במקור: Tropic Thunder
במאי: בן סטילר
תסריט: בן סטילר, ג'סטין ת'רו, איתן כהן
שחקנים: בן סטילר, רוברט דאוני ג'וניור, ג'ק בלאק, טום קרוז, מתיו מקונוהי
אני פריק של סרטים על קולנוע. זה נובע קודם כל, מן הסתם, מכך שאני אוהב קולנוע, אז מעניין אותי לראות סרטים שעוסקים בו. אבל יש כאן משהו מעבר – בגלל ההיכרות של יוצרי סרטים עם העולם ששוכן מאחורי הקלעים, לסרטים על התעשיה יש נטייה מובהקת להיות מדויקים, מאירי עיניים או שופעי תובנות, וזה לא משנה אם מדובר בקומדיות מוזיקליות קלילות או מותחנים סוראליסטים מהורהרים. אין דרך לבדוק ריכוז יצירות מופת לז'אנר מסוים, אבל לו הייתי מוצא דרך אמינה מספיק למדוד את זה, אני מאמין שז'אנר הקולנוע-על-קולנוע היה מנפק נתונים מרשימים.
לאור המובא לעיל, תיאור העלילה של 'רעם טרופי' נשמע מאד מבטיח. זה הולך ככה: במאי בריטי (סטיב קוגן) עם הרבה יומרות ומעט פז"מ בהוליווד מוצא את עצמו חסר אונים, במהלך צילומו של סרט מלחמה סטנדרטי, מול חבורת הפרימדונות המפונקות וההזויות שקוראות לעצמן "השחקנים הראשיים". האחד הוא טאג ספידמן (בן סטילר, שגם כתב וביים את הסרט) – כוכב אקשן דביל שהצטרף לפרויקט כדי להציל את המוניטין שלו לאחר שהאחרון בסדרת סרטי הפעולה הנבובים שלו כשל. השני הוא קירק לזרוס (רוברט דאוני ג'וניור, הלוא הוא איירון מן), אחד מאותם שחקני אופי שנהנים מקונצנזוס חיובי של האקדמיה. לזרוס הוא שחקן כל כך מסור, שלצורך גילומו של לוחם אפרו-אמריקני הוא עובר ניתוח להשחרת עור. את השניים מתגבר ג'ף פורטנוי (ג'ק בלאק), קומיקאי וולגרי ומכור להרואין, שזה ככל הנראה אמור להיות תפקידו הדרמטי הראשון.
כשהאנרכיה שהקאסט מייצר על הסט מתחילה להרגיז את מנהל האולפנים לס גרוסמן (הוא נראה כמו פול ג'יאמטי אבל זה טום קרוז. נשבע), והוא מאיים לבטל את כל העסק, פונה הבמאי לאמצעים נואשים כדי להשתלט על שחקניו – הוא לוקח אותם הרחק מאתר הצילומים למעבה הג'ונגלים של וייטנאם, שם לא תהיה להם ברירה אלא להסתדר בכוחות עצמם ולהתנהג כמו לוחמים אמיתיים. אלא שבעקבות שרשרת שחורה ורוויה בדם של טעויות קומית, מוצאת עצמה חבורת השחקנים בסכנת חיים אמיתית.
'רעם טרופי' רחוק מלהיות הסרט הראשון שבוחן את הפער בין התיאור של סיטואציה כלשהי בקולנוע, לבין כללי המציאות הנוקשים. הדוגמאות הנשלפות הן כמובן 'שלושה אמיגוס' שבו סטיב מרטין נחשב בטעות לפרש עשוי ללא חת לאחר ששיחק במערבון גנרי, ו'גלקסי קווסט' השנון והרגיש שבו אלאן ריקמן, סיגורני וויבר וטים אלן מצאו את עצמם בחלל לאחר ששיחקו בסדרה דמוית 'מסע בין כוכבים'. המטרה בסרטים שעושים שימוש בקונספט הזה, לרוב, היא להדגיש את האבסורד במוסכמות של ז'אנר מסוים דרך השוואה עם הדרך שבה דברים באמת קורים. וכשהז'אנר המדובר הוא סרט מלחמה, ועוד כזה מהסוג שמבוסס על סיפור אמיתי, האפשרויות הן לא פחות ממרתקות. אלא שב'רעם טרופי' אין שום פער בין העולם שמול המצלמה וזה שמאחוריו, ואולי זה יסוד הבעיה.
אפשר לומר שבמקרה של לזרוס המקרה עוד מתבקש איכשהו, כיוון שהמטרה היא להציג אותו כזיקית נטולת אישיות שנבלעת בדמות שהיא מגלמת – אבל זה לא שלדמות החלופית שלו יש איזשהו סוג של אופי שאפשר להאחז בו. קצת מאכזב עבור מי שאמור להיות שחקן יחיד בדורו, לא? הקלף היחיד של דאוני ג'וניור הוא משפטי "שחורים" קלישאתיים ונטולי הקשר, והפאנץ' מאחורי כולם הוא שדאוני ג'וניור הוא למעשה בכלל לא שחור (באמא'שלי). אבל זה עוד ניחא. מה שבאמת קיצוני, הוא שטאג ספידמן היא דמות חד ממדית עוד יותר. דמותו של סטילר היא הקלישאה הרגילה של שרירן מטומטם, ואין שום סוג של הבדל בין התדמית המסחרית שלה לחייה היומיומיים. גם אצל פורטנוי-בלאק המצב לא שונה. מחוץ לסט, מינון הצרחות והעוויתות של הקומיקאי הזול נשמר הודות להתמכרותו לסמים קשים. מה אנחנו יודעים עליו, חוץ מההרגל המגונה להסניף מיני אבקות מעובדות? גורנישט.
אני, אגב, ממש לא בטוח שהואקום הזה מקרי. 'רעם טרופי' הולך הרבה יותר רחוק מזה כדי לעמעם את הגבול בין שתי העולמות, ומדמה כמה שיותר את הסרט הפיקטיבי לסרט האמיתי שעוטף אותו: כולם מפצירים בלזרוס להתנער מהאישיות הפיקטיבית שלו ולהכיר במבטא האוסטרלי הכבד שלו, אותו דאוני ג'וניור מזייף כמובן, ולחזור להתהדר בשיער הבלונדיני והעיניים הכחולות שהוספו לרד"ג באופן מלאכותי לחלוטין, כדי שיהיה אותנטי. מבלבל? חכו שתראו את טום קרוז נואם על גיבורי פעולה דועכים שצריכים מהפך דרסטי כדי להתחבב על הקהל, שניה לפני שהוא פורץ בריקוד ברייקדאנס סוער עם חליפת שומן. שלא לדבר על ג'ק בלאק שחושש מכך שפרשיות הסמים יהפכו אותו לבלתי כשיר לביטוח, בסרט שבו אמור היה להשתתף אוון ווילסון עד שהוא ניסה להתאבד. ב'רעם טרופי' הושקעו המון מאמצים כדי שיהפוך לחלק בלתי נפרד מהמציאות הרדודה והמעוותת שהוא מתאר, ואני מניח שיש מי שימצא בזה סוג של תרגיל מעניין. אבל בסופו של דבר, האמירה "אני יודע שאני גרוע!" לא עד כדי כך מעוררת מחשבה. היא בטח לא מעוררת מחשבה כמו כל אמירה שהיא על החיים האמיתיים. אלה שבהם אני חי.
ולא, לא שכחתי שהסרט הוא בכלל קומדיה מטורפת עם פלוצים ופרודיות על הפאתוס של סרטי מלחמה. ככזה, הוא משעשע לפרקים. לא גאוני, אבל עובר בנעימים. יש כמה משפטים שמצליחים להיות משעשעים בחוסר ההיגיון שמאחוריהם, ויש את ההופעה המתועדת הראשונה של מתיו מקונוהי שאינה מעוררת סלידה, בתור סוכן שחקנים נלהב. יש אפילו אבחנה וחצי על מסך הכסף שמצליחה להיות קולעת, כמו עלילת המשנה הקשורה בניסיון הקודם של טאג לזכות בהערכת הממסד – דרמה מושמצת על נער מפגר סטריאוטיפי, או כמה טריילרים מפוברקים לעבודותיהם הקודמות של ספידמן וחבריו. כמו כן, סטילר העז ללכת בסרט הזה רחוק בכל הנוגע למה ראוי להראות בפארסה הוליוודית, והסרט לא בוחל באיברים כרותים באופן גרוטסקי ומגוחך למדי. מי שלא ימצא את זה מבחיל, אולי ימצא את זה מרענן. ואז הסרט נגמר, והחיים ממשיכים במסלול שנקבע להם מראש, וגרמו לי לחוש שבסך הכל הסרט די זניח אבל לא מזיק.
כך שאם להיות ישיר, יצאתי מאוכזב מהסרט. לא במובן של כאב דוקר על הזמן והכסף, אלא טעם עדין של החמצה בפה. וזה חבל, כי היו ל'רעם טרופי' הרבה נתונים שסימנו אותו כסרט שמתאים לי להמליץ לכם לראות. עם כל ההשקעה שנעשתה בסרט במחוות וקריצות לתעשייה הזאת – שאני מכור עד כלות לתוצרת שלה – קצת חבל לי שבמרחק של שבוע וחצי מהצפיה ב'רעם טרופי', הדבר שחקוק לי באופן הכי טרי בזכרון הוא ריקוד של שמן-בכאילו שעונד גורמטים מזהב.
- האתר הרשמי
- גשם של טירוף – הסרט על הסרט
- איירון מן
- גלקסי קווסט
לחלוטין לא מסכים
שחטת כאן את אחת הקומדיות המצחיקות, האינטליגנטיות והסאטיריות ביותר שנוצרו מאז תחילת המילניום. הצלחת להרגיז אותי עד כדי כך שהפסקתי לקרוא את הביקורת באמצע, no offence. לא צחקתי ככה בקומדיה מאז Hot fuzz וזה היה מזמן. היו כמה בדיוחות דביליות (בכל זאת, בן סטילר), אבל היה קל להתעלם מהן לאור הגאונות הצרופה של הקטעים המוצלחים, שהיוו את רוב הסרט לפי דעתי.
אם תפרט,
אולי אני אלמד משהו. זה יכול להיות נחמד.
והמשחק של בין סטילר היה מצויין בסרט הזה.
אם תפרט,
"הקלף היחיד של דאוני ג'וניור הוא משפטי "שחורים" קלישאתיים ונטולי הקשר, והפאנץ' מאחורי כולם הוא שדאוני ג'וניור הוא למעשה בכלל לא שחור (באמא'שלי)."
הדמות של דאוני ג'וניור היתה הדבר הכי מוצלח בסרט הזה, הקלישאתיות וחוסר ההקשר של המשפטים שלו הם הבדיחה. אם זה מה שיש לך לומר, כנראה שחוש ההומור שלך לא תואם לסרט. אני לא אומר את זה בתור דבר רע, אבל אם עדיין לא הייתי רואה את הסרט והייתי מחפש ביקורת, אחרי צפייה בטריילר (שבו יש כמה מהסצינות המדוברות) וקריאת המשפט הנ"ל הייתי מבין שאנחנו ממש לא באותו ראש.
מן הסתם, הבנתי שזו בדיחה.
פשוט חשבתי שהיא לא מאוד מעניינת, רעננה, נוקבת או כתובה היטב. שלא לדבר על לא טומנת בחובה מספיק פוטנציאל כדי שיחזרו על וריאציות שלה לאורך כל הסרט.
אגב, אני לא חושב שהטקסטים התלושים היו התמצית של הדמות. הם היו לדעתי ברירת מחדל של תסריטאי שאין לו שום תכונת אופי להאחז בה. מה שכן היה התמצית, לדעתי, הוא סאטירה על הנטיה ללהק לתפקידים של בעלי מראה לא קונבנציונלי שחקן שמפורסם בכך שהוא נראה אחרת לגמרי, ולהעביר אותו שינויים קוסמטיים, במקום לקחת מלכתחילה שחקן שנראה כמו שהתפקיד דורש (זה יצא מסובך. נסה לחשוב על שרליז ת'רון ב'מונסטר'). זה לדעתי רעיון מעולה. אבל לצערי, חוץ מסצינה וחצי (מצוינות) של ריב עם אלפא צ'ינו לא עושים עם זה כלום.
ולומר שחוש ההומור שלי לא תואם לסרט, זה בעצם לומר שלא צחקתי בסרט כי הוא לא הצחיק אותי. אני די מסכים עם ההנחה הזו, אבל לא חושב שהיא הופכת את הביקורת שלי לפחות לגטימית.
דווקא אני תפסתי את זה אחרת.
אני הרגשתי שהדמות של דאוני דווקא אומרת דברים רלוונטיים ומקדמת את העלילה, אך מכיוון שהוא תקוע כל כך בדמות השחור, הוא חייב לומר את הדברים בעגה הספציפית הזו. כשתפשתי שזה הטריק, רק חיכיתי בכל פעם למוצא פיו, בכדי לראות איך לזרוס מצליח לומר משהו דרך הדיבור השחור המאולץ שלו, ובכל פעם כמעט זה הצחיק אותי, מאוד.
אני חושב שאם העובדה שצחקתי המון במהלך הצפייה בסרט אני לא יכול להתווכח, מבחינתי, סה טו.
לא מסכים מהכיוון ההפוך
הסרט הזה כל כך הצליח לעצבן אותי כבר במהלך הצפייה שממש שקלתי לצאת מהאולם במהלך ההקרנה.
גם אני מת על סרטים על סרטים, אבל אני רוצה שהם גם יהיו אינטיליגנטיים ומצחיקים, כל מה ש"רעם טרופי" לא היה. הסרט העביר תחושה שהוא נעשה מתוך יומרה כלשהי לומר משהו בעל משמעות כלשהי על התעשייה ההוליוודית והתוצאה היתה סרט ירוד, עמוס במשחק מוגזם ומבוים באופן היסטרי. הוסיפו לכך את בן סטילר שהצליח להעניק את אחת ההופעות היותר מעצבנות שלו על הבד ומהלכי עלילה שהיו צפויים למרחוק אבל כדי לצלוח אותן היה צורך לעבור עוד שרשרת של בדיחות נלוזות ולא ממש מצחיקות ותבינו מדוע עבורי הסרט הזה היה סבל מתמשך.
בקיצור, לטעמי הביקורת הזו עשתה חסד עם הסרט.
מסכימה איתך בכל מילה.
מסכים עם הביקורת
רבע השעה הראשונה (מהפרסומת של אלפא צ'ינו) הייתה מבריקה בעיני, כולל התייחסויות ברורות לכוכבים אמיתיים כמו ראסל קרואו ואדי מרפי. אלא שאז דברים מתחילים להתדרדר. סצנת הפתיחה היא פארודיה מוצלחת על סרטי מלחמה. זה מצחיק כי "רעם טרופי" מודע לכך שבשם המראה המציאותי, במאים ממלאים את המסך בדם ואיברים כרותים. הבעיה היא שככה בדיוק נראות חלק מהסצנות בהמשך הסרט. מבחינתי, ברגע שהתכנית של הבמאי משתבשת, הסאטירה הולכת לאיבוד. מאותו רגע, יש לנו קומדיה חסרת יחוד שכל הגגים בה מבוססים על מאפיינים שטחיים של הדמויות. פתאום, כל האמירות הבאמת משמעותיות על הוליווד מתרחשות בהוליווד, בסצנות של טום קרוז ומתיו מקונוהי (באמת דמות מוצלחת).
עוד בעיה היא שבן סטילר שחקן נוראי בעיני. הוא לא מצליח לשכנע אפילו בתפקיד של שחקן גרוע. נוצר מצב בו הסצנות הבאמת מצחיקות הן אלה שסטילר לא מופיע בהן. למרות השטחיות של הדמויות האחרות, לפחות הכימיה ביניהן עובדת. סטילר נתן לעצמו תפקיד של אדם יותר מדי טיפש וחסר הבנה. זה דבר אחד להיות בהלם, או להתכחש לעובדות ברורות כשיש בדמות עומק מסוים שמצדיק זאת. במקרה של סטילר, הוא מגלם סתם אידיוט. הוא מתנהג בצורה מטופשת להחריד כי זה כל מה שהדמות שלו מסוגלת לעשות. אפשר לנסות לפטור אותו כדמות סאטירית על כך שכוכבי האקשן הגדולים האלה לא שווים כלום במציאות. הבעיה היא שאין מספיק עידון והדמות נראית בדיוק כמו כל הדמויות היותר מדי בטוחות בעצמן שסטילר גלם עד כה.
"רעם טרופי" סרט מצחיק, באמת. יש בו דיאלוגים מצוינים ולא מעט התיחסויות שנונות (או לפחות חצי שנונות) למקרים אמיתיים בתעשיית הקולנוע. הבעיה היא כשבמקום דיאלוגים, מקבלים דמות אחת (לרוב בן סטילר או ג'ק בלאק) שפשוט חוזרת על הדבר היחיד שהיא מסוגלת לעשות. כשחושבים על זה, הדבר מזכיר את משחק "הגובלינים", בו צריך להפעיל בכל פעם דמות אחרת כדי לפתור חידה. אי אפשר להתקדם אם משתמשים רק באחת הדמויות כי אין לה מספיק יכולות להסתדר לבד.
מעניין שעד קריאת הביקורת לא קלטתי ש"שלושה אמיגוס" ו"גלקסי קווסט" מבוססים על סיפורים מאוד דומים. ההבדל ביניהם לבין "רעם טרופי" הוא שבשני הראשונים הדמויות עוברות שינוי והזיוף שלהן מהווה אתגר רציני. ב"רעם טרופי", לא רק שעד שיש התפתחות כלשהי בדמות, הדבר מואכל בכפית, אלא שבעיני כצופה לא היה שום הבדל אמיתי בין הסרט לבין הסרט שבתוך הסרט.
למרות ששוב, הסרט באמת מצחיק.
מסכים עם הביקורת (כה''ב)
ההתחלה גם בעיניי הייתה מוצלחת מאוד ולאחר מכן הסרט די איבד מומנטום והצחיק רק לעיתים. אני זוכר בפירוש שהיו קטעים שממש צחקתי מהם, אבל חוץ מהטריילרים בהתחלה והכתוביות שבהתחלה, לא יכול להיזכר בקטעים ספציפיים.
הטריילרים, במיוחד, עבדו עליי טוב כי לא הייתי מרוכז וחשבתי שהטריילרים אמיתיים. הייתי בטוח ששני הסרטים שפרסמו הם קומדיות והן נראו לי כמו קומדיות מוצלחות למדי. אני זוכר עוד שחשבתי על כמה שהרעיונות נהיו ממש מופרכים ואז הבנתי שזה חלק מהסרט וזה הצחיק אותי עוד יותר.
הפוך על הפוך
אהבתי את הסרט, כאילו, הוא לא מדהים, המשחק לא חדשני והמסרים לא חתרניים ומיוחדים.
אבל נהנהתי, וצחקתי,
ובניגוד לרוב פה, נהנתי מהחלק השני הרבה יותר מהחלק הראשון.
ההתחלה הייתה טובה, הטריילרים נעשו בטעם טוב, ואז, הייתה לי הרגשה של "בדיחות קקי פיפי" יותר מידי.
ואז אחרי ההפסקה, זה השתפר,
ניהיה יותר מצחיק, ואני אפילו לא יכולה לשים את האצבע על הסיבה.
בסופו של דבר, סרט מהנה.
טום קרוז
לא זוכר איפה קראתי שהוא משתתף בסרט אבל זה ישב לי בראש מההתחלה, וברגע שהדמות שלו הורידה את המשקפיים סוף סוף הבנתי מי זה…
טום קרוז
זה היה מוזר, כי ברגע שראו אותו אמרתי לעצמי "יש לו את השפתיים של טום קרוז! זה בטוח הוא!" ואלוהים יודע למה זיהיתי אותו ככה, אבל זיהיתי בסופו של דבר :)
מוכן להסביר מה הייתה המחווה לפלאטון?
מעולם לא ראיתי אותו.
אבל ההומאז' לאוזי אוסבורן היה מאוד משעשע.
הכוונה לתנוחה זו...
הסצינה שבה בן סטילר רץ מהיער כשיורים בו מאחור והחברים שלו מסתכלים עליו ממסוק ואז, כמובן התנוחה הזו…
ונדמה לי שהיו גם מחוות
ללהציל את טוראי ראיין, ואפוקליפסה עכשיו
אני לא חושב שזאת הייתה העקיצה.
אם זה היה רק זה אז הייתי מסכים אבל עם כל התזמון של הסרט וכל ההייפ שהיה לבאטמן זה נראה לי דיי מכוון כל המשחק מילים הזה
אני לא מבין מה הבעיה שלכם..
בן סטילר משחק את הגירסא ההוליוודית לזולנדר.
במקום דוגמן טיפש הוא משחק שחקן טיפש. נקודה.
בסרט אין יותר מדי עומק כי הוא לא מנסה להכנס לעומק, זה לא מה שחשוב.
מה שחשוב זה שהסרט מגניב, מצחיק, ושיש שם אוסטרלי מחופש לכושי שנעלב מביטויים גזעניים.
זהו.
אמן
מאד אהבתי
דווקא ממש אהבתי את כל העקיצות על הוליווד ושלכל אחד מהשחקנים אפשר למצוא שחקן אמיתי, אף אחד לא הזכיר את מייק מאיירס שנכנס לכל דמות שהוא משחק לאורך כל ההפקה.
רד"ג הוא גאוני, והוא יכול להיות מלך העולם אילו רק יספיק להסניף דבק מגע.
מאד אהבתי
הבדיחה היא לא על מייק מאיירס שלא ידוע בתור שחקן אופי איכותי, אלא עד דניאל דיי לואיס שעליו ידוע שהוא נכנס לכל דמות עד הסוף והולך לקיצוניות של method acting והוא שחקן מוערך מאוד.
לא על ראסל קרואו?
שחקן אוסטרלי מוערך זוכה אוסקר, שנוהג מדי פעם להתפרצויות אלימות, ביניהן זריקת טלפונים על עובדים זוטרים?
לא על ראסל קרואו?
לא זכור לי שלאזארוס זרק טלפונים בסרט ובכל מקרה קרואו בדרך כלל לא משחק דמויות שדורשות יותר מדי להיכנס לדמות (חוץ מ'נפלאות התבונה').
