שר המלחמה

מאת
איתי שלמקוביץ
– פורסם ב 23 בנובמבר 2005Posted in: ביקורות

במקור: Lord of War
תסריט ובימוי: אנדרו ניקול
שחקנים: ניקולס קייג', ג'ארד ליטו, בריגי'ט מונהאן, איאן הולם, אימון ווקר

הידעתם? ברחבי העולם מסתובבים כ-550 מיליון רובים. כלומר, כלי נשק חם אחד לכל תריסר בני אדם.
הידעתם? כל רובי הקלצ'ניקוב שנמצאים ברשות צה"ל הינם נשק שלל, ולא נרכשו בכסף.
הידעתם? ל-M-60, או "הרובה של רמבו", יש קצב אש של מאה כדורים לדקה. במציאות, צריך לטעון אותו אחרי שהם נגמרים.
הידעתם? הסרט היחיד בכיכובו של ניקולס קייג', שבו לא היו כלי נשק, היה 'אדפטיישן'.
הידעתם? העט חזק מהחרב, ולכן ההצהרה הקודמת שגויה.

מבין אינסוף ציטוטי הקאלט שהופיעו ב'מטריקס', אחד מהמשפטים המצוטטים פחות הוא "רובים, הרבה רובים", ולא ממש בצדק. אחרי הכל, למרות תחרות עזה מצד בחורות בויניל וכפות, יש בעולם מעט דברים מגניבים יותר מהרבה, הרבה רובים. בהנחה, כמובן, שאתה גבר. אין כמו התחושה של אלת מתכת, פלסטיק ועץ כנגד ידיך, ואין כמו שימוש בפיצוץ מתוזמן של אבק שריפה על מנת להדוף פיסות עופרת קטנות במהירות קוליות. פלא שכמעט כל סרט פעולה וכמעט כל סצינת פעולה, מערבים רובה מסוג זה או אחר, ויהיה זה עוזי, מגנום 0.357 או כלל כלי הנשק של צבא בוליביה?

'שר המלחמה', למרות מקדמי מכירות פוטנציאליים כמו אנדרו ניקול (האיש שהביא לכם את 'המופע של טרומן' ואיתו את כשרון המשחק של ג'ים קארי) או ניקולס קייג' (והפרצוף המיוסר תמידית, כמובן), בוחר להתמקד באותו מרכיב נטוש מ'מטריקס'. ב'שר המלחמה', אם להיות תמציתי, יש רובים. הרבה רובים. הרבה, הרבה, הרבה מאד רובים. הוא גם נוטף סטייל, פסקול מוצלח, צילום מהוקצע (הרבה יותר מהמצוי בדרך כלל בסרטי ביוגרפיות), נופים מרשימים ומטוסים להרכבה עצמית. אבל יש בו המון רובים.

יורי אורלוב היגר עם שני הוריו ואחיו הקטן ויטלי, מברית המועצות אל ארצות הברית, שם חיו מחופשים ליהודים, מתפרנסים ממסעדה קטנה וכשרה. אבל ליורי זה לא מספיק. יורי רוצה לשפר את עצמו, לעשות משהו עם החיים שלו, להיות מישהו, והכי חשוב – להשיג את מלכת הכיתה, הדוגמנית הבלתי מושגת שנמרחת על כל לוח מודעות, אבל לא עליו. הפתרון בא בצורת שני עוזים שקשריו היהודיים עזרו להשיג, ויורי מגלה את יעודו: הוא יספק את צרכי הנשק של העולם. הוא מוצא דרכים מקוריות, מפוקפקות וגאוניות לסחר נשק בלתי חוקי – הוא קונה כלי נשק ממדינות שאסור להן למכור כלי נשק, מעביר אותם דרך מחסומים ואמברגו בינלאומיים, ומוכר אותם לכל רודן שמוכן לשלם את המחיר. ויורי מגלה שבתחום הזה הוא ממש, ממש טוב.

'שר המלחמה' מתאר את סיפור עלייתו לגדולה של יורי אורלוב, ממסעדן כושל לאחד מסוחרי הנשק הגדולים והמוצלחים בעולם, וזאת על ידי שימוש במאפיינים של חמישה סוחרי נשק אמיתיים (והרבה רובים, שרובם הגדול אכן אמיתיים). הסרט מתאר נאמנה את "אזורי העימות" שבכדור הארץ ובאפריקה, ומדבר על המוסר של מכירת מוות (שהוא, אם לא היה ברור מראש: "אם אתה בוחר למכור נשק לכל חולירות העולם, אתה לא תראה בכך שום דבר בלתי מוסרי") ועל הצביעות העולמית. כל זאת, בעזרת יחסו של יורי עם שאר האנשים שמסביבו:
עם אחיו ויטלי המכור לסמים (ג'ארד לטו), שמביט על עסקי הנשק בצורה רגשית ואימפולסיבית, בניגוד ליורי השקול;
עם אשתו, המתפקדת כרגש האשמה שלו;
עם סימיון וייס, סוחר נשק מכובד, שהיה רגיל לעבוד בדרך חוקית בין מדינות, ומפגין את הצד ה"מהוגן" של הסחר;
עם ג'ק וולנטיין, סוכן האינטרפול, שעושה כל שביכולתו על מנת להכניס את יורי לכלא, אך בדרך המכובדת של היצמדות לחוקים, גם במחיר שחרורו של יורי;
עם אנדרה בפטיסט, נשיאה הבלתי-שפוי של ליבריה, ובנו הבלתי שפוי עוד יותר, שמחשמלים את הקהל כפי שמחשמלים את יריביהם (ולדעתי הם בכלל הגיבורים האמיתיים של הסרט) ומהווים דוגמה אופיינית לקהל לקוחותיו של יורי ואנשים מסוגו;
עם הקלצ'ניקוב, שהוא אולי בסך הכל רובה, אבל נוכח כמעט בכל סצינה בסרט;
ועם יורי עצמו, בצורת מונולוגים וקריינות רצף.

רוב השחקנים בסרט עושים עבודתם נאמנה, אך מתעלה על כולם ניקולס קייג': הוא הופך סוחר נשק נאלח, למקצוען מוות שאי אפשר שלא לאהוב. הוא אדם שלא רק מתעלם מההשלכות המחרידות של מעשיו, אלא גם גורם לצופים לחשוב לרגע שאין בהם שום רוע. 'שר המלחמה' הוא סרט בעל אמירה, פוליטית וחברתית, סרט שמתייחס למוכרים, לקונים ולסוחרי הנשק, סרט שמושיט אצבע מאשימה כלפי כל יצרני הנשק על המוות שהם זורעים בעולם. אבל, יותר מהכל, הוא סרט מגניב.

אפילו אם לא מתייחסים למגוון, המבחר והכמויות המדהימות של כלי המשחית שבסרט כנקודה חיובית (וזה קשה, אם אי פעם התעניינתם למה באמת קוראים לפין טלוויזיה בשמו), הסרט מעוצב בצורה מעניינת וקצבית. זה מתחיל בשוט הפתיחה המלווה את מהלך חייו של כדור בודד, ומעורבב היטב בפסקול מדויק של שירי פופ ורוק ותיקים המקושרים היטב למה שמתרחש על המסך. הכל גם מתובל בהרבה אמרות כנף ופיסות דיאלוג, שהיו יכולות להיות קלישאות מחרידות ("שני הדברים הגרועים ביותר שיכולים לקרות לך הם שמשאלותיך לא יתגשמו, ושמשאלותיך כן יתגשמו"), אלמלא באו בדיוק ברגע הנכון.

אמנם יש לסרט מספר קטעים מתים, מעט קלישאות שנשארו קלישאות, אך הוא מצליח להתנער מהן. הוא הכלאה מעניינת של סרט ביוגרפיה, סרט אקשן וסרט דרמה רב מסר, ומשלב סיפור מוצלח, ביצוע טכני מוצלח ומשחק נהדר של ניק קייג', שמצליח ליצור דמות שקל מאד לתעב וקל עוד יותר לאהוב. הסרט חכם, עשיר בפעולה (גם אם רחוק מלהיות סרט אקשן בלבד), ובכלל לא רע.

ויש בו רובים. המון, המון רובים. ואיזה טנק או עשרה.

תגיות: