-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
הורג אותם ברכות
Killing Them Softly
חקירת שוד שהתרחש במהלך משחק פוקר בחסות המאפיה.
תאריך הפצה בארה"ב: 30/11/2012
תאריך הפצה בישראל: 08/11/2012
כמה נקודות של בימוי מבריק ומשחק מעולה צפות איפשהו בשממה מתישה, עם "סאבטקסט" שנדחף לגרון.
למה שינו את השם?
Cogan's trade נשמע יותר נחמד. גם עכשיו אנשים יחשבו שזה סיקוול לסרט ההוא עם הת'ר גרהאם.
באמת, למה כולם מתלוננים על השם?
הנה התחושות הממוצעות שאני הייית מרגיש אם היו אומרים לי את שמות הסרטים, בלי לדעת שום דבר על העלילה.
"Cagan's Trade": אה, יש בחור שם קוגן והוא סוחר במשהו. מעניין.
"הורג אותם ברכות": אז יש פה איש, שהורג אנשים, אבל עוד עושה את זה ברכות! מה זאת אומרת ברכות? זה מעין אוקסימורון קיצוני שאולי מרמז על תכונות הדמות ועל אלמנטים ומסרים מסויימים בעלילה. וואו, אני מרותק, אני לא יכול לחכות!!!
ועם זאת...
זה אכן גורם להיזכר באופן בלתי נמנע בסרט ההזוי של הת'ר גראהם וג'וסף פיינס
ובואו נגיד שהדימיון הזה לא תורם לרצות לראות אותו…(:
פוסטר חדש של הסרט
סרט חדש של במאי עם הייפ גדול סביבו
עם שני שחקנים מצויינים (ובעיקר כאלו שבוחרים את הפרוייקטים בקפידה), ועד כה עם מספיק עגבניות אדומות כדי להחזיק את ד"ר שקשוקה לחודש. ואיכשהו הפעם הראשונה שאני נתקל בו הוא על מסך פרסומת בצומת עלית שלרוב מפרסם סרטים סוג ז'. הסרט הזה הוזכר מתישהו פה באתר? כי נראה שהוא עבר עמוק מתחת לרדאר…
ממש לא עבר מתחת לרדאר של בתי הקולנוע לפחות
אני לא חושב שהיה סרט שראיתי בחודשיים האחרונים שלא היה לפניו את הטריילר לסרט הזה.
תקן אותי אם אני טועה,
אבל אתה רואה הרבה סרטים בסינמה סיטי?
לסירוגין עם יס פלנט :)
(ל"ת)
דווקא רוב העיתונים כתבו עליו בסופ"ש הזה
(ל"ת)
איזה שעמום
ראיתי את הסרט היום, וזה היה משעמם…
אז יש שוד של משחק קלפים של המאפיה. סצינת השוד טובה ומותחת. מכאן, לרוע המזל, הכל מתדרדר. מיד לאחר השוד רואים שבראד פיט מגיע לטפל ב aftermath – שזה למצוא השודדים, ולהעניש אותם. הבעייה היא שכל ה"חקירה" הזו מתבצעת off-screen: מידי פעם בראד מדבר עם דמות אחרת ומספר לה "גיליתי כך וכך", "מישהו סיפר לי את הטיפ הזה והזה". זה הרגיש קצת כמו לראות את הראיונות בסרט דוקומנטרי, כלומר – אין שום ערך לעובדה שמדובר בסרט. לא מראים את הסצינות, ואין ממש חוסר וודאות לגבי "איך הכל יסתיים", כי כמעט הכל מתבצע "בזמן עבר".
אכן, רוב הסצנות הם פשוט דיבורים בין שתי דמויות, שהחלק הגדול מהן אפילו לא קשור לעלילה הראשית. מילא אם אלו היו שיחות מעניינות אה-לה-טרנטינו – אבל זה לא המצב. סתם שיחות משעממות. ג'יימס גנדולפיני מגיע, משוחח קצת עם בראד על שטויות, וכרגיל – על ה"אקשן" שהיה אנחנו שומעים רק בשיחה מאוחרת יותר בין שתי דמויות, וכרגיל, שוב פעם off-screen.