מאוד מעניין איך
מייק מאיירס נכנס לכל דמות שהוא מגלם לאורך כל ההפקה, לאור העובדה שהוא מגלם לפחות שתיים-שלוש דמויות בכל סרט.
מאוד מעניין איך
אני לצערי על הסט של הסרטים שלו עוד לא הייתי, אבל ככה שמעתי, שהוא נכנס לכל דמות בצורה כזו, שגם שאומרים קאט הוא ממשיך להיות אותה דמות.
אני מוכנה לנסוע עד למעבר לים לשאול אותו איך ולמה הוא עושה את זה, אם יהיה כאן ביקוש :)
אני מתאר לעצמי מה הסיבה:
הוא לא יוצא מן הדמות כדי שלא ייאלץ להיכנס אליה שוב אחר כך, כשהצילומים יתחדשו. אני מניח שלהישאר בדמות קל יותר מלצאת ממנה ואז להיכנס אליה שוב.
אני מתאר לעצמי מה הסיבה:
אני מרשה לעצמי לחרוג ממנהגי ולהיות מעט פלצנית (אין מילה יותר מתאימה) ולהגיד שבתור אחת שלמדה קצת משחק, להשאר בתור דמות זה ממש קשה ולא נוח ולא קל ולפעמים זה יכול להטריף אותך. מה גם שנראה לי שלסביבה שלו לא קל. אתה היית מוכן לצלם שלושה חודשים עם אוסטין פאווארס או גורו האהבה?
הייתי מאבדת את זה לגמרי.
את יודעת יותר ממני.
כנראה מאיירס מיוחד, או שהשמועות עליו שקריות.
מאוד מעניין איך
אולי זה בגלל שהוא תמיד משחק את אותה דמות, אבל עם איפור שונה.
(נו באמת. מצאתם לכם שחקן דרמטי שקשה לו להיכנס לדמות.)
אני חושב שיש אנשים שלוקחים את הסרט ברצינות רבה מדי.
קודם כל אפתח ואומר שמאז Hot Fuzz לא נהניתי ככה מקומדיה (כמו שמישהו כבר אמר פה).
"רעם טרופי" הוא לא סרט עמוק מדי וגם לא מנסה להיות כזה. אמת, יש בו כמה קטעים שכביכול אמורים להעביר מסר (ואת זה הם עושים) אבל הרושם שנוצר אצלי הוא שמלכתחילה הקטעים האלה לא היו אמורים להיות העיקר, אלא הצחוקים שעוטפים אותם.
וכאלה יש בשפע והם אפילו מוצלחים.
רוברט דאוני ג'וניור היה פשוט משהו בסרט הזה וההופעה של טום קרוז בכלל מפילה לרצפה (אגב, אני זיהיתי שזה הוא כבר בסצינה הראשונה שלו, *שוויץ שוויץ*).
בקיצור, אם בא לכם קומדיה משובחת אז "רעם טרופי" בהחלט עונה להגדרה כי הוא אשכרה מצחיק. העובדה שהוא גם סאטירה חכמה למדי ושיש בו כמה קטעים אינטליגנטיים שמספקים מסרים על הוליווד בהחלט תורמת אבל זכרו נא שזה לא העיקר.
באתי לסרט במטרה לצחוק והמטרה הושלמה. אז מבחינתי זה סרט מנצח.
ממליצה גם על The Deal
פרודיה כל מפיק סרטים שמנסה להציל את הקריירה הגוססת שלו בהפקת סרט פעולה מגוחך. סרט מגניב חכם ומצחיק עם המון שחקנים מעולים.
יש לי משהו להגיד על ניתוח יתר של קומדיות
בעוד שזה נכון להתיחס לקומדיות כאל ז'אנר בו לא צריך שיהיו
יותר מפלוצים, רוב הקומדיות הממש מצחיקות מבקרות משהו אמיתי. ככל שצוחקים על דברים שדורשים יותר ביקורת, כך הבדיחה תהיה יותר מצחיקה.
יש אנשים שמתבלבלים וחושבים שניתוח של המסרים והביקורות בקומדיות הוא מיותר כי הם (הצופים) לא באו כדי לבקר את החברה או כדי לחשוב, אלא כדי לצחוק. אנשים האלה כנראה לא מבינים שהניתוח הזה נועד להסביר מדוע הסרט מצחיק או לא מצחיק.
רעם טרופי די מצחיק כי הוא כן מבקר את הוליווד אבל הוא לא מצחיק ממש, צחוק בלתי נשלט – ממש, כי הוא לא הולך עד הסוף עם הביקורת שלו.
לא יודע מה איתך,
אני נהנה גם מהסלפסטיק של רואן אטקינסון ולואי דה פינס (בשעתם הטובה על כל פנים) ואני לא חושב שהסרטים האלה מבקרים משהו.
לא יודע מה איתך,
מר בין הוא ביקורת נוקבת על התרבות הבריטית הנמוכה ועל החברה שלנו בכלל והסלפסטיק שלו לא שווה הרבה ללא ההקשר בו הוא מתבצע. זוכר את הביטוי "זה מצחיק כי זה אמיתי?" אז זה זה.
הנה דוגמה א' עם הכותרת: דברים מעצבנים שאנשים עושים:
http://www.youtube.com/watch?v=F5qniuZG8Rg
והנה דוגמה ב' עם הכותרת: תיירים ממרגיזים\מה באמת היינו רוצים לעשות לשומרים האלה:
http://www.youtube.com/watch?v=JCGeCndccQ4&feature=related
לא הבנתי מה הלינקים האלה אמורים להדגים.
אלה סצינות שאני מכיר וראיתי וזה לא דומה לשום דבר במציאות.
בכל מקרה, מעולם לא הייתי בבריטניה אבל משהו אומר לי שאין שם הרבה אנשים כמו מיסטר בין (או אפילו כאלה שדומים לו קצת בהתנהגות).
לא הבנתי מה הלינקים האלה אמורים להדגים.
מה שאני מנסה להדגים זה שזה לא מנותק מהמציאות.
יש סיטואציה מוכרת והיא מנופחת – במקרה של הרכבת.
במקרה של החייל, יש ביקורת (כן, בחיי) על תיירים – על איך שהם מצלמים את הדברים הלא חשובים ומתעללים מסמלים מקומיים כי זה מצחיק אותם.
כמובן שאפשר להסתכל על זה גם מהצד של התייר, שביננו, כולנו רצינו לבדוק עד כמה אפשר להתעלל בחיילים האלה.
הקומדיה לעולם תעוגן במציאות, אם לא תבין מאיפה היא מגיעה היא לא תצחיק אותך.
חוץ מפלוצים. זה סתם מצחיק.
יש אמרה כזאת
לפיה כל בדיחה כוללת קמצוץ של אמת.
עכשיו, נכון שכל הסיטואציות בקומדיות הן בעצם ניפוח של סיטואציות קיימות. אבל זה לאו דווקא מביע ביקורת כלשהי ולא ממש מעיד על איכותה של הקומדיה. לדעתי קומדיה טובה היא כזאת שממנה אני נקרע מצחוק קודם כל.
אני לא אומר שאתה לא צודק
הדבר הכי חשוב זה שתקרע מצחוק. החשיבות היא לא בביקורת שהקומדיה מנסה להעביר אלא בכמות הצחוק שהיא מוציאה מהקהל.
מה שאני מנסה להבין זה את המכניזם שמאחורי זה.
אני מודה שיש גם דברים שהם סלפסטיק ונונסנס בלבד, אבל הצחוקים הגדולים באמת תמיד יגיעו מביקורת או הקצנה של המציאות.
אתה יכול לתת לי דוגמאות
לכמה קומדיות איכותיות מבחינתך שאתה אוהב בעיקר?
אתה יכול לתת לי דוגמאות
מונטי פייתון למינייהם
שגעון בחלל
הרולד וקומר
גילמור המאושר
משתגעים על מרי
קלרקס
גלקסי קווסט
ועוד די הרבה
הבנתי (וגם קצת התבלבלתי)
אבל יש לזכור שפקטור הטעם האישי קיים גם הוא.
תודה בכל זאת.
נולדתי בשביל לבלבל
אילו עשית במציאות את מה שמיסטר בין עשה לחייל,
היית, למיטב ידיעתי, מקבל מכות רצח. ייתכן שאפילו מותר להם לירות במקרה כזה, אבל אני לא בטוח. אסור לשומרי ארמון בקינגהאם להניע שריר כל עוד לא נוגעים בהם. אבל אם תיגע באחד מהם… תשמעו, לא סתם הם שומרים על המלכה. הם שם לא בשביל היופי.
לא ניסיתי לערער על אף מילה שלך. פשוט אמרתי לכל קוראי העין מהו הגבול בהתעסקות עם הפסלים החיים הללו, לטובתכם האישית.
הם כן שם סתם בשביל היופי.
זה נכון שהם גם צריכים לשמור על המלכה, אבל היא בדר"כ לא נמצאת בארמון בקינגהאם, אז הם שם בעיקר בשביל שכולם יצטלמו איתם ובשביל חילופי המשמרות.
סרט לא מצחיק לפי מידת הביקורת שלו,
סרט מצחיק לפי איכות ההומור שבבדיחות שלו.
לא זכור לי ש"שרק" ביקר יותר מדי את האגדות שהוא הסתלבט עליהן. הוא בעיקרון פשוט הסתלבט עליהן. ואני לא ראיתי הרבה אנשים מתנגדים לו כי "הוא צוחק על האגדות- אבל לא מספיק מבקר את הערכים שמופיעים בהן".
אני לא חושב שצריך להימנע מניתוח קומדיות, אבל אני כן חושב שהניתוח הוא לא זה שישפוט בסופו של דבר אם הקומדיה הייתה מצחיקה או לא.
"רעם טרופי" כן מצחיק כי הוא מבקר את הוליווד בכך שהוא צוחק עליה, ותוך כדי מספר המון בדיחות שלא בהכרח מנסות להעביר ביקורת.
אני לא מסכים איתך בשום צורה.
הסיבה שצחקת כשהידיים שלו התפצלו בצורה מוזרה היא בגלל שזה צוחק על אפקטים של סרטים.
בגלל זה אומרים שדברים צוחקים על דברים.
מה זה ''צוחק על''?
ברור שזה מתייחס למשהו אחר, אבל האם זו ביקורת? ואם כן, האם זו לא ביקורת שהיא מובנת מאליה, ולכן ה"עומק" שלה הוא אפסי?
צחקתי מהידיים המפוצצות כי זה היה גרוטסקי, וכי זו היתה סצינה אבסורדית. היא לא האירה את עיני או גרמה לי לחשוב על דברים בצורה אחרת, היא לא עוררה בי שמץ של בוז או ביקורתיות. זה הצחיק כי זה היה קיצוני, בדיוק כמו סצינת ההיאבקות הידועה בבוראט.
סבבה
אבסורד זה גם מצחיק.
גם מה שביטלג'וס אמר
וגם – אני אסתכן בלצאת פלצנית ואומר שלדעתי הגדולה של הסרט היא בדיוק במה שהוא *לא??* מצליח להיות. אם כבר יש בסרט הזה אמירה היא אודות חוסר היכולת של הוליווד להיות ביקורתית כלפי עצמה. התסריט החיצוני מנסה להיות שונה מהתסריט הפנימי, אך הולך ומסתבך במשימה שהציב לעצמו. בדומה ל"אדפטיישן" (ויסלח לי אדון קאופמן על ההשוואה) התסריט החיצוני הולך והופך דומה לפנימי ככל שהסרט מתקדם,וכמות הקלישאות הולכת וגדלה.
אם להשתמש במילים מגונות, הסרט הוא בסופו של דבר על חוסר היכולת של סרט (או ספר,או אמנות) להיות יותר מייצוג של קלישאות שחוקות.
ועוד שתי הערות (הכוללות ספויילרים!!):
1. כשג'ק בלאק דוחף את ההרואין בעיניים של הויאטנמים (הלאוסים?) ואומר "יש לנו בדיוק 18 דקות עד שהם יתעוררו". זו היתה הנקודה שבה (בעיני) התסריט החיצוני והפנימי התמזגו באופן מוחלט.
2. שימו לב לדמות של ניק נולטה, האמורה לייצג את "המציאות" שמאחורי האמנות (הספר והסרט) ומסתבר שהיא בעצמה ייצוג של קלישאה שחוקה.
לא הבנתי את הבדיחה הזו, אפשר הסבר?
אבל זה לא מצחיק כשאתה מסביר את זה ככה
את אותה בדיחה ניסיתי להסביר לחבר שלי, היא נשמעה מגוחכת.
וואו.
בדיחות לא עובדות כ"כ טוב כשמסבירים אותן.
גילויי העשור ב"עין הדג".
אבל לא כל הבדיחות ככה.
יש בדיחות שדווקא כן מצחיקות גם אחרי שמספרים אותן. וזו גם לא תגלית. זו הערה שפני שמישהו יגיד 'זהו זה? זה לא מצחיק!'
דרך אגב, ברגע זה בערוץ עשר יש את "באטמן מתחיל" אבל ממש לקראת הסוף.
אני חושבת שהיא פשוט לא הייתה כ''כ מצחיקה
ולכן לא הבנתי אותה (זו אחת הפעמים שבהן אתה פשוט מפספס שהייתה בדיחה, כיוון שלא צחקת מהנאמר).
היא לא כ''כ מצחיקה גם למי שהבין אותה
אה ומצטער ששכחתי לסמן ספוילר
אבל זה לא מצחיק כשאתה מסביר את זה ככה
מה שיותר מעניין הוא שהבדיחה הייתה מצחיקה יותר כציטטו אותה לא נכון.
(לא ראיתי את הסרט, אז השלמתי את ההקשר מהדימיון)
"יש לנו בדיוק 18 דקות" מצחיק כי ההשפעה תלויה בכל מיני גורמים שאין דרך להעריך בצורה מדוייקת כל כך, וזה חור עלילה סטנדרטי בסרטי אקשן.
"יש לנו רק 16 שעות" מצחיק כי 16 שעות זה הרבה, אבל הוא אומר "רק".
הסבר לבדיחה
מרוב שהוא מנוסה בסם הזה הוא יודע בדיוק כמה זמן ישנו לא?
אני נאלצת להסכים
האמת היא שלא הגעתי לסרט עם ציפיות לתובנות עמוקות בנוגע לתעשיית הסרטים (או לבן סטילר, שעם כל אהבתי אליו, העמוק שלו מגיע קצת פחות מהכנרת), אבל בכל זאת יצאתי מאוכזבת, כי היה אפשר להתאמץ קצת יותר. סיפור המסגרת מעולה, הדמויות מקוריות וסיפורי החיים שלהם מעניינים, והסט עצמו הוא פוטנציאל מעולה לעוקצנות בלתי מוגבלת על תעשיית סרטי המלחמה, או סתם סרטים עם הרבה פיצוצים של הוליווד. אבל סטילר לא שאף מספיק גבוה, והסתפק בכך שהסרט הוא הקומדיה הכי יקרה שיצאה אי פעם, ולא טרח גם למצוא לה ערך מוסף…
זה לא שלא נהניתי, צחקתי די הרבה, ורוברט דאוני גוניור הוא גאון, אבל כמו ארמדילו, הסצינה הכי זכורה ומצחיקה שנותרה אצלי בראש היא של טום קרוז מנענע את הבוטי שלו.
לא שזה היה רע, רק שזה יכל להיות יותר.
שאלה -
האם איתן כהן הזה שיש לו קרדיט בתסריט הוא איתן כהן מ"איתן וג'ואל כהן"?
לא, זה איתן כהן מ-My Wife is Retarted
http://www.imdb.com/name/nm1000113/
שותפו הוותיק לכתיבה של מייק ג'אדג'.
לא, זה איתן כהן מ-My Wife is Retarted
האמת היא שזה נשמע כמו רעיון ממש משעשע לסרט של עשר דקות.
…מישהו ראה?
מעניין איך הסרט הזה מוציא תגובות כל כך שונות מאנשים
מבין החברים שהיו איתי בסרט שניים יצאו באמצע מרוב בחילה, השאר חשבו שהיה סרט על הפנים ולא מצחיק בכלל, אחד נהנה במיוחד ממידת ההזיות של הסרט ואני היחידה שממש נהניתי.
סרט ענק.
תסריט מעולה אפילו שהוא בהכרח שקוף למחצה, הצחיק אותי לגמרי ואני לא אוהדת קומדיות סלפסטיק או בן סטילר.
הסרט כולו מוגזם, אבל בצורה כיפית לטעמי. too much but not much too much.
רק ההתחלה היתה ממש מזעזעת.
לא הייתי מזהה את דאוני ג'וניור וטום קרוז בחיים אם הראשון לא היה מוריד את האיפור באיזה שלב והשני את המשקפיים.
בקיצור לכו לראות, סרט פצצה.
לא מומלץ לנפגעי הלם קרב, אגב.
