במקור: Children of Men
במאי: אלפונסו קוארון
תסריט: אלפונסו קוארון, טימותי ג'. סקסטון
על פי ספרה של פ. ד. ג'יימס
שחקנים: קלייב אוון, ג'וליאן מור, מייקל קיין, קלייר-הופ אשיטי
תמיד רציתי להגיע לעתיד. אם להתחכם, ניתן לומר שכבר הצלחתי, כי עברו שלוש שניות מאז שכתבתי את המשפט הקודם. אבל אני מתכוון לעתיד הרחוק יותר: נגיד, 2050. כי אולי ב-2040 ימציאו חיסונים נגד האיומים הגדולים על בריאותנו – סרטן, נזלת, פוליטיקאים – שאני אוכל להביא להווה; יותר מזה: שנת 2050 תהיה אחרי טקסי האוסקר של 44 השנים הקרובות, וכשאחזור להווה וישאלו אותי מי יזכה בהם, אוכל לגלות לכולם: "מצטער, לא טרחתי לברר, זה לא מעניין אותי". מצד שני, הביקור בעתיד עלול להיות מדכא, מבחינת ידיעת גורלו של ההומו סאפיינס. כלומר, אם זן תבוני ממציא דבר כמו מערכת לניתוב שיחות ומשתמש בו, הרי שיש לו נטיות אובדניות גלויות, נכון? אז לכו תדעו מה נעולל לעצמנו בהמשך. כי הנה, ראו מה קורה ב'הילדים של מחר'.
בשנת 2027, בניגוד לתקוותינו, העולם אינו עסוק באכיפת עונש מוות לספאמרים – אלא במגפת העקרות הכלל-עולמית שהחלה ב-2009, מאז לא נולדו עוד תינוקות. מקור התופעה מעולם לא התגלה; האנשים הצעירים ביותר הם בני 18, וכשימותו, האנושות תיכחד. נראה שרוב אוכלוסיית העולם לא הולכת לקולנוע בזמן החופש הגדול, כי במקום לשמוח שאין יותר ילדים, כולם מתבאסים. בהעדר עתיד קולקטיבי לחיות עבורו, מתערערים יסודות החברה. חלק מהאנשים נסחפים לאווירת "אכול ושתה כי מחר נמות", שמעודדת אלימות ופריקת עול; אחרים פונים לכתות דתיות, שקוראות לאנשים לכפר על חטאיהם (ככל שרואים בסרט – על ידי לבישת שכמיות פלסטיק צהובות ומכוערות נורא). משתרר כאוס גלובלי, ובריטניה הופכת לדיקטטורה. גל של פליטים מארצות אחרות מציף את המדינה, והשלטון כולא אותם במחנות ריכוז ומאחורי גדרות הפרדה. הם נחשבים לאיום על היציבות השברירית, אם כי הסיבה האמיתית היא כנראה 'המבטא המזעזע של הזרים המלוכלכים האלה'.
חשוב לציין שהזמן שלקח לכם לקרוא את הפסקה האחרונה, הוא בערך הזמן שמוקדש בתחילת הסרט לתיאור המצב הנ"ל. 'הילדים של מחר' מתרכז בתיאו (קלייב אוון), בריטי מבוגר למדי, שעובד במשרד ממשלתי כלשהו. בעולם שאיבד את שמחת החיים שלו, תיאו עדיין מתבלט עם רמת דפרסיה של ישראלי שרואה חדשות. היחיד שמעלה על פרצופו של תיאו משהו שדומה לחיוך, בלי לדרוך לו על הרגל, הוא חברו ג'ספר (מייקל קיין). ג'ספר הוא מעין היפי מזדקן, שחי בבקתה באמצע היער, ושומר על אופטימיות על ידי אמונה עמוקה בכוח המיטיב שתמיד סיפק לאנשים סעד רוחני – סמים קלים.
כל זה משתנה כשתיאו מקבל בקשה מפתיעה מג'וליאן (ג'וליאן מור), חברתו לשעבר, וכיום מנהיגת המחתרת הלוחמת במדינה הטוטליטארית. ג'וליאן רוצה שתיאו, באמצעות קשריו בביורוקרטיה הממשלתית, יעזור לה להבריח מחוץ לבריטניה פליטה צעירה בשם קי. מסיבות שונות, תיאו עדיין מרגיש מחויב לג'וליאן, אז הוא מסכים. כנראה הוא לא ראה אף פעם מותחן אפוקליפטי, אחרת היה יודע מה יקרה: מתברר שקי נושאת עימה תגלית מדהימה, בעלת השלכות חברתיות ופוליטיות עצומות. ומרגע שהוא מסכים ללוות את הנערה, תיאו יוצא למסע בריחה נואש, שבמהלכו הוא צריך להתמודד עם המשטר, המחתרת והפליטים, כדי להביא את קי לחוף מבטחים.
אלפונסו קוארון ('הארי פוטר והאסיר מאזקבאן') פשוט יודע לכתוב ולביים סרטים. קודם כל, הוא בונה מצוין מתח: ב'הילדים של מחר' יש מרדף קולנועי איטי במיוחד, שבו קלייב אוון דוחף מכונית כדי להתניע אותה והרעים רודפים אחריו ברגל. זה ריגש אותי יותר מהנסיעה ההיא באוטוסטרדה, ב'מטריקס 2'. יש לקוארון גם הברקות סגנוניות: כשמתחולל קרב רחוב אכזרי במחנה פליטים, ואנשים נפצעים קרוב למצלמה, התמונה מתמלאת ברסס של טיפות אדומות. ואם הזכרתי דם, האקשן והאלימות ב'ילדי המחר' אינם בידור או כוריאוגרפיה. בסרט הזה, אנשים שחוטפים כדורים מתמוטטים כמו ערמות סמרטוטים, ומתים מכורבלים בבוץ. ולא רק אנשים סתם – לפעמים נדמה שקוארון רק מחכה שהצופים ייקשרו באמת למישהו, לפני שהוא מתפגר לפתע. תכסיס פשוט, אבל אפקטיבי כשהוא מבוצע כמו שצריך.
והכי חשוב: קוארון יודע לשנות קצב ואווירה. הרבה יוצרים לא מבינים כמה חשוב לתת לקהל הפוגות בין שיאים מותחים ורגעים מדכאים. קוארון, לעומת זאת, משלב סצינות שקטות בין הקטעים שבהם תיאו נלחם בכל העולם; או למשל, הוא לוקח זמן להראות מנוחה רגעית של תיאו וקי בבית ספר נטוש והרוס, שמבהירה בלי מילים מה האנושות איבדה כשהפסיקו להיוולד ילדים. וזה בלי להיכנס בכלל לרמזים הבוטים והפרובוקטיביים של הסרט על פערים חברתיים והיחס המערבי לפליטי העולם השלישי, או הפלירטוט המופגן עם מיתוסים נוצרים. בקיצור, קוארון הפך בזאת מ"במאי שאני רוצה לראות את הסרט הבא שלו", ל"במאי שאני אתחיל לחפש סרטים קודמים שלו כדי לראות אותם".
גם לשחקנים מגיעה מילה טובה. קלייב אוון בנה אצלי לאט לאורך הסרט את ההזדהות עם הדמות האפורה שלו, ג'וליאן מור משחקת נהדר כרגיל, ומייקל קיין היה ונשאר, בעיני, תמצית הקוליות הבריטית. קלייר הופ-אשיטיי, שמגלמת את קי הצעירה, אולי פנתה לקריירת משחק רק כדי להוכיח שאפשר להצליח גם עם שם כמו שלה, ועדיין יש לה רגעים מוצלחים. גם לדמויות המשנה יש תמיד משהו שהופך אותן לתלת ממדיות, בין אם אלה תרגילי היוגה הכושלים של חברת המחתרת מרים, או המנהג המשעשע של סיד, השוטר חסר המצפון, לדבר על עצמו בגוף שלישי (ג'ימי?).
עם זאת, אל תקבלו את הרושם שאני ממליץ לכל אחד לרוץ לראות את הסרט. קחו בחשבון ש'הילדים של מחר' הוא סרט מדכא, מלא רגעים אלימים וקשים, ובמידת מה אלו חוזרים על עצמם ומייגעים. כאילו כדי לתסכל עוד יותר, סוף הסרט קטוע ואין בו הרבה תשובות. גם הצד הויזואלי מצטרף למתקפת הדיכאון הכללי, ומי שאוהב את העתיד שלו נוצץ ומלוטש עתיד להתאכזב. ברמה הרעיונית, נדמה שקוארון התפזר וניסה לעסוק בכל כך הרבה דברים – הקשרים בין בני אדם, הרצון האנושי מול הגורל העיוור, סוגיות חברתיות ופוליטיות, תקווה וגאולה, ומה לא – עד שהוא קצת הלך לאיבוד.
אהבתי את 'הילדים של מחר' ולדעתי, למרות מגרעותיו, הוא סרט טוב מאד ושווה צפייה. יש לי רק בעיה אחת: משום מה, אחרי שראיתי אותו, אני קצת פחות להוט לדעת מה יקרה בעתיד.
ו
על הקטע עם האוסקרים… מה, 2050 זה רק בעוד 44 שנים?
אמקייי.....
למעשה הסרט אומר שהאנושות מסריחה כבר עכשיו.
יופי!
הביקורת בהחלט שיכנעה אותי שאני צריך ורוצה לראות את הסרט הזה. תודה לך עכרור השלולית.
ביקורת מעולה
שגרמה לי לרצות לראות סרט שעד כה שמעתי עליו רק דברים לא מאוד חיוביים.
לי דווקא היו חסרות תשובות לכל השאלות. בסוף הסרט יצאתי עדיין מסוקרנת כמו שהייתי בתחילתו, רק תשושה יותר לאחר כל הרעש והיריות. נראה לי שבמקום לעבוד על כיוונים מרתקים שקיימים בסיפור, פתאום עוברים לחדשות או לקטע מ"ג'נין ג'נין" ואני לא מצאתי שזה היה ממש דרוש. כשיש סיפור מעניין, למה לא להתרכז ולהעמיק בו? אפשר להעביר את אוירת הכאוס הצבאי גם בלי חצי שעה של יריות שלדעתי היו אמורות להיות רקע ותפאורה ולא לנגוס בעלילה.
זה בדיוק מה שהפריע לי
(אם אני מספר על מה שחסר בסרט, זה נחשב
?)
הסרט לא מסביר למה נשים הפסיקו להיות פוריות, וזה חבל, כי כל המסתורין הזה הוא הסיבה שהלכתי לראות את הסרט.
אבל במקום כל זה, התסריט משתמש בחוסר הפוריות בעיקר בשביל לספק תירוץ לכך שגיבורי הסרט יצטרכו להמלט כל הזמן. כך שבמקום סרט מד"ב מסקרן, קיבלתי עוד סרט של "כולם רודפים אחרי המק'גאפין". נו באמת.
צורת הזלזול הזו בקהל מזכירה לי את סרטי "קיוב" למינהם.
קיוב?
איפה ומתי מסבירים שם למה קיים המבוך?
דינמיקה קבוצתית, הא?
עכשיו אני מבין למה מרכזי הערכה הם סרט אימה בשבילי.
לא באמת ציפיתי להסבר.
אם כבר, זה הזכיר לי את "על העיוורון". מגיפה קטסטרופלית מתפשטת בעולם ומשנה לחלוטין את החברה האנושית – אבל כל הסיפור הוא על החברה האנושית בעולם שאחרי המגפה, ושומדבר על המגפה עצמה.
השוואה מעניינת
לא אהבתי את "על העיוורון", בדיוק מאותה סיבה שלא אהבתי את הסרט הזה .
אבל בזמן ש"על העיוורון" מתרכז בדברים מופשטים יחסית, הסרט מתרכז מאוד בדברים פיזיים (ואני חושש שזאת לא הפיזיקה שאני אוהב).
למה זה חשוב?
מצטרף לממליצים, חצי שני מופלא למרות חצי ראשון שבו הדבר הכי טוב (והוא טוב מאד) זה מייקל קיין.
אבל מה מופלא
בחצי השני? זה כאילו ידעו מראש שלא מתכוונים לספק עוד מידע והיו צריכים למלא את הזמן אז הראו אנשים רצים ויורים במשך רוב חציו השני של הסרט.
מה שלי היה חסר
הוא ההסבר לעניין הפליטים: ממה הם נפלטו, ומדוע דווקא לאנגליה. ומה מקומו של האיסלאם הקיצוני בכל הסיפור הזה. אם זיהיתי נכון, חלק מהפליטים היו אירופאים, כלומר – אנגליה היא אי של ציוויליזציה בתוך עולם כאוטי וחרב. מה בדיוק מתרחש בעולם? זה מתסכל לראות אנשים טובחים אחד בשני בלי הרף, בלי להבין על מה ועל איזה רקע.
חוסר מקוריות
אני מודה שאת הסרט לא ראיתי אבל את הביקורת קראתי גם קראתי.
ברושם ראשוני זה נשמע עוד סרט סטייל "1984" ואותם מוטיבים שחוקים (אני שם כסף טוב שבין הדמות העיקרית לאחת הנשים בסרט מתפתח רומן סתמי), קרי, שלטון טוטאליטרי, רגשות מודחקים, דכאון כללי וכו' – כך שברמה הזו הסרט דווקא נשמע לא מקורי ולא מעניין.
בשנת 2004 יצא סרט מד"ב בריטי עם טים רובינס ושם עסקו בכך שאהבה הייתה מחוץ לחוק (היו מעמדות חברתיים והיה איזה וירוס מסתורי שפגע באנשים שקיימו יחסי מין וכו') הסרט ההוא (שאני לא מצליח להזכר בשם שלו …) מכיל המון אלמנטיים דומים וגם הוא היה סרט די רע
ז"א – אם הסרט לא מחדש כלום אז זה למעשה מד"ב ברמה הכי נמוכה שיש…
חוסר מקוריות
ההנחה שלך מתבדת. הסרט אולי מזכיר את V ברקע שלו אבל הביצוע טוב פי מונים, כמו כן הכתיבה מעולה והמשחק משובח (וזאת שוב לעומת V). הסרט מבוצע בצורה מהימנה ולא קלישאטית כלל.
אני מקווה שהסרט שאותו הזכרת לא EQUILIBRIUM כי הדבר השווה איזכור היחיד בו זה האקשן. העלילה מגוככת.
-האשף הדגול
לא, הוא מדבר על Code 46
אמנם לא ראיתי את הסרט, אבל הבמאי, מייקל וינטרבוטום, הוא במאי מצוין, ויפתיע אותי אם הוא הוציא סרט גרוע תחת ידיו.
אגב, אני דווקא חיבבתי מאוד את 'אקוויליבריום' וגם את V.
לא, הוא מדבר על Code 46
לא ראיתי את CODE 46. בנוסף לכף אני מודע לכך שיש אנשים שאהבו את V. לי פשוט קצת נמאס מתאוריות קונספירתציה מטומטמות (קדחת העופות המצאה וכו…) ומסרטים עם רומנטיזציה של המורד\טרוריסט . הסרט המדובר מציג את כולם כפי שהם, הממשלה פשיסטית והכל אך גם המורדים מוצגים בצורה מהימנה.
Equilibrium סרט פעולה חביב אבל העלילה שם פשוט לא רצינית. חורים וחוסר מקוריות.
-האשף הדגול
אז תתכונן להפתעה
יופי, עכשיו הרסת לי את כל הכיף.
לא, הוא מדבר על Code 46
נכון
באמת נזכרתי שמדובר ב code 46 הסרט היה גרוע על סף הזוועה ויומרני אומנותית באופן מעיק.
פשוט יש איזו תפיסה שהבריטים לא ממש חזקים במד"ב (אולי כי הסרטים פחות מתוקצבים וכו') – יוצא מן הכלל היה "28 יום" אחרי – שלהערכתי היה סרט מצויין (לא גאוני אבל כן מצויין)
סרט מעולה
אני רציתי להוסיף שיש צילום מעולה. קטע הקרב במחנה הפליטים מצולם, לפחות לכעורה, בתייק אחד וללא קפיצות מצלמה מרגיזות. האפקט אדיר.
-האשף הדגול
סרט מעולה
מצטרף
אחד הטייקים היפים שראיתי
קשה ביותר לביצוע ופשוט מדהים וויזואלית
זה נשמע כמו סידרת הקומיקס
"ההפסקה האחרונה", רק הפוך. בסיפור הנ"ל וירוס קטלני חיסל את כל המבוגרים ורק ילדים נשארו אלא שברגע שילד מגיע ל"התבגרות", כלומר המין שלו/שלה מתעורר אז הוא/היא מייד נפטר. מה שבסופו של דבר יוביל לאותה תוצאה: השמדת המין האנושי. גם שם יש דיכאון, קונפליקטים, פחדים ופוליטיקה( כן, ילדים הם פולוטיקאים פוטנציאלים, מה לעשות).
זה נשמע כמו סידרת הקומיקס
דבר דומה מאוד באופן חשוד מופיע גם ב"חומריו האפלים" של פולמן.
שם מין רפאים בלתי נראים מחסלים את הנערים והמבוגרים ורק הילדים נשארים בחיים, למרות שברגע שהם יתבגרו הם ימותו גם.
מעניין מי העתיק ממי.
וגם בסדרה ''השבט'' ששודרה פעם בערוץ הראשון,
ובטח בעוד 1001 מקומות אחרים.
בסדרה ''השבט''
לא רק ששרדו בני נוער בלבד, אלא שכולם היו פאנקיסטים ואוסטרליים. אכן אפוקליפסה….
הספר הראשון
בסידרה של פולמן יצא לאור ב_ (נדמה לי) 1996, הקומיקס שדיברתי עליו פורסם ב_1982 ולפי דעתי אין סיכוי לקשר כלשהו בינהם. בנוסף אנו מדברים על סיפורי מד"ב ומאוד קשה למצוא סיפור *באמת* מקורי.
בין שאר הדברים שזה מאוד דומה להם
יש גם פרק של "סטאר טרק" המקורי, שהיתה הרבה לפני 1982.
תיקון אחד - *ספרה* של פ.ד. ג'יימס.
אף שזה נשמע קצת שונה מהסגנון הרגיל שלה – עד כמה שידוע לי היא כותבת בעיקר מותחני בילוש.
חודשיים?
מישהו יודע למה הסרט מוקרן אצלנו חודשיים לפני ארה"ב?
שששששש!
אם לא נדבר על זה, אולי המפיצים לא ישימו לב, ויעשו את זה שוב.
האמת, לא רק אצלנו. על פי רשימת מועדי ההפצה של הסרט בימד"ב, ארה"ב היא המקום ה*אחרון* שאליו יגיע הסרט, אחרי שיוקרן בכל השווקים המשמעותיים האחרים בעולם. למה? אין לי מושג, זה באמת מאוד חריג. אבל אני לא הולך להתלונן על זה.
http://www.imdb.com/title/tt0206634/releaseinfo
ישראל שוק משמעותי?
משמעותי מאוד עבורי
חודשיים?
טוב, הבנתי למה.
כנראה בגלל העובדה הקטנה שזה לא סרט אמריקאי אלא בריטי
לא בדיוק.
הוא בריטי בערך כמו שסרטי 'הארי פוטר' הם בריטיים: הצילומים נערכו בבריטניה, הכסף מגיע מארה"ב, הבמאי מקסיקני.
אוקיי,
שאלה לגבי היחס בין הסרט לספר
את הספר קראתי לפני שנים. ולא עד כדי כך אהבתי אותו.
יש טעם ללכת לראות את הסרט?
מישהו יודע איך קוראים
לסרט שבו כל הגברים נכחדו והסיפור הוא על אשה אחת שמצליחה לגדל גבר בסתר (היחיד בעולם)?
לא.
אבל זה כנראה מבוסס על ספר שמות.
הילדה של הוריי
קודם כל, בעיניי הסרט היה נהדר, גם ברגעים הקשים יותר, מחוץ לאנגליה, הוא עדיין היה נהדר. כעת, אני רוצה להתייחס למגרעות אשר צויינו בביקורת, כי אני בכלל לא ראיתי את אותן המגרעות לכאורה:
העובדה שכמו שעכרור ציין, אין תשובות בסרט, לא תיסכלה אותי כלל, מבחינתי לא מדובר בסרט שמעורר שאלות ומשאיר אותי לתהות לבד, אלא להיפך, סרט שכולו מנסה לענות על עצם השאלה של "איך ייראה העולם אם לא ייוולדו יותר תינוקות", ובזה הוא מצליח בהחלט, לטעמי, תוך יצירת סיפור מלא מתח, אקשן ודרמה.
כמו כן, דווקא אותי הסרט לא דיכא – בעיקר כי לא מסופרת לנו הסיבה למגיפה, זה יכול להיות כל דבר, ולכן מבחינתי אין לה קשר ישיר למציאות בימינו. זוהי רק, אולי, מציאות עתידית חלופית כלשהי במקרה הבלתי סביר שבעוד שנתיים אכן תפרוץ מגיפה שכזאת.
מה שהסרט כן גרם, זה להרהורים מתמשכים, ולדיונים מעניינים, ובכלל לשמחה על ניצול מצויין של יום השישי האחרון לפני תחילת הלימודים, וכל אלו הם תמיד סימנים בדוקים לסרט מצטיין.
בכל אופן, גם אם נדמה שהסרט הלך לאיבוד, האמת היא שהוא מצא את דרכו אליי בלי כל קושי
(הו!).
מומלץ ביותר לכל המתלבטים.
_______________________________________
ועכרור, אני לתומי חשבתי שלא נהנית בסרט, בהתחשב בהודעה שפרסמת לפני יומיים ("מאכזב"…), אני שמחה לראות שכן אהבת.
מעניין שאת מזכירה את קרוב יותר
כי גם שם משחק קלייב אוון. תודה לאל שהוא קיים, כי אחרי שדניאל דיי לואיס פרש (ולא נזכיר את שתי הנפילות שלו לאחרונה- כנופיות ניו יורק והסרט בו הוא משחק אבא של מישהי), חיכיתי הרבה זמן שיגיע שחקן מצוין, אמין, שמכה בקרביים שלך.
