אחרי כמה שבועות מאכזבים שבהם היה נדמה שהמשבר הכלכלי, או הבצורת בשומרון או מה שלא יהיה, גורם לירידה משמעותית בנתוני ההליכה לקולנוע בכלל, מגיע הכריסטמס ומציל את דצמבר הזה בגדול. המון סרטים יצאו לאקרנים, ואמנם אף אחד מהם לא פרץ והפך מיידית ללהיט סופר-ענק, אבל רבים מהם התעלו מעל הציפיות, מה שהביא לצמרת צפופה ורווחית מאוד.
רבים מהכוכבים הכי גדולים שיש הגיעו החודש הזה: אחרי שבשבועות הקודמים יצאו סרטים עם קיאנו ריבס, וויל סמית וג'ים קארי, המבחר השבוע כלל סרטים חדשים של אדם סנדלר, בראד פיט וטום קרוז. ומי ניצח? הכלב. כל הקלישאות על גניבת ההצגה התבררו כנכונות לחלוטין היום, כשאת המקום הראשון לקחה קומדיה קטנה, "מארלי ואני", עם אוון ווילסון וג'ניפר אניסטון: נשמע כמו מתכון לקומדיה רומנטית סוג ב', רק שהדגש הוא לא על היחסים בינהם אלא על היחסים ביניהם ובין כלב הלברדור הבעייתי שלהם, מארלי. המניאק הקטן הורס להם את החיים, איזה חמוד.
'מארלי ואני', שמבוסס על ספר רב מכר (כך אומרים), נשמע כמו סרט טוב לכריסטמס, אבל אף אחד לא ניחש שהוא יהיה כל כך גדול, ובוודאי שלא שהוא יכבוש את המקום הראשון. בטח שלא המבקרים, שהגיבו אליו באופן פושר. כמו כל הסרטים השבוע, 'מארלי ואני' יצא לאקרנים כבר ביום רביעי (ערב חג המולד). ביומיים הראשונים להקרנתו הוא הכניס 14 מיליון דולר, ובסופ"ש עוד 37 מיליון. בסך הכל, 51 מיליון דולר בחמישה ימים.
הסרט שכולם ציפו ממנו להיות במקום הראשון השבוע הוא 'סיפורים לפני השינה' (שכבר מוקרן גם אצלנו, ואל תבלבלו עם 'לב של דיו' שהרעיון שלו דומה). ולמה לא? דיסני, אדם סנדלר, סרט ילדים, הרבה פעלולים וגימיקים וחזיר-ים עם עיניים גדולות, נשמע כמו הצלחה בטוחה. אז כן ולא: הסרט לא במקום הראשון אמנם, אבל זה לא אומר שהוא לא הצליח. הוא הכניס 28 מיליון דולר בסופ"ש ו-38 מיליון בסך הכל. המבקרים שנאו את הסרט, אבל ממתי זה משנה לסרטים של אדם סנדלר? הסכום דומה למה שעשה הסרט הקודם של אדם סנדלר השנה, 'אל תתעסק עם הזוהאן'.
בימי סוף שנה אלה, נדמה שאתה יכול להיות או סרט פופולרי, או סרט אוסקרי, אבל לא שניהם ביחד. הסרטים זוכי הפרסים והצפויים למועמדות מצטופפים במקומות הנמוכים, אבל לא מגיעים למקומות הראשונים. לכלל הזה התגלה השבוע יוצא מהכלל אחד: 'הסיפור המופלא של בנג'מין באטן'. כאן יש הסכמה מוחלטת: גם המבקרים מסכימים שזה אחד הסרטים הטובים של השנה, ומקומו כאחד המועמדים המובילים לאוסקר נראה סגור, וגם הקהל רוצה לראות אותו, והביא לו 27 מיליון דולר (39 מיליון בחמישה ימים).
