כלבים נגד חתולים

במקור: Cats & Dogs
במאי: לורנס גוטרמן
תסריט: ג'ון רקה, גלן
פיקארה

שחקנים: ג'ף גולדבלום,
אליזבת' פרקינס

קולות: טובי מגווייר, אלק
בולדווין, סוזן סרנדון, ג'ו פנטוליאנו

בובות: Jim Hensons' Creature Shop

מאז ומתמיד מאכילים אותנו בבולשיט הזה שחתולים וכלבים לא יכולים להסתדר ביחד. זה לא נכון, אבל המיתוס הזה מוזן כל כך טוב, עד שתמונות של כלבים וחתולים יושבים בצוותא הן הדבר הכי מתוק שיש (כמובן, חוץ מתמונות של פורפרה.קום, וחוץ מההתהפכויות ושאר החינדעלך של מהרג'ה).

המיתוס הזה כל כך עצום עד שאנשים ממשיכים להזין אותו בעצמם – הכל כדי לא לחרוג מה"נורמה". קחו לדוגמה את אחותי: היא משסה את הכלבה שלה בחתולי רחוב תמימים, כדי שזו תלמד את תפקידה בשרשרת המזון. או אפילו אני – היש בעולם מישהו שעוד לא שמע את סיפורי הגבורה של הפורפי צמאת הדם שרדפה אחרי הכלב של השכנים?

ובזה בדיוק עוסק 'כלבים נגד חתולים'.

יש איזה איש אחד (ג'ף גולדבלום, עם לוק שמוכיח כי מוצא האדם מן הקוף, או לפחות מוויל סמית) שמנסה לפתח נסיוב כנגד אלרגיה לכלבים.
החתולים נורא רוצים את הנסיוב הזה, במטרה לפתח תכשיר-נגד משלהם ולזכות ביתרון. אלא מה? לגולדבלום יש כלב משפחתי – שמשמש בין השאר גם עבור הניסויים שלו (איפה ארגוני החיות כשצריך אותם?). הכלב הזה הוא לא חכם במיוחד, אבל מצפים מאיתנו להאמין שהוא למעשה סוכן כלבי השומר בנאמנות את הנוסחאות של בעליו מפני הcatסטרופה שעלולה להתרחש אם החתולים יניחו ידם על הנוסחה.

אבל כידוע כל כלב ביג'י יומו, וכעבור זמן קצר הכלב הטמבל הזה נחטף.

האחראי לחטיפה והאסטרטג הראשי של החתולים הוא מיסטר טינקלס האמביציוזי, ליפת שערות לבנה שחי חיים מלאי נוחות אצל זקן עשיר וcatטטוני (ואתם חשבם שרק בלונדיניות עושות את זה).

הכלבים מנסים להשתיל סוכן חדש אצל משפחת ברודי, אבל איכשהו הם נאלצים להסתפק בלו (למרות שזה מתבקש, זה לא קיצור לג'יי-לו שנדחפת לאחרונה לכל סרט כמעט, אלא דווקא ל"לוזר"), כלבלב פעור עיניים וצמא הרפתקאות, שנקלע לעסק. באין אפשרות אחרת – צריכים הכלבים לחיות עם הפאשלה ולאמן את לו לתפקיד כמיטב יכולתם, תוך שטיפת מוח המציגה לו היסטוריה מעוותת.

וכאילו לא די בזה – ברקע עוד הספיקו התסריטאים לדחוף איזו עלילת משנה עבור עוד כמה שחקנים-אנושיים-שהם-לא-גולדבלום אבל-משחקים-רע-בדיוק-כמוהו, שניתן לתמצת אותה כ"ילד עקום-שיניים לומד לחבב את הכלב החדש", או אפילו לתמצת עוד יותר ל"קיטש ניגר כמי נהר".

מה שקורה בפועל הוא שאנו מקבלים את 'ספיי קידס' – גרסת 'חיה רעה' (חה, חה. גם כן התחכמויות יש לי): סרט פעלולים עמוס ג'אדג'טים, עם בדיחות מבוססות סלפסטיק, שידעו ימים יפים יותר.

ברור שיוצרי הסרט הם מליגת מעריצי הכלבים, כי הכלבים באמת נראים כמו כלבים ומתנהגים בסכלות כלבית אופיינית. אבל החתולים – לא. מה שאמור היה להיות חתולים, מורכב ברובו מאנימציית מחשב (ובמקרה אחד גם זוהתה בובת כף יד), ונראה כמו דובוני אכפת-לי שעברו הרזיה. אין ל"זה" הליכה של חתול, אין ל"זה" אופי של חתול. אין סיכוי שאפשר לקרוא ל"זה" חתול. למעשה, תנסו לקרוא לזה חתול ואני אשסה בכם את הפורף.

לאורך כל הסרט מופיעים גיבורים (וגיבורי משנה) כלבים רבים, אבל רק שני "זה": מיסטר טינקלס, ועושה דברו (שמזכיר במראהו את החתול שמיל). נכון, מידי פעם מבליחים "זה" אחרים, כדוגמת הרוסי הcatלני, חתול ללא חת, אבל הם אינם תורמים דבר לעלילה או אפילו לא ל-fun שהסרט אמור לספק, אלא משמשים בעיקר כקישוט, ומבטיחים את קיומה של סצינת הסלפסטיק הבאה.

לאור הנ"ל, אני אפילו לא יודעת אם האנשתם – הכה בוטה, במקרים מסוימים – של החתולים, הינה מחמאה או לא. כנראה שלא – אחרי הכל, למי שצופה בסרט ברור שהחתולים הם הרוע האולטימטיבי המוחלט, ואין בהם ולו זיק של חמלה, הקרבה למען אחרים, או כל רגש נאצל אחר שמצוי אצל ידידו הטוב ביותר של האדם.

אישית, אני תמיד תמהה מחדש לנוכח כפיות הטובה שמפגין האדם כלפי מי שהוא מכנה עושה-דברו הנאמן: אני לא רוצה לזרות מלח על פצעים, אבל אם כלבים הם כאלה טובים ונאמנים, איך זה שאף אחד עוד לא קרא על שמם משהו אנין כאות הערכה – נאמר, יקב יינות משובח או משהו?

אבל באמת שאני גולשת לקטנוניות.
בתכל'ס, ולא תאמינו כמה קשה לי להודות בזה, 'כלבים נגד חתולים' לא שווה את המאמץ וההשקעה. נכון, יש בסרט בדיחות טובות, פשוט אין מספיק מהן. וממילא מי שראה את הטריילר – ראה כמעט את כל הבדיחות השוות. עצוב לי להגיד את זה (לא "זה"), אבל הסרט מאכזב. מאוד.