הדגשים שלו. "שר הטבעות" הקולנועי הוא יצירה עצמאית נפרדת מ"שר הטבעות" הספרותי, ובכך כוחו. לא כך ב"עיר החטאים" שאינו עומד בפני עצמו כיצירה עצמאית אלא משמש כהעברה גרפית של הסיפור אל המסך. מה שהיה חשוב לרודריגז היה העברה נאמנה ומדויקת של הקומיקס כפי שהוא אל המסך ותו לא. שום דבר מעבר לזה. ומה שעבד בין דפי החוברות לא עבד על המסך כי קולנוע – למרות שהוא קרוב מאד ברוחו לקומיקס – אינו קומיקס. לקולנוע יש צרכים אחרים. רודריגז בחר להתעלם מזה ב"עיר החטאים" ולכן חולשתו של הסרט.
בנוסף, מה לעשות, לא מצאתי את הסיפורים עצמם מעניינים במיוחד (וזו כבר חולשת המקור), והיתה תחושה שהאלימות הגרפית הרבה שאפיינה את הסרט באה רק לצורך הצגת תכלית של הבמאי שרצה רק להתרברב בפני הצופים "תראו מה אני יכול לעשות, איזה וירטואוז אני". מצטער, לא נפלתי מהכסא. (וזו, אגב, גם הבעיה של "רקוויאם לחלום": סרט שכל כולו מפגן זיקוקים שמכסה על ריקנות רעיונית, בסרט שמתיימר להיות סרט רעיוני).
וזה לא שאני נגד הפגנת תכלית שכזו, אבל היא צריכה להתחבר למשהו נוסף. טרנטינו עשה את זה נהדר ב"כלבי אשמורת" וב"להרוג את ביל". כריסטופר נולאן עשה את זה באופן מופתי ב"ממנטו". ארונופסקי שעשה את זה בצורה כל כך משעשעת ושנונה ב"פיי" נכשל עם זה ב"רקוויאם לחלום" (מה שעורר בי את המחשבה שאולי גם "פיי" לא היה כזה מבריק. לא בטוח, צריך לראות אותו פעם נוספת ולהחליט) ורודריגז לא הצליח עם זה אף פעם, באף אחד מסרטיו, רק שב"עיר החטאים" זה בלט במיוחד.
כלומר, שר הטבעות הוא ''כן סרט'',
אבל דווקא בגלל הדברים שלא היו בו? מה שהושמט מהסיפור בדרך מהספר לסרט?
אז אולי לא תתנגד להסביר לי
אילו בדיוק נקודות הופיעו בשר הטבעות 'הסרט' שלא היו בספר, ושהיו פרשנות אישית של ג'קסון, שהופכים את שר הטבעות לסרט לגיטימי?
לא ראיתי את סין סיטי, ואין לי שום כוונה או רצון להגן עליו. אני סתם לא מסכימה לקביעה שלך שסרט שאינו מוסיף דבר למקור שעליו הוא מבוסס הוא חסר ערך ולא עומד בפני עצמו. מצידי, סין סיטי יכול להיות סרט מחורבן. אבל הוא עדיין סרט.
בהחלט. לא לכל סרט צריכה להיות אמירה מענינת על החיים או וואטאבר.
אני אשמח לשמוע מה לדעתך ה"דגשים" של הסרט השלישי של הארי פוטר. לטעמי הסרט היה נהדר, אבל לא הרגשתי שהוא סוטה מהספר כמעט בכלום (עוד פחות מהרביעי) או מדגיש משהו בצורה בולטת יותר מאשר בספר. זה לא מנע מהסרט, שנראה לי רק כהמחזה של הספר ותו לא, להיות מוצלח מאוד (למרות השמטה אחת מציקה למדי).
הפרשנות היחידה שקאורון נתן להארי פוטר והאסיר מאזקבן
היה שסיריוס מכוער, רמוס תורכי, הקונדסאים זה זניח ושמחסור בתפאורה זה מה שמשווה בגרות לסרט.
תפאורה, ברוך השם, לא חסרה ב'אסיר מאזקבאן'.
חוץ מזה, זה כל מה שהוא שינה? זה כל פאקינג מה שהוא שינה?! על *זה* נכתבו כ-300 תגובות זועמות בביקורת הסרט? חשבתי, לתומי, שכל קשר בין הסרט המקסים ההוא וספרי 'הארי פוטר' הוא מקרי בהחלט, או שהיצירות דומות רק כאשר זה עובד לרעת הסרט של קוארון-תעשה-לי-ילד?
זה לא כל מה שהוא שינה, בוודאי שלא.
זה מה שהוא שינה וממש ממש הפריע לי.
אוקיי. שאלה מס' 2:
רמוס… אה… תורכי?
זה השפם, יא חביבי. השפם.
הוא דמה קצת להיטלר, אבל אתה יודע, כל הזכרה של נאצים בדיון גוררת הפסדת טכני וכו'.
הייתי נכנס אתך לדיון,
אבל אני לא חושב שיש לי שפה משותפת עם מי שחושב ש"רקוויאם לחלום" הוא סרט מתועב.
למה בעצם?
האם זו לא מטרת הדיונים הללו? אני חושב שהסרט מתועב, אתה לא. קרוב לוודאי שלא נצליח לשכנע זה את זה, אבל לפחות נעלה נקודות מעניינות.
למה?
כי הנחות היסוד שלנו לגבי 'מה צריך להיות בסרט טוב' כנראה הפוכות, ועל הנחות יסוד אי אפשר ממש להתווכח, כי הן לא רציונליות.
אז סתם מתוך סקרנות:
מה, לדעתך, צריך להיות בסרט טוב?
מה צריך להיות בסרט טוב?
דבר ראשון – התרגשות. סרט שגורם לי להתרגש, להיכנס לגמרי לעולם הסרט ו'לחיות' אותו יהיה בעיני סרט טוב באמת. ברור לי שזהו קריטריון סובייקטיבי לחלוטין.
דבר שני (וקשור) – אמפתיה. הסרט צריך לאפשר לי להזדהות עם דמות (עדיף הדמות הראשית), להתייחס אליה כאדם אמיתי ולחוות את הסרט דרכה (ובכך גם לחשוב על עצמי, ועל החיים שלי). אחת הבעיות העיקריות שלי עם בלוקבאסטרי-אקשן היא שגם אם יש בהם התרגשות, חסרה בהם מאוד האמפתיה.
דבר שלישי – אמירה. שים לב שהאמירה היא מקום שלישי ארי שני הראשון, ושום אמירה מעניינת לא תציל סרט שאינו יוצר התרגשות ואמפתיה, אבל בהחלט רצוי שהסרט גם יגיד משהו מעניין (ורלוונטי) על העולם. לא ממש חשוב אם זו אמירה שאני מסכים אתה, אבל כן משהו שיגרום לי לחשוב.
רביעי – מקוריות. אני יכול לסלוח לסרט על היסחפות פחות מטוטאלית אם הוא עושה משהו מקורי שלא ראיתי עד כה.
במקומות החמישי ומטה נמצאים הויזואליה, הפסקול, החורים בעלילה ושאר האלמנטים הקשורים לביצוע טכני מבריק. בסרט טוב באמת, אני מנתח את אלה הרבה אחרי הסרט, כי בסרט עצמו אני עסוק בלחיות את הסרט. אם אני מוצא את עצמי מנתח את הביצוע הטכני בזמן הצפייה, כנראה שהסרט לא ממש טוב.
אז על מה אנו מתווכחים?
אני די מסכים עם כל הנקודות שהעלית. אני פשוט לא חושב ש"רקוויאם לחלום" עמד בהן. הסרט לא גרם לי להתרגשות (אם כבר אז לסבל, ולא בגלל מה שעובר על הדמויות אלא בגלל מפגן הפירוטכניקה שהבמאי מעביר את הצופים שבין השאר גורם לנתק בין הצופים שבאולם לדמויות שעל המסך).
לא הרגשתי שום אמפתיה כלפי הדמויות בסרט. קשה לחוש אמפתיה כאשר הבמאי בעצמו מתייחס אליהן כמריונטות.
ללא ספק היה נסיון לאיזושהי אמירה ברקוויאם. אבל היא היתה כל כך שחוקה ושדופה שניתן היה להקרין שקופית עם האמירה הזאת ולחסוך מהצופים האומללים (קרי: אני) שעתיים של סבל מתמשך.
מקוריות? לא ברקוויאם. זה היה ניסיון יומרני של במאי שרצה לנפנף ביכולות הקולנועיות ולהראות לכולם שהוא כל כך מקורי עד שהכל התמוטט ברעש גדול. כי כשמפגן הפסוודו – מקוריות הזה לא מתחבר לשום דבר בעל משמעות הרי שאין שם שום דבר מקורי. הייתי שולח אותו לראות שוב את "ממנטו" או "כלבי אשמורת" ואפילו את "האזרח קיין" כדי שיראה סרטים בעלי שמץ של מקוריות.
ויזואליה, פסקול וכו… כן, היו שם כל אלה (הפסקול אפילו נרכש על ידי: מאד אהבתי אותו בנפרד מהסרט). אבל הם לבדם עדיין לא הופכים סרט לסרט טוב.
אנו מסכימים על המרכיבים שהופכים סרט לסרט טוב, פשוט לא על הישום שלהם ב"רקוויאם לחלום".
על זה אנו מתווכחים
כבר אמרתי שהעניין הוא מאוד סובייקטיבי, ו'על טעם ועל ריח אין להתווכח'. אתה יכול להגיד שעות שרקוויאם לא ריגש אותך, אני יכול להגיד אותי הוא ריגש מאוד. מה נרוויח מזה?
לך, סרטים מהירים וקצביים מאוד, עם עריכה מהירה (למשל רקוויאם ועיר החטאים), גורמים כאב ראש וניתוק מהרגש. עבורי, אותם אלמנטים בדיוק מעלים את רמת הריגוש ומאפשרים ליו יותר להיכנס ולהרגיש במצב קיצוני כמו הדמויות. אולי זה נגרם מהבדל פיזיולוגי, אולי מחינוך אחר; אבל שום דיון רציונלי לא יוסיף לזה הרבה.
לגבי האמפתיה, אני אישית מתקשה פשוט לראות איך אדם לא יכול להרגיש אמפתיה לדמות של הסבתא, שמשאת נפשה כל כך ברורה ואוניברסלית ונפילתה כל כך טפשית. אבל זה רק אני. אתה מרגיש מה שאתה מרגיש (מה שכן, כדאי שלא תתיימר לדעת מה הבמאי מרגיש ואיך *הוא* מתייחס לדמויות.)
מה היתה לדעתך האמירה 'השחוקה והשדופה' של רקוויאם?
לגבי מקוריות, זה אולי המקום שבו יש איזשהו מקום לוויכוח, כי יש דברים אובייקטיביים. כך למשל, סגנון העריכה של רוויאם הוא ללא ספק יוצא דופן, ייחודי ומקורי. ודאי יותר מקורי מגימיק 'הסיפור ההולך אחורה' של 'ממנטו', שבוצע לפניו לא פעם ולא פעמיים.
ידעתי שנגיע לזה.
אתה טוען פה הרבה טענות נחרצות, אבל מה לעשות שבדיוק כמו הטענות הנגד שלי – הן סובייקטיביות לגמרי. זו הסיבה שלא ראיתי מקום להתחיל בכלל בדיון הזה.
ממנטו – נכון, הגימיק משתלב יופי בסיפור, אבל אז כבר לא מדובר על מקוריות אלא על ביצוע מצוין, ובכך אני מסכים. לא הגבת לטענתי שסגנון העריכה והעבודה של 'רקוויאם' הוא מקורי לא פחות, אם לא יותר.
לגבי שאר הטענות – שמע, אם אתה לא ראית את תצוגת המשחק של אלן ברסטין בתפקיד הסבתא, וחושב שהאפיון שלה נעשה באמצעות 'פירוטכניקה', אני תוהה אם אנחנו מדברים על אותו סרט. שלא לדבר על כך שבעיני, מה שאתה קורא 'פירוטכניקה' היה חוויה מזוקקת, כמו 'היי' פתאומי, משהו שאמר הרבה מאוד על הדמויות ועל הסיטואציה ואיפשר לי כצופה להזדהות איתן גם בסיטואציות הקיצוניות שהן חוות (הסרט היחיד חוץ מזה שנתן תחושה דומה היה 'טריינספוטינג', בחלקים ממנו).
מעבר לדיון בסרט, הערת אגב על הדיון עצמו: תהיתי בהתחלה למה אתה קורא לסרט 'מתועב'. זו בעיני לא ממש מילה שאפשר להצמיד לסרטים, גרועים ככל שיהיו (פרט אולי לסרטי תעמולה נאציים). עכשיו הבנתי שהתיעוב שלך הוא כלפי הבמאי, על 'התעללותו' בדמויות. אבל שים לב שזה נובע מפרשנות סובייקטיבית שלך לגבי ה שעשה הבמאי, בעוד שבעיני זה ממש לא נראה ככה – אני חשתי שהבמאי מצא דרך מקורית ואפקטיבית להעביר את העולם שבו חיות הדמויות. השאלה היא סובייקטיבית לחלוטין: האם המניפולציה הזו עבדה? עלי כן. עליך לא. כמה שנתווכח זה לא ישנה את זה.
לגבי 'להרוג את ביל' – אין *שום* דמיון בקצב בינו לבין רקוויאם ועיר החטאים. פרט לקטעי האקשן (שנהוג בהם להיות קצבי), קיל ביל הוא נינוח כמו נהיגה נעימה בכפר לעומת רכבת ההרים של 'עיר החטאים' ו'רקוויאם'. זו ממש לא השוואה טובה.
זו לא רק ההתעללות שלו בדמויות.
ישנן דמויות שעוברות טראומות איומות בסרטים ובכל זאת אני לא חושב שהבמאי התעלל בהן (ראה, למשל, את "ג'וד" של ווינטרבוטום עפ"י הרדי, ובעצם כמעט כל סרט של וויטרבוטום). ב"רקוויאם לחלום" הוא התעלל בהן כדי להדגיש את האמצעים הצורניים, וזו בעיני פורנוגרפיה אמנותית. אבל כנראה שכבר לא נסכים על הסרט המסוים הזה.
מעבר לכך: כל אחד רואה כל סרט (וקורא כל סיפור, שיר, או כל יצירה אחרת) באופן סובייקטיווי לחלוטין ורק אח"כ, או במקביל, מנסח לעצמו את הרציונל שמאחורי התחושות הללו. זו עדיין לא סיבה לא להתדיין על סרטים (או כל דבר אחר), אחרת כל האתר הזה היה מיותר לגמרי. לרגע לא חשבתי שתשתכנע מהטיעונים שלי (ואני בטוח שאתה לא חשבת שאני אשתכנע משלך) אבל תמיד טוב לראות נקודות מבט של אנשים אחרים. (והנה: למרות שאתה לא מסכים אתי אתה מבין מהיכן מגיעה ההתנגדות העזה שלי לסרט. סוג של משהו).