וככה הסרט ממשיך להתנהל, בעצלתיים ובעייפות, עד הסוף הצפוי שלו. זה ממש נראה כאילו אנדרו דומיניק (הבמאי/תסריטאי) ניסה לעשות סרט טרנטינו שכזה, אבל בעשירית הכשרון, בקצב פי עשר יותר איטי, ובאפס עניין.
לסיכום: חבל על הזמן שלכם.
השם צריך להיות "הורג אתכם באיטיות"
וואו, כזה שעמום לא חוויתי הרבה זמן בקולנוע. הסרט מתחיל טוב, יש אקספוזיציה נחמדה וזה…ואז הוא מתרסק. הוא עובר לשיחה אחרי שיחה אחרי שיחה, ומדי פעם יש איזו דקה של מישהו יורה במישהו אחר. על מה השיחות האלה? תיאורים של דברים שקרו (רובם אוף-סקרין), כל מיני תכנונים, וגם סיפורים טרנטינויים כאלה שלא קשורים לעלילה בשיט. אני בטוח שאם הייתי מכיר את הדמויות האלה הסיפורים היו מעניינים אותי יותר. אבל למשל, קצת אחרי שמציגים לנו את ג'יימס גנדולפיני הוא מספר על העבר הפלילי שלו ואיך זה השפיע על הנישואין שלו. אם היינו רואים משהו מהעבר הזה או פוגשים את אשתו אולי זה היה אומר משהו, אבל הוא ממשיך וממשיך לספר על דברים שרק הוא ובראד פיט מבינים. וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.
יש לי סוג של מדד כזה בשביל לבדוק כמה סרט טוב. אם סרט הוא מושך ומעניין, אז כמובן שאני מרוכז בו. אבל לפעמים יש קטעים שהמוח שלי מתחיל לנדוד, וחושב על דברים שיש לי לעשות, דברים שאמרתי לאנשים והאם השארתי את התנור דולק. נראה לי שהסרט הזה גרם למוח שלי לשבור את שיא הנדודים השנה, וזה לא היה רף כזה גבוה. אנשים שהיו איתנו באולם פשוט קמו והלכו, דבר שלא ראיתי הרבה זמן. ולא איזה זוג או שתיים, לפחות 10 אנשים.
שורה תחתונה – להתרחק, וכמה שיותר. אלא אם כן דברת לא מעניינת זה הקטע שלכם.
או שהיינו באותו אולם, או שכולם בורחים מהסרט הזה.
גם בהקרנה שאני הייתי רוב האולם יצא.
אחרי שיצאו איזה שניים, כמעט כולם יצאו בעקבותיהם.
הסרט בעיניי הוא פשוט פספוס. נורא אהבתי את הבימוי, והצילום היה מעולה גם.
אבל העלילה… פשוט לא סחבה. גם אני מצאתי את עצמי חושבת על דברים אחרים באמצע הסרט, ואז חוזרת בשביל להבין שלא קרה הרבה.
סתם חבל.
ועוד משהו.
ידעתי שאין סיכוי שיקרינו את הסרט הזה בארצות הברית לפני הבחירות.
jbar וMad Hatter צודקים בהחלט.
הבעייה של הסרט היא שהוא נראה כסרט בסגנון גאי ריצ'י – עלילה מרתקת עם טיפוסים משעשעים אבל אחרי סצינת המפתח הוא מידרדר לסרט בנוסח האחים כהן – התמקדות מכוונת בפרטים הקטנים והלא חשובים, ניפנוף כל האלמנט העלילתי והתרה סתמית של הסיפור. ארץ יבשה הרבה יותר טוב.
סוף סוף
מישהו הסביר לי ממה אני סובל בסרטי האחים כהן. תודה רבה!