יכול להיות
שהדמות (הקורעת מצחוק) של לס גרוסמן מבוססת על הדמות של המפיק Stuart Cornfeld?
כי הדמיון לא נראה לי מקרי…
(במיוחד כי הוא גם אחד המפיקים של הסרט הזה)
סטוארט
לס
קומדיה אדיוטית ומצחיקה להפליא
זה מה שציפיתי לראות וזה מה שקיבלתי. יכול להיות שלו לא ידעתי מה הכיוון של הסרט הייתי מתאכזבת, אבל כיוון שידעתי לצפות להרבה הומור מטופש, באתי במצב הרוח הנכון ונהניתי מאוד. שותפי לצפייה ואני צחקנו יחד עם כל השורה, מזמן לא צחקתי ככה בסרט.
עיזבו אותי מביקורת על הוליווד, הסרט לא מחדש בכלום בנושא; אבל הוא בנוי על משהו נכון ומקצין אותו לכדי קומדיה אפקטיבית. הליהוק של טום קרוז לא פחות מגאוני (זיהיתי אותו מהשנייה הראשונה, אבל ידעתי שהוא יהיה בסרט ויראה שונה מהרגיל; אין לי מושג אם הייתי מזהה אלמלא הידע המקדים). אין לי בעיה עם המשחק של בן סטילר, הוא התאים מאוד לדמות. רוברט דאוני ג'וניור ענק, כמו תמיד. היחיד שקצת מתבזבז בסרט הוא ג'ק בלאק, שלא זכה לדמות "עם בשר" (מטאפורית) ולא קיבל שורות מוצלחות במיוחד (לא מטאפורית).
לא זיהיתי אותו עד לקראת סיום הסרט
ואני די מרוצה מזה כי רגע ההארה היה משעשע.
עם שאר מה שכתבת אני מזדהה, אז דמייני כאן ציור של אגודל מונף.
דמייני את זה:
סרט גרוע, אמנם לא כמו הזואהן אבל רע מאוד.
יכול להיות שזה משהו בי שהשתנה אבל מהסרט הזה בעיקר סבלתי. איזה הומור לא חכם.
בכלל מישהו עד להדרדות ההומור בעולם בשנה האחרונה? על התוכניות שערוץ 2 משדרת בפריים טיים אני כבר לא מדבר.
בן סטילר היה טוב רק במשפחת טננבאום.
''פייר? אני מ'זה מאוכזבת מבן סטילר!''
הלכנו שני חברים חמושים בפופקורן ושני ליטר קולה לקומדיה של אחד השחקנים האהובים עליי בן סטילר.
אחרי חמש דקות הוא התנצל בפניי שהמליץ על הסרט.
אחרי רבע שעה החלטנו שזה הסרט הגרוע ביותר שראינו אי פעם.
אחרי 25 דקות יצאנו מהאולם (לא לפני שורה של קללות צעקניות על צוות השחקנים) ונכנסנו ל"לכודים ברשת" (אחד הסרטים היותר טובים שראיתי השנה).
זה מדהים איך אחרנו כל האנשים שהיו באולם יצאו ונכנסנו ל"לכודים ברשת" והפסיקו את ההקרנה באמצע
אולי כי *צעקתם* בקולנוע?
אלוהים אדירים.
זה לא מסביר למה אנשים נכנסו אחריהם לאולם אחר.
מרדף?
ולא אמרו לכם כלום?
ששילמתם על סרט X ואחרי חצי סרט עברתם לסרט Y, כי X היה משעמם?
יפה.
לכודים ברשת הוא אחד הטובים שראית?!
למה שישימו לב?
ולמה שיהיה אכפת להם? שילמת עבור סרט, וראית בסוף סרט, גם אם זה חצי מזה וחצי מאחר.
זה לא נשמע שהוא ראה חצי מלכודים ברשת..
כל התגובה שלו מודבקת ממחלת חוסר האמינות
לא יודע אם הוא דובר אמת או לא, אבל קשה לי להבין איך דבר כזה יכול לקרות (אלא אם כל האנשים שהיו שם היו איתו), ואיך הוא ידע שהפסיקו את ההקרנה של "רעם טרופי" אם הוא היה באולם אחר?
וחוץ מזה,
מישהו שכבר אחרי חמש דקות אומר שסרט רע, זה לא מישהו שאני רוצה להקשיב לו. אפילו איברט חיכה שמונה.
וחוץ מזה (כה''ב)
שהחמש דקות הראשונות שלו באמת טובות. זה שאר הסרט שהורס.
לא מסכים !
בנאדם ! אני חושב שתה פשוט לקחת את הסרט יותר מדי ברצינות !
הסרט הוא סרט קומי , וככזה הוא עשה את העבודה , אני אומר את זה כי במשך שעה וחצי (או יותר הזמן פשוט עף לי מול העיניים) לא הפסקתי לצחוק כמו משוגע ..
ואני בחור שממש לא אוהב קומדיות רדודות . הסרט היה אדיר ואני חושב שניתחת אותו כאילו היה אחד הסרטים של דיוויד לינץ'. זה הסרט המצחיק באמת שיצא לי לראות זה שנים . ממליץ בחום !
גם אני חושב
האמת שדי התפלאתי כשהתייחסו אליו כסרט בן סטילר טיפוסי. לדעתי הוא היה הרבה פחות רדוד והרבה יותר מצחיק.
כנראה שאנשים באו עם גישה שלילית מההתחלה. כמובן שאני מקבל את דעותיהם של המשתמשים האחרים, אבל לי זה נראה כאילו עשיתם לו לינץ'.
לא מסכים עם הביקורת בכלל....
הסרט הזה מצחיק בטירוף…. הוא פארודיה, וזהו. אין מה לחפור יותר מידי…