כמה סרטים ראית בקולנוע בשנה האחרונה?
אתם מוזמנים להיעזר ברשימת כל הסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ השנה.
51  |
אף אחד |
| 53 |
1 |
| 158 |
2-4 |
178  |
5-8 |
| 163 |
9-14 |
| 133 |
15-30 |
| 31 |
31-50 |
| 53 |
יותר מ-50 |
| 20 |
כאישה לא נשואה, אני צופה ב-4 סרטים בשבוע |
מספר מצביעים: 840
ואם אתם לא בטוחים בספירה,
אתם יכולים להיעזר ברשימת כל הסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ השנה:
http://www.fisheye.co.il/static/2005list.htm
ואם אתם לא בטוחים בספירה,
חבל שלא פרסמתם את הקישור לרשימה כבר בסקר עצמו. מהזכרון לא חשבתי שעברתי את ה-15, אבל מתברר שהגעתי ל-16, אולי 17.
מצד שני, לפחות שלושה קרוב לודאי שהעדפתי לשכוח שראיתי בקולנוע.
אנחנו קשובים לבקשות הגולשים.
זהו, שהייתי יותר מדי בטוח
ולכן אינסטנקטיבית הצבעתי לאופציית השניים עד ארבעה סרטים בשנה, אבל הצצה-פוסט-הצבעה ברשימה הוכיחה לי שלא כולל "סרניטי", צפיתי השנה בקולנוע במספר המדהים של שמונה סרטים (לא כולל צפיות חוזרות בפרק 3). אם כוללים גם צפיות מסרטי 2005 שלא בקולנוע אפשר להוסיף עוד שניים-שלושה-ארבעה סרטים שנצפו בדיוידי(ריפ) ועוד סרט אחד שנצפה בטלוויזיה ("משחקי ילדים").
סרניטי! כמובן!
תודה, אסף – 10 סרטים. לא מזהיר, אבל עדיף על 9…
סרניטי לא נחשב
הוא לא הוקרן בקולנוע.
סרניטי לא נכלל
ברשימת המועמדים של "סרט השנה" מכיוון שהוא לא הוקרן בקולנוע באופן מסחרי, אלא רק בהקרנה חד פעמית אחת. אבל למי שראה אותו בהקרנה הזו? למה שהוא לא ייחשב לסרט?
אתה מקווה שאף-אחד לא ישים לב, או שאתה פשוט מנסה להקדים את
הלינץ' הוירטואלי שיתחולל פה עוד שבועיים?
סרניטי לא נחשב
הוא *יוקרן*, ב30 וב31. זה עדיין נחשב השנה, לא?
לא.
באופן מסורתי, סקרי סוף שנה מתייחסים לסרטים שהוקרנו עד לשבוע האחרון של כל שנה (כלומר, סרטי 2005 הם אלה שהוקרנו מה-30 בדצמבר 2004 ועד ה-22 בדצמבר 2005).
וחוץ מזה, כבר הרבה פעמים אמרו שסרניטי יוקרן בתאריך כך וכך, ואז דחו אותו. קודם שיקרינו, אחר כך נדבר הלאה.
רגע, ומה עם הסרטים שמוקרנים בשבוע האחרון של שנה?
הם מרחפים מחוץ לחלל-זמן?
הם מצטרפים לשנה הבאה.
סרטים הרי לא יוצאים כל יום.
כך שמה שאחרי ה-22 בדצמ' השנה, זה סרטים שיוצאים ב-29. והם כבר משויכים לשנה הבאה.
מש''א
חשבתי והצבעתי שראיתי 2-4, מסתבר שראיתי 5-8. באסה.
ואני לעומת זאת,
הצבעתי בכיף ל"9-14", אבל בספירה חוזרת מסתבר שאני בקושי עוברת את ה-6.
מה שכן, המון מהסרטים שברשימה ראיתי בבית, אז אולי מותר לי להגזים.
הרבה בגלל המבצע של סלקום
הגעתי ל-25 ביקורים בדיוק. אם הייתי מודע למבצע בשלב מוקדם יותר של השנה (ודי מוזר שזה לא קרה לאור העובדה שבמשך כמה חודשים בהיתי במודעות ענק שלו בתחנת הרכבת), סביר להניח שזה היה מטפס לסביבות ה-40.
מסתבר שכרטיסים בחינם יכולים לגרום לאנשים לעשות דברים די מוזרים, כמו לבקר בבתי הקולנוע השונים של גלובוס גרופ על בסיס שבועי או ללכת לסרטים כמו 'דום' ו'הוכחה'.
וואו. שמונה סרטים.
זה המון עבורי. את רוב הסרטים שאני רואה אני מעדיף לצרוך בבית. לא יודע מה קרה השנה. אולי מזג האוויר.
מתי מוקדמות סוף-השנה?
בסוף השנה.
ממש, ממש בסוף.
המבצע של סלקום
התוצאות של הסקר הזה לא ייצגו את הנורמה כתוצאה מהמבצע של סלקום. השנה ראיתי הרבה סרטים כתוצאה מהמבצע בעוד שבד"כ אני רואה 2-4 סרטים בשנה. אני משער שיהיו עוד רבים כמוני…
נו, אבל שאלת הסקר מתייחסת בפירוש לשנה האחרונה.
אם היינו רוצים את הנורמה, היינו שואלים על "כמה סרטים בשנה בדרך כלל".
אוקיי השנה לא הייתה טובה....
בשנתיים לפני זה אני וחברים שלי היינו הולכים לסרט כל חודש. בשנה האחרונה זה לא ממש היה ככה. הצלצול 2, היצ', מדריך הטרמפיסט, מחלק 13, מר וגב' סמית', הארי פוטר, שבוע הבא נרניה ובטח עוד אחד שאני לא זוכר.
שנה שחונה.
הטייס
באטמן מתחיל
נקמת הסית'
קינג קונג
אני מניח שאשם בכך המינוי לספריית הוידאו. טרחתי לצאת מהבית רק לסרטים שמקור ההנאה המרכזי מהם הוא המסך הרחב והDTS, את כל השאר השלמתי בדויד (בערך רבע מהרשימה). סרטים רבים שבהם חשקה נפשי (פילנדרום, 2046, חתונת הרפאים, מחול הפגיונות, עטאש צמאון, שנים של אירוסין עוד כמה) לא הוצגו בקולנוע הקרוב למקום מגוריי ומכיוון שאני לא לחוץ מטבעי אין לי בעיה להמתין להם שלושה-ארבעה חודשים עד שינחתו בסלוני.
ולחשוב שבנעוריי עמדתי על שניים-שלושה סרטים בחודש, לפחות. היו זמנים.
רגע, היה גם הצלצול 2.
הודחק כראוי. מסתבר.
רק ששה!
השנה העמוסה שעברה עלי נתנה את אותותיה במספר הסרטים המועט אליו הלכתי.
לא מעט סרטים רציתי לראות בקולנוע ובסוף לא ראיתי או שראיתי בבית, ביניהם "מדריך הטרמפיסט", "וואלאס וגרומיט", "צ'רלי וממלכת השוקולד", "באטמן מתחיל", "קרוב יותר" ועוד ועוד.
הממ, מעניין
בשנה האחרונה ראה הברדוויל השוודי (בקולנוע) 38 סרטים:
האחים גרים – למבוגרים בלבד
איילנד
אליזבת טאון
אלקטרה
ארבעת המופלאים
באטמן מתחיל
בובי לונג
בובספוג: הסרט
בית השעווה
בתול בן 40
הגנן המסור
דרכים צדדיות
היצ'
התרסקות
חתונת הרפאים
הטייס
טיסת לילה
כשהאמת משקרת
למצוא את ארץ לעולם-לא
מזימות זרות
מחול הפיגיונות
מטאליק בלוז
מים אפלים
מלחמת העולמות
מנדרליי
המסור
משחקי גנגסטה
נקם אחת משתי עיני
סינמה פרדיסו (גירסת הבמאי)
עטאש צמאון
עיר החטאים
הצד הטוב של הכעס
הצלצול 2
צ'רלי בממלכת השוקולד
קינג קונג
קרוב יותר
ריי
תיכון בהיי
מה שאומר, בעצם, שהשנה יהיה לי יותר קשה לבחור מי יהיה סרט השנה שלי! אלוהים, אני צריך כבר לעבוד על זה.
אנשים, אם לא אכפת לכם
אני אשמח אם מי שבחר באפשרויות "15-30" ומעלה לא יכתוב רשימה מלאה של כל הסרטים שהוא ראה, כי עם כל הכבוד לכל אחד ואחד מכם, זה באמת טיפ-טיפה מייגע, ולא *הכי* מעניין.
הברדוויל גם נהנה מתחביבים אחרים, לדבר על עצמו בגוף שלישי למשל?
ראיתי שבעה בסה''כ
משפחת סופר-על (באיחור לא אפנתי), למצוא את ארץ לעולם לא, הנפילה, צ'רלי בממלכת השוקולד, איזה מקום נפלא, היסטוריה של אלימות, הארי פוטר וגביע האש. אני מקווה לראות גם את חתונת הרפאים לפני פרסום המועמדים לפינגווין הזהב בסוף החודש (כבר יש לי טיוטה).
בדויד, לעומת זאת, ראיתי 52 מהסרטים. שניים מהם (החשיכה וציידי המחשבות) ראיתי לפני שנה וחצי לפחות. את מחול הפגיונות ראיתי בדויד חודש לפני שיצא בקולנוע (כך שהוא לא נחשב השנה). את נקם אחת משתי עיני ראיתי בערוץ 8 (סרט גרוע).
דוקו לב
את 'נקם אחת משתי עיני' לא ראיתי, אבל הוא חלק מתופעה שקרתה בעיקר השנה, בעיקר בגלל פתיחת "דוקו לב": המון (יחסית) סרטים תיעודיים ישראליים מוקרנים בקולנוע. הבעיה היא א. שרוב הסרטים האלה הם לא באמת סרטי קולנוע, אלא סרטים שצולמו ומוקרנים מוידאו, ולכן הם נראים חרא, ולא היו צריכים להגיע לקולנוע מההתחלה, ו-ב. חלקם ממש גרועים. אבל את מבחן ההקרנה-מסחרית-בקולנוע הם עוברים. כי מי בכלל צריך את 'סרניטי' או 'סדרה של צרות' כשיש לנו את '18 קילו של אהבה' ו'המסע של ואן'.
יוקם לאלתר בית הקולנוע ''סרטים שמתחילים ב-ס'-לב''
בדיוק 50 סרטים מהרשימה
אבל עוד בערך 30 בפסטיבל ירושלים.
וואו.
מתי היה לך זמן לאכול ולישון במהלך הפסטיבל?
אני גר בירושלים וישנתי בבית
ואכלתי בעיקר בדוכן בכניסה לאולם אחד של הסינמטק. ראיתי השנה פחות סרטים בפסטיבל מאשר בשנה עשברה, ביומים האחרונים שלו בכלל הייתי מחוץ לעיר. בקיצור ראיתי 34 סרטים ב-8 ימים, בסביבות ארבע ביום. חלק מהסרטים הוקרנו אחר כך בקולנוע.
יש לי חברה שרואה סרט כל יום
עד עכשיו חשבתי שהיא מאוד מוזרה
לזכותי יאמר שאני עושה זאת במשך שבוע אחד בשנה
לפני כמה שנים בפסטיבל הוקרן סרט על אנשים שהולכים ל4-5 סרטים כל יום. יש עוד לאן לשאוף.
פחות מעשרה סרטים! פחות מעשרה!
בסקר אחד הורדתם אותי אל תהומות הייאוש.
יש כמה סרטים שאני מוכן למסור לך.
ואני? 82 סרטים, אני מעריך שכמחצית מהם בקולנוע, ומחצית בדויד, בבית.
(כמובן, כל עוד אני לא זוכר את השמות המקוריים של הסרטים, יתכן ששכחתי לספור כמה.)
על פניו, זה נשמע נדיב.
אבל אני טיפוס חשדני מטבעי. על אילו סרטים מדובר, בדיוק?
לא תוכלי לסרב להצעה הזאת.
אם נעבור על העמודה השמאלית בלבד, לא מעט, דווקא.
ממה שראיתי בבית –
2046
B-קול
9 נשמות
גבר מי שמטפלת
הטינה
וממה שראיתי בקולנוע –
דום
איילנד
אליזבט טאון
זורו 2
הטיסה
(באופן לא מוזר, שלושה מהסרטים ראיתי בגרמניה, ואחד בסקוטלנד. לא מוזר, כי בגרמניה הייתי כל כך משועמם, שהלכתי לראות כל סרט שהוקרן בשפת המקור.)
הו, סקוטלנד! בסקוטלנד ראיתי לראשונה את שנב''צ!
אני אשמח לקבל את 2046 (הטריילר סיקרן אותי), XXX2 (אם מתפוצצים בזה מספיק דברים אני מסוגלת לחיות עם זה), ואיילנד (כי זה נראה מספיק רע כדי להיות משעשע, ומקסימום אני אטען שביליתי אותו בדיונים פילוסופיים על האתיקה שבשכפול גנטי). את גבר מי שמטפלת יש לי אחות קטנה שאילצה אותי לראות בבית (אבל לא ספרתי סרטים שלא צפיתי בהם בקולנוע… לא שיש הרבה כאלה מהשנה האחרונה), וסבלתי מספיק, תודה. לגבי האחרים, טוב, תודה, אבל לא תודה.
אבל בכל זאת ראיתי לדעתי בערך 40 סרטים, והצבעתי בהתאם.
גם אותי היא נורא הצחיקה, אבל לא הצלחתי להיזכר מאיפה אני מזהה אותה.
מפה
http://finance.walla.co.il/?w=/123/715936
(מקושר מהידיעה הזאת: כתבה מספר 3013
עכשיו זה עומד על עשרה
אבל יש עוד כמה ימים עד סוף השנה. יש סיכוי שאני אחליט כן ללכת להארי פוטר, ויש קינג קונג בתוכנית. המספר בהחלט יכול לגדול (למרות שלא במידה כזו שתשנה את ההצבעה שלי).
בעצם, כולל סרניטי זה אחד עשר
אמנם טרם הוקרן מסחרית, אבל היתה הקרנה באייקון. (ויהיו עוד שתי הקרנות עד סוף השנה).
ממ... ראיתי יותר מידי סרטים
ספרתי 62… אופס
אני חייב להשיג חיים…
מש''א, אם מחליפים ''יותר'' ב''פחות'' (ומעלימים את המספר 62).
ראיתי בקולנוע 9 סרטים
באטמן מתחיל, בתול בן 40, היסטוריה של אלימות, וואלס וגרומיט והארנב הקטלני, חתונת הרפאים, מדגסקר, מלחמת הכוכבים: פרק 3, עיר החטאים וצ'רלי בממלכת השוקולד.
מכל הסרטים נהנתי, למרות שבחלק מהם היו פגמים רציניים שלאחר הצפייה גרמו לי לתעב אותם (צ'רלי, חתונת הרפאים, מדגסקר). כבר עכשיו אני עושה הכנות לקראת סקר 'סרט השנה', ואני מתלבט בין סין סיטי, היסטוריה של אלימות ווואלס וגרומיט.
ראיתי בדיוידי:
בובספוג: הסרט, וודסמן, למצוא את ארץ לעולם לא, מלחמת העולמות, המסור, קונסטנטין.
גם פה נהניתי מכל הסרטים, חוץ מקונסטנטין שהיה ממש גרוע, ו'למצוא את ארץ לעולם לא' שהיה חביב אבל קצת רגשני מדי בשבילי.
רציתי לראות ולא הספקתי:
אני אתה וכל השאר, פלינדרום.
בואו נראה
הארי פוטר וגביע האש, קינג קונג, צ'רלי בממלכת השוקולד, חיפושית בהילוך גבוה (אל תשאלו), חתונת רפאים, הגנן המסור, מלהע"ות, באטמן מתחיל, טיסת לילה, הטירה הנעה, ו….כלה להשגה. סתם.
.
10 סרטים בקולנוע. בהחלט אפשר לומר שהשנה היה יבול מרשים מאוד של סרטים טובים, אפילו בלי שר"ה וספיידרמן. לשנה הבאה בהוליווד הבנויה!
השנה ראיתי...
בין 25 ל-30 סרטים, (יכול להיות ששכחתי כמה.) זכורים לי לטובה: "הגנן המסור"
(שראיתי לפני שבועיים). וכו',
מוזר שלא הזכירו(אפילו את השם..) באתר, את הסרט החדש של קמרון קרואו.. הוא היה דיי מקסים למיטב זכרוני…
'אליזבת טאון'
הזכירו, היה עליו דיון כאן:
כתבה מספר 3056
יש, אני לא לבד!
סוף סוף עוד מישהו אומר בכל רם שהוא אהב את אליזבת'טאון, אחד הסרטים שהכי הקסימו אותי השנה.
השנה בקושי ראיתי סרטים.
אבל היא עוד לא נגמרה. אני עוד אספיק ללכת (בשאיפה) להארי פוטר ולהולך בדרכי, לפחות.
מה רציתי לראות ולא הספקתי או לא יצא?
חתונת הרפאים, הוכחה, קרוב יותר, כמו גן עדן(?), היצ', אני די בטוחה שהיו עוד.
מה אני הכי שמחה שראיתי? ספנגליש וסרניטי.
למזלי היחסי, כל ביקור לקולנוע טמן בחובו בדרך כלל שלושה סרטים (וערב אחד פסיכי ראיתי ארבעה, כשברגע האחרון הלכתי לדיוק קורעים את האזארד, הצגת חצות). יוצאים מן הכלל היו ספנגליש וסרניטי אותם ראיתי לבד.
הבעיה היא שאין לי רשימה מסודרת של מה יצא בארה"ב השנה, אז קשה לי לדעת בוודאות. אבל אם מתוך הרשימה הגעתי ל-17, והיו עוד סרטים כמו ספנגליש וסריניטי שלא הוקרנו בארץ, ויש סרטים שאני לא בטוחה אם ראיתי או לא, בגלל התרגום שלהם, אז זה הימור בטוח שבין 15-30.
מצד שני, הרבה מהסרטים האלה ראיתי בדיוידי או באון דימנד (היצ' למשל).
אוף.
חרא שנה היתה לי. בקושי היה לי זמן.
שאלת איכות
מעניין אותי כמה מתוך הסרטים שראיתם גם אהבתם ואתם מרוצים שהשקעתם את הזמן/כסף בצפייה בהם. עוד דבר שמעניין בעיני זה מה היחס בין הסרטים שהיה שווה לצפות בהם לכלל הסרטים שראיתם…
כולם, בערך
לעתים נדירות אני יוצא מאולם הקולנוע (או מהחדר שבו אני צופה בדויד) וחושב שזה היה בזבוז זמן/כסף. אולי זה בגלל שאני רואה מעט סרטים (יחסית לנשים אחרים פה) וזה מאפשר לי סינון יותר קפדני של מה שאני רוצה לראות ומאפשר לי לבחור רק סרטים שאני "יודע" שהם טובים. אני לא אבחר, למשל, סרט של ד"ר בול או של מייקל ביי.
או שפשוט יש לי סטנדרטים נמוכים. סרטים כמו 'מלחמת העולמות' או 'באטמן מתחיל' או 'קונסטנטין' לא היו טובים כמו שהם יכולים להיות, היו בהם דברים שלא מצאו חן בעיני, אבל הם עדיין בהחלט שווים צפייה.
That said, את רוב הסרטים הטובים באמת שראיתי השנה ראיתי בדויד. 'שמש נצחית' למשל. בקולנוע ראיתי משום מה בעיקר סרטי מתח/אימה או סתם שוברי-קופות למיניהם.
שאלת איכות
נהנתי מכל שבעת הסרטים שראיתי השנה בקולנוע. לא הייתה אף פעם שהרגשתי כאילו סתם זרקתי כסף. שלא לדבר על זה שאת הנפילה ראיתי בחינם.
לא יותר מדי.
גם אני בדרך כלל הולך לראות סרטים שאני דיי בטוח שיהיו טובים.
חוץ מזה, אני משתמש בכוח המיוחד שלי! כן, כן, חברים. אני גיבור-על: Always-Enjoying-Man. והכוח המיוחד שלי, בעזרת הנמכת אינטילגנציה אוטומטית וסיספונד דברים שילד בן 4 לא יקבל כמובנים מאליו, אני מסוגל להנות מכמעט כל דבר שאני נכנס אליו (אלא אם כן הוא באמת מעליב את האינטילגנציה המעטה שאני משאיר לעצמי תוך כדי הצפייה) ורק אחר כך אני חושב על מה שעשיתי.
כתוצאה מכך, הסרטים שראיתי השנה שחשבתי שהיו גרועים מכל בחינה שהיא היו Alone in the Dark ו-Code 46. אפילו מ-The Pacifier ומאלקטרה הצלחתי להנות איכשהוא.
רק סרט אחד ראיתי השנה שממש ממש לא אהבתי
ודווקא אותו ראיתי על מסך גדול. "כשהאמת משקרת". אל תלכו.
אבל אי אפשר לומר שזה היה בזבוז כסף כי ביליתי את 24 השעות שאחרי כן בלנסות לחשוב איך אפשר היה לעשות אותו הרבה יותר טוב, וזה היה תרגיל מחשבתי מעניין.
סליחה, שני סרטים
גם מ"סין סיטי" סבלתי לאללה והפסקתי באמצע. בשביל זה יש את דויד.
ראיתי 7 בקולנוע
וחוץ מזה ראיתי בטיסות: באטמן מתחיל, ארבעת המופלאים, מדגסקר (הטיסה לתאילנד ארוכה…).
לצערי
ראיתי מספר זעום של שישה סרטים השנה. במי להאשים? מכירי הכרטיסים? חוסר הכוח שלי לצאת? או הסרטים הגרועים לרוב?
