במקור: Scoop
תסריט ובימוי: וודי אלן
שחקנים: סקרלט יוהנסן, וודי אלן, יו ג'קמן, איאן מק'שיין
אני מניח שרובכם מכירים את הסיטואציה: החבר הכי טוב שלכם מפגיש אותכם עם בת זוגו החדשה, ואבוי, בת הזוג מתגלה כאסון עם גפיים. לפתגם המפורסם "אימרו לי מי חבריכם ואומר לכם מי אתם" יש ספיח חשוב מאין כמותו שהושמט במשך השנים – "אימרו לי עם מי חבריכם יוצאים ואומר לכם מי אתם". כאשר איננו מסוגלים להבין מה ידידי נפשנו מוצאים בחברות הגסות והשטחיות שלהם, אנחנו עלולים לשאול את עצמנו מה לעזאזל מצאנו אנו בהם.
ככה, פחות או יותר, אני מרגיש לגבי הרומן הקולנועי של וודי אלן וסקרלט יוהנסן. למרות כל הדברים שיש לומר לחובתו של אלן, האשמאי הזקן, לזכותו עומדת העובדה שתמיד היה לו טעם טוב בשחקניות: דיאן קיטון ודיאן ווסט, ג'ודי דיוויס, אנג'ליקה יוסטון ומיה פארו. מה מוצא האיש בסקרלט, על קולה הצורמני, עמידתה השפופה וכישוריה המוגבלים, אינני יודע. על כל פנים, יוהנסן מתהדרת בתואר המוזה החדשה של וודי, ו'סקופ' הוא סרטם השני במשותף, כאשר אל שניהם מצטרפת שוב ליידי מבוגרת קצת יותר – העיר לונדון.
סקרלט היא סונדרה פרנסקי, סטודנטית אמריקנית לעיתונאות המתארחת אצל חברתה הבריטית. במהלך מופע קסמים שמעלה ספלנדיני הקוסם (אלן), מתגלה לסונדרה רוחו של עיתונאי חוקר (איאן מק'שיין) שעלה על סקופ מרעיש, אלא שהוא כרגע מת מכדי לפרסם אותו. מסתבר ש"רוצח הטארוט" המטיל את חיתתו על לונדון עשוי להיות לא אחר מאשר פיטר לימן, אריסטוקרט צעיר ושובה לב (יו ג'קמן). סונדרה, בסיועו של הקוסם הלא יוצלח, מנסה נואשות לברר אם לימן הוא אכן אותו רוצח מנוול, או שמא שידוך מושלם שהיא לא תוכל לעמוד בפני קסמיו הגבריים.
למרות תיאור העלילה הזה, 'סקופ' הוא יותר קומדיה ממותחן. העלילה הבלשית רופפת למדי, ואלן לא ממש מנסה ליצור שיאים מערערי עצבים וטוויסטים עותקי נשימה. אם כבר, 'סקופ' הוא מפגש קומי ברוח טובה בין שני יהודים מברוקלין, המתחזים לאב ובתו, ובין החברה הגבוהה של לונדון.
סקרלט יוהנסן ויו ג'קמן לא ממש משחקים. סקרלט מספקת חיקוי מדויק להפליא (ומעצבן) של וודי אלן, על הג'סטות הנוירטיות והגמגום האינטליגנטי. אבל אין הרבה בשר מעבר לחיקוי, כך שהדמות של סונדרה לא ממש מעניינת. ייתכן שהבעיה נעוצה בכתיבה של אלן, שמרוכז כל כך בעצמו עד שהוא מסוגל לכתוב רק העתקים בדיוניים של עצמו, ללא קשר למגדר של גיבוריו. מצד שני, הפילמוגרפיה של אלן מוכיחה ששחקניות מוכשרות מיוהנסן הפיקו הרבה יותר מהכתיבה הנרקיסיטית שלו. אני, בכל מקרה, מעדיף להאשים אותה.
על ג'קמן יש לומר אפילו פחות: הוא עסוק בעיקר בלהיות בלאדי צ'ארמינג, ולשם כך אין הוא צריך לנצל יותר מהבעת פנים אחת, חזה חטוב ושני חיוכים צחים. כך יוצא הדבר שרוב משקל הסרט נופל על כתפיו של וודי אלן עצמו, והוא, גם בגיל 71, מוכיח שכוחו עדיין במותניו. "ספלנדיני" (שמתגלה כסתם סידני ווטרמן כשאינו על הבמה) הוא קוסם עלוב ובו בזמן בדרן סוג אלף, בן לאותו זן הולך ונכחד של אמנים קומיים שנהגו לחרוש את הרי הקטסקיל ולעשות טוב לפנסיונרים יהודיים. חמוש בשטיקים קבועים ובתעלולי קלפים בסיסיים, הוא מקסים, כמעט שלא במכוון, את הלורד'ז והדיימ'ז המקומיים.
אני מניח שאלן, בגילו המתקדם, אינו יכול או אינו רוצה ללמוד טריקים חדשים. הדיאלוגים שלו, למשל, כתובים בוודי אלנית, שהיא דיאלקט נדיר המשלב שנינה יידית ותיאטרליות בריטית. אנשים לא מדברים כמו שאלן כותב, אבל זה בסדר, מכיוון ש'סקופ' לא מתיימר להיות אחד מאותם מותחנים מחוספסים ועקובים מדם, או אפילו דרמה רצינית ומהורהרת נוסח 'נקודת מפגש'. כמו בסרטו הקודם, אלן, היהודי הניו יורקי, מוקסם מחייה של האצולה האנגלית, אלא שבניגוד ל'נקודת מפגש', 'סקופ' נקי מהירהורים בשאלות מטאפיזיות או מעמדיות, ואינו מנסה להיות יותר מקומדית ליל סתיו משעשעת.
'סקופ' רחוק מאוד מלהשתייך לפסגת יצירתו של וודי אלן. ובכל זאת, עדיין לא נס ליחו של אלן הקומיקאי. מי שאהב את הסרטים הקלילים של אלן משנות השישים ישמח לגלות שדמות הלוזר הנוירוטי שלו עוד מצליחה לנפק פרצי צחוק קלילים וחיוכים משועשעים. לא נותר לנו אלא לקוות שלאלן יש מספיק וויץ באמתחתו כדי לספק עוד יצירה גדולה אחת. לשם כך, נדמה לי, הוא צריך להיפטר מהעלמה יוהנסן ולמצוא לו מוזה חדשה. מקורותיי מוסרים לי שדקוטה פאנינג חופשיה לגמרי.
מה הוא מוצא בסקארלת יוהנסון?
זה יכול לתפקד כשאלה רטורית ביחס לכל מי שראה אותה ויש בו (או בה) חיבה ליופי נשי. והיא גם שחקנית לא רעה.
חוץ מזה אין לי מה להעיר כי לא ראיתי את הסרט המדובר.
-האשף הדגול
סקארלתת שולתתת!!!1
באמת, נמרוד, למה להרוס את המעמד שבנית פה בעמל כה רב עם הפגנת כזה חוסר טעם משווע?
תן בסוציולוגיה, תן בניאו-מרקסיזם, תרביץ בדרידה, בורדייה, בודריאר וכל מי שיש לו יותר מדי דל"תים ורי"שים בשם. הכל ייסלח.
אבל עד הסקארלט.
סקארלתת שולתתת!!!1
מש"א
אבל אבל אבל...
מה יפה בה? היא נראית כמו טיוטה לא-מוצלחת לקרן מור! והיא ממצמצת ומגמגמת כל הזמן, ומדברת צרוד ולא ברור, ועומדת כפופה עם כפות הרגליים מופנות פנימה! היא חנונית קטנה ומסכנה. מה אנשים מוצאים בה?
אלף מילים
ואם זה לא ישכנע אותך, כנראה שיופי הוא בכל זאת עניין של טעם.
כן, כמו שזכרתי,
היא אכן לא יפהפיה
אלף מילים
דווקא תמונה בינונית שלה.
לדעתי היא מסוג הבנות שכל עוד שהיא לא שלך, יש לה קסם אדיר. אבל, אבוי, ברגע שהיא מושגת, הקסם פג תוך, גג, חודש.
''מדברת צרוד ובלתי ברור'' עושה עם סקארלט ג'והנסון חסד.
אני לא זואולוג, אבל אני מחזיק בדעה שהדרך היחידה לקבל יצור חי אחר, שיוכל לשחזר את הנאקות העמומות והמונוטוניות שנפלטות מאזור מיתרי הקול של העלמה ג'והנסון – היא לגייס מדען מטורף וחסר מצפון, שישתמש בהנדסה גנטית כדי לברוא בן כלאיים מעוות של בבון, כלב ים וקרבורטור. רק יצור כזה יוכל לפלוט מלועו קולות מלמול וקרקוש נהמניים כאלה.
מה שכן, יש לה גוף טוב.
לא בסרט הזה
בסרט הזה היא מרופדת בצורה מפחידה גם בבטן, גם בטוסיק וגם בירכיים.
לולא הכרתי טוב טוב את מבנה הגוף הספציפי הזה הייתי משתכנעת שדחפו לה כריות או חליפת שומן מתחת לבגדים – ולבגד הים (הגם שחתכו מהר כשהיא נכנסת למים, ואחר כך גם רואים שהיא לא נושמת ומכניסה את הבטן, וגם היא מכסה את האיזור בשתי הידיים.
זוועה!
בשורה התחתונה
האם אתה ממליץ ללכת לסרט? אני מכירה את דעתו של האתר על דירוגי סרטים, אבל פשוט לא הבנתי מה דעתך הממשית על הסרט.
אנג'ליקה יוסטון? לא קצת אובר-סטייטמנט?
ראיון נחמד עם אלן על החיים, היקום והסרט הנ''ל
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/502/972.html
יש בין היתר התייחסות למיחזור החומרים שלו (ראה ערך – הציטוט של סופוקלס, הבדיחה על המתאגרף והכומר, וכו'…)
ושאלה טכנית: פיסקה ראשונה -"ספיח חשוב מעין כמותו". הכתיבה הנכונה היא מעין, או מאין? שני הניסוחים מופיעים בגוגל בשכיחות כמעט זהה, אך אני חייתי עד עכשיו בידיעה כי זה נכתב עם א' ואני מרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי. או שמא זה בכלל קרקא?!?!
עם א'.
אתה יכול להרגע ולהרים את הקרקע.
עם א'.
"חשוב מאין כמותו", כלומר, אין עוד משהו חשוב כמוהו ומכאן ה-א'.
הסרטים של אלן משנות הששים?
מלבד "קח את הכסף וברח" ומסוף העשור, הוא הופיע רק בתפקידים קטנים ב"קזינו רואיל""מה נשמע חתלתולה" ומה נשמע טייגר לילי"- נדמה לי שרוב חובבי אלן מעדיפים את שנות השבעים או השמונים.
לגבי סקרלט- לא הייתי פותר את זה בכך שהוא ליהק אותה רק בגגלל המראה- לאורך כל הקרירה הנשים שליהק לא היו יפות במובן ההוליוודי (אם כי שלוש משחקניותו הקבועות היוגם בנות זוגו- קיטון, פארו ולואיז לאסר בתחילת הדרך). לדעתי הוא חושב שהיא שחקנית טובה. כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, עד "נערה עם עגיל פנינה" כולל היו לה תפקידים נפלאים. מאז לטעמי רק ב"נקודת מפגש" וקצת ב"בובי לונג" היא הפגינה את כישוריה, אולי גם ב"סקופ" שטרם ראיתי.
טוב מאוד, סוף סוף מישהו אומר מה שאני חושב על הסקרלט גוהנסון המעפנה הזאת, היית צריך להוסיף גם את החברות שלה שמישהו פתאום החליט שהן שחקניות איכותיות ואין לי מושג למה, כמו קריסטין דאנסט, והקיירה נטלי הזאת..
עם יכולת להוסיף גם את שלישית המסיקות שהן קרן פלס והשינוזאור הזאתי עם יונתן שפירא שלה בכלל היית אליל…
וגם דודו טופז
ויש שחיתות בממשלה ומזג האויר לא משהו.
וגם דודו טופז
דוגרי, תוסיף גם אותו…
קצת
אבל לא לגמרי.
חיפשתי באתר בסקר על וודי אלן ולא הצלחתי להגיע לרשימת הסרטים שלו שאנשים חושבים שהם הכי הכי. היחיד שראיתי עד כה היה "מתוק ומרושע" (לפחות כך נדמה לי. זה על נגן הג'אז האנטיפט, שון פן משחק). לא מי יודע מה התלהבתי. אז אם הייתם צריכים, נניח, לבחור את שלושת הסרטים הכי טובים?
מתוך התחשבות בעורכים, עניתי לך בסקר.
קצת
אבל לא לגמרי.
יש דיון יותר ארוך בנושא ב'סוף הוליוודי'.
כתבה מספר 1060
(זאת, אגב, לא הודעת "לא לדבר על זה כאן! לדבר על זה שם!". רק הפניה).
הדירוג שלי לסרטים שלו משתנה
בעבר טענתי ש"אבק כוכבים" הכי טוב, עכשיו אני לא חושבכך. בכל זאת חלקתי אותם לקבוצות-
יצירות מופת (סדר כרונולוגי)- אהבה ומלחמה, הרומן שלי עם אנני, מנהטן, זליג,שושנת קהיר הסגולה, חנה ואחיותיה, בעלים ונשים
סרטים מצוינים- בננות, ישנוני, אבק כוכבים, דני רוז האיש מברודוי, ימי הרדיו, לפרק את הארי
סרטים טובים עד טובים מאוד- קח את הכסף וברח, כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול (ואם המערכון האחרון היה עומד כסרט נפרד מקומו ביצירות מופת), רגשות, פשעים ועבירות קלות, אישה אחרת, תעלומת רצח במנהטן, קליעים מעל ברודווי, כולם אומרים אני אוהב אותך, מתוק ומרושע, נקודת מפגש (נחלש בצפייה חוזרת)
סרטים עם פונטיצאל מצוין, רגעים טובים אך התפספסו משום מה- קומדית סקס ליל קיץ, צללים וערפל
סרטים סבירים- מה חדש חתלתולה, שחק אותה סם (את שני אלה הוא כתב ולא ביים), ספטמבר, האפיזודה בסיפורי ניו יורק
כשלונות עם כמה הברקות – מה חדש טייגר לילי, אל תשתו את המים, סליברטי, קללת אבן העקרב הירוקה, גנבים בגדול, סוף הוליוודי, כל דבר אחר, מלינדה ומלינדה.
את סקופ עוד לא ראיתי, מקווה שלא שכחתי אף סרט אחר. (ויש כמה סרטים שמדלגים בין הקטגוריות)
יש לסרט הזה בעיות הרבה יותר קשות מיוהנסן
ובכל זאת די נהניתי.
לדעתי וודי אלן הוא בעיה יותר קשה מיוהנסון.
כמו שנמרוד כתב, שניהם מתנהגים בדיוק כמו וודי אלן, אבל סקרלט יוהנסן לפחות נראית כמו סקרלט יוהנסן, ווודי אלן לא. הדמות הקבועה שלו התחילה לעלות לי על העצבים כבר מזמן. זה לא הסרט הכי גרוע שלו, אבל עדיין למעריצים בלבד.
''הדמות הקבועה שלו התחילה לעלות לי על העצבים כבר מזמן''
מה אתה מעדיף שיעשה? ישנה את הדמות? יפסיק לשחק? מה עם סרטים בהם הוא לא משתתף והשחקנים האחרים מחקים אותו?
ב''כל דבר אחר''
וודי אלן משחק לשם שינוי דמות שונה מהשבלונה הרגילה שלו והוא הדבר הכי טוב בסרט. מצד שני, ג'יסון ביגס בתפקיד הראשי הוא בדיוק כמו וודי אלן בשאר הסרטים שלו. כנראה שוודי באמת מתקשה לכתוב דמות ראשית שאינה בדיוק כמוהו.
אבל... יש הרבה סרטים בהם הוא לא משחק
והדמות הראשית אינה בדיוק כמוהו, לפחות לא ברמת התסריט. "נקודת מפגש" לא הייתה כזה מזמן.
שיפסיק לשחק זאת התחלה מצוינת.
לא שמעתי הרבה תלונות על כך שהוא לא השתתף ב'נקודת מפגש'. להפסיק לספר בכל סרט את אותן בדיחות זאת גם אפשרות טובה, ואם הוא יעז לתת למישהו אחר לכתוב לו את התסריטים אז בכלל יהיה טוב. אולי.
ויגביל את עצמו לבימוי?
למה? הבימוי שלו טוב בעוד הכתיבה והמשחק גרועים?
אם אתה שואל אותי, גם הבימוי לא להיט.
התסריטים שלו גרועים, לא כי הוא תסריטאי גרוע אלא (כנראה) כי הוא לא עובד עליהם מספיק והם לא עוברים שום בקרת איכות. מסרט שיש לו עלילת מתח, כמו 'סקופ', אני מצפה לטיפה יותר אמינות, ואולי אפילו לטיפת מתח מדי פעם. אבל הבעיה שלי עם הכתיבה והמשחק שלו היא לא שהם גרועים אלא שהם חוזרים על עצמם. הוא תמיד אותה דמות, הוא תמיד מגמגם את אותן בדיחות. אחרי 2,766 סרטים (אני לא סופר את 'טייגר לילי'), מישהו לא הבין את הקטע? אז אם אתה פשוט מעריץ את הדמות הקבועה של אלן ואת ההומור הקבוע שלו, ו-Can't get enough ממנו, יופי לך. לי נמאס.
בערך מש''א
וודי אלן הוא קומיקאי מבריק, אבל כבמאי (להוציא את הרומן שלי עם אנני), לא ממש ברור לי ממה מתלהבים. כתסריטאי, הוא נוטה לסבך את הדמויות במצבים לא אמינים שאנשים שיודעים לצטט את רילקה ואפלטון אמורים לדעת לא להיכנס אליהם. בקומדיות שלו זה מתאים, כי מצבים מסובכים הם דבר מקובל וטבעי בקומדיה טובה. בדרמות שלו, העלילה בכללי מוצלחת, אבל חסרה עבודה נוספת על התסריט שתגשר בין התאורטי לפרקטי.
אלן כבמאי
מרבה להוציא הופעות משחק טובות משחקנים (חמש פעמים שחקנים זוכ באוסקר בהדרכתו, עוד רבים היו מועמדים), מרבה לשלב איזכורים ויזואלים לסרטים ישנים/אירופאים, הסרטים שלו לרוב מצלומים נפלא ולא בדרך שגרתית, משלב טוב מאוד מוזיקה בסרטיו, מצלם בזוויות לא שגרתיות מבלי שזה יראה נפוח. כל זה נכון כמובן לסרטיו הטובים, בשנים האחרונות הוא בעיקר במאי סתמי (להוציא את "נקודת מפגש")
לא אמרתי שאני מעריץ את דמותו של אלן
אבל להחליף את הדמות בשלב כל כך מאוחר נשמע לי משונה. צ'פלין החליף את הדמות כשדמות הנווד נמאסה על הקהל. ומה קרה? עשרות שנים אחרי, עדיין רואים את הסרטים המוקדמים שלו, עם הדמות המקורית, אבל לא את המאוחרים.
ואם כל כך נמאס לך מוודי, למה אתה מתעקש להמשיך לראות את הסרטים שלו? אני אולי לא מעריץ לא את האדם ולא את הדמות, אבל לפחות רואה את סרטיו מרצוני החופשי.
אז מה?
רד חי היום, לא בעוד שישים שנה, והוא כן ראה את אותם סרטים של אלן שאף אחד לא יכיר או יזכור בעוד כמה עשורים, כמו 'סוף הוליוודי'.
אגב, לפני כמה חודשים ראיתי את 'מיסייה ורדו', ולדעתי הוא מקסים לא פחות מהקומדיות של הנווד, כך שאולי לאלן לא ממש יזיק לקחת מצ'פלין דוגמא.
אז למה?
אם הוא סובל, שיפסיק לראות. אני לא ראיתי את "סוף הוליוודי" עד עצם היום הזה, וכלום לא קרה.
לגבי צ'פלין, אולי לא שמת לב אבל קפצת לפרספקטיבה שונה לגמרי. לא אמרתי שהסרטים המאוחרים של צ'פלין לא טובים, אלה שהקהל לא יצא מרוצה מהשינוי, לא בזמנו ולא שישים שנה אחרי. עד כמה שהבנתי רד לא מעוניין באיכות אלא בגיוון.
מודה. באמת תהיתי מה בדיוק הכוונה שלך בפסקה ההיא.
אל פסלתי את האפשרות השניה מפאת חוסר הגיון. למה שלך או לרד, או למישהו, יהיה אכפת איך הקהל יקבל את הסרט? אף אחד מאיתנו הוא לא רואה החשבון של וודי אלן. האינטרס היחיד שלנו -שלי לפחות- בבחירות של וודי אלן, הוא להינות מסרט טוב, לא? חוץ מזה, מבחן המציאות מראה שאדון קהל דווקא מרוצה כשאלן חורג מהשבלונה: 'נקודת מפגש' היה סרטו המוערך ביותר מזה שנים, הדמות הבלתי שגרתית שגילם ב'כל דבר אחר' הייתה בפירוש הנקודה החיובית העיקרית (שלא לומר היחידה) עליה הצביעו בביקורות על אותו סרט, והטענה הדומיננטית ביותר כנגד היצירה שלו מתחילת המילניום הייתה הנטיה שלו למיחזור.
מיחזור, אולי, אבל לא של הפרסונה הקומית שלו
כי אם אנחנו מדברים על מיחזור עלילתי, דווקא "נקודת מפגש" היה אחד-לאחד מיחזור של "פשעים ועברות קלות" בעוד "סקופ" לא ממחזר שום סרט ספציפי מעשרים-שלושים השנים הראשונות של יצירתו של אלן. האינטרס שלנו הוא להינות מסרט טוב? האם להגביל את אלן לבימוי בלבד יביא לסרטים יותר טובים מבימוי+כתיבה(+משחק)? אני אאמין לזה כשאראה את זה.
לא נכון
דיברו גם על מיחזור עלילתי, אבל בעיקר על מיחזור דמות.
מבלי לקרוא את העלילה
ועל סמך תגובות של אנשים, יש לי חשש כבד למיחזור של האפיזודה מסיפורי ניו יורק ותעלמות רצח במנהטן. ועיקר המחזור הוא עיסוק באותם נושאים שוב ושוב, לא רק דברים כגון אומן כגיבור או בדיחות על יהדות, כמה פעמים בסרטים שלו בני זוג לא שכבו למשך פרק זמן ממושך (הגבר רוצה יותר) וכמה פעמים ניהלה סטודנטית רומן עם המרצה שלה?
"נקודת מפגש" היה שונה סגנונית ואיטי יותר מכל סרטיו של אלן (כולל הדרמטים) ומחזור העלילתי (אגב, ספוילר לשתי הסרטים, בעיקר ל"נקודת מפגש") מתגלה רק בסוף. לעומת זאת, העלילה ב"כל דבר אחר" אולי נראית מקורית, אבל כל בדיחה בסרט הזה נראית שחזור של דבר אחר של אלן.
אז הבעיה היא בעצם...
שוודי אלן עושה סרטים של וודי אלן? זה היה נכון גם לגבי שלושים הסרטים הראשונים שלו. למה זה מתחיל להיות בעיה אך ורק בעשרת הסרטים האחרונים? מצד שני, ההשלכות של מה שאתה אומר על סטיבן ספילברג הן מרחיקות לכת. אולי הוא סוף סוף יקלוט את הרמז ויפסיק לעשות סרטים על תסביכי אב ו/או אסונות טבע, דהיינו סרטים של סטיבן ספילברג.
בעבר
(לדעתי כמעט עד סוף שנות ה-90) וודי אלן הביא משהו מקורי לכל סרט חדש שלו- הוא שמר על אותו טון אישי ועיסוק באותם נושאים, אבל ניסה ז'אנרים ודרכי מבע חדשות. בשנים האחרונות (להוציא את נקודת מפגש) הוא מספר את אותם סיפורים, באותה דרך, עם דיאלוגים פחות טובים.למשל "נלינדה ומלינדה" -לכאורה יש משהו רענן בניסיון לספר סיפור מזווית קומית ודרמטית, רק שבשיאו הוא סיפר סיפורים שהיו דרמטים וקומיים בו זמנית (וגם החלק הדרמטי בסרט היה חלש להחריד גם בשוואה ל"רגשות" "אישה אחרת" ו"ספטמבר").
אין לי בעיה שוודי אלן מכניס את אותו טון אישי ואותם נושאים לסרטיו, רק בסרטים האחרונים יש לי תחושה שהוא מספר את אותה בדיחה פעמים.
אני חושב שגם סרטיו החדשים לא איומים ועולים על רוב הקומדיות האמריקאיות (שוב, עדיין לא ראיתי את סקופ) רק חבל לי שהוא לא מתקרב לרמה של סרטיו המוקדמים.
כן, ו...
את המשפט "מיחזור, אולי, אבל לא של הפרסונה הקומית שלו" כתבת כתשובה למשפט החותם את התגובה שלי, "והטענה הדומיננטית ביותר כנגד היצירה שלו מתחילת המילניום הייתה הנטיה שלו למיחזור", נכון? ובכן, הבעיה של רב המבקרים היא *כן* המיחזור של הפרסונה הקומית שלו. הנימוק בתגובה שלך מייצג בדיוק את זה: 'נקודת מפגש' היה מיחזור עלילתי של 'פשעים ועבירות קלות', ו*בכל-זאת* המבקרים אהבו אותו, כיוון שהוא לא מיחזר אלמנטים שמזוהים עמו (ודוגמה בולטת היא אותה פרסונה קומית). 'סקופ', לעומת זאת, משחזר באדיקות פחותה עלילה מסרט אחר של אלן (למרות שלהגיד שהוא לגמרי מקורי תהיה הגזמה פרועה), והוא בכל זאת זוכה לביקורת שלילית.