למעשה, אני עדיין לא מבין
את סיבת התיעוב שלך לסרט, אבל יש לי שתי תיאוריות, וכדי שאוכל להוכיח/להפריך אותן אשמח אם תגיד לי מה חשבת על שלושת הסרטים הבאים (ששלושתם אהובים עלי מאוד ויש בהם משהו משותף); הבאתי שלושה כדי לוודא שראית לפחות אחד מהם.
השלושה הם: 'לשבור את הגלים' של פון טרייר (ובמידה פחות גם 'רוקדת בחשיכה' שלו), 'ירח מר' של פולנסקי ו'דבר אליה' של אלמודובר. את הדבר המשותף אציג אחרי שאדע מה אתה חושב עליהם. דיל?
בבקשה:
ואפילו בלי נימוקים בשלב זה:
לשבור את הגלים – סרט שמאד אהבתי כשיצא, צפיה שניה הורידה את ערכו בעיני.
רוקדת בחשיכה – שנאתי כל רגע
ירח מר – ראיתי רק פעם אחת לפני שנים רבות, אבל בס"ה חיבבתי את הסרט
דבר אליה – נפלא. אחד הסרטים האהובים עלי (וכך גם רוב סרטיו האחרים של אלמודובר).
מה עכשיו?
בבקשה:
אוקיי. אני חושב שיש כאן עניין של רמת המניפולציה. 'רוקדת', 'רקווים', 'עיר החטאים' מנסים לבצע מניפולציה קיצונית ואלימה על הצופה, בעצם לערעראותו, באמצעות כפיית מצב קיצוני בעליל על הדמויות, וגם באמצעות כלים קולנועיים (מה שאתה קורא 'טריקים'). גם 'לשבור את הגלים' ו'דבר אליה' [1] מבצעים מניפולציה קיצונית, אבל האמצעים הם קצת יותר עדינים, והם בעיקר באמצעות המשחק והדמויות ולא בכלים אחרים. רציתי לבדוק אם מה שגורם לך לתעב סרט זה עצם המניפולציה הקיצונית או סוג הכלים שבהם היא מופעלת. לפי תגובתך, נדמה לי שמה שמקפיץ אותך הוא השימוש בכלים 'חיצוניים לדמויות' (ויזואליה, פסקול, עריכה, תפאורה) בתור הכלי שדרכו מתבצעת המניפולציה.
ובהערת אגב, אני יוצא מחר לשבועיים מילואים ולכן אוכל לחזור לדיון הזה רק כשאחזור… סורי.
[1] אני לא נכנס ל'ירח מר' כי שנינו ראינו אותו מזמן והדיון יהיה עקר.
אתה לא כל כך טועה :-)
ומילואים נעימים.
ואגב מניפולציות:
קולנוע הוא מדיום שמסתמך על מניפולציות. אין סרט (כולל, ובפרט, סרטים תעודיים) שלא מבצע איזושהי מניפולציה.
דווקא יש:
כתבה מספר 2557
(נו, הראשון שעולה לי לראש)
ובקשר לטענה שלך – שקולנוע מבוסס רק על מניפולציות – זה לא ממש נכון. קולנוע, כמו כל סוג של תקשורת, הוא רק אמצעי להעברת מסר. לדעתי, ב-99 אחוזים המסר בא בצורה סובייקטיבית, ויחד עם רגש מניפולטיבי בהחלט; אבל אני לא חושב שהקולנוע מבוסס *רק* על מניפולציות, או לפחות על מניפולציות שגוררות רגשות. קולנוע, בסופו של דבר, הוא בעצם צורת התבטאות מסוימת, שלעומת הציור, הצילום וכו' היא העשירה והמורכבת מכולם.
ואגב, לדעתי דווקא בסרטים דוקומנטרים המניפולציה מורגשת יותר,(בעיקר אם זה סרט של מייקל מור) משום שאישית, הרבה יותר קל לי להתרגש מדברים אמיתיים שקורים, מאשר מסרטי פיקשן. אבל שוב – יכול להיות שזה רק אני.
לא הבנתי:
איך נבחר דווקא "קרוב יותר" לסרט שמייצג סרטים חסרי מניפולציות?
עכשיו בוא נראה מה אמרת: קולנוע הוא אמצעי להעברת מסר. נגיד שאני מסכים לקביעה הזאת (ואני לא), איך זה בדיוק הופך אותו לאמצעי חסר מניפולציה? מעצם העובדה שהוא מעביר מסר הוא כבר מבצע איזושהי מניפולציה. (זוכר את הסצינה המופלאה ב"אנני הול" שבה דנים בדיוק בסוגיה הזו בעת שהגיבורים עומדים בתור לבית קולנוע?)
אין אמצעי תקשורת שלא מבצע איזושהי מניפולציה. וזה כולל גם את משדרי החדשות בטלוויזיה.
ובנוגע לסרטים דוקומנטריים: מייקל מור הוא הדוגמא הגרועה ביותר שיכולת לחשוב עליה לצורך תמיכה בעמדה שלך. מייקל מור עושה סרטים משעשעים, שנונים, בעלי נקודת מבט הומנית ואני מאד מעריך את מה שהוא מנסה לעשות. אבל לא רק שהוא מניפולטור לא קטן, קשה להתייחס למה שקורה בסרטיו כ"אמיתי". הבן אדם ידוע בכך שהוא מסלף את המציאות לגמרי וגם העובדות שהוא מציג בסרטיו אינן מתיישבות בחלק מהמקרים עם המציאות. מייקל מור הוא מקרה קיצוני במיוחד שמדגים את הנקודה שקולנוע דוקומנטרי לא מציג את המציאות, אלא את המציאות כפי שהבמאי רואה אותה. למעשה, בניגוד לקולנוע עלילתי שבו כולנו משתתפים במשחק ויודעים ש"זה רק סרט" ולכן מודעים יותר למניפולציה שבאה באופן טבעי עם הסרט, בקולנוע דוקומנטרי השקיפות הזו נעלמת במקרים רבים ואנו צופים במניפולציה שאנו לא תמיד מודעים אליה.
כאמור, אני לא מסכים עם הגישה.
אבל על פי ההיכרות (הלא מאוד ארוכה) שלי עם מור, הייתי אומר שהוא בהחלט מנפולטור גדול, אבל הומני – ממש לא. ראיתי רק סרט אחד שלו ("פרנהייט") וממש לא אהבתי. אני לא מבין הרבה בפוליטיקה, וזה לא כל כך מעניין אותי אם הממצאים של מור באמת תואמים את המציאות או לא. אבל כבמאי, כתחקירן, כעיתונאי וכאדם בפרט (שוב, רק ע"פ איך שזה נראה בסרט) הוא מתלהם, דמגוגי, שחצני ומנופח. כמו כן, לטעמי כישורי הבימוי שלו הם בינוניים ומטה, ואם הוא היה עושה סרטים עלילתיים (רצוי סרטי מלחמה אלימים) – היו קוראים לו אוליבר סטון. ומבחינתי, זה ממש לא טוב.
ובנוגע לשאלה: מדוע נבחר "קרוב יותר" כדוגמא לסרט חסר מניפולציות? פשוט מאוד. "קרוב יותר" הוא הסרט היחיד שראיתי השנה שלא מנסה לעורר הזדהות אצל הדמויות שבו. כל מטרת הסרט, לטעמי, הייתה לעורר דיון לגבי הרומנטיקה והאהבה. אם הסרט היה מעביר רגש (או לחלופין – מבצע מניפולציות אצל הצופה), אז הוא היה הופך לסובייקטיבי מבחינת הצופים, ומסיט את הדיון מקווים אובייקטיבים.
לדעתי הסרט נהדר מאוד, ומבצע ניתוח נהדר על מהות האהבה; גם אם הניתוח הזה קר כקרח.
"אין אמצעי תקשורת שלא מבצע איזושהי מניפולציה. וזה כולל גם את משדרי החדשות בטלוויזיה". בהחלט. מסכים עם כל מילה. ואם לא הבנת, זה גם מה שהתכוונתי בתגובה האחרונה.
בכל אופן – בהחלט.
על מייקל מור ו''קרוב יותר'':
מייקל מור, גם אם האמצעים הקולנועיים (מנפולטיביים?) שהוא משתמש בהם הם אלימים וגסים ומאד אוליבר סטוניים, יוצא כנגד הממסד (הממשל, החברות הגדולות וכו…) ומנסה להראות כיצד הממסד הזה דופק את האזרח הקטן שהוא בעצם אמור לייצגו. זו בעיני נקודת מבט הומנית. העובדה שהוא מבצע מניפולציות אלימות ומשפץ את המציאות לצרכיו היא חיסרון ענק משום שהיא קודם כל כל פוגעת באמינות שלו עצמו. אבל עם נקודת המבט היסודית שלו אין לי חילוקי דעות, וזו נקודת מבט הומנית.
בנוגע ל"קרוב יותר": הסרט מדבר על קבוצת אנשים שמחפשת רוך ואהבה, אבל משהו בהם פגום ולכן הם הורסים את הדבר שהם רוצים יותר מכל. הסרט מדבר עלאנשים שמחפשים רוך בסביבה קרה ומנוכרת, אבל אני הרגשתי סימפטיה רבה לחלק מהדמויות. אבל, גם אם נצא מנקודת ההנחה שלך שאי אפשר להזדהות עם אף אחת מהדמויות, הרי שעדיין יש פה תסריט שמכוון את הצופים למקום הזה. זו לא מניפולציה?
אבל זה קצת סותר, אתה לא חושב?
אני לא מתווכח על כך שנקודת המבט של מור היא הומנית מאוד. אני מסכים עם הקביעה הזו. אבל בשביל מה? בשביל מה כל המסרים השמאלניים והכוונות ההומניות האלו, אם הדרך שדרכה מור מגיע אל מסרים אלו היא גסה, דמגוגית וסותרת לגמרי את כל כוונותיו?
אם יש משהו שאסור לבמאי, או לקולנוען בכלל, לעשות, הוא לשכוח שהמטרה מקדשת את האמצעים; ושמסר הומני צריך לבוא בדרך הומנית.
אין לי ויכוח אתך בנקודה הזו.
אני מסכים לגמרי שהדרך של מייקל מור היא מאד בעייתית, והוא שכח שאסור למטרה לקדש את האמצעים.
לא כל כך מסכים לגבי ''קרוב יותר''
בגלל סופו.
אבל אם אתה באמת רוצה סרט אחד נטול מניפולציה, או אפילו עמדה, ועם זאת לא רע בכלל, זה צריך להיות "כל אנשי הנשיא".
''נטול עמדה'' זה בפירוש *לא* ''כל אנשי הנשיא''
וגם "נטול מניפולציה" זה לא ממש (במיוחדכשהוא לקח את אחד האנשים הפחות-חכמים שעבדו בפוסט והפך אותו לאיזשהו גיבור-על).
''כל אנשי הנשיא'' הוא סרט חסר עמדה? הפתעת אותי.
פרט לסוגיות כמו חופש העיתונות וחשיבותו, יש בו הרבה מאד עמדה. מעצם הדיווח הלכאורה "אובייקטיווי" של האירועים שמתוארים בו יש פה המון עמדה.
כמה צופים, לדעתך, יצאו מהסרט הזה כשהם אומרים לעצמם: טוב שניקסון עשה את מה שעשה וחבל שחשפו את זה?
האמת היא
שכשכתבתי את זה ידעתי שיש מניפולציה מסוימת. כי כן, יתכן ויש עמדה באשר לגיבורים של הסרט.
אבל, מאד הופתעתי, ואני מצטער, רני, בסרט אין ולא מתיימרת להיות עמדה כלשהי על ניקסון. למעשה, באופן מודע לעצמו ודי בולט, כל סצינה שהיתה יכולה לדבר על התגלית עצמה ולא על מה שמסביבו נמחק לו מהפריים, פעם אחר פעם אחר פעם.
הסרט לא מתחיל לדבר על ניקסון, ועוסק בנושאים שונים לגמרי (כמו למשל – עד כמה אפשר להתעלם מנושא מרכזי לכאורה דרך סיפורים צדדיים לכאורה, זה כשלעצמו מרתק לגמרי).
ראיתי היום
את good luck and good night, סרטו השני של ג'ורג' קלוני על מקארתי.
אין לי מושג אם מישהו פה ראה את הסרט, או אם הוא בכלל יגיע לארץ (לא ראיתי אותו ב"לא סופי") אבל מדובר בהיפוך הגמור של "כל אנשי הנשיא", בעיקר משום שאולי הנושא המרכזי שבו הסרט דן, הוא המניפולציה עצמה.
כן, כמובן שזה סרט מניפולטיבי, אך הוא עטוף בארס פואטיקה מכל כך הרבה בחינות (דיון מעמיק באמת על המדיום הטלוויזיוני שזה כמעט כמו קולנוע, ובתוכו כאמור מניפולציה הדנה בטיב המניפולציה או המניפולציות הסובבות אותנו).
מאד מבריק, גם אם פחות וירטואוזי מ"וידויים".
ראיתי לפני כמה חודשים
בשבוע הראשון שלו הפצה מצומצמת.
אכן הסרט נפלא, הדן במניפולציות של מאקרתי כמו גם של אלה שקמו כנגדו.מלבד ההיבטים הארס-פואטיים והפוליטיים שלו הסרט מצולם ומשוחק היטב ומלציח ליצור הזדהות עם הדמויות.
גם אני סקרן מאד לראות את הסרט הזה.
אם לשפוט על פי "וידויים של מוח מסוכן" קלוני הוא במאי כלבבי, מה גם שבסרט הזה הוא מדבר על תקופה מאד מענינת.
נדמה לי שקראתי איפשהו שהסרט יגיע ארצה במרץ או אפריל, אבל אני לא בטוח. מקסימום נראה ב DVD.
לפי IMDB
הוא יצא בארץ ב-24 לינואר, כלומר יום שלישי בעוד שבוע וחצי, די מוזר.
אני חושב שאמפתיה הוא קריטריון בעייתי למדי, כי אמפתיה תלויה גם בצופה. יש כאלו שנוטים להזדהות עם כל אחד, ויש כאלו שלא מזדהים עם אף אחד שהוא לא בדיוק הם.
אני חושב שיותר מאשר חשוב להזדהות עם דמות, חשוב ש*תתעניין* בדמות, ויהיה אכפת לך מה קורה לה. ייתכן שתשנא את הרוצח הסדרתי שהוא הדמות המרכזית בסרט ותייחל לכך שהוא ייתפס כבר, ואפילו לא תחשוב על לחוש אמפתיה למעשים שלו – אבל אתה תתעניין במה שקורה לו.