תעשה לי ילד
יצאתי קצת מבולבל מהאולם. בהחלט מדובר בסרט מיוחד ומעניין, שמכיל כמה רגעים מהממים ואת ההופעה המוצלחת ביותר של מייקל קיין מזה שנים. אבל מאידך, 'הילדים של מחר' הוא סרט עם תסריט מאוד פגום. זה בולט בעיקר בשינויים האדירים שעוברים על הדמויות בתהליך שאורכו שניה ועשרים: רגע אחד תיאו הוא בירוקרט אדיש וציני, וברגע הבא הוא מוכן להקריב את חייו למען המטרה. רגע אחד קי בזה לו, ורגע אחרי הוא האדם היחיד שהיא סומכת עליו.
זה לא היה הדבר היחיד שהפריע לי- האקפוזיציה הייתה מאולצת משהו לטעמי, ומרוב נסיון לזעזע הסרט עשה לעתים רושם של פארודיה- אבל בסך הכל לא מתחשק לי לכלות את זמן המחשב הזעום שלי על לפרט מה לא טוב בסרט שדי אהבתי. הנקודה היא שקוארון הוא, כנראה, במאי מוצלח יותר מתסריטאי (או, אם לקחת בחשבון גם את 'האסיר מאזקבאן, לא בוחר חומרים מוצלחים במיוחד לעיבוד).
תוסיף את זה לרשימת ה''איך אתה יודע שאתה גיימר?'' שלך (שאין לך)
רק בתחילת הסרט?
כל הסרט הזה – הגדרות והבניינים הרבועים, האווירה העכורה והצבעים האפורים, המוני אנשי הצבא בחליפות שחורות, המחתרת והתחושה התמידית שרודפים אחריך, האקשן.. לקחו הרבה מהעיצוב, הרוח וה-Art direction של Half-life (בעיקר 2) והלבישו עליהם סיפור אחר. וזה נראה ומרגיש פשוט נפלא!
נו באמת.
משחקי מחשב הם לא כזאת מדיה שתיתן השראה לקולנוע.
אני לא חושב שהאווירה בסרט נוצרה כהשראה מהאף לייף 2. פשוט ככה היה הספר וזה הסגנון שהיה דרוש כדי לביים אותו לסרט.
יכול להיות שלא, אבל -
"משחקי מחשב הם לא כזאת מדיה שתיתן השראה לקולנוע"?
במאי יכול לקבל השראה מספר, מציור, מפריחת הציפורים וציוץ הפרחים, מאשתו, מאחותה, מחלום שחלם, מחלום שחבר שלו חלם, מהנוף מהמרפסת או מהסנדוויץ' שהוא אכל בבוקר. אין גבול להשראה. סליחה, תיקון – יש גבול אחד: אסור בתכלית האיסור לקבל השראה ממשחקי מחשב. הם לא כזאת מדיה.
לא טענתי שאסור לקבל ממשחקי מחשב השראה.
אל תוציא את דברי מהקשרם.
לי קשה לראות משחקי מחשב משפיעים על קולנוע וזאת פשוט דעתי.
אני כגיימר רציני מודע היטב לגודל ולהצלחה של התעשייה ואני כמו כל גיימר אחר שיחקתי בהאף לייף 2 ונהניתי.
מה שכן, אני לא חושב שבתעשיית הקולנוע לוקחים משחקי מחשב ברצינות. כי אם היו לוקחים אולי אחד מסרטי משחקי המחשב (פרט לסיילנט היל) היה יוצא טוב.
השראה זה לא רק לעשות סרט על פי משחק,
אלא גם לקבל רעיונות לגבי עיצוב (סביבה, לבוש של דמויות, כלי נשק חדשים, מכשירים וכו'), רעיונות כלליים לגבי עלילה, או כל דבר עקיף אחר.
אה, סליחה?
אני אתן לגיימרים הכבדים יותר להגן על הבייבי שלהם כמו שצריך, אבל בינתיים – האמירה שלך חסרת כל ביסוס.
תעשיית משחקי המחשב היא תעשייה אדירה (7 מיליארד דולר הכנסות ב-2005, לפי ויקיפדיה), ובאספקטים מסויימים היא גדולה יותר מתעשיית הסרטים. עובדים בה אוסף נדיר של אנשים מוכשרים עם דמיון ויצירתיות, שהעיצוב של HL2 הוא רק קצה הקרחון שלהם.
כבר הרבה זמן שמשחקי מחשב (או, בהכללה, משחקי וידאו) לא שייכים לנישה הקטנה של חנונים בשנות העשרה או העשרים לחייהם, וככל שאנשים יבינו את זה יותר מהר, הגישה הזאת שמאפשרת לאנשים כמו איכשלאקוראימלו בול להרוויח כסף ולהרוס זכיונות בו זמנית תתאייד מהעולם.
אם נלך על דייקנות
תעשיית המשחקים בארה"ב יותר גדולה מתעשיית הקולנוע. נקודה. בשנה אחת נכנסים רווחים ממכירות משחקי מחשב או וידאו שיכולים להכיל בתוכם את תעשיית המוזיקה ותעשיית הקולנוע גם יחד.
אם נלך על דייקנות
אז זה לא ממש נכון, כי "תעשיית הקולנוע" כוללת בתוכה גם הכנסות מ-DVD, שידורים בטלויזיה ומרצ'נדייזינג. ההכנסות מבתי הקולנוע הם רק חלק קטן, יחסית, מהעניין.
אה, סליחה?
קודם כל, אני חייב לציין שהתגובה שלי לגבי ההשראה שיצרי הסרט קיבלו מהמשחק, לא נאמרה לגמרי ברצינות.. אני יודע שההשראה לסרט לא בהכרח התקבלה מהמשחק, רק ציינתי את העובדה שהעיצוב מאד מזכיר אותו (והיי, המשחק יצא לפני הסרט, אז בכל זאת, תנו לגיק לחלום!
). את ההגנה על זכות משחקי המחשב להתקיים כיצירה אמנותית לכל דבר עשו כבר הרבה חכמים וטובים ממני (גם כאן), אז רק אוסיף ואומר שלדעתי, הלוואי והמשפט שבתעשיה הזו "עובדים אוסף נדיר של אנשים מוכשרים עם דמיון ויצירתיות" היה נכון, או שלפחות היו נותנים להם להביא את כישרונם לידי ביטוי. בתעשיה שבה מספר כותרי הזבל שיוצאים גדל משנה לשנה בקצב מדאיג, וכמעט כל משחק שמאשרים את פיתוחו הוא משחק המשך, קשה כבר להאמין שפעם חברות כמו LucasArts היו קיימות, היו טובות, והוציאו משחקים כמו Day of the tentacle לדוגמא…
ביקורת צינית?
יכול להיות זה בגלל הכרזות של הסרט שגרמו לי לחשוב שמדובר בנפילה, אבל איפשהו באמצע הביקורת כשהמבקר משבח כל פרט ופרט בסרט, עדיין התלבטתי האם הכל נכתב ברצינות או בציניות.
זה מוזר לקרוא ביקורת ורק בסוף להבין אם המבקר קוטל או מהלל את הסרט.
זו קללת דור ה-X
אנחנו בעצמנו כבר לא יודעים אם אנחנו ציניים או לא. לפחות בסוף נעשה ברור שהתכוונתי ברצינות.
וואן-שוט
הסרט של היצ'קוק הוא 'Rope', והוא באמת *נראה* כאילו הוא מצולם בשוט אחד. למעשה לא היתה באותה תקופה אפשרות טכנית לצלם סרט שלם בשוט אחד, מכיוון שבמצלמה אפשר היה לטעון כמות פילם שמספיקה רק לכ-10 דקות, לכן הסרט בעצם מורכב מכמה שוטים ארוכים שהמעברים בינהם מוסתרים.
קיים לפחות סרט אחד שאכן מצולם כולו בשוט אחד ארוך – 'תיבה רוסית':
כתבה מספר 2213
(וכן, בלבלת קצת את "שוט" ו"טייק", אבל הכוונה ברורה).
כמה הערות
א. לדעתי מטרת הפינג פונג הייתה בראש ובראשונה להראות את תיאו וג'וליאן ברגע אנושי שמרמז על ההיסטוריה שלהם כזוג, על המשחקים הקטנים והאישיים שהיו להם פעם, לפני שהאידיאולוגיה הפרידה בינהם. במובנים רבים, על זה הסרט – על האנושיות שצפה בסופו של דבר מעל כל מחלוקת אידאולוגית (ונקווה שתצוף גם ביום שישי הבא בירושלים).
ב. השוט הרציף אכן היה קשה לצילום מן הסתם, אך לא בגלל הפינג פונג – אין שום ספק שהכדור התווסף באנימציה לאחר הצילומים. כל מה שהשחקנים היו צריכים לעשות זה לפתוח את הפה בזמן.
ג. המטרה של שוט רציף ותזזיתי אינה לגרום לקהל חד העין לומר "וואו, איזה מרשים" (למרות שזה בטח לא מזיק). שוט רציף ותזזיתי יוצר אפקט של ריאליזם, של דחיסות, של לחץ. זה לגמרי לא מודע, ועובד גם על הצופה ההדיוט ביותר. מבלי שהוא ידע להסביר למה, ההתרחשות מלחיצה אותו הרבה יותר מאשר לו היא הייתה מצולמת בשוטים נפרדים. הצופה פשוט מרגיש שהוא עם הנוסעים במכונית, המציאות לא מפורקת למענו לזוויות שנותנות תמונה עגולה של המתרחש, והוא נאלץ לקלוט את כל מה שקורה בבת אחת, ללא עצירות.
ד. דווקא בפתיחה של "עיני נחש" יש כמה קאטים מוסווים שיקפצו לחדי העין גם בצפייה ראשונה. ב"ילדים של מחר", אם היו קאטים מוסווים, לא הבחנתי בהם.
ה. בניגוד לדברי רד פיש, "החבל" אומנם צולם ברובו מחתיכות שנועדו להתחבר זו לזו באופן שקוף לצופה, אך הוא לא עשוי כך לכל אורכו. יש בו כמה קאטים רגילים. כמו כן, בנוגע לשאלתך, היצ'קוק בעצמו טען לימים שהסרט יצא משעמם בגלל היעדר העריכה, אם כי יש לקחת את דבריו עם קורטוב של מלח, כמו תמיד.
באיחור מסוים...
זה אמנם לא יחדש לאלה שעוקבים אחרי הבלוג של יאיר רוה, אבל הוא קישר שם למאמר מוצלח למדי שמסביר קצת על צילום סצנת המכונית המדוברת. מומלץ.
http://www.latimes.com/entertainment/news/cl-et-children29dec29,1,1470865.story?coll=la-headlines-entnews&ctrack=1&cset=true
גדול.
אלפונסו קוארון זכה מבחינתי לתואר סמאח. מבחינת סיפור, הסרט טוב, אבל לא גאוני. אבל הצילום, הבימוי, תנועת המצלמה, בניית העולם -גדולים. יש בסרט כמה וכמה דברים שאין לי מושג איך צולמו. קוארון שוב ושוב עושה בשוט אחד ארוך דברים שפשוט אי אפשר לעשות בשוט אחד. אבל כל זה לא מושך תשומת לב לעצמו, אלא רק הופך את הסרט לאינטנסיבי ו"בולע" יותר. וחוץ מזה, 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' שולט.