לצערי
ראיתי 8 בקולנוע ועוד 7 לא בקולנוע, אבל אני יודעת את מה להאשים – את זה שלא הרבה מהחברים שלי מעריכים את הקולנוע כצורת בידור אולטימטיבית, אלא יותר כבזבוז של 30 ומשהו שקלים. (וללכת לבד זה משהו שניסיתי פעם אחת בהצגת צהריים כשהרגשתי אמיצה – אבל הייתי כ"כ עסוקה ב'וואי שלא יסתכלו עלי' שעד היום אני לא בטוחה איזה סרט הוקרן בכלל…)
יש דווקא סרטים שטוב יותר לראות לבד.
כאלה שכיף לדבר עם אנשים אחרים שראו אותם אחר כך, אבל שבזמן הצפייה הדבר האחרון שצריכים זה מישהו שיפריע להנאה חסרת הנשימה, הסוחפת, בהערה כלשהי (וזה כולל "תעבירי את הפופקורן", "הצילום הזה ממש יפה", "למה בדיוק את תופסת שתי משענות" – התשובה היא, כמובן, ככה – ובעצם כל דבר אחר שהוא חיצוני לסרט).
מצד שני
נראה לי די מבאס לחכות לבד עד שהסרט מתחיל (רק אני והיפניות של סלקום i-mode? קצת מפחיד), לבהות בקיר בזמן ההפסקה, אם יש, לדעת שאנשים מסביב מסתכלים וחושבים שזה קצת מוזר שאתה לבד (לפני כמה ימים תיפקדתי כאחד מהאנשים האלה) ובסיום להסתלק בשקט בלי לומר מילה.
בדרך כלל לא חסר לי מה לעשות לבד.
מלקרוא ספר ועד לנהל שיחות ארוכות, מורכבות ומפתיעות עם עצמי (בפומבי הן יערכו בלב, בדרך כלל, מישהו עוד עלול לבוא לשאול אם אני בסדר), ובהפסקות סרטים זה בדרך כלל כולל חשיבה על הסרט עד עכשיו. חוץ מזה, לפני סרט שטרחתי ללכת אליו לבד, אני כל כך מלאה בציפייה שאין לי בעיה להעביר את הזמן בהנאה עד שהסרט יתחיל. ואנשים שמביטים בי במבט מוזר, טוב, לומדים דווקא להנות מזה עם הזמן, וזה לא באמת קשור להליכה לסרטים לבד.
כל זה, כמובן, בתוקף לבערך סרט פעם בשנתיים – אין מספיק סרטים טובים מספיק שאני לא אחוש צורך להעיר לאף אחד הערה צינית…
אני בד''כ הולך לסרטים לבד
לא הבחנתי באי אילו מבטים מזלזלים משאר הצופים וכשאני כבר כן הולך עם עוד אנשים זה בעיקר עצבים כי שניה לפני שנכנסים הם צריכים לשירותים/לקנות פופקורן ואני הופך למעין קולב אנושי/מחזיק תיקים ואם הפרטנר לצפייה לא נהנה מהסרט כמוני, או להיפך, זה פוגם בחוויה. בקיצור: הכי כיף לבד.
זה לא אתה, זה הם.
אתה פשוט צריך שותף מתאים.
בכל אופן, אם תיקח אותי אני מבטיח להתנהג כאילו אני לא מכיר אותך ולהחזיק את התיקים שלי בעצמי.
שותף מתאים
כרגע שיבוט אנושי איננו חוקי
שותף מתאים
תמיד יש את אופציית "תאומים זהים שהופרדו בלידה".
עכשיו זה רעיון מצויין.
אני משתדל ללכת לסרטים עם חברים ואם הם לא פנויים אז תמיד יש לי את אח שלי שמשמש בתור השיבוט הלא-חוקי שלי.
אבל, חזרה אל הרעיון המצויין. למה לא לעשות פה באתר עוד דף סטטי. כמו שיש לכל קון דף תיאום טרמפים, אז אפשר לעשות דף של תיאום סרטים. אנשים יוכלו לכתוב מתי הם מתכננים לראות סרט או לקרוא מתי אנשים אחרים מתכננים ואז ללכת ביחד. ככה, אף אחד לא ישאר לבד.
למעשה, הרעיון הזה עלה מזמן,
עבר איפיון וגם קיבל שם משעשע. אלא שיש לנו כמה פרויקטים אחרים בעדיפות גבוהה יותר, כך שהתכנות של מערכת כזו יצטרך להמתין קצת. מה גם שהיו לנו חילוקי דעות עד כמה דברים כזה יתפוס. להזכירך, לתמליצלי היה יופי של פוטנציאל, אבל אף אחד כמעט לא נעזר בה. ופה אנחנו מדברים ללכת לסרט עם זרים גמורים (או חצי זרים), ולא ברור עד כמה זה ימשוך אנשים. יש כאלה שבעיניהם זה כמעט כמו ללכת לבד.
חבל...
כי חשבתי על להציע לאנשים לבוא. אני בעיקר רואה סרטים באיזור חיפה (לב המפרץ, קריון, קניון חיפה, גרנד קניון) וזה יהיה יותר כיף אם יותר אנשים.
אני איתך...
גם הולכת לסרטים בחיפה ואשמח לדעת אם יושבים איתי באולם עוד אנשים נחמדים בפוטנציה. כבר קרה לי פעם אחת שפגשתי במקרה מישהו שזיהה אותי מעין הדג לבד בסרט וזה היה נורא נחמד.
יופי.
להודיע לך פעם הבאה שאני הולך לסרט? תודיעי לי?
כן, והיה העניין
שאנשים חששו שהשירות הזה יחבר בין נערות תמות שגולשות באתר לבין פדופילים שאינן בהכרח חובבי סרטים.
אני בכל זאת בעשד השירות, אבל בתנאי שתיזהרו ללכת עם השידך רק למקום ציבורי.
קולנוע זה מקום ציבורי, לא?
כן, אבל הוא אפל...
ואם מחליטים ללכת לסרט "CAKE"
לקחתי לתשומת ליבי.
הי! לא דיברתי עליך
לך יש קולב זחוח משל עצמך, את לא צריכה אותי.
כמה שנאמר: שותף מתאים.
אצלי אין כמו ללכת לסרטים עם הבדודה שלי. אנחנו לרב נהנות מאותם דבריפ, סובלות מאותם דברים, מעירות הערות באותם המקומות בדיוק, ובקיצור- חוויית הצפייה משתדרגת. אבל אם לא אתה, לרב עדיף לבד. אני עושה את זה מגיל 13 ועד שהתחלתי לראות סרטים אתה, זה היה ה-דבר.
למרות הדברים החכמים והנכונים שנאמרו מעליי,
אני מסכימה שללא חברים (ובעיקר חבר – היי מאמי
) שמעריכים את הקולנוע כצורת בידור אולטימטיבית, הייתי רואה הרבה פחות סרטים השנה.
ניסיתי פעם אחת לפני איזה 5 שנים ללכת לבד, והמשפט "כ"כ עסוקה ב'וואי שלא יסתכלו עלי' שעד היום אני לא בטוחה איזה סרט הוקרן בכלל" תאר יפה את מה שהלך שם…
Why שלא יסתכלו עלי?
נכון שבדרך כלל נעים יותר ללכת בזוג או בקבוצה לסרט, אבל מה לעזאזל הבעיה בללכת לבד? מי יסתכל עליך? איפה פה הסטיה? תעזרו לי, כי אני ממש לא מבין.
5 שנים, מי זוכר?
וברצינות – לפני 5 שנים אולי הפריע לי יותר הקטע של "יסתכלו עליי". היום זה לא זה בעיקר, זה יותר סתם פחות כיף.
ובאמת, שכלמזלי יש לי כ"כ הרבה סרטים שאני יכולה לעניין בקלות חברים שבקטע של קולנוע כיציאה לגיטימית (ואף אולטימטיבית לעיתים) לראות איתי, אז כשמגיע כבר איזה סרט שאני ממש רוצה לראות ואין לי עם מי הפתרון של לראות לבד בדיוידי עונה על הצרכים מספיק טוב. גם ככה יש יותר מידי סרטים לראות ופחות מידי זמן/כסף…
גם לי היה בעבר פחד מללכת לקולנוע לבד
חשבתי שקופאיות מסתכלות עלי מוזר כשאנימבקש כרטיס אחד, אבל זה חלף ואני מרבה ללכת לסרטים לבד. לפני הסרט אני כמעט תמיד קורא ספר, מה שבמוח המעוות שלי גורם לי להצטייר כאינטלקטואל ולא כחסר חיי חברה.
התפיסה שלי היא
שדווקא אנשים שהולכים לקולנוע לבד הם נורא בטוחים בעצמם ורבי חברים… אחרת הם לא היו מרגישים נעים להיראות בקולנוע לבד, לא?
ואני עצמי? עשיתי את זה רק בחו"ל. היה מעולה.
גם לי היה בעבר פחד מללכת לקולנוע לבד
רק חשבת? הקופאית הרימה את העיניים מהצג לראשונה מרגע שהגעתי, הסתכלה עליי ושאלה "כרטיס אחד?" וכן – היא הייתה ממש מופתעת. זה היה במרכז הקונגרסים בחיפה שרוב הפעמים שראיתי שם סרט היו עוד 10 אנשים בקושי, אבל הפעם 3 מתוך העשרה (סבא עם שני נכדים) התיישבו דווקא לידי. ההקלה. (וגם – בלי שום קשר, פחות כיף לבד.)
אני לא מכיר אישית אותך או את הקופאית,
אבל אני מוכן להסתכן ולנחש שהמבט המופתע/מזלזל/תומה של הקופאית היה בעיקר בדימיון שלך.
תפקידה של קופאית הוא למכור כרטיסים. הרבה. כל הזמן. לכל סוגי האנשים, הקבוצות והבודדים. ויש סבירות גבוהה שזה לא היה היום הראשון של אותה קופאית בעבודה. בקיצור, מה שאני רוצה לומר זה שמאוד לא סביר שאתה הראשון שהיא ראתה קונה כרטיס בודד, וגם לא השני או השלישי או ה-15. לכן לא סביר שזה באמת הפתיע אותה. בכלל, אני חושב שקשה מאוד לגרום לקופאית בקולנוע לרגש כלשהו באמצעות קניית מספר כלשהו של כרטיסים, בעיקר לא מספר שבלוני כמו "1". אני ביקשתי פעם 21 כרטיסים מקופאית שלא הנידה עפעף. אולי אם הייתי מבקש 69 זה היה עושה לה משהו, אבל אני לא בטוח.
גם אני לא מכיר את אותה קופאית, אבל היתה לי חוויה דומה.
– אפשר בבקשה לקבל כרטיס ל…?
– כמה כרטיסים?
– אחד.
– כמה?!
– אחד.
– אתה בטוח?
אה... אוקיי.
אולי זה כן היה היום הראשון שלה בעבודה. לי זה לא קרה.
אבל תשמע, אם אתה באמת ממש מתפדח מזה, יש פתרון נורא פשוט. בשביל מה המציאו את הסלולרי? כשהאיש שלפניכם כבר מבקש את הכרטיסים שלו, שולפים את הפלאפון ואומרים בקול ברור, "אז את באה? מה לא? מה זאת אומרת, היית חייבת לעזור לנפגעי תאונת דרכים לא קטלנית? אז מה, לא תגיעי בכלל? אבל אני כבר בתור! טוב, נו, אני אלך לבד. אל תדאגי, אני אספר לך איך היה. אוי, התור שלי מגיע. ביי ביי אנג'לינה, נתראה מחר".