רגע: אם אכפת לך מה קורה לדמות זה לא אומר שיש לך
לא. אמפתיה פירושה הזדהות עם הדמות. להגיד "אני שונא את הבן זונה הזה, שיתפסו אותו כבר" זו לא אמפתיה. להגיד "אני יכול להבין למה הוא רוצה לרצוח, הוא לא באמת רע, הוא כמוני וכמוך" זו אמפתיה.
אני מסכים שכשמצליחים לעורר אמפתיה לדמות לא מוסרית, זה הישג לא קטן, כי זה גורם לאדם לחשוב מחדש על העמדות המוסריות שלו, אבל לא על זה הדיון.
אני ב"להרוג את ביל" ממש לא סבלתי את ביל (שבחלק הראשון היה מין השטן בהתגשמותו, ובחלק השני הפך פתאום לאיזו קרפדה פתטית) וקיוויתי שיחסלו אותו כבר כל רגע. האמת, לא כל כך ברור לי אם לזה טרנטינו התכוון…
הבהרתי כבר בתחילת הדיון שכל הקריטריונים שהופכים בעיני סרט לטוב הם סובייקטיביים, דהיינו תלויים בצופה. וסורי – אם אף דמות בסרט לא תעורר בי שמץ של הזדהות, הם יכולות להיות מעניינות ביותר ועדיין לא יהיה איכפת לי מהסרט במיל.
אז חשבת
סרט, כמו כל יצירת אמנות אחרת, לדעתי, יכול לספק הנאה בכמה וכמה מישורים.
אחד המישורים הללו, ולא הפחות שבהם, הוא האסתטי. בנקודה זו אני חושב שאפילו מבקריו החמורים ביותר של "עיר החטאים" יודו שלפחות בתחום זה הוא מצליח – והצלחה מרהיבה. אני ארהיב עוז לטעון שהויזואליה שלו מצדיקה את הכללתו כסרט טוב ללא תלות במשחק, עלילה וסאב-טקסט. ולא שאלו חסרו (לדעתי).
כבר חיוויתי את דעתי בביקורת על הסרט לגבי הסאב-טקסט של הסרט, לגבי היחס שלו לז'אנר הפילם-נואר, והסברתי למה לפי דעתי זהו סרט מצויין. לא הטוב ביותר של השנה, אבל מצויין בכל זאת.
היי, גם אני טוען שהויזואליה של הסרט מרשימה.
למעשה אני חושב שזהו סרט חובה לגרפיקאים וציירי קומיקס באשר הם. אלא שאני דורש מסרט יותר. ויזואליה, מרהיבה ככל שתהיה ומרשימה ככל שתהיה, לא הופכת סרט לסרט טוב. היא תורמת את חלקה – כשהיא מתחברת לדברים נוספים בסרט, אבל כבר היו סרטים שבהם הויזואליה היתה הצד החלש (לפעמים אפילו בכוונה) שהם עדיין סרטים מצוינים. עוד לא ראיתי סרט (והכוונה לסרט, לא מיצג) שבו הויזואליה לבדה הפכה אותו לסרט טוב ללא דברים נוספים.
גם אם ניקח מקרה קיצוני של סרט כמו "הנבואה" ("קויאניסקאטסי" במקור) הרי שמעבר לתמונות המרשימות היתה שם אמירה כלשהי. עמוקה יותר או פחות זה כבר ענין לדיון אחר, אבל היה שם נסיון לומר משהו, היתה שם נקודת מבט של יותר הסרט. וב"עיר החטאים"? כלום. נאדא. אפילו לא נסיון למעט ההעברה המדויקת של סיפורי הקומיקס למסך הגדול. ומה שטוב לקומיקס לא עובד בהכרח בקולנוע. מבמאי מנוסה כמו רודריגז אני מצפה לראות את הדברים הללו. אני לא מצפה לסרט שכל מה שהגניב בו את הבמאי היתה האפשרות להנפיש את הציורים על המסך.
המלך הוא לא רק עירום, אפילו לא ניסו להלביש עליו מראית עין של בגד.
אני לא מבין את הדרישות הללו
נעזוב רגע את העובדה שלפי דעתי ב-"עיר החטאים" היו גם היו מסרים וסאב-טקסטים. נעזוב גם את העובדה שהסיפורים הצליחו לשמור אותי מרותק למסך. כל הדיונים הללו מעניינים אותי הרבה פחות מהטענה שלך, שסרט שפורץ דרך בתחום הויזואליה, בלי שום דבר אחר מאחוריו, אינו ראוי להקרא "סרט".
שלא תבין אותי לא נכון – ברור שסרט שמספק גם ויזואליה יפה וגם תוכן משמעותי מעבר לכך עדיף בעיני. אבל כפי שכתבתי – "עיר החטאים" עומד בפני עצמו כסרט ראוי, ואפילו סרט ראוי לרשימת הסרטים בסקר הזו, ולו רק בזכות הויזואליה.
העיצוב של הסרט הזה הוא פורץ דרך, והוא משהו שלא נראה על מסכי הקולנוע מעולם, לדעתי. על כמה סרטים בשנה אתה יכול להגיד דבר כזה לגבי תחום מסויים בהם?
העיצוב הוא לא רק פורץ דרך, הוא גם נראה יפהפה. יש רמות מסוימות של יופי שיכולות לחפות על הרבה דברים אחרים – רמות בהן היופי החזותי יכול לספק את כל תשומת הלב המוקדשת לסרט. לדעתי, "עיר החטאים" מגיע לרמה הזו, או לפחות מתקרב אליה.
זו בדיוק הטענה שלי.
סרט שמסתמך על ויזואליה בלבד, אינו ראוי להיקרא סרט (או לפחות סרט טוב).
כמו שכבר אמרתי, "עיר החטאים" מרשים מאד מבחינה ויזואלית ולכן אני אשלח אליו כל גרפיקאי ומעצב שאני מכיר. אבל לא בגלל מעלותיו התרומיות של הסרט (אין כאלה) פשוט כדי שיעריכו את העיצוב. באשר לפריצת דרך? נו. כבר היו דברים מעולם, ואפילו לאחרונה. "סקיי קפטן" היה מקרה מרשים בהרבה מבחינה ויזואלית ושם היה גם איזשהו ניסיון (ואפילו מוצלח למדי) למשהו מקורי. WAKING LIFE שהיה משעמם למדי הצליח להרשים הרבה יותר מבחינה ויזואלית. "עיר החטאים", מה לעשות, היה גם שיעמומון וגם גרם לי סבל. ככזה הוא לא מקבל אצלי הרבה נקודות. ממש לא הרבה.
זו בדיוק הטענה שלי.
מקורי? מה היה מקורי בסקיי קפטן? אני הרגשתי כאילו הסרט כולו הוא מחווה אחת גדולה (אם כי אני מודה שלא ברור לי למה בדיוק).
הבנתי את הטענה
אין טעם שתחזור עליה. לא הבנתי איך אתה מצדיק אותה.
הבה ונצעד בכיוון ההפוך – תן לי לנחש שאם סרט יציג עלילה מקורית ומרתקת הנושאת בחובה גם מסר קיומי חשוב, אבל יציג צילום ועיצוב שגרתי עד כעור, מבחינך זה יהיה סרט מצויין.
בהנחה שאני צודק בניחוש שלי, אני לא מבין מדוע אתה מתייחס לסרט כמו לספר?
לא בהכרח.
מה שחשוב הוא כיצד כל הגורמים מתחברים לידי משהו שלם יותר או פחות. בסופו של דבר אני לא מגיע לאולם הקולנוע עם סט של קריטריונים מוקדמים ואם הסרט לא נופל לתוך המשבצות הוא נחשב בעיני לסרט רע. זה לא מדע מדויק ואין מסמרות. כל סרט לגופו. אני בהחלט יכול למצוא לך סרטים יפיפים ויזואלית שמאד אהבתי, והרבה מאד מקרים אחרים שמצויים על הקשת. הטענה היא שויזואליה לבדה לא עושה סרט.
אז אני מצטער
אני דווקא קיבלתי את הרושם שיש לך קריטריונים מובהקים לשיפוט סרט, ושהם נותנים עדיפות מוחלטת לעלילה ולמסר על פני הויזואליה.
" אני בהחלט יכול למצוא לך סרטים יפיפים ויזואלית שמאד אהבתי" – לא זו היתה השאלה. אין לי ספק שאתה יכול למצוא כאלו. כפי שכבר כתבתי, גם אני מעדיף סרט שמשלב איכות בתחומים רבים על פני סרט המביא למיצוי רק תחום אחד.
אני חושב שבאמת ברוב המקרים ויזואליה לבדה לא יכולה "לעשות" סרט, כפי שגם מסר לבד או עלילה לבדה לא יכולים "לעשות" סרט. אבל קיימים מקרי קיצון, ו-"עיר החטאים" הוא אחד מהם, בהם הכלל הזה לא תקף (ואני רק רוצה שוב להדגיש שאני, לפחות, מצאתי בו הרבה יותר).
או שלא הבנת אותי או שלא הבהרתי את עצמי
כאמור: אין לי סט של קריטריונים. לאחר היציאה מהאולם אני מנתח לעצמי מדוע אהבתי/לא אהבתי את הסרט.
ואגב: המלה "מסר" מאד לא במקום פה. אם לסרט יש מסר הרי שהוא מיותר כסרט. מסרים אפשר ורצוי לנסח במשפט או שניים וחבל להשקיע בהם שעתיים או יותר מחיי הצופים. ישנן אמירות מסוימות, הרהורים על מצב מסוים ועוד כהנה וכהנה רבדים.
אני לחלוטין מסכים אתך שויזואליה לבדה לא עושה סרט, ממש כשם שאמירות כאלה ואחרות או עלילה מסוג מסוים אינה עושה לבדה את הסרט. ולא, "עיר החטאים" אינו יוצא מהכלל הזה. מדוע שיהיה?
או שלא הבנת אותי או שלא הבהרתי את עצמי (כה''ב)
"העיצוב של הסרט הזה הוא פורץ דרך, והוא משהו שלא נראה על מסכי הקולנוע מעולם, לדעתי. על כמה סרטים בשנה אתה יכול להגיד דבר כזה לגבי תחום מסויים בהם?
העיצוב הוא לא רק פורץ דרך, הוא גם נראה יפהפה. יש רמות מסוימות של יופי שיכולות לחפות על הרבה דברים אחרים – רמות בהן היופי החזותי יכול לספק את כל תשומת הלב המוקדשת לסרט. לדעתי, "עיר החטאים" מגיע לרמה הזו, או לפחות מתקרב אליה."
לא נראה מעולם על מסך הקולנוע?
אני לא ממש מסכים, אבל בוא נצא מנקודת הנחה שאתה צודק והעיצוב של הסרט הוא באמת משהו חדשני ופורץ דרך. אז מה? פריצת הדרך היא בתחום העיצוב (ואני כבר הורדתי פה את הכובע פעם או פעמיים בפני העיצוב המדהים של הסרט) לא בתחום הקולנוע. קולנוע דורש קצת יותר מרק עיצוב, מדהים ככל שיהיה. העיצוב פורץ הדרך לא שווה דבר אם לא מתלווה אליו סרט בעל מעלות נוספות. אני לא מצאתי בו כאלה.
נעזוב פה
התחלתי לכתוב תגובה ואז הבנתי שאני בעיקר ממחזר נקודות שהעלתי כבר בתגובות אחרות. אין טעם להסתובב במעגלים.
פשר המסר
אני לא בטוח שאנחנו אפילו חלוקים לגבי נקודה זו, אבל בכל זאת: לסרט יש יתרון ענק בהעברת מסר על פני משפט או שניים, בגלל היכולת שלו להדגים. זה, כמובן, תלוי באיכות הסרט, אבל סרט טוב יכול להמחיש בצורה ברורה מאוד דברים שאחרת נראים תלושים, או חלולים, או סתם לא אמינים.
למשל, המסר 'במצבי לחץ אנשים משנים את אופיים' הרבה פחות משכנע מסרט כמו 'קיוב' (טוב, אולי זאת לא דוגמא טובה, אבל אני אהבתי אותו..). ואם אתה רואה בזה אמירה/הרהור ולא מסר, אזי תחשוב על המסר 'סמים זה רע' ועל הסרט ממנו התחיל הדיון. נכון, אותך זה לא שיכנע – אבל רבים אחרים כן (הרבה יותר מהדרכה בבית הספר, למשל).
אני לא הולך לקולנוע, קורא ספרים או רואה הצגות בשביל מסרים
חשובים ככל שיהיו. "סמים זה רע" הוא מסר חשוב (עד מידה מסוימת), אבל זו ממש לא הצדקה להפיק סרט, בשביל דברים מסוג זה קיימת הטלוויזיה החינוכית. "אנשים במצבי לחץ משנים את אופיים"? איזה מין מסר זה? ואני בכלל לא חושב שאפילו מפיקי ה"קיוב" (שגם אני אהבתי, אגב) חשבו עליו. הם רצו להפיק סרט אימה / מתח אפקטיווי, והצליחו בזה. "קיוב" אינו סרט גדול, אבל בתחומו שלו הוא היה יעיל מאד, וזה בעיני חשוב וטוב הרבה יותר מאשר סרטים יומרניים שלא עומד מאחוריהם דבר. "רקוויאם לחלום", למשל.
בוודאי שזו הצדקה
כי הטלוויזיה החינוכית היא לא עלילתית, וכאשר היא עלילתית, היא עושה את זה רע. כל מדיום יכול לשמש להעברת מסרים, ואין בזה שום דבר רע. לא, תן לי לחדד: אין שום דבר במדיום הקולנועי שהופך אותו למתאים פחות להעברת מסרים. לא, תן לי להבהיר: אני חושב שסיפורים (ספרים, סרטים, סדרות טלוויזיה) שיש בהם מסר הם טובים יותר, וכיוון שהמדיום החביב עלי ביותר כרגע הוא קולנוע, אני שמח במיוחד להיתקל בסרט טוב ובעל מסר.
וזו בדיוק הסיבה שחשבתי שקיוב הוא סרט טוב – מבחינת מתח/אימה הוא לא היה אפקטיבי במיוחד (מבחינתי), אבל הוא הדגים נהדר דינימיקה קבוצתית, ובעיקר אישית, תחת לחץ. לכן אני אוהב אותו, ומה שיותר חשוב, לכן נהנתי ממנו יותר.
אבל בשביל שנבין אם אנחנו מדברים על אותו הדבר – אתה מוכן להגדיר למה כוונתך ב'מסר'? וכהגדרת בונוס, למה אתה חושב שמבחינה אובייקטיבית (סובייקטיבית הכל הולך, כמובן) הקולנוע לא מתאים להעברת מסרים?