מש''א, ועוד
אהבתי את "הילדים של מחר", עם הסתייגויות, אבל אהבתי.
ההישג העיקרי של קוארון לדעתי הוא שהוא הצליח לקחת תסריט בינוני מאוד שסובל קשות מ"תסמונת עלילת משחק מחשב", ולהפוך אותו למשהו סוחף ואמין. בניית העולם שלו, על אף שהיא שאפה הרבה מיצירות קודמות ("1984", "ברזיל", "AI", "מלחמת העולמות" – שני ספילברגים, ולא בכדי), הייתה מרשימה בדקדקנותה. היכולת שלו לצקת הומניות ארצית לסיטואציות דיי קיצוניות היא מקסימה. האופן בו הוא דמיין איך השמאל הרדיקלי של היום יראה בזקנתו, עם הראסטות, הטאי צ'י (ולא יוגה, עכרור!), הניו-אייג'-ספיק והבגדים, היה משעשע וחכם. והצילום של עימנואל לוביצקי ("סליפי הולו"), קצת מחוץ לאלמנט שלו לכאורה עם צילום כתף, אבל עדיין אסתטי ומדהים כתמיד.
הנקודה החלשה בסרט היא, כאמור, התסריט. מאוד לא ממוקד פוליטית, מאוד לא ממוקד פילוסופית, מאוד לא ממוקד. מצד שני, חוסר המיקוד הזה יכול לשמש כר נרחב לדיונים. מישהו מרים את הכפפה?
רק אוסיף שהתגובות פה שהתעקשו להתייחס אל הסרט בתור "סרט מד"ב" (ויתרה מזו – "סרט מד"ב מאכזב") עושות עוול לסרט ולחובבי המד"ב בכלל. מצד אחד מד"בניקים נוהגים להתלונן על היחס האוטומטי לסרטי מד"ב כאל יצירה מז'אנר נחות (ולראיה, שפילברג היה מועמד על סרט זניח ואפרורי כמו "מינכן" באותה שנה שבה הוא הוציא סרט מד"ב סוחף ומסוגנן כמו "מלחמת העולמות"), אך מצד שני הם מתייחסים לכל סרט שמתרחש בעתיד כאל "מד"ב", עם אותו יחס אוטומטי שמתייחס לצורה במקום לתוכן.
אין שום אספקט מד"בי רציני ב"הילדים של מחר", מעבר לעובדה שהוא מתרחש בעתיד. הוא לא מציג מיסתורין מיוחד שבא על פתרונו, לא מתעכב יתר על המידה על טכנו-בבל והמצאות העתיד, והמציאות שלו לא שונה באופן מהותי מהמציאות שלנו, למעט נקודת המוצא השונה. זה לא עולם אחר ובדיוני – זה העולם שלנו, עם טוויסט קל. הסרט ממוקם בעתיד רק כדי לאפשר את המציאות שהוא מתאר, זה רק כלי, לא מהות. הסיטואציה העלק-מד"בית שבבסיסו היא רק מקפצה לדרמת אקשן פוליטית, שעוסקת בדמויות יותר מאשר מבחלליות. אי אפשר להתייחס לסרט כאל מד"ב מבלי להתאכזב. גם כקומדיה הוא לא משהו. אבל הוא סרט מצוין, שכדאי לבוא אליו עם ידע מינימלי וראש פתוח.
כלומר,
סרט שמציג אדם אשר נחטף ע"י חייזרים וטס איתם למסעות כיבוש ברחבי הגלקסיה, אך מתרחש בשנות החמישים של המאה הקודמת – הוא לא מד"ב?
בכל אופן, לא אמרתי שאין בסרט אלמנטים של מד"ב. אמרתי שלהתייחס לזה כאל מד"ב זה עקר כמעט כמו להתייחס לזה כאל קומדיה. היו שם גם כמה בדיחות. זה עדיין לא סרט מצחיק. כל מי שהתאכזב, אולי התאכזב בגלל ציפיות שאינן במקום.
מד''ב הוא ז'אנר ספקולטיבי
(בין השאר, אני מתכוון) – סיפורי what if שמתרחשים בעבר, בהווה או בעתיד אבל מוסיפים אלמנט בדיוני למציאות ובוחנים איך האלמנט(ים) האמור(ים) משפיע(י.. טוב, הבנת את העיקרון) על הבניית העולם. לכן הוא גם נחשב ז'אנר קרוב כל-כך לפנטזיה. קח את החלק של 2001 שמתרחש בפרה-היסטוריה – לא מד"ב?
נכון שהשם – מדע-בדיוני – מניח שיש אלמנט מדעי (נגיד, חלליות) בסיפורי מד"ב, אבל הוא שם מטעה, כיוון שחידוש מדעי הוא אמנם אלמנט השינוי הנפוץ ביותר במד"ב, אבל הוא וודאי לא היחיד האפשרי.
עיקר שכחתי
מה שאתה רוצה להגיד, אני חושב, הוא שמי שמצפה לסרט מד"ב סטנדרטי יתאכזב – וכאן, כמובן, אתה צודק, כי רוב סרטי המד"ב שיצאו שייכים לתת-קטגוריה מאוד ספציפית של מד"ב (=חלליות). אלא שזה לא אומר שלא מדובר בסרט מד"ב – רק לא בסרט מד"ב מהסוג הנפוץ.
אגב, הדיון הזה מעלה אצלי שאלה: הספר עליו מבוסס הספר הוא ספר מד"ב; אך האם הסרט גם הוא סרט מד"ב? הרי הז'אנר "מדע בדיוני" הוא ז'אנר שונה בקולנוע ובספרות – היצירות הן בסגנון שונה, הקהל מצפה למשהו שונה. מצד שני, אין ספק שיש קשרים הדוקים בין שני הז'אנרים.
מעניין.
אני מניח שהפואנטה שלי הייתה אמורה להיות שההתעסקות באספקטים המד"ביים של הסרט מפספסת את המטרה, אבל הנה, יצא שרק עוררתי התעסקות כזו. פעם הבאה אני אסתום.
יש משהו בהכללות ז'אנריסטיות שהוא מאוד בעייתי. לפעמים זה לעניין – "2001" הוא מד"ב מובהק כמו ש"בלייד ראנר" הוא מד"ב מובהק. אבל מה עושים עם "ברזיל"? הוא אומנם מתרחש ב"עתיד הקרוב", מציג מציאות דיסטופית אלטרנטיבית עם שלל (אנטי)שיכלולים טכנולוגיים, אבל לכנות אותו מד"ב מפספס את הסרט לחלוטין.
אני חושב שאותו דין חל על "הילדים של מחר".
אבל אתה שוב חוטא בהכללות
התעסקות באספקטים שבהם מד"ב בקולנוע בד"כ מתעסק, יתכן. אבל "אספקטים מד"בים" הוא פשוט מושג רחב מדי מכדי שתהיה לו איזושהי משמעות. לי, למשל, ברור ש'ברזיל' הוא סרט מד"ב – פשוט כי ההגדרה שלי למד"ב רחבה יותר מההגדרה שלך. לא שמעניין אותי לעסוק ב(נגיד) ההתפתחויות הפוליטיות-טכנולוגיות שאיפשרו את המציאות של ברזיל, או בהיסטוריה אלטרנטיבית או בצירי זמן. אלא שגם עיסוק במהות החופש, מבנה מול פרט או אסתטיקה של האורבניות[1] נראים לי מד"בים למהדרין.
ולדוגמא/אנלוגיה: הרבה אנשים שאני מכיר התלוננו שהם הלכו ל'משפחת טננבאום' בציפייה לקומדיה (כי כך הוא שווק), אבל לא נהנו בכלל בגלל שהסרט אינו קומדיה. אני מצאתי את 'משפחת טננבאום' מבריק דווקא בגלל שהוא קומדיה מסוג שאינו נפוץ בקולנוע כלל (ושהזכיר לי קצת את 'להיות ג'ון מלקוביץ', אגב). כדרמה משפחתית הוא לא עד כדי כך מקורי, כסרט נרטיבי הוא איטי להחריד, אבל כקומדיה? גאוני, גם בגלל שהוא יוצא דופן וגם בגלל שהוא מעלה לפני השטח את ה(מטא-)שאלה מהי, בעצם, קומדיה.
במילים אחרות, האם עיסוק באלמנטים ההומוריסטים של 'משפחת טננבאום' מפספס את המטרה?
1 – נמרוד, לאן נעלמת? הלעד אצטרך לדבר בשפת לע"ז בשם כל האקדמאים באשר הם?
אני אישית רוצה להאמין
שנמרוד עסוק בגלל שטקס חניכה (לימינאלי) של עורכים חדשים בעין הדג הוא לארגן קון. קרא לי נאיבית.
נאיבית.
נמרוד עסוק בלהתרגל לתואר שני,
ובצפייה לדיון שממש ידגדג לו את קצות העצבים, ובלדבר על עצמו בגוף שלישי.
לגבי קונים ופרפראות אחרות – אני לא מוסמך להגיב.
כמובן שזה מד''ב
ועכשיו אתה הזמנת לעצמך לינץ'. להגיד שהסרט הוא לא מד"ב כי הוא עוסק באנשים ולא בחלליות, וכי אין בו טכנובאבל, זה להעליב קשות את המד"ב ואת חובביו. "הסרט ממוקם בעתיד רק כדי לאפשר את המציאות שהוא מתאר, זה רק כלי, לא מהות" – נכון, וזאת פחות או יותר ההגדרה של מד"ב.
וזאת הזדמנות נהדרת
לקשר למאמר הבא, שמדבר- בין השאר- בדיוק על הספר "ילדי האדם" ושאלת מד"ביותו:
http://www.blipanika.co.il/?p=245
היי!
מד"ב הוא ז'אנר נרחב, שמכיל הרבה תת-ז'אנרים. חלליות הן רק אחד מהם. מה, גאטקה הוא לא מד"ב, רק בגלל שהוא לואו-טקי ומכיל פיתוחים טכנולוגיים שבעיקרון כבר פחות או יותר קיימים, ועוסק בהשלכות החברתיות שלהם? להיפך – הוא מד"ב נפלא בדיוק מהסיבות האלה. סרט שנקודת המוצא שלו (ולא ראיתי אותו – עדיין – כך שזה כל מה שיש לי לשפוט לפיו) היא האנושות עקרה, סוף העולם מגיע, איך זה משפיע על החברה, הוא בדיוק מה שהמד"ב נוצר עבורו. השיפוט של מד"ב כז'אנר נחות אולי נובע מהתפיסה שכל סרט מד"ב איכותי למעשה איננו מד"ב…
ואמש'ך גם
לא מכיר הארי פוטר, אבל בסרט שקדם לו קוארון כבר סימח למדי.
בדיוק כמו שעכרור כתב
עכשיו זה הזמן לראות את מה שקוארון עשה בעבר.
תגידו, שווה לסבול את גווינית' בשביל השלמת הפערים הזאת?
http://www.imdb.com/title/tt0119223/
אני לא הצלחתי לשרוד את הסרט הזה
איטי ומעיק.
אכן, לא משהו.
אבל שתי נקודות עומדות לזכותו.
א. תקוות גדולות הוא סיפור גדול מהחיים.
ב. לא קשור בהכרח לסרט, אבל הטריילר של הסרט ההוא, זכור לי כמהפנט במיוחד.
ואם כבר השלמות פערים של קוארון
מישהו יודע לספר על הסרט הזה?
http://www.imdb.com/title/tt0113670/
הסרט היה מועמד לשני אוסקרים, למען השם. וזה היה לפני עשור. איך יתכן שלקח כל כך הרבה זמן עד שקוארון הגיע לאור הזרקורים?
אגב, הסרט הזה הקפיץ לי משהו:
התסריטאי שלו הוא ריצ'ארד לגרוונס, שכתב את "פישר קינג" של גיליאם.
הצלם של "הארי פוטר" של קוארון הוא רוג'ר פראט, שצילם את "פישר קינג" של גיליאם, כמו גם את מרבית סרטיו האחרים.
ב"הילדים של מחר" יש כמה השאלות ברורות מגיליאם, אך לא מ"פישר קינג", אלא דווקא מ"ברזיל", כמו למשל פתיחת הסרט עם אקט טרור, שמאוחר יותר יאמר לנו שהוא בכלל קונספירציה של הממשל.
סתם, קוריוז.
זה זבל.
זה שחיטה של הספר (ששיאה אפילו אינו בעובדה שיש בו שרה קרו בלונדינית-משהו), עם נטייה עזה לקיטש ומלודרמת יתר. אני לא יכולה להעמיק לאיכויות בימוי, זוויות צילום, וכו', היות ואולצתי לצפות בכל העניין די מזמן, והקפדתי להעניק לו תשומת לב מינימלית בלבד, אבל זכורות לי איכויות הולמרקיות משהו.
לא קראתי את הספר.
אבל הסרט זכור לי כחביב.
אמנם מתוק וקיטשי, אבל למצב הרוח המתאים לסרט כזה הוא מומלץ.
ואם כבר השלמות פערים של קוארון
אני לא יכול לספר לך איך הסרט, כיוון שהוא עדיין בto-do-list שלי, אבל למיטב זכרוני בזכות אותה נסיכה קטנה הפקידה רולינג את בימוי הארי פוטר השלישי בידי קוארון.
ואאל"ט, יאיר רוה דיבר עליו בחיבה רבה.
סתם סרט
לא שהוא היה חובבני או משהו, אבל זה הסרט הרגיל על נערה מסכנה שחיה בבית יתומים וסובלת מהמנהלת המרושעת.
לא ממש מרגש או מעניין.
והמועמדויות לאוסקר? צילום ועיצוב? מוצדקות?
אני לא מתמצא בפרסי האוסקר
אז אני לא יודע מה סרט צריך לעשות בשביל לזכות בדברים האלה, אבל לא זכורים לי צילום או עיצוב טובים במיוחד (כמו שיש ב"למוני סניקט", למשל)
מצחיק שהזכרת דווקא את ''סניקט'' -
הצלם בשני הסרטים הוא אותו צלם (שגם צילם את "הילדים").
אל תקשיב להם, הם לא מבינים כלום.
"נסיכה קטנה" הוא סרט ילדים יפהפה, מלא מעוף ודמיון ובעיקר מלא עוצמה. כן, הוא דרמטי ורגשי באופן קיצוני, כמו ש"הילדים של מחר" דרמטי ורגשי באופן קיצוני. תאורטית אפשר לצחוק על זה בזמן הצפיה, אבל מעשית עסוקים מדי בלהיחרד, להימתח ולבכות. הקוארון הזה.
מחזקת את דבריה
מלבד ההשוואה ל"ילדים של מחר", בו לא צפיתי, גם לי זכור הסרט לטובה.
קצת מתוק, מקסים ויפה מאוד (ויזואלית).
באיחור מה, אבל רק עכשיו הרשיתי לעצמי להיכנס לכאן
אחרי שראיתי סופסוף את הילדים.
את "תקוות גדולות" ראיתי פעם או פעמיים בטלוויזיה (אף פעם לא את כולו), והוא לא רע כל-כך. הוא לא טוב, אבל יש בו לא מעט רגעים נחמדים (עם דה-נירו למשל, או עם גווינית'). זה אחד הסרטים האלה שאם תתחבר מההתחלה – אתה שם וזה נחמד וזורם ולא רע. אם תשתעמם – פשוט וותר על זה.
אגב, העיצוב נחמד ושומר על קו כללי אחיד לכל הסרט (והתקופות השונות בו).
ואמש'ך גם
את הסרט הזה לא אהבתי מאד, אם כי (וגם זו הסיבה ש) ראיתי אותו רק פעם אחת. לכן מאד התפלאתי שדווקא מהבמאי שלו יצאו דברים כמו "הארי פוטר", וכמובן הסרט הנדון כאן.
ובטיימינג מוצלח:
הקשחת חוקי ההגירה באנגליה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/779224.html
הפרויקט האנושי
חוץ מהבדיחה עם החסידה, לא ממש הוסבר בסרט מהו הפרויקט האנושי, עד כמה שזכור לי.
אבל יש להם אתר! איזה כיף!
http://www.thehumanprojectlives.org
באתר כתוב שהם קבוצה של המוחות הכי מבריקים, שעובדים על מציאת פתרון לבעיה שהעולם נקלע אליה.
יכול להיות שאפשר לקבל עוד מידע אם נרשמים לאתר, אבל לא נראה לי שאני אעשה את זה.
וואלה, נחמד, תודה
אהבתי את הגרפיטי שם:
הוא היה גם על שלט חוצות בסרט.
בכלל, כל החצי שעה הראשונה של הסרט נראתה כמו חגיגת פריז-פריים: הכל מלא בטקסטים, כותרות עיתונים, טלויזיה, גרפיטי וכו'. הכל מעניין, אבל קצת קשה לקרוא הכל ברבע-שניה שהוא מהבהב על המסך.
הפרויקט האנושי
המידע הזה שהבאת מהאתר – מובא גם בסרט עצמו. וזה בערך המשפט היחיד שאומרים עליהם.
ויש סצינה בהתחלה
בה חייל בריטי מוחק כתובת גרפיטי מהקיר בה רשום "הפרוייקט האנושי קיים", בעוד שלל כתובות גרפיטי (ישנות, לפי המראה הדהוי שלהם) מתנוססות מסביב ללא הפרעה.
היה שם קטע קצר
במהדורת החדשות שקלייב אוון צפה בה בתחילת הסרט שהסביר את השתלשלות העניינים עד למצב הנוכחי.
אז אולי כדאי לך לקרוא את הספר
כי הספר מתמקד בעיקר במישור האישי.
פרה על האש
בתחילת הסרט, כשגיבורנו נוסע לבקר את ג'ספר, הם עוברים עם המכונית ליד שדה ובו ערימה של פרות שרופות.
האימג' המטריד הזה, פתאום קלטתי, כבר נראה בקולנוע בסרט אפוקליפטי אחר – "שעת הזאב" של מיכאל האנקה. לפחות משם אני זוכר אותו. ואז עלה בדעתי שאולי זה אימג' קצת יותר טעון עם קצת יותר היסטוריה. לעוד מישהו זה נראה מוכר?
אני לא יודע, אבל יש לי שני ניחושים:
1. פרות חסרות עור אחרי הירושימה (או נאגאסאקי, או ניסוי גרעיני "סתם").
2. רפרנס לתצלום ממלחמת וייטנאם.
הירושימה דווקא?
זו לא הייתה ערימה של פרות שהופגזו – השדה היה ירוק והפרות היו מסודרות ביחד לשריפה קולקטיבית, כך נראה.
כך שלדעתי לא מדובר ברפרנס מלחמתי, אלא ברפרנס למגיפה. אחרי הכל, הסיבה היחידה ההגיונית לשרוף את כל הבקר היא מגיפה.
מוזר לי שזה אימג' שחוזר בסרטים, כמו גם בדוגמא שאדם הביא. ההשערה שלי היא שזה תיאור שלקוח אולי מציור מפורסם, כמה מאות אחורה. דווקא בגלל שזה דימוי אפוקליפטי, אני משער שהוא מגיע מתקופה קדומה יותר ולא מתקופה של "קידמה" ו"נאורות" כמו תקופתנו, עלק (מצטער, קשה לי להיות אופטימי ביום הכשרת שרצים שכזה).
לא שוכנעתי.
אולי כדאי להפנות את השאלה למי שקרא את הספר (יעל?)
ייתכן שיש שם מידע חד משמעי בנוגע לקשר בין תיאו וג'ספר.
לפי התיאור של עלילת הספר, לפחות כאן:
http://www.amazon.co.uk/Children-Men-P-D-James/dp/0571228526
היא לא ממש דומה לסרט. יכול להיות שג'ספר בכלל לא קיים בספר, וגם אם כן, הקשר בינהם הוא לא בהכרח אותו דבר.
צודק.
לא רק שזה נשמע הגיוני,
גם לי היה ברור מההתחלה כי הקשר ביניהם הוא של אב ובן, אך לאחר שהציגו זאת כאן כתיאוריה ולא כעובדה הבנתי כי הסרט אכן לא אומר זאת מפורשות. מה שכן, העובדה שהוא פונה לג'ספר בשמו הפרטי אינה שוללת את היותו אביו. ב"מצוץ מהאצבע" ההורים אינם מרשים לבנם לקרוא להם "אמא" ו"אבא" מכיוון שזה גורם להם להרגיש זקנים. אם זו לא הסיבה, אז ייתכן שג'ספר ההיפי היה אומר לבנו אחרי שיעול תותים טוב (ואולי מפאת היותי הדיוט בנושא עישון הבדיחה הזו לא העלתה לי בי גיחוך באף אחת מהפעמים):
נ.ב. – לאף אחד לא צרמו התמונות המשפחתיות בביתו של ג'ספר שהודבקו בצורה מגוחכת להפליא?
דווקא בגלל המשפט הזה,
(או שהזכרון שלי התערפל לגמרי וזה לא היה דווקא פה) הסקתי שהזקיינה הבוהה באוויר שככל הנראה בת זוגתו של ג'ספר היא אמו של תיאו (וכך ג'ספר – אביו).
לפי המידע שהיה נתון באותו רגע, הנחתי שמדובר במה שקרה לתינוק שראו בתמונה, או איזה אירוע טרגי אחר שגרם לאמו לכאורה להיכנס למצב הקטטוני בו היא נמצאת, ועליה ג'וליאן אומרת לתיאו שהיא מצטערת.
אבל אולי גם אני טועה.
דווקא בגלל המשפט הזה,
מחזק… גם לי זה היה ברור שאלו ההורים שלו, והסצינה הזאת רק אוששה את זה.
אם הם היו רק חברים שלו, איך זה שהם לא היו בתמונה? מי שומר בסלון תמונה של החברים שלו עם הילד שלהם, בלי להופיע בעצמם בתמונה? מצד שני, לסבא ולסבתא תמיד יש תמונות כאלה בסלון. בכלל, זה לא היה משהו אנליטי, סתם היה לי ברור שהם משפחה.
מצד שלישי, אני לא מומחה לסוציולוגיה של היפים מזדקנים מאמצע המאה העשרים ואחת בבריטניה דמיונית.
מי שומר תמונות של המשפחה של חברים?
זוגות חשוכי ילדים.
מי שומר תמונות של המשפחה של חברים?
די, די, תפסיק להיות צודק. אוף.
אז לסיכום, אתה חושב שאלה ההורים שלו או לא? לי זה נראה פשוט ברור, מהאינטימיות, ההקרבה ההדדית, והצורה שבה הוא פשוט מרגיש בבית
אין ספק שהם לא ההורים שלו
לי זה נראה פשוט ברור, מהאינטימיות, ההקרבה ההדדית, והצורה שבה הוא פשוט מרגיש בבית.
תשובה לשאלה האחרונה
למה לא לעשות את הצעד הקטן הזה קדימה? כי בעולם של הסרט התא המשפחתי התפרק, מרגע שאלמנט ההורות נעלם מהשטח. אם כבר, הצעד הקטן שהסרט מציע שנעשה הוא שנבין שמערכות יחסים של הורים וילדים השתנו במציאות בה הסרט מתרחש, והדפוסים שלהן הושלכו על מבנים אחרים – כמו למשל בעלי חיים, או חברים.
לי זה מוזכר בהקשרים של חייזרים
ואכן, אותה התמונה פותחת את 'הפלישה ממאדים' של ברטון.
'מוכר', לא 'מוזכר'
פרה על האש
באנגליה בזמן מגפת הפרה המשוגעת שרפו פרות בערמות לצד הדרך באזורים הכפריים, ככה שזה לא ממש תלוש.
סרט לא ברור בעליל
אה, ורציתי להוסיף שהצילום אכן נפלא והחלק הויזואלי של הסרט אכן ראוי לשבח. אבל זהו
הסצנה שהזכרת קודם (
לילדי האדם + סנל''ל ל'החיים יפים'),
מסכימה איתכם ולא סתם ציינתי את הפמפום הקבוע באוזניי תוך כדי. הייתי שמחה לעשות ניסוי ולבחון מה הייתי חושבת עליו אם למשל עכרור השלולית היה יושב לידי, אבל לצערי זה בלתי אפשרי. אבל למשל בסרט המצויר על החיות שגונבות אוכל (שיט, ברח לי השם, נו עם הדוב וזה) נקרעתי מצחוק למרות שבן זוגי ששונא סרטים מצוירים שכאלה רטן ופיהק לידי כל הסרט… אבל כנראה זה אכן מאוד הדגיש לי את המגרעות הקיימות בלאו הכי.
אולי אנצל את המומנטום (בד"כ אני קוראת שקטה…) להחמיא לכם על האתר ולומר שאני מאוד אוהבת לקרוא את הביקורות והתגובות. אני שייכת אמנם לעולם הפסיכולוגיה , אבל מאוד מחוברת לקולנוע ואפילו אשמח לשלב ביניהם יום אחד. וכאן אני מוצאת כותבים אינטיליגנטיים, שמרגישים כמה הם אוהבים קולנוע, שמחדשים לי בכל מיני אספקטים שאני פחות מבינה בהם, ובעיקר- גורמים לי לצחוק!
'מעבר ליער'
ותודה רבה.
סצינת הרכב:
http://www.youtube.com/watch?v=i3ugfA7MscA
הנקודה הגיאונית ביותר בסצינה הזאת מגיעה ב02:00. תיאו יוצא מהמכונית והמצלמה יוצאת איתו ביחד בתנועה מושלמת, כאשר למעשה מדובר בעבודת הדבקה מהממת בין שוט ברכב (ועל הרכב בעצם מורכבת מערכת של מצלמה-360 מתוחכמת) לשוט מחוץ לרכב, שצולם בנפרד. האימפקט פשוט אדיר. קנה מידה ספילברגי.
''תיאו יוצא מהמכונית''?
אני חושבת שהכוונה היא ללינק.
''ילדי האדם''
זה שם הספר. קראתי אותו לא מזמן, ומשום מה אני מרגישה שהסרט חייב להיות יותר טוב. (אולי בגלל הפיסוק הזוועתי. מישהו פה קרא את הספר באנגלית?)
כל כך הרבה ניואנסים...
אהבתי את הסרט הזה מאד, וגם עכשיו כמה שעות אחרי הצפיה קטעים ממנו עדיין מהדהדים לי בראש.
כמו שרד פיש כבר כתב, החלק הראשון מלא דברים קטנים שקשה לגלות בצפיה אחת, והייתי שמחה לראות את החלק הזה שוב בדיוידי בשביל באמת לגלות את כל הניואנסים הקטנים האלה.
מעבר לקטע שכולם ראו עם העטיפה של פינק פלויד, אהבתי את זה שלונדון מכוסה בגרפיטי א-לה באנקסי, ובייחוד את הסצינה בה אנחנו פוגשים לראשונה את ג'וליאן מור.
אנחנו רואים אותה, מתבלבלים לשניה כשמגלים שגם בסרט קוראים לה ג'וליאן, ובשוט הבא אנחנו רואים את תיאו ומאחוריו טפט גזירי העיתונים כאשר המילה "מור" כתובה בכותרת של אחת מהם במקום בולט.
למרות כל זאת הדבר שהכי הפריע לי בסרט היה ה"האכלה בכפית" של כל סיפור הרקע בחלקו הראשון, בייחוד התשדיר באוטובוס שמספר לנו מה קרה בכל העולם ואי אפשר לחשוב על שוב סיבה לקיומו במציאות של הסרט מעבר למטרה לספר לצופים את הרקע במהירות.
היה לי קשה בשלב מסוים לסספנד את זה שאף אחד מסביב לא שם לב שקי בהריון. היא לא נראתה "סתם שמנה" והיה לי הגיוני שלפחות בנאדם אחד במהלך הסרט ישים לב לזה לבד.
סוף
לסיום, שני דברים שהצלחתי לפספס:
1) באיזה שלב נאמר לנו שיש בבריטניה משטר טוטליטארי?
2) לא הספקתי לקרוא בבית של ג'ספר מה כתוב בגזירי העיתונים על הסיפור של אשתו, אשמח אם מישהו ימלא לי את החסר.
קי
כן, כל זה ברור מאליו.
אבל בכל זאת, ראינו שיש לא מעט אנשים בעולם הזה שלא התייאשו לגמרי כמו הגיבור, שמתפללים לאל שיסלח להם ויחזיר את הפוריות, אנשים מחכים לנס בדיוק כזה, חלקם בטח אפילו מחפשים אותו (כמו שיש כאלה שעד היום מחפשים את אלביס). לכן היה לי הגיוני שיהיה לפחות מישהו שישים לב שמשהו שם לא נורמלי.
והחברה מתייחסת אליהם כמו אל משוגעים.
בדיק כמו החברה שמחפשים את אלביס.
כן, אבל זה לא מבטל את קיומם, נכון?
האווירה של הסטר מאוד מאוד הזכירה לי את האלף לייף 2
אולי המחנה פליטים אולי הצילום
משהו שם היה דומה
כזאת הרגשה שקוארון שיחק בו
טוב...
…אני שמח לראות שאני לא היחיד.
שניכם לא היחידים
http://www.google.com/search?hl=en&q=%22children+of+men%22+%22half+life+2%22
הילדים של מחר
דבר ראשון ולפני הכל- ברוך יהיה המתרגם שתבע את השם וחסך מאיתנו את ילדי הגברים. תודה לך.
הילדים של מחר הוא סרט טוב מאוד שחושב שהוא סרט מצויין. למה הכוונה?
גם בלי להיות סטודנט לקלונוע ניתן לזהות שהסט בויים ע"י מקצוען ששולט לגמרי בתחום- שתי סצנות האקשן העיקריות מבויימות ברמה של לא הייתה מביישת את להציל את טוראי ראיין. הפסקול שהותאם בשלמות לסצנות (לא זהיתי את רוב השירים- את In The Court of The Crimson King בכניסה למוזיאון הייתה פשוט מושלמת).
הבניית עולם- סוף סוף עולם עתידני שלם ובנוי לתלפיות שלא מרגיש כמו כמה לוקיישונים שנוצרו לקדם את העלילה, זה לא עוד עתיד של ממשלה טוטילטרית מרשעת נלחמת מול המורדים טובי הלב, זוהי ארץ אנושית ורב גונית עם מגוון של אוכלוסיות ודעות במקום דיכטומיה (באמת השתמשתי במילה הזאת?) ברורה.
והשחקנים- נו, זה קלייב אוון- בריטי כל כך מגניב שהוא מסוגל להישאר כזה גם בלי המבטא ומראה שאין לו בעיה להיכנס לנעלי הדמות האפורה (ובניגוד למבקרים אני לא מוצא את התנהגות הדמות שלו הירואית למדי- רוב הזמן הוא רק מגיב לאירועים ומנסה למלט את עצמו מפני הסכנה, לאט לאט הוא מתחיל לדאוג לאלו סביבו ולנסות גם לעזור להם), ג'וליאן אנדרסון שמצליחה להשכיח ממני את תפקידה בתיקים באפלה (משימה בהחלט לא פשוטה) וכמובן סר (חשוב מאוד ה"סר") מייקל קיין- לא קיימת אפשרות לשנוא אותו, אם האיש ישחק את סטאלין יש סיכוי טוב שאהפוך לקומוניסט.
רגע- אז למה הוא לא סרט מצויין? כי סרט "מצויין" (לפי רוב ההגדרות) הוא כזה שמביא איזושהי "אמירה" לגבי ה"מצב" (כל מצב) והילדים של מחר נכשל. חוסר ההסבר למה גרם למות הילדים הוא לא הבעיה- הבעיה היא חוסר ההסבר למצב של בריטניה נגד המהגרים. המצב הזה מניע את כל הארועים בסרט- הוא הסיבה למה הקבוצות הטרוריסטיות נלחמות המדינה, למה חשוב למלט את "התגלית" מחוץ לאנגליה, למה העולם נראה כל כך מחורבן- והם פשוט לא טורחים להסביר איך הפסקת הילודה תגרום לגירוש מסיבי של מהגרים וזה פוגע בכל המסר הפוליטי של היתירה. וחבל.
עדיין-מומלץ ללכת. הילדים של מחר הוא "סרט טוב מאוד" וכאלה אין הרבה בימינו.
ג'וליאן מור אמנם ג'ינג'ית, אבל היא לא ג'יליאן ''סקאלי'' אנדרסון
ניטפוק קטן: ג'יליאן ולא ג'וליאן,
וניטפוק גדול יותר – זאת לא היא… (http://www.imdb.com/name/nm0000194/)
והתייחסות קצת יותר רצינית לתוכן התגובה – הפסקול אכן היה ממש מצוין. אמנים בריטים משובחים ביותר (אני זוכרת את ג'ון לנון, קינג קרימזון ואיזה קאבר לרולינג סטונס), ומה שאפילו יותר חשוב – השירים השתלבו מצוין ברוב המקומות בסרט.
אני רק אנצל את הניטפוק שלך
ואציין שהדבר שהכי נהניתי ממנו ב"השתולים" של סקורסיזה, זה הפסקול המשובח שבו. מטאל אירי זה נהדר!
לגמרי!
הילדים של מחר
זאת בערך גם הבעיה העיקרית שלי עם הסרט.
אבל ג'וליאן אנדרסון? נראה לי שעשית סלט מג'יליאן אנדרסון (סקאלי) וג'וליאן מור שמשחקת בסרט. נכון ששתיהן אדומות שיער (צבוע) והשם שלהן דומה, אבל חוץ מזה אין קשר… ;-)
הילדים של מחר
אופס. מראה מה שאני יודע… שחקנית טובה בכל מקרה.
ומצד שני,
מוריד במשהו מערך העובדה שהיא הסיחה את דעתך מתפקידה בתיקים באפלה.
ומצד שני,
הכוונה לשחקנית מהילדים של מחר
מישהו אולי ראה ביס פלנט ?
כי משום מה הקרינו את הסרט שם לא במסך רחב…..
מוזר…
זו לא הפעם הראשונה שאני שומע תלונה כזאת
three נתקל באותה תופעה(?) באותו קולנוע, אבל בסרט אחר:
כתבה מספר 3517
עדיין, אני לא יודע אם מדובר באמת בתקלה או שפשוט המסכים הרחבים וחסרי הוילונות ביס פלאנט גורמים לאנשים להבחין בחלקים הריקים במסך.
דווקא כשאני הייתי שם - מסך ענק
ורחב עד מאוד.
ואיכות הקרנה יוצאת מן הכלל, אפילו שהאולם היה קטן יחסית.
לחזור ולהדגיש עד כמה יס פלאנט הוא קולנוע נפלא ושווה כל גרוש, או שזה יהיה מיותר?
זו לא הפעם הראשונה שאני שומע תלונה כזאת
נראה לי שזו האפשרות השניה. גם אצלי, השוליים הריקים העלו ישר חשד שמדובר בפורמט הלא נכון. לקחו לי כמה דקות להירגע ולהבין שכך צולם הסרט.
זו לא הפעם הראשונה שאני שומע תלונה כזאת
הסרט מוקרן בעדשת נורמל ולא בסינמסקופ. אין שום מסך רחב לסרט. איך שראית אותו זה הנכון ביותר.
אחד הסרטים הטובים שראיתי!
לדעתי הצנועה, עתיד להיות סרט פולן!!!
מהסרטים שבאמת גורמים לך לחשוב. ואני באופן אישי, מאוד אהבתי את הסוף הכ"כ לא הוליוודי של הסרט! מי החליט שתמיד צריך לבוא בסוף פתרון???
הסרט אף מלווה במוזיקה בריטית איכותית.
חובה לראות ולהפנים!
שייקספיר, כשהוא המציא את הקתרזיס.
אה, ואגב – נתקלתי בשמך על פוסטר רשמי במסדרון, ואם יורשה לי להגיד: מזל טוב!!!,
!!!, !סחתייןבא לי לרוץ ערום בשדה חמניות וכולי.
תודה רבה.
היה אחלה כנס.
מה אני מפספס פה?
איפה אתה מחלטר כשאתה לא פה?
מה, לא קראת את עמוד הכותב שלי בעין הדג?
אני לומד לתואר BA, בנאדם!
לא, לא.
הפוסטר שמונה אותך עם מיטב בחורינו, בחוד החזית של חינוך דור העתיד האקדמי. הפוסטר הזה. בכמה פוסטרים אתה מופיע?…
אולי הוא מדבר על זה של החייזרים?
"מגיב: מר אדם קלין אורון, סכוליון" או משהו כזה.
אני חושב שניתן עדיין למצוא פוסטרים כאלה ברחבי הקמפוס, אבל הכנס היה ממש מזמן.
קצת מטריד, כל האינפורמציה שניתן להשיג היום בגיגול פשוט.
מצד אחד, מסתבר שזכרתי לא רע – http://truman.huji.ac.il/upload/Gruenschloss260606.doc
מצד שני, מסתבר שלא על זה אדם דיבר, אלא על משהו קצת יותר עדכני – http://www.scholion.huji.ac.il/events.asp?cat=78&in=78&id=54
עמנואל לובצקי הוא צלם מדהים.
והוא כבר היה מועמד לאוסקר על סליפי הולו והעולם החדש והפעם הוא עשה עבודת צילום פשוט יוצאת דופן.
האם יש סיכוי שהשנה הוא יזכה סוף סוף בפרס?
ואתם יודעים מה חשבתי? אלפונסו קוארון צריך לעשות סרטי מלחמה. הוא ללא ספק יהיה יותר טוב מספילברג אפילו. השוט של הקרב במחנה הפליטים (משהו כמו 10 דקות נכון?) היה פשוט מדהים.
ובכלל, זה סרט מצוין. כלומר, הוא מזעזע אבל בצורה מצוינת.
לא הבנתי:
אם החיות המופיעות בסרט הן ככל הנראה תחליף נפוץ לילדים, איך בדיוק זה קשור לביקורת על הבורגנות החילונית המודרנית?
לא הבנתי:
טענה נפוצה (חרדית אם אני לא טועה) נגד אורח החיים החילוני גורסת כי בני ציבור זה מעדיפים במקרים רבים לגדל חיית מחמד על חשבון צאצא אנושי. אני מניח שזה רע מכמה סיבות: זה יוצר הקבלה בין בני אנוש והולכי על ארבע, זו הרמת ידיים במאבק הדמוגרפי על פניה העתידיים של הארץ, זו הקצאת משאבים לא נכונה של התא המשפחתי, זה מהווה תחליף לתא המשפחתי וכך מאיים על הסדר החברתי, זו יריקה מחוצפת בפניה של מצוות "פרו ורבו", וכן הלאה.
עכשיו, בסרט מוצג מצב מוקצן, שבו כמעט לכל משפחה יש כלבים.* אפשר לראות בזה אמירה נגד המצב הפחות מוקצן הקיים היום, שבו החילוניים לכאורה אינם מעריכים מספיק את הזכות המופלאה והמובנת מאליה שבהבאת ילד לעולם. כמובן שבמציאות שמתאר הסרט לא ניתן להביא ילדים לעולם, ועל כן החזקת כלבים כמעין תחליף היא מובנת ואף נסלחת, ולפיכך אם תשאלי אותי "אוקיי, אז תיארת מצב. איפה פה בדיוק הביקורת?", אז אני אעשה כמה תנועות לא מובנות ואפלוט כמה הברות חסרות משמעות, ואז אשתוק.
_______________________________
* – נזכרתי בתוספת קטנה לניתוח האמנותי שלי: החזיר מופיע בסרט כאשר מופיע המעמד העליון, על הניגוד העז מול החיים שבחוץ שבו הוא מוצג; הכלבים שייכים בעיקר לבני המעמד הבינוני; ואילו הכבשים מופיעות רק בגטו של בני המעמד הנמוך. כלומר, ההקבלה בין החיות האורווליאניות-פינק פלוידיות למעמדות בסרט היא מכוונת וברורה.
אבל ברור שעדיף לגדל כלב מאשר לגדל ילד!
הוא נעשה עצמאי הרבה יותר מהר, הוא פרוותי ורך והוא לא עובר תקופת התבגרות מחרידה שנמשכת לפחות 5 שנים!
אני לא חושב ש''כדאי'' היא המילה המתאימה.
אם את מסתכלת על שיקולי עלות/תועלת, הרי שעדיף לגדל בואש מאשר חתול. אלא שיש בהם משהו, בנמרים הקטנים האלו. הניחוש שלי הוא שזה קשור בכוחות היפנוטיים בעיניהם המפחידות, אבל אני לא סגור על זה.
טוב, אולי לא ''כדאי'',
אבל בתור אחת שגרה חודשיים ביער מלא בואשים, וגרה גם שנים רבות בבתים שאיכלסו חתול או שניים, חתול עדיף בהרבה (בעיקר חתולה, אם בענייני ריח עסקינן…)
והכי טוב - עציץ.
מפלסטיק.
קצת תרבות
נהדר!
ואולי תוכל להסביר לגבי המשך הסצנה: מה זה המכשיר שיש לאלכס (הבן של נייג'ל הבן דוד) על היד? והכדורים שהוא לוקח?
בגלל גילו הצעיר חשבתי שזה בא לרמז על כך שהלידות האחרונות שהיו בעולם היו בעייתיות…?
מצטער אם השאלה קצת טיפשית,
אבל מישהו יכול להזכיר לי את הסצנה בה מופיע 'In the Court of King Crimson'? אני זוכר את השיר, אבל לא מצליח להזכר בסצנה.
לכו לראות!
סרט מצוין!
אחד הסרטים הטובים שראיתי בזמן האחרון.
אומנם התסריט מעט הזוי אך הביצוע נפלא ומדוייק.צילום שעוד לא נראה כדוגמאתו סאונד מרהיב. בימוי מדויק אשר שובר מוסכמות הוליוודיות. פשוט לכו לראות. סרט מעולה!
הביטויים המפוצצים האלה לעולם לא מפסיקים לרתק
איך מגדירים בימוי מדויק? לפי מספר הספרות אחרי הנקודה?
לפי זה שאין בו פשלות.
דהינו, בימוי מוקפד.
יש ביטויים שכדאי להיטפל אליהם, ויש כאלו שלא. נראה לי שזה שייך לקטגוריה השניה.
צפיתי בסרט אתמול
אני מוכרחה להודות שהגעתי לסרט עם ציפיות נמוכות אך קרה כבר שראיתי סרטים שלא ציפיתי מהם להרבה ולבסוף התבדיתי . סרט זה גרם לי לחלחלה עמוקה קודם כל אווירת השואה והגטאות האופפת את הסרט, נראתה לי מתחנפת . שנית, העלילה הצפויה למדיי של הסרט.
אולי אני אחת מרבים אך למי שמחפש סרט עם מוסר השכל או סוג של תובנה – סרט זה אינו בשבילו.
תחושה של שובר קופות.
הא?
שמת לב שכל הסוף שתיארת לא היה ולא נברא, כן?
כן, אבל זו תיאוריה מעוד הגיונית לדעתי..
נדמה לי, מהטון של רוברטס,
שהתגובה שלו הייתה סרקסטית.
אה. אופס.
הייתי צריכה לקרוא קודם את ההודעה המקורית, אני מניחה.
זה לא שאין בסרט חסרונות - אבל כן הוא גאוני...
מעניין שלא הוזכר שהסרט בכלל מבוסס על ספר.
אהבתי את העיצוב, על אף הדיכאון שעופף אותו – הוא נראה לי מאוד אמין, קלייב אוון פשוט שולט ולחשוב שפעם לא סבלתי אותו.
חוץ מזה הסרט מעלה המון שאלות קיומיות וביקורת חברתית נוקבת, המשחק מעולה – מה שלא מפתיע, הטוויסטים טובים, הפסקול שהכרתי את כולו – מעולה, אבל מעל כולם עמוד אלפונסו עם ביצוע מופתי כל כך, הקרב בסיום – גאוני, ריאליסטי.
לדעתי סרט שבקלות יכל לקבל מועמדות באוסקר ואף לזכות.
סרט טוב, למרות שהוא לא גמור.