הלאה לחלק השני של התגובה שלך: מי דיבר על הגבלה לבימוי? אל תענה, שאלה רטורית. התשובה היא לא אני ולא אתה. ההודעה הראשונה עליה הגבתי עסקה בשינוי הדמות הקבועה של אלן, והאם זה טוב ליהודים. (אגב, טיפ: אם תסתכל ממש טוב בפתיל הזה, בלי למצמץ, אולי תראה שגם אף אחד אחר לא טען שאלן הרבה יותר מוכשר בבימוי מאשר בכתיבה או משחק).
כן, ו...
המבקרים התחילו להתלונן בערך אחרי "לפרק את הארי". מאז אלן ביים תשעה סרטים, מתוכם בחמישה הוא לא הופיע על המסך ובשניים נוספים הופיע בתפקידי משנה. על איזה פרסונה קומית אנחנו מדברים?
ולמי אכפת מה המבקרים אומרים? אנחנו רוצים סרטים טובים, לא סרטים שהמבקרים יאהבו אותם. לדעתי עד כמה ש"נקודת מפגש" רחוק מסרטיו הקודמים של אלן* ועד כמה שהמבקרים אהבו אותו**, הוא סרט איום ונורא, בעוד "סקופ" הוא בסך הכל בינוני.
* והוא לא.
** והם לא, 72 במטא-קריטיק זה לא מי יודע מה הרבה.
הממפף.
עזוב, לא משנה.
רד, קצבו זמנך...
''מתעקש'' זו הגדרה כל כך רכה ל''עבודה''.
נשמע מוכר
המבקר חייב לכתוב על סרטים ששייכים לז'אנר/במאי/שחקן שהוא שונא מראש כי זאת העבודה שלו ואין מי שיעשה אותה במקומו. זאת לא הטענה המקורית של עין הדג נגד השניצקליינים?
רד כבר התייחס מיוזמתו לעניין, כאן, אם לא קראת:
כתבה מספר 2946
התמצית היא – כן, בתור מבקר קולנוע בתשלום מתייחסים לסרטים אחרת; לא, זה לא הופך אותך בהכרח לשניצקליין, שנוטה לפסול מראש סרטים מסוימים (למשל, בלוקבאסטרים עתירי אפקטים), ולאהוד מראש אחרים (למשל, דרמות נוגות וחסרות עלילה).
בכל אופן, זה
מוחלט, אז אודה לך אם לא תפתח את הנושא הלאה.
קראתי והשכלתי
אבל מה, זה עדיין נראה כאילו רד פוסל מראש כל סרט שבו וודי אלן מתנהג כמו וודי אלן. זה אמנם פחות חמור מלפסול סרטים הוליוודיים מראש, אבל זה עדיין שניצקלייני למהדרין. וכל עוד אנחנו מדברים על וודי אלן וספציפית על "סקופ", זה אפילו די און טופיק.
נראה לי
שאין שום דבר שניצקלייני בזה שנמאס לך משחקן שחוזר על אותה דמות בעשרות סרטים. זה קשור רק לשאלה אם אתה אוהב את השחקן עד כדי כך, שלא אכפת לך שהוא תקוע באותה דמות.
במילים אחרות, הנקודה איננה אם נמאס לך מוודי אלן, אלא אם יכול להימאס לך גם מקיאנו ריבס, או שכשניצקליין, מלכתחילה הוא לא מענין אותך, כי הוא לא איכותי ונחשב כמו אלן, והסרטים שלו הם רק בידור נחות להמונים הנבערים.
אאל"ט (ואני לא), זה גם מה שרד אמר בתגובה הראשונה שלו.
איכותי ונחשב על ידי מי?
יש בטיעון שלך שתי בעיות עיקריות. (א) וודי אלן לא נחשב כבר שנים רבות, לא על ידי שניצקליינים ולא על ידי אף אחד אחר. (ב) מי אמר ששניצקליינים פוסלים מלכתחילה בעוד רד פוסל אחרי היכרות ארוכה ומעמיקה. השניצקליינים שאני מכיר אוהבים קולנוע פופולרי, פשוט לא בהכרח את הקולנוע הפופולרי של 2006.
אני מצטער, אמרתי את דעתי ואף הסברתי אותה,
כאן התחנה שלי לרדת מהפתיל הזה, שלום.
אבל לא רד כתב את הביקורת שהתפרסמה ב'עין הדג'.
אני מדבר על התגובות של רד, לא הביקורת של נמרוד
יש באתר הבדל בין תגובות וביקורות.
בתגובות גם נורמטיבי לכלול ספוילרים, להשוות באריכות בין הסרט לסרטים אחרים או לכתוב פחות מ-600 מילה. וגם אין רקע כחול.
כן, ו...?
דונט יו ''כן, ו...'' מי.
אתה יודע בדיוק מה "ו…": בעוד הביקורות של 'עין הדג' מחויבות, על הנייר האינטרנטי, לספק שירות מסוים ומאוד ספציפי לקורא, התגובות בהחלט לא. לא מצופה מהן לבוא דווקא מנקודת המבט של הצופה הפשוט שמצפה להינות מהסרט שהוא רואה.
כן, ו...?
דיברת על 'עין הדג' כאתר שיוצא נגד שניצקלייניזם,
אבל הבה נדייק: הסלוגן הוא "ביקורת קולנוע וגו"'. כלומר, הגבלת השניציות מוחלת רק על הביקורות, ובתגובות כל אחד יכול לנתח כמה שבא לו ולראות סרטים מאיזה סיבות שמתחשק לו. אני לא רואה איפה הבעיה פה.
אם אתה שואל אותי, גם הבימוי לא להיט.
אז הנה מה שמפריע לי אצל אצלם – הבימוי והכתיבה נעשים בעשור האחרון מהשרוול, רק כדי להעביר זמן ולספק את הסחורה הקבועה. אלן לא מתאמץ ואין לו טיפת להט ותשוקה בכתיבה או בבימוי, למרות או בגלל סקרלט.
כשאלן שוב הופיע בדמות הפחות או יותר קבועה שלו ב"לפרק את הארי", הוא עדיין היה מצוין וזאת למרות שגם שם הוא היה נוירוטי, מגמגם ויורה בדיחות בקצב. גם כשאני רואה היום סרטים מוקדמים וטובים שלו, לא מפריע לי שזו הדמות הקבועה שלו.
ההבדל הוא באיכות הסרט, לא בכמות הפעמים בה ראינו אותו.
מה
מה שם הסרט בו אודי אלן מגיע לעתיד אחרי הקפאה, ומגלה שסיגריות,ג'אנק פוד ודברים כאלו נהפכו למוצרי בריאות…
:)
ישנוני = Sleeper
אכן אשמאי זקן
אלן פשוט מלהק מולו נשים שנחשבות סקסיות באותו הרגע בהוליווד – ראו (או בעצם, אל תראו בשום פנים ואופן) מקרה 'קללת אבן העקרב הירוקה' והלן האנט.
הלן האנט נחשבה סקסית?
מתי קרה הדבר המופרך הזה?
מיה פארו נחשבת סקסית?
סקרלט יוהנסן נחשבת סקסית?
האם כל מספר זוגי הוא סכום של שני מספרים ראשוניים?
רק אם הוא נחשב סקסי.
איזה אשמאי זקן האלמודובר הזה...
אתה טוען ש-
אשמאי זקן והומו מזדקן הם היינו הך?
הוא מלהק נשים צעירות ויפות, לא?
ראיתי את הסרט, כמה נקודות
– אכן סרט בינוני, אבל כמו כמעט בכל סרט של אלן, נהנתי מאוד למרות החולשות.
– סקרלט לא הייתה מבריקה, אבל היא שיחקה טוב והייתה מצחיקה רוב הזמן.
– אלן נע בין המצחיק למביך (במשחק שלו, בעצם גם בכתיבה)
– בתגובות על "נקודת מפגש" כתבתי שיש דמיון בין העלילה שלו ל"מקום תחת השמש" בסקופ אחת מסצנות המפתח היא מחווה ברורה לסרט ההוא.
סקארלט היתה נוראה
היא היתה חיקוי עלוב ולא מוצלח של וודי אלן.
למעשה, מעולם לא שמתי לב עד כמה גם הדמויות הנשיות שלו הן וודי אלניות, כי כל שאר השחקניות בסרטים שלו שאני ראיתי, הצליחו ליצוק לדמות את האישיות שלהן, או גוונים ורבדים אחרים. במיוחד קיטון, ברומן שלי עם אנני.
אבל סקארלט?
אוי ויי איז מיר!
ממש מכה.
אבל לבד ממנה, הסרט היה לא רע בכלל. חבל שלא נתנו לרומולה גאראי את התפקיד הראשי…
וודי אלן גאון
הייתי בסרט סקופ ונהניתי מאד.
זה סרט זורם וסוחף עם ההומור הוודי אלני הידוע.
ומה זה משנה אם סקרלט ג'והנסון יפה/סקסית/פצצה או לא?? נראה לי קצת שיטחי לשפוט את הסרט לפי הנקודה הזו.היא שיחקה טוב וגם נוכחותו של אלן תרמה בהחלט לסרט.
הלוואי שימשיך לביים ולשחק עוד שנים רבות.
וודי אלן גאון
זה משנה אם היא משחקת טוב או גרוע, ועל זה היה רוב הדיון.
הקטע הוא
שההתחלה והסוף הם כל הפנינה בסרט,
(וודי אלן על סיפון הסירה המתנדנת אל עבר העולם הבא והדיאלוגים המשעשעים) לגבי ג'והנסון – פשוט מאוד לקח את נוסחת הפופולריות וחיזק אותה היטב,במידה והקהל האוהב והקבוע ידיר רגליו מסרטיו בהבינו כי אבד עליו הקלח.
לא צריך לרוץ לקולנוע מספיק ב DVD
אם זה לא היה וודי אלן
בשממת הקומדיות המצוייה במחוזותינו, סקופ הוא ממש יצירת מופת. זה לא סרט גיחי גיחי עם קליפת בננה וכו' אלא קומדיה עם עשרה משפטים מצחיקים לכל הפחות. אה מה? מאלן אנחנו דורשים יותר. אנחנו פשוט רגילים לארוחות הגורמה שהגיש לשולחננו, אז עכשיו כשזה קצת שלושה כוכבים (סליחה, הייתי חייבת לתת איזה דרוג, אני מקווה שלא מוחקים אותי מפה כי יש לי אנטי מחיקון) אז כולם נדהמים, מסבים את הפנים בהעוויית גועל ויורקים לתוך צלחת התבשיל.