או שמא טענתך היא שמסר אינו מספיק? בוודאי שהוא אינו מספיק, לפחות לרוב – סרט טוב מכיל תמהיל של רכיבים מוצלחים, ולא רק מידה גדושה מאחד מהם. ישנם כמה יוצאים מהכלל, בהם המידה הגדושה מקורית, מעניינת או חשובה כל-כך שאני נהנה מהסרט גם אם שאר הרכיבים לוקים בחסר (למשל 'חיים בהקיץ' ו'עיר החטאים'). אבל מבחינתי, אחד הרכיבים החשובים הוא המסר – סרט שלא מכיל מנה נאה של מסרים ו/או תובנות יצטרך לפצות בשאר הקריטריונים.
נראה לי ש...
רני יוצא נגד סרטים שבהם המסר הוא חד וברור מדי, ומעדיף סרטים יותר אמביוולנטיים שמעלים דיון במקום להעביר מסר אחיד. אני חצי מסכים וחצי לא מסכים עם זה. מצד אחד, אני לא אוהב סרטים שבהם האג'נדה של היוצר יותר מדי ברורה, וכל פריים צועק "אתם רואים??? סמים זה רע! צריך ללכת לבית ספר!" (זה לאו דווקא חייב להיות מסר כזה שמרני. לפני כמה ימים ראיתי בטלוויזיה סרט גרוע להפליא בשם saved, שהבהיר באופן חד וברור שהנצרות זה רע ושנוצרים זה רע ושכנסייה זה רע. גם אם אין לי בעיה עם המסר, יש לי בעיה עם איך שהוא מועבר). מצד שני, סרט שלא יכול לקחת עמדה מרגיש לי קצת אנמי. אני חושב שזו אחת הסיבות שנורא אהבתי את 'היסטוריה של אלימות'. מצד אחד אתה מרגיש שלבמאי יש עמדה מבוססת, הוא לא הססני מדי. מצד שני, אין לי שמץ של מושג מה העמדה שלו, הסרט גרם לי לחשוב על זה בעצמי.
'גאולה' הוא לא סרט אנטי נוצרי כמו ש'דוגמה' הוא לא סרט אנטי נוצרי – שניהם סרטים שניסו (ואולי הצליחו) לעשות פרובוקציה על חשבון נוצרים אדוקים מטומטמים, ואז לכסות לעצמם את התחת עם איזה נאום של "אנחנו אוהבים את ישו ואלוהים, אנחנו פשוט לא מסכימים עם הדרך שבה אתם רואים אותו", כשבעצם לי היה נורא ברור שהפואנטה היחידה של הסרט היתה להגיד "אתם נוצרים מטומטמים חחחח!!111".
תראה, כשכל האנשים בסרט קתולים, יוצא שיש בסרט גם קתולים רעים. אי אפשר להתחמק מזה. שים לב שפרט לדמות ההיא של מנדי מור, לא נראה שחברת בית הספר נוקטת בסנקציות שליליות כלפי ההריון של ג'ינה מאלון. ההתחלה של הסרט באמת רומזת שהגישה הולכת להיות ארסית (המוסד להומואים, היהודיה הכופרת וכו'), אבל בתם האקספוזיציה נעלם כל הארס ונשארים רק האב, הבן ורוח הקודש.
'דוגמה' הוא סרט הרבה יותר קיצוני בגישה שלו. הוא גם מעצבן יותר, כיוון שבמקום לבקר את הנצרות הוא עסוק בלהשליך בוץ לכל כיוון אפשרי.
לא נוקטים בסנקציות כלפי ההריון שלה, כי לפי מה שזכור לי היא שומרת את זה בסוד עד שמגלים את זה מהחיטוט בארון שלה, וכשאמא שלה מגלה את זה היא מחליטה חד משמעית לשלוח אותה למוסד להומואים הזה, בהמלצת המנהל\כומר\מה שהוא לא היה (האבא של הסקייטר המעצבן, נו). מה שאומר ששניהם יוצאים פארשים. הדמויות היחידות שמוצגות כחיוביות וצודקות בסרט הן ג'ינה מאלון, היהודייה ההיא, הילד הנכה והסקייטר. ג'ינה מאלון כפרה בנצרות, היהודייה יהודייה, לא ממש זכור לי מה עשה הנכה, אבל הוא לא עשה או אמר שום דבר פרו קתולי או פרו נוצרי ככה שאני מניח שהוא לא בעד זה, והסקייטר דביל וגם לא עושה כלום חוץ מלהיות מאוהב בג'ינה מאלון. אה, והוא גם ממרה את פי אביו הכומר, מה שגם יכול להיתפס כמרידה בנצרות.
כל שאר הנוצרים מוצגים או כרשעים או כסתם אידיוטים.
אבל איך הגעת למסקנה שהסרט הזה אנטי-נוצרי? אם הוא "נגד" משהו הייתי אומר שהוא נגד אולטרה-שמרנות נוצרית. לא היה כאן ניסיון להגיד משהו על נוצרים או על הנצרות כדת, אלא על זרם מסוים שמשתמש בדת באופן מסוים.
נו, בסדר
ניסיתי לפשט כדי שאני אוכל להכניס את זה במשפט אחד, אני רואה שלא הלך לי. ברור לי שהסרט לא אומר "אלוהים הוא חרא וישו הוא חרא", וברור לי שהסרט יוצא נגד שמרנות ונגד חוסר הסובלנות וחוסר קבלת השונה ולא נגד אלוהים וישו. מצד שני, אי אפשר להגיד שסרט שתומך בהומוסקסואליות ובהריון מחוץ לנישואין שהוא מאוד פרו-נוצרי. הקשקוש בסוף בנוגע ל"יש אלוהים והוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו רק שאני מבינה אותו לא כמו האחרים כי אני יותר חכמה ואני מבינה שלא אכפת לו מהומואים" נראה לי יותר כמו תירוץ, דרך להעביר את הסרט בלי לצאת יותר מדי מתלהמים. לדעתי, זה לא עבד. אבל נראה לי שפה אנחנו גם גולשים לדיון תיאולוגי יותר, אז…
הוא יכול להיות מאוד פרו-נוצרי.
עם כל הכבוד לכנסייה הקתולית, כל אחד חופשי לפרש את הדת כרצונו. זה לא מדע. בלי קשר למטרה של היוצרים, בסרט רואים שאפשר להיות גם נוצרי מאמין וגם "ליברל מסריח". בכך הוא מרחיב, בתיאוריה, את קבוצת הליברלים שעשויים לקבל את הנצרות למרות השם הרע שעשו לה קבוצות שמרניות כאלה או אחרות.
כמו שאמרתי, פה זה מתחיל להיות עוד יותר
אז אני מעדיף להפסיק את הדיון פה. אני רק אגיד שאני מאוד לא מסכים איתך, ושאם אתה רוצה אפשר להמשיך את הדיון במייל. פה זה לא המקום.
א. קרא את התגובה שמתחתיי
ב. לא אמרתי שקולנוע אינו מתאים להעברת מסרים. להיפך: הוא מאד מתאים (וסרטי תעמולה מניפולטיביים, בהם עלילתיים, מכל הזמנים יעידו על כך). אני פשוט לא חושב שזה קולנוע טוב. אני בהחלט מעדיף סרטים שמעלים הרהורים ומעוררים דיונים כשנקודת המבט של הבמאי מורגשת בהם, מאשר סרטים שמביעים עמדות חדות כל כך עד שהתחושה היא כמעט של סרט בטלוויזיה החינוכית. יש לי בעיה עם קולנוע מגויס, לאיזו מטרה שלא תהיה.
"תפוז מכני" הוא דוגמא לסרט שבו עמדתו המוסרית של הבמאי ברורה, אבל הסרט מצליח להביא כל כך הרבה זויות שונות לסוגיות שהוא מעלה, עד שהיו לא מעטים שחשבו שהסרט תומך באלימות ולא קלטו את נקודת המבט ההומנית שבמרכזו.
"דו"ח מיוחד" ו"בלייד ראנר" הם שני סרטים נוספים שמצליחים להעלות הרהורים על טבעו של האדם וסוגיות מוסריות שנגזרות מכך, והם עושים זאת באופן אינטיליגנטי שלא מעביר איזשהו "מסר" חד כתער.
ואחד הסרטים המעניינים, אם כי גם הבעייתיים מכולם: "אושר". סרט שהצליח לי לגרום סימפטיה מסוימת לדמות שמבחינה מוסרית אין לי אלא לחוש אליה תיעוב מוחלט. עבודה נפלאה של במאי, עמדה מוסרית בעייתית.
הבנתי
עם העמדה הזאת אני דווקא (לרוב), מסכים. גם אני לא אוהב שמאכילים אותי בכפית או אומרים לי "לא! אסור! ילד רע! ילד רע!", וגוונים של אפור זה לרוב יותר מעניין משחור ולבן. במלים אחרות, שנינו מסכימים שעדיף שלסרטים לא יהיה מסר (כלשונך), רק שאני לא קורא לזה 'מסר'.
או קיי. בסדר :-)
זה לא הוגן...
הרי זה דיי ברור שאם מספר האנשים שראה את "עיר החטאים" יהיה שווה לזה שראה "התרסקות" אז "התרסקות" היה מוביל… נו באמת הוא פשוט סרט יותר טוב!!
אפס, אווווו... אני אפס, אווווו...
אפס. זה בדיוק מספר הסרטים להם הצבעתי ונכנסו לסקר. הכי קרובים היו היסטוריה של אלימות ולמצוא את ארץ לעולם לא בעשיריה השניה. השאר אפילו לא קרובים.
את וולאס וגרומיט, חתונת הרפאים וקינג קונג לא ראיתי. באמת שרציתי, אני נשבע, אבל פשוט לא יצא (וכן, אני מודע לכך שזורקים שם דינוזארים).
מיליון דולר בייבי – זוכה פינגווין הזהב לסרט הכי אוברייטד של השנה. מצטער, פשוט לא עשה לי את זה. כנ"ל לגבי התרסקות ובאטמן מתחיל שהיו מועמדים באותה קטגוריה.
מלחמת העולמות – זוכה פינגווין הזהב לאפקטים שהם באמת מהטובים שראיתי בימי חיי. לצערי, עלילה עם חורים קוסמיים וסיום עליו ראוי לשלוח את המוסד בעקבותיו של שפילברג, מורידים לסרט הרבה נקודות אצלי.
הארי פוטר וגביע האש – ראיתי בקולנוע ובסה"כ אהבתי, אבל לא מספיק בכדי להצביע.
התלבטתי בין עיר החטאים וצ'רלי בממלכת השוקולד. משני הסרטים מאוד נהנתי, שניהם מאוד מסוגננים ומושקעים ובועטי תחת באופן כללי. בסופו של דבר, בחרתי בצ'רלי (זוכה פינגווין הזהב לפסקול הטוב ביותר) מכיוון שמבין שני הסרטים, הוא זה שאני הכי יכול לראות את עצמי נהנה ממנו שוב ושוב.
אם זה מעודד אותך,
יש סיכוי לא רע שהמוסד אכן בעקבות שפילברג, גם אם כתוצאה מהסרט הלא נכון.
אם זה מעודד אותך,
מדינת ישראל מעולם לא הכירה רשמית בשפילברג כאחראי לסרט "מינכן". מצד שני, מדינת ישראל גם מעולם לא הכחישה קשר בין השניים.
מדינת ישראל זה מחלקה של המוסד, נכון?
נדמה לי שראיתי משהו לגבי זה בסרטים אמריקאים…
דילמה.
האמת היא שלא ממש ידעתי למי להצביע. מהשלישיה הפותחת שלי נכנסו כל הסרטים (באטמן, מלחמת וקינג) וכמו שזה נאה כרגע, אף אחד מהם לא יגיע לצמרת ("עיר החטאים", שכמו שזה נראה כרגע כן יגיע, הוא סרט טוב – אבל לא סרט השנה). אז למי מצביעים? אני אלך על הסרט שכרגע נראה שצרך הכי הרבה עזרה, "באטמן מתחיל".
לטעמי שנה נהדרת.
שום סרטי ענק. שום יצירות מופת עתירות רבדים, אבל מלא סרטים טובים, ורק בשבילם אנשים הולכים לקולנוע. לא?
את הסיכום הרחב שלי כבר עשיתי בטקס של רד פיש, לכן רק אכתוב פה כמה נתונים סטיסטיים: ראיתי 8 מהסרטים שנכנסו לרשימה (את "וואלס וגרומיט" ואת "מיליון דולר בייבי" לצערי פיספסתי) המקום הראשון, השלישי, הרביעי, השישי והשביעי שלי נבחרו לסקר. מאוד התאכזבתי שלא ראיתי את "הגנן המסור" ואת "קרוב יותר" ברשימה. דווקא חשבתי שיותר אנשים יאהבו אותם.
אבל עכשיו,אני רוצה לדבר על סין סיטי, שהוא כרגע, הסרט שאני הכי שונא בעולם כולו. הרבה שחקנים יפים, צילום נהדר, ומה עוד? אלימות. הרבה אלימות. הרבה עד להקיא אלימות. רודריגז בסרט הזה הראה שהוא אולי מתקרב לטרנטינו מבחינת האסטטיקה והמגניבות, אבל מבחינת העומק והרגש, הוא מפספס לחלוטין. אפילו את הרמיזות לפילם-נואר לא אהבתי, לצרות שהם כנראה היו התיחכום היחיד בסרט. אבל מה לעשות- אני מעדיף בסרטים שלי יותר מסתם אלימות.
הצבעתי, כמובן, למלחמת העולמות. הדבר היחיד השנה שהיה קרוב איכשהו ללהיות יצירת מופת. סרט מדהים.
מוזר.
זה מה שקיבלתי דווקא ממלחמת העולמות. "הרבה אלימות".
פספסתי את הסקר המקדים, כמובן.
לא שאני יודעת איך, אבל מילא. סביר להניח שאת ההצבעות שלי הייתם יכולים להוסיף בקלות לסרטים שכבר ברשימה [פרט לטירה הנעה, כמובן].
ואכן, הבחירה השנה קשה ביותר.
א. אין שרה. מינוס ענק לסקר כל כך מכובד, בהחלט.
את עיר החטאים, וואלס וגרומיט [רציתי!] מיליון דולר בייבי והתרסקות לא יצא לי לראות. התנצלותי עימם.
את צ'ארלי בממלכת השוקולד אהבתי מאוד, אבל הוא לא נחרט לי בזיכרון, משום מה. דבר יוצא דופן לסרטים של ברטון וג'וני.
בעיניי, גם באטמן מתחיל ומלחמת העולמות לא היו סרטים מבריקים. באטמן די עצבן אותי, ולמרות שאני אוהבת מאוד את קרוז ואת האפקטים המצויינים, הסרט היה הרבה יותר דומה לגבינת צ'דר ועם סוף ממש ממש מחורבן. הלאה.
קינג קונג היה סרט טוב. אחלה גורילה, אחלה דינוזאורים, ואפילו האפקטים הדו שכבתיים לא הפריעו לי כל כך, במבט לאחור. אבל הוא גם סרט קצת מייגע, ודי ברור שג'קסון לא בדיוק היה מפוקס על הכיוון שלו. חוץ מזה, נעמי ווטס עצבנה אותי.
[אבל ג'ק בלק באמת היה נפלא].
הקרב הצמוד היה בין חתונת רפאים להגביע האש. מצד אחד, סרט של טים ברטון. ג'וני דפ מדובב. דני אלפמן מלחין. אנימציה נפלאה, דמויות ראשיות נהדרות וסוף שהוא מפח נפש עצום.
מצד שני, סרט המשך בסדרה המבחילה של הסרטים, עם שחקן ראשי שצב היה הרבה יותר מוצלח ממנו [כן, גם בקטעי הקווידיץ'], ועד היום היסטוריה של גועל נפש על המסך.
לא מבשר טובות.
אבל הארי פוטר קנה אותי. לגמרי. הוא היה פוטריסטי במלוא מובן המילה – עם הקסם שנלווה לעולם, עם ההומור הנפלא [ואפשר לסלוח על הרמיזות להארי/סדריק] עם עין הזעם מודי, עם קטע הנמייה. עם כל הדברים החשובים שהופיעו בספר. ואפילו רדקליף הפך להיות שחקן. לא מבריק במיוחד, אבל כבר לא כואב לראות אותו.
כנראה שזה בגלל שידעתי מראש שחתונת רפאים יהיה סרט נפלא. ידעתי שאי אפשר ליפול עם סרט כזה. וכשהוא לא נפל, הייתי מאושרת בחלקי. אבל הארי פוטר הפתיע אותי. הוא גרם לי להאמין שיש עוד תקווה לסדרת הסרטים עם הסיפתח האומלל הזה.
ועל זה, הוא זוכה, בכל בכבוד הראוי, לקולי.
התלבטות בין 3:
א. "התרסקות": סרט יוצא מן הכלל. מיוחד, מלווה באוירה קודרת, דרמטי באופן מקסימלי, אבל לא עד כדי קיטשיות, ובעיקר סרט שמכאיב לך עמוק עמוק בלב, ולא עוזב אותך גם אח"כ.
למה לא?: כי הוא הזכיר לי פרק ממש ארוך של "משמרת שלישית" או "המגן". שזה לא דבר רע בכלל בפני עצמו, אבל פשוט מזכיר לי שכבר חוויתי את זה בעבר.
ב. "קינג קונג": הסרט באמת היה מצויין, היה בו הכל ובדיוק במינון הנכון, רק חבל שהיה ברשימה שילוב אחר שלא יכולתי להתעלם ממנו. והוא:
ג. "צ'רלי בממלכת השוקולד": טים ברטון, ג'וני דפ, ואלפי אומפה לומפה אחד. מקורי, מרגש, מצחיק, מאוד ביזארי, ומעוצב בצורה מהממת. אין לי מה להוסיף – זה סרט נהדר.
היה יכול להיכנס לשלישיה הפותחת: "עיר החטאים". למה כן?: כי הוא אחד מסרטי המקורי מענין לא קונבנציונאלי משהו שלא ראית לפני זה. למה לא?: היו בו יותר מדי חסרונות – היה מאוד קשה לעקוב אחר חלקים מסוימים בעלילה, והמשחק המוגזם, כמה שתגידו שזה בכוונה כדי להקצין את דמויות הקומיקס, פשוט לא דיבר אלי רוב הזמן. יכול להיות שאני פשוט עדין לא מוכנה לסרט כזה.
והזוכה הוא...
ראיתי את כל הסרטים בסקר מלבד "וואלס וגרומיט" ו"באטמן מתחיל". שמפליא שהוא (עם דגש על ה-הוא) עלה לסקר ולא 'הגנן המסור' שלדעתי הוא סרט השנה, והוא רק מגבש את דעתי שמיירלס הוא אחד הבמאים הטובים ביותר כיום -סמאח.
) 'צארלי וממלכת השוקולד.
הסרטים שהכי נהנתי מהם השנה הם נרניה, הארי פוטר.
קונג אני לא בטוח אם נהנתי ממנו, בגלל התנאים המחפירים של גיל שהרסו לי את כל החוייה.
בגלל זה (אולי) אני יכול להבין את רד שבחר אותו לסרט השנה… הסרטים שהכי נהנתי מהם לא קיבלו את קולי כיוון שמבחינה ערכית אני לא יכול לעשות זאת.. לכן הצבעתי ל'מיליון דולר בייבי' (עקב חסרונו של הגנן..) כי יש בו דרמה מעולה, שחקנים מעולים וסיפור חיים מדהים… התרסקות מבחינתי מקום שני (בסקר כמובן).
-סרט האפקטים של השנה- הוא 'מלחמת העולמות'
-הסרט הזר-
'להרגיש בבית' למרות התלבטות קשה עם 'מחול הפיגיונות'
-הסרט הפסיכודלי, המוזר והציני
שאני לא בטוח שהוא בכלל סרט ילדים (רגע, יש בכלל מגמה כזאת?
-סרט הקומיקס הטוב של השנה-
'עיר החטאים' שהיה מעומד לסרט השנה.. ואצלי הוא תופס את אחד מהמקומות הגבוהים…
-הסרט המקסים והשנוא על כולם הוא- אליזבט'און…
-הקומדיה-
'בתול בן 40'
הסרט המשפחתי של השנה-
'נרניה' החמים ושובה הלב..
-הסדרה הטובה ביותר-
כמובן, 'הסופרנוס' (העונה החמישית) הפרקים האחרונים ערערו אותי נפשית, אוה! איזה דרמה.. ומי שראה מבין על מה אני מדבר…
(יכול להיות ששכחתי כמה סרטים)
משפט סיכום- הייתה שנה אחלה!
דירוג מעולה
הא מיסטר פינק…אנחנו נפגשים שוב…
לא ראיתי את הגנן המסור, צ'ארלי, וואלס, באטמן, להרגיש בבית ואת מחול הפיגיונות אבל אני חייב להסכים איתך בקשר לשאר הסרטים שציינת…
גם אני חושב שהסרט אליזבת'טאון
שנוא על ידי המבקרים ללא סיבה הניכרת לעין…וגם אני סבלתי קשות מההקרנה של קינג קונג.
אני חושב שדירגת את הסרטים בצורה טובה מאוד אך טני נאלצתי לבחור בעיר החטאים כסרט השנה שלי כי פשוט נהניתי ממנו…ולא היה לי כוח לכתוב יותר מדי…חח
בחירה קשה
הרבה מהסרטים שבחרתי הגיעו לעשיריה הפותחת, ולא פלא – מאוד קל לרצות אותי עם גורילה ענקית, סצנת מרדף על מטאטא ודם מונוכרומטי במקומות הנכונים. זו גם הסיבה שהבחירה מתוך העשרה הגדולים היתה קשה; איך אפשר להעמיד למבחן את שובו של וולדמורט מול ערימת ברכיוזאורים? את ג'וני דפ מול ג'וני דפ?
בסופו של דבר בחרתי במבחן הפשוט ביותר – איזה סרט הייתי נהנית לראות שוב. צ'רלי, על כל מקסימותו, נפסל, באטמן לא עניין אותי עד כדי כך, קינג קונג היה /כל כך/ ארוך שאולי הייתי משלמת בשביל לראות גורילה קורעת את הצורה לדינוזאורים אבל לא בשביל שלוש שעות שלמות של זה, חתונת רפאים אפילו לא הרשים אותי מספיק בצפיה ראשונה, הארי פוטר היה מגניב לאללה אבל לא עבר צפיה נוספת וגרומיט הוא אחלה כלב לסטוץ של לילה אחד.
הסרט היחיד שראיתי פעמיים ונהניתי בשתיהן (אם כי מקורות מוסרים שהפעם השלישית היא כבר פעמיים יותר מדי) הוא עיר החטאים, ולכן למרות ההשתלחויות הנמרצות שנזרקו כאן, הוא הבחירה שלי.
הארי פוטר וגביע האש - סרט השנה שלי
שמחתי לראות ששלושה מארבעת הסרטים שהצבעתי להם נכנסו לעשיריה הראשונה: גביע האש, צ'רלי בממלכת השוקולד, ובאטמן מתחיל. (נרניה לא נכנס).
אני בספק אם הארי ינצח פה, אבל אני מהמרת על מקום 3-4.
Tיך הסיטוריה של אלימות לא נכנס!
בלי היסטוריה של אלימות נותרתי בלב בררה לבחור בסין סיטי המהנה, האירוני, החכם והאפל. וחבל כי גם עמוק במים ובמיוחד היסטוריה של לימות יותר טובים!
הוא כמעט, כמעט נכנס.
אם היו 11 מקומות בסקר, או אפילו 10 ורבע, הוא היה נכנס. באמת הייתי שמח אם הוא היה נכנס, רק כדי שיהיה יותר איזון לכל הבלוקבאסטרים.
תגובה ראשונה שלי לסקר השנה...
כל שנה אני מצביע, אבל אף פעם לא מפרסם תגובה שמסבירה את ההצבעה. השנה הזו שונה, גם בגלל ש(מסתבר) שראיתי הרבה מאד סרטים השנה, ויכולתי לעשות את הבחירה לסרט השנה בלב שלם, וגם בגלל שמתוך העשירייה הנבחרת יש המון סרטים שהיו מצויינים לדעתי, אבל בכל זאת הבחירה הייתה ברורה לי מההתחלה.
אז רק לצורך הבהרה, מתוך העשירייה לא ראיתי את וולאס וגרומיט, חתונת הרפאים, והארי פוטר (למרות שאת האחרון אני מרגיש שבכל זאת ראיתי).
סרטים נוספים שהצבעתי להם בסקר המקדים: שר המלחמה, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, ומלחמת הכוכבים: פרק 3.
לעניין.
קינג קונג: ראיתי בקולנוע לא מזמן, באמת סרט מצויין ברמה הטכנית וגם בפאן הטהור שלו. הרבה רגעי וואו, אבל בכל זאת, ארוך מדי, ומדיף ריח חזק של עריכה לא חכמה ורחמנית מדי של פיטר ג'קסון.
צ'רלי בממלכת השוקולד: ראיתי עם האקסית בקולנוע, ומאד נהנינו מהסרט הצבעוני, מהשירים המעולים, ומהמשחק של ג'וני דפ בתפקיד מייקל ג'ק.. סליחה ווילי וונקה. הסרט לכל אורכו היה מצויין, אבל היו חסר לו קליימקס טוב.
התרסקות: ראיתי בדיוידי, ולא אהבתי בכלל. סרט מסובך, עם המון דמויות, מה שתמיד מקשה עלי להתחבר לסרטים. העלילות השונות באמת נחמדות וגם ההתחברויות ביניהם, אבל פשוט לא התחברתי מבחינה רגשית לסרט.
מלחמת העולמות: לטעמי, סרט הפעולה של השנה, למרות שבאיכות הכללית הוא מתחת לעיר החטאים, מבחינת האקשן המסעיר הוא עולה עליו. ראיתי אותו בקולנוע עם אבא שלי שנורא אוהב את הספר והסרט המקוריים, ולמרות השינוי מהמקור הוא אישר שזוהי גרסא חדשה ומעולה לקלאסיקת הטראש הישנה.
באטמן מתחיל: ראיתי בדיוידי עם חברים אוהדי באטמן. בתור אחד שאהב גם את סרטי באטמן הישנים (כולם), בכל זאת שמחתי לראות טייק קצת יותר רציני ואפל על הדמות המאד אהובה עלי. למרות זאת הסרט פשוט צועק "הקדמה" לכל אורכו, וגם הרשעים לא היו מלהיבים במיוחד. היה מוזר גם לראות סרט קומיקס שהוא מאד רציני לכל אורכו ואין בו קטעי פאן. מוזר, אבל נחמד. נקודת פתיחה מרשימה לסדרת סרטים חדשה.
עיר החטאים: סרט הקומיקס של השנה ללא ספק, והמקום השני מבחינתי לסרט השנה. הייתה לי מלחמה ארוכה להשכיר אותו בדיוידי עם חברים שלא שמעו אליו ורצו לקחת במקום את קונסטנטין (שעד היום הצלחתי להימנע ממנו). אף אחד לא התחרט על הזמן שהשקענו בו, ונהנינו מאד לראותו אותו ולהתלהב מהוואן ליינרס המגניבות של הדמויות ומכמויות הדם והאלימות שנשפכו שם. אני לא יודע אם אני מחכה לסרט ההמשך, אבל מאד מאד נהניתי מהמקור ואני מת לצפייה שנייה.
ובמקום הראשון, ללא צל של ספק, נמצא מיליון דולר בייבי. בשביל כאלה סרטים אני הולך לקולנוע. סרט מעולה, מרגש ברמות, ואפילו סוחט דמעות. שתי צפיות, בקולנוע ובדיוידי, לא הספיקו לי בשביל למצות את הסרט הבאמת מצויין הזה. גם הצילום המעולים של הקרבות, גם הדמויות העגולות, וכמובן שסיום הסרט עשה את שלו והפך אותו למיוחד באמת. ח"ח לכל השחקנים, ובאמת שתתנו לי סרט אחד כזה בשנה ואני מסופק.
אז לסיכום ההודעה הארוכה ביותר שלי בעין הדג מאז ומעולo, הייתה שנה מעולה לסרטים, ושנה מעולה לעין הדג. מאד נהניתי כשותף סמוי וקורא אדוק, ואני מקווה ששנה הבאה תהיה אפילו יותר טובה. עכשיו, אחרי שסאגת מלחמת הכוכבים הלכה בעקבות מטריקס ושר הטבעות ונגמרה, אני חושב שהגיע הזמן לאיזו סדרת סרטים חדשה וממכרת (הארי פוטר ונרניה לא נכנסים לקטגוריה, תודה).
שנה טובה!
יאללה קונג
ראיתי את כל הסרטים ברשימה, ולמעט "התרסקות" נהניתי מכולם ברמה כזו או אחרת.
הסיבה שהקול שלי הולך דווקא ל"קינג קונג" היא שההתלהבות שלי בזמן הצפייה בו הזכירה לי את ההתלהבות שלי בזמן שראיתי את "פארק היורה" בפעם הראשונה – ובזמן הצפייה ב"פארק היורה" היה הרבה הרבה יותר קל להלהיב אותי. גם כי הייתי בן עשר וחצי, גם כי הדבר הכי אלים שראיתי עד אז היה כנראה "אלדין" וגם לא היה לי שום דבר שאפילו מתקרב לידע מוקדם על הסרט, ברמה כזו שכשאבא שלי בא ושאל אותי וחבר שהיה אצלי אם אנחנו רוצים ללכת לפארק היורה, חשבתי ברגע הראשון שהוא מציע לנו לבקר באיזשהו פארק.
