במקור: Lord of War
תסריט ובימוי: אנדרו ניקול
שחקנים: ניקולס קייג', ג'ארד ליטו, בריגי'ט מונהאן, איאן הולם, אימון ווקר
הידעתם? ברחבי העולם מסתובבים כ-550 מיליון רובים. כלומר, כלי נשק חם אחד לכל תריסר בני אדם.
הידעתם? כל רובי הקלצ'ניקוב שנמצאים ברשות צה"ל הינם נשק שלל, ולא נרכשו בכסף.
הידעתם? ל-M-60, או "הרובה של רמבו", יש קצב אש של מאה כדורים לדקה. במציאות, צריך לטעון אותו אחרי שהם נגמרים.
הידעתם? הסרט היחיד בכיכובו של ניקולס קייג', שבו לא היו כלי נשק, היה 'אדפטיישן'.
הידעתם? העט חזק מהחרב, ולכן ההצהרה הקודמת שגויה.
מבין אינסוף ציטוטי הקאלט שהופיעו ב'מטריקס', אחד מהמשפטים המצוטטים פחות הוא "רובים, הרבה רובים", ולא ממש בצדק. אחרי הכל, למרות תחרות עזה מצד בחורות בויניל וכפות, יש בעולם מעט דברים מגניבים יותר מהרבה, הרבה רובים. בהנחה, כמובן, שאתה גבר. אין כמו התחושה של אלת מתכת, פלסטיק ועץ כנגד ידיך, ואין כמו שימוש בפיצוץ מתוזמן של אבק שריפה על מנת להדוף פיסות עופרת קטנות במהירות קוליות. פלא שכמעט כל סרט פעולה וכמעט כל סצינת פעולה, מערבים רובה מסוג זה או אחר, ויהיה זה עוזי, מגנום 0.357 או כלל כלי הנשק של צבא בוליביה?
'שר המלחמה', למרות מקדמי מכירות פוטנציאליים כמו אנדרו ניקול (האיש שהביא לכם את 'המופע של טרומן' ואיתו את כשרון המשחק של ג'ים קארי) או ניקולס קייג' (והפרצוף המיוסר תמידית, כמובן), בוחר להתמקד באותו מרכיב נטוש מ'מטריקס'. ב'שר המלחמה', אם להיות תמציתי, יש רובים. הרבה רובים. הרבה, הרבה, הרבה מאד רובים. הוא גם נוטף סטייל, פסקול מוצלח, צילום מהוקצע (הרבה יותר מהמצוי בדרך כלל בסרטי ביוגרפיות), נופים מרשימים ומטוסים להרכבה עצמית. אבל יש בו המון רובים.
יורי אורלוב היגר עם שני הוריו ואחיו הקטן ויטלי, מברית המועצות אל ארצות הברית, שם חיו מחופשים ליהודים, מתפרנסים ממסעדה קטנה וכשרה. אבל ליורי זה לא מספיק. יורי רוצה לשפר את עצמו, לעשות משהו עם החיים שלו, להיות מישהו, והכי חשוב – להשיג את מלכת הכיתה, הדוגמנית הבלתי מושגת שנמרחת על כל לוח מודעות, אבל לא עליו. הפתרון בא בצורת שני עוזים שקשריו היהודיים עזרו להשיג, ויורי מגלה את יעודו: הוא יספק את צרכי הנשק של העולם. הוא מוצא דרכים מקוריות, מפוקפקות וגאוניות לסחר נשק בלתי חוקי – הוא קונה כלי נשק ממדינות שאסור להן למכור כלי נשק, מעביר אותם דרך מחסומים ואמברגו בינלאומיים, ומוכר אותם לכל רודן שמוכן לשלם את המחיר. ויורי מגלה שבתחום הזה הוא ממש, ממש טוב.
