במקור: The Forgotten
במאי: ג'וזף רובן
תסריט: ג'ראלד די פגו
שחקנים: ג'וליאן מור, גארי סיניס, דומיניק ווסט, לינוס רוץ'
מכירים את המשחקים האלה, שאתם כותבים התחלה של סיפור על חתיכת נייר, ומעבירים אותה לאיש הבא בתור, שיכתוב את ההמשך? יופי. יאללה. אני אכתוב התחלה של סרט, אתם תגידו לי איך זה ממשיך.
יש איזו אישה, לצורך העניין נקרא לה ג'וליאן מור. היה לה בן, אבל הוא אינו עוד עמנו, מאז תאונת מטוס שהתרחשה לפני יותר משנה. ג'וליאן עדיין לא התאוששה מכך. היא מבלה חלק גדול מימיה בהעלאת זיכרונות, נבירה במגרת החפצים של הבן, וצפייה בתמונה שנראית מזויפת באופן חשוד, בה נראים היא, בעלה והילד בימים יפים יותר.
אבל אז, קורה דבר מוזר. התמונות של הבן פתאום כבר לא שם. בתמונה של הימים היפים יותר נראים עכשיו רק היא ובעלה. המגרה ריקה. כאילו מעולם לא היה לה בן.
בעלה של ג'וליאן והפסיכולוג שלה שמחים על ההתפתחות החדשה הזאת, ומסבירים לה בעדינות את המצב: זה נכון, באמת אף פעם לא היה לך בן. התמונות באלבום? מעולם לא היו שם. כל הזיכרונות האלה? את המצאת אותם. בקיצור, היית לא ממש שפויה בשנים האחרונות, אבל עכשיו, את רואה, זה עבר לך. כך שאלה בעצם חדשות טובות! מזל טוב!
לאן ממשיכים מכאן?
למתקשים, הנה כמה אפשרויות להמשך העלילה, שעשויות להפוך, עם טיפול נכון, לסרט מעניין.
א. ג'וליאן מור מגלה שהיא עברה, סטייל 'גולשים בזמן', ליקום מקביל, דומה מאוד לזה שלנו, רק שבו לבננות יש טעם של קולה, והבן שלה מעולם לא נולד. בהמשך הסרט היא לומדת לשלוט ביכולת מעבר-העולמות שלה, וממשיכה לנדוד מעולם לעולם, כשהיא הולכת ומתרחקת מהמציאות המוכרת לנו, בחיפוש אחר עולם שבו תוכל לשוב ולהתאחד עם בנה.
ב. יש רק עולם אחד, ולג'וליאן באמת לא היה בן. לאט לאט היא מכירה בעובדה הזאת. הסרט הוא מבט מרתק אל תוך נפשה של אישה לא לגמרי שפויה, שכל עולמה התמוטט בן לילה. על ידי כך שהסרט מתחיל בהצגת נקודת המבט של האם, הוא מכריח אותנו לחוות איתה את תחושת האובדן ואת הקושי לקבל את המציאות האמיתית.
ג. זה סרט של מ. נייט שאמלאן, ולכן הפתרון מגיע בדקה האחרונה של הסרט והוא לגמרי לא צפוי ומשאיר את הקהל בשוק (או שלא).
ד. זה סרט של דייויד לינץ', לכן מור מזהה לפתע את בנה בפינת רחוב אפלה, ורודפת אחריו אל רציף מסתורי, שם היא עדה לרצח של אדם בעל ראש חזיר. היא רוצה לספר על כך למישהו, אלא שאז היא הופכת במפתיע לחואקין פיניקס. עוד כמה דברים מוזרים קורים, והסרט מסתיים בלי שום הסבר וכשהקהל לא מבין כלום, אבל באופן מגניב ביותר.
'הנשכחים' הוא לא אף אחד מהסרטים האלה. מה שכן קורה בסרט הוא שג'וליאן מור ממשיכה להסתובב ולנסות להוכיח לעצמה ולאחרים שאכן היה לה בן. בדרך מעורבים סוכנים ממשלתיים בחליפות, שחקן הוקי לשעבר שבתו היתה (או לא היתה) באותו מטוס נעלם, וטיפוס שתאור התפקיד שלו בקרדיטים הוא "איש נחמד", ועם כולם היא נפגשת, מסתבכת או בורחת חליפות.
לא תמצאו פה חקירה של נפש האדם, ניסיון בנראטיבים אלטרנטיביים, או את המוזרויות של דייויד לינץ'. סתם סרט מתח, ואפילו כזה שמצולם ומבוים באופן מוצלח, ומשרה אווירה מאיימת כראוי. יש רק בעיה אחת, אבל היא רצינית מאוד: מי שכתב את תחילת הסיפור, קיפל באיזשהו שלב את הדף והעביר אותו הלאה, כמו במשחק ההוא. הדף נחת אצל אחד מאותם טיפוסים חסרי דמיון, שתמיד הורסים את הסיפור והופכים אותו לאידיוטי, למגוחך, או גם זה וגם זה.
התשובות שג'וליאן מוצאת, ואיתן כל העלילה, הופכים לפחות ופחות סבירים. מהר מאוד הם חוצים את כל גבולות הסיספונד הסביר. או, במילים פשוטות: הסרט הופך לאידיוטי לגמרי.
זה לא שיש חורים בעלילה – העלילה כולה פשוט לא מתישבת עם שום הגיון. יש אמנם סרטים מסוימים שעלילה אידיוטית לא מפריעה להנאה מהם. לפעמים היא אפילו עוזרת. אבל אלה צריכים להיות סרטים מסוג מסוים, שמגיעים אליהם במצב רוח מסוים. אי אפשר להתחיל סרט בשאלות רציניות על שפיות, אשליה וזיכרון, ולגמור אותו בעוגת קצפת בפרצוף. אבל הבמאי של 'הנשכחים' ממשיך להתייחס לסרט ברצינות גם הרבה אחרי שהעלילה עזבה את מחוזות השפיות.
היה יכול להיות קל מאוד לשפר את הסרט. למשל, קצת משחק גרוע היה יכול לחולל פלאים. אילו רק השחקנים בסרט היו גרועים, השילוב שלהם ושל העלילה המופרכת היה הופך את 'הנשכחים' – בכוונה או שלא – לקומדיה קורעת מצחוק. אבל בסרט מככבת, כאמור, ג'וליאן מור, והיא שחקנית טובה. היא אמנם לא תקבל אוסקר על הסרט הזה, אבל היא עדיין הרבה יותר מדי אמינה. כשהיא נזכרת בבנה שאבד, אתם עלולים להזדהות איתה במקום לצחוק עליה.
אז מה עושים עם הסרט הזה? במובנים מסוימים הוא טוב מדי בשביל לתייג אותו כזבל ולשכוח ממנו. אחרי הכל, זה באמת היה יכול להיות סרט מתח מצוין, ויש בו כמה סצינות הבהלה שבהן איימתי לשבור את השיא האישי בגובה הקפיצה מתוך הכיסא. מצד שני, להתייחס אליו ברצינות לא כדאי, והוא הרבה יותר מדי קודר ורציני מכדי להפוך לקאלט.
אוף, נשמע מבוזבז באופן מבאס.
מעניין מה צ'רלי קאופמן היה עושה עם זה.
כלום.
בערך מה שדיוויד לינץ' היה עושה.
רק יותר מבריק, פחות מבולבל, ועם הגיון פנימי עקום שהיה מדיר שינה מעיניך למשך יומיים. לפחות.
עם כל הכבוד לקאופמן,
לינץ' עשה לפחות חמישה סרטים טובים יותר מ"ג'ון מלקוביץ"' ו"שמש נצחית" (ושניהם, לדעתי, סרטים מצוינים).
אופנה זה נחמד, אבל אין צורך לרדת על רבי-האמנים.
עם כל הכבוד לקאופמן,
הבעיה שלי היא שאתה משייך את האהבה לקאופמן כ"אפנה".
אני לא מסוגלת לראות את הסרטים של לינץ'. לא מבינה מה הוא רוצה ממני והם נראים לי לא רלוונטיים לגביי, ואילו קאופמן כן יוצר אצלי תחושת אכפתיות והזדהות או לפחות עניין.
הבעיה שלי היא שקאופמן הוא פתאום התשובה להכל.
מין ג'וס ווידון של הקולנוע. סרט התחרבש? בטח קאופמן היה עושה את זה טוב יותר. הסרט משעמם? בידיים של קאופמן זה לא היה קורה. הכלב אכל לי את שיעורי הבית? רק תנו את זה לקאופמן – הוא יראה לכם מה זה!
אני לא רואה בזה אפנה. אני רואה בזה הערצה עיוורת.
עם כל הכבוד לקאופמן,
אני לא אומר שקאופמן לא מוכשר – מאוד אהבתי את "מלקוביץ"' ואת "ראש צלול". הבעיה היא שהוא לא נמצא מספיק זמן בסביבה בשביל להתחיל להשוות אותו לגדולים באמת. אחרי שני סרטים טובים, תסריטאי לא יכול להיות אחד הגדולים ביותר אי-פעם, ובטח שלא תרופת-פלא.
בואו נחכה ונראה. אחרי שהוא יכתוב עוד כמה תסריטים, אחרי שכמה במאים שונים יביימו אותו, אחרי שהוא ימשיך להפתיע, אני מוכן להתחיל להשוות אותו ללינץ', למשל. עד אז, הם בכלל לא באותה הליגה.
עם כל הכבוד לקאופמן,
ומה לגבי אדפטיישן, המין האנושי, ווידויים של מוח מסוכן?
עם כל הכבוד לקאופמן,
את "אדפטיישן" שנאתי (איזה סרט נרקיסיסטי), את "המין האנושי" לא ראיתי, אבל יש קונצנזוס שהוא בינוני (לא?), ו"ווידויים" הוא סרט נחמד עם בימוי מוצלח ומפתיע, אבל לא יצירת מופת בשום קנה מידה.
ייתכן ופועל עלי אפקש שרק מסויים
כי ראיתי את 'אדפטיישן' אתמול בערב, אבל הוא אחד הסרטים היותר גאוניים שיש. עד אתמול גם אני הייתי בטוחה שקאופמן הוא אולי מקורי, אבל ממוצע למדי. אבל לאחר צפיה שניה ב'אדפטיישן' (הפעם עם כתוביות) אז אני באמת נאלצת להודות שהבנאדם הצליח ליצור משהו שלא נראה כמותו על מסך הקולנוע בעבר.
האופן שבו הסרט בנוי והדרך הכל כך גאונית שקאופמן גם הצליח, וגם לא הצליח לכתוב את עצמו לתוך התסריט היא פשוט עבודת אמנות.
לא רק שאנחנו נחשפים לאופן כתיבת התסריט, אנחנו גם נהפכים לחלק ממנו. הסרט משחק איתנו בדיוק כמו שקאופמן משחק עם הסרט.
גם הסוף הביזארי בצורה כל כך לא ביזארית נותן רבדים נוספים לסרט (ריבוי האישיות של קאופמן וההתלבטות שלו בין ללכת עם הזרם לבין להיות מקורי ונאמן לעצמך). אין מה לאמר – הבנאדם באמת באמת מוכשר.
וזאת על אף שחשבתי ש"וידויים" היה סרט טוב, הבימוי באמת היה יוצא מן הכלל, אבל היה חסר בו משהו מבחינה עלילתית…
מ"המין האנושי" לעומת זאת, מאוד נהניתי, על אף שהוא כן סרט קטן ודי נשכח. אבל ראלף איפנס הוא זה שעשה את הסרט, אז אני אתן לו את הקרדיט.
כתבה מספר 1450
ביקורת מצויינת
בגלל ביקורות כאלו אני אוהבת לקרוא בעין הדג.