אם לא שמעתם, אם לא ידעתם, אם לא ראיתם את הטריילרים המרהיבים, 'בנג'מין באטן' מלווה את חייו של בנג'מין באטן (בראד פיט), אדם שחווה את ההזדקנות ברוורס: הוא נולד זקן נוטה למות, והולך והופך צעיר יותר עם השנים, בעוד כל האנשים שסביבו מזדקנים. את הסרט ביים דייויד פינצ'ר, וזה כשלעצמו מפתיע, כי הבמאי של 'מועדון קרב' לא עשה עד היום שום דבר אפילו דומה לזה, ומשתתפות בו גם קייט בלאנשט וטילדה סווינטון, כך שלפי כל אומדן סביר רמת השליתה!!!1 בסרט הזה גבוהה להדהים. בנוסף לכל הוא גם סרט מאוד יקר: התקציב של הסרט היה, על פי הדיווחים, 150 מיליון דולר, אז העובדה שהוא מצליח גם מסחרית ולא רק ביקורתית צריכה להקל מאוד על דייויד פינצ'ר וכל הבוסים שמעליו. וכיוון שכבר שאלתם, 'הסיפור המופלא של בנג'מין באטן' יוצא בארץ ב-15 בינואר.
עוד סרט אחד חדש, כי לא גמרנו: 'מבצע ואלקירי', המוכר כסרט הבעייתי של בריאן סינגר עם טום קרוז. הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי (בערך) על קבוצת קצינים נאצים מורדים שניסו להרוג את היטלר, היה אמור לצאת בקיץ – אבל נדחה לספטמבר 2009. משמעות דחיה כזאת היא בדרך כלל "סליחה, אבל יצא לנו סרט מסריח". אבל אז, אחרי כמה צילומי השלמה, הפצת הסרט שוב זזה – הפעם קדימה, לכריסטמס הזה. המשמעות של זה, מתברר, היא משהו כמו "אה, התבלבלנו, בסופו של דבר הסרט דווקא בסדר". למרות ההיסטוריה הבעייתית שלו, 'ואלקירי' התברר כהצלחה סבירה גם ביקורתית וגם מסחרית, והכניס 21 מיליון דולר בסופ"ש (30 מיליון בחמישה ימים), פתיחה אופטימית לקראת כיסוי 75 מיליוני הדולרים שעלתה ההפקה שלו.
לא רק הסרטים החדשים הצליחו בכריסטמס הזה, אלא גם הסרטים הותיקים. 'יס מן', 'שבע נשמות' ו'המסע של דספרו' השיגו כולם פתיחות צנועות בשבוע שעבר, וכולם ספגו השבוע ירידות ייצוגיות של פחות מעשרה אחוזים. כצפוי, זה הציל אותם מלהיות כשלונות מהדהדים, גם אם ההישגים שלהם עדיין לא מזהירים. 'כשהעולם עמד מלכת' זכה לכבוד המפוקפק לזכות בתואר הירידה הגדולה ביותר השבוע, שבכל שבוע אחר בשנה היתה נחשבת לירידה זעירה – 20%.
בכל השמחה הזאת יש רק סרט אחד בעשיריה שנכשל: 'The Spirit'. פרנק מילר, הקומיקסאי המוערך שכתב בין השאר את '300' ואת 'The Dark Knight Returns' (שדווקא לא קשור ישירות לסרט המצליח של השנה) ביים ביחד עם רוברט רודריגז את 'עיר החטאים', המבוסס על קומיקס שלו, והחליט שהוא יודע לביים בעצמו. מילר עיבד את 'ספיריט', קומיקס קלאסי של וויל אייזנר, לסרט שמזכיר מאוד ברוחו ובלוק שלו את 'עיר החטאים': שוטר צעיר שנהרג בעת מילוי תפקידו חוזר לחיים כדי לנקות את העיר מהזוהמה, ובעיקר מהנבל "התמנון" – סמואל ל. ג'קסון בתלבושת מגוחכת עוד יותר מהרגיל, והכל בכמעט-שחור-לבן. לרוע המזל התברר שמילר אולי יודע לכתוב קומיקס, ואפילו לעמוד ליד במאים שמביימים קומיקס שלו, אבל לביים בעצמו הוא לא יודע. 'ספיריט' מקבל מהמבקרים יחס של בדיחה: הוא נראה טוב, אבל שום דבר אחר לא טוב בו. אי אפשר אפילו להבין את העלילה. בקיצור – 'עיר החטאים' בלי הקטעים הטובים. בקופות הסרט הכניס 6.5 מיליון דולר בסופ"ש (10 מיליון בחמישה ימים).