אה... אוקיי.
לא ממש מתפדח, לא באופן רשמי, זותומרת. משום מה, פשוט לא יוצא לי ללכת לסרטים לבד. לא שאני נגד, לא באופן רשמי, אבל לא יוצא.
בחו"ל דווקא לא מעט. אני חושב ש8-9-10 מהסרטים שראיתי השנה היו בחו"ל, לבד.
זה כמו שאף אחד מעולם לא הסתכל עליך מוזר
כשאמרת שאתה הולך לכנסי מד"ב? כבר אמרתי שאני רוצה לגור ביקום המקביל שלך, כן?
אני לא סיפרתי לאף אחד שאי הולך לכנסי מד''ב.
נו, אתה יודע למה אני מתכוונת.
21 כרטיסים?
חשבתי שיש חוקים נגד ספסרות.
המ. אני לא רואה סיבה אמיתית ללכת לסרט עם חברים אם הוא לא סרט רע,
(בזבוז של חברה טובה או של סרט טוב), אבל עד עצם היום הזה אני זוכר את המבט המזלזל של הקופאית שאני וחבר ביקשנו ממנה שני כרטיסים ל'פרידה', ואת הצחוק שלה, ואת העובדה שהיא קמה וסיפרה את זה למישהו לידה, ואת הסדרן שירד עד למקום שישבנו בו רק כדי להציץ בנו ולראות שאנחנו באמת יושבים שם.
לא הבנתי
כלומר, עכשיו גם שני כרטיסים זה מוקצה? היא חשבה שאם לקנות כרטיס אחד זה מוזר, לקנות שני כרטיסים זה מוזר פי שתיים?
אני ואח שלי דווקא מצליחים לעשות את זה כמעט כל סרט.
"ארבעה כרטיסים בבקשה לקינג קונג. שורה 3, כסאות 8-11."
"מה?"
"ארבעה כרטיסים. קינג קונג. שורה 3, כסאות 8… 9… 10… ו-11."
"רגע…"
"הנה, זה שם." [מצביע על המסך]
"שורה שלישית?" [מבט מוזר+הרמת גבה]
"כן, שורה שלישית."
"אתה בטוח? זה נורא קרוב." [מבט של WTF are these people?]
"כן, החלטנו להתפשר ולא ללכת על שורה שנייה כי יש איתנו מישהו שמעדיף טיפה יותר רחוק."
"אוקיי…" [ההלוויה שלך, חושבת הקופאית]
טוב, מישהו חייב לשאול את זה...
למה אתה אוהב לראות סרטים בשורה שלישית?
טוב, מישהו חייב לשאול את זה...
וזה לא שכבר עניתי על זה מאות פעמים בשביל עשרות קופאיות וחברים לפניך…
כי אני בא לקולנוע כדי לראות קולנוע ולא כדי לראות טלוויזיה רחבה עם הרבה אנשים. אני רוצה לראות מסך גדול, אני רוצה להיות באמצע הקול, אני רוצה להיות תקוע בסרט. לשבת בשורה ה-14 זאת לא אותה חוויה.
ובדרך כלל אני מכוון לשורה השנייה.
טוב, מישהו חייב לשאול את זה...
ואתה לא מרגיש שעוד שנייה תנקע את הצוואר?
טוב, מישהו חייב לשאול את זה...
ממש לא. מתיישבים, נמתחים, גולשים במורד הכיסא עד שהראש מונח על משענת הגב. ואז, כל מה שצריך זה למקם את השתייה והפרינגלס במקום נגיש וזהו.
אני איתך (רק שבמקרה שלי זאת שורה 5). למרות ששמועות אומרות שהסראונד עובד טוב יותר בסביבות שורה 12.
כשאני אמצא את ה-Perfect A
אודיע לך.
וכמה זמן
אחרי שאתה יוצא מבית הקולנוע לוקח לך להבין שהרוצח לא באמת רודף אחריך, שהגורילה לא באמת מניפה עלמות יפיפיות בעדינות שכזו, ושעכברים לא באמת לובשים בגדים ושרים?
מה זאת אומרת, עכברים לא באמת שרים?
את בטוחה? אם כן… טוב, אפשר להזהיר אנשים לפני שמנפצים להם אשליות.
או שאפשר לשבת בשורה 8
אולי זה למה אני נשאר לכתוביות...
מין זמן צינון שכזה לנקות את המערכת מכל מה שהתנפל עליה בשעתיים האחרונות.
אולי זה למה אני נשאר לכתוביות...
זו סיבה מצויינת.
לפעמים גם יש בזמן או אחרי הכתוביות את הפספוסים, מה שמהווה תהליך החלמה מהיר עוד יותר מהישיבה בשורות 2-3.
בכל מקרה, להישאר לראות את הכתוביות זה תמיד טוב לדעתי. גורם לך להעריך את הסרט טיפה יותר.
האמת היא...
אני נשארתי פעם לכתוביות…
אך זה היה בגלל שנרדמתי, בג'וני אינגליש…
באופן כללי, אני בדרך כלל אהנה יותר עם חברים.
כלל זה לא חל על סרטים של מייק לי או על שמש נצחית בראש צלול.
גם לCloser לא כדאי ללכת עם חברים
ובכלל, אני לא רואה את עצמי הולך עם חברים לסרטים שאני מחשיב כ'רגישים' או כ'עמוקים'. אולי בגלל שאין לי יותר מדי חברים שמעריכים סרטים כאלה.
בדיוק ציינתי לעצמי
שאני צריכה ללכת יותר לקולנוע לבד; זה כבר לא מכניס אותי לסרטים (pun!), אני סתם לא רגילה. והרי מה שמונע ממני בד"כ ללכת לקולנוע (אני לא מאמינה שהלכתי רק פעמיים השנה!) הוא המחשבה על כמה זמן ייקח עכשיו להסכים עם חברים על סרט ועל יום ושעה.
גם הרבה יותר קל לי להתרכז בסרט כשאני יושבת לבד. כשיש אנשים מסביבי הם מסיחים את דעתי, או שאני תוהה אם הם נהנים וכו'. עניין של יכולות קשב.
כן, אבל יש חסרונות...
גדולים מאוד בללכת לבד.
למשל בקומדיה, לצחוק לבד – זה מבאס נורא. דוגמא נוספת – בהפסקות, תמיד יש ת'צורך לדבר על מה שקרה, לעשות שיחת סיכום וכו'. לדעתי את הקסם של הקולנוע צריך לחלוק עם עוד שותף, מה שכן יש סרטים שאי אפשר נפשית ללכת לבד, באותה מידה – ההפך. אבל זוהי רק דעתי…
דווקא בקומדיות עדיף לבד.
נכון, יש סרטים שצריך לראות עם חברים, אבל יש גם כאלה שמי שצוחק בהם – או בסצינות מסוימות שלהם – נחשב למוקצה מחמת מיאוס (בגלל שזה לא מצחיק בכלל, הבדיחות דפוקות ונמוכות, או כל סיבה אחרת). במקרים כאלה, עדיף לבד. ככה גם אפשר לצחוק בקול גדול בלי שאף אחד יביט בך בצורה משונה. ואם יש לך צחוק מוזר – אז בכלל.
זוהי בדיוק הבעייה...
אם יש לך צחוק מוזר ואתה לבד – זה פאדיחות, כולם יחשבו שאתה טיפוס תמהוני ומסכן, שאתה עם ח'ברה אתה יכול לצחוק איך שבא לך, וכשצוחקים מכל שטות זה הכי כיף, זוהי לדעתי המטרה של הקומדיה, לדוגמא: צפיתי ב"ביג ליבובסקי" ולא התרשמתי, ראיתי ת'סרט פעם נוספת עם חברים, ומכל שטות קטנה נשפכנו, אותו דבר עם "החתונה היוונית שלי"..
ואם תגיע עם חבר'ה, כולם יחשבו שזה בגלל שהם מרחמים עליך.
כל הדיון הזה מזכיר לי..
פעם חבר גרר אותי למרתון שר הטבעות בסינמה סיטי ולידי ישב איש די מבוגר, ובודד. בסוף הסרט השלישי כבר הרגשתי מאוד קרוב אליו, בדומה למה שקורה לחיילים אחרי מסע כומתה
ואני לא בטוח למה הגבתי דווקא אלייך
במרתון של 9 שעות ומעלה
נראה לי הגיוני ואף מקובל לחלוטין שמי שמסביבך יהפוך להיות מאוד קרוב אלייך, אם לא לחלק בלתי נפרד ממך כבר. 9 שעות לא באות ברגל, ועוד באולם קולנוע בודד, עם אנשים מסוימים סביבך.
אגב, אני מתכנן לעשות לי מרתון כזה בקרוב (גרסאות מורחבות, 11 שעות! וופי!). יש מעוניינים?
אני ואח שלי חשבנו לעשות את זה.
להחרים את המועדון והמקרן של הקיבוץ ולעשות יום שידורים ארוך עם ארוחת צהריים באמצע.
בואו נצא מנקודת הנחה
שאיך שלא תלך ירחמו עליך- לבד, עם עוד כמה, עם צחוק מוזר ועם רגיל, בין אם אתה מדבר עם עצמך ובין אם אתה נוחר בסרט.
אז פשוט תעשו מה שבא לכם.
זאת המסקנה שלי מכל התגובות והמקרים האלו..=)
החתונה היוונית שלי
תזכיר לי מה מצחיק שם?
כמעט כל שנייה..
במיוחד האבא, בפעם הראשונה התאכזבתי קשות, אבל פעם אחת ראיתי את הסרט עם חבר, ולא הפסקתי לצחוק.
דוגמא נוספת לאותו סיטואציה -
'אבודים בטוקיו'
אבודים בטוקיו
תזכיר לי מה מצחיק שם?
כן, אבודים בטוקיו
סרט שאילו ראיתי אותו לבד הייתי יכולה להרשות לעצמי לצאת ממנו כשדרגת השיעמום איימה להוציא אותי מדעתי.
מאחר שזה היה בדייט הייתי צריכה לסבול עד סוף הסרט (ואחר כך לקטר לבן זוגי שדווקא אהב אותו משום מה).
כן, אבודים בטוקיו
הנה דוגמה לסרט שראיתי לבד בקולנוע (השכונתי, עם נעלי בית, שמיכה וקופסת אוזני המן) ודווקא היה ממש סבבה.
זו נשמעת דרך מוצלחת להפליא לראות סרטים.
יוקמו בתי קולנוע שכונתיים מרחק הליכה-בנעלי-בית ממני לאלתר!
אחת הסיבות שאני שוקל לפעמים לעבור לשכונה שלך, אגב.
הקפה! הקפה מצחיק לאללה!
ולא רק אבל. זה בכלל סרט מצחיק.
ולסוגיה:
ללא ספק יש הבדל עם איזה קהל רואים את הסרט. שמתי לב לזה כשעבדתי בקולנוע ונזדמן לי לצפות באותו הסרט בכל פעם עם קהל שונה. "הפנטזיה של האל" היה הסרט הכי הפכפך שלי. היום אני אוהבת אותו, אבל בהתחלה הוא לא הצחיק אותי, אחר כך היה קהל ממש טוב, והתחלתי ליהנות. אחר כך היו הקרנות שישבתי ונקרעתי, וכאלה שישבתי ופיהקתי. תלוי בקהל.
אבל מצד שני, קהל זה לאו דווקא תלוי חברים. עדיף לבד בחברה טובה, מאשר עם חברים שלא טוב לך לראות אתם סרטים.
בעצם היה משהו מצחיק ב''חתונה''
אלברט גבאי המיתולוגי (?) נתן לסרט בזמנו חמישה כוכבים (!).
אני כבר רגיל
קורה לי יותר מדי פעמים שאני מתפרץ בצחוק חסר שליטה בזמן שאף אחד אחר לא מצליח לזהות שקרה משהו מצחיק. בדרך-כלל זה לא קורה לי בסרטים, אגב.
גם אני ככה!
הבעיה היא שהמבטים שאנשים נועצים בי בעקבות התופעה הזו מתחילים להציק לי בגב…
כל אחד והעדפותיו, מן הסתם.
אני נורא נהנית מצפייה בחבורה, אבל בבית, בטלוויזיה (או עם המקרן של מישהו), כשאפשר לקרוא קריאות ביניים ולזרוק זה על זה דברים בחופשיות.
ובכל אופן זה סוג נפרד של חוויה בשבילי – זה בילוי חברתי. זה שונה לגמרי מה"טביעה" הטוטאלית בסרט שאני מקבלת כשאני לבד בקולנוע עם מערכת סאונד טובה (או לבד מול מסך המחשב עם אוזניות ו-DVD של טווין פיקס).
זה לא Where?
שנים חשבתי כמוך,
אבל דומני שבצפייה חוזרת זה היה "how"…
זה בלי ספק How.
מצפיה ראשונה ועד אחרונה.
הו לא לא
בהתחשב בעובדה שהסצנה הזאת צרובה לי במוח בעומק 2 מ"מ (דמיין לך אותי מכווץ בפינת הספה ומייבב באימה), אני יכול להבטיח לך שזה how.
אני זוכר שהמאבחנת הפסיכוטכנית בצו הראשון
שאלה אותי אם הלכתי לראות אי פעם סרט לבד. אפילו את הצבא זה מעניין!
Why שלא יסתכלו עלי?
העניין הוא שלראות סרט בקולנוע (להבדיל מבבית או אפילו בסינימטק) משולב לרוב גם ב"לצאת", ונדבקה לזה תדמית של בילוי חברתי. מי שנמצא בקולנוע בלי חברה לכאורה "מפספס את הרעיון". זו תפיסה שקיימת (לדעתי) בעיקר בגיל ההתבגרות שבו משום מה יש כאלו שמטפחים מעמדות חברתיים וקליקות, אבל לא תמיד כל כך קל לנער אותה אחר כך.
אני אומר פה דברים טריוויאליים, מה?
גם לי זה לא ברור
למרות שיצא לי לראות סרט בקולנוע רק פעם אחת, והסרט היה נורא, היה לי מאוד נחמד להיות לבד. אני בכלל אוהב להיות לבד. כשאמרתי לאיזה מישוה שאני הולך לבד הוא קצת לא הבין, אבל זה לא נראה לי מוזר. המון דברים כיף גם לעשות לבד, למה לא לראות סרט בקולנוע? מוזר לי באמת שזה הפך להיות הגדרה בלתי נפרדת ל"בילוי", שאתה תמיד חייב ח?בר?ה בשביל ללכת לקולנוע.
לפני ''ה'' שמים קמץ!
''אני את הבגרות שלי בלשון כבר עשיתי'' ואין בה ניקוד!
רציתי, ניסיתי, לא נתן לי.
לא אוהב אותי הבחור.
אכן, בבגרות בלשון לא דורשים לנקד
למעשה מכתבה שקראתי היום בנענע, עולה שבקרוב מאד גם לא תידרש ידיעת הלשון…
אבל אני סתם עיפה ומרירה (ומטומטמת, כי בבוחן בתורת הניקוד שהיה לי היום ניקדתי "מותניים" בחולם חסר במקום בקמץ קטן. אנה אוליך את הבושה?).
מסקנה: אין לזלזל בקמצים, קטנים כגדולים (הם עוד ינקמו את ניקמתם!)
נקמת הקמצים:
חטיפה ממוקדת. הפתח לקח אחריות.
רד לא יודע לצטט
"למרות שדי נעים לבד להיות בסרט
אומרים יותר נהוג ללכת עם גברת"
— ד. סנדרסון וגזוז, "רק עם אופנוע"
''רד לא יודע לצטט''.
או מיי גוד
ראיתי השנה 36 סרטים! איזה הגזמה! טוב מצד שני ראיתי כמה מהם באולם קולנוע זוהר שזה רק 23 שקלים, אבל עדיין…
אור זה 2004?
כן
(אבל אולי ראית אותו ב-2005).
כן
יש סיכוי
די מצחיק האמת, ראיתי אותו ב..עין החורש.
באולם ההוא.
הייתי בטוחה שאני אוכל לספור אותם על כף יד אחת
אבל להפתעתי, מדובר ב-12 (10 מופיעים ברשימה + רקדנים שהוא סרט מסוף השנה שעברה, ואני כבר ציפיתי בו ב-2005 + סרניטי שלא הוקרן מסחרית, אבל כן הוקרן בסינמטק) מתוכם 7 ראיתי בחינם.
המבצע של לקוחות סלקום בגלובוס היה מצויין, הבעיה היתה שלא היו לי יותר מדי ימי חמישי פנויים… (וכשהיה פה ושם אמרתי לעצמי "תמיד יהיה עוד אחד בשבוע הבא" מה שהתגלה כטעות טקטית). לא נורא, השנה האחרונה היתה עמוסה למדי מבחינתי, והקולנוע לא היה בראש סדרי העדיפויות שלי.
מבין הסרטים בהם צפיתי, אין ספק ש"סרניטי" היה הטוב ביותר.
אם לבחור מבין אלה שהוקרנו מסחרית, ריי מקבל את קולי (המוזיקה היתה נפלאה, ובשנה שחונת מחזות זמר (ואני לא מחשיבה את צ'רלי למחזמר), זה היה הסרט הכי מוזיקלי שראיתי. לא נורא, בשנה הקרובה יגיעו "המפיקים" ו"רנט" ויהיה טוב).
הסרט הכי פחות שווה: כאן התלבטתי בין שניים. הראשון הוא ללא ספק הסרט הגרוע ביותר, אבל לפחות צפיתי בו בחינם, בעוד על השני שילמתי מחיר יקר… לפיכך החלטתי לחלק את הקטגוריה לשניים:
הכי פחות שווה את הזמן שבזבזתי עליו: הטינה.
הכי פחות שווה את הכסף (10$, לעזאזל!): מלחמת העולמות.
בין חמש לשמונה.
ומזל, כי גיליתי ש"מים אפלים" זה התרגום לסרט המחורבן-מחורבן-מחורבן שראיתי בניקרגואה, רגע אחרי שהצבעתי ורגע לפני ששלחתי מייל ל"היי! שכחתם את הסרט הגרוע באמת עם ג'ניפר קונלי!". אבל לא שכחתם.
חבל.
חרא סרט.
________
העלמה עפרונית, אמביוולנטית.
מסתבר שצפיתי במספר המדהים של
סרט אחד ויחיד בקולנוע השנה (מלחמת העולמות) – לא כולל סרניטי באייקון.
בכל זאת הצבעתי 2-4 כי אנחנו מתכננים לראות היום את קינג קונג ומתישהוא השבוע את נרניה.
בדיוידי צפיתי ב-8 סרטים מהרשימה.
4
לכל הבוכים והמתייפחים. אני ראיתי 4 סרטים השנה. זהו. כולל סרט אחד בהקרנה לא קולנועית (וגם הסרט היה מחורבן).
הייתי בטוחה שאלך לעוד 13 אחרים שבסופו של דבר לא הלכתי לצפות בהם (לא כולל סרניטי שמאוד רציתי לצפות בו בקולנוע, אבל לא רציתי להידחף להקרנה באייקון כשממילא יש הקרנות אח"כ בכל הארץ… אהההמ…). זה לא אשמת הקולנוע, המחיר או משהו חיצוני אחר. אני פשוט חיה בקצב זמן קצת שונה. כשחשבתי על אילו סרטים ראיתי לאחרונה העלתי בראשי את "שמש נצחית בראש צלול", אבל לא את "הנפילה" שמסתבר שכן היה השנה.
אני תמיד מרגישה שיש לי עוד המון זמן להגיע אל הסרט, עד שמתברר לי שהוא כבר ירד מהמסכים.
באופן ביתי יצא לי לצפות בעוד כמה סרטים, אבל לפנות את הזמן שלי ושל עוד מישהו (בו זמנית) וממש לצאת אל הקולנוע… קשה.
אני עוד מקווה שמכשלות אלו לא ימנעו ממני את "חתונת רפאים" ואולי אפילו ל"נרניה" יש סיכוי להידחק אל בין הסרטים הבודדים שלי, אבל הסיכויים רעים למדי.
בעיקר אני מצטערת על שפיספסתי את "באטמן מתחיל", "צ'ארלי והשוקולד" ו"האחים גרים". לא, בבית זה לא אותו הדבר.
אל תשכחי שבשבוע הבא יש הקרנות של סרניטי
הממ…. צריך אולי לעדכן ביומית הרלוונטית ובביקורת.
כשיש הקרנות סדירות,
במשך חודשים, לא תמיד מסתדר לי ללכת, אז ביומיים? שעוד יהיו עמוסים באפיסטים? לא, תודה. אני כבר אתפוס אותו בDVD. אולי כשתהיה לי טלויזיה נורמלית, או אצל ההורים (למרות שהסיכוי קלוש כי אחי בוחר שם את הסרטים וזה מד"ב לא זבלי).
רוב הבאפיסטים ראו את זה באייקון. כמוני.
זה אמנם לא ימנע מהם ללכת שוב, כמוני, אבל בטח חלקם לא ילכו שוב.
שלא לדבר על תשישות
הימים לפני זה עמוסים למדי – גם קון באפי, גם קון עין הדג… אני, למשל, לא מסוגלת להגיע למרכז כל כך הרבה (מחמת תיעוב, בעיקר, אבל גם בגלל הטרחה הרבה). ולכן נאלצת לוותר על סרניטי (ועל באפי בגלל הלימודים. החיים הם דבר לא הוגן).
יהיו שם מספיק.
אם יסתדר לא תהיה מאושרת ממני (עם כל שנאתי לזו שלא מדברים עליה פה ועדת מעריציה, מפיירפלי התלהבתי).
אם לא יסתדר – טלויזיה.
אני ראיתי סרטים בקולנוע רק בחו''ל
כשנסעתי בחופש הגדול לארגנטינה, שמה כל כרטיס עולה בערך 12 ש"ח, אין סיכוי שאני אבזבז 35 ש"ח על כרטיס בישראל!
הפעם האחרונה שהלכתי לקולנוע בישראל היה לפני שנה וחצי בחודש מאי בשנת 2004…!
הסרטים שראיתי בקולנוע בארגנטינה (שחלקם אפילו לא היו בקולנוע בישראל!):
1. "ארבעת המופלאים"
2. "מים אפלים"
3. "ארץ המתים" (שיוצא עוד מעט בדיוידי בישראל, בקולנוע בישראל הוא לא היה!)
4. "הרפתקאות ילדת הלבה ואיש הכריש" (גם לא הגיעה לישראל, והוא גרוע…)
5. "מלחמת העולמות"
6. "באטמן מתחיל"
7. "צ'ארלי בממלכת השוקולד"!
הממ...
אז יש לך כסף לטוס לארגנטינה אבל אתה לא מוכן להוציא את העוד 100 ש"ח לשנה ולראות סרטים גם בארץ?
הפעם זה באמת לא השתלם לו
אבל בד"כ אפשר לנצל את הפרצה המטורפת הזו כדי לדפוק את המערכת. כרטיס טיסה לארגנטינה אפשר למצוא ב-920$ (http://www.netravel.co.il/basic/it/ItemTemplate.asp?Classification_ID=50518750&Item_ID=50075661
), שהם 4,215 ש"ח.
מכיוון שהפער בין מחיר כרטיסי הקולנוע בארץ ובארגנטינה עומד על 23 ש"ח תמימים, חשבון פשוט מלמד כי מספיק לצפות ב-183 סרטים במהלך ביקורך שם כדי שהפער הכולל ידביק את מחיר הטיסה, וכך למעשה קיבלת טיול חינם לדרום אמריקה!
הממ...
פשוט הלכתי לארגנטינה בחופש הגדול בשביל לפגוש את המשפחה שלי, הכסף הוציאו הוריי (אני בסך הכל בן 13), וחשבתי שאם כבר המחיר שמה נמוך למה לא לראות הרבה סרטים בקולנוע בארגנינה?!
לא הערכתי נכונה
בחרתי 15-31, אבל עכשיו משספרתי מסתבר שראיתי 35. בלי לספור את מה שראיתי בארה"ב ולא מופיע ברשימה.
פששש...
הייתי בטוחה שאנשים רואים פה באיזור ה-2 סרטים בחודש בקולנוע…
טוב, אז אני יחסית גם שייכת לחסרי החיים כנראה – 42 סרטים, מתוכם 36 בקולנוע. ומצאתי ברשימה את כעשרת הסרטים שרציתי לראות בקולנוע ולא יצא, ואני צריכה לקחת בדיוידי. נחמדים מאוד ויעילים סיכומי השנה האלה.
עקפת אותי בשני סרטים
השנה נפלתי בכ15 סרטים משנה שעברה. לעזאזל עם כל הדברים האלה שלוקחים לי את כל הזמן.
ואו.
מספר הסרטים שראיתי בקולנוע משתווה למספר הסרטים שאני רוצה לראות בקולנוע, וככל שהזמן עובר רק מתווספים לרשימה עוד ועוד סרטים! איזה באסה זה שאני משרתת בבסיס סגור… לא היו לי בעיות כאלה כשהיה לי מנוי לסינמטק והייתי אזרחית בת חורין…
מי יכול לראות יותר מ-50 סרטים בקולנוע בשנה אחת?!
לפי דעתי, מי שרואה מעל ל-30 סרטים בקולנוע הוא כבר מטורף…! בסך הכל יוצאים כמה סרטים טובים בשנה לקולנוע… למה לראות גם את הסרטים הגרועים שיוצאים?!
ציטוט חופשי מהזכרון
"יש בסך הכל עשרה ספרים שבן אדם צריך לקרוא בכל ימי חייו. רק שכדי לדעת אילו עשרה הוא צריך לקרוא כמה עשרות".
גם מבקרי הקולנוע הם מטורפים?
חלקם. למה?
זו הערה חסרת התחשבות להפליא.
תחשוב על ההקרבה שלהם למען האנושות, על כל הסרטים שהם רואים כדי שאנחנו נדע שלא לראות. כמה שפיות כבר יכולה להיות לאנשים שנאלצו לצפות בג'ילי, קאט וומן, מת לצעוק 1, 2 ו-3, ומי יודע מה עוד?
לסרטים כאלה יש להם קטילות מוכנות.
הם לא צריכים באמת לצפות בהם…
אה, כן? אה, כן??
אז למה הייתי צריך לשבת לאורך כל 'דום', למה?!
כי אתה לומד מנסיונם של אחרים?
''הם'' = המבקרים.
אלו שכותבים את ביקורות הקולנוע האלה, מהטאגליין, שאנחנו לא סובלים.
.
את הביקורות פה אנחנו סובלים כי פה המבקרים סובלים
ובכל זאת, גם במקרה הזה רובם לפחות בני אדם.
וגם להם מגיעים לעיתים רחמים, כי לאף אחד לא באמת מגיע לראות את מבוכים ודרקונים (דוגמא אקראית) על מסך גדול.
אה, כן? אה, כן??
אני מקווה שלפחות תכתוב לנו קטילה למופת, כך שהצפייה לא תהיה מבוזבזת אחרי הכל.
אה... כבר כתבתי.
אבל לצערי, זה לא היה ל'עין הדג' אלא עבור הזהות הסודית שלי.
מש''א
רק עם ג'ילי וקטוומן.
אתם יודעים מה, תעזבו, את ג'ילי ראיתי בגלל שהסתקרנתי. אבל מי שלח אותי לקטוומן, רד, מי?
''לילה ויום''
מעלה זיכרונות נעימים לאיזה מבקר?
לי בעיקר "שימות כבר!! שימות!!!" כדי שהסיוט יגמר.
יש סרטים מכל מיני ארצות
שמתורגמים רק לאנגלית (או שהם באנגלית) אבל לסינמטק הם מגיעים
יש סרטים תעודיים
יש סרטים ישנים
ואני חשבתי שפה זה אתר של חובבי קולנוע.
אז מוזר לי שמתוך 250 ומשהו מצביעים, אלה שראו יותר סרטים ממני בקושי עובר את ה-20.
אז אני לא קיפוד אבל 52 מסרטי השנה כבר ראיתי, 31 מהם בקולנוע. טוב שאני שומר את הכרטיסים.
"You might never know when someone will need more than your word" (שתי נקודות למי שמזהה).
מתוכם אני לא מצטער על אף אחד. טוב, אולי קצת על Alone in the Dark וקצת על אלקטרה אבל נורא נהנתי גם משרקבוי ולבה-גירל וגם מחמקן והמון סרטים אחרים ברשימה הענקית שהייתה לי שנמחקה לי בטעות.
חוץ מזה, אתמול ראיתי סרט ענק שנקרא Valiant. מישהו ראה אותו? כתוב בימדב שהוא יצא בארץ ביולי.
ואם כן וכבר יש עליו ביקורת, אני רק אגיד שעד עכשיו לא חשבתי שסרט יכול להביא אותי למצב כפית.
'פגוש את היונים', מה לעשות.
והוא סרט מאוד לא ענק.
'פגוש את היונים', מה לעשות.
מה לא אהבת בו??
כי אני ואח שלי, אחרי הקטע עם הגרפסים של באגסי, לא הפסקנו לצחוק במשך שתי דקות שלמות. ועדיין כל פעם שאני נזכר בזה אני צוחק.
הנה, תקשיב…
אני ממש לא זוכר מי זה באגסי,
או מה היה הקטע עם הגרפסים שלו, מה שאומר שכנראה הם לא מאוד הרשימו אותי (וזה לא ממש מפתיע. צריך גרעפס שנון באופן יוצא מגדר הרגיל כדי להרשים אותי).
זה היה גרפס מאוד שנון.
באגסי, יונת הרחוב מלונדון, החבר של ואליאנט. אחרי שהם פוגשים את המחתרת והולכים בחוץ. כשלופטי שואל אותו if he can berp on que.
משהו עולה בזיכרון עכשיו?
לא משנה, אותי זה עדיין מצחיק.
''סליפרס''?
סייבר ראנר, אתה לא קיפוד.
לפעמים, גם צפוי יכול להיות
קצת רימיתי.
ראיתי 41 סרטים מהרשימה בסה"כ, אבל רק 29 מהם בקולנוע.
אבל, מכיוון שראיתי גם את סרניטי, ואולי עוד אראה את נארניה או את מנדרליי (אם מנדרליי, אז בטח לבד, בהקשר לדיון שהיה כאן) עד סוף השנה, הרשיתי לעצמי להכניס את עצמי לקטגוריה הבאה.
אה כן… התפלגות גאוס כמעט מושלמת. מגניב.
4
נגטיב בבן גוריון נחשב קולנוע?
כי אם לא אז 2.
GORA בסינמטק באייקון לא נחשב?
אז 1.
'נגטיב' נחשב לאחלה קולנוע, לא?
אה, לא, לא ממש.
זאת אומרת, מקום נחמד כזה (נתתי שם הרצאה פעם אחת וראיתי שם סרט פעם נוספת), בהחלט מעל לסטנדטים של אולמות הקרנה אוניברסיטאיים אחרים, אבל בפירוש מתחת לבית-קולנוע ממוצע.
עד סוף השנה, 12.
ועוד 9 בבית.
לא מזהיר, אבל בהתחשב בנסיבות, לא נורא.
מה אני עושה באתר הזה?
יש רק סרט אחד שאני בטוח שראיתי בקולנוע!
מפאת הספק (אני חושב שראיתי עוד אחד) בחרתי באופציה של 2-4.
ראיתי עודכמה סרטים (שיעול… שיעול…) שהורדתי בביטורנט.
אני חושב שאעבור לאתר אין הדג – האתר נגד סרטים, קולנוע וצילום בכלל.
14 סרטים.
יותר מהממוצע שלי. תודה לסלקום.
תודה לך!
עכשיו אחת ולתמיד, אני יבין מה הולך שם....
אני מנוי בסלקום, התקשרתי לברר איך מזימינים… עד עכשיו הכל טוב ויפה… אני מתקשר המשיבון טוען הזלו הקודים… ואני מתקשר שבוע לפני… מה לעזאזל, אני צריך לעשות?!?
בתור התחלה, לשאול לפני שנה,
יען כי שנת הסלקום הסתיימה לה.
וחוץ מזה, אני חושב שההזמנות בחינם היו פיקציה. צריך לשריין עם כרטיס אשראי.
כן, אבל יש גם אפשרות על בסיס מקום פנוי...
והמבצע עדיין תקף, אולי זו תרמית נגדי? אני לא יודע…
למרות שדיי אופייני לי לא לנצל מבצעים…
אז ככה
זה אמנם תקף רק ליום חמישי הקרוב, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא…
כמות ההזמנות על בסיס מקום פנוי נמוכה למדי (זה סוג של גורם אי ודאות שהוא בעייתי עבור בתי הקולנוע) ולכן הכי פשוט להזמין מקום שמור בכרטיס אשראי (האופציה הזו תמיד עבדה מצויין בכל הפעמים שהזמנתי). הסיבה שלא הצלחת עכשיו היא כיוון שניתן להזמין מקום שמור רק מיום רביעי ב-8 בבוקר.