'שר המלחמה' מתאר את סיפור עלייתו לגדולה של יורי אורלוב, ממסעדן כושל לאחד מסוחרי הנשק הגדולים והמוצלחים בעולם, וזאת על ידי שימוש במאפיינים של חמישה סוחרי נשק אמיתיים (והרבה רובים, שרובם הגדול אכן אמיתיים). הסרט מתאר נאמנה את "אזורי העימות" שבכדור הארץ ובאפריקה, ומדבר על המוסר של מכירת מוות (שהוא, אם לא היה ברור מראש: "אם אתה בוחר למכור נשק לכל חולירות העולם, אתה לא תראה בכך שום דבר בלתי מוסרי") ועל הצביעות העולמית. כל זאת, בעזרת יחסו של יורי עם שאר האנשים שמסביבו:
עם אחיו ויטלי המכור לסמים (ג'ארד לטו), שמביט על עסקי הנשק בצורה רגשית ואימפולסיבית, בניגוד ליורי השקול;
עם אשתו, המתפקדת כרגש האשמה שלו;
עם סימיון וייס, סוחר נשק מכובד, שהיה רגיל לעבוד בדרך חוקית בין מדינות, ומפגין את הצד ה"מהוגן" של הסחר;
עם ג'ק וולנטיין, סוכן האינטרפול, שעושה כל שביכולתו על מנת להכניס את יורי לכלא, אך בדרך המכובדת של היצמדות לחוקים, גם במחיר שחרורו של יורי;
עם אנדרה בפטיסט, נשיאה הבלתי-שפוי של ליבריה, ובנו הבלתי שפוי עוד יותר, שמחשמלים את הקהל כפי שמחשמלים את יריביהם (ולדעתי הם בכלל הגיבורים האמיתיים של הסרט) ומהווים דוגמה אופיינית לקהל לקוחותיו של יורי ואנשים מסוגו;
עם הקלצ'ניקוב, שהוא אולי בסך הכל רובה, אבל נוכח כמעט בכל סצינה בסרט;
ועם יורי עצמו, בצורת מונולוגים וקריינות רצף.
רוב השחקנים בסרט עושים עבודתם נאמנה, אך מתעלה על כולם ניקולס קייג': הוא הופך סוחר נשק נאלח, למקצוען מוות שאי אפשר שלא לאהוב. הוא אדם שלא רק מתעלם מההשלכות המחרידות של מעשיו, אלא גם גורם לצופים לחשוב לרגע שאין בהם שום רוע. 'שר המלחמה' הוא סרט בעל אמירה, פוליטית וחברתית, סרט שמתייחס למוכרים, לקונים ולסוחרי הנשק, סרט שמושיט אצבע מאשימה כלפי כל יצרני הנשק על המוות שהם זורעים בעולם. אבל, יותר מהכל, הוא סרט מגניב.
אפילו אם לא מתייחסים למגוון, המבחר והכמויות המדהימות של כלי המשחית שבסרט כנקודה חיובית (וזה קשה, אם אי פעם התעניינתם למה באמת קוראים לפין טלוויזיה בשמו), הסרט מעוצב בצורה מעניינת וקצבית. זה מתחיל בשוט הפתיחה המלווה את מהלך חייו של כדור בודד, ומעורבב היטב בפסקול מדויק של שירי פופ ורוק ותיקים המקושרים היטב למה שמתרחש על המסך. הכל גם מתובל בהרבה אמרות כנף ופיסות דיאלוג, שהיו יכולות להיות קלישאות מחרידות ("שני הדברים הגרועים ביותר שיכולים לקרות לך הם שמשאלותיך לא יתגשמו, ושמשאלותיך כן יתגשמו"), אלמלא באו בדיוק ברגע הנכון.
אמנם יש לסרט מספר קטעים מתים, מעט קלישאות שנשארו קלישאות, אך הוא מצליח להתנער מהן. הוא הכלאה מעניינת של סרט ביוגרפיה, סרט אקשן וסרט דרמה רב מסר, ומשלב סיפור מוצלח, ביצוע טכני מוצלח ומשחק נהדר של ניק קייג', שמצליח ליצור דמות שקל מאד לתעב וקל עוד יותר לאהוב. הסרט חכם, עשיר בפעולה (גם אם רחוק מלהיות סרט אקשן בלבד), ובכלל לא רע.
ויש בו רובים. המון, המון רובים. ואיזה טנק או עשרה.
סרט מומלץ ביותר!
מאוד נהנתי לראות אותו. ולדעתי קטע הסיום שבו לומדים איך בעצם הוא הצליח להבריח את כל הנשק ממש היה טוב!