טוב, את ביג לובובסקי כן אהבתי. וגם לארץ ללא זקנים היו סצינות טובות, ועדיין.
רגע, אתה טוען שזאת נפילה לעבור מסרט של גאי ריצ׳י
לסרט של האחים כהן?
אני צריך לעכל את זה רגע
גרמת לי להתלבט אם אני רוצה לראות את הסרט.
(ל"ת)
זה טוב או רע?
(ל"ת)
את זה אדע רק אחרי שאצפה בסרט.
לאור שאר התגובות פה בדף, ברירת המחדל הייתה "לא אראה".
שמח ששיניתי את דעתך ;)
תבוא בראש פתוח!
הבעייה ש
הבעייה שלי היא שסרטים שהמסר שלהם הוא "הידעת? בחיים האמיתיים, העבודה של רוצח-מהמאפיה / נהג-מרוצים / דוגמניות-על היא נורא משעממת ואפורה!" נוטים להיות בעצמם משעממים ואפורים. כאילו, זה ממש נחמד שהמסר הועבר בהצלחה לקהל, הסרט באמת ממחיש את העבודה האפורה והבירוקרטיה… אבל מי רוצה לראות סרט כזה?
אף אחד לא עשה סרט שהפרמיס שלו הוא צבע מתייבש, אבל עד כמה שהרעיון מקורי – קשה להפוך אותו למהנה או מעניין.
והמסר של הסרט, כמו שכתב רד, פשוט נדחף לגרון. קצת מזכיר לי את המסר של "אפוקליפטו" מהביקורת של לונג ג'ון.
אוף. זו הייתה אמורה להיות תגובה ל velvet.
(ל"ת)
לא ראיתי אפוקליפטיקו.
תשמע, באופן כללי אני מסכים עם דעתך, ולראיה הסרט (המזעזע) של סופיה קופולה בשם "היכנשהו" (אם אני לא טועה) שהיה אפור ומשעמם בצורה בלתי נסבלת על אנשים שחיהם אפורים ומשעמים בצורה בלתי נסבלת. סבלתי מכל שניה בסרט הזה.
עכשיו, ספציפית הסרט הזה – אני חושב שהוא הצליח להיות אפור בצורה טובה.
המופע הטלוויזיוני הכי טוב שראיתי בחיי (יותר טוב מכל סרט, סדרה, מחזה, פרסומת, סרטון פלאש או מופע רחוב), הסדרה "הסמויה", והיא אפורה ו""""""משעממת"""""" באלף מרכאות, והמופע השני הכי טוב שראיתי, הסדרה "עמוק באדמה", זה על אותו עקרון.
בעיני ההימנעות מ"סנסציות" זה נקודה לטובת הסרט, לא לרעתו. יש סרטים שלא יודעים לעשות את זה, אבל כשזה מצליח זה מגניב לאללה.
ועכשיו, כשהגיעה סוף התגובה שלי, אני אכתוב את הדבר המתבקש והבנאלי ביותר – זה עניין של טעם וריח. אם אתה אוהב שהסרטים שלך צבעוניים וסנסציונים (ואין שום סאבטקסט מתנשא או שלילי למילה הזאת) אז מעולה, אני מסכים איתך, אבל זה שאתה לא אוהב סרטים אפורים וריאליסטיים לא הופך את הסרט הזה לגרוע (או שאולי לדעתך כן? ויכוח פילוסופי על איכות אובייקטיבית, מישהו?)
אה!
ושכחתי את עניין הסאבטקסט, שהוא חשוב.
בעיקרון אני מסכים שהיו רגעים שזה היה ממש יותר מידי, וספציפית הסוף, אבל בגדול הרגשתי יותר שזה כמו "פסקול" לסרט מאשר ממש שמנסים לי לגרום להקשיב..
היו יכולים להסתדר עם פחות קטעים כאלה, לגבי זה אין ספק.
