במקור: The Sum of All Fears
במאי: פיל אלדן רובינסון
תסריט: פול אטנסיו, דניאל פיין
על פי ספרו של טום קלנסי
שחקנים: בן אפלק, מורגן פרימן,
ג'יימס קרומוול, לייב שרייבר
לפני שנה וכמה שעות התמוטטו בנייני התאומים בניו יורק, והמשפט הנאמר ביותר בעולם באותו זמן (חוץ מ"!Holy shit") היה: "זה ממש כמו סרט". השבוע, בעיתוי מפתיע וחשוד, הגיע לארץ הסרט 'כל הפחדים כולם', והמשפט הנפוץ ביותר שיישמע באולם הקולנוע (אחרי "איזה מאמי בן אפלק!") הוא: "וואי, זה בדיוק כמו התאומים".
וזה נכון. זה באמת בדיוק כמו התאומים. או לפחות ממש דומה. אחרי הפיגוע, היה קשה מאוד להזכיר בציבור טרור, התרסקויות מטוסים, או תאומים: הטריילר של 'ספיידרמן' שבו הופיעו מגדלי התאומים נגנז; שם הסרט השני בסדרת 'שר הטבעות', 'שני הצריחים', נחשב ללא-פוליטיקלי קורקט באופן קיצוני; מודעת פרסומת ל'סטארבאקס' צונזרה משום ששתי כוסות משקה שהופיעו בה עשו חיקוי של המגדלים ברגעיהם האחרונים; התאומות אולסן נעצרו באשמת פגיעה ברגשות הציבור. לכן מדהים בעיני שסרט כמו 'כל הפחדים כולם' – סרט שעוסק בשיא הרצינות ובלי להתנצל באפשרות של פיגוע טרור ענק במרכז עירוני בארה"ב – בכלל יצא לאקרנים. לפחות מתכנני הפיגוע המרושעים שונו ממוסלמים בספר לנאו-נאצים בסרט, כדי שלא יהיה חלילה יותר מדי דומה למציאות.
בן אפלק משחק בסרט את איש ה-CIA ג'ק ריאן, עובדה שהיא כשלעצמה תמוהה מאוד, ומחסלת את הסיכוי לעשות אי פעם סדר בקורותיו הקולנועיות של ריאן: הוא התחיל כאלק בולדווין צעיר ונמרץ ב'המרדף אחרי אוקטובר האדום', הפך להאריסון פורד קשיש ב'משחקים פטריוטיים' ו'סכנה ברורה ומיידית', ועכשיו פתאום חזר להיות ילדון חסר ניסיון. כל הסרטים מבוססים על ספריו של טום קלנסי, איש חסר אחריות שאוהב להפחיד את הציבור במיני תרחישים פראיים ומופרכים בעליל: מלבד האיום המוזכר בפיגוע טרור ענק בארה"ב (טרור? בארה"ב? הצחקתם אותי. מה הם, בית ג'אלה?), עלילת ספר אחר בסדרה מכילה טרוריסט שחוטף מטוס בואינג ומרסק אותו לתוך בנין הקפיטול. אמרתי כבר: מופרך.
על רקע משבר פוליטי בין ארה"ב לרוסיה, מגיעה פצצת אטום מתוצרת כחול-לבן, יד שניה במצב טוב אחרי שיפוץ (לא בשבת), לידיים הלא נכונות. הידיים האלו מעוניינות להביא את הפצצה לחופי ארה"ב ולפוצץ אותה שם, ובכך ליצור תגובת שרשרת שעשויה להגיע לידי מלחמת עולם שלישית. זה, כמובן, לא האיום הטרוריסטי הראשון על שלום ארה"ב של אמריקה. פצצות אטומיות נגנבות על בסיס קבוע ומוחבאות אי שם בערים הגדולות (שלא לדבר על האסטרואידים, המפלצות וטים ברטון המשמידים מבנים מפורסמים בארה"ב בכל שני וחמישי), אבל כל התרחישים האלה נגמרים בדיוק באותה צורה – גיבור אמריקני טהור (או שניים, אחד שחור ואחד לבן) תמיד ימצא את הפצצה אחרי כמה מרדפים ויריות, וינטרל אותה 0.4 שניות לפני הפיצוץ. אבל, למרות שבתחילת הסרט אפלק מצתוות למורגן פרימן כדי להרכיב צוות שחור-לבן קלאסי, שום דבר אחר לא הולך לפי התכנון המקובל – והכל בגלל הפצצה הזאת. הפצצה הישראלית הגאה שמאיימת על שלום אמריקה ב'כל הפחדים כולם' היא שונה מכל פצצה קולנועית שראיתי עד היום. קודם כל, מחדל תכנוני גרם לכך שלא מחובר אליה מסך שמראה בספרות גדולות וירוקות את הזמן שנותר עד הפיצוץ, דבר שהיה עשוי לבלבל אפילו את ברוס וויליס. איך אפשר לנטרל פצצה בלי ספרות ירוקות? זה בכלל אפשרי לנטרל פצצה בלי שהשעון יראה 0:00:04? גרוע מזה: ההתלבטות הנצחית "איזה כבל לחתוך, האדום או הכחול?" לא קיימת כאן, כיוון ששני הכבלים, האדום והכחול, שקטיעת אחד מהם תביא להשתקת הפצצה והשני ל-(פופופופום!) מוות ודאי, חסרים. מה ששמעתם. הם פשוט לא שם. אינם. וזה עוד לא הכל. הפצצה הזאת מסרבת להכנע לדפוסי ההתנהגות המצופים מפצצה קולנועית, ובכך היא לבדה אחראית להעלאת הסרט בכמה דרגות מעל לסרט האקשן הממוצע. זוהי בלי ספק הפצצה החכמה ביותר מאז ג'וליה סטיילס.
'כל הפחדים כולם' הוא לא בדיוק סרט אקשן. ג'ק ראיין, לפני שנהיה האריסון פורד, הוא לא כוכב אקשן ואין לו שאיפות ג'יימס בונדיות: הוא לא מתפרץ לדלתות פתוחות באקדח שלוף, צונח לתוך צוללות או חוצה את האוקיינוס כשהוא נאחז בזנבו של טיל גרעיני (אמנם יש לו נטייה להיות מעורב בכל המאורעות החשובים בעולם, אבל כאן זאת לא המציאות אלא קולנוע. אז תתמודדו עם זה). אין בסרט בעצם שום סצינות אקשן כמו אלה שאנחנו רגילים לראות: יש כמה פיצוצים נפלאים, אבל הפיצוצים הם תוצר של העלילה ומחוייבים ממנה, ולא להיפך. הסרט ריאליסטי במידה רבה (אוקיי, אז התסריטאי לא מאוד חזק בגיאוגרפיה של המזרח התיכון, תתבעו אותו) וכיבוי המוח בכניסה מאוד לא מומלץ.
אז מה זה כן? זה מותחן פוליטי, במלוא מובן המילה: רובו עוסק בפוליטיקה ובפוליטיקאים. פוליטיקה, כל תינוק יודע, זה דבר משעמם. הסרט מנסה להפריך את האמת האוניברסלית הזו, אבל לא לגמרי מצליח: לא קל לעקוב אחרי כל הדמויות והיחסים בינהן, בעיקר בחצי הראשון, הקצת משעמם, של הסרט. רק קטעים בודדים, חלקם מצחיקים מאוד, שפוזרו בו לשם הבידור מסייעים לשמור על ערנות לקראת החצי השני – שהוא כבר מצוין ומספק ביותר.
כל כך הרבה פעמים ראיתי מבנים מפורסמים בארה"ב מתרסקים ומתפוצצים באופן פוטוגני, שגם אני, כמו כולם, התרגלתי. 'כל הפחדים כולם' הוא יוצא דופן, כיוון שהוא לא מפוצץ דברים רק בשביל הערך הבידורי. במיוחד עכשיו, בין כל טקסי הזכרון והספיישלים של ה-11 בספטמבר, הוא נראה כמו תרחיש אפשרי, ומאוד מאוד מפחיד. הסרט מצליח לשכנע שדבר כזה באמת יכול לקרות, שפיגועי ענק הם דבר שקשה מאוד עד בלתי אפשרי למנוע, ששום מקום בארה"ב לא באמת בטוח, ושמלחמת עולם שלישית באמת עשויה לפרוץ. אם הייתי אמריקאי, לא הייתי ישן בלילה. אבל מה אכפת לי? אני בישראל. אני מרגיש בטוח לגמרי.
- האתר הרשמי
- הספר – ב'מיתוס'
- הספר – ב'אמאזון'
- ג'ק ריאן
- בן אפלק
- מורגן פרימן
- ג'יימס קרומוול
- 11 בספטמבר
- תאומי סטארבקס?
- טרור אטומי
- ספיידרמן מצונזר
אז תן לי להבין
זה שהסרט מאד לא קלישאי הבנתי. אבל האם זה הופך אותו לסרט טוב? סרט מועמד לצפייה (אחרי שראינו את הדו"ח)? סרט ששווה לראות בקולנוע? והאם הוא יותר טוב מהספר?
למעשה, על חלק משאלותיך
דווקא יש תשובה בפיסקה לפני האחרונה. נגיד, שהחצי הראשון קצת משעמם, והשני מצוין ומספק ביותר.
כמובן, אנשים שממהרים לחטוף טטנוס נוטים קצת להחמיץ פסקאות בביקורת. זה מתופעות הלוואי של המחלה הזאת, כך שמעתי.
תשמעי
אני לא רגיל לקבל את כל האמת בביקורת. אז כשקוראים שהסרט טוב, עולה מיד השאלה- "נו, אז הסרט טוב?" מן כזה חוסר אמונה טבעי.
אבל האשמה בכך שפספתי פסקאות? לא יעלה על הדעת! וחוץ מזה, הכוסות של סטארבקס נראות כמו מגדלי התאומים רק עם מישהו היה שם על מגדלי התאומים מכסה.
לא, ראיתי את הפוסטר המדובר
קודם, כשהדגיג שלח לי לינק אליו, ואין שם בכלל מכסה! גבעה נאה של ברד מעל לכל כוס. חילול הקודש.
בדיוק. לכוס אין מכסה.
תוסיפי למגדלי התאומים מכסה, וזה יצא בדיוק ככה. או שתמצאי כמה אלפי קוב של ברד מלמעלה.
שני חצאי הסרט
טוב, ראיתי את הסרט אתמול ודווקא העדפתי את החצי הראשון- לא הייתה לי בעייה לעקוב אחרי סדר האירועים, ואהבתי את העובדה שהסרט לקח את הזמן שם ולא מיהר לאקשן.
החצי השני היה פחות מוצלח לטעמי. הוא קצת מיהר מידי, נטה ליפול יותר מידי לקלישאות (היו כמה סצנות שחיפשתי את כפתור השלט, בשביל להעביר קדימה את המריחות הוליוודיות). הוא גם הרגיש פחות "נכון" (במובן של "אילו זה היה קורה, ככה זה היה קורה") מהחלק הראשון, במיוחד אחרי ה- 9/11.
גם הפתרון לקונפליקט המרכזי בחצי השני היה צפוי וקלישאתי להחריד.
לא שה חצי השני ממש רע- הוא פשוט לא טוב. ומכיוון שהחצי הראשון היה עשוי נהדר ועם פוטנציאל, החצי השני מאכזב.
באופן כללי, הסרט ראוי בהחלט לצפייה, אך אינו הסרט המצויין שיכל להיות.
הריסון פורד הוא חסר גיל.
וגם חסר שכל, אם כבר מדברים. האיש הוא פשוט נעל. נעל חסרת גיל.
הייתי כמעט אומרת גם "חסר מין", אבל אני חוששת שיתבעו אותי.
משעשע שבארץ לא עושים סרטים על פיגועים. אבל האמת שזה די מובן מאליו. אנשים היו באים לסרט, מפהקים, ואומרים, "נו, את זה כבר ראינו שלשום בערוץ 2".
אחת הסיבות שלא עושים בארץ
סרטים על פיגועים, היא הנטייה של ישראלים מעל גיל 45 (ובעיקר אמא שלי וחברות שלה) לצקצק בלשונם, לקלל את הטלוויזיה ולשאול "נו, מה עכשיו?". את הזמן הזה אני מבלה בדרך-כלל בלהסביר בתוספת שקופיות שזה לא שידור חי, אלא סיכום של ערוץ 1 או משהו.
לא נראה שאנשים כאלה ממש יתלהבו ללכת לקולנוע לראות את זה על מסך ענק בדולבי סראונד.
אני חשבתי שהתגובה הסטנדרטית
לחדשות על פיגוע בימינו היא "כמה כמה?"
חסר גיל?
להיפך. יש לו גיל, והרבה.
אבל בקשר ל"נעל" – אני איתך.
כבר הזכרתי כמה שהוא היה מסומם ומפגר כשהוא התראיין אצל קונאן אובראיין?
הריסון פורד הוא חסר גיל.
דווקא יש עכשיו איזה משהו של במאי ישראלי על פיגוע, אמנם במסגרת בינלאומית, אמנם קצר אבל יש. עמוס one shot גיתאי מכה בשנית
הפיסקה האחרונה
בביקורת המצויינת הזאת, מבטאת במדוייק את ההרגשה עימה יצאתי מהסרט.
שישי בלילה, שעות בלתי הגיוניות בעליל ואני קצת עייף ועם חברים לא-ממש-שפויים לצפייה. והסרט השפיע עלי. ממש הרגשתי לא טוב (אומנם לא פיזית) בחלקים גדולים של הסרט. פחד, שנבע בדיוק מהעובדות אותן ציין רד: זה באמת יכול לקרות. תוסיפו לזה את הדברים ששודרו היום בטלוויזיה ותבינו את ההרגשה.
בסך הכל, סרט לא רע. משעמם בחלקים מסויימים, מדהים בקטעים אחרים. נוסק פלאים החל מהאמצע.
רצוי לראות בקולנוע.
נכון. סרט לא רע.
אבל גם לא טוב, מאידך.
הוא לא תמיד מצליח לרתק, וגם אם הפיצוצים חביבים, בדג-חרב עשו זאת טוב בהרבה.
לראות? למה לא. אין יותר מדי חליפות מלהיבות כרגע.
ואם אתם הולכים באמצע השבוע, ולוקחים כרטיס שני תמורת נקודות של ויזה, אפילו לא תשלמו יותר מדי.
נראה, לי בעצם, שכל הסרט אמור להתבסס על החשש מפני הפצצה. האם היא תתפוצץ? האם נשיא ארצות הברית יפגע?
ומה יעשה מי שלא ממש מזיז לו אם פצצה אטומית מרקדת לה בלב (הכנס שם עיר אמריקאית גדולה כאן)?
אני יודעת שזה לא קשור לעניין אבל:
1. אנחנו? איבדנו פצצה? איך? למה?
2. מה קרה עם התאומות אולסון
נכון, זה היה בסוף הספר ההוא.
גם Chuck Palahniuk ן-Jim Uhls חשבו על זה קודם. מי אתם שואלים? נראה אתכם חכמים, דגי קולנוע שכמותכם.
תרגע, טוב?
לא נעים לקרוא אותך כשאתה בא עם הגישה הזאת.
פאלאניוק
כתב את פייט קלאב (ועוד כמה דברים), את השני אני לא מכיר…
פאלאניוק וגם השני
כתבו את Fight Club
לא! (ספויילרים לספרי קלנסי)
המטוס היפני המתרסק לגבעת הקפיטול הוא בסוף "חוב של כבוד".
ההמשך המיידי של הספר הנ"ל הוא ב"צו נשיאותי".
"סערה אדומה עולה" לא שייך בכלל לסדרת ראיין.
צודק
טעות שלי.
כן.
הקטע היחיד שזכור לי מהספר.
אגב, קלארק של הספרים לא אמור להיות דמות גבוהה, כבדה, ושתקנית?
כי כאן קיבלנו צעיר ממוצע-בגופו, שמחייך כל הזמן, ולא סותם את הפה לרגע.
מה זה EMP?
פולס אלקטרו מגנטי.
לא היה דיון על זה פעם כאן?
בוודאי שהיה -
בביקורת של אושן 11, כאן:
כתבה מספר 754
המונח ''שאלה רטורית'' אומר לך משהו
?
(כן, גם זאת היתה שאלה רטורית.)
נו באמת. אני הבנתי למה התכוונת,
קישרתי לדיון ההוא כדי להמנע מלחזור עליו כאן שוב.
וכן, המונח שאלה מוטורית אומר לי משהו.
הלווינים לא קורסים
בספר הנשיא החליט לנתק את רשת התקשורת כדי שהפניקה לא תתפשט (אם אני זוכר נכון).
קראתי.
הקונצנזוס של מי?
אתה יודע מה כולם אומרים על משפטים שמתחילים ב-"כולם יודעים…".
כולם יודעים מה כולם אומרים על משפטים שמתחילים ב-"כולם יודעים…"
טוב אני לא שותף
כן, הסרט לא אמין במיוחד אבל בכל זאת בהשוואה לחוסר אמינות המוגזם בכל הסרטים בימינו הוא בהחלט סביר (כן כן, הסטנדרטים ירדו).
וחוצמזה, בנוגע לסצנה מהסנדק, בימינו קוראים לזה הומאז' ולא העתקה…
הסטנדרטים לא ירדו.
הסטנדרטים תמיד היו נמוכים. תסתכל על סרטים מלפני עשרים, חמישים או שמונים שנה – הם לא ריאליסטיים יותר. להיפך.
אני צריכה להבין מדבריך
שאתה מאמין שאין לישראל יכולת גרעינית?
הרשה לי לצחקק מעדנות.
לא, לא,
זה לא שלישראל אין יכולת גרעינית. זה שיכולת גרעינית לא מעמיסים על מטוס סיור מצ'וקמק, בטח שלא נטול-ליווי או אמצעי הגנה, ואם קורה משהו – אז בטח שלא מפקירים את היכולת הגרעינית הזו לחסדי מי שימצא אותה.
הוא שאל מאיפה ישראל השיגה
את האורניום או הפלוטוניום או השד יודע מה.
מהלובים.
מה שאומר שיש להם חתיכות לגו?
לא!
והרשו לי לתקן את הטעות אחת ולתמיד.
אני יודע שרובכם, כשראיתם את חזרה לעתיד לראשונה, עשיתם את זה בגיל צעיר. גם אני. אבל צריך לזכור את מה שנאמר ולא את מה שתורגם.
הפלוטוניום הושג מהלובים ומה שיש ללובים עכשיו זה מיכל בצורת פצצה כשבתוכו חלקים משומשים של מכונות פינבול.
תודה על התיקון.
באמת לגמרי לא הייתי סגורה על הלגו, אבל זה הכי קרוב שהצלחתי לזכור.
נהניתי לקרוא, אפילו צחקתי קצת
נראה לי אבל שבסוף אני לא אלך לראות. הייתה איזה אחת מקודם שאלה מה עם התאומות אולסון היה? ולא עניתם לה. יווו זה מסקרן..! אני לא סובלת את התאומות האלה (תאומות.. תאומים.. 11 בספטמבר.. אופס) יש לכם איזה לינק לאתר שאפשר לקרוא שם מה קרה?
אני היחיד שהבין שזו הייתה בדיחה
על תאומים ועל הנטייה של האמריקנים לצנזר כל מה שטיפה מתקשר לפיגוע?
אני מקווה שלא.
הקטע עם התאומות אולסן היה בדיחה. אבל זה על המודעה של סטארבקס לא, וזה לדעתי מצחיק לא פחות.
מקום שלישי במצעד סרטי הטרור
הרווחיים.
(ואם הודעה זו שייכת בעצם לדוחק"ו אז/ג'אסט סו מי)
המוג'ו פרסם את הסרטים המצליחים ביותר ב"ז'אנר הטרור"
http://www.boxofficemojo.com/genres/terrorism.htm
יש לי הצתה מאוחרת
וואלה בדיחה.. מעלה גיחוך
אם זה היה אמיתי אז בכללל טוב חפיף תודה בכל מקרה
תגידו זה רק אני או שבן אפלק נראה ממש שמן בסרט הזה?
למה המבקרים לא נותנים לסרט ציון בכוכבים? ככה יהיה יותר קל לדעת אם הסרט טוב או לא (אין כל כך סבלנות לקרוא את הבקורות לפעמים)…
הסבר:
http://www.fisheye.co.il/static/faq.htm#grading
אפשר לדרג ככה:
אני למשל מדרג בשווה תשלום\לא שווה תשלום.
אם שווה תשלום הולכים לראות בקולנוע נורמאלי עם דולבי, פופקורן והפסקה ואם לא הולכים לסינימטק ירושלים (מנוי זה דבר אדיר) וזהו (אם אין מנוי, אפשר לחכות ללווין\כבלים).
הסרט הזה דווקא נשמע לי גבולי ביותר…שמעתי בהרצאה על מועדון קרב בסינימטק שהסרט לא משהו (בלשון המעטה)…נראה לי שאני אחכה לסינימטק.
מועדון קרב לא משהו?!
אותך לגונקל!
דברי הוצאו מהקשרם
עיתונאים ארורים…
אמרתי שששמעתי שהסרט "כל הפחדים כולם" לא משהו.
מועדון קרב זה סרט אדיר…