אני די מופתע מהיתרון המוחץ של "עיר החטאים" בפסגה, אגב. הייתי בטוח שהולך להיות קרב צמוד ורב משתתפים.
ניחוש לגבי הסקר של שנה הבאה
סרט השנה של עין הדג לשנת 2006 יהיה אחד מהשניים הבאים:
Happy Feet – סרט אנימציה אוסטרלי בבימויו של ג'ורג' מילר (מקס הזועם, המכשפות מאיסטוויק, השמן של לורנצו), על עולמם של פינגווינים קיסריים שמוצאים את בני/ות זוגם בעזרת שירה. פינגווין אחד נולד ללא יכולת שירה, אבל עם כשרון טבעי לרקוד סטפס. קולות: יו ג'קמן, ניקול קידמן, בריטני מרפי, רובין וויליאמס ואיזה אחד, אלייז'ה ווד שמו.
בובי – דרמה בבימויו של השחקן אמיליו אסטבז (שגם כתב את התסריט). הסרט עוסק בחקירת ההתנקשות בסנטור רוברט קנדי ב-1968, כאשר 22 אנשים ששהו במלון בזמן הרצח מתושאלים על המאורעות. בין השחקנים הרבים, ניתן למצוא את: אנתוני הופקינס, לינדזי לוהן, דמי מור, שרון סטון, אמיליו אסטבז עצמו, הארי בלפונטה, מוס דף, לורנס פישבורן, הת'ר גרהם, הלן האנט, אשטון קוצ'ר, וויליאם אייץ'. מייסי, מרטין שין, מניח רעפים נוצרי ושחקן כלשהו בשם אלייז'ה ווד.
שכחת אפשרות נוספת
'בלי חוקים' (Green Street Hooligans) – סיפורו של אמריקאי המגיע ללונדון ונחשף לעולמם המחתרתי של אוהדי הכדורגל האלימים. עם צ'רלי האנם, קלייר פורלאני ואלייז'ה ווד.
סטופ דה פרסס
שניים מהחמישייה שלי – עיר החטאים (3) ומיליון דולר בייבי (4) נכנסו לעשירייה, שזה אחוז יחסית נמוך לשנים קודמות, וגם שנה שנייה ברציפות שסרט השנה שלי לא חודר לעשירייה (השנה זה היה קרוב מאוד, ולו 'היסטוריה של אלימות' היה קצת פחות ותיק, אולי הייתה לי החלטה קלה למי להצביע). שאר השלישייה שלי תפסה מקום טוב בעשירייה השנייה.
להלכה, לא היתה לי סיבה לא להצביע לסרט האהוב ביותר עלי שנכנס – עיר החטאים – אלא שאתמול הייתי בקולנוע, וראיתי סוף סוף את חתונת הרפאים של ברטון. והוא היה כל-כך טוב, שהוא קיבל את קולי.
בחירות 2005
אאל"ט, ארבעה מחמשת הסרטים המוצבעים על ידי הגיעו לעשרת הגדולים. החמישי הוא "סודות נעולים", שלהנחתי אני היחיד שנתן לו את הכבוד הראוי לו כי הוא סרט באמת מצוין, ולעזאזל העולם.
ראיתי תשעה מעשרת הסרטים, ואני מוכרח לומר שעל אף שהקהל נעדר מהאולמות, זו הייתה שנה מוצלחת למדי. לפחות עד שהגיע נרניה שהוכיח שגם אם הטריילר גדול מהחיים, עדיין יש מקום להשתמש בציפיותומט.
להלן הדירוג שלי לתואר "סרט השנה", מהמעפ"ן למעפ"ג:
10. התרסקות טרם ראיתי. וציפור קטנה לוחשת לי שאני גם לא אראה בזמן הקרוב.
9. וולאס וגרומיט והארנב הקטלני סרט מצחיק ועשוי היטב, שהחוויה שלי ממנו קצת נדפקה בשל עייפות החומר (פלסטלינה, נדמה לי). אני לא מוצא סיבה מיוחדת למה הוא עדיף על, למשל, "פגוש את היונים", והוא בטח לא סרט השנה או משהו כזה.
8. מיליון דולר בייבי סיפור שחוק שמסופר בעצם כל שנה בגרסה אחרת, שתמיד תגרוף אוסקרים ותסחוף את המבקרים. למרות הכל, הצליח לא לשעמם ולא בייש את הפירמה. הילארי סוואנק טובה מאוד, קלינט איסטווד בסדר, מורגן פרימן עושה את אותה דמות כבר שלושים שנה (ועדיין מעסיקים אותו) אז כנראה שהוא טוב.
7. חתונת רפאים סרט נהדר של ברטון. קצת קצר לטעמי והעלילה פשוטה מדי, לא מתפתחת ודי סובבת סביב עצמה כל הזמן וזה ממש מעצבן בשלב כלשהו. חוץ מזה הביצוע מעולה ובשנים יותר שחונות הסרט הזה היה מגיע לחמישיה המובילה.
6. באטמן מתחיל הבאטמן הכי טוב בסדרה, מה שאומר שאולי כדאי היה לעשות אותו יותר אפל מלכתחילה. קיליאן מרפי תגלית השנה (והגדיל לעשות בהופעה אפילו עוד יותר טובה ב"טיסת לילה"), הסיפור מרתק והבימוי מפעים. ליאם ניסן טוב מאוד, כריסטיאן בייל בסדר, מורגן פרימן עושה את אותה דמות כבר שלושים שנה (ועדיין מעסיקים אותו) אז כנראה שהוא טוב. שתי נקודות יורדות על העיצוב המ-ז-ע-ז-ע של הבאט-מוביל.
5. הארי פוטר וגביע האש למותר לציין שראיתי את הסרט רק אחרי פרסום הסקר הקודם. סרט מצויין אבל אין לו זכות קיום בלי הספר (להבדיל משר"ה, למשל). מעבר לכך הוא הסרט הטוב בסדרה עד עכשיו. כושר המשחק של רון ירד, של הארי עלה, והרמיוני הילדה הכי חמודה באנגליה. אלאסטור מודי בביצוע מרשים. העובדה שהסרט משמיט את רוב פרטי הספר מוכיחה סופית שחייבים לחלק כל ספר לשני סרטים.
4. צ'רלי בממלכת השוקולד הברטון של השנה. ג'וני דפ בהופעה כן נשכחת הפעם. אל דאגה, הוא עדיין מעולה. העיצוב הסוריאליסטי עושה את הסרט, דיפ רוי כאינספור אומפה-לומפה בשירים מתוזמנים היטב. סרט מצחיק אבל מפחיד, אכזרי אבל לא אלים. מוזר ונהדר.
3. מלחמת העולמות פעם ראשונה שהסוף הדביק של ספילברג באמת מפריע לי. אבל בואו נחתוך את עשר הדקות האחרונות ונשכנע את עצמנו שיש גם מסר מאחורי כל הבודג'רס: סרט מפחיד ומבוצע לעילא ולעילא. סצנות הברקים והפריצה מהאדמה מהגדולות בתולדות הקולנוע. מבוסס על שובר-ספריות, טום קרוז בתפקיד הראשי, דקוטה פנינג עושה את אותה דמות כבר שלושים סרטים (ועדיין מעסיקים אותה) אז כנראה שהיא טובה. סרט גדול שצריך לראות על מסך גדול.
2. עיר החטאים היה מתמודד רציני על המקום הראשון (אני רואה שגם כנראה יזכה בו בסקר). מבחינה חזותית זה אולי הסרט היפה שראיתי. הסיפורים מעניינים כל אחד כשלעצמו אבל החיבור ביניהם בעייתי. הכל רץ נורא מהר, ולפעמים יותר מדי זה פחות מדי. שחקנים טובים שלא מטביעים חותם כי הגרפיקה המהפנטת גדולה עליהם. טוב, במקרה הזה אי אפשר להאשים אותם. אחרי שלוש פעמים שסרט עם אלייז'ה ווד לוקח את פרס "סרט השנה", יהיה נחמד פעם אחת סרט שבו אוכלים אותו. פלסטרים לבנים בוהקים מעולם לא היו מהפנטים כל כך.
1. קינג קונג איזה סיפור דבילי. והדמויות לא משתלבות טוב עם האפקטים הממוחשבים. יופי, עכשיו שימו את שני אלה בצד, ונסתכל על שאר הדברים: אאאאא!!! איזה סרט גדול!! גדול?? הכי גדול!! ע-נ-ק!!!
אני לא יודע כמה פעמים יצא לכם לשבת עם לסת פעורה בקולנוע, ולא רק להגיד שישבתם עם לסת פעורה. לי זו הייתה אחת הפעמים היחידות, ואני לא זוכר את הקודמות.
אני ממש לא הולך שבי אחרי סרטי אפקטים-ממוחשבים, אבל זה לא סרט שיש לו פעלולים, אלה פעלולים שיש להם סרט. בד"כ תנאי הכרחי אצלי ל"סרט השנה" הוא סיפור איכותי, אבל יש גבול לכל פעלול. רק פעם אחת. רק השנה. מבטיח.
עוד מומלצים השנה: לדפוק חתונה, טיסת לילה (הטיסה גם הולך) ואיילנד.
לא מומלצים השנה: גול, דרכים צדדיות (למזוכיסטים כן מומלץ), והאחים גרים.
בחירות 2005
אני חושב שאפשר להסביר את העדיפות של וואלאס וגרומיט על פגוש את היונים, בכך שבעוד שוואלאס וגרומיט הוא סרט נהדר, שנון, אנושי ומצחיק, הרי ש'פגוש את היונים' הוא קקי.
כמובן, אני חייב לסייג קצת את מה שאמרתי כאן. שרדתי טיפה פחות מרבע שעה של 'פגוש את היונים', בטרם הורדתי מעלי את החתול והלכתי לעשות משהו מעניין יותר. אני מניח שאלמלא לא היה לי נעים מהחתול המגרגר עלי, הייתי פורש קודם.
יתכן, בתיאוריה, שהחל מהדקה ה-16, הסרט משנה פניו, והופך להיות ראוי לצפייה. אבל גם יתכן ולא.
:-)
התגובה שלך עוררה בי מחשבה שניה, ואני מקבל את הנאמר.
אולי קצת, בהשראת הסיבות שפורטו, הפחתתי בכבודם של וואלאס וגרומיט. מצד שני אני לא חושב ש'פגוש את היונים' הוא קקי, ואולי אני צריך לרענן את זכרוני ב- 16 הדקות הראשונות של הסרט.
אבל הדבר לא משנה את הדירוג הכולל של הסרט, שאני לא מוצא אותו יותר ראוי לפרס 'סרט השנה' מאף אחד משמונת הסרטים שמקדימים אותו. הוא נשאר במקום התשיעי, עם אופציה להתרסקות אל מתחת להתרסקות.
עם החתול הסליחה.
100%
באמת שרציתי לבחור בחמישה סרטים במוקדמות אבל לאחר עיון מעמיק הגעתי למסקנה שמיליון דולר בייבי הוא פשוט טוב מדי מכדי שיוכל לעמוד בשורה אחת ביחד עם שאר ארבעת הסרטים האחרים.
מיליון דולר בייבי, סרט השנה שלי.
ובלי שום קשר; לא מזמן הקרינו באחד מערוצי הסרטים בפעם המי יודע כמה את הסרט "גברים בחלל". הסרט כבר מיושן למדי, החלליות נראות כמו דגמים מפלסטיק, המשחק (או התסריט) מעולם לא היו החלק החזק של הסרט. אבל גם תשע שנים אחרי הוא עדיין נותן את הפאן הכי גדול שסרט יכול לתת, בלי שום תחרות מצד שאר הסרטים המושקעים ועתירי האפקטים של השנים האחרונות.
מסכים לגבי ''גברים בחלל''
האפקטיביות המפגרת שלו גורפת אותי בכל פעם מחדש. אני חושב שזו סוג של התמכרות לסרט.
לא מסכים לגבי האפקטים
לפחות לעין הבלתי מזוינת ובלתי מתמצאת בתחום, האפקטים שם נראים לי כמהסוג הישן, כלומר דגמים מוקטנים של חלליות ולאו דוקא דגמים ממוחשבים שלהן. אם כי יתכן ומדובר בשילוב של שני הסוגים. כך או כך בעיני זהו סרט עם האפקטים הויזואלים היותר אמינים שיש, גם כיום.
אני מצטרף
לדעתי ויזואלית הסרט עשוי טוב מאוד, בטח ביחס לתקופה.
גם בעיני הוא עדיין נראה מצוין
ויש לו אף רגע אחד פורץ דרך ממש – כשרואים את החרק מתקיף בצילום דוקומנטרי, עם מצלמת כתף.
'קרוב יותר'
הוא סרט השנה שלי.
תגידו "משעמם", תגידו "שעתיים של דיבורים", תגידו "טלנובלה", תגידו מה שתגידו –
בעיני זו יצירת מופת. כנראה שהתסריט יעבוד יותר טוב בתיאתרון, זה נכון, אבל עדיין, מאוד נהניתי מהסרט. אחד הסרטים היותר אינטליגנטיים שיצא לי לראות. כמות המשמעויות והניתוחים הספרותיים שאפשר לעשות לו היא בלתי נדלית. ונכון שאין שם הרבה חוץ מדיאלוגים, אבל, וואו! אילו דיאלוגים!
ומעל הכל: נטלי פורטמן. נטלי פורטמן, וג'וד לאו, וג'וליה רוברטס, וקלייב אוון –
ארבעתם נותנים את אחת ההופעות היותר טובות שיצא לי לראות. רמת המשחק בסרט הזו היא פשוט מדהימה.
נטלי… *מרייר*
[בחרתי בהארי פוטר, כמחאה.]
נחמד, ראיתי הכל!
ו-9 מתוך העשרה אפילו היו בקולנוע (התרסקות נאלצתי לראות בבית). מעצבן אותי שרוב הסרטים כאן הם בלוקבסטרים עצבניים (קינק קונג, הארי פוטר, מלחמת העולמות, באטמן ועוד ועוד..). אני אוהב (לא רק, אבל גם) סרטים פחות בומבסטיים, בעלי הייפ מטורף, ורובם נראים לי כאלה. לפיכך יש לי גם הרגשה שכמה מהסרטים כאן נמצאים בסקר רק עקב אפקט שרק (הארי פוטר, קינק קונג- אני מקווה?). אז מהבחינה הזאת, ומעוד כמה, אני קצת מאוכזב מהרשימה. אבל, ראיתי את הכל, את הרוב אהבתי, אז אני לא יכול להתלונן.