כמה דברים
א. אני חושב ש"הסמויה" היא הדבר הכי טוב שנעשה בטלויזיה, bar none.
אבל הסמויה לא הייתה משעממת! היא הייתה איטית, אבל הדמויות היו מעוררות הזדהות, העלילה הייתה קולחת וריאליסטית, ולא היה הרבה – אני לא מצליח למצוא מילה יותר טובה – בולשיט. רוב הסצנות קדמו את אחת העלילות. בסרט הזה, רוב הסצנות תלושות.
ב. אתה לא צריך לראות אפוקליפטו, מספיק שתקרא את השורה הראשונה בביקורת – http://fisheye.co.il/apocalypto/ (למרחיקי לכת – כל הביקורת, ובפרט הפסקה האחרונה).
הכוונה שלי היא שבסוף הסרט לא היה חסר הרבה בשביל שהדמות המסוימת תפנה למצלמה ותגיד "רגע!! כמעט ושכחנו שיש לנו מסר! אז דעו לכם ש…!"
ג. זה לא שאני חושב שז'אנר הסרטים האיטייים והמהורהרים שגוי מיסודו. אני פשוט חושב שהסרט הזה הוא סרט משעמם וגרוע (ואיטי. ואולי גם מהורהר). אני באמת מסוגל להנות מסרטים איטיים, לא-צבעוניים ולא-סנסציונים, אבל מה לעשות, לא תמיד סרט איטי הוא גם טוב, ואני גם לא איזה היפסטר שיכול להתלהב מכל מה שהוא לא מיינסטרים. הסרט התמקד יותר מידי בעבודה אפורה, מונוטונית ובירוקרטית. גם לעורכי דין יש עבודה כזו, וגם לרואי חשבון, ובכל זאת רוב סרטי המשפטים ו/או הבורסה הם משמעותית יותר מלהיבים. הסרט הזה הוא סוג של לצפות באקטואר מכין איזה דו"ח אקסל שנתי, שזה אחלה מהפן של "אמינות בדיווח" וגרוע מהפן של "האם כדאי לראות את הסרט?".
הדוגמא של האקטואר שלך
למעולה, כל הכבוד.
ולהלן התשובות:
א. שמח שאנחנו מסכימים על הסמויה P:.
לא טענתי שהיא משעממת, ממש להפך לדעתי, אבל כשאני ראיתי את הסרט הנ"ל קיבלתי בחלק מהסצנות ממש feel של הסמויה, וכשסרט עושה את זה הוא זוכה בנקודות בונוס, at least in my book. הסצנות הן רק תלושות למראית עין, למעשה הן משמשות לך בשביל לקדם עלילה, פשוט לא את העלילה שאתה חושב עליה. הסצינות עם ג'יימס גנדולפיני אמנם היו ארוכות ולא הבנת את הפואנטה שלהן ישר על ההתחלה, אבל בסוף הסאגה הזאת ממש מצאתי את עצמי נהנה מהמאמצים של בראד לפתור את הבעיה לבד. מבחינתי התהליך שהוא עובר עד פתרון השוד הוא הוא העלילה. לחבר'ה ששדדו אין שום קשר לסרט למעשה, והיו יכולים באותה מידה להיות 3 תרנגולות.. הסרט עוסק אקסקלוסיבית בבראד ובקשיים שלו להתמודד.
ראיה, כל השיחות עם נת'ניאל פישר באוטו, שמבשר לו בצער שהוא לא יכול לעשות כלום כי יש דירקטוריון שאוסר עליו (שמאוד הזכירו לי את השיחות מכונית ב'השתולים' אבל מינוס הדרמה), ולראיה כל הסיפור עם דילן (אולי אחד הסיפורים הכי לא אופיינים לסרטי פשע שראיתי בזמן האחרון).
ההתרה של הפשע בכלל לא נעשית ע"י בראד, ובכלל לא מוצגת על המסך – זה לא קשור לעלילה בכלל!
ב. לגבי המסר כבר כתבתי למעלה. אני גם חושב שהיו נקודות שזה היה מוגזם לאללה.
ג. אני ממש לא טוען שזה כלל שכל סרט איטי הוא גם טוב כי יש בו עומק, אבל במקרה הזה מצאתי את עצמי נהנה (שוב, בניגוד לסרטים אחרים. שאני לא אעשה מעצמי איזה פלוץ סנוב שלא מסוגל לאהוב סרט שאיננו בלגי ובן 30 שנה לפחות).
צ'מע, אני נהנה לדון איתך בנושא, אבל אם חשבת שהוא משעמם אז חשבת שהוא משעמם ובגדול אין לנו לאן ללכת מפה. היה לי את אותו דיון עם חבר על "הארטיסט" לפני כמעט שנה, וגם הדיון ההוא לא הגיע לשום מקום למרות שממש ניסיתי לגרום לו להבין שזה סרט מעולה. זה לא עובד, כי העובדה הפשוטה היא שסף השעמום שלנו הוא שונה. אני חשבתי שזה מתוחכם ונבנה בחוכמה, אתה לא. אני מאוד אופתע אם מישהו ישתכנע לכאן או לכאן.
#ויכוחיםבאינטרנטזהמיותר
למה הסרט דומה לסמויה ולמה זה רע
אני מסכים איתך שסצנות מהסרט דומות לסצנות ב"סמויה" – ושיש להן את אותו feel – מה שאני לא מסכים איתך הוא שמדובר על דבר חיובי. איך זה יכול להיות? כיוון שהסמויה היא לא סרט, אלא סדרה ארוכה שנמתחת לאורך 5 עונות. אחרי כ"כ הרבה זמן ביחד עם מקנולטי ושות' אני מקבל באהבה את הסצנות שמדגישות צדדים אחרים של דמויות מסוימות, או שמקדמות קו עלילה צדדי.
אבל אי אפשר לעשות את זה בסרט של 98 דקות, כי כשמתחילות אותן סצנות מהורהרות אנחנו לא מכירים את הדמויות, לא אכפת לנו מהן, ועוד לא ראינו מספיק מקו העלילה הראשי שמזיז אותנו קדימה.
אז כן, הסרט הזה הוא באמת קצת כמו "הסמויה" – כלומר, הוא כמו לשבת ולהתחיל לראות את הסדרה מפרק 6 של עונה 4. מי שיעשה את זה יתלונן על סדרה משעממת ואיטית, שכוללת הרבה שיחות צדדיות לא קשורות, ובצדק.
מה שאני מנסה לומר הוא שסצנות איטיות וצדדיות הן כמו תבלין. הן הופכות מנות מ"רגילות" ל"מעולות", אבל אם הן עומדות בפני עצמן, זה כמו לאכול כורכום בכפית.
כשאתה מציג את זה ככה כמובן שזה נכון
אבל זה לא באמת ככה.
סצינות איטיות תורמות בכמה מובנים: זה בונה דמויות בצורה אמינה והדרגתית; זה משרה אווירה (איזו שבוחרים) על הסרט; זה עוזר לך לעכל דברים שקורים בסרט; ולפעמים זה גם מקדם את העלילה בצורה מסוימת.
אתה מציג את העניין כאילו כל מטרתן של סצינות איטיות זה לבנות דמויות. אולי בסמויה זה נכון. אולי בסרטים אחרים זה נכון, אבל כאן זה לא נכון.
תראה, הסצינות של ג'יימס גנדולפיני, היו טובות מאוד לטעמי, למרות שאפשר ממש בקלות להציגן כמיותרות ומשעממות. ממש הרגשתי את המצוקה של ג'קי של "איך נקלעתי למצב הזה", ותהיתי איך הוא הולך לפתור את הבעיה הזאת.
כאמור, הסרט הזה לא ממקד את השוד, אלא את האחרית דבר, ובמקרה הזה זו סוגיה עלילתית רצינית באחרית הדבר.
אני מניח שהסוגיה הבאה שתעלה (ואני מסכים איתך, חלקית), היא שאיך יכול להיות שהעלילה כל כך דלה שהסיפור הזה מהווה נתח משמעותי ממנו, ועל זה אענה שסרט לא חייב להיות פומפוזי בשביל להיות מוצלח. כשיצאתי מהסרט עם חברים חשבנו על זה שבסרט פשע סטנדרטי סטייל גיא ריצ'י, עלילת כל הסרט "הורג אותם ברכות" נכנסת רק בתפקיד של ויני ג'ונס (זה תמיד ויני ג'ונס). יש אנשים שיגידו שזה רע, אני מאלה שאומרים שלא בהכרח. הסרט הזה הוא סרט קטן עם אמירה בינונית ואנשים בינוניים, שהיו אולי פעם גדולים, אבל No more. ג'יימס גנדולפיני הוא טוני סופרנו המקולקל, והסרט הזה הוא סרט אקשן\פשע סטנדרטי מקולקל. הכל בו משובש, הכל בו לא בפוקוס.
אם היו מציגים לי את זה בצורה שונה אני לא משוכנע שהייתי קולט את זה באותה עוצמה.
הטעם שהסצנות האיטיות השאירו, האווירה שהן השרו – הן הן המנה עליה דיברת, וזו מנה טובה, ומיוחדת, כי היא מורכבת כמעט רק מתבלינים. הייתי נותן לך דוגמא קולינרית אבל אני ממש לא בקיא מספיק, אז אני אסתפק בקלישאה הנפלאה "השלם הוא יותר מסך חלקיו" – הסרט הזה מורכב מסצינות שכשלעצמן הן דלות ודלוחות, אבל החיבור של כל הסצינות האלה יחדיו יוצר תוצר שהוא הרבה יותר מורכב ומתוחכם מהתשואה של כל אחת מהן, וזה היופי שלו.
המנה לא ערבה לחיכך, ולחיכם של רוב הפורום כמו שהמצב נראה כרגע, אבל בעיני היא מצאה חן.
אולי סלט תבלינים או קארי מסאלה או משהו?
(ל"ת)
"hours and hours of fun for the very easily amused"
אחת ממצלמות הרשת הראשונות….
הודעה קצת מציקה...
יכול להיות שלא תסכימו איתי אבל בעיני? זה לא נקרא סרט. עם כל הכבוד וההערצה לעולם האיכותי, אני חושב שסרט צריך להיות דבר ראשון מהנה וטוב. שיהיה לו את הסגנון שלו ואת המטרה שלו. אסור לסרט לאבד את הצופה.
הסגנון האיטי של השוט הארוך והשתיקה והפרצופים המדברים או הדיאלוגים חסרי המטרה הם פשוט יעד ללא מוצא. בישביל מה אני הולך לראות סרט? בשביל הצילום? בשביל המסרים המועברים בתוכו? כן, יש מצב. אבל בעיני סרטים נועדו כדי לגרום לך לחוויה שתצא ממנה עם סיפוק, ובסרטים האיטיים שמנסים בכח להיראות אומנותיים ואיכותיים זה לא הולך. תראו למשל, את הסרט אמריקן ביוטי או אפוקליפסה עכשיו, סרטים זורמים וקלילים שעד היום נחשבים כסרטים איכותיים ומדהימים שהם אפילו לא מתיימרים להיות כאלה. איפה הקולנוע האיכותי באמת עכשיו? כל סרט שרוצה להיות איכותי חייב להשתמש באיטיות המוזרה הזאת, והכי גרוע שיש אנשים שאשכרה נהנים מזה. אני לא חושב שמישהו יסכים איתי, אבל אני ממש לא אוהב את ההתיימרות הזאת לקולנוע האיכותי והאיטי ואני מחכה שיגיע איזה הברקה לעשור כמו הסרטים שהיו בעבר בלי כל ההתיימרויות האלו…
אני לא ממש הבנתי
( לא ראיתי את הסרט )
הבעיה עם הסרט הזה או בכלליות עם כל הסרטים היום זה שהם איטיים מדי? כי זאת לא תופעה חדשה או משהו בכלל. "סטאלקר" הוא אחד הסרטים הכי זוחלים שניתן למצוא והוא יצא ב79. "סיפור פשוט" הוא סרט שלא ממש קורה בו משהו והוא יצא ב99. וגם כיום יש קולנוע איכותי אמיתי ( "אימפריית אור הירח" שיצא השנה, לדוגמא)
אני גם, אישית, לא נהנה יותר מדי מסרטים איטיים, אבל אני חושב שההגדרה "בשביל שסרט יהיה סרט הוא צריך להיות טוב" היא קצת מוזרה ומובילה לשאלה יותר מעניינת זה – אם זה לא סרט, אז מה זה לדעתך?
ואו לך
"אפוקליפסה עכשיו" לא מתיימר?! הוא מתיימר בריבוע, זה סרט עם כוונות מאוד נשגבות והצהרות סופר בומבסטיות מאחוריו ("הסרט שלי הוא לא על ויאטנם, הסרט ה ו א ויאטנם" – קופולה). ההבדל בינו ובין מאות (אלפי) סרטים מתיימרים אחרים זה שהוא מצליח להגשים את כול (או לפחות חלק ניכר מ) היומרות הכבדות שלו.
ואמריקן ביוטי…. סצנת השקית ברוח. שוט אחד ארוך של שקית מתנופפת ברוח בעוד דמות אחת מנסה להיות פיוטית בנוגע למהות החיים וליופי ולבלה בלב בלה. אמריקן ביוטי סרט טוב, אבל יש די הרבה אנשים שיכניסו אותו ללא היסוס לז'אנר ה"אמנותיים בגרוש" שאתה מציג.
מסכים באופן אישי
מתנגד לניסוח- מי שנהנה מזה, שיבושם לו.
רגע, רגע.
נראה לי שיש קצת בעיה עם הציפיות שאתה מכתיב. אז בעצם כל משהו שיוצא קצת מגבולות הקלאסיציזם (בין אם למחוזות ריאליסטיים או פורמליסטיים) לא נקרא סרט בעייניך? רק מהלכים עלילתיים מוכתבים היטב מקבלים זכות קיום בעינייך? נראה לי שאתה עושה פה קצת עוול למגוון רחב של סגנונות וסרטים שבוחרים קצת לצאת מהקונבנציות האלו, וחבל.
בכלל, נראה לי שאתה קצת בטוח שכולם פועלים לפי הטעם שלך; הרוב כנראה לא יתווכח איתך על כך שסרטים אמורים להוציא אותך עם סיפוק מסויים. הבעיה היא, שוב , שאתה בטוח שסרטים מאוד מובנים ומסודרים היא הדרך היחידה להשיג את הסיפוק הזה. יש גם אנשים שייהנו מסרטים שנותנים להם קצת מקום לחשו ולהשלים דברים לבד בראש, או דווקא להתחבר אליהם ממקום רגשי לגמריי. יש הרבה דרכים לגשת לזה.
מעניין שהבאת דווקא את "אמריקן ביוטי" כדוגמה. "אמריקן ביוטי" לא יומרני? נראה לי שאפשר להתווכח על זה. מבחינתי הוא לגמריי יומרני, והכי גרוע, גם עושה את זה ללא שמץ של כיסוי. גם לטעון ש"אפוקליפסיה עכשיו" לא יומרני זה קצת מופרך בעייני, כי הוא לגמריי כן, אבל הוא מצליח לעמוד בה בלא מעט כבוד.
אף אחד פה לא שם לב שזאת קומדיה שחורה?
אני גיחכתי בהנאה לכל אורך הסרט.