נסו פשוט לדמיין שעשה את הסרט מישהו אחר ותיהנו ממנו.
סקרלט מקסימה, מה זה הקטילה הזאת למעלה? אתם בנים או בנות? יו ג'קמן חתיך בינלאומי גם בלי כשרון משחק יוצא דופן, ואלן נויירוטי כדרכו.
מה שהפריע לי בסרט היה רק דבר אחד, הדמות של הקוסם יותר מדי מטומטמת, והמאמצים שלו להכנס לדמות איש הנדלן והנפט מגוחכים עד פאתטיים, ואם הוא כזה גולם (למרות שהוא צודק בסוף) למה היא סוחבת אותו כל הזמן איתה? דווקא הרפליקות שלו נטו לעבד קומדיות זולות וזה הפריע לי.
ושאלה חשובה: למה בשנות הארבעים והחמישים עשו קומדיות מופלאות שרוב רובן אינן קומדיות מצבים אלא כל משפט היה פנינה אמיתית? האם זו ירידת הדורות? נראה לי שבפיצוצים וטכנולוגיה הקולנוע התקדם במיליון צעדים, בקומדיה הוא רק הולך אחורה. לפעמים אני צופה בסרטים המוגדרים כקומיים ולא מצליחה לחייך אפילו פעם אחת.
את מתכוונת כנראה לקומדיות סקרובול
בשנות ה-30 וה-40 (תור הזהב של הוליווד), הסגנון הזה אכן היה מאוד נפוץ. הוא התבסס על חילופי עקיצות שנונות, מאבקי כוחות בין המינים וסאטירה מאוד מעודנת על הקפטיליזם. הבעיה היא שמה שמתאים לקהל של "נערתו ששת" לא מתאים בהכרח לקהל של "לדפוק חתונה". היום, קומדיות סקרובול נראות סקסיסטיות וצפויות מראש. סרטים חדשים יחסית שניסו לחקות את הסגנון (כמו "לגמור עם האהבה"), לא הצליחו למצוא קהל של ממש. לולא אנשים כמו בילי ווילדר וגם וודי אלן עצמו, סביר להניח שקומדיה המתבססת על רפליקות הייתה נעלמת לחלוטין.
אולפנים מנסים לרוב לקלוע לקהל רחב ככל הניתן, אבל גם צריכים שהסרט שלהם יתבלט. זה מביא לכך שמעודדים הפקת קומדיות שקל לעקוב אחריהן ומתבססות יותר על הומור חזותי ופגמים בדיבור מאשר על תגובות שנונות. בנוסף, כדי למשוך יותר תשומת לב, מתקיימת מין תחרות סמויה על כמה דברים "מזעזעים" ו"שערוריתיים" אפשר לדחוס לסרט מבלי לקבל דרוג גבוה מדי. אם המפיקים מאמינים שהקהל רוצה לראות אדם חוטף קליע בתחת, או זקנה שמנבלת את הפה, זה מה שיקבל את התמיכה הכספית ואליו יצורפו השמות הגדולים. זה גם מה שהעלה את הסקרובול החצופות, בהן מאפשרת הוליווד הפוריטנית לרמוז לדברים כמו סקס ופמיניזם.
מנגד, וודי אלן יוצר סרטים באופן עצמאי (מדי, לדעת כמה). הוא מפקח על הסרט מהמילה הראשונה שנכתבת בתסריט ועד לשם האחרון ברשימת הקרדיטים. זו הסיבה שהוא חופשי יותר ליצור סרטים מלאי רפרנסים לסגנונות קודמים, כמו פילם נואר וקומדיות סקרובול, בלי שאיזה אולפן יושב לו על הראש. לפעמים, התוצאה מוצלחת ולפעמים, כמו במקרה של "סקופ", הסרט לא בדיוק מוצא קהל.
האם הסרט לא מוצא קהל כי הוא לא זוכה למספיק תמיכה מהמפיץ, או כי הקהל הורגל כבר לסגנון אחר של קומדיה, זה כמו הביצה והתרנגולת המגמגמת במשקפיים.
את מתכוונת כנראה לקומדיות סקרובול
"לגמור עם האהבה" לא מנסה לחקות את קומדיות הסקרובול של שנות הארבעים (שהיו יחסית נועזות במסרים המיניים והפמיניסטיים שלהם), אלא את קומדיות הסקרובול סיקסטיז של שנות השישים, שהיו אכן שמרניות.
לפרטים נוספים רייבי:
כתבה מספר 1792
חשוב לציין שלא רוב קומדיות הסקרובול של שנות השלושים והארבעים היו קלאסיקות נפלאות ומצחיקות. רובם היו לא משהו, או אפילו רעים. רק מה, שבעים שנה אחרי, אנחנו זוכרים רק את הסרטים המוצלחים. ככה פועלת נוסטלגיה. עוד חמישים שנה נתרפק כולנו על סרטי הקומיקס הסוחפים של תחילת האלף, כמו "ספיידרמן" ו"X-MEN" (שתיים ושתיים), בלי שאף אחד יזכיר את "דרדוויל".