במסמכים ההיסטוריים: Galaxy Quest
במאי: דין פריסוט
תסריט: דייויד הווארד, רוברט גורדון
שחקנים: טים אלן, אלאן ריקמן, סיגורני וויבר, סאם רוקוול, אנריקו קולנטוני
"קפטן, מד פליטות האלפא-קריפטיום העל-מימדי מגלה הפרעות מרחביות שמצביעות על כך שספינת חלל זרה מתקרבת אלינו."
"סימני חיים, מר ספוק?"
"כן, קפטן, ארבעה. בלתי רגיל ביותר. לפי סימני החיים הם כוללים אדם אחד ממין זכר, לבן ובעל ריכוז גבוה מהרגיל של הורמונים; אדם אחד ממין נקבה, לבן, בלונדיני ובעל בלוטות הנקה גדולות במיוחד; אדם אחד ממין זכר בן הגזע השחור, לפני הבגרות המינית; וחייזר אחד בעל אינטליגנציה גבוהה במיוחד וקרקפת משונה מגומי. פקודות?"
"לתקוף מייד! זו עוד סדרה שמנסה לחקות אותנו! פנינו לשלום, לירות כדי להרוג!"
בשנות השבעים, אופרת חלל חדשה ומרגשת שובה את לב המעריצים. מדי שבוע הם עוקבים בהתרגשות אחר עלילותיהם של חברי הצוות הייצוגיים שלה בקרבות עם מפלצות חלל, בהרפתקאות בכוכבי לכת זרים, וברומנים עם חייזריות ירוקות ולוהטות. אך אויה, הסדרה אינה זוכה לרייטינג שהיא ראויה לו, ויורדת מהמסכים לאחר חמישים ושניים פרקים בלבד. ומילא זה – היא יורדת באמצעיתו של פרק כפול, בשיא המתח, ובלי שהמעריצים זוכים לדעת מה עושה האומגה 13 המסתורי.
שנים מאוחר יותר, אנו עדים לכנס המונים של מעריצי הסדרה, שהפכה מאז לקאלט וסחבה אחריה דורות של מעריצים נלהבים, אנשים מוזרים שלא מתביישים לצאת מפתח ביתם חמושים במדים צבעוניים, מסכות מעוותות, איפור תמוה או דלי על הראש (בעצם, תמחקו את הפריט האחרון. אף אחד לא יהיה מספיק מטורף כדי לעשות דבר כזה).
לא, אין מדובר ב'מסע בין כוכבים'; הסדרה היא 'גלקסי קווסט', ה"סדרה" שבמרכז הסרט הקרוי על שמה (ולא, זה לא "כיבוש הגלקסיה", תודה רבה למפיצי הוידאו), ובה אנו פוגשים את צוות ספינת החלל 'פרוטקטור': קומנדר פיטר קווינסי טאגרט – קפטן הספינה – מיומן בגניבת דקות מסך, בקריעת חולצותיו אל מול המצלמה ובאגו שלא היה מבייש אפילו את מפלצות האגו מטרונוס 5. בחיי היום-יום שלו הקפטן מוכר כשחקן ג'ייסון נסמית, ובחיי העוד יותר יום-יום שלו כטים אלן ('נפץ ביתך', או משהו כזה); קצין המדע, ד"ר לזארוס, הוא האחרון מבני מינו החייזרי, ואותו משחק השחקן השייקספירי המתוסכל סר אלכסנדר דיין, שנמאס לו עד מעל לראש ממשפט המפתח המטופש שהדביקו לו בסדרה (,By Grabthar's hammer"
"!you shall be avenged), ושאותו משחק בצורה נפלאה השחקן המאד לא מתוסכל, נציגו של אלוהים עלי אדמות – אלאן ריקמן; כמו כן אנחנו פוגשים את קצינת הקשר החטובה, בעלת המדים ההדוקים והכשרון הבלתי נדלה לחזור על דברי המחשב (סיגורני וויבר המחויזרת), את קצין הניווט השחור לארדו – ילד פלא בעברו, את קצין המכונות הבלתי סקוטי בעליל צ'ן, וחשוב מכל – את איש צוות מס' 6 ("אני לא מספר! אני אדם חופשי!"), שלא זכה אפילו לשם משפחה בפרק היחיד בו הופיע, ובו חוסל על ידי מפלצת-לבה עוד לפני הפרסומות.
כל אלה נאלצים – באין עבודה אחרת – להעביר את זמנם בכנסי-מעריצים, חותמים למעריצים חובשי מסכות חייזרים על תמונות מתהילת עברם ושונאים את ג'ייסון נסמית גדול האגו ביסודיות רבה. צוות הפרוטקטור מעולם לא היה כה מאוחד במרירותו.
מכיוון שאין מדובר כאן, חלילה, ברומן מפתח שנועד לומר דברים עמוקים על דרכיה הקשות של כוכבוּת הטלוויזיה אלא בסרט הרפתקאות כיפי, זוהי רק נקודת הפתיחה של הסיפור:
קבוצת חייזרים תרמיאניים באים לבקר באותו כנס-מעריצים שוקק, כדי להזמין את צוות ה'פרוטקטור' למשימה אחרונה ורבת תהילה. הם צפו במה שחשבו לתיעוד היסטורי של תולדות ה'פרוטקטור' שנים רבות, וכעת, כאשר גזעם מצוי בסכנת השמדה, הם פונים לצוות הספינה האמיץ לעזרה. צוות הפרוטקטור מוצא עצמו – בעל כורחו – בהרפתקאות מסמרות שיער, בנוסח הסדרה, בשירות החייזרים הלא מוכרים. האם יוכיח קומנדר טאגרט את גבורתו הכל-אמריקאית והכריזמה הנעלה שלו? האם תוכיח גוון דה-מרקו את יכולותיה המופלאות לחזור אחר דברי המחשב? האם ייאלץ אלכסנדר דיין לומר שוב את המשפט הארור ההוא? האם ימות איש צוות מס' 6 לפני שנגלה את שם המשפחה שלו?
נו, תנחשו.
למרות שמעולם לא הוקרן בישראל בהקרנות מסחריות, 'גלקסי קווסט' הפך במהירות לסרט קאלט בקרב חובבי המד"ב בארץ. יעידו על כך שלל ההקרנות, המלאות תמיד, שנערכו בכנסי מדע בדיוני ו'מסע בין כוכבים' בארץ, ויעיד על כך מועדון המעריצים שהתפתח לסרט הזה, המצדיע את הצדעת הצוות, מוחא כפיים וצוחק בסגנון חייזרי, וחותם על מכתבים בסיסמאות הקבועות של התוכנית (ואלכסנדר דיין כבר מוחה: "אני לא אומר שוב את המשפט הארור הזה!").
אבל 'גלקסי קווסט' הוא לא סתם קאלט. למשל, בניגוד ל'שגעון בחלל', סרט הקאלט הקלאסי של ז'אנר המדע הבדיוני, 'גלקסי קווסט' לא צוחק רק על מוסכמות הז'אנר, אלא נותן גם מבט מלא הומור על תופעת הטרקיות והחובבוּת בכללותה – התופעה שגורמת לבני נוער ולמבוגרים כאחד להשקיע כספים רבים ברכישת תוספות-גומי למצח, מדים של גזעים דמיוניים ושלל תמונות, דגמים, כלי נשק ומשחקי מחשב, או גרוע מזה – להשקיע שעות אינטרנט רבות בויכוחים על מבנהו המדויק של סיפון זה או אחר בספינה, בלימוד שפות חייזריות, או בבניית אתרי מעריצים שופעי פרטים, תמונות, שרטוטים וספקולציות.
'גלקסי קווסט' מספר על הרצון העז שלנו, החובבים לדורותיהם, שזה יהיה באמת אמיתי. על הרצון שלנו לגלות שהפרוטקטור באמת קיימת, שקפטן טגארט האמיץ באמת מוכן בכל רגע להציל את גורל האנושות או היקום, ובאמת לעולם אינו מוותר ולא נסוג, ושטוני מדיסון שהרטיבה את חלומותינו לא פעם – באמת קיימת ומענטזת. שבאמת יש שוויון לכל הגזעים, שבאמת יש חייזרים, ובאמת הטובים ביקום הם אמריקאים, והם תמיד מנצחים בסוף.
כחובבת 'מסע בין כוכבים' בנעוריי, ומדע בדיוני בכללותו בימינו, ובמיוחד כחובבת כנסי חובבים – הסרט הזה מושלם לטעמי: הוא מתאר את תרבות החובבים בצורה מדויקת, מצחיקה מאד (כן, גם במציאות זה מצחיק…) ואנושית מאד. הוא נוגע בכל הנקודות החמות בליבו של חובב אמיתי (כולל החלום שספינת חלל אמיתית תנחת יום אחד בכנס שלנו), ועושה את זה ברגישות ובחיבה מצד אחד, אך גם בהומור מושחז מן הצד השני.
גם מי שלא עקב בנעוריו בלהט אחר הרפתקאות האנטרפרייז (או בבגרותו אחר תלאותיה של בבילון 5, או אחר מסעותיה הבלתי נגמרים של הוויאג'ר), אך ראה פה ושם פרק של 'מסע בין כוכבים' או תמה על מוזרויותיהם של הטרקים, ייהנה מהפרודיה המדויקת והשנונה על 'מסע בין כוכבים', ומהירידה על תרבות החובבים. יותר מזה, אני חושבת שהחלום ש'גלקסי קווסט' מציג – זה שבו כל החלומות יתגלו כאמיתיים – נוגע בסופו של דבר לכולנו. וגם אם החלום הזה נראה מופרך, נמשיך לחלום, ונמשיך לקוות. !Never give up, Never Surrender.
טטנוס בביקורת שלי?
לא יקום ולא יהיה.
טטנוס בביקורת שלי?
טריק קטן למי שרוצה שהתגובות שלו יהיו למעלה – לענות בהקדם להודעה הראשונה.
.
.
והסרט? אה, כן. סרט מגניב להחריד. גם סאטירה על הסדרה וחובביה, וגם מאמץ את אותם חובבים לחיבוק חם ואוהב. קו דק, שהסרט פוסע עליו בהצלחה מרובה.
.
נ.ב.
מישהו הצליח פעם לצפות •בכל• הסרט בפס-קול החליפי, זה של השפה החייזרית?
אני נשברתי אחרי פחות מעשר דקות.
הסטירה כל כך מוצלחת,
שהאתר הרשמי של הסרט (זה שלינק לגירסה המשוחזרת שלו מופיע בלינקים, ואם מחכים מספיק זמן גם התמונות עולות) היה בנוי בצורה משעשעת ביותר כאתר מעריצים חובבני, מתלהב ומזיל ריר. מומלץ עד מאד.
כל הכבוד.
ביקורת ראשונה של בוג'י. בקרוב אצלי.
ולחשוב שכמעט פספסתי הזדמנות...
לראשונה צפיתי ב'גלקסי קווסט' באחד מכנסי המד"ב האלה (אווו… תיכף יתנפלו עלי על שלא זכרתי איזה מהכנסים זה היה). הקהל השתתף באופן פעיל למדי, מחא כפיים וציטט משפטים בצעקות שמחה. אני שנאתי כל רגע והחלטתי שאת הסרט הזה – אני לא מוכנה יותר לראות. לעולם.
איכשהו יצא שכן ראיתי את הסרט פעם נוספת. בשקט, בלי כל הרעש והצלצולים מסביב. ואהבתי. מאוד.
אם זו עומדת להיות הצפייה הראשונה שלכם – אולי כדאי לוותר על ההקרנה הפעילה המתוכננת לפאן.קון. חכו קצת, מה יש. מי אמר שלבד זה רע?
להפתעת הקהל,
למרות מעורבותי העזה והבלתי מתפשרת בהקרנה הפעילה (הייתי בצוות הכותבים, אויה), אני מסכימה.
גלקסי קווסט זה סרט שצריך לראות בפעם הראשונה בשקט. להנות ממנו כמו שצריך, להבין מה הולך ומי נגד מי, ורק אחר כך, בפעם השניה, השלישית, הרביעית, החמישית, העשירית, העשרים… (סליחה, נסחפתי, עכשיו בסדר) – רק אחר כך לראות אותו עם קהל פסיכ- אה, חובבים.
וואוו, איזה תיזמון!
בדיוק אתמול ראיתי לראשונה בחיי את הסרט, והנה היום ביקורת!
בכל מקרה, אני קצת התאכזבתי ממנו. כולם כאן דיברו עליו כל כך הרבה והכול, ככה שממש חיכיתי לזה (בייחוד מאז שפיספסתי אותו בריקמן קון). זה היה נחמד, אבל לא עד כדי כך.
בכל אופן אני בינתיים מאשימה את חוסר התרגום לעיברית במחסור בצחוקים, ואתן לו עוד צ'אנס – והפעם אתרכז טוב-טוב בכל מה שהם אומרים באנגלית הזאתי שלהם…
זה לא סרט לפעם אחת.
אני בהחלט חושבת שצריך צפייה שניה (לפחות) כדי לקלוט מי נגד מי ולמה, וכדי להבין כל מה שקורה (ואת האנגלית הזאתי שלהם).
לכן אני מקווה
שהכל יסתדר לי ואני אבוא להקרנה ביום חמישי, ואולי אפילו אגרור איתי איזה צל אחד, נו איך קוראים לו? משהו אפור, נדמה לי, אני כבר לא זוכרת…
וכמעט שכחתי-
ברכות על ביקורת ראשונה מוצלחת ביותר! תחי הבוג'י!
אני כל כך רגילה לקרוא דברים שאת כותבת שלא שמתי לב שבעצם זאת ביקורת ראשונה…
תודה, תודה. ביקורות זה לא הצד החזק שלי – עד היום נדמה לי שזו בסך הכל הביקורת השניה מתוך שלוש שכתבתי (בכלל, כלומר, לא ספציפית לעין הדג).
מסתבר שלא מספיק להיות מניאק ביקורתי כדי לרצות גם לכתוב ביקורות…
אגב, אני רוצה לפצוח כאן במחאה
ואני אומר – את התמונה בראש העמוד בחרתם רק כי רואים שם את סיגורני ממשמשת את עצמה, נכון?
תופעת הטרקיות
מי שבאמת רוצה להבין את התופעה הזאת חייב (מלבד הצפייה בגלאקסי קווסט) לצפות בסרט trekkies או כפי שתרגמו זאת בארץ "מסע בין מעריצים".
סרט דוקומנטרי מלא הומור העוקב אחרי כמה מעריצים די פנאטים של סטאר טרק.
http://us.imdb.com/Title?0120370
זה הסרט שגרם
לאולם מלא חובבי מד"ב לצאת בתחושת הקלה בסוף הסרט ולמלמל שוב ושוב "אנחנו שפויים! אנחנו כל כך שפויים!"
זה הסרט שגרם
ולאחר מכן לצאת להכין גאח לגיא פינס.
אותו סרט ממש
שהוכיח לי שיחסית, אפילו *אני* שפוי ונורמלי.
ובוג'י, ! לו רק הייתי יכול להיות בגופי בהקרנה הפעילה…
אנריקו המשובח
רק רציתי לציין שמכל השחקנים בסרט הכי נהנתי מההופעות של אנריקו קולאנטוני, שהוא פשוט נהדר כמפקד מת'זאר (למרות תפקידו העייף ב-Just Shoot Me), ומהביצוע ההיסטרי של סם רוקוול (שמאז הספיק להשפריץ את הקסם האישי שלו בעוד כמה סרטים, בעיקר Charlie's Angels) לגיא ("אז מה שם המשפחה שלי?!?"), תפקיד שכתוב נהדר ומשוחק למופת.
המממ, הגיע הזמן לראות את הסרט הזה שוב.
אנריקו המשובח
תזמין גם אותי.
הוא באמת היה מצוין
במשך כל הסרט לא הצלחתי להזכר מאיפה אני מכירה אותו, וזה ממש שיגע אותי. ואכן, ב"תהרוג אותי וזהו" לא רואים את כל הכשרון שלו.
והביקורת מעולה, עשתה לי חשק לראות את הסרט שוב פעם (באמת הגיע הזמן לבדוק את העותק של הסרט שהביאו לי).
את מי הוא משחק שם?
בגלקסי קווסט? את מאת'סר.
(מנהיג החייזרים).
ובסדרה?
את אדם קרינגטון.
(בחיי. תבדקו. הכל בימד"ב!)
הוא לא שיחק שום אדם קרינגטון!
הנה הדף שלו בימד"ב:
http://us.imdb.com/Name?Colantoni,+Enrico
הוא משחק בסדרה את הצלם הראשי של המגזין, אליוט דימורו.
אויש, התבלבלתי עם סאריס.
מנהיג החייזרים השני (טוב נו, מנהיג הרעים).
ואני חשבתי שזו איזו בדיחה
סופר מתוחכמת שצריך לנבור בדפי ימד"ב כדי להבין אותה.
אבל זה לא אדם קרינגטון
"המקורי".
וגם לא אדם קרינגטון "המקורי השני".
זה אדם קרינגטון באיזה סרט טלוויזיה עלום או משהו כזה.
מי שלא ראה את הסרט (כה''ב)
עלול לצאת מבולבל מאוד ולהאשים שוב את עורכי האתר בבוחצלגיחצן או סתם טעות שחמקה מתחת למקלדותיהן.
אז אין בעייה מצדי.
באמת תהיתי
מה פשר הקישור הזה, ואף חשבתי לשאול עליו, אבל אז קראתי את כל התגובות וזה ברח מראשי.
טוב, אז אני מבינה שעדיף לא לדעת.
אתם עוד תגרמו לי לקחת את הדויד מהספרייה, ולספוג צעקות מההורים שאני מבזבזת את המנוי על סרט שכבר ראיתי ויש לי בבית בקלטת…
קישור משעשע להפליא, אהבתי!
באמת שמתי לב שהוא מופיע אצלי כבר "צבוע" (כאילו ביקרתי בו) ולא הבנתי למה… ואז לחצתי עליו, ולקחו כמה שניות עד שנפל לי האסימון… וחיוך גדול נפרש על פני .
ואם אני כבר דנה בסוגיית "אומגה 13" – מישהו יכול להסביר לי למה בהקרנה הפעילה צעקו כל הזמן "14"?
איכשהו פספסתי את הבדיחה הזו וגם האנשים שישבו לידי לא הבינו אותה.
פרט לכך, היתה יופי של הקרנה ומאד נהניתי, למרות שזו דווקא היתה הצפיה הראשונה שלי ולא ידעתי על הסרט דבר וחצי דבר לפני כן (טוב, פרט לעובדה שאלאן ריקמן משחק בו, נעמי עשתה את עבודה נאמנה). אפילו ה:פעילים" לא הפריעו לי יותר מדי לראות את הסרט… .
רוב ההערות היו משעשעות למדי והוסיפו, וכמה וכמה קטעים (למשל הנעליים והבלונים) היו מגניבים להפליא!
כל הכבוד לכל אלה שהשקיעו, כל הכבוד על ההקרנה המוצלחת (עם תרגום, הידד!) וכל מה שאני יכולה להגיד לסיום זה שחבל שהסרט לא הוקרן בבתי קולנוע בארץ. סתם פספוס…
''גלקסי קאסט''.
אז הייתי אתמול בהקרנת הקאסט של גלקסי קווסט במסגרת כנס "פאן.קון" – היה מדליק!
הקאסט לא היה במתכונת רוקי (כלומר, לא שיחקו את כל הסצינות במקביל לסרט), אלא הם ישבו בשתי שורות של כסאות מצדי הבמה, ומדי פעם העירו הערות, קראו קריאות או שיחקו סצינה מסוימת בצורה אלטרנטיבית. היה נורא מצחיק (אפילו יותר מהרגיל בסרט הזה…)
אמנם היתה בעיית אקוסטיקה שכבר היתה מוכרת לי מהקרנה של הרוקי באותו אולם (מופת, רמת גן), ולא היה שימוש מספיק במיקרופון, אבל מצד שני פיצה על זה הקהל שהיה פשוט אחלה קהל – משתף פעולה, צועק, צוחק, מתלהב… פשוט היה כיף.
מקווה שיעשו את זה שוב מתישהו.
בטח שיעשו את זה שוב
רק, המלצה שלי – בחורף ולא בקיץ.
היה חם עם הטרנינג הזה :-)
''גלקסי קאסט''.
דבר אחד לא הבנתי – על מי היה ?
חה. חה. עד מה משעשע.
''גלקסי קאסט''.
אני נוטה שלא להסכים.
המיקרופון היה *חזק* מדי, או שפשוט אנשים לא קלטו שאם יש להם מיקרופון אין להם סיבה לצעוק עליו; הקהל היה משתף-פעולה? איפה? אני זוכר את טום המשוגע (כך אני נוהג לקרוא לו; לא יודע מי זה) צועק אי-אילו דברים, אבל חוץ ממנו הקהל היה פחות או יותר דג – מה שנובע, בין היתר, מכך שה"פעילים" לא הבהירו אם הם רוצים השתתפות קהל או שהם הכינו שואו שלם ואנחנו צריכים לצפות ולשתוק.
בכל זאת, מאוד נהניתי, ומחכה לפעם הבאה.
ראשית, הבהרנו שאנחנו *כן* רוצים
השתתפות של הקהל.
שנית, אכן היתה השתתפות כזו, (עד כמה שהצלחתי לעקוב ממקומי על הבמה).
לגבי המיקרופון – בחזרה (היחידה) שעשינו עם הקרנה ומיקרופונים, נומי אמרה שלא שומעים אותנו – לכן הצעקות למיקרופון.
גל, זה ממש לא רלוונטי.
הצעקות למיקרופון באמת היו חזקות מדי, וזה שלא עשיתם מספיק חזרות וכו' זו לא בעייתו של הקהל… שפשוט יירשם לפעם הבאה ש-א' צריך מיקרופונים בשביל כולם ו-ב' שאף אחד לא יצעק לתוך המיקרופון.
בתשובה לאבישי, מאיפה שאני ישבתי – שזה גם איפה שבוג'י ישבה, וכנראה שלא איפה שאבישי ישב – שמעו הרבה את הקהל. שהיו לו אחלה הערות.
(גם אני לא שמעתי שעודדתם את הקהל להשתתף, אבל הוא השתתף בכל זאת!)
יש להזכיר
שדברים שונים נשמעים אחרת ממקומות שונים באולם. בהחלט יכול להיות שלך הקהל נשמע כמו דג, ולי הוא נשמע רועש מאד. ממקום מושבי (אי שם באמצע לקראת החלק האחורי, למרות שאמרתי לדבילים שהיו איתי מראש שאני רוצה לשבת מקדימה) הקהל נשמע מאד מאד פעיל.
לגבי המיקרופונים – כשהשתמשו בהם, הרבה פעמים באמת עשו את זה חזק מדי (נדמה לי שציינתי את זה). הבעייה היתה שרוב הזמן לא השתמשו בהם.
איחרתי להתקף החרדה של אלכסנדר?
קצת ניטפיקיות: מדובר בסדרה מתחילת שנות ה-80 (ולא שנות ה-70) שירדה אחרי 92 פרקים (ולא 52).
ולגבי תרגום: נכון ש*לא* בזה אני עוסק (בתור תרגומוניסט), אבל בתור "עבודה" צדדית יצרתי כתוביות עבריות לסרט.
מי שהיה בהקרנה הפעילה זכה לראות את ה-10 הדקות הראשונות שלהן, לפני שעברנו לוידאו. (בפעם הבאה אני אביא את המחשב שלי מהבית וכך אמנע מפאדיחות עם מחשבים של אחרים).
אם מישהו רוצה עותק, שידא"ל לי.
צודק, בניגוד לכתוב בתסריט
שהיה ברשותי, באמת היו יותר פרקים. מה שילמד אותי להבא לסמוך על תסריטים מהאינטרנט…
ועכשיו שמתי לב למשהו מעניין...
זה לא מקרה שהתמונה המצייגת את גלאקסי קווסט בדף הכתבות היא דווקא זו של אלאן-אלכסנדר-לאזארוס, נ-כ-ו-ן?
וגם השם ברשימת השחקנים כתוב יפה. אלאן.
כן, כן, שטיפת המוח עובדת לאט לאט :)
לא להאמין
יש אנשים שחושבים כמוני !!!
פעם ראשונה אני מסכימה איתך
אנקדוטה שאני חייב לציין
בשבת אחת – כחודש לפני שראיתי את הסרט הנ"ל, יצא לי לדבר עם אחי על החיים, הלימודים ושאר תאוריות מטורפות בסגנון..
בין השאר סיפרתי לו שידמיין מה היה קורה אם היתה תרבות זרה שמקבלת את תוכניות הטלוויזיה שלנו וחושבת שכל תוכניות מסע בין כוכבים הן למעשה סרטי תעודה היסטוריים…
בקיצור – ההלם שהגיע אלי כשראיתי את הסרט, היה.. ובכן.. לא קטן :-) והנזקים שנגרמו לקירות הבית שלנו כשחיפשתי את המשדרים שההוליוודים המרושעים שמו לי בבית.. ובכן.. לא היו קטנים. (זה גרם לפיתוח תאוריה אחרת על חברות ענק ששמות ציטוטים לסטארטפים מתחילים.. אבל את זה ראינו גם בBIG FAT LIAR וגם בANTITRUST.. כך שמה חדש? :-))
טובי – עדיין נפעם.
נ.ב.
אחל'ה של ביקורת
סליחה.
סליחה שהקפצתי את הדף הזה למתמשכים שלכם אחרי למעלה מעשור, פשוט לסרט המופלא הזה אין דף סרט (כן, גם אני לא האמנתי שאף אחד לא קנה אותו) והייתי חייב לחלוק עם מישהו את הבעיה שלי: בימים האחרונים, בכל פעם שאומרים ברדיו "שר האוצר של קפריסין, סאריס…", אני לא יכול לחשוב על משהו שלא קשור ל"גלקסי קווסט".
זהו.