אל המקום העשירי הגיע 'ספק', אחד מאותם סרטי אוסקר שהופצו בצורה ייצוגית בשבוע שעבר, ועכשיו הפצתו הורחבה. 'ספק' עוסק בפרשת ניצול ילדים במנזר, כשמריל סטריפ ואיימי אדאמס מגלמות נזירות, ופיליפ סימור הופמן – את הכומר המואשם. עיתוי ההפצה שלו כנראה לא היה מדהים: הוא נחשב אמנם לסרט טוב, הביקורות אוהדות בהחלט, אבל בתוך המבול של סרטי האיכות של סוף השנה, הוא הולך לאיבוד. לפי הבאזז סביבו, 'ספק' ככל הנראה יוזכר בטקס האוסקר (בקטגוריות המשחק בעיקר), אבל ספק גדול אם ישתחל לחמישית 'הסרט הטוב ביותר'. בקופות הוא הביא 5.7 מיליון דולר בסופ"ש.
עוד סרט שמוזכר לעתים קרובות בהקשרים אוסקריים הוא 'חלון פנורמי' ('Revolutionary Road'), בבימוי סם מנדז, שמפגיש את לאונרדו דיקפריו וקייט ווינסלט בפעם הראשונה מאז 'טיטניק'. הסרט הוקרן בשלושה אולמות קולנוע בלבד, אבל אפשר להניח שהם היו אולמות גדולים במיוחד, כיוון שהוא השיג ממוצע מדהים של 64 אלף דולר לאולם.
עוד סרט שיצא לאקרנים השבוע, בהפצה מצומצמת מאוד (חמישה בתי קולנוע): 'ואלס עם באשיר'. ההתלהבות של המבקרים מהסרט הזה היא כבר לא דבר חדש. לא מעטים הזכירו אותו בסיכומי השנה, כסרט הזר, או האנימציה, או התעודי, הטוב ביותר, או פשוט כאחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה. בסופו של דבר, כשיצא אל הציבור הרחב סוף סוף, הוא הכניס 51 אלף דולר – ממוצע של כ-10,000 דולר לאולם. לו היה מדובר בהפצה רחבה, זה היה ממוצע הכנסות מעולה (הוא דומה מאוד לממוצע ההכנסות של 'מארלי ואני'). אבל כיוון שמדובר בהפצה אולטרה-מצומצמת של סרט עטור שבחים, זה לא מדהים. עם זאת, מדובר בסרט אנימציה-למבוגרים-בערך-תעודי-זר, כלומר פחות או יותר שילוב של כל הז'אנרים שאותם קשה מאוד למכור לאמריקאים. אז הפתיחה הזאת לא מרעישה, אבל מכובדת, ובכל מקרה זאת רק ההתחלה: אם וכאשר הסרט יקבל מועמדות לאוסקר (כפי שרבים צופים לו), זה בוודאי יעזור לו, ואולי הוא יהפוך למיני-להיט בדומה ל'ביקור התזמורת'. מחוץ לגבולות הצרים של ארה"ב, אגב, 'ואלס עם באשיר' הכניס כבר כ-6 מיליון דולר ברחבי העולם, כשיותר מ-3 מיליון מהם בצרפת.
שום סרטים חדשים לא ייצאו בהפצה רחבה בסופ"ש הקרוב, וזה בסדר, כי עם מספר כזה של סרטים חדשים, מי הספיק בכלל לראות את כל מה שהסופ"ש הזה הציע?
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
היציאה של בנג'מין בוטון בארץ
עפ"י מספר אתרים, הוא דווקא יוצא בארץ בעוד שבועיים בלבד, כלומר ב-8/1:
http://www.seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=2619
http://www.cinema-city.co.il/?CategoryID=193&ArticleID=61
הוא יוצא (רשמית) ב-15.
ייתכן שהוא יוצג ב-8 בטרום בכורה – לא בדקתי.
אוף-טופ, אבל מה עם 'המתאבק'?
אין תאריך יציאה כי הוא לא נקנה להפצה? האם להערכתך יש סיכוי שאחרי הכרזת המועמדויות (בהנחה שהוא יהיה שם) מישהו ירים את הכפפה?
''המתאבק'' נקנה להפצה
הוא אמור לצאת ברשת לב, אבל עוד לא ידוע באיזה תאריך.
שניה, שניה. רביעי?