כאישה לא נשואה,
צפיתי בסרט כל שבוע שבועיים, עם מנוי לסינמטק ובלי טלוויזיה בבית.
עם החבר הגיעה מערכת די וי די משוכללת בתוספת מערכת סאונד שכל כבל שלה עולה כל הרהיטים שהיו לי בבית הקודם… הקולנועים בעיר לא עמדו בתחרות.
בשנים עברו ראיתי יותר
אפילו הרבה יותר. אבל השנה, דברים פעוטים כמו עבודה מנעו ממני לראות בקולנוע הרבה מאוד סרטים (נכון לכרגע יש עוד ארבעה לפחות שאני *חייב* לראות אבל אין זמן). בסה"כ ראיתי 17 סרטים, למרות שמאחד מהם יצאתי באמצע ('בליפ' האיום ונורא).
הוא באמת כזה נורא?
חשבתי לראות אותו
לא חשבתי שאני אגיע ל42 אז סימנית 12 בערך כי חשבתי שראיתי רק אחד בחודש אבל כנראה טעיתי.
עכשיו אני מבין למה אין לי כסף בבנק
2-4 בגלל חרם אישי
תגידו אנשים אתם קולטים כמה כסף נתתם השנה לאנשים שאתם לא אוהבים? ועל מה ?
10 סרטים שווה 30*10 לכרטיס + 30*10 לפחות על פופקורן ושתיה
= 600 שקל !!
במקום זה תשקיעו בDVD טוב +מנוי ל20 סרטים
אני אישית ראיתי השנה 44 סרטים , 4 מתוכם בקולנוע כי מה לעשות מלחמת העולמות חייבים לראות על מסך ענק ,
ותאמינו שנהניתי מכל סרט
ולא התבאסתי יותר מדי על סרטים שלא נהניתי
עד שהמחירים לא יהיו נורמלים (ואני לא מדבר על מחיר הכרטיס אלה על הנילווים לו ) ועד שהאולמות יהיו ברמה נהותה , אותי כבר לא תראו בקולנוע (חוץ ממקרים בודדים)
בואו נראה...
ראיתי השנה 7 סרטים בקולנוע. מחיר כרטיס במקומות בהם הייתי הוא 35 ש"ח, לא 30.
על איזה מקום נפלא והנפילה לא שילמתי כי אמא שלי מנויה בלב.
על הפופקורן במשפחת סופר-על אחותי שילמה כי אני שילמתי על הכרטיסים.
את איזה מקום נפלא ראיתי באבן יהודה ומנהלת הקולנוע ממש נחמדה, אז לא היה אכפת לי לשלם על פופקורן.
בשאר המקומות, אכלתי לפני/אחרי הסרט במקומות שונים. פעם אחת קיבלתי במתנה מדבקות בצורת פרחים ומוכרת אחת בשבעת הכוכבים אמרה שאני חמוד. הן לו נופלות לקטגורית "אנשים שאתם לא אוהבים", אלא יותר ל"אני מעדיף לחיות באשליה שיש בזה יותר מסתם מחוה ידידותית".
אז 5 סרטים + פעמיים פופקורן בינוני (לשני אנשים) = 380 ש"ח פחות או יותר.
אני תמיד הולך עם עוד מישהו ומתחלקים בהוצאות, כך שהוצאתי בעצם בסביבות המאתיים ש"ח השנה בקולנוע.
לא חייבים לקנות פופקורן ושתייה
פעם הרגשתי שפופקורן הוא חלק בלתי נפרד מחווית הביקור בקולנוע, אבל לאחרונה הגעתי למסקנה שאני קונה אותו רק מכח ההרגל ושזה לא באמת חסר לי כשאני מוותר.
ברגע שההוצאות מסתכמות במחיר הכרטיס בלבד, זה כבר נראה הרבה יותר סביר.
בנוגע לרמת האולמות – לפחות באזור המרכז יש לא מעט בתי קולנוע עם אולמות ברמה סבירה ומעלה.
אמרו כן לפרינגלס!
טוב, במחיר ממוצע של 33 שקל לכרטיס (לא מתחשב בעובדה שעד עכשיו קניתי בחצי מחיר בגלל היותי חייל) וכ-30 סרטים בשנה זה יוצא בערך 1000 שקל. אני לא קונה פופ-קורן או שתייה כי אני מעדיף להביא בעצמי פרינגלס. ועם המבצע של מועדון רב-חן, אני יכול לבוא לסרטים חינם ולפעמים גם מקבל פופ-קורן נוסף לצריכה מאוחרת.
אז, מה הרעיון?
לא חסכת פופ קורן ושתייה, פשוט קנית פרינגלס במקום אחר,
והמחיר בינהם זהה כמעט, מה שכן בקולנוע אין על פופקורן וקולה…
זה עולה בערך חצי ופי שמונה יותר טעים.
ואני לא מוגבל. אני יכול להחליף טעמי פרינגלס וטעמי שתייה וטעמי שוקולד לקינוח.
קח בחשבון גם את הארנבים...
25 סרטים בדיוק נמרץ.
לא אכפת לי, לרוב אני גם ככה לא משלמת.
ראיתי עוד המון בבית, באמת שלא האמנתי כמה. אני מפחדת לחשב כמה שעות בזבתי על סרטים בשנת חיי הנוכחית.
כחמישה בקולנוע
62 לא.
האם אני חולה?
תהיו טובים איתי
נשארו לי רק עוד 90 שנים לחיות.
בלי לספור הימרתי על 9-10
סרטים שראיתי השנה בקולנוע. ומסתבר שקלעתי בול – 9.
גם יצא שראיתי 26 סרטים מתוך הרשימה. כמה היו סה"כ? (אם אף אחד לא יודע אני לא אכריח אותו לספור, האקדח הזה שצמוד לכם לרכה הוא רק ליתר בטחון) זה נראה לי כמו הספק דיי עלוב בשביל שנה. מכיוון שבאמת צריך לתקן את המעוות – כבר מחר בבוקר אודיע לצבא על חופשה מיוחדת של חודש לפחות לשם השלמת הפער הנוראי הזה. זאת בושה לא"י כולה שהגעתי למצב שכזה בגלל עניין משני של "בטחון המדינה".
איזו אכזבה
רק ארבעה סרטים. (אבל לפחות אחד מהם ישראלי), לפני 3 שנים גרתי בחיפה והכמות עמדה על לפחות 25, עכשיו העיר הקרובה היא ק"ש, והסרטים עלובים וגם הDVD שולט
לדעתי סרט השנה
הוא ללא ספק 'סין סיטי', או 'קראש'.
בסרט זה, הגרפיקה פשוט מצויינת ומשתמשת באפקטים פשוטים לכאורה, אך על גבי מסך הקולנוע הם ניראים כל כך אסתטיים ומעוררי חשיבה, שלא לומר את הקישור המדויק העשוי במלכת מחשבת בין הדמויות לבין הסיפורים אליה הם ניקשרים.
מצד שני, 'קינג קונג' היא בהחלט יצירת מופת שכלל לא תיארתי שאתלהב ממנה, אך כלל לא ניראה לי שתזכה ליחס פורמלי מתאים, עקב היותו חידוש שני ללהיט מימים עברו.
אחרון חביב הוא 'קראש', או שמו בשפה היפה 'היתרסקות'(בטח לא רצו שניתבלבל עם ההוא של קרננברג-ואין מה להשוות!), אשר נגע בי במיוחד וגם עורר חשיבה, אך נימרח לבסוף בקיטשיות אשר הייתה ללא ספק בלתי היכרחית לצורך הסיום.
0!
וגם בשנה שעברה 0!
אם אני זוכר נכון, בסרט האחרון שראיתי במקום ההוא עם הפופקורן והרעש היו הוביטים.
בשביל סרטים יש טלוויזיה.
בהעדר מקום טוב יותר לפרסם את זה
הינה סיכום שנת הקולנוע שלי+הערות-
•"xXx2"- היה אפשר ואף עדיף לוותר.
•"איילנד"- גרוע עם שומה.
•"אינויאשה"- גרוע מונפש.
•"ארבעת המופלאים"- גרוע בחזקת 4.
•"בן ערובה"- אוי ואבוי.
•"היצ"'- מצחיק וחלק.
•"טיסת לילה"- אין תלונות, אחלה של סרט.
•"הטירה הנעה"- לא משהו מיוחד מידי, אבל חובה לחובבי אנימה.
•"מלחמת הכוכבים- נקמת הסית"'- התעלה על הציפיות שלי ממנו.
•"מר וגברת סמית"'- אחלה של אקשן, יופי של שחקנים ראשיים.
•"צ'רלי בממלכת השוקולד"- טוב על העיניים, טוב על הנשמה.
•"ציידי המחשבות"- עדיף להימנע.
•"קונסטנטין"- לנוצרים אדוקים.
אלה הסרטים שהלכת השנה?!?
אני מבין למה אתה מאוכזב…
פשוט יש סרטים שמראש לא צריך לראות…
בהעדר מקום טוב יותר לפרסם את זה
חשבתי שאני האידיוט היחיד שראה את "בן ערובה". מה התירוץ שלך? גם אתה הגעת לקולנוע וגילית שבכלל לא מקרינים בו את הסרט היחיד שרצית לראות?
(אגב, אל תגיד לי שאי אפשר להינות מ"בן ערובה" ו"איילנד" – הם כל כך מופרכים וסובלים מבימוי נוראי ורצינות יתר שאפשר להתגלגל מצחוק אם רק באים עם הגישה הנכונה).
בהעדר מקום טוב יותר לפרסם את זה
בגיל 16 קשה להשיג אנשים שיסכימו ללכת לסרטים שאינם כוללים אקשן ומכות (או, לחילופין, בדיחות על הפרשות גוף), אז נתקעים כבני ערובה ב"בן ערובה". למרות שאם מסתכלים עליו במובן הקומי, זה סרט דיי משעשע ("אני ברוס וויליס… אני הולך בערפל…").
האמת היא שב"איילנד" נהנתי יותר מאשר ב"בן ערובה", אולי בגלל הנטייה שלי לבהות בעיניים גדולות בכל פעם שיואין מקגרגור על המסך. בסרט הזה לא רק שמזדמן לנו לראות אותו בבגדים צמודים, גם יש שניים ממנו.
ככה זה כשאת ממין נקבה
.
ומה עם סטיב בשומי?
בו לא בהית בעניים גדולות?
.
הסיפור אצלי דיי דומה, רק פשוט שאני זכר… (סקרלט……)
בשבילי אין מראה מלבב יותר מיואין מקרגור.
ואגב, עידכון לרשימתי-
• "נרניה- האריה המכשפה וארון הבגדים"- כדור שינה. היה מישהו מאחורי שנרדם, מילולית. הדבר היחיד שהשאיר אותי ערה היו נחירות צחוק מזדמנות.
אם זה מה שגורם לעינייך לצאת מחוריהן,
אל תראי טריינספוטינג. אבל אם כן, אני ממליצה על עדשות.
האמת שכבר ראיתי.
אחרי הצפייה בטריינספוטינג, עיניי כבר לא כשהיו… !אייקון מזיל ריר!
אז איפה הוא היה הכי טוב לדעתכן?
בטריינספוטינג או בסרט אחר?
אני הכי אהבתי אותו ב''מלחמת הכוכבים''
למען האמת, הסיבה היחידה שבאמת נהנתי מהסרטים האלה היא יואין. הוא שחקן מוכשר, והיה קל יותר להתעלם מהמשחק האיום של כריסטינסן כיואין מגבה אותו.
הסרט שאהבתי אותו בו הכי פחות… "בעין המתבונן". הסרט היה כל כך הזוי שיואין פשוט לא התאים שם כמו שצריך.
אם כבר לראות סרט רק בשבילו...
יש משהו שנקרא (נדמה לי) כתוב בעור – לא מעניין, אבל מאוד אסתטי, והוא נראה בהחלט מצוין.
אם כבר לראות סרט רק בשבילו...
ראיתי אותו כבר בכמה סרטים אני מניח (בלי לדעת מיהו) וכמובן שתמיד הכרתי את השם, אבל לא טרחתי לחבר אותו לפרצוף. התוודעתי אליו רק ב'טריינספוטינג'. כלומר, רק אז הוא משך ממני מספיק תשומת לב כדי שאני ידע מי זה בדיוק. אז אם לראות סרט בשבילו, מבחינתי זה טריינספוטינג, לא רק בגלל המראה החיצוני (למרות שזה לא יכול להזיק).
אני עדיין מתכחש לזהות ההוליוודית שלו מאז שצפיתי בטריינספוטינג.
לרגע לא אמרתי שזו יצירת מופת.
לרגע לא רמזתי שיש סיבה לראות אותו חוץ מלשטוף את העיניים. יכול להיות שיש. אני אישית ראיתי רק חלק ממנו, וגם זה לפנות בוקר בסוף לילה ארוך מאוד, כך שאני לא זוכרת מזה הרבה…
ברור שטריינספוטינג זה לא.
טריינספוטינג ואח''כ התזמורת.
אגב, גם אני מתכחשת לזהות ההוליוודית שלו. מה זה סרט של יואין מקרגור בלי תחת?!
והסש''ק שלי -
השנה ראיתי בקולנוע כ 8.1 סרטים – עלייה דרמטית ממספר הסרטים שראיתי בשנה שעברה, שהסתובב איפשהו בין ה 2 ל 4 כמדומני.
לצפייה חוזרת:
• באטמן מתחיל – הסרט שהכי נהניתי ממנו השנה. חבל שירד כבר, הייתי הולך שוב.
• שר המלחמה – צפוי ודידקטי אך מענג ואפקטיווי. אנחנו עדיין מצטטים את אנדי בעבודה.
• סין סיטי – כבר צפיתי בדויד. בתור פנטזיית הגיק שבי זה מושלם, בתור סרט קצת פחות.
• וולאס וגרומיט – סרט נהדר, אבל איכשהו לא הצלחתי להימשך פנימה לגמרי. לסמן ביומן לצפייה נוספת בעוד 10 שנים.
פלוס\מינוס, להשליך בסוף השימוש:
• קינג קונג – אוח, לו רק הסרט הזה היה קצר יותר בדויד. למרבה הצער הדברים האלה עובדים בד"כ בכיוון ההפוך.
• מלחמת העולמות.
• רובוטס – היה משהו בשם הזה.
ההפתעות:
• קונסטנטין – טראש מהנה.
• משמרת לילה – טראש לא מהנה, יצאנו די בהתחלה.
בשנה הבאה אראה:
• את סרניטי. יותר מפעם אחת.
• פחות רימייקים\עיבודים ישירים.
• יותר סרטים.
8
איילנד
הארי פוטר וגביע האש
היסטוריה של אלימות
חתונת הרפאים
הטירה הנעה
המחנכים
צ'ארלי בממלכת השוקולד
שר המלחמה
ולחשוב שאני נכנס לעינהדג על בסיס יומיומי
מוזר
מוזר באמת שלא ראיתי בקולנוע יותר מחמישה סרטים השנה. אני זוכר שכילד תמיד הייתי קובע לעצמי יעדים רק לחופש הגודל מבחינת כמות הסרטים. זכור לי חופש אחד בו ראיתי שמונה סרטים. כילד היה גם הרבה יותר קל להתעניין בסרטים או לצאת מרוצה מהסרט. נראה לי שראיתי יותר ב-DVD השנה.
ואז היה קשה יותר לצפות בהם בDVD.
מוזר
ממש לא
אני כילד צפוני בלי בתי קולנוע בסביבה הייתי מתכנן בחופשים את השבוע אצל הדודה לפי אליו סרטים אני הולך לראות
היו ימים שהייתי רואה שני סרטים באותו היום ובינהם הולך לשחק במשחקי ויאו בדיזינגוף :)
ככה גומר את כל הכסף שעבדתי בשבילו בשאר השנה
18 סרטים, ואני חושב זה ממש מעט..
למרות שאני לא מזהה ברשימה עוד יותר מדי סרטים שהייתי רוצה לראות, יש כמה כאלה.
אני מתפלא לראות שיש כאן חובבי קולנוע שגולשים באתר, טורחים להגיב להודעות, ומצד שני רואים רק 2-5 סרטים בשנה שלמה… הייתי מעביר את תוצאות הסקר הזה לבעלי בתי הקולנוע, אולי הם ילמדו מזה משהו- שהמחיר חשוב, אבל לא רק הוא- חייבים למשוך את הצופים בדברים אחרים (כגון איכות..)
הערה קטנה
אתם כבר יכולים להפוך ברשימת כל הסרטים את "בנעליה" לסרט עם קישור לבקורת.
הייתי בטוחה שאני אהיה מתחת לממוצע
מה גם שהשנה הלכתי לפחות סרטים משנים שלפני, אצל חברות שלי זה ידוע שאני חולת קולנוע (משהו עם הגודל של המסך, הסראונד והשילוב של הפופקורן והקולה..)
אז סה"כ השנה הלכתי ל- 15.
בקולנוע. בבית כמה ראיתי לא ספרתי.
אם השנה זה היה נראה לי ממש קצת מעניין כמה הלכתי בשנה שלפני, נראה לי שהלכתי כל שבועיים בערך, שזה מטורף, אבל אז גם הייתי בשירות לאומי והיתה לי הנחה.. ועד שאני אמצא עבודה ראויה אני חושבת שהקולנוע יחכה.
או שאני אלך רק ל"קינג קונג" וזהו.
ו"לחתונת רפאים"
ו"לשמועה אומרת ש.."
אוף! אני מכורה!
מילא השניים הראשונים,
אבל באמת אין סיבה לכת ל"השמועה אומרת ש…" בקולנוע. אין שם אפקטים, נופים או דברים אחרים שממש חייבים לראות על המסך הגדול, והסרט עצמו בינוני מאוד.
ראית אותו?
לסרט הזה לא ממש דחוף לי- אבל הבטחתי לחברה- שהיא מטורפת על אניסטון (היא מוכנה לשנות את הנטיות המיניות למענה)
ובמקרה הספציפי הזה- לא יהיה לי נעים להתחמק. אבל אני גאה להגיד שהדגשתי לה שיש לי סדר עדיפיות, ובניגוד אליה- אניסטון לא עומדת בראשו.
דרך אגב, מישו ראה את הסרט זוג משמיים?
חמוד.
יש סרט שאתם לא רואים?=)
אח שלי מכריח אותי ללכת לזה..
מה יש לאנשים שהם נטפלים אלי עם סרטים כאלה בזמן האחרון??
אם אתם שמים לב למשו אצלי שיכול לגרום לזה- תודיעו לי.
את צודקת. ממש לא דחוף לראות אותו.
ראיתי את הסרט (אחרת לא הייתי אומר סתם שהוא בינוני מאוד), וגם אם לחברה שלך לא נמאס עדין מג'ניפר אניסטון, אני חושש שלך כן עלול להימאס, אם את לא מטורפת עליה. היא ממחזרת בסרט את אותה דמות מ"חברים" ומכל הקומדיות האחרות בהן שיחקה, וזו אפילו לא דמות מוצלחת במיוחד.
אם ככה,
אני יאלץ לשכנע אותה להסתפק בדיוי.
אחרי הכל, יש לי שימושים יותר טובים ל- 35 ש"ח (וזה לא כולל פופקורן וקולה…)
3
צ'רלי בממלכת השוקולד, סין-סיטי ומיליון דולר בייבי.
מכולם נהניתי מאוד.
אני הולכת רק לסרטים ששמעתי שהם ממש טובים ושנראה לי שבאמת אהנה מהם.
רציתי גם לראות את הארי פוטר 4, אבל עוד לא הספקתי.
רעיון לסקר:
לא ידעתי איפה לדחוף את זה.
בקיצור:
קלישאת המד"ב השחוקה ביותר:
-פיצוצים נשמעים הרבה יותר חזק בחלל כי אין שום דבר שמפריע לקול להתקדם.
-רופא הספינה יודע לטפל לא רק בבני אדם, אלא בכל גזע אחר, בכל התמחות ותת התמחות.
-אפשר לנשום אטמוספרה של כל כוכב אלא אם כן יוכח אחרת.
-כל הגזעים אוכלים את אותו אוכל, ובין כה וכה להכל יש טעם של עוף.
-נשים מגזעים אחרים לא רק שמתאימות לזיווג עם זכרים בני אדם, הן גם בדרך כלל יותר מושכות.
-כח משיכה מלאכותי זה הפיתוח הכי פשוט בפיסיקה, שכן כל חללית הכי בסיסית של כמעט כל גזע שכוח אל כוללת איזה התקן כזה.
-אם זה נראה כמו חרק מגודל, סביר להניח שאין בסיס לדו קיום.
-זה טבעי לחלוטין שחייזרים מדברים אנגלית בינם לבין עצמם. הם פשוט מכירים בה כשפה נעלה.
-אינטיליגנציה מלאכותית תמיד תמרוד ביוצריה.
-הכושי בחולצה האדומה מת ראשון.
וזה לא נגמר…
זה באמת לא נגמר:
http://www.sf-f.org.il/story?id=309&NewOnly=1&LastView=2005-11-17%2000:24:15
אז כנראה שצריך לעשות סקר על קלישאות בסקרים...
ולדחוף את הרעיון שלי לאחת האופציות :P
אז כנראה שצריך לעשות סקר על קלישאות בסקרים...
דווקא ההערה שלך על רופא הספינה לא נמצאת ברשימה והיא בהחלט קלישאה מכובדת. יש עוד מה לתרום.
בתנאי שלא מדובר בד''ר זוידברג.
20 סרטים.
מוזר. הייתי בטוחה שיותר.
ראיתי המון ...
ראיתי 45 סרטים מכל הרשימה הזאת אפילו אני לא האמנתי
צירוף מקרים מדהים
התוצאות השניה עד השישית של הסקר נראות בדיוק כמו כף היד שלי אחרי שניסיתי לתקן את הרדיאטור עם פטיש ביום קר במיוחד.
אבל מה חשבת כשניסית לתקן רדיאטור עם פטיש? (כנראה כמה סרטים ראית השנה…)