ועכשיו, לדירוג (לרוב אני לא עושה את זה- לא אוהב להתיש קוראים מסכנים בתגובות ארוכות וחסרי פואנטה שלי, אבל היה לי קל לסדר אותם ולדבר עליהם):
10. באטמן מתחיל- אולי זה מכיוון שאני שבוי של ברטון, ולכן הראשונים כבשו אותי (למרות שזה לא צריך להיות קשור, אני יודע, כי זאת לכאורה סדרה בפני עצמה, אבל אי אפשר לא להשוות), או שסתם לא הבנתי מה המהומה סביב הסרט. חביב, לא יותר מזה.
9. קינג קונג- מה שעשו מהסרט הזה פשוט מרגיז אותי! סרט נחמד, כייפי, קונג מדהים, אבל בחייאת, לא יצירת מופת ולא נעליים! אולי אהבתי כלכך את המקורי, שעיצבן אותי מה שעשו לו, ואולי בכלל באתי עם ציפיות נמוכות מידי ולא הסכמתי להרפות (הוא עשה את שר"ה שהיה יצירת מופת, מה הוא עוד יכול לחדש לי?) אבל באמת, אין צורך להגזים.
8. וואלס וגרומיט- אני חושב שכתבתי את זה איפשהו בביקורת של הסרט- הסרטונים בעיניי גאוניים, ואני מעריץ אותם (היוצרים, הדמויות, מי שרק תרצו), אבל כסרט באורך מלא זה קצת נפל. בקלות היו יכולים לעשות מזה עוד סרטון וההנאה הייתה גדולה בהרבה. בכל זאת, סטופ-מושן תמיד יקבל המון הערכה מצידי.
7. הארי פוטר- פה נהייה טיפה יותר קשה, כי זה סרטים כבר שבאמת אהבתי. הארי פוטר הנוכחי היה הטוב ביותר בעייני עד כה, ועל כן אני מרגיש שבאמת אפשר לצפות לטוב בהמשך. אבל בכל זאת, הסרט עדיין חדש מידי מבחינתי בכדי שנוכל להכריז עליו כ"סרט השנה". נתן לו זמן, ונראה.
6. מלחמת העולמות- אני יודע שלספילברג (מישהו מוכן להגיד לי למה אנשים קוראים לו שפילברג, למה כותבים ס/ש? קוראים לו הרי spielberg, לא shpielberg, לא?) מורח סרטים, הופך את הסוף למשהו קיטשי ולפעמים בלתי נסבל, אבל האפקטים בסרט לדעתי היו עוצרי נשימה. נכון, לא קובעים אם סרט טוב רק לפי האפקטים, אבל בעיניי זה סרט "סוף העולם", סרט של פגע וברח, בוא נשמיד כמה שיותר בכמה שיותר הגזמה, ולכן לאו דווקא ציפיתי להרבה מעבר. ככזה, הוא היה מרתק. זה מבין הסרטים שראיתי את הטריילר, שמעתי על הסרט, פיתחתי ציפיות ולא התאכזבתי. ומסתבר שיש לא מעט סרטים כאלה הפעם. וזה דבר נהדר, שיציב סרט בראש רשימה מבחינתי- אם הוא בונה אצלי ציפיות, ולא מאכזב. אם הוא בכלל עולה על הציפיות, יופי טופי!
5. חתונת הרפאים- כפי שכבר ציינתי עד כה, אני מאוהב בברטון, ויש לי המון כבוד לסטופ-מושן. על כן, טבעי שאני אוהב את הסרט הזה. הוא נהדר בעיניי, ועל אף שאני כבר מודע לזה שברטון מאוד חוזר על עצמו (עם הליהוק, המוסיקה, הכל כמעט) וזה בכלל לא מפריע לי, אני ת'אמת אוהב את זה, כאן זה קצת הפריע לי. הרגשתי שזה קובץ של סליפי הולו, ביטלג'וס והסיוט, ועל כן הוא לא היה כל מה שהוא יכל היה להיות.
4. מיליון דולר בייבי- עוד דוגמה לסרט שהציפיות שלי ממנו היו גבוהות, ובכלל לא התאכזבתי. בכלל לא ברור לי למה היו לי ציפיות כלכך גבוהות, ולמה זה סרט כלכך מוצלח, אבל הוא כן. ועל זה אין לי מה להוסיף.
3. צ'רלי בממלכת השוקולד- נו באמת, כבר אמרתי זה וזה על ברטון ובלה בלה בלה, אני צריך להוסיף? לרוע המזל (או לא?) היו כמה סרטים יותר מצלחים, ועל כן הוא לא בראש הרשימה. ואגב, זה אחד מהסרטים היחידים בחיים (זה ומקום 1), אני חושב, שראיתי 3 פעמים בקולנוע (כמובן שסרטים רבים ראיתי הרבה יותר מזה, אבל לא בקולנוע).
2. התרסקות- אני מצטער שאני חוזר על עצמי, באמת. אין מה לומר, אני לא מקורי במיוחד. מצפים לתגובות יותר שנונות, מבדרות, מהנות? לא כאן. שוב- ציפיות בשמיים, קיבלתי את כל זה והרבה יותר. רק חבל שראיתי רק פעם אחת.
1. סין סיטי- אההההה, כזה כיף אני לא חושב שהיה לי הרבה מאוד זמן בקולנוע. כל פעם שאני רואה את זה אני נשאב לתוך כל העניין, מהופנט למסך ולכל מה שקורה שם, פשוט במעין היי חולני. העיצוב, האלימות, הצבעים (או חוסר הצבעים) הכיף הבלתי פוסק, אני לא יכול לקבל מספיק מזה! באמת, סרט השנה שלי ללא כל ספק.
תודה רבה, יום טוב ואני מצטער מעומק ליבי.
להבא, אני אנסה לקצר. וגם להפחית בסוגריים.
עיר החטאים? באמת?
אבל זה סרט כזה מחורבן! טוב, לפחות ארבעה מתוך חמשת הפייבוריטים שלי הגיעו לעשיריה הראשונה ('עמוק במים' נותר בחוץ). מתוכם בחרתי ב'התרסקות'.
תגידו שהוא חד ממדי, קלישאתי, מגנוליה ומלא חשיבות עצמית, ואני אתעלם באלגנטיות. דיל?
'מגנוליה' נחשב לקללה עבור סרט?
כי אצלי, כשאומרים על סרט שהוא דומה למגנוליה, זה דווקא מחמאה לא קטנה.
נראה לי שהכוונה הייתה
ש"מגנוליה" כבר עשה את זה קודם והרבה יותר טוב. קביעה שאני לא מסכים עימה. הדמיון היחיד בין "התרסקות" ל"מגנוליה" הוא ריבוי הדמויות. מלבד זאת, האופי של הסרטים שונה לגמרי. סרטים שעוקבים אחרי מספר רב של דמויות/סיפורים היו הרבה לפני "מגנוליה".
זו אכן הכוונה
וגם אני לא מסכים עם הקביעה הזו, מן הסתם.
אני דווקא כן מסכים.
שלא תבינו לא נכון,"התרסקות" אחלה סרט. באמת. אבל מול מגנוליה- אף סרט לא נראה טוב. אז אני מעדיף לא להשוות בכלל.
עמוק במים
עמוק במים הוא סרט השנה שלי. הוא מצליח להיות צבעוני, מרגש, חכם, מצחיק, הוא יודע לרפרר בעדינות הראויה ובמינון הנכון, הוא לרגע לא לוקח את עצמו ברצינות והוא בעיקר חינני מאד (וקייט בלאנש מפוצצת בלון הוא הרגע האירוטי של השנה).
הבעיה הגדולה של עמוק במים היא שהוא מאד אידיוסינקרטי; יש לו קטע. ומי שלא תופס את הקטע או שהסרט לא תופס אותו, יקום (כמו לפחות שלושה אנשים שאני מכיר) ויצא מהאולם אחרי חצי שעה כשהבעת WTF נבוכה מקמטת את פניו. אבל אותי הסרט לכד מהרגע הראשון וגרם לי לצחקק לכל אורכו כמו ילדה קטנה ומאושרת, גם כששום דבר מצחיק לא התרחש על המסך. יש משהו נורא מקסים בחבורה של אנשים בוגרים בכובעי צמר אדומים שרודפים אחרי מובי דיק מנומר לצלילי דויד בואי. או שזה רק אני.
מה לא הייתי נותנת עכשיו בשביל לחבוש כובע צמר אדום, לנעול את האדידס רום שלי ולצאת לחפש מפלצות ימיות לצלילי דיוויד בואי. לו רק החיים היו מאפשרים להיות כל כך טובים.
אולי את עוד יכולה (בערך)
אני לא יודע אם הם עדיין פעילים, ואני לא בטוח שהם שומרים על רוח הסרט, אבל הם בהחלט חובשים כובעי צמר אדומים ועושים בלגאן:
http://www.pharsh.com/
אולי את עוד יכולה (בערך)
חיים, פעילים, וחובשים…
נ.ב. הכובעים הם לגמרי בהשראת הסרט המופתי. סחתיין.
טים ברטון- פעמיים כי טוב!
טוב, קודם כל אציין שהבחירה השנה אכן קשה אבל בתור אוהדת של טים ברטון, אי אפשר להתעלם ממנו וככה לתת את הקול שלי למישהו אחר (אפילו אם בסרט הייתה מפולת דינוזאורים..) מה גם שהשנה יש שני סרטים שלו ברשימה ובשניהם ג'וני דפ מופיע (באופן מפתיע גם הלנה בונהם קרטר מופיעה בשניהם.. בטח שכבה עם הבמאי בשביל התפקידים
), מה שמקפיץ את הסרט כמה מקומות למעלה :-)
אני אישית הצבעתי לצ'רלי בממלכת השוקולד ובאמת זהו אחד הסרטים המקסימים של השנה, בעיקר מבחינה ויזואלית ומבחינת אומפה-לומפה.
נכון, זה לא מה מהסרטים הגדולים של ברטון אבל הוא היה אחד הסרטים המהנים של הקיץ.
אחד הדברים שהפתיעו אותי היא התמיכה הגדולה לה זוכה "עיר החטאים" כאן. אז נכון,הסרט מלא בשחקנים מצוינים, הויזואליה בסרט מדהימה, רורי מ"בנות גילמור" משחקת שם זונה ולאלייז'ה ווד ערפו את הראש- אבל מכאן ועד לסרט השנה המרחק הוא מרחק שנות אור.
סה"כ, זו הייתה שנה חלשה יחסית, אף סרט לא ממש "קפץ" בתור סרט השנה. לפחות קיבלנו השנה שני סרטים של ברטון את דפ בע"מ, פיצוי הולם על שר"ה בצורת קופיף בגובה 8 מטר וסרט סטופ מושן מצוין על עלילות ארנב קטלני (מישהו אמר bunnies ולא קיבל?
)
ספויילרון מעלי ל''עיר החטאים''.
טים ברטון- פעמיים כי טוב!
בונהאם קרטר לא בדיוק "שכבה עם הבמאי", היא חברה שלו כבר מאז סרטו "כוכב הקופים" (הגרוע שבסרטיו, לכל הדעות ששמעתי) ומאז משתפת עמו פעולה. חברתו הקודמת, ליסה מארי שמה, הופיעה גם היא בכל סרטיו בתקופת הקשר ביניהם: היא הייתה הערפדית ב"אד ווד", החייזרית הסקסית ב"הפלישה ממאדים" ואמו של הגיבור ב"סליפי הולו". יכול להיות שהיו לה תפקידים בעוד סרטים שלו.
בקיצור, בונהם מן הסתם שכבה אתו, אבל זה קשר רציני. בשם בונהם אני רוצה להגן על שמה הטוב ולומר שהיא לא בחורה כזאת שנותנת בדייט ראשון.
יש להם ילד משותף
בהנחה שג'וני אינו האבא האמיתי.
היה שם סמיילי
כך שאני מרשה לעצמי להסתכן ולהמר שההערה נכתבה בהומור.
לפחות מישהו הבין אותי נכון...
לבוחרי ''עיר החטאים''
איש איש וטעמו שלו, אבל אני בכלל לא אוהב את הסרט. אולי כדאי שתקדישו מחשבה לשאלה (וגם אני מקדיש מחשבה כזו לגבי כל סרט שאני אוהב או "אוהב"): האם אתם אוהבים את הסרט עצמו, או פשוט מתפעלים מהקונספט?
לבוחרי ''עיר החטאים''
מה הקונספט? "בואו נעשה סרט על קומיקס"? "בואו נעשה סרט על קומיקס שיהיה נאמן לקומיקס"? "בואו נעשה יותר אלימות גרפית מאשר בקיל ביל"? "איזה מאגניב ברוס וויליס"?
אני חושבת שבוחרי הסרט נתנו מספיק נימוקים,
גם בסקר וגם בביקורת לסרט, כדי שאפשר יהיה להאמין להם שזה לא רק הקונספט שעיוור את עיניהם.
סין סיטי
כמה הרוויח הסרט? משום מה זכור לי שהוא לא עמד בציפיות בקופות.
74 מיליון דולר בארה''ב, 85 מיליון מחוצה לה.
הוא בהחלט עמד בציפיות והרבה למעלה מכך: התקציב שלו עמד על 40 מיליון בלבד. ובכל זאת, זה לא בלוקבאסטר ענק שהצלחתו היתה ידועה מראש, וביחס לכמה מהסרטים האחרים בסקר ההכנסות שלו הן כסף קטן.
הבחירה מעולם לא היתה קלה כל-כך..
..ובלתי-אפשרית כל-כך. סרט השנה שלי הוא 'היסטוריה של אלימות', מפגן הבימוי המרשים ביותר שראיתי מאז 'מגנוליה' (ושונה ממנו כמעט בכל פרמטר אפשרי).
מה שעצוב במיוחד הוא שלא הצבעתי במוקדמות, ולכן גם באשמתי הוא לא בעשיריה הפותחת.
מהעשיריה (שלהפתעתי, ראיתי את כל הסרטים המופיעים בה) בחרתי את 'צרלי בממלכת השוקולד', כי בצפייה שניה קל עוד יותר להתעלם מהחולשות שלו ולהנות מהעיצוב המרנין, פס-הקול המבריק, ודיפ רוי – שכאשר באמת ישכפלו אותו, אני רוצה אחד בבית.
למה רק אחד?
אתה אשם!
אוף, בגללך לא נכנס סרט השנה שלי לסקר…. שא את האשמה והבושה לנצח!
תוציאו את המקל מהתחת
כשאתם בוחרים פורנו, אתם לא שואלים את השאלה, "האם לדמויות יש עומק?" או "האם יש מסר ייחודי?".
ובואו כולנו נודה שמי שהלך לראות את 'עיר החטאים', ידע שהוא הולך לראות פורנו. הוא רק לא ציפה שזה יהיה הפורנו הכי טוב שהוא אי פעם ראה. ואם אני צריך לבחור בין עוד הארי פוטר לסרט הפורנו הכי טוב בכל הזמנים, הבחירה שלי ברורה.