מה זה
פין טלוויזיה?
כשתגדל תבין
סתם, זה חלק ברובה האם 16 שלקצהו מחובר מלבן קטן שנראה כמו מסך טלביזיה זעיר – ומכאן השם פין טלביזיה.
הטלוויזיה מופיעה בכמעט כל כלי צבאי
ככה קוראים לכל ריבוע שקוע. אפשר ממש לשחק "איפה אפי?" צבאי בצורת "איפה הטלוויזיה?".
ורק מספר דוגמאות שאני מכיר: מעבר לאמ-16 יש טלוויזיה גם במאג. היא נמצאת על תחתי המכלול ותפקידה לעצור את המכלול על ההדק. טלוויזיה יש גם במרכבה. אלו שני תאים מאחורי המארזי רימונים בתחת של הטנק בהם נהוג לדחוף לחם ומנות קרב וכל מיני דברים שאין להם מקום יעודי.
וכשהיא לא מופיעה במקור אז מוסיפים אותה,
כמו שיודע כל מי שעשה טלויזיות לאפוד.
וגם במק''כ.
ראיתי את הסרט אתמול בערב. לגמרי במקרה ראיתי לפני פרק של אמריקן דד הנהדרת על אקדחים ונשק ואני רוצה לציין שהמסרים מהדהדים יותר טוב באנימציה. (הנושאים לא זהים, אבל אפשר למצוא דימיון)
אני חייבת לצטט:
בכל מקרה מדובר בסרט נחמד ומענין. אהבתי שיש רגעים מחוייכים ומשעשעים. יותר מכל נדהמתי מהיכולת של ניקולאס קייג', למרות שהוא כ"כ מעצבן, להיות כה אמין ושובה בדמותו (חוץ מהקטע של המוצא, לא כ"כ תואם את המראה שלו, גם המבטא לא נשמע איי-איי-איי.)
בגדול, אני שונאת כלי נשק. תמיד אמרתי שאם הייתי בן-אדם יותר קיצוני באופיי, הייתי פצפיסטית. חבל שלא חשבתי על זה בצו ראשון ועכשיו אני תקועה עם הדברים האלה על בסיס יומיומי. לא הייתי צריכה את הסרט שישכנע אותי שכל העסק הזה מזעזע. (גם רוב הסרט לא הרגשתי מסרים כפויים אלא מעודנים, מציגים את שני צדדי המטבע. עד הכתוביות כמובן…) בהחלט למדתי הרבה (בין אם מאמת ובין אם מבדיה) על התעשיה הזו, והיה כיף.
כל הכיף הזה נגמר כשהיום ראיתי דוכן צעצועים שמוכר אך ורק רובי צעצוע (הרבה יותר מרשימים מאקדחי הקפצונים שהכרתי בגיל 5, יש לציין)
וכמה ילדים פעוטים מתלהבים מה"צעצועים" ליד. עצוב.
ונסיים בציטוט:
אבל ניקולאס הוא באמת רוסי!
מה שמזכיר את הבדיחה על צ'אפלין, שהפסיד בתחרות חקייני צ'רלי צ'אפלין, לשני שחקנים אלמוניים שעשו חיקוי טוב יותר של עצמו.
לא, הוא לא.
הוא אמריקני.
ואם מתעמקים בשורשים, לפחות מצד האב הוא ממוצא איטלקי (כידוע, הוא עברת את שמו מ"קופולה").
הטלוויזיה מופיעה בכמעט כל כלי צבאי
טלויזיה יש גם בתומ"ת (תותח מתנייע) והיא קופסה עם חלון זכוכית שמגינה על הכוונת.
ניטפוק (ובערך לאדפטיישן)
דווקא באדפטיישן כן היה כלי נשק: אקדח..
המשך
וזה בדיוק מה שטוענת ההערה הבאה, עם העט והחרב.
וכמובן, אפשר להרוס הכל עם ה
פססט, הספוילר שלנו מולבן.
