בימוי ותסריט: ארי פולמן
שחקנים: יורגן הולץ, מנשה
נוי, ששון גבאי, דרור קרן
איגור מירקורבנוב, ג'ניה
דודינה, אפרת בן-צור
תגידו מה שתגידו, לי אישית יש רתיעה מסרטים ישראליים. זה מתחיל בהרצאות האינסופיות שמכריחים אותנו לשמוע על כמה קשה היה להפיק את הסרט, על המחסור בתקציבים, על הקשיים שהערימה הקרן לעידוד קולנוע, ונגמר בתוכן הלא מושך של מה שאנו נוהגים לפטור בזלזול כ"אה נו, סרט ישראלי": העלילה כמו באה להעליב באופן אישי את האינטליגנציה שלי, הצילומים – כמעט בקביעות – נראים "שרופים" (קשה, קשה לצלם בשמש יוקדת כמו שלנו), הדיאלוגים עלובים, והשחקנים – נו, עוד פעם המשה איבגי ההוא. מה יהיה?
ולכן הופתעתי מאוד מ'Made in Israel', סרט שלוקח את כל הקלישאות שהכרנו על סרטים ישראליים – והופך אותן על פיהן: "קשיים בהפקה? אין תקציב? אוי, אפשר לחשוב. אבל היה מה-זה כיף לצלם", "משה איבגי? סליחה, כנראה לא שמעתי טוב. מי זה?".
ומה שהכי הפתיע אותי היתה העלילה, שמכריזה קבל עם ועדה: אין פרות קדושות.
הזמן: מספר שנים מהיום. ישראל וסוריה חותמות על הסכמי שלום, במהלכן על ישראל להעביר את רמת הגולן לידי סוריה, וסוריה – כמחווה של רצון טוב – מעבירה לידי ישראל את אגון שולץ: הנאצי האחרון עלי אדמות.
שולץ, חובב הצ'יזבורגרים והבשר, אמור לעשות את דרכו – תחת משמר כבד – לירושלים, שם יעמוד למשפט ראווה – דומה לזה שנערך לדמאניוק. אולם מכיוון שמשפט ראווה של נאצי אינו דוחה שבת, הוא נאלץ לבלות את סוף השבוע בבסיס צבאי מאובטח, אי שם ברמת הגולן המושלגת.
אבל מה, במדינה כמו שלנו לא ממש אוהבים נאצים, ודי ברור שמישהו מתכנן לשולץ הנ"ל קבלת פנים אחרת לגמרי. המישהו הזה הוא הופמן, בנו של ניצול שואה, ששם לעצמו למטרה להגשים את צוואתו של אביו, ולתקוע כדור בנאצי האחרון.
ופה התחילה הסימפטיה שלי לסרט. הוא לא מנסה להתחנחן בפנינו, לא מחפש לשאת חן בעיני אף אחד: נכון, היתה שואה – אבל זה קרה בעבר. עכשיו ההווה. ובהווה של הסרט, נאצים הם לא משהו שצריך לפחד ממנו – נאצים זה בסך הכל משהו שמחסלים במשחקי מחשב.
חוצמזה אגון שולץ, החיה הנאצית, הוא בכלל זקן מתחשב וחביב עד מאוד.
הופמן שוכר שני צוותים כדי להבטיח את מטרתו הנעלה. הראשונים הם פרח (ששון גבאי) ותיקתק, גובי צ'קים פישרים שלא מבינים בחטיפה או בחיסולים, אבל מעונינים בכסף קל. לי אישית לא היה ברור איך הם הגיעו לג'וב הזה. נראה שגם להופמן עצמו זה לא היה ברור, כי בנוסף לצמד הנ"ל, הוא שוכר גם מחסלים רוסים מקצועיים: ויטלי וזוגתו דודו, שאינם מבינים איך אפשר לתקוע כדור באיש זקן רק כי מישהו אומר עליו שהוא נאצי. אבל מה אכפת להם מהיסטוריה של עם, ומדילמות מוסריות – עבודה היא עבודה, וכסף הוא כסף.
והפרס, 2 מיליון דולר, הוא אפילו לא עבור החיסול. לא, הופמן רוצה לתקוע בעצמו את הכדור בנאצי האחרון. כל מה שהצוותים שלו צריכים לעשות הוא להביא את שולץ לפסגת הר המאדים, כשהוא בריא ושלם. סחורה פגומה לא שווה כסף.
במהלך הנסיונות לחטוף את הנאצי הזקן פוגשים כל אחד מזוג המחסלים את זנזורי (מנשה נוי) – תמהוני המתפרנס מנגינה בטקסים לזכר הנופלים במלחמה (הו התמימות! החשבתם שהסכמי שלום נחתמים סתם כך?), מכיר היטב את רמת הגולן, ולא מוכן להיפרד מנרתיק החצוצרה שלו ("חצוצרה", הא? על מי הוא חושב שהוא עובד?).
לכל אחת ואחת מהדמויות האלה סיפור משלה, ומוטיבציות משלה. לא תמיד המוטיבציות האלה נחשפות במהלך הסרט אבל ברור שיש משהו שעומד מאחורי הדמויות ומניע אותן.
אבל בואו נשים לרגע את העלילה בצד. הבנו שיש כזו, ושיש הרבה ממנה (ומכיוון שלא התחלתי אפילו להתלונן, גם ניתן להבין שהצילומים הם מעל ומעבר מהמצופה מ… נו… הדבר הזה – סרט ישראלי), ואולי הגיע הזמן להתנער מהבהייה הפאסיבית במסך ולהתחיל לחשוב: זה בכלל הומני לרצות לתקוע ככה כדור באיש זקן שמשלים עם גורלו בהכנעה? אפשר בכלל להסתכל לו בעיניים וללחוץ על הדק? או שאולי זה מותר, בטח שמותר – כי הוא נאצי?
אבל בשלב הזה גם מצאתי את עצמי חסרת סבלנות. פתאום העלילה הדחוסה והכיפית פנתה כנגד הבמאי, וכבר לא היה לי כוח: חילופי הדברים החלו להיראות קצת ארוכים מידי ופחות משעשעים, וחיבוטי נפש המתיפייפים לא הזיזו לי.
אני יודעת שזו העלילה שהתחילה להתמרח, אבל אני העדפתי לתלות את האשמה בדרור קרן (הוא תיקתק) שתיזז את עצמו על המסך בהיסטריה וצווח את השורות שלו א-לה 'של מי השורה הזו'. זה הגיע לידי כך שבכל פעם שהוא הופיע על המסך אטמתי את אוזניי מתוך ייסורים קשים וכבשתי את הראש בין ברכי. לא אוהבת אותו. לא רוצה לראות אותו. שמישהו יעשה משהו!
אל תטעו לחשוב ש'מייד אין איזראל' הוא קומדיה. הוא לא. זה סרט עם עלילה רצינית ומעוררת מחשבה, אבל הסרט עצמו לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מידי. מין גרסת 'לייט' משועשעת-מעצמה, לסוג המסמכים הנוקבים שמשודרים בערוץ 1.
סרט הזוי. אבל חמווווד לאללה.
- האתר הרשמי (משובח ביותר!)
- קנו תוצרת הארץ!
- הנאצי האחרון?
- רמת הגולן אונליין
- ישראל – מדריך לתייר
- למד חצוצרה
- הטירה הנאצית
אוף!
לחצתי על הבאנר, קיבלתי גלויה עם זוג הזמנות חינם לסרט, אבל כיוון שנתתי את הכתובת בבית, ההקרנה היתה בלב ת"א…
ואני בחיפה, ובסוף לא היה לי איך להגיע…
היו גם הקרנות בחיפה, או שאני סתם אוכלת את עצמי?
עינת
אל תאכלי.
היתה הקרנה רק בת"א.
אבל אם את רוצה ללכת כאחד האדם (ולשלם על הכרטיס) – בחיפה הסרט מציג ב"מוריה".
עד שקיבלתי כרטיסים חינם...
מי יבוא איתי לראות סרט ישראלי אם הוא יאלץ לשלם עליו 31 ש"ח?
אני בקושי מצליחה לגרור אנשים לסרטים אמריקאיים פופולריים… משום מה אין לי חובבי קולנוע רציניים בחבר'ה.
לזכות הביקורת שלך אני יכולה לומר שהיא דווקא סקרנה אותי ועשתה לי חשק לראות את הסרט (ואת האתר הרשמי והמגניב כבר חרשתי שבוע שעבר, עת הכנסתי את פרטי כדי לקבל כרטיסים… ולא לנצל אותם).
לגבי דרור קרן – אני איתך!
לבחור יש 3 שטיקים שמתחלפים בינהם, וגם ב"של מי השורה הזו?" הוא כבר מתחיל לעלות לי על העצבים…
עינת
דרור קרן - תמונה שווה אלף מילים?
אותי הוא הצחיק בסרט הזה, אומנם צחי גראד ואפרת בן-צור יותר מצחיקים אבל היו לו כמה מהמשפטים שיותר אהבתי בסרט.
אני חושב שהוא שחקן דרמטי (שבתות וחגים) טוב יותר מאשר קומיקאי, בסצנה מהתמונה (סצנת הבונקר) הוא משלב בין שני התחומים ולדעתי הוא עושה שם עבודה טובה.
דרור קרן גאון
אם כי בסרט הזה זה לא בא לידי ביטוי, בלשון המעטה. ראיתי פעם סרט מוקומנטרי גאוני איתו (כך זכור לי) עד מדריך תיירים אוויל במיוחד, משם אני מצטט עד היום את המשפט "Towel the Hummus" (תרגום גאוני לאנגלית של "נגב את החומוס"). כמו כן, אם אני לא טועה הוא הדגים שליטה מצויינת בגופו ב"אשכבה" של חנוך לוין.
האם אתה יכול לרענן את זכרוני,
ולאמר לי איזה תפקיד הוא שיחק ב"אשכבה"?
אם זכרוני אינו מטעה אותי
הוא היה אחד המלאכים, לצידו של אלון נוימן (חברו מ-של מי השורה הזו).
לי דווקא זכור
שהוא גילם את סוסו של העגלון שמבכה את מות בנו. תפקיד שמוכיח שאין תפקידים קטנים.
לא, לא. אין אור צודק.
הוא אחד מהמלאכים. הסוס מדהים, אגב.
הוא שיחק גם את זה
וגם את זה, לסירוגין. בקאמרי לא אוהבים כשיש סתם קאסט להצגה. יש שלושה שחקנים על כל תפקיד ותקיד כפול לכל שחקן.
אפרופו סוס מדהים
(והוא אכן היה מדהים ביותר!)
זאת רק אני, או שכל הסצינות עם העגלון היו לקוחות מתוך "יגון" של עגנון? (או שמא זה היה צ'כוב? אני לעולם לא אזכור… נו טוף.) ז'תומרת, מישהו יודע אם זה בכוונה, במקרה, או סתם פליגאט עלוב? כי די עצוב לילחשוב דבר כזה על לוין…
''אשכבה'' הוא ערבוב
של שלושה סיפורים קצרים. אני יכול לומר בודאות שאחד מהם הוא "כינורו של רוטשילד" של צ'כוב. נראה לי שיש שם אחד של עגנון, אבל אני לא בטוח, ואין לי מושג לגבי השלישי.
לוין מעולם לא הסתיר זאת, ולכן זהו לא פלגיאט.
''אשכבה'' הוא ערבוב
וואו, זה היה מהר. תודה.
קיויתי שזה היה במודע.
אשכבה הוא אחד המחזות החביבים עליי.
אפרופו סוס מדהים
זה באמת לקוח מתוך יגון של צ'כוב.
אני למדתי את הסיפור
בתור 'מועקה' (ואחר כך במשך חודש איימתי על אנשים שאחבול בקודקודם).
אשכבה הוא ערבוב של
שלושה סיפורים – כולם של צ'כוב. כותרת המשנה היא "בעקבות שלושה סיפורים של צ'כוב".
ותסלחו לי, אבל הוא לא באמת כזה מדהים. מבחינה ויזואלית ומשחקית הוא יפהפה, אבל הוא לא באמת מרגש.
ממש משמח שחלק מאנשי עין הדג
אוהבים תיאטרון ואת לוין בפרט. בקרוב על מוניטורינו: ביקורת תיאטרון לאנשים שלא סובלים ביקורות תיאטרון?
אגב, אני התרגשתי מאשכבה עד דמעות. איך אפשר להישאר אדיש מול המונולוג של "מחזאי'קלה" (או "כָּלֶה")?
הוא לא שיחק את הסוס.
הוא שיחק את הכרוב(כן,כן,בתסריט כתוב כרובים ולא מלאכים) את הסוס שיחק יוסי רחמני….תאמינו לי….. ראיתי את ההצגה פעמיים
יגון זה של צ'כוב,
זה ידוע שאשכבה מבוסס שלושה סיפורים של צ'כוב….
הממ...
הר מאדים? פספסתי משהו?
וממתי רמת הגולן מושלגת? אולי יש קצת שלגים באמצע החורף, אבל אין בארץ שלגים רציניים בכלל.
ומשהו מעניין- הוא אולי לא האחרון, אבל בסוריה בהחלט שוכן נאצי, והוא הנאצי האחרון שידוע עליו שעדיין חי (או כך אמר שמעון ויזנטל, צייד הנאצים [ספינאוף לבאפי?], אלוויס ברונר.
ומי אמר שסרט
חייב להציג את המציאות אחד לאחד?
ולינק לכתבה עליו
מופיע ברשימת הלינקים מתחת לביקורת (על הכל אנחנו חושבים!)
כמה נקודות
-למה באמת לכל הסרטים הישראלים יש את המראה הזה של "סרט ישראלי" אין שום פילטר לעדשה שיכול לסדר את זה?
-לפי תיאור הדמויות באתר הסרט,נראה שהדג גם כתב את התוכן ולא רק עיצב את האתר ,האם נכון?
-אני דווקא חושב שדרור קרן הוא המוכשר ביותר מחברי השורה הישראלים(למרות שהוא קצת מגזים בשימוש במבטא המרוקאי).
הבעיה היהודית ובכלל
בעוד אני יודע (לא על בשרי) ש"אסקימו 2000" צולם ב16:9ת דולבי דיגיטל (באמת!!), אני לא יודע דבר על איכות הטכנית של
אני מניח שפשוט אין כסף (כמה צפוי ונדוש) בא"י על מנת לרכוש מצלמות ועדשות סינמסקופיות, או בכלל, איכותיות.
כמו כן אולי זוהי תפיסה אומנותית, וגם כלכלית- מראה "גס" וסאונד "מעורפל" נוטים להראות יותר אמיתיים, כאשר הם מנוצלים בתבונה.
דרור קרן כנראה פשוט רצה למשוך את התדמית שלו עוד קצת, לפני שהוא ישכח וימאס. קורה לכולם.
ושאלה לסיום- ברי סחרוף אכן הלחין מזויקה אינסטרומנטלית איכותית, או סינטוז זול ומטופש?
לטעמי - סינטוז זול ומטופש
לקחת אקורד סטרינגס ולהריץ עליו פרזות בגיטרה חשמלית לא נחשב אצלי לפסקול. מצטער.
(אבל חכו, זה רק ההתחלה של פתיחת הג'ורה שלי על הסרט הזה. חפשו המשך בהמשך)
אני אהבתי את המוסיקה בסרט
ואני חושבת שהיא משתלבת בו טוב, וגם נותנת לו ערך מוסף. המוסיקה לא רק נמצאת כמין רקע בסרט, שומעים אותה ומרגישים אותה.
למיטב זכרוני הסרט סינמסקופי
ובכלל הצילום (איציק פורטל) הוא אחד הצדדים החזקים שלו.
סינמסקופ זה בכלל 1:2.25, לא?
לגבי הפרופורציות – זה בערך, אני לא זוכרת מה מדוייקות.
את הסרט הנ"ל טרם ראיתי, אבל לא זכורים לי סרטים ישראליים בעדשה כ"כ רחבה (מצד שני, ייתכן שאני טועה, ויש כמובן סרטים ישראליים רבים מספור אותם לא ראיתי).
עינת
את תאורי הדמויות באתר
כתבת ארי פולמן, הבמאי והתסריטאי. למרות שאני יכול לראות את הדמיון.
אבל עובדה שפה
הצילום הוא נקי ויפה, וזה בגלל שהסרט צולם ברמת הגולן הירוקה, בזמן השלגים.
לעומתו, רוב הסרטים הישראליים האחרים צולמו במדבר, או במקומות עם שמש ישירה (או לפחות לא בחורף המעונן). זה הופך את מראה הסרט כולו לצהוב מידי ו"שרוף". ואם תשים לב, ככה גם נראה 'המנדולינה של קפטן קורלי': לא ראיתי את הסרט הזה, אבל התמונות שלו נראות ממש כאילו צילמו אותן בארץ. המון המון אור שמש טבעי.
ואגב, את הטקסטים באתר הרשמי כתב ארי פולמן, הבמאי.
אבל את הטקסטים
בדף הטריילרים כתב רד!
http://www.made-in-israel.co.il/trailer.html
"1.6 מגה. את כמעט שוכחת שהוא שם"
אין בקרת איכות!
אילו לאחראים על האתר היתה איזושהי אחריות ציבורית, הם היו מורידים בדיחות דביליות כאלה!
אתר מעולה, אגב,
ועושה חשק לראות את הסרט, למרות תגובתו המנומקת למדי של דן ברזל, שכמעט הרתיעה אותי.
לתשומת לב הנרתעים
אני כותב את ההסתייגות הזאת בלב מאוד לא שלם, כי כפי שכבר כתבתי, אני באמת רוצה שהסרט יכשל (ושונא את עצמי על כך בדרך, החיים מסובכים): עושה רושם שאני יוצא הדופן ביחס לסרט הזה, כי מהתגובות בהן נתקלתי עד עכשיו, הן באתר והן מחוץ לו, עושה רושם שאנשים נהנים מהסרט, ברמה של יומית טובה וכיף של "חוצפה" ישראלית.
עוד אגב, לגבי "קלרה הקדושה" – אני שותף למה שנכתב כאן על ההרגשה שיצרה הצפייה הראשונה בסרט. גם אני, כשיצאתי מהקולנוע לפני אי אלו שנים, הרגשתי התרוממות רוח, אהבה רבה לקולנוע הישראלי ופליאה על הצעד העצום שהקולנוע הזה הצליח לעשות.
אלא שמאז צפיתי בו עוד פעם. בצפייה חוזרת ובוגרת יותר, זה היה סרט מביך, מבולבל, קשקשני ורשלני. הדבר היחידי שעדיין עבר בסדר, יחסית, זה המוסיקה המצויינת של סחרוף (פעם ראשונה ואחרונה שיוצא לו פסקול טוב, לדעתי), אלא שגם היא סובלת מפגם מהותי: המוסיקה עצמה נהדרת, אבל בעריכה השתמשו בה באופן מביך ומעצבן, כשהפכו את השירים למוטיבים, כלומר, השתמשו בהם שוב ושוב ושוב עד שהם יצאו מכל החורים.
ולגבי "דומינו":
**ספויילר פוטנציאלי?**
אני לא בטוח אם ראיתי את זה – זה הסרט עם הבחורה שמגיעה אל אישה מבוגרת שמשנה נקודות מפתח בעברה? זה עפ"י תסריט של לימור נחמיאס? אם כן, זה דווקא זכור לי כסרט טוב. אתם בטוחים שזה של מר פולמן?
דומינו טוב יותר מקלרה, זה בטוח
אבל הוא עדיין נורא בעייתי. לא איכפת לי שסרט יהיה ממוצע, אבל לפחות שיהיה ממוצע מכל הבחינות – מרגיז אותי שסרט ממש טוב מבחינות מסוימות, אבל מתרשל ללא כל צורך ברוב הבחינות, ועד עכשיו היה לי הרושם שלפולמן (ועוד טיפוס אחד, סיון, כבר לא עובד איתו?) יש נטיה כרונית להתעלמות ממרכיבי מפתח ביצירה כגון דיאלוגים נורמליים ובימוי שחקנים ראוי.
'דומינו' הוא *לא*
סרט של ארי פולמן, אלא של שותפו לענייני קלרה, אורי סיון. גם אני התבלבלתי.
בזמנו, למיטב זכרוני הדי טוב,
שניהם חתמו עליו.
גם הזכרון שלך לא טוב
ארי פולמן עשה שני סרטים עם אורי סיון:
שאנן שיא – סרט דוקומנטרי על תקופת מלחמת המפרץ.
קלרה הקדושה – סרט בדיוני על נערה בעלת כוחות על טבעיים.
דומינו הוא סרט טלוויזיה קצר של אורי סיון (אין קשר לארי). הסרט הופק במסגרת פרויקט "סיפורים קצרים על אהבה", ומספר על בחורה שמאפשרים לה לשוב לעברה ולשנות אותו.
בתור חובב מד"ב, תזכיר לי מה בדיוק לעסתי אלף פעם לפני הסרטים האלו(?)
(בשונה משאר סרטי המד"ב והפנטסיה הטובים של ימינו)
אותה רשת מחוררת של דטרמיניזם
ומסע בזמן, שלא קיבלה שום זוית חדשה, מלבד השניה האחרונה והמקסימה של הסרט? את זה לא לעסת?
אבל השניה האחרונה יפה, בזה אני מודה.
משום מה ממש זכור לי שיהודה סתיו כתב אז שזה גם של ארי פולמן, לא יודע למה…
דומינו הוא של אורי סיון
ולמי שהחמיץ (וזו בהחלט החמצה) פרקים של הסידרה "סיפורים קצרים על אהבה", במסגרתה דומינו נוצר והוקרן, משודרים שוב בערוץ 2, ואני אנסה להודיע באתר מתי הוא ישודר.
ותמיהה, לא ברור לי למה מישהו (וסליחה עם meשהו) מרגיש צורך להתייחס ליוצרים ובמאים (מוערכים על ידו פחות או עוד פחות) כ'טיפוסים'. לא אוהבת את זה.
באמת תהיתי מתי תגיבי כאן
אני מחכה לתגובה שלך עוד מאז ההודעה הזאת.
כתבה מספר 570
בכל מקרה, לי עדיין לא יצא לראות את הסרט המדובר – למרות שאני רוצה – אז אני נמנעת מלהגיב, *אבל* באתי לכאן בשביל לתמוך בך בקריאה הנרגשת "גם במאים הם בני אדם", וגם אם אני כבר כאן: לונג ג'ון, ביקורת ממצה ומצחיקה כרגיל!
וג'יי, אל תשכחי שהבטחת כאן להודיע מתי הסדרה "סיפורים קצרים על אהבה" משודרת שוב בערוץ 2. ראיתי פעם אחרונה רק את "הבחור של שולי" (שיש לי הרגשה שהם שידרו יותר מכל סרט אפשרי, כי כל פעם שאני שומעת על הסדרה אני משום מה רואה את הסרט הזה) ואני מעוניינת לראות את "דומינו" והשאר.
אופס, נראה לי שהלינק קצת לא נכון
אולי אני עוד לא יודעת לקשר להודעה מסויימת מתוך כתבה כמו שחשבתי – לא יעזרו לי כל ההסברים וכל הפא"קים, אני לא אלמד את זה. מה שחשוב זה שהמבין יבין (חיים).
הסדרה כבר משודרת בשידורים חוזרים
מזה שבועיים לפחות… (למקרה שלא שמת לב). משדרים אותה אחרי הסרט של יום שישי בערב.
בשבוע שעבר שודר "בעל בעל לב" ואתמול "מלכה לב אדום". לא התלהבתי במיוחד מאף אחד מהסרטים.
עינת
דומינו!
ביום שישי הזה (ה-2.11) ב- 23:50, ישודר הסרט דומינו (מדהים, מרגש, מהפנט ומעורר המחשבה). אמנם זה לא ממנטו אבל זה כן מסוג הסרטים שכדאי באמת לצפות בהם (בלי לגלוש באינטרנט או לדבר בטלפון). אני ממליצה גם לדאוג שהחתול יהיה במצב מגרגר, שהאנשים שיקרים לכם ישבו מול המסך מוכנים לצפיה (זה בסדר אם גם הם יגרגרו), ותשתדלו עד 23:50 להעיף את כל המעצבנים מהדירה, כל זה כי אחרת אפשר לפספס את ההבנה של הסיפור, ושל הסרט וחבל!
דומינו!
אכן סרט שמצדיק את ההכנות הנ"ל.
''המראה הישראלי''?
בכל אשמים יבואני העדשות, אני אומר לכם.
קרטל ארור.
כרגע הבנתי את זה...
מה, המפיצים בארץ לא תרגמו את שם הסרט? בגלל שזה סרט ישראלי יש לו פריבילגיה להשאר עם השם המקורי, אפילו לא בכתיב עברי?
מה עם "נאצי קטלני"? או "בית ספר למחסלים מתחילים"? או "הנאצי מת מצחוק"? או "מייד אין איזראל"?
אפליה, אני אומר לכם!
ואני חושבת שעדיף ככה.
גם ככה לסרטים ישראליים יש תדמית שלילית. עד שמגיע סרט טוב אתה רוצה להרוג אותו עם התרגום?
יא גנב בדיחות שכמותך!
כתבה מספר 106
אחרי קריאה של הראיון על פולמן -
בידיעות? אולי בהארץ? – אני יכולה להגיד בבטחון שהראש של הבחור הזה לא מחובר כמו של שאר האנשים (לא שזה רע). כנראה שאנשים שפויים לא נכנסים לעסק של קולנוע בארץ. מה שמסביר למה אנחנו לא רואים פה הרבה סרטים "תמימים ובריאים", כמו קומדיות רומנטיות או סרטי אימה. וגם למה סרט ישראלי שעוסק בשואה לא יהיה רשימת שינדלר.
אנשים שפויים
לא עושים אמנות בארץ.
ולא קונים בשמים במחירים של הארת.
באמת? יש!
עכשיו יש לי ראיות לחוסר השפיות שתמיד טענתי שאני לוקה בו (סעיף בשמים).
רד, אני מתחיל להשתגע...
הנה, אני אעזור לך לחשוב
ים…
ים בלתי נגמר…
מזח…
ג'ניפר קונולי…
עוזר?
הנה, אני אעזור לך לחשוב
לא יודע, אבל אני צריך להשתין…
עדיין לא ראיתי,
אבל עם כל הכבוד, מתוך הכרות עם שאר השטויות של ארי פולמן – אתם לא חושבים שהוא מנצל בגועליות על קהל תמים את כל מה שחובבי מד"ב כבר לעסו אלף פעם לפני זה?
והוא גם לא מי יודע מה מוכשר כבמאי.
סך הכל, אני לא קונה את השטיקים שלו, ורק החיבה הלא ברורה שאני בכל זאת רוחש לקולנוע עברי תגרור אותי לאקרנים בשביל הסרט הזה.
אם חיבה כמו שלך,
באמת מי צריך אויבים.
לא נראה לך קצת לא מכובד בלשון המעטה להשמיץ סרט ובמאי על סרט שטרם ראית? ובשפה כל כך מכוערת?
מד''ב?!
מה הקשר?
טוב...
הר מאדים, רמת גולן מושלגת, שלום עם סוריה… מד"ב או פנטזיה?
מד''ב?!
אולי אני טועה באיש?
זה לא הבחור מקלרה הקדושה ודומינו?
אם לא, שאבתי הכל פנימה, בחזרה, אני מתנצל אלף התנצלויות ומולקה אלף מלקות.
אלף מלקות לא יספיקו עבורך.
אה, זה כן הוא.
חשבתי שאתה מתייחס לסרט הזה, שאין בו שום דבר מד"בי, חוץ מהשלום עם סוריה והפרצופים של דרור קרן, שנראה לפעמים כמו חייזר.
אז אני חושב שאם תשאל
את פולמן, הוא בטח יגדיר את הסרט שלו כמד"ב רך.
הבהרתי במפורש שלא ראיתי את הסרט, ושאני מתייחס לקודמים.
אני מסכים אתך
קלרה הקדושה ודומינו הם אכן מד"ב רך.
מסכים עם רד פיש: מייד אין איזראל הוא לא מד"ב בשום דרגת קשיות שהיא.
מסכים עם עצמי: קלרה הקדושה ודומינו הם סרטי ישראליים נהדרים. לא מבין איזה בעייה יש לך אתם.
קלרה הקדושה הוא דוגמה
לקולנוע לקוי מבחינת עשייה שהורס פוטנציאל טוב. כלומר, הרעיונות יפים, העיצוב טוב יחסית ואפשר היה לצפות שיצא מזה משהו. אבל – השחקנים, אולי פרט ללוסי דובינצ'ק, מציגים כל אחד בדרכו את תצוגת המשחק המעליבה ביותר שלהם. הבימוי, יותר משהוא "שטחי" או "מבולבל", הוא די חובבני. והדיאלוגים, אוי, הדיאלוגים…
המצב בדומינו טוב יותר, כי הוא לפחות נותן תחושה של מקצוענות. אבל מבחינה עלילתית ורעיונית, הוא פחות או יותר מיחזור של קלישאות מד"ב שכבר הכרתי (כולל הפואנטה, למרות שהיא היתה די מגניבה). והוא גם די מחורר עלילתית. בסך הכל, הדבר שהיה הכי פחות מרשים גם במקרה הראשון וגם במקרה השני, הוא בימוי השחקנים. מה לעשות, לא לכל אחד יש את זה…
סרט מעולה!!
אהבתי אותו כל כך …
ישראלי איכותי ויש בו המון סימבוליקה לגביי המון בעיות של עם ישראל…
בכל מקרה בקישורים מצאתי את עצמי באתר לתייר בישראל ושעות הסתכלתי על תמונות של ים בתל אביב בתלת מימד ואז קלטתי כמה אני משועמם עכשיו…..אבל לא נורא…
ראיתי סרטים גרועים יותר מ"מייד אין יזרעאל", אבל באמת שאני מתקשה להיזכר בסרט שהרתיח אותי כמוהו, ולא מהסיבות הנכונות. "סיבות נכונות" זה שהוא התגרה בי, גרם לי לחשוב או לנסות להתנגד לתיזה מסויימת שהועלתה בו. זה לא קרה.
נתחיל במה שמכונה (ולצערי הרב, אחרי שנים ספורות של עדנה, בצדק) "איכס, סרט ישראלי": המשחק מביך ושטיקיונרי. הדמויות קרטוניות ומעצבנות, וניכר שהן נבנו, אם בכלל, לצורכי קאלט ותו לא. כלומר, מר פולמן חשב שיהיה מגניב אם לכל דמות יהיה איזה שטיק וחצי שהקהל יוכל לצטט כשהוא יוצא מהסרט. אבל אופי אין כאן. אתם מוזמנים להיכנס לאתר (המצוין) שרד פיש בנה בחוסר אתיות מוחלטת לסרט, ולשמוע שם את הדיאלוג של הילדים על "החיה הנאצית". אני, להבדיל מעורכי האתר(ים), חושב שזה דיאלוג מביך הלקוח מסרט סטודנטים גרוע במיוחד. הוא גם מדוקלם היטב, כדי שלא יהיו טעויות ולרגע נחשוב שמדובר בדיאלוג אותנטי.
והסרט נסחב מדיאלוג מתלהב מעצמו אחד לשני, עם גלריה מגניבה (במובן הרע) של דמויות, עם עלילה מקרטון (שהאמת, נשמעת מדליקה בסינופסיס) ואפס מחשבה מאחוריה. הגרוע ביותר בין השחקנים הוא הופמן, אבל גם השחקנים המצוינים שהשתתפו בפיאסקו הזה מתבזים אחד אחד.
לגבי הקלילות של הסרט: יהיה מי שיאמר שטוב שאנחנו מסוגלים לעשות סרט קליל שנוגע בשואה, ואני מסכים מאה אחוז. אבל. ויש אבל ענקי. הסרט הזה לא סתם נוהג בקלילות, הוא עושה זאת תוך כדי שכמו ילד קטן, הוא עושה שמיניות באוויר כדי שישימו לב לקלילות שלו, מתוך תקווה שיעניקו לו תשומת לב (חיובית, שלילית, מה זה משנה. העיקר תשומת לב). זה כבר ממש מעצבן, כי אין בזה שום חן, אלא סתם דווקאיות ילדותית.
העלילה מופרכת בנקודות רבות מספור, כשהעיקרית בהן היא האופן בו מועבר הנאצי מגבול סוריה אל הבסיס הצבאי, שהיא, מה לעשות, דיי מרכזית בסיפור. יש המון רגעים תלושים שמורגש שהיו סביבם עוד סצינות שנשרו בעריכה, או אפילו בצילומים. הדוגמא העיקרית היא האופנוענים שמלווים את הסרט בשתי נקודות מקריות, שלטענת הבמאי מתפקדים כ"מלאכים" ("מה, זה לא ברור?", הוא העז לשאול).
שאלת הטיפול בנאצי הזקן עצמו לרגע לא עולה לדיון בסרט. הכל נלקח בו כמובן מאליו, כי הרי ברור שהצדק הוא תמיד לצידנו, ושגרמנים הם תמיד נאצים. כל כך הרבה דמויות, ואף אחת מהן לא עוצרת לחשוב, כי כולן עסוקות בלהיות מגניבות.
מה עוד? מדובר בסרט מתנשא, יהיר, עילג, חצוף, ילדותי, מתלהב, רדוד, פשטני ומכעיס. אני חושש שהוא מאוד יצליח, מאחר והוא עושה שימוש (מודע?) בכל מה שרע בישראליות, ולצערי, יש לי הרגשה שהקהל יאהב את זה. מעולם לא אמרתי את זה על סרט ישראלי (למעט "אסקימו לימון", שהוא לא בדיוק ישראלי – הוא גלובוסי, וזאת טריטוריה אחרת), אבל אני ממש מקווה שהסרט הזה ייכשל ויישכח. וזה דבר נוראי להגיד, וזה דיי כואב לי, אבל כך אני מרגיש.
ומילה אחת טובה: איציק פורטל הוא צלם ענק, ורק בזכותו ולמרות הבימוי המפוזר והמתלהב של פולמן, מעניין לראות את הסרט.
המלצה: אם אתם מרגישים בשלים לעיסוק בזכר השואה מכיוון אחר, מודרני וצעיר יותר, חכו לסרטם של איתן פוקס וגל אוחובסקי "הולך על המים", שיצא עוד שנתיים-שלוש. אומנם רק נכחתי בהקראה פומבית של התסריט, אבל אני יכול להעיד שיש בו פוטנציאל ענקי לסרט מדהים, חכם, מרגש, מצחיק, כנה, בוגר ואמיץ. כל מה ש"מייד אין יזרעאל" הוא לא.
(ואגב, אני חייב להעיר שצפיתי בסרט יחד עם לונג ג'ון, ולא זכור לי שהיא כבשה את ראשה בין ברכיה בשום רגע בצפייה. אה, רגע, אולי זאת מטאפורה)
תוך התעלמות מוחלטת
מעיקר התגובה, והיצמדות דווקאית לפרטים קטנים ותפלים:
הקראה פומבית של תסריט? זה רעיון. משובח, אפילו. תסריטאים מתחילים לא צריכים למצוא תקציב, להפיק, לביים, ולשחק – אפשר פשוט להקריא. הצגת יחיד. קולנוענטו (לא שם טוב. לא חשוב).
בכלל לא טפל
מדובר ביוזמה ברוכה של סינמטק ת"א. לפני כחודשיים הם ערכו הקראה חגיגית של התסריט הנ"ל, עם קאסט שגובש במיוחד לצורכי ההקראה (ללא שום קשר ככל הנראה לקאסט העתידי של הסרט, שיהיה קופרודוקציה ישראלית-גרמנית), והיה נהדר.
כדי לתבל את ההקראה הם ליוו אותה במוסיקה רלוונטית (שירים שמוזכרים בתסריט, אחרי הכל זה אוחובסקי) ומוסיקת אווירה (בדומה לפסקול זמני ששמים על הסרט בטרם נכתב לו פסקול מקורי). אהוד מנור הקריא את הוראות הבימוי, ההתרחשויות והתיאורים.
אני חייב לציין שזה היה הרבה יותר קשה מאשר לקרוא תסריט, מאחר ובקריאה אתה יכול לעצור, להרהר במשמעויות, לשחק בתמונות בראש וכו', בעוד שבהקראה אתה חייב להיות קשוב כל הזמן. שנייה אחת המחשבות נודדות, ואתה מאבד את הסרט.
בכל מקרה, אני מקווה שהמנהג הזה ימשיך להתקיים.
בוודאי שזה שימוש מודע. זה כל הרעיון של הסרט (בעיניי)- הפלקטיות. הדמויות הן פלקטיות במתכוון שמדקלמות משפטים פלקטיים במתכוון. כך הבמאי מעביר את הביקורת שלו. ככה הוא מראה כמה שטחיים המשפטים האלה שכולנו מכירים: "החיה הנאצית", "פה היה קרב נורא", הוא סחב את כל המדינה על הגב". הכל סיסמאות נבובות.
והפעם
אני לא מסכים עם דן ברזל, ובכלל דעתי על הסרט נוגדת את דעתו בקיצוניות.
ובעצם אולי לא. דעתי מהסזרט דומה לזו של לונג ג'ון: תסריט הזוי ומקורי, הרבה כף, דמויות אמיתיות, חזקות ומעניינות, אמירה לא קטנה על שפה (אני אסביר בהודעה אחרת) – והתברברות רצינית לקראת הסוף, כשהדיאלוגים מתחילים להימרח ובסוף לא נשארים עם בשר לנגיסה.
מישהוא שאל למה לא עושים סרטי אימ
אז בעוד שלושה שבועות אנחנו מתחילים לצלם סרט אימה ישראלי עם אפקטים ממוחשבים והמון הומור עצמי.
אומנם רק 50 דקות אבל זאת התחלה.
סרטי אימה ישראליים
הערהL יש כבר סרטי אימה ישראליים . טרילוגית סרטי "הזומבי מאבן גבירול" . הסרט הראשון עם שם זה "הזומבי מכה שנית" ו"נקמת הזומבי ברחוב אבן גבירול". את העלילה אפשר להבין מהכותרים .
בשלב מסויים שקלנו להקרין את אחד הסרטים האלה באיקון בקרוב,בתור סרטי פולחן שישכיבו את הקהל מצחוק אך לבסוף מסיבות שונות אף אחד מהם לא יוקרן. .
גם "דומינו" היה מועמד סופי להקרנה באיקון באירוע סרטי המד"ב הישראליים שם אך לבסוף הוא לא יוקרן ובראש ובראשונה בגלל אורכו ( 50 דקות ) שאינו מתאים לצרכינו.
סרטי אימה ישראליים
אני מדבר על סרט שאינו מצולם בהיי 8 ועשוי על ידי חוג הנוער של ביה"ס אלון,אלא בדרמת איימים מושקעת שמתקרבת למיינסטרים,בכל מקרה אין מדובר בסרט מחתרתי אלא מסחרי.
והיום- כן גם היום-וידוי קטן
אבל נתחיל בשלום גדול לכולם, לאחר כשבוע (או יותר? איבדתי תחושת זמן) של חוסר עדכון דגי. מצד שני, כמו כולם, מצאתי את הזמן להגיע להקרנה (ישראלית גאה! נותנים כרטיס- לקחתי!).
אז וידוי הבטחתי. אני לא לומדת. עכשיו אני אצטרך גם לקיים, הא? נו, טוב.
היה זה יום חורפי, מאותם הימים הגשומים, שריח רענן וחריף נישא באויר. (האמת, שאולי זה בכלל היה קיץ שרבי מתיש ודביק, אבל חורף פשוט נשמע יותר טוב) ישבתי בביתי מול הטלויזיה לאחר שבוע של ציפייה, כדי לחוות את הסרט "קלרה הקדושה". כשעלו הכתוביות, לאחר סיום הסרט, היה זה הרגע בו אמרתי לעצמי- יש אלוהים! יש קולנוע ישראלי! אני זוכרת שהתענגתי על כל רגע. זה היה סרט קטן ומקסים, ומאז אני זוכרת חסד לבמאי.
והנה, התבשרתי שיש סרט חדש! האמת, מהרגע שרגלי דרכה בקולנוע ("ואני כאמור באיחור"- פזמון הלקוח משיר מ"רחוב סומסום", ואם לא הבנתם, אז אחרתי ב-5 דקות, כך שלא אוכל להביע את דעתי עליהן, ולכו תדעו, אולי פספסתי את הפואנטה כולה בגלל זה..) שכחתי כל מה ששמעתי על הסרט (וזה לא יותר מדי, כמו שצריך) ו- טוב, עשיתי מה שעושים בסרט. בסיומו, אני חייבת להודות, נזכרתי (הודות לכתוביות) ביוצר הסרט ואמרתי לעצמי: "טיפטיפ (שם בדוי)" אז אמרתי: "מה" ועניתי :"אהה! לא פלא שנהנית. זכרי את קלרה הקדושה, זכרי…" וההד במוחי נמוג לאיטו.
ובכן, דעתי בשעה מוקדמת זו של הבוקר, הזויה מעט, אבל זה בסדר, זה משתלב טוב עם הסרט. וכמו שמן הסתם הבנתם עד כה, אני אהבתי את הסרט. נכון, דן ברזל יקירי, הדיאלוג של הילדים נראה מדוקלם למהדרין, כמו טקס חנוכה של כתה ג' , אבל מה לעשות מדובר פה על ילדים בכתה ג'. אבל לא ניתן היה לוותר עליו כי הוא ייצב את הכיון שאליו הסרט חתר. הבעיה העיקרית של הדיאלוג היא שהוא היה בתחילת הסרט, מצד אחד זה לא כל כך טוב לצפייה בטלויזיה כשהשלט בידיך, אבל כצופת קולנוע -עשיתי את ההחלטה הגורלית והחלטתי לתת לו עוד צ'אנס, ומכאן ואילך הסרט התרומם למחוזות ציניים שלא נתקלתי כדוגמתם בקולנוע הישראלי, ולא חס לשחוט לא רק פרות קדושות, אלא גם כבשים מסכנות.
גם הסיום מעט בעייתי, אולי לא מספיק ממוקד, ויש בעיה קלה ביחסים בין הגבר לאשה (אני מאוד משתדלת שלא יהיה ספויילר!), שלדעתי לא נבנו מספיק בהדרגה, וזה יוצר איזושהי אי נוחות, גם אצל השחקנים, וגם אצל הקהל, אבל מלבד זאת, זה סרט שאני לא אהסס לצפות בו בשנית, הוא מצחיק (אני גיחכתי ולעיתים אף צחקתי בקול, דבר נדיר מאוד אצלי בסרטים), והוא בעיקר, סוף סוף, מאוד ישראלי, ומבטא איזו רוח ישראלית, מאוד מוקצנת, אבל כל כך אמיתית. או כמו שאומרים: מייד אין יזראל.
מילה לסיום? היה הומני.
והיום- כן גם היום-וידוי קטן
טוב שלוקחים אותו,הוא דומה לאיש הזה מהפרסומת של הבורגר ראנץ',הא?
טוב שלוקחים את מי?
דויד שלח אותי
אין טעם להתחיל שוב במאבק הנצחי נגד דויד ישראלי זון 2- יאיר רווה עושה זאת מצויין ב"עכבר"- אבל עדיין, האם יצא אי פעם "MII", או אפילו "הבולשת חוקרת" בדויד?
הרי רק סרטים עבריים מועטים ומוכרים עד מאוד זכו לדויד- למעט "כיפור" החדש יחסית-
כמו כן, האם יהיה סוף סוף קריינות של במאי עברי? נשמע מבטיח, אם כי הקמצנות של מפיקי הדויד תמנע כל כוונה טובה.
או שאולי מישהו בUS יוציא זון 1 לסרטים בעברית? אבסורד, או סתם מחשבה חכמה של דוד סם?
אני לא יודע מה בקשר לדויד, אבל
באחד מגיליונת האנטרטיינמנט וויקלי היותר ותיקים ששוכבים לי במדף, היה באותו השבוע שבו כיפור של עמוס גיתאי (?), יצא לאקרנים בארה"ב, אז אולי יש גם תקווה לדויד, מישהו יכול לאשר/להפריח את המידע הנ"ל.
למי שכבר ראה את הסרט
יש חידון קצר באתר הסרט. אפשר לזכות שם בחולצה ותקליטור.
החידון מתחלף כל שבוע (עד עכשיו כל מי שפתר נכונה, זכה).
אין מה להתאכזב
מהתגובה שלך.
מנומקת, מעניינת, ומשתמשת נכון ב- .
יופי.
לגבי הסרט, אני די מסכים אתך. הבמאי מראה כאן ללא ספק פוטנציאל, מאפיין דמויות, יוצר אווירה ומוביל אתצ הקהל שלו, אבל הנטייה שלו לפתרונות 'דאוס אקס מכינה' (גם ב'קלרה הקדושה') היא בהחלט בעוכריו.
תודה על קבלת הפנים
סתם רוע לב?
אולי. אבל אני מרגיש צורך בלתי מוסבר לחזור אחורה ולהסביר שוב, ביתר חידוד, מה כל כך תיעבתי בסרט הזה, ולמה אני חושב שזה כל כך מהותי לתרבות הישראלית, לאור המאורעות האחרונים בארץ.
ותסלחו לי שאני גורר קצת לפוליטיקה. אז ככה: מגיע בחור נחמד, סאראמאגו שמו, מאחוריו פרס נובל לספרות וספרים שנחשבים לנפלאים, ואומר שאנחנו מזכירים את אושוויץ בפעולותינו כנגד הפלסטינים.
ואיך אנחנו מגיבים, כאומה? מגנים אותו, מקיאים אותו, הופכים נגדו. ב-Ynet, שם התעדכנתי אודות העניין, כבר הכתירו אותו כמה גולשים בתור "פוסט-נאצי", לא פחות. לימור ליבנת, שרת החינוך שלכם (ואני אומר "שלכם", כי אני באופן עקרוני החלטתי להתנער מהממשלה הנוכחית בכל אמצעי שעומד לרשותי), צוטטה אומרת שהיא לא מכירה שום מדינה שתרצה לשוחח עם מי שמבקר אותה ויוצא נגדה. אני לא יודע איפה היא גדלה, אולי באיטליה הפאשיסטית, אבל בבועה (ככל הנראה) בה אני גדלתי, דו שיח עם דעות שונות משלי, על אחת כמה וכמה עם מבקריי ואויביי, זה דבר חשוב ומבורך. כשמישהו יוצא נגדי, חשוב לי להבין למה, ולו רק בשל האפשרות הקלושה שאצליח לשנות את דעתו בעקבות ההידברות. וגם אם לא, חשוב לי להבין מנין הוא מגיע.
הטלוויזיה החינוכית החליטה לשנות את שמה באופן סימלי לטלוויזיה האנטי-חינוכית, כשהיא הדגימה גישה דומה וביטלה ראיון מתוכנן עם הסופר. מנהל הטלוויזיה החינוכית אמר שדברי סאראמאגו הם מפלצתיים. ונניח שכך – האין זו סיבה לדבר איתו ולהתדיין על דבריו? וגולשי Ynet כותבים בינתיים לעורכי האתר "אל תתנו לו במה! הסירו את תמונתו המחוייכת מהאתר!".
ואיך כל זה קשור לסרט Made In Israel? ובכן, לכל אורך הצפייה בסרט נדהמתי מהשפל האינטלקטואלי ומהזוהמה האנטי תרבותית שעוברת כחוט השני לכל אורכו. עד היום, הרפליקה שאני הכי זוכר מהסרט זה לא ששון גבאי אומר Start, אלא מנשה נוי צורח בהיסטריה לא מרוסנת "מה זה משנה? הוא נאצי!! נאצי!!!". כל פעם שעמד לעלות בסרט דיון אודות סוגיות של מוסר, אתיקה, פתיחות או סובלנות, מייד טרחה אחת הדמויות לדכא אותו בכוח, לרדד כל סיטואציה ל"נאצי רע, ישראלי טוב" או "נאצי טועה, ישראלי צודק", מבלי לאפשר ראייה פרגמטית יותר של "נאצי טועה, ישראלי גם לפעמים". הסרט חוגג ממש את נצחון הישראליות הברוטאלית, הטיפשה, הלא סובלנית והלא חושבת.
מי שלא רואה כיצד סרט כזה מדרדר אותנו תרבותית ומשפיע על הלך הרוח שלנו (או שלכם?) כאומה, כציבור, צר לי עליו.
זהו, סלחו לי על הרצינות, אבל הרגשתי צורך לפרוק.
אגב, שמועות טוענות שפולמן מתכנן סרט שישווק תחת הסלוגן "הביאו לי את ראשו של דן ברזל – וזכו בפרסים!".
ואני, למשל, ראיתי את הסרט אחרת.
אתה צודק באומרך שחלק מהסיטואציות ובהן היה נסיון להידברות, הושתקו ב"כוח". אבל היו גם אחרות: הסרט, לדעתי, בנה את הדמות של הנאצי כאחת שהיא לא הרוע המוחלט, וגם שאר הדמויות (למשל, השוטר) למדו בחלוף הזמן שהוא אולי נאצי, אבל זה לא אומר שהוא גם לא בן אדם. ואתה יודע מה – זה אולי התחיל עם השוטר, אבל גם בעל המזללה – זה שבהתחלה לא היה מוכן להגיש המבורגר לנאצי – גם הוא בסוף נכנע והבין שגם נאצים צריכים לאכול.
אז נכון (ופה בא ) שבסוף השוטר הטוב מת (סוף ) אבל זה לא שינה את הגישה שלנו: אנחנו כצופים כבר למדנו את מוסר ההשכל שלנו: גם שולץ הוא בנאדם.
ואתה יודע מה? גם בסוף הסרט (זהירות! עוד ) ההוא-שהזמין-מלכתחילה את תפיסתו של הנאצי, גם הוא הבין שהחיים הם לא שחור-לבן, ושיש דברים חשובים יותר ממרדף עיוור אחרי נאצים – הילדה שלו, למשל (היא יכולה לסמל את החיים בהווה, אני משערת).
אה, כן: סוף .
אגב, בכל הקשור ל-Ynet, אני באמת לא מבינה ממה אתה מתרגש – רוב המגיבים שלהם נמצאים שם אך ורק כדי שיהיה להם מקום בו יוכלו להתלהם.
בועט בסוס מת, דן?
מה נשתנה הלילה הזה שמחזיר אותך ל'Made in Israel'? היה סרט, הוקרן שבועות בודדים וירד. בתגובות לכתבה כאן שפכת עליו יותר מילים מכל אחד אחר, ודעותיך עליו ידועות היטב. למיטב ידיעתי הוא עדיין לא שוחרר לוידאו. אז מה זה רלוונטי כרגע לחזור ולצאת נגדו – את מי תשכנע לא לראות אותו? אני מאוד מעריך את דעותיך, כידוע, ומאוד אשמח לראות יותר תגובות שלך באתר – אבל למה דוקא פה, מכל הכתבות שבעולם?
דווקא יש הזדמנות לראות אותו
ובדיוק באתי לכתוב על זה כאן:
Made in Israel בסינמטק ירושלים –
ביום חמישי 4/4 בשעה 24:00
וביום שישי 5/4 בשעה 16:00.
משהו כזה
תראה (ותראו), קצת קשה לי לכתוב עכשיו, כשבית קפה המרוחק 5 דקות מהדירה הישנה שלי בתל אביב התפוצץ. על אחת כמה וכמה כשמדובר במקום שנהגתי לעבור לידו באופן יומיומי בדרך לחברים שגרים ממש ליד. אבל אני מניח שזה קשור.
עד שלא תצאו מהארץ ותעברו למקום נייטרלי יותר, לא תוכלו לראות את גודל האיוולת של מה שקורה אצלכם. ומי שנדמה לו שהוא מכיר בגודל האיוולת, צר לי לבשר לו שהוא בכלל לא מסוגל לשער את גודלה האמיתי. הוא אולי רואה יותר מאחרים, אבל הוא עדיין רואה רק חלק קטן.
(אבקש ממערכת "עין הדג" לארגן בשבילי אמוטיקון של "התנשאות", כדי שאוכל לסמן טקסטים כאלה להבא)
והתסכול שאני חש כרגע לנוכח המצב, יחד עם הידיעה שבחרתי בתבוסתנות-משהו שלא לנסות להשפיע עליו מבפנים אלא רק להשקיף עליו מבחוץ, ויחד עם היכולת לראות את הישראליות במקום לחוות אותה – כל אלה מולידים הרבה מחשבות כואבות.
היכולת שלי להסביר לעצמי ביתר חדות מה מקומם אותי בארץ השליכה על תא זכרון אחד במוח שלי, בו היתה שמורה ההתרשמות שלי מהסרט, וחידדה גם את מה שקורה שם. אבל בגדול, Made In Israel שימש כרגע תירוץ כדי לפרוק דברים אחרים, אני מניח.
אז אבקש סליחה מכם וממר פולמן גם יחד.
לפי הבנתי, הנאצי בסרט מוצג בעיקר כאדם זקן, בעוד כל השראלים שמסביב מתנהגים בצורות מגוחכות ומוטרפות, כבולות בעבר ובתפיסות שהוא "נאצי". לדעתי הסרט מציג את הנאצי כדמות הכי שפויה בסרט, ובעיני זה דיאלוג. דיאלוג עם תפיסת העולם המקובלת על רובינו לפיה הנאצי הוא הרוע השטני, ולא בן אדם. מהתגובה הזאת שלך אני מקבלת את התחושה שממש לא הבנת את הסרט. (ואם אני נשמעת קצת מתנשאת, אולי זו פשוט ריאקציה לסגנון התבטאות שלך).
והיתכן כי אתה, שממליץ תמיד לראות סרטים על מסך גדול, פשוט לא זכית לראות את הסרט בתנאים המתאימים? ומאיפה באמת באה כל כך הרבה שינאה לארי פולמן? תמוה מאד, אם אתה שואל אותי.
אני מסכים עם ג'יי
אני חושב שהסרט הזה מנסה (ואולי לא מצליח במיוחד, אבל לפחות מנסה) לדבר בדיוק על מה שדיברת עליו, להציג את ההשתקה הזאת ('הוא נאצי') באופן מגוחך, וללמד אותנו שיש יותר מרובד אחד.
אני אומר את זה כאחד שחשב שהסרט הוא ככה-ככה, וכמי שמסכים אתך לגבי האובר-ריאקשן של הטלוויזיה הישראלית והחינוכית לסאראמאגו.
נראה שהסרט עבר אצלך downgrade...
כתבה מספר 589
וחבל… אם נהנית, למה לסגת מכך?
הזמן הוא שופט מצוין
אכן, דעתי על הסרט הידרדרה קלות, אבל זו אולי הוכחה לכך שהוא לא היה מרשים מספיק כדי להיחרט בתודעתי.
ואז??
הכתוביות.
ושיר של אפרת בן-צור
דברים כאלה, אני מדחיק
תקראו לי שמרן (נו, תקראו לי כבר!)
אבל אותי זה קצת מעציב שאין פרות קדושות. יורדים כבר על רבין, רק להגיד מוות זה מתחיל להצחיק. יש בבדיחות שחורות כבר תת ז'אנר: בדיחות שואה (שאותן אני מתבדח כמה פעמים), אפילו בארץ נהדרת נזכרו שיש כבר סאטירה, וצחקו על תאיר ראדה. הבדיחה עצמה, בלי קשר לנושא, היתה קצת צולעת. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מת על קומדיות שחורות.
אבל תקראו לי שוב, שמרן,
זה אני, היחיד שמעציב אותו שאין יותר פרות קדושות?
שמרן.
שמרן.
יש! קראו לי שמרן!
שש שנים אחרי
ראיתי את הסרט עכשיו.
הפסדתי את החצי שעה הראשונה,
אבל לא נראה לי שזה שינה הרבה.
סרט טוב מאוד מבחינת בימוי, צילום ואפילו משחק. נהניתי ממנו,
למרות שהסוף משונה מדי ולא ברור..
ושש שנים אחרי..
זה מרגיש כאילו באתי למסיבה ממש מאוחר..
וואו.
איך לעזאזל הסרט הנהדר הזה יצא ב-2001, ופרסי אופיר יכלו לשלוח אותו לאוסקר, אבל העדיפו לשלוח את "חתונה מאוחרת" במקומו? לא נראה לי שאני אצליח להבין את זה אי פעם.
קרו שני דברים כשהוא יצא
1. הוא ממש לא הצליח, והיו המון ציפיות בגלל ההצלחה של קלרה הקדושה. הגעתי להקרנת בכורה של הסרט, היינו שני זוגות באולם. אני מניחה שפרסי אופיר הגיעו לפני ההקרנות, אבל גם הביקורות על הסרט היו פושרות בעיקר.
2. ממש קצת לפני כן התחילה האינתיפדה השניה שקצת חיסלה את התחושה הקולקטיבית בשמאל-מרכז (ארי פולמן נמנה עליו) שעוד יש סיכוי לשחזר את מה שרבין התחיל. בערך אז הממשלה של ברק נפלה בכישלון רועם, והיתה תחושה מאוד חסרת אופטימיות באופן כללי לגבי המצב הבטחוני בישראל, מימין ומשמאל, כי כל הזמן היו פיגועים. סרט שמתחיל בתרחיש כל כך אופטימי על שלום עם סוריה לא ממש תאם את התחושה הקולקטיבית, הוא הפך במרחק של שנה-שנתיים מתרחיש קיצון סביר למד"ב. אני לא חושבת שלאנשים היתה סבלנות לזה.
כותבת את זה כי להבנתי ולמיטב זכרוני אתה בערך חצי מגילי אז הקונטקסט הזה לא ממש בתודעה שלך.
בנוסף
מסע הפרסום של הסרט היה יפהפה וכושל. " rel="nofollow">הפוסטר של הסרט היה איש שלג בעיצוב של חנוך פיבן, והיו הרבה שלטי חוצות עם איש השלג העוין הזה, ומעליו הכתובת Made in Israel – ושום דבר שיספר לאנשים שמדובר בסרט. אני משוכנע שהמון אנשים פשוט לא הבינו שמדובר בסרט ששמו הוא "Made in Israel", וגם לאלה שהבינו – לא רצו להגיע בגלל שזה נראה כמו סרט אימה.
נחמד, בסך הכל
אני קצת בוהה בביקורת הזאת כבר איזה שבוע ומחכה שאיזה תובנה יותר גדולה תגיע והיא לא ממש מגיעה. אני נמצא איפשהו בין כל התגובות כאן (חוץ מאלה של דן ברזל, שנראו כאילו הוא פספס את הסרט כמעט בכוונה) – למרות שנראה לי שאפשר להגיד בהחלט לטובה שחלק מהדברים שנראו חדשנים אז כבר לא מאוד מפתיעים בקולנוע ישראלי כיום (וחלק, לצערנו, עדיין כן).
אחד הסרטים הכי טובים של פולמן.
יש הרבה מאוד דברים טובים שקורים בסרט הזה. הפסקול מצוין, האבסורדיות האפוקליטית, הפוסט טראומה וההומור. בסופו של יום זה סרט קומי. המהות של הסרט היא ההתמודדות עם זכרון השואה בתור ישראלים, כמו שרוב המגיבים בפורום הזה הבינו. הסרט הזה מפגיש בין המיתוס המכונן של הישראליות (שואה!!) לבין הישראלי הממוצע, כולל עירקים. ללכת על המים, למשל, ממש פספס את המפגש הזה כי הוא מנקודת מבט של סוכן מוסד… אני למשל בחיים שלי לא פגשתי סוכן מוסד. נכון שיש טקסטים מאולצים, ורגעים מביכים, גם בקלרה הקדושה היו הרבה הרבה מאוד רגעים כאלה, וקלרה הקדושה הוא סרט קלאסי.