במקור: Wall*E
תסריט ובימוי: אנדרו סטנטון
קולות: בן ברט
להלן תחזית מעט קודרת: בעוד 700 שנה כדור הארץ יהיה מלא בפסולת, הערים הגדולות יהפכו לעיי חורבות, וכולנו נצטרך לעזוב את הכדור ולמצוא פתרון אחר. אבל אל תדאגו, מישהו דואג למין האנושי. אחרי שכולם יעזבו, וול-E יישאר מאחורינו, לטפל בבלגן.
וול-E הוא בעצם יחידת ניקוי ומיחזור שהושארה על כדור הארץ אחרי שכולנו סיימנו לטנף אותו. הוא וג'וק המחמד שלו מנהלים חיי שגרה: כל בוקר הוא יוצא אל האוויר הצהבהב, נובר בערמות הפסולת העצומות ובונה מגדלים ענקיים של קוביות אשפה דחוסה, אחת על השניה. כשהוא נתקל באשפה בפריט שמעניין אותו – חזייה ישנה, קופסה של טבעת אירוסין (היהלום עצמו זניח בעיניו), נורה – הוא לוקח אותם הביתה וממיין אותם בהקפדה. בערב הוא רואה כמה סצינות מהמחזמר 'הלו דולי' מתוך קלטת הוידאו היחידה שאיכשהו שרדה את הדורות, מתבאס מזה שאין לו עם מי ללכת יד ביד, ועובר ל-Sleep Mode.
עד שיום אחד השגרה שלו מתפוצצת: על כדור הארץ נוחתת חללית, ומתוכה יוצאת EVE, רובוטית לבנה שללא ספק יצאה מתוך פס הייצור העתידי של אפל. וול-E מתאהב בה במקום, מחזר אחריה בחינניות מגושמת, וכשמגיע זמנה של איב לעזוב את כדור הארץ, וול-E תופס טרמפ על החללית, ומשאיר את הפלנטה המטונפת מאחוריו.
'וול-E' הוא לא סרט פיקסאר במובן שאליו התרגלנו. מצד אחד, יש בו את מה שפיקסאר עושים הכי טוב – דמויות ממוחשבות שמצליחות להיראות אנושיות לחלוטין. תווי הפנים של וול-E ושל איב מורכבים מעיניים בלבד (במקרה של איב מדובר בכלל בנורות לד כחלחלות) ולמרות זאת הם מביעים רגשות טוב יותר מרבים מהשחקנים בשר ודם שמסתובבים בהוליווד בימינו. האנימציה – לא מאוד מפתיע – קרובה לשלמות, ולי היה קל מאוד לשכוח שמדובר בסרט ממוחשב. וולי-E חי בעולם צהבהב, מאובק ומלוכלך, והשימוש באפקטים כמו מצלמה שמעט רועדת בסצינות מסוימות, או הילוך איטי, גורמות לסרט להיראות אמיתי עוד יותר. הסרט מציע חידוש נוסף – זהו הסרט הראשון של פיקסאר שמשולבים בו קטעים עם שחקנים חיים, בין השאר במסגרת פרסומות שוול-E חולף על פניהן.
וול-E ואיב לא נוצרו כדי לדבר, ובכל חלקו הראשון של הסרט אין דיאלוגים כמעט בכלל – אבל גם אין בהם צורך. וול-E מתקשר עם הסביבה בהמון דרכים אחרות, מתנועות ידיים ועד צפצופים מכל הסוגים, וזה מספיק, ואולי אפילו עדיף. לפעמים הוא מתנהג כמו אי.טי, לפעמים כמו חתול. R2D2, אחד מאבותיו הרוחניים של וול-E מ'מלחמת הכוכבים', הסתובב עם מתורגמן צמוד, אבל וול-E לא צריך אחד כזה. גם בלי קורס בצפצופים למתקדמים, תמיד ברור מה הוא רוצה ולמה הוא מתכוון. הסרט מצחיק, וכולל הומור סלפסטיק מצד אחד, בדיחות מתוחכמות יותר מצד שני, ומחוות (עדינות) לסרטים אחרים.
הייתי שמחה לסיים את הביקורת פה ולקבוע שמדובר בסרט מושלם, אבל התסריט שלו מהווה נקודת תורפה בעיני. בשלב מסוים, סיפור האהבה של וול-E ואיב משיק לעלילת משנה נפרדת, שמערבת את תושביו הנעדרים של כדור הארץ, בני האדם. לעלילת המשנה הזו יש מסר שמועבר בצורה מאוד לא עדינה, ואפילו בוטה, ובעיני היא עמדה בניגוד בולט לחינניות שבה וול-E מתגלגל ומנהל את ענייניו. למרבה ההפתעה, דווקא נושא איכות הסביבה, שניתן היה לצפות שיהיה המסר העיקרי בסרט, מובלע כמעט לחלוטין, ואת מקומו תופסת ביקורת חריפה על צרכנות, גרגרנות וניוון. זה אמנם מסר חשוב ומשמעותי, שבוודאי יגרום לצופה או שניים לבחון מחדש את חייו, אבל קיבלתי את הרושם שהוא נכנס לסרט באופן מאולץ. הקשר בין העלילה הזו לבין וול-E רופף, ובעיני, בעיקר גנב ממנו זמן מסך. לא היה אכפת לי שיוותרו לחלוטין על כל העסק וישאירו אותי עם וול-E וחבורת הרובוטים הנוירוטים שהוא פוגש בהמשך, שימשיכו לצפצף, לשרוק ולצייץ עד כתוביות הסיום.
אבל אם מסתכלים על הסרט בכללותו, אפשר להעלים עין מקווי העלילה שלא מוצאים חן. וול-E כל כך חמוד שהייתי שמחה לצבוט לו את הלחי (אם לא הייתי חוששת לקצר אותו). הסרט לא מסביר איך נוצרת מכונה בעלת רגשות ותודעה, אבל זה גם לא משנה. וול-E כל כך אמין שאין שום בעיה לקבל את המצב כמו שהוא, ואז לבוא הביתה ולהתאכזב ששואב האבק שלך לא מתוק כמוהו. וכשמוסיפים לדמות הראשית הנהדרת גם אפקטים, צלילים מהחלל החיצון, קומדיה רומנטית מרגשת, דרמה ופעולה, מקבלים סרט נהדר באמת.
כמו תמיד אצל פיקסאר, הסרט מגיע כחלק מעסקת חבילה שכוללת סרטון קצר ומשעשע, וכתוביות סיום מהמושקעות שיצא לכם לראות. קשה להגיע לסרט כל כך מדובר בלי ציפיות: באופן אישי, הגעתי עם ציפיות בערך באזור של ונוס. מזמן לא חיכיתי לסרט כמו שחיכיתי לסרט הזה, ואני שמחה לומר שנהניתי עד לב השמיים.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- פיקסאר
- וול-E אמיתי
- הרפתקאותיו של וול-E – סרטונים
אני כל כך לא מסכים.
לא עם המסקנה הסופית, כמובן: 'וול-E' הוא סרט ענק. כנראה היצירה הכי גדולה והכי טובה של פיקסאר עד היום – וזאת פחות או יותר המחמאה הכי טובה שאפשר לתת לסרט.
הנקודה שבה אני *מאוד* חולק על מרלין היא ביחס לעלילת המשנה של הסרט והמסר שלו. נכון, הקטעים של הסרט שמתרחשים על כדור הארץ הם יותר טובים ממה שקורה אחר כך. יש שם כמה נקודות לא מושלמות. אבל לראות את העלילה בתור מטרד נראה לי כמו פספוס מוחלט של הפואנטה. וזה שפיקסאר הלכו מעבר למסר השבלוני של "הבה נשמור על כדור הארץ, די לזיהום, הירוקים לשלטון" יכול להיחשב רק לטובתם. בלי העלילה הזאת, הסרט הופך לסתם סרט אנימציה עם דמויות מאוד מאוד חמודות. שזה לא רע בפני עצמו, אבל זה כל כך לא כל מה שיש לוול-E להציע.
אנשים מצולמים ו...מצויירים?
לא מצויירים. ממודלים, אם כבר. מדובר בתלת מימד, לא בציור.
סליחה, זה מוציא אותי מדעתי.
אנשים מצולמים ו...מצויירים?
לא ממודלים. זה רק חלק מאוד קטן בתהליך. מרונדרים, אם כבר!
אני כל כך לא מסכים.
הסרט הטוב ביותר של פיקסאר?
אתה טיפה מגזים, לא?
הוא לא גאוני כמו 'משפחת סופר-על'.
אוי ואבוי
תשכח בבקשה שאמרתי את זה, לא רציתי לפתוח מחדש את נושא דירוג הסרטים של פיקסאר. יכול להיות ש'וול-E' הוא יותר טוב מ'סופר-על', אולי לא, אבל אי אפשר להחליט מפרספקטיבה של ימים בודדים אחרי הצפיה בסרט. תשאל אותי בעוד שנה.
ביקשת אחרי שנה, אני שואלת אחרי 6
מה יותר מוצלח לדעתך? משפחת סופר-על או וול-E?
אני לא דג, אבל לדעתי סופר-על מושלם למדי.
למעשה, סופר-על מתחיל חזק ומשם רק משתפר עוד ועוד (קרמבו)
בעוד וול אי מתחיל מעולה, ממשיך חמוד עם הבלחות מרגשות אבל לקראת הסוף נהיה סביר בלבד. (בני האדם ממש מעצבנים בעיני)
דא, שמועה שהגיע לאוזניי טוענת שאכן יש קשר בין אפל לEVE, קשר ברמה שהמעצב הראשי של אפל היה שותף ליצירה של EVE, כתבה שמצאתי באינטרנט גם מוכיחה זאת
http://money.cnn.com/2008/05/09/technology/siklos_walle.fortune/index.htm?source=yahoo_quote
ג'ובס גם מופיע ברשימת התודות.
ג'ובס תמיד מופיע ברשימת התודות של פיקסר.
סרט מקסים
מבחינת הסרט באופן כללי:
תשומת הלב של פיקסאר לפרטים גובלת בפרפקציוניזם. איב נראתה לי כ"כ אמיתית שלרגע ניסיתי לראות אם צוות הצילום אולי משתקף בטעות על הגוף המבריק שלה. כהרגלם הם בראו עולם יש מאין, אכלסו אותו בחפצים מכאן ועד להודעה חדשה (חלק גדול מהם יהיה ניתן למנות כראוי רק כשסרט יגיע לדיוידי), דאגו לכך שכל פעולה תהיה נאמנה לפיזיקה המוכרת לנו ואני לגמרי שקעתי בעולם הזה.
ואבחנות לגבי וול-E בעצמו (בנוסף לנאמר בביקורת לעיל):
אחד המאפיינים שלו הוא היכולת המדהימה שלו להשפיע על סביבתו, אפילו בכך שנופף לשלום לרובוט המשמש שומר בכניסה לפיקוד החללית. ממש כמו אמלי (כתבה מספר 807 הוא נוגע נגיעות שעושות גלים. ובמקרה שלו זה אפילו קורה באופן טבעי, לא במודע ובלי להתאמץ. (את ההשוואה הזו מרלין לא יכולה לבצע כי בפעמיים שהיא ניסתה לצפות באמלי, היא נרדמה אחרי חצי שעה…)
גם מאוד התחברתי לתחביב שלו לאסוף, למיין ולאגור (זה לא ג'אנק!)
אז מה, טובים הפיקסאר האלה, הא?
צריך לראות סרט שלהם מתישהו.
אני אישית לא כזה תופס מהם.
אף סרט שלהם לא הפיל אותי מהרגליים.
נכון ש"צעצוע של סיפור" ו"רטטוי" היו טובים אבל לא כאלה מדהימים. ושאר הסרטים שלהם לדעתי הם בגדר הנחמד +.
את וול-E אני יודע שלא אלך לראות אלא אסתפק ב-DVD מתישהו, אם בכלל.
אסור לך להסתפק ב-DVD
את וול-E חייבים לראות בקולנוע. אלא אם כן יש לך מסך בגודל מטורף בבית.
אכן כך
ראיתי אותו אתמול בבית ואני מצטערת שלא אמרו לי את זה קודם. אני מרגישה שפספסתי המון פרטים וחייבת לראות את זה בקרוב על מסך גדול.
דעת מיעוט
למרות שהסרט לא רע, מבחינתי הוא לא היה ברמת הסרטים האחרים של פיקסר.
היה חמוד ותו לא. סרט שרואים ושוכחים יום למחרת.
אני לא יודע איך הוא בקופות אבל אני לא אתפלא אם הוא יהיה אחד מהסרטים הפחות מצליחים כלכלית של פיקסאר.
אני לא מבין איך משווים אותו ל-Incredibles , מבחינתי הם לא באותה ליגה בכלל.
איך הוא הוצג בטריילר
כנבל, חושבני
אבל אני לא בטוחה
אנחנו רק שוכחים דבר אחד:
ניוון השרירים מתייחס לתנאים של חוסר כבידה, לאו דווקא לשהייה בחלל. ב"אקסיום" יש כבידה מלאכותית, הסרט מראה את זה במפורש (הן בקטע שבו וולי מגיע לחללית ולפתע הכבידה חוזרת) ולכן סביר להניח שלא תהיה לבני האנוש שבסרט בעיה ללכת ואפילו לחזור לכדור הארץ. מה שעלול להפריע להם הוא חוסר הפעילות הגופנית המשווע, אבל גם פה הסרט מראה שכאשר עולה הצורך הם מסוגלים ללכת מספר צעדים מינימליים.
יש עוד דברים לא הגיוניים בסרט
גם אני חשבתי כך לחצי שניה. אבל,
א. לא ברור שהכוכב עם הטבעות הוא דווקא שבתאי. (אחרי שרואים מספיק פעמים את הפתיח של הסדרה וויאג'ר מפסיקים לקשר אוטומטית בין השניים)
ב. גם אם זה כן שבתאי, You're not thinking fourth dimensionally!
למען האמת ייתכן שהמחשבה הזו אפילו לא דו-ממדית, אלא חד-ממדית: נהוג לשרטט את כוכבי הלכת בשורה:
אך בפועל, הם כמעט תמיד מפוזרים מסביב לשמש:
ולכן בהחלט ייתכן מצב שבו טיסה היוצאת מכדה"א ועוברת ליד שבתאי, תעבור קודם ליד השמש.
כן, אבל מה הסיכוי לזה?
ניטפוק לניטפוק: בטיסות בחלל לא משרטטים קוים ישרים.
כן, אבל מה הסיכוי לזה?
למעשה, לעבור קרוב מאוד לשמש או לגוף כבד אחר זו דווקא אסטרטגיה טובה ומקובלת לצאת ממערכת השמש, ואני חושב שמספר גשושות גם השתמשו בה בפועל. אתה צובר מהירות מהנפילה לקראת השמש, והמהירות הזו משרתת אותך אח"כ בלהתרחק ממנה. זה חוסך הרבה מאוד דלק בהשוואה להאצה החוצה בקו ישר. מאותה סיבה גם הגיוני לעבור ליד שבתאי או כוכבי לכת אחרים, תלוי במסלול כמובן.
ואין כמו האתר של נאס''א למידע על הטכניקה
http://www2.jpl.nasa.gov/basics/grav/primer.html
למה, הוא לא יוכל לנשום?
למה, הוא לא יוכל לנשום?
תאים של צמחים, כמו תאים של בני אדם, לא יכולים להחזיק מעמד עם שינוי קיצוני בלחצים החיצוניים (ובטח שבהעדרם המוחלט במעבר לריק). אין לזה קשר לנשימה.
סרטים בהם רואים אנשים ללא חליפת חלל, שעוצרים את נשמתם על מנת לקפוץ לרגע לחלל הריק במעברם מחללית אחת לשניה, הם ממש לא נאמנים למציאות.
מדובר במוות בטוח שנשמע (אם היה ניתן לשמוע משהו בריק) ככה: שפכלץץץץץץ.
למה, הוא לא יוכל לנשום?
לא. ההבדל בין אוויר רגיל לוואקום הוא בדיוק אטמוספירה אחת, שזה כמו לעלות 10 מטר בצלילה מהר מדי. לא בריא, אבל גם לא אסון גדול. מי שנזרק לוואקום ימות מחנק (ודי מהר) אבל זהו בערך. כבר היו מקרים של אנשים שנכנסו בטעות לתאי וואקום וכאלה. כל הסיפור על התפוצצות מידית כמו בג'יימס בונד זו אגדה אורבנית.
אני מנחש שלצמח, שהמהירות של חילוף החומרים שלו גם ככה קרובה לאפס, לא תהיה בעיה מיוחדת למשך כמה דקות.
למה, הוא לא יוכל לנשום?
סליחה שהשתוללתי. קראתי עוד קצת ואתה צודק.
http://imagine.gsfc.nasa.gov/docs/ask_astro/answers/970603.html
אותי יותר הטריד העובדה שהם _מדברים_ בחלל
אותי יותר הטריד העובדה שהם _מדברים_ בחלל
כל הסרט דורש יכולת סיספונד ברמה גבוהה [מה שכנראה אין לי].
הכי הפריע לי הקטע שבו החללית נראית "נוטה על הצד" מהחלל וכולם מחליקים הצידה.
אז ככה:
יש לי שאלה אליך, (בקשל לסרט וול- אי, אני צריכה לדעת מהם ראשי התיבות של השמות?
ראשי התיבות של השמות:
מהבחינה הזו, וול-י ואיב הם כמו טרזן וג'יין.
בהתחלה חשבתי שאתה סתם צוחק, ואז הבנתי שאתה פשוט צודק.
השוואה טובה.
זה בדיוק מה שאני טוען.
כלומר: העובדה שיש מי שמאשים את האינטרנט במעשי אונס ואין מי שמאשים מכוניות בתאונות דרכים היא לא רלווטית. ההגיון הוא זהה: אינטרנט הוא לא "רע" או
טוב", הוא רק טכנולוגיה שעושים בה שימוש רע או טוב, או בכל גווני האפור שבאמצע. כנ"ל זהה לגבי מכוניות.
"וול E" אינו סרט טכנופובי ולו רק משום שגיבוריו הם מכונות. ואלו גיבורים חיוביים. קשה לי לראות איך סרט כזה הוא טכנופובי. אין בו שום מסר או חשיבה אנטי-טכנולוגי. אני, לפחות, לא מצאתי כזה.
אבל מה שאמרתי
זה שלמרות שהגיבורים הם מכונות, הם המכונות שנעשות אנושיות.
אני, באופן אישי, מתחלחל
מכך שהעובדה שמכונה נשארת מכונה ולא הופכת אנושית הפכה להיות דרישה.
זה ניתוח מעניין מאוד, יש איתו רק בעיה אחת:
המסר של הסרט הפוך לחלוטין.
לא בטוח שאפשרי לקבל יותר קרדיט ממה שכבר נותנים לו
הסרט נהדר, אבל חתרני?
זה מיינסטרים, אבל של קהל מאוד מסוים. זה לא המיינסטרים באמריקה באופן כללי, אבל כן המיינסטרים בקרב קהלים ליבראליים/חילוניים/ירוקים/מעמד בינוני.
וזאת, בדיוק, הבעיה של הסרט.
למצב שמתואר בסרט לא הגיע האנושות בגלל איזה תאגיד חמדן ומרושע, אל (כמו שרומזים גם בסרט עצמו), משהו בסיסי באופי האנושי. להתעלם ממנו לחלוטיןזה לא סתם חור בתסריט, זה יוצר את הסרט האופטימי ביותר של פיקסר (שהם אוהבי אדם בכל מקרה) אי-פעם.
זה לא חור בתסריט, זו חנפנות.
וזאת, בדיוק, הבעיה של הסרט.
ציניקן שכמוך! :-)
אני לא ציניקן.
כאן אני כבר לא מסכים. יוצרי הסרט אינם ציניים אלא מלנכוליים לגבי מה שקרה בסרט (או עלול לקרות במציאות לדעתם) לבני האדם ולכדור הארץ.
ההנחה של יוצרי הסרט היא בהחלט שבני האדם מ*טבעם* הם סקרנים, אכפתיים, חכמים וטובי לב. אם אמריקנים… אהמ סליחה… אם אנשי האקסיום מתנהגים אחרת, אז זה בניגוד לטבעם ולא עפ"י טבעם. זו בדיוק התמה של הסרט – רק צריך דחיפה קלה על מנת להחזיר את בני האדם אל התנהגותם הטבעית ואת השאר אפשר לתקן בעבודה קשה ורצון טוב.
מה שבני האדם עשו לעצמם ולכדור הארץ (עפ"י יוצרי הסרט) הוא מנוגד ל"רוח האנושית" או לטבע האדם (כפי שהם מבינים אותו). תקלה שנבעה מ"מעידה" של האנושות והתרחקות מטבע האדם האמיתי.
בסרט הזה המושג "טבע האדם" או "האנושי" מיוצג ע"י רובוט קטן ששמו וולי ובמהלך הסרט הוא מדביק ב"אנושיות" הזאת את כל השאר (בני אדם ורובוטים כאחד).
ההבדל, בין נקודת הפתיחה לנקודת הסיום, צורם לך משום שהגישה שלך (לפחות בתגובה למעלה) היא כן צינית יותר משל יוצרי הסרט (לפחות כפי שהיא משתקפת בסרט). זה סרט אופטימי וחף מציניות שמתחיל באווירה של מלנכוליה ובדידות. אפשר לאהוב את זה או לא, אבל אי אפשר להגיד שלסרט יש עמדה צינית על טבע האדם (יש לו עמדה צינית כלפי תרבות הצריכה, זה כן).
במילים אחרות, זה סרט שכולו ערכים הומנמיסטיים ואין בו קמצוץ של מיזנטרופיה (אפילו לא קלה).
אה הא! מצאתי את הפתיל.
כן. זו נקודה יפה. האם זה כל כך תמים לחשוב שהאנושות תבין *פתאום* את השטויות שהיא עשתה *אחרי* שיציגו לה בעתיד את הדברים שהיא הפסידה כתוצאה מהשטויות שלה? גם לי זה נשמע קצת פחות תמים.
לא הבנתי מה באת להגיד.
הרי כל הקטע של האקסיום זה מצב זמני, שכנראה נמאס על חלק מהאנשים (הקפטן במיוחד, אבל גם יש איזושהי שיחה ששומעים ש2 אנשים מדברים על זה שמעשעמם להם).
זה, בשילוב עם תחושת השליחות של הקפטן, הוביל למה שקרה.
לא הבנתי מה באת להגיד.
זה היה ניסיון שלי (לא מוצלח, כנראה) להסכים עם מה שאמרת :)
אה, אוקיי. זה היה נראה כמו הערה צינית מסוג כלשהוא שלא הבנתי.
וזו, כאמור, חנפנות.
בקיצור, חזרנו לנקודת הפתיחה: אם מה שאתה מתאר נכון, הרי שהסרט הזה פגום ביסודו.
[מיזנטרופיה היא שנאת אדם, וציניות – בהקשר הנוכחי – היא ההנחה שאנשים אינם מסוגלים להיות אצילים. אני מאמין באף אחת מהפילוסופיות הללו, ולכן השימוש במילים הללו שגוי]
וזו, כאמור, חנפנות.
לא נכון. אם מה שאתה מתאר נכון (חנופה לקהל ע"י יוצרים שהם בעצם ציניים) אז הסרט פגום מיסודו (יצירה מסחרית חסרת כנות שמשתמשת בערכים על מנת למכור כרטיסים ולא על מנת להגיד משהו כנה[1] על העולם). אם מה שאני אומר נכון (אופטימיות מכוונת) אז אפשר לאהוב או לא לאהוב את זה, אבל זה לא הופך את הסרט לפגום בשום צורה ואופן.
שכחת להוסיף מ.ש.ל. אחרי הטיעון בסוף. אני מכיר את משמעות המילים הנ"ל, תודה, והדברים בהם אתה מאמין או לא מאמין לא הופכים את השימוש שעשיתי במילים לשגוי. לא האשמתי *אותך* במיזנטרופיה ולכן השאלה אם אתה שונא אדם או לא, ממש לא רלבנטית למה שאמרתי ומאוד לא מעניינת. איך הגעת לזה? אמרתי שהסרט עצמו איננו מיזנטרופי, אפילו לא מיזנטרופי לייט – זה סרט אוהב אדם והרוח האנושית (שהמיצג הראשי שלה הוא הרובוט וולי). גם אם התנהגות בני האדם מוצגת בו לרגע באור שלילי, טבע האדם לא מוצג בו כך.
_________
[1] אפילו אם מדובר במשאלת לב ולא יותר.
נדמה לי שאנחנו סובבים במעגלים.
ולכן אחתום בהתנצלות על כך שהאשמתי אותך שקראת לי מיזנטרופ – מה שאכן לא עשית מעולם – ורק אומר להגנתי שגם אינני ציני.
XXDD חח גמרת אותי עכשיו
ספוילרים לתנ"ך
גם את התנ''ך אני לא מסוגל לסספנד.
אבל, האמת, אני לא בטוח שירדתי לעומקה של האנלוגיה.
גם את התנ''ך אני לא מסוגל לסספנד.
צודק, הפתיל קצת ארוך ולא מובן לאיזה חלק ממנו התייחסתי:
אני מדבר על החלק בתגובה 344707 (יום ראשון, 20/07/2008, שעה 21:40)
המתחיל ב"בני האדם הצליחו לשכוח את טבעם "האמיתי"…" ונגמר ב…"לשנות את דרכיהם".
(וגם אני מתייחס לטקסט המקראי בערבון מוגבל :-) )
גם את התנ''ך אני לא מסוגל לסספנד.
את זה ניחשתי, אבל אני עדיין לא לגמרי מבין את האנלוגיה. היכן בתנ"ך בני האדם שכחו את טבעם האמיתי (חוץ מאשר, אולי, כאשר אכלו את פרי עץ הדעת)?
כשהם אכלו את פרי עץ הדעת עדיין לא היה להם טבע אמיתי
טיפול בחשיפה: אולי פשוט דחסו להם כל כך הרבה פינוקים שזה נמאס.
אתה מוזמן לעשות את הניסוי הבא:
תזדקק לכחמישה קילוגרם (אולי פחות, כל אחד והעמידות שלו) שוקולד בלגי משובח (% מוצקי קקאו > 70). שב בנוחות. קח קוביה. אח… תן לעצמך רגע ליהנות מהשוקולד הטהור שזורם לך בורידים. יופי. קח עוד אחת.
אחרי שתאביס את עצמך היטב (רק עוד קצת, עוד טיפה, נו, עוד קוביה אחרונה, כל מה שיישאר אנחנו לוקחים ואחר כך לא יהיה), שים לב למחשבות הכפירה של "אולי לא הייתי צריך לאכול כל כך הרבה שוקולד", ואפילו, רחמנא לצלן, "אני לא רוצה לראות יותר שוקולד בחיים" שיבצבצו בך. ללמדך שלא משנה כמה משהו הוא טוב, יכול להיות יותר מדי. מ.ש.ל.
ולענייננו, אנשי האקסיום בילו את כל חייהם בלי לזוז, בלי צורך לעבוד בשביל שום דבר, כשכל צרכיהם ממולאים מיד על ידי רובוטים נאמנים, נטולי דאגות וצרות. זה יכול להיות נחמד לשבוע-שבועיים, אבל חיים שלמים? וואו, כמה שזה יוציא אותך מדעתך.
הממ... הניסיון שלי עם שוקולד ופינוקים
לא הביא עד היום לתגובה הזו, אבל אולי זה רק אני, נהנתן מושחת שכמוני שלא מחויב לכלום :-)
האמנם
האם נמאס לך, לדוגמה, מקלות השגת המידע בעידן המודרני? את מייחלת לחזור לימים שבהם כדי למצוא פרט מידע היה צריך ללכת לספריה, לחפש באינדקס ספרים רלוונטיים, לחפש על המדף את הספרים, לחפש באינדקס של הספרים את העמודים הרלוונטיים ואז לקרוא ולנסות לזקק מזה את המידע שצריך, מתוך תקווה שהספרים האלה הם לא מהדורות מוקדמות ושלא יצאו בינתיים ספרים שמפריכים את המידע שאת הולכת להסתמך עליו?
אולי נמאס לך מתקשורת המונים? מזמינות אוכל במקום ציד וליקוט? אולי תמותת תינוקות נמוכה נמאסה עלייך, או סניטציה ציבורית?
אני מאמין שהנקודה הובהרה. יש דברים שהם שיפור באיכות החיים, ואף אחד לעולם לא רוצה לחזור אחורה. אני מאמין שאילו התפתחה תרבות של בני אדם כמו זו המתוארת בסרט, הם היו רואים את אורח החיים שלהם לא כמו "לאכול שוקולד" אלא כמו "לאכול". בדיוק כמו שהחזרה לעבר בכל אחד מהתחומים שציינתי לעיל נראית מגוחכת, כך לדעתי בני אדם סבירים היו מרגישים לגבי האפשרות שהוצעה להם בסוף הסרט.
(ואם זה לא מספיק משכנע, אז יש לי דוגמה היסטורית, היא פשוט טיפה יותר ספוילרית לסרט עצמו)
זאת הייתה דוגמא שמצביעה על כך שיש עוד כאלה.
חוצמזה שהדוגמא שלך מחזקת את הטענה שלי – הם שמחו לראות שינוי, אפילו שינוי שולי מכו צבע החולצות.
זאת הייתה דוגמא שמצביעה על כך שיש עוד כאלה.
אתם כאלה חפרנים ברמה שלא תאומן.
זה סרט חמוד, גאוני אפילו, אבל זה רק סרט אנימציה שלא צריך לנסות למצוא בו יותר מדי הגיון. הסיבה פשוטה: אין בו טיפת הגיון :)
דווקא יש פה הרבה הגיון
נכון שהסרט הוא לא ריאליסטי והעולם שמתואר בסרט שונה מהותית מהעולם שלנו, אבל זה לא אומר שהסרט לא הגיוני.
בטח שיש בו היגיון.
כל סרט עלילתי צריך היגיון פנימי.
לא מסכים בנוגע לבני האדם
בדיוק.
מסכים במאה אחוז.
בני האדם הם תוספת שבלעדיה הסרט היה מתחיל להימאס בשלב כלשהו.
וול-E לא לוקח שבויים.
אפילו אורי קליין נפל ברשתו. אני מסכים עם כל מה שהוא אומר.
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1018,209,25363,.aspx
אני רק רוצה לציין
שבכתבה של קליין יש ספויילרים (קלים) לסרט. ראו הוזהרתם.
אני רק רוצה לציין
זה עוד כלום ביחס לספוליירים בביקורת של ארז דבורה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3566020,00.html
ואם כבר הפנייה לביקורת אחרות, אז הנה גם זו של יאיר רווה:
http://cinemascope.co.il/?p=1269
העיצוב של וולE
הוא לא לחלוטין לקוח מתקלה מופלאה?
לא.
למרות שיש דמיון.
מרגש.
עבר הרבה זמן מאז שסרט אנימציה אמריקאי ריגש אותי ככה, בפעם האחרונה שזה קרה לי הייתי אולי בן חמש או שש וצפיתי בדמבו.
בניגוד למספר תגובות כאן אני לא חושב שישנה איזושהי מעורפלות מגדרית בנוגע לwall-e וeve. אמנם לפני שהמקינטוש נוחתת וולי הוא רק רובוט ולא זכר/נקבה, אבל ברגע שהוא מראה לה את הקלטת של הלו דולי ומשתמש בטסה ככובע, ברור שהוא מייצג זכר. בעוד איב מההתחלה בעלת מראה נשי וגם "זוכה" לקול נשי וצחקוק נשי.
אמנם היה אמין יותר (חה!) אם שני הרובוטים היו חסרי מגדר, אבל אני חושב שחברות הענק האמריקאיות היו מספיק נועזים עם הסרט הזה (יחסית לחברת ענק אמריקאית) שזה נסלח.
אחד מסרטי האנימציה האמריקאיים הכי טובים שראיתי
למה?
למה העובדה שוולי מראה לאיב קלטת של הלו דולי הופכת אותו לגבר?
אני, כמובן, לגמרי מסכים עם כל שאר דבריך. ואגב, אני גם לא טוען שוולי הוא/היא נקבה. אני טוען שהענין הזה נשאר בסרט מעורפל בכוונה, וכל השאר הוא בראשי הצופים. וזו, בעצם, מהותו של כל סרט טוב.
לא הייתי מתייחס למחווה הזאת כקובעת זהות מגדרית כזו או אחרת
וולי לא מכיר/ה את הקודים ההתנהגותיים המאפיינים את האנושות אלא ממה שהוא רואה בקלטת. עד שהוא מגיע לחללית הוא לא פגש בן אנוש מעולם, ולכן, מה שנראה לנו כרמז ברור לזהות מגדרית הוא בעצם חסר משמעות עבור וולי שפשוט חיקה/חיקתה (ואולי השימוש במילה "זה" יתאים יותר) מחווה מסרט ישן ללא שהוטבעו בו הקודים שגורמים לנו לזהות את המחווה הזו כמחווה גברית.
יתכן בהחלט שיוצרי הסרט תכוונו שהמחווה הזו תרמז על כך שוולי אכן זכר, אבל בעולם של הסרט ובהקשר שבו וולי קיים המחווה הזו, מכוונת או לא, החא חסרת משמעות ואינה מרמזת דבר.
על מוחי המקובע זה עבד.
אני לא יודע אם וולי מעולם לא פגש בן-אנוש, אבל אני מסכים איתך שלא בטוח שהוא עושה את ההפרדה לזכר ונקבה מכיוון שלו בעצמו אין מין.
בכל-מקרה, זה לא קריטי יותר מדי, הסרט מופתי בכל-מקרה.
לא הייתי מתייחס למחווה הזאת כקובעת זהות מגדרית כזו או אחרת
אני לא חושב שאפשר לטעות בכך שהייתה כוונה מגדרית לסמן את וואלי כגבר ואת איב כנקבה. קוראים לה חוה, העיצוב שלה מעוגל לעומת וואלי המרובע והקול שלה נשי. הקול של וואלי פחות או יותר גברי (למעשה ילדי, אבל של בן) והוא זה שמחזר. סרט מתקדם בשביל סרט הוליוודי, אבל בוא לא נגזים. גבר הוא גבר ואישה היא אישה.
גבר הוא גבר ואשה היא אשה. אין ויכוח.
יש ויכוח כשנשואי הדיון עשויים פח ופלסטיק.
הסרט אולי מסמן אותם ככאלה עבור צופי המאה ה-21 שצופים בו, אבל בעולם של הסרט ההפרדה המגדרית הזו לא קיימת. גם לא בשמותיהם של הדמויות שהם לא יותר מראשי תיבות או קיצורים לפונקציות הטכניות שהם אמורים לייצג.
אכן,
רובוטים לא מיוצרים מראש כזכר ונקבה-לפחות, לא נאמר בסרט שזה המצב. זה רק מדגיש את העובדה, שאם למרות המצב הנ"ל כ"כ הרבה אנשים עדיין התייחסו לוולי כאל זכר ולאיב כנקבה, סביר שזו הייתה הכוונה של הסרט.
או זה, או שהוא פשוט פישל בחלק המסויים הזה.
אולי זו היתה הכוונה של הסרט
וזה עדיין לא משנה את העובדה שבעולם של הסרט, זה שבו מתרחשת העלילה, ההפרדה המגדרית הזו אינה קיימת.
אגב, אף אחת מהדמויות האחרות בסרט אינה מתייחסת אל וולי ואיב כזכר או נקבה. גם זה משהו שיש לשים אליו, משום שגם הוא תוצר של יוצרי הסרט.
אגב, כבר עלו פה בפתיל הזה השוואות לסיפור אדם וחווה והגירוש מגן עדן ולסיפור תיבת נוח. הנה הקבלה נוספת: סינדרלה של האחים גרים.
וולי בתפקיד סינדרלה, מנקה ומנקה ומנקה, ואיב בתפקיד הנסיך על הסוס הלבן (או פשוט לבן).
שמע, אני מעריך את הניסיון שלך
לחפש מסר בנוגע לטשטוש מגדרי בסרט, אבל לדעתי אתה באופן פשוט מחפש במקום הלא נכון.
אז נכון, מבחינת הנראטיב של הסרט, אין באמת שום דרך רשמית להבדיל אם וולי ואיב הם זכר או נקבה, אבל זה תקף לגבי כל סרט שבמרכזו עומד רובוט כזה או אחר. איך יודעים שהטרמינייטור הוא זכר? הרי גם לו אין איבר מין, ושוורצנגר הוא סתם תחפושת, ומה עם הרובוטריקים? או כל רובוט אחר? אפילו אם פונים אליהם בלשון זכר, זו עדיין לא הוכחה מדעית!
כמו בכל הסרטים הנ"ל, גם וולE מספק מספיק רמזים לגבי מי שייך לאיזה מין – כמו שצויין, לאיב יש קול נשי מובהק בעוד לוולי קול גברי, גם אם ילדותי. כשוולי מנסה לשחזר את המחזמר שראה, הוא לוקח דווקא את תפקיד הגבר. השמות שלהם מרמזים יותר מהכל בנושא – אם וולי עוד איכשהו בלבל אותך (למרות שבאופן ברור ר"ת הם סתם תירוץ עלילתי וסך הכל ניסו לתת לו שם חביב וקליט, ווולי הוא הרי שם קיים, וגברי), עם EVE אי אפשר להתבלבל. גם העיצוב תורם להבדלה המינית, אבל גם אם נגיד שזה משהו שעוד אפשר להתווכח עליו, בקשר לשאר אי אפשר.
בנוגע להשוואה לסינדרלה – שוב, זו השוואה די קלושה ומאולצת, לדעתי לפחות. האנלוגיה לתיבת נוח היתה לי ברורה במיוחד והכילה כמה מרכיבים ברורים – אקסיום בתור התיבה, איב בתור היונה הצחורה, הצמח בתור עלה הזית, זו השוואה כמעט מושלמת. אדם וחווה קצת פחות מובן מאליו, אבל זה עדיין עובד. סינדרלה? מה יש פה חוץ ממוטיב הניקיון? איב לא באה להציל את וולי, אין פה שום מבנה עלילתי שאפילו מזכיר את סינדרלה, שום נעל זכוכית, שום אחיות חורגות או אמא מרשעת, שום כלום. באותה מידה יכולת להשוות את וולי לסטיבן הוקינג כי שניהם על גלגלים.
זה לא מה שטענתי.
אני חושב ש-EVE היתה כושי זכר דוברת רוסית. לגיטימי.
אז אחרי צפייה שניה בסרט...
רני, לא היה לי ספק מלכתחילה שאיב היא הבחורה, ו-וול-E הוא הגבר (או הילד, בעצם. מה שמזכיר לי שהיה לי משהו להגיד על זה שזה סרט על רומן בין מישהי בוגרת לבין מישהו שממש לא מתקרב לבגרות, אבל אני לא יודע מה היה לי להגיד. אולי זה היה קשור לגבריות החדשה כפי שהיא משתקפת בקולנוע, אבל אני לא חושב שאשכרה גיבשתי את הרעיון שלי לכדי מחשבה קוהרנטית).
הרעיון שהעלית הוא אכן מעניין, וגרם לי קצת לחשוב, אבל בסרט הקפטן מתייחס לאיב בבירור כדמות נשית. הוא מבקש שייפתחו אותה, ושיקחו אותה לתיקון, והכל עם שימוש ב-Her ו-She.
עכשיו, אתה יכול להגיד שזה רק הקפטן שמתייחס אליה כאל רובוטית, כי הוא מרגיש מחוייב לתת לה זהות מגדרית כלשהי (כשהרובוטים כאלה מתוחכמים, אי אפשר לקרוא להם It, נכון?), אבל אני בוחר לקחת את דיעת המיינסטרים, ופשוט להניח שוול-E זה הוא ואיב זו היא.
השימוש בשמות נקביים או זכריים נפוץ גם כיום
ביחס לכלים טכנולוגיים, ולא רק בשפה העברית שם זה פועל יוצא ממבנה השפה, אלא גם באנגלית שם זה לא חלק ממבנה השפה.
כך, למשל, קפטנים של ספינות נוהגים להתייחס לספינותיהם בלשון נקבה ("תוציא אותה מהנמל", או משהו דומה) למרות שהמילה "ספינה" באנגלית חסרה זהות מגדרית, שלא כמו בעברית.
מה שאני אומר הוא שלאנשים יש נטייה להאניש חפצים, ואף להיקשר אליהם רגשית, אבל זה עדיין לא הופך אותם לבעלי זהות מגדרית אמיתית.
ושוב...
נו באמת.
גם מי שמתעקש להתעלם מכל סממני המגדר הברורים (לא מדובר ברמזים אלא בסימנים בלתי ניתנים לפרשנות לכאן או לכאן) ואפילו מתעקש להתעלם מהשם של EVE, לא יכול להתעלם מכך ש- Wall*e הוצג תמיד בפרסומים השונים כזכר ואפילו בטריילרים הרשמיים של הסרט התיחסו אליו במפורש כאל "He".
זו דוגמא קלאסית לאנשים שמוצאים בסרט, באופן מאולץ משהו, משהו שפשוט אין בו. נדה. גורנישט.
יש בסרט משחקי מגדר (למשל – וולי הוא הדמזל אין דיסטרס שוב ושוב ו-EVE מצילה אותו שוב ושוב) אבל אין ספק שיוצרי הסרט התכוונו לכך (וישמו זאת כך) שוולי הוא הזכר ו-EVE היא הנקבה. משחקי המגדר האלה מצליחים ומשעשעים *בגלל* שברור ש-Wall*e הוא הזכר ו-Eve היא הנקבה. אם מפרשים באופן מאולץ את ההיפך, אז קטעים כגון ריקודה החינני של Eve המסתיים ביריה אכזרית לכיוונו של Wall*E או הקטע בו Wall*E נראה לרגע מאופר וזה קורע את EVE מצחוק, היו מאבדים את כל המשמעות וההומור שבהם.
אני הייתי נזהר משימוש בסממני השיווק של הסרט
כבסיס לדיון על מה שיש בסרט.
בסרט יש גם (ובעצם, בעיקר) דיון אקולוגי שקשור קשר בל ינתק לתרבות הצריכה האמריקאית בפרט, וזו העולמית בכלל. וזה נהדר שהצליחו להחדיר את הנושא (מסר, אם תרצה) לסרט מרגש כל כך.
כל זה לא מפריע לחברת דסני לשווק את הסרט גם בעזרת צריכת מוצרי לוואי, בדיוק המוצרים שהסרט יוצא נגדם.
אם נשתמש בשיטת השיווק של הסרט כבסיס לניתוח כלשהו של הסרט נצטרך גם לעקר את המסר האקולוגי המאד ברור שלו.
כן… המתנתי לטענה הזאת.
אלוהים אדירים, שלמקו, מה יהיה?
אני חושב שזו הפעם הראשונה שבה אני מוצא את עצמי מסכים אתך לחלוטין ומוכן לחתום על כל מילה שאמרת בתגובה הזאת. אם נמשיך ככה, אנא נגיע?
חצי שנה אני חם על הסרט הזה
שיכנעתי את עצמי שזה יהיה הדבר הכי גדול מאז… לא יודע, צ'פלין או משהו.
ובאמת רציתי לאהוב אותו, וסה"כ אהבתי אותו, אבל… מעבר לכל הביקורות שנאמרו כאן… אם אני פשוט משווה את ההרגשה שלי ביציאה מהקולנוע אתמול להרגשה שלי לפני שנה כשיצאתי מרטטוי, או כשיצאתי ממשפחת סופר על – פשוט לא נהניתי מהסרט הזה כמו שנהניתי משני קודמיו (אני מסרב להתייחס ל"מכוניות". לא היה סרט כזה). וולי היה חמוד. מאוד חמוד. *נורא* חמוד. אבל קשה לי להיקשר לדמות כזו כמו שאני יכול לדמויות שהן, אולי, קצת פחות מושלמות אבל יותר אנושיות. מה שבאמת חסר לי היה קונפליקט. לכל הדמויות היה ברור בכל רגע מה הדבר הנכון לעשות, וזה הפך את הסיפור לפחות מעניין בעיני. גם הדרך בה הועבר המסר הפוליטי לא השתלב לי כל כך טוב עם הסרט. עם כל הכבוד, פרד ווילארד בחיקוי סטייל סנ"ל של הנשיא בוש זה משהו שהייתי מצפה למצוא אולי בסרט של מיק ג'אדג' (שכבר עשה סאטירה הרבה יותר נוקבת ואפלה על אותו נושא) ולא בסרט של פיקסאר. סוג ההומור שלהם אמור להיות מתוחכם יותר.
מה כ''כ רע במכוניות?
'מכוניות' לא *רע* - הוא פשוט רע בסטנדרטים של פיקסאר
http://www.fisheye.co.il/cars
ה''ארון'' של וול-E
אהבתי את הרעיון שלך לגבי ה"ארון", יכול להיות שזו באמת היתה הכוונה.
בעניין ההקרנה, אני הייתי באולם 6, אבל יש לי תחושה שלהרבה אולמות בפלאנט (אם לא לכולם) יש מקרן דיגיטלי בנוסף למקרן פילם . האם אני טועה? גם כאן, העפתי מבט לחדר ההקרנה, ואני די בטוח שראיתי שם את מקרן הפילם הגדול שאנחנו מכירים. ואם זה אכן המצב, בעצם אין סיבה שהם יצטרכו גם עותקי פילם לסרט שקל להם יותר לקבל עותקים דיגיטליים שלו, לא?
ולגבי היחס של גלובוס לעומת זה של ת.י., הרי זה כבר ידוע… ואותי זה ממש לא משעשע.
בפלאנט בר''ג, שם ראיתי את הסרט
הסרט הוקרן מפילם, אבל הסיבה היחידה שאני יודע את זה היא הטריילר השרוט שהוקרן לפני. מרגע שעלה העותק של "וול E" (כולל הסרטון הקצר) ההקרנה (באולם 4 הגדול למדי) היתה מצוחצחת לכל אורכה. כך שיתכן מאד שגם בפלאנט החיפאי זו פשוט היתה הקרנת פילם טובה מאד.
אגב, לאחר שראיתי את "איירון מן" בהקרנה דיגיטלית בסינמה סיטי אני יכול לומר שבמידה ועותק הפילם שמור היטב אין כל הבדל בין הקרנת פילם להקרנה דיגיטלית, וקשה מאד להבחין בהבדל. אחת הדרכים להבחין היא באמצעות כותרות התרגום: האם הן היו צרובות כנהוג בעותקי פילם, או שהן הזכירו יותר תרגום טלוויזיוני, ואז מדובר בהקרנה דיגיטלית.
בפלאנט בחיפה, שם ראיתי את הסרט
הכתוביות אכן הזכירו תרגום טלוויזיוני, ולא היו צרובות, מה שמזכיר לי שהנראות שלהן אכן היתה מצויינת, הן היו גדולות וברורות (אם כי את המילה rogue במשפט rogue robots תרגמו לא נכון, לא זוכר כרגע מה היה התרגום). חוץ מזה, שים לב למה שאמרתי – בהקרנה מפילם יש את ה"עיגול" ההוא שקופץ בצד ימין למעלה ממש לפני מעבר סצנה, ובד"כ כשעוברים סצנה החיתוך לא מושלם לחלוטין, והסאונד טיפה קופץ. זה זניח, אבל זה מה שקורה בפילם. בהקרנה שאני הייתי בה, כל אלו לא היו.
נכון, תודה!
בגרסא המדובבת תרגמו את זה ל"רובוטים נוכלים"
זה אולי לא נשמע משהו אבל לפחות שומר על המשמעות המקורית
נכון, תודה!
נוכל הוא התרגום הנכון לrogue בצורת ה-Noun, אבל זה לא המקרה בצירוף rogue robots.
בצורת ה-Adjective, לדעתי התרגום הנכון היה "רובוטים ללא שליטה".
נכון, תודה!
רובוטים פורעים.
זה גורם לי לחשוב על robots gone wild
והתגובה שלך מזכירה לי
למה פורנו רובוטים הוא תמיד כזה קצר:
http://www.flickr.com/photos/liyaophir/2641370707/
הממ, יכול להיות שאתה צודק,
אבל נדמה לי שהשתמשו בשני הביטויים – גם "נוכלים" וגם "נבלים".
נו, אין ברירה, נצטרך לראות שוב.
בדיבוב זה ''רובוטים נבלים''. יותר טוב, אבל עדיין לא משהו.
ואני ראיתי את הסרט אתמול
ביס פלאנט בחיפה באולם 15. ואני לא אחד להבדיל בין סוגים שונים של הקרנות, אבל לא היו בכלל טריילרים לפני ואיכות ההקרנה הייתה הרבה יותר טובה מכרגיל (אז… דיגיטלי, אני מניח?).
חוץ מזה, באמת סרט חמוד ומופלא. בלי בדיחות קורעות, בלי רגעים שהוציאו ממני קריאות "זה גאוני!", בלי דיבורים- וול-E הצליח להיות אחד הסרטים הכי מרגשים וחמודים שראיתי בשנים האחרונות (ותמונה חמודה של וול-E עצמו כבר נמצאת ברקע של האמפי שלי).
הדבר היחיד שהציק היה בעיית התרגום שהזכירו פה. הייתי מעדיף שיקרינו את הסרט בלי תרגום מאשר לסבול את הטיפשות הזאת כל 5 שניות.
יופי, עכשיו עוד יותר עצוב לי.
אישור דיגיטלי
ישר מפי המוקי גרדינגר, מנהל תיאטראות ישראל: אכן, 'וול-E' מוקרן ביס פלאנט חיפה מעותק דיגיטלי. בקומפלקס יש ארבעה מקרנים דיגיטליים. ביס פלאנט רמת גן יש שלושה.
וכדי להעמיד דברים על דיוקם:
יש בפלאנט 'וול אי' דיגיטלי, אבל לצידו מוקרנים בחלק מהאולמות גם עותקי פילם.
בפלאנט של ר''ג הסרט מוקרן מפילם
אומנם באיכות הקרנה מעולה, אבל פילם.
וכיון שעותק הגרסה האנגלית מוקרן רק על מסך אחד, ולא על כמה במקביל, הרי שאין דרך לראות את הגרסה האנגלית של הסרט בר"ג בעותק דיגיטלי.
תמהני באיזה אולמות בר"ג יש מקרנים דיגיטליים, ובאיזה סרטים נעשה בהם שימוש.
איך סטיבי ג'ובס קשור לפיקסאר?
אני לא בטוח שזה נכון, אבל ידידי לצפייה אמר שסטיבי הוא כמה אחוזים טובים מפיקסאר ודיסני, זה נכון?
זו הסיבה לכל הפרסומות הסמויות לחברה?
זה לגמרי נכון
סטיב ג'ובס הוא למעשה זה שהקים את פיקסאר, כשקנה את חטיבת האנימציה הממוחשבת של לוקאספילם והפך אותה לחברה עצמאית. הוא היה מנכ"ל החברה הרבה זמן, ועכשיו, אחרי שהיא התאחדה עם דיסני, מחזיק בנתח מניות שמן.
זה לגמרי נכון
הוא בעצמו רק ניהל את פיקסאר או שהוא היה שותף ליצירה?
איזה סרטים יצאו בזמנו?
''זמנו'' הוא כל הזמן
הוא מינכ"ל את החברה מהקמתה ועד המיזוג עם דיסני, אבל ככל שהבנתי, הניהול שלו היה אדמיניסטרטיבי בלבד כל הזמן הזה, והוא לא התערב בתהליך היצירה.
הוא קנה אותה ב86'
והפך אותה לחברה עצמאית הנושאת את השם פיקסר, כך שכל הסרטים המלאים שלהם הופקו תחתיו
ומופיע בתודות בסוף הסרט.
לא שהייתי שמה לב, הייתי עסוקה בלהתלהב מהציורים, זה מישהו אחר בקהל שהתלהב לגלות את זה והודיע על כך לכל הנוכחים…
איך סטיבי ג'ובס קשור לפיקסאר?
היה 100% מפיקסאר לפני ההנפקה, אחרי ההנפקה (1995) 70%.
אחרי שדיסני "קנו" את פיקסאר (2006) – ג'ובס הוא בעל המניות הפרטי הגדול בדיסני – משהו בסביבות 4-7% מדיסני.
דרך אגב, מבין הסרטים של פיקסאר – באג לייף הוא למעשה סרט ביאוגרפי על ג'ובס…
אגב, אחד המרכיבים שהופכים את הסרט לכל כך מוצלח הוא פס הקול שלו
החיבור הכמעט בלתי אפשרי, שעובד כל כך טוב, בין שירי שני השירים שוולי שומע שוב שוב מתוך "הלו דולי!", מחזמר לא מוצלח במיוחד, שהשיר "לבש את בגדי יום א' שלך" פותח את הסרט, ומילותיו הראשונות – פשוט לא להאמין – קולעות בול לנושא הסרט, גיבור קטן ומסכן שמת לצאת אל היקום, אל ההרפתקה של חייו (השיר המקורי מדבר על שני בחורים שמתים לצאת מהעיירה שלהם להרפתקה בעיר הגדולה, ולנשק בחורה). ממש קשה להאמין עד כמה החיבור בין מחזמר שעלילתו מתרחשת בתקופה רומנטית וטרום טכנולוגית במאה ה-19 מתאים לסרט שעלילתו מתרחשת 700 ומשהו שנים בעתיד עגמומי וקודר.
וכל זה עוד לפני שדיברנו על פס הקול היפיפה של תומס ניומן ושיר הסיום של פיטר גבריאל.
"וול E" הוא לא רק סרט מעולה, הוא גם פסקול נפלא, וזה חשוב ובולט במיוחד בסרט שכמות הדיאלוגים בו היא מועטה במיוחד.
אני דווקא ממש לא התלהבתי מהפס-קול..
של הסרט. הוא לא היה שובה כמו הפס-קול היפיפה באמת של רטטוי – היצירה הכי טובה מבית פיקסאר.
אם תשאלו אותי, הפסקול הטוב ביותר של פיקסאר
הוא של "מוצאים את נמו", שגם אותו הלחין תומס ניומן (המלחין של "וול-י").
*מחכה ליום שבו אוכל לקפוץ לחיפה לראות את הסרט*
הפסקול הכי טוב לדעתי- של רטטוי
המגינה הכי טובה- מנגינת הפתיחה של מפלצות בע"מ.
זו לא הגזמה. הסרט פונה אל המכנה (הלא נמוך) המשותף, זה הכל.
כידוע לכולם, האחוזים בעגבניות אינם מעידים על איכות הסרט או אפילו על עד כמה אנשים חשבו שהוא איכותי, אלא על כמה אנשים חושבים שהסרט הוא פסדר ומעלה.
מהאחוזים הגבוהים אפשר רק ללמוד שכמעט כולם לא חשבו שזה סרט רקוב. זה שהסרט מוצלח במילוי הציפיות של הקהל הרחב ביותר, לא אומר שמישהו חשב שזה הסרט הטוב ביותר, אלא שהסרט קולע לטעמם של הכי הרבה אנשים.
שים לב שדווקא סרטים שנחשבים איכותיים, אלה שיש להם אמירות שנאמרות בבוטות ובלי חשבון או בלי חנופה לקהל, מקבלים שם אחוזים מאוד לא מרשימים. כשבאמת מנענעים ספינות (בניגוד לוולי שהולך על הגבול) קל למצוא מישהו שמתעצבן.
אוקיי, אבל לא חסרות ביקורות שמהללות אותו כסרט מושלם
נכון
צודק. מצד שני, גם לרטטוי היו ביקורות כאלה ממבקרים שנחשבים "איכותיים" וגם אז לא הבנתי על מה ולמה המהומה. תופעה דומה ניתן לראות גם בתחומים אחרים ולא רק בקולנוע (למשל ביקורות ה-10/10 שקיבל משחק המחשב המעולה אך מאוד פגום GTAIV).
רוב המבקרים פשוט לא יודעים איך לכתוב ביקורת קולנוע. הם לא מסוגלים להפריד בין הפרמטר "נהנתי/לא נהנתי" לבין כתיבת ביקורת ונתינת אינפורמציה אובייקטיבית, מקיפה ומנתחת (עד כמה שניתן) על הסרט עצמו. זו הסיבה שאני חושב שהרוב המוחלט של ביקורות הסרטים הוא חסר ערך.
לא אכפת לי אם אנשים אחרים נהנו או לא (או כמה נהנו וכמה לא). לא אכפת לי אם היית במצב רוח טוב או רע או עם ציפיות נמוכות, ביום שבו נכנסת לראות את רובוטריקים 3: "מלחמת המטושטשים". אתה (מבקר הקולנוע, לא אתה אנטרקס) מאוד לא מעניין אותי. אני קורא בשביל ללמוד עוד משהו על קולנוע, על הנושאים בו הוא עוסק, על מבנה הסרט או על יוצריו. אין לך מה להגיד בנושאים האלה ואתה פה בשביל לספר לחבר'ה על החוויות שלך? אל תכתוב ביקורת קולנוע (או לפחות שמור אותה לבלוג האישי שלך ואל תפרסם אותה כביקורת קולנוע מקצועית באתר/עיתון נחשב).
לא נכון!
כל ביקורת קולנוע (או ביקורת אמנות, לצורך הענין) תלויה קודם כל בטעמו של המבקר. יתכן שהטעם הזה מבוסס על הרבה שנות ניסיון שאין לאחרים, אבל ביקורת היא בהחלט ענין תלוי טעם, ובכל זאת יש לביקורת ערך רב: אם המבקר יודע משהו על קולנוע הוא גם ינתח את הסיבות להנאתו מהסרט ויעניק איזשהו צוהר לידע שצבר. יותר מכך: מי שעוקב לאורך זמן אחר ביקורותיו של מישהו יוכל למקם את עצמו על הסקאלה בנוגע למבקרים מסוימים ולקבל מדד כלשהו על הנאתו הפוטנציאלית מסרט עתידי מסוים.
כן נכון! :-)
לא מסכים. תלויה, כן. קודם כל תלויה, זה לא!
דוגמא קיצונית להבהרת הנקודה: ביקורת שלילית על סרט מז'אנר מסוים, רק בגלל שהמבקר שונא את הז'אנר הזה, היא לא ביקורת קולנוע מקצועית ואסור שהיא תתימר להיות כזאת. (המבקר מוזמן לספר לנו על החוויות שלו ועל דעותיו, אבל שלא יתימר שזה ביקורת קולנוע)
זאת אומרת, אני מסכים שאין מנוס מכך שטעם אישי הוא חלק בלתי נפרד מכל ביקורת, אבל אין לה *מקום מרכזי* בביקורת קולנוע *מקצועית*. יותר מידי ביקורות עוסקות בחוויה האישית של המבקר בבית הקולנוע, בלי להעביר אינפורמציה אמיתית על הסרט.
יש מבקרי קולנוע שאני מצליח להבין מהם אם אני אהנה מהסרט או לא, בלי קשר לעובדה אם הם נהנו ממנו או לא. לעומתם יש כאלה שמדברים יותר על עולמם הפנימי ועל הרעיונות שלהם עצמם מאשר שהם מדברים על הסרט ועל רעיונותיו של היוצר.
קראתי איזו "ביקורת קולנוע" שלילית על הסרט וול-E, שנבעה מכך שהמבקר שנא את המסרים של הסרט (למרות שהוא מאוד העריך לחיוב, אבל רק באיזו שורה שתיים, את ה-Craft של הסרט). זו לא ביקורת קולנוע, אלא סתם הבעת דעה על הרעיונות שמאחורי הסרט.
כמובן שבעידן הבלוגים, בו כל זב חוטם הוא מבקר קולנוע, אין מנוס מלהיות יותר סלחניים ולדרוש פחות מקצועיות.
"הסרט לא הצחיק אותי" זו לא ביקורת קולנוע. "הסרט משתמש בהמון הומור סלפסטיק" זו כן ביקורת קולנוע.
יש לי רושם שאנו אומרים את אותו הדבר במילים אחרות.
לא נכון. אתה מתרשם שאמרנו בצורה שונה את אותו הדבר.
האמת היא שאתה צודק.
ראיתי ביקורת שקטלה את 'וול-E', רק בגלל המוצרים הנלווים של הסרט. הוא טען שזה נוגד את כל הערכים שעליהם הוא מבוסס והופך אותם לחסרי תועלת.
האמת היא שאתה צודק.
שזו ביקורת לגיטימית לגמרי (ואני אפילו מסכים במידה מסוימת), אבל זו ביקורת על תעשיית הקולנוע או על יוצרי קולנוע או וואטאבר. זה לא מה שקוראים לו (או לפחות לא מה שאני אישית קורא לו) "ביקורת קולנוע".
המנגנון של עגבניות רקובות בעייתי בעיניי
בחלוקה דיכוטומית של כל ביקורת לתוצאה של "רקוב" או "טרי", יוצא שסרט קונטרוברסאלי שהוא הסרט הכי טוב אי פעם בעיני אלה שכן אהבו אותו, אבל לא משהו בעיני אלה שלא, יהיה פחות טרי מסרט שמרצה את כולם והוא טוב ונחמד אבל לא מזעזע את אמות הספים. אם נתייחס בתור קנה מידה לציונים בימד"ב, בסרטים שנחשבים ל"טריים" (שניהם יכולים תיאורטית לקבל 100% בעגבניות) יש הבדל ע-צ-ו-ם בין סרט שקיבל ציון 7.0 לכזה שקיבל 8.0.
המנגנון של עגבניות רקובות בעייתי בעיניי
המנגנון בעייתי אם מיחסים לו משמעות שאין לו. האתר מסביר מה משמעות המספר ולא מתימר לכך שיש לו משמעות אחרת.
המנגנון של עגבניות רקובות רקוב!
ועגבנייתי!
ההישג הסטטיסטי היותר משמעותי של הסרט
הוא לא ה-97% בעגבניות, אלא הדירוג שלו בימד"ב (שגם הוא, כמובן, רחוק מלהיות דירוג מושלם או מדד פופולריות אובייקטיבי).
מה שאמרת על עגבניות הוא נכון, כמובן, אבל במקרה הזה לא חסרים אנשים שבאמת חושבים שהסרט הוא יצירת מופת.
לדעתי בוטות היא חסרון ולא מעלה
ולכך אביא שתי סיבות.
בדרך כלל כשאנו מנסים להביא דעה, במיוחד בנושא שמוערך ע"י כחשוב המטרה היא לא רק לשכנע את המשוכנעים אלא לתת נקודת מבט לאלא שדעתם שונה. בוטות שיוצרת אנטאגוניזם עד כדי כך שאנשים שונאים את הסרט די מפספסת את המטרה הזאת.
סיבה נוספת היא שבוטות מאוד קל להשיג. הרבה יותר קל מאשר להעביר נקודה בעדינות ותחכום. לא צריך להיות גאון גדול כדי לצפות מה יזעזע, אבל להעביר את אותו המסר בצורה שתייצר אהדה – עניין שונה.
-האשף הדגול
לדעתי בוטות היא חסרון ולא מעלה
מה שמזעזע את א', מצחיק את ב'. מה שהוא ביקורת חברתית פושרת עבור ג', הוא עשיית דווקא וחתירה תחת אושיות החברה עבור ד'.
סרט שמעביר נקודה בעדינות ותחכום זה נפלא לפעמים, אבל ממש לא הייתי רוצה שכל הסרטים יהיו כאלה (ואני גם לא חושב שדווקא הסרטים שהם כן כאלה, הם תמיד הסרטים הטובים יותר). אני לא רואה שום סיבה שבעולם למה סרט קולנוע חייב לרצות את כולם או למה היוצר צריך לחשוש מיצירת (שומו שמים) אנטגוניזם בקרב חלק מסוים מהאוכולוסיה.
בוטות היא לא חסרון ולא מעלה. היא כלי. כמו בכל כלי אחר, לפעמים משתמשים בכלי הזה כמו שצריך ולפעמים באופן סתמי ומיותר.
יצירת אומנות איננה קמפיין בחירות, גם אם יש בה הבעת עמדה. התפקיד שלה הוא לא (רק או בעיקר) רייטינג ואין שום סיבה שמה שיעסיק את היותר זה איך להגיע אל המספר הגדול ביותר של לבבות אנשים. לא חסרים סרטים שהבוטות שבהם, איננה חסרון (בוטות גם יכולה להיות מתוחכמת).
אהם, פחות או יותר מש''א.
אני חושבת שהסרט הזה טוב יותר אפילו ממשפחת סופר על
המתכון לסרט טוב של פיקסאר הוא:
* רעיון מקורי שפותח ל-
* עלילה מעניינת, שונה ובלתי צפויה.
* אוסף של דמויות צבעוניות ומקוריות.
* בדיחות משעשעות ומעלה, רצוי שיהיו מתוחכמות. גם אם הסרט לא מתיימר להיות קומדיה, פשוט לצמצם את מספרן.
לפי דעתי לוול – E יש את כול הקריטריונים. להבדיל ממשפחת סופר על, שלדעתי האישית מפסידים קצת נקודות בתחום העלילה. העלילה הייתה קצת צפיוה ושבלונית לטעמי. ושוב, אני לא אומרת שזה היה סרט לא טוב, נהפוך הוא, הוא היה מעולה!
כך גם למשל הסרטים המעולים שנהנתי מהם מ א ו ד: 'מוצאים את נמו' 'מפלצות בע"מ' 'מכוניות', רעיונות מקוריים [במיוחד של המפלצות], שורה של דמויות צבעוניות ומשעשעות, בדיחות מצחיקות ביותר – אבל, ברגע שהגענו אל הסוויצ' הקטן שאחרי ההתחלה, הסוף ידוע מראש. אוכל לציין להגנתם שהיה מאוד מעניין לראות איך יגיעו אליו.
אבל בוול E לא חסרה עלילה, ובגלל שהוא לא קומי [כמו משפחת סופר על], לא הפריע שהבדיחות הצתמצמו, פשוט קיבלנו את היותו לא קומי.
אני חושבת שהסרט הזה טוב יותר אפילו ממשפחת סופר על
יבוא יום (אני מקווה שבקרוב) בו ליוצרי סרטי ה-CGI יהיה סוויצ' בראש והם יבינו את אינסוף האפשרויות שהמדיום הזה מאפשר להם. סיפורים נטו, לקהל מבוגר, בלי דגש על שטיקים, אפקטים, בדיחות לילדים או יצורים חמודים. להתחיל להשתמש בכלים על מנת ליצור קולנוע אמיתי.
הטכנולוגיה (לדעתי) כבר מאפשרת את זה (כנראה עדיין אנו ממתינים לצמצום עלויות הפקה).
תור הזהב ויצירות המופת של ה-CGI עוד לפנינו ומה שראינו עד עכשיו זה לא הרבה יותר מניסויי כלים.
אני חושבת שהסרט הזה טוב יותר אפילו ממשפחת סופר על
אבל הסרטים האילו לא מיועדים במקור לילדים?
בעצם אתה מחכה לבואו של ז'אנר סרטי אנימציה למבוגרים.
גם אני.
אני חושבת שהסרט הזה טוב יותר אפילו ממשפחת סופר על
לא סתם למבוגרים. למבוגרים רציניים! :-)
ביאוולף הוא צעד אחד לכיוון עליו אני מדבר, אבל זה עדיין רחוק מאוד (הסרט עדיין הסתמך יותר מידי על אפקטים ושטיקים ועל הצורך לדחוף לצופה חפצים חדים בין העיניים בגלל התלת מימד).
כמו בתחילת דרכו של הסרט המדבר, המדיום נמצא בשלב של ההתלהבות מהכלים במקום השימוש האומנותי בהם.
אני חושבת שהסרט הזה טוב יותר אפילו ממשפחת סופר על
God Emperor – Leto II == מנשנש מה-Laptop.
אני חושבת שהסרט הזה טוב יותר אפילו ממשפחת סופר על
לא חסרים סרטי אנימציה למבוגרים. בפרט, סרטי אנימה למבוגרים (ואין הכוונה לסרטים למבוגרים בלבד) לא חסרים. רק האנימציה הממוחשבת מקרטעת מאחור בתחום הזה.
אני כ''כ מסכים איתך, שפשוט אין לי מה להוסיף. :)
אני מסכים איתך בהחלט.
לדעתי סרטי אנימציה הם עתיד הקולנוע. מדיום שהוא קולנוע נטו, שמאפשר ליוצר שלו להשתולל ללא הגבלה. כמה חבל שלא הרבה קולטים את זה.
אני מסכים איתך בהחלט.
נראה לי שכן קולטים את זה, אבל עלויות ההפקה עדיין כל כך גבוהות שהאולפנים עדיין הולכים על בטוח (דברים שסביר שיצליחו בקופות). יצירת סרטים לכל המשפחה, עם נוסחאות דיסני/פיקסר בדוקות.
כמה הייתי משלם על מנת לראות את "מוזיקת דם" של גרג בר או את מלחמת-העולמות-לא-שפילברג (עפ"י הספר המקורי בתקופה המקורית ו/או עם הפסקול המפורסם ההוא) ועוד רבים אחרים, עשויים כהלכה ב-CGI נטו…
למה CGI נטו ולא כסרטים מצולמים? אז ככה. הבעיה עם השילוב בין CGI לצילום היא הבעיות בקומפוזיציה. כל המסכים הירוקים האלה. ה"הדבקה" דורשת המון טריקים ומשחקי תאורה וזה אף פעם לא נראה לגמרי שייך אחד לשני (אפילו בסרטים הטובים ביותר ובטח ובטח שבדרעקים של לוקס וחברים).
זה לא מקרי שה-CGI נכנס בד"כ בסצינות תזזיתיות שמתרחשים בהן המון דברים והמון אפקטים. חוץ מזה ש-CGI מאפשר את האפקטים הללו, האפקטים והבלגן עוזרים להסיח את דעתו של הצופה מחוסר ההתאמות והפגיעה בסיספונד. CGI נטו יציג סביבה קוהרנטית אחת, בה היוצר יכול להרגע ולהציג את הדברים לאט לאט, בלי שאזם ובלי כל הזבנגים האלה.
אני מסכים איתך בהחלט.
עוד סיבה אחת:
הטכנולוגיה עדיין לא 100% בשלה להציג בני אדם בצורה לגמרי משכנעת. אפילו ב-beowulf (ולפניו FF) יש עדיין המון בעיות קטנות.
נראה לי שתוך חמש שנים עד עשור, הכל יהיה בסדר.
מסכים איתך במאה אחוז.
וול E מתעלה על משפחת סופר על מכל הבחינות (אבל רק בממש קצת בכל בחינה XD).
למרות שמוצאים את נמו הוא בין הסרטי פיקסאר האהובים עליי, אני לא חושב שהרעיון שלו מקורי. מה שעושה אותו זה שהוא סרט קומדיה נטו, והוא מצחיק. מאוד. מאוד.
לגבי מפלצות, מסכים. ואני לא בטוח שוול E יותר טוב. רק הזמן יידע לספר.
אה וחוץ מזה אני חייב לציין
שבתמונה בצד כשנכנסים לביקורות איב זה בערך הדבר הכי חמוד בעולם.
בתחילת הסרט...
יש סרטון קצר של פיקסר?
יש..יש
אפילו מישהוו לינקק כאן באתר אליו.
(אני, דרך אגב, עוד לא ראיתי אותו).
שאלה – האם גם הסרט הקצר הזה (כמו כל שאר אלו של פיקסאר) שווה את כל סכום הכרטיס?
הסרטון הוא 'פרסטו',
על קרב בין קוסם והארנב שלו. הוא מאוד חמוד ומצחיק, אם כי אני לא יודע אם הייתי אומר שהוא שווה בפני עצמו את מחיר הכרטיס. זה לא אחד מהסרטונים הגאוניים באמת שפיקסאר עשו, כמו 'אל הציפורים' או 'המשחק של ג'רי'.
אני באופן אישי גם אהבתי את 'lifted'
אבל גם הסרטון הזה אגב, מקסים.
ואאל''ט היה פרק של באגס באני שבו הוא נלחם עם קוסם
http://www.youtube.com/watch?v=HZaBSruTf48
ארנב שמוציא קוסם מהכובע קטן על באגס. הוא ארנב ששולף את עצמו מהכובע!
על טעם וריח אין להתווכח
ובכל זאת, אתה מלין על חוסר בדיאלוגים ואני אומר – מי אמר שדיאלוגים צריכים להיות דווקא במילים?
על טעם וריח אין להתווכח
…או הפעם ה-95 ש-EVE צעקה "Waaal-EEE". מה הקטע באמת עם זה שקוראים לה "איב", אבל וולי מתעקש להוסיף את ה"EV-A"?
כי הוא מושך הברות
באופן דומה (סוג של
), בסוף הסרט יש קטע קצר שבו וול-אי שואל את הרובוט המנקה איך קוראים לו. הרובוט עונה ב"מו" חותך וחד. וול-אי חוזר אחריו "מווו", והרובוט, שחשוב לו כנראה מבטא הסטקטו של שמו, עונה ב"מו!" פוסקני.
וואלה, לא חשבתי על זה. תודה :)
מה??
בכל הביקורות בארץ שנתקלתי כתבו "איב" בעוד אני די בטוחה שצריך לכתוב "אווה" שזה הרבה יותר, אמ, שם קיים?
השם שלה הוא איב. המבקרים קוראים לה בשם, שהוא כאמור איב. סאבי?
השם שלה הוא<לא> איב.
הוא נכתב Eve ונהגה א(E)ווה, אין שום סיבה לקרוא לה איב בעברית חוץ מחשיבה ישראלית קלוקלת
לא מדויק, עד כמה שזכור לי.
קוראים לה איב, אבל וול-E לא מסוגל לבטא את זה, ומושך את ההברה האחרונה. הוא קורא לה *בטעות* אווה.
היא קוראת לעצמה איב. מכאן, ניתן להניח בקלות ששמה הוא איב.
חוצמזה שקוראים EVE כאיב, למרות שזה לא אינטואיטיבי (כמו ש-VIBE קוראים ו(A)ייב ולא ויב(E)ה).זאת לא חשיבה ישראלית קלוקלת, ככה זה באנגלית.
עכשיו, אם את מתכוונת לתרגום השם שלה, זה משהו אחר לגמרי.
לפני איזה סרט היה המשחק של גארי?
אגב אני הכי אוהב את להקה של איש אחד (גגה קוראים לסה?)
אני זוכר שהוא צורף לקלטת הוידאו של ''באג לייף'',
אך לא לעותק הקולנועי עצמו.
ייתכן ואני טועה, אשמח לתיקונים :)
והסרטון אכן נקרא "One Man Band", נדמה לי שהוא הופיע לפני "מכוניות".
חזרתי הרגע מהפלאנט.
האם זו יצירת מופת? לדעתי, בהחלט כן. האם היא מושלמת? לא.
אבל בניגוד למנטפקים או למבקרים שטוענים שעירוב בני האדם הוא בעיה עלילתית בסרט (או שכאילו מדובר בעלילת משנה[1]), אין לי שום בעיה עם התסריט. אני לא הייתי משנה שום כלום ברמה העלילתית בסרט. הקצב מושלם (איטיות נפלאה באקספוזיציה ובית משוגעים של רובוטים בהמשך – תענוג).
הבעיה היחידה לדעתי, היא בעיה חזותית. הבעיה היא במחלקה של פיקסר שמימשה את המראה של בני האדם בסרט הזה, בדיוק כמו שהיא מימשה אותו בסרטים הקודמים של פיקסר. ה"מצוירות" של בני האדם עובדת בסרטים אחרים של פיקסר, אבל כאן זה פשוט לא עובד.
לכל שאר הסרט יש מראה ריאליסטי (מהסביבות המלוכלכות, החלודות והמזובלות של כדור הארץ ועד לסביבות אורות הניאון המסונטזות של ה-Axiom). לריאליזם יש ביטוי בסביבות, באופן ה"צילום", השימוש ב-particles והתאורה. המראה הזה עקבי, עד שרואים בפעם הראשונה את בני האדם.
הם פשוט נראים כאילו לקחו אותם מסרט אחר והדביקו אותם בסרט הזה. ככה לא נראים בני אדם אמיתיים, וזה לא חשוב עד כמה הם התנוונו, התפנקו או ניתחו את עצמם פלסטית בחלל. חוסר החיספוס הפלסטי היה כל כך בולט (הן בעיצוב המודלים של הדמויות והן באופן התנועה שלהם), עד שהם נראו לא ריאליסטיים אפילו על רקע הסביבה המסונטזת של האקסיום. השימוש בבני אדם מצולמים פגע אף יותר בסיספונד (יש לעין למה להשוות). הניסיון לענות על הקושי של הסיספונד באמצעות הצגת ה"דבולוציה" של בני האדם על מסך המחשב של הקפטיין, לא מספקת את הסחורה.
בסרטים המצועצעים של פיקסר, עיצוב כזה של בני אדם עובד בלי בעיה (רטטוי) והוא החלטה חזותית לגיטימית (קל לסספנד כאשר המראה החזותי, של כל מרכיבי הסרט, קונסיסטנטי). אתה נשאב לעולם אחר שאלה הם החוקים החזותיים שלו. בסרט עם מראה חזותי ריאליסטי כמו של וולי, זה פשוט חורק ומרגיש לא במקום (נראה לי שזה צרם לאנשים, בלי שהם יהיו מודעים לכך שמדובר בכלל בבעיה חזותית, ולכן הם פרשו את זה כבעיה עלילתית).
אם פיקסר יבחרו בריאליזם בסרטים שלהם בעתיד, עליהם לעבוד קשה (וזה באמת אחד הדברים הקשים ביותר לעשות בהצלחה ב-CGI) על הצגה משכנעת של דמויות אנושיות. אחרת, עדיף להמנע משעטנז חזותי ולשמור על הבחירות החזותיות שלהם בעבר (Incredibles, רטטוי וכו').
חוץ מזה, אני חושב שמגיע לסרט כל הצ'פחות על הגב שהוא קיבל בביקורות השונות.
________________
[1] למרות שאני לא יודע איפה בדיוק יש סרט בלי החלק הזה בעלילה. בני האדם, האנושות והאונושיות הם לא שחקני משנה בסיפור הזה. זה לא סרט רק או בעיקר על רובוטים מאוהבים.
הביאור שלך את ההצגה החזותית מפוספס,
מניין לך שהסינטוז של האקסיום הוא-הוא הריאליסטי ואילו של בני האדם דווקא לא? אתה יודע איך נראה עוד שבע מאות שנים?
הויזואליות הגרוטסקית והמוקצנת של בני האדם סביב ריטואל האוכל והנהנתנות פועלת כחלק אינטגרלי מהביקורת של המשורר על תרבות הצריכה, השעבוד לטכנולוגיה ואופי הגרגרנות וההדוניזם של האדם.
אני חושב שדווקא אתה מפספס את העניין
אני חושב ש"אנחנו לא על אותו העמוד". לא אמרתי שום דבר נגד "הגרוטסקיות והמוקצנות של בני האדם סביב ריטואל האוכל והנהנתנות". מובן מאליו שזה חלק אינטגרלי בסרט.
אקסטרהפולציות על העתיד הן ממש לא רלבנטיות לנושא. זה לא משנה מה יקרה בעתיד ועד כמה בני אדם יהיו שמנים, צרכניים, מסונטזים, מנוונים וגרוטסקים, הם לא יראו ככה, בדיוק כמו שלא משנה מה בני אדם יעשו לעצמם, הם אף פעם לא יראו דו מימדיים ועם קוי מתאר כמו באגס באני. כשדיברתי על סגנן חזותי, ממש לא דיברתי על אם בני האדם מוצגים שמנים, רזים או גרוטסקיים.
אני לא יכול לענות לך על השאלה "מנין לי". אני חושב שאנשי מקצוע של CGI היו מסכימים עם התאור שלי או מבינים על מה אני מדבר. אני חושב שזה מספיק בולט לעין ההבדל בין סגנון ריאליסטי לבין סגנון ששואב את האספקטים החזותיים שלו מסרטים מצוירים. הייתי יכול להמשיך לדבר על שימוש ב-Shaders ועוד, אבל זה לא המקום.
אפשר היה להציג בני אדם גרוטסקיים ומוקצנים בצורה ריאליסטית ולא כמו דמויות מצוירות מ"משפחת סופר על" עם תוספת שומן. הצגתם באופן זה בתוך סביבות ריאליסטיות (יוצרי הסרט גם הודו שזה בדיוק מה שהם שאפו אליו, אחרי שהם עשו זאת עם מים ב"נמו") היא טעות של היוצרים, לדעתי. זה כל מה שאמרתי. הם שינו סגנון חזותי במקום אחד, בלי לעדכן את כל מרכיבי העולם אותו יצרו.
צפה שוב ב-Incredibles, רטטוי, הסרט הקצר עם הקוסם והארנב או בסרטים אחרים של פיקסר ותראה את התופעה הבאה: המראה של בני האדם קונסיסטנטי בין סרט לסרט (ואני לא מדבר על כמה הם שמנים, צרכניים או מה אורך השפם שלהם), בעוד המראה של הסביבות שונה לחלוטין ב-Wall*E (סגנון ריאליסטי) בהשוואה לסרטים האחרים (שהם תמידToons inspired).
שלא לדבר על זה
שלכולם היו נמשים חמודים על האף. אני חושבת שבכוונה איירו אותם בצורה לא ראליסטית, וגם אני חושבת שזה פגע בסרט, שאחרת היה יצירת מופת אמיתית.
אכן
גם אני חושב שהם היו מודעים לכך (הם בכל זאת אנשי מקצוע ורואים/יודעים מה שהם עושים) אבל המילה "בכוונה" לא נראת לי מדויקת. נראה לי שכן היתה שאיפה כנה לריאליזם וניתוק מהמסורת המצועצעת של פיקסר, אבל בכל זאת היתה פשרה מודעת של היוצר מול אילוצי המציאות (אילוצים מסחריים וחוסר הרצון לנענע יותר מידי את המכונה המשומנת היטב של פיקסר).
אבל אם הבחירה הזו היא פשרה מודעת, זה מילא. זה שהם בחרו בכיוון הזה ובחרו גם להציג בני אדם מצולמים, בסרט בו מוצגים בני אדם בצורה מצועצעת כל כך, זו כבר שטות חזותית חובבנית למדי מצידם. חבל.
אכן
נ.ב.
אם עדיין לא אמרתי, אז: MO שולט!!!111
או.קי, הבנתי את הבעיה שלך.
אבל שוב, אני חושב שההצגה הסוריאליסטית של בני האדם הייתה הכרחית בסרט.
יש אמירה של היוצר, "חבר'ה, שימו לב איך נראה עוד שנים מספר. זה לא הגיוני, זה לא אנושי, זה לא אנחנו, למעשה, זה לא אמיתי".
לכן, אני חולק עליך. היוצרים כן התכוונו להציג דווקא כך את הדמויות.
או.קי, הבנתי את הבעיה שלך.
גם אם רוצים להראות בני אדם באופן (אשתמש במינוח שלך) "סוריאליסטי", אז אין סיבה להראות אותם דווקא בסיגנון הפיקסרי הרגיל של משפחת סופר-על וכו' (עד לרמת התנועה, השימוש בחומרים והנמשים על האף), אלא אם זה פשוט מה שיש להם בו ניסיון בדוק וזה מה שהם יודעים (בינתיים) לעשות עם הכלים שלהם.
נסכים שלא להסכים. אתה רואה בכך בחירה אומנותית מכוונת ואני רואה בכך תוצאה של מכונת הפקה על סרט נע שמאוד קשה להזיז אותה ממסלולה הרגיל. ההבדל בינינו הוא שאתה נותן להם את הקרדיט ואני לא (בעניין זה). אין לי מה להוסיף מעבר לכך.
סיבה אפשרית לבחירה האמנותית הנ''ל:
להבהיר לנו כצופים מי "אמיתי", איפה מוקד ההזדהות שלנו. אנשים (ובעיקר הפנים האנושיות) שואבים קשב, וכאן הם בשוליים, ונראים בהתאם. האם לזה פיקסאר כיוונו? קטונתי. האם זה הסבר אפשרי? בהחלט. האם זה הסבר אפשרי שבאמצעותו אני יכולה ליהנות מהאספקט הזה בסרט ולא לשנוא אותו בכל נימי נפשי? ועוד איך!
הבעיה שלי עם הטיעון שלך, והצורה המאוד לא משתמעת לשתי פנים שבה ניסחת אותו, היא שמהצד שלי, שלא מסכימה איתך, זה נראה מאוד כמו הטיעון "בעצם את חושבת כמוני, את פשוט לא מספיק מבינה / יודעת / חכמה כדי לראות את זה". אתה באמת מתפלא שזה מפריע לי? ולא, האמירה "טוב, אז אולי את כן מבינה, אבל שאר האנשים הם עדיין טיפשים" איכשהו לא משפרת את המצב.
לא צריך להגזים
לא אמרתי שמישהו הוא טיפש, מקסימום אולי לא שם לב לדקויות CGI. לא סיפור גדול.
ההסבר שלך הוא הסבר אפשרי (אבל אני אישית לא משוכנע שזה המצב). לא אמרתי אחרת ולא התימרתי שברשותי האמת המוחלטת (רק דעה).
גם אין לי אחות, דרך אגב.
התנסחות קצת פחות מוחלטת היתה מסייעת בהעברת הנקודות הנ''ל.
חוץ אולי, מאשר בעניין האחות. אני בהחלט מבינה אם יש לך עמדה נחרצת בנושא.
התנסחות קצת פחות מוחלטת היתה מסייעת בהעברת הנקודות הנ''ל.
לא ליחס לי דברים שלא כתבתי ("אנשים הם טפשים", למשל) היה עוזר אף יותר.
אופס.
רנדי ניומן הוא *בן הדוד* של תומס ניומן. יש יותר מדי ניומנים.
בנוסף לכל מה שנאמר, נקודה אחת שמאוד שיעשע אותי
אחת הביקורות השליליות על הסרט שקראתי, השתמשו בדיוק בתאור הזה. מסתבר שהמבקר הרגיש שהוא שילם כסף ליוצרי הסרט והם החליטו לזלזל בו ועלוב בו כתגמול.
אם זה מה שהוא הרגיש וזה מה שהוא לקח איתו ביציאה מסרט כל כך מקסים, אז מגיע לו.
אני לא חושב ש-Wall-E הוא שבלוני מבחינה עלילתית
וגם את העלילה של וואלס עם באשיר יכולת לפטור ב"הצגת מחזות מזעזעים ממלחמה כלשהי" לו רצית.
בסופו של דבר שניהם סרטים מצוינים שאין שום קשר בינם, ומבחינתי שניהם היו יכולים להיות מועמדים לגיטימיים גם לפרס הסרט הטוב ביותר.
לא שבלוני, אבל כן משובלן
Wall-E הוא לא שבלוני, אבל הוא בהחלט משתמש בשבלונות עלילתיות[1] של הז'אנר (סרטי CGI של פיקסר/דרימוורקס לכל המשפחה). למרות זאת, לדעתי, הוא מצליח להיות הרבה יותר מכך.
Wall-E כן מרגיש כמו סרט שעשו בעזרת מתכון מוכן מראש, אבל הוסיפו למתכון הזה, בחוכמה ובעדינות, כמה מרכיבים סודיים שהפכו אותו ליותר מאשר "עוד סרט של פיקסר".
"לעמוד על כתפי…", כשעושים את זה טוב, זה לא תמיד טעם לפגם.
______________
[1] ולא רק עלילתיות.
נטפוק
עוגית, לא אורקית. למרות ששניהם ירוקים.
ביקורת הדיבוב
כרגעיל בסרטים של דיסני ופיקסר, הדיבוב מצוין. אז כן, זאת לא ממש חוכמה בסרט הזה – שבו הדמות היחידה שממש מדברת הרבה הוא הקפטן – אבל, עדיין. כל הרובוטים רובוטיים מאוד, אבל גם בעלי ייחוד, הכל זורם בצורה טבעית, התרגום אמין מאוד, וסופסוף נתן דטנר לא בתפקיד הראשי.
אגב, ל-EVE בעברית קוראים אווה, לא חווה, אלא אם כן פיספסתי לחלוטין.
זה הגיוני,
כי בגרסה האנגלית וול-אי לא מצליח לבטא את השם שלה כמו שצריך וקורא לה אי-ווה. קשה לי לראות איך זה היה עובד בעברית לו היו קוראים לה חווה.
חווה'לה?
חווה'לה זה שם חיבה, ולוול-אי אין סיבה
להוסיף הברה נוספת במקום שלא צריכה להיות. הוא לא מוסיף הברות – הוא רק מאריך הברות קיימות.
אני לא יודע אם זה בציניות, אבל הרצינות שלך הורגת אותי…
''ל-EVE בעברית קוראים אווה, לא חווה''
עמדו לדובב את הסרט עם שימוש בשם "חווה" (או שאף דובבו בפועל ואז דובבו מחדש).
ניתן לשמוע זאת כ-40 שניות מסוף הטריילר העברי (ראה בביקורת של וואינט שמישהו מקודם נתן לה קישור) כאשר הקריין אומר "…קוראים לה חווה".
התהפכו היוצרות
בואו נראה מה היה לנו עד עכשיו…
פעם בשנה יוצא סרט של פיקסאר.
אנשים מתלהבים ומשתפכים מהיכולות המדהימות של פיקסאר בתחום האנימציה.
אנשים מתלהבים כל פעם מחדש מהיכולת של אנשי פיקסאר ליצור סרט לכל המשפחה שגם כתוב היטב, גם מכיל בתוכו מסרים מעניינים וכו'.
וכך כל שנה אנשים מחכים ומצפים לסרט החדש של פיקסאר.
אבל רגע, לא שכחתי משהו?
אההה כן, תמיד לפני הסרט השנתי מופיע סרטון קצר. ובמקרים רבים, לאחר הסרט אנשים מדברים לא פחות על הסרטון הפותח מאשר על הסרט עצמו (מישהו אמר "המשחק של ג'רי"?).
הסרטון לרוב הוא סרטון ללא מילים, אך שנון וחכם בצורה מדהימה. כאשר הדמויות מביעות כל כך הרבה רק באמצעות מחוות והבעות פנים.
אז כנראה שהשנה אמרו בפיקסאר:
"אם הסרטון הזה כל כך מצליח, למה שלא נהפוך אותו להצגה הראשית?"
ומכיוון שבקוסמים של פיקסאר מדובר, זה מצליח להם.
כפי שאני רואה זאת, וול-E הוא המשכו הישיר של "המשחק של ג'רי" ו"for the birds". אלא שהפעם הרחיבו את הקונספט לסרט באורך מלא.
בדומה למרלין אני חושב שהעלילה של בני האדם הנעדרים לא עשויה היטב, ומחווירה לעומת הסצינות של וול-E, איב, והג'וק לבדם.
כדור הארץ העתידי נראה פשוט מרהיב. והחללית נראית כמו משחק מחשב מכוער (אם כי כאן זאת כבר כנראה בחירה עיצובית מכוונת).
עכשיו נשאלת השאלה, אם הסרטון הפותח נהיה ההצגה המרכזית, מה עלה בגורל הסרטון הפותח עצמו?
אהה כאן התשובה פשוטה. על מנת להכין את הסרטון הפותח עושה רושם שפיקסאר הביאו שחקני חיזוק, והביאו את אנשי "לוני טונס" להכין אותו. יותר מכל דבר אחר הזכירו לי הקוסם והארנב את באגס באני ודאפי דאק בסרטים המצויירים של שבת בבוקר.
מה קרה לבני האדם?
אנימציית בני האדם בסרט השאירה אותי עם פה פעור. ב"רטטוי" הם נראים כמעט מושלמים והם מצויירים נהדר. בסרט הזה נראה כאילו לקחו את צוות "כוורת בסרט" לחיזוק עיצוב אנימציית בני האדם.
זה פשוט היה מפחיד. במקום להתקדם, פיקסאר חזרה שוב פעם לשנות אלפיים המוקדמות.
חוץ מזה, הסרט מאוד חמוד ומעורר מחשבה. אני מעדיף את "רטטוי".
אני הבנתי את הפער בין האדם למכונה בסרט באופן שונה...
זה באופן עירוני, האדם הגיע למצב כל כך עגום שמכונה מבטאת רגשות יותר טוב ממנו, כנראה האישו המרכזי בכל סרט של פיקסאר וזה אהבה. כן למרות הכל.
באופן *אירוני*?
כן, טעות הקלדה.
ש-ע-מ-ו-ם
אני לא מבין, אתם בטוחים שאתם לא מדברים על סרטון הפתיחה? כי הסרט עצמו הוא אחד מהסרטים המשעממים ביותר שראיתי. עלילה אינפנטילית, איטית, ומלאת חורים, שאולי יכלה להיות שני סרטונים נחמדים של חמש דקות כל אחד, אבל להפוך אותה לסרט באורך מלא?! ואם כבר מאריכים את הסרטונים האלה, לא כדאי למלא את מה שנשאר בקצת עלילה, פעולה, דינמיקה, סילמות, התרחשות, דמויות מעניינות, הומור… או, לפחות, להפוך את העלילה הזאת לקצת פחות גבינה שווצרית (מבחינת החורים, לא מבחינת הטעם)? פעם דיסני ופיקסאר ידעו לעשות סרטים טובים, שדיברו גם אל ילדים וגם אל מבוגרים, הסרט הזה הוא פשוט שחזור של AI
אין לי רעיון לכותרת
תוכל בבקשה להסביר לי מה איפנטילי בעלילה? כי זו אחת העלילות הפחות אינפנטיליות שראיתי אי פעם בסרט ילדים
העלילה די איטית,אבל רק במידה
ואני לא ראיתי שום חורים בעלילה,תוכל לפרט?
העלילה השאירה אותי מרותקת למסך ולא מצאתי חוסר בעלילה (הייתה לדעתי הרבה,ומקורית) פעולה(לדעתי לא היתה חסרה פעולה), דינמיקה(זה לא אותו הדבר כמו פעולה) , סילמות(מה זה?), התרחשות(זה לא אותו דבר כמו עלילה), דמויות מעניינות(וול-אי ואיב היו דמיות מענינות לדעתי), הומור(זה סרט רציני למדי אבל היו כמה רגעים מצחיקים)
לגבי" דיסני ופיקסאר ידעו לעשות סרטים טובים, שדיברו גם אל ילדים וגם אל מבוגרים" לסרט הזה הלכתי אני,חברה שלי(13)והסייעת שלי (אין לי מושג בת כמה היא אבל היא לפחות בת 30) וכולנו נהנו
ומה זה AI?
כתבה מספר 600
כי סינדרלה זאת דוגמא לדמות עם עומק.
אחד הקטעים העצובים בסרט..
אם הוא היה נגמר כך, אני חושב שלסרט היה יותר עוצמה, אבל זה לא סביר.
בפעם האחרונה (והראשונה),
זה לא הנשיא, זה המנכ"ל של BnL. הפודיום שלו עוצב בדומה לזה של נשיא ארה"ב, אבל זה בערך הקשר הישיר היחיד ביניהם.
בתקופה שהסרט מתרחש בה זה מעמד כמעט זהה.
BNL היא התאגיד שהכל שייך לו, וגם מנהל את העולם. מעין גרסה קפיטליסטית של ברית המועצות הקומוניסטית.
אין לי רעיון לכותרת
"כל הדמויות, כולל הראשיות, עשויות מקרטון (חלקן מקרטון שמן, אבל עדיין בלי שום עומק) העלילה עצמה מונעת על ידי אקראיות מוחלטת, ולא יוצרת שום הזדהות אם אף אחד מהדמויות, אין שם בעצם "טוב" או "רע" בכלל, מצד שני, זה לא שיש שם משהו מורכב במיוחד, סתם מכונות (כולל האנשים)…"
אתה בטוח שקנית כרטיס לסרט שאני ראיתי?
כי שום דבר, אבל שום דבר, ממה שכתבת לא נשמע לי מתאים לסרט שאני ראיתי (כבר פעמיים).
ואם כבר מנטפקים...
למה ווול-אי נוצר חמוד?
ולמה הוא יכול להשמיע קולות?הוא הרי לא תוכנן לקיים מגע כל שהוא עם בני אדם או רובוטים
ואם כבר מנטפקים...
התשובות(עפ"י הסדר): יחסי ציבור ותקשורת עם רובוטים אחרים (וולי לא תמיד היה לבד).
תעשה טובה,
הקפד בבקשה לסמן את תגית הספוילר בתגובות שלך.
תעשה טובה,
אכן. עדיין לא התרגלתי ואני שוכח מידי פעם. אנסה להקפיד.
אבל לא תקפתי את הסרט.
רק ציינתי שאכן, יש בו כמה חורים בתסריט.
אגב, ההסבר שלך לחור הראשון שהזכרתי מצוין.
תודה :-)
לגבי המהירות העל-קולית-
כל סרט קולנוע (אלא אם כן אתה הסרט Gerry) משמיט את ההתרחשויות בהן אין אירועים. קפיצה קדימה בזמן, על מנת לדלג אל מסע שלא קורא בו כלום, זה לא חור בעלילה אלא קולנוע. למה זמן הטיסה והמהירות זה מעניין?
לא מאד משנה
פשוט נדמה לי שאפשר לראות את הבית של WALL-E מכן השיגור (או להיפך). אם כן, אז זה צירוף מקרים טיפה מוגזם. אבל כך או כך, זה לא באמת משנה משהו עבורי. אני נהניתי מהסרט ולא נטפקתי את הסוגייה הנ"ל.
תהייה.
חשבתי על זה וכנראה הדבר הכי אופטימי בסרט הוא שאחרי
700 שנה כדור הארץ רק מלא בפסולת.
סרט נהדר
כמיטב המסורת, נמנעתי ככל האפשר מפרטים אודות העלילה/ עיצוב לפני שצפיתי בסרט, כך שהגעתי ללא ידע על עלילת הסרט (מעבר לתיאור בסיסי לגבי רובוט שמטפל בפסולת על כדוה"א) וללא ציפיות (מעבר לעובדה שמדובר בסרט של פיקסאר, ששמה הולך לפניה).
הסרט נפתח בסרטון משעשע בסגנון הלוני-טונז. מאד מהנה, אם כי לא אהבתי את האופן בו הארנב מצויר. משהו בעיצוב שלו הזכיר לי יותר מדי את Boundin', שאותו ממש לא אהבתי. לא נורא, עדיין כיפי מאד.
הסרט עצמו… סוחף. הוא מעניין לכל אורכו, שופע פרטים קטנים שכדי לשים לב לכולם אני אזדקק למספר צפיות חוזרות ב-DVD (לכשייצא) ואפילו מרגש לפרקים.
בקיצור, פיקסאר יודעים איך לעשות את העבודה.
מה היה קורה אילו
התכוונתי "ביותר", כמובן.
''חרדת הקיטש''. אני מניח.
אנשים לא אוהבים קיטש. ובאמת, תוך כדי כתיבת ההודעה אני מוצא שרוב הקלאסיקות הקונצנזסיאליות הסתיימו בסוף עצוב. או רע.
''חרדת הקיטש''. אני מניח.
שיוך לז'אנר זה עניין חמקמק וקשה להסכים עליו, אבל לדעתי האישית WALL-E איננו סרט מד"ב. הוא משתמש באלמנטים של מד"ב ככלי, אבל יש לו יותר משותף עם התת-ז'אנר שהוא סרטי פיקסר מאשר עם ז'אנר המד"ב (יש לו הרבה יותר משותף עם רטטוי ומשפת סופר-על, מאשר שיש לו עם אודיסאה בחלל, ד"וח מיוחד או Blade-Runner, למשל).
דיון בנושא
(כן, גם שם צריך להיזהר עם ספוילרים)
כתבה מספר 4345
וואלי הוא לא סרט טראגי. נקודה.
הוא לא עושה שום מאמץ להיות סרט טרגי, הגיבור שלו אופטימי וחמוד מראשיתו, ואין שום סיבה מיוחדת שפיקסאר היו עושים לו סוף טראגי. לא תמיד סוף רע הוא איכותי יותר מסוף טוב.
כן, אבל ברב המקרים הוא יותר משפיע על הצופה.
מה ש,במקרה של וואלי,
היה לדעתי הופך סוף כזה ללא יותר ממניפולציה זולה ומיותרת.
אני אגיד את זה עוד פעם אחת ודי
אני אתחי למחוק הודעות מספיילרות אם לא תתחילו לסמן אותם.
אחד מאבות אבותיו הקולנועיים הוא ללא ספק...
צ'ארלי צ'אפלין!
שמות הרובוטים
אז ב- WALL-A, ה-A האחרון אומר Axiom-class? או שזה פשוט רמז לתפקידם העתידי של שרתי הפורטל?
לצערי, מהנסיון שלי עם הדואר של וואלה,
השרת שלהם לא נוהג לפנות את הזבל.
סרט כל כך חמוד
כל כך חמוד ומתוק שכואב בשיניים.
וגם היה מסר חברתי.
:)
איכס
עוד סרט תעמולה של כת אפוקליפסת הסביבה.
אולי אפרט בהמשך, אבל כרגע זהו תמצות טוב של איך שאני רואה את הסרט.
אז אתה רואה אותו לא נכון. בבקשה פרט.
בעיה
כדי לענות לך, אצטרך להמשיך חלק מהטיעונים והרעיונות שהעליתי בדיון על 'ואלס עם באשיר'. אלו כוללים: התנוונות האוריינות/השכלה (Enlightenment) במערב. הפניה לגישות אנטי-מדעיות ואנטי-רציונליות. נושאים פוליטיים (לא מדיני-ישראלי-שמאל-ימין אלא תרבותי-ערכי). הפתילים האלו נמחקו מ'ואלס עם באשיר', ואין לי סיבה להאמין שישפר גורלם כאן. חבל לי להשקיע זמן ומאמץ לנסח תגובה מפורטת רק כדי שתימחה. אם תרצה, אולי אפשר לפתוח דיון פרטי באימייל.
אני כן יכול לומר לך שרציתי לאהוב הסרט. למרות הסתייגויות תוכן, הוא התחיל בצורה טובה והחיזור בין איב לוואל-י היה חמוד ונחמד. אבל הסרט הלך והתדרדר, ההסתייגויות נהפכו לתחושת מיאוס. לקבוע סתם שאני 'רואה אותו לא נכון' – אין לי איך להגיב לכך חוץ מלקבוע באותה סתמיות: לא, אני כן רואה אותו נכון.
אם זה קשור לסרט, זה לא יימחק.
לעומת זאת, הודעות שקובעות עמדה נחרצת לגבי סרט אבל לא מנמקות אותה, בהחלט נוטות להימחק.
במלים אחרות: אנא, נמק. אני, לפחות, אשמח לשמוע.
בר''ת
בשעתו היה דיון על הילד ממפעל השוקולד, ואז כמו עכשיו אני חושב שהוא שגוי לחלוטין – הילד לא מייצג "יצירתיות" אלא בדיוק את מה שגרוע במה שאוהבים לקרוא לו (לדעתי, בדמגוגיה) "קפיטליזם דורסני" – המון כשרון והמון יכולת, אבל אפס מחשבה על מה שאתה עושה לפני שאתה עושה אותו, אפס התחשבות בהשלכות האפשריות, אפס התעניינות בדעתם וגישתם של אחרים ואפס מאופס ומוחלט של "ספקנות" מהסוג שאתה מציין.
גם בוול-אי לא ברור לי איפה אתה רואה את הדברים הללו; הטכנולוגיה לא מוצגת בשום מקום כרעה, רק העובדה שבני האדם בוחרים להשתמש בה כדי לברוח מהתמודדות עם העולם האמיתי. כל הרובוטים בסרט (פרט לאחד או שניים, כמובן) מוצגים בצורה מאוד חיובית. בני האדם עצמם הופכים לחיוביים רק ברגע שבו הם מתחילים להביע ספקנות ורצון ללמוד (הקפטן). אז מה הבעיה, בעצם?
והפרוטגוניסט?
זו שאלת מלכודת?
הפרוטגוניסט הוא וול-י (שגם על הדרך מייצג צדדים מסוימים של האנושיות). לא?
בוא נראה
העובדה שהאנטגוניסט הוא מכונה מוכיחה, לטענתך, שהטכנולוגיה מוצגת בסרט כרעה.
והעובדה שהפרוטגוניסט הוא מכונה…?
פסססט, רד:
כבר התקדמנו מעבר לזה.
זה נסיון לגרום לי להפסיד בגודווין?
הרעיון המודרני שטכנולוגיה זה רע גם לא גורס שזה בגלל שיש לה מניעים זדוניים, אלא בגלל שהיא מנוונת, או יש לה השלכות שלא חשבו עליהם מלכתחילה או שהיא פוגעת באינטרקציה אנושית או ווטאבר (אני לא מאד בקיא בשיח האנטי-טכנולוגי מסיבות מובנות). להגיד שזו לא טענה נגד טכנולוגיה נשמע לי כמו התממות, כי כן יש פה טענה שכל דבר שעושה את החיים שלנו יותר טובים (לדוגמה) אינהרנטית צופן בחובו בעיות נוראיות. לא ראיתי קמפיין למען חינוך מחדש של בני אדם שימנע מהם לנצל לרעה טכנולוגיה, לרוב פשוט אוסרים על הטכנולוגיה.
אין לי מושג מה זה בכלל אנטי-טכנולוגיה
אני הגבתי לטענה כאילו בסרט אין טכנולוגיה רעה, זה הכל אנשים רעים. בעיני זו טענה צדקנית ומתממת. יש בסרט טכנולוגיה רעה. למה? זה פתוח לפרשנות. אבל היא שם.
אה!
כולנו הגבנו כאן בהנחה שאתה על הטכנולוגיה כמושג כללי – כל טכנולוגיה – בעוד שאתה דיברת על טכנולוגיה ספציפית.
עניין של אי-הבנה. סליחה.
הטכנולוגיה בסרט כן מוצגת כרעה.
אולי כדאי להזכיר כאן שאם יום אחד יהיו לנו מכונות שמפתחות אישיות, זה ייחשב שיא הטכנולוגיה.
מעבר לטוב ולרע
פשוט: וואל-י אולי הפרוטגוניסט ו'הטוב' בסרט, אבל מה יותר מבעית מכך שזה כל מה שנשאר מכדה"א – רובוט ניקוי ואשפה, ושהוא הדמות הכי אנושית?
הסרט אמנם מתרחש בעתיד, אבל ברור שהוא מתייחס למציאות ולהווה. ובכך הוא עוד כלי שטיפת מוח של בדיה – אנחנו לא במצב של קטסטרופה אקולוגית, וגם לא במצב שתבוא כזו אם לא נשנה את התנהגתנו (הדיון לא כולל התייחסות לבעיות של טכנולוגיות נשק, אגב – זה כבר סיפור אחר). לו הסרט היה יוצא בבועה (או ליתר דיוק, לו הייתי אני בבועה), מנותק מהתפיסות והתפתחויות (נסיגות) של העת האחרונה, סביר להניח שעדיין הייתה לי ביקורת כלפיו, אך הייתי סלחן יותר. כך, רק בימים האחרונים – בין חוק שקיות הניילון, ההיסטריה מקרינה סלולרית, העובדה שהסרט האחרון שראיתי לפני כן היה 'ביום שזה יקרה' והסרטון האחרון היה 'פן אנד טלר: בולשיט!'- הפרק על אקטיביזם סביבתי, ועוד, עצם נקודת המוצא של הסרט הרגיזה אותי. שוב, משם זה רק התדרדר.
אגב, גם הביקורת השלילית שהבעתי כנראה נובעת דווקא מכך שיש נקודות אור חזקות בסרט. מסרט סתם רע מתעלמים (או אם הוא גרוע באופן הנכון, צוחקים), סרט עם פוטנציאל רב אך פגום באופן פטאלי או שמעורר התנגדות מוסרית עלול לגרור סלידה של ממש.
וגם לא הזכרתי את הצביעות של כל זה: מדובר בסרט שיצא מחברת ענק ושהצופים הבוהים בו במסך ישובים בשקט עם פופקורן ליד נראים די כמו בני האדם שהסרט כה מתריע שחלילה ונדמה להם.
ואיך זה קשור לפחד מטכנולוגיה?
על המסר האקולוגי של הסרט אין לי מה להגיד – הוא אכן חלק מהטרנד, ובהחלט ייתכן שהטרנד מוצדק (למרות שגם אין ספק שהוא טרנד). אבל לא כל מסר אקולוגי גורס שיש לחזור אל הטבע ולהיפטר מכל המכונות – ובוודאי שהמסר האקולוגי של וולE לא גורס כך.
ואיך זה קשור לפחד מטכנולוגיה?
לא טענתי שבוואל-י יש מסר מפורש של 'הבה ניפטר מכל המכונות'.
ומילא אם היה מדובר רק בטרנד. מדובר בתפיסת עולם מסוימת, שהאקולוגיה האפוקליפטית היא נדבך בה, אם לא כלי.
ובהקשר זה, לא הזכרתי מפורשות (אבל כן במובלע), אבל שים לב לאספקט האנטי-קפיטליסטי של הסרט. חברת הענק, שהיא כנראה גלובאלית, החליפה את הממשלות. היא זו שניסתה לשקם את כדה"א, היא זו ששולחת את איב כדי לבדוק עם כדה"א חזר לתנאים המאפשרים חיים. מה קרה לשאר האנושות, שאר בעלי הענין? לא ברור. כן ברור שה'אקסיומה' הקפיטליסטית החריבה את כדה"א.
תשמע,
אתה פשוט אוטם את עצמך לטיעונים של הצד השני, ואפילו מודה בכך: "אני לא מאד בקיא בשיח האנטי-טכנולוגי מסיבות מובנות".
אם פשוט תכנס לשניה לעומק הדברים, מבלי לפסול אותם על סף או לייחס להם תכונות קיצוניות על הסף, תראה שרוב הדברים שאתה מתייחס אליהם פשוט נובעים מהנחות מוטעות שלך, ולא ממה שמישהו מכל המתדיינים כאן, או בכלל מאלה שאתה קורא להם "נביאי אפוקליפסה" או וואטאבר, אי פעם אמר ברצינות.
בשום מקום בסרט הזה, או בדיון הזה, ככל שעקבתי אחריו, לא מופיע טיעון אנטי-טכנולוגי. לכל היותר מופיעים טיעונים לשימוש לא מזהם ומודע להשלכותיו בטכנולוגיה. תראה, אני מת על טכנולוגיה. לעזאזל, אני יושב עכשיו עם הלפטופ שלי שבעת הרכישה היה נחשב ממש משוכלל, המזגן מצנן מעט את החדר שלי כדי שלא ארגיש את זוועות הטבע (העירוני) שמסביבי, אני גר בעיר די משוכללת ודי מרובה בטכנולוגיות וטוב שכך, ואני אפילו עובד בקולנוע ובאינטרנט שהן 2 המצאות טכנולוגיות די מתקדמות – אבל – כל זה לא אומר שאני יכול ללכת לסופרמרקט עם תיק בד במקום לצרוך שקיות ניילון בלתי מתכלות, או לנסוע לעבודה על אופניים ולא ברכב (במידת האפשר), להתקין בדירה שלי נורות חסכוניות ובכלל לנסות לחסוך במשאבים כמו חשמל, מים, נייר, פלסטיק וכו' וכו'.
, אבל מילא)
בטוח) – ואת זה כבר אמרו לפני אין ספור פעמים ואפילו ענית על זה, אני רק מקווה שאחרי הנאום שלי אולי הפעם זה יצליח לעבור יותר טוב:
בקיצור, אני ושכמותי איננו אנטי-טכנולוגים.
ובחזרה לנושא הדיון – וול-אי:
(אני לא בטוח שזה
הגורם הראשוני להפיכת בני האדם בסרט לגושי השומן החביבים והעצלים שהם, הוא הזיהום שהפך את כדור הארץ למזבלה אחת גדולה – לא העובדה שיש להם חלליות. למעשה תודה לאל (או לBnL) על החלליות, אחרת בני האדם היו נחנקים ומורעבים למוות על פני כדור הארץ.
יתרה מכך (אוקי, זה כבר
הטייס האוטומטי של החללית *מתוכנת* על ידי *אנשים* שלא לאפשר להם לחזור לכדור הארץ ולטרפד את תכנית החזרה. הרעים כאן (אפילו שגם הם לא ממש רעים, הם חושבים שזה לטובת האנושות) הם קודקודי BnL שתכנתו כך את המחשבים שלהם, לא הרובוטים, אפילו לא אוטו.
אני קצת מבולבל
דניאל דיבר על אנשים אנטי-טכנלוגיים. אתה אומר באותה נשימה "אני איני כזה" ו"יש לך דעות קדומות על אנשים אנטי-טכנולוגיים". אז עכשיו אני לא לגמרי מבין: או שאתה לא כזה, ואז אתה לא יכול להוות דוגמה נגדית. או שאתה כן כזה, ואז אתה כן צריך להחזיק בדעות שאמרת שאינך מחזיק בהן, שהן אותן דעות שכונו כאן "אנטי-טכנלוגיה", ואז הביקורת כן תחזיק לגבייך. אז, כך או כך, אני לא רואה איך זה מסתדר.
לגבי הקטע הספוילרי כאן, אמרת נכון שכבר עניתי לגבי זה, ולא ראיתי איך ההודעה שלך מתייחסת למה שעניתי.
אני קצת מבולבל (כה''ב)
אני פשוט לא מבין מאיפה הגיעו האנשים האנטי-טכנולוגיים לדיון.
חוץ מבתגובות של דניאל (שאני מודה שבלבלתי אותו איתך, ועל כך אני מתנצל), ככל שקראתי את הדיון כאן, וככל שאני מנסה להיזכר בסרט, אני פשוט לא מזהה שום ביטוי לאנטי-טכנולוגיה. לכן אני יוצא נגד הקביעה שהסרט הזה מכיל תכנים שכאלה.
אבל כמובן, יכול להיות שאני טועה וכן היו כאן טענות כאלה, ואז גם אני קצת מבולבל….
בקשר לקטע המדובר בסרט – שוב, אני אומר שאין כאן ביטוי לאנטי-טכנולוגיה, אתה טוען שכן, כנראה שנאלץ להמשיך בוויכוח הזה לנצח, או להפסיק אותו בחוסר הסכמה ולתת לאדם לומר את הדברים שאני רוצה לומר, הוא עושה את זה יותר טוב ממני…
וול-י ואנטי-טכנולוגיה
אני לא ממש מכיר תפיסת עולם שנקראת "אנטי-טכנולוגיה", אני הסתמכתי על הפוסטים של דניאל.
That being said, אני אישית ראיתי בסרט סוג של מסר אזהרה, שאם נמשיך עם הכיוון הנוכחי של התקדמות, שבו נהנתנות אנושית מקבלת עדיפות על פני שיקולים של דברים שאינם בני אדם, אז יהיה לנו רע ומר, והסרט מראה דרך אחת שבה זה עשוי לקרות. אני לא יודע איך קוראים לאנשים שמאמינים שהמסר הזה הוא משכנע, הוא די פשטני אז קשה לדון בו לגופו.
מקווה שזה קצת עשה סדר, זה בעיני הכיוון הכללי של הדיון.
אהה!
כמו שאדם כבר אמר, זה לא מה שהובן מדבריך, שנשענו על דברים אחרים.
לא הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון ב-"דברים שאינם בני אדם", אבל מכיוון שאני נאלץ גם ככה לפרוש בשלב זה, אני אראה בזה סוג של סיכום לדיון.
אתה בטוח שקראת הכל?
חפש את המושג "לוח אם" בדף הזה, זה יביא אותך להסבר.
איפה אמרתי שקראתי הכל?
ואיך אני יכול לחפש מושג בעמוד מסוים? ניסיתי לחפש בחיפוש הזה שיש בעמוד הראשי, לא מצאתי שום דבר שמקשר ל"וול-י".
אממ... החיפוש של הדפדפן שלך...?
למה חשבת שהתכוונתי?
וואאאוו-אאליייי.
ראטטווי הוא לא בדיוק סרט של בראד בירד.
בראד בירד גוייס לסיים אותו כשהבמאי המקורי שלו, יאן פינקבה, הסתבך קצת..
וואאאוו-אאליייי.
לפי ויקיפדיה האנגלית, בראד החליף אותו כבר ב-2005. באיזה שלב של ההפקה לדעתכם נמצאים סרטי פיקסאר כשנתיים לפני ההפצה?
אבל בראד הוא זה שכתב את התסריט
איך זה שהוא לא בים מההתחלה?
אבל בראד הוא זה שכתב את התסריט
הוא שכתב את התסריט, לא כתב אותו מאפס.
אחרי כל-כך הרבה תגובות, אין לי יותר מדי מה לחדש. סרט מצוין.
וכן, זה הסרט הטוב ביותר של פיקסאר. יותר מ-"משפחת סופר על"? לא. אבל מס"ע היה פחות סרט של פיקסאר ויותר סרט של בראד בירד (וזו היתה אחת הבעיות הגדולות שלי עם "רטטוי" – סרט שלא הצליח להחליט אם הוא רוצה להיות זה או זה).
יותר מכל דבר אחר, "וול-אי" מוכיח שהאויב הגדול של פיקסאר תמיד היה הדיאלוג. הסרטים הקצרים שלהם מוכיחים את זה. כותרות הסיום בסרטים שלהם מוכיחים את זה, ועכשיו גם מרבית "וול-אי" מוכיח את זה.
בסרט הזה הם באמת "מתחברים לשורשים" של עצמם, כפי שצוין פה כבר באיזו תגובה או שתיים, כשהם משתמשים אך ורק בתמונות וקולות-רקע, בלי דיאלוג, כדי להעביר את ההתרחשויות. וזה עובד כל-כך יותר טוב מרוב סרטי האנימציה האחרים שרואים בימינו.
נינוטצ'קה
אני היחיד שהיחסים בין וואל-י לאיב העלו כאסוציאציה את מקבילו מ'נינוטצ'קה'? (אני בטוח שסיטואציה דומה מופיעה בהרבה סרטים אחרים, זה סתם מה שעלי לי לראש)
http://www.youtube.com/watch?v=WYIHWJYhCno
(ולא, התגובה הזו לא קשורה לביקורת שלי על הסרט, נהפוך הוא/היא/הם)
להתעקש על החלפת ניק?
מצד אחד, אני מגיבה פה ממש מעט לאחרונה. מצד שני, אני מצאתי את הסרט גאוני.
הממממ….
להתעקש על החלפת ניק?
מיכל-E
להתעקש על החלפת ניק?
"מיכל. מיכל-אי? מיכל! מיכל…אי."
להתעקש על החלפת ניק?
זה בהחלט מוזר. זכרתי שאת מגיבה כ'מיכל' והייתי צריכה לבדוק את המייל כדי לוודא אם זו את או לא.
די מעצבן.
פתאום הבנתי דבר
השימוש ב- "וול-E" הוא לא קצת קלוקל? כלומר, או שאומרים "וול- אי" או "Wall-E". שיתוף הפעולה בין העברית לאנגלית הוא דפקטיבי משהו.
פתאום הבנתי דבר
ראיון עם אנדרו סטנטון
עם התייחסות לחלק מהנקודות שהועלו כאן
http://www.collider.com/entertainment/interviews/article.asp/aid/8305/tcid/1/pg/1
ראיון עם אנדרו סטנטון
תשובות מיתממות. לא נשמע לי אמין.
אוי נו באמת
מה בדיוק לא אמין בתשובות שלו?
נשמע לי אמין לחלוטין.
פעם בכמה שנים
מגיע סרט שמראה שלמי יצר אותו יש לב. זה מתבטא במחוות הקטנות, בפסקול ובעיקר בהיעדר מוחלט של ציניות איפה שהיא לא צריכה להיות (ולעומתה ביקורת במקומות הנכונים). זה מרענן כשזה קורה וזה יפהפה.
ללעוס זו טרחה
בכלל לא שמתי לב לזה, האמת, אבל אם זה נכון אז יש בסרט איזו טעות.
מפקד הספינה מדבר על פיצה. אי אפשר להעביר פיצה למצב נוזלי. כלומר אפשר, אבל אז זו כבר לא פיצה אלא משהו אחר.
בטח יש להם פיצה בכוס.
כלומר, יש להם עוגה בכוס.
''וולE, הגירסה הביתית'', או ''מה לעשות עם מצנן וקצת דמיון'':
http://picasaweb.google.com/shluluim/uNYGnG/photo#5239617689456335842
''וולE, הגירסה הביתית'', או ''מה לעשות עם מצנן וקצת דמיון'':
או הרבה הרבה שיעמום , תלוי איך אתה מסתכל על זה :)
ראיתי את הסרט
ונהניתי!
הסרט היה מקסים, הצילום היה סוג צילום שאני מאד אוהב בסרטי אנימציה והאנימציה, מהמתקדמות ביותר שראיתי אי פעם!
זה יהיה רעיון טוב לנמק את הדעות שלך,
כי הודעות לא מנומקות בדרך כלל נמחקות. לדוגמא, למה אתה מתכוון כשאתה אומר "סוג צילום שאני מאוד אוהב"? מה נראה לך מתקדם באנימציה? אלו אלמנטים בסרט היו מקסימים בעיניך?
תודה.
זה יהיה רעיון טוב לנמק את הדעות שלך,
אהבתי בצילום שהמצלמה זזה וכך הוא נותן תחושה יותר אמיתית ופחות דיגיטלית.
האנימציה נראתה מציאותית ביותר (והעיצוב הרובוטי של WALL-E מוסיף הרבה) והסרט היה מקסים מפני שהמסרים היו מאד ידידותיים לילדים והוא לא היה סתם קמפיין ללתקוע לילדים מסרים ברארש אלא היה גם מצחיק והתמקד בעוד דברים, כגון סיפור האהבה של WALL-E ו-EVE.
אני טיפה הוטרדתי מהמצלמה הזזה.
בחלק מהמקרים – ובעיקר בקטע בסופרמרקט שבו העגלות "רודפות" אחרי וולE – זה נראה כאילו הם מנסים לשכנע את הצופים בכוח שמדובר בסרט אמיתי, ולא בסרט מצויר. למה למצלמה של סרט מצויר לצאת מפוקוס? הרי אין כאן מצלמה בכלל.
זה היה יכול להיות בסדר אם הסרט היה מנסה להיות ריאליסטי, אבל בעוד שוולE הוא באמת ריאליסטי מאוד, חלק מהרובוטים האחרים (ובעיקר EVE) לא, וכמובן – בני האדם לא ריאליסטים כלל.
ותודה רבה על הנימוקים!
אני טיפה הוטרדתי מהמצלמה הזזה.
לא נראה לי שיש כאן נסיון "שכנוע" יותר מאשר סרטים בני זמננו שמוקרנים בשחור לבן מנסים "לשכנע" שהם בעצם צולמו לפני שישים שנה (או יותר מאשר סרטי אקשן עם "מצלמה רועדת" מנסים לשכנע שהצלם שלהם חולה אפילפסיה).
אז מה הייתה המטרה?
אז מה הייתה המטרה?
אותה מטרה של מצלמה רועדת – לתת תחושה מסויימת לסצינה.
איזו תחושה?
אני לא סתם מוביל אותך באף, אגב – אני באמת לא מבין.
כשהמצלמה רועדת כשחללית ממריאה, ברורה לי התחושה שהבמאי מנסה ליצור: יש תנועה חזקה מאוד, הרבה אנרגיה.
אבל כשוולE נתקע בעגלות והמצלמה יוצאת מפוקוס? מה התחושה שמנסים ליצור *חוץ* מתחושת ריאליזם?
איזו תחושה?
תן לראות את הסצינה שוב, ואולי אוכל להסביר.
איזו תחושה?
טוב, זו יציאה מפוקוס כל כך קצרצרה שקשה לדעתי לייחס לה משמעויות מחוכמות כלשהן. לי נראה שהיא מסייעת להגברת תחושת ה"טראח, תכף יעופו עליו המון עגלות".
אני לא צריך להזכיר לך שהמצלמה לא באמת יצאה מפוקוס, נכון?
כי אין מצלמה, זאת אומרת.
אין ספק שהייתה מטרה כלשהי, ואני גם מקבל את ההסבר שסופק כאן לגבי טיבה. אני רק חושב שהושגה מטרה הפוכה, לפחות לגבי.
אני לא צריך להזכיר לך שהמצלמה לא באמת יצאה מפוקוס, נכון?
אתה באמת לא צריך להזכיר לי. למה חשבת שאתה צריך?
בוא אנסה לתת לך דוגמה אחרת. במשחק Fallout 3 שיצא לא מזמן, יש אפשרות לביצוע קרב שהוא "בערך מבוסס תורות" – אתה בוחר את חלקי הגוף של האויב שהדמות שלך תירה עליהן, ואז רואים סרטון קצר שלה עושה את זה. הסרטון הוא מצוייר לגמרי, כמובן, אבל בכל זאת המצלמה רועדת בו, יש יציאות מפוקוס וכו'. זה עוזר מאוד בשבירת המונוטוניות של הקרבות וביצירת תחושת מהומה ו"חספוס". אני מנחש שגם בוול-E הם ניסו לעשות משהו דומה.
התחושות הללו מתעוררות ברמה שהיא יחסית לא מודעת – כלומר, אתה לא מבצע עיבוד ואומר "אה, המצלמה יצאה מפוקוס, אבל אין באמת מצלמה! מעניין מה זה אומר לי" – ההשפעה היא כמו זו שמצלמה אמיתית שיוצאת מפוקוס תעביר. אם זה משפיע עלייך בצורה ההפוכה, ואילו מצלמה "אמיתית" לא תשפיע עלייך בצורה ההפוכה, נראה לי שאתה פשוט מנתח את האפקט הזה יותר מדי.
נדמה לי שההבדל בינינו הוא רק הבדל של דגש.
אני מניח שהם רצו להעביר מסר מסוים – רגשי, סביר להניח – לצופים. מסר אפשרי אחד שכזה יכול להיות ריאליזם, בדומה לדוגמא שסיפקת כעת (זה מרגיש "אמיתי"). זה נראה לי מסר לא מתאים לאווירה הכללית של וולE.
אתה מניח שלא חייב להיות מסר משמעותי בכל סצנה וסצנה. יכול להיות, אבל ההסבר של ארמדילו משכנע אותי יותר.
לפי הבמאי, ההסבר של למינג בדרכים הוא הנכון.
בדי.וי.די היה קטע מאחורי קלעים שלם על העניין הזה (וגם קצת על התאורה) ונאמר שהסיבה לכך היא כדי להעלים את 'תחושת האנימציה', כדי שהקהל יחשוב ש'וואו, הם באמת היו שם וצילמו את זה'. זה נותן יותר עומק או משהו. אנשי פיקסאר גם הביאו שני צלמי קולנוע ידועים וביקשו מהם לתת להם הרצאות על 'איך מצלמים סרט לא-מונפש' על מנת שיעשו את אותו הדבר. בנוסף, זה גם קשור לכך שהסרט מחולק לשני חלקים, החלק של וול-י עם כל הזום אין וזום אווט ומצלמה לא ממוקדת והחלק של החלל שמציג את ההיי-טיק ואת הטכנולוגיה ואת כל השלמות שבצילום.
באמת? בזה הרגע הכבוד שלי כלפי פיקסר נשחק משהו.
כי, כמו שכתבתי בתגובה 361959, החצי השני של הסרט הוא לא ריאליסטי בעליל.
באמת?
בגלל שחלק מהסרט לא ריאליסטי ה"כבוד" שלך לפיקסאר נשחק לגמרי? קצת קשה לי להבין את זה.
לא ידעתי שסרטי אנימציה חייבית להיות ריאליסטיים.
מעניין מה תגיד על UP…
לא, לא באמת.
סרט צריך להיות אחיד? באמת? למה?
זה כמו לבוא בטענות, נניח, ל"ילדי המים", שאחרי שליש סרט ריאליסטי וקודר יחסית הופך פתאום לסרט מצוייר עליז למדי.
כי זה פשוט יותר.
פעם ניהלתי דיון עם חבר על כך שיש יותר סיכוי ששירים בעלי מבנה מוזיקלי (ועיבוד) מורכב יהיו איכותיים מאשר שירים בעלי מבנה מוזיקלי פשוט. אבל, הוא אמר, A Horse With No Name הוא שיר נהדר!
נכון, הוא שיר נהדר, אבל זה לא מוכיח כלום.
הטענה שלי היא שב'וולE' המעבר בין ריאליזם לבין חוסר-ריאליזם לא עובד טוב כל-כך. זה מקרה ספציפי של טיעון כללי יותר: אם אתה שובר ז'אנר או סגנון בתוך יצירה אחת, יש יותר סיכוי שהיצירה תתפקשש מאשר אם אתה נשאר באותו הז'אנר (או סגנון)נ.
כי זה פשוט יותר.
כן, אבל באותה מידה אפשר להגיד שאם אתה לא שובר סגנון, יש יותר סיכוי שהיצירה תצא משעממת. הנקודה היא שלא נראה לי שאפשר להגיד מראש שיש בעייתיות ב"שבירת סגנון" יותר משאפשר להגיד שיש בעייתיות בכל אמצעי אמנותי אחר.
פעם אחרונה ודי:
אין יותר בעייתיות, זה פשוט דורש יותר מיומנות. ספציפית, ב'וולE', לדעתי, זה לא נעשה במיומנות מספקת.
לא אותי שאלת,
אבל לדעתי הסרט ממש לא נוגע בריאליזם. הוא נוגע באנושיות.
מה יוצר אצלך תחושה של אנושיות כשאתה רואה יצירה כלשהי? אצלי התשובה מאוד פשוטה: חוסר שלמות. 'וול-E' מאוד עקבי בגישה לפיה האופי משורטט לפי הפגמים. ולפיכך, בסצינה המדוברת, בה היוצרים מנסים להפיח טווח מאוד רחב של רגש אנושי במכונה, אני לא מסוגל לחשוב על אמצעי מדויק ואפקטיבי יותר. את התוצאה, לדעתי, צריך ללמד בבתי ספר לקולנוע. או אולי כבר מלמדים.
(הולי שיט. להשתמש בדימוי של פעולה מכנית כמו יציאה מפוקוס כדי ליצור אסוסיאציה של אורגניות. גם פיליפ ק. דיק היה מתבלבל).
הבנתי. נקודה מעניינת.
לפי דעתי, זה דווקא קטע מאוד לא אפקטיבי – כי הוא זרק אותי החוצה מהסרט, לא הכניס אותי לנבכי נפשו אל הגיבור.
אבל זה בהחלט הסבר הגיוני.
חזון יפה, אך כשהוא מגיע מפי דיסני/פיקסאר
מלכת המרצ'נדייס וההמשכונים לוידאו, הרי מדובר בתרתי דסתרי.
חזון יפה, אך כשהוא מגיע מפי דיסני/פיקסאר
כמה המשכונים לוידאו הוציאה פיקסר?
לא הוציאו.
אם כי, לאור מדיניות "בלי סיקוולים" שלהם, שהולכת ומתמוטטת, נראה שלא רחוק היום.
לגבי מרצ'נדייז, ראה התגובות של אדם ורז מתחתי.
אכן. חשתי את זה במלוא העוצמה השבוע:
נכנסתי ל-Disney Store במרכז לונדון, וממש כאבה לי הבטן מרוב תחושת חילול הקודש למראה כל תחפושת הוודי והבאז, בובות ה-WallE ואלפי דגמי ה-Cars.
כשהייתי ביפן, היתה הפגזה מסיבית של כל מה שקשור בוול-אי.
לאן שלא היית הולך היית רואה פוסטר של הסרט, בכל פעם שהיית פותח את הטלוויזיה על תוכנית לילדים היתה פרסומת לסרט (ובאחת מאותן תוכניות קידום המכירות היה ממש חלק מהתכנית עצמה), בכל חנות ספרים היתה עמדה עם המון עותקים של הספר שמבוסס על הסרט, ובחנויות הפיצ'יפקעס אפשר היה למצוא המון – נו, פיצ'יפקעס שקשורים לסרט [1].
חשבתי לעצמי, "נו, הסרט הוא בטח להיט ענק פה" אבל התברר שזה לא מדויק. הסרט אפילו עוד לא *עלה למסכים* כשהגעתי ליפן. גם לא במהלך שלושת השבועות הבאים לשהותי שם. התחילו להקרין אותו חמישה ימים אחרי שחזרתי לארץ.
אז אני מודה שזה עשה לי תחושה קצת לא נוחה – בעיקר בגלל שזה מעלה תהיות האם הסרט עצמו לא הופך למוצר-לוואי בתוך כל הרעש.
מצד שני: את וול-אי, כמו כל סרט אנימציה מודרני אחר, עלה הרבה מאוד כסף להפיק, וזכותם של האנשים שהשקיעו בו את כל הכסף הזה לצפות שהוא יוחזר להם, עם ריבית. המקרה של "וול-אי" הוא לא כזה יוצא דופן, בהקשר הזה: אני בטוח שהרעשה באותו קנה מידה היתה גם חמישה חודשים קודם לכן, עם החדש של מיאזאקי (ראיתי שרידים גם למוצרים-הנלווים של הסרט הזה בחנויות) ועם "קונג-פו פנדה" (דווקא עדות לתופעה כזו מסביבו לא ראיתי, אבל אני בטוח שהיתה גם). כשהאלטרנטיבה היא שסרטים כמו "וול-אי" פשוט לא יעשו, זה מחיר שאני מוכן לשלם אותו – במיוחד כשאף אחד לא מכריח אותי לשלם על כלום. אפילו לא על כרטיס לסרט, אם לא מתחשק לי.
[1] ואפילו לקודש-הקודשים, גלריית הפסלים של מרכז האנימה בטוקיו הוא הגיע:
http://www.flickr.com/photos/32346800@N08/3063967203/
חשתי את זה במלוא העוצמה עם סיום הקרדיטים
בסוף הסרט, לאחר שהוצגו כבר כל הקרדיטים, עלו כנהוג הלוגואים של תאגידי הענק שהיו מעורבים ביצירת הסרט. קודם הלוגו של דיסני, אחר כך המנורה של פיקסאר ולבסוף הלוגו של Buy and Large.
הילדים שלי אהבו אותו מאוד.
לא הורה, אבל עבדתי בבית ספר יסודי
כל הילדים שדיברתי איתם על הסרט (תלמידי כיתות א'-ג' בעיקר, למרות שדיברתי גם עם כמה תלמידי כיתות ד' ו-ה') נהנו ממנו מאוד, וחלק ניכר מהם חרץ שוול-E "יותר יפה מקונג פו פנדה".
עד כמה שהיה לי קל לקבל את האנשה של וול-E ולאחריו כל שאר המכונות, לכשהגיעו רגעי הבהיה (שלו בה) זה צרם לי. רבאק, להתאהב? רובוטים? ללכת (עד כמה שלא נכונה המילה) כנגד כל התכנות שעליו בוססת? איך זה יתכן?
ועוד, בסוף, כשהם חוזרים לכדור, והיא "מתקנת" אותו, הוא קם ויוצא לעבודה, כמו שצריך, בלי ברבורים, בלי "רגשות". הוא שכח הכל, חזר (באמת מעניין איך הוא נתאנש מלכתחילה) לעצמו ואיך שהוא היא הזכירה לו מה היה. איך?! למה?! כמה?!
אלו הדברים שממש צרמו לי, למרות שזה קצת מגוחך.
בשאלה אחת: איפה הגבול בין חתיכות המתכת ועיני-הזכוכית ליצור אנושי בעל תבונה ורגשות? יש איזשהו הסבר אמיתי?
אבל למה היה לך קל לקבל את ההאנשה של וול-E ושאר המכונות?
בעוד שבסרטי אנמיציה אחרים אנחנו מקבלים באופן טבעי את ההאנשה של חיות וחפצים דוממים כחלק ממוסכמות הז'אנר, כאן יש בעיה לקבל זאת בגלל שהסרט הוא סיפור מדע בדיוני "ריאליסטי" יחסית ולא פנטזיה.
אין שום הצדקה לכך שלרובוט זבל או לרובוטים פונקציונליים אחרים יהיו תכונות אנושיות מתקדמות.
היה נתן בקלות לתרץ את ההאנשה של וול-E ע"י תאונה כלשהי (בדומה לספורי "איך הפכתי לגיבור על" השונים) או ע"י משהו יותר מקורי (וול-E היה רובוט "אנושי" נסיוני שעבר הסבה לרובוט זבל עקב מצב חרום).
ולי דווקא ממש לא.
