קדם אוסקר 2008

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 14 בפברואר 2008Posted in: הגיגים

בתקופה הזאת של השנה, אנשים רבים שואלים את עצמם ואחרים, בדרך כלל, מי יזכה באוסקר. השנה השאלה הזאת התחלפה בשאלה האם יהיה בכלל אוסקר. בגלל שביתת התסריטאים, שגרמה בין השאר לביטול טקס גלובוס הזהב (זה היה חסר למישהו?), עצם קיומו של טקס האוסקר השנה עמד בסימן שאלה. בסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום, התסריטאים חזרו לעבודה בדיוק בזמן כדי לכתוב לג'ון סטוארט מספיק בדיחות טובות לטקס, שייערך ב-24 בפברואר. אבל עכשיו, כשאפשר להתפנות לשאלה הרגילה של מי יזכה, מתברר שכשכולם היו עסוקים בשביתה, האקדמיה בחרה רשימת מועמדים די יוצאת דופן, ולא בטוח ששיטות החיזוי הרגילות יעבדו השנה. בקצרה, מה שהולך לקרות באוסקר זה ככה: 'ארץ קשוחה' יזכה בהכל. או שלא.

אם היתה תכנה אוטומטית לניבוי הזוכים באוסקר – ומי אמר שאין, בעצם – היא בוודאי היתה מנבאת בביטחון של 98% שהזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר השנה יהיה 'ארץ קשוחה' של האחים כהן. הסימנים המוקדמים כמעט כולם נוטים לטובתו. נכון, הוא לא זכה בגלובוס הזהב ('כפרה' לקח את פרס הסרט הדרמטי הטוב ביותר) אבל הוא זכה בכמעט כל פרס אפשרי אחר: הוא קיבל את פרסי איגודי המפיקים, הבמאים והשחקנים. הוא קיבל הרבה יותר פרסי איגודי מבקרים מכל סרט אחר. הוא קיבל יותר איזכורי "10 הסרטים הטובים של השנה" מכל סרט אחר. יש רק בעיה אחת: 'ארץ קשוחה' הוא פאקינג סרט מוזר.

האקדמיה האמריקאית לקולנוע לא ידועה כגוף חובב חדשנות או ניסיוניות. היא אוהבת סרטים עם התחלה, אמצע וסוף, רצוי בסדר הזה. רצוי גם שהסוף יהיה טוב ושיהיה סיפור אהבה באמצע. עם סרטים שבוחנים את גבולות המדיום, כפי שנהוג לומר, סרטים שבהם הזמן הולך קדימה, אחורה ולצדדים או שהעלילה בהם נוזלית ופתוחה לפרשנות, אפשר לקבל הרבה הערכה ממבקרים ופרסים בפסטיבלים. אבל אוסקר – סביר שלא. ובזה, למען האמת, טעם האקדמיה דומה לטעמם של רובם הגדול של הצופים בעולם. 'ארץ קשוחה', כידוע לכל מי שראה אותו או קרא עליו, הוא לא ממש סרט נורמלי, ומי שאוהב את הקולנוע שלו בתבנית המוכרת, יוצא ממנו מאוכזב עד עצבני. זה יהיה הסרט הכי מוזר שקיבל אי פעם אוסקר, אם הוא באמת יזכה בו. ולמרות שכל הסטטיסטיקה בעדו, קצת קשה לי לראות את זה קורה.

אז נגיד ש'ארץ קשוחה' לא זוכה, מה כן? זאת שאלה גדולה בפני עצמה. בין ארבעת הסרטים האחרים אין "מקום שני" בולט אחד. הבעיה היא שהרשימה השנה נראית יותר כמו בחירת מבקרים מאשר כמו בחירה אוסקרית אופיינית – יותר "איכותית" מאשר פופולרית. מבחינת ההערכה הביקורתית, היחיד שמתקרב ל'ארץ קשוחה' הוא 'זה ייגמר בדם' של פול תומס אנדרסון. הוא גם קיבל מועמדויות במספר זהה של קטגוריות (שמונה). אבל גם הוא, כמו הסרט של הכהנים, לא סרט לזקנים: איטי, לא קליט ועוסק בדמות לא סימפטית. 'מייקל קלייטון' הוא הוליוודי יותר וקרוב יותר לקונבנציונליות, לכן גם אותו אי אפשר לפסול, ועדיין, גם הוא רחוק מלהיות סרט פיל-גוד, ולהבדיל מהאחים כהן או פול תומס אנדרסון הותיקים והמוערכים, טוני גילרוי, הבמאי שלו, הוא טירון.