ביקורת מצויינת
אמת ויציב – קצר, קולע ומצחיק
ביקורת מצויינת
ואף מענגת ומעוררת השראה (לא יודעת למה, זה נשמע כמו מחמאה אינטליגנטית. אם תחקרו אותי בעינויים אני אאשים את השעה).
! 
בפסקה על דיויד לינץ' פרצתי בצחוק רם, ולכן אסכם ב-
באמת ביקורת מעולה
מעניינת, עניינית, מצחיקה ונטולת פלצנות. כל הכבוד.
לא רק שהביקורת סופר מעולה,
בחיים שלי לא קראתי ביקורת שהסכמתי עם *כל* משפט שלה.
פשוט נכנס לי לתוך הראש וניסח את המחשבות למשפטים ברורים יותר (מלקוביץ'? :))
אוף, כמה שהסרט מטופש.
אין לי הרבה מה להוסיף על הביקורת (מטופש. ממש מטופש. אידיוטי. אפקטיבי לפעמים), פרט לדבר אחד – השיער של ג'וליאן מור נראה נהדר.
ואגב, בהחלט יש כאן ספוילר מהסוג של אל-תתנו-שיגלו-לכם. אלא שלחלוטין לא אמור להיות לכם אכפת אם יגלו אותו, אם לאו.
''אחרי 10 דקות תפסיקו לדבר...
אחרי 20 דקות תפסיקו לנשום, אחרי 40 דקות תפסיקו להאמין ואחרי 60 דקות תפסיקו להתעניין."
אנשים שלוקח להם 10 דקות להפסיק לדבר,
לא אכפת לי אם אחרי 20 דקות הם יפסיקו לנשום.
אני לא יודעת מה יותר
מה שאדם אמר, או התגובה שלך למה שהוא אמר.
בינתיים זה תיקו.
מה השורה התחתונה? לראות או לא?
האם הוא מטופש במובן של: "הסרט מהנה, חבל שהסיפור מטופש ומקלקל את החוויה"?
או שהוא מטופש במובן של: "זה היה בזבוז של שעתיים מהחיים ושקלים טובים בהם יכולתי לקנות הרבה קרמבו"?
האפשרות השנייה, ללא ספק
מה השורה התחתונה? לראות או לא?
שאלה טובה. 40 הדקות הראשונות מהנות ביותר. אחרי זה הסרט עושה כמיטב יכולתו להרוס לך את ההנאה. לא בזבוז מוחלט של זמן, אבל גם לא ממש שווה את הכסף.
אפשר אפילו ללכת לקולנוע
אבל לצאת אחרי חצי שעה. ההתחלה של הסרט באמת מצוינת. אבל ממש כדאי לעזוב לפני הטויסט הדבילי של הסרט, ולהישאר במחשבה על הכיוונים בהם ניתן היה לפתח את הסיפור.
דווקא אני אישית נורא אהבתי.
לא יודע מה הקטע עם הקטילות האלה. זה אולי לא קאלט כמו מטריקס, אבל זה לדעתי לא סרט גרוע.מרגש, ובאותה מידה, מפחיד לאללה.
אני שונא סופי Cut&Paste
דווקא אני אישית נורא אהבתי.
סוף סוף מישהו שכן נהנה בסרט בלי לחפש בו איזו אמת פנימית או תובנה על מהות החיים. סך הכל יש בו את כל האלמנטים של סרט לא רע: מתח, זרימה של העלילה, שחקנים טובים שנותנים תמורה לכסף וכמה קטעים מקפיצים. מה עוד אפשר לבקש מסרט? טוב נכון שיש בו טוויסט לא מציאותי אבל אין הרבה סרטים מושלמים והוא עדיין הרבה יותר טוב ממספר סרטים שאיכשהו הצליחו להגיע למסכי קולנוע ולתת דוגמא לקולנוע רע מהו(למשל סרטו של ון דאם-"טרור על פסי רכבת" – זוועה מהרגע הראשון)
אני חושב שהוא צריך יותר מזה.
כשאני בא לסרט עם נושא כזה, אני לא מצפה ממנו רק לאלמנטים הרגילים של סרט מתח, בגלל שזה נושא מקורי, מעניין ויוצא דופן מסרטי מתח רגילים. נושא כזה בהחלט כן צריך להכיל איזושהי אמת פנימית או תובנה על מהות החיים. זה מה שהנושא מבטיח, ולפי דעתי זה מגיע לו.
כרזה קאמפית יותר יכלה להיות
כרזה אלטרנטיבית לסרט יכלה להיות :
אחרי 10 דקות תפסיקו לדבר, אחרי 20 דקות תפסיקו לנשום, אחרי 50 דקות תצאו להפסקה.
(ולא תחזרו)
ואחרי 60 דקות תלכו לבקש את הכסף חזרה
ואחרי 61 דקות יגידו לכם לא.
תראו
לפחות הסרט הצליח להוציא את המיטב מהמבקר ומהמגיבים, וגם על זה אפשר לקבל ח"ח.
הם לקחו איתם את הבית?
לא, כשהבית התרסק הוא פשוט התרסק, הם לא לקחו לתיכות ממנו, אבל הם כן עשו את זה בכמה פעמים אחרות.
המלצה למי שבכל זאת ירצה לראות את הסרט
על מנת לא להתאכזב מהסרט, ממומלץ לצאת ממנו 10 דקות לפני סופו. כך תשארו עם תחושה שמדובר כאן בסרט מצוין שסופו חייב להיות ממש טוב ומסביר את העלילה המורכבת והמסובכת שקדמה לו (שלא לומר לא הגיונית).
אפשרות נוספת כדי למנוע אכזבה מהסרט היא לקנות כרטיס לסרט אחר.
המלצה למי שבכל זאת ירצה לראות את הסרט
אני דווקא חשבתי שהטוויסט האחרון בסרט יותר טוב ממה שקדם לו, היה ברור לי ששום דבר לא יוסבר. צריך לעזוב הרבה קודם. לדעתי בסיום הסצנה בבית של השחקן הוקי. עד אז זה סרט טוב.
אז ככה,
שילמתי כסף כדי להיבהל.
נבהלתי.
אין תלונות.
(אבל מישהו יכול לבוא לחדר שלי ולהדליק שם את האור לפני שאני נכנס..?)
אני יכול להבין על מה הקטילות.
אבל הסרט עדיין מצויין.
כשרק ראיתי את הטריילר חשבתי לעצמי "!?HOLY S#!+! What the Fsck was that". וככה גם הרגשתי כל הסרט.
למען האמת, לא ידעתי למה לצפות מהסרט. חשבתי שאני נכנס לסרט מסתורין טוב. אני כל הזמן מחפש סרטי אימה טובים ולא כל יום אני מוצא סרט שקטע בו גורם לי לשפוך חצי מהפופקורן על הרצפה (ולא בגלל שהוא היה לא טעים, הפופקורן או הסרט.)
מאוד התעצבנתי על זה שבסוף אין שום הסבר טוב למה לכל הרוחות קרה לכל אורכו אבל זה עדיין סרט טוב. הוא מותח מאוד בחציו הראשון מעניין ומרתק בחציו השני (עד העשר דקות האחרונות) וקטעי האימה בו גרמו לי לרחם על הסדרנים המסכנים שצריכים בסוף הסרט לנקות את האולם.
איך בדיוק
את יודעת שהוא מעניין אם לא הבנת אותו?
משחק יפה
סרט ממש מסריח לפי דעתי,
המשחק יפה, וכמו שכמה פה אמרו,
כדאי לצאת מהסרט באמצע ולהשאיר את המשך הסרט לדימיון…זה בעצם מה שהבמאי עשה. אני בטוח שהוא כתב את התסריט בדיוק במשך כמה שעות והתייעץ עם חברים ממש קרובים שאמרו לו שזה אחלה רק בשביל לא לפגוע בו.
וזה רק אני ? או שהד"ר של מור דומה לגדי סוקניק ?
היא לא בדקה בגליון.
היא בדקה בספריה על מיקרופילם. מה שהופך את כל הסיפור לעוד פחות הגיוני.
כן טוב, לא טענתי שאין חורים בתסריט. כאלה היו והרבה.
הסרט הזה הוא ממש לא מושלם, אבל עליי הוא פעל חזק מאוד.
אז לסיכום, סרט טוב, סוף גרוע ותסריטאי עצלן.
תיזהר בשאלות שאתה שואל
הם שומעים…
ועסוקים בלהפיץ דיסאינפורמציה.
לא הם לא.
מסמך אנושי מזעזע
סרט שצריך להיגנז. שמעתי על עוד אנשים כמונו שחטפו טראומות מהסרט הנ"ל לנצח. צריך לפתוח קהילה! *מתכופפת* סיקלוני באבנים! השתמשתי במילה "קהילה"!
הרבה פעמים זה ישפר את הסרט.
"סולם 49", למשל, היה הרבה יותר טוב אם היו בו כאלה.
או דינוזאורים. או סאמוראים. או אפילו עורכי דין סמואים.
עכשיו כבר מותר לגלות
כל הביקורות השליליות על 'הנשכחים' היו חלק מקונספירציה של מבקרי קולנוע שנועדה להסתיר את האמת שנמצאת אי שם מהציבור. ואת זה לא אני אמרתי.
http://www.imdb.com/title/tt0356618/usercomments-138
נאסר עלי להגיב על טענות כאלו.
אוקיי. זאת חייבת להיות סאטירה.
הנה מה שהיא כתבה על באבא חו-טפ =
היי, יש עוד.
על 'עיניים עצומות לרווחה':
מגניב!
נכון, מאסטר.
נו, פלא שרצחו את קובריק?
אתה צוחק?
הוא (היא)? כולל/ת גם את הפרט הזה בתאורית הקונספירציה בביקורת על הסרט.
לא הוא ולא היא. It.
מהביקורות הטובות של עין הדג
חושף את מה שעניין בסרט המטופש הזה.
מסתיים בלי הסבר, ובקיטצ'יות שקל לשנוא, אבל גם קל לאהוב.
הצילו !
שרפתי שעתיים מחיי על הסרט הלא נכון. השאלה היא איך מוחקים את הסרט הזה מהראש ? האם יש איזה חייזר שמוכן למחוק לי את העובדה שראיתי את הסרט הטיפשי הזה? חורים בעלילה, אפקטים מוגזמים, בימוי סתמי ובקיצור – השם של הסרט יממש את עצמו. הסרט אכן יהיה FORGOTTEN. עדיף לראות תחזית מזג אויר עם דני רופ, יש שם אפקטים יותר מענגים.
שמש נצחית בראש צלול.
לא רק מדגימים את הפתרון אותו אתה מחפש, גם סרט טוב יותר (עושה רושם).
זה שא-ת-ה הבנת את זה אחרי 10 דקות
בסדר, אז אני הבנתי..
אבל באמת לא הבנת את זה עד שאמרו את זה? אל תעבוד עליי..
אני ראיתי רק חצי מהסרט,
ונהנתי. אני לא טיפוס של סרטי אימה, (מה זה הרעש הזה?) לפחות לא מפחידים מדי. (ואני חובב קולנוע רציני. באמת.)והנשכחים הוא לא סרט אימה. הוא סרט מתח לכל דבר. ודרך אגב, הבדיחה על מ נייט שאמאלן ועל ראש חזיר גרמה לי לפלוט את האוכל ולדפוק על השולחן ולצחוק כמו כריסטוף וולץ. תודה על זה. בקיצור , הסרט (בחציו הראשון) עשוי היטב, משוחק ומבוים טוב בעיקר גארי סיניז. (הפעם עם רגליים) אה ועוד משהו, מישהו יכול לכתןב לי את הסוף של הסרט? כי אין לי כוח לראות אותו שוב והסוף נשמע מצחיק. תודה.