במקור: Monty Python and the Holy Grail
בימוי: טרי גיליאם וטרי ג'ונס
תסריט ומשחק: גרהם צ'פמן, ג'ון קליז, טרי גיליאם, טרי ג'ונס, אריק איידל, מייקל פאלין
"מוס נשך פעם את אחותי." אמרתי פעם לחברה שעלתה מרוסיה בגיל צעיר. "באמת?" היא ענתה. "אני לא כל כך אוהבת מוסים, אבל אחי אוסף בובות שלהם. איפה היא מצאה מוס בישראל?"
"היא חרטה על המוס בקצה החד של מברשת שיניים," ניסיתי, אבל בשלב הזה כבר ידעתי את האמת המרה – אין לה מושג על מה אני מדברת.
ולמה שיהיה לה? גם אם היא היתה רואה את הסרט (למרבה האימה, היא מעולם לא ראתה אותו לפני השיחה ההיא), קשה להיחשף לבדיחה המסוימת הזו, שמופיעה בתחילת הסרט, בכתוביות קטנות בתחתית המסך. ובכל זאת, תשאלו כל מעריץ, והוא ישמח לספר לכם ממי אחותו קיבלה את מברשת השיניים ובאיזה סרטי פורנו הוא שיחק. כי 'מונטי פיתון והגביע הקדוש' הוא לא סתם סרט שאוהבים. הוא סרט שלומדים בעל פה. סרט פולחן, כבר אמרנו? לא? אז הנה: מונטי פיתון והגביע הקדוש – סרט הפולחן שלי.
הזמן: מזמן. המקום: אנגליה. קול פרסות סוסים נשמע, ומהערפל מגיח המלך ארתור, אגדה אנגלית ידועה. ארתור נמשח למלוכה על ידי הגבירה מהאגם, שהושיטה לו את החרב אקסקליבר, ידה נוטפת המים מנצנצת בשמש. בצורה זו קבעה הגבירה שארתור הוא – ולא אחר – זה שישלוט על בריטניה (שיטה שנויה במחלוקת לקבלת מנדט מההמונים, כפי שמציין בהמשך איכר רדיקלי). בתחילת הסרט, המלך ארתור משוטט בממלכה ומקבץ אליו אבירים, כדי ליצור את חבורת אבירי השולחן העגול. בהמשך, בעקבות פקודה ישירה מאלוהים, החבורה יוצאת למשימה נשגבת: החיפוש אחרי הגביע הקדוש, שעל פי האמונה הנוצרית, הפך לחפץ מאגי מאז שתה ממנו ישו, בסעודתו האחרונה.
עד כאן העלילה נשמעת קוהרנטית. זה המקום להזהיר, שמי שאוהב את הסרטים שלו מובנים ומסודרים כרונולוגית, או עם טיפת הגיון, עלול להתאכזב. כי בתוך הסיפור הזה, נכנסים דיאלוגים על אגוזי קוקוס (והבדלי המשקל בינם לבין סנוניות), מפלצת מצוירת, דו-קרב-על-גשר מהאלימים בהיסטוריה של הקולנוע (פצעים שטחיים בלבד), היסטוריון אובססיבי, אנימציות הזויות, אבירים שאומרים ני, צרפתים ושירים מרגשים על האומץ של סר רובין. כל הדברים האלה מופיעים פה, עם או בלי קשר זה לזה, משום שמדובר בסרט של שישיית מונטי פיתון, שהם תופעה בפני עצמה.
אנשי מונטי פיתון הם מהקומיקאים הבריטים המפורסמים שיש: גרהאם צ'פמן, הלוא הוא המלך ארתור, אריק איידל כסר רובין, מייקל פאלין בתור סר גלהאד "הטהור", טרי ג'ונס בתפקיד סר בדוויר, טרי גיליאם – שאנו מכירים כבמאי – מגלם שלל תפקידי משנה, ובתפקיד סר לנסלוט ג'ון קליז (הידוע שבחבורה, שמאז הספיק לעשות את סדרת הטלוויזיה המופתית 'המלון של פולטי', ואז לבזות את עצמו בקומדיות דביליות וסרטי ג'יימס בונד). חברי מונטי פייתון החלו לשתף פעולה עוד בזמן לימודיהם באוניברסיטה, והתפרסמו בסדרת הטלוויזיה "הקרקס המעופף": אוסף מערכונים, מטורפים עד ביזאריים, שכללו כמעט כל סוג של הומור, מזה הנחות – כמו בדיחות עירום – ועד המבריק ביותר. בהמשך יצר ההרכב מספר סרטים, שנותרו דומים ברוחם לסדרה. גם 'מונטי פיתון והגביע הקדוש', למרות קו עלילה מקשר, הוא בעצם אוסף מערכונים בעלי נושאים חוזרים. מדי מספר שניות מוגש פאנץ' ליין חדש, ויש תת-עלילות שלא קשורות לעלילה המרכזית, וקיימות רק כדי לשעשע. זה יכול להיות מאוד מרגיז בסרט, והייתי מאוד מאוכזבת אלמלא זה היה כל כך מצחיק. וזה העניין בעצם.
אפשר להתלונן שהסרט הוא סתם אוסף בדיחות, ושאין בו גם את העלילה המינמלית שהיתה בסרט מצליח אחר של החבורה, 'בריאן כוכב עליון'. אבל למי יש זמן או כוח להתלונן, כשכמעט כל דקה של הסרט מצחיקה עד דמעות? עדיף לצופה להקדיש את זמנו ללימוד כמה סצינות נבחרות בעל פה, איתור חובב מונטי פיתון, וציטוט הסצינות בפניו. שכן למעריצי 'הגביע הקדוש', אין אושר גדול כמו להביך את עצמם, פלוס משת"פ, בפומבי, על ידי שיחזור בדיחות מהסרט. בין אם מדובר בסר לנסלוט האמיץ, שנפרד בדמעות ממשרתו הגוסס: "הו פטסי, לא מתת לשווא", ומתעלם ממחאותיו של המשרת, שבעצם רק נפצע קלות; או בקטע בו האביר החכם בדוויר מגיע למסקנה שאם אשה שוקלת כמו ברווז, היא מכשפה – היקש שהאביר הגיע אליו בעזרת היגיון צרוף ובלתי ניתן לערעור כל כך, שאפילו "המכשפה" עצמה מסכימה שנשפטה בהגינות. או, בעצם, כל דיאלוג אחר מהסרט.
את "הגביע הקדוש" ביימו שניים מהשישיה – טרי ג'ונס, במשותף עם טרי גיליאם (שם שאולי מצלצל מוכר לחובבי קולנוע. הוא ביים, בין השאר, את '12 קופים'). ולמי שתהה, בהחלט ניתן לזהות בסרט את הכישרון והייחודיות שגיליאם הוכיח מאז שלא חסרים לו – הקפדה על פרטים כמו מוזיקה, רקע (בין אם תפאורה ובין אם בירור מהירות התעופה של סנוניות אפריקאיות ואסייתיות), ואפילו הערפל. מעולם לא ראיתם ערפל ערפילי מזה. באמת. הפרטים האלה הם שהופכים.את 'הגביע הקדוש' מ"סתם" אוסף בדיחות שהפך לתופעה, לאוסף בדיחות נונסנס מלא אווירה, עם פסקול מצוין, שנשאר טוב גם כשהקלטת מתחילה להישחק מרוב צפייה, וקופצת בשורות הכי טובות.
כמו לכל סרט, יש ל'מונטי פייתון והגביע הקדוש' מספר מגרעות – נטייה למשחק מוגזם, בדיחות שחוזרות על עצמן יותר מדי פעמים עד שנמאס וכמובן, הציפיות שמעוררת ביקורות נלהבות של הסובבים. מצד שני, מעריץ אמיתי לא צריך בדרך כלל יותר מצפייה שניה, כדי להתעלם כליל מהמגרעות, ולהחליט ששום דבר לא יכול להרוס את הכיף. כדרכם של סרטי פולחן, חוויית הצפייה מהנה הרבה יותר בקבוצה. או יותר נכון, זה תקף בהנחה שלא מדובר בצפייה ראשונה, שכן זו תדרוש חסימת פיהם של צופים וותיקים, שנוטים לדקלם בדיחות רגע לפני שהן נאמרות על המסך. לא כל אחד יאהב את הסרט, אבל כדאי לנסות בכל מקרה – כי למי שיאהב, 'מונטי פייתון והגביע הקדוש' הוא חוויה ייחודית.
- אתר רשמי ל-DVD
- התסריט המלא
- מונטי פייתון – האתר הרשמי
- אתר מונטי פייתון הישראלי
- תמונות וקולות
- הלאמה היומית
- Spamalot! – גירסת המחזמר
- הגביע הקדוש – גירסת הלגו
אני לא אכתוב את האהרו''כ של עצמי, אני לא אכתוב את האהרו''כ של עצמי
רק רציתי לציין שדברי הוצאו מהקשרם, אם כי באופן ששיפר אותם לאין ערוך. ושכל העניין נורא מרגש. לילה טוב.
קבלי מעב''ר (מזל''ט על ביקורת ראשונה)
בשירותי הצבאי הקצרצר, הייתי בשלב מסוים באותו משרד עם בן אדם שלא ידע "מי זה מונטי פיתון". באותו רגע, שקלתי ברצינות לערוק לצבא ירדן.
שניעם נפלאים.
איך, איך ידעתם שזה הציטוט האהוב עלי?…
(ועכשיו עלי לזנוח את הנרקסיזם ולרוץ באיחור לאוניברסיטה)
שניכם. שניכם.
זה ילמד אותי לכתוב הודעות לפני שהמוח שלי מתעורר בבוקר.
שכחת לציין
או בעצם, לחזור ולציין, ושוב לחזור ולציין, כמה הסרט היסטרי.
כאילו, באמת. היסטרי. אני לא צוחק.
לא צחקת? אז כנראה שלא הבנת את הסרט.
דווקא סרט מצוין.
אז מה באמת המהירות האווירית של סנונית אפריקאית?
http://www.style.org/unladenswallow/
זה באמת מביך...
לצטט את הדיאלוג בין האבירים לאביר עם שלושת הראשים לפני עשרות חברים מספסל הלימודים המסתכלים עליי בגועל של "איכס, פריק מדבר אנגלית במבטא אנגלי".
שלא לדבר על המבטים המשתאים כשאני פוצח בשירת "his head smashed in and his heart cut out and his liver removed and his bowels unplugged…"
וזו הזדמנות להעלות באוב
הודעה שלי שעסקה במקור ההיסטורי לפרה המעופפת:
אי-שם בימי הביניים יצאה לה הדוכסית מווירטמברג לצור על איזה מבצר.
בלוחמת מצור של ימי הביניים החוקים היו די ברורים: אם בפנים נגמר האוכל לפני שהחורף הגיע, הנצורים חייבים להיכנע. אם החורף הגיע לפני שנגמר האוכל, בדרך-כלל היו הצרים חייבים להתחפף לפני שסבא חורף יעשה מהם קציצות.
ולא תמיד היה אפשר לחסל את העניין בהסתערות.
בכל אופן, כאשר כמעט ונגמר האוכל בתוך המבצר, ציווה מפקד המבצר, וישחטו את הפרה האחרונה במבצר, אבל במקום לאכול אותה, מילאו אותה בשאריות הלחם והחיטה שנשארו במבצר והשליכו אותה (כן, בקטפולטה) לכיוון מחנה האוייב.
הדוכסית ראתה, ונדהמה: אם המבצר יכול להרשות לעצמו להשליך עליה פרה רק כביטוי של בוז, לבזבז מזון יקר ערך במיוחד סתם ככה, מי יודע כמה אוכל יש לו במבצר? אין טעם לצור.
לקחה את כוחותיה, קיפלה והתחפפה לה.
וזהו המקור ההיסטורי להשלכת פרות באמצעות קטפולטה.
(האם יש לי ראיה ברורה שעל זה הם הסתמכו? לא. הם לא אמרו משהו בנידון, עד כמה שאני יודע. אבל בהתחשב בכמות הידע ההיסטורי שהייתה להם, ובכך שכמעט בכל דבר בקרקס המעופף ובסרטים אפשר לזהות על מה בדיוק הם צוחקים, ובהתחשב בכך שב"בראיין" הם אפילו עושים פארודיה על קטע תלמודי, אני אתקשה להאמין שהם לא הכירו את הסיפור הזה).
אגב, אני לא זוכר באיזה ספר קראתי את זה, ואשמח אם מישהו מכיר את הסיפור. זה היה באיזה ספר היסטוריה, ימי הביניים, כמדומני מאה 14-15.
ענק!:)
יש סיפור דומה שאני מכיר,
שהופיע בספר "באודולינו" של אומברטו אקו, ועוסק במצור על עיר איטלקית וכיצד הוא הוסר בעזרת פרה אחת ומעט גרעינים. הסיפור מבוסס על מיתוס קיים. עוד על כך אפשר לקרוא כאן:
http://www.sf-f.org.il/story_645
הספר, אגב, פשוט דורש שגיליאם יעשה ממנו סרט.
וזו הזדמנות להעלות באוב
אתה יכול להרחיב ולספר איפה מופיעה הפרודיה על הקטע התלמודי?
בבקשה:
1. המקור, מסכת שבת ל"ג:
דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג".
תודה
העיקר שלא צריך לקושש את הקטפולטה.
אאל''ט
יוספוס פלביוס, בימים שעוד היה בן מתיתיהו, והגן על הגליל (החזית הקומיניסטית הגלילית?) הורה לאנשי אחת הערים שהיו במצור לתלות כביסה כדי להראות לרומאים שלא חסרים מים. כמצביא גאון הוא הביא לכך שמעט המים שנותרו אזלו ממש מהר וכך נפלה העיר די בזריזות.
וכן, בראיין יותר טוב.
יופי של ביקורת!
וגם יופי של סרט – ושאלה אחת: מדוע בדיחות עירום נחשבות בעינייך ל"הומור נחות"?
פגשתי לא מזמן בחורה שלא ראתה
אף סרט ומערכון של מונטי פייתון. פצחתי את פי כדי לומר: "מה, אז את לא יודעת מה זה [הכנס ציטוט כאן]?" אך מסתבר שזו תגובתם האינסטינקטיבית של כולם, כי הבחורה הקדימה אותי ואמרה, "לא, את התוכי שמתגעגע לפיורדים והאבירים שאומרים ני אני דווקא מכירה".
עצוב, עצוב לחשוב שמונטי פייתון נראה למישהו כמו אסופת משפטים מפגרים שמשום מה כולם מכירים בעל פה. זה לא ספייסבולס; זה באמת מצחיק.
אני מוחה
מונטי פייתון זה באמת נפלא, אבל גם Spaceballs מצחיק.
מש''א
pointy teath (נא לעשות סימנים של שיניים עם הידיים…)
אוי ואבוי, התגובות לביקורת הזו יהיו כל כך צפויות..
ני!
יפה מאוד
וכל הכבוד. ביקורת טובה לסרט גדול. אבל אני אישית אהבתי יותר את BWIAN ואשמח ביותר אם תכתבי לו גם ביקורת מתישהו. בינתיים כל מאמיני הדג הקדוש, אחריי !
ואתה כותב ''Bwian'' במקום ''Brian'' בתור מחווה לנציב?
ברור
אני סוגר עיניים ורואה את ההמון הצוחק (ביגוס דיקוס!).
אוי, בטח היה כל כך קשה לכתוב ביקורת על הסרט הזה!
הצלחה נאה מאוד, לאור כובד המשימה.
אני זוכרת… יום שישי בערב. אני בת 12. אני הולכת עם החבר'ה לקולנוע ומגלה שנגמרו הכרטיסים ל"תראו מי שמדבר". לא יאומן, אבל בדיוק אז הוחלט להקרין משום מה את הגביע הקדוש, נדמה לי שבהקרנה חוזרת.
שניות ראשונות: הלם, מה זה הדבר הזה. יש פה סיפור בכלל?
שניות שניות: הצילו, הוא חתך לו את שתי הידיים! ואת הרגל! מה כולם צוחקים!
שניות שלישיות: רגע, זה באמת נורא מצחיק…. וממש לא אלים. נכון שכולם מתים אבל הם מתים בצורה נורא מצחיקה.
השניות הבאות: הצילו, זה אחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי בחיים שלי, אוי הבטן! מי ידע שיש מישהו שיכול לקלוע ככה בדיוק להומור שלי? מי ידע שככה נראה ההומור שלי בכלל?
הסוף: למה אתם שואלים אם ככה זה נגמר? לא הבנתם את הקטע של הסרט? זה יכל להיגמר כמעט בכל נקודה אפשרית.
אחרי הסוף: אני חייבת לראות כל מה שהאנשים האלה אי פעם נגעו בו.
תמיד נהגתי לאמר על מונטי פייתון
שגדלתי עליהם
אפילו שצפיתי ב"חייו של בריאן" רק בגיל מאוחר (18 נדמה לי).
כשאני קורא את הודעתך, אני מבין זאת שוב – ההומור שלהם, החדות, השנינות הכה אינפנטילית ביד אחת וכה מתוחכמת ביד השניה – טבע בי גישה לחיים. שניתן להנות ולצחוק ולקבל השראה מדברים גם כשאין להם הבנה ברורה, גם כיון שאין זה כה נחוץ שתהיה להם הבנה ברורה רק כדי שהם יהוו נקודת התיחסות חשובה עבורך.
ואכן, איני חושב שכשהייתי ילד קטן שצפה במונטי פייתון כל כך הרבה פעמים, הבנתי משהו מהסרט. אך הוא היה מופתי בעיניי. ותמיד יכל לרומם את מבצ רוחי רק על ידי היזכרות בקטעים ממנו!
_____
הקומדיה המצחיקה ביותר והפרועה ביותר שנוצרה אי פעם
ואני אומר את זה בלי לחשוב פעמיים. פשוט ככה.
לדעתי צריכה להיות הקרנת חובה של הסרט לכל סטודנט להיסטוריה במהלך קורס מבוא לימי הביניים (לא זוכרת כבר מי מהפייתונים היה סטודנט להיסטוריה באוקסברידג').
אבל אני חייבת להסכים עם מעריצי בראיין (גם אני לא אינדיווידולית) – בראיין, מבחינתי, הוא ההומור הפייתוני בשיאו.
<פלג החזית העממית של יהודה>
נדמה לי שזה היה טרי ג'ונס
היו לו כמה ספיישלים הסטורים בטלויזיה בשנים האחרונות.
פאדיחות בקשר למונטי פייתון
אני עובד במחלקה הטכנית של חברה מאוד גדולה ויום אחד שמעתי מישהי מדברת על לקוחות שלא יודעים אנגלית אז כמובן שהייתי חייב לצטט "Would you please fondle my buttocks"
עקב קצת התלהבות יתר אמרתי את זה בקול רם ביותר והמנהל של כל הקומה בא אליי והסביר לי שאם הוא יכול לשמוע את זה מהשולחן שלו (מרחק של 30 – 40 מטר) אז זה קצת יותר מדיי חזק
ותחשבו שהיו אנשים בשיחות עם לקוחות באותו זמן
הפאשלות הכיפיות האלה :)
לפחות זה היה רגע שלעומת 98% משאר הזמן – אתה תזכור היטב, ותמיד תוכל לצחוק ממנו :-)
___
בעבודתי, גם במחלקה טכנית בחברה גדולה, מישהו דיבר בקול רם מאד, ולי היתה לקוחה על הקו, ששמעה אותו והגיבה לדבריו (איני זוכר מה הם היו), ושנינו צחקנו על תגובתה ועל כך שהיא בכלל שמעה אותו :-).
החיים טובים בתמיכה טכנית.
<מענין אם שנינו עובדים באותה חברה גדולה? אני וולברין, אם כן>
אחרי שנים ארוכות של שיטוטים באתר, אחרי דיונים בבית ספר על מונטי פיתון(דיונים בהם לא ממש השתתפתי, פשוט כי לא הכרתי את הסרט), אחרי ששמעתי את השיר על סיר רובין (כשיר במחשב), החלטתי- אני חייבת לראות את הסרט הזה!!
אז ראיתי.
)
(כאן נדלג על הקטע שבו אני אומרת שזה אולי הסרט הכי מצחיק שראיתי, ישר מהכתוביות, שאני כבר מצטטת קטעים ממנו, וכבר זוכה לתגובות "הא?" לא-כל-כך-נלהבות ממי ששומע אותי ולא מכיר את הסרט, ושהאביר השחור שולתתת!1 ביותר. כי זה באמת ככה, אבל זה כמעט מובן מאליו
יומיים אחר כך אני נכנסת לפישאיי ובום! ישר בדף הראשי! ביקורת על מונטי פייתון והגביע הקדוש! yay!!
אז כן, לראות את הסרט הזה בהחלט הייתה החלטה טובה, למרות שקצת חששתי שאחרי שהעלו לי את הציפיות כל כך הרבה אני אתאכזב- לא התאכזבתי ולא כלום, ואני בהחלט יכולה לראות את הסרט הזה הופך לסרט שאני מכירה יותר מדי טוב for my own good.
ני!
אה, וכמובן, איך שכחתי?
מזל טוב על הביקורת הראשונה (והנפלאה)
אני לא זוכר איפה היה הדיון
בנושא תסמונת העדריות של מעריצי מונטי פייתון (ואם למישהו יש את הקישור – מצויין. זה היה יופי של דיון).
אני זוכר שבאחת היחידות שלי בצבא (שהיתה אז יחידת מודיעין) האנשים התחלקו לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה היו אנשים שמטורפים על מונטי פייתון, מארגנים הקרנות ומצטטים פייתון ללא הכרה. בקבוצה השניה היה הרס"ר, 2 נהגים ועוד איזה חיילת אחת.
הדיון היה בסקר ''אני לא מבין למה כולם מתלהבים מ-''
והוא התחיל איפשהו באמצע ההודעה הזאת של גונקל:
כתבה מספר 2426
בראין הוא הגדול מכולם בשבילי.
ברכות על הביקורת!
עבודה טובה! אם כי איכשהו נשמע כאילו את מתנצלת בשם הסרט ומעריציו, ולא ברור לי למה. סרט מופלא בכל קנה מידה, ושווה ציטוט כמעט בכל מצב.
ומכיוון שחייבים לצטט משהו-
אני? מתנצלת?
האדם היחיד שמגיעה לו התנצלות בהקשר פייתוני היא ארוסתו של ידיד טוב שלא אוהבת מונטי פיתון ונאלצת להקשיב לנו (ולעוד חברה טובה שלה) במשך שעות על שעות… וגם היא לא קיבלה אותה מעולם.
אני גאה בפייתוניסטים באשר הם.
אישית אני חושב שאנשים שלא צוחקים מציטוטי
"הגביע הקדוש" הם פשוט אנשים שלא ראו את הסרט עדיין, ולפיכך חייבים להשלים את החור העצום הזה בהשכלה שלהם וישא"ק. ומשתמע מכך ש*צריך* להמשיך ולצטט לידם כדי לספק להם מוטיבציה לראות את הסרט כמה שיותר מוקדם.
איך זה בתור לוגיקה?
הייתי פתוחה ללוגיקה שלך יותר אם היא לא היתה אישה אלימה.
הייתי פתוחה ללוגיקה שלך יותר אם היא לא היתה אישה אלימה.
אכן, עריצה היא הלוגיקה.
עריצה היא ארוסתו של חובב מונטי פיתון שלי.
אבל גם ללוגיקה יש ימים גרועים.
האם אותה ארוסה, לבנה?
(ימים גרועים ללוגיקה, וכו').
להחריד.
(זה שהלוגיקה עוברת יום רע לא אומר שהיא טועה)
אני? מתנצלת?
בשבת האחרונה רציתי לגרור כמה ממכרי להצגת חצות בסינמטק של ההופעה בהוליווד בול של הפיתונים. מסתבל שחלק לא מבוטל מהם (בעיקר מהצד שלה של הזוגיות) לא מחבבים את החבורה הבריטית. הודעתי לה שהדבר אינו נסלח בעיני, ממש כמו זמרי קריוקי או אנשים שאוהבים חורף.
מישהו מהם גם מושך באף ושונא את המלון של פולטי?
יש לי קוקוסים משלי.
כן, אבל איפה מצאת אותם?
היו מחוברים לאיזו ציפור.
היו מחוברים לאיזו ציפור.
אפריקאית או אירופית?
בגריל.
איזה יופי, פשוט נפלא!
אחלה ביקורת, אחלה סרט.
למרות שבמצב כזה לא צריך הרבה בכדי לשמח אותי- תזכיר לי כל ציטוט, סצינה או דבר מהסרט, אני אשב כאן עם חיוך מוזר מרוח על הפרצוף, מגחך לי ומתגעגע.
הגביע הקדוש- קלאסיקה!
סרט היסטרי בכל רגע צפייה.
זאת תהיה חוצפה איומה אם אפרסם כאן את הכתובת לקומונה של מונטי פיית'ון?
כי, זה פשוט ש…
http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=12740
אני חייב למחות.
מה זאת אומרת "איפה היא מצאה MOOSE בישראל?"
שכחתם את האתר-האח של עין הדג?
http://www.haayal.co.il/
הוא נושך?
למען האמת,
אני לא מכיר את החברה הזאת, אבל אם אחיה אוסף בובות של מוסים, יש סיכוי טוב שהוא אחד מהאבות המייסדים של 'האייל הקורא' הידועים בחיבה חולנית למוס.
אוי, זה כל כך מביך.
זה קונקורד. קונקורד, לא פטסי, הוא זה שלא מת לשווא. אני די בטוחה… אם ציטוטי מונטי פיתון שלי מידרדרים אני באמת בדרך לדמנציה מוחלטת.
זכרון מעומעם הוא אך ורק דרכו של היקום לקרוא לך לראות סרט שוב
השורה ''גם כשהעותק נשחק וקופץ בשורות הכי טובות''?
סיפור אמיתי. וטראגי.
בכל מקרה, התנצלותי לפטסי (משרתו של ארתור, כמובן), שכמעט-הרגתי שלא בצדק.
גאלהד במנזר…זה הקטע החביב עליי…
אם תקרה דרככם בסינמה סיטי
ויש לכם 60 שקלים לבזבז (דמי חנוכה, או סתם בייביסיטר), בחנות הדיסקים שם מוכרים את הסרט מייבוא הונגרי. אל תחששו – אמנם כתוב בשפה מוזרה על הקופסא, אבל בפנים הכל באנגלית טהורה. ואפילו מקבלים בונוס משונה בתור מן סרט משנות השלושים על רופא שיניים או משהו בסגנון. לא התעמקתי מדי, כיוון שחששתי לרגע שהמוכר עבד עליי והייבוא ההונגרי הזה לא משהו בכלל, ולכן מיד דילגתי הלאה על מנת לוודא ש"הגביע הקדוש" אמנם קיים על הדיסק.
בקיצור – שאווה. סתם ככה, שתדעו.
אם תקרה דרככם בסינמה סיטי
מצטרף להמלצה. שלל הבונוסים והפינוקים שמעמיסים שם עושים נעים הרבה לפני שמתחילים לצפות בסרט עצמו.
למרות שהשמצתי את חובביה (יחד עם חלק נרחב מגולשי האתר), אני התחלתי ישר עם אופציית הקריוקי
דיקוס!
ביגוס !
יש מצב שמישהו מביא קלטת וידאו/DVD של זה לקון?
אני מבטיחה שאחזיר אחר כך.
אפילו שלא ראיתי אותו עדיין, אני כבר הבנתי מזמן שזה סרט גאוני, והגעתי למסקנה שעד שלא אראה לפחות אחד מסרטי מונטי פייתון, אני פשוט מזיקה לעצמי:
א. כל מי ששומע שלא ראיתי מייד יורה לעברי מתח של ניבולי פה (ואני נמצאת בצבא, ייתכן שאם אמשיך ככה הם יתחילו לירות לעברי מתחים מסוג שונה).
ב. שעתיים פלוס של צחוק בלתי נשלט מעולם לא הזיקו לאיש.
ג. אין דרך טובה יותר להציק לחברייך מאשר להחדיר משפטים בלתי קשורים לשיחה, להתגלגל מצחוק ממה שהרגע אמרת, ואחר כך להישאר לראות את ההבעה הרצינית והלא מבינה שמודבקת להם על הפרצוף, בזמן שאתה ממלמל "אהה… שכחתי שלא ראית". את זה למדתי מתוך נסיון אישי מטריד ומעצבן עד מאוד..
אופציה נוספת:
להקרין בקון, מאוחר בבוקר, כשכל הלא-פיתוניסטים כבר נרדמו… אנחנו אנשים יצירתיים, לא צריך לקחת לנו יותר משתי דקות לחבר בין הסרט לנושא האנטי-מחיקון…
רעיון מעולה!
ואני מבטיחה שברגע שאצפה בסרט באמת אצליח, בעזרתך אולי, למצוא איזה קשר בין השניים!
אוווטש זה כואב
אני אחרי ניתוח קילה ונכנסתי לקרוא ביקורת ובמקום זה נחתתי על זה… תדעו לכם שתפרים בבטן לא תורמים לצחוק…:)
ואני לא מצליח להפסיק לצחוק או לקרוא…
(לא ישנתי 24 שעות או יותר, הרגע הגעתי הביתה, ואני כאן במקום להיות במיטה – החמה! – שלי, ישנה בשלווה. מצבי רע, ומר)
אולי מישהו יכול לעדכן אותי בבקשה איפה ניתן לקנות את מונטי פייתון והגביע הקדוש עם תרגום לעברית בדי.וי.די ???
הידד לעין הדג
כשהייתי ילד מתבגר הייתי הולך כל לילה לישון עם הגביע בווידאו, בזכות זה זכיתי ליכולת לדקלם את הסרט בעל פה (עד לשליפת ההרינג ששם כמעט תמיד נרדמתי), ולמבטא בריטי כבד שעד היום לא עזב אותי.
יש לי רק לשבח את ציבור הכותבים על טעמם הנפלא בקולנוע.
הידד לעין הדג !!!
אמנם יום ההולדת שלי חל רק בעוד חצי שנה,
אבל אני כבר יודע מה אני רוצה:
http://www.zestuff.com/plush/toyvault/489/
וואו, מגניף.
גם אני רוצה כזה.
מש''א
התמונה למטה… ככה עושים ארנב תמים/רצחני, ממש ככה.
(מאצ'ריג'ויסינג, הוסיפי את המש"א שלך בזמך החופשי)
דווקא לא מש''א.
ואפילו לא סתם כדי לעשות דווקא. פשוט יש כל כך הרבה דברים שאני זקוקה להם יותר מלבובה של ארנב, רצחני או לא… חוץ מזה, איך אני אמורה לישון שוב, אי פעם, עם זה בבית?
איזה צירוף מקרים, יום ההולדת שלי חל היום.
ושעל אריזת המתנה יהיו ארנבונים קטנים, בבקשה.
בסדר, אבל עד שהחבילה תגיע אליך, הגופות הקטנות שלהם יסריחו כהוגן.
יש דברים שאפשר לכתוב רק באנגלית:
למה?
אפשר להפחיד אנסים ורוצחים עם הגוויות האלה.
מזל טוב!
ואו, זה באמת שיפור.
עכשיו אני מדמיין את עצמי עומד מול עדר של אנסים ורוצחים, ומנפנף בהיסטריה בנייר אריזה שאליו מחוברות עשרות גוויות מצחינות של ארנבונים אומללים.
באמת ובתמים אני יכול להגיד שזהו יום הולדת מיוחד במינו.
(תודה!)
כמה?
32 אביבים.
שזה מוזר, כי נולדתי בקיץ.
כל-כך צעיר
ותמיד אפשר להסב את האביבים ל*קייצים*, למרות שאביבים מצלצל יותר רענן. אבל גם ל*קייצים* יש שיק מסוים.
ומז"ט!
בכלופן עוד קצת
*זה* מוזר?
לי, למשל, מלאו בחורף האחרון כך וכך אביבים – למרות שגם אני נולדתי בקיץ.
יופי, יופי, העיקר שאתה קורא לעצמך צמחוני. פשוט גועל נפש.
אדם, קבל 1 מז"ט אחוז בחילה.
להפך, צמחונים תמיד יכולים להתבדח על חיות מתות במצפון שקט,
כי הם לא אוכלים אותן.
מזל טוב!
עזוב, זה כבר אבוד. אני תקוע עם ארנבים נרקבים בראש.
אבל תודה!
אררר, כן.
כלומר, יום הולדת שמח, וסליחה שמתנתי לך הייתה התמונה המנטלית הזו.
ברשותכם, תמונה מנטלית חלופית:
http://www.youtube.com/watch?v=DE2Nnv9tlT8
אסור לאכול ואסור לנשוך!
אה, ומזל טוב
!!
יופי, תהפוך את הביקורת הראשונה שלי בעין לפתיל יומולדת.
בעוד מאה שנים, כשאנשים יעלו אליה לרגל (וירטואלית), מה הם יחשבו? באמת, אדם. אתה דוחק אותי לפינה. יש רק דבר אחד שאפשר להגיד במצב כזה: יום הולדת שמח.
מזל טוב!
(ל"ת)
מזל טוב
זה היופי בעין הדג: בנאדם אומר שיש לו היום יום הולדת ומקבל איחול מזל טוב גם 15 שנה לאחר מכן.
עין הדג הוא אתר נצחי, אני מניח שגם ב-10 ליוני 2037 יהיה מי שיוסיף עוד ברכת מזל טוב (עכשיו אני לא יכול שלא לדמיין שתופיע פה תגובה אליי מהתאריך הנ״ל עם המילים ״מזל טוב. אכן עין הדג הוא מקום נצחי״. אצטרך לחכות הרבה זמן כדי לדעת אם זה יקרה).
איזה כיף לגלות ביקורות שעד לא קראתי
הן מעלפות ומרתקות כאחד!
באיחור של ארבע שנים – אחלה ביקורת!