במקור: The Forbidden Kingdom
במאי: רוב מינקוף
כוריאוגרף: יואן וו-פינג
תסריט: ג'ון פאסקו
שחקנים: מייקל אנגראנו, ג'קי צ'אן, ג'ט לי, קולין צ'ו, ייפי ליו
לפני שנים רבות רבות, בארץ רחוקה רחוקה, חי מלך מלך.
לא מלך רגיל היה זה, אלא מלך קוף. כלומר, מראהו כמראה ג'ט לי בלונדיני עם שערות על הפנים ואיפור מחמיא. ואותו מלך קוף, צוהל ושמח היה, נהג להיאבק על ראשי ההרים דבר יום ביומו עם צבאות של לוחמים משוריינים ומעופפים, אשר היה שולח אליו שר צבא הירקן – או אם לדייק על פי הפנים שלו, שר צבא איפור הירקן. אולם יום אחד, אויה! מעשה של בגידה נעשה: בעזרת כשפים אפלים ומעשי רמיה, הביס שר צבא איפור הירקן את מלך הקוף, או כמו שאומרים בסין, 'הוי-שיט'.
בשיקגו הרחוקה מתעורר ג'ייסון החנון (מיכאל אנגאראנו, 'תיכון בהיי') אחרי שהוא חולם את החלום הנ"ל, והולך לעסוק בעיסוק החביב עליו – צפיה בסרטי קונג-פו, ודמיונות כאילו הוא יודע להכות את "מכת הכלב המטורף" בשילוב עם "תנועת התמנון האיטר", או משהו כזה. את הסרטים הוא קונה אצל הופ, בעל בית עבוט קשיש ומוזר המחזיק כנראה בעותקים פיראטיים של כל סרט קונג-פו עלי אדמות, החל מ'עשר המכות של ברוס לי', וכלה ב'ארבע מאות המכות של טרי-פו'. לא עוברות חמש סצינות וג'ייסון מוצא את עצמו בדרך פלא בממלכה התיכונה, ארץ קסומה שבעזרת "תנוחת הגונב-בלי-בושה" ו"מהלך מספרי-העריכה" הידועים, הורכבה משילוב של סין עם ניו זילנד ושאריות התפאורה הדיגיטלית של כל הסרטים בעשור האחרון. בממלכה התיכונה כולם מדברים סינית, אומרים משפטים יעני-עמוקים (אם כי למעשה אין הקומץ מתמלא מחולייתו ואין הבור משביע את הארי) והכי חשוב – עפים באויר ונותנים מכות. הרבה מכות. באמת הרבה מכות. ממש המון מכות. לא מעט מהן לג'ייסון בעצמו.
במהרה חובר ג'ייסון לאמן קונג פו שיכור (ג'קי צ'אן), נערה המכונה בשם 'הדרור' ומדברת על עצמה בגוף שלישי (ייפי לו. זה השם שלה, לא הבעת שמחה) ועוד כהנה וכהנה דמויות, וביחד הם צריכים להרביץ את דרכם ולברוח מטריליוני חיילים, מעופפים ופחות מעופפים, עד שימלאו את משימתם, יביסו את שר צבא הירקן (קולין צ'ו. לבריאות!) וישחררו את המלך הקוף, מפני שרק אז יוכל ג'ייסון לשחרר את עצמו ולחזור הביתה לקנזס. הבעיה היא שג'ייסון אמנם יודע לזהות כל מהלך הונג-קונג-פו (שכן, כידוע, גם בממלכה עתיקה ואסורה צופים בקולנוע), אך בתחום המעשי הוא בעיקר יודע לתרגל את ישיבת "יש לי עצירות" המפחידה, ואת מהלך "מרביצים-לי-אני-עף-שלושים-מטר" האגדי. ומרביצים לו. הרבה. כאילו שחשבתם אחרת. וזה כיף.
'הממלכה האסורה' מצטיין בשני דברים. הוא סרט מצחיק מאוד, ויש בו מכות. ביחס לנקודה הראשונה, אני לא בטוח שזה נעשה במכוון. אבל איך בדיוק אפשר להגיב לסרט שגיבוריו לואטים משפטים כמו "עליך לרוקן את ספל רוחך לפני שתוכל למלאו מחדש בידע" ברצינות תהומית, או שבו מתיישב לוחם-עתיק-אגדי-וקדמוני א' ליד נזיר-מיסטי-מסתורי ב' ופותח את השיחה במשפט "אתה משאנדונג, הא? אתה בא לכאן הרבה?". לו רק היה הנזיר עונה לו "זה בטח כאב כשנפלת מגן עדן עם שלושים חיילים מעופפים עליך", הסרט בכלל היה מושלם. אבל ממילא משפטים מגוחכים לא פחות מופיעים כל שתי דקות.
הדבר השני, והמרכזי, הוא כמובן המכות. שהרי, במחילה, לסרט קונג-פו עם ג'קי צ'אן וג'ט לי, שלא לדבר על כל מיני דמויות משנה בבגדי עור וסיכות שיער קטלניות, לא הולכים בשביל הדיאלוגים המרגשים ("גמל שלמה. טוב בשביל תופס ג'וקים, לא בשביל נמר!") או בשביל הדרמה ("המדבר הזה מאוד חם"). הולכים בשביל לראות המון אנשים מרביצים אחד לשני בכל מיני פוזיציות, ואת זה הסרט מספק בשפע.
הקרבות בסרט מתבססים על עיקרון פשוט: קחו כל קרב גדול בסרט בשנים האחרונות, מ'מטריקס' ו'נמר, דרקון' ועד 'מהומה בשנחאי', הכפילו אותו בעשרים, וצלמו אותו בשלוש מאות מצלמות פנורמיות עם אפקטים קוליים מגניבים ביותר. בהתחשב בעובדה שהכוריאוגרף של 'הממלכה האסורה' הוא יואן וו-פינג, שאחראי גם לכוריאוגרפית הקרבות בסרטים לעיל, העניין לא מפתיע. רואים בבירור שמה שעבר במוחם של יוצרי הסרט והכוריאוגרף שלו הן מחשבות בסגנון "מה יקרה אם נשחזר את סצנת המפתח ב'נמר דרקון', אבל הפעם עם פי שלושים דמויות ובלי מגבלת גובה?", או "תגידו, אם היו מוסיפים ל'שר הטבעות' קצת קונג פו, הוא בטח היה יוצא הרבה יותר טוב, לא?", ואפילו "בואו נשחזר את 'מהומה בשנחאי', אבל בלי ההגיון הפנימי".
בקיצור – היה נורא נורא טיפשי ונורא נורא כיף, או כמו שנהגו לומר הנזירים הטאואיסטים האמיתיים מדאיג'ינג, "אקה אקה אקה פ'טאנג", ובתרגום לעברית – "זה הבא לראות מכות, רואה מכות".
לא ראיתי את הסרט עדיין,
אבל הביקורת ממש מצחיקה!
ברצינות(1): ייפי לו באמת נשמע כמו הבעת שמחה.
ברצנות(2): המשפט "עליך לרוקן את ספל רוחך לפני שתוכל למלאו מחדש בידע" גרם לי לצחוק.
מש''א
בזכות הביקורת אני עכשיו שוקלת ללכת לסרט הזה..
או לפחות, לראות אותו בDVD שהוא יצא
[לא מדבריים על עותקים לא חוקיים פה..]
שניים סינים עם תרבות גדולה
אני תוהה האם נכונה הקלישאה של "צריך להיות סיני/הולנדי/ויקינגי אשר מכיר מינקות את התרבות, הלך-רוחה? והסיפורים הגדולים שלה בשביל להבין לעומק את סרט הקולנוע המדובר".
בכל מקרה, לגבי משפט הספל –
אני מאמין שמדובר באזכור למשל סיני עתיק שהולך בערך כך:
איש מלומד הלך אצל מורה זן זקן בשביל ללמוד על זן. בעוד המורה עומד ומסביר רעיון זה ואחר, הירבה המלומד להתערב ולזרוק הערות כגון "אה, כן, כמובן, את זה אני מכיר" או "גם אצלנו זה כך" ועוד.
לבסוף סיים המורה לדבר והחל בטקס הגשת תה לאורחו, אשר החזיק בספל. המורה מילא אותו עד תומו, ואז המשיך לשפוך תה לתוכו, גורם לנוזל לזלוג לכל עבר.
"מספיק!", זעק המלומד, "לא ניתן למזוג עוד תה לתוך הספל הזה!". "אכן, אני מסכים", הנהן המורה בראשו והוסיף: "אם אינך ראשית מרוקן את הספל שלך, כיצד תוכל לטעום מן התה שלי?".
כן, מה שמופיע בסרט זאת גירסה של אותו משל סיני.
מאכזב.
לשיתוף פעולה ברמה כזאת אני ציפיתי ליותר.
מה שלא אהבתי בסרט זה את תחושת ה"דיסני-לכל-המשפחה" שלו.
המכות הן נורא יבשות, אבל מילא. לא אהבתי את השטויות הילדותיות שעשו שם:
המלך-קוף מקפץ ומצחקק כמו ילדה קטנה?!
ג'קי צ'אן הוא הנזיר הרחום, התגלמות כל הטוב על האדמה ואילו ג'ט לי הוא הנזיר הקריר ואטום הרגשות אך עמוק בפנים אכפת לו?!
דמות שנלחמת עם השיער שלה?!
בקיצור, לשיתוף הפעולה הזה הגיע יותר מסתם סרט שטותי וילדותי שכזה. אבל אחרי הכל, סצינות הלחימה היו טובות (וארוכות באופן מפתיע, במובן החיובי).
זה לא שהסרט גרוע. הוא נחמד. אבל מאכזב.
ד"א, אני התייסרתי במחשבה שלג'ט לי יש תפקיד כפול וברור בסרט ולעומת זאת לג'קי צ'אן יש רק אחד, עד שלקראת הסוף זה הכה בי-
ג'קי צ'אן הוא לא רק הנזיר חובב השיכר אלא גם בעל חנות סרטי הדי וי די המזדקן!
ביקורת פצצות!
"זה בטח כאב כשנפלת מגן עדן עם שלושים חיילים מעופפים עליך" – הולך להכנס לפנתיאון משפטי ההתחלה של כל הזמנים.
רק בזכות(בגלל?!) הביקורת אני הולך לראות את החצי השני של הסרט.
מודה שנשברתי באמצע בערך, כמה כבר אפשר לסבול את ינקל'ה צ'אן?
סאבטקסט:
"מה אתה עושה?! היימליך זה נמוך יותר!"
והביקורת נהדרת. כמעט והערתי את זוגתי בצחקוקים בלתי נשלטים. :)
רגע, זה לא ג'ט לי
שאמר לפני כמה זמן שהוא מפסיק לעשות סרטי אקשן, ועובר להיות שחקן אופי רציני בדרמות…? לאיפה זה התאדה?
הוא אמר ש- Fearless יהיה הסרט האפי האחרון שלו,
לא סרט האקשן האחרון שלו. כמובן שמשם התפלק לו איכשהו Warlords אז טכנית הוא באמת בלבל את השכל.
אם מישהו מתכוון לראות את הסרט, יש לבצע התאמת ציפיות
ראשית, העלילה קיימת, אבל רק במובן של "רצף מאורעות שקורים על ציר זמן". רוצה לומר, זה אוסף של פחות או יותר כל קלישאה שאפשר להעלות על הדעת, והתסריטאים לחלוטין חסרי רחמים — הסרט לעולם לא לוקח את עצמו בפחות מרצינות תהומית. זה לא שאין שם בדיחות, אבל אל תצפו לאיזה הפוך על הפוך או אפילו סתם קריצה לצופים.
שנית, לדעתי אזכור הסרטים שיואן וו-פינג כיראגרף מטעה פה. זה לא סרט בסגנון נמר, דרקון או גיבור. אין פה צילומים מרהיבים ושוטים של צבע וכל הבבל"ת. יש פה סבבה של מכות, אבל הן לא על רקע מרהיב, וגם כמות התעופה הוגבלה אנושות מהסרטים הנ"ל. לא חסר wire-fu, אבל הוא בעיקר בסצנות שבהן לג'ט לי מודבק המון שיער על הפנים.
שלישית, ג'ט לי וג'קי צ'אן מנסים לשחק בסרט הזה, במובן שהם עושים הבעת פנים שאינה כעס קפוא (ג'ט לי) או חיוך מטופש (ג'קי צ'אן). כולנו יודעים איך הדברים האלה נגמרים.
אם תחזיקו את כל אלה בראש, הממלכה האסורה זה יופי של סרט. אחרת, איפשהו בשלב שבו הסרט ידחוף לכם לגרון את הפואנטה האו-כה-עמוקה ומפתיעה שלו תמצאו את עצמכם מבצעים את אגרוף הבודהה על מושב הכסא שלפניכם בציפיה נואשת שהוא ייגמר כבר.
ביקורת נהדרת, כרגיל.
ולגבי השורה האחרונה: לא יכולת לחמם את לבי יותר אפילו אם היית מביא לי… שיח!
ביקורת נהדרת, כרגיל.
ומה עם הוא היה כורת את העץ האדיר ביער בעזרת… דג מלוח!
אחלה סרט
באתי ללא ציפיות כלל ונהניתי מאוד. קליל כמו נוצה, מצחיק והמכות כייפיות לאללה ומסוגננות, שמעו ג'ט לי וג'קי צ'אן יודעים לזוז… למי שראה הרבה סרטים כבדים בזמן האחרון ורוצה לצאת מסרט עם חיוך טיפשי- זה הסרט בשבילו!
רק לי הסרט הזה נראה יותר כמו קאראטה קיד עם ג'קי צ'אן בתור מיאגי, מאשר מפגש פסגה בין אמני הקונג-פו הטובים ביותר בזמננו?
לא.
זה לא מפגש הפסגה...
הם רק מתחממים למפגש הפסגה שיתרחש בסרט הבא…
אוקיי, זה מרשים.
(ל"ת)
ביקורת נהדרת! מאוד משעשעת
ביקורת נהדרת! מאוד משעשעת
מש"א
מאד-מאד נהניתי מהביקורת – צחוקי אולי העיר את השכנים.!
עושה חשק לראות את הסרט. אגב, גם הטריילר.
אוי, נהדר
לא ראיתי את הסרט, הסרט לא מעניין אותי, אין סיכוי בעולם שאלך לראות אותו.
אבל הביקורת, אוי, הביקורת…
"אין הקומץ מתמלא מחולייתו ואין הבור משביע את הארי" – משפט שגרם לי לצחוק בקול מול המחשב.
ובסוף יש אפילו ציטוט מ-MP, מה אפשר לבקש יותר…
אתם רציניים?
זה ברור לגמרי שהסרט מודע לעצמו. הסרט קליל וכיפי, וזה ברור לגמרי שהיוצרים התכוונו לעשות את זה מוגזם והדמויות אפילו רומזות שהכל קלישאתי. זה כמו לירות כדי להרוג רק בלי אקדחים, ועם הרבה פחות דם.
הייתי עם האחים ומאוד נהנתי, באתי בכלל בלי ציפיות ורק ידעתי שיש שם את ג'ט לי וג'קי צ'אן, שום פרט יותר.
מי אמר לך שמישהו דיבר כאן ברצינות?
תקרא את התגובה הקודמת שלך.
בחורה שנלחמת עם השיער שלה, מלך הקופים שמצחקק כמו ילדה קטנה.
אני יודע מה כתבתי.
לא התלוננתי על זה בהקשר של מופרכות אלא בהקשר של ילדותיות.
בכל מקרה, סרט מעולה.
ופשוט כל 5 דקות חשבתי, וואי זה כל כך מגוחך וכל כך מגניב בו זמנית. זה כמו מייקל ביי רק שהצילום טוב!
אוסיף ואומר
נהניתי גם מהמשחק של כל המעורבים.
ראיתי את הסרט בדיוק
דבר אחד באמת הפריע לי:
ג'קי *איפה הכושי החמוד שלי* צ'אן נכנס למסגד, שם יושב נזיר בעיצומה של מדיטצייה.
צ'אן: חם היום.
ג'ט לי: שותק. תגובה יותר הגיונית: מה אתה מפגר אחי?! מה אתה מדבר אנגלית? סתכל סביבך בנאדם זאת סין העתיקה!
''אחי''?
מה זה? הם שירתו באותו גדוד קונג-פו 51?
בסרט שבו מופיעה שאלה בסגנון
"מה נזיר שכמותך עושה במקום כזה?", הופעה אפשרית של "אחי" היא הגיונית מאוד.