1. אני עומד בכניסה לדירה. היד שלי עוד סוגרת את הדלת מאחורי בזמן ששותפי לדירה שואל איך היה. אני ממלמל משהו לא מחייב ונכנס לחדר שלי. אני מרגיש נוזל חם על השפתיים, אני נוגע בו ומגלה שזה דם. יש לי חתך בשפה התחתונה. האזור כולו קצת כואב לי. אני מחפש חתיכת טישו בכיס כדי לנגב את הדם, ובמקום זה מוצא כרטיס קולנוע שקרעו ממנו את ספח הביקורת. לסרט קוראים 'ממנטו'. אני מחפש את שם הסרט בעיתון. הביקורת נמצאת בדף שחלק ממנו קרוע – עוד פעם השותף שלי והשטויות שלו. משאריות העיתון שנותרו אני מגלה שזה סרט של כריס נולאן, על מישהו ללא זיכרון לטווח קצר. מישהו שחי לפי תמונות, פתקים ודברים שהוא רושם על גופו. רעיון מוזר לסרט. אבל האמת שגם לי רשום משהו על היד. "כביסה 638". זה הכתב שלי, וזה נכתב בעט הפיילוט הורוד שאני נצמד אליו מסיבות לא מובנות. אבל מה זה לעזאזל כביסה 638? ואיפה לעזאזל כל שאר הבגדים שלי?
2. המון אנשים עולים במדרגות. גם אני עולה, אבל קצת יותר לאט, והאנשים מאחור דוחפים אותי. מעל לראש שלי יש שלט עליו כתוב "יציאה", ומאחורי מישהי אומרת לחברה שלה שהיא לא הבינה כלום. החברה עונה לה שהיא מטומטמת, שזה סרט גדול, ממש יצירת מופת, ושזה אפילו הזכיר לה את 'החוש השישי' ו'החשוד המיידי' בזה שבסוף אתה צריך להסתכל על כל הסרט שוב מנקודת מבט אחרת. החברה שלה עונה לה שבסרט הזה זה קרה כל חמש דקות, ושזה נורא מייגע. אני מקשיב להן ולא מבין כלום. לפני עולים במדרגות בחורה אחת והחבר שלה. אני שואל את הבחורה איפה אני. החבר שלה מסתובב אלי ונותן לי אגרוף. פתח לי את השפה התחתונה, המניאק. מה כבר עשיתי לו? אני יוצא מהדלת בקצה המסדרון, ומוצא את עצמי מחוץ לבית קולנוע. אני הולך הביתה.
3. אני יושב בקולנוע, חושך מסביב, ועל המסך אני רואה את 'המטריקס'. רגע, זה לא 'מטריקס' – זאת באמת קארי-אן מוס, והגמד המרושע ששיחק את סייפר, אבל עכשיו יש לו שפם, ולה יש פנס בעין. היא בטח שכחה לתת את הקפיצה-בהילוך-איטי שלה, או משהו. יש גם בחור בלונדיני עם קעקועים על כל הגוף, אבל זה לא דה נירו, וזה לא 'פסגת הפחד'. מה זה משנה בעצם, אחלה סרט בכל מקרה. אני שואל את הבחורה שיושבת לידי איזה סרט זה. והחבר שלה מתרגז עלי ואומר לי שאם אני אטריד אותה שוב הוא יפוצץ אותי במכות. לחוץ פחד הבן אדם הזה.
4. אני יושב בקולנוע, חושך מסביב, ועל המסך יש סרט, שנראה כאילו העורך שלו לקח ספיד. קופצים אחורה וקדימה בזמן כל הזמן. מישהו מחפש מי הרג את אישתו. כנראה שהוא כבר מצא אותו אבל אולי לא. התסריט משובח וגם המשחק, אבל הסרט מכריח אותך לשמור על ריכוז כל הזמן וזה נורא מעייף. אני שונא להתחיל לראות סרט מהאמצע. לידי יושבת בחורה, דווקא די יפה. אני לא ממש בטוח אם היא איתי או לא. אני מסתכל עליה. "איך הסרט? נהנית?" היא נצמדת אל הבחור שיושב מהצד השני שלה. חרא. היא איתו. כבר התחלתי לקוות. "תגידי, מה הפסדתי?" אני שואל אותה. החבר שלה נותן בי מבט מאיים, והזקנה מאחורי אומרת לי להיות בשקט כי היא צריכה להתרכז. כנראה הסרט מסובך. לא ברור מי הטוב ומי הרע. הסיפור הולך אחורה כל הזמן, מזכיר לי פרק אחד ב'סיינפלד', זה עם החתונה בהודו. כל הפרק הלך אחורה. זה אותו דבר, בערך, רק שכאילו איילין וג'ורג' נלחמים אחד בשני וסיינפלד זוכר רק את הרגע הנוכחי. חוץ מזה לג'ורג' אין שפם. רגע, זה לא זה מ'מטריקס'?
5. הקופאית שואלת אותי מה אני רוצה, ולי יש פתק ביד: חתיכת עיתון עם כיתוב בעט ורוד. כתוב עליו שממנטו כבר הגיע. על השלט האלקטרוני שמעל לקופאית רשומים כמה שמות של סרטים – 'ממנטו' הוא אחד מהם. אני מסתכל על האנשים סביבי. אף אחד מהם לא נראה כאילו הוא איתי, אז אני קונה כרטיס אחד.
6. אני עומד לצאת מהחדר שלי ונתקל בערמת בגדים מלוכלכים. כנראה שמתי אותה בפתח החדר כדי להזכיר לעצמי לדאוג לעשות כביסה. אני ממלא את המכונה ורושם על היד "כביסה", אחרת אני אשכח להוציא ולתלות אותה, ואתקע שוב עם ערמת בגדים עם ריח של עובש. כשאני מחזיר את העט לכיס נופלים ממנו שני פתקים: על אחד רשום הטלפון של רד פיש, והמשפט "לשאול את רד לאיזה סרט ללכת". על הפתק השני, שהוא חתיכת עיתון, כתוב "ממנטו כבר הגיע". השותף שלי מגיע פתאום ומודיע לי שצריך לשלם ארנונה. קיבלנו כבר מכתב מהעירייה שהם עומדים לפתוח נגדנו בהליכים משפטיים. השותף שלי אומר שהחלק שאני צריך לשלם הוא 638 שקלים, ושאני אזכור להביא לו מחר. אני רושם את זה על היד, שלא אשכח. חרא, הקטע הזה עם הארנונה. אנחנו תמיד שוכחים לשלם. השותף שלי מאחל לי הנאה בסרט. סרט? אני הולך לסרט? טוב שהראש שלי מחובר לי לכתפיים, אחרת הייתי משאיר את כל הגוף שלי מאחור.
7. אני מדבר בטלפון עם רד פיש. אני יודע שזה הוא כי הוא מדבר נורא מהר. הוא אומר לי ללכת לראות איזה סרט סיני. אני מסתכל בעיתון ובוחר סרט אחר באופן אקראי: "מה עם 'ממנטו'?" אני שואל. אבל רד אומר שכבר הגיעה אליו ביקורת על ממנטו. אני רושם לי את זה על חתיכה מהעיתון, קורע אותה ושם בכיס. נו טוב, נלך לראות סרט סיני.
שחקנים: גאי פירס, ג'ו פנטוליאנו,
קארי-אן מוס, סטפן טובולובסקי
תסריט: כריסטופר נולאן, ג'ונתן נולאן
במאי: כריסטופר נולאן
במקור: Memento
- ימשרה רתאה
- ילארשי רתא
- סריפ יאג – םיצירעמ רתא
- סומ ןא-יראק – םיצירעמ רתא
- רצק חווטל ןורכיז ןדבא
- ןורכזה רופיש
- םיעוקעק שיפ דר
לא קראתי את הביקורת
כי עוד לא ראיתי את הסרט ולא רציתי להרוס לעצמי, אפילו שאני סומך עליכם שאין פה ספוילרים.
בכל אופן, רציתי לשבח אתכם על הרעיון המשעשע של הפיכת הביקורת, ולהודות לכם על זה שלא הלכתם עם זה עד הסוף.
כמה פעמים אני עוד צריך לענות לך?
אין ספוילרים, משום סוג וסוג, בביקורת הנהדרת הזאת.
עכשיו אם תסלחו לי, אני צריך לכתוב ביקורת על אמריקן גאי.
לענות *לי?*
(אם תוכנה של ההודעה שלה אני מגיב היה אמור להיות הומוריסטי, ו/או לשחק עם הקטע של בעיות הזיכרון של גיבור ממנטו, אנא, דלגו על המשך התגובה)
אני לא יודע כמה פעמים אתה *צריך* לענות לי, אבל זאת בהחלט פעם ראשונה שאתה עושה את זה, אלא אם כן יש לי בעיה בזכרון.
בכל אופן, לא טענתי שיש ספוילרים בביקורת, רק ציינתי שאני נמנע מלקרוא אותה, על מנת לא לקבל עוד מידע על הסרט, אותו אני רוצה לראות עם כמה שפחות נתונים מוקדמים. אין צורך להתנפל ולהשליך חפצי נוי.
אני מאחל לך הנאה שלמה בכתיבת הביקורת, אותה פרסמת לפני כשבוע.
אני אענה לך רק עוד פעם אחת.
אין ספוילרים בביקורת, מלבד מה שידוע מראש על הסרט (מהטריילר למשל).
מה לעשות.
אחרי שמדברים איתי מספיק זמן אנשים נהיים פאראנואידים.
הערה טכנית
אני לא יודע אם זה בכוונה אבל הלינקים הפוכים, וגם תקציר הכתבה בדף הראשי.
ואו.
כשאמרו לא לקרוא שום דבר על ממנטו, לא התכוונו כל כך פשוט…
בוודאי שהם הפוכים (כל המידע מהטריילר, אין ספוילר, אני מקווה)- קודם כל, האתר הרשמי הוא בכתובת הפוכה (otnemem), ובכל מקרה- הגיבור קורא מה שהוא כתב על עצמו, בכתב ראי. משם (אני חושב) המשפטים ההפוכים.
באמת מתחיל להזכיר כמה תגובות, חלקן אפילו שלך…
לא סתם זה הזכיר לבחורה
את ישישה שוחה.
אפילו הרעיון לכתוב את שם הסרט בוויזואלית במקום בלוגית (otnemem) לקוח משם. גנבים.
וואלה כן ספיילרו
אחרי שראיתי את הסרט, נכנסתי לוואלה לראות על מה כל הרעש.
התירוץ של הבחורה ממש לא קביל עלי. מה זאת אומרת "ממילא רואים את הסרט מהסוף, אז לגלות את הסוף זה בעצם להגיד מה רואים בתחילת הסרט". זה לא נכון!
בתחילת הסרט אמנם אנחנו רואים את גיא פירס הורג מישהו, אבל הסרט הוא נסיון להבין אם ההרג הזה היה מוצדק. ובעצם זה שהיא אומרת את דעתה על הנושא (וגם לא ממש צודקת במה שהיא אמרה) היא:
א. מספיילרת
ב. עושה את זה באופן שהוא כנראה שקרי
הסרט נתון לפרשנות של הצופים. היא לא יכולה לקבוע לנו מה אנחנו רואים, ומה אנחנו צריכים להבין. אסור לה.
שלחתי לוואלה מכתב זועם בנושא. אני מחכה לשמוע את תגובתם (לא שאני אופטימית לגבי יכולת הטיפול – או האכפתיות – שלהם, אבל מילא).
וואלה כן ספיילרו
לונג העיקר שאת לוחמת למעננו אנחנו מאחורייך!
לא ספיילרתי.
סיפרתי את מה שכבר ידוע: הוא הורג מישהו, ואמרתי שהבחורה בוואלה כתבה אם לדעתה ההרג הזה מוצדק או לא – אבל לא כתבתי מה היא אמרה. רק ש*אולי* זה לא נכון, כי הסרט נתון לפרשנות.
איפה ספוילר?
הערה טכנית
זה הרעיון
שימו לב בIMDB
הסרט הנפלא הזה, הגיע למקום *11* בכל הזמנים…. לא יאומן
8.6/10
http://us.imdb.com/top_250_films
ימד''ב
מוזר שהוא לא הגיע גבוה יותר.
אני חושבת שהוא הרבה יותר טוב מכמה וכמה סרטים שמדורגים מעליו.
זה הזמן להשפיע!
ולהצביע בIMDB
לנוחתכם, הלינק
http://us.imdb.com/Ratings?0209144
את חושבת
שהוא אחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר שנוצרו מעולם?
זו שאלה קשה מדי
על מה בדיוק הספויילר???
לסמן ספויילר על תגובה שהיא לא בממנטו זה ממש שפל..
זה ספויילר כדי שאנשים לא ידעו כמה הסרט טוב??
עדכון
לאט אבל בטוח…..
מקום _9_ בימד"ב
ללא כל ספק
את הביקורת הזאת צריך לקרוא פעמיים.
קודם כל...
שיעבירו את ממנטו לקולנוע שאפשר להגיע אליו עם אוטובוס בצורה נורמלית, ואז נראה אותו על מסך גדול.
שנית, אם רצוי לראות אותו פעמיים- לא יותר חסכוני לקחת אותו בדויד, ואז ניתן לראות אותו כמה פעמים שרוצים באותו מחיר?
ושלישית, אין בביקורת הזאת ספוילרים. כבר מתחיל להמאס עלי להגיד את זה.
בדיוק מסוג הביקורות
שגורמות לך לרצות לראות את הסרט. נורא. עכשיו.
ואוף. למה אין הצגה בארבע לפנות בוקר.
ביקורת גאונית. מצויינת. נפלאה.
תודה.
זה קרה לי רק פעם אחת קודם. עם רקוויאם לחלום. למחרת ראיתי את הסרט והסכמתי עם כל מילה בביקורת.
אני מקווה שזה יקרה לי גם עם ממנטו.
קילרוי, אני מסיר את הכובע
אין לאמן בושה גדולה יותר מכך שמשהו נעשה בשיטה שלו – וטוב ממנו.
מה שאינך יודע הוא שאני שלחתי לדג ביקורת הדומה להפליא מבחינת הרעיון והקו הכללי לשלך, אך אינה מגיעה לקרסוליה של הכתבה המעולה והספרותית הזו. יישר כוח!
רציתי לפרסם קטעים מהביקורת שלי בתור תגובה בפתיל זה אך עכשיו אני חושש שהדבר יאיר אותי קצת באור מגוחך לאור הפגנת האורטוריה האורגזמטית הזו. וזה אחרי שראיתי היום את הסרט, בצפייה שניה, ואגב: ג'יי האמיתית, יש לי תשובה לשאלה שלך. עני לי ונפתח פתיל ספויילרי בטירוף על הסצנה ההיא. חשבתי עליה המון והיא עדיין מבולגנת לי בראש. את יודעת על מה אני מדבר.
בקיצור, צריך לפתוח באתר 'פורום מ-מ-נ-טו' בסגנון פורום רקוויאם.
כמה הערות לא קשורות:
1. בנוגע לספוילר בוואלה – פשע לסרט. ממנטו הוא ממש סרט שלא מומלץ לספיילר אותו. אני מקווה רק שלא מדובר באחד הספוילרים הגדולים.
2. מצד שני, זה קרה גם למאט דראדג', והוא קצת יותר גדול מוואלה.
3. מי קורא ביקורת סרטים בוואלה?
4. מי קונה בשמים במחירים של הארץ?
5. לדעתי ממנטו הוא המשך לגל חדש של סרטים, שנמצאים בו גם 'פייטקלאב' ו'רקוויאם לחלום'. מי שרוצה לנהל על זה דיון אקדמי ועתיר ספוילרים – שיקום.
6. במענה הקולי להזמנת כרטיסים משום מה קוראים לסרט memeneto (שימו לב ל- e הנוספת, בעברית תנועת סגול).
7. ראיתי את הסרט ברחמ"ה המש"ב [רב-חן-מגדלי-האופרה-המקום-שמקרין-ביזאר] ולא הייתה הפסקה. כמו-כן, אסור בסרט הזה להפסיד אפילו שניה. מסקנה: ללכת להשתין לפני.
8. בהקרנה של 7 ברב חן היום לא היה אף אחד מעין הדג שהכרתי. הלכתם להקרנה של 9?
9. לא אמרתי כבר 9?
10, אבל באמת, מי קורא ביקורות סרטים בוואלה?
מאד
מבולבלת.
הסרט היה שילוב בין כמה יצירות- מופת- של- מוזרות שראיתי לאחרונה. ביניהן מועדון קרב, אמריקן פסיכו, מטריקס… אבל כאן בדיוק מגיע השוס האמיתי…
אתם יודעים איך מטריקס המציא (פחות או יותר) משהו חדש ופתח עידן משמעותי של סרטים שעוסקים באותו העניין מזוויות שונות?
אז אני כבר זמן מה אומרת שאני בהמתנה לסרט שימציא את הדבר הגדול הבא שאפשר יהיה לבסס עליו כמה שנים טובות של קולנוע ולנתח ולפתח על כלות הנשמה את הנושא החדש, כי מיציתי קצת את עניין המטריצות למיניהן.
אז ממנטו נתן לי את מה שקיוויתי לו.
אני מקווה שיהיה גל סרטי ממנטו ואז אולי אני אצא קצת מהבילבול הנפלא, החדש, המסקרן, המרתק והמוציא- מהדעת הזה.
מאד התאמצתי לא לספיילר.
תודה.
פותחת פתיל! (מספיילר)
מה הבעיה.?
שאי אפשר שלא להתפתות ולקרוא את זה!!!
זה כמו את הביקורת של וואלה!
ספויילר נוראי לא לקרוא
לראות את הסרט שוב נשמע רעיון מצויין, גם בלי התרוץ של הסצנה הזו :)
והDVD יוצא ברביעי לספטמבר, ולפי דעתי ללא voice over של הבמאי
הדויד של ממנטו
ראיתי כרגע את הדויד, והוא די מאכזב (הדויד, לא הסרט)- מאוד דל בתוספות.
יש ריאיון עם הבמאי, את הסיפור הקצר "מומנטו מורי" שאחיו של הבמאי כתב (והביא לו את הרעיון לסרט, אך מכיוון שהסיפור והסרט נכתבו באותו הזמן, הם שונים למדי), צילומי הקעקועים, צילומי דמויות (שחלקן לא מופיעות בסרט- מוזר ביותר), וחלק שנקרא "ממנטו", המכיל גזיר עיתון המספר על הרצח שפותח את הסרט (שהתרחש בסוף), עם קישורים לחלקים אחרים מהסיפור, עם הרחבות לכיוון העבר ורמזים ברורים למידע נוסף ולסוף הרבה פחות פתוח (מה שמקלקל לדעתי).
אה, ויש גימיק נחמד- הכפתורים בתפריט הולכים הפוך: החץ למעלה מזיז את הסמן למטה וההיפך.
קשה לי להחליט האם הדויד הזה כל כך דל בגלל שקולומביה בדרך כלל נותנים דוידים כמעט ללא תוספות, או בגלל שמתוכננת מהדורה לאספנים שתצא מאוחר יותר…
ממנטו
נדמה לי שגזיר העיתון מופיע גם באתר הרשמי של 'ממנטו', כך שגם זה לא בונוס מעניין במיוחד.
מצד שני, למה ציפינו – פתרון לתעלומה?
נא באוזן (השלישית)
הוא לא
הוא זוכר את סמי ג'נקיס. לסמי ג'נקיס הייתה בעיה בזכרון. הוא מתעורר בלי לזכור מה היה קודם. מסקנה הגיונית וקלה להגעה כל פעם בחדש- יש לו בעיה בזכרון.
הוא לא יכול להשתגע
כי הוא לא זוכר שהוא עשה את זה כבר אלפי פעמים.
אימון, אבל לא בדיוק ככה.
בפסיכולוגיה, וגם בסרט אם אני לא טועה, מבדילים בין זיכרון דקלרטיבי לזיכרון שאיננו דקלרטיבי. זיכרון דקלרטיבי מוגדר (בערך) כזיכרון שיש לו תוכן מילולי או שמתייחס לסימנים ספציפיים מסויימים. זיכרון לא דקלטיבי הוא זיכרון של איך לעשות משהו או של איך דברים פועלים, משהו יותר תהליכי.
צריך להתייעץ עם מומחה, אבל על פי הידע שלי זה הגיוני שלנארד לא זוכר שאשתו מתה, אבל הוא מטמיע בתוכו את תהליך החיפוש אחר המידע שהוא עבר פעם ועוד פעם.
פשוט תקרא את התגובות. יש שם מספיק הסברים והשערות.
זה סיספונד די עצבני
מבחינה תסריטאית הנקודה הזו חיונית.
מבחינת הגיון פנימי זו הנקודה הכי חלשה בסרט. גם בעזרת הזכרון הישן בלבד הוא אמור להבין שעדיף לו להשמיד כל קישור בינו ובין הרצח, וכאן הוא פשוט מפליל את עצמו. נטלי קלטה די מהר מה קרה ואם הוא היה רוצח מישהו קצת יותר חשוב המשטרה הייתה עולה עליו תוך יום.
אגב, לאשתו של קווין סורבו קוראים סם ג'נקינז.
וואו!
שתי נקודות ופיל לספל-חמאה!
זו *בדיוק* התיאורייה שלי לגבי מה תפקיד הסצינה בסרט, וניסחת את זה כל-כך מושלם שלא נותר לי אלא להגיד: וואלה!
עוד דבר מעניין(וסליחה על האיחור ב13 שנה).
ראיתי היום את ממנטו פעם שנייה ושמתי לב שהפנים של אשתו של סם דומים לפנים של סם עצמו במידה מפחידה.אני חושב שזה מכוון.הסבר בספוילר למטה.
מה זאת אומרת הוא לא יודע?
בטח שקילרוי ידע שאתה כבר שלחת ביקורת, ואפילו ביקורת טובה. אני אמרתי לו!
ממנטו לא סרט כזה טוב
שקוראים את הביקורות עליו בכל מיני מקומות עוד לפני שרואים את הסרט חושבים שזה הסרט הכי מדהים בכל הזמנים. אז אוקיי, רעיון בעל פוטנציאל שמבוצע בצורה מאוד חובבנית ומאוד משעממת. כן, ממנטו הוא סרט מאוד משעמם. הוא באמת נראה כמו גרסא דלת תקציב של המטריקס, מה שגורם לכן לחשוב כמה גאי פירס באמת היה הרבה יותר טוב בתפקיד נאו במקום קיאנו ריבס הדוגמן.
ישנם את הסרטים האלה שגורמים לך להידבק למסך ולדעת לרצות מה יקרה בסוף. כמו מי הוא קייזר סוזה? האם דיוויד דאן הוא באמת בלתי שביר? כמה אנשים טיפשים לא יילמדו לקח וייחזרו לפארק היורה? ממנטו הוא לא אחד מהסרטים האלה. ג'ו פנטוליאנו כבר מזמן התחיל לעלות על העצבים, קארי אן מוס בשיער היתה צריכה להישאר בדוגמניות בע"מ ולא לנסות את כוחה בסרטים אמיתיים וגאי פירס, טוב, הוא באמת שחקן טוב אבל הפעם הוא עשה בחירה לא ממש טובה. הוא כנראה חשב שהסרט הזה יעשה לו מה שהמטריקס עשה לריבס אבל זה לא ממש קרה…
כמה שהסרט מנסה להיות בעל תסריט גאוני, ישנם הרבה הרבה הרבה חורים בעלילה ובתסריט…
אז נכון שבכל סרט יש חורים אבל בסרט כזה שמנסה להילחם "כאילו" בתופעה של חסר הידע של מה שקורה לגיבור ולצופים זה לא עובד והחורים צפים מעל פני השטח…
אז אני מבין שאהבת?
עכשיו אני בטוח. אם עמית אומר שהסרט רע, אזי אני חייב למצוא דרך להגיע למגדל האופרה לראות אותו, ASAP.
לפחות אתה עיקבי.
הבנתי את הסרט מצויין
הוא פשוט לא טוב. הבעייה איתכם שאתם הולכים לראות כל קקה שיוצא מסאנדנס ומהפסטיבלים העצמאיים האחרים ולא כל מה שיוצא משם הוא טוב. זה שזה קולנוע עצמאי, דל תקציב וקצת חדשני לא אומר שזה טוב.
מה לעשות, ממנטו הוא לא סרט כזה טוב ובמאי אחר כמו פינצ'ר היה עושה עבודה הרבה יותר טובה.
המלצותיי להמשך הקיץ מסרטים שראיתי:
1. A.I – למרות הביקורות הראות וסוחר ההצלחה היחסי בקולנוע, זה בהחלט סרט מצויין ומאוד מעניין.
2. אורבניה – סרט שמתחיל קצת משעמם אבל ממשיך בעניין עד לסוף המפתיע.
3. You can count on me – לא ידוע אם יגיע לקולנוע אבל הנה למשל סרט טוב מסאנדנס של שנה שעברה עם שחקנים מצויינים.
הא כן, ומי שרוצה יכול לקרוא את הביקורת שכתבתי בפורום של YNET על כוכב הקופים החדש והגרוע (כמו שאר סרטיו של ברטון)…
A.I.?? אל תאמינו לו!
סרט משעמם בצורה מפחידה. ציפיתי מרב-סמאח כמו שפילברג והשראה של רב-סמאח אחר (קופריק) לסרט הרבה יותר מעניין.
לא מאמינים לו.
כבר למדנו לקחת את ההפך מהדעות של עמית. עד עכשיו הוא די צודר בבחירות שלו (רק להפך).
זה לא יפה.
רובכם פוטרים את ההודעות של עמית כ"הוא פרובוקטור ובכוונה אומר הכל הפוך", בלי להתייחס לטענות שלו.
נכון ש'ממנטו' כבר נחשב לקונצנזוס, אבל יש גם כאלה שלא אוהבים סרטים מסוגו, וזו דעה קבילה בהחלט. לעומת זאת זלזול מסוג "עזבו, זה עמית – אתם מכירים את ההודעות שלו" הוא לגמרי לא מקובל.
אז אולי הניסוח לא טוב
אבל העובדות לא. טענות ספציפיות שלו אולי נכונות, אבל בכל זאת הוא תמיד הולך כנגד הקונצנזוס. לא שזה רע, אבל את הקונצנזוס מובילים מספר לא קטן של אנשים שמכירים את החומר, ובד"כ הקונצנזוס אכן מתאים לדעה האישית. ע"י סיכום המשוואות, מתקבל שדעתו הכתובה של עמיר היא אכן בד"כ ההפך ממה שהקורא חושב או יחשוב על הסרט.
ודרך אגב, גם אם הטענות נכונות, קשה לקבל אותן כשמקורן הוא בשלילה אוטומטית של הדעה המקובלת.
קו*ב*ריק!
וגם אני ראיתי את ".A.I" (בניו-יורק), ואני מסכים עם שניכם (כן, גם עם עמית). פרטים בביקורת שאני שוקד עליה בימים אלה, ומקווה בכל לבי שתתפרסם כאן.
אבל זה אני…
אה, כן. סתם שתדעו: היום יום ההולדת שלי.
קו*ב*ריק!
אז קבל מזל טוב, עד 120, אושר ועושר כל חייך וחמישים ש"ח הנחה בקנייה מעל 2345 ש"ח ברשת מסעדות קפולסקי.
מזל טוב.
בני מזל בתולה לשלטון.
תודג.
ומזל טוב גם לך, על כתבה ראשונה באתר.
ותודה גם ל-me שהו. אני אשתדל לממש את המבצע האטרקטיבי.
ועד כאן האוף טופיק להיום, עליו רד ולונג יצטרכו לסלוח לי. תהיו לארג'ים. זו היום הולדת שלי. אה, כבר לא. שיט.
עמית לא לבד
לי לקח די הרבה זמן, להכנס לתוך הסרט. וברבע הראשון שלו, אני מודה שהשתעממתי (בערך עד לסצינה שלנארד מוצא את dodd באמבטיה).
סה"כ, זה סרט די טוב, אבל לא הייתי קוראת לו מדהים: הוא מעניין כתרגיל אינטלקטואלי בפעם הראשונה או השנייה שרואים אותו, בגלל החדשנות שבו, אך הוא חסר עוגן רגשי (שזה מובן, לאור המצב של הגיבור), והחדשנות תתיישן במהירות.
בעוד 10 שנים (בטח פחות) הסרט הזה בטח יזכר כסרט שניצקלייני למהדרין, ואף אחד לא יבין למה מישהו בעין הדג כתב עליו דברים טובים :-)
אז עברו יותר מ10 שנים, והסרט נחשב עדיין למדהים
(ל"ת)
דווקא כאן
אין שום ספוילר.
דווקא כאן
חשבתי שיש, אבל לא נורא
תעזוב אותו
עמית הוא כותב פיקטיבי שכותב את כל הטענות שלו בהפוך-על-הפוך.
מטרתו היחידה היא למשוך flames כדי לשלהב את היצרים נגדו.
הוא עשה את זה עם "נמר, דרקון" והוא עשה את זה עכשיו. תניח לו לנפשו, ונסקול אותו באבנים בקון הבא. (בצחוק, בצחוק)…
מה שהמטריקס עשה לריבס??
מה המטריקס עשה לריבס?
היללו את הסרט, אבל על ריבס רק המשיכו לרדת מכמה שאני שמעתי…
ממנטו לא סרט כזה טוב?
עמית חביבי, אני הייתי שמחה באם היית מנמק מעט את דעותייך. בראש ובראשונה- ממנטו בכלל לא קרוב למטריקס, לא רעיונית ולא ויזואלית, כך שקשה לי לראות את ההשוואה ביניהם שאתה עושה.
הרעיון בוצע בצורה מאוד חובבנית? אהם….לא. פשוט לא. תנסה אתה לכתוב תסריט כזה שיש הגיון מאחוריו. גם ההסרטה נעשתה בצורה מצויינת לטעמי.
סרט משעמם? טוב, העלילה נעה בקווים מספר בלבד והם מאוד ברורים. הפואנטה היא שבזמן שאתה רואה מה שאתה רואה, תנסה לחבר את החלקים של הפאזל בעצמך.
חורים בתסריט? אנא שתף עימנו. אני בטוחה שיש כמה, אבל הם לא מאוד ברורים.
ונקודה אחרונה- קיאנו ריבס לא דוגמן והוא היה שחקן טוב גם הרבה לפני המטריקס וכנראה שגם הרבה אחריו. גאי פירס אף הוא שחקן ותיק בשטח. הוא לא בדיוק שחקן פורנו שמחפש בוסט בדרך לקולנוע.
ממנטו לא סרט כזה טוב
אני נהניתי מאוד מהסרט אבל בכל זאת יש לו מספר חסרונות שמונעים ממנו להיות סרט מצוין ולא רק טוב מאוד.
המשחק של גאי פירס (בהתחלה חשבתי שהוא אמור להיות מעין כפיל בראד פיט עלוב, טעות שלי) ושאר צוות השחקנים סביר, הצילום חביב והעריכה בסדר גמור.
זאת בעצם הבעיה- מלבד התסריט, המבריק, הסרט הוא סרט של שלושה כוכבים. על מנת ליצור סרט מצוין, 'כל' האלמנטים של הסרט צריכים להתעלות וזה פשוט לא קורה.
האם ממנטו הוא סרט טוב מאוד? כן. האם הוא ייכנס להסטוריה של הקולנוע? כן. למה? ככה.
נ.ב.
הצילום בקטעי השחור-לבן מצליח אפילו להביך לפעמים. לא מספיק להוריד את הצבע כדי לקבל צילום בשחור לבן, צריך לדעת איך לעשות את זה.
ממנטו לא סרט כזה טוב
ושכחתי להגיד-אחלה ביקורת!
ממנטו לא סרט כה טוב-
אני לא מסכימה עם הקביעות שלך בטענה זאת.
גם אני חשבתי שהרעיון של הסרט, התסריט שלו והמשחק של השחקנים היה מצוין, וזה מה שעשה את הסרט. אבל גם את הצילום או הבימוי לא היו 10 מתוך 10 (ולדעתי הם דווקא כן היו טובים מאוד) וגם אם לא כ-ל האלמנטים של הסרט היו מושלמים, למה זה צריך לפגוע בהתרשמות הכללית שלך מהסרט וההגדרה שלו כמצוין או לא מצוין?
אני תמיד טענתי שהרעיון והתסריט הם החלקים הכי חשובים בסרט – כל השאר (שזה עריכה, צילום, בימוי, משחק, תפאורה, סאונד, ועוד המון אלמנטים) משפיעים גם הם על הסרט ויכולים להפוך אותו להרבה יותר או הרבה פחות מרשים, אבל הם עדיין לא הדברים שקובעים את ההתייחסות שלי אל הסרט אחרי שאני יוצאת ממנו.
ומה שאמרת על הצילום בשחור-לבן בכלל לא נכון, אני לא מבינה מה צריך לדעת כביכול כדי לצלם בשחור לבן, למה לא מספיק להוריד את הצבע בעריכה? דווקא הקטע בסרט שבו החליטו לשלב בין הסיפור בצבעים ובין הסיפור בשחור לבן וכשהיה את המעבר האיטי מאפור לצבעים, היה עשוי יפה מאוד לדעתי.
בסופו של דבר, נתתי לסרט 9 מתוך 10 בימד"ב, כי מושלם הוא עדיין לא לדעתי, לפחות לא עד שאני אראה אותו פעם שנייה.
ממנטו לא סרט כה טוב-
הרשו לי לחזקק את ידיה של אנילג'נה (ברכות על הניק החדש): השחקנים היו אמינים למדי לטעמי, גם אם לא נתנו את הופעת המאה; העריכה, הצילום והפסקול, גם אם לא היו יוצאי דופן שירתו נאמנה את רעיון הסרט, שבסופו של דבר עבר בצורה מצוינת, ולראיה- הוא עבד ברמה החוויתית על אחוז גבוה מאד מן הצופים (ואני ביניהם) והנחיל להם את תחושת הבלבול ואי הידיעה של הגיבור.
דותן- אם אתה מנתח את הסרט לפרטי פרטים אולי לא תמצא שימוש יוצא דופן בכלי קולנועי כזה או אחר, אבל תגלה עבודת בימוי מקצועית, ומיומנת שהביאה לתוצאה (אורי קלין- תאכל את הלב!) מקורית, מעניינת ובעיקר- חוויה כמעט אמיתית של מצבו של הגיבור.
הבמאי, שאת שמו שכחתי, כמובן, ראוי בהחלט לתואר קדם סמאח, ועוד סרט ברמה דומה יהפוך אותו לסמאח רציני ביותר.
קדם סמאח
זה רעיון יפה. יחד עם 'רב-סמאח' ו'סמאחקן' יש לנו כבר ענף מילונאי שלם.
מחלוקת, איפה?
אם אף פרט לא מגיע לכלל מצוינות, השלם, עד כמה שיתעלה על סכום חלקיו, לא יוכל להגיע למצוינות גם הוא.
הבעיה העיקרית של הסרט, מבחינתי, הוא שהוא מקצועי, מהוקצע, וזהו. הוא לא מבריק בשום תחום, הוא לא יוצא דופן, הוא "מקורי ומעניין". אני לא טוען שהסרט הוא רע, הוא פשוט "אפקטיבי".
למה זה דומה? לספר של סטיבן קינג שמסעיר ומרגש ואף מעביר חוויה בצורה אפקטיבית. האם הוא משתווה ל"חטא ועונשו"?
לפי ההתרשמות שלי אף אחד (משניכם) לא התרשם כי הסרט הזה הוא חוויה קולנועית אולטימטיבית שעתידה להשאיר את חותמה על אומנות הקולנוע לדורותיה (עמיר פרץ, תאכל את הלב).
האם הוא הסרט הטוב של כל הזמנים (יש כאלו שאמרו זאת)?האם הוא אחד מעשר הסרטים הטובים? חמישים?
הנקודה היא שפשוט אין לסרט את ה"זה" שדרוש לו ככדי להפוך לסרט מצוין, זה הכל.
ולתגובות ספציפיות:
אנילגנה: הרעיון והתסריט הם לא החלק החשוב ביותר בסרט. אם אלו האלמנטים המכריעים בסרט מבחינתך אז הייתי ממליץ לך (ואני מודע לבעייתיות של ההצעה) לקרוא ספרים במקום. כל היופי בקולנוע הוא היותו שילוב של כל האומנויות יחדיו, פסגה של יצירה הממצה את רוח היצירה האנושית לכלל יצירת אומנות בת שעתיים (אני חזק היום). שאר האלמנטים לא "משפיעים" על הסרט, הם הם הסרט.
ובאשר לשחור-לבן, הורדת הצבע בעריכה תספק לך צילום בשחור-לבן אבל לא צילום 'טוב' בשחור-לבן. צילום בש"ל עונה לכללים אחרים לחלוטין מצילום בצבע: חוקי הקומפוזיציה משתנים לחלוטין משום שמוקדים פוקליים לשעבר נטמעים כעת ברקע והרקע לדרוש פתאום את קדמת הבמה. העמדות שבנו כמעט לחלוטין על ידי שימוש בצבע מאבדים פתאום את תכליתם והופכים למשמש של אפור לגווניו. לא סתם לומדים צילום בשחור לבן בבתי ספר לצילום ולא סתם נערכות תערוכות ומצולמים סרטים בשחור לבן.
עמדתי להתחיל להדגים עם היצ'קוק ולאנג אבל כרגע שמתי לב כמה כתבתי (ומה כתבתי), הנקודה הובנה?
הבעיה היא שהצילומים בממנטו אכן נראים כאילו הורידו להן את הצבע, הרעיון עצמו היה טוב אבל הביצוע… נשמע מוכר?
עמיר פרץ: אפשר להעניק תואר סמאח על סמך שני סרטים? תראה את שאמאלאן…
לדעתי, צריך לתת להם לעשות מספר סרטים, שיוכיחו עקביות מסוימת (רידלי סקוט) ורק אז לחלק תארים.
4:19?! מקבלים בהסתדרות שעות נוספות?
כפי שניתן לראות בביקורת שלי
*הייתי* ללא ספק בדעה שלך על הסרט (מקצועי, מבריק, מרתק, אבל לא יצירת מופת). אבל הצפייה השנייה ערערה את הביטחון שלי בתזה הזאת. אני מבין שגם אתה וגם רד פיש לא חושבים שהוא צריך להיכלל בין '50 הגדולים של כל הזמנים' ואולי אתם צודקים – לא ראיתי את כל הסרטים של כל הזמנים. אבל יש סיכוי לא רע שהסרט הזה הוא אחד מ- 20 הסרטים הטובים ביותר ש*אני* ראיתי (ואני רואה לא מעט סרטים). מבחינתי, הסרט הוא 'יצירת מופת גבולית' או 'כמעט יצירת מופת', בין השאר בגלל שאכן הצילום לא מושלם (פרט לשוט הראשון שהוא גאוני!!!) . אם היייתי נותן ציונים לסרט, זה היה הולך ככה:
רעיון: ענק!!
תסריט: מעולה (מגיע אוסקר)
עריכה: מעולה (כנ"ל)
בימוי: טוב מאוד (מגיעה מועמדות לאוסקר)
משחק: טוב מאוד (לגאי פירס מגיעה לפחות מועמדות לאוסקר, ואפשר גם לתת אחת לקארי-אן מוס)
עריכת סאונד: טובה מאוד
פסקול: טוב
צילום: טוב למדי
אפקטים: לא היסטריים, אבל מי צריך?
תפאורה ואיפור: לא קריטיים בסרט הזה.
אפקט: חזק בצפייה ראשונה ועוד יותר חזק ומרגש בשנייה.
אתה יודע מה? אני משעה את ההחלטה אם הסרט הוא 'סרט טוב מאוד' או 'יצירת מופת' עד לצפייה שלישית.
שוב עניין של הגדרות
האם תיאור של הסצינה הראשונה, ולא סתם, אלא הקרדיטים, נחשב כספוילר? לדעתי לא.
רק שאלה אחת
צילמת פעם תמונת פולורואיד?
4-3 דקות ייבוש, ומומלץ לנער באוויר.
רק שאלה אחת
לא, אני מודה שאף פעם לא יצא לי לצלם במצלמת פולורואיד, וחבל – כי זה תמיד היה אחד החלומות המוזרים שלי (זה נראה ממש כיף).
אבל גם אם זה אמור לקחת עד 4 דקות (מה שמשום מה בסרטים תמיד קורה מאוד מהר), וגם אם הסרט הזה כן רצה לעשות את זה מציאותי, אז זה לא הצליח כי בכל שאר הסצינות שבאו אחרי זה (או לפני זה) התמונות היו מוכנות במסתוריות תוך 10-30 שניות.
או כמו שהמורה לקולנוע שלי היה אומר – בקולנוע אפשר להעביר שנה שלמה תוך דקה, או שניה אחת תוך שעה. ומה זה קשור לזה, אין לי מושג.
משמעות הסרט
אכן בסצנה הראשונה אתה צריך להבין (לפעמים בדיעבד) את משמעות הסרט כולו, זה גם 'חוזה' (כמו כל התחלה) בין היוצר לקהלו, לקראת מה הוא הולך. יש ספר כזה שכולו התחלות (שכחתי של מי).
דוגמאות נוספות – אפוקליפסה עכשיו, שליחות קטלנית, צומר מילר.
מחלוקת, פה.
אמנם אינני בקי בהיסטוריה של הקולנוע, אך עד כמה שידוע לי מעולם לא נעשה סרט המשתמש באסטרטגיית הבימוי של ממנטו (והטכניקה הבולטת בה- העריכה מהסוף להתחלה) או באסטרטגיה דומה לה על מנת להעביר את רעיון הסרט (ואם אכן נעשה סרט כזה- אנא תקנו אותי ואז תרד הערכתי לממנטו באופן קיצוני). מה שאני מנסה להגיד פה, זה שנולאן אינו רק משתמש בטכניקות קולנועיות קיימות על מנת להעביר את רעיון הסרט, אלא גם יוצר כלים חדשים (או ממציא שימוש חדש לכלים ישנים), ובכך גדולתו.
נכון שנולאן אינו עושה שימוש אידיאלי במכשיר החדש שבידו, ונכון שמרכיביו האחרים של הסרט הם 'טובים' עד 'טובים מאד' "בלבד", אך עצם "גילויו" (כמה מרכאות, אני הולך לאיבוד…) של אותו כלי, מספיק על מנת להכניס אותו להיכל התהילה של יוצרי הקולנוע המועטים שהעשירו את שפת המדיום.
כפי שכתבת, מעולם לא טענתי שממנטו הוא יצירת מופת (יתרה מכך- אין אני טוען שאוכל לזהות יצירת מופת ברגע שאראה אחת), אולי זה ישתנה בצפייה שניה ושלישית, אך אני עדיין טוען כי לנולאן מגיעים כל השבחים (או לפחות רובם- חלקם הולכים לקילרוי על הביקורת המופלאה) על בימוי אפקטיבי ומקצועי, ועל חדשנות קולנועית- ובכך הוא נבדל מאותו רומן של סטיבן קינג. לא דוסטויבסקי, עדיין, אבל יותר מקינג.
אין אני חולק עליך בעניין צילומי השחור-לבן: הם אכן היו יכולים להיעשות בצורה טובה יותר, אך אני חושב שהם היו חיוניים לסרט.
בקשר לתואר סמאח: אתה צודק, אין הרבה היגיון בלהעניק תואר סמאח לבמאי שביים רק שני סרטים -ואני חוזר בי מאמירתי הקודמת בעניין- אבל אם נולאן יעשה עוד סרט ברמה של ממנטו, אני בהחלט אאמין כי מגיע לו סמאח משנה, אם לא למעלה מזה.
נ.ב. אתה יודע איך זה בהסתדרות- כל היום אברהם בן-שבת גולש בוואלה, מה שמשאיר לי את שעות הלילה והבוקר המוקדמות לפיש איי טרטר.
שימוש מיוחד בעריכה
כדי להעביר רעיון של הסרט יש גם ביצירתו של הסמאח טרנטינו "ספרות זולה". למי שלא מכיר, רוצו לחנויות.
ונדמה לי שיש עוד סרטים נוספים בעלי עריכה יוצאת דופן.
שימוש מיוחד בעריכה
לא התכוונתי לשימוש ב*כל* סוג של עריכה. אחרת שום דבר אינו מקורי מאז שנגעו המספריים בפילם של הסרט העלילתי הראשון. התכוונתי לסגנון העריכה בה השתמש נולאן בממנטו.
בכל מה שקשור בעריכה
אני מוחה בשימוש של נולאן ועריכה באותו משפט. אולי היה לו חלק בעריכה ואת המילה האחרונה, אני מניחה שתמיד יש אותה לבמאים בסרטים, אבל הוא עדיין לא הבן אדם שערך פיזית את הסרט, ומגיע לבן אדם ההיא כבוד גדול בדיוק כמו לכל השאר שיצרו את הסרט.
שמה הוא דודי דורן (Dody? Dodd?) ובנוסף לדברים הקטנים שהיא עשתה כשחקנית, במאית, עורכת סאונד ומפיקה, בין הסרטים שהיא *ערכה* נמצאים טרמינייטור 2, בלה בלה בלה (לא יודעת מה זה אבל השם ממש חמוד), גווניבר, ואת הסרט שיצא ב2002 (שאני חושבת שהספיקו כבר לדבר עליו כאן) שנקרא אינסומיה, בו הרבה שחקנים מפורסמים וגם הבמאי של ממנטו.
בקיצור, תנו כבוד לעורכים!
בכל מה שקשור בעריכה
אולי מגיע לגב' דורן קרדיט על פעולת העריכה עצמה, אבל (כמו שציינת בעצמך) תפקידה היה טכני בלבד ואת צורת העריכה, הקצב שלה ומיקום הסצינות קובע בדר"כ הבמאי, ומה שהעורכת עשתה היה "רק" לשבת מאות שעות בחדר עם המון מחשבים ולעשות עבודה טכנית, משעממת, מתישה ולא מוערכת.
תנו כבוד לעורכים, הפעם באמת
עורכים לא יושבים ומתפעלים מחשבים בשביל הבמאי, כמו שצלם לא יושב ומתפעל מצלמה בשביל אף אחד.
ישנם במאים עם חוש לעריכה, שאו שמשתלטים על הסרט כליל או שעורכים את הסרט תוך דו שיח מתמיד עם העורך שלהם (ועל כך בהודעתי למטה).
אבל ישנם במאים נטולי חוש לעריכה, לרוב כאלו שלאו דווקא הגיעו מקולנוע, ובמקרים שלהם העורכים ממש בונים את הסרט מחדש.
(וזה המקום לצטט משפט של גודאר, נדמה לי: סרט מבויים שלוש פעמים – פעם ראשונה בכתיבת התסריט, פעם שנייה בצילומים ופעם שלישית בעריכה)
מי שלא ערך בחייו לא יכול בכלל להתחיל ולהבין את הקשיים והאתגרים (הטכניים והאומנותיים כאחד) שעומדים בפניו של עורך.
ואחת הבעיות המתסכלות ביותר היא שחלק ניכר מגדולתו של עורך היא מה שנשאר על רצפת חדר העריכה, כלומר, משהו שמי שלא היה בצילומים לא יכול בכלל להעריך.
עריכה ו'ממנטו' (תגובה משולבת)
אני מסכים עם הטענה של עמיר פרץ בנוגע לכך ש'ממנטו' מנצל בצורה אומנותית טובה סגנון עריכה שלא ראיתי בשום מקום. בכך יש לשים אותו כפורץ דרך בתחום זה (של בימוי עריכתי) יחד עם ארונוספקי מ'רקוויאם' ופינצ'ר מ'פייט קלאב'.
אני גם מסכים שהרבה מהקרדיט צריך להינתן לעורכת, אבל בסרט כזה ברור לחלוטין שלבאי היה מה להגיד בעריכה ושמדובר בעבודת צוות.
תנו כבוד לעורכים
אבל אל תזלזלו בבמאים.
בכלל, שיתופי הפעולה בין הבמאי לצוותו זה אחד הדברים האניגמטיים ביותר שקיימים, והם משתנים מבמאי לבמאי.
בוב פוסי ("קברט", "כל הג'אז הזה"), למשל, ללא שום קשר לעורך שהיה לידו, הוציא תחת ידיו סרטים שהעריכה בהם נשאה את חותמו הייחודי. אי אפשר לטעות בחוש הקצב שלו.
מי שראה את "פיי" ו"רקוויאם לחלום" לא יכול לטעות: דארן ארונופסקי הוא עורך מלידה, והוא אחראי למקצבי העריכה המבריקים שבשני הסרטים.
ומעורכים לצלמים:
על קיובריק למשל היה נהוג לומר שהוא היה צלם בחסד עליון, ושלצלם שלו, ג'ון אלקוט, שהיה מוכשר בפני עצמו, לא הייתה ממש מילה. בראיונות איתו אלקוט נשמע כמי שהערצה אינסופית לסטנלי מונעת ממנו לתרום תרומה משלו, והאמת, גם אחרי מותו של אלקוט סרטיו של קיובריק, שצולמו ע"י אחרים, לא נראו כל כך שונה.
ולעומתם, קחו את טרי גיליאם והצלם רוג'ר פראט. פראט צילם את הסרטים הטובים והמפורסמים יותר של גיליאם – "ברזיל", "פישר קינג", "12 קופים" והסרטון הקטן והגאוני שבפתיחת "טעם החיים". נהוג ליחס את הויזואליה המטורפת של גיליאם לו בלבד, אבל הצצה בסרטים שלא צולמו ע"י פראט – "ג'אברווקי", "הברון מינכאוזן" ו"פחד ותיעוב בלאס וגאס" חושפת ש-40% מגיליאם זה פראט.
כמו כן, כדאי להציץ בסרטים שפראט צילם לבמאים אחרים, זה רק מחזק את הרושם. "באטמן" הראשון של ברטון מצולם מצוין, ו"פרנקנשטיין" של קנת' בראנה נראה כמו סרט לא מהודק של גיליאם.
תנו כבוד לעורכים
ועל מרסלו סטוררו, אחד מגדולי הצלמים מאז ומעולם, אומרים (לא ראיתי את הסרטים) שהוא כל שתלטן בכל מה שנוגע לסרטים שהוא מצלם, שיוצאים לבמאים שעובדים איתו סרטים בינוניים עם עיצוב ותאורה מדהימים.
ויטוריו, לא מרסלו.
מה עניין עריכה להר סיני?
תשמעו אנשים, אני נורא שמח שהתפתח פה דיון על משמעות העריכה בקולנוע (אם אני פעם אעסוק בתפקיד קולנועי כלשהו, זאת בטח תהיה עריכה, וניסיוני הדל מאוד בתחום מספיק לי כדי להסכים עם כל מילה שדן אמר בנושא למעלה) אבל פספסתם את הנקודה לגמרי. 'ממנטו' אולי ערוך מצוין, אבל הוא לא חדשני מבחינת העריכה. אומר שנית: 'ממנטו' לא חדשני מבחינת העריכה.
עריכה היא דבר שקורה אחרי שהסרט מצולם, לא לפני. לרעיון של להריץ את עלילת הסרט אחורה במקום קדימה הוא לא רעיון עריכתי אלא תסריטאי. הסרט נכתב מראש בצורה כזאת, לכן המקוריות שבו היא בתסריט, לא בעריכה.
זה לא שנולאן וחבריו צילמו את הסרט "רגיל", ואז, אחרי הצילומים, פתאום הבריק לנולאן או לדודה עורכת הרעיון: "אולי נערוך את זה ברוורס?" התסריט בנוי נכון, אפילו אם הסיפור הוא הפוך. לדוגמה, הצגת הדמויות (למשל, ההסבר של לאונרד על המצב שלו) באה בתחילת הסרט, כי היא חייבת לבוא בתחילת הסרט, גם אם תחילת הסרט היא למעשה סוף העלילה. ושיא העלילה נמצא בסוף הסרט, כפי שהוא חייב להיות – אפילו אם זאת, בעצם, ההתחלה.
אופס. שכחתי
היה עוד סרט אחד שהעלילה שלו נעה אחורה, אבל זה נעשה מתוך רעיון וכוונה שונים לגמרי, ולא בטוח שכריס נולאן בכלל שמע עליו:
http://us.imdb.com/Title?0085234
(זה לא שאני שמעתי על הסרט הזה בעצמי. זה רוג'ר אברט אמר)
אני אישית מעדיפה סטיפן קינג
על דוסטויבסקי.
גם יותר אפקטיבי, גם מתואר בצורה יותר טובה וגם מטפל בכמה נושאים בו זמנית.
גם סטפן קינג וגם ממנטו לא מושלמים, אבל בהחלט יש בהם את "זה"
את ממנטו ראיתי לראשונה היום ומאוד אהבתי. סרט מעולה. נכון הוא לא מושלם אבל הוא חדשני בהרבה תחומים וגם השחקנים ובעיקר גאי פירס היו מצויינים.
בנוסף עוד נקודה לזכותו,הוא הפתיע אותי בהרבה חלקים ממנו, ואת זה די קשה לעשות.
שמו של הבמאי
הוא כריסטופר נולאן, וגם אם אתה לא זוכר את זה תמיד אפשר לחזור לראש העמוד ולבדוק את זה (למניעת מבוכה).
והוא באמת מראה פוטנציאל של סמאח לעתיד, או כמו שאמרו ב"חברים" אתמול – He's going to be the next next Quentin Tarantino.
מלבד זאת שג'ואי דיבר על סקרוסזה.
כמו שנאמר- זה לאאא סקורסזה!
הסרט הבא של כריס נולאן
יהיה רימייק (זה עכשיו באפנה) לסרט נורווגי בשם 'נדודי שינה' (Insomnia), שבמקרה גם ראיתי. המקור היה לא רע, מעניין, עם כמה סצינות מוצלחות במיוחד, אבל רחוק מלהיות יצירת מופת. אם נולאן באמת רוצה להכנס למסלול המהיר לתואר "סמאח" הוא יצטרך להתעלות על המקור, וזה לא פשוט בכלל. תשאלו את טים ברטון.
ראיתי את הסרט לפני
שנתיים שלוש ארבע בפסטיבל הסרטים בחיפה והיה די נוראי.
אם ככה יש לו סיכוי להיות טוב
או שלא?
או שכן.
מה זה משנה, 200 תגובות לכתבה הזאת. זה משהו לחגוג בשבילו.
הסרט הבא של כריס נולאן
בהתחשב בעובדה שהסרט הקודם שלו היה גם פרוייקט צילומי הזוי בן מילה אחת, מעניין אם מדובר באיזו שהיא צורה של טרילוגיה.
אוך.
מתגובות קודמות שלך כבר הבנתי שאתה קוטל-סרטים סדרתי, ולכן אני אפילו לא אנסה להתווכח איתך (למרות שאני לא מסכימה עם שום מילה).
רק כמה דברים:
1. 'מטריקס' ו'ממנטו' הם סרטים שונים בתכלית. חוץ מזה שאן-מוס משחקת בשניהם.
2. גאי פירס הוא בהחלט שחקן מצוין וליהוק מצוין.
3. בעלילה אין חורים, בדוק (ראיתי את 'ממנטו' כבר 3 פעמים ועוד כמה בתכנון – ואני באמת לא מהאנשים שרואים סרט יותר מפעם אחת).
עניין של נקודת מבט (אין חור)
גם אותי הטריד העניין הזה מאוד, אבל מה לעשות, בזווית הצילום הראשונה (כרונולוגית) נראה שהוא חוסם כי הטנדר עומד בין המצלמה למכונית, אבל הוא לא ממש חוסם, אפשר לצאת משם בלי בעייה (אולי קצת באלכסון). זווית הצילום הבאה היא כאשר הטנדר מאחורי או בצד המצלמה, עכשיו פתאום רואים שיש הרבה מקום…
ללא קשר, יש לך רישיון?
ארר. כן.
למה, אם יורשה לי לתהות?
ממנטו לא סרט כזה טוב
אני לא בדיוק יודע מי אתה עמית(???) אבל נראה לי שאתה כבר מוכר(לפי התגובה). אני לא נמצא יותר מידי באתר אבל הייתתתתתתיייייי חייב להגיב:
ברור שאתה(עמית!) אתם שטוח שהתבונה שלו בסרטי קולנוע מונעת ע"י אפקטים ויזואליים ורעיונות פשוטים אז ככה:
ממנטו הוא אחד הסרטים הטובים שראיתי בחיים וקו העלילה בו הוא מושלם(אם היית טורח להשקיע מחשבה).
כל חור שחשבתי שיש גילית שהוא בנוי במטרה להסביר את העלילה והתפיסה של הגיבור וברור שאתה(עמית!) לא קלטת את זה וחבל…
זלזול בסרט שכזה מאנשים כמוך הוא עלבון לאינטלגנציה האנושית!
ממנטו לא סרט כזה טוב
חדש באתר? רוצה לראות מי זה עמית? תעשה ניסוי פשוט:
תיכנס לחיפוש מתקדם, תקיש חיפוש לפי שם הכותב עמית בלי הגבלת זמן או כמות הודעות ותראה מי זה עמית וכמה ההודעות שלו עמוקות.
ממנטו זה לא סרט כזה
עמית, הטעות המרכזית שלך היא שקראת יותר מדי לפני שראית את הסרט, זה אחד הסרטים שצריך לראות *מבלי* לקרוא ביקורות בכלל (טוב, אולי חוץ משל קילרוי).
מה שהופך את הסרט הזה לטוב – הוא העניין שהוא כל כך מבלבל – גם אם רואים אותו שלושה פעמים בדויד, עדין יש הרבה מה לחקור ולהבין, וגם כאשר 'עולים' על פיתרון אחד, יש עוד שאלות מכיוונים שונים. זה לא סרט שרואים להעביר שעה וחצי בסבבה, זה סרט שבדיוק בשבילו ובשביל דומיו המציאו את עין הדג (כך אני מקווה).
כל זה נתון לוויכוח, גם הגאוניות או היומרנות של הבמאי (ויש).
אבל עמית, אני מזועזעת! מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת! YNET? עמית? YNET? אני ממש מאוכזבת, ובטח שאני לא אלך לקרוא (גם אם היה לינק). אולי תשקיע קצת יותר ותשלח ביקורות לדג?
למישהו יש מושג איפה זה
רב חן מגדלי האופרה ??
כי ממש בא לי לראות את הסרט בקולנוע, למרות שכבר ראיתי אותו, ובמקרה אני אהיה בת"א.
יש מושג איפה זה
תלחץ על "הצג מפה" בצד left
http://www.metropolis.co.il/oneHall.asp?show=36
תודה , הצלת אותי
זה איפה שאלנבי מתחבר לטיילת.
כשאגב, קל לזהות את המקום, כי בכל הטיילת של ת"א יש רק משהו אחד שנראה כמו מגדלים (לא כולל בנייני מגורים שנמצאים לקראת הדולפינריום). יש שם גם סניף של טאואר רקורדס ופיצה האט.
או שפשוט תשאל.
ואני חשבתי שזו קבוצת דיון
שלא כולם מסכימים עם כולם אבל כנראה שטעיתי כי כשמישהו מתנגד לדעה שלכם, אז ישר יורדים עליו.
זכותי לדעות שלי ואני לא חחיב להסכים איתכם, אם כולכם מסכימים על כל דבר אז בשביל מה אתם כותבים פה בכלל?
זכותך בהחלט לדעתך, אבל מה...
אתה הולך ומצטייר כפרובוקטור, שמנסה בכוונה להרגיז ולעורר תגובות עויינות. מה שמכונה בלשון היוזנט "טרול".
הנה קישור רלוונטי:
http://www.wtv-zone.com/AltDiscuss/adinfo/maintenance/trolls.html
בהתחלה פשוט קטלת כל מה שנמצא בקונצנזוס, וזה השיג את התגובה הרצויה. כשאנשים החלו להתעלם ממך, כי הם קלטו את הקטע, התחלת לנמק, מה שמראה על מידה לא קטנה של תחכום יחסית לטרול הממוצע, אבל בסה"כ, תבנית ההתנהגות שלך היא של טרול, לא של אדם שבאמת מעוניין בדיון משמעותי על סרטים.
בניגוד למה שאתה מרמז, אנשים אחרים הביעו אי הסכמה בנוגע לסרטים ובמאים רבים בעין הדג, כפי שאתה בוודאי יודע, ואף אחד מהם לא זכה לתגובות שאתה קיבלת.
ואני חשבתי שזו קבוצת דיון
אתה צודק בהחלט, זו קבוצת דיון.
שמישהוא מתנגד לדעה שלי, מעניין אותי לדעת מה הסיבות שלו, ולא עצם העובדה שמישהוא חושב אחרת.
במקום סתם לכתוב יש המון-הרבה-מלאןתאלפים חורים בסרט, היית גם מציין אחד או שתיים, היה אפשר לקיים דיון.
חיכיתי לסרט הזה כמה חודשים, ואתמול סוף סוף הלכתי לראות אותו במגדלי האופרה (דרך אגב, קולנוע מצוין, הפרסומות מתחילות לפני שעת ההתחלה הרשמית של הסרט, אין הפסקה, ולפחות בהקרנה שבה הייתי, הסדרן לא פתח דלת למטה דקה לפני הסוף והכניס אור מעצבן לאולם… חבל רק שהקולנוע הזה תקוע בכזה חור.)
הסרט המצוין הזה הוא לא לכל אחד… אסור להוריד את העין לשניה מהמסך כדי לא להפסיד כלום, מדובר בשעשועון אינטלקטואלי מזהיר ומתיש במורכבותו, שיישאר לכם בראש. איזה בכורה מדהימה לכריסטופר נולאן.
כמה מילים על הסרט:
וגם…
ולסיכום…
זה הכל. צריך לקרוא כמה שפחות על הסרט הזה לפני שהולכים אליו.
צפיה מהנה!!
אחלה ביקורת!
אגודלים למעלה לקילרוי. עין-הדגיות במיטבה. איזה יופי.
על הסרט ממננטו
ראשית רציתי לשבח את המבקר כבר הספקתי לשכוח את שמו (אני מתנצלת מראש ) על הביקורת הטובה שרשמת על הסרט.
אז מספר הערות:
א. בעיקרון ידיד שלי שהגיע אליי היום כדי לצפות עמי במספר סרטי מנגה שהיו משודרים בלווין
רצה ללכת לראות את הסרט "ממנטו"
בשל הביקורות הטובות שנכתבו אודותיו בעיתון אבל זה לא יצא בסוף אל הפועל.
ב. מה הפאונטה של הסרט את זה אינני מבינה לצערי מה הרעיון העומד מאחורי הסרט תכלס?
ג. איך לעזזאל אותו יום מוזר שבגללו הלכת לראות את הסרט התגלגל בצורה זו?,יכול להיות שלא הבנתי את הביקורת אבל האם
הבלאגן שקרה לך הינו מבוסס על מקרה אמיתי?
ד. אילו סרט סיני היית מלכתחילה אמור לראות?
ה. עצה טובה בעתיד לא לנסות להתחיל עם בחורה כשלצדה ישוב עוד קודם חברה המאיים זה עלול להיות לא נעים(אבל אני חושבת שאתה כבר העברת את המסר בקטע הזה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים).
על הביקורת ממננטו
תראי, הסרט ערוך (עד כמה שהבנתי), מנקודת מבטו של אדם, אשר הזיכרון שלו לטווח הקצר פגום. הוא כל-פעם זוכר את רבע השעה האחרונה (או משהו כזה), ואת השאר הוא מזכיר לעצמו ע"י פתקים על גופו. לכן, את הסרט אנו רואים מהזיכרון האחרון שלו, דרך הקודמים לו: מהסוף להתחלה. אם תקראי את הביקורת הפוך, תביני הכל. פתאום הכל make sense. הביקורת נכתבה כפי שנכתבה, כאילו שהכותב זוכר כל פעם מה קורה לו בעכשיו המיידי, אבל לא מה קרה קודם. כמו גיבור הסרט.
קפיש?
יום לא-הולדת שמח,
גל.
נ.ב אני חייבת להצטרף למהללים: אחלה ביקרת! היאח! הידד! (^:
נו באמת...
הקצתי.
העובדה שזה החור היחיד שמצאתי בסרט, שהוא ממש מועד לפורענות, מעיד עד כמה הסרט והתסריט מצויינים.
מה לכל הרוחות ספוילר בזה???
בחייכם… כתבה אחת באתר שאני באמת משתדל לא לקרוא ספוילרים, אתם יכולים לפחות לא לשים ספוילר היכן שאין!
ובקשה קטנה וכללית. תשנו את הכותרת מזו של התגובה שהגבתם עליה. מהר מאד זה מתדרד לכך שאין קשר בין התגובה לכותרת, וכשמסתכלים על הביקורת עם תגובות סגורות, זה נהייה בלתי אפשרי (לא לדבר על זה שזה מעצבן ומראה על עצלנות מיוחדת)
מה לכל הרוחות ספוילר בזה???
כבר אוטומטית נלחץ…עובדה שקראת…
יש לי קריאה סלקטיבית.
אני קורא ספוילרים, אבל בד"כ לא טורח להכניס את זה לזכרון (לא מתמקד). ככה, גם אם אני אזכר באמצע הסרט בספוילר, זה יקרא אחרי שהוא כבר לא יהיה ספוילר.
כאן, בכתבה על ממנטו, יש 2 סוגים של ספוילרים רגילים (שהם לא תמיד ספוילרים אלא אילו סתם נלחצו אוטומטית), שאותם אני קורא ומקסימום שוכח, וספוילרים נוראיים (בד"כ הארוכים יותר), שאותם אחרי שורה אני כבר מבין שלא כדאי לי לקרוא.
המקור האמין
אנא ממך רשום לנו באיזו סצנה והתמונה תעלה לרשת לרווחת כולם.
וואו!
הייתי אומר שזו 'הודעה חווייתית' בסורת 'ביקורת חווייתית'?
בריאות ואושר
אני שמחה שיצאת מזה!
אה...זה אתה
אם ישבת בשורה 2 בצד בגלל שזה המקומות האחרונים אתה צריך להודות לי, אני באתי גם זמן ארוך לפני ההקרנה והיה שורה שתיים בצד או ראשונה באמצע. לקחתי ראשונה באמצע.
זה היה שורה 2 אבל
לא ממש בצד. היינו בחלק הקטן של השורה (היא נחצית בגלל השביל שבאמצע שני חלקים – קטן וגדול.
אם ככה היינו בסוף השורה הקצרה.
מי בוחר שורה ראשונה אם יש שורה שניה?
מי בוחר?
הצד של שורה 2 זה אמור להיות גרוע מהאמצע של שורה ראשונה. גם זה מרחק כמעט זהה וגם רואים הכל בזווית מעוותת בשורה 2.
וממש הפתיע אותי שהכרטיסים אזלו ככה מהר, אבל כשרואים כמה סיבובים נאלצתי לעשות בחניון עד למציאת חנייה ואת הפקק שהשתרך בתור לצאת מהחנייה בסוף הסרט מבהיר שיש יותר מדי אנשים ששמעו על הסרט הזה.
היית צריך לעשות כמוני
ולחנות בחניון שליד בניין האופרה ולא של בניין האופרה עצמו.
מה לא עושים
בשביל לחסוך חמישה שקלים?
מה רע?
אני ראיתי פארק היורה שורה ראשונה באמצע, למרות שהאולם היה כמעט ריק.
שורה ראשונה זה כיף- יש מקום לרגליים. אא"כ המסך נמצא ממש מעל השורה הראשונה, ואז באמת מקבלים נקע בצוואר. אבל אחרת אפשר לשבת בזווית מספיק טובה כדי לראות.
אבל כבר כתבתי את זה באחד הסקרים. אלמלא זה היה כל כך חסר משמעות הייתי מבקש מאין אור לחפש.
מה רע?
הצואר זה הבעיה הפחותה.
העיניים שלי עברו טראומה קלה שאני עדיין לא התאוששתי ממנה.
הבעיה עם השורות הראשונות
היא שאתה צריך להזיז את הראש ואת העיניים כל הזמן כדי להסתכל על המסך ועל מה שקורה בו לעומת שורות רחוקות יותר בהם אתה פשוט בוהה ישר קדימה וכל המסך נכנס לך בטווח הראיה.
להפך.
בשורות אחוריות אתה קולט את המסך רק בחלק משדה הראייה. זה יותר נוח (וזכורה ההערה בקשר להתמקדות בזוג לוחמים אחד כל פעם, ראה הביקורת על מומיה 2), אבל אין כמו התחושה של מסך שממלא את כל שדה הראייה שלך.
ובהתחשב שעובדה שרוב הזמן יש דבר אחד חשוב (שניתן לעקוב אחריו עם העיניים, לעשות קצת התעמלות) בלבד וקל לעקוב אחריו.
זיהוי החדר.
זה יכול בהחלט להיות היגיון (אני מכיר את עצמי מלפני התאונה, אני יודע שאני מעולם לא הייתי שם בחדר את הדברים האלה ולכן…) או התניה (בכל חדר מלון אני יודע שדברים מסודרים בדרך מסוימת, כי יש לי הרגלים קבועים. לכן ההתניה מקפיצה לי את העובדה שזה לא חדרי)
הביקורת שלי...
בתקווה לא להישחט, ומכייוון שאני מרגיש שיש כאן הרבה דברי טעם, אני מפרסם כאן כתגובה את הביקורת שלי, כפי שנשלחה לרד פיש. אין ספוילרים, אבל יש טיפה יותר מידע על הסרט מאשר אצל קילרוי, ולכן מי שרוצה לבוא לגמרי נקי – שלא יקרא.
***
איפה אני? מה אני עושה כאן? אני יושב מול מסך מחשב בחדר לא מוכר. אני יודע מי אני, אבל אני לא יודע איפה אני נמצא ולמה. מולי, על המחשב, כתובה הכותרת 'ביקורת לממנטו'. אני מבין שאני כנראה כותב משהו. בצד ימין, ליד המסך, אני רואה פתק. כתוב שם 'לשלוח ביקורת על ממנטו לעין הדג, דחוף!!'.
תארו לעצמכם שאיבדתם את היכולת ליצור זיכרונות חדשים. אתם יודעים מי אתם. אתם מכירים את ההורים, החברים וכל מה שקרה לכם עד זמן מסוים ומאותו זמן כל דבר חדש שאתם זוכרים נמחק אחרי בערך רבע שעה.
אתם לא זוכרים איפה אתם. מי האנשים שמסביבכם. מה כתבתם בפסקה הקודמת. ובעיקר למה.
ריצ'רד שלבי (גאי פירס, 'סודות אל. איי.') אינו מסוגל ליצור זיכרונות חדשים. הוא עלול להתעורר בבית מלון ולא לזכור מה הוא עושה שם. אבל הוא לא פראייר. יש לו שיטה. הוא כותב לעצמו פתקים ומשאיר לעצמו תזכורות שונות ומשונות כדי לשמור על עקביות עם העבר שלו. כל מיני טיפוסים מפוקפקים מסתובבים מסביבו: טדי (ג'ו פנטוליאני, שחקן שמוכר מהרבה מקומות אחרים, אבל בעיקר כסייפר מ'מאטריקס') החייכן, שמקפיד לפרוץ בהפתעה לתוך חייו של שלבי, נטלי (קארי אן מוס, גם מ'מאטריקס') בתפקיד הבארמנית הסקסית, מאפיונרים למיניהם שרוצים להרוג אותו (ואולי לא?) ורבים אחרים.
זה מצב די איום, הסיפור הזה. קשה להחזיק עבודה כשאתה לא זוכר מה עשית לפני חצי שעה. מצב מספיק איום לשלוח כל אחד מאתנו להסתכלות במוסד לחולי נפש. כדי לשרוד במצב הזה, לצאת החוצה, צריך סיבה. לשלבי יש סיבה טובה. נקמה.
'ממנטו' לא מסתפק בסיפור כפשוטו. כמו ביקורת זו, הוא מנסה לשתף את הצופים בתחושת הדיס-אוריינטציה של שלבי. קטעי הזיכרון מגולגלים מהסוף להתחלה, בסגנון אותו פרק הפוך ידוע לשמצה של 'סיינפלד'. אלא שכאן הגלגול-לאחור אינו כלי הומוריסטי גימיקי אלא דרך נפלאה ליצור אצל הצופה את תחושת הסחרחורת הקלה התמידית של הגיבור. במקביל, נפרשת לעינינו חידה בלשית מהסוג הישן, שהשאלה המרכזית בה אינה 'מי עשה את זה?' או 'מה קרה?' אלא 'למה?'.
אז איך הסרט? באופן אישי, נהניתי ממנו מאוד. מדובר על סרט מצוין מכל הבחינות: רעיון, תסריט, משחק. הוא עולה על רוב יבול השנה האחרונה טוב בכמה וכמה רמות. אבל – וזה אבל די גדול בהתחשב בעובדה שהסרט ממוקם במקום ה- 12 בכל הזמנים אצל ימד"ב – מבחינתי, לא מדובר ביצירת מופת.
סרטים, וזו תזה עתיקה שלי, מדברים כל אחד לאיבר אחר. 'רקוויאם לחלום', למשל, מדבר לבטן. 'שוקולד' ללשון. 'לשבור את הגלים' ללב. 'ממנטו' שייך לזן הנכחד של סרטים המדברים לראש. בניגוד לסרטים רבים, המעליבים את האינטיליגנציה של הצופה, בסרט הזה מעריכים אותה כל-כך עד שלפעמים קשה לעקוב (בכלל, מומלץ לצפות בסרט לפחות פעמיים: אחת בשביל להבין, שניה בשביל להנות). אבל מעבר לאתגר האינטלקטואלי בפענוח הפזל, מעלה הסרט, בסיום מבריק, מספר שאלות פילוסופיות עמוקות ומעניינות. מושלם בשביל הדיון-שאחרי.
אני יכול לשמוע את קולות התסיסה המבקשים להעמיד אותי לדין בעוון שניצקלייניות, אבל זה לא העניין. אהבתי את הסרט מאוד, אבל היה חסר לי אותו 'אומפפף' בלתי מוגדר שהופך 'סתם סרט מצוין' ל'עבודת אומנות מרהיבה שמשאירה אותך בהלם למשך כמה ימים'. ל'ממנטו', לדעתי, אין את ה'אומפפף הזה'. בעוד שאחרי 'רקוויאם לחלום' לקח לי שבועיים להשתכנע שהמקרר שלי לא עומד לתקוף אותי, העולם הקולנועי של 'ממנטו' החזיק מעמד אצלי בראש בערך יום וחצי. די הרבה, בשביל סרט שעוסק בשכחה, אבל לא מספיק בשביל להיחשב מאסטרפיס.
לבמאי, כריסטופר נולאן, זה סרטו השני. הראשון היה סרט אומנותי בשחור-לבן שמעטים ראו. למי שיש זיכרון, זה מזכיר את דארן ארונופסקי, הבמאי של 'רקוויאם'. האם לפנינו מתכון ליצירת סמאח?
אם הייתי שולח את הסרט הזה לאוסקר, זה היה בזכות התסריט (בעיקר הרעיון). הבימוי מתחיל להיות מעניין, בעיקר בשלבים שבהם הסיפור מתרחק מפתרון התעלומה ומתמקד בהתמודדות של שלבי עם מציאות מצבו.
תסלחו לי, על מה דיברנו?
אה, 'ממנטו'. בוא נראה מה כתוב לי כאן בפתק:
'אין ספק ש'ממנטו' סרט מבריק, מעניין ומהנה, עם ניצוצות רבים של עומק. מומלץ במיוחד למי שרוצה סרט בשביל הראש (אלה שמעדיפים את 'אקזיסטנס' על 'מאטריקס' ושונאים את לארס פון טרייר) או למי שמריצים שוב ושוב את 'החשוד המיידי', 'החוש השישי' ו'מועדון קרב' בחיפוש מלהיב אחר רמזים מקדימים (וצווחות חדווה כשנמצא אחד חדש). פחות מומלץ למי שבא בשביל ההתרגשות או האקשן.'
אני לא יודע למה קשור הפתק הזה.
אכן.
ביקורת מאד טובה. אבל הביקורת של קילרוי היא באמת יצירת מופת. להשאיל ממך- לביקורת של קילרוי יש את ה"אומפפפף". לשלך, כמה שהיא טובה, אין.
אבל הלוואי ולי היה את ה"אומפפפף" ברוב הביקורות שאני כותב.
מסכים לגמרי
הביקורת של נונין היא ביקורת מצוינת. בכל מצב אחר, היא היתה נכנסת לאתר כביקורת "רשמית", אבל אז הגיע קילרוי, המעצבן הזה, עם הביקורת המבריקה לחלוטין שלו. אי אפשר לסמוך על אנשים.
סליחה
אני מתנצל. זה לא יקרה שנית.
פון טרייר והלב
נונין, קבל תיקון: פון טרייר לא פונה ללב. הוא פונה לראש, ואם נדמה לך לפעמים שהוא פונה ללב זה רק משום שהוא באופן שכלתני לחלוטין עורך מניפולציות הבודקות את הקלות הבלתי נסבלת של הרגש. ב"לשבור את הגלים" למשל הוא מרגש בקלות כי הוא דורך על המון נקודות דרמטיות (ומלודרמטיות) כואבות כגון הקרבה ואמונה, אבל הסיבה שלו היא שכלתנית לחלוטין: הוא מנסה להוכיח שקולנוע יכול להיות צילום, עריכה, אפקטים ושאר ירקות, אבל הוא קודם כל סיפור ומשחק. הצופים שאהבו את "לשבור" אהבו אותו *למרות* העשייה שלו, הגרועה במתכוון. ואותם רעיונות שכלתניים לחלוטין הובילו את טרייר הקטן ליצירת "דוגמה 95", התנועה והמניפסט. חשוב לחזור לשורשים של פון טרייר, לסרטים המוקדמים, המסוגננים והשכלתניים לחלוטין שלו כמו The Element Of Crime, או ליצירת המופת "רכבות לילה", כדי לקבל פרספקטיבה על היצירות המאוחרות שלו, שעדיין באות ממקום דומה.
פון טרייר והלב
אני מקבל חלקית את התיקון. פון טרייר אינו *פונה* ללב, וזה גם לא מה שאמרתי – אמרתי ש'לשבור את הגלים' (ספציפית, ובפירוש לא 'הממלכה' או 'רכבות לילה') פונה ללב, לפחות מבחינת התפיסה שלי אותו. אני לא שם קצוץ על דוגמה 95 והרעיונות *על קולנוע* שיש לפון טרייר, ואני חושב שזו גם תגובת רוב הקהל. התגובות שאני שמעתי מתחלקות לאלו שהיו מוכנים ללכת עם המניפולציה (כמוני) וטענו שזה אחד הסרטים המרגשים ביותר שחוו, ולאלה שלא, שבדרך-כלל טענו שמדובר בסרט *איום* בגלל המניפולטיביות שלו. דווקא אלה שניתחו את הסרט עם הראש פספסו אותו, לדעתי. ולכן קבל את האמירה שלי כאמירה לא על פון טרייר ולא על 'לשבור את הגלים' אלא על ההתייחסות שלי ושל מספר אנשים שאני מכיר ל'לשבור את הגלים'.
אגב, לאחר מספר צפיות נוספות ב'ממנטו' אני גם קצת חוזר בי מהאבחנה הגורפת שממנטו אינו סרט מרגש. יש בסרט סצנות שבצפיה שני ושלישית הן מרגשות ו'מניעות' ומגיעות ללב. כמו-כן אני כבר ממש מתלבט לגבי השאלה: יצירת מופת או סתם סרט מבריק?
מי ריצ'ארד? מה ריצ'ארד??
לאור הביקורת של נונין ועוד כמה הודעות עם הטעות אני רוצה להדגיש, לחדד ולפרסם בראש חוצות:
לאונרד שלבי. זה שמו. אישתו קראה לו "לני" והוא שנא את זה. אני בטוחה שהוא היה שונא עוד יותר את השם ריצ'ארד. עכשיו תפנימו.
לא לאונרד - לנארד!
לא לאונרד - לנארד!
גם אני חשבתי כך, אבל מסתבר שהתנ"ך בכבודו ובעצמו חולק עלינו
http://us.imdb.com/Title?0209144
לאונרד / לנארד
באנגלית כותבים Leonard, יענו "ל-או-נרד", אך למעשה הוגים את זה "ל-נארד". מין silent O.
כן / לא לאונרד ?!
בדיוק. הלכתי לפי התעתיק מהתנ"ך. ההגייה שונה קלות באנגלית, כמו למשל ששמה של מדינת ג'ורג'יה נשמע באנגלית "ג'ורג'ה".
אז מה?
גם שמה של מדינת גרוזיה נשמע באנגלית "ג'ורג'ה".
גם לזאת שמשחקת את אשתו של לנארד
קוראים ג'ורג'ה.
http://us.imdb.com/Title?0209144
ביקורת חוויתית
קילרוי, אני מצטרף לגל המחמאות הבלתי נמנע. הביקורת שכתבת היא יצירת מופת קטנה בפני עצמה. אני חושב שהיא הביקורת המיוחדת ביותר שפורסמה עד כה בעין הדג (ולאו דווקא המצחיקה ביותר – תואר זה עדיין שמור ל-20 כתבות שונות של רד פיש ולעוד כמה של נונו הענק), והיא עושה צעד נוסף במיסוד סגנון ביקורת שעוד לא נתקלתי בו מחוץ לאקווריום הוירטואלי של רד פיש: ביקורת חוויתית.
זוהי ביקורת שבנוסף למטרות הרגילות של ביקורת – תיאור כללי של הסרט והערכתו – מנסה להעביר לקורא משהו מחווית הצפייה. אם הביקורת מגרה את חושיו (ולא סתם מסקרנת אותו ברמה האינפורמטיבית והאינטלקטואלית), הרי שישנה סבירות שגם הסרט ייגע בו באופן דומה. למעשה, זהו פתרון אורגני ומתבקש לאתר שהציב לעצמו את המטרה לכתוב ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע. חברים, אנו עדים כאן לשלב מכריע בתהליך אבולוציוני.
אגב חצי עוף טופיקי בנימה אחרת לחלוטין:
השעון שלי חלה בתסמונת ממנטו – אחת לחמש דקות הוא מתאפס וכל הזכרון שלו (טלפונים וכו') נמחק.
שלא כמו לנארד
אתה יכול להחליף סוללה
אתה יכול להחליף סוללה
זה לא הנושא של "מטריקס"?
ביקורת חוויתית
מה שמזכיר לי, שפאלם פיילוט פשוט היה פוטר את כל בעיותיו של לנארד. כמעט.
ביקורת חוויתית
לא שאני משוואה בין הביקורות אבל למען האמת, ביקורת חוויתית כבר נכתבה על עימות חזיתי ע"י לונג ג'ון. כתבה מספר 487
אולי
העובדה שזה לא עניין של זכרון לטווח קצר?
ואולי
בגלל שככה פותחים (וסוגרים) את המכונית. כמו ברוב המכוניות היום.
זוהי שאלת השאלות....
אני מקווה מאוד שגרסת הדויד תאפשר לצפות בסרט בקצב הנכון, ובסדר הנכון.
שמתם לב?
לו היה לי הרכב שלו, גם אם הייתי נטולת זיכרון, מוכה למוות, חצי גוססת ואיברי מדממים הייתי זוכרת להפעיל את האזעקה.
אין כאן שום בעיה
הוא זוכר דברים מלפני התאונה, כולל איך לדבר, איך לנהוג וגם איך להפעיל אזעקה של אוטו. הוא אולי לא יזכור איך הרכב הגיע אליו אבל לא נראה לי שתהיה לו בעיה להפעיל את האזעקה.
לא נכון
כתוב שם Remember Sammy Jenkis.
מה זאת אומרת קטנוני?
הרגשתם של הבמאי והתסריטאי
הסרט באמת יוצר תחושה שהיוצרים בעצמם לא ידעו מה הם רוצים שהסוף של הסרט יאמר, וזה מאוד מעניין אבל גם קצת מבלבל.
אפשר להגיד שיש לי מידע בנושא אבל אני לא בטוחה עד כמה הוא אמיתי כי אני משום מה לא מצליחה להזכר איפה שמעתי את זה [וזה לא מהסרט, הזיכרון שלי תמיד היה דפוק], אבל קראתי/שמעתי איפהשהו שהיוצרים של הסרט *באמת* לא היו סגורים על הסוף של הסרט, אני מניחה שהם החליטו להשאיר את זה נתון לפרשנויות ולנסות להבין אחרי שהוא יהיה גמור על מה הוא.
כלומר אתה מנסה לטעון
אם J זה L הפוכה מילא…
אבל S הפוך זה לא S רגיל.
ביקורת נפלאה!
באמת, ממש נהניתי מהביקורת. ועכשיו שאני חושב על זה, הביקורת כמו שאתה עשית אותה היא האפשרות היחידה לעשות ביקורת לממנטו בעין הדג.
אם אני זוכר נכון
לא נכון. הוא לא יכול לנהל שיחות ארוכות. זה מוזכר במפורש באתר…
אתה זוכר מקרה
שבאמצע שיחה הוא שכח שהוא אמר משהו באותה השיחה? אני לא זוכר שזה קרה.
לעזאזל, הייתי קרוב
מצטער, ראיתי את הסרט רק שלוש פעמים ואיכשהו הצלחתי לפספס דווקא את הפרט הזה בכל פעם.
ואז כמובן נשאלת השאלה
הגיוני.
אתר האינטרנט נחקר בצורה יסודית
ביותר על ידי וערכתי רישומים של כל העובדות שאין עליהן עוררין עפ"י האתר. אני אישית לא נתקלתי בשום תמונות ופיסות מידע שהמשטרה לא יכלה למצוא כדברייך- לאילו פריטים אתה מתכוון באומרך זאת?
דווקא האתר מאוד הגיוני ואין לי ספק שהקישור מן הכתבה הוא לממצאים אשר בוודאות נמצאו ע"י המשטרה, כולל התמונה של טדי.
לא סתם שהוא לא צילם-
הבמאי והתסריטאי עושים עניין גדול מהצילום של טדי בחנייה. זה לא זבנג-וגמרנו כמו הצילום של נטלי או דוד: שלבי אומר לו לחייך, טדי מתנגד ואומר "לא כאן… כאן", שלבי מחייך ומחכה שהתמונה תתבהר, טדי מביט ומציין שהוא נראה רזה, שלבי שואל אם זה אופיסר או לוטננט, התשובה היא טדי "כי אמא שלי קראה לי ככה". הרבה הרבה יותר מדי השקעה בסצינה שאין לה חשיבות, המיוחד בסרט הספציפי הזה.
מסקנה: לסצינה יש חשיבות.
לדעתי: היוצרים מנסים להפנות את תשומת ליבנו לעובדה שזו הפעם הראשונה ששלבי מצלם את טדי.
בעיה נוספת באמינותו של טדי: כשהם מגיעים, לבסוף, לבית המבודד שלבי רואה את הג'יפ הישן שלו ושואל עליו. טדי משקר במצח מחושה. למה? הוא יכל לומר שהוא לא יודע. הוא יכל לומר שזה ג'יפ ישן שמישהו השאיר.
הוא מעדיף לשקר.
מסקנה: טדי הוא אכן, כפי שלני רושם על שתמונה, שקרן. אין להאמין לכל מה שהוא אומר.
אז מה התשובה לשאלה "מה באמת קרה מאז האונס"?
לדעתי, אין תשובה במכוון. שלבי יוצר לעצמו מציאות כלשהיא, כפי שכולנו עושים, על ידי מניפולציה של הזכרון הרעוע שלו. בניגוד לזכרון המעורער שלנו, לשלבי יש בעיה פיזית אמיתית, מה שמאפשר לו ליצור מחדש את המציאות שלו בצורה חדה יותר מאיתנו.
כפי שהוא אמר בעצמו, הזכרון הוא לא עובדות. הוא המציאות כפי שאנו מכירים אותה. נתון לשינוי.
אין לו זכרון ברור של מה שקרה, ולכן – אין לו תמונת מציאות אמיתית. יכול להיות שהוא הרג את אשתו בעזרת האינסולין. יכול להיות שלא. יכול להיות שהוא מסתובב עם טדי. סביר להניח שלא.
סביר להניח שחייו מבולבלים, לא ברורים, והוא נע כדי למצוא מטרה לחיים. כמו כולנו.
מציאות ברורה של מה שקרה אינה קיימת.
ביקור בודד שלי פה
רק עכשיו גיליתי את האתר הזה, אבל עצם העובדה שיש איזשהו בן אדם (או קוף\קופה) שיכול לחשוב שממנטו לא סרט מושלם מעוררת בי מספיק זעם כדי לגרום לי לרצות להשמיד את המין האנושי.
ראיתם פעם סרט טוב יותר?
איזה סרט יותר טוב מזה?
מועדון קרב היחיד שמשתווה לסרט הזה ברמת החשיבה ,הריכוז והרעיונות. אם מישהו יתעקש לדרג את שניהם במקומות אחד ושניים אז אני אסלח.
אבל להגיד שלושה כוכבים? איך אתה מעז להמשיך לחיות?
אני לא חוזר לבור השופכין הזה יותר. לך תראה איזה סרט שאתה רוצה, אני את הסרט המושלם כבר ראיתי.
אני חושב שאני אדבר בשם כולם
כשאגיד:
מה?
על מה, לעזאזל, אתה מדבר? שלושה כוכבים? איפה ראית באתר הזה כוכבים?
אה. אוקיי, הבנתי.
אתה מדבר אל דותן גולדווסר – בשביל זה קיים כפתור "הגב על הערה זו", זה מקל על העולם להבין על מה ואל מי אתה מדבר. אבל זה, כמובן, לא יועיל לך, כי אתה לא תבקר יותר באתר הזה לעולם, משום שמשתתף אחד באתר העז להביע דעה שונה משלך. הממממ. אולי אני טועה, אבל נדמה לי שלא תחסר לנו.
אה. אוקיי, הבנתי.
מאיפה הבנת שהוא מדבר אלי? אה, אוקיי, הבנתי, עלבונות, אה?
אתה היחיד שציין
שהיית נותן לסרט שלושה כוכבים.
אאאאוווו....
לא אמרתי שהייתי נותן לו שלושה כוכבים אלא שמלבד התסריט המבריק שמזניק אותו לדרגה של ארבעה כוכבים בקלות הסרט הוא סרט של שלושה כוכבים.
ולמי הוא קרא קוףקופה?!
ולאיזה אתר הוא קרא בור שופכין?!
טוב...
פעם דפקתי את הראש במסך (משעמום בזמן שעולה מניח רעפים), אז ראיתי כוכבים בעין הדג.
אבל מהר מאד הם התחלפו לפילים ורודים, ואז הפסיק לשעמם לי.
יאצק מכור לסמים
[כך לפחות הראה שלמה בראבא לעולם באחת מהתוכניות האחרונות של "של מי ה-"]
בקשר להשוואה של ממנטו עם מועדון קרב, אני מסכימה שיש הרבה נקודות דומות בסרטים, ואת שניהם צריך לראות יותר מפעם אחת, אבל לפחות מבחינת הצפייה הראשונה בסרט יש הבדל.
פשוט כשראיתי את פייט קלאב בפעם הראשונה, בלי לדעת עליו כלום, לא חשבתי יותר מדי ונתתי לסרט לזרום כמו שהוא, עד שהגיע הטוויסט בסוף שגרם לי לחשוב על כל הסרט בצורה שונה לגמרי. כשרואים את ממנטו, גם בלי לדעת כלום, מבינים די מהר שכל הסרט הולך אחורה ובעצם כל סצינה חדשה מגלה משהו חדש על מה שראינו קודם, וכך יוצא שכל הסרט ניסיתי לחשוב על מה שקרה קודם והסתבכתי יותר ויותר.
שניהם סרטים מעולים, שניהם סרטים דומים, אבל שונים.
ובכך סיימתי להלילה, הגיע זמן לשון.
באתי, ראיתי, כבשתי
זהו. אחרי ימים ולילות שבהם הסרט שהכי הכי רציתי לראות היה ממנטו (מאז ששמעתי עליו לראשונה במסגרת פסטיבל הסרטים בירושלים), היום זכיתי להגשים סוף סוף את חלומי ולראות את הסרט.
מה כבר אפשר להגיד על הסרט הזה בלי לספיילר אותו? כלום כמעט. אולי רק שהוא מדהים, מוזר, בלתי מובן, מגרה את החושים, מצויין, מעולה, מדהים כבר אמרתי?
טוב, אני חייבת לראות אותו שוב לפני שאני מגבשת עליו דעה מוחלטת.
אבל מה שרציתי להגיד בהודעה זאת, לפני שאני חוזרת אחורה בזמן (או בעמוד זה) ומגיבה על מיליון ההודעות שיש לי מה להגיב עליהן (אין חוק שאוסר פרסום הודעות מרובות תוך זמן קצר, נכון?) זה שמאוד נהניתי מקריאת הביקורת.
הביקורת, למרות שהבנתי את הרעיון שלה מיד כשראיתי את המספר 1 וניחשתי שהיא תתאר את האירועים כמו שתיארו אותם בסרט, עלולה ומצליחה מאוד לבלבל את כל מי שלא ראה את הסרט (ע"ע Tofy kreker שכתבה הודעה מאוד מבולבלת למעלה), לגרום להם לתהות מה לעזאזל קורה כאן ובאיזה סדר הדברים הולכים – אותה תחושת בלבול שמתרחשת כל הסרט וגורמת לרצות לראות אותו שוב, ומהר. (לכן גם קראתי שוב את הביקורת הפוך, אחרי שמישהו העיר שצריך לקרוא אותה פעמיים, אבל כשקוראים את זה בסדר ההפוך זה הורס את הכיף…)
בקיצור חן חן על הביקורת, שמצליחה להעביר את אווירת הסרט בצורה טובה מאוד בלי להרוס כמעט שום פרט בסרט (ולמרות זאת לא רציתי לקרוא את הביקורת לפני שראיתי את הסרט, כי רציתי לבוא עם כמה שפחות מידע מוקדם).
במיוחד אהבתי את פסקה 4 של הביקורת, שמשווה את הסרט בין השאר לפרק המפורסם של סיינפלד (גם אני לא הצלחתי להימנע מההשוואה בזמן הסרט), רק שלג'ורג' אין שפם…
לכבוד כתיבת התגובות לסרט זה החלטתי לשנות את שמי לאותו גימיק שחוזר על עצמו בכל האתרים של כתיבת שמות הפוך, ואם אני אהנה לראות את זה ככה אני אולי אשאיר את זה ככה, כחלק מהרצון שלי לשנות את הניק שלי. אבל נכון לעכשיו אני רוצה לחזור אחורה, לשכוח את כל מה שאמרתי כרגע, ולהגיב על הרבה נקודות לא מובנות שלא הבנתי בסרט וגם לא הבנתי מהתגובות. אחר כך אני אלך לגלח את הירך השמאלית שלי, דבר שרציתי לעשות כבר זמן מה.
שעווה יותר כדאי ;)
מצטערת, הייתי חייבת.
שעווה במפשעה היא מעשה לא מובן
(מאוד מאוד מצטערת. הייתי חייבת. מאוד מטריד אותי לחשוב שיש נשים שאפילו ממליצות על זה. בררר…)
למה? עם כל החומרים משככי הכאבים
שמשתחררים במח את יכולה להיות בהיי טבעי כל היום! כמה מימי העליזים ביותר היו אחרי בילוי אצל הקוסמטיקישן.
במקרה שלך...
הכינוי שלך הוא די פאלינדרומי בשביל לא לשים לב כשהוא הפוך. אני לא שמתי לב שהוא הפוך עד שאמרת את זה.
במקרה שלך...
זה מה שכיף בזה.
נראה לי שאני אשאר עם זה…
אני בעד.
למרות שאני חושב שהתעתיק העברי צריך להיות אנילגנה, מה שגורם לך להישמע כמו אצילה רוסיה מהמאה ה- 19 סטייל אנה קרנינה. אני בעד.
או שמא
אנילגנה נשמע כמו הגרסה המחוברת של "אני לגנה" מה שכמובן מעלה את השאלה מה זה לגנה?
אגב, שמתם לב שהפתיל הזה הוא מאוד טופיקי יחסית (אני יודע שאני לא תורם)?
''אתה לכפר סבא?''
"לא, אני לגאנה".
מי הזכיר כפר סבא?
אגב, מה משמעות השם ממנטו?
מישהו יודע?
אגב, מה משמעות השם ממנטו?
ממנטו היא תזכורת לעבר.
http://www.dictionary.com/cgi-bin/dict.pl?term=memento
לא רק תזכורת,
גם תפילת זיכרון, ע"פ מילון וורד.
ממנטו מורי
נדמה לי שבכותרות הפתיחה נכתב שהתסריט מבוסס על סיפור קצר שכתב אחיו של הבמאי, ושם הסיפור (אם זכרוני אינו מטעני) היה "ממנטו מורי", שזה, לפי מה שלמדתי בשיעורי תולדות האומנות, ביטוי בלטינית שמשמעותו "זכור את רגע מותך". איזה מין ציווי נוצרי לקדש את המוות כגורל המשחרר והבלתי נמנע של כל בני האנוש. וההוראה "זכור" כמובן מקבלת משמעות אירונית.
ממנטו מורי
יש להוסיף גם: התראה בפני המוות הקרב.
מדהים!
ממש לא שמתי לב לזה, הייתי עסוקה מדי בצילום המגניב שהולך אחורה. (מכירים את הקליפ של Return to Innocence? פתאום נזכרתי בו, הוא משתמש באותה טכניקה)
אם הם גם טרחו להפוך את הסאונד, זה ממש עושה את זה מגניב וגורם לי (שוב) לרצות לראות כבר את הסרט! שוב!
סנל''ל כנ''ל
אוקיי, לא רציתי להיכנס לזה כי ידעתי שיש סיכוי גדול שאני אתחיל לדבר שטויות, אבל אם תיקח את זה מהבחינה של בעיה נפשית ולא פיזית, הוא מעוות לעצמו את הזיכרון (שלא במודע) כך שיוכל ליצור הפרדה בין שני סיפורים – סמי ג'נקיס, עליו הוא בונה את סיפורו הטרגי האמיתי שלו, אבל משנה את הבעיה שלו לשונה.
כמו כן "התנייה" – זה בערך השלב בו אני מתחיל לדבר שטויות – עלולה אולי להיווצר גם במקרה שהבעיה לא פיזית, התת מודע שלו פשוט זוכר היכן הוא צריך לחפש רמזים בחקירה (מגירה, קיר, הוא, ראי), יכול להיות שהוא לא הצליח ליצור התניה במבחנים האכזריים למדי עם השוק החשמלי.
חוץ מזה, למה לעזאזל אף אחד לא מגיב לי?
סנל''ל (ספויילר נוראי לא לקרוא)
מה המניע של טדי לשקר ללנארד בסוף הסרט?
אפשרות א: טדי הוא סדיסט ונהנה מכך.
אפשרות ב: טדי מנסה להסיט את נושא השיחה כדי שלנארד ישכח על מה הם דיברו קודם.
שתי האפשרויות הנ"ל הן די קלושות, ולפיכך הפרשנות הסבירה ביותר היא שטדי דובר אמת.
ואם אתה ממש רוצה לנטפק,
קראתי את הסיפור הקצר (חלקית). הסיפור הקצר מסופר בסדר כרונולוגי רגיל, ומתחיל בבית המשוגעים. שמות הדמויות שונו, אך העלילה דומה למדי. למי שמתעניין שמתי עותק שלו באתר שלי –
http://alon1.dhs.org/mori.txt
או לעובדי השטן (כרגיל) –
http://alon1.dhs.org/ie/mori.txt
סנל''ל
אל תשכח שהוא ראה את אישתו – יושבת מולו ונראית די מפוחדת ועל סף שבירה. אם אני הייתי רואה את אשתי במצב הזה, גם אני הייתי מרגיע אותה או חושש לשלומה.
בוודאי שסמי היה קיים – ככה גם אמר טדי (שמתם לב שכל השמות בסרט חוץ מדוד נגמרים ב- י), אבל כל קשר בינו לבין מקרה האינסולין לא קיים. הוא סתם מתחזה פשוט שנחשף.
אגב, אנחנו אומרים לסספנד את העובדה שהמשטרה לא מצליחה לעלות על רוצח סידרתי שבקושי מסתיר את הרציחות שלו, שטביעות האצבעות שלו נמצאות בכל פינה, ושלא זוכר מה קורה איתו בכלל? אפילו משטרת ספרינגפילד היו עולים עליו…
עוד רגע אחד, בבקשה
תשמעו, שנייה אחת לפני שחוזרים לשיגרת היום ושוחכים שראינו את הסרט הזה.
מבריק, חכם, מאתגר ועד..
נהדר שיש עדיין סרטים שגורמים לך לחשוב, ליצור מציאות אלטרנטיבית שבה אתה הגיבור (לפחות לזמן קצוב של 122 דקות) והמציאות שלך מורכבת מהדימיון הפרוע שלך, בחיים ללא זיכרון קצר. זה עוד יותר טוב כשמשלבים בזה קורטוב פילוסופי ש החיים מחוץ למעגל התודעה שלך – אחרי הכל, אם אתה משהו ואח"כ לא זוכר שעשית אותו, האם היה משנה לעשות אותו, אם אתה היחידי שיודע עליו? או אולי השאלה:
האם עובדות, יותר אמינות מזכרונות? הרי הזכרון הוא מתעתע, אבל מסתבר שגם עובדות מורכבות מאלמנטים מטעים (ואולי אפילו יותר)
שוב, סרט נפלא ששווה לקחת עוד נשימה, עוד רגע אחד של שקט והירהורים כדי להבין מה היה לנו שם. והיה יופי!
הקטע הזה אומר לך:
פאק ….נמאס לי ..הכל נראה לי ברור…עד שפתאום הכל התבלבל…..
אוף. קראתי עכשיו את כל התגובות.
חבר'ה, אתם באמת מסתבכים יותר מדי. אתם נכנסים עמוק מדי לדברים שבקושי נרמזים.
אולי זה כיף, אבל זה בהחלט תלוש.
ציפיות מוגזמות
טוב, אני תמיד נגד ציפיות מוגזמות ואם תקראי את הרביו (הראשון) שלי על הסרט, תראי שזו הייתה התגובה שלי בצפייה ראשונה: סרט טוב, אינטיליגנטי, לא משקר, אבל לא יצירת מופת.
בצפייה שניה + דיונים אינסופיים בעין הדג ההערכה קצת עלתה והסרט מטפס על המדרגות לקראץ מעמד היצירה. זה סרט שמחלחל, נכנס פנימה לאט.
שאלה שניה לי אלייך: קראתי הרבה התייחסויות שליליות שלך לסרטים וכבר היו לנו ויכוחים על זה. מה שמעניין אותו זה אלו סרטים עושים *לך* את זה, ממש גורמים לך להרגיש שלפנייך אומנות גדולה, מוציאים אותך במחנק (כמו מה ש'רקוויאם לחלום' עשה לי ולדן ברזל)? או שאין בכלל סרטים כאלה?
סתם מתעניין. לא במטרה להכעיס.
אם לא תשאל, איך תדע? :)
אין הרבה סרטים (או ספרים. או בגדים) שאני מגדירה אותם כטובים. אני יכולה להנות מאוד מסרט ועדיין לא להגדיר אותו "טוב", ואילו "מצוין" זה משהו שלגמרי הדהים וריגש אותי. אולי זה קורה לי פחות מאשר לך (שזו, כמובן, נקודה לטובתך).
לשאלתך… אמריקן ביוטי, תמונות קצרות, שבעה חטאים, וגם מגוון אהבות ילדות שמעולם לא נמאסו (בעיקר הנסיכה הקסומה). יש עוד, כמובן, אבל קשה לי לקפוץ ככה עם רשימה מסודרת. אני אחשוב על זה.
(ואת "ספרות זולה" התחלתי לראות לפחות פעמיים והפסקתי באמצע עקב שעמום עז… כן כן.)
שמח על התגובה
ראשית, בכלל שמח שענית לי.
שנית, שמח שצדקתי לגבי העובדה שאת מדרגת מעט מאוד סרטים ברמת ה'מצוין' ואני קצת יותר. אולי זה מסביר את הבדלי רמות ההתרגשות.
שלישית, שמח לדעת שלמרות הכל יש בינינו כמה הסכמות. גם אני מגדיר את 'אמריקן ביוטי' ו'תמונות קצרות' כסרטים מצוינים (ואת 'שבעה חטאים' לא ראיתי).
אני ממש לא בטוח
תראה, אין ספק שאיזושהי תאוות נקם הניעה את נטלי כשהיא עבדה על לנארד. היא לא סתם סאדיסטית.
אתה אומנם יכול לטעון שהיחס של נטלי כשהיא רואה את לנארד בבגדי ג'ימי הוא קר מהצפוי, מה שמעיד שאהבה רבה לא הייתה שם. לדעתי, התגובה שלה נובעת מאינסטינקטים בריאים, שאומרים שאם הבנאדם הזה קשור למותו של ג'ימי, אולי עדיף לא לגלות לו שיש לך איזה קשר אל ג'ימי.
כמו כן, בבית של נטלי היתה תמונה של ג'ימי, מה שמעיד בןודאות על זוגיות ולא סתם יזיזות או משהו כזה. כמו כן, היא בעצמה אומרת ללנארד ברגע של אינטימיות "גם אני איבדתי מישהו" – ונראה שהיא באמת כואבת את האובדן הזה.
אוי, וזה מזכיר לי!
לכאורה, אתה צודק: נטלי אומנם הייתה שמחה להרוג את האדם העומד מאחורי חיסולו של ג'ימי גראנטס, אלא שהיא מכירה את השם "טדי", בעוד שלנארד מדבר בנוכחותה רק על "ג'ון גאמל". כך שכשהיא מסגירה לידיו את טדי, היא לכאורה לא עושה זאת מתוך נסיון להפליל את השוטר המושחת, אלא מתוך נסיון לעזור ללנארד.
אלא ש…
אלא שאם זכרוני אינו מטעני, היא מציינת בפני לנארד כשהם נפגשים בפאב שלה ששוטר מסוים חיפש אותו. 99% שהכוונה לטדי, מה שאומר שהיא מכירה את הפנים שלו. כלומר, כשהיא מסגירה את טדי, היא יודעת משהו על האדם שהיא מסגירה.
בקיצור, נטלי מכירה שלושה אנשים, שכולם בסופו של דבר הם טדי:
* טדי – הבחור שג'ימי הלך לפגוש.
* השוטר – שחיפש את לנארד.
*ג'ון גאמל – שרצח את אשתו של לנארד.
היא עושה את הקישור בין השניים האחרונים, אבל מה עם הראשון?
ועוד שאלה – יש איזו חשיבות לכך שלנארד שונא כשאשתו קוראת לו "לני"?
דן, לך לא מתאים לשכוח את הספוילר
צודק. מודה בטעותי.
ברוך שובי
הייתי בכיף קורא את כל מה שכתוב פה
אבל… אין לי כוח לקרוא יותר ממאתים תגובות
אבל בכל מקרה
ראיתי את הסרט
והוא ממש גאוני
אהבתי
למרות שיש יותר טובים
אבל הוא ממש טוב
כמה דברים שלא הבנתי
כמה דברים שאני חושב שהבנתי
בכל מקרה סרט מצוין
(אני חושב שכבר אמרתי שהוא טוב – נכון?!)
אז היו סליחה ושלום על הדגים
התגעגנו.
אבל יונתן הצהיר קבל עם ועדה שלא תחזור יותר לאתר.
הוא הכריח אותך עם האלה שנעלמה מהניק ניים שלו?
אני עדיין לא בטוח
לפעמים אני פה
לפעמים לא
לפעמיים אני נעלם ליותר מחודש
לפעמים אני חורש על כל מה שכתוב באתר
אז עד שאני אהיה בטוח עם אני נשאר או הולך
היו בייביי ושלום על להתראות
תראו,
אני יודעת שאני לפעמים נודניקית, ושואלת שאלות בלי לחשוב בפעם המאה, ולא מבינה אנשים, אבל אולי זה בגלל הידע המאוד נרחב שלי באנגלית, ואולי זה בגלל המחשב שלי שבכלל לא נתקע כל שני וחמישי, אבל מישהו מוכן להביא לי לינק **ישיר** לטריילר של ממנטו, או לשמונה דקות הראשונות שמסתובבות להן ברשת? כי אני ממש לא מסתדרת לבד…
אני אשמח אם לא תסקלו אותי באבנים, מה שאולי יקרה כי הדג האדום לא פה, ואם תתנו לי תשובה אני בכלל אקפצץ.
אני יכול לעשות את זה!
אני ממש יכול לעשות את זה!!:
כתבה מספר 255
נו, אוף איתכם!
למה אתם לא רואים את המילה ישיר, גם אם היא מסומנות בארבע כוכביות?
הגעתי לשם, משם כל מה שיכלתי לעשות זה לבכות וללחוץ על כפתורים. בד"כ זה עובד לי, אבל עכשיו לא…
אין אור, איה אתה?
שיט!
נו טוב, אני אתן לאין אור את הזכות, אבל אם הוא רוצה לקשר דברים שנכנסים לטריטוריה של עין הדג כדאי לו ללחוץ ממש מהר על הריפרש, אתם שומעים!!!
(כן, השעה…)
אוקי...
מאידך אתה גם יכול להיכנס ללינק לעצמך, להשתמש באנגלית המשופשפת שלך, לנסות להוריד את השמונה דקות, להגיע ללינק עצמו, ואז למסור לי אותו.
וזה בערך מה שניסיתי לעשות בחצי שעה האחרונה,הדבר היחיד שהשגתי זה סטירה מעצמי.
חכם.. חכם.. אבל הצופים סובלים
בגלל שאתה בטוח שאתה בא לסרט שבו אתה לא יכול שניה להוריד את העין מהמסך אז אין לך דקה מנוחה….בגדול אין במהלך הסרט משהו לא ברור….הסוף נותן זווית שונה להסתכלות על הסרט מה שגורם לך פעם שניה לעקוב טוב…סך הכל הסרט לא משעמם ומתיש קצת אבל הוא ממש לא חוזר על עצמו ואם כן אז זה בכוונה…
אבל תראה אותו פעם שניה ואז תבין כמה מדהים הוא…!!
אנימציה משובחת
http://e.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=category&path=cinema
תבדקו מה מוזר ליד ההסברון הקצר על ממנטו
האיקו
יפה, לא רק שזה בהברות, זה גם בחרוזים!
אבל איפה הספוילר?
האיקו מספיילר.
השורה השלישית….
אני יודעת שיש לי הצתה מאוחרת
אבל אתם יכולים להבין אותי – איך אפשר לקרוא ביקורת על סרט כזה לפני שרואים את הסרט? אני גם ככה יודעת עליו מהיומית יותר מדי…
אבל הנה, קראתי.
ע-ע-ע-נ-נ-נ-ק-ק-ק ! ! !
עכשיו אני מתלבטת אם כדאי לקרוא את התגובות. כולם שמו ספויילרים? אפ'חד לא פיספס?
רגע, שאני אבין,
עדיין לא ראית את הסרט ובכל זאת החלטת ככה פתאום להכנס לביקורת שלו ולראות מה כתוב?
אני הצלחתי לעצור את עצמי עד שראיתי את הסרט, אבל תהני… (ואחרי שתהני, רוצי לראות את הסרט!)
בכל אופן כמעט בכל המקומות שאנשים סימנו ספויילרים באמת אין ספוילרים, היו כמה התחלקויות ואנשים שכחו אז אני ממליצה לבדוק תמיד את ההודעה מתחת להודעה שאת קוראת ולראות אם לא כתוב "שכחת לשים ספוילר!" בטופיק.
מכל מה שכתוב סנל"ל כמובן שתמנעי בכל דרך אפשרית ואל תראי אפילו מלה ממה שכתוב שם כי אלו הספוילרים שממש הורסים את הסרט, וחוץ מזה – בעצם אין כאן כל כך הרבה תגובות בלי ספוילרים, אז לא יקח לך הרבה זמן לקרוא את זה! בהצלחה.
אני יודעת שיש לי הצתה מאוחרת
אני ממליץ לא לקרוא בכלל תגובות כי לא מעט שכחו לשים ספויילר ואפילו לא העירו להם על זה.
בכלל, אין הרבה מה לקרוא ללא ספויילר, וגם אלה שאין בהם ספויילר קצת מספיילרים אז עדיף לבוא בלי לקרוא כלום.
עצוב לי
בתור אחד שחושב שהסרט הזה גדול ענק ומדהים, המלצתי עליו כמעט לכל מי שיצא לו להיתקל בי בשלושת השבועות האחרונים. הצלחתי לשכנע שני אנשים ללכת לסרט הזה: שכן שלי (שסחב איתו שני חברים) ואחותי (שסחבה את בעלה וזוג נוסף).
כולם… אבל כולם… לא רק שלא נהנו אלא ס-ב-ל-ו !!
חלק לא הבינו את הסרט… חלק לא הבינו את הסוף… וחלק פשוט לא אהבו. (אני יודע מה התגובה האוטומטית שלכם אבל תאמינו לי, אלה אנשים אינטיליגנטים).בכל אופן, אני ממש התאכזבתי. במיוחד אחרי שאחותי אמרה לי שהערב שלהם היה מבוזבז ושחברים שלהם הסתכלו עליהם בסוף באיבה.
לא עזרו הסבריי שהסרט נמצא ברשימת הגדולים ביותר בכל הזמנים… שבאתר שהוא עמוד הבית שלי (נחשו איזה) חושבים שהוא ענק… שהחברים שהיו איתי בסרט חושבים שהוא אדיר… כלום לא עזר.
אולי אני עוף מוזר בענייני סרטים? הרי גם הסרט הקודם שהמלצתי עליו לכל העולם (קיוב) חזרו אלי אנשים עם חוזה חתום על ראשי.
עד להודעה חדשה – אני לא ממליץ יותר על סרטים.
עצוב לי
אני שמתי אתמול להורים שלי בדיויד את ממנטו וגם הם לא הכי נהנו אבל נראה לי שהם לא לגמרי הבינו כי זה בלי תרגום.
ממנטו זה סרט שונה, הצופה צריך להיות עם ראש פתוח למשהו אחר ממה שהוא ציפה, וגם רצוי להיות אינטליגנט, אחרת אפשר כנראה לסבול מהסרט הזה.
אל תהיה עצוב!
דע לך שלכל הקרנה יש חיים משלה, אני יודעת זאת כי ראיתי את קלרה הקדושה 12 פעמים בקולנוע וכל פעם היה אחרת, הקהל צוחק במקומות שונים, מגיב אחרת. יש אנרגיות לכל רגע בזמן :)
בקיצור, סרט הוא לא באמת משהו סגור, האינטראקציה איתך ועם הקהל נותנת לו את המשמעות הסופית שלו. אני לא יודעת מה עבר על החברים שלך, אולי הם אכלו משהו לא טוב לפני זה… כי בסך הכל, גם אם מישהו לא חושב שזה סרט גדול או מדהים, זה עדיין אחד הסרטים הטובים יותר שמציגים עכשיו בקולנועים.
גם לי עצוב!
בהמלצתי שולחו לסרט שני זוגות שאוכזבו קשות והודיעו על נישולי מהירושה המשפחתית. נראה לי שצריך סוג של תאווה לקולנוע וראש מאוד מסוים בשביל להנות מהסרט הזה. כנ"ל לגבי רקוויאם לחלום. אני עדיין חושבת שהוא משובח ושהם פשוט לא בוחנים אותו באותן עיניים כמוני.
וגם אני בעצובים!
שלשום חבר טוב השאיר לי הודעה במזכירה בזו הלשון: "יצאתי עכשיו מרקוויאם לחלום – אתה בטח מאוד משועשע שהאמנתי לך כשאמרת לי שזאת יצירת מופת. זה הסרט הכי גרוע שראיתי בחיים שלי ואני לא אסלח לך על זה לעולם".
מצד שני – חבר קרוב אחר שראה את "ממנטו" אבל פטר אותו כ"סרט נחמד אבל לא כזה מעניין" שוכנע בעקבות שיחה איתי שהסרט דורש צפייה שנייה, לא רק בשביל להבין את כל העלילה אלא גם כדי להעריך את המיומנות התסריטאית של בניית דמויות, עלילה ומתח תוך שמירה על מבנה כל כך מורכב.
סלח לי, הו חכם החכמים,
אבל העובדה שהצלחת להעלות תאוריה לא הגיונית אחת שמתיישבת ב76% עם הסרט עדיין לא אומרת שצדקת.
יש עוד אנשים בתור, ולהם יש טיעונים לא פחות טובים.
סלח לי, הו חכם החכמים,
אתה יודע מה? גם אתה צודק.
איזה פתרון נותן 77% ?
נחמן שניצקליין בפעולה
באיחור לא קטן 'הארץ' הוציאו ביקורת לממנטו, שנכתבה ע"י אורי קליין. הדעה שלו, במפתיע בכלל לא שניצקליינית, ואפילו די מסכימה עם דברים שנאמרו פה. כמובן שצורת הביטוי שונה קצת – על הסוף הוא אומר ש"הוא ממלא, אם לא את הסרט עצמו הרי את הזיכרון שלו, במידה של פאתוס סימבולי, שמצליח להפוך את 'ממנטו' לסרט שנושא בשורה אנושית אפקטיווית".
נו טוב…
עדיין, שווה לקרוא – הוא אומר שם כמה דברים שלא חשבתי עליהם בקשר לסרט כולו, ולאו דווקא העלילה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml;$sessionid$XJ4P4FAAAAPPBLAUAUCSGWVMCQCQMI5G?itemNo=70415&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0&listSrc=Y
ואו.
לנסות להבין מה הוא מנסה להגיד בביקורת שלו זה כמעט אותו מאמץ מוחי כמו לראות את הסרט עצמו.
פעמיים גבר :)
אכן מדובר בסרט השנה , ללא עוררין.
כל הכבוד לכם, נהנתי מאוד מאוד לקרוא את הביקורת , כל הכבוד על רעיון האתר והשנינות.
תמשיכו ככה.
עוד קצת ממנטו
מבט נוסף ומעניין על מצבו הרפואי של לאונרד, במאמר של חגי לוי ב'העיר':
http://www.citymouse.co.il/default.asp?WCI=Item&WCE=17603
מרתק! וגם עונה ל-IMDb :-)
גם ידידי (שהוזכר אי אילו פעמים בהודעותי מהשעות האחרונות) שאל את אותה שאלה ששאלו ב-IMDb ועכשיו סיימתי להקריא לו את המאמר בתגובה…
הידד :-)
לי איכשהו היה נראה הגיוני שהוא יוכל לזכור את מצבו הבעייתי למרות שאין לו זכרון לטווח קצר – לא יודעת למה, זו נקודה שלא הפריעה לי כלל; היה נראה לי מאד מתקשר ומתחבר שזכירת המצב תהיה אכן אפשרית.
איזה יופי שזה אכן כך… :-)
את הביקורת על הסרט קראתי כאן באתר עוד כשהיא היתה טריה, ואני מודה ששכחתי לשבח אותה, אז הנה, באיחור:
ביקורת מצויינת!
"מהמוצדקות שבביקורות עין הדג!"
אז קראתי אותה בזמנו, ורפרפתי על כמה תגובות אוהדות שהיו, והחלטתי שאני חייבת לראות את הסרט. אלא שבמשך חודש לא מצאתי הזדמנות לראות אותו!
הלילה ראיתי את הסרט (סוף סוף!) וחוץ מלדעת שמדובר בסרט על בחור עם בעיית זכרון לא זכרתי עליו כלום, כולל העובדה שהסרט הולך הפוך! (הספקתי לשכוח את זה, לשמחתי).
היה נחמד לגלות זאת לבד בסצינת הפתיחה היפה והמיוחדת של הסרט.
את השעות האחרונות ביליתי בקריאת הודעות כאן, וגלישה חלקית באתר הסרט.
מה אומר ומה אגיד?
הסרט היה טוב מאד – מעניין, עשוי טוב, מותח, מסקרן, פעיל את המוח…
אני מודה שלא השתעממתי, ודווקא בתור אחת שבסרטי פעולה מהירים תמיד צריך להסביר לה מה קורה ומי נגד מי ולמה – הבנתי הכל וה"מעבד" שלי עמד במשימת הפענוח התמידית בגבורה. :-)
קראתי הודעה על כך שהסרט "מעמיס יותר מדי על הצופים ופוגם בהנאתם" – אני הסתדרתי מצויין וגם נהניתי – כנראה שיש לי מספיק תאי מוח. ;-)
לעומת זאת, אני *לא* חושבת שזהו "סרט המאה" או אחד מ-10 הסרטים הטובים ביותר שראיתי מימיי.
אכן סרט טוב, טוב מאד אפילו, אבל לא עילוי כזה היסטרי כמו שעשו ממנו.
אהבתי את השימוש שעשו בהצגת העלילה מהסוף להתחלה – היא שרתה היטב את מהות הסרט; אבל להגיד שזה "חדשני"?
סיינפלד היא קומדיה טלוויזיונית אז היא אולי "לא נחשבת", אבל טרנטינו מה? ואני משוכנעת שהוא לא היה היחיד… (טרנטינו הגדיל לעשות וערבל את הזמנים לכל הכיוונים… אם כבר, אז בסרטים שלו היה הרבה יותר בלאגן עלילתי ולקח לי יותר זמן לסדר את העלילה כרונולוגית).
לגבי הסוף, גם עליו כתבתי: מה כולם רוצים מהסוף?
הוא לא היה כזה שוס היסטרי!
הוא כביכול שופך יותר אור על הסרט, ובו בזמן מטיל הרבה יותר צללים…
כל הסרט בנוי מהרבה "סופים" כאלה – בכל סצינה לומדים פרטים חדשים שמשנים את התמונה ומעמידים את מה שחשבנו עד כה בספק – בסוף יש את אותה תחושה: העלילה לא סגורה, הסרט עדיין נתון לאין-ספור פרשנויות ואמינותן של רוב הדמויות מוטלת בספק.
את גאי פירס אני אוהבת עוד מפריסיליה מלכת המדבר, וכמו בשאר סרטיו (שראיתי) הוא הציג משחק מצויין לדעתי.
הייתי ממליצה רק להיפטר מהחימצון – הוא נראה כמו העתק דהוי (ורזה יותר) של בראד פיט (ואני לא ממש סוגדת לאחרון).
את ג'ו עם שם המשפחה הארוך בכלל לא הצלחתי לקשר לסייפר (עד IMDb כמובן) – השם היה מוכר לי והקול עוד יותר, אבל הוא היה נראה מספיק שונה כדי שאני לא אקשר אותו (בממנטו הוא גם יותר שמן מאשר במטריקס – לא?).
ולסיום קטע משעשע:
הגענו לסרט ברגע האחרון ונכנסנו בסוף הפרסומות. התיישבנו במקומות (לא שלנו) הסבירים ביותר שהיו פנויים.
כשחזרנו מההפסקה אנשי השורה שלנו לא היו, כך שנעלמו לנו נקודות הציון (היו יותר מדי שורות ריקות פתאום).
התיישבנו במקומות בהם היה נדמה לנו שישבנו קודם, ואני הסתובבתי ושאלתי את אלה שמאחורי "תגידו, ישבנו לפניכם לפני ההפסקה?"
שאלתי (התמימה) גררה מהם פרצי צחוק – הם היו משוכנעים שאני מהתלת בהם ברוח הסרט…
עינת
וטנמומ - ? וואו - !
וואו, איזה סרט! יצאתי מהסרט עם חיוך דבילי ומבולבל והמחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היא שבדיוק כמו לנארד, עם כל דקה שעוברת אאבד אחיזה בפרטים הקטנים ולאט לאט אשכח ואשכח…
לגבי כל אותם אנשים שלא יכולים בלי למצוא את הפתרון המושלם, יש לי רעיון קצת מופרע אבל הוא יכול לעזור. למי שיש ריפ של הסרט או בסבירות המאוד נמוכה שהוא יצא בוידאו, מכשיר עריכת וידאו, אני ממליץ לחתוך את הסרט לסצינות ולסדר אותם לפי הסדר. מעניין מה יצא.
המסקנה שלי היא שאולי אין בכלל פתרון וכל הסרט הוא פלונטר אונטולוגי אחד גדול. ואולי אני טועה?
מה רציתי להגיד?
שלכם, השוטר.
כבר נעשה
יש בפורום בימד"ב את האינדקסים המדוייקים של הזמן לעריכה מחודשת של הסרט.
לא מומנטו
ממנטו.
מטורף
קודם כל אני חייב להגיד משהו על מספר התגובות העצום שיש לסרט הזה.
לא כל סרט מצליח להגיע לכזה מספר וזה כמובן אומר משהו על "ממנטו".
לקח לי זמן אבל סוף סוף ראיתי אותו והבנתי על מה היתה ההמולה.
משחק מעולה אשר מקבל תסריט נפלא אשר סוף סוף מכריח אותך להתרכז ולנסות להתעמק ולהבין.
מומלץ בחום.
על שתי משימות בלתי אפשרויות
(לחוששים: לא שכחתי לסמן "ספוילר". באמת אין)
אתם מכירים את זה שאתם מציבים לעצמכם מטרה, לא משנה עד כמה מפגרת ולא-שווה-את-המאמץ היא אולי תישמע לאחרים, ומתכוונים להגיע למטרה הזו בכל, ואני חוזר ומדגיש ב**כל** מחיר? ואני לא רוצה לשמוע מישהו אומר "לא". שמעתי אותך רד פיש. מאוד בוגר. עמוד בפינה.
איפה הייתי? אה, כן.
אז הצבתי לעצמי לאחרונה שתי מטרות מהסוג הזה, ושתיהן קשורות הן ל'ממנטו' והן ל'עין הדג':
משימה ראשונה – לראות את "ממנטו". אם לא בקולנוע אז בדויד לפחות.
משימה שניה – ופה החלק המאזוכיסטי (לא מיועד לנשים בהריון ובעלי לב חלש ולאנשים חסרי כל טיפת מאזוכיזם בעצמם) – לקרוא את *כל* קרוב ל-400 התגובות כאן לביקורת המופלאה של קילרוי על הסרט.
מיותר לציין, המשימה השניה נגזרת מהראשונה ולא יכולה להתבצע לפניה (ומאידך גיסא, זה לא כזה מיותר אם עוד לא הבנתם שאני לא מאלה שאוהבים להרוס לעצמם את הצפיה).
לא להאמין, הגיע היום הגדול והמשימה הראשונה הושלמה בשבת האחרונה בקולנוע "רב חן" במרכז חורב בחיפה. וכך קרה לראשונה בחיי שהיו לי מן הסתם ציפיות מאוד, אבל מאוד גבוהות מסרט, אבל הוא עלה על כולן. וכן, ידעתי שאין לו זיכרון לטווח קצר. וכן, ידעתי שהוא מקעקע על עצמו את הפרטים החשובים. וכן, ידעתי שהתסריט הולך אחורה. חשבתי שזה כבר מספיק בשביל להנמיך טיפונת את הציפיות. אבל לשמחתי טעיתי, ועכשיו כשאני חושב על זה "ממנטו" נכנס למקום הרביעי ברשימת הסרטים האהובים עליי ביותר בכל הזמנים. עד כדי כך. אני מגזים? יופי. לא אכפת לי.
בנוגע למשימה השניה, שהייתה אחד העינויים הכי מטגני-מוח שהבאתי על עצמי בכל חיי והושלמה הלילה: כמאמר אחת הקלישאות הקולנועיות ו/או הטלוויזיוניות המפורסמות ביותר אי פעם – זה היה יכול להיות יותר גרוע. אני לא יודע עד כמה יותר גרוע, אבל תנו לי להתנחם לפחות בזה.
אז קודם כל חשוב לי להדגיש שאני שונא את כולכם. ממש. הייתם חייבים לקיים דיונים חסרי פרופורציות על כל פרט הכי קטן בעלילת "ממנטו" ולנתח לא רק פרשנויות שלכם אלא גם של אחרים, ולגרום לי לשלול פרשנות מסוימת ואח"כ גם את זו שגרמה לי לשלול אותה, ואז לשלול את כולן ואז שוב להסכים איתן? עכשיו אני לא מרגיש לא את המוח ולא את התחת. מרוצים? נבלות.
לסיכום, וכדי להצדיק את בחירתי שלא לשים סימן "ספוילר" במעלה ההודעה, אומר רק שהיחידים שזכו לתמיכתי המלאה בהשקפתם על הסרט הם שניים בלבד: עינת (trilliane) ודן ברזל-שזה-"שניפלייט"-בצ'רקסית (לא, עוד לא יצאתי מזה. דן, עמך הסליחה). אבל זה לא אומר שגם אותם אני לא שונא.
אבל זה אני…
וגם
ד. בקשר לסלון.קום: באמת פרשנות מעניינת ומצויינת עם כמה רעיונות שלא עלו במאות התגובות בעין הדג. אני ממליץ להיכנס:
כאן יש תגובות מאד מעניינות:
http://www.salon.com/ent/letters/2001/07/04/memento/index.html
אבל קודם כדאי שתקראו את תיאור ופירוש העלילה כאן:
http://www.salon.com/ent/movies/feature/2001/06/28/memento_analysis/index.html
יש ספויילרים בדפים האלה – אוזהרתם!
זהו, סוף סוף.
סוף סוף ראיתי את ממנטו.
ללא כל ספק, סרט גדול. חידת הגיון אחת מההתחלה עד הסוף עד ההתחלה. תסריט גאוני.
ישבתי בכיסא, ניסיתי לארגן לי את הסרט בראש (אני קונה את הדויד ומסדר את הסצינות בסדר הגיוני, dammit!). לקראת הסוף, כבר הבנתי שהכל משתנה כל הזמן ונכנעתי, ואז בדיוק הגיעו כל הקטעים הטובים ביותר…
עכשיו לקרוא 400 תגובות…
ניטפוק קל: אני לא יודע כמה כוח יש ללנארד, אבל שום בנאדם לא יכול לשבור מילוי של עט. את העט כן, אבל המילוי הוא גמיש מדי ואי אפשר לשבור אותו בלי מספריים או סכין.
מה שכחתי? אה כן, סמי ג'נקיס.
דווקא הסרט לא משהו...
קודם כל, שלום. זו הפעם הראשונה שלי באתר הזה, ולפי מה שני רואה פה מדובר בנישה די מגובשת, אז הרשו לי להציג את עצמי.
שנית, התחלתי לקרוא את התגובות על הביקורת (שהיתה טובה, לדעתי), עד שהגעתי שאיזשהו מקום טוב באמצע שבו אנשים נתנו לינקים למפות של תל אביב והגעתי למסקנה שהבנתי את הרעיון… P:
את ממנטו ראיתי לפני כשבועיים בדיוידי, אחרי נידנודים חוזרים ונישנים של בן-דוד שלי על כך שמדובר בסרט הכי טוב שהוא ראה בחייו. מן הסתם, הוא לא הסכים לספר לי שום דבר על הסרט, כך שראיתי אותו בלי שום מידע מקדים. אני חייבת לציין שלא ציפיתי להרבה מבן-דודי, בעל הטעם הקולנועי המאד נדוש (ספרות זולה הסרט הכי טוב בהסטוריה), אבל באמת שלא הופתעתי. מהסרט הזה בכלל בכלל לא התלהבתי. אז נכון, הסצינה הראשונה דווקא לא רעה, והיא מעלה מאד את הציפיות מהמשך הסרט, אבל אני חייבת להודות שאחרי כ-10 דקות כבר הבנתי את הפואנטה.. מה יקרה בסוף לא ידעתי, אבל זה הגיע למצב שזה גם לא ממש היה אכפת… קשה לי להסביר מה זה היה בדיוק שגרם לי כל כך להשתעמם מהסרט הזה.. אני לא יכולה להגיד שהוא צפוי, או שהוא חסר עלילה, אבל אני פשוט חייבת להודות שהוא היה משעמם. ולא, תאמינו לי שזה לא בגלל ש"לא הבנתי מה קרה". הרעיון התסריטאי הזה, שהולך אחורה, זה שכולם כל כך מתלהבים ממנו, פשוט לא הלהיב אותי.. אני לא יודעת למה, אבל פשוט היתה לי הרגשה כאילו כבר ראיתי את זה. זה לא גרם לי בכלל להרגשה שאני רואה משהו חדשני ומדהים שכמוהו עוד לא ראיתי בחיי… מה שבטוח זה שממש לא מושך אותי לראות את הסרט הזה בפעם השנייה, או לתת לו עוד צ'אנס. אני לא יודעת איך שרדתי איתו עד סופו כבר בפעם הראשונה.
ברוכה הבאה, ברוריה.
התגובות אמנם ארוכות ורבות, אבל שופכות אור מעניין מזויות שונות על הסרט.
בנוגע לשיעמומך מהסרט עצמו: הוא בהחלט לא פשוט לצפייה. אין ספק שהוא מצריך כושר ריכוז לאורך זמן ולו רק בגלל שהוא מבוסס על שטיק קולנועי שחוזר על עצמו. לטעמי (ולמרות הטריק), "ממנטו" לא מזניח את עיצוב הדמויות ואת עיצוב האווירה ולכן הוא פשוט טוב.
לנושא ה'חדשני ומדהים'- לא זכור לי שימוש כה נרחב בסרטים קודמים ברעיון עליו הוא מבוסס (ואם מישהו חולק על כך, אני אשמח לתיקון).
ב"ממנטו" אני מוצאת טעם כפול משום שנהנתי מהרעיון ומן הביצוע, ונהנתי עוד הרבה לאחר הצפייה, כשהמשכתי לחשוב 'מה לעזאזל הלך שם'. בכך הוא מנצח הרבה סרטים אחרים שנשארים במחשבותיי בדיוק ארבע וחצי שניות, עד שאני יוצאת מהקולנוע.
בסיכומו של דבר, אני לא מאמינה שזה סרט שמתאים לכל אחד. צריך לחפש משהו מסוים במדיום הקולנועי כדי להנות ממנו (אני, למשל, חיפשתי את גאי פירס…) או לאהוב את הדרך שבה הסרט מתמרן אותך. לא נורא, אני בטוחה שסרטים רבים עוד ישעממוך יותר ממנו.
די פשוט:
לשלוח לעצמו מידע האומר ש"כתובת מס' 6 טועה", או לתמרן מישהו שיגיד לו את זה.
____________________
יום לא-הולדת שמח,
גל, מצטערת לגרום לאנשים להעלות את הדף הכל-כך כבד הזה בשביל שתי שורות. סליחה.
''בעקבות הזמן האבוד''
במהלך דפדוף יום השישי שלי בעיתון קלטתי שבמוסף 7 ימים התפרסמה כתבה מאד מעניינת על תופעת אובדן הזיכרון לטווח קצר. כמובן ש"ממנטו" מוזכר כמה
וכמה פעמים, כולל ביקורות של מומחים. אני מצאתי את הכתבה מרתקת, וקשה.
כדאי לקרוא.
שאלה אכנית
ואני יודע שאני לא אשים לב כשאני אקבל את התשובה, אבל נניח.
היכן יש רשימה של הסדר בו צריך לצפות בסצינות של ממנטו בדויד בשביל לראות אותן בסדר כרונולוגי נכון?
הבעייה שבדויד יש רק 19 טרקים, כאשר בטרק אחד יכולות להיות מספר סצינות שחור-לבן ומספר סצינות צבע, ובלי נקודות הזמן המדויקות בהן מתחילה ונגמרת כל סצינת שחור לבן זה בלתי אפשרי לעקוב אחריהן.
נו, החכמתי או לא?
"באתי לחזק ויצאתי מחוזק" – ג'וני ווקר.
ולעצם העניין, מוצ"ש שעבר סוף-סוף ראיתי את ממנטו, ויצאתי, כמובן, מבולבל מאוד. אז נכנסתי לדג, קראתי את הביקורת המופלאה וכל 408 התגובות (נכון לזמן כתיבת הודעה זו), ואני עדיין לא בטוח שאני מבין יותר טוב מה קרה בסרט. אבל אין ספק שהדיונים היו מרתקים, אינטליגנטיים ומנומקים (טוב…לפחות הרוב), ורק בשביל זה היה שווה.
סרט מעולה.
הדבר הראשון שעלה לי הראש היה שכזה סרט לא ראיתי מזמן.
הדבר השני היה איך הוא הפסיד את האוסקר?
הוא הצליח לשלב בין עריכה טובה ותסריט מיוחד ומעניין שמצליח להפתיע לאורך חלקים נרחבים מהסרט. גם צוות השחקנים ברובו הגדול מילא את תפקידו כהלכה ובייחוד גאי פירס.
אפילו שהסיום של הסרט לא היה ברור לחלוטין וגרר דיונים לאורך כול העמוד (שאין לי כרגע מה להוסיף עליהם כי הם מאוד ממצים) הוא לא השאיר אותי בהרגשה שאני מרומה או שהבמאי/תסריטאי סיים את זה ככה רק כדי לתמרן אותי ולגרום לי לצעוק שחסר משהו. בניגוד לכמה סרטים שרק הסוף מערפל הכול הסרט הזה היה מעורפל ונתן חומר לניתוח ומחשבה. ולמרות שלכאורה יש סוף סגור בנוגע לתעלומה עדיין יש המון שאלות לא פתורות.
וכבר ציינתי שגאי פירס שחקן מעולה?
סרט מעולה.
עכשיו סיימתי יומיים מרוכזים של מרתון ממנטו: צפיה בוידאו בפעם הראשונה ever, קריאת כל התגובות בעין הדג, גלישה באתר הסרט, צפיה בוידאו בפעם השניה כמומלץ, וחזרה לכתוב תגובה, שעיקריה:
אחלה ביקורת מעולה שבעולם.
דיונים מצויינים, שגרמו לי לשים לב לפרטים שלא ראיתי בצפיה הראשונה.
אתר מצויין של הסרט, שמוסיף הרבה על הסרט ועל הניסיון לפתור את התעלומה.
גאי פירס אכן שחקן מעולה, ולכך שמתי לב עוד כששיחק באוסטרלו-דרמה "משפחת מקגרגור" (שלא לדבר על פריסיליה וסודות LA).
אני מצטערת על שהייתי צריכה להחזיר כבר את הקלטת ומחכה בכיליון עיניים לשידור בהום סינמה/ערוץ הסרטים, כדי שאוכל להקליט ולצפות בו מאיזה כיוון שארצה.
חג שמח!
סרט מ-צ-ו-י-ן
אני מתרגשת זו התגובה הראשונה שלי…
רק רציתי להגיד שהסרט ממש מעניין ומרתק, סרט חובה לכל אחד!
אני אוהבת סרטים מסוג הזה, שככל שאתה מתקדם עם העלילה אתה מבין יותר, עד שבסוף יש לך את התמונה הכוללת!
מהרגע הראשון של הסרט הייתי מרותקת למסך.
סרט חכם עם משמעות עמוקה!
טוב, לפני שעתיים וחצי
גם אני ראיתי ממנטו…
ואחרי שעברנו לראות את "מלך הקונג פו" (אי שם באחת הסינמות בכבלים. סרט גדול. באמת. אחת הסרטים הסינים המדובבים הטובים ביותר שראיתי אי פעם!) וחזרתי הביתה הגעתי לכאן וקראתי את _כל_ התגובות שנכתבו על הסרט המדהים הזה.
(כן,כן, כולל הספויילרים והסנללים וכל אלו. למרות שדי עקבתי גם לפני שראיתי. דפוקה, מה לעשות.)
אבל כמה דברים לא הבנתי (אפשרות ל
לא בטוח):
1. מי זה שלבי שכולכם מדברים עליו כל הזמן לעזאזל?!
2.החיוך של טדי היה חשוד בעייני כל הזמן. זה לא חיוך טבעי. הוא לבן מדי.
3.אוף, שכחתי. (זה לא מצחיק. כשקראתי את התגובות עלו לי כמה שאלות, ולא רציתי להגיב סתם אם כבר שאלו את זה לפני. ועכשיו… אולי באמת הייתיצריכה לכתוב את זה)
4. אה, נזכרתי.<—כאן יגיע
את עובדה מספר 6 הוא כותב בסצינה (כרונולוגית) הראשונה. את עובדה מספר 5 הוא כותב במהלך שיחת הטלפון. כלומר _אחר כך_. או שאני טועה?
5.ואת הכתובת "איי דיד איט" לא רואים עליו במהלך כל הסרט. האפשרות היחידה היא, שהסצינה האחרונה היא אכן פנטזיה שלו. מוזר, לא חשבתי בכלל בכיוון הזה, סתם הייתי מבולבלת.
וסליחה לכל הנלחמים בממ"א.
תשובות
1. שלבי זה שם המשפחה של לני.
4. את טועה. הסצינות בשחור לבן מסודרות בסדר זמנים עולה (ולא בסדר זמנים יורד כמו סצינות הצבע) והן מתרחשות *לפני* הסצינות בצבע.
השאלה מתחילה קודם.
האם לממנטו יש "נושא"? האם יש לו "אמירה"?
לדעתי לא.
אני לא רואה כאן גם שום ניסוי מחשבתי, כדבריך. נכון, לסרט יש סוף פתוח, אבל אלו הסרטים הטובים ביותר. האם תאמר ש"לוק סטוק ושני קנים" הוא פוסטמודרניסטי בגלל שיש לו סוף פתוח?
ושוב, בסוף דבריך, אתה חוזר ל"עמדה" של הסרט, ואני נאלץ לחזור על נקודת ההשקפה שלי. מדובר כאן בלא יותר מסיפור שבא לשעשע אותנו. אולי גם לבלבל אותנו.
מותר לסרטים להיות נקיים מסאבטקסט? לדעתי ממנטו הוא אחד מאלה.
השאלה מתחילה קודם.
כמובן שמותר לסרטים להיות נטולי סבטקסט, או להיות בעלי סוף פתוח ועם זאת נטולי כל קשר לפוסט מודרניזם – אבל להערכתי ממנטו אינו אחד מאלה.
נימוק מבוסס יותר של הטענה הזו ידרוש ממני צפייה חוזרת בסרט. אני אחזור אליך עם זה.
* ואם לא אחזור, לא תדע למי לבוא בטענות. כמה נוח.
חף מסאבטקסט?
יש חיה כזאת באומנות? אם מדובר ביצירה שנעשתה בכוונה תחילה (להבדיל מלקחת משהו שלא נוצר כאומנות ו"להפוך" אותו לאומנות), הרי שיש סאבטקסט (ואגב, גם למקרה שבסוגריים הקודמים יש סאבטקסט, בסופו של דבר, בהפוך על הפוך ומחוץ ליצירה עצמה, ונחשו לאיזה זרם באומנות אפשר לשייך מקרה כזה…).
האם הסאבטקסט הזה בעל משמעות, האם הוא באמת רלוונטי ליצירה, האם הוא נכנס ליצירה מתוך מודעות או מתוך חוסר מודעות – אלה שאלות חשובות, כמובן. אבל סאבטקסט יש אפילו (ובעיקר, האמת) לסרטים של האחים פארלי.
"ממנטו", ברובד הראשוני ביותר שלו, בא לבלבל, ועושה עבודה נהדרת בכך. אבל אם הוא לא היה מעורר אצלי (הודות לרבדים אחרים שלו) הרהורים מטרידים על כוחה של אשמה, על אהבה ובדידות, ועל תפיסת המציאות הסובייקטיבית כמפורט בהודעתו היפה של אילן רטנר * (שם בדוי), הייתי שוכח את הסרט אחרי שהייתי נרגע מהגימיק הסגנוני.
ועוד לגבי הודעתו של אילן – זה לא הסוף הפתוח שהופך את "ממנטו" לפ"מ (אני מתאפק שלא לכתוב "צביון"), אלא העובדה ש*כל* העלילה של הסרט פתוחה. אגב, אילן רטנר * (שם בדוי), איפה היית עד עכשיו? תישאר, יהיו צחוקים.
ולגבי "לוק סטוק" – אם כבר הזכרת אותו, הסרט הזה פ"מ מהרבה סיבות אחרות, אבל הדבר האחרון שבא לי לעשות פרט לאמבטיית חומצה זה לנתח סרטים של גיא ריצ'י. על קצה המזלג: טרנטינו פ"מ. ריצ'י הוא טרנטינו בפרוטה. ריצ'י פ"מ בפרוטה. מש"ל.
חף מסאבטקסט?
נכון, אין כזה דבר. הקצנתי.
אבל יש שני סוגים עיקריים לסאב-טקסט. מכוון, ולא-מכוון.
אני די מסתייג מהטענה כאילו ליצירה יש קיום ומשמעויות השונות ממה שהיוצר התכוון. נכון, יש יצירות ספציפיות שפורטות לי במיתרים נסתרים אליהם בודאי היוצר. ככלל, לא זה המצב. היוצר מנסה לומר משהו, והוא יכול לבחור לשלב רבדים נסתרים. האם כל יוצר בוחר לשלב כאלה?
קשה לי להאמין שהאחים פארלי מנסים להעביר מסר עמוק. כמובן, יתכן שהם צוחקים על כולנו, אך לא נראה שזה המצב.
ממנטו אינו סרט של האחים הנ"ל, תודה ליושב במרומים, אבל הוא עדיין די שטחי.
נכון, אתה רואה תפיסת מציאות סובייקטיבית, -אבל-, חשוב מכך, אתה לומד שהיא מזוייפת ומוטעית.
האם זה הופך את הסרט לאנטי-פ"מ?
(ומשום מה אני צופה תגובה כאילו אין כזה דבר אנטי-פ"מ, אלא רק פ"מ שמביא בהפוכה. חמקמקים הפ"מים הללו.)
–
(ומאחר שקולנוע הוא אמנות קולקטיבית, נא למקם את המילה "יוצרים" במקום "יוצר" בכל מקום שיתחשק לכם\ן)
(לא, "שטחי" אינה מילה מגונה.)
ממנו פוסטמודרניזם
שאלה – האם כתביו של פיליפ ק. דיק הם פ"מ? אני מבצע פה הקבלה בין ספריו של דיק לבין "ממנטו".
כל כתביו של דיק עוסקים ביכולת להבדיל בין מציאות לדמיון. אבל – וזה אבל ענקי – הם לא טוענים שהכל זה **נראטיב** (נראטיב פויה) או שהכל בעין המתבונן. במקום זה הם שואלים שאלות אחרות – מהו "אמיתי" (במובן מציאות, לא במובן ההיסטורי), מהו "מלאכותי" (ספיציפית ל-"האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות" ו-"אנחנו יכולים לזכור את זה בשבילך") ועוד.
"למה זה לא פ"מ?" תשאל – ואני אענה לך – דיק לא טוען שהכל טמון בתפיסה של המתבונן, אלא מנסה להצביע על כוחו החזק של הדמיון האנושי ועל המוגבלות שלנו בהבנת המציאות ברמה הפיסיקלית, לא ברמה ההיסטורית.
לפי דעתי (אני סתם מעריץ של ספריו של דיק, לא מכיר את עברו, דעותיו הפוליטיות ויחסו לפ"מ) דיק לא היה מגדיר עצמו כפ"מ.
ובאותה נשימה – דקארט פ"מ?
דרך אגב – כל המתדיינים פה הם שונאי פ"מ (ואני בכללם) וכנראה חושבים שפ"מ זה מקור שני שליש לפחות מרוע על פני אדמות. האם נמצא בקהל פ"מ-יסט שיקום להגן על התיאוריה (או שבעצם מעשה כזה הוא לא פ"מ-י, שהרי גם אנחנו צודקים, בצורה נראטיביסטית שכזו…)
עיקר שכחתי
לא ממנטו ולא דיק חוטאים בחטא הנורא ביותר של פ"מ – הרלטביסטיות של המוסר (אין דבר כזה "מוסרי", רק "מוסרי לפי הנראטיב הסובייקטיבי בלה בלה בלה").
כתב הגנה פ''מ על פ''מ
אני סולד מפ"מ, חושב שזה אחד הדברים הנוראיים ביותר שקרו לאנושות במאה ה-20 (וזה דיי מרשים בהתחשב בכמות המאורעות הנוראיים שהתרחשו במאה הזו), ושזו דרך ללא מוצא שחוסמת את השיח הציבורי והפילוסופי יותר משהיא מפתחת ומקדמת אותו.
אבל, כפי שכתבתי, זה אחד הדברים הנוראיים ש*קרו* לאנושות. זה היה בלתי נמנע. אני לא חושב שיש אלטרנטיבה לשיח הפ"מ. ומבחינתי, אנשים שטוענים כי הפ"מ הוא קשקוש ושהם תופסים עצמם כמודרניסטיים (או "מרדניסטיים") משולים לאדם שיטען כי רבים אמנם חושבים כי השמיים הם כחולים, אך מבחינתו הם אדומים עם פסי ב'ז. זה לא רלוונטי וחסר משמעות. בין השאר כי הפ"מ סיפח אליו גם את המודרניזם עצמו, בהפוך על הפוך, וכנקודת התייחסות שנדרשת כדי להבין את הפ"מ. זו כבר אינה שאלה של לקבל או לדחות תורה מסויימת. זוהי מציאות קיימת, שאפשר להתנגד לה, אפשר להתכחש לה, אך היא קיימת, וחמור מכך, היא לא מאפשרת התפתחות או נסיגה (אלא אם נשק אטומי הוא פתרון לגיטימי מבחינתכם).
אני לא סובל את הפ"מ, אך אני לא סובל גם הרבה דברים אחרים בעולם שאני לא אתחיל לטעון שהם לא קיימים.
כתב הגנה חלופי על פ"מ: סדרה כמו "משפחת סימפסון" לא הייתה יכולה להיווצר בתקופה אחרת.
ולגבי "ממנטו" ורלטביסטיות של המוסר:
ל"ממנטו"
ועוד איך שיש לכך התייחסות בסרט. לני רוצח אנשים למקרה שלא שמת לב. ולא רק שהוא רוצח אותם, הוא אף רוצח אותם מתוך הצדקה מוסרית שנשלטת ע"י אדם חיצוני, שעורך מניפולציות במציאות לפי צרכיו שלו.
שני תיקונים:
1. ווסטלי, לא ווסלי. וזה עוד מילא, אבל-
2. As your wish? המשפט הנכון הוא כמובן As You Wish. נו באמת.
___
וסליחה לכל מי שהעלה את העמוד רק בשביל ההודעה הזאת…
בסדר
מצטער, הדויד לא אצלי וכבר הרבה זמן לא ראיתי את הסרט עם הכתוביות באנגלית.
חוץ מזה, מה את רוצה? ראיתי את הסרט רק 649 פעמים. אני עוד צעיר, אני יכול לטעות. אני רק מתחיל להכיר את העולם הגדול של הציטוטים. הכל בגלל אח שלי, הוא לקח לי את הדויד בלי להחזיר במשך חודש. ימד"ב הוציאו צו הרחקה נגדי (מתברר שהם לא אוהבים שנותנים למלהולנד דרייב ציון 1 מתוך 10) ויש לי כלב ודויד של מועדון קרב להאכיל.
חוץ מזה, איך זה שכשאני מעלה תיאוריה מופרכת על סרטים ומשמעותם, אף אחד לא מתייחס? רק כשאני טועה באות אחת.
אות אחת, אבל איזה סרט...
טוב, טוב...
בפעם הבאה אני אבדוק טוב-טוב בימד"ב לפני שאני כותב ציטוט/שם. למדתי את הלקח שלי, עכשיו אפשר לצאת מהצינוק? הלבקן באמת מפחיד אותי. שמישהו יתן לו קלגרון או משהו!
מה, יש מוסר אבסולוטי?
ראש-שבט אפריקאי אחד שמע שבמלחמת העולם הראשונה נהרגו כך-וכך מיליוני אנשים.
"וואו," אמר, "איך אכלתם את כולם?"
"באירופה," השיבו לו, "לא נהוג לאכול את האויבים שלך."
"מה?!" נדהם הצ'יף, "להרוג כל כך הרבה אנשים ואפילו לא לאכול אותם? איזו ברבריות!"
(כן, אני יודע שלא כל האפריקאים קניבלים, וכו' וכו').
או, לחילופין, נסה לשכנע הינדי לאכול בשר בקר משחיטה כשרה, ותגיד לו שאלוהים מרשה לאכול את זה.
או, בקיצור ולסיכום: אין מוסר אבסולוטי, אין נראטיב היסטורי מוסמך, ואין שום דרך לגלות את *כל* העובדות הקשורות/משפיעות על אירוע כלשהו. מסתבר ששוב עבדו עלינו, והחיים הרבה יותר מסובכים מכפי שהיינו רוצים אולי להאמין.
מצד שני, אני בכלל לא בטוח שיש קשר בין משהו מזה ל"ממנטו". כשיצאתי מהסרט עוד תהיתי אם יש בו אמירה כלשהי על הדרך שבה כולנו בונים ומשכתבים את הזכרונות שלנו (וכולנו עושים את זה, במידה זו או אחרת), אבל לאור המהירות והקלות שבה התפוגג הרושם שהשאיר עלי הסרט, אני נוטה לפקפק בזה (ואני לא אחד שיזניח הזדמנות טובה להתעמק בסאבטקסט עסיסי של סרט. פה הוא פשוט לא היה עסיסי, לטעמי).
———————
כל האמור לעיל הוא, כמובן, דעתי האישית והסובייקטיבית לחלוטין. אם דעתכם האישית הסובייקטיבית היא שקיימת מציאות אובייקטיבית אבסולוטית, זו כמובן זכותכם, אבל אני אשמח לדעת באילו סמים אתם משתמשים, כדי שאוכל להתרחק מהם.
נכוןנכוןנכון.
אני עם מרמיט בשני הסעיפים (לגבי הרלטיביות של המוסר ולגבי הקשר הקלוש של זה לסרט).
כנ''לכנ''לכנ''ל
אני מניח שאולי השתמע אחרת, אך גם אני מסכים לחלוטין. כן, גם עם הסעיף שאומר שהקשר של כל זה לסרט הוא קלוש.
אפשר למצוא ב"ממנטו" היבטים פ"מ, ואפילו לחלץ ממנו אמירות בנושא. אני באופן אישי לא מוצא שום סיבה לטעון שזה נושא מהותי בסרט. זה לא סותר את העובדה שזה קיים שם, עם או בלי כוונת הבמאי (למה טיעון כזה אפשרי? כי הבמאי חי ב-2002, שמשתייכת לתקופה הפ"מ. גם אם הוא לא מגדיר עצמו פ"מ, ואפילו אם הוא לא יודע לאיית את המילה, היצירה שלו יכולה להיות מושפעת מזה)
מה, יש מוסר אבסולוטי?
בהחלט יכול להיות.
זה שאין לך מושג מהו, וזה שיש חילוקי דעות – לא אומר שאין, רק אומר שאיננו יודעים\ שאין דרך לדעת.
אבל זה לא אומר שאין.
ההבדל קטן, אך משמעותי.
(אגב, בעיני, המוסר שלי אבסולוטי בהחלט ושמחת זקנתי שאחרים חושבים אחרת. זה שהם חושבים אחרת מיד אומר שאני לא צודק?)
אבל, לפחות לפי ראיית העולם שלי,
זה בדיוק שאין מוסר אבסולוטי. זה לא רק שאני לא מכירה כזה. הוא לא קיים ואין לו איך להיות קיים. אני אתאיסטית, אגב. אולי זה ההבדל ביני לבינך.
כל זה לא אומר שאני לעולם לא אנסה לכפות את המוסר הרלטיבי הקטן והפרטי שלי על מישהו היפותטי. בטח שאני אנסה – אם אותו מישהו ייפר את הכללים שלי בצורה שתציק לי יותר מדי.
למה בדיוק ההבדל משמעותי?
מבחינה מעשית אין לו הרבה משמעות.
אין *בידינו* מוסר אבסולוטי, בין אם אנחנו חושבים ש"איננו יודעים שיש דרך לדעת" [ווף, איזה ניסוח פתלתל], ובין אם אנחנו סתם חושבים שמוסר הוא קונבנציה אנושית שהומצאה כדי שאנשים יוכלו לחיות ביחד.
ואם אתה *באמת* חושב שהמוסר שלך אבסולוטי – ברכותיי, אתה מואר. (או פסיכופט פנאטי, ושיקום המניאק שמצא את הדרך להבדיל בין השניים *שיעול* ואליס *שיעול*.)
מה זה פה ''האייל הקורא''?
טוב, אין לי כוח (וגם ימחקו לי) להסביר לך לא רק למה אתה (וגם דן) טועים, אלא גם למה הגישה שלכם היא בעייתית מאוד.
נא לקרוא:
1. "מבט לאחור על מלחמת ספרד" של ג'ורג' אורוול, מתוך "מדוע אני כותב".
2. ספר או מאמר של איזה פרוגרסיבי – דיואי יהיה טוב מאוד.
ואחר כך להמשיך הויכוח בדואר האלקטרוני
ממנטו פילם נואר
בדיון שהחל בביקורת על "אגדות וסיפורים" (כתבה מספר 982
שאלתי את אמבסדור אם אכן ממנטו נחשב לפילם נואר כמו שהוא טען.
לאחר שראיתי היום את ממנטו בפעם השניה (סוף סוף!) יש לי תשובה לשאלה, והיא באה הישר מפיו של כריסטופר נולאן. בראיון שראיתי בחלק ה'תוספות' של הדויד (שהיה התוספת היחידה חוץ מטריילר – מה לעשות, דויד ישראלי) הנ"ל הזכיר את הצירוף ממנטו + פילם נואר כמה פעמים, והדגיש ללא ספק שהוא אכן חושב שהסרט משתייך לז'אנר.
אז זו התשובה לשאלה ההיא. צפייה שנייה נתנה לי כמובן תשובות להרבה שאלות אחרות (הכל נראה פתאום כל כך ברור! נסו ותווכחו!) אבל רק עוד דבר אחד עדיין לא ברור. זאת ועוד, כשיהיה לי חשק לכתוב יותר.
א. אז מה אם הוא אומר?
אני בטוחה שגם הבמאי של "חופשיות על הבר" אמר שסרטו הוא דרמה מרגשת.
ב. מה זה תורם, להגיד שממנטו הוא פילם נואר? אם זה גורם לראיה חדשה ומעניינת של הסרט, אז סבבה. אחרת אני לא רואה תועלת בויכוח הזה.
יש לי ראיה חדשה על הסרט
היא אמנם הגיעה כבר בדיון הנ"ל בעקבות הטיעונים שאנשים העלו, ולא עכשיו כי שמעתי את הבמאי אומר את זה, אבל בהחלט יש ראייה חדשה של הסרט כשמתייחסים אליו כפ"נ.
עם שורות מתות לה לה לה היא מניעה את העלילה בכך שהיא מנצלת את לני לצרכיה האישיים, בין השאר 
); לא חשבתי על לנארד כבלש שיוצא לחקור תעלומה (למרות שזה היה אמור להיות ברור לי מכל הרמזים והפתקים שלו, אבל איכשהו זה לא היה במודעות שלי). ואם הייתי בקיאה יותר בז'אנר הפילם נואר, בטח היו עוד נקודות השוואה שהייתי יכולה לחשוב עליהן (אבל בכלל לא הייתי בשיעורים שלמדנו את הנושא) (כן כן, לא ראיתי אף סרט פ"נ בחיי!).
לפני ההשוואה, לא חשבתי על דמותה של נטלי כפאם פאטאל המניעה את העלילה (
אגב, הבמאי לא מגדיר את ממנטו כסרט פ"נ כי אם כמותחן פסיכולוגי ו… עוד כל מיני תארים מצחיקים. שכחתי.
הפ''נ המרתק ביותר
שיצא לי אישית לראות הוא, אגב, צ'יינהטאון של רומן פולנסקי. ראיתי אותו ממש לאחרונה והוא אחד הסרטים המעטים שלמרות שהופק מזמן הוא עדיין מרתק, מלהיב ובכלל לא מיושבן. גם פולנסקי הוא לא ממש בתוך הז'אנר אלא מדבר *על* הז'אנר מבחוץ, אבל זה מה שאולי עושה את הסרט שלו לסרט חובה (ואולי, כשיהיה לי זמן, אכתוב עליו משהו, למרות שאני תוהה אם לסרט כזה עתיק וכזה עטור פרסים יש מקום ב'עין הדג')
לעניות דעתי,
זה ה-מקום. אולי כשתצא לאפטר יותר ארוך.
ציינטאון כפילם נואר
צ'ינטאון הוא סרט פילם נואר נהדר ,והוא עובד לפי כללים ברורים :בלש פרטי שיכור,בחורה מפתה ,אולי ספוילר (למי שממש לא יודע מה זה פילם נואר) תעלומה פשוטה שמתגלה כחלק מתעלומה גדולה יותר,וחקירה בניגוד לדעת השוטרים.
לא היה עליו ביקורת פה?
כתבה מספר 519
או שזה לא אותו סרט?
זה לא אותו סרט
הנה הסרט עליו מדברים:
http://www.imdb.com/Title?0071315
למה מתלהבים מהמקוריות?!?!
ראיתי את הסרט לפני חודש בערך, אח"כ מרוב שהייתי מבולבלת וחוץ מהפואנטה וכמה סצנות פה ושם לא זכרתי כמעט כלום ממנו נבהלתי קצת… ועכשיו, לשאלתי- אפשר להבין למה כולם מתלהבים מהמקוריות של הסרט??? הרי סיינפלד עשו פרק הפוך מעולה (זוכרים? עם הסוכרייה של קרמר שכל פעם גדלה, ושאיליין שואלת את ג'רי מה השעה והוא אומר לה "שאלת אותי את זה לפני שתי דקות" ואז רואים לפני שתי דקות שהיא שואלת אותו מה השעה?!), וזה לא שאף אחד לא מכיר את סייפלד- סיינפלד זה קלאסיקה והרי ברור שהרעיון שאוב משם!
אז נכון, זה סיכון רציני לעשות כזה סרט (הרי לא היה שום דבר שיערער את הרייטינג של סיינפלד…..), ונכון שעוד לא היה ס-ר-ט כזה, אבל הרעיון עצמו כבר היה קודם, ולא בעוד סדרה יפנית שניתן יהיה להגיד שאולי הבמאי או התסריטאי או מי שלא חשב על הרעיון ראה!!!
התסריט היה מעולה- לא עולים במוחי חורים כ"כ, זה היה אתגר רציני וכ"ו- אבל מבחינת הרעיון לא צריך להתלהב יותר מדי!
מקוריות.
אם היית קוראת את כל התגובות היית רואה שכבר היה דיון על ההבדל בין הפרק הנ"ל של סיינפלד לבין 'ממנטו'. בעוד בשסיינפלד הכלי של החזרה לאחור נועד בעיקר ליצירת אפקט קומי (מושלם), הרי שב'ממנטו' המבנה מאפשר לצופה להתנסות במצבו של לנרד, כלומר להיכנס לסיטואציה בלי לדעת מה הוביל אליה ומה קרה קודם. מדובר על אפקט שונה לגמרי, ולכן ממש אין סיבה להאשים את 'ממנטו' בהעתקה מסיינפלד. מה גם שהשימוש בטכניקה הוא כל-כך שונה מבחינת אורך הקטעים והתזמון הדרמטי שלהם.
אחלה סרט!! רוצו לראות אותו!!
!
מבריק!
מי שפירסם את הביקורת הנ"ל לממנטו, פשוט מוכשר!
כל הכבוד!
לקח לי כמה דקות לקלוט מה ניסית לעשות, ובסוך נפל האסימון, ואני עדיין בשלבי ההתלהבות!
מבריק!
טראומת היקיצה
אהבתי את הפרשנות, מענייןמאוד.
גאי פירס
בעודי מאכיל את הילד באחד הלילות הטרופים, נתקלתי בשידור חוזר של 'סודות ל.א.', ופתאום היכתה בי תובנה מלאה וצלולה שעד כה ריחפה בחלל קודקודי בצורה מעורפלת:
גאי פירס הוא שחקן נהדר.
הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שפועלים כיום בקולנוע, לא פחות. הוא מצליח לאפיין דמות בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו (כולל השיער), להיות משכנע לחלוטין באותה הדמות, ולהחליף לדמות אחרת לגמרי ומשכנעת באותה המידה בסרט אחר. גאי פירס של 'סודות ל.א.' (שחצן אך נחוש) הוא ממש לא גאי פירס של 'פרסיליה מלכת המדבר' (ראוותן, ציני ורגיש), שלא דומה לגאי פירס של 'ממנטו' (תמים וטוב לב) ולא מזכיר אפילו קצת את גאי פירס של 'כוחה של מילה' (אלים ומחוספס).
אז נכון, סינון הסרטים שלו לוקה קצת בחסר ('מכונת הזמן', 'כוחה של מילה', 'שני אחים' ויש האומרים גם 'הרוזן ממונטה קריסטו'), אבל כשהוא טוב הבנאדם הוא כמעט הכי טוב שיש.
כה לחי, גאי!
אכן שחקן טוב
אבל נראה לי שהוא סובל מעציצות מדומה. הדמויות שלו בפרסיליה, סודות LA וממנטו אכן שונות מהותית אחת מהשניה (ומהשלישית), אבל הפרצוף אותו פרצוף. את כוחה של מילה אני כבר לא ממש זוכר, אבל נדמה לי שגם שם הייתה לו אותה ההבעה בדיוק. זו הבעיה היחידה שלי עם גאי פירס. הוא יודע לשחק ורואים את זה בשפת הגוף ושומעים את זה בקול שלו, אבל הבעת הפנים נשארת קבועה. מין מבט כזה של פלייבוי תחמן שמנסה להראות כמו ילד טוב קנברה.
אני חושבת שזה פשוט הפרצוף שלו
אני זוכרת שבשעת לילה מאוחרת יצא לי לראות סרט ישן מאוד שלו ב"יס" עוד מהתקופה לפי שהוא גילה את אמריקה. אני לא זוכרת איך קוראים לסרט אבל הוא גילם שם גבר שהתחלף בגוף עם חברתו לשעבר. מה שאומר שהיה עליו לגלם אישה אשר תקועה, באופן מאוד מילולי, בגוף של גבר, והוא עשה את זה בצורה נהדרת. התנועות, ההבעות, טון הדיבור. הוא הצליח ליצור דמות מאוד לא מגוחכת ומוגזמת ממצב שהיה בקלות יכול להידרדר למשהו כזה.
אני מניחה שהתפקיד הזה הוא זה שהביא לו גם את התפקיד של פלישיה ב"פריסילה".
את כנראה מנדברתעל Dating The Enemy
הוא מ-1996, פריסילה מ-94.
יאפ!
טוב – אז כל מה שכתבתי למעלה – רק הפוך.
אני באיחור
אני יודע שאני באיחור קטן.. טוב איחור של שש שנים וסביר להניח שאף אחד לא יקרא את הביקורת שלי(..ומי שקורא את זה סימן שאני כבר לא בחיים) אבל בכל אופן אני רוצה להחמיא לביקורת הנפלאה של קילרוי שמתבטאת באיזכורים רבים וחוש הומור מפותח. כל הכבוד!
אהה.. וכן הסרט נפלא, עריכה מעוותת, גאונית, אל תחמיצו!
''ממנטו''
קודם כל, הביקורת הזו היא ללא כל ספק הדבר הכי טוב שנתקלתי בו באינטרנט, אני אמשיך לקרוא אותה שוב ושוב ושוב…
הסרט? אתם לא צריכים את דעתי על הסרט, סביר להניח שכבר איתם אותו, אבל מכיוון שאני לא יכול להתאפק אני רק אזכיר שמדובר בסקט ענק, ערוך היטב, מבוים לתפארת, שחקנים מעולים, תסריט מקורי ומשובח והטוויסט מדהים!
לפי הכתוביות בתחילת הסרט כרוסטופר נולאן כתב את התסריט על פי סיפור של אחיו. באמת? הסיפור הזה פורסם איפשהו אי אז או שג'ונת'ן השאיר אותו לעצמו ולאחיו?
ועכשיו, אם תניחו לי לשעה או שתיים, אני הולך לצפות ב"המספריים של אדווארד".
אה, עוד דבר ששכחתי לכתוב
הסרט מסובך? באמת? לי הוא נראה כסרט שהולך בקו ישר לכל אורכו (אומנם הוא הולך באופן הפוך אבל…).
דרך אגב הסרט ענק, ערוך היטב, מבוי..אה..מה?..כבר אמרתי את זה?..באמת?..
טוב תבינו, יש לי קונדישינר.
א''א?
אלכוהוליסטים אנונימיים?
אביר אפל.
דיון הפוך
כשצפיתי לראשונה בממנטו, אי-אז לפני עשר שנים, הרגשתי שאני צופה ביצירת מופת קולנועית מבריקה, אבל זאת בכל זאת הייתה הפעם הראשונה שצפיתי בגימיק ההפוך. מאז כבר ראיתי את בסיינפלד ושמש נצחית ואת הביקורת פה והבנתי שממנטו לא משתמש בגימיק ההפוך בצורה הכי טובה שאפשר לשאוף אליה – כשצפיתי בסרט לראשונה, הייתי בטוח שהבנתי מי הרוצח, אבל אחרי שקראתי עוד דיונים על ממנטו בפורומים ולא רק בדג, הבנתי שגם אם אני צודק, אולי אני לא היחיד שצודק, וכך בצפייה שנייה ממנטו עדיין נראה לי כמו מותחן מעולה, אבל עדיין מותחן לחובבי המטריקס, שהוא מהז'אנרים השנואים עליי. אני אסביר למה התכוונתי בדוגמה יותר פשוטה – כשצפיתי לראשונה ב"הבגידה" (הפרק ההפוך של סיינפלד), חשבתי שהוא יצירת מופת טלוויזיונית. אני עדיין חושב כך, אבל כשצפיתי בגרסה הישרה (להבדיל מהפוכה) של הפרק ב-DVD כל הפגמים שלו ישר צצו לי מול העיניים – העלילה לינארית ונוסחתית בהרבה מרוב הפרקים האחרים של סיינפלד ובמיוחד קריימר שרק עושה דאחקות עם סוכרייה. אין לי את ה-DVD של ממנטו כך שלא צפיתי בגרסה הישרה שלו וגם אין לי כוונה לקנות אותו, ובדיוק מהסיבה הזאת. אפשר להגיד שזה הקטע של הסרט, שמבינים אותו פחות ככל שצופים יותר, אבל גם אם זה נכון ומדויק עדיין מבחינתי סרט שנראה פחות טוב בצפייה שנייה הוא לא סרט מושלם. בז'אנר המותחן הוא בהחלט מתעלה מעל כל סיפורי הנקמה האלימים האחרים (אולי לא כולל Irréversible או איך שלא קרו לסרט הצרפתי הזה שהשתמש באותו טריק, לא יודע כי לא ראיתי) והוא בהחלט סרט מבריק ומעורר מחשבה אבל הוא בפירוש לא מושלם, גם אם הכרונולוגיה ההפוכה בהחלט עושה חשק לצפייה שלישית כדי להבין את הסרט עוד פחות טוב.
ולא, אין ספוילרים בהודעה הזאת. בדקתי.
סרט יוצא דופן
תמיד אהבתי סרטי טוויסטים, סרטי גימיקים, סרטי מיינדפאק, וכו'. תמיד אהבתי אותם "למרות"- כמעט לכולם היו חורים בסיפור/דמויות לא אמינות/מחסור בעומק. הסרט הזה מצליח לספר סיפור שלם, מסובך להפליא, ללא פגם, שיש בו גם עומק. וכל זה ברוורס. ראיתי את הסרט הזה כבר פעמיים מאז שהוא יצא ב2001, אבל לא הצלחתי להעריך אותו כמו שאני מעריך אחרי הצפייה הזאת. מאסטרפיס.
אז זהו, רשמית- אני פאנבוי של נולאן , ואני גאה בזה.
ראיתי פה תגובה
מישהוא כתב שזה סרט דפוק ואף לא יזכור אותו עוד 10 שנים. (אולי בתור שניצל)
אז כמובן שזה סרט גאוני בכל קנה מידה, ואן אחד היום שלא מכיר את כריסטופר הגאון.
סתם מעניין…
לא מישהו, אלא Xslf
היא לא כתבה שהסרט דפוק, אלא די טוב אבל לא מדהים.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
וכעבור 10 שנים הוא לא יישכח או יזכר בתור שניצל, אלא כסרט שניצקלייני (סרט אומנתי/פלצני). בכלל, אם כבר מאכל, ממנטו נשמע לי יותר כמו סוג של פסטה מאשר שיניצל
[התגובה של Xslf]
נכון :)
ערבבתי בין כמה תגובות שהיו באזור שם..
יש שם כמה שאומרים שהסרט לא טוב..
סליחה על האיחור.
קודם כל, הטקסט שנמצא פה כביקורת פשוט נפלא, כאילו, וואו לא ידעתי שיש דברים כאלה מופלאים באינטרנט, לא ידעתי שמוח אנושי יכול להגיע לרמה כזאת של גאונות ושנינות וכיוצא בזה.
אבל…
זה לא באמת ביקורת, אפילו שכתוב בהתחלה ביקורות. זה יותר סיפור או מאמר (נהדר) שנכתב בהשראת הסרט.
למעשה, יש פה רק משפט אחד שמציג את הדעה של הכותב על הסרט: "התסריט משובח וגם המשחק, אבל הסרט מכריח אותך לשמור על ריכוז כל הזמן וזה נורא מעייף." שזה כמו הדג המדבר פה בדפי סרט.
אולי זה כל מה שאני צריך לדעת על הסרט? לא יודע, הייתי מעדיף לראות פה קצת יותר פירוט והרחבה כמו בשאר הביקורות.
אה, והסרט פאקינג פנטסטי.
ביקורת כמו שביקורת צריכה להיות
היא מעבירה את התחושה של הסרט במדויק, ובמינימום פרטים, גם בלי לתאר אותה ישירות. אולי טיפה ארוכה שלא לצורך.
זה בדיוק מה שאני אומר
מאמר בהשראת הסרט היה אמור להעביר את התחושה של הסרט, ועשו את זה מצויין.
השאלה היא אם אני צריך שיעבירו לי את התחושה על הסרט או דעה וביקורת.
הייתי לגמרי סבבה אם היו כותבים:"לכבוד יציאת ממנטו, סיפור בהשראת ממנטו." או משהו בסגנון, אבל לא כתבו את זה.
פשוט אחרי שראיתי את הסרט הזה היה לי איזשהו רצון לראות ביקורת עליו באתר הזה. אבל לא ראיתי.
יכול מאוד להיות שאני לא מבין כלום, כי לאהוב סרטים זה די חדש אצלי, ואולי אני סתם זורק שטויות לאוויר.
אולי לא, לך תדע.
יש כאן יותר מ500 תגובות
וביחד עם הכתבות שעוסקות בממנטו (כנס לדף הסרט) זה אמור להספיק, מאמין שתמצא כמה וכמה ביקורות "סטנדרטיות"
הסרט הדקונסטרוקצי הראשון?
דובר אינסוף על הסרט ועל הרעיונות הפילוסופיים שבו. בנוגע לזיכרון, זמן, זהות ואפילו קולנוע. אתמול, כשצפיתי בסרט בפעם העשרים בערך, הייתה לי מחשבה נוספת.
דקונסטרוקציה זו תיאוריה מביקורת הספרות שהגה פילוסוף צרפתי בשם ז'אק דארידה. הרעיון העיקרי שלו הוא שכל טקסט ניתן לפרק דרך אלפי פרשנויות, ולכן יצירת משמעות אחידה, שאינה סובייקטיבית, היא בלתי אפשרית.
הבעיה בלאונרד, מה שמביא למפלתו ולמפלת האמת האנושית בכלל, היא שהוא יוצר את החשיבה שלו באמצעות התמונות והעובדות שהוא רושם מאחוריהם. מכיוון שאינו זוכר דבר, הוא חייב להסתמך על מה שהוא כתב, אי שם, אפילו אם הוא לא זוכר את זה.
העניין הוא, כך אנו לומדים בהמשך הסרט, שעובדות נכונות עבור סצינות מסוימות, אבל עבור סצינות אחרות יכולות להתברר כשגויות ואף שקריות. כל סצינה עבורו מהווה משמעות אחרת. כלל המשמעויות של הטקסט מופר ללא הרף. הנארטיב שנוצר לא נוצר באמצעות אמת מסוימת, שמשתרכת ועוקבת אחר פרטים, אלא בהתאם למה שלאונרד הספיק לכתוב או לא (נגיד, בסצינה המפורסמת בדירה של נטלי) ולעיתים בהתאם לבדיה שהוא עצמו החליט לחולל. הצופה מעולם לא מצליח לצאת אל נקודת מבט אובייקטיבית ולהשיג אמת כלשהי בנוגע לסיפור. מבחר האפשרויות שהפרטים והעובדות שהוא רושם, והתמונות, מציעים לו, הוא מבחר אינסופי, והאופן שבו הוא מצייר את הקו, או מחבר את הפאזל, היא בהתאם לצורך שלו למשמעות אישית.
ממנטו הוא סרט על כלום בעצם. במובן הזה שהמשמעות היחידה שהוא מתיימר לשמר, ליצור, היא שאין כלל משמעות.
יפה כתבת. רק שהסרט רואה את זה כטרגדיה נוראה.
(ל"ת)
ברור
רמזתי אחרת?
לא רמזת לשום כיוון.
אבל אני לא חושב שדרידה רואה בזה טרגדיה (לא בטוח, לא הבנתי אותו ממש מעולם) – בעוד שנולאן, כן. רק רציתי להדגיש את זה.
איך אפשר שלא לראות את זה כטרגדיה?
כמו ניטשה, כמו קאמי, כמו סארטר, דארידה, כולם פיתחו רעיונות נוראיים, אך רק מכיוון שכתבו עליהם בתשוקה לא אומר שהם אהבו אותם.
ואולי להיפך
דוקא אם נקבל את הניתוח שלך, הסרט יכול להיות טענה נוגדת דה-קונסטרוקציה: הוא מראה שהיא אפשרית או תקפה רק בתנאים של חוסר זכרון מוחלט, ועבור אינדיבידואל עם זכרון היא מופרכת מעיקרה.
ממליץ לך לתת צפייה נוספת
כי נראה לי שקצת לא הבנת את הסרט. נולאן לא סתם פרש בפנינו סיפור על איזה יצור דמיוני שרחוק מאיתנו. הנקודה שלו היא שאנו בדיוק כמו לנארד וזה ניכר בכל מיני נקודות משמעויות בסרט ("כולנו משקרים לעצמנו כדי לחיות"). אני מתכוון, זה לא שאנחנו זוכרים את *רוב* הדברים שאנחנו עושים. אנחנו זוכרים רק מעט מאוד. זו הנקודה. אנחנו יודעים מי אנחנו, אנחנו זוכרים את הטראומות שלנו, אבל רוב הדברים שאנו חווים חולפים הלאה. "אני חייב להאמין שלמעשים שלי יש משמעות, אפילו אם איני זוכר אותם".
מופרכת מעיקרה? הערה קצת מוגזמת בנוגע לאחת התיאוריות המשפיעות של המאה ה20 אתה לא חושב?
אני לא חושב שמה שאומרת דמות
פגומה ונכה באופן משמעותי בסרט מתאר בהכרח את דעתו של הבמאי על העולם, או את המסר שהוא מנסה להעביר.
באותו אופן שבו שעותיו של הג'וקר על העולם בסרט אחר של נולאן הן לא המסר של הבמאי באותו סרט.
זאת הפרשנות שלך, והיא בברור לא היחידה הקבילה, גם אם היא לגיטימית כמובן.
כנ"ל לגבי "מופרכת מעיקרה" – אני ציינתי זאת כפרשנות אפשרית לסרט, לא כהערה אישית על הדקונסטרוקציה.
ודרך אגב, זה שתיאוריה היתה אחת המשפיעות של המאה העשרים, לא מונע ממנה להיות מופרכת מעיקרה. במאה התשע עשרה היתה תיאוריה מובילה שטענה שהאור מתקדם ב"אתר", ובמאה העשרים היתה תיאוריה חברתית שטענה שהארים הם גזע עליון – והיא השפיעה הרבה יותר מהתאוריה המדוברת. אז מה, זה לא מוכיח כלום על התיאוריה ותקפותה.
אם כולנו יכולים להסכים,
אתה יכול לפחות לפרט שלושה עקרונות של התיאוריה הזאת שכולנו יכולים להסכים עליהם ושיש בהם המון אמת?
(אין לי מושג איך לענות על 'למה במאי מסוים עשה סרט מסוים', אז דילגתי למקומות ברורים יותר)
אגב
תראה מה לנולאן עצמו יש להגיד.
ב1:20 הוא מדבר על בדיוק מה שדנו עליו.
https://www.youtube.com/watch?v=nQqZNZE9ByE&t=300s
אני עוד מחכה שתגלה לי
על מה כולנו יכולים להסכים.
א) משמעות היא סובייקטיבית
ב) הטקסט הוא כלום
ג) ההקשר הוא הכל
ממנטו מתעסק בדקונסטרוקציה אונטולוגית שהיא הרבה יותר עתיקה מהפוסטמודרניזם הצרפתי שעיקר חידושו הוא הדקונסטרוקציה של השפה או של האתיקה או של התרבות. זה הנושא של ממנטו, של יוקרה, ושל התחלה. נולאן, בניגוד לדרידה לא מתעסק עם שפה בכלל. ובסרט שלו על מוסר, היחיד שנשמע כמו פוסטמודרניסט הוא הג'וקר שבמפורש מוצג כרע.
אני מסכים עם אק"א. דרידה מבין את האירוניה בלכתוב על חוסר המשמעות של השפה ומג'ברש את עצמו לדעת, אבל מהקצת שמבינים לא מקבלים את הרושם שהוא חושב שזה טרגדיה
ועכשיו בעברית?
(ל"ת)
הוא עוסק בהרגשה שהזהות שלך מתפרקת,
לא בפירוק של שפה או בטענה שהכל יחסי במוסר או בחוסר היכולת להתקיים בעמדה ביקורתית המנותקת מהמיקום החברתי שלך.
מה שאדון הבובות אומר, אם הבנתי נכון, זה שמשבר זהות והתחושה שהעולם הוא מקום לא ברור ולא יציב הן השאלות המרכזיות שנולאן עוסק בהן.
התיאוריה של דארידה היא לא דקונסרקציה מסוג חדש. היא התפתחה מכיוון שאחרי וויטיגנשטיין, נהיה קונזצוס כמעט מוחלט סביב הרעיון שהשפה היא תחילת הכל. אין חשיבה בלי שפה. ככה שלא מדובר בסוג חדש, אלא יותר נקודת מבט חדשה, יותר מפוכחת. אם אתה מתעסק עם מידע, עם הזמן, עם זיכרון, עם מוסר – אתה מתעסק, בסופו של עניין, בעיקר בשפה.
אני לא מבין את הקטע הזה של "הוא מוצג כרע". רק בגלל שדמות מוצגת כנבלית, לא אומר שהסרט לא מכליל את נקודת המבט שלה כעניין שהוא לגיטימי בתוך הדיון הפילוסופי. מה שזה כן מאפשר, זה לתת נקודת מבט מאוד ניהיליסטית בצורה מאוד חדה, בלי לסטות מאיזורי הנוחות של צופי המיינסטרים. אני מתכוון, תחשבו על זה. משפחת סופר על 2 ראיתם? הנבל שם לגמרי צדק! משימה בלתי אפשרית האחרון? אני לא מתבייש לומר שהתרגשתי כשראיתי את כיפת הסלע המטומטמת עולה באש. גם באינפינטי וור נהיה דיון מעניין סביב כל העניין הזה.
נכון, ברור שהג'וקר יותר מעוות ומפחיד מהדמויות הנ"ל. אבל הוא אפילו מעיד על עצמו שהוא 'אינו מפלצת, פשוט ahead of the curve". כל מיני רעיונות ניטשאניים וכל זה. מגוחך לחשוב שהג'וקר רע סתם כי הוא רע. הנקודות שלו קבילות, ולמעשה, הסרט לגמרי מעלה את הפילוסופיה שלו על נס. הוא ניצח. הארווי דנט הושחת. כלומר, בכל אדם יש רוע, וזה הכל עניין של נסיבות.
לטעון שבכל הבני אדם יש רוע זה לא פוסטמודרניסטי. לטעון שאין טוב ורע זה פוסטמודרניסטי והסרט בהחלט לא ניטרלי באיפה שהוא שם את הג'וקר, לא משנה כמה הוא מגניב. אני בקושי רואה איך ההשחתה של הארווי דנט היא נצחון לעמדתו המוסרית של הג'וקר, אני הייתי לוקח את ניסוי הספינות כמייצג הרבה יותר טוב, שם הג'וקר הפסיד. הסרט לא רק מאמין בטוב ורע, הוא מאמין שאנשים ייבחרו בו. אני לא רואה איך אפשר לראות באביר האפל סרט פוסטמודרניסטי, הוא בנוי בצורה מובהקת על ציר הטוב ורע, גם כשיש דמות מגניבה ששרה שיר הלל לנבלה, אין שום עירפול לגבי מהו טוב ורע.
אני לא מסכים איתך שתעסוקה בזיכרון, בזהות, בסיבתיות, ובתפיסת מציאות, זה בהכרח התעסקות בשפה. ואני בהחלט לא חושב שנולאן חושב ככה. הסרטים שלו הם דקארט ויום, לא דרידה
אז אתה לא כל כך זוכר את הסרט, חביבי
– הארווי דנט ללא עוררין הוצג כביאה המחודשת של המשיח. ברור, הקישור שהמטאפורה עושה אל תוך העולם הריאליסטי של הסרט (כי בכל זאת, הסרט מקורקע בחוקי עולם אמיתי ולא במיתולוגיה יוונית. אז יש צורך למשהו קונרקטי מעבר לייצוג עצמו) זה אותו קישור של 'הפושעים שהוכנסו לכלא' – אבל הנקודה של הסרט היא שהארווי דנט, "האביר הלבן של גותהאם", מייצג את הטוב שבאדם. והשחתתו, מייצג את זה שכל אדם ניתן להשחתה. כאילו, אני באמת לא מבין למה אני צריך להסביר את זה. זה ממש ממש ברור וודאי. זה לא משתמע לשני פנים. זה כל הנקודה של הדמות, ושל הסרט.
– אני לא זוכר את המספר המדויק, אבל בערך 100 אנשים מהמספנה בחרו שלא ללחוץ על הכפתור, אבל יותר מ-300 בחרו שכן. זו הבחירה המוסרית שהם עשו! אתה בטח לא מתכוון לומר לי שמכיוון שהיטלר בעצמו לא ירה ביהודים, אז מצפונו נקי יותר מחיילי SS פשוטים. המוסריות היא בהחלטה. המעשה, זה כבר עניין של רגש. אולי לא פחד בהכרח, אבל ההחלטה המוסרית שלהם כבר התבצעה. והם בחרו ב"רוע".
– כנראה שלא הסברתי את עצמי טוב. ברור שאתה יכול לדבר על משהו בלי לדבר על טבעו הסמנטי. אבל זה יהיה דיון שהוא פחות אינטילגנטי, ופחות מעמיק. כפי שאתה תיארת, "כמו ילד".
– "הרעיון בו הוא אוהב להתעסק זה הפער בין הצורה בה אנחנו תופסים את המציאות למציאות בעצמה."
פה אתה לחלוטין צודק. וזה מה שלודוויג ויטגנשטיין אמר, כשהוא הכריז על 'קץ הפילוסופיה':
"the limits of my language are the limits of my world"
זוכר את כל הנקודה של הסרט הראשון?
בני אדם הם פגומים וניתנים להשחתה. סמלים הם נצחיים.
לרוב הסרטים אין קשר בין המבנה לבין התוכן. המבנה הוא אדיש אל התוכן. יש שלושה מערכות, או לא משנה כמה, אבל המבנה, השפה, ההצגה הלינארית של המידע, היא שרירותית, לא מהותית לסיפור. המבנה הוא השפה של הקולנוע, בגלל האובייקטיביות שלו. בעוד שהסיפור זו השפה של הספרות. אם אתה משחק עם המבנה של הסרט, אתה משחק עם השפה.