'ג'ונו' הוא סרט מהסוג שתמיד שמרענן לראות בין המועמדויות: קטן, מצחיק, קליל ומאוד מאוד חמוד. הוא אמנם יותר נעים לצפיה מהמועמדים האחרים, ומבחינה קופתית הוא המצליח ביותר מבינהם – אבל "חמוד" זה בדרך כלל לא מספיק כדי לזכות באוסקר.

הסרט שנראה הכי דומה לסרט אוסקרי אופייני מבין המועמדים – סיפור אהבה תקופתי, תלבושות, צילום מרהיב וסוף – הוא 'כפרה'. גם הוא קיבל הרבה מחמאות ופרסים, וגם הוא קצת משחק לצופים בראש, אבל יחסית למועמדים האחרים הוא נראה יותר "רגיל". אבל דווקא הסרט הזה הגיע לחמישיה בתור זה שעשו לו טובה שקיבל בכלל מועמדות: הבמאי, ג'ו רייט, לא מועמד, מה שססטיסטית הופך את הזכיה של 'כפרה' לכמעט בלתי אפשרית.

בימוי
כאן נראה בטוח יותר להמר על האחים כהן. כשאתה מצביע לבמאי ולא לסרט אתה אומר לבמאי, "אני מאוד מעריך אותך, וכל החברים החכמים שלי אומרים לי שאני צריך לאהוב אותך, אבל את הסרט לא ממש אהבתי". מכיוון שזו עשויה להיות ההרגשה של אנשים רבים כלפי האחים כהן בכלל ו'ארץ קשוחה' בפרט, מתבקש שהם יקחו את הפרס הזה. מהפך כפול לטובת פול תומס אנדרסון – שייקח גם את הסרט וגם את הבמאי – אפשרי, אבל לא סביר. את ג'ו רייט מחליף כאן ג'וליאן שנבל על 'פעמון הצלילה והפרפר', אבל זו בעיקר מועמדות של כבוד.

משחק
פרס השחקן שייך לדניאל דיי לואיס על 'זה ייגמר בדם'. אפילו ג'ורג' קלוני, שהיה המועמד המוביל אלמלא הוא, כבר הודה בזה. דיי-לואיס הוא לא שחקן פורה: מאז שקיבל את האוסקר הראשון שלו, ב-1989, הוא הופיע בעוד שמונה סרטים, ומתוכם היה מועמד לאוסקר שלוש פעמים. 'זה ייגמר בדם' ייתן לו כנראה את האוסקר השני. מועמדים גם חביבי הקהל, ג'וני דפ על 'סוויני טוד' וויגו מורטנסן על 'סימנים של כבוד', שלא הצליחו למשוך מספיק באז אוסקרי, וטומי לי ג'ונס, שבמפתיע מועמד לא על תפקידו ב'ארץ קשוחה' אלא על 'בעמק האלה'.

התחרות על פרס השחקנית הטובה ביותר היתה ברורה כבר משלב מוקדם למדי: מריון קוטליאר על 'אידית פיאף: החיים בורוד' נגד ג'ולי כריסטי על 'הרחק ממנה'. לכריסטי יש יתרון כי היא בריטית, ותיקה ואהובה. קוטליאר, מצד שני, גם שרה. זה היה מאבק מעניין, והתחזיות האחרונות ניבאו לג'ולי כריסטי יתרון – אבל אז הגיחה פתאום אלן פייג' מ'ג'ונו', וכולם התאהבו בה (והיא החזירה להם אהבה בדמות אצבע משולשת). עם כל הכבוד, 'הרחק ממנה' ו'החיים בורוד' הם שני סרטים שכמעט אף אחד לא ראה, ואת 'ג'ונו' כולם ראו. מצד שני, היא צעירה מאוד ואוסקריה עוד לפניה. כל אחת מהשלוש יכולה לקחת את הפרס. מועמדות חסרות סיכוי: לורה ליני על 'לסגור מעגל' וקייט בלאנשט על 'אליזבת: תור הזהב'.

אבל זה לא אומר שקייט בלאנשט תצא מהטקס בלי פסלון. היא מועמדת גם בקטגורית שחקנית המשנה הטובה ביותר, על 'אני לא שם', וכאן הסיכויים שלה טובים הרבה יותר. ב'אני לא שם' היא משחקת את בוב דילן, או ליתר דיוק היבט מסוים של בוב דילן בתקופה מסוימת, ומעבר לגימיק של אישה שמשחקת גבר, אומרים שהחיקוי שהיא עושה הוא מעולה. בלאנשט כבר קיבלה אוסקר על חיקוי של קתרין הפברן ב'הטייס'. התחרות הגדולה שלה כאן היא איימי ראיין בתפקיד האמא המסוממת והלא ממש נחמדה של הילדה הנעדרת ב'נראתה לאחרונה'. מועמדות אחרות הן רובי די בת ה-84 על 'אמריקן גנגסטר' (הופעה זעירה, האמת), טילדה סווינטון על 'מייקל קלייטון' והילדה התורנית – סירשה רונן על 'כפרה'.

שחקן המשנה הטוב ביותר: חאווייר ברדם לוקח את הפרס בהליכה, על 'ארץ קשוחה'. מאז חניבעל לקטר לא היה פסיכופט מוערך כמו אנטון שיגור. מאחוריו, מחכה לנפילה אם תקרה, נמצא טום ווילקינסון מ'מייקל קלייטון'.

תסריט
חוץ מצ'רלי קאופמן, מספר התסריטאים שהפכו לכוכבים בזכות עצמם הוא קרוב מאוד לאפס. דווקא השנה, כשפתאום כולם נזכרו בקיומם של התסריטאים, הגיחה אחת כזאת: דיאבלו קודי, חשפנית לשעבר ואישה מצחיקה, שגם כתבה את התסריט ל'ג'ונו'. העובדה שיותר אנשים יודעים לזהות אותה בשמה מאשר כל תסריטאי אחר תעניק לה כנראה את פרס התסריט המקורי הטוב ביותר.

קטגורית התסריט המעובד כוללת שלושה מהמועמדים לפרס הסרט, 'זה ייגמר בדם', 'ארץ קשוחה' ו'כפרה', פלוס 'הפרפר ופעמון הצלילה', ואפשר יהיה לנחש על פיה לאן נושבת הרוח. כיבוש האוסקר על ידי הכהנים יכלול גם את הפרס הזה; חלוקה שוויונית יותר של הפרסים עשויה להשאיר אותו אצל פול תומס אנדרסון.

הסרט דובר השפה הזרה הטוב ביותר
כל כך הרבה מילים נשפכו על הדרך שעשה 'בופור' אל המועמדות לאוסקר, שאין טעם להוסיף עוד. אז רק אבהיר שבארץ לא הוקרן אף אחד מארבעת הסרטים האחרים מולם הוא מתחרה, אבל הם כוללים את '12' הרוסי, 'Katyn' הפולני, 'מונגול' הקזחסטני ו'הזייפנים' האוסטרי, שנחשב למתחרה החזק ביותר. מה הסיכוי של 'בופור' לצאת מכל זה כסרט הישראלי הראשון שיזכה באוסקר? וואלה לא יודע. נלך על פיפטי-פיפטי.

ראזי
השאלה ששואלים את עצמם חברי ה"אקדמיה" לבחירת הזוכים בראזי, הפרס לסרטים הגרועים של השנה: את מה אתם שונאים יותר – את בראץ, או את לינדסי לוהאן? מי מעצבן יותר? מי משניהם הוא מודל לחיקוי גרוע יותר לילדות? שאלה קשה. אני מהמר על לוהאן. השנאה לכוכבות-לשעבר בלונדיניות שמשפילות את עצמן בסרטים איומים הנחתה את המצביעים בפרס הראזי יותר מפעם אחת, ועל פי כל הדיווחים, 'אני יודעת מי הרג אותי', בכיכובה של הלוהאן, הוא באמת סרט איום ונורא. 'נורביט', 'צ'אק ולארי' ו'אבא בא לגן 2' ייאלצו להסתפק, בצער רב, במועמדות.

האוסקימורון חוזר ובבערך אותו גודל כמו קודם!
אם קראתם את כל הניתוחים והניחושים עד כה, אז או שהעסק הזה של האוסקר באמת מעניין אתכם, או שאתם מנסים לקבל טיפים בשביל תחרות האוסקימורון. אסטרטגיה נבונה, אגב. אתם מוזמנים לשלוח את הניחושים שלכם ב-10 וחצי קטגוריות באוסקר ואחת בראזי, והמנחשים המוצלחים ביותר יקבלו חבילות של DVD לבחירתם, מתנת NMC יונייטד. דיסק נוסף יוגרל בין כל המנחשים, מוצלחים כלא יוצלחים. הנה הוא טופס ההשתתפות; בהצלחה לכולם.

תגיות: