במקור: Insomnia
בעברית: נדודי שינה
במאי: כריסטופר נולאן
תסריט: ניקולאי פרובניוס,
אריק סקלצנסהדכ, הילארי סייץ
שחקנים: אל פאצ'ינו, הילארי
סוואנק, רובין וויליאמס, מרטין
דונובן
אחד מחוקי הקולנוע החביבים עלי נוסח באמצעות שימוש מסיבי בציפיותומט הסמוך לביתי, ולפיו אם אהבתי את סרט הביכורים של במאי מסוים, עדיף לי להימנע מסרט ההמשך שלו, ולחזור אליו רק לקראת הפרוייקט השלישי. אם נורא אהבתי את הסרט הראשון, כל הסיכויים שתיווצר אצלי רמת ציפיות לא-ריאלית, אני אתאכזב, וחבל.
אופציה אחרת היא ללכת ולא לצפות לכלום. רעיון יפה, אבל לא ריאלי. כמו לנסות ולצאת לבליינד-דייט עם מישהי שאתה מאוהב בה, יש פה מבנה שסותר את עצמו לוגית.
ויש אופציה שלישית, שהיא לשבת וללמוד למבחן קשה, ואז בא חבר ואומר לך "שמא במטותא תקפיץ עצמך תיכף ומייד יחד עימי אל בית הקולנוע הסמוך ונראה 'אינסומניה'?". תיכף ומייד אתה מקפיץ עצמך, נועל בטעות את השותף לדירה בפנים ואת המפתח שלו בחוץ, והיידה לקולנוע. עד שאתה מגיע לקולנוע אתה זוכר שהשם נשמע לך מוכר מאיזה מקום, ו'סרטו של כריסטופר נולאן' גם מזכיר משהו. מה הוא מזכיר? מה הוא מזכיר??
אה, כן. ההוא שעשה איזה סרט פשוט וקל להבנה, 'ממנטו', שגם הוביל בעקבותיו ביקורת של פלוני קילרוי, וכמה מאות תגובות, שרובן עסקו בנסיון להסביר אותו ובשאלה מי רצח את אגנתה פאלסקוג.
למרבה המזל, התובנה הזו הבריקה וריצדה אצלי רק אחרי שהסרט התחיל, אחרת לא היה הרבה סיכוי שהייתי מסוגל לראות את הסרט בלי לצפות לשינויים מוזרים כל רבע שעה.
ואין כאלה. 'ממנטו', היה אחד מהסרטים עם מהלכי העלילה המוזרים בהסטוריה. 'אינסומניה' גם הוא סרט מתח, אבל הרבה יותר צמוד למבנה עלילתי של התחלה-אמצע-סוף-כתוביות.
כך שצריך להיזהר: אם אתם מסוגלים לראות את הסרט בתור עצמו, זה דבר אחד. אם אתם מחכים ל'ממנטו 2' תשכחו מזה. אין דמיון בין הסרטים. חוץ משם הבמאי.
ב'אינסומניה' נשלחים שני בלשים ממשטרת לוס-אנג'לס לחור נידח באלסקה (נייטמיוט, ובלעז "דממת ליל". שם אירוני בהתחשב בעובדה שכל הסרט מצולם באור מלא), עיירה שהמקסימום שהיא מתהדרת בו הוא היותה 'בירת השטצד העולמית' (ככה זה הופיע בתרגום. ברצינות. אתם יודעים כמה זמן עבר מאז ששמעתי את המילה העברית לדג ההאליבוט?). נו טוב, יכל להיות גרוע יותר: העיירה גרין ביי שבוויסקונסין מתהדרת בהיותה "בירת נייר הטואלט העולמית". ברצינות. יש להם אפילו מוזיאון.
הבלשים הנ"ל נדרשים לסייע בחקירת מותה של נערה מקומית, שהוכתה למוות באמצעות שטצד. סתם. היא נרצחה במכות רגילות לחלוטין, בצורה שבאל. איי. היתה אולי מזכה אותה בידיעה קטנה בעמוד 8 של העתון. אבל המקרה מספק הזדמנות מצוינת לסלק אותם מלוס אנג'לס, שם יושבת על זנבם המחלקה לחקירות שוטרים, החושדת בהם בבידוי ראיות, בסחיטת סוחרי סמים, וכיו"ב עלילות ששוטרים טובים עושים בסרט הוליוודי.
הבלש דורמר (אל פאצ'ינו) פותח בחקירה, בסיועם של שותפו הותיק האפ אקהרט (מרטין דונובן) ושל הבלשית אלי באר (הילארי סוונק, שבאופן משמח למדי אין לה רומן עם הגיבור המזדקן), הרואה בו – בהתחלה, לפחות – מודל חיקוי. הוא מתמודד עם חשדותיו לגבי זהות הרוצח, עם טלפונים מעצבנים מן המחלקה לחקירות שוטרים, והכי גרוע – עם העובדה שבאלסקה בעונה זו השמש לא שוקעת בכלל, ואור היום השורר 24 שעות לא מניח לדורמר לישון והופך אותו אט-אט לשבר כלי עייף ומעוצבן. להוסיף על השמחה, הרוצח מחליט בשלב זה או אחר לטלפן לדורמר ולהציק לו, ואחת לכמה סצנות מפציעים לעיני הצופה פלאשבקים קצרים, מוזרים ובלתי מסודרים.
וזה די בסדר. נולאן הוא, ללא ספק, במאי מצוין, היודע לבנות סצנות אפקטיביות למדי, גם בלי תעלולים תסריטאיים מדהימים. הרושם שלי הוא שנולאן מוצלח יותר בקטעים בהם אין אקשן רב; כשהוא מתעסק במתח, הסרט מותח למדי. כשהוא מתעסק באקשן, בשתי סצנות וחצי, אפשר לנחש בקלות מה יקרה, וחבל. למרבה השמחה, נולאן מתחמק גם מקלישאת "העיירה השקטה שמסתירה סודות אפלים", וטוב שכך. יותר מדי עיירות טווין-פיקסיות כבר נראו על מסכינו, ולא כל עיירה שקטה מסתירה כנופיית סוטים מסוכנת. סוטה אחד מספיק. ב'אינסומניה', המיקום משרת שתי מטרות: הוא מאפשר לספר סיפור אחד בלי כל הסירנות המקובלות בסרטי פשע, והוא מאפשר לשגע את אל פאצ'ינו כתוצאה מחוסר שינה.
אל פאצ'ינו אכן נראה כאילו הוא הולך ומשתגע עם הסרט; הוא רועד, נוספים לו קמטים בפנים, והוא מדבר בסגנון ג'ק ניקולסון ("אתה חושב שאתה יודע את האמת? אתה לא יכול לעמוד באמת!") עד כדי כך שלרגעים תמהתי אם לא היה עדיף לתת לניקולסון לשחק את התפקיד שלו, וחסל. אבל למרות ההגזמה במשחק, בסך-הכל חשבתי שהוא שיחק טוב; לקראת סוף הסרט הוא עם כל-כך הרבה קמטים, וכל-כך לא יציב, עד שהוא נראה כמו אחד מחברי ה'רולינג סטונס' לפני החלפת דם. השחקנים האחרים עושים את מלאכתם נאמנה גם הם, אף כי לא בהצטיינות מיוחדת; רק אחד מהם הותיר רושם גדול – רובין וויליאמס, בתפקיד הרוצח-הפסיכופט-או-שמא-לא, שחורג בהצלחה מרובה מקטגורית השחקן הקומי ומשכנע מאוד.
אבל משהו חסר לי. חלק מהזמן הסרט צפוי מדי; פה ושם מופיעים פרטים קטנים (מאוד) שיפריעו לניטפיקרים, כגון העובדה שהבלש פולט כמה פרטים שלא הגיוני שיכול היה לדעת (מאיפה, למשל, הוא יודע כמה דקות בדיוק הרוצח היכה את קורבנו?), קטעי האקשן – כאמור – מיותרים קצת, ולטעמי גם הפלאשבקים לא תורמים הרבה מדי. וכנראה שבכל-זאת ציפיתי ליותר מהבמאי.
ולמרות הכל זה סרט מתח כתוב טוב, ערוך טוב ומשוחק די טוב. יש לנו כאן סרט אפל בסגנון קלאסי (למרות שאירוני לומר את זה על סרט שאין בו אף רגע חשוך באמת): אמנם אין בסרט פאם-פאטאל, אבל שאר המרכיבים ישנם, בייחוד הבלש המיוסר שלא-הכל-ברור אצלו. גם מבחינה פסיכולוגית הסרט סיפק, לטעמי, העמקה נדירה ביחס לדמותו של הבלש ובייחוד לדמותו של הרוצח; הוא לא-קלישאתי למדי, והסרט מציע מבט מעניין על אופיו של רוצח-רגיל-לגמרי, מסוג החריג בקולנוע – זה שלא רוצח כנקמה, שלא מונע דווקא על-ידי קודי התנהגות עתיקים, ושאינו סובל מטראומה בגלל שאביו הכריח אותו לאכול שטצדים. יחסית לרוב סרטי המתח שראיתי בזמן האחרון, זה בהחלט היה סרט מוצלח. למעשה, בכל קנה מידה שיש לי זה סרט מוצלח, וראוי לצפיה. אבל איפשהו מנקר לי הספק: הבמאי יכול היה לעשות את זה יותר טוב. אחרי שתראו אותו תוכלו לראות את 'ממנטו', ולומר "וואו, זה כל כך הרבה יותר טוב!". אבל אם ראיתם את 'ממנטו', ואהבתם, יש לי הרושם שתישארו עם הרגשת החמצה קלה. ובכל זאת, לסרט הבא של נולאן אני הולך; גם כשהוא מחמיץ, יש מספיק פוטנציאל וכשרון כדי שזו תהיה החמצה מעניינת.
אולי פשוט צריך גם את הסרט הזה להקרין ברוורס?
אה, אז אין בעייה.
כי אני, את ממנטו, לא ראיתי. או בנוסח מדויק יותר: ראיתי לא, ממנטו את, אני כי. או עוד יותר מדויק: .יתיאר אל ,וטנממ תא ,ינא יכ
אגב, משום מה הביקורת הזו הזכירה לי קטע של דייב בארי, על חג ההודיה. כנראה בגלל השטצד (גם שם היה שימוש בשמות דגים תמוהים לחלוטין) והשימוש שנעשה בו כדי להכות מישהי למוות… (לא, סתם).
תגידו, עכשיו עלתה על דעתי
שאלה קצת משונה (אני עדיין חולה, הדברים האלה באים לי באיחור. אל תאשימו אותי): נכון באילת, שנורא חם, בכל הבתים יש מזגן? ונכון בארצות סקנדינביה, שנורא קר, בכל הבתים יש הסקה מרכזית?
אז באלסקה, שחצי שנה יש אור 24/7, עוד לא עלו על הרעיון הגאוני לשים וילונות אטומים על כל החלונות?
כמו שאומרים
וילונות.
לא ברור. הסנדלר הולך יחף או משהו כזה?
לפאצ'ינו יש וילון שקפקף למדי, מאלו שחוסמים בקושי קרן וחצי של אור ומשרים אווירה ביזארית. ואם כבר הזכרת את סקנדינביה, אז גם שם יש וילונות עבים ואטומים על החלונות בגלל שעות האור הארוכות מאוד / הבלתי נגמרות בקיץ.
בקיצור, העובדות לא הסתדרו לתסריטאי כמו שצריך.
וילונות.
אוף, למה בחשיפה לצפון הם לא התעמקו יותר בנקודה הזו? תמיד הטריד אותי (בלי טיפה של ציניות) איך הם מסתדרים עם מצב שבו ההבדל הבולט היחיד בין יום ללילה הוא שמופיע בשעון הדיגיטלי AM/PM.
לוילונות לא התייחסו,
אבל אם אני זוכרת נכון, כן היה שם פרק שהתייחסו בו לבעייה של דכאון עונתי במצב של חושך מתמיד.
תודג האליבוט
וילונות.
בעת שהותי באיסלנד הקיץ נתקלתי בדיוק באותה בעיה. היה אור כל הזמן (או לפחות כל זמן שהייתי ער) והוילונות, אהממ, היו עוד פחות אטומים מאלו של אל פאצ'ינו. מזל שלא פגשתי את רובין ויליאמס.
משום מה?
דייב בארי תמיד לוקח דברים עם שמות משונים ומשתמש בהם למטרות אלטרנטיביות. ברור שמשם זה בא.
ואני אומר, למה להעתיק אם אפשר לגנוב?
''קר ומנותק''
אינן מילים גסות, והן בהחלט מילים העשויות לתאר מעלות של סרט.
במקרה של ממנטו, אפילו יותר.
קיטאנו?!
בתור מי שראתה את שני הסרטים קשה לי לראות את הדימיון המדהים בין שני הסרטים, או כמו שנאמר בסלנג "מה הקשר בין מחט לתחת?".
התחושה שלי מ'זיקוקין די-נור' היתה של רוגע ושל השלמה. נכון שגם ב'אינסומניה' היה רעיון של סגירת מעגל והשלמה, אבל מכאן ועד להשוואה בין שני הסרטים? 'אינסומניה' הוא סרט מתח וקשה לי להגיד את אותו הדבר על 'זיקוקין די-נור'.
אני גם לא חושבת שזה הסרט שקיטאנו היה רוצה לעשות. זה לא שהוא "אומנותי מדי" בטעות – זה הסגנון שלו. זה כמו להגיד שפיקאסו היה רוצה לצייר נורמלי, אבל יצאו לו דמויות עקומות או מרובעות (וכן, אני יודעת שהיו לפיקאסו גם ציורים "נורמליים").
נולאן ופינצ'ר
לדעתי יש מקום להשוות את היחס בין ממנטו לאינסומניה ליחס בין fight club ל-panic room של פינצ'ר.
לדעתי בשני המקרים הסרטים המאוחרים יותר אמנם הרבה פחות "מהפכניים" אבל עדיין עשויים היטב ובהחלט שווים צפייה.
אה, ותזכירו לי מאיפה הילרי סואנק הזאת מוכרת לי? (ולא, לא ראיתי boys don't cry או משהו כזה…)
הילארי סוואנק
קצת עצוב להגיד, אבל מ"בוורלי הילס 90210". היא שיחקה את קרלי, חברתו של סטיב שהיתה גם אם לילד (בלה, בלה, בלה, דילמות, בלה, בלה, בלה).
חוץ מזה, היא הופיעה גם ב"הרואה בקלפים" לצד קייט בלאנשט, קיאנו ריבס וקייטי הולמס.
הילארי סוואנק
לא ראיתי את הרואה בקלפים. ולא ראיתי גם את בברלי הילס 90210 ואני מאוד גאה בזה.
הפנים שלה זכורות לי בוכות משום מה.
למישהו יש עוד רעיון?
הילארי סוואנק
אולי ראית אותה בוכה כשהיא זכתה באוסקר כשחקנית הראשית הטובה ביותר בשנת 2000 על משחקה ב'בנים אינם בוכים'?
ואם לא, אז חפש כאן:
http://us.imdb.com/Name?Swank,%20Hilary
ואם עדיין לא, אז כנראה שהיא פשוט למדה איתך ביסודי.
טקס האוסקר אולי?
הרבה זוכים (ובעיקר זוכות, משום מה) בוכים מהתרגשות בעת זכייה באוסקר.
הילארי סוואנק
הילארי סוואנק
במסגרת "לא נעים להגיד", שיחקה גם בסרט "באפי קוטלת הערפדים", שם התקשקשה יחד עם כל שאר המשתתפים. היא הייתה אחת מה- Cordettes המקוריות, לפני שהיה כזה דבר…
היא לא בכתה שם, אבל אולי צווחה בהיסטריה למראה ערפד.
הילארי סוואנק
ועוד יותר לא נעים: היא גם הופיעה ב"להתבגר ולהתגבר". כנראה שיש משהו בסדרה הזו, גם די-קאפריו היה שם.
אני מסכים
השבוע ראיתי סוף סוף את "החדר" ולמרות שהוא פחות מוצלח לדעתי משבעה חטאים ומועדון קרב, הוא עדיין מומלץ מאוד לצפייה.
את אינסומניה עוד לא ראיתי (אני עובד על זה), אבל אני בהחלט לא מצפה שיהיה כמו ממנטו. זה סרט אחר לחלוטין ולדעתי זה עוול להשוות בין סרטים רק מפני שהם של אותו במאי.
נ.ב
האם סתרתי את עצמי בהודעה הזו?
גם בלי השוואה
אינסומניה הוא סרט בינוני כשם שהחדר הוא סרט בינוני.
היתרון של אינסומניה על פני החדר הוא שהוא לא קלישאתי ונוסחתי כמו החדר.
היתרון של החדר על פני אינסומניה הוא שהוא יותר מותח במהלכו.
לא, לדג שלי קורים אריק.
הוא שטצד.
יש לך שטצד מחמד?
כן, בחרתי אותו מתוך מאד. לא אהבתי את שאר האחרים, הם היו שטוחים מדי.
אז אל פצ'ינו הוא מסוג האנשים שלא יכולים לישון כשיש אור בחוץ? אפשר לחשוב שהוא אד נורטון במועדון קרב, ושאת הבעיה שלו לא יכול לפתור חדר בלי חלונות, או כדור אחד קטן. על זה בונים סרט?
וטווידלדי? יופי של ביקורת. ממש מה שאני הייתי כותב, אם הייתי רואה עכשיו סרטים.
דורמיר
זה לא שינה בלטינית (או ספרדית, או אולי בכלל ברומנית)?
צרפתית דווקא. :)
אבל זה אמור להיות משהו דומה בכל השפות שהזכרת.
וואלה, גם בספרדית.
…
(מסתכלת מסביב)
מה, זה לא מעניין אתכם כמו שזה מעניין אותי?
דווקא כן,
רק שלא בהכרח היינו כאן.
(לשון הרבים לעיל היא כמובן לשון רבים מלכותית. אנחנו לא מדברים ככה תמיד.)
לא, זה אח של בורומיר ואמיר
שנולד בתחנת החלל מיר באמצע זמריר על שמיר.
בעניין הסרט,
אז לא ראיתי.
ובעניין ממנטו,
אז לא התלהבתי.
ובעניין הביקורת,
אז היא מוצלחת, כרגיל אצלך.
אבל בעניין מי רצח את אגנתה פאלסקוג – אז בעניין הזה, זאת לדעתי ההתייחסות הראשונה באתר הזה ללהקה הישראלית הגדולה ביותר בכל הזמנים, ועל כך – כל הכבוד והיקר לך.
מה לעזעזל
השם של התסריטאי השני???
למה, אתה היית מתרגם את זה אחרת?
הייתי כותב את זה עם גימ"ל בסוף.
סקיולביירג.
לא כיף כמו
הקשה אקראית על המקלדת.
והעלבת חצי מנורבגיה באותה הזדמנו
ביורגן קיורגן מקניורגן.
עמשיל''ב (*)
לפני ממנטו כריסטופר נולאן ביים סרט בשם Following, מישהו ראה ? סתם מתוך סקרנות.
—————————-
* עובדה מעניינת שכולכם יכלתם למצוא בימד"ב
עמשיל''ב (*)
אה שכחתי:
http://us.imdb.com/Title?0154506
כן. בערך.
אולי ההבדל בין ממנטו לאינסומניה
הוא שבעוד שממנטו מפעיל אצלך את התאים האפורים, אינסומניה מטפל בעיקר במעיים. לא כי הוא מזוויע (בכלל לא), או מפתיע (גם לא יותר מדי), אבל אני חושב שהמילה הכי נכונה לתאר את הסרט הזה, היא מטריד. אני לא חושב שהרגשתי מוטרד כל-כך כבר הרבה זמן. אני גם לא מוטרד בקלות.
אז נכון, אחרי "אינסומניה" אני והחברים שלי דיברנו בעיקר על איזו תעלומה עלומה מממנטו. אבל בתור שעתיים של הסחה מממנטו, אני לא יכול לחשוב על הרבה דרכים טובות יותר להעביר את הזמן מאשר אינסומניה.
נסה ''שינה''
ולא נותר לי אלא לצטט:
אהבתי את הביקורת, למרות שהייתה לי תחושה קלה של אריכות-יתר וכמעט על גבול הספוילר (לנטפק את שיטותיו של הבלש בסרט מתח? גבולי.)
ממנטו? מסובך? מה פתאום!1
יש לי סילית(-:
האמת שזה באמת היה מסובך אבל תקראו טוב:
פתרתי את הסרט!
יש לי את כל הפיתרון, עם כל הקצוות הרופפים וכל השטויות האלה, מעלים אבק במחשב…
אז מי רוצה לדעת עם לני מזייף את זה?(ספק אם אני אגיד לכם אבל בכל זאת(-: )
ממנטו? מסובך?
האמת, אחרי הפעם הראשונה שראיתי את ממנטו היו הרבה דברים שלא היו ברורים לי אבל אחרי הפעם השנייה לא הבנתי מה לא הבנתי בפעם הראשונה.
בכל מקרה, אם יש לך כוח לשלוח לי את מה שכתבת אני אשמח.
אולי אני אמצא עוד משהו שלא שמתי לב אליו.
לני מזייף אורגזמות?!?
דיונים על 'ממנטו'
כחול אשר על שפת הים: כתבה מספר 506
מה עם המקור?
תגידו, מישהו ראה את הסרט המקורי?
אני ראיתי אותו
בפסטיבל חיפה לפני כמה שנים. הוא זכור לי כלא-רע, אבל לא השאיר עלי רושם מיוחד, ואני זוכר מעט מאוד סצינות מתוכו (בינהן סצינת הסיום המרשימה, שהבנתי שלא נמצאת בגירסה המחודשת). את הגירסה החדשה עוד לא ראיתי, כך שבכל מקרה אני לא יכול לספק השוואה בינהם.
גם אני
באותו פסטיבל.
הוא זכור לי כסרט מרדים למדי, למרות הנושא המעורר שלו. (לא זוכרת את סצינת הסיום שרד מדבר עליה).
החלקים היותר מרשימים בו היו הקונפליקט בין השוודים לנורווגים (לא התבלבלתי פה בסקנדינבים, נכון?).
מעניין איך זה בא לידי ביטוי בחידוש הזה.
ביקורת מצוינת...
סרט נוראי.
איזה מזל שזכרוני ההפכפך לא קישר בין נולאן לממנטו – הייתי מתאכזבת כל כך הרבה.
איזה סרט נוראי.
למה נוראי? כי הוא צפוי נורא. כי ברגע שאומרים לך משהו, אתה יודע שהוא יהיה חשוב בהמשך – ואתה יודע בדיוק מה תהיה המשמעות שלו. כי אתה יכול לחזות כל – *כל*! – מה שיקרה בדקות הבאות, ובכלל בשארית הסרט, וככל שהוא מתקדם היכולת הזו מחריפה. כי שום דבר לא מפתיע בשום צורה שהיא. כבר הזכרתי שהוא צפוי?
טווידלדי ראה בזה "סרט מתח קלאסי" – הבעייה בסרטים לפי נוסחה קלאסית היא שהם, אהם, פועלים לפי נוסחה קלאסית. ראינו אותה בכל הגרסאות, קיבלנו אותה בכל הטעמים.
משעמם.
צפוי.
נוראי.
איזה מזל שהיו לי נופי אלסקה והעלות חיוכים נוסטלגיים מחשיפה לצפון, הסדרה הטובה ביותר בטלוויזיה אי פעם (יחד עם באפי ובבילון. רגע, טלוויזיה זה לא כאן, נכון?)
בממנטו לאונרד אומר שזיכרון סוביקטיבי ואי אפשר לסמוך עליו-סוגיה פילוספית שהסרט עוסק בה, וגם אינסומיה עוסק בה, בעיקר בחצי שעה האחרונה.דבר משותף נוסף- לא לתת לרגשות שלך להתערב שאתה מחפש רוצח או חוקר פשע ("אתה לא יכול לנצח את האויבים שלך עם אתה שונא אותם"-ציטוט לא מדויק מהסנדק).
אבל צריך להבדיל בין סרט שנולן הגה את הרעיון שלו (ביחד עם אחיו) ונלחם שנים כדי לצלם אותו, לבין סרט שהוא נשכר לביים אותושהתסריט כבר היה גמור. הוא מנעיק לסרט יותר פילוספיה ואי- בהירות מאשר מה שיש בתסריט.
בעיניין חוסר השינה- הוא הבהחלט היה יכול לנסות מסכת עיניים,והוילון במלון כן היה חוסם אור- הוא פשוט לא כיסה את קצוות החלון- תופעה מעצבנת וקיימת.
הבלש יכול לדעת בערך כמה דקות הוכתה הנרצחת לפי נתיחת הגופה.
ואם כבר הזכרתי את הסנדק- לחברתו\אשתו של אל פצ'ינו בסדרת הסרטים קוראים קיי, כמו לנערה שפצ'ינו חוקר את מותה בסרט הזה. צירוף מקרים או בדיחה פנימית?
אהבתי את הסרט הזה. אבל באמת אהבתי אותו, וגם לא הייתי צריכה לשלם על הכרטיס, אפילו שהייתי מבזבזת שלושים שקל ברצון אם זה היה עומד ביני לבין הסרט.
העלילה די קלה, לדעתי, ואולי כי באמת ציפיתי למשהו בנוסח של 'ממנטו'. רובין וויליאמס עושה עבודה נהדרת והמשחק הדרמטי שלו רק משתפר.
סרט מתח טוב, שגם לא צריך לחשוב בו הרבה (בניגוד ל'דו"ח מיוחד' שבמהלכו צצו לי בראש שאלות פילוסופיות).
אה, וטווידלדי, רציתי לשאול, למה בחרת בnick הזה?
רצף אסוסיאציות חופשיות.
טווידלדי הוא התאום של טווידלדם, שמצידו מזכיר בצליל את האימייל שלי, שמצידו מזכיר (אם שורקים אותו נכון) 2 תיבות מוזיקליות מתוך "Hall of the mountain king" של גריג, שבדיוק צף לי בראש כשהייתי עסוק בבחירת אימייל.
פשוט, לא?
רצף אסוסיאציות חופשיות.
הבנתי. LOL.
פשוט חשבתי לעצמי, למה זה בחרת לעצמך את שמו של התאום הפחות נחמד…
מחכים לג'ונזו
רציתי לכתוב הודעת מחווה לביקורת המיתולוגית של קילרוי על "ממנטו", בה קטע מרצף מחשבתו של כריסטופר נולאן יגלה לנו שגם הוא כבר לא ממש זוכר את סמי ג'נקינס, וגם לא את לנארד שלבי, ושבכלל הוא שכח שהוא היה לרגע קטן אחד במאי מבריק ומקורי להפליא. אבל מה לעשות שאני לא מוכשר כמו קילרוי, וגם השעה הזו לא מיטיבה עימי.
"אינסומניה" לא סרט רע. הוא גם לא טוב. למעט כמה רגעים בודדים כמו אדם כשרוני במשרד פרסום, הוא בעיקר רגיל. מעט צפוי, מעט מפתיע, עם כמה סצינות מביכות וכמה מצוינות והרבה סצינות רגילות, לא מתבלטות. שחקנים עם כמה רגעים יפים, כמה רגעים רעים, והרבה רעים שהם סתם בסדר. על פאצ'ינו* אפילו אפשר לומר שהוא עושה את השטיקים הרגילים שלו (ואולי זה בגלל שיום לפני הצפייה ראיתי שוב כמה קטעים מ"היט").
שתי הערות סותרות: הסרט היה הרבה יותר טוב אם היו מקצצים ממנו 20 דקות ממקומות שונים, אך בה בעת מורגש שכבר קיצצו מהסרט את כל מה שניתן היה לקצץ, עד לרמה שהעלילה בו מרגישה דחוסה מידי.
כן אהבתי את השימוש בעריכה, שגורם לצופים להרגיש מבולבלים כמו דמותו של פאצ'ינו. מצד שני, הטכניקה הספציפית בה נולאן השתמש גרמה לי ללכת לאיבוד יותר מפעם אחת, ובעקבות כך גם לאבד עניין.
עוד נקודות בהמשך, אולי.
——
היצ'קוק-נולאן
היצ'קוק נתן לעצמו מגבלה בכל אחד מסרטיו (הציפורים עם פסקול טבעי בלבד, חלון אחורי רק מנקודת מבט אחת ועוד) וגם נולאן אחרי הסרט מהסוף להתחלה עשה סרט מתח בלי חושך בכלל ובלי השטויות הרגילות עם ה"בההה" שבדרך כלל עושה איש עם מסיכה או מישהו שיודע מה עשית בקיץ האחרון.
כל הכבוד לנולאן שהצליח ליצור מתח, לדעתי טוב יותר מב"שבועה" עם נקולסון, מתקרב לפסגת הפחד של דה-נירו
היה מעניין לראות
סרט "דוגמה" של היצ'קוק. טוב, אולי "מעניין" זו לא המילה הנכונה. "ביזארי", יותר נכון…
ענין של הגדרות -
אליבא דאני, סרט שיש בו את "השטויות הרגילות ו-'בהה!"', הוא לא סרט מתח טוב.
אז איזו מגבלה לקח נולאן לעצמו? לנסות לעשות סרט טוב? לא ציפיתי לפחות.
ומה הקשר לחושך בסרטי מתח לא הבנתי כלל. זה לא איימתון. אין כאן חתולים קופצים מפחי אשפה (אל תתפסו אותי במילה, טוב?). לסרטי מתח מותר להיות באור.
ולסרט אפל מותר להיות באור?
לא'דע.
ראיתי לאחרונה את הנץ ממלטה. סרט כהה מספיק בשבילך?
רוב רובו מצולם בתוך חדרים מוארים.
מקסימום לחכות לוידאו
חלק מהיציאה לסרט מבוסס על ההנחה שאיכשהוא באולם הקולנוע יש איכויות שההורים שלך שנישארו בבית לראות קלינט איסטווד בערוץ 1 יפספסו .
איכויות אלה בולטות בסרטי פעולה בעיקר אך לא רק . למי שזוכר את מירדף הרחוב ב"היט" עם אל פצ'ינו – במסך הגדול זה היה פשוט מרהיב .
הסרט "רגיל" , לא מלהיב בשום מישור , החברה באו ליום עבודה והלכו . נו טוב ,אז קצת נחמד לראות את וויליאמס בתפקיד כזה
. אבל סרט שוטרים וגנבים צריך להיות מותח . אפילו קצת .
ב"האייל הקורא" הזכירו סרט של כריס נולאן שקרוי Following
http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=1176&rep=103632
מישהו ראה? המלצות?
התחלתי לראות,
לא מצאתי סיבה לסיים.
לכבוד דנקרק
כריס סטאקמן משלים ביקורות שלו לסרטים של נולאן (מעקבים, ממנטו, אינסומניה, באטמן מתחיל והיוקרה) הנה הביקורת למעקבים
שני איזכורים
1. אינסומניה המקורי הוא סרט נהדר ומומלץ.
2. יש סרט נוסף שמזכיר את ממנטו מבחינת הביוגרפיה של הגיבור – קוראים לו Salton Sea וגם שם יש גיבור שמנסה להתגבר על מות אשתו בנסיבות קשות (לא אפרט יותר מדי) על ידי צלילה לעולם של מסוממים, פושעים ושוטרים סמויים. גם שם יש כמה גילויים מפתיעים לאורך הסרט שגורמים להעריך את כולו מחדש. עם זאת, הוא פחות מתוחכם במבנה שלו והרבה יותר אלים גרפית מממנטו. אפשר לראות (נמצא באוזן השלישית ללא תרגום).
לגבי Salton Sea
ראיתי את הסרט מתוך ידיעה שהוא אמור להיות "בסגנון של ממנטו", כך אמר האיש בספרייה. על פניו, הרעיון של אדם שמנסה למצוא את מי שרצח את אשתו ומוכן לעשות הכל בשביל נקמה, הוא דומה. הסרט עצמו הזכיר לי יותר אח חורג לא מוצלח של טריינספוטינג שמנסה בכח להראות כמו מועדון קרב.
נכון ש
הסצינה עם הבולי -עץ הייתה מבריקה?
זה נראה לי כמו הדבר הכי קשה בעולם לצלם!
כדור שינה
סרט כזה, ובטח סצינת בולי עץ מוציאים את מיטב הקרשים שבי. באמת, מי שסובל מאינסומניה כל מה שהוא צריך זה לראות את הסרט – מספיקות גם עשר הדקות הראשונות.