בקשר לסטטיסטיקות בהתחלה
הידעתם שכמות חומרי הנפץ (הרשומה) של ארה"ב בלבד מגיעה בקירב ל 10GT. מה שאומר שאם יש כ- 5G אנשים בעולם, יש בערך 2 טון חומר נפץ פר בן אדם.
הגיגים מפיסיקה מודרנית, אוניברסיטת תל-אביב.
סשה.
אתה כולל פצצות אטומיות?
כי בעניין חומר נפץ קונבנציונלי אני קצת מפקפק.
הכול כולל הכול
לפחות לפי הנתונים שהמתרגל הביא לנו, שהוא חובב נלהב של חומרי נפץ בכלל ופצצות אטום/מיימן בפרט.
ואני לא בן!
סשה זה קיצור לאלכסנדרה.
סשה.
סשה = אלכסנדרה?
מתוך בורות איומה, אני חייב לשאול – איך סשה זה קיצור לאלכסנדרה (ואני מניח שגם לאלכסנדר)?
הבנתי ש''-שה'' הוא סיומת מסורתית לשמות חיבה ברוסית,
כמו שבספרדית יש איטו ואיטה, או שאצלנו היה פעם "-'לה" ועכשיו מעדיפים י'.
הבנתי ש''-שה'' הוא סיומת מסורתית לשמות חיבה ברוסית,
אלכסנדר – אלקסשה – סשה. פשוט.
סשה זה גם קיצור לאלכסנדר.
ביקורת מעולה, ממש גרם לי לרצות לראות את הסרט
ורק מתוך סקרנות, למה אית'ן הוק לא מוזכר?
אחלה ביקורת
את הסרט ראיתי בהקרנה מוקדמת בטכניון לפני כשבוע.
בהחלט נהניתי.
סצינת הפתיחה ממש מצויינת…
אגב זה רק אני או שניקולס קייג' נהנה לשחק את הפושע החלקלק שמצליח תמיד לחמוק מהחוק אבל בבסיסו הוא לא אדם רע (עקיצה ב 60 שניות, אנשי המזימות ושר המלחמה)
ועוד משהו
לי הסרט הזכיר את BLOW אבל עם נשק במקום סמים.
לא אהבתי...
זהירות סנל"ל לאנשי המזימות בהודעה מעליי!
לא שזה יעזור, הרי כולם יקראו את ההודעה שלו לפני ההודעה שלי,אבל…
לא אהבתי...
אלף סליחות, ותודה לעורכים על התיקון
אבל...
בביקורת עצמה נכתב לגבי ניקולס קייג', פיקסל על גבי מסך: "…והפרצוף המיוסר תמידית, כמובן".
ודי ברור לכל מי שצפה אי פעם בסרט ניקולס קייג' שיש לו רק הבעה אחת, אז קשה (לדעתי) להתאכזב באספקט הזה.
מה גם שמר קייג' עצמו יכול לטעון – שבדומה לאסקימואים, להם שמות רבים עבור שלג/קרח (בסרט אחד, גרוע במיוחד, נטען כי המספר הנ"ל עומד על 93!) גם לניק 93 הבעות מיוסרות שרק הוא ואמא שלו (אולי) יכולים להבחין בין אחת לאחרת.
"… הנה אמא, בסצינה הזו אני עם הבעה מיוסרת 32 בעוד שרק לפני 10 שניות הייתי עם הבעה מיוסרת 57!, איזה שחקן גדול אני אמא, אה??".
אחד הסרטים המטרידים שראיתי
הסרט הזה הוא אחד הסרטים היותר מטרידים שיצא לי לראות.
אני ממש לא ממליץ לאנשים רגישים במיוחד ללכת לראות אותו.
הלכתי לסרט בטרום בכורה בטכניון (כמו עוד כמה פה לפי התגובות) ביחד עם עוד שני אנשים. וידידה שלי יצאה מהסרט הזה עם תחושת בחילה נוראית שלא עזבה אותה יום שלם אח"כ. ואם תשאלו אותה היא תאמר לכם בשום אופן לא להתקרב לסרט הזה.
אני לעומת זאת גם כן הגבתי קשה לסרט, אך לא עד כדי כך קשה. ואני דוקא ממש ממליץ לראות אותו. אני פשוט אוהב סרטים שמצליחים לגעת בי ולגרום לי להרגיש, אפילו אם התחושות שהסרט גורם הם תחושות לא נעימות.