היות ואין לנו מושג מה בדיוק גורם למודעות, והיות וברור בסרט שקיימת טכנולוגיה של בינה מלאכותית בתקופת בנייתו של וול-י (ראה הטייס האוטומטי), למה להניח שוול-י לא פועל על גרסה מסויימת של בינה מלאכותית כזו כדי שיוכל לתפקד באופן עצמאי ולתקן את עצמו בעוד בני האדם אי שם בחלל, ושמאות שנות בדידות הן לא מה שידחוף בינה מלאכותית להרגיש?
בדידות היא רגש של יצור חברתי
ומדוע שרובוט עם בינה מלאכותית יתחיל ל"הרגיש" בדידות?
לא יודעת. זה העניין.
אולי כי הוא נבנה כחלק ממערך שהתפורר? אולי כי משהו בו החליד אחרי 500 שנה (כל השאר התפרקו, לא?)? אולי משהו מהרכיבים שהחליף לעצמו פגום? אולי 500 שנות תפקוד ישנו כל בינה שהיא (עוד לא היתה לנו אחת כזו, אז איך אפשר לדעת?)?
זה לא צרם לי דווקא. אם כבר, הנקודה של אדם הרבה יותר מהותית בעיני.
700 שנות תפקוד, נדמה לי.
כל השאר לא התפרקו.
אנשי הBNL פשוט כיבו אותם לאחר שהבינו שהתוכנית שלהם לא מוצלחת, ופשוט שכחו וול-י קטן אחד.
די, נו. למי אכפת?
הם כל כך חמודים!
מתארים את זה כבר בטריילר.
אבל בכול מקרה: מתייחסים לעובדה שיש לוולי רגשות כמעין תקלה שכזאת. זאת הסיבה שהסרט הושווה רבות ל"תקלה מופלאה", ויש כאלה שטענו שזה פלגיאט.
כמה חודשים לאחר מכן, ולאור הזעם על העדר מועמדות לאוסקר:
זה לא כזה סרט מבריק.
וול-E נפלא, גם במשחק וגם בבניית הדמות. הדמות של EVE לא רעה. העיצוב מרשים. אבל העלילה לא עד כדי כך מעניינת (בעיקר בצפייה שנייה) ודי בנאלית – והמסרים שבלונים, לא מאתגרים את המקובל (שזה סטנדרטי לפיקסר) ולא מוצגים בצורה מוצלחת או סגורה במיוחד (שזה לא).
כשאני חושב אחורה על הסרט, מה שנשאר לי ממנו הוא בעיקר וול-E עצמו, הרומן בינו לבין EVE והמסרים האקולוגיים – ושני האחרונים כל-כך סטנדרטים שהם כמעט משעממים.
וגם אני, אחרי צפייה נוספת, הבנתי משהו על הסרט:
בניגוד למה שכולם אומרים, 'וול-E' הוא לא הסרט הטוב ביותר של פיקסאר ('משפחת סופר-על' יותר טוב) ולמעשה, הוא אפילו לא במקום השני, אלא השלישי, אחרי 'צעצוע של סיפור 2', שהיה שלם ומהודק יותר מ'וול-E'.
אבל אני עדיין חושב שהגיעה לו מועמדות בקטגורית הסרט הטוב ביותר באוסקר. הוא היה הרבה יותר טוב מכל שאר הסרטים שראיתי שמועמדים בקטגוריה.
צר לי לפוצץ את הבועה, אבל וולE הצטייר אצלי כסרט חמוד ותו לו.
ביצוע נהדר, עלילה ככה-ככה, אפשר לומר שמדובר פה בתסמונת "הכלב השורק" קלאסית.
אני גם בצפייה הראשונה הבנתי שזה סרט חמוד ולא הרבה מעבר לכך.
אפילו כתבתי כבר הודעה למעלה על כך שאני חושב שזה סרט חמוד ומעורר מחשבה, אבל שאני מעדיף הרבה יותר אפילו את הסרט הלפני אחרון של פיקסר "רטטוי" (והיום גם את "צעצוע של סיפור" 1 ו-2, ו"מפלצות בע"מ"). גם הזכרתי את האנימציה הבעייתית בסרט שבו בני האדם מצוירים בחוסר אמינות (מספיק עם התירוצים "זה בגלל שהם לא אנושיים יותר!". אני לא קונה את זה) וזה היה לי ממש מכוער לעיניים.
בסה"כ, 45 הדקות הראשונות של הסרט הן אולי אחד מהסרטים הכי טובים שראיתי ב-2008, זאת המחמאה הכי טובה שאני יכול לתת לסרט הזה.
מש''א.
הקבלה לא חייבת להיות אחד לאחד
אלא לפעמים מספיק לקחת את תמצית הרעיון, אחרי הכול גם אני לא חושבת שהיה כאן ניסיון להמחזה מודרנית של המבול. אבל זה רעיון מעניין ויפה, אהבתי.
...
"לא היה אכפת לי שיוותרו לחלוטין על כל העסק וישאירו אותי עם וול-E וחבורת הרובוטים הנוירוטים שהוא פוגש בהמשך, שימשיכו לצפצף, לשרוק ולצייץ עד כתוביות הסיום."
לא מסכים אם זה, סרט בלי עלילה?
ולדעתי העלילה רק תורמת, ממש לא הורסת
סרט מדהים, איך שהם מצליחים להעביר רגשות זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש, בלי דיבורים, עם רק חצי תווי פנים, ועדיין מצליחים להעביר כל רגש אפשרי בדיוק כמו שהם רוצים
דווקא ברגשות הם קצת ''מרמים''
(ואני שם את המילה במרכאות רק מתוך נימוס) – לוולי יש ריסים וגבות והוא ממצמץ; איב יכולה להביע מה שבא לה על המסך שלה, והיא גם צוחקת וגם נראית מודאגת; ופחות או יותר כולם מתעטשים (!).
מעניין
גם לי הפריע העניין של העיטושים.
לי הפריע שוול-E מצליח להרגיש דיגדוגים.
ולי כל זה נראה חמוד.
וסביר להניח שבלי דברים כאלו היינו מקבלים סרט הרבה פחות טוב ממה שיש.
או להפך.
ראיתי את הסרט!
סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן ראיתי את הסרט שכל כך פחדתי ממנו. כל ההיפ והביקורות המהללות נטעו בי צל של חשש שמא אני אתאכזב. אבל הפלא ופלא, לא! הסרט מקסים, חמוד ביותר ומצחיק מאוד.
ים מכאן ואילך, אז מי שלא ראה את הסרט שיילך. יאללה, עופו.
להערות הבמאי); לא התכוונתי לדבר על איכות הסביבה! אני לא אדם שמראה את דעותיו הפוליטיות והסביבתיות בסרטים שלי.
החלק הכי מעניין בסרט הוא לקרוא את כל התגובות כאן, ומאחר שלי יש את הדויד ולכם לא, אז אני ראיתי את הערות הבמאי.
כנראה שיופיעו
תחילה, משהו ממש מעניין, והוא המסר האקולוגי שאין בסרט. כולם בטוחים שזה המסר, ויצירה בסופו של דבר נמדדת לפי המבקרים (האנשים שמעריכים את היצירה. כלומר אנו הצופים. לא המבקרים של העיתונים), אך אנדרו (הבמאי) טוען שהתסריט שכב אצלו יותר מ-12 שנים במגירה לפני שהוא התחיל לעבוד עליו. מכיוון שעל הסרט עבדו כ-4 שנים אז אנו מדברים על 16 שנים מאז נסתיימה כתיבת התסריט ועד ליציאת הסרט. אנדרו אומר זאת במפורש (
כנראה בגלל כל המודעות בזמן האחרון כולנו קישרנו בין זה לשני.
דבר שני שנורא הפתיע אותי אותי בסרט הוא הדמויות של בני האדם. הם באמת לא נראות קשורות בכלל למקום וכמה אנשים אף ציינו שלקחו אותם מאותו עיצוב כמו משפחת סופר על ונראה שלא השקיעו בהן מחשבה. במאחורי הקלעים מופיע ההסבר. אומנם לא אומרים שם שלא השקיעו בהן יצירתיות, אך הם מראים שמלכתחילה לא היו אמורים להיות שם בני אדם. התסריט בכלל נכתב על חייזרים, וכשהחלו לעבוד על הסרט החליפו אותם בבני אדם דמויי ג'לי. אנדרו אומר שזה יצר מין ריחוק מהם והצופים לא יוכלו לראות את עצמם בתור גושי ג'לי, לכן הם החליטו להאניש אותם ולהוסיף להם קצוות שיזכירו ידיים, וגם רגליים ואצבעות ובסוף הגיעו למסקנה שהכי טוב זה להראות בני אדם. בשלב הזה רוב האנימטורים עבדו על איך לגרום לגושי הג'לי להראות אמינים, כלומר הסרט כבר היה חזק בהפקה, אז כנראה שזה מה שגרם לחוסר ההמראה בדמיון. ולחיפוף היחסי בין הרובוטים לבני האדם (למרות שאני מאוד רוצה לראות איך היו נראים גושי הג'לי האלו).
משהו שנורא הפריע לי ברמה הערכית, כשראיתי את הסרט הרגשתי שהוא נורא מהודק, כאילו חשבו עליו הרבה זמן. במאחורי הקלעים נורא הופתעתי לראות שהבמאי פשוט שינה דברים כל הזמן במהלך העבודה על הסרט. כלומר סצינה שמסבירה כל מיני דברים, ובשנייה האחרונה משכתבים אותה ופרט כלשהו הופך לטוויסט. אני מבין שזה דבר מקובל, בטח ובטח שבאנימציה ממוחשבת, אבל משום מה זה גרם לי לחשוש שאנדרו הוא לא הבמאי שחשבתי שהוא (חשבתי שהוא השתפר פלאים מאז 'מוצאים את נמו').
בכל מקרה, בדיוידי יש עוד מלא תוספות ואחד מהם הוא סרט מ-ד-ה-י-ם! מ-ע-ו-ל-ה! א-ד-י-ר!
'סיפורה של פיקסאר' הוא שם הסרט, ושם מראים איך המייסדים החלו את הקריירה שלהם, איך נוסדה החברה והתפתחותה עם כל סרט חדש שלהם. סרט באמת מעניין ונדיר. מומלץ בחום לקנות את הדיוידי ולצפות בכל התוספות.
ובחזרה לסרט:
אהבתי מאוד. אחד מסרטי האנימציה הטובים ביותר בלי שום ספק. מעורר מחשבה מאוד. מצאתי את הסרט מאוד מצחיק ומאוד מרגש.
האנימציה פיקס(אר)ית והכל עובד.
אממה מה? לא קצת הגזמנו, אנשים? יצירת המופת הטובה העשור? לא צריך להסחף. לפי דעתי 'רטטוי' עדיין מצליח להתעלות עליו (כמובן שצריך צפייה שנייה ושלישית כדי להבין הכל ולעכל.) ואת משפחת סופר על לצערי ראיתי רק פעם אחת כך שאני לא זוכר ממנו כלום כמעט.
לעומת זאת הוא עדיין לא מרגש, לא מצחיק ולא מהודק כמו סרטם הטוב ביותר של פיקסאר. אומנם הוא נועז יותר (40 דקות כמעט בלי דיבורים? זה כאילו הילדים צופים בטום וג'רי!), אבל הוא לא מרגיש טוב כיחידה כוללת כמו 'מפלצות בע"מ'. כרגע זהו עדיין הסרט שנמצא אצלי במקום הראשון.
מעניין, תודה על התגובה
מבלבל, מה שאתה אומר על זה שהמסר האקולוגי לא היה מכוון. אני לא יודע מה היה הניסוח המדויק של הבמאי, אבל אחת משתיים: או שהוא התכוון לרעיון המקורי ומאז התסריט שוכתב טוטאלית (וזה סביר לגמרי עבור תסריט שנכתב 16 שנה לפני שהפך לסרט); או שהוא יצר סרט עם מסר סביבתי מרכזי, מובהק וחד משמעי בלי לדעת שהוא עושה את זה, מה שלא נשמע הגיוני.
דווקא נשמע שכל הדברים הבאמת טובים היו שם מראש
החלק על הספינה הוא החלש יחסית בסרט (אם כי אני אוהבת גם אותו), כנ"ל המסר הסביבתי. דווקא החלק על כדוה"א, זה שלא נשמע שהשתנה הרבה, הוא המופתי בעיני.
והוא תופס חצי שעה מהסרט.
ראיתי את הסרט!
"סיפורה של פיקסאר" הוא אכן סרט מעולה (כך גם שאר התוספות) אבל הפריעה לי ההתעלמות המוחלטת מפיט דוקטור, זה נראה כאילו "מוצאים את נמו" בא מיד אחרי "צעצוע של סיפור 2", ופיט דוקטור נותר הבמאי הפיקסארי היחיד שעוד לא ראיתי או שמעתי ממנו.
אבל יתכן שהוא כן הופיע בסרט ואני פשוט לא זוכר.
הוא מופיע!
ויש שלב כזה במסיבה לכבוד ההכנסות של מפלצות בע"מ שג'ון לאיסטר אומר לאנדרו סטנטון: "אין לך שום סיבה ליהיות בלחץ אנדרו" וכולם צוחקים. הכוונה כמובן היא למוצאים את נמו(שהוא אגב הדי וי די הנמכר בהיסטוריה!)
כמו שתום אמר לפניי הוא אכן מוזכר.
אבל אכן היו צריכים להתייחס אליו יותר.
נ.ב:
כמו שהזכרתי כמה פעמים לפני, 'מפלצות בע"מ' הוא הסרט הכי טוב של פיקסר לדעתי, וכשהבנתי שזהו הבמאי של 'למעלה' הציפיות שלי עלו לשמיים.
אני אוהב להרגיש בסרט. אני אוהב את התחושה שבה הרגשות שלי מתחלפים ועוברים את כל הסקאלה בפרק זמן של שעה וחצי שעתיים במקום בשבוע. הבמאי שעובד הכי הרבה על רגשות הוא פיט. סתם מסקנה שהגעתי אליה.
מסרט אחד?
ודווקא "מפלצות בע"מ" לא עבד על הרגשות, הוא היה כיף מצוין עם עלילה טובה ורעיון גאוני, לא מצחיק במיוחד, לא נוגע ללב, לא מצמרר, שום רגשות מיוחדים. אם כבר, אז מסרטי פיקסאר דווקא "מוצאים את נמו" עובר יותר מ'עצוב', 'מצחיק', 'מצמרר', 'מותח' וכו'
שמע,
עוד פעם זה עניין של טעם, אבל נמו גרם לי לצחוק. זהו! בסוף אפילו עיקמתי את האף בגלל הקיטש. מפלצות מצחיק. אבל לא נוגע ללב? באמת?
לא הייתה לך דמעה בשוט הסיום של הסרט?
אגב, ההוכחה היא באקספוזיציה של 'למעלה'.
(ל"ת)
לאור התשבוחות (המוצדקות) על הסרט, אני חייב להגיב:
סרט מצוין, למרות בני האדם, לדעתי אם לא היו ב"א החצי השני לא נופל מהחצי הראשון בכלל.
ים באשר הם!
אבל נעשה פה עוול גדול. קצת לפני (אחרי?) וול אי יצא "בולט", שלדעתי מתעלה עליו כמעט מכל הבחינות.
נכון שאת בולט ראיתי בקולנוע ואת וול אי בבית, ובכל זאת – העלילה שלמה ואמינה יותר, הדמויות (כולן) עגולות ומעניינות יותר, אפילו האפקטים טובים יותר.
אני אישית גם אהבתי את הפסקול של בולט מאוד. מוול אי אין לי שום זכרון של מנגינת רקע כלשהיא.
ואגב, זו לא התרשמות חד פעמית, הילדים שלי רואים את שני הסרטים בערך פעמיים בשבוע.
גם מבחינת מסר: מוול אי לא יצאתי עם שום תובנה חדשה בתכל'ס, בעוד בולט החזיר את הכבוד ל
בקיצר, לדעתי לא מוצדק איך שוול אי דרס (תודעתית) סרט מעולה כ"כ.
(ועוד לחשוב שקונג פו פנדה הסתמי הגיע במקומו לאוסקר… אוי.)
סרטון קצר שעבר הרחבה
מישהו הגיב פה בדיוק באותו אופן ואני מסכים איתו לגמרי – זה פשוט סרטון קצר של פיקסאר מורחב לסרט שלם.
מסרט באורך מלא אני מצפה גם לעלילה.
אי אפשר להחזיק אותי עם מסרים ודמויות חמודות במשך שעה ועשרים.
ושאלה אחרונה, לכל אלו שנדהמו , נבהלו וחטפו שבץ מהמסרים המזעזעים.
לא ראיתם סרטי מד"ב בחייכם? סדרות מד"ב ?
זה הסרט האפוקליפיטי הראשון ? אפילו לא הראשון שמדבר על אקולוגיה .
מה ההתלהבות הגדולה? פורץ דרך – לא. עלילה – אין. מצחיק ומבדר – קצת, כן.
זה הסרט של השנה ? :\
אחד מסרטי האנימציה הגרועים שראיתי בחיי
אני חולה על פיקסאר. הם אולפן סרטים איכותי שמוציא סרטי אנימציה מדהימים אחד אחרי השני שאני מעדיף על הרבה סרטים שאני מכיר שהם עם דמויות וסביבה אמתית. צעצועי הסיפור למיניהם (השלישי הכי טוב), למעלה, משפחת סופר על, להציל את נמו, מפלצות בע"מ ועוד כמה ששכחתי. כולם מצוינים ומדהימים.
אבל אני חושש שהסרט הכי גרוע שלהם הוא וול-אי (לא ראיתי את מכוניות והמשכו).
דברים טובים: המסרים של הסרט, האנימציה, הוויזואליות, וול אי באמת חמוד, הדיבוב שלו ושל איווה מצוין, העלילה בסדר.
דברים רעים: הקצב של הסרט כל כך אטי שרציתי לירות לעצמי בראש, אני חושב שעבר הרבה זמן בלי שקרה כלום, החצי השני של הסרט כל כך משעמם עם האנשים השמנים, הצמח המעצבן הזה, סיפור האהבה של וול-אי ואיווה מעצבן, הרובוטים האחרים לא זוכר אותם מרוב ששנאתי את הסרט.
שני רובוטים קטנים וחמודים לא יכולים להציל את הסרט הזה מהקצב, הדמויות, הגרירה וסיפורי האהבה הטיפשיים שלו. אני אפילו לא זוכר מה היה הסוף מרוב שהשתעממתי.
סרט נוראי, לא מבין מה ההתלהבות אני נשבע.
הסתייגות קלה
טוב, אתחיל בזה ש"לא ראיתי את מכוניות והמשכו" הוא לדעתי משפט מפתח כאן.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אם תרצה לבזבז קצת מחייך הקצרים תמיד תוכל לצפות במכוניות, שהוא לא סתם סרט טוסטר אלא הוא גם לא מחוכם במיוחד. לפחות העלילה/דמות/התנהגות של וולי מושפעת מהעובדה שהוא רובוט (ועוד רובוט יחסית פרימיטיבי בתפקודו – כמו בובספוג ורבים אחרים; יש לו התפתחות מנטלית של ילד בן 4).
מבחינתי אבל וול-אי הוא שני סרטים. הראשון יפייפה, ממש ניסוי בעד כמה אפשר לגרום לצופים להתחבר לדמויות לא אנושיות בעליל.
הסרט השני הוא פארסאת ערוץ-דיסני טיפשית ומיותרת.
בתור מישהי שכבר בגיל 4 השתעממה מסיפורים מבוססי-רומנטיקה, אני מאוד מסכימה איתך. הסרט נשען על רעיון אהבת האמת, והרעיון הזה לבדו לא מחזיק.