אף סרט השבוע לא הגיע לבתי הקולנוע ביום רביעי. ואילו לא הכנסות של חמישה ימים, אלא של ארבעה! כל הסרטים הללו הגיעו ביום חמישי. בנוסף לכך, אני לא מבין איך זה שהמבקרים *מתמוגגים* מ"בנג'מן באטון", ב'עגבניות רקובות' הוא קיבל אחוז מאוד מאכזב של 73%, אני לא בטוח לגבי זה (ואני לא בטוח בכלל), אבל מתי בפעם האחרונה אחד מהמועמדים לפרס הסרט באוסקר קיבל פחות מ-80% בעגבניות? ובנג'מין הוא לא היחיד, כמעט כל הסרטים ה"אוסקריים" מקבלים אחוז מאכזב וביקורות לא משהו, כמו "גראן טורינו" (72%) או "חלון פנימי" (67% בלבד), וגם "וילקירי" ממש על הקו (62%), וגם "ספק" לא מרשים במיוחד (76%). האם זה אומר שיהיה ניצחון קל של "נער החידות ממומביי"?
גם מבחינת הכנסות אני (אישית) התאכזבתי מהסוף שבוע הזה, ירידות קטנות? ירידות? הרי המילה ירידות לא הולכת עם כריסטמס, גם אם קטנות, בסוף דצמבר אני רגיל לראות רק עליות, רק כחול הממלא את טבלת מוג'ו, לא אדום. ואפילו "ואלס עם באשיר" מצליח לאכזב, וחבל.
מצבע ואלקירי לא נחשב סרט אוסקר
אני מסכים שאין קונצנזוס אמיתי לגבי רוב הסרטים. ביחס לשנה שעברה, או אפילו לקיץ האחרון, המספרים בעגבנומטר לא מרשימים. מה שכן, האוסקר לא נבחר בידי המבקרים, כך שפחות חשוב מאיזה צד של ה-80% הסרט נמצא ויותר איפה הוא עומד ביחס לסרטים אחרים הזוכים ליחצנות דומה. הטפסים לבחירת המועמדים כבר נשלחו ורשימת הסרטים הכשירים לאוסקר נסגרה רשמית. עכשיו כבר מאוחר מדי לחכות למתחרים חדשים וצריך לבחור ממה שהמפיצים נתנו.
אז כן, זה נראה כמו נצחון קל של "נער החידות ממומביי".
תרשה לי לערער על כך
לפי הביקורות ברוטן טומטוז – זה נראה כמו קרב קשה ואכזרי בין "וול-E" לבין "האביר האפל".
כמובן שזה לא הקרב שתיארתי הוא הנכון,
כי ידוע שהאקדמיה לא תרצה לעולם להכניס סרט אנימציה לרשימת המועמדים לסרטים הטובים ביותר (במיוחד כיום שיש בכלל מועמדות לסרט אנימציה, לא כמו בעבר), וכנ"ל לסרטי קומיקס.
אם האקדמיה הייתה הולכת לפי הביקורות – "וול-E", "האביר האפל" ו"נער החידות ממומביי" הם שלושת הסרטים היחידים שמועמדותם הייתה מובטחת מראש.
אני יודע שזה לא ממש קשור לכלום ודי בא בהפתעה, אבל...
הייתי רוצה לדעת, האם לדעתכם 'האביר האפל' זאת יצירת מופת? עם כן, אז למה?
פשוט אני רואה שכל כך הרבה אנשים שופכים עליו ספורלטיבים כמו "יצירת מופת!", "סרט השנה!", "סרט הקומיקס הטוב ביותר. EVER!" וכאלה. אבל האמת היא שאני, אחרי שצפיתי בסרט כבר פעמיים, לא מבין על מה ההתלהבות הגדולה. זאת אומרת, זה אחלה סרט וככל הנראה באמת סרט הקומיקס הטוב ביותר שיצא עד היום, אבל אני באמת לא מבין למה כל הדיבורים האלה על כך שמדובר ביצירת מופת.
ויש להוסיף שלקח לי שעות למצוא רשימת TOP10 ביוטיוב שלא כוללת את "האביר האפל" במקום הראשון. למען האמת, אם לדייק, לא מצאתי. וגם אני אשמח לדעת למה מדובר ביצירת מופת.
ואם כבר מדברים על סרטים לא בביקורת שלהם, אז יש פה-באתר- דיון בנושא 'איזה סרט טוב יותר "ואלס עם באשיר" או "וול-E?"? חיפשתי ולא מצאתי, אם אין, אז באמת, אחרי שראיתם את שניהם, איזה טוב יותר?
אפשר בכלל להשוות?
"ואלס" ו"וול-E" אולי סרטי אנימציה, אבל הם כל כך שונים זה מזה שזה נראה לי בלתי אפשרי.
אני ראיתי את שניהם וחשבתי ששניהם מדהימים, אבל אני אישית מעדיפה את וול-E כי הסוף שלו לא גורם לי לרצות למות (למרות שחשבתי שהסוף של "ואלס" מצוין).
מש''א.
נקודה מצויינת!
אני עדיין שואלת את עצמי את אותה שאלה
הוא ממש לא כזה טוב.
למה לא לשאול את זה בביקורת הרלוונטית?
או אפילו יותר טוב, לקרוא את הדיונים שם על אותה שאלה בדיוק?
אי אפשר ממש להסביר מדוע זאת יצירת מופת, פשוט מרגישים את זה.
זה לא חייב להיות סרט מושלם, אבל זה בדרך כלל סרט שונה ממה שראיתי עד אז – סרט שחוצה גבולות חדשים, שהשלם שלו כ"כ מרשים שאתה צופה בו כמה פעמים שרק אפשר..
אם אתה רוצה סיבות, אני ממליץ לך לקרוא את הכתבה הזאת שאני מתחבר אליה – http://www.slashfilm.com/2008/07/01/10-reasons-why-i-loved-the-dark-knight/
http://www.tapasntapas.com
מה זאת אומרת "דיוויד פינצ'ר לא עשה משהו דומה לזה"? האם הוא עשה משהו דומה לזודיאק לפני זודיאק? בהתחשב בכך שמדובר בבמאי עם פילמוגרפיה מאוד קצרה ועתיד גדול לפניו, לא סביר להניח שהוא עוד לא יתחיל לחזור על עצמו?
הכותרת הבלתי קשורה בעליל היא מה שקורה
כשמתרגלים לפורמט התגובות בבלוגים…
מה הקשר?
אני מפספסת איזה רפרנס ספרותי? איך Revolutionary Road קיבל את השם 'חלון פנורמי'?
זה שם הספר בעברית
וואו
דוח"קו עמוס מאוד השבוע… לא שמעתי על בנג'מין – נשמע כמו סרט ממש מוזר ברוח מועדון קרב.
מה הקשר למועדון קרב?
בראד פיט
וגם פינצ'ר, אבל איפה הרוח?
מועדון קרב עושה הרבה רוח
הסרט בכלל לא מוזר
הסרט יפה מאוד, קצת ארוך מדי. הוא אפילו נשאר איתך איזה דקה-שתיים אחרי שהוא מסתיים. אבל אין בו שום דבר מיוחד שלא ראית בעשרות סרטים אחרים (לי הוא הזכיר במיוחד את "פורסט גאמפ"). הוא לא איזו חוויה קולנועית יחידה במינה. אין בו שום בשורה חדשנית.
מועדון קרב היה סרט מוזר ויוצא דופן. הסרט הזה לא. הוא "סתם" סרט יפה.
ממתי עד מתי יהיה אפשר לבחור את סרט השנה ושחק השנה של עין הדג
לשנת 2008?
הסקר יעלה ביום שישי, כפי הנראה.
הסקר יעלה ביום שישי, כפי הנראה.
תודה רבה!
ואני מרגיש צורך גדול להגיד תודה לעין הדג!
על הרבה [הרבה מאוד מאוד!!] זמן איכות שאני מעביר באתר שממלא לי הרבה זמן פנוי
ותרם מאוד לעלייה ברמת הניסוח והיכולת להתדיין בצורה יפה וברמה גבוהה
למרותש אני כמעט ובכלל לא מגיב אני מאוד נהנה לקרוא את הדוחקו"ים נהנה מההומור מהביקורות ומהסקרים!
תודה רבה
המשיכו כך :]
המשיכו כך
הליהוק של ''מארלי ואני''
זו רק אני או שלקחו פה זוג עיתונאים נורמלי ובורגני (כך על פי הספר, החמוד) וליהקו אותו ככוסית- על וכוכב בלונדיני?? בכלל הליהוק הזה צורם בהוליוודיותו.
ג'ניפר אניסטון היא התגלמות הבחורה הפשוטה והנורמלית
שמקפידה על מה שהיא אוכלת, ומקפידה על ספורט. יש פה אינספור כאלה. ואוון ווילסון הוא אולי כוכב הוליוודי, אבל ממש לא נראה כזה. מה חשבת, שלסרט הוליוודי לא ילהקו כוכבים הוליוודים?
נדמה לי שזה בהחלט נפוץ, אבל זה לא פשוט ובוודאי לא נורמלי.
אני לא מצליח למצוא כרגע את התמונות, אבל לא מזמן ראיתי סשן צילומים שלה שבו היא הצטלמה בלי בגדים (ועם הרבה כיסוי בכל זאת, כמובן).
מדובר בבחורה בת 40 (בעוד חודש). הסיבה היחידה שהיא נראית ככה בחצי-עירום היא שהיא מקדישה מינימום של 30% מזמן הערות שלה לטיפוח המראה: ספורט, דיאטה מבוקרת בקפידה, הון עתק על איפור ושיער וכדומה.
אני יודע שקולנוע הוא מדיום ויזואלי והכל, אבל בחיי שהמודלים שלנו ליופי נשי איבדו מזמן כל קשר עם המציאות הביולוגית וגם את השפיות הם רואים די מרחוק אם בכלל.
אדם,
מרבית מקוראי עין הדג מרבים לשכוח שהם לא מתגוררים בארצות הברית, ושדברים שהם הגיוניים בישראל לא תמיד הגיוניים כאן, ולהיפך. כנ"ל לגבי מה נחשב "נורמלי".
יכול להיות שהאיפור והשיער שלה בסרט היו עשויים בהגזמה. על זה אפשר להתלונן. אני גם לא יודעת היכן מתגוררים בני הזוג של "מארלי ואני", אבל אם הם גרים באחת מהערים הגדולות (בוסטון, סאן פרנסיסקו, אל איי, ניו יורק, מיאמי, שיקגו, למשל) ועיסוקם הוא אכן זוג עיתונאים, הסיכוי הוא הרבה יותר מסביר ששניהם יקפידו על תזונה מבוקרת ועל התעמלות סדירה.
יש גם סיכוי סביר שהאשה תדע לסדר את השיער שלה ולהתאפר בצורה מחמיאה ומסתירה פגמים (כמו האף והלסת של אניסטון).
אם תסלחו לי על ההפנייה לסדרת טלויזיה, פשוט כי זה המקום היחיד בו אי פעם נתקלתי באיפור ושיער בלתי הוליוודיים – בואו ניקח רגע את איווה לונגוריה פרקר, שמשחקת את גבי. בעונה החמישית, היא הופכת לענייה. הנה קישור לתמונה שלה מהעונה הזו:
אני לא יודעת אם אתה שם לב להבדל בשיער (הוא שמנוני וחסר ברק) ולאיפור שלה – הוא כמעט לא קיים, העור שמנוני ולא אחיד, העיניים עייפות). תשווה את זה רגע לתמונה הזו:
העור זוהר, היתרונות מודגשים, החסרונות מעומעמים. השיער מבריק וגמיש ומושלם.
אז כן, בסרטים וסדרות הוליוויים מאפרים את השחקנים ביד אומן, ומפוצצים את השיער שלהם בחומרים שייראה מבריק וגמיש ומושלם. זה לא מייצג של המציאות? נכון. מרבית האנשים, אפילו בארה"ב, לא נגישים לכזה טיפול מושקע של איפור ושיער על בסיס יומיומי.
אבל לטעון שג'ניפר אניסטון היא כל דבר מעבר לבחורה פשוטה עם נתונים ממוצעים ותו לא? הגזמה פרועה.
מה גם
שג'ניפר אניסטון ציינה שתמונת השער שלה נטולת בגדים הינה מפוטשפת
http://www.nydailynews.com/gossip/2008/12/25/2008-12-25_jennifer_aniston_admits_nude_gq_cover_wa.html
מצחיק גם
שהכיתוב שהמגזין בחר לשים על השער הוא:
מכיוון שהם אלה שפיטשפו אותה, אני מניח שהתשובה לשאלה הזו היא:
אני חושש שאנחנו לא מדברים על אותו הדבר.
אניסטון אכן הייתה בחורה נורמלית למדי *לפני* שהיא נהייתה מפורסמת (ואלו התמונות שקשירת אליהן). אלא שכדי להישאר מודל יופי נשי מקובל בעולמנו הדבילי, היא נאלצת לבצע שיפצורים (עצמיים וממוחשבים) בלתי פוסקים.
אני לא מתלונן על הליהוק בסרט, אגב – גם לי הוא נשמע הגיוני למדי. אני מתלונן על אידאל היופי שאליו התרגלנו.
ואילו אני מתלוננת שאתה מחשיב אותה כ'אידיאל יופי מלכתחילה
אבל הנקודה היא שבדיוק לפי אותו אידיאל חיות מרבית הנשים בערים הגדולות באמריקה, וכולן משפצרות את עצמן השכם והערב.
רופאות, עורכות דין, אחיות, מזכירות, עיתונאיות. כמעט כל מקצוע חופשי וקבוצה לא קטנה של מקצועות אמן, כולם מתהדרים בכמויות לכאורה בלתי אפשריות של נשים שנראות לפחות טוב כמו אניסטון, אם לא יותר (לרובן יש נתונים טבעיים קצת יותר מוצלחים, אז לא חכמה).
רק במגזר אחד כזה לא מצאתי בכלל נשים מדהימות (או גברים, לצורך העניין, אם כי גברים סובלים פחות מהתופעה): מאחורי הקלעים של השואוביז, וליתר דיוק – מלהקים וסוכנים. בין אלה אין אנשים יפים במיוחד, או חטובים במיוחד, או שמקפידים – בהצלחה – על לבוש ואיפור ושיער.
אבל אני אומרת לך – נסה פעם להיות מאושפז בבית חולים בניו יורק. זה פשוט לא מתקבל על הדעת, כמות הבחורות המהממות והמטופחות שמסתובבות שם בסקראבס. מתמחות, אחיות, רופאות. זה יותר בולט מאשר בשבוע האופנה במילאנו. מרבית סדרות הרופאים, אגב, מחווירות בהשאווה לבתי החולים במקומות האלה.
עכשיו בכלל הכנסת אותי לדכאון.
אז אני חוזר בי: זה כנראה כן נורמלי. זה רק די נורא שזה הפך לנורמה.
סליחה, לא התכוונתי
ואני מסכימה אתך למרות שאני יודעת שיש בי חלק שהוא קצת צבוע. גם אני מכורה ליופי, באיזה שהוא מקום (למרות שאני מכורה רק בראש, אני לא באמת משקיעה במראה שלי, ולי זה חבל).
אצלי, הגבול עובר אי שם ליד ניתוחים פלסטיים, למרות שאני יודעת שלפעמים הם ממש נחוצים. לא כי זה באמת משנה אם יש לך אף עקום או חזה קטן, אלא כי יש נשים (וגברים, אבל יותר נשים), שיש להן חלק גוף אחד שממש משגע אותן, לכדי אובססיה. כל עוד זה נגמר בניתוח אחד, שאיכשהו נחוץ להן מבחינה פסיכולוגית, אני עוד מקבלת את זה. ברגע שזה כבר "ניתוחים" ברבים, זה בעייתי.
אבל דווקא בעניין הזה, ג'ניפר אניסטון היא מלכה, בעיני. הנה בחורה שלא נכנעה לאופציית הניתוחים הפלסטיים. בחורה שמקפידה על אורח חיים בריא, ופשוט טורחת להקפיד על תסרוקות שמפצות ועוזרות עם אשלייה אופטית, עם איפור מינימליסטי אבל מדוייק. כל הכבוד לה!
הם גרים בפלורידה!
תפסיקו לשפוט את הסרט לפני שראיתם.
תקראו את הספר, תבכו בסוף ואז תתחילו לשפוט.
פלורידה מדינה גדולה.
איפה בפלורידה הם גרים?
פלורידה מדינה גדולה.
הם מתחילים במשהו פולס אחר כך עוברים ל-בוקה רטון (כדובר ספרדית צחקתי) ובסוף לעיר מרוחקת בפנסילבניה.
סתם הערה:
תמונת העירום של ג'ניפר אניסטון לא רק מפוטשפת, אלא מכוערת להפליא.
הספר לא חמוד אלא מצוין!!
המצב העגום של ''האביר האפל'' בדרך לאוסקר
ככה זה כשאתה מגה-להיט: http://blog.wired.com/underwire/2008/12/la-film-critics.html
מישהו יכול לעזור לי
האם מישהו יכול לתרגם לי מה אומר ג'ורג' קולני על ג'וליה רוברטס וניקול קידמן בתוכנית של אופרה?
http://www.youtube.com/watch?v=2epiZ7OG5hs&NR=1
לא משהו
יוצא מגדר הרגיל:
על רוברטס הוא אומר שהיא "כוכבת סרטים" במלוא מובן המילה – אלגנטית, מרשימה ומצחיקה ומאירה כל חדר שאליו היא נכנסת.
ועל קידמן הוא אומר שיש לה את אחד הצחוקים היפים ביותר, ושהיא חייה את החיים במלואם.
מרגש.
סתם, זו פשוט השעה. הוא נחמד.
לפי נסיוני כולם תמיד אומרים דברים כאלה על כולם בתכניות אמריקאיות
פיתחתי נטייה לא להאמין לאמירות האלה. אולי לא בצדק.
אוקי, אני אתעלם מזה ש''Case'' זה מקרה וש''Curios'' זה מסקרן.
ואני אתעלם מהעובדה שמה שאני עושה כרגע זה קטנוני להפחיד, אבל למה לעזאזל, במקום לקרוא לסרט "המקרה המסקרן של בנג'מין ב*ו*טון", קראו לו "הסיפור המופלא של בנג'מין *באטן*"?! מילא ש"מקרה" ו"מסקרן" ירדו מהשם, אבל למה סתם לשנות את השם (הדי מגניב) בנג'מין בוטון לבנג'מין באטן?! בשם Bottun יש אפילו O. זה סתם לא נכון לקרוא לו באטן. מישהו יכול להגיד לי למה?
דווקא החלק הזה של השם לא בעייתי.
מבטאים את זה 'באטן'. ככה זה.
אבל כן, מרגיז אותי שהפכו את 'המקרה המסקרן' (או אפילו 'המקרה המוזר') ל'הסיפור המופלא'. 'הסיפור המופלא' זה שעמום מוחלט, זה לרוקן את השם מכל האופי והייחודיות שהיו לו.
דווקא לא מבטאים את זה באטן
כי אין בעברית ניקוד מתאים לאיך שמבטאים את זה. זה בטח לא קמץ או פתח, ואין שום צירה מתחת לט'. אם אתה כבר רוצה לאיית כמו שזה נשמע, תוריד את הט'. אמריקאים לא מבטאים אותה בכלל.
ואם זה לפי האנגלית הבריטית שאתה קובע, אז הווים צריכים להישאר במקומם.
באטן הרבה יותר קרוב להגייה האמריקאית מבאטון.
ולומר שאמריקאים לא מבטאים את הט' בכלל זו קצת הגזמה.
אוקיי, נשברתי ובדקתי בטריילר (שניה 00:31):
http://www.youtube.com/watch?v=7L6K3fkwr-Y
לי זה נשמע כמו ט' עם שווא, שמובלעת בדיבור אבל עדיין אפשר להבחין בה.
אם תקשיב היטב, תשמע שהצליל נוצר ע''י הגרון בלבד.
הלשון לא מעורבת בעניין, או שהחלק שלה בהגיית הצליל מינימאלי.
השם ''באטן'' מבוטא כמו המילה ''כפתור''
וזה לא במקרה. לגיבור הסרט יש קשר חזק לכפתורים. אפילו הסמל של חברת הקולנוע מורכב מכפתורים בתחילת הסרט.
למה אתה מתכוון?
(בנוגע לסמל)
הרי בתחילת כל סרט
יש את הלוגו של חברת הקולנוע שעשתה אותו (למשל, תחשוב על האריה השואג בתחילת הסרטים של MGM).
אז בתחילת הסרט הזה, לקחו את הלוגו והכינו אותו מהמון כפתורים.