פורנו שבו מוציאים מקלות מהתחת?
ועכשיו ברצינות:
פתאום תפסתי ש'עיר החטאים' הוא לא סרט סקסי בכלל. זאת אומרת, בהחלט יש בו בנות חטובות, לשונות משורבבות, ביגוד מגרה וכדומה – אבל הכל טכני. בניגוד לקומיקס, שהיו בו כמה דמויות (וכמה פאנלים) שמתבגרים משולהבים בהחלט היו יכולים לתלות ליד המיטה, הסרט מגרה בערך כמו מדריך מרק לרפואה.
או אולי זה רק אני.
ועכשיו ברצינות:
ואני תפסתי שזה סרט סאדו.
כשאני רואה פורנו
דווקא חשוב לי לדעת אם לדמויות יש עומק
מקלות. ברבים. אני מבקשת.
אנחנו אמנם מהווים יישות קולקטיבית אחת עם טעם אחיד בסרטים, כפי שניחשת, אבל יש לנו בכל זאת גופים נפרדים וזה מסתכם בכמה מאות ישבנים.
טעם אחיד?
הסקר הזה מראה אחרת.
אם תמשיך לומר דברי כפירה,
תגורש מהיישות הקולקטיבית.
על מה אתה מדבר? עומק זה חשוב מאד בסרטים פורנוגרפיים
ברור. העומק של המחשוף.
איזה מחשוף?
העומק… האורך של המקל.
בזה שסין סיטי הוא סרט פורנו, האם הכוונה לכך שהוא מאוד מיני, או לכך שהוא נועד לספק יצרים? כי אם זו האפשרות השנייה, אפשר להגיד את זה על כל סרט אקשיין.
בעצם, גם על דרמות, כי הן מספקות את יצר הרגש. ועל קומדיות, כי הן מספקות את יצר הצחוק. ועל סרטי אימה, ועל סרטי מתח, ולמעשה על כל סרט שלא דורש ממך לנתח את המוטיבי… אה רגע, זה מספק את יצר הפלצנות. אז כל הקולנוע הוא פורנו!
הכוונה בסרט פורנו
היא לסרט שבא לספק את היצרים הגבריים הבסיסיים ביותר, דם, זונות, רוקנרול וברוס ויליס/שוורצנגר/סטיבן סיגל. כמו כן, לסרט לכאורה אין עומק אינטלקטואלי ואף אחד לא מצפה שיהיה לו עומק אינטלקטואלי. עד כאן, כל סרט אקשן (כולל קינג קונג).
'עיר החטאים' מספק את היצרים הפרימיטיביים בצורה הטובה ביותר מכל סרט שאני מכיר. לא סתם, ב""תנך"", נערים זבי חותם ומלאי הורמונים נתנו לסרט 9.2 בעוד נשים בגיל העמידה ומעלה 6.6.
כמובן שזה לא מספיק כדי לעשות אותו הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים. אולי אפילו לא מספיק כדי לעשות אותו הסרט הטוב של השנה. כל סרט שהיה מגרה אותי יותר, רגשית או אינטלקטואלית, היה מקבל את הקול שלי.
אבבבבבבל, עם כל הכבוד, ויש כבוד, ברשימה הזו של הסרטים המאכזבים/צפויים עד שיעמום/חמודים עד כאב/המשכונים+פריקוולים שיש לפניי, 'עיר החטאים' הוא היחיד שמפיח בי תחושה של התרגשות כשאני נזכר בו.
אני באמת לא מבינה למה כ''כ מתלהבים מעיר החטאים!
זה סרט יפה ויזואלית ויש בו אקשן כייפי ומשפטי מחץ, אבל אין מספיק זמן מסך לאף אחת מהדמויות. עד שהספקתי להכיר מישו, להגיד לו שלום כבר חבר שלו פוצץ לו את הראש. (אם היה לו מזל..)
אין לי בעיה עם דם, אלימות, דם, איברים מתנופפים, שפריצים של דם, מיתות משונות ומחרידות ו.. דם, שאני לא אשכח.
אני אפילו מאוד אוהבת את כל זה. באמת. אני נהנית מזה בסרטים. אבל כאן זה היה רק זה. בלי דמויות בלי כמעט סיפור, לי זה הפריע. ואני חושבת היו סרטים הרבה יותר טובים השנה.
אם זה מעניין, את הקול שלי קיבל קינג קונג ולו רק בגלל שחצי שעה אחרי הסרט עדיין היה לי חיוך על הפנים.
עיר החטאים
אני בחרתי בסרט עיר החטאים מהרבה…הרבה מאוד סיבות..
אני לא אתחיל לקשקש על פילם-נואר ושאר ירקות…אבל אני כן אגיד שקראתי את הקומיקס, אני בדרך כלל לא קורא קומיקסים, ולא רק שהסרט והקומיקס תואמים אחד את השני מילה במילה אלא מה שבאמת הדהים אותי הוא המעבר מקומיקס מצוייר למסך הגדול בצורה המושלמת ביותר והליהוק לא היה יכול להיות טוב יותר…לדעתי מיקי רורק הוא פשוט מרב…באמת…
אין עוד הרבה מה להגיד חוץ מלשבח את הבימוי והכתיבה, דיאלוגים מעניינים ומרתקים וגם שיתוף הפעולה של הבמאי האהוב עלי קוונטין טרנטינו הוסיף עוד טאץ' של שיגעון לסרט…
פשוט סרט מעולה:-)
מה עם סקר הופעת השנה?
הוא לא אמור להיות היום?
עוד שניה.
לא יכלתם לחכות שתהיה הכרעה
בין קינג קונג להארי פוטר? אררג
התוצאה היתה צפויה למדי.
אולי מי שנכנס לכאן הרבה מתחיל לקבל טעם מסוים? או שיש מישהו שמסית את הרוב?
שמישהו יסביר לי כבר מה כ"כ מוצלח ב"עיר החטאים"! הוא אכן סרט טוב, אבל סרט השנה? ויזואליות זה לא הכל..
בביקורת יש הרבה תגובות שמסבירות למה.
והם לא מדברים רק על ויזואליה: כתבה מספר 2730
ויש גם הרבה תגובות שליליות,
מה שקצת דופק את תאוריית המח המשותף.
לאו דווקא מוצלח - מיוחד
מכל הסרטים ברשימה, שכמה מהם מרשימים וייחודיים למדי (קינג קונג, מלחמת העולמות, צ'רלי, וולאס וגרומיט), עיר החטאים הוא הכי יוצא דופן: אני, לפחות, אף פעם לא ראיתי משהו כזה בקולנוע. זה לא אומר שזה עובד טוב במיוחד (לדעתי, לפחות), אבל זה ללא ספק חדש וחשוב.
לאו דווקא מוצלח - מיוחד
לאט לאט אני אתרגל לחשוב במובנים אחרים, של חשיבות וייחודיות, שזה גם חשוב, והכוונה שלי היא ממש לא לזלזל, אבל כרגע אני שופטת סרט לפי כמות ההנאה\התחברות שלי אליו. אני צריכה להפסיק לחשוב שכולם כמוני..
אולי עין הדג יכול להעניק פרסים?
אני לא מדבר על אלפי שקלים או מנוי לבלוקבאסטר, אלא איזו תעודה נחמדה. ואז יהיה אפשר להגיד 'עיר החטאים – סרט השנה של עין הדג ל-2005!'
מי יודע, אולי זה יתפוס כמו הגפן?
תגידו, לא מפחיד אתכם
הקטע שאלייז'ה ווד שולט עם הסרטים שלו בסקר "סרט השנה" כבר כמה שנים תמימות?
מה שיותר מפחיד
הוא לא הפגין באף אחד מהם רמת משחק יוצאת דופן..
אני מקווה שהוא יפסיק לשחק, פעם לא היתה לי בעיה איתו אבל אחרי שראיתי אותו יותא מתשע שעות עם אותו פרצוץ (שהוא גם לא מוצלח) ממש נמאס לי.
נקודה לזכותו- דווקא בעיר החטאים אהבתי אותו, או את הדמות שלו, בכל אופן- הם התאימו.
והעובדה שבעיר החטאים (התפקיד הכי טוב שלו לפי די הרבה אנשים)
הוא לא מוציא מילה אחת מהפה מעידה גם על יכולות המשחק שלו.
טעות!
הרבה יותר קל להביע אופי של דמות במילים מאשר בשפת גוף והתנהגות. כל מה שיש לעשות עם הטקסט הוא לדאוג שהוא ישמע אמין. כשאין לך טקסט הרבה יותר קשה להבין מה הסיפור שלך בכלל.
השיבה והנפילה של חתונת הרפאים בעיר החטאים
הסרטים שלי השנה היו:
במקום הראשון: "השיבה","הנפילה" ו"חתונת רפאים". ואם היה אפשר הייתי מוסיף את "כשהנערים שרים". אני מבין שזה היה גבולי ונחשב בסקר של שנה שעברה.
השיבה והנפילה – סרטים כבדים ועמוסים רגשית ותוכנית. מעוררי מחשבה. וחתונת רפאים פשוט כחגיגה קולנועית. מכל הבחינות.
ובמקום השני: "באטמן מתחיל", "למצוא את ארץ לעולם לא"; "סיפורי נרניה"; ו"צ'רלי בממלכת השוקולדה".
מפאת הכורח לבחור שניים – בחרתי בבאטמן, כדי לתת מקום גם לסרט פעולה בלוק באסטר, ז'אנר שאני נהנה ממנו ואני חושב שראוי לייצוג מכובד. ובצ'ארלי בגלל שהוא באמת היה מעשה אומנות.
אחר זאת רציתי להתייחס לנקודה שהעלה כאן גומל חטאות (נדמה לי) ותחש ואחרים, והיא סוג הסרטים שעולה לרשימה.
בתוך הרשימה של שמונה הגדולים שלי יש שני סרטים שהם במובהק לא בלוקבאסטרים – הנפילה והשיבה, ושניהם נמצאים בשלישיה הפותחת. מצד שני יש את באטמן ונרניה שהם ללא ספק ב"ב, וחתונת רפאים, צ'ארלי ולמצוא את ארץ לעולם לא באמצע.
והנה, שני הסרטים הלא ב"ב לא נכנסו לעשיריה הפותחת. והשאלה היא – האם זה מקרה או קונספירציה???
וברצינות – האם התיאוריה שהועלת היא נכונה. ואני רק אשטח את דעתי. נראה לי די הגיוני שסרטים שהושקעו בהם עשרות ומאות מליוני דולרים, בתבונה (…) הם משהו שסביר להניח שיהיה ראוי לשלם עליו 35 ש"ח. רצוני לומר – קינג קונג, זה משהו שאני רוצה ללכת לראות אם אצליח, למרות שהתקציר והביקורת לא משכו אותי יותר מדי. אם זה היה סרט בתקציב של עשר מליון דולר – נראה לי די פשוט שלא הייתי הולך לזה. אבל מכיוון שפיטר השקיע בזה מאות מליונים אני מניח שלפחות תהיה לי חוייה ויזואלית מרגשת – אחת הסיבות המרכזיות ללכת לקולנוע (ועדיף אולם גדול או סינימקס).
לעומת זאת, אני די משוכנע שלא יהיו שם תצוגות משחק מדהימות, ושיהיה לי קשה למצוא שם שחקן לסקר השני.
לעומת זאת הנפילה, הוא סרט עצום. בעייתי מאד מבחינה רעיונית ומוסרית. מעורר מחשבה. מטלטל. מעורר ויכוח. השיבה הוא סרט חזק גם ויזואלית, הבימוי מדהים, תסריט חזק, וגם המשחק חזק. ויש לי רושם שאם הייתי רואה את דרכים צדדיות הייתי אוהב אותו גם (אם כי לגמרי לא בטוח). ואני חושב שזו באמת שאלה שיש לתת עליה את הדעת איך זה שאף אחד מהסרטים המצויינים הללו לא עלה לעשריה הראשונה.
האם אני צודק שבעשריה הראשונה אין סרט שהתקציב שלו פחות מחמישים ורובם מאה מליון דולר?
אז פתרון אחד הוא לשריין מקום לסרטים עם תקציב נמוך מחמישים מליון דולר… או לומר את הצירוף הקצת בעייתי בעין הדג – סרטי סינימטקים…
עוד אפשרות היא לעשות רשימה אלטרנטיבית לסרטים שמופצים ע"י קולנע לב… שמתי לב לכך שכמעט כל הסרטים עליהם אנחנו מדברים – שלא מצליחים להיכנס לעשיריה וכו' מופצים ע"י קולנוע לב.
ועוד נקודה – באמת אם היו נותנים משקל שונה לסרט "הכי טוב" שלי ולסרט "טוב", אז באטמן היה מקבל פחות נקוקודת מהנפילה.
מקרה מבחן שונה מעניין הוא "כשהנערים שרים" שמצד אחד היה סרט-לב אופייני, יחסית דל תקציב, זר וכו', ובכ"ז זכה להצלחה מדימה בכלל ובארץ בפרט. שלא לדבר על "משפחת הקיסרים".
על הבלוק ועל הבאסטר
ראוי לציין כי בסקר יש לפחות שני סרטים שלא מוגדר כבלוקבאסטרים ("מיליון דולר בייבי" ו-"התרסקות"). לגבי האחרים – עולה השאלה מה זה בלוקבאסטר ומה לא. "מלחמת העולמות", למשל, הוא אמנם סרט שנעשה בתקציב אסטרונומי, הכניס הרבה כסף, יש בו את טום קרוז, אבל קשה להגיד שזה סרט שמנסה לעשות לצופים טוב על הנשמה (עד העשר דקות-רבע האחרונים, אולי). "וואלס וגרומיט" ו-"חתונת הרפאים" הם סרטים בידוריים, אין ספק, אבל יש בהם מגע יד הרבה יותר "אישי" מזה שתמצא, נגיד, ב-"צ'יקן ליטל". הייתי אומר את אותו הדבר גם על "קינג קונג" ו-"צ'ארלי בממלכת השוקולד" (למרות שלא אהבתי אותו) בהשוואה לבלוקבאסטרים אחרים.
על הבלוק ועל הבאסטר
ובחוכמה שבדיעבד- שני הסרטים שאינם סרטי ב"ב שנכנסו לרשימה הם זוכי אוסקר.
מתי
מתי יפורסמו תוצאות רשמיות, עם לינקים לסקרי "הסרטים הטובים ביותר" בכל חמש שנות קיומו של האתר?
התוצאות הרשמיות מופיעות מעליך
את הסקרים הקודמים ניתן למצוא דרך העינדקס:
http://www.fisheye.co.il/storylist?special=1&desc=1
התוצאות הרשמיות מופיעות מעליך
היה פעם בעמוד הראשי של האתר לינק לתוצאות כל הסקרים מסוג זה (שרה1 שרה2 שרה3 שמש). אפשר להחזיר את זה?