ים החל מכאן!
אז למה הסרט כל כך מטריד אתם שואלים? הרי מהביקורת לא קיבלתי את הרושם שהסרט יכול לגרום לכאלה תחושות רעות.
אז בגדול אפשר לחלק את הסרט לשני חלקים.
החלק הראשון נראה בערך כמו מה שאפשר להבין מהביקורת. אנחנו עוקבים אחרי עלייתו של יורי אורלוב בעולם סחר הנשק הבלתי חוקי. והסרט מתנהג כמו עוד סרט פשע, ומציג דמות ראשית שאומנם עושה דברים מפוקפקים, ולא כל כך חוקיים, אבל היא עדיין מגניבה ביותר, וקל להזדהות איתה.
החלק השני מתחיל לדעתי כאשר אנחנו נתקלים לראשונה ברודן האפריקאי (אכן משחק מצויין של "קארים סעיד"). החל משלב זה אנחנו מתחילים יותר ויותר להחשף לצדדים הלא מוסריים של סחר בנשק. אנחנו מתחילים להחשף למצב באפריקה, ועד כמה הרובים שאורלוב מוכר משפיעים עליו.
בעיקר שמתי לב שאני מאוד מזדהה עם הטיעונים של סוכן האינטרפול. למרות שהם מוצגים בצורה פלקטית ושיטחית. והם מוצגים ע"י דמות שמוצגית בסרט כ"איש הרע" של הסרט, עדיין הסכמתי עם כל מילה שהוא אמר (ורק הצטערתי שהוא לא עובר קצת על החוק בעצמו כדי לעצור את אורלוב).
אז בכל זאת למה הסרט הזה הרבה יותר מטריד מסרטים אחרים?
הרי כבר ראיתי בסרטים אחרים או בטלויזיה גיבורים לא מוסריים, שהסרט או הסדרה גורמים לך להזדהות איתם (כמו טוני סופרנו, או דמויות מ"אוז"), מה עושה את הסרט הזה לשונה?
מה שלדעתי עושה את הסרט הזה לכל כך מטריד הוא המחסור בקרתזיס. כלומר אנחנו לא רואים את אורלוב סובל מספיק. באותם סרטים אחרים, תמיד באיזשהו שלב אנחנו רואים את הגיבור, סובל בעקבות המעשים שלו. אם זה הדמויות באוז שסובלות כל פעם מחדש, או טוני סופראנו שמשפחתו מתפרקת, והוא סובל מהתקפי פאניקה.
אורלוב פשוט לא נענש. אמנם " מטורף", אחיו נהרג, ואשתו בוגדת בו, ועוזבת אותו עם הילד, אך עושה רושם שזה לא כל כך מזיז לו, ושהוא לא סובל מזה יותר מדי. ובסוף הסרט הוא שוב חוזר לשיגרה הזוועתית שלו.
כשיצאתי מהסרט הרגשתי שאני ממש מצטער, שלא העבירו אותו עינויים נוראיים בסוף הסרט. יכול להיות שעם הסרט היה נגמר בזה שמנסים עליו את כל שיטות החקירה הכי נוראיות של הק.ג.ב השטאזי והגסטפו ביחד, אז הייתי יוצא בתחושה יותר טובה.
בסופו של דבר יצאתי מהסרט עם תחושות לא נעימות, ועם הרבה חומר למחשבה. בייחוד לאור העובדה שהחל משנה הבאה אני הולך להיות חלק מתעשיית הנשק, יצאתי מהסרט עם הרבה מחשבות ותהיות.
הטענה היחידה שלי כלפי הסרט היא נגד הסוף שלו. בסוף הסרט "שוב מטורף" לאחר שעוצרים סופסוף את אורלוב בעקבות בגידת אישתו, אורלוב מסביר לסוכן שעכשיו הוא הולך להשתחרר, משום שלמעשה הוא פועל בחסות הממשלה שצריכה אנשים כמוהו שיעשו את העבודות המלוכלכות. וכך אכן קורה, ואנחנו רואים את אורלוב חוזר לשגרה, וכך נגמר הסרט. ואז לפני הכתוביות מופיעים כמה משפטים שמסבירים שבעצם סוחרי הנשק הגדולים בעולם הם המעצמות הגדולות, ולמעשה הכל באשמתן.
עכשיו בגדול אני מניח שמה שאנדרו ניקול אמר שם זה נכון. אבל אם זה המסר שהוא רצה להעביר , אז למה הוא לא הראה את זה בסרט? למה לדחוף את זה בדקה האחרונה, ועוד רק בתור כתוביות?
בסוף הסרט הוא פשוט דחף לנו לגרון, את מה שהוא חושב על העולם, בלי יותר מדי קשר למה שהוא הראה בסרט. הוא פשוט ניצל את הדקה האחרונה של הסרט שלו לפרופגנדה, ולדחיפת הדעות הפוליטיות שלו בכפית.
וזה לא משנה אם אני מסכים עם הדעות שלו או לא, זה פשוט היה מגעיל.
אז לסיכום, אם אתם מסתדרים טוב עם סרטים שגורמים לכם להרגיש רע, אז כדאי מאוד לראות את הסרט הזה. לעומת זאת אם אתם הולכים לקולנוע כדי להינות, ולהעביר את הזמן בכיף, תתרחקו מהסרט הזה כמו מאש.
אין לי הרבה מה להגיב חוץ מ...
שכן, אפשר להרגיש שהסרט הזה 'חשוב' אבל גם מעבר לזה אני מאוד נהניתי לראות אותו.
אחד הסרטים המטרידים שראיתי
מסכימה בנוגע למסר. זה די הטריד אותי שהוחלט בסופו של דבר פשוט לזרוק את הביקורת שהבמאי ניסה להעביר במשך כל הסרט הישר לפנים של הצופה.
הוא לא סמך על עצמו שהוא יעביר זאת באופן אחר מאשר מסר ישיר, מאוד?
סרט מצוין
הדמויות של אית'ן הוק ושל ג'ארד לטו היו ממש מצוינות ומעניינות ותצוגת השחקנים היתה טובה ביותר.
העריכה, הצילום והבימוי ובכלל כל הצדדים הטכניים חזקים מאד, עשויים בהרבה סטייל ומוסיפים לסרט.
גם המסר שלו מצוין, עוכר שלווה ומעציב כאחד.
פייט קלאב
אין שום מקוריות בסרט הזה, כל המונולוגים שם זה פשוט האווירה של פייט קלאב… וגם הפסקול וכל הרעיון בכלל של נשק, רובים וכלל ההסברים שאף אחד לא אמור להבין – זה פייט קלאב! זה מה שהיה קורה אם היו לוקחים את פייט קלאב והופכים אותו למשהו עם מסר ומצפון. הם לקחו משהו שהיה יכול להיות מקורי והרסו אותו לגמרי.
אני לא יודע איך הגעת לזה. בפייט קלאב הגיבור יחד עם חבריו האנרכיסטים עושים דברים מגניבים של אנרכיסטים (מזיקים לתאגידים גדולים, מפגינים נגד הגדר), ובשר המלחמה הגיבור מספר איך בעצם כ"כ "קל" לסחור בנשק ומציג את ההתלבטויות המוסריות שכרוכות בכך. אז יכול להיות שהארגונים הקפיטליסטים הגדולים הם אותם ארגונים (אבל אלה בכל מקרה תמיד אותם ארגונים – זה העולם שבו אנחנו חיים), ויכול להיות שתחילת הסרט די דומה (הכדור בשר המלחמה והגז בפייט קלאב), אבל פרט לזה.. הסרט באמת לא נתן לי תחושה של "כבר הייתי פה", וראיתי את פייט קלאב יותר מפעם אחת (כמו כולם).
''כדור בשר
המלחמה".
אולי זו השעה, אבל לקח לי הרבה זמן להבין את פשר המשפט הזה.
זו לא השעה, גם אני קורא את זה עכשיו ולקח לי כמה שניות להתאפס על עצמי… (מצד שני, עכשיו עשרה לארבע בלילה, אז יכול להיות שזו כן השעה).
הייתי צריך לכתוב "הקליע" במקום. אפשר לערוך?
פייט קלאב (כה''ב)
עזבו את פייט קלאב, הסרט הזה הוא בול כמו גברים בשחור/טיאניק/חזרזיר הסרט.
אין שום דבר מקורי בסרט הזה!כל הקטע הזה שצילמו את הסרט במצלמה, שצילמו אנשים קוראים טקסטים שהם שיננו מראש כדי להציג את עצמם כמו דמויות שכתבו איזה תסריטאים כדי להעביר לנו עלילה כלשהי זה פשוט בול גברים בשחור/טיטאניק/חזרזיר הסרט.
זה מה שהיה קורה אם היו לוקחים את גברים בשחור/טיטאניק/חזרזיר הסרט והופכים אותו מסרט על מלחמה בחייזרים/אוניה טובעת/חברים של פו הדוב לסרט על סחר בנשק.
הם לקחו משהו שהיה יכול להיות מקורי והרסו אותו לגמרי…
עוד מישהו שם לב לעובדה שאת הרודן האפריקאי אנדרה "אנדי" בפטיסט שיחק החבוב מהסדרה הנפלאה אוז?
סרט טוב, אבל משהו הפריע לי,
בבסיס העובדתי שלו.
לפי דו"ח של RAND מהשנה, חלה ירידה ממוצעת *עצומה* במספר הסכסוכים וההרוגים בעולם מאז נפילת בריה"מ, כולל באפריקה.
שני מקרי הטבח הנוראים ביותר בעשורים האחרונים, קמבודיה של פול-פוט ורואנדה, התבצעו במידה רבה בנשק קר.
בקיצור, למרות שסוחרי הנשק הם מטרה ראויה לחיצים, חוששני שלא הם (וגם לא סחר נשק של מדינות) הוא שימנע מעשי טבח. נאמר זאת ככה: במלחמה בסיירה ליאונה, כל זמן שהיה ביקוש ליהלומי דם, בני אדם היו רוצחים זה את זה בסיטונאות.
הנשק החם הפך את התהליך לקל יותר ופחות אישי, אבל מה – חוששני שהאלימות ברמות נוראות לא הייתה נפסקת.
שאלו את שאקה זולו.
יש לך קישור מקוון לדו"ח, או שם מדוייק שלו?
אני גם תוהה האם מישהו חקר את היקף הסיקור של הסכסוכים, והאם הוא עלה מאז נפילת ברה"מ. אם כן, זה יכול להסביר את ההנחה על פיה כנראה פעלו התסריטאים.
בבקשה, שני דו''חות מקבילים:
http://www.rand.org/publications/MG/MG304/
http://www.rand.org/publications/MR/MR1753/
אני אוותר על הקדמה.
בוא נגיד ככה- הגעתי לסרט בשביל לצפות בסרט פעולה עם הרבה נשק, וללא ספק, הסצינת פתיחה, שניקולס קייג' עומד לו בתוך ים הכדורים די הבהיר לי איך הסרט עומד להתנהל. אבל יצאתי עם ערך מוסף, למדתי קצת על החברה, על סחר בנשק, ועל אקדחים שהרתע שלהם יכולים לעשות יותר נזק לשורש כף היד מאשר לבן אדם שהם ייפגעו בו עם הקליעים. קיצר, אחלה של סרט. הרגשתי שקיבלתי הרבה יותר ממה ששילמתי עליו, במיוחד בהתחשב שלא היה לסרט הרבה הייפ. אני אפילו עומד ללכת אליו שוב, עם אבא שלי.
זו אני או שעוד מישו
לכל אורך הסרט הריח ריח עז של עוגת שכבות?
אהבתי מאוד את הסרט
אהבתי במיוחד את הקטעים שהם דיברו ברוסית,כיוון שהבנתי כל מה שהם אמרו (קייג' חייב לקחת כמה שיעורים ברוסית :) ).
אני חולה על כלי נשק ולכן הסרט גרם לי הנאה רבה.
לא יצאתי עם תחושת גועל,כיוון שלדעתי הטבח באפריקה בסה"כ תורם לכך שלא יווצר פיצוץ אוכלוסין בכדוא,או אולי פשוט אני בן אדם עם לב מאבן ?
לא, סתם טיפש.
סרט מצוין
תצוגת משחק מרשימה של כל השחקנים, ובמיוחד של השחקן שגילם את אנדרה בפטיסט, שאת שמו לצערי שכחתי; מרבית הדמויות בנויות היטב, התסריט שנון והפסקול מצוין.
אגב, לא היתה לי שום בעיה לסספנד את המבטא האמריקאי המזעזע של קייג' ואחיו כשהם מדברים רוסית. אורלוב היגר לארהב כשהיה ילד קטן, ובתחילת הסרט אנחנו רואים שבביתו מדברים אנגלית. למה כבר אפשר לצפות, לפושקין? אני מופתע שאורלוב בכלל מצליח להגיד משפטים שלמים.
דחיפת המסר בסוף הפריעה לי, אבל לא מספיק כדי להרוס את הנאתי מהסרט. בסך הכל, "שר המלחמה" הוא סרט מצוין שכדאי לכל אחד לראות.
תיקון לביקורת:
M60 יורה הרבה יותר מ60 כדורים לדקה. אני משער שפי 10 מזה.
סרט נפלא!
באמת שזה סרט שלא קיבל את הביקורות, ההצלחה והמורשת שבאמת הגיעה לו. מדובר בסאגה אפית, שנונה ומסוגננת הכוללת בתוכה משחק נהדר, דיאלוגים מהנים, קריינות גאונית (ומזכירה קצת את מקס פיין), דמויות עמוקות ויחסים אמינים ביניהן, והמון המון חומר למחשבה, שאפילו עם מבנה עלילה לגמרי לא סטנדרטי שהיה נכשל לגמרי בסרטים אחרים עדיין מצליח לא לעבד מהעניין והמתח שלו לכל אורכו. מדובר כנראה בסרט האנדרייטד ביותר של העשור, אבל אני באמת חייב להמליץ עליו בחום גדול
סרט חשוב, מעניין ועשוי מעולה
קודם כל, אני חושבת שאחד הדברים היותר חשובים בסרט הזה זה שהוא מעורר מודעות והוא מעורר דיון בנושא מאוד פוליטי וגלובלי ומוסרי שלא נוגעים בו יותר מדי. והוא לא עושה את זה כמו סרט תיעודי משעמם או עם הבנייה ברורה של הטובים והרעים בסיפור. הגבולות פה מאוד מטושטשים בין התיעודי לדרמה ובין הטוב והרע (או יותר נכון – בין ה"רעים" עצמם). הכל נעשה בצורה כל כך מדוייקת ותעשייתית, כל כך מגניבה, עם צילום ועיצובים מאוד נקיים (אפילו כשיש דם והרג) ובליווי האדישות היחסית של הגיבור, זה מה שהופך את הנושא לכל כך טעון ועצוב, ואפילו מזעזע. ולעיתים גם מעורר חיוך (טשטוש גבולות כבר אמרנו?).
לדעתי אחד הדברים הכי מרשימים בסרט זה הפתיחה והסיום שלו. צריך לא מעט כישרון לעשות פתיחה מהפנטת וגאונית, ועוד יותר מזה – לא לאכזב אפילו בסוף, איפה שכל כך הרבה סרטים טובים נחרבים. כמובן שגם הקאסט מאוד מרשים, ובייחוד ניקולס קייג' והקריינות (voice over) שלו לאורך הסרט, שמלבד זה שהוא שחקן מעולה הוא גם בין היחידים שמצליחים להשתמש כמו שצריך בכלי של קריינות הרקע ולהפוך אותו לאלמנט שמשפיע לטובה על טיב הסרט (אדפטיישן הוא כמובן דוגמה מובהקת לכך, ויש גם את הסרט "החזאי" שהוא מככב ומקריין בו שככל הנראה אף אחד חוץ ממני לא ראה).
לא יודעת אם הוא אנדרריטד כפי שציינו פה מעליי, יש לו הרבה ביקורות טובות, גם מהמבקרים וגם מהצופים והוא הרוויח לא רע ביחס לנושא כזה כבד. אבל בכל מקרה, גם אני מאוד ממליצה על הסרט.