באיחור אופנתי ראינו אתמול את הסרט (באנגלית ללא תרגום, כך שייתכן שפיספסנו כמה דברים פה ושם, אבל עם סאונד מעולה וללא הפסקה). אני חייב להצטרף למשבחים את הבימוי (חבל שקוארון לא מועמד לאוסקר), העריכה (מועמדות מוצדקת), הצילום (מועמדות מוצדקת עוד יותר), הארט (בשבל מסוים סנטיפי פלטה 'איך הם מצאו את הלוקיישנים האלה?'), בחירת הפסקול (In the Court of the Crimson King שהוזכר כאן, אבל גם 'שירי מות ילדים' של מאהלר בסצינה מצמררת ועוד רבים אחרים), האקשן, בניית העולם העתידני (והיותו כל-כך דומה להווה, אבל עם שינויים קטנים וחשובים) וכו'. מצד שני, גם אני מרגיש שהתסריט היה יכול להיות מהודק יותר – וגם שיש יותר 'בשר' במצב של 'עולם ללא ילדים' משהסרט נכנס אליו. גם הסוף החצי-פתוח גורם לי לחשוב ששהסרט היה מושלם כפיילוט לסדרת טלוויזיה: אחרי שהוא נגמר היה לי רצון עז לראות יותר ולדעת יותר על העולם המלא-פרטים שנוצר.
ממש לא מד''ב
ילדים של מחר אינו מד"ב. הוא סוג של פנטזיה, לא שמחה או מעוררת תשוקה, כמו רבים מסרטים אחרים. העולם העתידני של 2027 המוצג בו לא שונה כל כך הרהב משלנו. לדעתי זו גם הסיבה שהבמאי בחר בכל כך הרבה תמות בו זמנית, מה שנראה לחלק מהמגיבים מפוזר: אמונה על רבדיה, פוליטיקה, המין האנושי וחולשותיו, שואה, מהגרים בלתי חוקיים, דמוקרטיה, איסלם ועוד ועוד. הוא פשוט הציג את המציאות של היום בצורה קיצונית ובבת אחת בשעתיים מרוכזות על המסך. כי מעבר למגפה, איזה רכיב בסרט אינו מציאותי ואינו נמצא בחדשות היומיות? לדעתי המגיפה היא אלגוריה להכחדות של ערכים, אנושיות ופשטות, שיא המומנטום של מירוץ העכברושים בחברה המערבית. וזו גם הסיבה שהבודהיזם שקורא לחיות את הרגע ואת הפשטות נוכח לאורך כל הסרט. אני שואלת את עצמי: למה דווקא בריטניה? אולי כי תמיד הייתה מוקד האימפריליזם השפוי. זו שאלה מעניינת
מדע בדיוני זה לא רק חלליות ופיצוצים.
באופן כללי מאד, מדע בדיוני מתאר מציאות עתידית אפשרית או מציאות שהיתה עשויה לקרות והדברים בה אפשריים במסגרת המדע (למשל, ילדים נולדים באמצעות הריון, ואם אין ילדים, זה בגלל הסבר מדעי עלום כלשהו, ולא בגלל שמישהו עשה קסם). זאת בניגוד לפנטזיה, שמתארת עולמות אגדתיים או סיפורי מיתולוגיה/פולקלור (גם אם העולמות שמוצגים בהם מבוססים על זה שלנו) שחוקי הטבע בהם שונים. 'הילדים של מחר' הוא המציאות האפשרית שלנו, ולכן הוא לגמרי מד"ב.
וואו. זה היה... כן.
באיזושהי נקודה בשליש הראשון של הסרט התחלתי לבכות ולא הפסקתי עד הסוף.
נראה לי שאני לא כשירה להשתתף בדיונים מעבר לזה – כשסרט סוחף אותי בצורה כזאת, אין לי שום טענות לגבי מה יש או אין בתסריט שלו.
סרט מדהים.
ספוילר קטנטן:
עברה לי צמרמורת בסצינה שהם יוצאים מהבניין והכל נהייה שקט וכולם נדהמים.
מש''א
המבוך של קוארון
כאמור – חזותית זה אחד הסרטים היותר מרשימים בכלל..
עלילה – לדעתי מצוינת.
אבל הביקורת החברתית מתעלה על הכל, מעניין שלא הזכרת..
לא אכחיש שמדובר בסרט מצוין
בימוי מדהים, כמה סצינות ממש אבל ממש טובות ובכלל כשהסרט הסתיים ההרגשה היתה נדרת, ללא כל ספק אחד הסרטים היותר טובים שראיתי בזמן האחרון. אבל בכל זאת לא אוכל להסתיר שיש בסרט חסרונות המפריעים לי שאני לא מצליח להצביע עליהם. אולי זה בגלל שלא היה מובן בשביל מה האנשים נלחמים. אולי בגלל שאני לא מבין איך השוטרים מתגלים כאנשים רעים וסתם מתחילים להוציא מאוטובוס אנשים לפי רצונם (וסצינה זו מרגיזה אותי יותר ויותר מרגע לרגע), אולי זה בגלל המחסור במתח(כשהוא דחף את המכונית? מתח?) ואולי האכזבה מהצילום (לא שהוא רע, הוא מעולה, אבל רד פיש, תארת אותו בצורה שגרמה לצפות ממנו להרבה? אמרת, וזה ציטוט "כיוון שאין לי מושג איך בדיוק עשו רבות מהסצינות ב'הילדים של מחר', אני לא בטוח ש"צילום" הוא המושג המתאים פה. אבל בהנחה שזה אכן צילום" – אילו סצינות?). ואולי זה בכלל המחסור בעלילה ובהתרחשויות. בכל אופן, עדיין סרט מצויין שכדאי לרות גם בבעוד 42 שנה. בקשר לפסקול, עלי לומר שהוא היה אחת הסיבות לכך שאהבתי מאוד את הסרט, בדומה ל"קיל ביל" גם פה לקחו מנגינות ושירים מוזרים והדביקו אותם לסצינות "לא מתאימות" מה שמביא לתוצאה מגניבה ומצוינת.
הסיקוונס במכונית גיאוני.
באילו סרטים נוספים ראית סצינה ארוכה שמצולמת בצורה כה וירטואוזית?
דרך אגב, מישהו שם שלב לסמל עין הדג
הנמצא על אחד הבניינים בסוף הסרט? מגניב!
ולמרות שראיתי את הסרט לפני שנים...
הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי!!!
הרעיון חזק, עולם בלי ילדים. ונותנים להרגיש את זה בכל הפרטים הקטנים (סצנה בתוך ביה"ס).
הצילום – פשוט מדהים, עם וון-שוטים מאוד ארוכים ובתנאים קשים (נסיעה ברכב, שדה קרב).
משחק טוב של רוב השחקנים.
וגם העלילה, אף על פי שהיא לא תמיד מלאה, מתאימה בדיוק לסרט זה. מכיוון שהעולם של הסרט נראה דרך עיניו של תיאו, בחור אפרורי שלא ממש מנסה לקחת צד בסוגיות חברתיות או אחרות, ומשאיר המון חשיבה בשבילנו, ללא תשובה סופית (למרות שקל מאוד לסספנד, בעולם ללא תקוה).
הסרט גם מחזיק יפה מבחינת מתח עם הרבה קטעי אקשן מצד אחד וקטעים עצובים ומרגשים מצד שני.
והסאונד – אין מילים (ראו תגובות מעלי).
אווירת הסרט די כבדה, מסוג הסרטים שכדאי לצפות לבד (במיוחד ביום גשום), זה לא סרט לשבת עם חברים על פופקורן.
נהדר.
אחרי סקר 'הסרט שהכי מצפים לו ב-2012' בו הצבעתי לגרביטציה של קוארון, ניגשתי לראות אם באמת מגיעה ההערכה שיש לי כלפי הבמאי. הוא עומד במשימה בצורה נפלאה.
העלילה הבסיסית היא פוסט אפוקליפטית סטנדרטית לחלוטין, לא משהו שלא ראיתם מעולם. כל התפניות למיניהן ואפילו הסוף לא יפתיעו אף אחד. על הנייר. אבל הבימוי שם את הסרט בליגה אחרת. מבחינת העתיד הרציונלי, לא משהו עתידני טכנולוגי מטורף, אפשר להזדהות עם חיים בעולם כזה. הסיטואציות הכל כל נדושות בסרטים אחרים מבויימות בצורה נפלאה (כן, שוטים ארוכים בצורה לא הגיונית) והמתח שנוסף לכל סצינה כך גרם לליבי להחסיר מספר פעימות.
זהו מיצג יכולת של קוארון, להראות מה הוא יכול להביא לשולחן. אם סרט כזה הופך להיות כל כך טוב רק בגלל הבמאי, תחשבו מה הבנאדם יכול לעשות עם עלילה מקורית יותר. מחכה ל'גרביטציה' בקוצר רוח.
אלף משא"ים.
(ל"ת)
לא יצליחו לאהרו"כ אותי.
(ל"ת)
אז מי ינצח, האמונה או המזל?
בבסיסו הסרט מתאר מאבק אימתני, מתמשך, בלתי נמנע, בין הרצון מול היכולת, בין האמונה של אדם אחד מול כל העולם. ולפעמים המאבק קשה, לפעמים כל כך קל לוותר, אבל הוא בוחר להמשיך להילחם כנגד כל הסיכויים.
אפילו אם זה לא התפקיד שלו, הוא לא באמת הגיבור, הוא רק אדם רדוף תלאות העבר, והמזל מציב בפניו אתגרים לא קלים בדרך למטרה, הוא עשוי לאבד את כל היקר לו וכל מה שניתן להסתמך עליו.
אבל הוא בכל זאת לא נכנע, וזה מה שהופך את הסרט למעורר תקווה (כן, מעורר תקווה) גם ברגעים הכי אפלים.
כי לעשות את הדבר הנכון היא הדרך היחידה, גם אם זה לא יביא את הגאולה. כי זה מה שאומר להיות אנושי, גם בעולם שאיבד כל צלם אנוש, וזה מה שנדרש.
סרט נהדר שראיתי באיחור גדול, מדכא להחריד וכיוון שאמרו עליו כמעט הכל,
אני רק אוסיף תלונה על בעיית האמינות הבולטת בסרט:
קוארון אשכרה מאמין שרנו מגאן מאמצע העשור הראשון של המאה ה-20 תמשיך לנסוע עשרים שנה אחר כך?
נו בטח. רנו לא רואה מוסך.
מבחוץ.
רכב אספנות.
(ל"ת)
איזה סרט אדיר, יא אללה
ראיתי אותו שוב בפעם הראשונה מזה שנים, והתרשמתי כמו ב- אם לא יותר מבפעם הראשונה. כזה רצף של סצינות מדהימות אחת אחת אפשר לראות בדרך כלל רק בלקט "הסצינות המרשימות ביותר מכל הזמנים".
כמו כן: יותר טוב מגראביטי.
בפרק האחרון של "Believe״ שמבויים (?) למחצה בידי קוארון ששודר השבוע, היה הומאז׳ די ברור לוואן-שוט במכונית.
בריטניה מוצפת בגלי פליטים ומתנתקת מהיבשת...
אתם בטוחים שזה מד"ב?